על הספר

תוכן העניינים

קטעים מתוך הספר

רכישת הספר

תאומים

גילה חורש, אילת קציר

הורות לתאומים היא סוג של טירוף. אם הורים לתאומים אומרים לכם אחרת, סימן שהילדים שלהם גדולים והם שכחו את זה. ובכל זאת תאומים נולדים ומטופלים על ידי הוריהם, כך שהמשימה הזאת אפשרית.
כבר כששמעו שאנחנו עומדים להיות הורים לתאומים, הציפו אותנו בעצות. אני מעבירה הלאה בשמחה את אלה מהן שמחוברות למציאות שלי:

מתכוננים לתאומים

חבילת לידה

"וואו! אז את צריכה את הכל כפול".

לא. לא הכל. צריך שני כסאות בטיחות לרכב ושני מנשאים. קצת יותר בגדים מאשר לתינוק אחד.
עם שני שדיים נולדתי, תודה לבוראי.
מצד שני, אם זה אפשרי כלכלית, נוח להחזיק בבית הרבה מהכל. יותר בגדים, למשל, פירושו אפשרות לכבס בתדירות נמוכה יותר.

הכנת הבית

בהנחה שחושבים על לינה משפחתית, בשלב הראשון, כשהתינוקות ישנים בחיק הוריהם, תספיק מיטה זוגית גדולה (לפחות 1.60 ברוחב), אך די מהר תצטרכו מקום שמתאים לארבעה אנשים. אנחנו ישנו במשך תקופה די ארוכה (שנה?) על מזרונים ברוחב כולל של 2.70 מטר, והתקדמנו לשני מזרונים זוגיים ברוחב כולל של 3 מטר.
אם רוצים להשתמש במיטות תינוק, אפשר להסתפק בהתחלה באחת, ואפשר להצמיד למיטה הזוגית גם שתי מיטות-תינוק.
עוד פריט מידע שימושי בתכנון הריהוט: שידת מגירות סטנדרטית של תינוקות ממילא לא יכולה להכיל את כל הבגדים של התאומים לאורך זמן.

הכנה להנקה

אפשר להיניק שני תינוקות! (סליחה על הדרמה. פגשתי כאלה החושבים שזו אגדה)
מבחינת ההכנה – זה לא שונה מהנקת ילד יחיד. הטיפים החתרניים שלי:
ידע הוא כוח: חשוב ללמוד על הנקה עוד לפני הלידה. להסתכל על נשים אחרות מיניקות, להסתכל על שדייך שלך, לקרוא ספרות על הנקה ולהתייעץ עם חברות שהיניקו.
בלידת תינוק יחיד הימים הראשונים לאחר הלידה קריטיים לביסוס ההנקה. בהנקת תאומים זה קריטי עוד יותר, משום שבעיית הנקה בבית החולים עלולה לגרום הפסקת ההנקה כליל. שם המשחק בבית החולים הוא אסרטיביות: אל תקבלי את עצות הצוות כתורה מסיני, אלא אם קיבלת מראש המלצה על אחות המבינה בהנקה. אם אינך יכולה לקום, דרשי שיביאו אותם אלייך. אל תניחי לתינוקות להיות בלי ליווי שלך או של אבא אפילו דקה. הנקה מוצלחת בתחילת הדרך עשויה לחסוך בעיות רבות בהמשך.
הכי חשוב: זכרי שאת יכולה להיניק תאומים, מי שאומר אחרת – מנסה להחליש אותך.

הכנת המשפחה

הבהרנו לכל המשפחה שאנחנו מקבלים את ההחלטות. זה לא מנע עצות, אבל די מהר חלק הפסיקו לייעץ, ואחרים הבינו שמחיר של עצה מיותרת הוא בדיחה. זה נכון תמיד, לא דווקא לתאומים, אבל הלחץ מהמשפחה מהווה חלק לא קטן מהמאמץ הנפשי בגידול ילדים, ובגידול תאומים חשוב לחסוך גם במשאב זה.

