ונעים לי לשמוע על החווייה שלך בשמת, מעניין לי. זה חשוב בעיני.
רק מזכירה שהחוויות שלי לא היו של ילדה מהגרת אלא של ילדה מבקרת. "אורחת". באנו ללימודים של אבי, וכל שנה עברנו לארץ אחרת עם שפה אחרת. אז מראש המעמד של "אורחת לזמן קצר בתרבותכם" הגן עלי, אבל גם עברתי את החוויה של "ללמוד שפה מהאוויר" 4 פעמים.

(מצד שני, עד לרגע זה מעולם לא חשבתי לרגע על מה שאיבדתי. ומה שאיבדתי היה את המעמד שלי בתרבות שלי. את החברים שלי. את אלה שדיברו בשפה שלי [חוץ מההורים ואחותי וקבוצה קטנה של ישראלים שהתחברנו איתם שם].
את כל "הנכסים" שצברתי: למה שידעתי ולמה שידעתי לעשות, לא היה כמעט ערך במקומות החדשים.
כל מי שאני, היתה זרה וחיצונית ולא מוכרת, וללא מספיק שפה גם לא יכולה להיות מספיק קרובה לאף ילד או ילדים חדשים, אבל אני באותו זמן כבר הלכתי לגן, כבר היתה לי "החברה הכי טובה" ועוד חברים, היו חברים מהגן וחברים מהשכונה, מהרחוב שלי, היה לי הווי, היו לי שירים ומשחקים רבים שידעתי לשיר ולשחק את כולם - ופתאום כל הידע הזה שטרחתי כל כך ללמוד, לא היה שווה שום דבר, ואני לעומת זאת לא הכרתי שום דבר מהשירים והמשחקים של הילדים.
כל מה שרכשתי בעמל רב בשנותי המעטות, הכל הכל אבד, ירד לגמרי לטימיון. נשארתי ריקה מכל נכסי והייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש, שוב ושוב ושוב, כל פעם בתרבות חדשה.

איזה מזל שכל כך הייתי מאושרת לחיות שם, וכל כך היה לי טוב שם, שעד לרגע הזה לא זכרתי אף פעם אחת כמה דברים חשובים איבדתי, ואיך בפועל, אף על פי שלא הייתי מהגרת, בכל זאת במשך כמה שנים משמעותיות הייתי במסלול אתגרי שבו כל פעם מחדש איפסו לי את כל הנקודות והייתי צריכה להתחיל לצבור אותן לגמרי מחדש, בזמן שכל השאר סביבי צוברים וצוברים נקודות תרבותיות ומסתדרים ומתמקמים במקום שלהם.

in every work that must be done, there is an element of fun
לגמרי
ועל זה בשמת וצלצול מדברות פה כל כך הרבה, וכל מילה זהב, בדפים פרקטיים לגמרי כמו פליי ליידי ואחרים.
למצוא את הכיף שבעבודה, ולהוציא אותה לפועל בתזמון, מרחב, סדר פעולות, setting - שיאפשר הנאה.

איך מנהלים שיחה מול מישהו שמבקש שאשמע עד הסוף מה שיש לו להגיד - ואני לא רוצה את ההתחייבות הזו?
משתמשים בשיטת בשמת להצבת גבולות. בוחרים תשובה, חוזרים עליה כמו תקליט שבור. מנתקים שיחה כשהאי עוברת לפסים לא נעימים. מתנהגים בדרכים שבהם את לא רוצה משום מה להתנהג. כדי לא להיות לא נחמדה? כדי לא לפגוע באמא שלך?

בשמת, אמא של ...
אמא לחיים

דף בית אישי

תודה על הקישורים לסיפור על אופק. עצוב ומכעיס ולא מפתיע.
אני זוכרת איך לפני שנים ראיתי סרטון שהוא יצר לתזונה נאה. הכל היה נורא יפה ומפתה. ואז ממש ממש בסוף על רקע הכתוביות בעצם הוא ישב מול אישה אחרת צעירה מאוד ובעודו מאכיל אותה את מה שהוכן בסרטון פשוט דחף לה לשון לפה בהפתעה. כאילו ללקק את האוכל עצמו.
זה היה כל כך לא קשור לכלום. היא היתה כל כך מופתעת. היא צחקה ולא מחתה אבל מי שראה את זה מהצד חווה את זה לדעתי כמוני.
זה היה הרגע שהבנתי שמשהו לא לגמרי בסדר איתו. שהוא מערבב דברים שלא קשורים ובמסגרת הזו כופה על אחרים התנהגות פוגענית שקשה למחות עליה. כל הכבוד לנשים שקמו והוציאו את זה החוצה.

היא היתה כל כך מופתעת. היא צחקה ולא מחתה
את מעלה פה נושא ממש ענק, שאני מקווה שבזכות תנועת ME TOO ומגמות חדשות נוספות אולי התחיל כבר לצוף:

הרוב המכריע של הנשים שעושים להן תרגיל כזה (וגרועים ממנו), פשוט נכנסות להלם ולשיתוק.
שוב ושוב נשים שחוו כל סוג של פגיעה מינית, מהתבדחות סקסיסטית ללא כל מגע ועד אונס אלים, מתארות את תגובת ההלם + השיתוק.
במקרים הפחות קשים וחד משמעיים, בהרבה מקרים נמצאת שם גם תגובת הצחוק, כאילו גם היא משתפת פעולה בזה שלא קרה כלום.
אחת הסיבות לזה היא החינוך המאוד קשוח של הנשים בחברה המערבית (כמו גם בחברות "פרימיטיביות" רבות) להיות תמיד נחמדה ומרצה כלפי גברים.

יש כמה דברים שאני זוכרת בהקשר הזה:

1. פעם ראיינו אלופה באומנויות לחימה (לא זוכרת אם קראטה או משהו כזה) שהותקפה ונאנסה. היא תיארה את אותם הלם ושיתוק. היא אמרה, היו לי הכישורים לנצח אותו ביד אחת, אבל לא הייתי מסוגלת להפעיל את זה כשהותקפתי.
2. קורסי הגנה עצמית של אימפקט:

https://www.elhalev.org/impact?gclid=[p ... 9613vYWoMp nIkNQKSfjLABHsaAkYtEALw wcB[/po]
מטפלים חזיתית בדיוק במקום הזה.
בתגובה האוטומטית הנשית.
ומאמנים להגיב אחרת.

לגבי אופק, אכן מעציב, מכמה בחינות (קודם כל מעציב אותי לחשוב על כל הנשים שנפגעו )-: ), ואכן כלל לא מפתיע את כל מי שנחשפה להתנהגות שלו פה או במפגשי באופן בעולם האמיתי.

רק כמה מחשבות פזורות.

