מכיוון שלידתו של אורי היתה לי לחווייה מאוד מיוחדת ומכיוון שאני מרגישה שאני חבה זאת בעיקר לתובנות ולתהליכים שעברתי בחמש השנים האחרונות תוך כדי תרגול של יוגה ומדיטציה, החלטתי להעלות את הזכרונות שלי מהחוויה הזו על הכתב ולהגיש כמחווה של תודה למורים מהם למדתי בשנים אלו. אני מקוה שזה יהיה לעזר לנשים אחרות הנמצאות לפני לידה ובאות ממקום דומה.
פירוש המילה "אסאנה" ביוגה זו "תנוחה". "תנוחה" ביוגה זה משהו הרבה מעבר לצורה הפיזית של מצב הגוף. אני מקוה שבסוף הקטע יהיה אפשר להבין למה בחרתי את השם "אסאנת הלידה"

---

מוקדש לנירה יורב, שמתווה עבורי את דרך היוגה
לנעמי עיני שעוזרת לי להמצא במקום נכון יותר בתוך האסאנות
לצ'רלס ופטרישיה ז'נו ולקיטיסרו וטניסרה, מהם למדתי את יסודות הויפסנה

---

יוגה ולידה
היוגה הפכה אצלי לא מכבר לדרך שמלווה אותי בכל תחום בחיים שלי. התובנות שמתפתחות אצלי כתוצאה מהתרגול הפיזי מוצאות להן אנלוגיות (מופשטות יותר) בתחומים אחרים בחיים שלי שדורשים סוג של תרגול ועבודה עצמית. כך מצאתי שההשתרשות, החיבור, הויתור (הו, הויתור....), ההשקטה, ההרפייה, הריכוך משמשים אותי במצבים רבים ושונים בחיים.
ב 5 או 6 שנים של תרגול אסאנות וישיבה, אני חשה שעברתי טרנספורמצייה גופנית (הגוף שלי התחיל כקרש... )ומנטלית מאוד משמעותית ולכן עבודה שקשורה בשינוי והתמודדות גופנית או מנטלית מתקבלת אצלי באהבה. כך היה לי ברור שאת הלידה אני רוצה לעבור במלוא עוצמת החוויה, חוויה שחלקה מאוד פיזי וחלקה מאוד מנטלי.
ואולם, הרגשתי שמלבד הרצון ללדת לידה טבעית, אין לי שום מושג מה עלי לעשות כדי לממש זאת.

לכן, דיבר אלי מאוד ספר על לידה טבעית שקיבלתי לקרוא מידידה שנקרא:
"Natural Childbirth, The Bradley Way". הספר התייחס לתהליך הלידה כמשהו שמצריך עבודה – אקטיבית ולעיתים קשה - מצד היולדת ובן זוגה, עבודה שתמציתה בעצם ב "אי עבודה".
מפתח הרעיון הוא ד"ר ברדלי, רופא נשים ומיילד שגדל כילד בחווה. הוא צפה בחיות ממליטות והבחין, שבניגוד לנקבות האדם, נקבות הבהמות עוברות לידה שקטה בה הן נראות כמעט ישנות. כשהגיע לעבוד כרופא בבית חולים הציע ד"ר ברדלי לכמה אחיות (nurses) שהיו בהריון לנסות לחקות את החיות בזמן הלידה ולהיות רגועות ורפויות עד כמה שניתן. האחיות שהסכימו עברו בהדרכתו הרפייה מודרכת בכל ציר והצליחו ללדת ללא תרופות לידה טבעית וחוויתית.
יש לרעיון ההרפייה הסבר פשוט: תפקיד הצירים להפשיל את הרחם מעל התינוק, והם מתפקדים כקפיצים שמתכווצים ומתמתחים. התגובה האינסטנקטיבית של אישה לכאב הוא התכווצות בכל הגוף, אולם התכווצות זו מפריעה ל"קפיץ" (כלומר לציר) להתארך למלוא אורכו ולכן הכווץ הבא שלו לא יהיה מלא. כך גם ידרשו יותר כיווצים (יותר צירים) וגם כל ציר יהיה כואב יותר (בעיקר בגלל הפחד הפסיכולוגי שעולה כאשר הגוף מכווץ ומתוח). כדי למנוע זאת נדרש מהאישה לאפשר לצירים לעבוד במלוא יעילותם ולא להתנגד להם.
יש כאן גם שינוי תפיסה: כאשר מתייחסים לציר כאל דבר חיובי שעוזר להוציא את התינוק החוצה, התפיסה של הכאב משתנה. האישה יכולה להתחבר לגופה ולהרגיש כיצד הוא משרת אותה ולא בוגד בה.

