שלום לכולם
אולי אתם המנוסים תוכלו לעזור לי: התאהבתי לי בבחור מקסים מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי שזה זה. חיוכים והלצות פה ושם (אנחנו מכנים אחד את השני בשמות יקירי/תי סתם בצחוק), אבל אין לי מושג איך להתחיל איתו.... תמיד היו לי מחזרים בלי בכלל להתאמץ (וגם היום יש) אבל הפעם אני צריכה להיות היוזמת ו..אני נורא לא יודעת איך (?). אפשר להגיד שיש בינינו כימייה ראשונית טובה מאוד, ונראה לי שגם הוא מעוניין, אבל אין לי מושג איך להוביל את ההכרות בינינו הלאה מחוץ לעינייני עבודה. לשאול אותו אם הוא רוצה לבוא איתי לסרט נשמע לי נורא..איך אומרים: "אולד פאשן" שכזה, וחוץ מזה נראה לי שעוד בחורות בעבודה "עושות לו עיניים" ולכן לא בטוח שתשובתו תהיה חיובית...ובכן-עוצו לי עצה, ביחוד הגברים שביניכם...

שלכם
פלונית ביישנית.

<מחפשת רעיונות יצירתיים באינטרנט>

אולי בסוף יום העבודה כשכולם כבר הולכים הביתה, תגידי לו "רוצה ללכת לשתות קפה/דרינק". או, אם את יודעת איזה סוג של מוסיקה הוא אוהב, את יכולה להגיד לו "ראיתי שיש הופעה של X ב-Y, רוצה ללכת איתי?" או אולי תזמיני כמה חברים לארוחת ערב אצלך בבית ותזמיני גם אותו.

פלונית,
אפשר להגיד שיש בינינו כימיה ראשונית טובה מאוד, ונראה לי שגם הוא מעוניין, אבל אין לי מושג איך להוביל את ההכרות בינינו הלאה מחוץ לענייני עבודה.
אם לבך אומר לך שיש ביניכם כימיה טובה מאוד, תני לזמן לעשות את שלו. כל הכיף זה עניין ההתגרות הראשוני, המבטים והמחשבות הראשוניות. הרי אתם עובדים יחד וזמן זה לא שם המשחק

תני לזמן לעשות את שלו.

לא כדאי. בסוף עוד תתפוס לך אותו מישהי אחרת (היו דברים מעולם).
אם את מעוניינת, לכי על זה!!

אם יש משהו שאת יודעת ששניכם אוהבים לעשות - למשל לראות סרטים של פליני, לסרוג סוודרים לקומקומים או סתם להאכיל חתולי רחוב, את יכולה להציע לו לבוא איתך לאירוע כזה ככה כאילו שאת במילא הולכת אבל מכיוון שנזכרת שזה עשוי לעניין אותו עלה בדעתך להציע לו גם.
הרעיון הוא ליזום פגישה שאינה דייט ואינה נושאת אופי רומנטי אלא משהו שהיית עושה עם חברה או ידיד. באותה מידה אם יש משהו שהוא "מומחה" בו, כמו למשל יודע בע"פ את כל הסרטים בהם השתתף רוברטו בניני אולי תבקשי ממנו עזרה בחיפוש סרטו הראשון והבלתי מושג בעליל בספריית הוידאו הקרובה, כי את ממש חייבת לראות אותו. בצורה כזאת הסיכוי שיסכים גדל, זה לא מפחיד (אותו), זה לא מחייב אף אחד או מביך כיוון שמלכתחילה הפגישה מוגדרת כלא רומנטית ובעצם רק טוב יכול לצאת ממנה. אולי הפגישה הבאה כבר תהיה יותר מאירוע "חברתי".
בהצלחה

אני פעם שאלתי את עצמי את אותה שאלה, והשורה: אם הייתי יודעת איך, הייתי מתחילה איתך! עבדה מצויין.

>נזכרת<

תשאלי אותו, out of context, אם יש לו חברה.

נמצאת במצב דומה.
אני מכירה אותו שלושה שבועות, הוא ממש נחמד אלי אבל באופן כללי הוא נחמד לכולם, ולצערי לא הצטיינתי בנפילת אסימון מהירה או חוש לענין, כך שממש קשה לי להבחין אם יש מצדו חיבה יתרה.
ואני, בעיקרון, לא עושה צעד ראשון. לא "מתחילה". אין לי את זה. אני נהיית נבוכה ומסורבלת והחשש מכישלון מכריע.

הבעיה הכי בוערת כרגע: בעוד שבועיים הוא מפסיק לעבוד אתי. אני כבר לא אראה אותו כל יום אלא באופן אקראי אולי אפילו רק כל כמה שבועות

איך אני יוצרת רושם שיישאר תוך שבועיים?
אני בנאדם ביישן, אין לי בכלל את הקטע של משפטי פתיחה או התנהגויות כובשות כאלה.

אם ממילא עוד שבועיים הוא עוזב את מקום העבודה, את יכולה להזמין אותו לצאת, ואם יסרב, ממילא בקרוב לא תראי אותו יותר.
או כמו שאחרים ייעצו - לשאול אם יש לו חברה,
החבר הנוכחי שלי הזמין אותי פעם ראשונה כך: מצא המון סיבות טפשיות להתקשר אליי (וגם אני אליו) ויום אחד הפסדתי את אראוחת הצהריים בחדר האוכל ואמרתי לו, ואז הוא הזמין אותי לארוחה. אם לא הייתי רוצה אותו, זו יכלה להיות סתם הזמנה תמימה והוא לא היה מתפדח לחלוטין

אין לו חברה.

אם תהיה פדיחה זה יהיה ממש מבעס כי אמנם לא נעבוד יחד אבל קרוב לוודאי אני אראה אותו בענינים משותפים (ו"בשכונה").

אני כן אנסה למצוא ענינים קטנים בעבודה ליזום שיחות קטנות, צחוקים וכו'.

השבועיים נהיו שבעה ימים נטו . ממש אוף.

איך אני יוצרת רושם שיישאר תוך שבועיים?

אל תיצרי רושם. פשוט תדאגי שהוא ידע שאת רוצה אותו.

וכשאת שואלת אם יש לו חברה - זה לא בשביל לדעת, אלא בשביל שהשאלה תגיע בלי קשר לשיחה הקודמת, כדי להעביר לו את המסר שחשוב לך לדעת אם הוא פנוי.

בהצלחה
זה מה זה כייף שיש פרפרים בבטן. אני מחכה כבר שזה יקרה גם לי (צריכה קודם להתגרש מבן הזוג הקודם ורק אחר כך...)
כדאי לך לאמץ את העצות שכתבו לך, גם אם תרגישי קצת מטופשת. לא נורא. תמיד עדיף להשתפשף קצת בלהתחיל עם בנים.

זה מה זה כייף שיש פרפרים בבטן. אני מחכה כבר שזה יקרה גם לי
תראי איזה הבדל בין אנשים! אני מאז ומתמיד שנאתי את הפרפרים בבטן. אני מקווה שלא אצטרך לעבור את זה שוב אף פעם.

גם אני לא נהנית מהפרפרים האלה. זה שם אותי במקום פגיע .

אבל קיבלתי את העידוד המבוקש מהטיפים פה והחל ממחר בבוקר אני מתכוונת להתחיל "לעבוד".

כל כך מקווה שיהיה במה לעדכן !!

הפרפרים בבטן זה סימן שיש חויות חדשות וריגושים חדשים.
אני שמחה לריגושים שכאלה, למרות שאני מבינה את ההרגשה של הפגיעות. אצלי זה בא עם אי אילו חרדות

אני יודעת שזה קשה\ אבל אם לא מסתכנים בלהיפגע, עלולים להפסיד הנאה.
לפעמים לוקחיחם סיכונים

אני אומרת, תתחילי איתו בעדינות אך בבהירות כי המוטו שלי לאחרונה הוא , מצטערים רק על מה שלא עושים!!!!

עצתי - שלא יעבור יום מבלי שהוא יראה אותך ותהיה איזושהי אינטראקציה ביניכם, אפילו הכי סתמית.

ואם את רואה אותו שוב ב"שכונה" (מה זה?) אז זה לא שהוא באמת נעלם לך.

מצטרפת גם לדעה ממקודם ללמוד קצת על מה שמעניין אותו ולהציע פעילות משותפת באותו תחום.
דרך אגב, תכסיס ידוע (מזל שאני לא מזדהה בשם, הייתם עושים ממני קציצות אח"כ):

להשאיל לו ספר, דיסק, משהו וליצור מצב שזה אצלו גם אחרי השבועיים האלה.
כך יווצר מקום "טבעי" להמשך הקשר (הוא יצטרך לתת לך טלפון שלו בבית, או כתובת, תיפגשו כדי שהוא יחזיר וגו').

ועוד עניין קטן:
אולי זה ישמע לך מוזר, אבל אם הפרפרים גורמים לך ל'גמגם' או ללחץ רב מידי אני ממליצה
לך לשתות קודם קצת אלכוהול, חצי כוסית ליקר, שני שלוקים של כוס יין, לא יותר.

מפחית את הלחץ, לא מטשטש.

הפרפרים האלו, תמיד חיבבתי אותם, אך הם היו נחושים מאי פעם כשפגשתי את בעלי. (לא משנה שאחר כך היו כמה שנים עם יותר ג'וקים מפרפרים, אבל עם הזמן זה הסתדר על הצד הטוב ביותר).
הייתי צריכה לכתוב את זה אולי ב סיפורים_קוסמיים‏ :
פגשתי אותו במקרה אצל שכן שהזמין כמה חברים לאכול בטטות בתנור.
נשאבתי אליו וקלחה ביננו שיחה מקסימה. הייתי בעננים. אך הוא הלך בלי להפרד ממני...
כמה ימים אחר כך פגשתי את השכן ושאלתי עליו. השכן אמר ש"יש לו מישהי".
לא הייתי בטוחה שהשכן אומר את האמת כי הוא עצמו היה קצת דלוק עלי, בכל אופן זה ממש לא הדאיג אותי.
היתה לי תחושה ברורה שזה יקרה לנו ושהוא "שלי".
בניגוד גמור לטבעי חסר המנוחה והאקטיבי לגמרי (עד אז הייתי מתחילה עם כל בחור שבא לי עליו ואף בבוטות) הרגשתי שאני צריכה פשוט לחכות. בדיוק עמדתי לפני מעבר דירה והרגשתי שזה לא הזמן לפרפרים.
שבוע אחרי שעברתי דירה, כמעט חודשיים אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה (חודשיים!) היה קומזיץ שכנים בשפת הים.
הוא היה שם... ברגע שראיתי אותו היה לי ברור שהוא בא אלי. במהלך הערב הוא "נדבק" אלי בצורה שלא הותירה מקום לספק...
יומים אחרי זה הוא התקשר והשאר הסטוריה.
הסתבר שבאמת היתה לו "מישהי" ושהוא גם היה צריך את הזמן הזה כי הוא בדיוק יצא מקשר ארוך ומסובך, והמישהי היתה רק תחנת ביניים.
לאור נסיוני, אם התחושה הפנימית חזקה, ממליצה בחום לנשום עמוק ולתת ליקום לעשות את שלו. מה שצריך לקרות יקרה ואם לא - סימן שלא היה צריך לקרות.

