מרגישה שאני חייבת לפתוח דף לעצמי
על מנת לעזור לי, להבהיר לעצמי את הדרך בה אני הולכת, לזכור ולהזכיר לעצמי את התובנות החדשות שלי. ובשביל לקבל את התמיכה , שאני זקוקה לה מאוד כרגע.
וכדי לקבל את העצות של האנשים המופלאים שנמצאים פה .

כבר שנים שאני נמצאת במצב הזוי . בזוגיות מאוד לא ברורה הנעה בין טוב מוחלט לרע מוחלט.
אנחנו יחד כבר 10 שנים ויש לנו כמה תוצרים מופלאים.

קשה לי מאוד לכתוב על התקופה הזאת, כואב לי מאוד להיזכר בכל אותם הדברים שניסיתי להדחיק אותם עמוק עמוק בעמקי ליבי, הדברים שניסיתי להדחיק אותם על מנת להמשיך ולתפקד "כרגיל".
בזמן האחרון אני נמצאת בשלב שאני לא יכולה להדחיק יותר דבר. נמצאת במקום שבו הכול כבר צף ועולה ללא אפשרות להכיל. אין כבר מקום להכיל.
וטוב שזה קורה עכשיו!
כי מהמקום הזה החלטתי לעשות סוף למצב ההזוי הזה.
החלטתי ללכת בדרך חדשה, על ידי בירור לעומק ולרוחב.
ולעשות למעני
על מנת שיהיה לי יותר טוב – כי אני ראויה לאהבה, אני ראויה לחיים תקינים יותר .
אני ראויה שיהיה לי פשוט טוב. (והלוואי ואני אזכור את זה , ואנא תזכירו גם אתם)

מקווה שיהיה לי את הכוחות לספר ולפתוח את ליבי – זה חלק מהריפוי שלי.
תודה על ההקשבה .

באתי להקשיב.

פראית , כל כך שמחה שדווקא את באת להקשיב לי!!!
תודה לך, עושה לי חשק לכתוב, אפילו שקשה לי כרגע.

גם אני כאן@}
תתחדשי על הדרך החדשה...
מתאים לך...

כי את ראויה לאהבה

כאן, מקשיבה. איתך. טוב שזה עולה, טוב שיש לך את האומץ לבחון את זה. מגיע לך.

עושה לי חשק לכתוב, אפילו שקשה לי כרגע.

תודה לך.
מקווה שתצליחי לכתוב גם מתוך הקושי.
אהיה כאן...

גם אני פה להקשיב ,לתמוך ולהזכיר לך.

תודה לכן על כל התגובות.
ראיתי שאני לא מגיעה לכאן וכשאני כבר מגיעה .... הכתיבה לא זורמת לי, מרגישה כמו איזה מנעול שלא מאפשר לדברים לצאת החוצה. חשבתי לעצמי, יאללה תמחקי את הדף וזהו.
וכשהגעתי לכאן ומצאתי את כל התגובות המחממות, היה קשה לי לוותר עליהן.
אני יעשה לי מנהג יומי לכתוב פה, אפילו קצר - העיקר משהו - שישתחרר.

לאחרונה התחלתי לקרוא את הספר לבסוף מוצאים אהבה והבנתי שלמרות שמאוד רציתי שהבית שלי לא ידמה לבית שבו גדלתי, התחתנתי עם בן זוג שמאוד דומה להורים שלי (בעיקר בתכונות השליליות).
הבן זוג שלי הוא אדם מאוד טוב, אך כשהוא מתפרץ, הוא יוצא מכלל שליטה ומתנהג באלימות מילולית , נפשית ולעיתים גם פיזית. - ממש מה שחוויתי בבית הורי.
עד עתה שמרתי את הכל לעצמי, האשמתי את עצמי בהיתפרצויות שלו.
והוא מצידו לא היה מודע בכלל שהוא מתעלל בי, שהוא מדכא אותי.
הגעתי למצב נפשי מאוד קשה,שגרם לי לחוסר תיפקוד מוחלט לאי רצון לקום בכל יום מחדש.והתרחקתי ממנו מאוד מאוד...
לפני כמה חודשים התחלנו ללכת לייעוץ זוגי, שבעיקבותיו הבנתי שאני חיה במציאות חיים לא אפשרית בכלל.
והתחלתי יותר מודעת למה שאני עוברת.
והחלטתי לעשות סוף לזה.
ובהתפרצות הבאה(שהייתה לפני שבועיים) נקטתי בצעד מאוד חריג וקיצוני, הזמנתי משטרה והוצאתי אותו מהבית.
היה לי מאוד קשה עם הצעד הזה, מאוד מאוד ריחמתי עליו, אך הרגשתי שאין לי ברירה.