קראתי את כל הספר מתחילתו ועד סופו, ולמרות שלא נאמרה שם שום מילה הקשורה ליוגה, חשתי שמה שנדרש פה זו בעצם אסאנה (תנוחת יוגה) – אסאנת הלידה.
אסאנת הלידה

---

"אסאנת הלידה", כפי שאני מבינה אותה, היא אסאנה שמביאה לשיא את המושגים היוגיים המוכרים מהתרגול והאימון של תנוחות היוגה (האסאנות) והישיבה (כפי שניסח אותם פטנג'אלי, מאבות היוגה):

"אי עשייה"... "הרפיית המאמץ"... "ויתור"... "ריתוק התודעה למקום"... "חיבור והשתרשות"...(פטנג'אלי)
כל אלה נדרשים בזמן עבודת הצירים כדי להמצא במצב של שוואסנה או מדיטציה עמוקה על מנת לאפשר לצירים להפשיל את הרחם מעל התינוק. ולאחר מכן, הם שוב נדרשים בשלב "הלחיצות": הרפייה ואי- עשייה בשרירים באזור רצפת האגן והפירנאום, על מנת לאפשר מעבר התינוק ללא (או במינימום) פגיעות וקרעים.

"גישה של חביבות, רחמים...ושיוויון נפש כלפי מושאים הגורמים לסבל"... "התנודות ...נדחות על ידי ההתבוננות" ... (פטנג'אלי)
התכווצות הצירים גורמת לתחושות פיזיות מאוד חזקות, תחושות שאפשר לפרשן ככאב במצב פסיכולוגי מסויים. שינוי גישה, התייחסות לצירים כמשהו חיובי וטוב שעוזר להוציא את התינוק החוצה, אי מתן פרשנות פסיכולוגית לתחושות החזקות אלא השארתם בגדר "תחושות חזקות" ותו לא...כל אלה מאפשרים התבוננות שקטה ולא הסטרית בתהליכים הגופניים. הדבר מזכיר את התחושות שעולות בעת ישיבות ארוכות כאשר הכאב בברכיים או בגב נדמה לבלתי נסבל. התבוננות בכאב והתייחסות אליו בשיוויון נפש כאל תחושה פיזית חזקה ללא פרשנות נוספת מאפשרת המשך שהייה באותה תנוחה והתפנות להתבוננות עמוקה יותר.

"שהייה ברגע"..."אי השתוקקות"...(פטנג'אלי)
היות ואסאנת הלידה יכולה להיות אסאנה ארוכה מאוד, הדורשת עבודה רבה למשך שעות רבות, נדרשת מידה רבה של סבלנות ואורך רוח. היכולת להיות בהווה, בלי להשתוקק להיות כבר בעתיד ("להיות אחרי...", "לגמור עם זה כבר...", "כמה ס"מ פתיחה יש כבר..."), ובלי להשתוקק להיות בעבר ("אני כבר הרבה זמן בפתיחה של 5 ס"מ...", "אני בצירים כבר 10 שעות, איזה יאוש") מאפשרת שהייה ארוכה באסאנה, ללא יאוש (היאוש והפחד הם אלה שגורמים לנשים רבות לבקש אפידורל בשלב מסוים). הדבר דומה לתרגול החודשי עם המורה שלנו שבו אנחנו מבצעים 108 סבבים של "תפילת השמש" - סוריה נמסקר. אם, תוך כדי התרגול, מסתכלים שוב ושוב על כמות האבנים הסופרות את מספר הסבבים שנותרו (יש 108 כאלה!), הדבר יכול לגרום לייאוש והתרופפות הרוח. לעומת זאת, כאשר נמצאים בכל סבב כאילו רק הוא קיים, מרגישים שאפשר לעשות עוד ועוד סבבים עד אין סוף.
לידתו של אורי

