כאם לבת -נוער - קרן - בת 16 אשמח לשמוע מאחרים שיש להם ילדים בגילאים אלו וקרובים להם.
אנחנו גרים בארה"ב וכל חוויותינו מתועדות בדף - המחשבות שלי על חינוך בבית

אספר על התרשמותי.

קודם כל חשוב לי לומר שהיה מעגל מענג. ממש מענג. הוקסמתי מכל בני הנוער שהיו שם. ממש ככה. הלוואי ויכולתי להמשיך ולשוחח איתם עוד הרבה הרבה זמן כי היה פשוט מרתק!

אני זוכרת כמה נקודות שעלו בדיון (לא הצלחתי להיות ממש בכולו כי בתי יצאה לסרוק את שטח הפארק, אבל נדמה לי ששמעתי את רובו), אתחיל בדברים הטובים:

• ניכר היה שכולם - אבל כולם - מרוצים מהבחירה של הוריהם בחינוך ביתי. גם אם חלק ציינו שלפעמים הם הרגישו לרגע רצון ללכת לבי"ס, הרי שהרגע הזה עבר והם מאוד מרוצים מהחיים בבית. זה היה מאוד מרגש לשמוע.

• ניכר היה שכולם חווים הנאה ועניין בחינוך הביתי. נדמה לי שהיתה זו רז (אני יכולה לנקוב בשמות?) שאמרה משהו כמו: רק בבית אני יכולה ללמוד את מה שבאמת מעניין אותי, ולהתעמק במה שמעניין אותי כמה זמן שאני רוצה. בבית ספר לא הייתי מקבלת את האפשרות הזו (מקווה שלא חטאתי לרוח הדברים ואם כן, אנא תקנו אותי).

• היה מדהים לראות את הדרך בה התנהלה השיחה. כשאחד מבני הנוער דיבר, האחרים המתינו בשלווה גמורה ומתוך הקשבה מלאה שהוא יסיים. כל כך שונה לתפישתי מהדרך שבה אנו (יוצאי המסגרות) משוחחים: מחכים בקוצר רוח שהשני יסיים את דבריו כדי שנוכל אנו סופסוף להתבטא - וזה במקרה הטוב שבו לא התפרצנו. אם מישהו נוסף מתחבר לחוויה הזו שלי אשמח לשמוע...

קשיים שעלו. למיטב זכרוני היו רק שניים - ובאשר להם לא היתה אחידות בין החברים:

• החברה. היו מי שאמרו שהיו תקופות שבהם היתה חסרה להם חברה. אלה אגב התקופות שבהן עלה לרגע רעיון הבי"ס. אבל כולם ציינו שהתקופות האלה עברו ושכעת המצב מספק יותר עקב כל מיני שינויים שחלו. חשוב לי להדגיש כי מנגד היו כאלה (הרוזנפלדים נדמה לי) שנשמעו לגמרי מסופקים מבחינה חברתית ולא חוו שום חוסר.

• השונות. כשאתה בחינוך ביתי יש עליך מן תווית: זה שלא הולך לבי"ס. זה הופך לשמך השני. יש כאלה בדיון שסיפרו שהשונות הזו לא נעימה להם, ויש כאלה שדווקא ניכר היה שהם נהנים מהתווית המיוחדת. כנראה שזה מאוד אישי.

זה מה שאני זוכרת - לטובת מי שלא היה.
וסיכום אישי:
מראש באתי למעגל עם דעה די מגובשת בעד החינוך הביתי עבור בתי ושאר אחיהּ (העתידיים). הצלחתי להתחזק אפילו עוד בעקבות השיחה. כל הדברים החיוביים שחשבתי על החינוך הביתי - ניכר שהם אכן באים לידי ביטוי בחייהם של בני הנוער, ושהם גורמים להם הנאה רבה ועניין.
ובאשר לקשיים, זה נשמע לי מאוד צפוי, מאוד טבעי ובר התמודדות ופתרון. בקיצור: בואו בהמוניכם לחינוך הביתי!

אם מישהו נוסף מתחבר לחוויה הזו שלי אשמח לשמוע...
אני. מאוד. כלומר, לחלק השני שלה, כי בראשון לא הייתי.
שאלה, בתור מישהי שלא היתה במעגל - האם זה לא נסחף לכיוון (הלא רלוונטי בעיני) של - נו, בואו נראה מה יצא מהם והאם זה שווה?

שאלה, בתור מישהי שלא היתה במעגל - האם זה לא נסחף לכיוון (הלא רלוונטי בעיני) של - נו, בואו נראה מה יצא מהם והאם זה שווה?

אני הייתי בתחילתו של המעגל. החברה היו נחמדים ונעימים. היה קצת קשה לשמוע, אבל הרגשתי צורך עז לפרוש די מהר בדיוק בגלל ההרגשה שאת מתארת. הרגשתי כאילו חשפו בפנינו חיות מעבדה לאחר ניסוי, או להבדיל קופים נדירים בכלוב בגן החיות. משהו בתוכי נצבט והחליט לא לשתף פעולה עם זה. קול קטן בתוכי תהה: ואם הם לא יראו / ישמעו לי כמו שנראה לי, אז מה ? אז אשנה את ההחלטה שלי? ממילא זה לא מה שיכריע את הכף...

אבל אולי כל התחושות שתיארתי הן סתם הפרעה שלי.

נו, בואו נראה מה יצא מהם והאם זה שווה?

