דף מבוא ל-מדור בלי חיתולים מאת בשמת א

מה זה?
מדובר בקשב לתינוק, שמאפשר לנו לקחת אותו בזמן לעשות את צרכיו במקום המתאים. לא מדובר בגידול תינוקות עירומים המשולחים לנפשם ברחבי הבית, ועושים את צרכיהם בלי התייחסות המבוגרים.

איך זה יכול להיות? הרי לתינוקות אין שליטה על הסוגרים!
מסתבר שיש להם מודעות לצרכים שלהם ושליטה מסויימת ממש מלידה, ועם מטפלים קשובים הם מפתחים שליטה במהירות, תוך ימים ושבועות ספורים. בהתחלה הם "משחררים" לפי הזמנת המטפל, ומהר מאוד הם גם מסוגלים לחכות, בהתחלה דקה-שתיים, ויותר בהמשך, עד שלוקחים אותם לעשות במקום המתאים (אם הם רוצים. אם אינם רוצים, לא יחכו, ופשוט יעשו).

מה זה "המקום המתאים"?

• בסיר (קל, כי אפשר להחזיק כמה בכמה חדרים, יש זולים שעולים 10 שקלים)

(אני מזכירה שהמצאת בית השימוש המודרני היא ממש חדשה, ועד לא מזמן כל העולם המערבי עשה בסיר)

• באסלה הרגילה
• מעל כיור או אמבטיה או בפינת המקלחת
• בתוך כל מיכל קטן מתאים שמייעדים למטרה זו (בייחוד לפיצפונים בחודשים הראשונים)
• בחיק הטבע - הכי קל ונוח (ואקולוגי: לא מבזבזים אף טיפת מים, משקים איזה עץ, חוסכים נייר טואלט, חוסכים נקיון).

מתי מתחילים:
רצוי מלידה. ארבעה החודשים הראשונים הם "חלון הזדמנות" ללימוד קל יחסית, כי בחודשים אלה התינוק עדיין מודע לצרכיו באופן טבעי, ועדיין מבקש שיעזרו לו להתרוקן. אם אין תגובה לבקשותיו, התינוק מוותר בהדרגה על המודעות שלו ואינו מפתח שליטה בסוגרים, כך שהלימוד יכול להיות יותר קשה.

איפה מגדלים ככה תינוקות?
ברוב העולם: באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בדרום אמריקה, אצל האסקימואים, ווריאציות נוספות בברית המועצות לשעבר ועוד.

למי זה מתאים?
לכל התינוקות, אבל לא לכל ההורים. רק למטפלים שמוכנים להקדיש קשב, תשומת לב וקירבה פיזית לתינוק, ושלא יתרגשו מכל פספוס.

איך עושים את זה?
א. למידה: בהתחלה שמים לב מתי התינוק עושה פיפי או קקי, ולומדים לזהות את מתי הוא צריך להתרוקן: דפוסי פשפוש ו-סימני פשפוש. השלב הזה נמשך לפחות כמה ימים, ויכול להימשך כמה שבועות. דברים קלים: כל התינוקות צריכים פיפי כשהם מתעוררים משינה. תינוקות בריאים לא עושים צרכיהם מתוך שינה -- הם מתעוררים קלות בשביל זה. יש שעושים את צרכיהם מייד אחרי כמה יניקות בהתחלת ההנקה, יש שעושים בזמנים קצובים אחרי ההנקה וכו' וכו'. קל יותר לזהות שפת גוף של "אני צריך קקי", קשה יותר לזהות פיפי -- פה פועלים בהתחלה על פי השעון, אבל יש כאלה שלומדים לזהות "עיניים של פיפי".
כשהתינוק מתרוקן, אומרים "פיפי\קקי" או משמיעים קול של פיפי\קקי (ראו בהמשך) כדי שידע שהמלים או הקולות האלה מתייחסים לתחושות ההתרוקנות. (את זה אפשר לעשות גם אם לא מורידים חיתול)

ב. פשפוש: כשמרגישים שהתינוק צריך להתרוקן, מחזיקים אותו בתנוחה נוחה: כמו שמחזיקים ילדות באוויר לפיפי. התינוק מוחזק בשתי הידיים בירכיים מעל למיכל או לאדמה, גבו נשען על גוף האם, האם מפסקת את רגלי התינוק ומשמיעה צליל מקובל שהוא הסימן לעשיית צרכים. בארץ אומרים לפיפי "פשששש". לקקי יש כאלה שמשמיעים צליל עוזר, מין "אא". אלה בדרך כלל הצלילים שאנחנו משמיעים לילדים בשלב הגמילה מחיתולים. יש עוד תנוחות פשפוש, זו רק דוגמא לנפוצה ביותר.

ג. תקשורת: חשוב לזכור שמדובר בתקשורת דו-כיוונית: התינוק מאותת ? ואנחנו נענים ועוזרים לו; אנחנו מסמנים לתינוק ? והוא משתדל לעשות. אנחנו מקשיבים לתינוק ולומדים מתי הוא צריך. אז לוקחים אותו למקום המתאים, מחזיקים אותו בתנוחה המתאימה ומשמיעים את הצליל. התינוק, שנהנה לא לטבול בתוך צרכיו, שנהנה שקשובים לו, ששמח בשמחתנו על ההצלחה, מעוניין בזה. לכן, מהר מאוד (אצל תינוק בן כמה ימים או שבועות - אפילו תוך 24 שעות) הוא לומד לזהות את התנוחה והצליל, ומתאמץ "לשחרר". כך גם הוא מתרוקן במקום שרק מה שבורח יצא. אם עדיין אין לו צורך, פשוט לא יוצא כלום, אבל שימו לב שהוא לומד לשחרר לפי בקשתכם (במקום ללמוד להתאפק לפי בקשתנו, כמו בשיטה הנוכחית), וההבדל תהומי. כמו כן, מהר מאוד (פה יש הבדלים עצומים בין תינוקות, כולל תינוקות שלא מאותתים אף פעם במשך חודשים רבים) הוא לומד לאותת לכם שהוא צריך לעשות את צרכיו, ממש כמו שהוא מסמן שהוא רוצה לינוק. בהתחלה אנחנו מזהים סימנים גופניים (בכי, תנועות מסוימות, מבט מסוים) שמעידים שהוא צריך ? ובהדרגה התינוק לומד ליזום איתותים וסימנים בתור תקשורת איתנו: סימני פשפוש. הסתייגות: בכל המקומות בעולם שבהם מפשפשים תינוקות באופן טבעי, האיתות העיקרי, אם לא היחיד, הוא הידיעה הגופנית הפשוטה של המטפלים שהתינוק צריך. במלים אחרות: "אינטואיציה". התינוק נולד כשהוא סומך על האינטואיציה שלנו בנושא. לצערנו, לרובנו בתרבות המערבית אין חיה כזאת, ולכן יקרה כל יום שהתינוק צריך ואנחנו בכלל לא ידענו, והוא יעשה - לא במקום ה"מתאים". זה חלק מהעניין, אין אפשרות לגדל בארץ תינוק "בלי חיתולים" ובלי פספוסים שלנו.

אז מצד אחד יש מטפל (אמא, אבא, סבתא, אחים ואחיות וכו') שקשוב לצרכי הילד ולוקח אותו לעשות את צרכיו בזמן (אם המטפל מפספס הוא יודע שזה הוא שפיספס, ולא התינוק) - ומצד שני יש תינוק, שמאותת כשהוא צריך ושנענה לתנוחה במאמץ לשחרר (זהירות! חברה שלי פעם החזיקה את בנה בתנוחה בלי כוונה, והוא מייד השפריץ ישר על מי שעמד מולו...). התקשורת דו כיוונית, והיא מבוססת על יחסי קירבה פיזית, קשב ואמון. וכאמור, כמו כל תקשורת, יש בה ויהיו בה קצרים בתקשורת...

בגדים:
הילד יכול ללבוש מה שרוצים. לתינוק ממש קטן, שעושה פיפי בערך כל 15 דקות כשהוא לא ישן, נורא נוח להלביש רק משהו עליון -- עכשיו אני מבינה יותר למה היו מלבישים גם בנים בשמלות עד ראשית המאה. אחת הסיבות היתה, שמהר מאוד היו בלי חיתולים (כן, גם בתרבות המערבית החיתולים היו ממש לחודשים הראשונים), והרבה יותר קל כשהתינוק לא לובש משהו תחתון. אגב, התחתונים בכלל הם המצאה מודרנית.
יש כאלה שמעדיפים להלביש מכנסי חריץ כמו בסין.

למעשה לתינוקות לא קר אם הם על האם ובמנשא, בטח לא בתוך הבית.

אפשר להשתמש בחיתול בד מקופל בתור "ריפוד" למנשא, או ריפוד על האם, כשהתינוק עירום - לפי מזג האוויר. בקיץ הוא יכול להיות עירום לחלוטין, ובעונה קרה הוא יכול ללבוש חולצה ארוכה וסוודר, כובע וגרביים. (מידע נוסף בדף בלי חיתולים בחורף)


למה לגדל ילד בלי חיתולים:

• למה לגדל ילד בתוך חיתולים? זה כמו עם הנקה: לא צריך 101 סיבות להניק. צריך סיבה רק אם לא מניקים.
• כדי לעזור לתינוק להתרוקן במקום שהיציאות יהיו רק מה שברח לו בלי שליטה.
• כדי לעזור לתינוק לשמור ולפתח את המודעות והשליטה בצרכיו, שעמן הוא נולד ? במקום לנוון את המערכת שלו בשיטת החיתולים.
• בשביל התקשורת הנוספת עם התינוק, שמוסיפה מימד חדש של קשר וקירבה. במקום להתעלם מההודעות של התינוק שהוא צריך פיפי/קקי, ולהתעלם מהבקשה שלו לעזרה בעשיית צרכיו (כפי שעשינו עם ילדינו שגדלו בחיתולים, פשוט מפני שלא ידענו שהם מדברים אלינו) ? אנחנו לומדים להבין אותו ולשתף איתו פעולה.
• יותר אקולוגי לאדמה מכל החיתולים.
• יותר נעים לילד (דמייני שאת צריכה ללכת כל החודש עם תחבושת הגיינית שמנה בגודל של תחתוני דודה, לא רק בזמן המחזור).
• טבעי. הרי בני אדם לא נולדו עם חיתולים.
• כדי למנוע את הנזקים שנגרמים מהחיתולים (חד- או רב-פעמיים):

מסתבר שלתינוק יש שליטה על הסוגרים שלו מלידה, שהולכת ומתפתחת. החיתולים, ועמם ההורים שאינם קשובים ליציאות של התינוק, מבטלים את תהליך הרכישה של השליטה הזאת. התוצאה: במקום התפתחות טבעית בת כמה חודשים לכיוון השליטה העצמית על היציאות, תוך למידה שיש להן מקום מיוחד - התינוק לומד לעשות את הצרכים ללא כל שליטה, בכל זמן ובכל מקום, בתוך מה שהוא לובש.
לאחר מכן, בימינו בסביבות גיל 3, הוא צריך ללמוד מחדש מיומנות שונה ולא טבעית: להתאפק ו"להחזיק" (שליטה אנאלית!) כשהוא צריך, ולהפסיק פעילויות מהנות באמצע כדי ללכת לשירותים (הרי הוא לא גדל ככה), וזאת לא מתוך צורך טבעי שהיה לו מלידה, אלא מתוך רצון להתאמה חברתית, מבחוץ. כנראה שלא מדובר בשרירים הנכונים ולא בהפעלה הנכונה, וזה יוצר לנו בעיות בהמשך החיים.

האם תינוק שגדל בלי חיתולים נגמל מהר?
תינוק שגדל ככה מלידה אכן יכול להיות יבש רוב הזמן כבר בגיל חצי שנה (בגיל הזחילה יש פספוסים תמיד, בגלל הלחץ על הבטן) -- כמובן, בתלות במישהו שייקח אותו. כיוון שזה מותנה גם במטפלים, אז יותר הגיוני שבתרבות שבה כולם גדלים כך, הגמילה תהיה מהירה יותר, כי הפיספוסים מעטים, זה חלק מהחיים, כל אחד בבית יודע לעזור עם הצרכים של התינוק וכו'. לעומת זאת, לנו, שצריכים ללמוד את זה מספרים ולהמציא את הכל מחדש -- זה יותר קשה.
בכל אופן, המטרה איננה גמילה מוקדמת. זה רק אחד מתוצרי הלוואי. הורים שגידלו ככה בתרבות המערבית אומרים שבעיקרון, הילד נגמל סופית בין גיל שנה לשנתיים.

אבל מי שעושה את זה בשביל שהתינוק ייגמל מוקדם, עלול להיכנס לאמביציה ולפגוע בתהליך.