איזה יופי, ענת.

אני לא חושבת שצריך לתת לדברים זמן.
אני כבר התחלתי עם כמה בחורים בעבר, ובכל פעם הפרפרים בבטן כמעט גרמו לי לסגת. מה המקסימום שיכול לקרות? דחייה? מבוכה? ביג דיל, זה עדיף על פני תהייה נצחית של מה היה קורה אילו. והנה סיפור שלי שכולל את כל הדברים שמהם את מפחדת.

קרה מקרה של בחור שהיה בסביבתי כמעט שנה.יותר נכון היה שותף שלי. התאהבתי בו מאוד מאוד. וכן הוא היה מאלה שנחמדים לכולם, אז לא היה ברור אם הוא באמת בעניין.
בסופו של דבר, הוא אמור היה לעבור לעיר אחרת, ככה שכבר דרכינו היו אמורות להיפרד. אזרתי אומץ,אחרי שנה (!) אחרי יציאה מוצלחת עם חברות וכמה בקבוקי בירה. הגעתי לדירה, קשקשנו לנו כמו תמיד ואז אמרתי לו בטבעיות שיש לי משהו אליו קצת יותר מסתם ידידים. הוא היה המום והסמיק מאוד. מלמל שזה לא הדדי, וזהו.
אני הייית מאושרת! אבן ירדה לי מהלב. אחרי כל כך הרבה פעמים שנתתי להתאהבויות לחמוק לי מבין הידיים, ולתהותא חר כך מה היה יכול להיות...התבגרתי, סירבתי לחייות עם תחושת החמצה שכזו.. אז כן הוא סרב. אבל אמר לי שאני גדולה מהחיים, והוא עצמו ביישן מדי מכדי להתחיל ככה עם בחורה. לא הפסיק לומר לי כמה הוא מעריך את זה.
מעריך או לא, הוא לא התאהב בי אבל על זה התגברתי כעבור יומיים, תביני, אחרי התאהבות של שנה התגברתי כעבור יומיים. ומדובר בהתאהבות אמיתית, בשותף שלי. מסיבה אחת זה לקח מעט זמן, כי כל כך התבשלתי בג'יפה של הפרפרים, שהאי ודאות היתה כבדה לי יותר מהדחייה.
אגב התחלתי עם בחורים לפניו ואחריו, ואצל רובם זו היתה התלהבות מטורפת. העובדה שמצאת לנכון להתחיל איתם. ויצאו חברויות שלאורך כל החברות אמרתי לעצמי, זו אני, אני במו ידיי גרמתי לכל האושר הזה. אם הייתי משתפנת זה היה חומק לי מבין הידיים.
אז בהצלחה.

טוב, זה נורא אישי, נורא תלוי באיזה מצב נמצאים.
כאמור אני במשך שנים הייתי האמ-אמא של היוזמות, ולקח לי הרבה שנים להבין שיש בזה משהו שסותר את המהות הנשית. גבר, צריכים לתת לו להתחיל. אם הוא לא בשל לזה אז הוא לא בשל, נקודה.

ובחורה שמאוהבת בבחור במשך שנה ולא קרה כלום, מוטב שהיא תבין יותר מהר שאין שם עניין, אלא אם היא מאוהבת בפנטזיה. - כמובן דבר שרובינו מתנסים בו כחלק משלבים בהתבגרות.

פשש ענת כמה שאני לא מסכימה איתך.

כאמור אני במשך שנים הייתי האמ-אמא של היוזמות, ולקח לי הרבה שנים להבין שיש בזה משהו שסותר את המהות הנשית. גבר, צריכים לתת לו להתחיל. אם הוא לא בשל לזה אז הוא לא בשל, נקודה.

על זה יש רק לומר, סליחה???
יש כל כך הרבה בחורים ביישנים, מופנמים, פגועים, לא בטוחים בדיוק כמו הרבה בחורות. אז שנשב ונחכה כמו בתקופת הביניים? ג'יזס... ממש לא בבית ספרינו.
אוי ואבוי אם נחזור אחורה לימי הביניים ונטיל על כתפי הגברים את כל היוזמות, המחוות, החיזור ומה לא? אולי גם נחזור לתנוחה המיסיונרית בלבד במיטה? הרי כל תנוחה אחרת יכולה להתפרש כ"גברית"... ואולי שרק הוא ייזום סקס? שאנחנו נחכה עד שניחנק... כשירום הודו יחשוק בזה, נפתח את הרגליים בביישנות מתחסדת...

ובחורה שמאוהבת בבחור במשך שנה ולא קרה כלום, מוטב שהיא תבין יותר מהר שאין שם עניין, אלא אם היא מאוהבת בפנטזיה. - כמובן דבר שרובינו מתנסים בו כחלק משלבים בהתבגרות.

ציינתי שהייתי מאוהבת בשותף שלי. שותף לא יכול להיות פנטזיה! את רואה אותו כשהוא עצבני, כשהוא עייף, מאוכזב, נרגן, את רואה את השערות שלו באמבטיה, את הבלגן בסלון, שומעת את הנחירות ומריחה אפילו את הפלוצים. אז איפו' הפנטזיה? הייתי מאוהבת בו עד כלות מבפנים.
שכחתי לציין שבתחילת המעבר לדירה שלנו הוא נדלק עליי, אני אז הייתי עם חבר ולא שמתי לב לזה בכלל ואמר לי זאת כשעזב, עם הזמן זה חלף. נבהל מפער הגילאים (אני גדולה ממנו בשנתיים), והכיר אחרות. כשאני התאהבתי בו הוא כבר היה אחרי זה. הרבה אחרי זה וזה לא היה רלוונטי. בכל מקרה כשהתחלתי איתו אחרי שנה, לא ידעתי את העובדה הזו ככה שהפרפרים בבטן השתוללו כאילו אין מחר.
יש לי חברה נשואה ואמא בדרך שהיתה מאוהבת במשך 3 שנים בבחור מהעבודה ולא קרה כלום, עד שיום אחד היא פשוט נשקה לו והשאר היסטוריה.
מוזר לי שאת קובעת קביעות נחרצות על סמך מין ומיגדר ולא פחות מזה תוחמת אהבה בגבולות של זמן... ניתן להיות מאוהבים שנים במישהו, אפילו לרקום מערכות יחסים אחרות, ובכל זאת לחשוב על ההוא, הרבה פעמים מדובר בפנטזיה והרבה פעמים בהתאהבות אמיתית שהופכת לפנטזיה כי לא ממשים אותה. בגלל זה אני חושבת שצריך להעז.

לסיכום, ממש, ממש לא מסכימה עם הטענות שלך.

אני מסכימה עם טובי אבל יש עוד נקודה שלא העליתי ואני לא יודעת איך אעלה, למניעת זיהויי באתר.
אחת הסיבות הגדולות שקשה לי לעשות את הצעד (ולא מטעמים ש"גבר צריך לעשות את זה" כי אני לא מסכימה עם זה. פשוט ביישנית בטירוף) היא שיש סיבה טכנית כלשהי שאולי מרתיעה אותו ואני כל כך לא רוצה להיות במקום שאדע שזה מה שמפריע לו.

ההממ... איזה דוגמא אני יכולה לתת שתוכל להסביר למה אני מתכוונת?!

זה לא משהו גופני, אבל ניקח משהו גופני כדוגמא (לא עולה לי בראש משהו אחר). תארו לכם שאני מקסימה, מצחיקה ונחמדה אבל גוררת רגל. וזה, מלכתחילה, יכול להפריע לאנשים מסויימים אבל אולי לאחרים לא.
אבל אצלי בראש, אני כבר מרגישה בעמדה פחותה יותר בגלל הדבר הזה שהוא חלק (משמעותי וחשוב מאוד) בחיי יכול לא להיראות לאנשים אחרים. וזה מוריד לי מהביטחון.

אוייש קראתי עכשיו אחורה ואני במקומכם הייתי ממש מתבלבלת ... אני אצטרך לחשוב על עוד דוגמא אולי ?!

ג'ינ_ג'ית‏ ראשית, מזכירה ומדגישה שאמרתי טוב, זה נורא אישי, נורא תלוי באיזה מצב נמצאים.

שנית, בענין הפנטזיה - זה לא קשור לבאמת להיות "מאוהב" במישהו. אין לי שום ספק שהיית מאוהבת בו. הפנטזיה מתייחסת למימוש, או יותר נכון במקרה זה - לחוסר המימוש של האהבה הזוגית והתפתחות של קשר הדדי. עם הבחור הזה - זה לא קרה. עובדה. כנראה שאת הפקת משהו ואולי אף הרבה - מההתאהבות שלך בו, למרות שהיא לא הוגשמה כיחסים זוגיים. התאהבות לא מממושת נשארת בגדר פנטזיה. כשדבר כזה נמשך שנה ועוד עם שותף, אז כנראה שהצורך בפנטזיה חזק מהצורך במימוש. מבחינתי אין באבחנה הזאת שום דבר ערכי. זה לא דפוק לחיות שנה בפנטזיה. אבל לדעתי, אפשר להבין מזה שאם היה צריך לקרות שם מימוש הוא כבר היה מוצא את הדרך לקרות, בין אם ביוזמתך או ביוזמתו. ואם לא קרה, אז סימן שלא צריך היה לקרות ולא יכול היה לקרות. ולא משנה כמה עצות היית מקבלת מכמה חברות. הדבר הזה היה מטרפד את עצמו בדרך זו או אחרת.

אל תכעסי עלי. אני יודעת שאני חופרת כאן בתוך הרי געש. וכל הסיכויים שאם מישהו היה מדבר איתי ככה על מיגדר ואולי גם על פנטזיה, לפני עשרים שנה - הייתי מגיבה כמוך. אבל יש דברים שרואים אחרת אחרי גיל 40 שהוא - מה לעשות - גיל התבונה, שמתאפשר אגב בגלל שההשתוללות של ההורמונים קצת פוחתת. (לא משהו אישי, קורה לכולנו).