---

עם ההבנה הזו שבעצם הלידה היא אסאנה, קשה ומורכבת מהרבה אסאנות שהכרתי, אך הכניסה אליה והשהייה בה הן כמו בכל אסאנה אחרת - הלכתי ללדת. בעצם הלכנו ללדת. על יריב, בן זוגי, הותלה המשימה (ברוח שיטת ברדלי) לשמש כמאמן. תפקידו היה לבדוק שאני אכן רפוייה עד כמה שניתן, להזכיר לי שאני מכירה מצבים בהם אני צריכה להפעיל מאמץ מנטלי על מנת לגרום לשינויים גופניים ופסיכולוגיים (כגון תרגול אסאנות ביוגה, תרגול ה 108 סוריה נמסקר, תרגול הישיבה בויפסנות) ולדאוג לכל דבר אחר בסביבה (אינטרקציה עם הצוות הרפואי, שתיה וכד') על מנת לאפשר לי להיות כל כולי באסאנה.
ברוב שלב הצירים הרגשתי מאוד מחוברת לגוף שלי. נכנסתי למצב של הרפייה במשך כל ציר והשתדלתי להתייחס לצירים כתחושות חזקות, כפי שאני משתדלת להתייחס לכאבים שעולים לי בזמן של ישיבות ארוכות. השתדלתי לא לחשוב מעבר לכל ציר אלה להיות נוכחת בהווה בלבד. כך עברנו כמה שעות של צירים....
לקראת סוף שלב הצירים, בערך אחרי שיש פתיחה של 7 ס"מ, יש שלב קשה שבו הצירים מגיעים בתדירות כה גבוהה שקשה להספיק להכנס למצב של הרפייה (זהו אגב השלב שנשים נשברות ומבקשות משככי כאבים). זה היה שלב קשה גם עבורי, הרגשתי שהאסאנה מתרופפת ונכנסתי ללחץ שגרם לי להתכווץ. בדיעבד אני חושבת שזה לא היה בגלל הכאב כמו בגלל אי הודאות והתחושה של אובדן שליטה. אין לי ספק, שאימון עמוק יותר בהרפייה ומדיטציה מאפשר התמודדות גם עם שלב זה. (שלב זה נחשב קצר יחסית, ומסמל את סוף שלב הצירים. מכיוון שהייתי מוכנה תיאורטית לשלב הזה, השתדלתי לזכור שזה סימן לסוף - גם כשהרגשתי מחוץ לאסאנה....)
כשהגעתי לשלב שצריך ללחוץ את התינוק החוצה הייתי כבר קצת מותשת ואני זוכרת שחשבתי לעצמי שכבר לא משנה לי איך ומה העיקר שיצא כבר. בשלב זה חשוב לזכור שבעצם אפשר לנוח קצת, ולא חייבים מיד להתחיל ללחוץ. ובאמת, לאחר שויתרתי על כמה לחיצות ונחתי מעט, הצלחתי שוב להכנס לאסאנה. יש לי זכרון חזק של עצמי, אוחזת בחולצה של יריב לתמיכה ומנסה ללחוץ בחוזקה מצד אחד, ומצד שני מנסה להשאיר את אזור הפירנאום רפוי, פתוח ומרוכך. ובאמת, למרות שהמיילדת חשבה שזה גבולי, אורי יצא ללא צורך בחתך או בתפרים.
יריב ואני הרגשנו שעשינו עבודת צוות נפלאה, אך גם הרגשתי שאני וגופי עשינו עבודת צוות לא רעה.... הרגשתי מחוברת לגוף שלי ולעצמי.
אורי יצא לעולם והביא איתו אושר גדול. למרות שלכאורה נדמה שלא יהיה לי זמן לעצמי ובודאי שלא יהיה זמן להמשיך לתרגל יוגה כפי שעשיתי בעבר גיליתי שההיפך הוא הנכון. עם אורי הרבה יותר קל לי לשהות ברגע, להקטין את "תנודות התודעה" והמחשבות שתמיד התרוצצו לכל עבר, להתבונן בעולם בשלווהולפתוח את החושים. אני מרגישה חיה (תרתי משמע...) כמו שמעולם לא הרגשתי ומבינה שהעבודה העצמית רק החלה. עכשיו למשל, משנגמרה חופשת הלידה שלי, אני נמצאת בשלב שצריך לתרגל את הויתור ואי האחיזה (The letting go)...שלב שהוא בהחלט לא קל עבורי.....