MeToo

ואת יודעת מה? זה מוצא חן בעיני. נקי כזה. התחלה חדשה, מטאמורפוזה, והכל יכול לקרות.
בזמן האחרון הרגשתי חזק: האתר הזה הוקם למען כמה מטרות הירואיות. חלקן מודעות וחלקן - לא
וגם כשהקהילה הצטמצמה והתקטנה, האתר לא זז מילימטר. כי היה לו תפקיד.
ןכשהמטרה הושלמה, או קרבה להשלמתה - מתרחש שינוי מהותי בתנאים.
אצלי, תמיד השינויים האלה מרגישים "קצת מוקדם מדי". נו, תן לי עוד חודש, יא אללה שלך!
אבל... ככה זה
אולי זו אני שטיפונת מפגרת אחרי המציאות, מהססת להכיר בעובדה שהשינוי אכן כאן.
ולכן השינוי החיצוני הזה משמח אותי: הוכחה לכך שהשינוי שלי כבר כאן.

אוהבת אותך לפני ולפנים @}

תמרוש ובשמת, אתן כאלה נשים מופלאות.

וגם כשהקהילה הצטמצמה והתקטנה, האתר לא זז מילימטר. כי היה לו תפקיד.

וגם כל פעם התברר שיש לו המון קוראות שנעזרות בו.

וכשהמטרה הושלמה, או קרבה להשלמתה - מתרחש שינוי מהותי בתנאים.
ממש ככה.
אני רואה בזה הרבה יופי.
אולי קל לי כי אני גם ככה לא ממש כאן. עברתי הלאה.
לא מרגישה צורך למחוק את עצמי מכאן,
ולא חושבת שההשתתפות שלי תשתנה באיזושהי צורה. כלומר היא בטח תלך ותפחת, אבל זה קורה ממילא, ואלה שני ביטויים של אותו דבר.
האתר סיים את התפקיד שהיה לו פעם.
ברוך השם.

נכנסתי לכמה דפי בית כדי לבדוק מה כתבתי בהם. ומה גיליתי? גיליתי שיש אנשים שמילאו את דף הבית שלהם בציטוטים מדברי ברחבי האתר 0-:
כמה מוזר. לא ידעתי.

_נכנסתי לכמה דפי בית כדי לבדוק מה כתבתי בהם. ומה גיליתי? גיליתי שיש אנשים שמילאו את דף הבית שלהם בציטוטים מדברי ברחבי האתר oh
כמה מוזר. לא ידעתי._

ברור! את אושייה!

כמה מוזר. לא ידעתי.

באמת מוזר. למה למען השם שמישהו ירצה לזכור ולהנגיש לעצמו משהו טוב שבשמת כתבה??
אח, המסתורין שבחיים....

(הורגת אותי, זאת. שנביא שובפעם את עמוד הקלון ונקשור אותך אליו על צניעות-יתר? רק שעכשיו כבר אי אפשר לאיים עלייך בחיבוק....)

אם כבר בנוסטלגיה, אני זוכרת (בטח כתבתי את זה כבר פעם) את הפעם הראשונה שנחשפתי אלייך, בה תיארת את לידת הבית המתוכננת שלך. היה שם תיאור של "על מה אני אלד", משהו עם שכבת בסיס ושכבת ריפוד ושכבת הגנה ועוד משהו, ולי זה נשמע כמו אחד הדברים המופרכים ביותר בעולם, יצר אצלי בראש תמונה של הנסיכה על האפונה עם חמש-מאות שכבות באמצע, ואמרתי לעצמי "וואללה, משוגעים אלה!". מה שגורם לי להשתעשע עכשיו בתהייה מה מישהו חדש היה חושב על כמה דברים שאני כתבתי

תודה על הקישורים לסיפור על אופק

מותר לשאול במה מדובר?

אופק היה באתר איזה זמן, לפני כמה שנים, ניסה להשתמש בו כפלטפורמה לקידום הרעיונות שלו על מזון נא ופוליאמוריה, באופן מנצל וחסר התחשבות, ובסופו של דבר נשלח לדרכו במאמץ קהילתי משותף.
עכשיו התגלה שהתכונות האלה התבטאו לא רק און-ליין, ושהוא ניצל נשים שיצאו לטיולי הליקוט שלו. יש קישור לסקנדל ב- לקטות מעשית, בסוף הדף.

ופורנו. אל תשכחי פורנו

כה שמחה אני להודות בעובדה: לא ידעתי שהוא תמך בפורנו. כנראה שהפסקתי לקרוא אותו בזמן...

שינויים בריאותיים מעניינים ששמתי לב אליהם:
היום הלכתי לסידורים באוניברסיטה. כבר חודשים רבים שיש לי מנהג חדש, בעקבות חומר שקראתי על החשיבות של חשיפת העיניים לשמש (שייכנס אור ישירות לעיניים ולא דרך משקפי שמש): אני הולכת עם כובע (בעיקר בחודשי הקיץ) ובלי משקפיים בכלל.
זה אומר כמובן שאם תפגשו אותי ברחוב ולא אזהה אתכם, זה מפני שאני לא רואה P-:
אבל היום הלכתי לי דרך האוניברסיטה בלי כובע (בכל זאת, חורף. לא בא לי) ובלי משקפיים (מקופלים בקופסא שלהם בתיק).
ובלי להסתנוור!
כל חיי הייתי רגישה לסינוור ולאור. אבל מאז שאני עושה המון עבודה של איזון פיזי (צ'י קונג, שינה, תזונה, טיפולים) + הקטע החדש הזה של הליכה בחוץ ללא משקפיים, אין יותר רגישות לאור, ואין יותר כיווץ עיניים וסינוור!
מדהים.

כל פעם אני "תופסת" עוד משהו קטן ששיפרתי, אבל לרוב אני שוכחת אותם מייד אחרי זה. כל כך להתרגל לטוב... אם אזכור, אבוא לספר גם עליהם.
אלה דברים שאנחנו נוטים לחשוב עליהם "ככה אני". ומסתבר שאפשר גם אפשר לתקן ולאזן.

אה. עוד משהו חשוב:

הבסיס ליציבה שלנו, לעמידה, להליכה, להחזקת הגוף ולא פחות - להחזקת הנפש, אלה כפות הרגליים.
בעבר, כפות הרגליים שלי לא היו מונחות על האדמה. מכמה בחינות.
למשל, הייתי מאוד רגישה ולא יכולתי ללכת יחפה בשום צורה. או בנעליים או בנעלי בית. גם בים. סבלתי מהחול, סבלתי מהחום, סבלתי מהיחפנות.
או למשל, עמדתי "בלי לגעת בקרקע" ככל האפשר. בעיקר על הצדדים של כפות הרגליים. אפשר היה לראות את זה גם בצורה שעקבי הנעליים שלי התבלו.