ולקח לי הרבה שנים להבין שיש בזה משהו שסותר את המהות הנשית
דווקא אהבתי מאד. (אולי כי גם אני תכף בת ארבעים.)
מזכיר לי משהו שמישהו אמר לי פעם כשהתלוננתי על בן זוגי : הגבר הוא ראש המשפחה, אבל האשה היא הצואר. סידר לי הרבה עניינים המשפט הזה. וזה כמובן אומר שכשאת מתחילה איתו, את יכולה לעשות את זה בלי להניד אצבע. בלי לזוז מהכסא. רק בלשדר. לא נקלט, חבל על הזמן.
מצד שני ללכת לנשק אותו זה אחלה רעיון. תדעי מיד אם הוא מעוניין או לא

אם אני כותבת כאן , ולא רק ב: ומחכה_ומצפה_למי_למי^?‏ או ב: נאמנות_מינית‏ ,סימן בשבילי שכבר מוכנה לדבר הבא.
מאז שאני מכירה את עצמי, אם מישהו מצא חן בעיני ניסיתי להגיע אליו. לעיתים קרובות יצא מיזה משהו טוב. עכשיו אני מרגישה שבישבילי, הדבר הטוב ביותר הוא לתת לדברים לקרות ופחות להרגיש צורך לפעול, לעשות במהירות. בעבר, כשאותתי ויזמתי זה לא נבע בהכרח מביטחון עצמי אלא מחוסר ביטחון בכך שדברים מסתדרים ביקום כפי שהם צריכים. אני לא חושבת שלא צריך ליזום (לא משנה אם זה הגבר או האישה), אבל עבורי, הגיע הזמן לסמוך קצת ...ולא למהר.
לאוף
לא מנחשת מה הבעיה שיוצרת אצלך הרגשה של פחות רצויה
זה לא משנה. כשמרגישים שמשהו חסר אצלך זו הרגשה מאוד סוביקטיבית ואף אחד לא יכול להתוכח עם זה.
ואולי בגלל שזה כלכך סוביקטיבי, אפשר להפוך את נקודת המבט ולראות את הפגם הזה אחרת, אולי זה בכלל לא מפריע לאותו בחור?
אחד מהאהבות הכי גדולות שלי היה בחור שבאמת גרר רגל ואני לא ראיתי את זה מרוב שהייתי מאוהבת...

הגבר הוא ראש המשפחה, אבל האשה היא הצואר.
ויש אומרים שהאשה היא הכלי והגבר הוא התכולה. שמהות הגבר זקוקה לכלי כדי לקבל צורה.

את יכולה לעשות את זה בלי להניד אצבע. בלי לזוז מהכסא. רק בלשדר. לא נקלט, חבל על הזמן.
הזכיר לי תוכנית טלוויזיה שראיתי פעם על מבטי חיזור בתרבויות שונות בעולם. מסתבר שבהרבה תרבויות עפעוף והשפלת מבט נשית מאד מסויימת היא הסימן האולטימטיבי ל - אני רוצה אותך

---

מרגישה די דבילי לדבר על הדברים האלו כאן, כי זה לא משהו שאפשר ללמוד ממישהו. כמו לללמוד שחייה בהתכתבות. מצד שני אפשר כמוני - עשרים שנה להתאהב, לקיים מערכות יחסים, להתנסות וכו, אבל כשזה הגיע למיסוד הקשר ולהולדת ילד הסתבר שאני רק בכתה א'. כלומר, לא למדתי הרבה מכל מה שהתנסתי בו, או כל מה שלמדתי לא "הכין" אותי לשלב הבא.
מעבר לכל, אם אין זרימה אז זה בזבוז זמן. כל התכסיסים למינהם מתגלים כערומים ברגע של אמת. ובושה, נו באמת. בושה זה אחד הדברים היותר מסוכנים לאדם. מבושה אפשר למות, תיזהרו.

זאת בדיוק הבעיה עם כל הבלבולים הג'נדריים האלו. חלק מהבנים נהיו ביישנים כי הבנות נהיו אקטיביות והבנות שכחו או שלא היה להן ממי ללמוד - איך לעשות את העפעוף האולטימטיבי, ואז במקום להיות נשים רבות עוצמה בפאסיביות שלהן, הן נהיות ביישניות (בעודן לבושות באופן פרובוקטיבי בחלק מהמקרים) וחסרות כוח נשי אמיתי. כבר עדיף שהאשה תהיה פאסיבית - כלומר - תשתמש בכוחה האמיתי במקום בכוח השאול מן הגברים ושאינו משרת את מטרות אף אחד מהצדדים.

הגבר הוא ראש המשפחה, אבל האשה היא הצואר.
הציטוט המקורי לקוח מהסרט "החתונה היוונית שלי" My big fat greek weading ומכיוון שהוא מבוסס על חייה של השחקנית הראשית, מיה ורדליס, מן הסתם אמא שלה אמרה לה את זה, במבטא יווני כבר, ואכ"ח הלכה לסובב את בעלה...
the husbend mey think he's the haed of the family, but the woman is the neck
<לקרוא במבטא יווני כבד>

עצה ל - אוף:
"אוף" זה לא אטיטיוד כל כך חיובי לתחילתו של קשר מבטיח. אוף נשמע כמו ויתור מראש, כמו - אין לי שום סיכוי, וכל כך קשה לי.
הייתי מציעה לך להחליף שם, למשהו סוחף ואופטימי יותר כגון: יאללה!

ויש אומרים שהאשה היא הכלי והגבר הוא התכולה. שמהות הגבר זקוקה לכלי כדי לקבל צורה.

אריסטו אמר שהזכר הוא הצורה והנקבה היא החומר. הזכר "מטביע" את צורתו בחומר.

ענת, קיבלתי.

כיפאק היי !!

את גדולה!

אוף/ יאללה

אני נמצאת במצב לא רחוק, כאמא חד-הורית אני מרגישה לפעמים חוסר ביטחון ליזום או אפילו לחשוב בכיוון כי אני חושבת לי, אולי מצבי המשפחתי ירתיע מישהו.

ואולי בכלל לא וזה בראש שלי, אבל גם אני מרגישה בעמדת מוצא פחותה למרות שאני יודעת שיש לי (ולילדתי המקסימה) המון לתת.

התכוונת למשהו כזה ?

כן.

את באמת רואה את זה כנקודת מוצא פחותה?
טוב, האמת היא שאם הגבר שאליו את מתיחסת הוא רווק ללא ילדים זו יכולה להיות בעיה (למרות שאני מכירה מקרים רבים של יחסים מאוד רציניים של גרושה עם ילדים ורווק).
אבל חבל לראות את זה ככה בגלל שבאמת יש לך הרבה מה לתת.

יאללה, גם אני חשבתי שאף אחד לא יאהב אותי לא ירצה אותי כי יש לי אף ארוך, רגליים עקומות, שיניים שחורות, בטן גדולה וציצים לא מי יודע מה זקופים. (ובכל זאת נמצא האיש שמברך על כל אלו, ואולי אפילו רוב הזמן רואה אצלי דברים אחרים לגמרי).

ענבל, אני לא רואה את זה כנקודת פתיחה נחותה אבל הסביבה- ברובה- כן.

אין לך מושג כמה "מתחילים" פוטנציאלים נסו על נפשם כשנודע להם על אלה. אולי חשבו שאני נשואה ?! אולי. היו גם כאלה שידעו שאין שום אקס בתמונה, אני והילדה נטו עם הטוב והרע (וזה בעיקר טוב, האמיני לי).

דווקא, אם כבר, אני מעדיפה רווק ללא ילדים כי בניגוד אלי, לכל גרוש פלוס יש אקסית בתמונה וזה דבר שלא בא לי.

חגית.
חברתי הקורבה ביותר נישאה בחודש שעבר לגבר מקסים.
היא גרושה מזה 4 שנים + ילדה בת 8 + בעל לשעבר שמעורב מאד בתמונה המשפחתית (אבל לא כל כך מעורב כזה נוגע למזונות)
היא פגשה את האיש של חייה וניהלה איתו מערכת יחסים ארוכה של מס' שנים ולפני חודש הם נישאו.
הוא לא עקום, הוא לא טיפש, הוא לא גרוש.. בדיוק ההפיך. הוא מצליח ומוצלח. נאה, מקסים ורווק.
והיא קצת יותר מבוגרת ממך.
אז אל תיפלי ברוחך. יש סיכוי ואפילו למשהו יותר טוב.

בקי, תודה

בקי, איך הם הכירו?
והוא באמת באמת לא נרתע?

חגית, לבעלי יש ילד מנישואים קודמים. זה לא הרתיע אותי - להיפך. בשבילי זה היה פטנט נהדר ללדת ילד ראשון ושכבר יהיה לו אח גדול מוכן... כמו כן אנחנו ביחסים נהדרים עם האקסית ועם כל המשפחה שלה וזה אושר גדול.
אז לא כדאי להניח הנחות ולא כדאי לסגור אופציות.
הכל לטובה.

נירתע?
להיפך. הוא חיפש מישהי שלא תשחק איתו משחקים.
הוא רצה מישהי שיודעת מי היא ומה היא. לא ילדונת מבולבלת.
הוא אהב את מה שיש בה ואוהב את הילדה שלה. הוא ממש אבא בשבילה.

הם הכירו דרך חברה משותפת.
זה לא היה פשוט אבל הם אוהבים מאד וביחד הם זוג מקסים.

שכנה שלי אמא לשתיים חיה עם בן זוג גרוש שהוא אבא לשלושה.
אחת מהבנות שלו חיה אתם. ולפני כמה חודשים נולד להם תינוק משותף.
הם שניה לא צעירים ובטח שלא פנויים במיוחד ובכל זאת יש פה חיבור יפה.
ועכשיו הם משפחה מרובת ילדים שמחה מאד.

מה קורה אתך, יאללה ??

אני בכיתה י', יש לי ילד בכיתה שממש מותא חן בעיניי ואין לי מושג איך להתחיל איתו או בכלל איך לפתח איתו שיחה אולי מישהו יוכל לעזור
לי איך למצוא חן בעיניו או משהו כזה?

לאיזה חוגים הוא הולך?
על מה הוא מדבר עם החברים שלו?
נסי לראות אם אלה נושאים שמעניינים גם אותך וזה יהיה בסיס לשיחה משותפת.
(אני הלכתי ללמוד טניס פעם בגלל סיפור כזה, לא היה לי שום עניין בטניס אבל בהפסקה היה ויכוח על להקות, מי יותר טוב, ומהויכוח יצא שהחלפנו תקליטים כדי להוכיח מי צודק...נשמע דבילי אבל בסוף הפכנו לזוג.)
בהצלחה

תודה רבה!
בקשר לחוגים אני לא בטוחה שזה יילך כי הוא עוסק בתחום שממש אבל ממש לא מתאים לי וחוץ מזה יש לי ממש עומס בחוגים בעצמי,
אבל אני ינסה את הנושאי שיחה בכל אופן אם תהיה לך עוד דוגמא אני ישמח ושוב תודה

היי אני זאת שבכיתה י' (אלמונית) שניתי את השם אז לכל מי שיש עצה בשבילי בנוגע למה שכתבתי אז בבקשה תרשמו לי!!

