הדרך לראות כמה החיים יפים, היא להתבונן מנקודת המבט של המוות.
— אורסולה לה גווין
הדרך לראות כמה החיים יפים, היא להתבונן מנקודת המבט של המוות.
— אורסולה לה גווין
(מתוך "טהנו", טנר מספרת על בתה המאומצת:)
"היא מצייתת לי, אבל רק בגלל שהיא רוצה."
"זו ההצדקה היחידה לציות," הבחין גד.
— אורסולה לה גווין
מתוך "טהנו", הספר הרביעי בסדרת ארץ-ים מאת אורסולה לה גווין:
״למה הגברים הם כאלה?״ תהתה טנר בזהירות.
בזהירות לא פחותה, כשהיא מנמיכה את קולה, ענתה מוס, ״לא יודעת, מאמי. חשבתי על זה. הרבה פעמים חשבתי על זה. הכי טוב שאני יכולה להגיד זה ככה. גבר הוא בתוך העור שלו, את רואה, כמו אגוז בקליפה.״ היא הרימה את אצבעותיה הארוכות, הכפופות, הרטובות, כאילו היא מחזיקה אגוז. ״קשה וחזק, בחוץ, ולגמרי מלא בעצמו. מלא בבשר גבר כביר, בגבריות שלו. וזה הכל. זה כל מה שיש שם. זה הכל הוא ושום דבר אחר, בפנים."
טנר הרהרה לרגע ולבסוף שאלה, ״אבל אם הוא קוסם –״
״אז זה הכל הכוח שלו, בפנים. הכוח שלו זה הוא, את רואה. ככה זה איתו. וזה הכל. כשהכוח שלו נגמר, הוא גמור. ריק.״ היא שברה את האגוז הדמיוני וזרקה את הקליפות הצידה. ״כלום.״
״ואשה, אם ככה?״
יצרנו חוקים, נורמות של התנהגות, בנינו חומות סביב עצמנו, ואנחנו לא יכולים לראות אותן, כי הן בתוך התודעה שלנו.
–אורסולה לה גווין, "המנושל"
טוב שיש מטרה סופית למסע, אבל בסוף מה שחשוב זה המסע עצמו.
— אורסולה לה גווין (באנגלית זה נשמע טוב יותר)
להיות שלם זה להיות חלק,
מסע אמיתי הוא השיבה חזרה.
— אורסולה לה גווין, "המנושל"
ללדת ולגדל ילדים זה לשקוע לחלוטין בחיים, אבל זה לאו דווקא אומר שטובעים. רבים מאיתנו מסוגלים לשחות.
— אורסולה לה גווין
האהבה לא סתם נשארת במקום כמו אבן; היא צריכה להיווצר, כמו לחם, להאפות שוב ושוב, להתחדש.