בעקבות תירגול רב, חוזר ונשנה, של צ'י קונג וכן בעקבות סדנאות יציבה טבעית של אסתר גוקלה
(אם הקישור עדיין לא עובד, אז https://gokhalemethod.com/#flat )
אני היום לא רק עומדת ביציבות על כפות הרגליים (תבשיל קדירה ראתה אותי מתרגלת ואמרה, וואו! איזו יציבה איתנה! את עומדת עם שתי הרגליים על הקרקע!):

• אני הולכת יחפה
• הולכת בכיף יחפה בים על החול, לא סובלת בכפות הרגליים
• עברתי לנעלי הליכה יחפה (אחרי הדיון עם דלית ב על הנעליים שהיא קנתה, החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את החנות בבורגשוב, ואכן באתי ראיתי קניתי).
• אני יציבה גם על רגל אחת
• כל יציבת הגוף שלי השתפרה (אני גם מקפידה על הברכיים הלא נעולות, על אגן חופשי, על עמוד שידרה, על עורף ארוך ועל סנטר כלפי החזה, אבל הבסיס הוא כפות הרגליים).

הרבה שינויים, שגררו כמובן גם שינויים מקבילים בכיוון של שלווה, יצירתיות, יציבות, רוגע, בטחון עצמי וירידה תלולה ברמת החרדתיות.

רוצה לשתף בקשר לשמש ועיניים.

פעם מזמן, לפני יותר מעשר שנים, הייתי בסוג של טיפול/לימוד אצל אחת ממטפלות העיניים האלטרנטיביות הידועות בארץ בתחום.
הלכתי עם חברה, ולמדנו ממנה איך לשפר את מאור העיניים. לצערי לא המשכתי לתרגל את מה שהיא לימדה אותנו, אבל יש כמה דברים שאני זוכרת.
אחד מהם הוא החשיבות של השמש למאור העיניים. היא אמרה שמשקפי שמש מזיקים לעיניים ומנוונים אותן.
ומעבר לכך, השמש היא כלי טיפולי לעיניים.
התרגיל שלדעתה הכי חשוב לבריאות העין ושקול לכל התרגילים שלימדה אותנו יחד, הוא לשכב/לשבת מול השמש בעיניים עצומות ולכוון את "המבט" העצום ישירות לשמש.
בלי חציצה של ענן או שימשה למשל. ואז, עם נשימה, להעביר את גלגל העין מצד לצד באיטיות מול השמש.
ובסוף להפנות את המבט מהשמש ולפקוח את העיניים בעדינות.
זו הרפיה מעולה- נסי ותהני

וגם כפות הרגליים שלי לא על הקרקע, למרות יוגה ומודעות.
יכולה להפנות לתרגיל שעזר לך?

בשמת וקול פעמונים, איזה דברים מעניינים!!!!
אנסה את התרגילים.

אחת ממטפלות העיניים האלטרנטיביות הידועות בארץ בתחום
נשמע כמו ד"ר סימה מיכאלי (-: למדתי אצלה. מאז מה שהיא לימדה נתמך ע"י המחקר הלא אלטרנטיבי בכלל (-:


יכולה להפנות לתרגיל שעזר לך?
כל תירגול הצ'י קונג, כי המורים שלי כל הזמן מקפידים על היציבה. מזכירים שוב ושוב.
תסתכלי למשל פה בכל הסרטונים: https://www.youtube.com/user/elikoco
(איזה קטע, יש שם סרטון שרואים אותי מתרגלת)
אם אני אתקל בסרטון ששם דגש על היציבה אחזור לתת קישור ספציפי.

תמרוש רוש, לא תצאי כל כך בזול! אני מצפה להתייחסות יותר נרחבת ומקצועית D-:

תמרוש רוש, לא תצאי כל כך בזול! אני מצפה להתייחסות יותר נרחבת ומקצועית

נכון. בשביל מה אנחנו מחזיקות אשת מקצוע פה?

אני מצפה להתייחסות יותר נרחבת ומקצועית

תשמעי, הכל נפלא. באמת שאין לי משהו חכם יותר להגיד על זה.
הכי מצא חן בעיני תיאור העמידה הקודמת שלך על צידי כף הרגל. כמה שיותר להימנע מהעולם....

והשינוי לאיך שאת עכשיו.
עכשיו את רוצה לחיות בעולם ואת רוצה לחיות בגוף שלך.
מה יותר טוב מזה?
(את יודעת מה? אם זה אומר שקודם לא רצית לחיות בעולם ולא רצית לחיות בגוף שלך, אז לא פלא שהתאים התחצפנו)


אוהבת אותך (())(())(())

נ.ב. סיימתי כמעט את כל המתנה שלך. בעזרת השם (איזה שם?) אשלח אותה כבר ביום חמישי. פיצקי שמע שיש לך יומולדת והתלהב, ורצה לשלוח לך במתנה פריזבי מוכתמת (אבל טובה) או משחק טילים משומש שבו את קופצת על כרית גומי והטיל (מספוג בלתי מזיק) עף למעלה. בא לך?
אופס, אני כבר החלטתי בשבילך שלא (אם כי יש מקום למשא ומתן!!), והוא התפשר על כמה יצירות אמנות קטנות מעשי ידיו. הנשמה.

אוהבת אותך עוד פעם. כמו אזעקה נודניקית שחוזרת אחרי חמש שניות הפסקה.

מה ההבדל המדוייק בין ׳כפות רגלים בצורת כליה (כליות)׳ של גוקלה, כפות רגליים מקורקעות של צ׳י קונג, ולעמוד על צידי כף הרגל (לא לא לא)? תוכלו לפרט?

חחח פריזבי ומשחק טילים לא מתאימים לי. סתם ישכבו פה P-: אבל תודי לו מאוד על הכוונות הטובות. התחממתי לאורן.
ואיזה כיף לי שאת אוהבת אותי (-:

יולי קו, שאלה מעולה מעולה. אני כל הזמן עושה השוואות.
גוקלה מקדישה תשומת לב לצורת הכלייה (או השעועית D-: ) ומלמדת ממש איך להניח את כף הרגל על הקרקע בצורה שתאפשר את זה.
כל כף הרגל על הקרקע חוץ מהקשת שנשארת באוויר כמובן, ויש הקפדה לא לתת לכף הרגל "להימרח" על הארץ.

לעומת זאת, המורה שלי אלי (הדרקון) כהן מדגיש "להניח על הקרקע את כל ה"אוזן" של כף הרגל ולהקפיד שהקשת תישאר באוויר" ומלמד איך זה קשור למיקום של הברכיים. כשהברכיים נוטות פנימה כף הרגל נוטה לקרוס, יש פלטפוס והקשת מונחת על הקרקע. כדי לפתוח ולהרים את הקשת, צריך "להוציא" את הברכיים "החוצה" והוא גם מלמד את המיקום שלהן מעל למעיינות המבעבעים (KID1, ולמי שלא מכיר, נקודת הדיקור הראשונה על מרידיאן הכליות שנמצאת בכף הרגל בגבול בין כרית כף הרגל לבין הקשת, נגיד).
לדעתי זה אותו דבר, כל אחד והדגשים שלו.