ובעצם אפשר לאמר שהתחילה אסאנה חדשה – אסאנת האמהות.....

יפה. תבורכי.

מדהים - תודה לך.
ואגב, זו הפעם הראשונה, נדמה לי, שאני שומעת תיאור של לידה טבעית לחלוטין במסגרת בית חולים. אני לא יודעת אם היו בדיקות והצקות אחרות - אבל נראה שלא הפריעו לך.
וגם מזל טוב!

מזל טוב ותודה על השיתוף! (-:

עכשיו למשל, משנגמרה חופשת הלידה שלי, אני נמצאת בשלב שצריך לתרגל את הויתור ואי האחיזה (The letting go)...שלב שהוא בהחלט לא קל עבורי.....

את מה את מתכוונת לשחרר? את מקום העבודה או את הצמידות לאורי?

> ברונית שואלת שאלת תם, כי לא הבינה <

כתבת יפה מאוד. רשמתי לי כמה נקודות מדברייך שאני מקווה שישמשו אותי במהלך אסאנת הלידה הקרבה ובאה אלי...
תודה.

תודה לכל המפרגנות
אם פי 3, את הלידה עברנו בחדר המיועד ללידה טבעית באיכילוב. דיתה, מי שאחראית על החדר היתה גם המיילדת. החדר נראה כמו סויטה במלון, מיטה זוגית וכו' - מאוד נעים. דיתה הבינה די מהר שאנחנו באנו עם השיטה שלנו ונתנה לנו את המרחב הדרוש. למרות כל ההיצע שהחדר מציע (כדורים וחבלים ואמבטיה) אני הייתי כל הזמן במצב מאוזן מנסה להיות רפויה ככל שניתן ומבטיחה לשתות הרבה כדי שלא אצטרך אינפוזיה (אפילו לא פתחו לי וריד). היא רק הגיעה מידי פעם למוניטור ולבדוק את מצב הפתיחה. בשלב שאני מתארת "שהאסאנה התרופפה" היא נעשתה יותר אקטיבית והציעה לי להשתמש במקלחת ולשחרר קולות, וזו היתה עצה טובה. אחר כך נתנו לי להשאר עם אורי ממש הרבה זמן, והיינו שלושתנו במיטה עם אורות מעומעמים (זה היה הרגע שהרגשתי שמשנה איפה יולדים, האוירה והשקט, כי לפני שהתינוק יוצא רק צריך מיטה...) וכשיריב הלך עם אורי לתינוקיה לבדיקות נשארתי עוד קצת זמן במיטה לנמנם ואחר כך התקלחתי בחדר. כשהגעתי למחלקת יולדות הייתי אחרי מקלחת ודי מאוששת ובהתחלה בכלל לא הבינו שאני אחרי לידה. רק אחרי כמה זמן האחות האחראית נכנסה בהתרגשות ואמרה "את זאת שילדה בחדר הטבעי?? בכלל לא הבנו שאת אחרי לידה!" והתחילו לטפל בי ביתר שימת לב. די מהר חברנו לאורי וחוץ מזמני בדיקות רופא הוא היה איתי כל הזמן.
אני בטוחה שנשים שמאוד מאמינות בלידה בבית יחשבו שזה חיקוי, אולי לא מספק, אבל אני הרגשתי שזו פשרה סבירה בשביל הבטחון להיות קרוב לצוות רפואי מקצועי (אני מכירה סיפורי לידת בית לא כל כך מוצלחים...)

