רשימות בנושא גבולות

מאמרי מערכת לסיכום נושא 30 בספטמבר, 2012
תגובה אחת

גבול

א.

הוא כבר מבוגר בשביל ללמוד נגינה. הוא התחיל מאוחר מידי ולא יוכל להגיע להישגים. חבל, תעזבו את זה.

את המילים הללו שמעתי לפני אי אילו שנים כשאחד מילדי השתתף בקורס מוזיקה קאמרית לבני נוער. אחת המארגנות פגשה אותי בקונצרט הסיום ואני מניחה שמרצון להיטיב איתי ולמנוע ממני אכזבות ותסכולים ניסתה להציג בפני את האמת. ככה ממש כפי שהיא. ללא כחל ושרק.

כמה מאיתנו מאמינים לסיפור הזה?

"גבולות היכולת האנושית" – הגבול שעוצר אותנו ובשלו אנחנו לא מעיזים להשתוקק, לשחק, להתנסות, לטעות, לפעול.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 24 בספטמבר, 2012
אין עדיין תגובות

ציות מוצדק

(מתוך "טהנו", טנר מספרת על בתה המאומצת:)

"היא מצייתת לי, אבל רק בגלל שהיא רוצה."
"זו ההצדקה היחידה לציות," הבחין גד.

— אורסולה לה גווין

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 בספטמבר, 2012
9 תגובות

קוים דקים: הקו הדק שבין מתן חופש להזנחה

בקרקס הגדול של החיים, משול בעיני מעשה ההורות לאמנות ההליכה על חבל. חבלים רבים ושונים מתוחים להם שם מתחת לרגלינו הרועדות, אבל אחד מהדקים והגמישים ביותר מביניהם הוא אותו כור דקיק וחמקמק אשר מגדיר את ההבדל בין מתן חופש לבין הזנחה. איכשהו לא מרבים לעסוק בו בגלוי. בדיונים על הורות ועל חינוך מקובל הרבה יותר לדבר על "גבולות" שעיקר עניינם הוא בין מתן חופש להגבלתו (גבולות בין "מותר" ל"אסור"). אולם בעוד שמעברה האחד של "ארץ מותר" שוכנת לה "ארץ אסור", הרי שסביב לשתיהן מתפרשים מרחביו האינסופיים של ה"מותר הכל". לכאורה אלה הם מרחבי החופש המוחלט שרבים כמהים אליו בסתר ליבם, ושיש נטיה לחשוב שגם ילדים נוהים אחריו. אולם למעשה המרחבים האינסופיים של ה"מותר הכל", הרומזים לנו מרחוק בזהרורי אור מסנוור של חופש מוחלט, אינם אלא תחפושת מלבבת של ישימון צחיח ואכזר, הלא הוא ישימון ה"לא איכפת לי ממך", או במילים אחרות "מרחב ההזנחה".

המשך »

20 בספטמבר, 2012
11 תגובות

גבולות גוף

יוני הגיע אלי לטיפול בהיותו בן 4.8 שנים. ילד גבוה ורזה. מתנוחת גופו עלה בי זיכרון של גבעול מתכופף ברוח.

הוא לא הישיר מבט, אלא עמד מולי שחוח ראש, כשאצבעות ידיו הארוכות מתעסקות בשרוך מכנסיו הרטוב שהכניס והוציא כל העת מפיו, שבזוויתו הצטבר רוק.

הוא הגיע, מובל על ידי אימו, אישה גדולה ומלאת גוף ונוכחות, שעייפות רבה ניכרה בעיניה למרות גילה הצעיר, ושלאחר מילות 'שלום' ו'נעים מאוד' של היכרות ראשונה, סנטה ביוני 'תעמוד ישר', 'תענה מדברים אליך', ותוך כדי כך הוציאה מידו בחטף את שרוך המכנסיים וניגבה בגב ידה את פיו.

היא סיפרה לי בהמשך שיוני נמנע מכל פעילות בגן. הוא לא שיחק עם ילדים, לא הקשיב, לא ענה כשנשאל, ולא דיבר עם ילדים או מבוגרים.

אך מה שבעיקר הדאיג את אימו – ולכן אף פנתה לטיפול בתחנה הפסיכולוגית, ואלי – שלא נגע מעולם בעפרון, צבע, טוש, או מכחול.

'הוא לא מצייר' אמרה. 'והוא צריך ללכת בשנה הבאה לבית הספר. את מטפלת באמנות, קחי ותלמדי אותו לצייר כדי שיוכל אחר כך גם לכתוב.'