לאחר כמה ימים של התלבטות אם ליצור איתו קשר או לא.... הרחמנות שלי גברה.
הוא היה נתון בהתמוטטות, הוא עבר משבר מאוד קשה בעקבות זה, הוא עבר טלטלה , ניעור מטורף.
הוא בעצם עד עכשיו לא קלט שהוא מתעלל בי.
נפגשנו שנינו מחוץ לבית, ודיברנו.
כל כך הרבה זמן, לא היה לנו דיבור משותף ועמוק.
קודם כל הוא הודה לי על הצעד שנקטתי נגדו (הייתי בהלם.. חשבתי שהוא לא יסלח לי כל חיי)
הוא הסביר לי, שהוא לא קלט, הוא לא היה מודע למה שהוא עושה בכלל.
ובזכות הצעד הזה, הוא התעורר. הרגשתי שהוא באמת גדל והתבגר, פשוט קפץ כמה כיתות.
הוא הסביר לי שכרגע הוא לא חוזר הביתה, גם אם אני רוצה, הוא רוצה לטפל בעצמו באופן מאסיבי במיוחד.
הוא לא רוצה לחזור על ההתנהגות שלו, ומידה והוא יחזור ויתנהג כך שוב הוא לא יסלח לעצמו.

אני תוהה לעצמי האם אדם יכול להירפא מהתנהגות אלימה?
ברור לי שאני לא מוכנה לחזור למתכונת שהייתה קודם, אולם איך אני אדע לזהות את השינוי (בלי להיות קודם שפן נסיונות)?

והאם אני רוצה בכלל לחזור? (את זה אני רוצה לברר לעצמי).

ואאוווו......
את מדהימה. כמה אומץ.

וואו. מעריכה את האומץ שלך, ואת הנחישות שלך לשינוי.
מדהים גם איך שזה השפיע עליו.

מובן שאין לי יכולת לדעת מה נכון לך כרגע, אבל אמשיך לעקוב.
אני איתך.

ומזכירה לך:
את ראויה לאהבה.
את ראויה שיהיה לך פשוט טוב.
ו... את ראויה גם שהידיעה הזו תהיה הבסיס לכל החלטה שלך.

וואו, את אמיצה.
הדף שלך בא לי ממש בזמן.

_את ראויה לאהבה.
את ראויה שיהיה לך פשוט טוב.
ו... את ראויה גם שהידיעה הזו תהיה הבסיס לכל החלטה שלך._
(מזכירה גם לעצמי...)

את אמיצה וגם האיש שלך אמיץ,לעמוד מול מראה כזאת,זהו אומץ גדול.
מאחלת לשניכם דרך טובה לשינוי אמיתי.

בוחרת מתוקה, מה קורה איתך?

את אמיצה. את ענקית. את מזכירה לי את עצמי (יכל להיות שכתבת לי בדף שלי??) את במצב מעולה אם בזכות מה שעשית הוא הודה בטעות והודה לך על הגילוי שגרמת לו לעבור. אני חוויתי (כנראה) חוויה דומה אך התגובות של בני הזוג שלנו שונות מאוד.
תאמיני שיש ניסים. כן. אם הוא יעבור בזכותך שינוי לטובה בחיים שנכם תרוויחו מכך. ואולי פעם תחזרו אבל למקום טוב יותר.
תודה על הדף הזה. תראי שבזכותו תעזרי גם לעצמך וגם לאחרות שבמצבך.
אותי כבר שימחת שכתבת כאן את סיפורך.

אני מקווה שאם את לא פה זה בגלל שטוב...

הלוואי. אבל לא, ממש לא.
אני על הפנים.
בימים האחרונים הרגשתי ממש רע.
הרגשתי שאני ממש מתמוטטת מהעומס.
ביקשתי מהבן זוג עזרה. שהזמן שהוא נמצא עם הילדים שלנו - ינוצל לעזרתי.
אך- נ א ד ה ! - העדיף לא לראות אותם העיקר לא לבוא לעזרתי.

בכלל ההתעוררות הגדולה שהיתה לו, דעכה כלא היתה.
הוריו עשו ה כ ל על מנת לשכנע אותו שאני אשמה בכל, וכמו ילד טוב הוא כמובן הפנים את המסר ושכח מכל התובנות העמוקות שהוא הגיע אליהן.

