בכל פעם שנעים, מפעילים את דפוס הפעילות שמאפשר את לתנועה הזאת לקרות. כשמפעילים דפוס כלשהו, הוא מתחזק. יותר מזה – הוא יוצר אותנו. הוא מעצב אותנו למי שאנחנו. הוא מנחה אותנו גם כשאנחנו חשים ומגיבים בזמנים אחרים בחיינו.

התנועה שלי יוצרת אותי. הדפוס של חישה ותגובה שאני מפעילה בכל רגע מעצב אותי למישהי שיכולה לפעול בצורה הזאת, ולמישהי שסביר יותר שתפעל כך בעתיד.

בכל רגע ורגע אנחנו עושים את התנועות שיוצרות אותנו. אנחנו לא יכולים שלא להיווצר, עד המוות. כך שהאתגר הוא לא רק לדעת שהתהליך הזה קורה, אלא ללמוד לקחת בו חלק. במיוחד, אפשר ללמוד איך תחושות של כאב וחוסר נוחות בכל תחום שהוא הן תוצאה של תנועות שאנו מבצעים; וללמוד מהתחושות האלה איך לנוע אחרת, בדרכים שמתאימות להנאה, בריאות, והתפתחות כבני אנוש.

— קימרר לה מותה

הגוף אינו מיכל. הגוף הוא תנועה. הוא אינו דבר שנע, אלא התנועה עצמה. הוא תנועה המתרחשת ברמות שונות בעת ובעונה אחת – התאים והמולקולות, המערכות והאברים, התודעה והחושים. אנחנו פועמים ונושמים, מחלימים ומתקנים, גדלים ומתפתחים מרגע הלידה ועד ליום מותנו.

מעבר לזאת, התנועה שהיא גופנו היא במהותה יצירתית. תנועת הגוף, לפעום ולנשום, כל הזמן יוצרת אותנו, מאפשרת לנו לחשוב ולהרגיש ולפעול כמו עצמנו.

גוף שאינו נע אינו גוף; הוא גוויה.