נראה לי שמקום מתאים יותר הוא איזה פורום של צעירים.

עודד, למה?
זה בדיוק המקום.
קהילה בה אפשר להתייעץ עם מבוגרים ממך בעלי נסיון. בדיוק מה שחסר בחיים האמיתיים.
לשלוח אותה לפורום לצעירים זה להכניס את כולנו לכיתות לפי קבוצות גיל.
בסוף נישאר כאן חבורה של זקנים ומה יהיה עלינו? ואז יגידו לנו הפרטה...וזה...וחבל על הזמן.

תודה פלונית, אני באמת כאן בפורום הזה כדי לקבל עצות ממבוגרים עם ניסיון אז אם מישהו רוצה לתת לי עצה או משהו כזה אז בכיף..

נראה לי שנסיון בתחום הזה דווקא עדיף לחפש באתרים אחרים, כמו איילתי.

היי_מה_נשמע^?‏, את יכולה פשוט לגשת ולשאול אותו אם בא לו ללכת איתך לסרט או לפאב באיזה ערב לא-עמוס מדי (נניח, באמצע השבוע). זה שתזמיני אותו לבילוי של ערב אחד באמצע השבוע לא הופך אתכם לחברים או משהו דומה, ולא אומר שאת משוגעת עליו. בסך הכל שרצית לראות אם תהנו ביחד, ושאת לא מפחדת לקחת יוזמה. במקרה הכי גרוע הוא ידחה את ההזמנה, ואז במחיר של התפדחות קלה גילית שהוא לא מעוניין.

<יש לרועי איסור להכנס לדף דחיינות_כרונית‏>

אולי ליזום בילוי משותף בקבוצה קטנה ומעורבת? אולי לחברה שלך יש חבר שהוא חבר שלו, ותוכלו לצאת יחד? אולי תזמיני כמה חבר'ה אלייך הביתה לראות סרט בווידאו או משהו כזה, כולל אותו?
בהצלחה!

הבעיה היא שברגע שאני יזמין אותו לסרט או פאב הוא יידע שאני בעצם מנסה להתחיל איתו ואני צריכה להיות איתו עוד 3 שנים בכיתה ואם הוא ייסרב לי אז זה ממש יהיה התפדחות ענקית!
אין אולי משהו שאני יכולה לעשות יותר בעקיפין?

ואני צריכה להיות איתו עוד 3 שנים בכיתה ואם הוא ייסרב לי אז זה ממש יהיה התפדחות ענקית!
טוב זה באמת שיקול. אין לי עצה נבונה כרגע רק אנחת רווחה שאני כבר לא בתיכון תודה לאל.

תגידי, את ממש מאוהבת בו או שהוא רק מוצא חן בעיניך?
אם מאוהבת, זה יהיה קשה מאד אם יסרב, ועדיין יהיה עדיף לך לדעת שאין מצב, לא?

אם הוא סתם מוצא חן- אז תהיה התפדחות קטנה, שטויות. זו רק תחילת השנה והרבה מים עוד יעברו תחת הגשר. צריך הרבה אומץ להציע אנחנו נהיה כאן להעריץ אותך אם תהיה התפדחות. (וגם אם לא.)
אם הוא בנאדם שווה, הוא יעריך אותך על הכנות והאומץ, גם אם אין לו עניין בך, וזה רק יגדיל את הסיכוי לידידות בהמשך.
אם הוא חרא ויתפוס עלייך תחת כי הצעת לו והוא לא מעוניין, אז מראש הוא לא היה שווה את החיזורים שלך.
ואם הוא לא מעוניין, עדיף לך לדעת בשלבים מוקדמים של ההידלקות.

קחי בחשבון שיש בנים שנורא מביך אותם שבת מתחילה איתם. זה כאילו עושה אותם חנונים או משהו כזה.
צריך לחשוב על דרך יותר טובה מהצעה ישירה.
לפעמים סתם מבטים עובדים.

אולי כמו שהציעו למעלה, תארגני איזה מסיבה או משהו בבית, תזמיני כמה חבר'ה וגם אותו. הוא לא יידע שזה במיוחד בשבילו, ולא תהיה התפדחות, אבל ככה הוא יוכל להתחיל לשים לב אלייך!
ועכשיו שאנחנו מעורבים רגשית את מתבקשת לחזור ולדווח מה קורה.

היי_מה_נשמע^?‏ , קודם כל כל הכבוד על זה שאת מתעניינת איך את יכולה לקדם את העניינים איתו. אם זו הייתי אני יכולתי להסחב עם ההדלקות הזאת עד סוף התיכון או עד בכלל... אבל זו אני.
איך הוא בלימודים? יכול להיות שאתם יכולים ללמוד יחד לאיזה מבחן? אולי להכין עבודה יחד אחה"צ בספריה? זה מאוד לגיטימי ומכאן באמת יכול להתחיל משהו נחמד.

פלונית וחלי, תודה רבה על העצות באמת עזרתן לי המון אבל תתכוננו כי אני בטח יצטרך עוד עזרה בהמשך חחח, ופלונית אל תדאגי תסמכי עליי שאני יעדכן אותכם בהמשך.. אז עכשיו יש חופשה של סוכות ואני לא יכולה לראות אותו אבל כשאני יחזור ללימודים אני כבר יתחיל לנסות את ההצעות אז ביי בינתיים

אהה ונראה לי שאני ממש מאוהבת..

חג שמח לכולם!

אהה ונראה לי שאני ממש מאוהבת..
איזה כיף!

היי, מה נשמע? אני מנסה כל מיני דברים כדי איכשהוא ליצור איתו שיחה וזה לא ממש הולך לי.. הוא כזה ביישן אז זה קצת קשה להתיידד איתו במיוחד שגם אני ביישנית אז זה גם לא עוזר, אז אני ממש בבעיה.
אני רוצה קודם להיות ידידה שלו לפני שאני אומרת לו שאני אוהבת אותו (לא בטוחה כרגע) אז אולי יש למישהו עוד עצה איך להתיידד איתו למרות שאני ביישנית?

אני מנסה כל מיני דברים כדי איכשהוא ליצור איתו שיחה וזה לא ממש הולך לי..
מה ניסית ?

תחום עניין משותף שאת מרגישה בטוחה ואוהבת לדבר עליו?

מה ניסית?
ניסיתי למצוא נושא שיחה שנוכל לדבר עליו או משהו שיגרום לנו לדבר אבל אני חושבת שזה ייראה מוזר אם אני פתאום יבוא אליו כשבחיים לא דיברתי איתו ויתחיל לדבר איתו ולשאול שאלות.

"הי, יואב, מה העניינים? אני יעל. משה אמר לי שאתה מאוד אוהב את להקת נירוואנה. גם אני. יש לך במקרה את התקליט השני שלהם? אני לא מצליחה למצוא אותו בחנויות. אולי אתה יכול להשאיל לי אותו? אולי היום אחרי הלימודים אני אקפוץ לקחת את זה? "

נירוואנה...?,
נו, את לא בדיוק מעודכנת..

יעדתי שיהיה איזה חוכמולוג שיהיה לו מה להגיד. צפוי.

מה עם נושאי לימודים?
לצלם משהו, לשאול ספר, ללמוד יחד לבחינה, להכין יחד שעורי בית וכו' וכו'

היי, תודה לכל אלה שנותנים לי עצות אני אשמח לקבל אפילו עוד, אני אספר לכם כבר מה מתקדם עם העניין ביי בינתיים

היי_מה_נשמע^?‏ - מה נשמע?
טוב אז קודם כל אני יגיד שאני לא גדול ממך בהרבה (לא יותר מ-5 שנים) ותני לי להגיד לך שאני שמח שבנים בגיל הזה הם לא היחידים שעוברים את הסרטים האלה!!! אני בתקופת הבי"ס הייתי ביישן בצורות יוצאות דופן - לא היה לי אפילו אומץ לתת למישהי שרציתי את ההרגשה שאני אולי אפילו קצת מעוניין בה... לי לקח המון זמן להיפטר מזה ולהגיד לך את האמת הייתי רוצה להגיע למצב הזה של חוסר ביישנות (גם לא מוחלט) יותר מוקדם...לכן באמת הייתי מציע לך לנסות ואולי אפילו תגלי שהוא מעוניין בך ואת אפילו לא מרגישה בזה.
עכשיו לחלק הפרקטי - בגיל כזה זה דיי בעייה כי גם אם הוא לא מעוניין יכולות להופיע תופעות של חוסר בגרות ואין כל כך מה לעשות בקשר לזה. לא נראה לי שהוא יסרב רק בגלל שהוא חושב שזה יגרום לו להראות חנון או משהו כזה כמו שנאמר כאן, נהפוך הוא! הוא יכול "לתפוס תחת" וכל מיני כאלה... אבל תני לשיפוט שלך לעשות את העבודה בקשר לזה ואני מאמין שאם את מאוהבת בו ולא סתם דלוקה עליו כמו שאמרת אז הוא לא בן אדם שיעשה משהו כזה. אם את שואלת אותי אז תנסי למצוא איזשהו נושא משותף שיגרום לאיזשהי שיחה ביניכם, ואחרי זמן מסויים של שיחה שלא חייב להיות ארוך מידי את יכולה לגרום לו להבין שאת מעוניינת בו - אם זה בצורה ישירה של "בא לך לבוא איתי לאיזה סרט מתישהו" או בצורה פחות ישירה - ובקשר לנושא של -
זה ייראה מוזר אם אני פתאום יבוא אליו כשבחיים לא דיברתי איתו ויתחיל לדבר איתו ולשאול שאלות
כל המטרה היא שהוא יבין שאת מעוניינת בו ולכן אם זה כן יראה "מוזר" זה הפירוש היחיד שהוא יוכל לתת להתעניינות שלך בו - אם זה לא יראה "מוזר" אז יכול להיווצר מצב שגם אם הוא כן מעוניין הוא יתן פירושים אחרים לעניין שלך בו ולא רצון להיות איתו בקשר..

ועכשיו משהו מהנסיון האישי - החברה האחרונה שלי היא זאת שהתחילה איתי ונתנה לי להבין בדרכים די ברורות שהיא מעוניינת בי.. אחרי שקצת הופתעתי (אל תשכחי אני עדיין די ביישן), מאד הערכתי אותה על זה וזה גרם לי לרצות אותה אפילו יותר!!!

ולסיום - המון המון המון המון בהצלחה!!!!!!