עכשיו כואב לי, כואב לי מאוד.
לא יודעת אם יש תקווה. (לגביו אני בסימן שאלה, אולם כשאני רואה את ההשפעה העמוקה שלהם עליו ואת ההרס והארס
שהם זורעים סביב, אני נואשת לחלוטין!)

מחר יש דיון.
לא יודעת מה לעשות, לאפשר לו לחזור או לא?
מבולבלת מאוד מאוד.

אוי.
(הלוואי שהיו לי תובנות)

אנא המשיכי לשתף...

חבל שכך נראים פני הדברים אצלך, הבוחרת, אני מקווה שהתובנות יבואו מהר. לגבי הנפילה שהייתה לבן זוגך, זה רק ברור שאת ההתפכחות יהיה עליו לעבור לבד. אין דרך אחרת, במיוחד עכשיו. לצערי אני מכיר את הנושא מקרוב ומנסה בעצמי להתחזק... תובנות באות והולכות, חלקן נספגות ומשפיעות וחלקן אולי מאוחר יותר אך אני שמח שאני איתן. ישנם קרובים שעוזרים וחברים וזה מאוד חשוב. סבלנות היא שם המשחק ולמרות כל הקשיים לא לשכוח שיש לנו כח בצורת אהבה שאותה אפשר להעניק למי שיקר. למרות הכל !

בוחרת יקרה
אני איתך. בליבי. במחשבותי.
מכיוון שעברתי מסלול זהה לפני חודש וחצי אני מרגישה כל כך קרובה אלייך. כאילו יודעת מה את מרגישה למרות שמן הסתם כנראה מעולם לא נפגשנו.
אני נעזרת במאמנת. אישה מדהימה שעוזרת לי מאוד להתחזק. היא לא פסיכולוגית. היא גם לא איתי כדי "להקשיב לי". היא איתי עם תשובות מאוד מאוד ברורות לחיים.
אז קודם כל מן הסתם אם תתני לי רשות אשלח לך את שמה ומספר הטלפון שלה אבל לא כאן.
מעבר לזה אני רואה את מה שכתבת יום לפני הדיון וביקשת פה עיצה אם לחזור או לא לחזור. חבל לי שאני קוראת את זה עכשיו כשהדיון כבר מאחורייך. אין לי מושג מה החלטת אבל אגיד לך מה היתה המאמנת עונה לי על שאלה שכזו - "תבדקי מה את רוצה מהזוגיות. ותחשבי בכנות אם הוא יכול לספק לך את זה. "
אני אישית מאוד מאמינה שאנשים יכולים לעשות שינוי בחיים ולהתהפך לכל כיוון שירצו. אבל אם כבר ניסיתם. אם כבר הייתם בטיפול זוגי שלא ממש הצליח. ואם כבר הפרידה התרחשה אז תנו לעצמכם זמן.
לא לסגור את האפשרויות אבל גם לא לרוץ חזרה. להישאר בפירוד בשלב זה. אבל שכל אחד יעבוד בנתיים. שכל אחד יקח את עצמו בידיים וילך לטיפול כל שהו. אם הוא אלים או עצבני שיטפל בנושא הזה. ואם את מפחדת מהלבד שווה גם על זה לעבוד.
אחרי תקופה לא מוגדרת שבה תרגישו שבן הזוג השני אמנם יכל לספק לכם את הזוגיות שבה אתם רוצים יש מצב של לחזור.
לדעתי חזרה לפני עבודה נכונה יכולה להצליח אך יכולה גם שלא. ואז המפלה תהיה כואבת יותר. תנו לעצמכם זמן. בלי לסגור שום דבר.
תני לו זמן לגמור להוציא את הרעל. תני להורים שלו לגמור להוציא עלייך את הכעסים (אני אישית מקבלת מידי פעם טלפון של אמא של בן זוגי כשהיא זועמת ורותחת "איך עשיתי את זה לבן שלה .." אני נותנת לה להוציא בלי לענות לה. בלי להגיב. רק מהנהנת שתידע שאני על הקו ואף מילה לא.) תשלחי לו ולהם רק אהבה. תאחלי לעצמך כח לעמוד מול כולם (עוד מעט יצוצו גם חברים ששמעו רק את הצד שלו... שחושבים שאת לא בסדר..)
חזקי את עצמך. בכל דרך שעולה בדעתך. אם תרצי את הטלפון שלי או של המאמנת שעוזרת לי אשמח לתת.
בהצלחה.
אני ממש ממש איתך.

מה שלומך אישה יקרה?

כתבתי לך בדף שלי, ושלחתי לך מייל.

בוחרת???
מה הוחלט??
איפה את?
איך את??
אשמח לדעת.