ברונית, לשאלתך...הויתור ואי האחיזה בשלב שאני מתארת הוא מהתינוק. בעצם מהרגע שהוא נולד מתחיל התהליך הזה של ההיפרדות שמסתיים כשהילד פורש כנפיים ויוצא מהבית. להורים זה מאוד קשה, ובמיוחד לאמא בהתחלה. אבל בגיל שישה חודשים (אני חזרתי לעבודה כשאורי היה בן חצי שנה) הוא כבר קצת_ (אני מדגישה - _קצת_) יותר מסוגל וגם _צריך להתמודד עם עוד אנשים חוץ ממני - עם אביו, עם סבתותיו, וכן, גם עם מטפלת (חמה ואוהבת שנבחרה בקפידה). וככל שהוא גדל כך הוא מסוגל יותר וגם צריך יותר להתמודד, ולאט לאט , בתהליך נכון הוא יהפוך למבוגר עצמאי ובטוח בעצמו. אני חושבת שהנטייה שלנו לפרוש כנפיים מגוננות טובה ונכונה רק כל עוד זה לא נעשה ממקום של סיפוק צורך אישי שלנו באחיזה. ולא חסרים ילדים שגם כמבוגרים תלויים בהורים שלהם במין קשר קצת פתולוגי...

עגור לבן, המון בהצלחה! אני מאוד מציעה לך לקרוא את הספר, כי בניגוד להרבה שיטות אחרות ללידה טבעית שמדברות גבוהה גבוהה אבל לא נותנות בסוף כלי אמיתי, אני הרגשתי שכאן יש ממש שיטה עם כלים להתמודדות (ואפילו אימונים למי שרוצה, ןגם שילוב אקטיבי של בן הזוג), כמו שבשיעור יוגה, או בהנחיית מדיטציה, מורה טוב מציע דרך.
יש לי עותק אם את רוצה להשאלה - אני גרה בתל אביב! אני גם מכירה מישהי שמעבירה קורס הכנה ללידה לפי שיטת ברדלי. אנחנו הלכנו פעמיים כי יריב התעצל לקרוא את הספר.
ועוד עצה - תתרגלי המון המון יוגה עד הרגע האחרון, לחיזוק הגוף, הרגליים ולפתיחת אזור הפירנאום והאגן.
יש לי עוד עצות אבל אני לא רוצה להעיק יותר מידי...גם ככה זה נורא ארוך...

התיאור שלך מאד יפה בעיני. זה מראה שעם אימון נכון ועם גישה נכונה, אפשר לללדת בכל מקום ובכלל יפה לראות איך דברים מתחברים.
אני חושבת שצריך לכתוב גם אסאנה על שלב המעבר - שבו אי אפשר להחזיק יותר בכלום ושום דבר לא יכול לעבוד באותה צורה וכל מה שנותר זה לעזוב הכל ולבטוח.
<אני בטוחה שלהודים היה גם מה להגיד על זה>

נועה, מסכימה לגמרי. אני חושבת שמה שקשה זה לא הכאב, אלא אי הודאות והרגשת אובדן השליטה, ואז יש התכווצות שרק מגבירה הכל - במקום לעזוב ולבטוח, כדברייך. אני הרגשתי שזה סוג של עזיבה שבאמת מצריך יכולות מתקדמות במיוחד.....

<להודים-לא בטוח, מעניין באמת... גברים בכל העולם עסוקים בעיקר בעיניינים "ברומו של עולם" אבל אולי להודיות היה מה להגיד...>

אני בטוחה שנשים שמאוד מאמינות בלידה בבית יחשבו שזה חיקוי, אולי לא מספק, אבל אני הרגשתי שזו פשרה סבירה בשביל הבטחון להיות קרוב לצוות רפואי מקצועי
למה את חושבת ככה? אם הלידה היא כזאת מעצימה ויפה כמו שתארת. מה זה משנה איפה היא נעשתה?

אהבתי את מה שכתבת. באמת יש כ'כ הרבה דרכים ללידה טובה. כל אישה עם מה שטוב לה ומה שהיא זורמת איתו.
אולי בגלל זה לרוב לידה שניה היא קצרה וקלה יותר. כי אי הודאות נעלם.
בהצלחה באסאנת ההורים...

