תחילת הדף: אמהות שואלות אמהות חלק 1

מתרגשת לשאול כאן שאלה בפעם הראשונה:)

זה אולי ייצא קצת מבולבל כי אלו בעצם כמה שאלות ותהיות. העניין הוא כזה: יש לי תינוק בן ארבעה חודשים, מניקה אותו הנקה מלאה עד כה. הוא עולה יפה במשקל. אני מקווה להמשיך כך עד גיל 6 חודשים ואז להתחיל לשלב גם מוצקים. קיוויתי להימנע בכלל מלתת פורמולה ולנסות פשוט להפחית בהדרגה את ההנקות עד שאגיע למצב של שתיים או שלוש הנקות ביום בלבד והשאר מוצקים.

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי תוהה לגבי כמה דברים. קודם כל, הבן שלי גדול יחסית, בשקילה האחרונה לפני שלושה שבועות הוא שקל 6.7 קילו. אני מתחילה קצת לדאוג שאולי הוא לא יצליח "להחזיק" עד גיל שישה חודשים על חלב אם בלבד, או שאם כן יצליח המחיר יהיה שאצטרך להניק סביב השעון או שהוא יתחיל שוב להתעורר יותר בלילה כדי לינוק (הוא ישן יפה כרגע בלילות). כרגע אני גם מניקה לעתים קרובות במהלך היום אבל בלילה הרבה פחות, אני יכולה להמשיך כך עוד חודשיים בלי בעיה אבל אם אצטרך להוסיף עוד הנקות ביום ובלילה ולהתמודד עם תינוק שכל הזמן רעב יהיה לי קשה. כך שהשאלה הראשונה שלי נוגעת לזה - האם יש כאן אימהות מנוסות או מומחיות להנקה שיוכלו להעיד או להרגיע אותי שגם תינוק גדול וכבד יחסית יכול להתקיים על חלב אם מבלי לאכול כל היום עד שאפשר יהיה להתחיל מוצקים...?

השאלות הבאות שלי נוגעות לשלבים הבאים - אם אראה שהתינוק כבר לא מסתפק בחלב אם בלבד או שאני לא עומדת בקצב שלו, מה כן אפשר לתת לו בנוסף...? אני מניחה שעד שיהיה בשל למוצקים רק פורמולה באה בחשבון בכלל? כרגע ברור לי שהוא ממש לא בשל.
וכשכבר כן יהיה בשל למשהו נוסף, האם כדאי לתת משהו נוזלי יחסית כמו דייסת אורז או דגן אחר? או מה נותנים בדיוק בשלב הביניים הזה? אני פשוט רוצה להיערך קצת מראש כדי שאדע מה אני יכולה לתת לו ברגע שארגיש שיש צורך במשהו נוסף.

משום מה הנושא די מטריד אותי בימים האחרונים ואולי בגלל זה אני מפרשת שינויים מסויימים אצלו כסימנים לכך שבקרוב החלב לא יספיק, ואני תוהה אם בעצם יצרתי מין מעגל קסמים כזה שבו הוא מרגיש את הספקות שלי ולכן מגיב בשינויים שגורמים לי עוד יותר להטיל ספק... אני לא יודעת אם התחלתי לחשוב על זה סתם ככה או כי באמת אני מרגישה כבר שבקרוב אצטרך לשנות משהו... עד כה האמנתי אמונה שלמה בכוחו של החלב ובכך שהוא מספיק לו ושהוא מסופק והכל בסדר. ועכשיו פתאום נכנס בי פחד כזה שאולי זה בקרוב כבר לא יהיה כך.

אשמח לתגובות@}

אה, ועוד תהייה חשובה ששכחתי:
מה עושים בשלב הביניים שבו התינוק כבר מתחיל להיות רעב יותר וקשה לספק אותו רק באמצעות הנקות ועד השלב שבו הוא כבר מתחיל לשבוע גם ממוצקים? ממה הוא ישבע בתקופה הזו של הטעימות? הרי הוא בקושי יקבל מזה משהו בנוסף בהתחלה?

עד כמה שידוע לי תינוקות בגילאים האלה לא צריכים שום דבר חוץ מחלב אם. החלב שלך הוא בדיוק בכמות המספיקה לו, לפעמים יש קפיצות גדילה, ימים שבהם הוא 'יושב' על הציצי עד שתפוקת החלב מתאזנת עם הצרכים שלו.
אבל אין לי שום ידע בנושא מעבר להיותי אמא מניקה בשלוש ומשהו השנים האחרונות כמעט רצוף...
ואמנם אנקדוטלי אבל אחיינית של בעלי מניקה עכשיו תינוק שמנמן בן חמישה וחצי חודשים ששוקל בערך שמונה קילו והכל טוב לכולם.

התעוררויות בלילה לא בהכרח קשורות לרעב. הרבה תינוקות ישנים סבבה בגילאי חודשיים-שלושה-ארבעה ואז דווקא מתחילים להתעורר יותר בלילה. יש הטוענים אפילו שיש דבר כזה שנקרא 'משבר גיל ארבעה חודשים' שהסימפטום העיקרי שלו הוא שתינוקות שישנו מצויין מתחילים פתאום להתעורר בלילה. לי תמיד זה נראה מן ניסיון למצוא סיבות שיהיו הגיוניות לנו המבוגרים להתנהגות הלאו דווקא הכי קוהרנטית של תינוקות. בכל אופן, גם אם הוא יתחיל להתעורר בלילה יותר אל תפרשי את זה ישר כרעב, יכולות להיות לכך הרבה סיבות נוספות.
מעבר לזה, כדאי לחכות למומחיות כי אני באמת לא מי יודע מה מבינה בזה.

בכל אופן, גם אם הוא יתחיל להתעורר בלילה יותר אל תפרשי את זה ישר כרעב, יכולות להיות לכך הרבה סיבות נוספות.
כן, גם אני רציתי לכתוב שלפעמים יש שינויים בדפוסי השינה. מאחלת לכם שלא ישתנה דבר, אבל אם כן - הודי על המזל הטוב עד כה, וכמו שכתבה גוונים, זה לא חייב לנבוע דווקא מחוסר באוכל.


כרגע ברור לי שהוא ממש לא בשל.
בכל זאת ייתכן שיהיה בשל לפני מלאת לו שישה חודשים עגולים. אולי בגיל חמישה חודשים ושבוע?

בתקופה של הטעימות את מחשיבה את הטעימות כאקסטרא וממשיכה להיניק כרגיל.
רוב ילדיי נכנסו לאכילה מלאה בהדרגה ניכרת, אבל אחד מהם אכל בשקיקה מצקת שלמה של מרק סמיך בטעימה הראשונה ולו ידע לדבר היה מבקש תוספת.

נקודה חשובה נוספת היא שעם העלייה בגיל התינוק גובר ייצור החלב ומתייעל ומה שמעבר לכך - הערך הקלורי שלו ואחוז השומנים שבו עולה.

תודה רבה גוונים, לא הייתי מודעת לעניין המשבר בגיל ארבעה חודשים. קצת מפחיד:) קראתי עכשיו המלצה של יועצת שינה באינטרנט להשכיב את התינוק מוקדם יותר לישון בשלב הזה, נראה שזה אכן שינוי שקורה בערך בגיל הזה. תודה על המידע.

אגב הדף כבר נעשה ארוך וכבד, לא? אולי כדאי לפתוח אמהות שואלות אמהות 2 ?

שקטה, איזה יופי שהתינוק שלך גדל כל כך יפה על הנקה בלעדית! כה לחי
לגבי דפוסי השינה, תינוקות רבים ישנים יפה מגיל חודשיים-שלושה עד גיל חצי שנה, ואז הדפוס משתנה, לרוב עקב התחלת השיניים (הן מגרדות הרבה זמן מתחת לחניכיים עוד לפני שרואים משהו וזה מציק בעיקר בלילה) או מכל מיני סיבות אחרות, לרוב לא קשורות להנקה.

הבשלות למוצקים היא מערכת אחרת מההנקה, ויש לה סימנים משלה. יש פה דפים בנושא (אולי תעשי חיפוש על "מוצקים" או "מוצק" ותראי מה יוצא). גם יש בדפים האלה המון המלצות על מזונות מוצקים ראשונים. בכל מקרה אחרי שמשרד הבריאות עשה בלגנים במידע המדעי בנושא, ואחרי תוצאות רעות בשטח מהמלצות שגויות, חזרו להמלצה לחכות לבשלות של התינוק ולא לתת מוצקים מוקדם מדי או בכמות רבה מדי כי זה פגע בגדילה.
לא חייב להיות "משבר" בגיל 4 חודשים, לא חייב להיות משבר בשום גיל. לא צריך לפחד ולא להכנס לסרטים לגבי "מה יהיה" כי תינוקות הם יצור שמשתנה כל הזמן, גדל בקצב הכי מהיר שנגדל בחיים שלנו, ואין להם דפוס אחד קבוע. אי אפשר לחזות כפי שאי אפשר לחזות באיזה גיל התינוק שלך יתחיל ללכת או מתי יגיד בפעם הראשונה את המלה "שלום" P-: הסיבה היחידה לספר לך על כל מיני תסריטים היא בדיוק כדי שלא תפחדי: שתביני שהכל בסדר, ככה זה, הוא ישתנה מתישהו לכיוון כלשהו, וזה לא בגלל שום דבר שעשית, אלא פשוט כי ככה זה תינוקות. הדפוסים שלהם משתנים כל הזמן והכל בסדר.
גם השיניים יצמחו וגם השלב הזה יעבור...

לגבי ההנקה, מה זה "לא עומדת בקצב שלו"? 0-: החלב מיוצר בגיל הזה כמעט לגמרי "על המקום". את מייצרת בחלק העליון של החזה והחלב המיוצר יורד בצינורות החלב ומשפריץ דרך פתחים קטנטנים בפטמה לתוך חלל הפה של התינוק בזמן היניקה. ככל שיינק יותר - כך תייצרי יותר. ככל שיינק פחות, או שתדחי את הרווחים בין ההנקות באופן מלאכותי, כך תייצרי פחות. לכן הגוף שלך תמיד "יעמוד בקצב שלו" אם כך תרצי. כשהוא יונק הוא פותח את הברז, כשהוא מסיים הוא סוגר את הברז. כמעט כלום לא מצטבר במאגרי החלב בין ההנקות, בגילו.
הסימנים לבשלות למזון מוצק הם אחרים: הבעת עניין במה שאת אוכלת, רצון לשלוח יד ולטעום, יכולת להחזיק מזונות בפה בלי שרפלקס ההקאה מופעל או רפלקס הדחיפה החוצה עם הלשון, היכולת לשבת, וכן הלאה. שוב, לא קשור להנקה.
עדיין, עד גיל שנה לפחות, החלב הוא מזון שלם שמספק את כל צרכי התינוק (כמעט, תיכף ארחיב), וכל מזון אחר הוא חלקי בלבד ואף עלול להיות דיאטתי, אז זהירות. את לא רוצה להחליף הנקה במזון מוצק כי אז הוא יירד במשקל. את רוצה להוסיף, בהתחלה טעימות כדי שילמד ליהנות מזה, לשחק, לטעום, להתנסות, לאהוב, ויקבל תוספת קטנה להנקה. הוא לומד לאכול ולהצטרף למשפחה.
מה אין הרבה בחלב אם?
ברזל. כל מה שיש נספג בשלמותו, אבל אין הרבה, מאגרי הברזל שהתינוק קיבל מהלידה נגמרים סביב חצי שנה אחרי הלידה ואז חשוב להכניס מזונות עשירים בברזל, למשל בשר אדום (בקר והודו אדום, לא עוף שאין בו כמעט). אפשר גם לבשל בסירי ברזל ואז הברזל נכנס למרק.
לגבי ברזל, מלה של אזהרה: מוצרי חלב פוגעים בספיגה שלו, וייתכן שזו הסיבה שתינוקות ישראליים רבים סובלים מאנמיה. אנמיה גורמת לחוסר תיאבון, כך שחשוב לדעת את זה.
בהצלחה!

היי בשמת, תודה רבה על התשובה המפורטת@} באמת קיוויתי שתיכנסי לכאן. כשאת כותבת שהחלב מיוצר בגיל הזה על המקום, האם בגיל מאוחר יותר זה לא כך? אני מתכוונת להמשיך להניק אחרי תחילת המוצקים כמה שיסתדר לי, בשאיפה עד גיל שנה אם זה עדיין יתאים לכולנו. ואני באמת תוהה לגבי ייצור החלב בשלבים האלה כיוון שמצד אחד אני שומעת שהייצור יתאים את עצמו לדפוסים של הנקה מרווחת בהרבה (לדוגמה פעמיים או שלוש ביום בלבד), ומצד שני שמעתי נשים מספרות שנאלצו להפסיק להניק כי ברגע שריווחו כך הנקות הייצור פחת מדי. אז מה "האמת" כאן?