היי_מה_נשמע^?‏,

אהלן
יש לכם חברים משותפים? כאלה שנפגשים איתו?

יאללא, גם אני חד הורית, אפילו עוד לא גרושה.
לפני יומיים התחיל איתי איזה בחור במועדון, וביקש את הטלפון שלי.
הסברתי לו שאני עם ילדה, ועומדת בפני גירושין, והוא אמר שאין לו בעייה עם זה, אז נתתי לו את המספר, הוא אפילו שאל באיזה שעה ביום אני מעדיפה שהוא יתקשר.
עברו יומיים והוא לא התקשר....
לא נורא, במילא אני מאוהבת בבחור אחר.

הבחור שאני מאוהבת בו, הוא בן זוגי לריקוד (לא באופן רשמי), אני פוגשת אותו פעם בשבוע כשאני הולכת לרקוד סלסה, מכל האחרים שרקדתי איתם, איתו אני הכי נהנית.

בהתחלה הוא התחיל איתי, אבל נסוג כשסיפרתי לו שיש לי ילדה.

אני ממש רוצה להתחיל איתו, ולנסות לשכנע אותו שזה לא מפריע שיש לי ילדה, וזה יכול להיות דווקא מעניין, ולהגיד לו שהוא ממש מוצא חן בעיני.
אבל אני מפחדת להפסיד בן זוג ממש טוב לריקוד.

מה לעשות?

היי_מה_נשמע^?‏ , אין לי עצה בשבילך, רק רחמים.
אני כלכך שמחה שתקופת התיכון כבר מאחורי.
(אני סמייתי תיכון לפני הזמן מרוב ששנאתי את זה)

רעות,
לדעתי, תשימי את ההגדרות בצד. פשוט תהיי שם כשאת איתו
תהני מחברתו ותני לו להנות מחברתך
והדבר הזה שגרם לו להתחיל איתך בהתחלה ימשיך להציק לו...
אם זה זה אז הרי זה לא ייעלם, זה רק יתעמק.
לעומת זאת אם תעשי לו "שיחה" זה כבר יוגדר כבעיה
ומשם הרבה יותר מסובך לזרום באופן טבעי

מסכימה עם לוונדר לחלוטין.

בייגלה תודה.. אני רק מקווה שגם אני יצליח להיפטר מהביישנות שלי כמה שיותר מהר חחח..
ביי בינתיים

בייגלה, אמרת ש:

החברה האחרונה שלי היא זאת שהתחילה איתי ונתנה לי להבין בדרכים די ברורות שהיא מעוניינת בי.
איך היא התחילה איתך או נתנה לך להבין שהיא מעוניינת בך?

תכלס אני הראשון שהתקשרתי אליה... אבל משם אני דיי הופתעתי מהכנות שלה לגבי מה שהיא מרגישה כלפי וזה החמיא לי המון!!!!! למשל: בפעם הראשונה שהתקשרתי אליה היא אמרה לי שהיא ניסתה להשיג את הטלפון שלי המון בכל מיני דרכים ולא הצליחה... חוץ מזה היא התקשרה אלי המון (אני יכול לדבר בשם עצמי שקטע כזה של בחורות שמשחקות קשות להשגה וכל מיני כאלה זה לא עובד בכלל!!!!!! זה רק מעצבן ומרגיז!!!!) קצת יותר מאוחר כשהיא רצתה להיפגש היא פשוט אמרה לי בשיא הפשטות שזה מה שהיא רוצה וזהו - בלי מקום לספקות וכל מיני כאלה ואם את שואלת אותי אז זו הדרך. אני עוד יכול להגיד לך שבאותו זמן אני הייתי בכלל מעוניין במישהי אחרת והיא זו שגרמה לי להתעניין בה.

אה עוד דבר - מה ש מר_ורטיגו‏ אמר לגבי חברים משותפים או משהו כזה זה אחלה דבר!!! כל דבר שיגרום לאיזה שיחה ביניכם.

בייגלה , תודה רבה אין לך מושג כמה עזרת לי!

נשמח לשמוע תוצאות...

הנה עדכון.

התחלתי איתו...

לקראת סוף הלילה, כשרחבת הריקודים כמעט והתרוקנה, ביקשתי מהתקליטן שיר רומנטי מסויים, והזמנתי אותו לרקוד.
רקדנו צמוד צמוד....
וכשנגמר השיר התקליטן פירגן לנו עוד אחד....

עכשיו אני מחכה שהוא יתקשר, ואם הוא לא יתקשר היום, מחר אני אתקשר!

תאחלו לי בהצלחה.

רעות_וצליל‏ עם מי מהם התחלת??

רעות_וצליל‏

טלפון הוא לא סימן. כלומר, כאשר הוא כן מתקשר זה סימן, אך כשהוא לא מתקשר זה לא בהכרח אומר.
יכול להיות שהוא מעוניין אך הוא פשוט מחכה לפגישה הבאה או שזה יתחמם עוד קצת...

התחלתי עם הבחור שאני מאוהבת בו, מהשני כבר שכחתי מזמן.

כמובן שלא חיכיתי למחר וכבר הערב התקשרתי.

אמרנו שנמצא הזדמנות להפגש, הוא אמר שהוא עובד קצת הרבה בזמן האחרון, אז אמרתי לו, שהכדור בידיו, ושהוא יקבע מתי נפגש.
נראה לי שזו התחלה של משהו...

נהדר, כל הכבוד!!!
מהאגף הגברי.

נו רעות, יש חדש?

טוב אני גם רוצה לשמוע את עצתכם:
יש ילד שאני מטפלתבו לפני כמה ימים לקחתי אותו לפסיכולוג , והפסיכולוג ממש מצא חן בעיני .

יש לי את המספר טלפון שלו אבל אני לא יודעת אם להתקשר.
אני אצטרך לקחת את הילד לשם פעם בשבועיים .
אני לא בטוחה אם להתקשר או לחכות . נגיד לראות אותו עוד פעם ולראות אם יש טעם .
מה דעתכם ?

אני עדיין מחכה שהוא יתקשר....
אולי טעיתי והוא בכלל לא מעוניין.

אילה_א‏
הפסיכולוג בכלל פנוי?
תבררי עליו קצת ...

אני לא יודעת איך לברר .יש לך רעיון ?

ברור שכדאי לחכות עוד שבועיים לפחות, להתרשמות נוספת
וכשתפגשו שוב תגידי משהו כמו...
בטח לילדים שלך נורא כיף עם אבא פסיכולוג ילדים.... או משהו בסגנון
ואז לפי התגובה שלו תזרמי עם זה,
נניח הוא יגיד שאין לו, אז תגידי אולי... אה, אתם עוד מחכים...
ואז אם הוא פנוי הוא יגיד אני...

<סתם זורמת לי בהזיות במקום ללכת לישון>

אני עדיין מחכה שהוא יתקשר....
עבר חודש...
לא משהו, הה? נראה לי שהוא כבר לא יתקשר
אז מה, את מוותרת או יוזמת שוב?
אני הייתי מוותרת, אבל זה לא אומר שזה מה שנכון.

וואי ממש רעיון מעולה חן חן

הסבלנות כנראה משתלמת.
ביום שני, התנשקתי איתו סוף סוף, היה מדהים.
אבל הוא לא התקשר מאז...
אולי אני אתקשר וזהו...
אני אעדכן

איזה יופי רעות!
נשיקה זו חציית קוים. הידידות נשארת מאחור.
השאלה מה יקרה עכשיו...

אכן מחכה לעדכון.

אז, אזרתי אומץ והתקשרתי, זה היה כבר יום חמישי 8:30 בערב ותכננתי לצאת לערב סלסה (אנחנו רוקדים ביחד סלסה, ככה הכרנו, וככה אנחנו נפגשים כל שבוע ביום שני).
הוא אמר הוא חשב ללכת לישון אבל בגלל שאני הולכת אז הוא יבוא גם.
כמובן שהייתי מאושרת....
הגעתי למקום וחיכיתי לו, וחיכיתי לו, וחיכיתי לו.
רקדתי קצת עם בחורים אחרים....
אבל כל הזמן עם העיניים לכיוון הדלת....
בסופו של דבר הבנתי שהוא כבר לא יגיע.
(זה השלב שכולם אומרים: "אוווווו" וגם : "איזה מניאק")

צפיתי לפחות לטלפון למחרת שהוא יגיד שהוא מתנצל, שהוא נרדם או משהו כזה....
אבל לא.

בסופו של דבר הוא התקשר במוצאי שבת, הוא רק שאל איך היה ביום חמישי, אמרתי שהיה נחמד (הוא לא ממש התנצל, אולי הוא לא הבין אותי עד הסוף) ושאל אם אני רוצה לבוא לרקוד באיזה הרקדה באותו הערב.
אז הסברתי לו שאני לא ממש יכולה לצאת בספונטניות כזאת, כי אני צריכה למצוא סידור לצליל.
אז אמרנו שנפגש ביום שני.

אני ממש מתנהגת כמו ילדה בת 16 בלי עמוד שדרה.
איך אני נותנת לבחור חצוף כזה לסובב אותי על האצבע הקטנה שלו, אני ממש כועסת על עצמי.
ויש לי עוד הצעות מכל מיני בחורים ממש נחמדים, אבל אני לא מצליחה לפתח שום דבר עם אף אחד אחר בגללו.

זה נשמע שהוא כן בעניין ולא בעניין גם יחד.
מתאים לך?
אם את מודעת לבחירות שהוא עושה, את יכולה גם לבחור את הבחירות שלך.
אף אחד לא מסובב אותך באמת על האצבע הקטנה שלו תחליטי מה עושה לך טוב.

ענבל,
אם את מודעת לבחירות שהוא עושה, את יכולה גם לבחור את הבחירות שלך.

לא הבנתי. אפשר להסביר?

אני חושבת שמה שהיא התכוונה זה שאם אני יודעת מה הכוונות שלו (רציני / לא רציני), אז אני יכולה להחליט אם זה מתאים לי או לא.

אז נפגשנו, והוא הזמין אותי לצאת איתו בסילבסטר.
אין מאושרת ממני...

איזה כיף להיות בת 16 (אבל פחות טיפשה)...

זה באמת מה שהתכוונתי.

אה. תודה.

אבל אני חושבת שהבעיה היא שאי אפשר לדעת מה הכוונות... לא?

ביום שני, התנשקתי איתו סוף סוף, היה מדהים.
סליחה מותק, את מייסרת אותנו במתח אם יקרה או לא יקרה ()
ופתאום כשקורה, פוף...
לא מגיע לנו לשמוע איך קרה?
הה?
ככה יפה?

ואילה, מה נהיה עם הפסיכולוג?

