רשימות בנושא נשיות

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 11 בספטמבר, 2012
2 תגובות

גבולות ושורשים

מתוך "טהנו", הספר הרביעי בסדרת ארץ-ים מאת אורסולה לה גווין:

״למה הגברים הם כאלה?״ תהתה טנר בזהירות.

בזהירות לא פחותה, כשהיא מנמיכה את קולה, ענתה מוס, ״לא יודעת, מאמי. חשבתי על זה. הרבה פעמים חשבתי על זה. הכי טוב שאני יכולה להגיד זה ככה. גבר הוא בתוך העור שלו, את רואה, כמו אגוז בקליפה.״ היא הרימה את אצבעותיה הארוכות, הכפופות, הרטובות, כאילו היא מחזיקה אגוז. ״קשה וחזק, בחוץ, ולגמרי מלא בעצמו. מלא בבשר גבר כביר, בגבריות שלו. וזה הכל. זה כל מה שיש שם. זה הכל הוא ושום דבר אחר, בפנים."

טנר הרהרה לרגע ולבסוף שאלה, ״אבל אם הוא קוסם –״

״אז זה הכל הכוח שלו, בפנים. הכוח שלו זה הוא, את רואה. ככה זה איתו. וזה הכל. כשהכוח שלו נגמר, הוא גמור. ריק.״ היא שברה את האגוז הדמיוני וזרקה את הקליפות הצידה. ״כלום.״

״ואשה, אם ככה?״

המשך »

17 ביוני, 2012
13 תגובות

מחשבות על הנקה

שלום, קוראים לי נגה ואני מיניקה.
בתור אמא לתינוק שחיה במדינת ישראל, אני נוחה לביקורת מצד כל אחד שעובר ברחוב.
בתור אמא לתינוק שבוחרת ביום אלפי בחירות, אני נוחה לחוש אשמה, בקשר לחלקן.
בהתנהלות יום יומית כאמא, מוטל עלי לבחור המון בחירות, ולפעמים אני לא שלמה עם בחירה כזו או אחרת.
בתור אמא לתינוק שבוחרת בעבורו בחירות שאני לא שלמה איתן, אני מרגישה אשמה. האשמה הזו היא שלי, ואפילו שמבט אחד מלא תוכחה יכול לעורר אותה, אם היא לא היתה שם, דבר לא היה מתעורר. אומרים "אל תעורר את הדב מרבצו", ובכן, רק אם יש דב אפשר להעיר אותו. לכל אמא יש דובים. בין אם היא מיניקה ובין אם היא איננה מיניקה. בין אם היא בחרה שלא להיניק כי היא לא רוצה, ובין אם היא ממשיכה להיניק כשהדרך הזו כבר לא מתאימה לה. לכולנו יש דובים. העבודה לשחרר אותם אל החופשי, היא שלנו. אף אחד לא יוכל לקחת ממני את הדובים שלי. לשחרר אותם, זה חלק מהעבודה שלי בתור אמא.

המשך »

8 באפריל, 2012
18 תגובות

אבל למה אין לך מדיח?

חמותי שואלת אותי את השאלה הזו אחת לכמה חודשים.
בתקופה האחרונה אני עונה: "ככה. כי אני לא רוצה".

פעם הייתי עונה שזה לא אקולוגי, או שאין לי מקום במטבח, אבל נמאס לי לחזור על עצמי, וחוץ מזה, הבנתי שמשהו לא מדוייק בתשובות האלו. לא בגלל זה אין לי מדיח, או אולי – לא רק בגלל זה.

את התשובה המלאה או המדוייקת לשאלה הזו קשה לי לנסח במילים. זה משהו חמקמק, מעודן, שאני מרגישה –יודעת – שיאבד לי, אם יהיה לי מדיח, או מייבש כביסה, או אם תהיה עוזרת בית שתעשה את העבודות האלו במקומי, אם ייעלמו מחיי התנועות האלו, החוזרות על עצמן שוב ושוב – סיבון שפשוף רחיצה, איסוף קיפול סידור טאטוא.

המשך »

20 בדצמבר, 2011
6 תגובות

האימהות כעבודה רוחנית – על "מורי-תינוקי" וקבלת עול האימהות

הקדמה: במאמר זה מדובר על תקופת האימהות הראשונית, התובענית והאינטנסיבית כול כך. הוא רק שני מתוך סדרת מאמרים העוסקים בשלבים שונים בהתפתחות נשית (כשהמאמר הבא למשל כבר עוסק בתהליך האינדיבידואציה והגשמה עצמית). כמו כן, אף על פי שישנו שימוש במושגים אלטרנטיביים לעולם הרוח, לכול מושג יש בסיס גם בפסיכולוגיה הקלאסית הפרוידיאנית וממשיכיה, כמו וויניקוט למשל, המדבר רבות על יחסי אם ותינוק ועל החשיבות העצומה של נוכחות האם ופניותה הרגשית בתקופה זו.