כי בעבודה בצ'י קונג, במיוחד אם מתרגלים יחפים (בבית או על חוף הים תמיד יחפה, מחוץ לבית - רק על רצפות עץ), את מפעילה כל הזמן את שרירי כפות הרגליים ואת היציבה וגם עומדת על רגל אחת בהרבה תרגילים, כך שעבודת החיזוק של (מאות?) השרירים הקטנים בכפות הרגליים מתבצעת כחלק מהעניין, ולכן זו התוצאה של התירגול ממילא ואין צורך להקפיד על זה.
מה שאין כן בסדנאות של אסתר גוקלה, שהיא אמנם ממליצה בחום על תרגילים אבל לא מניחה שכולם יתרגלו, אז היא מנסה להכניס את התוצאה לתוך המאמץ מראש, כדי שאם תתאמני על הצבה נכונה של כף הרגל, התירגול יתרחש מאליו, תוך כדי עמידה והליכה נכונות.

מה שחברתי תבשיל קדרה ראתה היה, שאני עומדת כבר בעמידה יציבה ומקורקעת. וזה היה בזכות תירגול צ'י קונג יומיומי, לדעתי אחרי כשנה של תירגול (כנראה ב-2016).

צידי כף הרגל - לא רק כל הקשת באוויר אלא כמעט כל כף הרגל באוויר. זה כאילו ללכת על הרגליים בלי לגעת בקרקע... חייבים ללכת על משהו, אז על הצד של הצד...כל מה שאפשר, באוויר ולא נוגע בכלום... ברור שלא רלבנטי לפי שום תפיסה של יציבה טבעית או טובה.

אגב, בצ'י קונג של מינגטונג הוא לא נותן כמעט אף פעם הנחיות נשימה. והוא מסביר, שבכל מקרה ננשום... אבל שהנשימה הנכונה רק תבלבל את התלמיד המתחיל, לא כולם יכולים בכלל לנשום (למשל, הוא לא היה מסוגל, כאסתמטי, לנשום בכלל. וזו גם היתה נקודת ההתחלה שלי כשלמדתי את סדנת גוקלה הראשונה ב-2010. לא יכולתי לנשום). הוא אומר, שהתירגול משתכלל לאט לאט ויחד איתו הכל משתפר. היציבה, הגמישות, היכולת, השליטה בתנועות, תחושת הצ'י, וכך גם הנשימה נכנסת באופן אינטגראלי וטבעי, כתוצאה טבעית מהתירגול וההתמדה בו.
אז ככה גם היציבה והנחת כפות הרגליים על הקרקע.

ועדיין, אני רואה מתרגלים ותיקים שמתרגלים בלי להקפיד על כמה עקרונות של יציבה שמוטמעים בי בזכות גוקלה (למשל, עורף ארוך) והיציבה שלהם לא טובה מספיק.

המקום שבו יש אצלי התנגשות בין עקרונות גוקלה לצ'י קונג הוא המקום של הישבן. כי המורים שלי וגם מינגטונג מדריכים לכוון את עצם הזנב לקרקע, ולדעתי זה מנוגד להדרכה שלה לגבי מיקום הישבן. לא יודעת איך ליישב את זה, מתכננת כבר הרבה זמן לכתוב לאסתר ולשלוח לה סרטון שבו מינגטונג מדריך באנגלית לעניין הזה, עם שאלה. פשוט לא הגעתי לזה. עניין של סדר עדיפויות...

_אחד מהם הוא החשיבות של השמש למאור העיניים. היא אמרה שמשקפי שמש מזיקים לעיניים ומנוונים אותן.
ומעבר לכך, השמש היא כלי טיפולי לעיניים_
מותר לשאול משהו?
לפי צבע העיניים שלי (והצבע שלי באופן כללי, ותולדות המשפחה, אבל נתמקד כרגע בעיניים) - נראה שהעיניים שלי נועדו לקבל מנת שמש מסוננת של צפון אירופה. לכן אני מניחה ששמש מזרח-תיכונית זו קרינה חזקה מדי עבור העיניים שלי (והעור, אבל כאמור נתמקד בעיניים). הנחתי שכל זמן שאני נשארת פה באזור ולא אורזת מזוודות, צריך לסנן איכשהו את הקרינה כדי שאקבל את המנה שטבעית לי, ולא יותר מדי.
ברור לי שהסינון הטבעי שמתקיים ככל שמתרחקים מקו המשווה בריא יותר מסינון מלאכותי, אבל אם מבחינתי זו לא אופציה להצפין כל כך - אז הבחירה היא בין קרינה ברמה שהעיניים שלי לא בנויות לספוג לבין סינון מלאכותי - האומנם הראשון עדיף?

בשמת,
אני מבינה כמוך (כמו שתיארת) שלגבי כפות הרגלים גוקלה והתרגול הרגיל שלי מתואמים. תודה על הפירוט. ככה יכולתי לוודא.
אני פתרתי לעצמי את הקונפליקט בין הישבנים האפריקאים של גוקלה לישבנים הסיניים בכך שהתרגול שונה מהליכה יומיומית. כלומר יש זמן לזה וזמן לזה.

אסתר גוקהלה אומרת שלאנשים שונים יש צורות שונות. כהכללה, אצל האפריקאים הישבן בולט יותר אחורה, אצל האסייתים פחות, ואצל האירופאיים איפשהו באמצע.

בנוסף, נראה לי שאם עצם העוקץ (סוף הזנב) מצביעה למטה, אז החלק העליון של הסאקרום צריך להיות קצת מורם, כמו שגוקהלה מלמדת, כי לסאקרום כולו צורה מעוגלת.
תכף אחפש תמונה.

הנה תמונה, אם רוצים שהקצה התחתון יצביע למטה, העליון צריך להיות מלוכסן הצידה:

וכמובן נכון מאוד שיש מבני גוף שונים!

מה שאני אומרת זה שתרגול ׳לחבק את העץ׳ (עמידה סטטית) שונה מאוד מעמידה רגילה, בצורה החיצונית וגם במצב הפנימי של המיינד. לכן ברור לי למה ההנחיות של אסתר יכולות להיות שונות מאוד מההנחיות של המורה הסיני שלך.

בשמת, דווקא מטפלת העיניים שהלכתי אליה היא מישהי אחרת ממי שציינת, אבל זה פחות מהותי. אני מעדיפה לא לציין שמות, סתם כי אנחנו באינטרנט וכו'.
לגבי השאלה של שירה על עיניים של אירופאים, הדבר היחיד שאינ יכולה לחשוב עליו הוא שאותה מטפלת לימדה את זה גם את החברה שהלכתי איתה בזמנו, אשכנזיה למהדרין עם עיניים ירוקות.
יש אנשים שיש להם בעיה מיוחדת תורשתית בעין, כמו הרב עובדיה יוסף, שהיו לו משקפיים כהות, ולעוד אנשים מהמשפחה שלו, אבל זה מקרה יחודי.