אז זה מתאים רק להורים שנמצאים כל הזמן עם התינוק?
לאו דווקא. אפשר לעשות את זה חלקית -- רק עם מטפל מסוים, רק חלק משעות היממה, רק לפיפי של הבוקר, או בצירוף חיתולים. הרבה מלבישים את התינוק בחיתולים, ופשוט מורידים את החיתול כדי לקחת לשירותים. אז אם פיספסנו - לא נורא, אז החלפנו חיתול. (ראו בלי חיתולים באופן חלקי)

מה עם פספוסים?
במיטה כאפשר לשים ריפודית עם שעוונית (גם בשביל למנוע מהחלב להגיע למזרון), את השטיח אפשר לגלגל ולשים בצד כשהתינוק מתחיל לזחול. ולזכור שפספוסים קורים גם לילדים שנגמלים, ופספוס עם כמות פיפי של תינוק בן חודשיים לא דומה לתאונה של ילד בן שלוש. הראשון עדיף.
(ראו בלי חיתולים עם פספוסים)

שאלות נפוצות:

• בטיפת חלב אמרו לי שלתינוקות רכים בכלל אין שליטה על הסוגרים. מה דעתכן?

ראו בלי חיתולים והממסד הרפואי.

• התינוק שלי כבר בן 8 חודשים, האם השיטה עדיין רלוונטית בשבילו, או שאיחרנו את הרכבת?

ראו בלי חיתולים התחלה מאוחרת.

• התחלנו בשיטה, וכל המיטה הוצפה בפיפי הצילו!

ראו בלי חיתולים הגנה על המזרן.

• השיטה עבדה אצלנו יופי במשך שבוע, ועכשיו פתאום התינוק בוכה ומסרב לעשות בסיר.

ראו שביתת פשפושים.

מידע נוסף:
מדור בלי חיתולים
מידע וייעוץ אישי - חוגי בית בלי חיתולים

תרמו: בשמת א, קרוטונית מהמרק הגדול, יונת שרון ואחרות.

---

כשמתחילים בשיטה הזאת - בכל גיל - מקדישים בכל מקרה את היומיים-שלושה הראשונים בעיקר ל מעקב אחרי דפוסי ההפרשות של הצאצא/ית.

נכון שיש כמה דברים משותפים (כמו זה שהקטנים לא עושים מתוך שינה, וכן מתעוררים לפיפי/קקי, כך שאפשר לצפות לכך שכל התעוררות משינה תלווה מייד בהפרשה, ולהתכונן לכך), ונכון שיש שורה של "סימנים" גופניים שכיחים להופעת הצורך של התינוק בהפרשה, אבל - כל אחד והדפוס שלו.
אחד עושה תוך כדי הנקה, שניות אחרי שהוא מתחיל לינוק, אחרת עושה מייד אחרי ההנקה, או תמיד עשר דקות מהתחלת ההנקה, לא חשוב אם היא עדיין יונקת או כבר סיימה. אחד עושה פיפי חלקים-חלקים, נגיד, רבע שעה אחרי ההנקה, ואחרי זה עוד ארבע פעמים במרווחים של חמש דקות - אחר עושה את הכל עשרים דקות אחרי ההנקה.

אז בימים הראשונים כדאי בעיקר להכין מראש ערימה של חיתולי בד, להשתדל להשאיר עירום בצורה שתקל על התצפיות (הרוב משאירים עירום על החיתול, וכך יש מצד אחד גיבוי של חיתול - על גוף ההורה, במנשא, על משטח כלשהו, ומצד שני התינוקת עצמה חופשיה ואנחנו יכולים לראות מתי היא עושה מה), ו"לרשום" תצפיות

(הורים רבים רושמים ממש, בשלב זה, כדי שיוכלו לראות איזה דפוס עולה. באחד הספרים שציינתי יש הצעה לטבלה כזאת: עמודה לשינה, עמודה להנקה, עמודה לפיפי, עמודה לקקי, עמודה להערות, למשל אם התינוק היה קצת "חולה" אז יש לצפות שהדפוסים שלו השתבשו).

מובן שנורא נחמד "לתפוס" איזה פיפי או קקי ישר על ההתחלה, אבל בחייכם, בואו נוריד מעצמנו ציפיות קצת. אנחנו משחזרים פה ידע עתיק מתוך מלים כתובות!
זה משהו שבתרבויות אחרות קיים כמו הידע להחזיק ילד על המותן.
חוץ מזה, כשהאמא הראשונה "גילתה" את זה לפני כך וכך מליוני שנים, הפשלות שלה לא עלו לה בכביסות או בכתמים לרהיטים...

אתם יודעים מה, זאת שפה חדשה.
שפה שבשבילנו, קיימת כרגע בעיקר באותיות כתובות בספרים, כי היא אמנם עתיקה אבל "מתה" מבחינתנו, במובן זה שהיא לא שפת הדיבור החיה שלנו.
נכון, שאם נסתכל על התרבות שלנו, נגלה שחלקים מהשפה הזאת כן משמשים אצלנו (למשל, בגמילה מחיתולים של ילדים גדולים), אבל זה יידע שצריך ללקט ולשלב עם כל השפה כדי להתחיל לדבר בה לכל מטרות החיים מההתחלה.

עד כאן המטאפורה, שבטח כולכם זיהיתם.
אם תקראו את המחקרים שניסו לתאר איך נשמעה באמת העברית של אליעזר בן-יהודה וחבריו (בעיקר "ארבעת הראשונים", ארבע המשפחות הראשונות שהחליטו לדבר רק עברית אצלן בבית), תגלו שזה היה מאוד חלקי, הססני ומלא חורים.
ואם תקראו את המחקרים שתיארו את העברית של בני העלייה הראשונה, תגלו שזה היה שילוב שפות, נגיד "בוא צו עסען" (בוא לאכול), או "לקחתי את ה--- {מלה ביידיש} אל ה---{מלה ברוסית} {מלת קישור ביידיש} אתמול בצהריים, כי ה--- {מלה בצרפתית}" ... בטח כבר הבנתם את הנקודה.

והיום?
תקראו את האתר הזה.
הוא בעברית.

שמתי לב לכך שאם אני משאירה אותה בלי חיתול כמעט שאין פיספוסים והיא תמיד מוכנה לשבת בסיר/שירותים/בטבע ולפשפש. אבל כשיש לה חיתול היא ממש מתרגזת אם אני רק הולכת לכיוון הסיר או השירותים.
השבוע כשהיה יום אביבי ויפה השארתי אותה בלי חיתול , לבושה במכנסיים בלבד. טיילנו ככה עם נסיעות באוטו וכו'. בכל עצירה, הורדתי לה את המכנסיים והיא עשתה. וככה נשארנו מהצהריים עד השינה. למחרת, היא היתה עם חיתול ולא הסכימה בכלל לשבת בסיר או בשירותים.
אני חושבת שאני אשאיר אותה יותר בלי חיתולים למרות שרציתי לחכות לקיץ.

גאה להצטרף! התחלנו באופן חלקי לפני כשבוע (בתי בת חמישה חודשים), והיום כבר עשינו קקי בכיור ופיפי כמה פעמים, וכך גם אתמול. זה הולך ונהייה קל יותר במהירות מפתיעה. במשך היום היא עם חיתול בד (קושיס), שאני מורידה לה בכל פעם ולוקחת אותה לכיור, ולפעמים היא שוכבת בלי חיתול.
בעייה: אני לא יכולה להביא את עצמי לשים לה חד פעמי. בלילה זה עדיין לא עובד (היא בוכה כשאני לוקחת אותה לכיור ועדיין לא אירגנתי סיר שיהייה בחדר השינה), כך שהיא נשארת רטובה כמה שעות. היא גם זזה המון ומצליחה להרטיב את כל ההגנות שאני שמה תחתיה (סדין ניילון, עליו סדין רגיל, עליו שעוונית החתלה, עליה חיתול פלנל מקופל).

אתמול יצאנו בבוקר ושמתי לה חד פעמי, והלב שלי ממש התכווץ, איך אני עושה לה את זה. גם הרגשתי שאני מתעלמת מהאיתותים שלה ובכך מקלקלת לעצמי.

ושמתי לה חד פעמי, והלב שלי ממש התכווץ, איך אני עושה לה את זה
אני נורא מבינה אותך, ובכל זאת - כשיש לך סיבות להלביש בחד פעמי, אז תרגישי שהן מוצדקות ותעזבי רגשי אשמה. תעזבי. בטווח הארוך זה חסר משמעות.

אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שהשיטה הזו מלמדת, בניגוד לתדמית שלה (של האמא המושלמת שכל הזמן קשובה באופן פעיל), היא דווקא לשחרר, להרפות. אחרת זה לא עובד טוב.

כבר המון זמן רוצה להיכנס ולשתף בהתנסות שלנו, אבל גם אין כ"כ זמן וגם קשה לבטא במילים - כמו שקורה לעיתים קרובות עם חוויות עמוקות. בכל אופן, אנסה- (בלי איזשהוא סדר הגיוני, כרונולוגי או תוכני או אחר)- אחת התובנות החשובות שהיו לי בעניין הזה, שממש עזרה לי ליישם את העניין, היא שכל "הפחד מכשלון-רגשי אשמה והלקאה עצמית-לחץ ומתח מכל העניין" הם חלק מהעניין, כשמדובר ברוב האמהות המערביות. כלומר, שאני לא היחידה שחווה את הרגשות האלו, אלא שהם, וההתמודדות אתם, הם חלק מהתהליך. המאמרים של אינגריד (מהקישור בראש הדף) עזרו לי מאוד בעניין הזה.
זה ממש מדהים, איך בהתחלה, בפעם הראשונה שהורדתי לה את החיתול, הרגשתי כזה פחד ותחושה של איבוד שליטה, כאילו מי יודע מה יקרה. זה מזכיר לי את המשפט ההוא של אמא בחינוך ביתי על זה שכשהוציאה את הילדים מביה"ס הרגישה שהיא קופצת מראש צוק.
והיום...היום אני כבר מעזה לצאת איתה לטיולים בצבעון בלי חיתול, עם עוד זוג מכנסיים במקום עוד חיתול, וכמעט אין פספוסים. עם הקקי לא הצלחתי בכלל, ובדיוק אחרי שחשבתי על זה ותהיתי מה יהיה לגבי זה, מה אני עושה לא בסדר, היו לי שלוש הצלחות (מרגישה שהניסוח הזה לא נכון, סותר בדיוק את מה שכתבתי לעיל כי זה כל הקטע, שלא עשיתי שום דבר, פשוט חשבתי שזה פיפי ויצא קקי...) (וחייבת להוסיף, רק ליתר בטחון- טפו טפו טפו).
עוד דבר שעזר לי הוא ההבנה (שהתחזקה גם היא בזכות המאמר של אינגריד) שזה לא יותר קשה. זה שינוי מוחלט בתפיסה- בדיוק כמו שהחינוך הביתי הוא לא יותר או פחות קשה, זה בכלל לא העניין, כמו שהיא אומרת- זה לא יותר עבודה, זו פשוט עבודה אחרת לגמרי.
אני שמחה מאוד על הדרך הזו!

התנוק שלי בן 5 שבועות בשבועיים האחרונים אני בתצפית ודי מיואשת.
כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם,גם אם אני מזהה שזה בא
חבל לי להפריע לו לינוק\להרדם.
שלא לדבר על כך שהוא יכול להשתין שלוש פעמים תוך רבע שעה.

אודה לכן על הכוונה.
(אולי צריך מדריכת בלי חיתולים, כמו מדריכת הנקה ,שתבוא הביתה להדגים וללמד..)

_כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם,גם אם אני מזהה שזה בא
חבל לי להפריע לו לינוק\להרדם._
אוקיי, זה דפוס אופייני להתחלה.
אמהות רבות מצליחות להחזיק קערה או סיר קטנטן שנמצא במקום "הנכון" בזמן ההנקה וקולט את הפיפי הזה.
אני אישית לא הצלחתי. פשוט החזקתי עלי חיתולי טטרה/פלנל ממוקמים באופן אסטרטגי ככה שהם יספגו את הפיפי כשהוא עושה תוך כדי הנקה.
מה שחשוב בשלב הזה הוא לאו דווקא להצליח שהוא יפסיק לינוק ויעשה את הפיפי בסיר/בכיור, אלא כשהוא עושה להגיד לו במלים, בקול רם: פיפי! אתה עושה פיפי!
ככה הוא יתחיל ללמוד לקשר את המלה "פיפי" עם מה שהוא עושה באותו רגע.
אחר כך את תשתמשי בתקשורת הזאת.
עכשיו, האם תמיד תמיד הוא נרדם בהנקה? אין הנקה שהוא לא נרדם בסופה? ככה שרוב שעות היממה הוא יונק-ישן-מתעורר משינה ורוצה מייד לינוק-עושה פיפי וקקי תוך כדי הנקה-נרדם וחוזר חלילה?
אם כן, אז הוא פשוט קטנטן מדי...
אפשר בהחלט להסתפק בשלב הזה פשוט בלהגיד לו "פיפי" "קקי" כשהוא עושה, לספוג בחיתולים, ולחכות שהוא יגדל קצת.
בהדרגה גם תופסים את הרגע שבו הם עוזבים לשניה את השד - בשביל לעשות פיפי, ואז ברגע שהם עוזבים מרימים אותם ולוקחים לעשות בסיר או בכיור או בחיק הטבע (הכי קל אם זה קורה כשאת בחוץ במקום שמאפשר לתפוס את השניונת הזאת, להזיז את הזוית שלו, ולפשפש אותו על האדמה, על המקום).
בהדרגה הם לומדים בעצמם לחכות שניה ו"לבקש" שתקחי אותם לפיפי ואחר כך עושים הפסקה יותר ארוכה בהנקה בשביל זה.
גם נעשים יבשים בלילה ומעירים אותך לקחת אותם לפיפי.
גם לפעמים מתעוררים ורוצים קודם להשתין ורק אחר כך לינוק.

כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם
יש קטע כזה ששניה לפני שהם נרדמים הם מרפים את כל השרירים, כולל את אלה. זה רק אומר שעד ההרפיה הם החזיקו, כך שיש להם כבר שליטה בשרירים האלה.

שלא לדבר על כך שהוא יכול להשתין שלוש פעמים תוך רבע שעה.
שכחתי להגיב לזה:
זה מפני שהוא "פיספס". זה משהו שיונת גילתה: כיוון שלא לקחת אותו, אז יצא לו רק מה שלא היה לו שליטה עליו. רק אם את לוקחת אותו לסיר/לא חשוב לאן אז הוא "מתרוקן" . אם יוצא לו בלי שליטה, אז כל פעם יוצא רק קצת. ככה שלוש פעמים ברגע שעה זה סך הכל פיפי אחד.
לכן, אם יש פיספוס והוא עשה קצת, מחכים עוד ארבע דקות, משהו כזה (תגלי בנסיונות) ואז לוקחים לעשות שוב. אז הוא יתרוקן, וייקח עוד רבע שעה עשרים דקות עד שיצטרך שוב. (גם את זה תגלי בהדרגה, איך הדפוסים שלו. זה משתנה לפי חלקי היום ושעות ההנקה והשינה).

אנחנו מפשפשים באמבטיה כבר חודש בערך, אולי בקרוב נעבור לפשפש בשירותים (כשאני אלמד סופסוף איך מכוונים..) וזה פשוט כייף! יש פיספוסים שקורים לרוב כשאני טרודה בדברים אחרים או עייפה מידי אבל זה שולי..התקשורת עם הקטנצ'יק והחופש מהטיטולים, זה העניין האמיתי.
ושמתי לב לכמה דברים:
הדרך היחידה להוריד כתמים צהובים היא להשאיר להתייבש בשמש כמה ימים

שלרוב האנשים יש בעיה קשה עם פיפי וקקי. העובדה שלא מפריע לי שהתינוק שלי משתין עלי או עושה עלי קקי מתקבלת ממש בזעזוע אצל הרבה אנשים. אני לא מצפה שאנשים יזנחו את רעיון הפיפי/קקי בשירותים וספה בריח פיפי זה באמת באמת מבאס וגם חיות לא מחרבנות איפה שהן אוכלות או ישנות אבל זה מעבר לזה. כאילו הפיפי/קקי נתפסים כדבר הכי מלוכלך שיש. גם פיפי/קקי של תינוק יונק בן חודש וחצי. לא שאני שמחה כשמשתינים עלי או בכל מקום שהוא לא השירותים/מקלחת/בחוץ אבל מכאן ועד גועל וזעזוע וצורך לשטוף את המקום באקונומיקה ?!?

שאם שואלים תינוק בן 7 שבועות שרגיל לבלי חיתולים "אתה צריך פיפי פיפי?" בלי להיות בתנוחה המתאימה, חוטפים שפריץ לעין. והיה לו אפילו חיוך מרוצה!

אני משתתפת בפורום של יהו של קבוצת הורים מקומיים המיישמים Elimination communication. כל יום שישי, האמהות שלא עובדות נפגשות יחדיו באיזשהו פארק. ביום שישי שעבר היה חג לאמריקאים וזכיתי ביום חופש מהעבודה אז ניצלתי את ההזדמנות, ארזתי את הבת, ונסענו למפגש. מה אני אגיד לכם, ללמוד שנה מספרים ומהאינטרנט לא מתקרב למה שקולטים במפגש של שעתיים עם אמהות מנוסות! ראיתי תינוקות במנשא שפלג גופם התחתון ערום. ראיתי פעוטות מתרוצצים לכל עבר עם מכנסיים צמודים לישבנים עגולים וחמודים ללא החיתול בתווך. ראיתי אמהות שולפות ציצים חפשי לתינוק וגם פעוט. ראיתי אמהות שולפות ישבנים קטנטנים מתוך מנשאים או מכנסונים קלים בתנועות בטוחות ומתורגלות, בלי לעצור את שטף שיחתן. ראיתי סירים מונחים כדבר של מה בכך ליד תיקים ועגלות. ראיתי גם כמה פטנטים שאני מתכוונת ליישם, למשל סיר מתקפל קטן שניתן לשאת בארנק(!) או לתינוק קטנטן - שקית אטומה לנוזלים לתוכו פושפש ואח"כ נארזה ונדחפה לתיק. ראיתי המון ילדים שמחים.
מה שלא ראיתי - אמהות מעוצבנות ולחוצות. מה שלא שמעתי (בחיי!) תינוקות בוכים. הבכי היחידי היה של פעוטה שנפלה וקבלה מכה וגם זה לא נמשך זמן רב.
אני מקווה שיתאפשר לי להצטרף למפגשים האלה מידי פעם. היה נחמד לי פתאום לא להיות היחידה באזור ששולפת ציצי לפעוטה בת שנתיים וגם מושיבה אותה על סיר.
אה, והכי חשוב - הפספוסה שלי נהנתה מאוד! (ביחוד מלרדוף אחרי יונים).

בחורף?

טלילה, האם תוכלי למסור את כתובת האתר ביהו?

בתודה מראש

למשל סיר מתקפל קטן שניתן לשאת בארנק
גם אני רוצה! מפנטזת בדיוק בדיוק על כזה! הסיר הכי קטן שמצאתי הוא ענק והיא לא מוכנה לעשות יותר בקעריות אוכל של כלבים... אני מוצאת את עצמי מסתובבת עם סיר יותר גדול מהתיק שלי (היא מסרבת לפשפש בטבע).

אני חשבתי שאת הסיר המתקפל הקטן אפשר להשיג רק בחו"ל, עד שראיתי אותו בסניף של השופרסל ביג בצומת גלילות, במדפי התינוקות, ליד סירים רגילים.

אנחנו מנסים את השיטה (אם לקרוא לזה כך) משנולד (הוא בן ארבע חודשים) אבל באופן חלקי. החורף והצטננות שלו קטעו אותנו ועכשיו אנחנו ממשיכים. יש לי בעיה רצינית עם התכווננות- אני יכולה לקחת אותו למקלחון לעשות וזה הכי נוח אבל בלילה מעדיפה בסיר בחדר שינה המחומם שלנו. הבעיה שבפיפי של הבוקר הוא מכוון למרחקים ארוכים והכל מגיע לריצפה ובאותו זמן אני צריכה גם לתפוס את הקקי (הסיר הוא למעשה גיגית ארוכה אבל לא מספיק...)ואין לי מושג איך לכוון (מישהי יעצה לי ממש לכוון את הצ'ופצ'יק אבל זה נראה לי משהו לא מתאים בכלל - להתערב לו גם בזה)- אני טועה בעניין ? יש אמא לבן שיכולה לייעץ?
בכל מקרה שמחה להצתרף למרות שלצערי עוד לא קפצתי למיים העמוקים ואני עדיין עושה את הכל באופן חלקי לצערי ולא כל היום.....

הסיר הוא למעשה גיגית ארוכה אבל לא מספיק...)
זה אף פעם לא מספיק הקשת שלהם הולכת וגדלה עם הגיל...
פתרון אחד הוא לפרוש חיתולי טטרה או סתם מגבות ישנות או סמרטוטים ישנים מתחת ומסביב לסיר.

מישהי יעצה לי ממש לכוון את הצ'ופצ'יק
כן כן. זה לא להתערב, הבנים עושים את זה בעצמם כשהם גדלים - פשוט הוא תינוק ולא יכול לכוון לעצמו.

אני חשבתי שאת הסיר המתקפל הקטן אפשר להשיג רק בחו"ל, עד שראיתי אותו בסניף של השופרסל ביג בצומת גלילות, במדפי התינוקות, ליד סירים רגילים.
טוב, ראיתי את הסיר המדובר בשופרסל בחדרה וזה ממש לא מה שראיתי באינטרנט. בנט ראיתי סיר קטן עם צורה נעימה לטוסיק שיש לו תחתית ומכסה למקרה והשימוש הוא במקום שאי אפשר "לשחרר" את הפיפי/קקי מידית וזה מה שאני רוצה. בסופר ראיתי סיר מאוד מאוד יקר עם שקיות חד פעמיות שממש לא נחמדות לאיכות הסביבה מה גם שצריך לקנות מילוי שלא קיים בסופר-לא פראקטי, לא רוצה, לא קונה.
אם למישהו פה יש איזה ויג'ן של סיר נייד זעיר אנא דווחו לנו. נשמח מאוד לשים יד על אחד כזה נמאס לי להסתובב עם סיר ענקי בשקית נילון אפילו שמראה של ילדה כל כך קטנה גוררת סיר וגם עושה בו לבקשתה גורר תשואות מקהל פשוטי העם שחושבים שהיא מינימום אורי גלר או משהו כזה.
אגב, ניסינו קערת אוכל של חתולים (היא אפילו קראה לזה סיר) אבל הטוסיק הגיע לקרקעית וישב בתוך הפיפי-לא נעים...
תודה.

שלום לכולן וכולם
עילאי בן 16 יום ואנחנו עושים קקי רק בכיור! זה עוזר לו מאוד לשחרר, גם גזים, והוא בעיקר מאוד אוהב להיות ערום...
את שיטת (בהעדר מילה אחרת, אולי דרך חיים?) בלי חיתולים הציגה לי גיסתי שחיה בארה"ב, והכנו את עצמנו כבר בהיריון בהתלהבות רבה.
רק שלחיים דינמיקה אחרת, והרגשתי שקצת מפחיד אותי להתחיל עם זה, למרות שיום יום אני אומרת לעצמי- מה מפחיד אותך? הפיפי שלו?!
מזל שהאיש שאיתי לקח יוזמה והתחיל לקחת אותו לקקי, והנה אנחנו 3 ימים אח"כ, סנס-קקי-בחיתול...

עכשיו אנחנו מקווים לזהות סימני פיפי ולהתחיל להיות בלי חיתול בכלל, ואני מוכרחה להגיד שהדפים של בלי-חיתולים עוזרים לי מאוד בשינוי הפרספקטיבה. אם יש עוד דיונים פעילים בנושא אשמח אם תפנו אותי לשם. תודה!

כל הכבוד. אתם אמיצים להתחיל כל כך מוקדם על אף הקשיים הנוספים המתלוים לבואו של תינוק. את מוזמנת לקרוא את הבלוג שלי קיצקיצ בלי חיתול שבו אני מספרת על מה שקורה איתנו בימים אלה, בערך חודשיים אחרי שהתחלנו.

גם אנחנו התחלנו בגיל כמה ימים לאחר הופעת תפרחת חיתולים, הורדתי לו את החיתול ואז אם כבר אז כבר, התחלתי לקחת לכיור, וראה זה פלא, הוא באמת עשה. היום הוא בן חודש , ואנחנו מצליחים יותר עם הקקי מאשר עם הפיפי.

אבל בימים האחרונים, אני הייתי חולה וגם הוא מצונן, ועושה הרבה יותר בחיתול. מקווה שלא איבדנו את זה...
בקשר לפיפי גיליתי שהוא עושה בערך 3 פעמים בשעה כשהוא ער, אז חזרתי לחיתול ר"פ, ואני כל פעם מורידה ולוקחת לכיור.

עכשיו כשמזג האוויר מתחמם אני בכל זאת רוצה לנסות בלי, אבל בגלל הצינון שלו ונטייה לנזלת מפחדת שלא יתקרר, יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?

ותודה לבשמת שבזכותה נחשפתי לרעיון , על ההדרכה וכל המידע.

אבל בימים האחרונים, אני הייתי חולה וגם הוא מצונן, ועושה הרבה יותר בחיתול. מקווה שלא איבדנו את זה...
זה בדרך כלל לא נעלם כל כך מהר.
הם פשוט מאבדים שליטה כשהם חולים.

יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?
מעבר לזה שכדאי להלביש שתי שכבות בחלק העליון (חולצה וסוודר או סווטשרט, לפחות) וכן כובע (רוב החום בורח מגוף התינוק דרך הראש, למרבה הפלא, לכן כובע הוא כנראה הכיסוי החשוב ביותר) - אני כן מציעה להלביש מכנסונים.
אמנם, יהיו כביסות, אבל את אומרת שזה בעיקר פיפי.
3 פעמים בשעה - זה אכן כל 15-20 דקות, הנורמלי בגיל הזה. אני פשוט הייתי לוקחת לכיור רבע שעה אחרי שהוא עשה, ומציעה לו. ואם פספסתי, אז הייתי מנסה שוב לפשפש אחרי כמה דקות (חמש, משהו כזה).