בנתיים לא נהיה כלום
אמא של הילד החליטה שלפסיכולוג היא תיקח אותו [ואני אשמור על האחות שלו ]
למרות שהתוכנית נמקורית הייתה שבוע היא שבוע אני .
וגם משהו מעניין אחר אין בשטח .
חוץ מסקס_עם_האקס^?‏ אבל זה לדף אחר .

מה? ממש פרטים?

האמת שזה הרומן הכי איטי שחוויתי בחיים שלי....
אני עד היום לא ממש בטוחה מה הוא רוצה ממני.
אני לא יודעת אם הוא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותו, אם הוא אוהב אותי או יאהב אותי, אולי הוא סתם רוצה משהו מזדמן...

רוב העניינים קורים רק פעם בשבוע בימי שני כשאנחנו נפגשים וגם אז רוב הערב אנחנו עסוקים בלרקוד.
הקשר שלנו "מאותגר תקשורתית" גם בשיחות הטלפון הבודדות שקיימנו, לא ממש דיברנו הרבה, יותר בסגנון של, נתראה או לא נתראה.

זו הסיבה שאתם קצת במתח בין דיווח לדיווח, כי לא קורה כלום.
אז אני מחכה שיהיו התפתחויות ממשיות ורק אז מדווחת.....

אווף. אהבה זה אכן כואב, לעאזאזל!
לפחות אצלי.

גם אצלי...

אהבה זה תענוג
הכאב הוא בחוסר שלה.

<לונדר מבקשת לתקן את המוניטין הגרוע שיצא לאהבה>

<לונדר מבקשת לתקן את המוניטין הגרוע שיצא לאהבה>

מצחיקולה.

למרות שלא מסכימה שכל כאב באהבה נובע מחוסר
ומה על כאבים שש פשרות באהבה גם כשהיא קיימת?
וכאב של אהבה, שנופלת על שניים שההתאמה מהם ואילך?
ויש עוד.

פשרות מתוך אהבה זה כיף. כמו שנתינה מתוך אהבה זה כיף.
להתמסר...

וכאב של אהבה, שנופלת על שניים שההתאמה מהם ואילך?
אז שוב, הכאב הוא בכך שאי ההתאמה לא מאפשרת לאהבה להתממש...
? I rest my case

אה.
עדיין לא מסכימה.
יש פשרות באהבה שהם בכלל לא כייפיות. למשל בדוגמא קיצונית, נישואי תערובת שמחייבים את בני הזוג לנתק קשר מהוריהם. אז אולי האהבה היא כייפית, אבל היא מלווה בהרבה הרבה כאב, שכבר אי אפשר להפריד את האחד מהשני (האהבה מהכאב). זו פשרה ממש לא בכיף גם אם היא בשם האהבה.
בעיניי זה יותר מורכב.
אבל לפעמים פשוט לא מסכימים.

שוב, גם בדוגמה שנתת,
הכאב הוא מחוסר
הנתק מהמשפחה זה החוסר במקרה הזה. זה מה שכואב.

אולי אם ננסח את זה אחרת,
אהבה זה דבר נפלא נעים וטוב
לפעמים ההשלכות שלה כואבות...

אני למשל, יש לי רפרטואר עשיר של אהבות בלתי אפשריות שהביאו כאב רב לחיי
אבל אני לא אשמיץ בגלל זה את האהבה.
הכאב הוא מהבעיתיות שלי שלא מאפשרת לי להיות במקום של יש אהבה
אלא מביאה אותי למקומות של אין
רק"מנגד תראי..."
אז הכי קל להגיד - love sucks
אבל זו ראיה רדודה, שעוזרת אולי להרגיש חוסר אחריות על המצב
אבל גם ממשיכה את התפיסה, שתמשיך ליצור מצבים כאלה.

אה!
אני בכלל לא משמיצה את האהבה!
אם את מתווכחת עם ההצהרה אהבה זה כואב ברמה של להפריך את זה שאהבה היא רעה, אז לא לזה התכוון המשורר.
אני חושבת שלקחת את זה רחוק מאוד.
נדיר שאנשים אומרים אהבה זה חרא ומתכוונים לזה בכל מובן המשמעות.
פשוט יש רגעים שאתה מכיר בזה שאהבה זה לא רק לבבות ופרפרים וביטחון וכיף אלא מעבר. ובעיניי זה חשוב להיות מפוכח.
הרי ראייה הופכית, שאהבה היא הדבר הכי טוב שיש ורק החוסר שלה מכאיב, היא לא מציאותית.
אהבה יכולה להיות גם כואבת וגם לא, גם טובה וגם לא. גם כשהיא חסרה וגם כשהיא נמצאת.
זה מה שניסיתי לומר.
אני חסידה גדולה של אהבה.
תחי האהבה!

ונדמה לי שאנחנו צריכות להעביר את הדיון הזה לדף אחר. זה דף פרטי פה>

להעביר את הדיון הזה לדף אחר
מה פתאום זה שאני פעם אחת בחיי לא יודעת את התשובה זה אומר שצריך להרחיק אותי מהכיתה ?

תמשיכו נא אני לומדת

הרי ראייה הופכית, שאהבה היא הדבר הכי טוב שיש ורק החוסר שלה מכאיב, היא לא מציאותית.
את אומרת הרי כאילו זו אקסיומה מובנת מאליה, אז זהו, שלא.
אבל כאן כנראה יסתיים הדיון שלנו כי הגענו חזרה לתחילתו וכל אחת נשארה בשלה

יש איזה מישהו שממש, אבל ממש עושה לי את זה. יש בעיה אחת - הוא עובד אצלי, כלומר אני הייתי המנהלת שלו, והוא מתכוון להמשיך גם בשנה הבאה בעידודי (באופן מפתיע). זה לא חברת היי-טק או משהו כבד כזה ויש המון קשר אישי וסך הכל זו עבודה מאוד חלקית שלו, אבל בכל זאת... די ברור לי שאני מוצאת חן בעיניו בצורה זו או אחרת ודי ברור לי שהוא מעריך אותי, ויצא לנו לדבר כמה פעמים (הוא אפילו שאל אותי אם יש לי בן זוג, בהקשר שהתאים לזה) אבל אני לא יודעת אם זה מוסרי...כי אם הוא לא ירצה, אולי הוא יתפדח להמשיך לעבוד אתי בשנה הבאה, ואז גם הפסדתי בחור מקסים לעבוד איתו והוא הפסיד מקום עבודה שאהב!...
מה עושים???

....ואיך, למען השם?...פעם אחת עשיתי את זה אחרי התךבטויות של חודשים- פשוט התקשרתי למישהו שמצא חן בעיניי ואמרתי לו שהתקשרתי להתחיל אתו. אמנם הוא לא היה פנוי אבל היה מאוד מוחמא מזה וממש שמח ואמר לי שאני כלת-עולם וכל זה, והכי חשוב???? אני הייתי מאוד גאה בעצמי שעשיתי את זה, פעם אחת בחיים לפחות!!!!...
והנה הגיעה השניה ואני משקשקת... ):

לפלונית אלמונית מה20.2.2004 בת כמה את?...אם תגידי לי מה הגיל יכול להיות שתהיה לי דרך לעזור לך....

שלום לכולם
אני לא יודעת מה לעשות אני חושבת עליו כל הזמן
והוא אחד שנחמד לכולם. הוא תמיד דיבר אליי יפה ואחרי שהוא נפרד מחברה שלו שבמקרה היא גם חברה שלי נפגשנו סתם כדי לדבר
ומאז הוא לא יוצא לי מהראש אנחנו מדברים מידי יום דרך המחשב, אבל אני מרגישה שאני רוצה יותר מזה ואני לא יודעת מה הוא מרגיש כלפיי ועם הוא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותו. חשבתי לומר לו שאני חושבת עליו הרבה ולראות לאן זה מוביל ואני לא יודעת האם כדי לעשות את זה או כדי לחכות עוד קצת
מה אתם מציעים לי לעשות, אשמח מאוד אם תעייצו לי בקשר אליו ומה כדי לומר לו או אולי גם לא כדי
תודה לכם

טוב אז ככה גם לי יש מישהו שאני אוהבת אותו ולא מפסיקה להוציא אותו מהראש אני חושבת שהוא גם אוהב אותי אבל אני לא בטוחה ליפעמים אני חושבת שהוא לא סם עליי הוא לא מיתייחס אליי אבל הוא תמיד חולק איתי דברים מספר לי ואני לו אז אליי הוא מחשיב אותי בתור ידידה טובה שלו(?)
אני לא יודעת מה לעשות כדי ליהיות חברה שלו הוא נורא נורא ביישן .
אני לא אבל בחיים לא היה לי אהבה כזאת ולא היה לי חבר ולכן אני לא יודעת איך להתחיל איתו או לירמוז לו
אני לא מימי הבניים אבל אני חושבת שהוא זה שצריך להציע לי ואני אוליי רק לירמוז לא בקטנה !!!!!!!!!!!!!
כבר אמרתי שאני לא יודעת איך אז פליז פליז בבקשה מיכם תעזרו לי אם כדאי או לא ואיך?????????...
תודה לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש מישהו שעובד במכולת והוא ניסה להתחיל איתי אבל אני לא יודעת מה להגיד מה לעשות ואני רוצה לנסות להיות בקשר איתו מה לעשות?

עוד שאלה דיי דומה לכל אלה שמעלי, אבל עם סיבוך קצת אחר- הוא קרוב משפחה שלי, ככה שהקראנו ליד הסבתות.

ליזום קשר? אם כן, איך אפשר בצורה שלא תקלקל יחסים (כל הדודות ....עניין מסובך)

תודה

טעות-הכרנו (המחשבה עליו מבלבלת..:)

מאז ומתמיד התחלתי עם בחורים שמצאו חן בעיני, ואני לא רואה בזה שום בעיה!
יש הרבה מאוד גברים שהם ביישנים מדי, והם "מתים" שמישהי תתחיל איתם כדי לחסוך להם את הבלגן הזה! למעשה, רוב הבחורים שמוצאים חן בעיני הם ביישנים כאלה, מהסוג שלעולם לא יתחיל עם בחורה.
בנוגע ל"איך": הכי פשוט - ומניסיון, גם הכי יעיל - לגשת לבחור ולהגיד לו "אתה מוצא חן בעיני". אני יודעת שזה גם נורא קשה... הנה עיצה קטנה, שתשמע אולי מגוחכת אבל היא יעילה מאוד: לפני שאת ניגשת להתחיל עם מישהי, תריצי בראש שלך שוב ושוב את הסצינה שבה את אומרת לו את המשפט הזה. אחרי מספיק פעמים, זה יהיה קל הרבה יותר.
בהצלחה לכל המתחילות!