אותה מטפלת לימדה את זה גם את החברה שהלכתי איתה בזמנו, אשכנזיה למהדרין עם עיניים ירוקות
כן, הנחתי שלפחות חלק משומעי לקחה הם אשכנזים. זאת הנחה די מתבקשת... ולכן המסר תמוה לי במקצת.

לפי צבע העיניים שלי (והצבע שלי באופן כללי, ותולדות המשפחה, אבל נתמקד כרגע בעיניים) - נראה שהעיניים שלי נועדו לקבל מנת שמש מסוננת של צפון אירופה
לי יש עיניים ירוקות בהירות.
כל חודשי הקיץ, אני הולכת עם כובע רחב תיתורה. הוא מצל על העיניים שלי לחלוטין. אין שמש ישירה. אבל האור נכנס בצורה רכה. זה גם מגן לי על עור הפנים, שגם הוא מאוד בהיר. אני מאלה שאחרי רבע שעה בשמש העור אדום.

בצפון אירופה יש בעיה אחרת. האור החוזר מהשלג בחורף מסנוור. האסקימוסים (היום אינואיט) היו יוצרים הגנה על העיניים מהסינוור הזה, אחרת קיבלו עיוורון שלג. אבל יש כנראה הבדל בין החומרים הטבעיים שהשתמשו בהם לבין משקפי שמש מודרניים. כמו כן, הבעיה היא לא מהשמש אלא מהסינוור של השלג המחזיר את האור. כמוהו כחול הים והמדבר. לא הגעתי לשאול על זה את סימה מיכאלי.

ובלי קשר לעובדה שהעיניים שלי ירוקות בהירות, סבלתי במשך שנים מרגישות לאור, ועכשיו נעלמה הרגישות לאור.
כלומר - היא לא מולדת ולא היתה מעולם קשורה לצבע העיניים שלי. היא היתה קשורה לחוסר איזון באלמנטים מסוימים, ואולי גם ליותר מדי משקפי שמש (שלי גם אופטיים, כאמור, אז משמעות ההליכה בחוץ ללא משקפיים היא שאני מוותרת על ראייה מדוייקת).
החדירה של אור השמש דרך העיניים מאזנת עוד דברים בתוך הגוף, פשוט שכחתי איזה. למדתי אותם גם אצל אורית קרוגליאנסקי, שמגיעה ארצה לעשות סדנאות לשיפור הראייה. ולא רק אצלן אלא גם מכמה הרצאות של ד"ר ג'ון ברגמן שהמלצתי עליו בעבר, ואחרים. פשוט לא מצאתי לנכון לרשום מראי מקום כי זה אישר את מה שכבר למדתי מזמן. פשוט כתוצאה מההיתקלות החוזרת ונשנית בידע הזה, החלטתי סוף סוף ליישם את ההמלצה באופן עקבי.

לגבי האגן, הגיוני! גם אני חשבתי שייתכן שההמלצה בתירגול שונה מאשר ההמלצה במצבים אחרים כגון עמידה רגילה והליכה, אבל עוד יותר הגיוני בעיני שבסופו של דבר כולם מגיעים למנח אגן נכון, פשוט בדרכים אחרות.
אפשר לומר שאחת הסיבות המרכזיות לכך שאני הפכתי לתלמידה של אלי היתה בזכות תירגול בשם כובע הקסמים
שבסיומו, לאחר תרגיל שכמעט כולו התרחש בדמיון שלי עם הנחיה של אלי דרך האינטרנט, מצאתי את עצמי עומדת בעמידה מושלמת - שידעתי שהיא מושלמת כי כבר הייתי אחרי שתי סדנאות של אסתר גוקלה.
בתירגול הזה הוא לא נתן שום הנחיית יציבה.
אבל זו היתה התוצאה שלו.

(שלי גם אופטיים, כאמור, אז משמעות ההליכה בחוץ ללא משקפיים היא שאני מוותרת על ראייה מדוייקת).

אז מדוע את לא משלבת כובע עם משקפי ראיה רגילים?

משקפי הראייה הרגילים משמשים זכוכית מגדלת. הם גם מגבירים את הסינוור וגם ממקדים קרני אור בנקודות ספציפיות בעור הפנים ויוצרים שם כתמי שמש.

משקפי הראייה הרגילים משמשים זכוכית מגדלת. הם גם מגבירים את הסינוור וגם ממקדים קרני אור בנקודות ספציפיות בעור הפנים ויוצרים שם כתמי שמש.

ואו. לא חשבתי על זה .

תודה על המענה, בשמת.

מצטטת מג'ון ג'ייקובס, מייל שהגיע היום http://www.hiburim.org/

הבהרה מאוד חשובה.
אני מדברת הרבה על אחריות מול אשמה ומנסה להסביר את זה, ועדיין רוב האנשים "נופלים" במלכודת הזאת, ומתרגמים ישר ל"אשמה" ו"האשמה".
הנה מה שג'ון כותבת:

שלומות,

אחת המורות המבריקות, שזכורות לי עד היום, היא רוזלין ברוייר,

הילרית מוכשרת בעלת מוניטין בינלאומי,

מייסדת The Healing Light Center Church בקליפורניה.



אחת האמירות שלה, שעוררה בי מחשבה עמוקה

עד היום הינה עקרון מנחה לרגלי.

היא אמרה, שאחת התפיסות השגויות המרכזיות ברפואה הוליסטית

היא התפיסה הרווחת לגבי אחריות אישית.

אנשים מגיעים לטיפול כי הם סובלים ורוצים להרגיש יותר טוב

ובסוף יוצאים אשמים במה שקרה להם.

נאמר להם ( והיום, גם הרבה מטופלים אומרים לעצמם)

שהם "זימנו" את המחלה שלהם או את מה שקרה להם.

כל פעם שאני שומעת את האמירה הזו – כל הפיוזים נדלקים לי.



מקור התפיסה הזו הוא בגרעין של אמת,

והוא חוק סינכרון תדרים.

תדרים דומים נמשכים ומסתנכרים זה עם זה,

ואילו תדרים זרים, דוחים זה את זה ואינם מסתנכרנים.



דוגמה פשוטה: אם תפרטו על מיתר בגיטרה

ובחדר גיטרה נוספת, אותו מיתר ירטוט גם בגיטרה השנייה

בלי שפרטתם עליו, רק בגלל שהוא דומה בתדר.

מיתר הגיטרה השניה מסתנכרן באופן טבעי עם תדר הגיטרה הראשונה.



מכאן נולד הרעיון שכל מה שקורה לנו מתחיל בתוכנו,

ושכל מה שקורה לנו מסונכרן איתנו.

טכנית זה אומר, שתדר המחלה דומה לתדר של האדם.