המשך »

13 בספטמבר, 2012
תגובה אחת

הסביבה שלי

הסביבה היא החלק ממני – שאיננו אני.

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 11 בספטמבר, 2012
2 תגובות

גבולות ושורשים

מתוך "טהנו", הספר הרביעי בסדרת ארץ-ים מאת אורסולה לה גווין:

״למה הגברים הם כאלה?״ תהתה טנר בזהירות.

בזהירות לא פחותה, כשהיא מנמיכה את קולה, ענתה מוס, ״לא יודעת, מאמי. חשבתי על זה. הרבה פעמים חשבתי על זה. הכי טוב שאני יכולה להגיד זה ככה. גבר הוא בתוך העור שלו, את רואה, כמו אגוז בקליפה.״ היא הרימה את אצבעותיה הארוכות, הכפופות, הרטובות, כאילו היא מחזיקה אגוז. ״קשה וחזק, בחוץ, ולגמרי מלא בעצמו. מלא בבשר גבר כביר, בגבריות שלו. וזה הכל. זה כל מה שיש שם. זה הכל הוא ושום דבר אחר, בפנים."

טנר הרהרה לרגע ולבסוף שאלה, ״אבל אם הוא קוסם –״

״אז זה הכל הכוח שלו, בפנים. הכוח שלו זה הוא, את רואה. ככה זה איתו. וזה הכל. כשהכוח שלו נגמר, הוא גמור. ריק.״ היא שברה את האגוז הדמיוני וזרקה את הקליפות הצידה. ״כלום.״

״ואשה, אם ככה?״

המשך »

9 בספטמבר, 2012
2 תגובות

גבול בין אחד לאדם, גבול בין אני לאחר?

לא מזמן חזרנו מחופשה. רק אני ואחיק. אחרי יותר מעשר שנים יצאנו לבד, לחו"ל. יצאנו לטרק בהרי האלפים של סלובניה.
הזמנו טיסה, אכסניה ללילה הראשון, בו נגיע מאוד מאוחר לסלובניה, וביום המיועד הכתפנו תרמילנו נשקנו לבנות ונסענו.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 6 בספטמבר, 2012
אין עדיין תגובות

כאב התרחבות הגבולות

זהו חוק טבע בסיסי שבשביל להתפתח אנחנו חייבים להרחיב את הגבולות של עצמנו, ושזה כואב, אבל הכרחי כדי להתחזק – בין אם מדובר בהרמת משקולות, התמודדות עם בעיות, או כל סוג אחר של כוח. הטבע העניק לנו את הכאב כאמצעי לסמן שאנחנו מתקרבים לגבולות שלנו או שעברנו אותם. ויחד עם זאת, הטבע של תהליך ההתחזקות דורש מאיתנו להרחיב את הגבולות שלנו. התחזקות היא ההסתגלות של הגוף והנפש למפגש עם הגבולות האישיים, מפגש הכרוך בכאב. במלים אחרות, גם כאב וגם חוזק הם תוצאה של המפגש עם הגבולות האישיים.

ריי דליו (דרך אהרון שוורץ)

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 5 בספטמבר, 2012
אין עדיין תגובות

גבולות רחבים

כאשר שני תחומים נמצאים זה לצד זה, כדי לשמור על השלמות של כל אחד מהם, לא מספיק להפריד אותם בגבול חד. בהרבה מקרים, ובמיוחד במערכות חיות, נדרשים יחסי גומלין, חליפין, מעברים, סינון עדין, מקומות מפגש לפרטים המגיעים משני הצדדים.

— כריסטופר אלכסנדר, טבע הסדר

4 בספטמבר, 2012
6 תגובות

תקשורת: גבולות

עכשיו היא כבר לא כל-כך כועסת. משהו רך יותר זורם בתוכה. היא מרגישה שיש עוד דרך. עדין לא ממש מזהה אותה אבל כבר חשה את גופה נינוח יותר.

כבר לא ממש חשוב לה שהוא פנה אליה בטון מצווה ושלהגיד תודה הוא שכח כבר מזמן. הוא כל-כך חשוב לה. היא כל כך רוצה שיהיה לו טוב. היא לא רוצה לריב. רוצה שהוא יהיה שמח. היא רוצה לשמח אותו, לחסוך לו את הקשיים של החיים.

אבל איך תוכל לחשוף כך את חולשותיה. תמיד אמרו לה שהיא צריכה להיות חזקה מולו, לשים לו גבולות, לא לתת לה לטפס עליה.

המשך »