רשימות בנושא תשומת לב

5 באוגוסט, 2012
4 תגובות

לפרוץ את הקווים

מעבר לגבול שמציבים מצע הציור, חומרי הציור וזמן הציור נמצא גבול הפעולה הציורית.

כאשר הצייר מצוי בראשית דרכו, ואין הכוונה לגיל, אלא למצב תודעתי, גבולות ציוריים מאפשרים צבירת ביטחון ופיתוח היכולת, הנפשית והטכנית, ומונעים היסחפות, בלהט תשוקת היצירה, אל מחוזות הבלבול ומעבר להם אל התסכול, העלול לכבות את שלהבת היצירה, שזה לא מכבר החלה לבעור.

המשך »

22 ביולי, 2012
5 תגובות

מסע

לאן מסתכלים א

כשאנחנו יוצאים מהבית לכיוון המכולת לאן מופנות פנינו?

לכוון המכולת כמובן. אם נסתכל לכוון הבית נצטרך ללכת אחורה, נמעד בדרך, נדרס בכביש, נתקל בעמוד חשמל. יש סיכוי גדול שלא נגיע.

לעומת זאת כשברצוננו לשנות הרגלים, זאת אומרת לצאת ממקום אחד ולהגיע למקום אחר, אנחנו כל הזמן מפנים את פנינו למקום ממנו אנחנו רוצים ללכת.

אנחנו מסתכלים על עצמינו בעיניים ביקורתיות: "אנחנו לא עושים מספיק", "אנחנו עצלנים", "אנחנו מפוזרים" –  כדי שנשנה ממנהגינו.

המשך »

ספרים, סרטים, ומוזיקה שאהבנו 8 במאי, 2012
5 תגובות

אם אמא שלי לא – ספר למבוגרים

"אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?" מאת נורית זרחי

פטוניה החתלתולה הקטנה אבדה את אמא שלה בחושך. היא בוכה, אמא לא שומעת אותה ופטוניה חושבת שאולי היא כבר מתה –

"כי אם אמא שלי שילדה אותי לא יכולה לשמור עלי – מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?".

פטוניה פוגשת את חתול-יועץ שמנסה לעזור לה לפתור את הבעיות שלה.

"מה את בוכה?! לא צריך לוותר על אהבה כל כך מהר!"….

"כדי שישמרו עליך, את צריכה להיות גדולה" אמר חתול-יועץ "כי קל לאהוב את מי שרואים אותו ברור".

המשך »

1 במרץ, 2012
2 תגובות

התבוננות

פעולת הציור היא, בראש ובראשונה, המבט.

דמיינו אותנו יושבים בסלון ומתבוננים בקוביית עץ גדולה המונחת על השטיח.

מה אנחנו רואים? בודאי תאמרו: קובייה. ולה שש פאות. כל פאה בצורת ריבוע. אלא שמהיכן שאנו נמצאים, איננו רואים קובייה. אם נשב בדיוק מולה, נראה פאה אחת, כלומר ריבוע. אם נביט קצת מהצד נראה את הפאה שמולנו בצורת ריבוע, ועוד פאה מהצד ופאה מלמעלה שנראות, בגלל נקודת המבט שלנו, כמו מקביליות. מה שאנחנו בעצם רואים זו צורה המורכבת מריבוע ושתי מקביליות. אם נצייר אותם, כפי שהם נראים לנו, נקבל את הקובייה בה אנו מתבוננים.

המשך »

18 באוקטובר, 2011
4 תגובות

מוזיקה היא דבר אלוהי

(מוקדש באהבה גדולה לחברי הטוב – ברק)

אני נזכר במילים הראשונות שאמר לי: נדרש צליל שמח על מנת לסובב את העולם.

הוא היה מגיע לבקר במרפסת. לא נדחף, יושב ברקע, מתמזג באווירה. משתתף בדרכו המיוחדת בשיחה, שולח לאויר חיוך מדבק ומכווץ עיניים. עם החיוך היה שולח מסר להתבונן פנימה – לפקוח עיניים ולהביט פנימה ולשאול את עצמך שאלה פשוטה – האם אתה מרוצה מהחיים שאתה חי?

המשך »

1 בספטמבר, 2011
5 תגובות

מחסומים במעברים

יום לפני יום הולדת 18. חבורה של צעירים חופשיים, משוחררים , רודפי התרגשויות וחוויות מסעירות, צמאי ריגושים בטיול שטח ממונע. מגלים את העולם. חווים את המרחבים, את ואדיות וגבעות ארץ ישראל, נפרדים מוודאות הילדות בדרך אל מרחב הבגרות. בעוד רגע לובשים מדים והופכים לחיילים. פתאום אני מתעורר. השמש יוקדת בחוזקה בדיוק מעל הראש שלי. חזרה ממצב של איבוד הכרה. אני לא זוכר איך הגעתי לכאן, הפה שלי יבש, הראש שלי כואב מאד, חש את האדמה החמה מתחת לראשי וגבי, מרגיש היטב כל אחת מהאבנים שנעוצות בגב שלי. ריח של אבק ודם. שאלות וצעקות מסביבי איפה אתה גר? אתה זוכר איך קוראים לך? תבדוק אם יורד לו דם מהאוזניים, תשמור עליו שלא יזוז! צליל צמיגים על גבי אדמת כורכר – מניפים אותי לאלונקה ומשם למערה חשוכה ממונעת, בה אני מגלה כי אין לי תחושה בחלק הגוף התחתון. כך הפכתי לגבר.