זה ממש לא אומר שהאדם "זימן" את המחלה או כל אירוע לא נעים אחר.



בזימון יש רצון אקטיבי ופעולות, שמאפשרות וגורמות לדבר לקרות.

אתם אולי מזמנים אנשים לפגישה

או מזמינים נעליים באינטרנט

אבל אני לא מכירה אף אחד שרצה, בקש,

הזמין או זימן מחלה קשה באופן מודע ומכוון.

תעשו לי טובה...



מחלות הן ביטוי פיזי של קונפליקטים, מטענים ומצבי חוסר איזון פנימיים שונים.

נכון, שעל מנת להבין את הדינמיקה הפנימית שבאה לידי ביטוי בחולי פיזי

יש להתבונן ולחקור את עולמו הפנימי של האדם.

נכון, שיש לאדם הרבה מה ללמוד מהביטוי הפיזי שאנחנו קוראים לו מחלה.

נכון, שלמחלות תפקידים חשובים בחיינו

ושתמיד יש בהן רווח או תועלת סמויה, ובמובן הזה משרתות אותנו.

ונכון גם, שרק ריפוי המטענים הפנימיים מוביל לריפוי מלא של הביטויים הפיזיים.

אבל זה ממש לא אומר ולא נכון, שאדם "זימן" את המחלה שלו.

אף אחד לא "מזמן" התעללות, אלימות, אבדן ואירועים לא נעימים אחרים.



אנחנו אף פעם לא אשמים במחלות שלנו – אנחנו כן אחראיים עליהן.

אנחנו אחראיים על התגובות שלנו, ועל דרך ההתמודדות שלנו עם המחלה.

אנחנו אחראיים אם נקשיב למחלה ונלמד ממנה או נדכא אותה.

אנחנו אחראיים על הבחירה להיות מוביל או מובל בתהליך ההחלמה.

אנחנו אחראיים על מידת המעורבות, וההיכרות עם אפשרויות טיפול מגוונות.

ואנחנו אחראיים על מערכת היחסים שלנו עם המחלה -

ואם אנחנו מנהלים את מערכת היחסים הזו כמלחמה או דיאלוג.

אלה התחומים בהם יש לנו חופש בחירה כמעט מלא ויכולת השפעה עצומה.

כדאי מאד להשתמש בכוח ההשפעה הזה בתבונה ושיקול דעת

כדי למקסם את הכוח שניתן לנו.



פליז מכם...

הוציאו מהלקסיקון את המושג "זימון" כשמדובר במחלות שלכם.

מחלות הן ביטוי פיזי של קונפליקטים, מטענים ומצבי חוסר איזון פנימיים שונים.

הנה.
בזה אני מאמינה.
ולכן, ברור לי, שכדי להחלים אני צריכה לזהות את כל הקונפליקטים, המטענים (לדוגמא, טראומות עבר, פגיעות, כאבים, רגשים מודחקים) ומצבי חוסר האיזון הפנימי (הרבים עד מאוד) שמתפקדים אצלי ושיצרו את המחלה.
אני לא צריכה לתקן את הדפוסים החיוביים שלי, אבל חלק מהם - מחזיקים את המחלה.
למשל, יש לי דפוס של "עשייה".
אני עושה עושה עושה עושה עושה. גם בשביל להבריא אני עושה המון דברים.
אז עכשיו, עוד שינוי: אני לומדת - לא לעשות כלום. פשוט לא לעשות. התפטרתי. לא הייתי פה בחיים, זה מקום חדש. העשייה שלי איננה דבר רע. אבל אם אני רוצה להבריא, אני צריכה ללמוד להיות במקום שבוחר עשייה ויש לו גם אופציה לבחור אי עשייה, לא שזה יהיה דפוס אוטומטי של "כזאת אני".

חשוב ומענין, תודה בשמת על הדברים.

מחלות הן ביטוי פיזי של קונפליקטים, מטענים ומצבי חוסר איזון פנימיים שונים.
זה הרעיון המרכזי של הרפואה הגרמנית החדשה

מחלות הן ביטוי פיזי של קונפליקטים, מטענים ומצבי חוסר איזון פנימיים שונים.
תמיד? יש מחלות שהן תוצאה של תאונה, תוצאה של חשיפה לזיהום, תוצאה של תרופות, גנטיקה דפוקה. להמשיך?
יש חוסר איזון פנימי מסוגים שונים, לא רק רגשי.

כן גדול לגבי תהליך ההחלמה, שם יש ביטוי לכל אלה ולמטענים מהדורות הקודמים ולמליון אספקטים אחרים, בעיקר האחריות. תודה על החלק הזה. @}

וברור לי שאני רגישה למילים האלה. כי חיפשתי את הסטרס שיצר את המצב שלי, שנים לפני החקירה הגדולה, והצלחתי להעליב את עצמי בכל כך הרבה רמות כי בפנים היתה לי תחושה חזקה (ממש חזקה) שהכל פיזי.
בדרך פתרתי לעצמי קונפליקטים שהעיקו עלי והייתי בטוחה שתורמים למצב הפיזי, אבל זה לא שחרר כלום ורק המשיך להחמיר. לא הייתי בכיוון, למרות התועלת שבשלוות הנפש היחסית.

ומצבי חוסר איזון פנימיים שונים
זה כולל לגמרי את הרמה הפיזית.
אין הכוונה במלים אלה לרמות רגשיות ונפשיות בלבד.

הסרטן שלי התחיל מקריסה פיזית לגמרי כתוצאה מהפלה שבה איבדתי כמעט את כל הדם בגוף וקיבלתי שתי מנות דם.
לא קיבלתי כמעט בכלל עזרה להחלים ולהשתקם מזה, הייתי זרוקה במיטה במצב קשה במשך חודשים (כמעט איבדתי הכרה בהליכה קצרה מהשירותים למיטה, במשך כמה שבועות, כל כך חלשה הייתי). חשבתי שהתאוששתי לאט לאט, אבל בפועל הגוף קרס והסרטן נכנס.
כשהתחילה התשישות העמוקה לא חשדתי בסרטן ולא קישרתי למה שקרה.
גם לא קישרתי לנזק ההורמונאלי שחוללו 7 הריונות שמתוכם איבדתי 5 ושניים שכללו שמירות הריון קשות.
גם לא חשבתי שאחת ספורטיבית כמוני ששוב ושוב נתקעת לחודשים ארוכים במיטה ללא אור שמש או אוויר צח וללא פעילות גופנית, תחטוף על זה בגדול מהגוף שלה.