ושוב תזכורת:
לשימוש בחיתולים, גם רב פעמיים, יש מחיר. מסתבר, שבייחוד עם בנים, השימוש בהם כמעט מבטיח שביתת פשפושים סביב גיל 10 חודשים. 4 החודשים הראשונים הם כנראה באמת הגיל ללמד את התינוק שפיפי וקקי עושים באיזה מקום שאמא ואבא מראים, ולא על עצמך.
כשמלבישים בכל זאת בחיתולים, צריך כנראה לשים לב שזה לא הולך יחד עם ללמד את התינוק (באופן בלתי מודע) שגם החיתול הוא מקום מקובל לעשות בו את הצרכים, כי אחר כך זה יהפוך מ"בלי חיתולים" ל"גמילה מחיתולים" עם כל מאבקי הכוח והצרות שנלוות לזה.
אחת הדרכים שבהן אני מציעה לשדר לילד את המסר, שהחיתול איננו מקום לעשות צרכים, הוא על ידי התנצלות בפניו על הפיספוסים. משהו כמו "אוי, יצא לך פיפי, סליחה, לא קלטתי שאתה צריך ולא לקחתי אותך" (זאת תמיד האמת, כי לא משנה איך הוא שידר לנו - בטח בטלפתיה, ברוב המקרים - באמת לא קלטנו), או, במקרה שכיח אחר, "אוי, יצא לך פיפי, סליחה, הייתי עסוקה בבישול ולא הצלחתי לקחת אותך בזמן".
ההתנצלות משדרת לו שמה שקרה לא רצוי, אבל לא באשמתו.
היא משדרת לו, שאמא ואבא עוזרים לו, והם לצדו, אם כי לפעמים הם טועים או לא מצליחים (-:
ו"לא רצוי" פירושו, שהוא יקלוט שפיפי בחיתול זה דבר לא רצוי.
זה שידור לתת מודע, שעוזר לחזק את המסר, שאת הצרכים עושים בכיור/בסיר/בחיק הטבע/בבית שימוש.
תינוק שקולט את המסר הזה, ידאג לתבוע יותר ויותר מהוריו שיקחו אותו לעשות כשהוא צריך.
בניגוד לו, תינוק שלומד שהחיתול הוא מקום מתאים לעשיית צרכים (שוב, בגלל מסרים לא-מודעים שמועברים מההורים, אף על פי שהם לוקחים אותו לעשות בכיור) - לא מתעקש כל כך שהוא צריך ושיעזרו לו לעשות, מבקש פחות, מחכה פחות, מתקשר פחות, משתף פעולה פחות, ובהדרגה עלול להעדיף את החיתול כמו שתינוק יונק שמקבל הרבה בקבוקים עלול להעדיף את הבקבוק ולהיכנס לשביתות הנקה.

איזה כיף שהדף עוד פעיל

אום אל קיצקיצ, אני מיד רצה לקרוא, קראתי בינתיים אולי רק בלוג או שניים.

אידה ג, אולי פשוט לחמם את הבית יותר?

ובשמת, אני שוב מורידה את הכובע בפניך על ההשקעה שלך באתר, ובאנשים. מזל שיש אותך. לוקחת בשקיקה כל עצה ופיסת מידע שיש לך לתת...

ובגזרתנו - עדיין תופסים את כל הקקי, בערך 4 או 5 ביממה (מרפי BE GONE!), מלווה לרוב בפיפי. אולי עכשיו בסופשבוע נשאיר אותו בלי חיתול לכמה שעות ונצפה בדפוסי הפשפוש שלו. ממש מחקר תצפיתי!

יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?
גרבונים עם חור בחורף (בגיל שיש פחות פיפי כבר, כמובן)
בגדי גוף במידה אחת יותר גדולים עם התיקתקים פתוחים, אפקטיבית יוצאת שמלה.
גרביים של גדולים יותר במקום מכנסיים מורמים עד לירכיים.
וכל אילתור שמתאים לכם, בעצם.

כל כך מסכימה עם כל מה שנכתב לבשמת. @}

אה, ומאד מאד מסכימה עם התנצלות בפניו על הפיספוסים. האחריות היא חד משמעית שלנו, והפספוס הוא תמיד שלנו. ההתנצלות, גם אם היא בלב, מצד אחד "מוצדקת", ומצד שני מזכירה לנו את העובדה הזאת - שהקשב שלנו ירד פה. לא שלהם. אותי זה מאד חידד וכיוונן כש"התפזרתי".
זאת ההרגשה שלי בכל אופן.

פדג'ט, במיוחד על הפניה הנרגשת למרפי, שעושה רושם שעובד שעות נוספות אצל אמהות בלי חיתולים

תודה בשמת,


אני פשוט הייתי לוקחת לכיור רבע שעה אחרי שהוא עשה, ומציעה לו. ואם פספסתי, אז הייתי מנסה שוב לפשפש אחרי כמה דקות (חמש, משהו כזה).
ניסיתי ליישם היום, זה אפשרי אך מצריך לתחושתי התעסקות מאוד אינטנסיבית בעניין, (כל 15 דקות), ועדיין היו פספוסים למשל כשהתחיל לינוק משתין גם, או פשוט לאחר בערך 5 נסיונות פשפוש שלא הצליחו אז השתין על הרצפה, (הוא היה עליי והתכופפתי לתת לכלבה אוכל)... עוד קוריוז: יצאנו לגינה והוא עשה קקי, הכלבה בדיוק נעמדה מתחתנו, (אני עמדתי) וחטפה שפריץ!

אבל מה שחשוב, ברור שהרבה יותר כיף לו בלי חיתול, ככה הוא בוכה תמיד כשאני שמה לו חיתול !!! ובימים האחרונים זה לא קורה!


כשמלבישים בכל זאת בחיתולים, צריך כנראה לשים לב שזה לא הולך יחד עם ללמד את התינוק (באופן בלתי מודע) שגם החיתול הוא מקום מקובל לעשות בו את הצרכים,
אז מה עושים כשאני יוצאת מחוץ לבית?
אני לומדת פעם בשבוע, ולמרות שהמסגרת היא חופשית ללכת איתו כל 15 דק' לכיור לא בטוחה שזה לעניין, גם בסופש הקרוב נהיה מחוץ לבית בעיקר בטבע, אם קר אני מעדיפה לא להפשיט ושיעשה בחיתול, מה המסר שאני נותנת לו אז?
יש הצעות?

גם בסופש הקרוב נהיה מחוץ לבית בעיקר בטבע
תמיד, תמיד אני מעדיפה לפשפש בחיק הטבע.
אלה המצבים שבהם אף פעם לא הלבשתי חיתול.
כולל בירושלים בשלג (יש לנו צילום מדליק שלו עושה פיפי על השלג (-: ).
הוא היה עטוף כולו, עם כובע ומעיל והכל, ובסך הכל הורדתי את המכנסיים (הפשלתי אותם לכיוון הקרסוליים, לא פשטתי לגמרי), פישפשתי והלבשתי חזרה והכנסתי בחזרה למנשא שמתחת למעיל שלי.
לא היה לו קר בכמה שניות האלה, הוא נהנה מאוד מאוד מאוד להתרוקן לו מתחת לכל מיני עצים ושיחים, והיה לו כיף לחזור אחר כך למנשא.
התינוקות לא סובלים כל כך מקור כמו שאנחנו חושבות, אם הם עטופים ומוגנים כל הזמן (אני מזכירה שהתוסיק יהיה באוויר, לא במגע עם משהו קפוא, והראש יהיה מכוסה היטב בכובע - זה מה שחשוב).
ובחיק הטבע הכי קל והכי כיף לפשפש.
לא צריך "לקלוע", זה יותר אקולוגי, זה יותר נעים לתינוק, קל יותר, הם יותר מתקשרים כשהם עלינו ואנחנו לא בבית, וכן הלאה.
לכן אני ממליצה לשקול שנית.

כשאת יודעת שהוא צריך אבל "מעדיפה לא להפשיט" מכל סיבה שהיא - זה מסר ברור שהחיתול הוא המקום שבו את מצפה שהוא יעשה את צרכיו.
אם הוא יבקש לעשות פיפי או קקי - גם אז לא תרצי להפשיט? אם גם אז, אז זה חיזוק חריף ביותר למסר שהחיתול הוא בית שימוש. אם כשהוא יבקש כן תפשיטי - אז העיקרון לא עובד בכל מקרה...

אם מדברים על התפיסות הלא מודעות שלנו, בואי נחשוב על זה ככה:
נגיד שאת מלבישה אותו בתחתונים ובמכנסיים.
קר.
האם את היית נמנעת מלהפשיט אותו אם היה לובש מכנסיים בלבד? בטח שלא. כי ברור לך שהמכנסיים אינם מקום מתאים לעשות פיפי וקקי...
כאשר הגישה שלך שונה כשהוא לובש חיתול - זה סימן ברור שבאמונות שלך, החיתול הוא בית שימוש. ולכן, את מעבירה את המסר הזה.
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה (לא בטוחה).

_אם קר אני מעדיפה לא להפשיט ושיעשה בחיתול,
יש הצעות?_
אידה, לי יש הצעה. אני מלבישה אותה בגרבונים שגזרתי בטוסיק חור שעובר לאורך כל החריץ ומאפשר את כל סוגי היציאות. לבנים, לפשפוש בלבד, זה עוד פחות קר כי אפשר לגזור רק חור קטן להוצאת איבר המין (אולי... צריך לנסות). אני מלבישה את החיתול על הגרביון (שימי לב, הגרביון לא נרטב גם אם עושים פיפי בחיתול) ואז כשמפשפשים הרגליים והבטן לא חשופים, רק הפות והטוסיק.

בשמת תודה לך. ההארה בנוגע לחיתול מאוד חשובה. זה לא שאני יודעת שהיא צריכה ומאפשרת לה לעשות בחיתול אלא שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה. עדין התקשורת בנושא הפיפי קשה, אבל אולי לא מתקשרת סביב הפיפי בגלל שחושבת שחיתול זה בית שימוש. אם כי יש לי חשד שנהינית מהחמימות שעוטפת אותה...
בבית אני משאירה אותה חשופת ישבן, אבל אנחנו נמצאים המון בבתים של אחרים. חוץ מזה, אני תוהה אם להשאיר אותה חשופת ישבן זה מועיל לקידום התהליך. לדעתי היא מקטרת אחרי שכבר עשתה כי לא נעים לה הרטיבות של מה שמתחתיה (כי אז זה לא חם ונעים).
מאז שקראתי את מה שכתבת, שבהחלט נשמע הגיוני ביותר, אני מקפידה עוד יותר לשים לב במצבים שהיא בחיתול להחליף מיד אם יצא בחיתול (כמובן מפשפשת גם עם חיתול) ולהתנצל.

שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה.
אני חושבת שזה נובע מזה שכשיש חיתול הקשב יורד פלאים. וזה נובע ממה שבשמת אמרה באופן ישיר. הלא אם חיתול הוא בית שימוש, וכרגע היא חי הנושא את WCו על גבו, אז אין מה לשים לב לתקשורת שלה.
תובנה מרתקת! תודה בשמת.

עכשיו גם לי יש אחת.

בסביבות גיל שמונה-תשעה חודשים, כשהם (לדעתי במקרה, או לפחות לא בתור הסיבה המרכזית) נהיים הרבה יותר ניידים, חלה ירידה דרמטית בתקשורת, הרבה שביתות והרבה פעמים חזרה לחיתול. מתוך התבוננות ממושכת, (וחשיבה גם...) הבחנתי שזה בא בד בבד עם הרבה יותר פטפוטים.
וחשבתי לי, אם פתאום התחילו הקשקושים לעלות והתקשורת לכאורה לרדת, אולי זה כי היא עברה בכלל לערוץ הרבה יותר מילולי? אולי אלה לא פטפוטי סרק?

עד עכשיו עשתה פרצוף, או הניעה רגליים, זזה בחוסר נוחות, הפסיקה לזוז, והנה יש לה כושר הבעה צלילי הרבה יותר רחב, והיא משתמשת בו ככל יכולתה, והגדולים האלה, שעושה רושם שמרבית מהתקשורת שלהם מילולית, פתאום מתעלמים ממנה לחלוטין, לא מבינים דבר ממה שהיא אומרת וגרוע מזה, שמים לה חיתול.