לאבא יש תפקיד חשוב – הטיפול בילדים לא מתמצה בהנקה, ורצוי מאוד שהאבא יעשה את כל היתר – החתלה, האכלה בבקבוק, נשיאה, רחצה... ויאפשר לאמא להתאושש מהלידה. נוסף לכך עליו לטפל גם באמא – להאכיל, להשקות (מים היוו אצלי נושא בעייתי: הייתי מתייבשת אם לא היו מזכירים לי. בבלגן ובלחץ קשה להיות רגישה לגוף שלי), לשחרר אותה למקלחת, לסנן שיחות טלפון וביקורים... וגם בבית – נקיון, בישול, כביסה, סידורים....

טיפול בסיסי בהתחלה

נשיאת תינוקות

האפשרות הגרועה ביותר לדעתי הינה סלקלים. נשיאת שני סלקלים היא עניין שמיועד למרימי משקולות. לא לאימהות, ובטח לא לתינוקות.

"על הידיים" גם היא אפשרות לא מוצלחת. שתי ידיים ושני תינוקות לא משאירים הרבה אפשרויות.

רצוי להשתמש לפחות במנשא אחד – קודם כל ילד אחד במנשא. עם השני אפשר להסתדר.

שני מנשאים: הו, כן. זוהי האופציה המועדפת עלי. במנשא צד אחד אפשר לשאת שני תינוקות קטנים. אפשר לשאת שני תינוקות בשני מנשאים בכל מיני צירופים: שני מנשאי צד (אחד על כל כתף), מנשא גב (קשיח או מבד. למשל קובבה) יחד עם מנשא צד, או, כמובן, על שני הורים. כדי לשלב מנשא גב עם מנשא צד, ראשית לובשים את מנשא הצד, לאחר מכן את מנשא הגב (עם תינוק) ואז מכניסים את התינוק השני למנשא הצד, מלפנים.

אה, גם עגלה היא פתרון לא רע, אבל כפי שאנו מעדיפים לשאת תינוק קרוב אלינו, כך נעדיף גם עם תאומים. גם כשלוקחים עגלה – לא לשכוח מנשא!

הנקה

כאמור – אפשר להיניק שני תינוקות. כל אחד על שד. אני (אילת) מצאתי שהתנוחה הטובה ביותר להנקה היא בכורסת הנקה (אמריקן קומפורט, אם כבר שאלתם) כאשר כל ילד מוצמד לשד ורגליו פונות באלכסון לכיוון רגלי. הנקתי כך עד גיל שלוש, ואז חשתי שהם גדולים מדי ונאלצתי לעבור לתנוחה אחרת. ואילו אני (גילה) הנקתי בעיקר כששניהם בתנוחת "פוטבול", אך לא רק. הנקתי בעיקר בישיבה על המיטה, כך שהיה לי קל "להעמיס" עלי בעצמי את שניהם ליניקה, ולהוריד ילד שנרדם.

אפשר כמובן להיניק כל תינוק בזמן אחר, אבל אז באמת לא עושים שום דבר חוץ מלהיניק,
וזה עוד לפני שדיברנו על להעסיק תינוק שרוצה לינוק בעוד אחיו דווקא כן יונק באותו זמן.

הימים הראשונים: יועצת הנקה! יועצת הנקה! יועצת הנקה! אסור שאפילו לרגע תהיה תקלה בהנקה. בניגוד להנקת תינוק אחד, אז אפשר לוותר על שירותיו של שד אחד באופן זמני או קבוע, אצל תאומים זה בלתי אפשרי. יש להקפיד על אכילה, שתיה ומנוחה. ברגע שמרגישים כאב קל, אפילו רמז לכאב, או חשש שאולי כואב, יש לטפל בו (בעזרת יועצת הנקה) ולא להזניחו.

אני (גילה) הנקתי המון שעות עקב התחלה גרועה של ההנקה (ע"ע אסרטיביות בבית חולים), נגזר מזה – ישבתי במקום אחד. היה לי, במרחק הושטת יד, כל מה שנזקקתי לו: מים, אוכל (למשך הזמן שבעלי היה בעבודה), תרמוס תה, ספר(ים), טלפון, מחברת ועט, שלט למערכת. (וכשקנינו מזגן, לקיץ, גם שלט למזגן), שמיכה לי ולילדים.