_בתקופה של הטעימות את מחשיבה את הטעימות כאקסטרא וממשיכה להיניק כרגיל.
רוב ילדיי נכנסו לאכילה מלאה בהדרגה ניכרת, אבל אחד מהם אכל בשקיקה מצקת שלמה של מרק סמיך בטעימה הראשונה ולו ידע לדבר היה מבקש תוספת.

נקודה חשובה נוספת היא שעם העלייה בגיל התינוק גובר ייצור החלב ומתייעל ומה שמעבר לכך - הערך הקלורי שלו ואחוז השומנים שבו עולה._

תודה רבה תפילה (משום מה רק עכשיו ראיתי את הודעתך). זה נשמע מאוד מעודד. משום מה חשבתי שחייבים לתת משהו נוסף ורק חלב כבר לא יספיק.

לגבי ההנקה, מה זה "לא עומדת בקצב שלו"?
התכוונתי שאני חוששת שכדי למלא את צרכיו אצטרך להניק המון במהלך היום. האמת היא שאני בעצם מיניקה כבר כך די הרבה, אבל זה עדיין יותר רגוע מההתחלה כשזה באמת היה סביב השעון. יהיה לי קשה לחזור לקצב אינטנסיבי כזה. אבל נשמע שאתן בעצם אומרות ש
עם העלייה בגיל התינוק גובר ייצור החלב ומתייעל ומה שמעבר לכך - הערך הקלורי שלו ואחוז השומנים שבו עולה.

כך שזה נשמע שמספר ההנקות ואורכן לא בהכרח יגדל. עם זאת, קיוויתי כן להפחית את כמות ההנקות ולהתקבע על 2-3 ביום כשיתחיל להתרגל למוצקים, ובעצם בשמת את אומרת שזה לא ממש אפשרי כי הוא עדיין צריך בעיקר חלב?


אפשר גם לבשל בסירי ברזל ואז הברזל נכנס למרק.
את בטוחה שזה בריא? אמא שלי תמיד מזהירה אותי מסירי ברזל...

אולי זה בכל זאת לא יהיה כל כך נורא לתת בקבוק אחד של פורמולה במקביל להנקה ולמוצקים כדי שיקבל את הברזל ועוד ויטמינים מוספים משם? אני ממש לא מתלהבת מרעיון הפורמולה אבל אפשר אולי לראות בזה תוסף מזון שמיועד לכך שיקבל ברזל, ולא בסיס תזונה?

(ובסוגריים לבשמת - אני מבקשת שתמשיכי לענות רק אם באמת באמת יש לך כוחות וחשק. אם לא - את פטורה@})
תודה לכל מי שתורמת כאן מניסיונה, זה מאוד עוזר.

אולי זה בכל זאת לא יהיה כל כך נורא לתת בקבוק אחד של פורמולה במקביל להנקה ולמוצקים כדי שיקבל את הברזל ועוד ויטמינים מוספים משם?

אני הרחתי את הפורמולה (לא זוכרת של איזו חברה), והריח שלה נורא הגעיל אותי. היה לי קשה הרעיון לתת דבר כזה מגעיל לתינוקות שלי.
אני הנקתי ונתתי אוכל אמיתי מגיל ששה חודשים. בהתחלה ההנקה תופסת 100 אחוז, וזה לקח כל פעם (עם כל ילד) די הרבה זמן עד שכמויות האוכל הפכו למשמעותיות (לפחות ששה עד שמונה חודשים, כלומר עד גיל שנה-שנה וחודשיים).
עם זאת המשכתי להניק עד גיל שנתיים כל פעם, ולרוב על פי דרישה (הפסקתי להניק בלילה כשהילדים היו בני שנה, כי אני הייתי מותשת).

אני במקומך הייתי שואלת את עצמי אם אני הייתי מוכנה להיזון מהפורמולה המזינה הזאת. התשובה האישית שלי היא- לא (חוץ ממקרה של קטסטרופה, ושזאת האפשרות היחידה להינצל מרעב).
אם אין ברירה (אין חלב אם זמין בגלל סיבות שונות), אז אין ברירה.
אבל אם את מניקה, אז לדעתי עדיף בהחלט לטחון ולמעוך ממה שאפשר להכין בבית ולא להשתמש בפורמולות.
(אני בכוונה לא כותבת מה- תקראי פירוט בדפים המתאימים- בהתחלה לא פירות טרופיים, לא דבש, לא תבלינים, ועוד ועוד- לא כל מזון מתאים לתינוקות בתחילת אכילה).

היום ההמלצה היא לתת הכול הכול, מלבד דבש ומוצרי חלב (בגלל האנמיה הישראלית) מגיל חצי שנה. אני האכלתי את יואב (היום עשרה חודשים) ממש מהצלחת שלי והוא אכלן מצטיין. אוכל מוצקים יפה ויונק יפה.

תודה יוליקו ומיכל - אתן בעצם אומרות שהמשכתן להניק כמעט מלא בעצם הרבה אחרי גיל 6 חודשים אם כך. אני חושבת שפשוט לא ממש הבנתי את עניין החלב והמעבר למוצקים לפני כן. עכשיו אני מבינה שהאופציות הן או להמשיך בהנקה, או לתת פורמולה במקביל למוצקים. אבל אלו בעצם האופציות היחידות כיוון שחלב פרה לא ממש בא בחשבון ובעצם צריך עדיין הרבה חלב. איכשהו לא ממש הייתי מודעת לזה. כנראה שאצטרך להניק עוד די הרבה אם כך, אני מקווה שכולנו נסתדר עם זה...

שקטה, מקווה שיעודד אותך לשים לב, שכמו שכתבת בעצמך - אף שההנקה עדיין מלאה ויש הרבה הנקות ביום, משך כל הנקה מתקצר בדרך כלל. לא מדובר על ישיבה במשך 45 דקות רצופות וכעבור שעה הנקה ארוכה נוספת כמו עם תינוק פצפון.
פעמים רבות את יכולה למצוא את עצמך מיניקה 10 דקות ופותחת חלון של שעתיים-שלוש עד ההנקה הבאה, בייחוד אם בין לבין התינוק אכל כמה כפות מרק או חתיכת אגס.

שקטה, נכון שיואב עדיין יונק בלי עין הרע, אבל מגיל שבעה חודשים נמצא עם מטפלת שש שעות ביום ואוכל רק אוכל. הוא סרבן מטרנה ואני סרבנית שאיבות, אז זה הדיל שסגרנו. כשאני חוזרת הוא יונק יניקה ארוכה, אלא שבגילו זה בערך שבע דקות.

בקיצור, ההנקה מאודדדדדד משתנה. (על הלילות, לעומת זאת, עדיף לא לדבר.)

תודה רבה תפילה ומיכל @}


(על הלילות, לעומת זאת, עדיף לא לדבר.)
זהו שאני רואה שיש כנראה קשר בין כמות ההנקות ביום ובלילה, לפחות בשלב הזה שבו אני עדיין נמצאת - אם הוא יונק טוב ביום אז בלילה הוא למעשה לא צריך לינוק והוכיח את זה כבר תקופה ארוכה. ואני מקווה שזה ימשיך כך כי אני מעדיפה להקדיש לזה זמן ביום כמה שצריך ובלילה לישון טוב. בכל אופן טוב לשמוע שההנקות מתקצרות - גם אצלנו הן כבר התקצרו משמעותית. פחות מפריע לי לשבת איתו יותר זמן, פשוט קשה קצת שההנקות עדיין לא מאוד מרווחות ומאחר ולא נוח לי להניק לא בבית (אלא אם כן יש מיטה שאני יכולה לשכב עליה) זה די מגביל אותי ביומיום. הוא כבד מדי מכדי שאוכל להחזיק אותו על הזרועות ועד כה תנוחה של חצי עירסול שבה התינוק פחות או יותר על הברכיים לא ממש מסתדרת לנו. אולי גם זה יבוא בהמשך.

כשאת כותבת שהחלב מיוצר בגיל הזה על המקום, האם בגיל מאוחר יותר זה לא כך?
לא, להיפך: רק בשבועות הראשונים החלב מיוצר כל הזמן ונאגר במחסני החלב (בחלק התחתון של השד, מתחת לפטמה) כי ההנקה בהתחלה הורמונלית (תוצאה ישירה של הלידה, כך שגם אם התינוק לא יונק בכלל, המערכת ממשיכה לייצר חלב) והמערכת "לומדת" את התינוק ומתאימה את עצמה. בהתחלה מייצרת חלב לתאומים לפחות, אחר כך לומדת כמה תינוקות באמת יש שם ומה הדפוסים שלהם. פשוט, הרבה אמהות חושבות שזה תמיד כמו בהתחלה, לכן הקפדתי לכתוב "בגיל הזה".

ומצד שני שמעתי נשים מספרות שנאלצו להפסיק להניק כי ברגע שריווחו כך הנקות הייצור פחת מדי
האמת היא שיש פשוט שונות גדולה בין אמהות וגם בין תינוקות.
יש אמהות שריווחו "יותר מדי" וייצור החלב שלהן ירד מדי, אבל הרבה פעמים הבעיה היא שהתינוק קיבל בקבוקים ולכן לא רצה לינוק יותר. ולפעמים, זה הסיפור של האמא, כשבעצם "האמת" היא שהיא רצתה לגמול, או לא הבינה שהיא גומלת בפועל... (זה לא בא לבד, יש פה עוד גורמים, ואני לא ארחיב כי את לא שם כרגע).

עם זאת, קיוויתי כן להפחית את כמות ההנקות ולהתקבע על 2-3 ביום כשיתחיל להתרגל למוצקים
למה?
אחד הדברים שהאמהות שמסתובבות באתר הזה גילו, הוא שהספרים משקרים. מי סופר הנקות בכלל? את סופרת כמה פעמים ביום את שותה משהו או אוכלת משהו? יש פה תינוק. יש לו צרכים. הצרכים משתנים מתינוק לתינוק וגם מרגע לרגע וגם משבוע לשבוע. יש ימים נורא חמים או יבשים או מבהילים או שהתינוק מפתח איזה מחלה, ובימים האלה התינוק נצמד לאמא ורוצה לינוק כל היום, או סתם לעתים קרובות, או אולי יניקות ארוכות, לא חשוב מאיזו סיבה. ויש ימים (שאמהות רבות מתלוננות עליהם) שהוא בקושי יונק כי כל כך מעניין לו ויש המון אקשן, הוא מגיע אחת לכמה שעות לכמה שלוקים ואפילו מסובב את הראש תוך כדי, בשביל לא להפסיד שום דבר מהדברים המעניינים שקורים מסביב.
הנקה איננה "אוכל".
צריך להבין את זה.
הנקה היא "אמא". היא חיבור לאמא. לפעמים הוא צמא (החלב נוזלי). לפעמים הוא רעב (החלב הופך ליותר ויותר עשיר וסמיך מדקה לדקה). לפעמים הוא יונק כי הוא זקוק למציצה. לפעמים הוא יונק כי הוא זקוק להתקרקעות, לחיבור לאמא, להתחבר למטען של הסוללה שלו, כי הוא נבהל, כי הוא מתרגש, כי הוא מפחד, כי הוא רוצה להתחבא בסיטואציה הנוכחית מתחת לכנף של אמא. לפעמים הוא יונק כי הוא מפתח מחלה או חולה, והוא זקוק לנוגדנים שהמערכת החיסונית הבשלה של אמא מייצרת עבורו, כי המערכת החיסונית שלו "בחיתוליה" (-: וזקוקה לתמיכה של אמא.
בשנה הראשונה, החלב של אמא זה מה שמחזיק את הבריאות ואת ההתפתחות שלו, ובמיוחד את התפתחות המוח שלו. אם את מיניקה את בטח יודעת את זה. כל חומר אחר שתתני לו, יהיה נחות מחלב אם. לכן גופי הבריאות בעולם מקפידים כל כך לנסח, שהמזון המוצק בחצי השנה השניה לחיים אמור להוות "השלמות" בלבד. זה האקסטרה שמעבר להנקה.
בכל מקרה, היום כבר יודעים שכמות החלב נשארת אחידה לאורך כל השנה הראשונה, אחרי התקופה הראשונה הקצרה שבה ייצור החלב מתחיל מכמעט אפס ועולה לכמות שלמה. אם זה ליטר ליום אז זה ליטר ליום כל יום לאורך כל השנה הראשונה, מרגע שהגעת לייצור של ליטר ליום. מה שכן, היונק הקטן מתייעל מאוד ביניקה של הכמות הזאת. אבל הוא יכול לחלק אותה ביום ובלילה באופנים שונים, פה יש הרבה שונות בין תינוקות ויש המון גורמים שמשפיעים.