אז התחלתי להקשיב בעניין רב למילמולים השונים (סטייל האוסטראלית ההיא נגיד? ) והבחנתי שיש בזה המון. לא שלא שמתי לב לאינטונאציות גם קודם, אבל בגדול סיננתי הרבה מהפטפוטים במחשבה שהם סתם babbling. ועכשיו אני יכולה להודיע בחגיגיות: הם לא.
אני לא חושבת שכל תינוק משתמש באותם הקולות וההברות, בוודאי לא בגיל הזה, שמאוחר יחסית (שלי בת תשעה חודשים) אבל אני משוכנעת שזה לא סתם. אני משוכנעת שהם אומרים המון, ואנחנו לא מקשיבים. מה שמדהים הוא שעד השלב הזה, אנחנו עוקבים אחרי הגוף באדיקות, ומרגע שמתחילים הפטפוטים, אנחנו מפסיקים לנסות להבין את טיב הפטפוט.

אני לא בטוחה שאני מובנת. אני לא מדברת על מילים ראשונות, ואני לא מדברת על הבדלי אינטונאציה בין מרמור, שמחה וכו'.
אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה" שאצלנו מסמן רצון לשכב ולהתפנק עם ציצי (לא משהו דחוף, אבל לא רעב, לא עייפות של שינה, רק רצון לשכב. רצוי עם ציצי בפה ) לבין "אוווווּ..." שזה ממש רצון לישון, רצוי מיד. ברגע שהתחלתי להקשיב להבדלים הקטנים, הפסיקה השביתה הממושכת. (היא באה עם שש שיניים, זחילה, מחלה, ושבועיים קרים במיוחד, אבל היתה שביתה במלוא מובן המילה)

ואני שמחה להגיד שלראשונה מאז שהיא נולדה אנחנו בלי חיתולים בכלל בכלל בכלל בכלל. גם לא אצל אנשים אחרים.

טוב,

אז אתמול ובלילה היינו בלי חיתול ועם מכנסיים, פתאום הבנתי ש: לכבס מכנסיים או חיתול - מה ההבדל ? אז נהיה עם מכנסיים וכל פעם שנפספס אחליף לו. רק שכשהוא עם מכנסיים אני הרבה יותר עירנית.
זה לא שאני יודעת שהיא צריכה ומאפשרת לה לעשות בחיתול אלא שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה
בדיוק ככה, אני קולטת בזמן 0 כשהוא עושה, וכה יכולה לעקוב אחרי הדפוסים, וגם הרבה יותר עירנית ופחות נינוחה ומשדרת "זה בסדר לעשות בחיתול".

אם הוא יבקש לעשות פיפי או קקי - גם אז לא תרצי להפשיט?
אני מבינה מה את אומרת, וזה מתחבר גם עם דבריה של ניצן, אני מתחילה גם לקלוט שהוא כל הזמן מדבר איתי, עדיין בעיקר בשפת גוף ומחשבות, ואני רוצה ללמוד להקשיב, ומפה אני גם מבינה את ההתנצלויות כשיש פספוס. גיליתי למשל שהוא מפשפש כשהוא קם, ולפני כל פיפי הוא בוכה קצת.
לעומת זאת סימני הקקי הברורים של פיתולים ובכי נעלמו...

התשובה היא, אם הוא יבקש פיפי או קקי אני ארצה להפשיט.

_אני לא בטוחה שאני מובנת. אני לא מדברת על מילים ראשונות, ואני לא מדברת על הבדלי אינטונאציה בין מרמור, שמחה וכו'.
אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה" שאצלנו מסמן רצון לשכב ולהתפנק עם ציצי (לא משהו דחוף, אבל לא רעב, לא עייפות של שינה, רק רצון לשכב. רצוי עם ציצי בפה ) לבין "אוווווּ..." שזה ממש רצון לישון, רצוי מיד. ברגע שהתחלתי להקשיב להבדלים הקטנים, הפסיקה השביתה הממושכת. (היא באה עם שש שיניים, זחילה, מחלה, ושבועיים קרים במיוחד, אבל היתה שביתה במלוא מובן המילה)_
וואו, וואו, איזו תובנה מדהימה לגבי תינוקות!!!!!!!
ממש התחשק לי לחזור להיות אמא לתינוק קטן רק בשביל לבדוק את זה (-:

הי אידה ג, נשמע מרתק. אנחנו עוקבים אחרי התהליך!

וואו, וואו, איזו תובנה מדהימה לגבי תינוקות!!!!!!!
בשמת, הסמקתי עד תנוכי אזניי!! אני יכולה למסגר לעצמי את המחמאה הזאת???

לגמרי במקרה, התחלנו קצת בלי חיתולים לסרוגין.
אנחנו דווקא מהמדור של חיתולים רב פעמיים, אך בעקבות קריאה סקרנית בעניין ה"בלי..." התחלתי בלי להתכוון לשים לב לסימנים...

האמת שהעניין התחיל עוד מתובנות בעקבות הגמילה מהחד-פעמיים של הגדולה, ועכשיו עם הקטנה (חודש וחצי כמעט) התובנות התיאורתיות מתחילות להיות מעשיות, והיום פישפשתי וקישקשתי(זו המילה לקקי?) כמה פעמים בכיור והפלא ופלא זה עובד. זה מדהים איך שכל כך הרבה קיטורים ואי נוחות קשורים לפיפי וקקי ולא לאוכל, עייפות וכל הדברים הרגילים שבד"כ חושבים.

בקיצור קוראת אתכם בשקיקה ולאט לאט מבינה שמכאן אין כבר דרך חזרה.

הי נהר!
מה שלומך?
שמחה לשמוע שאת בענין ונהנית. אשמח ליעץ לך בענין הזה אם תצטרכי בהמשך (למרות שמי צריך אותי עם דף כזה מעולה...)
להתראות

לכולן,
וניצן אמ : D-:

אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה"
וואו, כמה אסימונים נופלים לי כרגע. אני בהלם. תודה

רציתי להוסיף פרט חשוב- אולי כדאי אפילו להוסיף אותו בראש הדף- כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו, ועל זה נפלו לי הרבה פשפושים. נראה לי שזה חשוב בעיקר ל בלי חיתולים התחלה מאוחרת -הילדון לא מבין מה רוצים ממנו פתאום, ואם לא מעסיקים אותו ומסיחים את דעתו הוא בוכה, וזה מיאש את ההורים P-:

הילדון לא מבין מה רוצים ממנו פתאום, ואם לא מעסיקים אותו ומסיחים את דעתו הוא בוכה
זה לא קורה בבלי חיתולים.
ראשית, מפני שהסיר מוכנס בשלב מאוד מוקדם והתינוק מכיר אותו, כך שהוא יודע בדיוק "מה רוצים ממנו",
ושנית, מפני שהוא לא מתחיל בלשבת על הסיר, אלא בזה שההורה מחזיק אותו מעל הסיר.
רק אחרי כמה חודשים, כשהתינוק יושב יציב, הוא יכול לשבת על סיר.
יש תינוקות קטנים כמו שלי, שרק בגיל מאוד מאוחר יכלו ממש לשבת על סיר, כי הם "טבעו" בכל הסירים.
לכן לדעתי עד גיל שנתיים לפחות אני החזקתי אותו מעל כל מיכל (כיור, שירותים, סיר קטן פנימי ועוד).

גם כשמתחילים מאוחר - עדיף להתחיל בכמה מקומות. כיור, אמבטיה, חיק הטבע (הכי חשוב), סיר שמחזיקים את התינוק עליו כשיודעים שהוא צריך.
ככה הוא לומד שהסיר נועד לעשות בו צרכים.
וכשהוא כבר יושב מאוד יציב ומספיק גדול לסיר - אפשר לאט לאט להושיב אותו יותר מאשר להחזיק אותו באוויר מעל הסיר (קשה קצת להסביר, צריך להראות). וגם אז - להמשיך לחבק או להחזיק בצורה אוהבת שנעימה לתינוק, ולדבר איתו.

לא משאירים ילד על סיר ולא משתמשים בסיר אם הוא בוכה או לא יודע מה פירוש לעשות את הצרכים לא בחיתול.

כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו
אצלנו גם.
גם בהתחלה לא מאוחרת, וגם לתינוקת שגדלה כמעט בלי צעצועים והעסקות.
ברוקולי. כף עץ. שקית. מה שלא יהיה, רק שיהיה משהו ביד, אחרת היא הולכת.
זה קורה רק כשיש לה מה לעשות אבל זה לא ממש דחוף.

(יו, מה? היא כבר "פעוטה"? כלומר, היא היתה פעוטה מאד כבר ברגע שהיא נולדה... אבל זו פעם ראשונה שאני חושבת עליה ככה.)

לא משאירים ילד על סיר ולא משתמשים בסיר אם הוא בוכה או לא יודע מה פירוש לעשות את הצרכים לא בחיתול.

כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו
אנחנו מעמידים אותו מול מראה כי היא התרגלה לעשות בכיור בשירותים מול המראה
והיא אוהבת את זה וזה מעניין לה.

היום היום ה-3 בלי חיתול, הלכנו בבוקר לשיעור שאני לומדת, עם חיתול, ובכל פעם כשהוא סימן או חשבתי שהוא מסמן לא יכולתי להשאיר אותו לעשות בחיתול, אז לקחתי לכיור ופעם מתוך 3 הצלחנו לתפוס בזמן. פשוט, אני מרגישה שנבנתה איזו מערכת אמון שבה הוא מצפה שאקשיב ואתייחס אליו ואני מבטיחה לעשות זאת, ולומר לו תעשה עכשיו בחיתול זה לבגוד באמון הזה ...

אני מתחילה להבין מה שבטח אימהות ותיקות בלי חיתול כבר מזמן הבינו, שכל עיניין הבלי חיתולים זה הרבה יותר קשור להתייחסות לתינוק כאל בן-אדם שיודע מה הוא רוצה, שיש לו רצון , ושמנסה לתקשר אותו החוצה. פתאום עכשיו, כל בכי או חוסר נוחות הם לא "סתם שהוא בוכה" ו"צריך להרגיע אותו" אלא יש משהו שמפריע לו או הוא רוצה לתקשר משהו, ואני מנסה להבין מה זה, במקום לנסות להרגיע אותו.
התובנה הזו לוקחת אותי למקומות מאוד רחוקים ועמוקים, זה כמו הרפואה היום, שמנסה לטפל בסימפטום במקום במחלה, ולהעביר את הכאב במקום לגלות מה גרם לו. כמו התרבות שמנסה לתת פתרונות מהירים ובלי מאמץ - חיתולים ח"פ, מערכת חינוך שמשמשת בייביסיטר, טלוויזיה עם עשרות ערוצים להעסקת הילד, וכד' - כך הרבה יותר קל לשים חיתול ולהאמין שהתינוק לא מרגיש, לא מבין, לא אכפת לו להיות בפיפי ובקקי שלו, כדי שלי יהיה יותר נוח ולא יטרידו אותי.

אני מרגישה שבלי חיתולים פשוט גורם לי להתייחס לבני כבן-אדם !

אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל גיליתי שהלא התייחסתי אליו כמו שאני מתייחסת לאדם מבוגר, מבחינת מה שהוא מרגיש/יודע/חווה...

מדהים!

שוב תודה, בשמת, לא שיערתי ש3 ימים בלי חיתולים יהיו כ"כ מהפכניים.

אידה, כל מילה מדוייקת ונכונה. תודה שניסחת את זה כל כך יפה במילים.

ניצן, כתבת מקסים על המלמול של תינוקות. רשמתי לעצמי באותיות פלדה.

הנה, בשידור חי, התהליך שבו "אמא" הופכת ל"מומחית/מקצוענית בנושא התפתחות הילד", פשוט מהתבוננות והקשבה ומחשבה.
לגזור ולתלות ולשנן - לא רק את התוצאה הסופית, אלא את תהליך הלמידה שלך - בכל "קורסי ההורות" שאמורים (אמורים!) לעודד ולהעצים אנשים להיות המומחים בנושאי הילדים שלהם.

שלוש-ארבע תובנות בבת אחת.
תודה.

ש"אימהות ותיקות בלי חיתול" כבר מזמן הבינו, שכל עיניין הבלי חיתולים זה הרבה יותר קשור להתייחסות לתינוק כאל בן-אדם שיודע מה הוא רוצה, שיש לו רצון , ושמנסה לתקשר אותו החוצה
וואו, תודה תודה על הניסוח הזה!!!!!!!!!!!

אידה ג ו ניצן אמ - הפכתן את הדף הזה למדהים ומרגש!

בשמת, רציתי לשאול משהו... התחלתי לעבוד עם ילדים חרשים (גיל שלוש ומעלה) ואני חושבת על בלי-חיתולים בהקשר הזה. כי המון מהעבודה בגיל הרך היא עם ההורים והמשפחה, על יצירת קשר עם הילד, וזה לא קל.
איך לדעתך בלי חיתולים יכול להשתלב בזה? הרי הוא (עד כמה שהבנתי) מעודד תקשורת בין התינוק להורים, ועוזר להם לקרוא סימנים לא מילוליים (ועכשיו בזכות ניצן, גם קוליים). יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
ובכלל חומר למחשבה על בלי חיתולים לילדים עם צרכים מיוחדים, כי בחינוך המיוחד גמילה היא כ ז ה אישיו, חבל על הזמן.