טוב, אז עברו 6 שנים מאז שכתבו פה לאחרונה, אבל אני חושבת שלא הרבה השתנה.
אולי בעצם, רק נכנסה המדיה הדיגיטלית חזק יותר לסצנת ההיכרות.

רציתי לספר שלפני כמה שבועות גם אני התחלתי עם מישהו דרך הפייסבוק. אני בד"כ ממש לא הבחורה היוזמת, אני אפילו נבוכה נורא אם אני חושבת שמישהו מסתכל עליי.
הבחור הזה נתן לי ולחברה טרמפ מהנגב לעיר שלי. הטרמפ לא היה אמור להיות כזה מושלם, פשוט הכביש שבו היה אמור לנסוע נסגר, וקרה שזה אילץ אותו להגיע לעיר שלי, בפוקס. זה היה משמח מאוד והאריך את הנסיעה!
העברנו נסיעה נעימה ביחד- אנרגיות טובות, בעלי חיים, כמה שיחות קטנות והרבה סקרנות....
היינו אמורים להיפגש באותו ערב באיזו הופעה שהייתה. חברה שלי הבריזה לי והחלטתי לא ללכת לבד. נורא כעסתי על עצמי ש"פספסתי". כמה ימים אחרי הפספוס (או מיד באותו לילה? כבר שכחתי!) חלמתי עליו חלום מטורף. חלמתי שהוא הבחור שלי, שאני חייבת ליצור איתו קשר. זה משהו שמעולם עוד לא קרה לי אז לקחתי את זה די ברצינות... ראיתי בחלום ממש סצנות שלנו יחד, וראיתי מעין הוראות מלמעלה לא לפחד להגיד לו שאני רוצה אותו, ולא להקשיב למה שאומרים לי אחרים (ואכן אח"כ, היועצים האמיתיים שלי בחיים טענו שזה מוזר מדי ליצור איתו קשר)
אז עשיתי עבודת תחקיר קטנה בפייסבוק ואיתרתי אותו תוך כמה רגעים, כנגד כל הסיכויים (שזה גם היה הזוי בפני עצמו, לא ידעתי עליו כלום מלבד שם פרטי. תוך כדי התחקיר הקצרצר גיליתי עוד פרטים עליו שהיו הזויים מדי וחיזקו אותי, שאכן אני צריכה ליצור עמו קשר). לקחו לי שלושה ימים לאזור אומץ ולעשות את זה, אבל אני כל כך שמחה שעשיתי את זה. כתבתי לו בפשטות שהיה לי כיף איתו ושאני אשמח להיפגש איתו אם זה היה הדדי. מלאת ציפיות נכנסתי כמה פעמים ביום בתקווה שבחור החלומות שלי (תרתי משמע) יענה בהתלהבות מסוימת (או בקריאה שאני משוגעת וזה לא הטיפוס שלו).
והבחור? לא ענה לי בכלל! בהתחלה חשבתי שהפחדתי אותו שמצאתי אותו בפייסבוק, או שהייתי ממש לא בכיוון.
אח"כ מהר מאוד נעלמה לה הפדיחה, חשבתי לעצמי שאני ממש גאה בעצמי שלא שתקתי ושוב פעם בחרתי בדרך הפסיבית.
עברו ימים ושבועות והבחור לא ענה ושכחתי ממנו כליל. כבר הספקתי להיתקל בבחורים אחרים (ולא פחות מלהיבים / שרוטים / מסתובבים בלי תחתונים ).
פתאום אחרי חודשיים נכנסתי לאינבוקס וגיליתי ממנו הודעה! הוא ענה בחביבות שהוא בקושי נכנס לפייסשטות (נפלא. עכשיו אני עוד יותר רוצה אותו) והוא מתנצל שלקח לו כל כך הרבה זמן להגיב... הוא אמר שגם לו היה כיף באותו ערב, אך הוא תפוס אז זה כבר לא רלוונטי
איחלנו הצלחה הדדית וחתמנו בחיוך

וידעתי, שלמרות שזה לא נגמר כמו שרציתי, עשיתי את הדבר הנכון. אני לא מעריכה את עצמי פחות בשל זה שאמרתי והכרזתי מה אני רוצה.
אני חושבת שזו היתה אבן דרך מבחינתי, זה מוביל אותי למקום שלי, אני מרגישה כיום מכווננת יותר מתמיד כלפי מה שאני רוצה ולא מתביישת יותר להיות קצת יותר אקטיבית.
והמרגיעון: בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה. ההתנהגות הזו מתלבשת לי בול עם הילדות שלי, הספונטניות המטורפת וה"אני יודעת מה אני רוצה!!" הזו שהייתה לי.

תודה על הסיפור, נותנת אור! היה נעים לקרוא.

. אני כבר בת 30 ולא היתה לי מערכת יחסים כבר המון שנים!
אתמול הסתכלתי לראשונה על אתר ההכרויות באינטרנט שהמליצו לי עליו. כל הזמן חברים ממליצים לי להרשם לאתר. לא הייתה לי בכלל התכוונות להצטרף עד... שראיתי בחור חמוד אחד שכתב דברים לעניין .
אז.. החלטתי אשכרה לשלם ולהרשם לאתר. עשיתי פרופיל משלי עם תמונות חמודות והכל. ושלחתי לו הודעה- שהוא נראה נחמד ואת הטלפון שלי אם בא לו להפגש
אנחנו גרים באותה העיר. בקצור עברו יומיים והוא לא הגיב ורק ראיתי שהוא קרא את ההודעה והסתכל על הפרופיל שלי.
שאלת היום: האם אפשר לשלוח לו עוד הודעה בעוד כמה ימים?
לא רוצה להטריד, אבל הוא נראה ממש חמוד!
וכל שאר הבחורים ששלחו לי הודעה לא נראים לי בנתיים.

לדעתי אין טעם לשלוח לו הודעה נוספת, אם הוא היה מעונין הוא היה עונה.
גם לא צריך לקחת ללב, יכול להיות שלמרות שהפרופיל שלו פתוח הוא כרגע בשלבי דייטים ראשונים עם מישהי ועדין לא סגר אותו, לכן אולי זה לא מתאים לו כרגע לענות, בגללו ולא בגללך.
בהצלחה.

החבר שלי היה ידיד טוב שלי לפני, ואני התחלתי איתו. לדעת שאני הבאתי את האושר הזה על עצמי ולא סתם נקלעתי אליו במקרה זו הרגשה נפלאה.

תודה לך על התגובה. נשמע שגם לך יש סיפור נחמד, אשמח לשמוע אם בא לך לכתוב :)

קצת קשה עם כל הרכבות הרים שהולכות לי בלב. אני יודעת שאני יוצרת אותם... אני זוכרת תקופה לפני שבה לא היה לי צורך בבן זוג, פשוט הייתי נוכחת בהווה והיה פשוט כייף לחיות ברגע הזה עם מלא חוויות מענינות.
שגעתי את עצמי בימים האחרונים עם לבדוק הודעות במייל, בפלאפון. הרגשתי שאין לי מנוחה... אבל שוב הרי אני יוצרת כאן את כל הגלים האלו. נחזור למרכז שלי... עם תפילה שקטה לחיות מתוך אהבה בכל תחום בחיי.

אם זה זה, אז זה זה, אם זה לא זה , אז זה לא זה לא הייתי שולחת לו הודעה שוב, מה פתאום, זאת הטרדה.. אם היה מעוניין היה יוצר קשר . אם יהיה מעוניין ייצור קשר. בהצלחה

תודה לך על התגובה. נשמע שגם לך יש סיפור נחמד, אשמח לשמוע אם בא לך לכתוב :)
הפעם הראשונה שפגשתי אותו היתה בטיול בבניאס עם חברים. היה לי אז חבר אחר שגם היה בטיול. נפגשנו עוד כמה פעמים דרך החבר'ה האלה.
חצי שנה אחרי אותו טיול נפרדתי מהחבר ההוא והייתי עצובה מאד.
הבחור ניחם אותי בלי לנסות להתחיל איתי וגיליתי אדם רגיש ומצחיק עם לב טוב.
נהיינו ידידים קרובים. עשינו המון דברים יחד כידידים והיינו מדברים הרבה. התחלתי כבר לצאת עם כלמיני בנים והייתי מספרת לו עליהם. הוא כל הזמן אמר לי להפסיק לצוד גברים ולחכות בשקט שיתחילו איתי
אחרי כמה חודשים הבנתי שהוא הבנאדם שהכי משמח אותי בעולם, שאני מחכה לפגוש אותו ותמיד רוצה לדבר איתו. לצערי הוא לא הבין רמזים עבים.

לא היתה ברירה אלא לקחת את העניינים לידיים ולעשות מעשה!
סופ"ש אחד היה עוד טיול בצפון עם החבורה, וכשחזרנו העירה התקשרתי אליו בשעות הערב המאוחרות - "בוא נעשה סיבוב בחוץ". "מה אני כלב??". "נו בוא".
הלכנו הרבה עד שהיה לי סוף סוף אומץ, אפילו ראינו חזירי בר איזה כיף.
התיישבנו בגן האקולוגי ואז אמרתי לו שאני רוצה להיות ביחד, הוא מאד הופתע והתרגש. בקיצור אנחנו יחד כבר די הרבה זמן. איזה כיף לי שהחבר הכי טוב שלי הוא גם אהובי.

תודה לשתיכן
הרגע שלפני תודה על הסיפור הנחמד מקווה שימשיך להיות נעים.
אכתוב פה אם וכאשר תהיה התפתחות...