אם הוא זקוק ליותר, אז זה מה שנותן המזון המוצק.
תוספת קלורית.
וכאמור, התרגלות לאכול מכל הבחינות: איך אוכלים, איך ליהנות מאוכל, היכרות עם טעמים ומרקמים, וכו'.
זה לא בא עדיין במקום הנקה, כי אחרת הוא יקבל פחות מדי קלוריות-ויטמינים-מינרלים, פחות מדי שומנים, פחות מדי נוגדנים, פחות מדי עוד דברים.


אבל אלו בעצם האופציות היחידות כיוון שחלב פרה לא ממש בא בחשבון ובעצם צריך עדיין הרבה חלב
פורמולה היא חלב פרה...
אלא אם כן את נותנת תמ"ל צמחי על בסיס סויה, ומזה יש היום אזהרות חמורות כי פירוש הדבר לתת אסטרוגנים בכמות גדולה לתינוק קטן. ניו זילנד, למשל, אסרה על הכנסת תמ"ל צמחי למדינה בכלל. אין שום חיה בטבע שמגדלת גורים על סויה.

את מיניקה רק בשכיבה? 0-: מציעה לך להגיע למפגש לה לצ'ה בסביבתך, לראות אמהות אחרות וללמוד טכניקות נוספות. ואולי יש גם מפגשים באופניים בסביבה שלך, אמהות בחינוך ביתי או משהו. גם שם תוכלי לראות הנקה כחלק מהחיים ולא כאיזה פרוייקט מיוחד שמתאים לאמהות בשבוע הראשון אחרי הלידה.

שקטה, אני הסתובבתי עד לא מזמן עם כרית הנקה קטנה. באוטו, בתחתית העגלה, או בתיק אם הוא היה במנשא. מאוד הקל על חיי.

בשמת, המון תודה על התשובה המפורטת והמושקעת, ממש עשית לי סדר בראש. אני כמובן יודעת ש
החלב של אמא זה מה שמחזיק את הבריאות ואת ההתפתחות שלו, ובמיוחד את התפתחות המוח שלו.
וגם את כל מה שכתבת לגבי הצרכים האחרים חוץ מתזונה שמתמלאים בהנקה.

אבל לא ממש קראתי הרבה על הנקה לפני שהפכתי לאם, רק ידעתי שאני רוצה להניק כי זה הכי טוב לתינוק (אחרי שנים של קריאה בבאופן לא ממש יכולתי לחשוב משהו אחר...) ואת השאר למדתי תוך כדי תנועה אחרי שהוא נולד, ותמיד יחסית לשלב שבו הייתי. כך שלא ממש הבנתי לדוגמה שהמוצקים הם לא עיקר האוכל עדיין לכל אורך השנה הראשונה, חשבתי שיש תקופת הסתגלות של חודש חודשיים למוצקים ואחר כך זהו. אז טוב שאני מבינה עכשיו את כל זה לפני שאני שם.

_פורמולה היא חלב פרה...
אלא אם כן את נותנת תמ"ל צמחי על בסיס סויה, ומזה יש היום אזהרות חמורות כי פירוש הדבר לתת אסטרוגנים בכמות גדולה לתינוק קטן. ניו זילנד, למשל, אסרה על הכנסת תמ"ל צמחי למדינה בכלל. אין שום חיה בטבע שמגדלת גורים על סויה._
נכון...


את מיניקה רק בשכיבה? oh מציעה לך להגיע למפגש לה לצ'ה בסביבתך, לראות אמהות אחרות וללמוד טכניקות נוספות. ואולי יש גם מפגשים באופניים בסביבה שלך, אמהות בחינוך ביתי או משהו. גם שם תוכלי לראות הנקה כחלק מהחיים ולא כאיזה פרוייקט מיוחד שמתאים לאמהות בשבוע הראשון אחרי הלידה. flower

אני מניקה או בשכיבה או על כורסה שנוחה לי עם כריות מכל הצדדים... במהלך היום לרוב בכורסה ובלילה או כשאני רוצה להשכיב אותו לתנומה בשכיבה במיטה. באיזשהו שלב ניסיתי ואני עדיין מנסה לפעמים תנוחה של חצי ישיבה כזו (כלומר שהתינוק נמצא בחצי ישיבה - חצי שכיבה על הברכיים שלי) אבל משהו שם לא מסתדר לי למרות שכבר ראיתי מישהי אחרת מניקה כך ורציתי לקחת ממנה דוגמה. אפילו הזמנתי פעם את הדולה שלי מהלידה במיוחד כדי שתעזור לי להתארגן על תנוחה כזו, זה עבד יפה כשהיא הייתה אבל מאז לא ממש הצלחתי לשחזר... כרגע אני מחכה פשוט שהוא יגדל קצת ויחזיק את עצמו טוב יותר. כי הבעיה שלי היא שמצד אחד הוא עדיין צעיר ומצד שני הוא כבר גדול פיזית יחסית לגילו.
אני מבינה מה את אומרת לגבי מפגשים אבל מצאתי שגם אם מישהי אחרת מצליחה להניק בתנוחה מסויימת זה לא בהכרח יעבוד גם אצלי כי כל הפרופורציות אצלה אחרות והתינוק בגודל אחר... הבחורה שראיתי מניקה בתנוחה שרציתי לחקות הרבה יותר גבוהה ממני והתינוקת שלה קטנה בהרבה משלי אפילו שהם כמעט באותו גיל. בכל אופן אני כרגע בחו"ל אבל מתכוונת לעבור לארץ בסביבות פברואר. אולי אני באמת אחפש מפגש כזה כאן ואלך פעם אחת. אני פשוט קצת מתביישת וגם קצת עצלנית:)

שוב תודה שהקדשת מזמנך@}

מיכל, תודה @} יש לך במקרה קישור לכרית מהסוג שאת מתארת? כי לי יש כרית הנקה מהגדולות התפוחות האלה בצורת קרואסון וממש לא הצלחתי להשתמש בה אף פעם, אלא רק בכריות רכות כאלה ששוקעים לתוכן. מקווה שההסבר שלי ברור.

תודה, יונת@}

אז יש לי תפוחה ששוקעים בתוכה ממש קטנה, של מילגה והיא הייתה כרית החוץ שלי. עכשיו היא גם כרית הבית שלי.

הבעיה שלי היא שהחזה שלי ממש גדול ואני פשוט לא מצליחה, מבחינת קורדינציה, גם להחזיק תינוק, גם לפתוח חזייה, גם להחזיק ציצי. בקיצור, אין לי מספיק ידיים

בכל אופן אני כרגע בחו"ל
יש גם מפגשים בחו"ל - כמובן תלוי איפה (-: ממש שווה לצפות בהרבה אמהות מיניקות ולספוג הרבה תנוחות עד שאת מתחברת למשהו שיכול לעבוד לך. חבל לסבול...
בהצלחה!

תודה מיכל. כשדיברתי על כריות ששוקעים לתוכן התכוונתי לכאלה שהן בכלל לא כריות הנקה אלא סתם כריות רגילות לשינה.
כרית ההנקה שלי תפוחה כמו המילגה נראה לי אבל אולי היא פחות איכותית, יכול להיות שהמילגה עשויה מסוג של ממורי פואם? (memory foam) אולי לזה התכוונת כשאמרת ששוקעים לתוכה? כי שלי ממש לא כזו אלא פשוט תפוחה ונשארת כל הזמן באותה צורה והתינוק סתם מחליק ממנה... כך שהיא לא משמשת אותי בכלל. אולי באמת אני צריכה לחפש כרית הנקה יותר טובה, אם כי נראה לי שזה לא הכי פרקטי להיסחב עם זה כשיוצאים:/

בשמת תודה - בהשראתך החלטתי ללכת בקרוב מאוד למפגש הנקה קרוב אלי, מיד אחרי כריסמס. מקווה שזה יעזור לי לצאת קצת מהתקיעות.

שקטה,
רק רוצה לשתף אותך בהרגשה שלי
אני מאוד מאוד מבינה את מה שאת מתארת
בהרבה נקודות שתארת פה את מזכירה לי את עצמי.

אני ממש זוכרת את עצמי מנסה להיערך, ולתכנן, ולהתכונן.
בפועל, המציאות עם תינוקת היא כל כך דינמית שלמדתי להעדיף להשקיע את האנרגיה בללמוד, להבין ולהתחבר לאינטואיציה
הפשושה שלי לא קוראת תכניות (כולל תכנית לידה) ולא מתחייבת להתאים את עצמה אליהן.

רק אציין נקודה קטנה, בנוגע להנה: אני זוכרת את השלב שההנקה היתה לא כל כך זורמת בעבורי, ורק המחשבה שהיא תימשך עוד חצי שנה לפחות עד שאודי תהיה בת שנה - הלחיצה אותי
היום אודי בת שנה וחמישה, השבוע הפסקתי עם השאיבות, וכרגע אני עדיין מניקה, לפי דרישה.
בפועל, אני לפעמים מציעה לאודי לינוק יותר ממה שמתחשק לה: הרבה פעמים בא לה לינוק רק לפני השנה. אבל לי בא להתחבק איתה כך בעקסול כבר בצהריים אז אני מציעה לה, אבל היא לא תמיד רוצה.
ההנקה, אצלנו, הפכה למשהו קליל ונחמד בהרבה ממה שהיא היתה בגיל 4 חדשים.
ו...כן, גם אני בגיל 4 חדשים הייתי מאוד מסורבלת עם ההנקה
ישבתי רק בחדר סגור, ואם הוא לא היה זמין או חששתי שהוא לא יהיה זמין הייתי נכנסת ללחץ ולסרטים מול עצמי.

היום אני מחפפת חופשי. אם נוח לי - מניקה בכל פורום שיוצא. אם לא נוח לי - מבקשת מאודי להמתין או מאלתרת סביבה יותר נוחה
הכיף בהנקה ובשילוב של מוצקים הוא שאני כמעט לא דואגת לאודי לאוכל
גם כשיצאנו לשלושה ימים בקושי התארגנתי עם מה שניקרא 'אוכל לפעוטות'
היא אוכלת מה שאני אוכלת, ואם לא - יונקת. קרוב לאפס מאמץ סביב הנושא של 'האוכל של אודי'.

מציעה לך לקרוא קצת על המושג Baby Led Weaning, זו גישה מאוד אינטואיטבית להצגת מוצקים בלי למעוך ובלי לטרוח יותר מידי
אני עכשיו מאוד בענין של להיות אמא נהדרת בפחות מאמץ. ציל צול מדברת על זה בדף הבית שלה
את לא חייבת לאמץ את הגישה, אבל ניראה לי שכן כדאי שתדעי שיכול מאוד להיות שענינים שעכשיו די מטרידים אותך ואת רוצה להתכונן לקראתם ייפתרו כמו מעצמם כשייקרו במציאות
לי ההבנה הזו עזרה
שיחררתי

כך שלא ממש הבנתי לדוגמה שהמוצקים הם לא עיקר האוכל עדיין לכל אורך השנה הראשונה, חשבתי שיש תקופת הסתגלות של חודש חודשיים למוצקים ואחר כך זהו
רציתי להוסיף על הדברים הנפלאים שנאמרו כאן שזה מאוד משתנה מילד לילד..
אני כן הרגשתי לקראת סוף השנה הראשונה, אפילו החל מגיל 9 חודשים בערך שהאוכל תופס חלק נכבד מהתזונה שלו, הוא ינק המון ביום ובלילה ובנוסף אכל 3 ארוחות דשנות.
חברתי הטובה, שני ילדיה הגדולים עד גיל 10 חודשים בערך בקושי רצו אפילו לטעום ועכשיו התאומים שלה בגיל הזה אוכלים מלא מלא אוכל מוצק.

לדעתי צריך לזרום עם התינוק, להמשיך להציע לו בנעימות אם הוא לא מתלהב ואם הוא מראה רצון אז בכייף האוכל יכול לתפוס חלק נכבד מהתזונה לצד ההנקה.
כדאי לשים לב שמביאים לו אוכל טוב והרבה שומן בריא (אבוקדו, טחינה, שקדיה, שמן זית וכו').