אימהות בריאה תלויה לא רק בנוכחות הפיזית שלך. זה באמת נפלא שהחלטת להתמסר לטיפול בתינוק שלך, אך אם את רוצה לחוות את האימהות כמסע צמיחה ולא לטבוע בגל התובענות האדירה שהיא מביאה איתה – עלייך באמת להיות שם. לכן כול כך חשוב, דווקא בתקופת האימהות הראשונית (וכמובן תמיד) לאפשר לעצמך דברים המעניקים לך כוח ומטעינים אותך, אפילו  גם מספר דקות ביום להתכווננות, כמו האזנה לשיר אהוב, או כמה דקות לעצמך נטו -לכתוב, לנשום עמוק, או כול דבר אחר שיכול להזין את הנשמה, כי בעבודת האימהות המודעת את צריכה להתעורר באמת, לבחור בכול בוקר מחדש להיות בנוכחות ואף להתבטל – לבטל את הצרכים שלך אל מול הצרכים הראשוניים והתובעניים של יצור קטן התלוי רק בך, כשם שאדם דתי ומאמין מתבטל אל מול מצוותיו וממלא אותן באמונה שלמה גם אם לא קל. זו עבודה ובחירה יומיומית. כן, גם להיות אימא נדרשת אמונה.

המשך »

20 בנובמבר, 2011
13 תגובות

מעבדות לחירות – האימהות כעבודה רוחנית

האימהות כעבודה רוחנית

מהות האימהות: ישנם כמה דברים שכדאי מאוד לא להינעל עליהם כשאת אימא, אחד מהם הוא עמידה בלוח זמנים, אם את אימא את בטח כבר יודעת. הדבר השני והיותר חשוב הוא הזהות העצמית שלך, במיוחד אם היא קשורה לשאלה החברתית "מה את עושה?"
מרגע שהסכמת לשחרר את הקיבעונות שלך האלה – יצאת מעבדות לחירות.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 13 באוקטובר, 2011
8 תגובות

"דמדומים" מאת סטפאני מאייר – כסאגה על התבגרות ועוצמה נשית

זהירות, ספויילרים כבדים…

ספר ראשון

בלה היא כל-נערה אמריקאית פשוטה, כהת שיער וחומת עין, המחליטה לעזוב את החוף המזרחי המואר והחמים לטובת עיר צפונית גשומה וסגרירית.
הבוחרת להשאיר את אמה לנדוד עם בן זוגה הספורטאי בחייה החדשים, ולנסות לחיות עם אביה, שריף העיירה והרווק המזדקן, שאת ביתו עזבה כתינוקת.

לכאורה, שום דבר לא מיוחד.
אלא שאז היא מתאהבת בערפד.
כמובן, שום דבר כאן לא פשוט.

המשך »

4 באוקטובר, 2011
3 תגובות

אודות הקול

אילו קולות אני מפיקה כשאני מרוכזת? איזה סוג דיבור מול הילד שלי, מול זרים? מול האהוב שלי? מול חברה? בסקס? בצירים? בלידה? איך הכלי הזה משרת אותי ולמה הוא נובע ממני שונה בזמנים שונים?

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 25 באוגוסט, 2011
5 תגובות

גיל המעבר הוא הארה

מאת: סוזן וויד
(מתוך ספרה Menopausal Years the Wise Woman Way)

אני מתעניינת במיוחד בפן האנרגטי של גיל המעבר. כתלמידת יוגה מזה שנים רבות, התרשמתי מקווי הדמיון הרבים בין תופעות גיל המעבר לבין העבודה הרוחנית שמטרתה ״לעורר את הקונדליני״. למרות שהרעיונות בפרק זה עשויים להראות מוזרים או קשים להבנה, יש בהם תובנות חשובות לגבי גיל המעבר שעומדות בלב גישת התבונה הנשית.

המשך »

רשימות שפורסמו בעלון המודפס בשנים 1995-2006 23 באוגוסט, 2011
אין עדיין תגובות

שמחת גיל המעבר

מאת: איריס יוטבת
(מתוך גיליון 46, ספטמבר 2003)

אלפי גלי חום והזעה ספרתי עד היום, בלילות ובימים, שסימנו לי את המעבר המדהים והמיוחד הזה בין גיל הפוריות לגיל החוכמה. כמו שאומר השיר – אלף כבאים לא הספיקו לכבות אותי….
יחד עם הניסיון לשפר את המצב בעזרת הרפואה המשלימה, למדתי רבות על עצמי ועל תהליכי הגדילה שלי כאישה בדור הזה.

המשך »

21 באוגוסט, 2011
5 תגובות

לאמא אדמה יש גלי חום

כנשים אנו נושאות בתוך גופנו מערכת מיוחדת במינה שמאפשרת לנו את המתנה של הריון ולידה וקושרת אותנו למחזוריות קוסמית – למחזור הירח המתמלא והמתחסר, ולמחזור העונות של אמא אדמה. כשגלי האסטרוגן והפרוגסטרון שוטפים את גופנו במהלך המחזור החודשי, ומתרחשים בתוכנו תהליכים פנימיים של הבשלת הביצית, ביוץ, הכנת רירית הרחם, והדימום – אנו מספרות שוב ושוב סיפור עתיק ומתחדש.

המשך »