אסנת, תודה, את צודקת! יש לך עצות לשלב של אסאנת ההורות...?:-]

גילה, אני חושבת שאולי המקום המתאים יותר של הדף הזה יהיה תחת קטגוריית "לידה" או "היבטים רוחניים של הלידה" כי הכוונה היתה יותר שנשים אחרות, שמזדהות עם המקום ממנו אני באה, יוכלו להשתמש בזה

נאווה, נהניתי מאד לקרוא ואף הזדהיתי עם חלקים גדולים.
ילדתי את ביתי הראשונה אחרי יותר מ 6 שנים של אימוני טאי-צ'י רציניים. למרות שלא היתה לי "משנת לידה" מוכנה מראש, הרגשתי בכל ישותי את הצורך והחובה להשאר משוחררת במהלך הלידה. גם בטאי צ'י, יש תרגול רב של ההישארות ברגע, השחרור, ובכלל - טאי צ'י ויוגה דומים מאד אבל שונים לגמרי!
מזל טוב לכולכם וחיים יפים!

תאור חווית הלידה שלכם ישמש אותי ככלי להדרכה ללידה ועידוד היולדות להאמין בעצמן ובתהליך הלידה הטבעי.
תודה נעמי

נאוה מה שלומך יש מקום על יד הקיר?

למישהי יש אינפורמציה עשיטת ברדלי בארץ? אשמח לשמוע על מדריכים/קורסים וכל מה שיש בארץ

שיטת ברדלי בארץ יש מדריכה בדרום על יד באר שבע ריבי 6512782 תדברי אתה ותתרשמי יש המון מיידע באינטרנט.
בהצלחה

נעמי - אני שמחה שתוכלי להיעזר בזה. זו היתה כוונתי, למרות שזה נתפס יותר כתיאור חווית הלידה האישית שלי ופחות כמשהו כללי יותר ואף סווג בהתאם....לא מזמן התקשרה אלי מישהי (שהיא דרך אגב מורה ליוגה) שקראה את זה וסיפרה לי שזה מאוד עזר לה - ההסתכלות על הלידה כאסאנה והשימוש בכלים שהיא מכירה כל כך טוב מהתירגול האישי שלה במשהו שלכאורה לא קשור. אי אפשר לתאר כמה שזה שימח אותי!!
יהודית - שלומי מצויין, תודה! אורי הוא ילד מדהים ואני נהנית מכל רגע! (אבל לא הבנתי למה התכוונת ב"מקום ליד הקיר"...סליחה, יש לי קליטה איטית....)

ולפלונית - אנחנו עברנו קורס מזורז אצל ריבי (בן זוגי התעצל לקרוא את הספר ) שהיא מאוד חמודה. אבל לי היה חסר החיבור בין השיטה (שהיא מאוד אמריקאית - יש "מאמן" ותרגילים להתכונן, ואפילו קיבלנו מריבי חוברת הדרכה) לבין מה שמלמדים ביוגה, מדיטציה (או טאי צ'י - ראי עין הסערה). לכן אני מאוד ממליצה לשלב גם משהו כזה. אני אפילו עשיתי ויפאסנה אחת בזמן ההריון ובימים שלפני הלידה הקשבתי שוב לשיחות דהרמה של המדריכים (אפשר לקבל קלטות) שבו הם נותנים הנחיות איך להתמודד עם הקושי של הישיבה הארוכה.....

איזה סיפור לידה מרגש

מזל טוב

הסיפור שלך ריגש אותי וגם עודד. אני אמורה ללדת בעוד כחודש וחצי ואני אשמח מאוד לקבל ממך את הכתובת של אותה ריקי שאצלה קיבלת שיעורים לקראת הכנה ללידה ולשמוע עוד פרטים על הספר של ברדלי.
תודה מראש

הי שושי
תתקשרי אלי 064-567168 ואשמח לעזור

נאוה, אפשר גם לשאול אותך לגבי יוגה והריון?
האם תרגלת יוגה בת"א בסביבת הריוניות? האם תרגלת בכל שלבי ההריון, זה לא הלחיץ אותך?
אני מאוד מתחברת לגישה שלך ומחפשת מעגל מתאים בת"א לתרגל בו לאורך ההריון.