תודה רבה קרן שמש על התגובה המעודדת @}
אני חושבת שיש אצלי מין שילוב קצת מוזר בין זרימה ורוגע מצד אחד, או בנוגע לדברים מסויימים, ולחץ או תחושה של איך עושים את זה בכלל לגבי דברים אחרים.
אני רואה סביבי המון אימהות שסוחבות את התינוק לכל מקום ובכל מצב ומרגישה שאני כנראה סוג של מוזרה כי אני מעדיפה להוציא אותו לטיול פעם ביום (לפעמים פעמיים, תלוי במצב) ובשאר הזמן להיות איתו בבית.
לא מתאים לי ימים שלמים של התרוצצות איתו ולא מתאים לי לנסוע איתו לחו"ל וכדומה, לפחות לא כרגע. אני מרגישה שאולי בזכות זה שיש לו את השגרה שלו והשקט שלו הוא ישן טוב ואוכל טוב רוב הזמן, ואני לא מרגישה שדחוף לי להוכיח לעצמי שהחיים שלי לא השתנו מאז שהוא הגיע, כי הם כן. זה כבר נושא לדיון אחר, אבל זה מה שקפץ לי לראש בעקבות התגובה שלך. בכל אופן עשה לי טוב לקרוא מה שכתבת ואני מקווה שכמו שאמרת גם דברים שכרגע מלחיצים אותי יסתדרו מעצמם עם הזמן. ואקרא על מה שהמלצת כשיהיה לי רגע פנוי (תודה שכתבת באנגלית, זה תמיד יותר קל לחפש חומר כך).

תודה אמא של מוש. יש לי תחושה שהתינוק שלי יהיה גרגרן לא קטן בבוא היום, אבל נחיה ונראה... עכשיו שהבנתי שההתרגלות למוצקים יכולה להיות הרבה יותר הדרגתית משחשבתי אני באמת אתייחס לזה אחרת.

ואני לא מרגישה שדחוף לי להוכיח לעצמי שהחיים שלי לא השתנו מאז שהוא הגיע, כי הם כן.
אהבתי!

בן ה-5 אכלן בררן ממש, אוכל בכמויות קטנות ומזלזל בפירות וירקות. מתוקים אנחנו מאוד מגבילים לו (או לפחות משתדלים). אני חושדת שהוא גם קצת אנמי, אבל לא מתחשק לי לדקור אותו על רקע החדש הזה. בשר הוא אוכל, אבל קצת (נניח קציצה ביום) אז אין טעם להכין לו סטייקים. מה כדאי לעשות?

לדפוק את הראש בקיר.
<זה מה שאני עומדת לעשות בקרוב כנראה אחרי התמודדות של עוד עשור נוסף על מה שאת מציינת.>

אבל ברצינות:
שקדים ואגוזים.
שייקים.
פרצופי ירקות בצלחת.
דגים.
מרקים עשירים.
טחינה ושקדייה וחמאת בוטנים טובה.
חביתות (אני מעשירה בשמנת מתוקה).
פשטידות.
החבאת ירקות מגוררים בקציצות, שקדים טחונים בעוגה (במקום חלק מהקמח) ושאר שיטות הסוואה בזויות.
שירים וסיפורים.
אכילה בחוץ, אכילה בחברה.
אולי משהו מזה יעזור... @}

אני רואה סביבי המון אימהות שסוחבות את התינוק לכל מקום.
כן. יש כמה כאלה, רואים אותן כי הן מסתובבות. מצד שני יש גם את כל אלה שלא עושות את זה ואותן לא רואים כי הן בבית:-)
לדעתי הן הרוב.
גם אני בקושי יצאתי בחודשים הראשונים (כשהייתי לבד אז רק פעם ביום לטיול וגם על זה לפעמים ויתרתי ורק ישבתי זמן ארוך בגינה) וגם לי היתה התמודדות עם להיות בסדר עם זה כי יש מן תפיסה שאפשר לעשות הכל עם תינוק בן כמה חודשים ואני הרגשתי שאני ממש לא יכולה.
בדיעבד כל כך ברור לי שההתנהלות הזאת עזרה לי ליצור את הביטחון והשקט שכל כך הייתי זקוקה להם בעקבות שינוי ההורות העצום כל כך.

_שקדים ואגוזים.
שייקים.
פרצופי ירקות בצלחת.
דגים.
מרקים עשירים.
טחינה ושקדייה וחמאת בוטנים טובה.
חביתות (אני מעשירה בשמנת מתוקה).
פשטידות.
החבאת ירקות מגוררים בקציצות, שקדים טחונים בעוגה (במקום חלק מהקמח) ושאר שיטות הסוואה בזויות.
שירים וסיפורים.
אכילה בחוץ, אכילה בחברה._
איזה רשימה מעולה.
תזכורת מצוינת גם עבורי (קטנטונת סרבנית פירות וירקות )
מוסיפה:
פירות קפואים, לרוב אפילו בררנים מאוד מתפתים.
להכין יחד אוכל, אצלנו כמעט תמיד נכנסים לפה מינימום שניים שלושה ביסים מסוגי מזון שבארוחות רגילות יזכו לסירוב מוחץ.

תודה, גוונים:) חשבתי שאני המאותגרת היחידה...
את באמת חושבת שהרוב עושות כמוני? זה לא שלא יצאתי איתו אף פעם לשום מקום חוץ מלטיול בפארק, אבל אני משתדלת לצמצם את זה למה שממש הכרחי. מדי פעם אנחנו גם לוקחים אותו לבית קפה קרוב לבית למשל או ליציאות קצרות אחרות. אבל לצאת ליום שלם בעיר ולהתמודד עם תחבורה ציבורית מפה לשם וגם להיות קשובה לצרכים שלו זה נראה לי פשוט לא כיף. אותו דבר לגבי נסיעות. אני פשוט תוהה קצת מתי זה ישתפר, כי מפחידים אותי שאחר כך יהיה יותר גרוע כשיתחיל לזחול וללכת...

אבל לצאת ליום שלם בעיר ולהתמודד עם תחבורה ציבורית מפה לשם וגם להיות קשובה לצרכים שלו.
את זה אני בטוחה שעושות רק מיעוט.
כמובן שזה לא מאוד משנה מה עושות הרוב, מה שחשוב זה מה שמרגיש לך נוח.
אני ממש מרגישה שצריך לצבור ביטחון בכל העניין הזה של הורות. זה כל כך מורכב! מה על ההתחלה, ברגע הלידה אמורים לצנוח עלי מהשמים כל המיומנות והידע והניסיון שכרוכים בגידול תינוק/ילד? זה תהליך...
ואני מאוד איטית (תמיד, בחיים, בהכל...) אז בכלל.. לקח לי המון זמן עד שצברתי ביטחון לעשות איתה/ן דברים מחוץ לבית.
בסוף הבנתי שמה שאני צריכה לעשות זה פשוט להפסיק להשוות את עצמי... (וזה קשה כי יש לי אחות שהיא בדיוק כזאת, נוסעת עם פעוט ותינוק מהצפון לירושלים, באוטובוס, עם תיקים ועניינים ואמנם לא תמיד נהנית אבל בהחלט ממשיכה לעשות דברים כאלה כל הזמן).

כי מפחידים אותי שאחר כך יהיה יותר גרוע כשיתחיל לזחול וללכת...
בעיני חד משמעית נהיה קל יותר.
ברגע שהם מתחילים ללכת היציאות מהבית הופכות פשוטות בהרבה, ואחרי שנגמלים מטיטולים עוד יותר וכשהם מתחילים לדבר אז זה כבר הופך להיות כיף ממש (לטייל בחוץ, מקומות המוניים לא כיפיים לי בלי קשר ועם הילדות עוד פחות).
כמות הציוד שצריך לכל יציאה הולכת ופוחתת, ככל שהם גדלים אנחנו כבר פחות חשות צורך לשמור ולהגן ולספק את התנאים המיטביים כל רגע וכל דקה, אם קר לתינוקי בן חודשיים נעשה הכל כדי לחמם אותו ולהגיע במהרה למקום חמים. אם קר לפעוט בן שנתיים, זה בסדר, לא יקרה לו כלום כמה דקות עד שנגיע... וכד'.
עכשיו אני כבר יושבת עם שתיהן בבית קפה (רק אני, לבד, אחת בת 3.7 והשניה בת שנה -10 חודשים) דבר שאם היית אומרת לי שאעשה כשהייתי רק עם תינוקת אחת בת חצי שנה הייתי מתקשה להאמין שיקרה אי פעם כי היה לי קשה ולא נעים ולא נוח לצאת איתה לבד אפילו למכולת.

תודה רבה גוונים, ממש עודדת אותי:)

דבר שאם היית אומרת לי שאעשה כשהייתי רק עם תינוקת אחת בת חצי שנה הייתי מתקשה להאמין שיקרה אי פעם כי היה לי קשה ולא נעים ולא נוח לצאת איתה לבד אפילו למכולת.

באמת קשה לי לדמיין את עצמי עושה כזה דבר לבד ועוד עם שניים... מעודד לשמוע שגם את היית פעם כמוני@}

תפילה לאם וגוונים - תודה. אכן רשימה מעולה וגם עוזר לדעת שיש עוד כמוני. אכן ניסיתי חלק מהדברים מהרשימה והם עובדים,לפרקים. גם לקחתי עצות טובות מהבלוג של צילי (ואני יודעת שמשהו מחלחל מאז ששמעתי את הקטן אומר "משהו טוב לבטן"... ). כרגיל, אני מודאגת שיש משהו שקורה בגן שמשפיע, ואין לי מושג מהו....

צריכה לפרוק
לא יודעת אם זה הדף הנכון,אבל זה דף של אמהות,אולי יבינו,או אולי יפנו אותי לדף נכון
אני בהריון מתקדם, עובדת מאוד חלקית מהבית (ממש קצת,מה שמצליח לי,כרגע אין לי הרבה עבודה,אני עצמאית), הגדולים יותר בגן ובבית ספר. חוזרים בצהרים.
בעצם, בפועל, בעלי מפרנס ואני בבית, והילדים בבית רק מהצהרים. אז אני כל הזמן מרגישה רגשות אשם על זה. ובכל זאת, עם זאת,אני מותשת וקשה לי. בעלי חוזר בערב, שוטף כלים בערך דבר ראשון (כרגע בקושי מסוגלת כי הבטן חוסמת אותי), הוא גם זה שעושה קניות כי אני לא מסוגלת לסחוב, וגם שוטף רצפה כרגע (עשיתי את זה גם עד לא מזמן,הפסקתי כרגע).
לפעמים הוא עושה קצת כביסה. זה משהו שאני כן מסוגלת לעשות,אז אני עושה לרוב. סדר וארגון, זה משהו שתמיד בעיקר אני עושה. וזה קשה לי,כי זה דורש התכופפויות שוב ושוב ושוב ושוב... אז נעשה פחות ויש יותר בלאגן.
אז אני מליאה מליאה רגשות אשמה על כך שהוא גם עושה המון וגם מפרנס. כל פעם שהוא מגיע ורוצה לצאת בערב שוב, או שיש לו חוג, לפעמים הוא גם צריך להשאר לפגישה בערב, אז קשה לי, ואני משתדלת לשתוק בגלל הר רגשות האשם הזה. ואם זה כמה ימים רצופים, שחלקם היו עבודה וחלקם היו פאן אז ממש קשה לי ולפעמים אני גם אומרת. היום אמרתי, הוא אמר שאני צודקת והיה צריך להשתדל לבוא מוקדם יותר.

וחשבתי על זה על האילמות הזאת שלי.שכל כך לא נוח לי בה.
שבעצם אני זו שממוסמרת לבית ולילדים והוא יוצא. אני גם מרגישה לא נעים לצאת כשאני כבר כן יוצאת (אני לא כל כך יוצאת,גם כי אני לא הטיפוס וגם כי לא נעים לי להשאיר אותו, וגם כי זה פשוט בלאגן. כולם נשארים ערים עד שאני חוזרת,כמעט כלום לא קורה).