הרגע_שלפני‏‏
מקסים, איזה כיף לקרוא סיפור כזה על הבוקר

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

הפוסט הזה ממש בהמשכים ...
אצלי הסיפור קצת יותר מסובך ממה שקצת קראתי פה ואני אשמח אם למישהו תהיה עצה טובה לתת לי
כיום אני בשנות ה-20 המוקדמות לחיי - לא היה לי קשר רציני אף פעם, כמה דייטים פה ושם אבל אף פעם זה לא היה משו רציני. אף פעם לא הייתה לי בעיה של מחזרים, פשוט לא מצאתי את האחד.
הבחור בן גילי, אני מכירה אותו מילדות, למעשה למדנו יחד. כשהייתי קטנה תמיד הייתי הביישנית, לאו דווקא מבחינה רומנטית, אלא ממש ביישנות, התקשורת שלי עם הבחור הייתה דרך חברה. לא משו ישיר איתו.
כשהגעתי לתיכון, התחלתי לפתח רגשות כלפי הבחור. למרות שלמדנו בבית ספר שונים, האינטראקציה תמיד הייתה כי אנחנו מאותה עיר, שמרנו תמיד על קשר, לא ישיר, עקיף, תמיד דרך אנשים. ביסודי עד כיתה י' האינטראקציה הייתה דרך חברה והחל מכיתה י' האינטראקציה השתנתה, נוספו ל"חבורה" טווחי גילאים שונים (חלקם גדולים ממני) ביניהם אחי. הקשר העקיף דרך חברה התחלף בקשר עקיף דרך אחי. הפעמים שהיינו מתראים, זה בסופי שבוע כשכל החבר'ה מהבית נפגשים (כך גם עד היום). אז איך בעצם הכל התחיל??? הרגשות שהתחילו בתיכון דעכו כי לא חשבתי שיש לי סיכוי איתו (הוא רווק מבוקש) וגם פחדתי לצאת עם ידיד שלי (תמיד יש את החששות האלה מה יקרה אם לא יצליח ואיך שהחבורה תתפרק). לפני 3 שנים בערך (קצת פחות), יצאנו כל החבר'ה, גם הבחור היה כמובן. באותו ערב הוא הבהיר במפורש שהוא מעוניין בי, הבעיה היא שאני קפאתי ולא ידעתי איך להגיב. מאז אותו ערב, קיבלתי ממנו הרבה מאוד מסרים, גם היום, הוא מחפש את קרבתי ולא פעם תפסתי אותו בוהה בי, תמיד מגן עליי, מנסה להתחבב על ההורים שלי (פעם הוא זרק לי על זה מילה). ברור שיש פה משו. רק שאף פעם לא הגבתי וקידמתי את היחסים שלנו בגלל שזה תמיד קרה ליד אחי וחברים מהבית. אנחנו לא שומרים על קשר טלפוני, עדיין הקשר הוא עקיף ברובו. אבל כל פעם כשנפגשים, המבטים שלנו מתחלפים ויש משיכה חזקה. כיום אני מעוניינת בו, אבל לא יודעת מה לעשות עם זה. כמו שאפשר להבין, זה התבשל כבר הרבה זמן - אני מכירה את הבחור, יודעת איך הוא מגיב לכל דבר, את המשפחה שלו, את העבר שלו.
קצת על עצמי - עד סוף התיכון הייתי ביישנית מבחינת חבר'ה. בצבא, עברתי תהליך התפתחותי, אני קצינה ביחידה מובחרת, כבר לא הביישנית של פעם - תמיד יש סביבי אנשים, אבל כשזה מגיע למעגל הסגור של הבית, אני חוזרת לדפוסי התנהגות של פעם, לא ביישנית ברמות של אז אבל כשזה מגיע לאינטראקציה עם הבחור, כשיש את הרצון להגיע לפסים רומנטיים - אני נהיית פסיבית ולא אקטיבית.
צריכה עצה מה לעשות...אני פוחדת שבסוף יהיה מאוחר מידי והוא יתייאש/תהיה לו מישהי.

הי,

תני לקצינה ביחידה המובחרת להגיע הביתה איתך ולעזור לך, יד ביד, להתייחס לאתגר שבלפנות אל הבחור במעשיות - תכליתיות - החלטיות ...
ואם את מעדיפה להשאיר אותה בבסיס, אולי תתקשרי אליו משם? בבחינת, להוסיף את זה לTO DO LIST , לפנות זמן, להתקשר אליו ולספר לו את מה שסיפרת לנו כאן. עם החששות והכל.
תני לקצינה הפרקטית לשלב ידיים עם התיכוניסטית הביישנית... השמיים הם הגבול.

אם בלי עידוד הוא עדיין דבק בך, אולי אחרי הבהרה כזאת הוא לא יחשוש מדחיה/התעלמות?

אם הוא רוצה בך ואת בו, האללו! זה לא קורה כל יום, מה?

צוויל

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

איזה קטע גם לי קורה אותו דבר אז שיהיה בהצלחה

אני לא מבינה מה הבעיה, את מעוניינת והוא מעונין אז למה לא ללכת על זה?

תתקשרי ותציעי שתפגשו שניכם ותדברו.
תמיד כשאומרים שמפחדים לצאת עם ידיד שלא להרוס את הידידות או החבורה, אני חושבת שמה שאפשר להרוויח ממערכת יחסים גדול יותר ממה שעלולים להפסיד מבחינת הידידות.

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

אני נשואה וחרדית. ולא נמשכתי לבעלי מעולם. הוא אדם מקסים באופי אבל לא הטעם שלי בגברים. לפני כשנתיים התאהבתי בגבר חרדי נשוי ומבוגר ממני ב-12 שנים. אני רואה אותו אחת לחודש. איך אני יכולה למצא חן בעייניו ואיך אפשר לדעת אם אני הטעם שלו?

בשביל מה?
בשביל להרוס את המשפחה שלך ,את המשפחה שלו?
למצוא את עצמך מחוץ לקהילה שכל חייך חיית בתוכה?

בעיני ,זה לגיטימי, שתחליטי שאת רוצה להתגרש ולחפש לעצמך חיים חדשים.את בטח יודעת שיש לכך מחיר.

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

אני לא מתכוונת להרוס שום משפחה. לא הלכתי עד כדי כך רחוק. אבל אני חושבת שבתור בן אדם מגיע גם לי להרגיש קצת פרפרים בבטן. והייתי רוצה מאוד לדעת שגם הוא מרגיש כלפי אותו הדבר.

למה להסתפק בקצת פרפרים פעם בחודש ועוד ממישהו שעבורך הוא לא מושג?

מגיע לך הרבה יותר מזה! מציעה לך לחשוב שוב על כל העניין. בעיקר למצוא לעצמך תשובה מה את באמת רוצה.

<כותבת לך מאד בעדינות>

תודה למגיבות! העניין הרבה יותר מסובך ממה שזה נראה, אצלינו (החרדים) לא נהוג להתגרש בגלל אי משיכה. זו סיבה שולית מידי. וחוץ מזה אם אני מהרגתי את המשפחה שלי, כולם ירכלו עלי בסביבה ואהיה די מנודה ולא מקובלת. כך
שהרסתי לעצמי את החיים. ולכן גירושים לא באים בחשבון. אז אני חושבת שאסתפק בקצת פרפרים פעם בחודש, פשוט כי אין לי ברירה אחרת

אבל אני חושבת שבתור בן אדם מגיע גם לי להרגיש קצת פרפרים בבטן.
לי נראה שזה יותר לכיוון יצורים אחרים מאשר פרפרים

למה יצורים אחרים? מן הסתם זה הכי קרוב לאהבה שארגיש אי פעם.........

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

הבחנתי באקטיביות של הפורום ולכן גם אני אשתף-
לפני שנתיים בערך פגשתי בבחור במסגרת פרויקט תקופתי. בשיחה של אולי 7 דק' גג הרגשתי שהוא מה שתמיד רציתי בבחור. (יש לציין שאז הייתי בת 21)
התראינו שוב לאחר חודשיים בערך למשך שבוע . הוא היה על תקן מדריך ואני על תקן משתלמת. הוא מצא חן בעיני מאוד מאוד וממש ניסיתי להראות עניין,
לא הייתי ישירה אבל כנראה שכ"כ האמנתי שזה מתאים שהייתי משוכנעת שהוא גם שם לב לכך. חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני גומרת את השבוע הזה והוא לא פונה אליי.
השבוע נגמר ולאחריו חיכיתי לאיזו עצם. לשווא. שלחתי לו מייל ,שוב לא ישיר אבל כזה שיגרום לנו לשוחח. ובאמת שוחחנו על נושא שהיה בגדר הסחה מבחינתי אך שוב, הוא כנראה לא בעניין.
עברו שנתיים מאז, יצאתי עם בחורים אבל איכשהו המחשבות תמיד חוזרות לרגש העז שהרגשתי כלפיו. אני יודעת שגם הוא יוצא פה ושם ויש לנו מלא חברים משותפים ולמעשה אנחנו חברים בפייסבוק.(עוד מאז)
מחשבה אחת אומרת: אולי אם סוף סוף תפני אליו ישירות, משהו יתעורר. והמחשבה הנגדית אומרת: כנראה שזו פשוט הידלקות על בחור טוב וזהו. זה לא נועד וצריך להרפות ולהפסיק עם ההשוואות. לא היו לנו שיחות ארוכות יחד
כך שאין לי מדד לכימיה טובה וכו'. מסובך לי.

פשוט תפני אליו. אולי הוא בעניין, אולי לא. אך לעולם לא תדעי אם לא תנסי. ואין לך מה להפסיד, אולי תרוויחי ואולי תישארי באותו מצב ותוכלי לעבור הלאה...
לפני בערך 5 שנים ראיתי בנאדם. ישר נדלקתי... יצאתי עם בחורים אך הוא לא יצא לי מהראש. בסוף אזרתי אומץ ויצרתי איתו קשר. "האם אתה מעוניין לצאת איתי?" "כן"
היום אנחנו נשואים באושר עם שתי בנות...

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

האמת שפניתי בעבר לחברה טובה שלו שתשאל אותו. זה היה נשמע מבטיח אבל היא משום מה לא חזרה אליי.
כבר לא יודעת מה הוא יודע. לא רוצה להיות מטרידה.אבל הסיפור שלך העלה חיוך ממש. כיף לשמוע כאלו. תודה

מתלבטת אין לך מה להפסיד. פשוט תכתבי לו באופן ישיר.

קראתי הכל מההתחלה ועד הסוף , ותהיתי אם גם עכשיו יהיה פה מישהו/ מישהי שיכול לעזור לי .
מממ.. מישהו שעובד איתי כבר שנתיים וקצת יותר מוצא חן בעיניי מאוד ! מממ... בוא נגיד שבהתחלה לא שמתי לב אליו כלכך , וככל שעבדנו יותר משמרות יחד , העניין גבר וגובר , עכשיו בעקרון אני מרגישה שיש חיבור טוב , קיימת תקשורת טובה ויש כבוד , הוא גם עושה כמה דברים שמחממים את ליבי . אנחנו עוזרים אחד לשני כל הזמן ומדברים ומתייעצים , ואני לא יודעת אם זה בקטע של ידידות טובה מבחינתו או שיש יותר , איך יודעים ומה עושים .. אם בכלל ? עכשיו מה שיותר מלחיץ אותי זה שיש מישהי בעבודה שאני שמה לב ממש שגם מעוניינת בו - מה שגורם אצלי ללחץ מטורף , זה מאיים עליי ! אני ממש מרגישה שאני חייבת להילחם על היחסים ... הצילוווו

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

שיר, אני "המתלבטת" מלמעלה, ואני אמרתי לבחור את שיש על לבי. יצא מזה רק טוב. אם יסכים- מדהים. לא יסכים, לא נעים אבל אפשר לאט לאט להמשיך הלאה. אסור לנו להיתקע, זו תחושה קשה.
בהצלחה!