המשך »

ציטטות וקטעים מפרסומים שונים 25 ביולי, 2011
תגובה אחת

הבריחה למעלה

הבידוד שלנו מהסביבה הפך להסגר. אנחנו בקושי חשים את המשיכה ארצה הנובעת מהטבע שבתוכנו וסביבנו. הטכנולוגיות שמחברות אותנו לאנשים ולמקומות ולידע סביב העולם מפתות אותנו להתרחק מההכרה החושית של טבענו ושל התנועה המחזורית המקיימת אותנו. אנחנו עומדים על קצות האצבעות, מנסים להגיע גבוה יותר ויותר.

כדי לאזן את הבריחה הזאת למעלה, צריך לתרגל שיטות המושכות את תשומת הלב חזרה למטה אל הגוף ודרך החושים. בהנתן מטרה זו, לא ממש משנה איזה שיטת תנועה בוחרים; מה שחשוב זה להיפתח כדי לחוש ולהעריך איך התנועות שאנו יוצרים – יוצרות אותנו.

- קימרר לה מותה

24 ביולי, 2011
5 תגובות

שיטת פלדנקרייז

זה מספר שנים שאני משתמש בשיטת פלדנקרייז.

אבל האם באמת השיטה נמנית עם הדברים שאפשר "להשתמש" בהם? על פי ההיכרות שלי עם שיטת פלדנקרייז, עליי לענות בשלילה לשאלה זו. שיטת פלדנקרייז איננה מסתכמת בלימוד סדר פעולות מסוים שמביא לתוצאה רצויה, כפי שנהוג בשיטות אחרות לעבודה עם הגוף. שיטת פלדנקרייז היא יותר דרך מאשר שיטה, היא מעין גישה, ואולי אפשר לומר שהיא דרך גישה – שכן באמצעותה אנחנו ניגשים אל לב המנגנון שעל פיו אנחנו לומדים להתנועע, ומתוך מערבולת התחושות והתנועות אנחנו יוצרים אפשרויות חדשות לתנועה. המשפט שפתחתי בו, אם כן, איננו מדויק. אינני יכול להגיד שאני משתמש בשיטת פלדנקרייז. איך אפשר לנסח ביתר דיוק את מה שברצוני לומר? דומני שזהו בדיוק נושא הרשימה, ותקוותי היא שאצליח לענות על השאלה הזאת, ולו באופן חלקי.

המשך »

5 ביולי, 2011
7 תגובות

אייקידו, חיבור גוף-אני

שורה של נעליים מסודרות בקפידה. שורה שגדלה ומתפתחת כלמידה של הקבוע במרכז הדוגמא. למידה של הציר במרכזו של המעגל. בתחילת דרכה של הקבוצה הגיעו התלמידים, חלצו את נעליהם בערבוביה ועלו על המזרן. המורה תמיד הניח את נעליו באותו האופן, באותו המיקום בקצה מזרן, עלה על המזרן. התיישב על ברכיו, גב כף הרגל במגע עם המזרן. המתין, זקוף. קד קידה. נעמד בתנועה בריאה, ניגש למרכז המזרון. קד קידה לחזית אולם האימונים. קד קידה לתלמידים והאימון התחיל. אט אט עם האימונים, השבועות והשנים, הסתדרה לה מתוך הערבוביה קבוצת נעליים מסודרת בקפידה בצמוד למזרון. תלמידים ותלמידות. מתיישבים על הברכיים והעקבים, גב כף הרגל במגע עם המזרן. ממתינים בזקיפות, קדים קידה ומתיישבים באותו האופן בשורה מסודרת. העקרון נלמד מתוך הדוגמא.

המשך »

רשימות בנושאים מהגיליונות הקודמים 3 ביולי, 2011
13 תגובות

תשומת הלב סביב שולחן האוכל

לפני שהאוכל מוגש לשולחן, אנו מפנים תשומת לב לא מבוטלת להכנתו. עלינו להקצות תקציב מתאים, לתכנן את המנות, לבחור את המצרכים ולהכין את האוכל. בזמן הכנתו תשומת הלב עוזרת לנו לבטא את הכוונות שלנו כלפי האוכלים. כוונות אלו מתבטאות דרך הטעם, הריח, המראה וההתאמה של האוכל לצרכים הגופניים והנפשיים של בני המשפחה. כאשר האוכל מוגש, תשומת הלב שלנו עוברת יחד אתו לשולחן ומרגע זה אין לנו שליטה על האופן בו האוכל יתקבל ומה יעשה אתו.

המשך »