ואז חשבתי היום על זה. שכשהוא חוזר הביתה הוא בעיקר עסוק בפן הטכני של הבית. כלים, ניקיון,פח וכו. או ממלא הוראות שלי אם אני אומרת. הוא לא יכין מעצמו ארוחת ערב לילדים אם לא אבקש. אני זאת שמתעקשת ומצליחה שיכנסו להתקלח ויכנסו למיטה לישון. הוא יכול לומר להם,אבל אין למילים שלו משמעות,זה לא קורה כשהוא אומר. (לדעתי אמירה לא מספיקה, צריך לעשות את זה פעיל יותר מאשר אמירה כדי לקבל שיתוף פעולה). האמת שגם הילדים תמיד פונים אליי בכל דבר, הולכים לחפש אחריי,גם אם אבא מולם. ותמיד 'רק אמא' יכולה לספק את התשובה המתאימה.
היום נרדמתי עם הקטנה (שישנה אך ורק איתי,אין מצב שאבא ירדים אותה. וכמעט אך ורק אני אקלח אותה, כי היא פשוט לא מסכימה אחרת). התעוררתי אחרי 23:00 ורק אז הילד הלך לישון (בן 7) וזה אחרי שהוא כבר אכל והתקלח כשאני עוד הייתי ערה.
וחשבתי שההאנרגיות שאני משקיעה עם הילדים פי אלף יותר קשות לי מאשר לנקות,לסדר,לשטוף, ואני בעצם זו שנשאבת לשם כל פעם, והוא זה שנשאב לבית. אז הוא בחלק היותר קל מבחינתי. רק מה, את החלק של הבית שנעשה רואים בעיניים, כיור מלא עכשו הוא ריק, פח מלא עכשו הוא ריק וכו וכו. אלה דברים שכן סרים למרותו במידה כלשהי. מה שלא קורה עם הילדים בלי יצירתיות גדולה והמון אנרגיות נפשיות.
ואני לא אומרת כלום, כי אני כל היום בבית, וכי אני מרגישה שהוא עושה המון.
מה מפריע לי בכל זה. שאחרי כל זה אני עם הר רגשות אשמה פלוס מותשת.

אפשר גם לבשל בסירי ברזל ואז הברזל נכנס למרק.
אשמח לשמוע על זה עוד
איפה קונים סירים כאלה?

אני מול בעלי, את בהריון מתקדם! מה שאומר שזמן המנוחה הזה בבוקר ממש חיוני לך ובעולם מתוקן כל הנשים בהריון מתקדם היו נחות כל בוקר. חוץ מזה, ממש עוד רגע יצטרף תינוק למשפחה ואני לא יודעת איך התינוקות שלך, אבל שלי לא מאמינים במנוחה לאמא.

אם את מניקה, עוד רגע הכול יתהפך. הוא יישן בלילה ואת לא ונראה לי שהזומביות המתלווה למצב תחסל כל אפשרות לרגשות אשם.

דבר אחרון: מותר לך לדרוש שנוסף על כל עבודות הבית ישתתף יותר בהשכבות הערב. מותר לך גם לא, אם המצב כמו שהוא כן נוח לך ברוב הערבים, אז זה נראה לי חלוקה הגיוניות שאחד דואג לבית ושנייה לילדים.

בכל מקרה, באמת בקרוב הרי הכול ישתנה. את תהיי יותר ופחות גמורה (את לא זוכרת?) וממוסמרת לתינוק חדש ובעלך יאלץ ללמוד לטפל בגדולים פשוט כי לא תהיה ברירה.

אני ממש מבינה אותך.. ... אני גם בהריון ועם ילד קטן איתי בבית עובדת מעט ומרוויחה איזה 1500 שח בחודש..... לא יצאתי לעבוד עד עכשיו כדי לא לשלוח את הילד למסגרת שכל כך לא רציתי היום כבר לא יקבלו אותי לשום עבודה כי יש לי בטן.... ובעלי מלבד העבודה הקבועה משתדל לקחת עבודות מזדמנות כדי להגדיל מעט את ההכנסה..... אני מלאה רגשות אשם על כך הוא כל כך עייף מכל זה.

העומס על זוג עם תינוקות/ילדים צעירים הוא גדול מאוד, ולדעתי מופרז.
לדעתי חבל להפנות את התסכול מהעומס אחד כלפיי השני או אחד כלפיי עצמו, כדאי להיות ביחד מול זה, לזכור שאף אחד מכם לא יכול לתפקד באופן מושלם מול מצב כזה, ואולי למצוא ביחד פתרונות יצירתיים.
העיקר לזכור שאין אשמים ולתקשר באהבה סביב הקושי הזה.

אני מול בעלי יקרה,
בשני ההריונות הראשונים שלי הייתי שאקלית ואפילו נסעתי באופניים בירושלים. בהריון השלישי הייתי יותר בסגנון רכיכה...
הריון שלישי הוא לפעמים קשה יותר, למרות כל העזרה. פשוט לשחרר רגשי אשם ולדייק יותר את העזרה שאת צריכה, כולל עזרה עם הילדים.

בשיטת הכריך:
חלק א׳- הכרה במאמץ שלו: תודה חמוד שלי שאתה כל כך מבין ועוזר. ההריון הזה מאוד קשה לי פיזית.
חלק ב׳- מה את רוצה- תוכל לעזור לי עם הילדים? זה סוחט אותי עכשיו. חשוב לי שהילדים יאכלו בזמן וילכו לישון לפני שמונה וחצי, ונורא קשה לי לטפל בזה, תוכל לעזור לי בזה?
חלק ג׳- שוב תודה. אתה משקיע המון. זה מאוד עוזר לי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם את מניקה, עוד רגע הכול יתהפך. הוא יישן בלילה ואת לא ונראה לי שהזומביות המתלווה למצב תחסל כל אפשרות לרגשות אשם.
לא חושבת. זוכרת שהרגשתי את זה גם כשהיו לי תינוקות קטנים והייתי איתם בבית. ואז היו בינינו מריבות על זה. "את כל היום בבית, למה הבית נראה ככה. איך זה שהכלים בערמות בכיור ואין כביסה" משהו כזה.


את תהיי יותר ופחות גמורה (את לא זוכרת?) וממוסמרת לתינוק חדש ובעלך יאלץ ללמוד לטפל בגדולים פשוט כי לא תהיה ברירה.
לא רואה את זה קורה עם הקטנה (שתהפך להיות אחות גדולה לתינוק כשאלד). איכשהו היא יותר בקיצוניות ממוסמרת אליי מאשר אחיה הגדולים בזמנו. בעלי פשוט מתייאש ומעביר אותה אליי כל פעם מחדש. או מסיים רבע עבודה ואז מעביר אותה אליי. (למשל, אם הוא קילח אותה זה כבר מעבר לדמיון לצפות, ואז להלביש, לצחצח שיניים ולהרדים + כל המריבות על הדרך - זה אני.
היום אמרתי לו שהוא מקלח אותה ויהי מה. בהלבשה הוא קרא לי. אמרתי שיסיים הכל. היא לא נתנה לו. נשארה בתחתונים וגופיה, ובסוף אני הלבשתי (מילא שזו עבודה פיזית של התכופפות בשבילי שזה כבר קשה, היא פשוט מתישה, שום דבר לא טוב בשבילה. לא איך שהחולצה מולבשת, לא הגרביים. פתאום החולצה לא טובה וכו וכו. שעה. ואז פתאום היא רעבה שוב). בצחצוח שיניים (שהתבצע כמעט בתשע - שעה מאוחרת מדי! היא צריכה לקום למחרת) היא אמרה שהיא עייפה. אז אמרתי שאבא ירים אותה (לפחות זה היא מבינה שאבא יכול לעשות ואמא לא. אז זו נשארה ההתמחות שלו). עשתה הצגות בסוף הוא הרים אותה והשאיר אותה לבד לצחצח (היא ממש לא בגיל של לצחצח לבד).
מעבר לזה, הילדים רבים ללא הפוגה. דיבורים, מכות, הצקות. כל הזמן קוראים לאמא, גם אם אני בחדר השני ואבא שם ליד. הוא בכלל לא מתערב, ואני לא בטוחה אם זה כי הוא מצפה שאני אעשה את זה ופשוט מתעלם מהסיטואציה. או שלדעתו לא צריך להתערב פה בכלל כי הם יסתדרו (שדוקא את האופציה הזאת אני מקבלת, גם אם לא תמיד אני אסכים). האמת שמעניין לשאול אותו מה מניע אותו במקרים האלה. לא בטוחה שתהיה לו תשובה ברורה קוהרנטית (בדומה לכל הטיפול ההורי שלו, האמת)

אוף. עייפתי. מפחדת מה יהיה אחרי הלידה. לא מאמינה דברים יהיו שונים בהרבה. זה הרי לא ילד ראשון שמצטרף למשפחה. מאמינה שהוא ישאר בתחום הטיפול בבית,בכלים, בכביסה, בניקיון, וישאיר לי את ההתעסקות עם הילדים. אלא אם כן אני ממש ממש ממש מתעקשת להעביר לו. או אם אני נעלמת מהבית, מה שלא יקרה עם תינוק.


העיקר לזכור שאין אשמים ולתקשר באהבה סביב הקושי הזה.
איך עושים את זה? איך מתקשרים את זה. לא נראה לי שהוא מבין, רק שקשה לו שהוא מרגיש שהוא עושה הכל.
את צודקת. באמת אין אשמים והוא באמת אכן כן עושה. אבל זה משאיר אותי בסוף לבד עם הילדים. וגם במצב של הוא עשה הכל כי את התוצאות שלו רואים,ואני עשיתי כלום, כי 'רק' טיפלתי והתעסקתי עם הילדים.

בשיטת הכריך:
שיטה יפה

האם בכלל לצפות לקבל הכרה על מה שאני כן עושה. שאפילו אני כנראה לא מתייחסת אליו מרוב שזה חמקמק כי אין תוצאות ברורות?

כמה ימים אחרי לידה
הוא חוזר הביתה מוקדם בימים אלו כי אני עוד מתאוששת. הכל כואב בטרוף. גם ההנקה. ואני חלשה.
לא מוכנה להשאר לבד עם הילדים הגדולים יותר.לא מסוגלת.
אחרי שלא ישנה לא בלילות ולא בימים, והוא יודע את זה

שואל:עשית כביסה?
אני:לא.עוד לא אכלתי היום (הצלחתי לאכול בננה.זהו)

לא קילחתי את התינוק היום כי אני פשוט חלשה מדי. בסדר. ממש לא נורא,מה כבר מתלכלך בו.

אבל יש פה פער ענק בהבנת היכולת שלי. וזו לא לידה ראשונה. אני מפורקת פיזית כרגע. (האמת,יותר כאובה וחלשה מלידות קודמות)
איך מתגברים על הפער הזה?

יכול להיות שצריך להגיד לו באופן מפורש, to spell it out: אני מפורקת פיזית כרגע, בבקשה תטפל בי ובבית עד שאחלים. אני במצוקה וצריכה שתציל אותי.
לפעמים באמת אין להם מושג, הם באמת לא רואים, בלי כוונה רעה.

יכול להיות שצריך להגיד לו באופן מפורש
וגם להפוך את זה לעניין של שניכם.
למשל ככה - אנחנו צריכים עזרה דחופה. כל מה ששנינו לא יכולים כרגע לעשות צריך להיעשות על ידי מישהו אחר בתשלום או שלא (למשל, אם את כבר מזהה בני משפחה שיכולים לעזור).
כל הדיבור צריך לעבור ללשון רבים. המצב הפיזי שלך הוא לא משהו פרטי ובטח לא אחרי לידה.
כלומר, אם לדייק את מה שיונת כתבה דרך המסננת שלי - את לא במצוקה והוא לא צריך להציל אותך. שניכם במצוקה וצריכים לחשוב על דרכי ההצלה שלכם.

אם אני לא מספיקה את העבודה שלי וחייבת עזרה ביום שבו אני עם הילדים אז סביר שאומר "תציל אותי". אבל גוף אחרי לידה הוא מצוקה משותפת והשפה היא דרך להתחיל להסביר את זה. רק שבשביל זה גם את צריכה לראות בזה מצוקה משותפת ואני יודעת שלא תמיד זה פשוט...

תרגישי טוב

אלמונית, מוכר מקרוב. כואב ועצוב. לדעתי ומנסיוני מסכימה מאד עם יונת וגם: קחי עזרה בתשלום (ממה שכתבת מניחה שאין לך עזרה אחרת). עזרה=הזמנת אוכל מוכן, נערה/בחורה שתבוא לשעתיים ביום לעשות כביסה, כלים וקצת סדר. אולי אפילו אמבטיה לתינוק? אני עד גיל חצי שנה הזמנתי 3 פעמים בשבוע נערה בת 14 אז שתחזיק את התינוק אחה"צ. זה היה כל מה שהיא עשתה-החזיקה אותו על הידיים (: כשעתיים וחצי כל פעם. זה שינה את חיי. עזרה עזרה עזרה. כל כמה שיש לך כסף להרשות לעצמך. בהנחה שהמצב הכלכלי סביר הייתי לוקחת אפילו הלוואה אם צריך בשביל לממן את זה. את הבעיות עם הבעל יהיה זמן לפתור. כרגע את צריכה שיטפלו בך ויעזרו לך ולא ישאירו אותך לבדך.