ועוד משהו: אני לא חושבת שהחברה פה פתוחה לבלי-חיתולים. יש פה "הורות טבעית", אבל נדמה לי שהיא במיעוט די קטן, ואני זכיתי לפגוש אמא אחת כזאת, עם חיתולים ר"פ, ובעיקר זכיתי לראות את המבטים והלחישות וההצטמררויות ששתי נשים אחרות החליפו על החיתולים שלה אחרי שהיא הלכה. איך הם יתייחסו לפשפושים בכיור? אין לי מושג...
אז גם אם כשלעצמו בלי חיתולים יכול להועיל להורים של ילד חרש, איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
<תוהה>

יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
לדעתי כן, לא מכירה שום מידע.


אז גם אם כשלעצמו בלי חיתולים יכול להועיל להורים של ילד חרש, איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
רק את יכולה לענות על זה, וכמובן ההורים - אם תתקלי במקרה בהורים שייראה לך שאפשר לספר להם טיפונת ואולי זה יעניין אותם.

יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
אולי תבררי אצל שפת אם (שאומנם לא התנסתה בבלי חיתולים, אבל כן ב שפת סימנים לתינוקות ובטח מכירה מחקרים בתחום).

אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה"
לגמרי. היה גם אצלנו, ומובחן מאוד. אומנם בהברות אחרות

לדעתי כן, לא מכירה שום מידע.
יופי. אז הגיע הזמן שאני אתחיל לחפש.
בינתיים אין לי מגע עם הורים לתינוקות, אבל יש ויש לי מגע עם אנשי המקצוע שעובדים אתם. אז תהיתי אם כדאי לעניין אותם, בתור התחלה

איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
נראה לי ש"הקלינאית (נכון?) אמרה" היא יופי של תשובה למלעיזים.
מותר לך להציע כל דבר, כי את מטפלת. כמו שמותר לך להציע מליון תרגילים או שינויי שגרה אחרים.

איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
ממה שראיתי, יש הורים שהמידע הזה מפיל אצלם אסימונים ופותר סימני שאלה לגבי התקשורת עם הילד (גם אם הם מיישמים אח"כ באופן חלקי מאוד, או אפילו כמעט לא מיישמים, הם לפחות הבינו למשל שהאי-נוחות המסוימת הזאת היא סימן לפיפי, ומשם הם יכולים לקבל החלטה מושכלת מה לעשות עם זה).
אז אם עולה נושא קרוב, ואת זורקת מילה פה או שם ומקבלת מבט מתעניין, את יכולה להמשיך. מי שזה לא מתאים לו באותו שלב, ממילא "לא ישמע" (תרתי משמע...) את הרמז שלך.

תודה

ממה שראיתי, יש הורים שהמידע הזה מפיל אצלם אסימונים ופותר סימני שאלה לגבי התקשורת עם הילד
גם לדעתי יש לך הזדמנות לתת מידע. שייקח מי שייקח, את את המצווה שלך עשית.

עסק ביש:
לאחרונה הבונבון התחילה לבקש לעשות פיפי (שנה ו-7, בלי חיתולים חלקי מאד מאד מאד), גם כשהיא עם חיתול, וגם בלילה (עד כה סרבה בתוקף), שכל זה מצוין.
הבעיה שבלילות האחרונים יש לה איזו אובססיה/בלבול/מניפולציה(אם שואלים את אבא) וכשמתחילים שלבי הרדמה היא מבקשת כל הזמן פיפי. כלומר, יושבת בשירותים כמה שהיא צריכה (לפעמים אוהבת לשבת הרבה זמן), חוזרים למיטה מלבישים מכנסים ו'פיפי פיפי... עוד...'. אם אני לוקחת אותה לפעמים יוצא קצת, לפעמים לא, לפעמים נדמה לי שהיא מתאמצת להוציא ולפעמים נדמה לי שהיא סתם רוצה לברוח מהשינה. דבר נוסף ששמתי לב, זה שבקטעים האילו הפיפי לא יוצא בבת אחת אלא, מחכים, יוצא טיפה ואז עוד קצת, ואז זרם קטן, ואז עוד קצת. (זה בעצם הדפוס כשלובשים חיתול נכון? אבל זה לא קורה לה בשעות אחרות ביום). היום היא גם זזה עם הגוף מצד לצד ולאחור תוך כדי, כאילו לעזור לו לצאת או משהו.
יש למישהו רעיון מה עובר עליה?

וכשמתחילים שלבי הרדמה היא מבקשת כל הזמן פיפי.
אולי קשור לזה שהעניין עוד חדש לה.
אולי רוצה להתרוקן לפני השינה, כי יש איזה חשש שתצטרך פיפי בלילה או שתרטיב?
אם היא גדלה בעיקר בחיתולים (ככה אני מבינה את
בלי חיתולים חלקי מאד מאד מאד
אז היא בעצם כן למדה להתרגל לחיתול. עכשיו, המציאות החדשה מבלבלת אותה.
רק סבלנות. ייקח לה זמן, היא מתרגלת, לומדת, מנסה לעשות לעצמה סדר בכללים החדשים, הכי חשוב - סבלנות מצדכם. לקבל אותה ואת הקשיים של "ההתחלה", כי מה שאת מתארת הוא בעצם תהליך גמילה, וככה כדאי לראות אותו.

נדמה לי שהיא סתם רוצה לברוח מהשינה.
אולי, אז מה? היא תינוקת. בסך הכל שנה ושבע. אם לא תעשי עניין מ"לברוח מהשינה" ותתייחסי בכבוד וברצינות לכל בקשת פיפי, אז גם זה יעבור.
עדיף להניח כוונות טובות אצל הילד, תמיד. זה תמיד משרת את כולם טוב יותר.


שבקטעים האילו הפיפי לא יוצא בבת אחת אלא, מחכים, יוצא טיפה ואז עוד קצת, ואז זרם קטן, ואז עוד קצת. (זה בעצם הדפוס כשלובשים חיתול נכון?
נכון. זה עוד סימן שהיא עוברת גמילה. אז יופי שזה קורה בגיל שנה ו-7 ולא בגיל שנתיים או שלוש

היום היא גם זזה עם הגוף מצד לצד ולאחור תוך כדי, כאילו לעזור לו לצאת או משהו.
נכון, זה עוזר לו לצאת.

מציעה פשוט לקבל את זה. כמו בכל דבר בינקות, זה שלב והוא יעבור, והכי חשוב לקבל ולהיות סבלניים. כמה שפחות התעסקות סביב "למה" ו"איך זה" ו"האם זה בסדר" - יותר טוב לילדה, וליחסים איתה היום ובעתיד.

טוב,

אז מצד אחד יש כבר יותר הכרה ותקשורת על הסימנים לפשפוש, מצד שני יש המון פספוסים, ולפעמים הוא מפשפש ממש כל 5 דקות ובדיוק אחרי שאני לוקחת אותו לכיור, ככה אני יכולה ללכת איזה 5 פעמים לכיור בחצי שעה ובין לבין הוא ייעשה לא בכיור -כלומר עליו או עליי או על שנינו .

בגדול, קקי כמעט ואין פספוסים, נראה שבכל פעם שאני לוקחת אותו לכיור הוא מתאמץ, ואז יוצא לו לפעמים קקי.
בעניין הפיפי זה סיפור אחר, יש פעמים שהוא ממש קורא לי, הוא התחיל "לדבר" , כלומר לתקשר לא רק בבכי וגוף אלא בקולות, ואז אני אומרת לו , שאני אקח אותו לכיור/ גיגית והוא עושה. אבל הרבה פעמים שמתי לב שהוא פשוט עושה בלי לתת סימן בקול (פעם אחת הייתי בטוחה שהוא כבר עשה אבל לא, ואז אחרי שנייה הוא באמת עשה פיפי עליו ועליי), ובלי שאני אוכל לדעת, בטח לא אם אני עושה משהו אחר באותו זמן.
בקשר ללבוש, מצאתי את עצמי מחליפה לו מכנסיים בקצב מטורף וגם שאני צריכה להחליף לעצמי בגדים, אם ההרטבה רצינית, או אם יש פספוס של קקי, ואז כשהוא רק עם מכנסיים, אני כל הזמן בערנות מטורפת, כלומר לא נינוחה, ואני לא בטוחה שזה טוב לו ולי.
אז כרגע שמתי לו חיתול בד בלי כיסוי , בלי מכנסיים, עם גרביים, כדי שאוכל לדעת מייד כשהוא עושה בלי שאני ארטב.

בלילה, הוא עם חיתול בד או בכלל בלי כלום רק עם חולצה, על חיתול בד (prefold) ופלנל ומגבת, כשהוא מתעורר לוקח לו המון זמן , הוא מתמתח ויוצא לאט לאט מן השינה, אם אני מרימה אותו לפיפי, בדר"כ הוא מתחיל לבכות, אז אני מעדיפה שייעשה על החיתול ולא להוציא אותו מן השינה בכוח.

אני מוצאת את עצמי מצד אחד מאוד מרוצה מההצלחות ומזה שיש ביננו תקשורת , שזה מופלא בעיני - חייבת לספר שאתמול נסענו ביחד לבדנו פעם ראשונה באוטו, והוא קרא שיש לו פיפי, אמרתי שייחכה קצת ואעצור בתחנת דלק, וכך היה הוא חיכה ואחרי מספר דקות עצרתי והוא פשפש בחוץ! -
מצד שני אני תוהה אם ההתעסקות סביב זה היא לא מוגזמת, כי ברגע שאני לא בתשומת לב עם מה שקורה איתו אני מפספסת, אז אם אני בטלפון או מדברת עם מישהו, בדר"כ יש פספוס.
אני רוצה לעשות את זה בכיף, אבל אני לא מסוגלת להיות רק בעניין הזה כל הזמן כל היום, ואז אני מרגישה שאם אני לא בעניין לגמרי אולי זה מבלבל אותו...

ואז אני מרגישה שאם אני לא בעניין לגמרי אולי זה מבלבל אותו...
מציעה הסתכלות כזאת:
אולי זה מבלבל אותו, אבל גם את בנאדם, לא? (-:
וזה נכון. כשאנחנו מנתקות את חוט הקשב - ישר הם עושים בלי להגיד. כאילו כדי לומר לנו: לא הקשבת לי, אה!

רוצה גם לספר קצת:
לפני כמה זמן קיבלתי עצה טובה לכוון אותו . מצריך אקרובטיקה קצת אבל אפשרי מעל הסיר. ואכן זה פתר את בעיות הרטיבות מסביב...בכל מקרה- מרגישה כמו קפיצת הדרך- אחרי שהורדתי את החיתול והתחלתי להסתובב איתו בלי. מה שכן- אני גם שמתי לב שלפעמים הוא פשוט 'אומר' לי: הי, יש לי פיפי !' ולפעמים הוא רוטן כי הוא כבר עשה.
נדמה לי שפחות מפריע לו לעשות על המשטח שעליו הוא משחק רוב היום (הוא עוד לא זוחל ) אבל בעגלה כן מפריע לו לעשות. עליי גם הוא עושה בקלות (הופתעתי מזה). בכל מקרה זה כמו ללמוד לדבר בעוד שפה והתחושה מאד טובה.
מה שכן - אני בכלל לא מדברת על הלילה- הוא עם חיתול והוא יונק הרבה בלילות וגם עושה הרבה פיפי. אני כל כך עייפה שאין לי אפילו כח לחשוב על לקום ולקחת אותו לפשפוש. מאחר והוא לא יושב עדיין אני מרגישה שכל התהליך יקח עוד הרבה זמן.
חג שמח!

הקטנה שלי, שכמעט בת 4 כבר, שגדלה בלי חיתולים מגיל חודשיים, עד היום כשהיא צריכה פיפי היא זזה מצד לצד. אז כשאני רואה שהיא מתחילה לרקוד אני מייד שואלת אותה אם יש לה פיפי ולפעמים היא מכחישה כי היא לא רוצה לוותר על פעילות שמעסיקה אותה, אבל תוך דקה הלחץ גובר והיא רצה לעשות, ולפעמים היא אומרת לי שהיא סתם רוקדת (כי היא מאוד אוהבת לרקוד )

עוד שאלה על תקשורת עם בעלי צרכים מיוחדים:
מעניין אותי מה בלי חיתולים יעשה לאוטיסטים\מפגרים, שבמצבם הקשה יותר תלויים באנשים אחרים כדי ללכת לשירותים, או צמודים לחיתולים.
לא יודעת איך אפשר ליישם את זה באופן נרחב מספיק כדי להסיק מסקנות, אבל יש לי הרגשה שאם יהיו יותר קשובים להם מלידה וההליכה לשירותים תהיה טקס קבוע כשיש צורך, הם ישאפו (לכל הפחות) ללכת לפשפש את עצמם כשיוכלו, אם יוכלו.

אני אופטימית מדי?

בשבוע האחרון, פתאום יש פספוסים של קקי, מה שלא היה קודם, יש לעומת זאת יותר הצלחות עם פיפי.