האם העובדת ושואבת

(והמטורפת, אם תשאלו את גילה)

קשה. מאוד קשה.
אם המתכוונת לצאת לעבודה רצוי שתתחיל לשאוב באופן סדיר כבר בגיל חודשיים עם כל "הטריקים" שעוזרים לשאיבה. כדאי לדחות ככל האפשר את היציאה לעבודה. דחיה עד גיל חצי שנה תאפשר לשלב ארוחת מוצקים במקום חלב שאוב. אני עצמי הפסקתי לשאוב באופן קבוע בערך בגיל תשעה חודשים והילדים יכלו לאכול ארוחה וחצי של מוצקים במקום הנקות.

פשרות

מבחינת הילדים – לחתל פחות, פחות אמבטיות, בקבוקים קרים (אנחנו מכירות תאומה שהיה טעים לה רק קר-מקרר). בעצם, הרבה מהעצות שניתנות בהמשך הן הצעות לאיפה אפשר להתפשר. זה מבאס, אבל זה מה יש. אפשר להיתלות ב"הילדים בחרו לבוא לעולם בזוג". אחרים יעדיפו את "אנחנו עושים את המקסימום", או "יש רק 42 שעות ביממה". כל דבר שייתן לכם לישון טוב בשעות המעטות בלילה שזה מתאפשר. אל תשקעו ברגשות אשם (גם לא על כך שכשקראתם את אורה הכפולה רציתם תאומים).

כסאות מוסיקליים

אחד ההבדלים בין לגדל ילד אחד ובין לגדל תאומים, בעצם – אחד ההבדלים בין איך שאנחנו (חורשים) גידלנו את התאומים לעומת אחותם היחידאית (זו מילה שמכירים רק הורים לתאומים), הוא אפקט "הכסאות המוסיקליים". תינוק נורמלי נמצא רוב הזמן על הידיים של אמא שלו, חלק מהזמן אצל אבא, ולעיתים רחוקות אצל מישהו אחר, לצורך מקלחת או ארוחה. תאומים כל הזמן עוברים מידיים לידיים. כשמפסיקים את המוסיקה – עוצרים. אני לא רואה מה אפשר לעשות נגד זה. זו לא עצה. זה תיאור מצב.

עזרה

רצוי מאוד, אם לא חובה, להעזר באחרים. לטיפול בבית, לטיפול באמא (ובאבא), ולטיפול בילדים. הנה דוגמאות של דרכים בהן אנחנו נעזרנו באחרים:
עם זאת, אפשר להסתדר בלי עזרה. בימים כתיקונם (כשלא יצאתי לעבודה או ללימודים, והייתי בריאה) הסתדרתי ללא כל עזרה (אילת). זה היה קשה, ורזיתי שבעה ק"ג (...) אבל זה אפשרי בהחלט.

לסיכום – יעילות ויצירתיות. (השניה כדי לשפר את הראשונה)

כשקצת גדלים

שמרטפית/מטפלת

בדיעבד, לא הייתי משאירה את ילדיי עם מישהו אחר (מלבד אביהם) לפני גיל שנתיים.
מצד שני, יש לזכור שתאומים, כמו ילד יחידאי, מתנהגים אחרת כשהם לא בחברת אמם. מטפלת שלא חוששת מהעבודה תסתדר איתם. כנראה שברגע שתיפגשו שוב ידרשו התאומים את "המנה" שלהם. בדרך כלל הם יוכלו להסתדר עם מישהו אחר, ומה שחשוב יותר – הוא יוכל להסתדר איתם.

מתי זה נהיה קל יותר, לעזאזל?

טוב, בגיל שנתיים זה נהיה קל יותר. אבל גם לפני כן, בין גיל שמונה חודשים לשנה וחצי יש פתאום הקלה (רגעית) שמסמלת שפעם עוד יהיה טוב.

אם לנסות לסמן אבני-דרך לעניין הקושי – שינוי גדול יש עם התחלת הזחילה – אז אין צורך לקחת את שניהם איתי מחדר לחדר, הם באים בעצמם. בערך באותו זמן הם גם מתחילים לשחק יחד. שינוי נוסף יש עם התחלת הדיבור – אפשר לדבר עם התאום הלא-מטופל-ומחכה-לתורו.