ועוד משהו בעקבות צלצול. לא כל הגברים מצליחים להבין שזו בעיה משותפת. שניה אחרי לידה זה לא בהכרח הזמן לגרום להם להבין (אלא אם כן זכית בבן זוג מהיר תפיסה). לדעתי כדאי לצאת כרגע מנקודת ההנחה שאף אחד לא יבוא להציל אותך אבל יש הרבה שאת יכולה לעשות כדי להציל את עצמך. וזה שווה כמעט הכל. שיהיה לך המון בהצלחה ובהנאה מהתינוק החדש.

לא כל הגברים מצליחים להבין שזו בעיה משותפת.
לא כל הגברים מסכימים זו בעיה משותפת. אני חושבת שחשוב מאוד להבדיל בין אי הבנה לאי הסכמה. גם כי זו נטייה אנושית כללית, להניח שאם הוא רק יבין הוא יסכים איתי. וגם כי אני רואה הבדל גדול ועצום ורב בין גבר שלא מבין, לבין גבר שמבין באיזה מצב רע אישתו נמצאת וחושב שזו בעיה שלה ולא הבעיה שלו.

אלמונית יקרה,

כל מה שאמרו מעלי יכול לעזור המון:
לדבר איתו ולהגיד מדוייק, זה מצב משפחתי ולא ׳בעיה׳ שלך, להזמין עזרה (גם נערה מאוד צעירה יכולה לתפעל את הילדים ולהחזיק תינוק, וזה יחסית זול!), ואפילו עזרה בתשלום יותר גבוה. אפילו עם הלוואה. זה לא לתמיד!

מה עוד?
לשתף את החברים/ חברות/ שכנים/ משפחה:
עזרה בלקנות דברים, אפילו משלוחים באינטרנט, או שיכינו אוכל ויביאו. את תחזירי להם את הכסף, אבל הטרחה תמנע ממך.
או למצוא את העזרה בתשלום. נניח: השכנה מצליחה לתאם עם נערה שתבוא לעזור= חסכה לך בירורים ותיאומים.
מחברים טובים שבאים הייתי מבקשת שירחצו כלים, שיפנו מדיח, שיטאטאו רצפה במטבח/סלון, שיכינו לי חביתה+סלט (דבר אחד או שניים מכל אחד, ולא הכל מאורח אחד!).
זה נורא עוזר, וגם משמח את החבר הטוב שלא העז להתערב יותר מדי.
תחשבי מה את היית עושה בשביל חברה טובה ואם היית שמחה לדעת איזו עזרה נקודתית היא צריכה. זה בדיוק מה שתרשי עמך לבקש.
וגם (זה לא אופטימלי, אבל מאוד עוזר לנוח) להשתמש ב׳ביביסיטר׳ מחשב/טלוויזיה: שיראו סרטים ויתנו לך לנוח (הגדולים, לא התינוק). הם לא ימותו מזה, ואת תוכלי לנוח.
עוד משהו:
לבקש מהורים של חברים של הגדולים שיקחו אותם מבי׳׳ס, ויחזירו אותם בערב אחרי ארוחה, מקולחים אם אפשר....(ואז לשים בגדים להחלפה בבוקר בתיק+ מברשת שיניים).
אני כאמא שמחתי לעזור ככה לאמא אחרת, והילדים שלי שמחו לחברים למשחק. תלוי בילד, זה יכול אפילו להקל על האם המארחת.

הרבה בריאות ואושר לך.

איך מתגברים על הפער הזה?
סליחה על הקצרנות, מקווה שייצא לי מובן, אני פשוט עם תינוקת קטנטנה גם, אבל -
אני מציעה גם (בנוסף, מסכימה עם מה שכתבו לך) את הרעיון שלא חייבים להתגבר על הפער, במובן זה שגם אם הוא לא רואה את הדברים כמוך, עושים את הדברים כפי שהחלטת, למשל הוא חוזר מוקדם ומטפל במשימות שאת לא מגיעה אליהן. נשמע שהוא מוכן לזה (?)
את ההכרה והאישור לקושי אפשר לקבל במקום אחר, וגם מעצמך

מה שטלי אמרה. זו נקודת פתיחה מצוינת למי שרחוק לה מדי מה שאמרו החכמות שמעל. מניסיון.

מציינת ביובש שההצעה שלי לא כוללת שום גישור על פערים או ציפייה שבן הזוג יבין. ההצעות שלי הן תמיד פנימה ולא החוצה.
נדרש מיצוב פנימי אחר כי ממילא רק ממנו יהיה אפשר:
לקחת עזרה בתשלום (בכל הכבוד, זה גם לא כסף פרטי שעושים בו מה שבא)
לקחת הלוואה אם אין כסף (על אחת כמה וכמה)
לשתף אחרים באופן לא קורבני שבאמת מייצר עזרה קבועה מאנשים אוהבים

השפה השונה היא דרך להתחיל לשחק ברעיון הזה בינך לבינך כי יהיה קשה מאוד לרצות להוציא כסף משותף על בעיה שאת חווה כפרטית לך. אני מאחלת לך שבן זוגך, במידה ואינו מתכנן לעשות יותר, יהיה מאוד קל עם הכסף וקניית העזרה. אבל אם לא, להזכיר ולהתעקש על כך שבו בעיה משותפת - עוזר. וגם מסביר למה אולי תבחרי לעשות דבר כזה גם ללא הסכמתו.

אני בעד נשימה עמוקה, ראייה של הבעיה הזו באור רחב, ודיאלוג זוגי שפותר אותה לא משנה איך. קודם כל איך.
אבל בואי לזה מתוך עמדת מוצא שזו לא בעיה פרטית שלך ושזו בעיה דחופה בצורה קיצונית. אין הזדמנות שנייה להחלים היטב מלידה. כל התיקונים הם טלאי על משהו וככה זה מרגיש. מניסיון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה לכן
באמת זה מה שאני צריכה. הכרה בצורך הזה להחלים היטב. והתמיכה הנשית הזו מחזקת.

את הרעיון שלא חייבים להתגבר על הפער, במובן זה שגם אם הוא לא רואה את הדברים כמוך, עושים את הדברים כפי שהחלטת, למשל הוא חוזר מוקדם ומטפל במשימות שאת לא מגיעה אליהן. נשמע שהוא מוכן לזה (?)
כן. הוא מוכן לזה. מה שצריך ומה שאני מבקשת הוא עושה.
קשה לי הפער בהבנה שלו. ממש קשה. כאילו רוצה שהוא ידע לבד. שלא יצפה בכלל. אבל אולי זה באמת מיצוב פנימי כמו שאתן אומרות.

אנחנו גם מקבלים עזרה בבישולים, וגם קצת עם הילדים (הלכו קצת לחברים השבוע). ואמא שלי תבשל לי ואקפיא אוכל.
וכרגע עוד יש התלהבות מהתינוק אז הגדולים עוד רוצים להחזיק ולשמור עליו. שזה דוקא עוזר. (עד שימאס להם)
אבל, בנוסף, כרגיל, הם רבים המון ביניהם. מתיש אותי להתמודד עם זה. ובכלל עם כל ההתנהלות איתם, לכן צריכה שבעלי יהיה.(הוא די מתעלם,האמת)
וכן,אני מרשה לראות סרטים במחשב כרגע כי זה עוזר לי. (לפעמים גם זה גורם למריבות או עושה אותם היפרים)
ויש ילדה אחת 'דוקא'י עוד מההריון. וההתנהלות מולה דורשת המון המון כוחות.

ויש דברים שאני מתעלמת כי לא יכולה לטפל בזה. ממריבות אני לפעמים מתעלמת. אתמול לא שמנו לב והבן אכל לאחותו את האוכל שהיה אמור להיות שלה ונגמר ולא נשאר עוד ('בכוונה' ברור. "כי היא עצבנה אותו". סיבה מצויינת).
או מהבלאגן בבית. מתעלמת בכוונה. שומרת על הכוחות שלי כי אין לי כרגע. אפילו שמשתגעת מהבלאגן.

כביסה וכלים בעלי עושה. חלק מכניס בבלאגן לארון. חלק נשאר בגיגיות. המון כביסה. המון בגדים. חורף. תינוק.

ותינוק יונק ויונק ויונק. או בוכה
האמת שלא היה לי כזה אחד עד כדי כך.

תינוק שבוכה כללל הזמן
מה עושים??
או בוכה או יונק. אלה שתי האפשרויות
אם היה ילד שכל היום בידים,עוד בסדר. אבל ידים לא מספיק לו. צורח גם בידים. רק לינוק הוא רוצה
(העליה במשקל תקינה)
אמא לא ישנה כמעט ככה. בשכיבה יותר כואב לי להניק, הוא פצפון ולא אוחז טוב. מניקה בשכיבה ואז משלמת על זה מחיר שהפטמות כואבות כל כך.
עוד לא חזקה מספיק כדי לשים מנשא. בכלל, די חלשה מהלידה, קשה לי לעמוד ולהתהלך הרבה זמן.
לא עוזר שאבא מחזיק אותו. הא צורח את נשמתו אצלו. גם אצלי, רק אם אני מניקה לא.
מניקה שני צדדים. רגוע/נרדם בין 3 ל10 דקות. ושוב.. ושוב.. ושוב.. לפעמים,פעם ביום ישן 45 דקות. מדי פעם ישן בידים 20 דקות אחרי הנקה ואז צורח שוב. או ישן איתי מחובק במיטה קצת.
ואין שום טווח אצלו. בשניות מגיע לצרחות אימים, אחרי דקה של רוגע. אין איך להרגיע אחרת.
וכל דבר קשה לו. החלפת טיטול-צורח שמורידים מכנסיים. הלבשה-צורח.
פשוט כל היום צורח. מרגישה שכבר הפסקתי לשמוע

אז אבא עושה את כל השאר שזה המון. ילדים גדולים וכביסה (וכביסה וכביסה..) וכלים ולארגן בית ולנקות. ואני מופקדת על הקטן.
מה אפשר לעשות? בקושי אוכלת ולא ישנה.
וקשההה

אולי יש איזה דף מתאים?

אוי, פלונית יקרה, קשה.

בדקתם אם יש לו לשון קשורה?
בכורי ינק המון, והיה לי מאוד קשה להניק אותו בשכיבה עד שגדל (כולל תפיסה לא אופטימלית וכאבים עזים בפטמות).
נעזרתי ביועצת הנקה מעולה (יועצות בינוניות לא שינו כלום), וזה שיפר המון.
בדיעבד, אחרי הנקת שתי אחיותיו, אני חושבת שיש לו לשון קשורה שלא אובחנה, ולכן היניקה היתה ארוכה ולא יעילה, וגם מכאיבה.
כלומר: הוא יונק מספיק זמן (אפילו שעה ויותר!) ולעיתים מאוד קרובות ולכן ניזון מספיק. אבל הוא עייף ועצבני וחושש להתרחק ממך.
אני מאוד ממליצה לבדוק עם מומחים מופלגים בעניין.

בקשר לבכי: יש ויש תינוקות ובכלל בני אדם מכל הסוגים.
בכורי היה צורח שניה וחצי לאחר שסימן שהוא רוצה לינוק (ליקוק אגרופים), ולעיתים קרובות לא הספקתי להרים את החולצה לפני הצריחות. אני נורא מבינה אותך. לפני כמה חודשים התארחו אצלנו חברים עם תינוקת מתוקה כזו. מאוד קשה.

באמת זו משימה משפחתית להצליח להחזיר אותך לבריאות. את עושה מה שאפשר וגם בעלך וזה מרגיש לא מספיק. כל מה שאת עושה הייתי ממליצה לך לעשות ממילא, כולל לפתח עיוורון מלא לדברים כמו לכלוך ובלגן. וכולל לבקש מחברות או בני משפחה לנקות ולסדר, או לשלם למישהו לעשות את זה. וכמה שיותר תמיכה ועזרת חברים ושכנים עם הילדים הגדולים.
בשבילך הכי חשוב זה באמת לישון ולאכול, ולנוח.

מזכירה שוב לברר על לשון קשורה.
אני שולחת לך חיבוק ענק.

נשמע סיוט.
הייתי מבקשת מאנשים אחרים לראות אותו ולהגיד מה הם חושבים: אמהות מנוסות, אחות, רופאה, מטפלים.
קשה לדעת דרך האינטרנט...

ממש נשמע סיוט.
הייתי מזמינה יועצת הנקה. יכול להיות לשון קשורה או משהו אחר. אולי ריפלוקס.
וגם נבדקת אצל רופא ילדים שמבין שיש פה משהו מעבר ל "ככה זה תינוקות"
אפשר גם לנסות טיפול קרניו סקרל.
יש לך כדור פיזי? זה עוזר לתת תחושת תנועה בלי לעמוד ממש...