כל אלה דברים פיזיים טהורים:

• הפלות טבעיות
• הריונות קשים
• שמירות הריון
• הקאות ובחילות שגרמו לי לאבד חמישית ממשקל גופי (ולהגיע לתת תזונה ותת משקל חמורים ביותר)
• איבוד דם חמור, ועוד ממצב של אנמיה התחלתית
• קבלת מנות דם (משהו קשה מאוד לגוף, כפי שהתברר)
• חוסר תמיכה כמעט מוחלט שלא איפשר שיקום פיזי מיטבי אלא התאוששות איטית מדי, רעועה מדי, ואשלייה שאני מתפקדת כשבפועל הגוף הפיזי קרס לגמרי.
• חוסר פעילות גופנית, חוסר אור שמש, ויטמין D, אוויר צח.

תרופות, זיהום וגנטיקה עונים לגמרי להגדרה של חוסר איזון פיזי פנימי. בתאונה יש גם פגיעה מכאנית ברקמות ועוד.

במקרה שלי, זה לא ממש מועיל לי להחלמה, כי הדברים הפיזיים אמנם תרמו לקריסת הגוף והפקרתו לסרטן אבל כרגע אין מה לתקן הפלות-עבר, הריונות-עבר, אנמיה (שיפרתי אותה פלאים עוד לפני איבחון הסרטן).
החזרתי פעילות גופנית, אור שמש, אוויר צח, ויטמין D. אבל עכשיו, זה כבר לא מספיק בשביל להחזיר אחור את הסרטן. עכשיו כבר צריך הרבה יותר ממה שאולי היה יכול למנוע אותו מראש.

וכנראה לא היה יכול למנוע, כי היו עוד גורמים פיזיים שהיו מתחת לכל זה:

• מערכת עיכול במצב גרוע, בין היתר בגלל אלרגיות ובגלל טיפולים תרופתיים מילדות ובמשך כמה עשרות שנים, שגרמו נזק חמור (ע"ע "חוסר איזון פנימי", במערכת העיכול, החיסון, במערכת ההורמונלית, במה לא).
• החלשה חמורה של מערכת החיסון במשך שנים (בין היתר בתרופות).

אילו הייתי מבינה בגיל 25, למשל, שמערכת העיכול שלי צריכה שיקום מן היסוד, ואיך עושים את זה (למי היה אז מידע על החיידקים...)...

מצבי חוסר האיזון הפנימי (הרבים עד מאוד) שמתפקדים אצלי ושיצרו את המחלה
זה המשפט שתפס אותי.
תודה שהבהרת.

ורק רוצה לומר שבגלל שאבחון סרטן קורה די הרבה זמן אחרי שהוא כבר נוצר ומרגיש בבית בגוף, אולי כל התגובות הפיזיות וההורמונליות האלה מקורן דווקא בו, שהיה שם עוד קודם?
ביצה? תרנגולת?
יש יותר מדי מהן, הביצים והתרנגולות. טוב לזהות שהן שם כדי למצוא דרך החלמה, אבל בעיני לא ברור אם דווקא הן התחילו את כדור השלג.

אילו הייתי מבינה בגיל 25, למשל, שמערכת העיכול שלי צריכה שיקום מן היסוד, ואיך עושים את זה (למי היה אז מידע על החיידקים...)...
הזדהות עמוקה @} יאללה מכונת זמן!

שאבחון סרטן קורה די הרבה זמן אחרי שהוא כבר נוצר ומרגיש בבית בגוף
נכון, הסרטן שלי אובחן למעשה רק ב-2015 (התחלתי איבחון ב-2011 אבל בדיקות הדם יצאו מצויינות והכירורג שד אמר שאין לי סרטן שד אז לא המשכתי).
אבל הוא התחיל ב-2007, כשנה וחצי אחרי ההפלה האחרונה ההיא.
אז הטראומות ההורמונאליות קדמו לו, וכן גם ההריונות הקשים על כל מה שהיה כרוך בהם. וכאמור, מערכות העיכול והחיסון היו כבר פגועות שנים ואני לא הבנתי את זה, כי לא היו לי אז האמצעים או הידע לזהות מה קורה.

המון תובנות קשות ועמוקו
מזמינה אותך, אם במקרה לא יצא לך, לעשות גם בדק בית של כל הדברים הטובים והמיטיבים שקרו לך בחיים, להניח אותם, לחבק אותם ולתת להם כח להסיג את הסרטן.

|l|

התחלתי איבחון ב-2011
בשמת, אם תוכלי להרחיב למה התכוונת.
האם שהיו לך סימפטומים שחשדת שמתקשרים לסרטן, ולכן התחלת איבחון של סרטן ?
או שהיו לך סימפטומים, של חולי כללי , ועשית איבחון בכיוונים אחרים.

אני מנסה להבין אם 2011, עשית בדיקות ייעודיות לאבחן סרטן, והן יצאו שליליות. כלומר בדיעבד false negative

לעשות גם בדק בית של כל הדברים הטובים והמיטיבים שקרו לך בחיים, להניח אותם, לחבק אותם ולתת להם כח להסיג את הסרטן
הדברים הטובים והמיטיבים לא יצרו את הסרטן, אין צורך לתקן אותם (-:
ואין להם כשלעצמם "כוח להסיג את הסרטן". את זה יעשה הגוף שלי, עם הכוחות שיש לו כאן ועכשיו.
הדברים הקשים שקרו בעבר וגרמו לקריסה פיזית, לא גוזלים כוחות היום. אם כבר, הם מספקים סוג של הקלה כתוצאה מהתובנה "אה, עכשיו אני רואה את הקשר!"
וגם עוזרים, לא להאשים את עצמי. היו הרבה דברים שפשוט לא היו בשליטתי.
כרגע, מה שחשוב בעיני הוא להפריד ולמיין בין דברים שקרו, תרמו לסרטן ונעלמו (אין מה לעשות איתם היום, רק לסמן ולקבל), לבין דברים שקרו, תרמו לסרטן ולא נעלמו, כי מדובר בדברים שאני עדיין עושה (יש מה לעשות איתם היום: לשנות, כל אחד מהם לפי מה שנדרש).

יואו, מישהו פה עשה בלגן גמור בריווח השונות, בשמות (למה צריך שהניק שלנו יהיה באות כל כך גדולה יחסית לטקסט של ההודעה?), טור הצד קופץ כל הזמן ואי אפשר לגלול אותו עד הסוף, אוף מעצבן. במראה החדש השורות מרווחות מדי, לא כמו בשיחה אלא כמו בעבודה שצריך להעיר עליה הערות בכתב יד... יותר מדי דף ריק על חשבון טקסט שאפשר לראות במבט אחד. WTF!