כשחדווה דיברה איתי על המעגל, מיד הצעתי כלובי זכוכית.
הסכמתי להיות במעגל, לא בשביל להוות עכבר מעבדה בכלוב זכוכית, אלא לאפשר הצצה לחיי הפרטיים לאנשים שרוצים ומתכוונים לגדל את ילדיהם בדרך דומה להורי.

הגיוני, שאם אני מתכננת לטוס ללונדון, אסתכל מסביב, ואמצא מישהו שהיה בזמן האחרון בלונדון. אתנפל עליו, ואשאל אותו את כל השאלות האפשריות על לונדון. איך התחבורה שם, ואיך הוא התארגן על אוכל, וכמה זה עלה, ואיפה הכי כדאי לבקר. (אם יש לכם טיפים, זה הזמן (-; ) מי שזה לא יהיה, סביר שלא כל יום שואלים אותו על לונדון, תהיה לו סבלנות לענות לי על שאלות, והוא לא יחשוב שאני מנסה לראות מה יצא לו מזה שהוא נסע ללונדון, ואם הוא ידע להסתדר שם בעצמו, ובכלל איזה מין בן אדם הוא היום. מבינים את ההבדל? להסביר עוד?

תוך כדי כתיבה, חשבתי על עולה חדש, שכל הזמן שואלים אותו על הארץ ממנה הוא בא, ובאיזשהו שלב נמאס לו כבר מכל הישראלים האלה ששואלים אותו כל הזמן שאלות כאילו הוא הגיע ממאדים.
אז כן, כלובי הזכוכית הוזכרו. אולי יש אנשים שבשבילם אני מהווה עכברת מעבדה. אבל וואלה, גם אם לא ממש בא לי לנסוע ללונדון, או שנראה שאין לי את המשאבים בשביל לטוס עכשיו כל כך רחוק, תביאו לחלום קצת על לונדון.

נגה, תודה!
<לצערי, אין לי טיפים על לונדון - נראה שאין לי את המשאבים בשביל לטוס עכשיו כל כך רחוק>

גם אם לא ממש בא לי לנסוע ללונדון, או שנראה שאין לי את המשאבים בשביל לטוס עכשיו כל כך רחוק, תביאו לחלום קצת על לונדון.


<איזה כיף שנכנסת לדף, נגה!>

לנגה ,
היי , הייתי בלונדון , לפני 4 שנים . האמת - לא ממש התחברתי שם למשהו . יש שם פארקים יפים ורחבי ממדים . יש המון אנשים מכל הסוגים . רוב הדברים יקרים .
מה שכן אהבתי באנגליה זה מקומות כפריים -ירוק כמו שירוק לא ראיתי בשום מקום . יש איזה אזור שנקרא מטלוק , די רחוק מלונדון , יש בו הרבה טבע פראי ושלווה .

ובעינין שלשמו הגעתי לדף -
יש לי הרבה עינין במה שבני נוער בחינוך ביתי עושים וחשים. איך זה כשאת/ה רואה שאתה לא כמו כולם - מה אומרים לחברה בשכונה, איך הם מגיבים, יש תלות בהורים? יש רצון להשתייך למסגרת (עם כל החובות והזכיות ), להיבחן ולקבל משוב על מה שלומדים?

לא יודעת מה בדיוק לשאול, אשמח אם בני הנוער יכתבו. יש לי הרגשה שילדים בחינוך ביתי לא יכולים להיות כמו חיות מעבדה ואם הניסוי הצליח או לא, אי אפשר לאלץ אותם לדבר או להשתתף במשהו שלא נראה להם. מגיל אפס הם מקבלים יחס של כבוד, את זה אני אומרת על סמך מה שראיתי עד עכשיו בקהילה (שזה היו ילדים קטנים).

אילה,
את מדברת על מתכון. זה שגדלתי בבית, עדיין לא אומר שאי אפשר לאלץ אותי לשום דבר. גם אם קיבלתי יחס של כבוד מגיל אפס. מה שראית, זה מה שראית, ומה שאני זה מה שאני. אפילו שגדלתי "נכון", גם לי יש בעיות, נפשיות, אישיות, וריגשיות.

איך זה כשאת/ה רואה שאתה לא כמו כולם
פעם השאלה הזו הציקה לי, ואחרי שדיברתי עליה עם כמה אנשים מסביב, ראיתי שכולם הרגישו אאוטסיידרים איפה שהם היו.
מה אומרים לחברה בשכונה,
אין לי כאלה, אבל כשהיו, פשוט הסברתי. מה שאני מסבירה לכל מי ששואל אותי, בהתאם לשאלות.
איך הם מגיבים
לא זוכרת תגובות צפציפיות, אבל חלק מגיבים בהתלהבות, חלק היו רוצים גם, חלק חושבים ש"אנחנו" ממש מטורפים.
יש תלות בהורים?
קשה לי לענות על השאלה הזו, כי רוב הזמן אני לא נמצאת לידם, ומצד שני הם חסרים לי.
יש רצון להשתייך למסגרת (עם כל החובות והזכיות ), להיבחן ולקבל משוב על מה שלומדים?
אני לא מרגישה צורך לקבל פרסים על מה שאני עושה מאנשים זרים.

<תודה על הטיפים!>

שאלה, בתור מישהי שלא היתה במעגל - האם זה לא נסחף לכיוון (הלא רלוונטי בעיני) של - נו, בואו נראה מה יצא מהם והאם זה שווה?
אני לא הרגשתי ככה.
זה היה שיתוף. התפעלתי מהדרך שבני הנוער הציגו את הדברים. כל כך טבעי.