לא כתבת בן כמה התינוק, האם המצב הזה מיום הלידה, האם עבר טראומה כלשהי או ברית מילה לאחרונה.
מה המזון שאת אוכלת ? הייתי מורידה במיידי חלב על כל מוצריו.
מצטרפת כמובן לעצה להעזר בבעלות נסיון עלהן את סומכת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה מהרגע שהוא נולד
כבר בזמן שהיינו בהתאוששות בחדר לידה בכה הרבה, ובמחלקה כל הזמן בכה וינק וינק וינק ממש בשעות הראשונות (רגילה שהם קצת ישנים מיד אחרי הלידה)
הוא פצפון. עברנו את הברית. עוד אין לו כמעט פזמ בעולם. חדש חדש.

היום איכשהו היה טיפה יותר טוב. עדיין ינק המון אבל לפחות בין לבין גם ישן קצת בידים ולא רק צרח. אפילו ישן טיפה בעריסה, הנחתי אותו על הבטן לידי והשגחתי. והשתחררו לי הידים לזמן קצר עד שהתעורר.

שוקלת ללכת לאוסתיאופת. אמרו לי שזה עוזר.
אני פשוט כל כך לא מרגישה טוב בעצמי שכל תכנון או יציאה זה טיפוס על הר עבורי.

דוקא לא היתה שום טראומה בלידה. לידה קצרה טבעית בלי אפידורל. עבורי חוויה מאוד חיובית. אבל ההריון היה קשה. לא בסיכון או משהו,פשוט מאוד קשה לי פיזית.

אז זה מצמצם למי שיכול לבוא אליך הביתה. יש הרבה מטפלים שיעשו את זה, יש גם רופאים שיעשו את זה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי התחלה של כיוון
כמה טרוויאלי אולי שזה נשמע,שזה קשור בשינה. שהוא לא מצליח לישון ולכן צריך לינוק כל הזמן כי זה עוזר לו לישון. או שהוא צורח. זה חוץ מזה שהוא רגיש מאוד לכל דבר.
אני הרי בבית ויש ילדים פה שמנסים לשחק איתו. והוא ער כל הזמן, זה לא הגיוני לתינוק קטן.
אז הוא ישן אחרי הנקה 10 דקות ומשהו מעיר אותו. ואולי בעצם צריך לנסות להחזיר אותו לישון, או לנסות למנוע את ההתעוררות לגמרי.
היום ישן קצת יותר (בידים). וגם אתמול היתה לו אפיזודה כזו. ואז היתה לו גם עירות שקטה קצרה מאוד ללא בכי.
צריכה עוד לעקוב אחרי זה ולנסות
אשמח לעיצות מניסיונכן

הלוואי וכבר אתחזק מספיק כדי ללבוש מנשא. מרגישה שזה נורא חסר לי

אני חושבת שאמא אחרי לידה ותינוק קטנטן רגיש זקוקים גם יחד להרבה שינה.
הקטנטנים שלי ישנו עלי בימים עד שבועות ראשונים. ממש על הבטן והחזה שלי. אפילו ליד במיטה זה הרגיש להם רחוק מדי, והם היו מתעוררים.
שנתי קלה ולכן זה לא הרגיש לי בעייתי מבחינה בטיחותית. אני לא יודעת איך את עם הרעיון הזה.
אני ישנתי על מזרון על הרצפה, אז לא היתה סכנת נפילה גם אם התינוק נרדם ויצאתי לשירותים או להתקלח.
צריך לשים לב למה שקורה מבחינת כלי מיטה, כי תינוק קטן עלול להסתבך בין השמיכות והכריות ולהחנק.

בזמן ערות טוב להיות קצת באור ושמש (אפילו רק דרך החלון), אבל אם אפשר להיות לבושים מספיק וממש להיות באויר החופשי, אפילו במרפסת, זה טוב.
כשחוזרים פנימה אפשר לסגור תריסים ולנמנם בחושך. לפעמים מוזיקה שקטה ממסכת קולות אחרים.

ודרך אגב... יכול להיות שהוא גדל ומשתנה!

אולי להלביש עוד שכבה?

אצלי בכל אופן, אם אני אוכלת מוצרי חלב , מצליבים, קטניות או פרות הדר היונקים מאוד חסרי שקט.

כבר אתחזק מספיק כדי ללבוש מנשא.
תיזהרי על רצפת האגן שלך.

התינוק שלך הרגיש אותך עוד מהבטן. קשה לך ולכן קשה לו. את מרגישה לא מובנת ולא נתמכת והוא מרגיש אותך.
לכן, גייסי לך אהבה, חום, הבנה, תמיכה. יופי שאת פה כי אנחנו מבינות אותך עד קצה הזרת הקטנה שלך, מכל הבחינות.
אז שולחת בינתיים וירטואלי. תגייסי כל עזרה מכל סוג, וחוץ מזה תמיכה, תמיכה, תמיכהההההההההה.

בשמת - את חושבת שכדאי לחכות עם מנשא עד שרצפת האגן משתקמת?

את חושבת שכדאי לחכות עם מנשא עד שרצפת האגן משתקמת?
הי הי זו לא היתה שום המלצה כללית!
כתבתי פה ספציפית לאמא שכותבת פה, שנמצאת בבירור במצב פיזי ממש חלש ולא טוב.
זה לא שאני ממליצה "לחכות עם מנשא", כי ממילא אם כבר לוקחים את התינוק אז עדיף במנשא - בתנאי שמדובר במנשא טוב ומתאים, שקושרים בצורה נכונה ומתאימה! מנשא בגיל כזה הוא רק מנשא צד (סלינג מסוגים שונים) שהתינוק מעורסל בו, כי הוא לא מחזיק את הראש ואסור שיהיה במנשא שמעמיס על עמוד השדרה שלו. והוא צריך לשבת טוב על גוף האם ולא נמוך מדי, אחרת גם לה זה גורם נזק אורתופדי.

לכן בגיל הפיצי הזה, עדיף להחזיק את התינוק בתנוחת גרעפס, שעון על הכתף עם הבטן מחוממת על ידי הצמידות לגוף האם, או בתנוחת "נמר על העץ" (שם מגניב שלמדתי פה באתר) על אמת היד, וכדומה.

עם זאת, שוב: הכל תלוי במצב האם!
אמא שרוצה כבר להסתובב עם התינוק במנשא זוממת (-; כבר להתלבש על עבודות הבית והשד יודע מה, ואני ממש מזהירה באופן חד את האמא הספציפית הזאת, לא לעשות את זה!
מוטב להזניח את הבית.
ולהשיג עזרה, ממש בכל מחיר. מסכימה לגמרי עם ההצעות שהועלו כאן, כולל לקחת הלוואה. עזרה ותמיכה. מכל סוג שאפשר לבקש, לשאול, ללוות או לגנוב.

תיזהרי על רצפת האגן שלך.
כן.אני מרגישה שאני צריכה להזהר ולא חזקה מספיק


אמא שרוצה כבר להסתובב עם התינוק במנשא זוממת כבר להתלבש על עבודות הבית והשד יודע מה,
האמת שלא בגלל זה. אני פשוט זוכרת שזה נורא עוזר להרגיע ולהרדים. אבל אולי זה לא יעבוד טוב אותו דבר אם לא אסתובב ואתהלך עם המנשא, הם הרי לא אוהבים שיושבים איתם...

אני מרגישה כל יום קצת יותר טוב, והיום היה איתו גם קצת יותר טוב. אמנם ידים כל הזמן,אבל פחות צרחות. שזה כבר משהו שאני מכירה. אולי הוא פשוט:
יכול להיות שהוא גדל ומשתנה!
עדיין אני מכריחה את עצמי להיות עיוורת לעבודות הבית. אמרתי לבעלי שלא נורא אם כל הכביסה תהיה בגיגית ואני אקח מהגיגית. אין צורך להשקיע ולקפל. מתעלמת שהארונות נהיו מהפיכה אחת גדולה. עיוורת גם לבלאגן שבבית במכוון, פשוט מתעלמת ולא עושה כלום עם זה למרות שזה מפריע לי.
ועדיין מבשלים לי, וזה המקסימום שאני מצליחה לעשות-להוציא סיר ולחמם אותו. אז אני כן מצליחה לאכול טוב. ועדיין מביאים לי את הילדים. לא יוצאת מהבית. באמת תוהה עד מתי

תודה על התמיכה, כי באמת מרגישה שלא נעים לי לבקש, ואתן ממש תומכות בי כן לבקש. כן לנצל עזרה של חברות שמציעות, כן לנצל עזרה מההורים שלי ולא להכנס ישר למקום של 'אני מסתדרת'
בעלי אמר לי:עכשו עוד אנשים שמחים לעזור כי זה ממש התחלה אז אפשר להעזר, אחר כך כבר לא תבקשי

אני באמת מרגישה שלצאת מהבית וללכת לאוטו עם תינוק זה כבר הרבה בשבילי

ועדיין מבשלים לי, וזה המקסימום שאני מצליחה לעשות-להוציא סיר ולחמם אותו. אז אני כן מצליחה לאכול טוב. ועדיין מביאים לי את הילדים. לא יוצאת מהבית
באמת חשוב מאוד!
שימשיכו ככה.
לגבי "לצאת מהבית" - דווקא כן חשוב, אם את יכולה, רק עם התינוק על הידיים, לצאת החוצה להיות באוויר הצח ובשמש. 20 דקות לספוג שמש ולחזור. לצאת, לשבת על ספסל עם התינוק, לחזור.
זה ממש חשוב. אפילו בפיג'מה... (כלומר אל תטרחי להיות ייצוגית בשום צורה. שיהיה לך נוח וחם, זה הכל).

עד מתי?
עד אחרי שתרגישי כל כך טוב, שזה ממש יהיה מיותר לך. או עד שיימאס להם. מה שיבוא קודם. אני בעד זה שיתמכו בך שנה שלמה. בין השורות ספרתי שיש לך לפחות 4 (תינוק חדש, פעוטה קטנה ותובענית, ועוד "ילדים גדולים" שזה לפחות 2). והגוף שלך ממוטט. אז תנשמי ותיעזרי. את רוצה לצאת מהלידה הזאת במצב שפוי ובריאה, נכון?

ולא להכנס ישר למקום של 'אני מסתדרת'
להיפך.
תגידי לכולם כל הזמן "תודה, זה ממש מציל אותי, יצאתי מאוד חלשה מהלידה הזאת".
אנשים מרגישים טוב כשהם עוזרים, ומה שהם צריכים לשמוע זה רק שני דברים:

1. שאת מודה ומעריכה וזה לא מובן מאליו בשבילך וממש ממש עוזר ותומך וחשוב (ואם יש לך מחמאות ופירגון, כמה שהיה טעים, ואיך את אוהבת את התבשיל הזה, ווואו את עושה מרק עוף שחבל"ז... אל תחסכי מחמאות-אמת ספציפיות).
2. שהלידה הזאת היתה לך קשה במיוחד והתינוק הזה עובר עליו משהו קשה במיוחד. כלומר, הם צריכים להישאר כל הזמן במודעות לזה שמאוד קשה לך כרגע וספציפית. כדי שגם אם ישוו לאחרות או ללידות קודמות, קנה המידה יהיה שפה יש חריגה. ולא להרפות מזה אלא עד שאת ממש ממש עומדת על הרגליים באופן מלא (שנה מהלידה כאילו? P-: ) כי כשתתחילי לחזור, עדיף שלא תשקיעי דווקא במה שאפשר לקבל בו עזרה אלא בדברים שאף אחד לא עושה למענך והם קריטיים להרגשה הנורמלית שלך.

אהבתי את הטקטיקה
האמת שבלי לחשוב על זה יותר מדי אכן עשיתי משהו דומה. כששואלים מה שלומי אני לא מיד אומרת שהכל טוב כמו תמיד. נראה לי שאאמץ את זה, ואת הפרגון.
סך הכל גם אני אוהבת לעזור לאחרות, ואם מבקשים ממני להקפיץ ילד מהגן או לקחת אותו אליי לפרק זמן מסויים, אני עושה ממש בשמחה לרוב. בטח אם זה ממש עוזר.

לצאת החוצה להיות באוויר הצח ובשמש. 20 דקות לספוג שמש ולחזור.
זה גם אני אמרתי לעצמי לעשות. ואיכשהו בתוך הכל לא עשיתי. גם זו משימה בשבילי. באחד הימים הראשונים שחזרתי הביתה היתה שמש והוצאתי אותו קצת, והוא רק יותר בכה. זה ביאס אותי כי קיוויתי שדוקא האויר הצח יעשה לו טוב. אולי עכשו כבר יהיה שונה. אז אפילו למרפסת לא הוצאתי אותו. גם לא נתתי לו בינתים ויטמין די. רק לקחתי בעצמי.