הוא לעיתים עושה בזמן ההנקה- מה שלא היה קודם - ופשוט מחרבן ללא אזהרה מוקדמת.

אני מזכירה , הוא בן חודשיים, ואנחנו בלי חיתולים בערך מהשבוע השני.

יש הצעות?

אצלנו התחיל לדלוף הקקי לפני שהתחיל לעלות החום...

אצלנו התחיל לדלוף הקקי לפני שהתחיל לעלות החום...

אני מקווה שאין משהו בדרך...
זה לא בדיוק דולף, הוא פשוט הפסיק להתפתל ולבכות, מה שאומר שבטח כבר לא כואבת לו הבטן לפני הקקי, וזה טוב!
אבל עכשיו הוא פשוט עושה בלי להודיע...זה התחיל כשהיינו אצלך, זוכרת שהוא חרבן עליי?

זה אולי מתאים יותר לדף שביתת פשפושים אבל אני לא בטוחה שהוא פעיל כמו זה אז לעצתכן:
יש לי תחושה שאנחנו בסוג של שביתה : מצד אחד הוא מודיע לי באופן ברור שיש לו פיפי אבל מתנגד לתנוחה ורק אם אני מתעקשת או משנה לתנוחת עמידה למשל עושה. מה שמבלבל זה שהוא כן מןדיע לי באופן ברור אבל מסרב לפשפש. לפעמים אני מוותרת ואז יש פספוס על השטיח - לא נורא. לפעמים משנה תנוחה מתעקשת להישאר והוא כן עושה אבל כמובן שגם נוצרים הרבה פשפושים קצרים יותר כתוצאה מזה. אשמח לשמוע תובנות שלכן לגבי זה- שוב מה שמבלבל אותי זו ההכרזה הברורה שלו מצד אחד - אמא יש לי פיפי (משהו כמו אה!אאאאאא כולל מבטים רבי משמעות אם מותר לי להגדיר אותם ככאלה ) ואז חוסר רצון לשתף פעולה בעניין.
מצד שלישי כשהפיפי יוצא הוא מבסוט .... מה אתן ממליצות? קראתי את הדף בנושא והפנמתי :לנסות בחוץ (מנסים אבל זה לא שינה הרבה) ושינוי תנוחה שזה כן עוזר.עוד מחשבות?
דרך אגב הוא התחיל לשזחול ממש לפני שבוע כמעט ויצאו לו בד בבד שתי שיניים והוא בן 6.5 חודשים כשכל זה עונה על התיאורים שעלו בדף שביתת הפשפושים.

תנסי אולי כמה שיותר להחליף תנוחות ולהחליף מקומות, עד שתמצאי את הצורה שנעימה לו יותר.
חייבת לרוץ.

אצלנו המצב היה (ונשאר) דומה - כנראה בגלל שהיא לא אוהבת שמחזיקים אותה - היא רוצה לבד. כשקנינו סיר זה שיפר את המצב בהרבה. גם היום, נאמר בחוץ כמעט אין מצב שהיא תתפשפש כשאני מחזיקה אותה (בת שנה ו8), אבל כן מוכנה לעמוד ולעשות (מכיוון שהיא בת זה לא תמיד אפשרי P-:)

דפנה, אמנם פשושי קצת גדול משלך, בן 8.5 ,ועוד אין לו שיניים, אבל לאיזה כמה ימים הוא פשוט לא הי'ה מוכן לפשפש בגיגית, מה שהביא לפשפושים רבים במכנסיים ובחיתולים (ר"פ) . עד שעליתי על זה שהוא פשוט אוהב לעשות בשירותים, כמו גדול. וזהו. מאז כמעט כל פעם (חוצמכשהוא לא צריך) שאני לוקחת אותו, הוא עושה.... תנסי...

תודה על העצות. פפריקה - את מחזיקה אותו לפני האסלה בתנוחה של גב אל בטן ואחיזה ברגליים? אני הולכת לנסות כבר כשיקום משנת הצהריים שלו...
שאלה אחרת- אני לא יודעת אם זה קשור אבל זה קרה די באותו הזמן- מהרגע שהורדתי את החיתול לגמרי הוא הפך לסרבן בגדים. לפני זה גם היה לו קטע קשה אחרי המקלחת אבל כיום זה ממש בכי. יש קשר? נתקלתן בזה?

לפני האסלה בתנוחה של גב אל בטן ואחיזה ברגליים כן , די קרוב, כדי לא לצלוף בסביבה החיצונית..... מה שכן, הוא שעון על הברך שלי, לא על הבטן. תנסי לכיור, עם מים זורמים חלש חלש (שהזרם דק כמו חוט...) - זה מסקרן אותו, והוא מנסה לתפוס ת'מים ותוך כדי גם משתחרר.... או מול מראה....
לגבי הבגדים, מלכתחילה הוא לא בלי בגדים לגמרי, אני שמה לו אוברול קצר (ללא רגליים) עם תיקתקים, ואז האזור סגור, והוא לא מתקרר כשהוא על הרצפה, ועל זה מכנסיים לפעמים. בגלל שהוא זוחל קומאנדו כרגע, אני לא שמה לו גרביים (שלי, עד הברך) , אבל אם המצב הי'ה אחר....
אולי יהי'ה לך נוח להלביש לו חולצה גדולה יותר בכמה מידות, שיהי'ה שמלה כזה, וגרביים עד הירך? יש דף כזה בגדים בלי חיתולים או משהו.... יכול להיות שהוא בכלל מאוד רגיש למגע או לדגם בגדים מסויים (עם תיקתקים או עם רוכסן , פלנל, כותנה, קורדרוי, אוברול שלם, או מכנסיים וחולצה....?)
בהצלחה.

טוב, הקטע של לכוון מול האסלה מצריך ממני מיומנות שכנראה אין לי...עד עכשיו הכיור עבד מצוין אבל זה כבר לא הולך.הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי וגם אם אני מחזיקה אותו נשען עליי מהצד זה לא עובד. יש לי גיגית ליד המיטה אולי נחזור אליה - נמשיך לבדוק. אבל בינתיים עלו בי כמה מחשבות : אני חושבת שאולי הסירוב לעשות באמת קשור לצורך שלו לעשות בעצמו- וזה מתקשר גם לעניין ההלבשה שהפך בעייתי ואצלי הוא גם שינה משהו ביניקה שגורם לי לחשוב את זה. אז נראה לי שהפיתרון הכי נכון יהיה באמת שכשהוא יוכל לשבת הוא פשוט ישב בעצמו על סיר ויעשה ולא אני אחזיק אותו ואשלוט בזה. לא יודעת - אולי זה לא ממש נכון ובאמת הוא יתחיל לשחרר בעקבות נסיונות של שינוי מיקום.
בקשר ללבוש- אנחנו מלבישות כמעט אותו דבר ובגלל עניין הזחילה אני מקפידה על מכנסיים. מה שעשיתי היה חולצה עם תקתקים ומכנס שישמור על איזורים רגישים .... יש לי גם מכנסיים סיניות- כאלה עם פתחים שזה ממש נחמד אבל לקטע של הזחילה בעייתי.
האמת שהיום היה יום עם חיתולים ונראה לי ששנינו היינו זקוקים לזה.נראה מה יוליד מחר

דפנה, הי @}
הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי -גם לי הוא הי'ה עושה את זה, עד שקלטתי שהוא מסתובב אליי כשהוא לא צריך ..... -תבדקי.... זה עצבן אותו, והוא ניסה להגיד לי שזה לא מה שהוא רוצה עכשיו. אחרי שהוא הי'ה מסתובב אליי, הייתי מנסה שוב ליישר אותו (מול הגיגית/כיור/אסלה) והוא הי'ה מיישר ברכיים ממש במחאה, ואפילו רוטן. אז שווה לבדוק. האם הוא מסתובב גם שני'ה לפני שהוא מתפשפש? אולי הוא מסתובב אלייך כי הוא לא אוהב את המיקום? (ראי שביתת פשפושים) .
עד עכשיו הכיור עבד מצוין אבל זה כבר לא הולך.הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי וגם אם אני מחזיקה אותו נשען עליי מהצד זה לא עובד.

• תקראי את שביתת פשפושים -יש שם פתרונות ל"לא עובד"..... (אם מסקרן אותך, יש בלוגים של פשפושים של כל מני, וכל אחת והתקופות שלה, זה נותן "השראה" וחיזוקים.... והרגשה שאת לא לבד. שלנו, אם את רוצה זה בלוג פשושי בלי חיתולים [-: )

אני מצאתי סיר שהתוסיקוני שלו ממש די-שקוע פנימה, והוא כמעט יושב בעצמו, רק לא מחזיק עצמו ישר, אז אני תומכת מהצד, ויש לו "גבעה" קטנה אל מול הבטן שמונעת ממטרים מקומיים..... הוא פשוט לא כ"כ אוהב (מעדיף אסלה), אבל בתקופה שאהב, זה הי'ה נוח.
הקטע של לכוון מול האסלה מצריך ממני מיומנות -אני מחזיקה אותו ממש ממש קרוב לאסלה, לא על הבטן שלי, אלא מתכופפת. ואז, בהתאם לזרם, אני מטה אותו קצת "פנימה". הוא קרוב למושב האסלה (אם זה בבית.) או קצת מעל (אם במקומות אחרים.) . אני משעינה אותו על ברך כפופה. עכשיו, הברכיים שלו אחוזות בידים שלך, נכון? אז אם את מטה אותו קצת קדימה-פנימה, הוא לא ייפול לך מהידיים. וזה לאיזה 5 שניות, אז זה לא נורא. חוצמזה, את החצי שני'ה הראשונה שהוא משפריץ על מכסה האסלה את לא לוקחת קשה, נכון? אז זהו.... ומשם את מכוונת בהתאם.

הקטנה הראשונה שלי בת 5 שבועות ואנחנו מתרגלים כבר כמה זמן בלי חיתולים, בינתיים לפחות, עם חיתולים אבל עם ניצול של כל הזדמנות להתרוקן בכיור. עם קקי מצליח לא מעט פעמים.
העניין הוא שהיא סובלת מגזים. ולמרות שהיא משחררת הרבה מהם כשאנחנו מעל הכיור, זה יוצר מצב שיש הרבה טיפטופים של קקי בין יציאה ליציאה (אנחנו יודעים כי יש ימים שאין פיספוסים עם הקקי והכל יוצא בכיור ובכ"ז יש בין לבין לא מעט טיפטופים על החיתול.
כך שאם נרצה מתישהו באמת לתת לה להיות בלי חיתול זה קצת מלוכלך (כל הזמן, בלי קשר לפיספוסים). מה אתם אומרות/ים?

ולמרות שהיא משחררת הרבה מהם כשאנחנו מעל הכיור
אחד מהיתרונות של קשב ליציאות שלהם.

טיפטופי קקי לפעמים מסמנים אלרגיה או משהו כזה.
מצד שני, זאת פספוסה, עוד לא יצאה מהשלב הראשון שאחרי הלידה (6 השבועות הראשונים).
מוקדם מדי לדעת משהו על דפוסי הקקי שלה.
אז נראה, שכל עוד יש טיפטופים, כדאי שתהיה הגנה, לא? סתם היגיון. אחר כך תראי.

דרך אגב הוא התחיל לשזחול ממש לפני שבוע
אז הגעתם בשעה טובה ל בלי חיתולים בשלב הזחילה...
בשלב הזה הוא מצפה ליותר ויותר עצמאות בנושא הפשפושים. אני הגעתי לתובנה שהוא מצפה שאת רק תפשיטי אותו והוא כבר ידאג להתפשפש בלי להרטב (זה כל מה שהוא רוצה כרגע- השלב הבא יהיה לבחור מקום שמקובל גם עליך, ולא סתם על הרצפה איפה שיוצא לו).

אצלינו טפטופים, גם ממש אחרי הלידה, היו קשורים לדברים שאכלתי.

אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים. מה עוד יכול להיות קשור לזה?

אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים
למה?
כלומר, זו שאלה רצינית: מדוע את נמנעת מכל המוצרים האלה? האם את אלרגית אליהם? האם את מרגישה לא טוב כשאת אוכלת אותם?
בדרך כלל, אלרגיה היא תופעה שעוברת במשפחה. הווי אומר, אם את אלרגית, זה מעלה את הסיכון שלה להיות אלרגית.
עניין שני: אם היא אלרגית, זה לא חייב להיות בהכרח למשהו מהרשימה הזאת.
לגבי מוצרי חלב (האלרגן השכיח והקשה ביותר) - האם ההימנעות שלך כוללת גם מוצרים שמכילים חלבון חלב (קזאין) ברשימת המרכיבים שלהם, או רק "מוצרי חלב" גלויים כגון חלב, יוגורט או גבינה?