הגיגים

השוואות

כל אמא מכירה את המצב שהיא בודקת את הילד שלה וחושבת "או! מוישלה של רינה, בגיל הזה...". דוגרי? מחשבה מלחיצה. כשהפעם הראשונה שאת אמא זה לתאומים, אין מחשבות כאלה. הם כל כך שונים זה מזה, שכל מחשבה על "ילד אמור לעשות X בגיל Y" מתמוססת במהירות.

תאום של אמא, תאום של אבא

יש מצבים של העדפה לאחד הילדים. יש מקרים של חלוקה "תאום של אמא, תאום של אבא". מצד אחד – זה נורמלי. זה קורה גם במשפחות בלי תאומים. מצד שני – אל תאמינו לכם. גם אם נדמה שיש אחד מהילדים שהוא "יותר שלו", אין צורך לחוש רגשות אשמה, כי סביר שהוא לא לגמרי "שלו".

שניים לעומת אחד

התאומים שלי תמיד מחוללים כל מיני דברים בנפח גדול ובקול רם (מזיזים דברים ממקום למקום, רוקדים, רבים, זורקים, מפזרים, בונים, מפרקים...)

יוצא לי, לעיתים רחוקות, להיות עם אחד התאומים לבד. כמה פעמים ניצלתי את זה בשביל לעשות משהו יחד: לצייר יחד, לקרוא, לשמוע מוסיקה, לבשל. ובאמת, כשאנחנו אחד על אחד, יש משהו שאפשר אפילו לקרוא לו "פתאום הם ילדים טובים".
למשל, אמבטיה – ילד אחד לבד שוכב, בוהה, משחק באיזה ברווז, מדבר איתי. שניים – משפריצים, קופצים, צועקים...

האבחנה הזו נכונה גם למצבים מורכבים יותר ולבעיות אמיתיות. אצל תאומים יש סיכוי מסוים לבעיות התפתחותיות. במקרים כאלה, "עבודה" עם כל ילד בנפרד עשויה להביא לתוצאות טובות יותר ומהירות יותר.

הילד (לא) במרכז

ב-4 השנים מאז נולדו התאומים שלי הסתבר לי שהורות שפויה לתאומים חייבת להיות לא ממרכזת (את הילד) – במקום בו הורים אחרים צריכים "לנשוך את הלשון", אני פשוט עסוקה עם השני. תובנות שהורים מקבלים בילד החמישי והשישי, אנחנו קיבלנו עם הלידה:

בנעורי נהגתי לומר "תינוק בנוי לשמור על עצמו. אני מקווה שכשאהיה אמא אזכור את זה, ולא אלחץ מכל סכנה". תפילתי נענתה – קיבלתי תאומים. אי-אפשר להדבק בהיסטריה (או בלי היסטריה) לתאומים, ולו רק כי קשה להיות ביותר ממקום אחד בו-זמנית, והידיים של אמא, למרות שהן של אמא, אורכן מוגבל. אז ויתרתי. כשהם רצו אותי איתם הם דאגו שאהיה שם. היות ואני מעדיפה להמנע מלרדוף אחריהם, ולא להמנע מלצאת החוצה, הם לא בורחים ממני. תוצאת משנה: גיליתי ש"אם אני לא רודפת – הם לא בורחים".

יתרון דומה יש גם בנושא אוכל. תמיד אומרים לנו "הרפו, הילד יווסת בעצמו את כמות המזון ואת הסוג". בפועל אמא מבשלת שני גזרים, או חותכת מלפפון אחד, או שמה כפית אחת של חומוס בצלחת, ורואה כמה נשאר. כך גם עם תאומים, אבל אין לי שמץ מושג מי אכל כמה.

כשנולדה בתנו השלישית, וראיתי כמה טוב עושה לה הסביבה מרובת האחים הגדולים, חשבתי שכל ילד זכאי להיוולד כשיש לו שני אחים גדולים. זה לא כל כך מעשי בחברה הלא-שבטית שלנו, אבל תאומים מצליחים לממש מעט מהזכאות הזאת.

לו היתה בידי (אילת) אפשרות הבחירה, הייתי בוחרת שוב בהריון תאומים.
כשעובר-אורח מספר לי (גילה) בעיניים בורקות שהוא רוצה תאומים, אני אומרת לו בנחרצות: "לא. אתה לא".

על הספר רכישת הספר