כשתתחילי לחזור, עדיף שלא תשקיעי דווקא במה שאפשר לקבל בו עזרה אלא בדברים שאף אחד לא עושה למענך והם קריטיים להרגשה הנורמלית שלך.
מממ... כמו לגזור ציפורניים לעצמי... איכשהו עוד לא הגעתי לזה. כל פעם משאירה ילד רדום שינק בידים של אבא, מפנטזת על מקלחת טובה ותוך כדי הפנטזיה הלא ממומשת אני שומעת צרחות מבחוץ. אז זה הופך לזריז והחוצה

רק הערה לעניין המנשא: היום מומלץ מגיל אפס בטן לבטן ותנוחת ערסול לא מומלצת כלל.

וגם מזכירה שעקומת השיפור וההתאוששות מאוד תלולה בשישה שבועות הראשונים. ממש עוד מעט כבר יהיה לך יותר כוח ויהיה יותר סביר לעשות דברים שפשוט נראים ממש לא הגיוניים עכשיו.

היום מומלץ מגיל אפס בטן לבטן
זה טוב רק אם התינוק מוצמד היטב ונכון. בלי קשר לאופנות, יש דברים שכל ה"ממליצים" לא מבינים בהם בגרוש )-: אם כבר אז ממליצה להכנס לאתר של esther]אסתר גוקלה demonstrating carrying baby back[/po] ולהציץ בכל מיני משאבים שם בקשר לנשיאת תינוק.
וכבר מקדימה ואומרת, שהיא מייעצת ללמוד מפי הסוס.
הווי אומר, חפשי אתיופית מבוגרת...


גם לא נתתי לו בינתים ויטמין די. רק לקחתי בעצמי
מעולה, מוסיפה לך גם שמן דגים (אומגה 3). קני איכותי שנשמר בקירור (או בקיצור אומגה 3 גליל, לא ידוע לי על עוד סוג שנמכר בארץ ברמה כזאת אבל מודה שאין לי שום סיבה לחפש משהו נוסף). גם זה עובר ישירות לתינוק דרך החלב ומועיל קודם כל להתפתחות המוח וחוץ מזה לכל הגוף (תראי לי אמא יהודייה שלא רוצה פיתוח מוח מקסימלי לתינוק שלה ואגיד לך שהיא כנראה מזוייפת P-: ).

ותוך כדי הפנטזיה הלא ממומשת אני שומעת צרחות מבחוץ
איך העלית בי זכרונות... been there, done that אז P-: וגם

חפשי אתיופית מבוגרת...
ולשים לב שלא נושאים תינוקות על הגב לפני גיל חודשיים (באתיופיה חד משמעית האמא בכלל לא מחזיקה את התינוק בחודשיים הראשונים. היא מקבלת עיסויים והיא מיניקה ומעסה את התינוק שלה אבל אחרות מרימות לה אותו. שומרים על רצפת האגן שלה).

לא נושאים תינוקות על הגב לפני גיל חודשיים
ולא לפני שהם מחזיקים היטב את הראש שלהם. זה מגיע בערך אז, אבל כל תינוק הוא משהו אחר...

הי פלונית,
הקטן שלי היה בדיוק אותו סיפור: הריון קשה, לידה קלה, תינוק בוכה.
אני גייתי שאני חיבת עזרה שעתיים ביום שמישהי תיקח אותו ממני אחרי הנקה כמובן כדי שאוכל לנוח ולישון שעתיים רצוף
אחרת הייתי מתמוטטת או נהיית למפלצת...
ומאחר ולא היו לי אופציות אחרות פשוט שילמתי למישהי שהיתה באה כל יום בצהריים.
הסידור הזה נמשך כמעט שנה וחצי עד שיום אחד באורח פלא הוא נרדם בעצמו ויישן רצוף שעתיים ומאז הכל התחיל להשתפר
אבל השינה הזו בתשלום בצהריים פשוט הצילה אז את החיים שלי.
בהצלחה!

תנוחת ערסול לא מומלצת כלל.
למה?
אני בכל מקרה פחות אוהבת ערסול.


ממש עוד מעט כבר יהיה לך יותר כוח ויהיה יותר סביר לעשות דברים שפשוט נראים ממש לא הגיוניים עכשיו.
אמן



לא נושאים תינוקות על הגב לפני גיל חודשיים
נראה לי אף פעם לא עשיתי את זה בכל מקרה. לוקח לי זמן עד שאני מרגישה בטחון. הרבה פעמים מעדיפה בטן.

היא מקבלת עיסויים והיא מיניקה ומעסה את התינוק שלה אבל אחרות מרימות לה אותו. שומרים על רצפת האגן שלה).
הלוואי עלינו גם.


שעתיים ביום שמישהי תיקח אותו ממני אחרי הנקה כמובן כדי שאוכל לנוח ולישון שעתיים רצוף.
איתו אני מרגישה שזה לא בטוח יעזור. כי גם אם מישהו פנוי להחזיק אותו. יש סיכוי שהוא יצרח. רק הנקה מרגיעה.
אני באמת מרגישה שהוא עייף ולא יודע להרגע ולישון. לא תמיד נרדם אחרי שמסיים לינוק בסבב ראשון. לפעמים נרדם בסבב הנקה שני.
חייב למצוץ משהו (לפעמים אצבע שלי בפה שלו עוזרת להרגיע). כשזה מצליח והוא נרדם, ואני מצליחה לשמור אותו ישן, המצב ממש משתפר. הרבה פחות צרחות.

עכשו להכנס איתו למיטה כן עוזר, אחרי הנקה. אז מצליחה לישון יותר.או להניק בשכיבה (למרות שזה עדיין ממש לא נוח לי עם כזה פצפון. וכבר מרגישה שהצואר נתפס לי ככה. ואולי לא רק מזה אלא בכלל מההנקות וההרמה שלו)

אני עם פלונית.
הריון קל (אם הבחילות המזעזעות בהתחלה לא נחשבות), לידה טובה, תינוק שבהתחלה היה רגוע. היתה לשון מאוד קשורה - התרנו כבר בבית חולים. ביומיים הראשונים, לפני שהתרנו, כמעט לא ינק. ברגע שחזרנו הביתה התחיל להשלים פערים - לילה ראשון ינק כל חצי שעה כמעט. כמעט כל טיטול עם המון קקי. בימים האחרונים (הוא בן 4 שבועות ) יצאנו מסנכרון. הוא לא רגוע, בוכה ומקטר המון, נרדם רק לחצי שעה ביום (למרות שבלילה ישן יותר). חצי שעה עד שעה מרגע שנרדם מתעורר בבכי

_גם לא נתתי לו בינתים ויטמין די. רק לקחתי בעצמי
מעולה, מוסיפה לך גם שמן דגים (אומגה 3)._
האמת שיש לי אומגה 3 שקניתי בהריון והיה לי מגעיל ובחילה מלקחת את זה. מנסה לזכור לקחת עכשו.
ויטמין די מתלבטת אם לתת לו או לא. לא יודעת אם זה יספיק שאני אקח כשבקושי אנחנו בחוץ

צאנו מסנכרון. הוא לא רגוע, בוכה ומקטר המון, נרדם רק לחצי שעה ביום (למרות שבלילה ישן יותר). חצי שעה עד שעה מרגע שנרדם מתעורר בבכי
נשמע ממש קשה. הבכי הזה נוןסטופ מתיש. וגם ההחזקה על הידים בלי יכולת להניח כדי לאכול/ללכת לשירותים מתישה.
אצלי הלילה הגדולה יותר התעוררה ולא נרדמה. כמובן שרצתה רק את אמא. ואני מותשת עכשו מהלילה,למרות שניסיתי לישון בבוקר אבל זו היתה שינה טרופה כי הוא התעורר ללא הפסקה

לא יודעת אם זה יספיק שאני אקח כשבקושי אנחנו בחוץ
קחי 4000 יחידות ביום. יעבור אליו ויועיל לך. רק ויטמין D3 בטיפות לתינוקות, תוודאי שאת קונה את זה שאין בו סוכר או שום דבר, יש סוג אחד "נקי" שמוכרים בקופ"ח. קחי טיפות של 400 יח"ד ומזה תקחי 10 טיפות כל יום. עוד מעט תתאוששי ותוכלי לצאת.
אם צבע העור שלכם בהיר אתם צריכים 20 דקות בשמש ביום בחוץ. אם כל הגוף מכוסה אז זה ממש מעט... עוד מעט יהיה יותר חם ואז אפשר יהיה לחשוף גב וזרועות.
להישאר בשמש עד שיש אדמומית קלה מאוד.
ככל שצבע העור שלכם יותר כהה, להישאר יותר, כי צריך יותר.

יש לי אריזה אחת רק עם שמן זית וויטמין די. משערת שזו הכוונה בלי המתקה

עוד כמה ממצאים ותובנות:
אתמול ארזתי את הקטן באוטו ויצאתי לסיבוב. אחרי כמה דקות של קיטורים הוא נרדם, וישן כשעה וחצי - גם כשדוממתי מנוע. גם היום, כשכלו כל תקוותי לישון, (התעורר ב11 בערב, ינק, ואח"כ התעורר ב1, 2, ו3 וחצי... הוצאתי אותו החוצה, בעגלה - והוא נרגע וישן.
אז ראשית - כנראה שחסרה לו תנועה (גם במנשא הוא ישן) וחסר לו אוויר פתוח.
שנית - נראה לי שיש לנו עניין עם אתגר בשחרור גרעפסים, וכנראה קצת (או הרבה) ריפלוקס . אני שומעת אותו בולע אוויר רוב הזמן כשהוא יונק, ועדיין לא הצלחתי לפתור את זה - וגרעפס לא תמיד יוצא לו. אתמול נרדמתי איתו לשעה על הכתף, ועדיין לא יצא גרעפס. מה שכן - זמן קצר אחרי שאני משכיבה אותו (מ-5 דקות ועד חצי שעה) הוא מתחיל להתפתל ולקטר ולעשות קרעכצנים ולהתעצבן, ובחלק ניכר מהפעמים - אם אני מרימה ואתו ויוצא גרעפס הוא נרגע. אבל כאמור - מאתגר להוציא ממנו גרעפס.אם אני משעינה אותו על הכתף הוא מתעצבן, משעינה על החזה - מתעצבן, נמר על עץ - נכון, מתעצבן.
טיפים להוצאת גרעפס?
אני חושדת בריפלוקס בגלל שהוא פולט גם חצי שעה או שעה אחרי הארוחה, גם כשאני מגביהה את המשענת, ועושה רושם שזה מציק לו קצת. זה, והעובדה שכשהוא בוכה, אם אני מערסלת אותו בידיים - הוא מתעצבן יותר (ובועט ברגליים, כאילו מנסה להתמתח). מצד שני, כשהוא בוכה, הוא מתעצבן מכל מה שאני עושה.

מה דעתכן?

סנונית - הלוואי והיתה לי מישהי כזו. סבתות לא בסביבה, ואני פרנואית לתת למישהי לא מוכרת את הילד...

אם הוא פולט זה יכול להיות ריפלוקס. יש הרבה מה לעשות ויש דף ארך על זה פה בבאופן. תינוק עם ריפלוקס לא ירצה להיות בתנוחת עירסול, ובכלל הייתי נמנעת מתוספי תזונה בשלב הזה.
אצל תינוקות הריפלוקס שלי, מה שהכי עזר היה הנקת בלוק, שזה בגדול אומר להניק הרבה הנקות קצרות מאותו צד ולהחליף צד פעם בכמה שעות, עזר להפסיק לצרוך מוצרי חלב (כולל חמאה), ומנשא טוב.

תודה, אחפש את הדף. קראתי שהנקה מאותו צד עלולה לצמצם את כמות החלב? מוצרי חלב (במיוחד פרה) אני לא צורכת... מרוב פחד גם לא בננות. just in case.
עושה רושם שהוא מתעורר אחרי שעה וחצי מההנקה כי הוא צריך לעשות צרכים, וזה קשה לו, אז הוא יונק כדי להקל על התהליך\ להרגיע את עצמו. הוא לא בוכה (לפעמים גם לא פותח עיניים), אבל עושה קולת של מאמץ. אני מניעה לו קצת את הרגליים, אבל לא עושה רושם שזה עוזר. ניסיתי גם להוריד טיטול (תחת ההשערה שהסגירה של הטיטול מגבילה תנועה ומקשה על התהליך של היציאות), אבל אין לי תובנות חד משמעיות מהעניין