מה עוד יכול להיות קשור לזה?
אני כותבת את זה בתנאי שתבטיחי לא להמנע מעכשיו גם מכל הרשימה הבאה.
עוד אני אומר שזו רשימה שנאספה מהרבה אמהות: תינוק אחד היה רגיש רק לאחד מהם, אחר לאחד, שלישי לעוד שניים וכו'.
קחי דוגמאות: דבש, קמח חיטה, סויה, קישואים, שוקולד, קפה, ביצים. טוב, הרשימה האמיתית של "כל המאכלים שנמצא איזשהו תינוק בעולם רגיש אליהם" אינסופית (בשמת תעיד).
מה נשאר לעשות? לדעתי - או לאבחן (מטוטלת, ביקום, אייפק, קינסיולוגיה ושאר "כשפים"), או להמנע רק ממה שראית שינוי כשאכלת או שינוי כשהפסקת.
מה שבשמת רמזה בשאלה שלה הוא שאולי יש ברשימה האיסורים שלך גם דברים שמותר.

אין ספק שיש ברשימה דברים שמותר
וההמנעות, אגב, היא בגלל גזים ולא בגלל אלרגיה (לא חשבתי שיש לקטנה אלרגיה). אני באופן אישי לא אלרגית ומעולם לא הייתי אלרגית לשום דבר (בטח שלא לאוכל...)
ואתן צודקות, אבל די קשה לדעת מה מכל הדברים שאני אוכלת הוא הגורם המזיק (אם בכלל) והיא כל כך סובלת כשיש לה גזים, שאני מוכנה לעשות את הוויתור הזה לכמה חודשים

אגב בעניין הכשפים, אתן מכירות את אילת שלו? מישהי ניסתה את האבחון שלה? היא טוענת ליותר מתשעים אחוזי הצלחה....

אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים. מה עוד יכול להיות קשור לזה?
גם אני בהתחלה כמעט לא אכלתי כלום עד שזיהיתי מה גורם ליותר גזים ועם מה אפשר להתמודד.
אגב, אצלינו אורז לבן עשה גזים ואורז מלא לא. בכלל הלבן (הריק) והמלא הם די ההפך אחד של השני.
יש תינוקות רבים שעגבניות וקפאין עושים להם. צריך לנסות. אבל לא הכל בבת אחת. זה יכול לקחת זמן, אבל עדיף מאשר שלא ישאר לך מה לאכול ובעצם לא תדעי מה סתם הורדת לעצמך מהתפריט ובעצם לא משפיע.

או לאבחן, כמו שתבשיל הציעה.

משמח לשמוע שאת נמנעת מכל מיני מאכלים רק בגלל האמונה התפלה שהם גורמים לגזים (-:
ולא בגלל אלרגיות או משהו מעיק אחר.
אז קודם כל, הסיבה העיקרית לגזים היא ניהול הנקה:
תפיסה לא-מספיק-טובה של השד בפי התינוק, וגורמים אחרים שבטח מפורטים פה באחד מדפי ההנקה הרבים (מדור הנקה). לצורך זה, כדאי להגיע למפגש לה לצ'ה או לראות יועצת הנקה מוסמכת כדי לעבור על כל נושאי ההנקה ולבדוק אם יש משהו לתקן. (ראי ליגת לה לצ'ה ו-יועצות הנקה).
אם הגורם נמצא באוכל, אז ההימור שלי הוא שאותו הגורם גם מביא להכתמות הקקי האלה, שהן סימן די מובהק לאלרגיה.
במקרה כזה, חבל על הזמן, המאמצים ובילבול המוח. באיבחון אחד של שיטת אייפק אפשר לזהות מה הגורמים לזה ואחרי זה להימנע מהם ו/או לטפל בהם. ויפה שעה אחת קודם.

"גאזים" זה שם קוד לכל כאבי הבטן, גם אלה של הרגישויות/אי סבילות/אלרגיה למזון.
ספציפית, לגרעפסים יש עוד גורמים ("מכניים").

קקאו ומוצריו יכול לגרום גזים לרגישים אליו (+ פריחה על העור)

אז קודם כל, הסיבה העיקרית לגזים היא ניהול הנקה:

לא נראה לי שהבעיה בהנקה. היא יונקת טוב ותופסת מצויין, אין לי כאבים/פצעים/סדקים או שאר מרעין (טפו טפו), עולה יפה במשקל ויש הרבה קקי ופיפי.

אם הגורם נמצא באוכל, אז ההימור שלי הוא שאותו הגורם גם מביא להכתמות הקקי האלה, שהן סימן די מובהק לאלרגיה.
"גאזים" זה שם קוד לכל כאבי הבטן, גם אלה של הרגישויות/אי סבילות/אלרגיה למזון.

ההכתמות האלה לרוב משתחררות (לפחות כשאני שמה לב) כשהיא משחררת גזים. הן לא מופיעות יש מאין. האם גם גזים מוגדרים כאלרגיה? הרי אומרים שתופעת הגזים כולה חולפת אחרי שלושה ארבעה חודשים. אז מה? התינוקות מתגברים על האלרגיה?
האם יכולים להיות גזים אצל תינוק ללא ההכתמות האלו?

באיבחון אחד של שיטת אייפק אפשר לזהות מה הגורמים לזה ואחרי זה להימנע מהם ו/או לטפל בהם. ויפה שעה אחת קודם.

איך מאבחנים? במה שקראתי הבנתי שמדובר פה בשיטת טיפול. אני באמת מעדיפה משהו קצר וקולע. את יכולה להמליץ על מישהו שמאבחן בפגישה אחת?


_אצלינו אורז לבן עשה גזים ואורז מלא לא. בכלל הלבן (הריק) והמלא הם די ההפך אחד של השני.
יש תינוקות רבים שעגבניות וקפאין עושים להם. צריך לנסות._

מעניין, אני באמת אנסה

קקאו ומוצריו יכול לגרום גזים לרגישים אליו (+ פריחה על העור)

לא נוגעת בקקאו וקפה, אלה הדברים הראשונים שהורדתי מהתפריט, והאמת, לא נראה לי שזה חסר...

יכול להיות שסויה גורמת לגזים? שלשום שתיתי קצת חלב סויה (אורגני!) וביומיים האחרונים היא ממש סבלה.

ושאלה יותר רלוונטית לדף: שמתי לב שכשהקטנה צריכה פיפי היא בוכה/מיללת/צורחת. אני לוקחת אותה לעשות ויש בכי וצרחות של איזה 20 שניות (שלי נראות כמו נצח) ואז היא עושה ויש רגיעה של כמה שניות והבכי ממשיך.
למה הבכי? מה, הפיפי כרוך בכאב? לא חושבת שזה בגלל טוסיק אדום או משהו כזה, גם כי הוא לא אדום וגם כי אני שוטפת לה את המקןם אחרי הפיפי ואין רגיעה.
זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי. בשניות האלה שאני מחזיקה אותה צורחת וכבר יודעת שיבוא פיפי אני ממש מרגישה אשמה )-:

דווקא הפיפי שהיא עושה "בדרך אגב" כשהיא עושה קקי לא גורם לבכי הזה

ועוד משהו

הקקי שלה יוצא בדר"כ במטח, כלומר כמו שגזים יוצאים, כמו קיטור, בפולס אחד. כשהיא עושה קקי לפעמים הוא בא בכמה פולסים כאלה.
האם זה אופייני לגזים? האם תינוקות שלא סובלים מגזים גם מחרבנים ככה? אולי זה דווקא בגלל שהקקי נוזלי?

למיטב ידיעתי רוב התינוקות היונקים מחרבנים ככה בגיל הזה. ככה לפחות היה הבן שלי והוא לא סבל מגזים.

_האם גם גזים מוגדרים כאלרגיה? הרי אומרים שתופעת הגזים כולה חולפת אחרי שלושה ארבעה חודשים. אז מה? התינוקות מתגברים על האלרגיה?
האם יכולים להיות גזים אצל תינוק ללא ההכתמות האלו?_
גזים אינם אלרגיה.
באופן נורמלי, לא אמורה להיות "בריחת קקי" עם גזים.
בריחת הקקי היא שמרמזת על חשד לאלרגיה (שוב: לא בטוח, אולי יש גורם אחר, החשד הגדול הוא אלרגיה).

איך מאבחנים? במה שקראתי הבנתי שמדובר פה בשיטת טיפול. אני באמת מעדיפה משהו קצר וקולע. את יכולה להמליץ על מישהו שמאבחן בפגישה אחת?
האיבחון מתקיים בפגישה אחת. הפגישה הראשונה.
כתבתי לך:
באיבחון אחד של שיטת אייפק אפשר לזהות מה הגורמים לזה
אדגיש שוב: מספיק לבוא לאיבחון. אחד. פעם אחת. פגישה אחת.
באיבחון, יבדקו מה זו בריחת הקקי הזאת, האם מדובר באלרגיה, ואם כן מדובר באלרגיה, אז למה.
אחר כך, תחליטי בעצמך אם את מטפלת, או לא.

יכול להיות שסויה גורמת לגזים? שלשום שתיתי קצת חלב סויה (אורגני!) וביומיים האחרונים היא ממש סבלה.
מוצרי חלב ומוצרי סויה הם המזונות האלרגניים ביותר שקיימים.


זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי. בשניות האלה שאני מחזיקה אותה צורחת וכבר יודעת שיבוא פיפי אני ממש מרגישה אשמה
היא רק נולדה. לא ברור למה היא בוכה בקשר לפיפי. דבר אחד ברור לי: עדיף לסלק את רגשי האשמה (-: תאמיני לי, את לא עושה שום דבר רע. תבטחי במה שאת עושה, ומהמקום הזה, תמלאי את הגוף שלך ברגיעה, ותתחילי להתבונן. כשתתבונני, וכשיהיה לך שקט בפנים, תראי שתצליחי לקלוט מה עובר עליה. לאמא יש אינטואיציה, רק צריך מספיק שקט פנימי וביטחון כדי להקשיב לה. לוקח כמה זמן לפתח אותם (נו, טוב, לי לקח כמה שנים אני חושבת... (-: ) אז כדאי להתחיל להתאמן (-:

לגבי הקקי: מה שאת מתארת א. אופייני לקקי של תינוקות יונקים בשבועות הראשונים. ב. יכול להעיד על אלרגיה ויכול גם לא.

_באיבחון, יבדקו מה זו בריחת הקקי הזאת, האם מדובר באלרגיה, ואם כן מדובר באלרגיה, אז למה.
אחר כך, תחליטי בעצמך אם את מטפלת, או לא._

רוב הסיכויים הם שזו אלרגיה למזון כלשהו, לא? ואז אין צורך בשום טיפול חוץ מלהמנע מאותו סוג מזון, לא?

ומבקשת שוב, יש לך המלצה למאבחן טוב שעובד בשיטה (וגם כזה שלא "ידחוף" לנו טיפולים שלא לצורך)?
אנחנו גרים בדרום ואני מניחה שרוב המטפלים באיזור המרכז, כך שאני לא רוצה להיסחב עם הקטנה בנסיעות חוזרות לטיפולים אם זה לא הכרחי.

_מעניין אותי מה בלי חיתולים יעשה לאוטיסטים או מפגרים, שבמצבם הקשה יותר תלויים באנשים אחרים כדי ללכת לשירותים, או צמודים לחיתולים.
יש לי הרגשה שאם יהיו יותר קשובים להם מלידה וההליכה לשירותים תהיה טקס קבוע כשיש צורך, הם ישאפו (לכל הפחות) ללכת לפשפש את עצמם כשיוכלו, אם יוכלו.
אני אופטימית מדי?_

זאת שאלה שמעסיקה אותי, כי אני עובדת בחינוך מיוחד, ואני רואה איזה סיפור זה לפעמים הגמילה מחיתולים, בגילאי חמש ושש ושבע.
אני לא יודעת, ולא יודעת על אף אחד אחר שכן יודע בשלב הזה, אבל המחשבות שלי הן כדלהלן:
א. בלי חיתולים באופן כללי נשמע כמו רעיון טוב.
ב. דווקא ילדים - ומשפחות של ילדים - עם צרכים מיוחדים יכולים להרוויח המון מבלי-חיתולים, כי הגמילה של ילדים כאלה היא הרבה יותר קשה ומורכבת. זה גם יכול מאוד לקדם את התקשורת בין ההורים לילד.
ג. מצד שני, ייתכן שגם בניית התקשורת ולמידת האיתותים ההדדית תהיה קשה יותר, או איטית יותר. ולכן יהיה בזה יותר אתגר וקושי להורים.
ד. ואולי זה בסופו של דבר לא יעבוד. אין לי סיבה קונקרטית למה, אני רק אומרת את זה כי אולי. אולי זה יעבוד נהדר. ואולי לא, מסיבות שיתגלו להורים תוך כדי התהליך, או שיהיה קשה להבין את הסיבה.

מסקנה שלי? להמליץ על בלי חיתולים להורים שנחשפו לעניין עוד קודם, הכי טוב הורים שכבר גידלו ככה ילד, ולתת להם הרבה תמיכה בדרך, ולהיות פתוחים לכל התוצאות האפשריות.
ולראות מה קורה.
<יום אחד עוד ייפתח פה דף בלי חיתולים עם צרכים מיוחדים. אני מחכה בקוצרוח>