אני המשכתי לתרגל עם המורות שלמדתי איתן גם קודם. הן הכירו את הגוף שלי ואני סמכתי עליהן. ככל שההריון התקדם הן ידעו לאמר לי מה לא לעשות, או מה לעשות אחרת. אני תירגלתי עד כשבוע לפני הלידה, כולל עמידות ראש (עם קיר) וחלון הפוך. המשכתי לתרגל גם כשהתפתחה לי צליעה כתוצאה מלחץ של האגן על שריר מסויים וזה בסופו של דבר פתר לי את זה (אחרי שהרופאים אמרו לי שרק אחרי ההריון זה יעבור).
אני לא חושבת שהמורות שלי יקחו תלמידה בהריון שהן לא מכירות, אבל אם יש לך מורה מקודם תנסי להישאר אצלה כי שיעורי יוגה להריון הם בדרך כלל לא ממש רציניים. אני ממליצה לך להסתכל בספר של שיבננדה יוגה יש שם פרק על הריון
בהצלחה
נאוה

אני מחפשת חומר על שיטת ברדלי, בעיברית.... יש רעיונות?

נאוה, אהבתי מאד את ההקבלות שעשית בין היוגה והלידה
התייחסות לצירים כמשהו חיובי וטוב שעוזר להוציא את התינוק החוצה, אי מתן פרשנות פסיכולוגית לתחושות החזקות אלא השארתם בגדר "תחושות חזקות" ותו לא...כל אלה מאפשרים התבוננות שקטה
נכון ויפה! החכמה היא 'להחזיק' את הידיעה וההבנה הזאת גם בזמן אמת... בצירים, בכאב, בהתמודדות... ואגב, גם בחיים בכלל...

היכולת להיות בהווה, בלי להשתוקק להיות כבר בעתיד ("להיות אחרי...", "לגמור עם זה כבר...", "כמה ס"מ פתיחה יש כבר..."), ובלי להשתוקק להיות בעבר ("אני כבר הרבה זמן בפתיחה של 5 ס"מ...", "אני בצירים כבר 10 שעות, איזה יאוש") מאפשרת שהייה ארוכה באסאנה, ללא יאוש (
ובגלל זה ביקשתי הפעם מהמיילדת לא לבדוק פתיחה בכלל... מנסיוני בלידות הקודמות בהן 'קפצתי' תוך דקות מ 5 ל10 ס"מ באופן בלתי צפוי שגם המיילדות לא צפו והבינו... הפעם יש בי רצון עז באמת להיות ברגע, לתת לגופי ולתחושותיי להנחות ולהוביל את התהליך בדרך ובקצב הנכונים והמתאימים לו ולי...

תודה לך ולתובנותייך היפות
ובהצלחה באסאנות הבאות שייקרו בדרכך @}

דף מדהים, תודה רבה. גורם לי לשקול שנית את האפשרות של בכל זאת ללדת בבית חולים בחדר טבעי. עד עכשיו נצמדתי לרעיון הלידה בבית לא מתוך כוח, דווקא מתוך הפחד מחולשה שאחווה בבית חולים, שלא אצליח להתגבר על הסביבה הבית חולימית ולהתכנס פנימה ולהמשיך בשלי... חיזקת לי את האמונה ביכולת שלי להכנס למדיטציה עמוקה גם בבית חולים... התאורים שלך נפלאים, והשימוש בסוטרות בקונטקסט של הלידה מעורר השראה|#|. יש לי עוד עצות אבל אני לא רוצה להעיק יותר מידי...גם ככה זה נורא ארוך...
אל תפחדי בכלל להרחיב ולפרט עוד, נראה לי שכל מי שנכנס לדף הזה מרגיש ככה, שיש לך המון ידע לתרום. תודה ובהצלחה|יד1|.

מקסים!
<גם אני כמובן>

תודה לך נאוה על הדף הנפלא הזה,
לוקחת אותו איתי ללידה המתקרבת שלי.

תודה לכן שטרחתם וקראתם והגבתן!
כשנשים אחרות מתחברות לזה ונעזרות בזה זה מחזק אותי שאכן יש בצורת ההסתכלות הזו משהו עמוק וכללי מעבר לחוויה האישית שלי ושעלי לנסות להמשיך להתחבר לדברים מהמקום הזה ולהעמיק את התובנות האלו בעצמי כדי שאוכל להמשיך לקחת אותן איתי.
דרך אגב אני עכשיו בסיבוב שני ואולי אוכל לתרום עוד לדף הזה בהמשך......
בינתיים- "אישה במרחקים" אני מאחלת לך לידה קלה ומעצימה!