אני מנסה להבין אם 2011, עשית בדיקות ייעודיות לאבחן סרטן, והן יצאו שליליות
לא ידעתי מה הבעיה, היו לי כל מיני סימפטומים, בין היתר הלכתי לכירורג שד כדי לפסול אפשרות של סרטן שד. גם רופאת המשפחה וגם הכירורג אמרו שאין לי סרטן שד בעקבות בדיקותיהם, אבל לו הייתי עושה בדיקות "ייעודיות" (ביופסיה, זה היה השלב הבא) הסרטן היה מתגלה כמובן.
לא היה כשל של בדיקות ייעודיות לסרטן, היה כירורג שד שלא זיהה סרטן שד ברור ומובהק אף שנגע בו בידיים ב-2011, ואחר כנ"ל ב-2015 (לא אותו רופא ולא באותה מרפאה).
זו סתם אנקדוטה, כי אני ממש שמחה שהסרטן לא אובחן ב-2011.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש שמחה שהסרטן לא אובחן ב-2011.
הלוואי שזה יצא לטובה

|l|
את כמובן יודעת הכי טוב מה טוב לך. פשוט מכאן אפשר לראות את כל הדברים הנפלאים בך !

מכאן אפשר לראות את כל הדברים הנפלאים בך !

איזה חמודה (-:
האמת, לשמוע מבחוץ על הדברים הנפלאים בי, דווקא כן עוזר. זה כן מחזק את הכוחות שלי. זה נותן לי גב.
יש לי חבר טוב שכל יום (כל יום, לא מפספס יום אחד, כולל כשהייתי בחו"ל חמישה שבועות), מאז שסיפרתי לו שיש לי סרטן, כל יום אומר לי: "אני בעדך". ואני מרגישה, שהוא מנקה ככה משקעים של עשרות שנים שבהם הייתי מוקפת באנשים ש, המממ, איך לומר את זה בעדינות? פשוט לא היו בעדי.
לא תמיד היו נגדי, אבל בפועל, לא היו בעדי. וגם אם היו בעדי, בתור ברירת מחדל מובנת מאליה (כלומר, אם תשאלי אותם הם יגידו שברור שהם בעדי, איך לא), זה לא התבטא במציאות בשום צורה, ולעומת זאת, בלי כוונה רעה מצידם, ורק מתוך השמטה וחוסר שימת לב - יצא שהיו נגדי ולא היו מודעים לזה.

איך למשל אפשר להיות בעדי באמונה אך נגדי בביצוע? אז לדוגמא, אפשר לחשוב שאת בעדי אבל המלים היחידות שיוצאות לך מהפה להגיד לי הן מלים של ביקורת, שיפוט והשפטה. אף פעם אין "אני אוהבת אותך", אף פעם אין דקה של מחשבה "מה אני יכולה לעשות למענך" או "איך אפשר לשמח אותך" ולעומת זאת יש המון "את לא בסדר" באלף דרכים.

אז כן, "אני בעדך" לצורך הדוגמא, כאילו מוחק כל יום עוד חתיכה מהמשקעים האלה. כל יום כל יום כל יום בלי לפספס יום, יש לזה השפעה. אני מתחילה להתרגל לטוב.
אה, וההיא השיפוטית הביקורתית? כנראה השתניתי ואני משדרת משהו אחר, כי עכשיו אני שומעת (בלי שהזמנתי בכלל) "אני אוהבת אותך", "אני דואגת לך", "מה אני יכולה לעשות בשבילך? אולי X? אולי Y?"

אז את לגמרי מוזמנת לכתוב על הדברים הנפלאים בי שאת יכולה לראות (בטח חצי מהם לא היה עולה בדעתי אפילו לראות כי אני מובנת מאליה לעצמי) זה בכל מקרה מעודד ומחזק.

מה אני כן רואה?
אני רואה שאני משפרת את החיבור לגוף שלי. במידה רבה מאוד. זה משמח אותי ומחזק אותי, כי הגורם מס' 1 לסרטן הוא נתק מוחלט ביני לבין גופי (אתן מבינות שמישהי שמסתובבת עם סרטן במשך 8 שנים ולא קולטת שיש לה סרטן זו מישהי שמנותקת לחלוטין מהגוף שלה?).
אני רואה שיש לי תכונות אופי כגון נחישות, עמידות, אמונה, דבקות במטרה, יכולת לעבוד קשה, אותנטיות, כנות, יושרה פנימית ומוכנות להישיר מבט לכל דבר שהוא גם אם הוא מאוד מפחיד, שמבחינתי הן מה שיעזור לי להחלים.
אני מוכנה לעשות כל דבר.
ואני סומכת על התכונה הזאת שלי.
רק שהדברים הכי קשים הם דברים שמנוסחים כמו: לקבל, לאהוב את עצמי, ללמוד לקבל עזרה, להרגיש ראויה, לשמוט אחריות, להפסיק להתאמץ ועוד דברים מאוד מאוד קשים לביצוע בשביל אחת כמוני.

בשמת,

אני בעדך!!!! (ועוד סימני קריאה!!!!) את נפלאה!!!!!!!!

אם בא לך,
את יכולה להתאמן גם בלראות כמה את יפה! גם מבחוץ! לראות בעזרת מראה גדולה גם את אחורי הגוף, לזוז מול המראה ולהתבונן בעזרת מראה קטנה אל המראה הגדולה, להתבונן בעצמך בעיניים חיצוניות אוהבות!
ולהחמיא לעצמך!
זה תרגיל אהבה ויופי מעולה.

יואו, מישהו פה עשה בלגן גמור בריווח השונות, בשמות (למה צריך שהניק שלנו יהיה באות כל כך גדולה יחסית לטקסט של ההודעה?), טור הצד? קופץ כל הזמן ואי אפשר לגלול אותו עד הסוף, אוף מעצבן. במראה החדש השורות מרווחות מדי, לא כמו בשיחה אלא כמו בעבודה שצריך להעיר עליה הערות בכתב יד... יותר מדי דף ריק על חשבון טקסט שאפשר לראות במבט אחד. WTF!

פלוס פרסומות. חשבתי שהעלת איזו תמונה של משהו רלוונטי, ואשכרה לקח לי זמן להתמקד ולהצליח להבין שמדובר בפאקינג פרסומת.

אז קודם כל את מאוד חכמה ובעלת ידע נרחב , אני מעריצה את זה!
יש לך תמיד כוונות טובות והמון אכפתיות כלפי אנשים וכלפי העולם המון נכונות לעשות המון למען כולם וגם יכולת ביצוע .
את קורנת יופי וטוב ונעים להיות לידך ולשוחח איתך (נפגשנו במפגשי באופן ארציים )
וזה רק על קצה המזלג ... אשמח להמשיך מחר |l|

יולי קו, מניין לך שאני יפה? 0-: הזכרת לי את התרגיל הראשון שקיבלתי בתור שיעורי בית מהכתובת הראשונה אי-פעם שהלכתי אליה לתהליכי התפתחות. היא היתה פסיכולוגית, ואמריקאית, אז היא הכתיבה לי באנגלית. לכתוב על פתק I am a princess ולהגיד את זה לעצמי מול המראה.

פלונית אחרת, וואו, לא היה לי מושג שנפגשנו באופן לא וירטואלי (-:
אני שמחה שרואים את הכוונות הטובות והאיכפתיות שלי. בשנים הראשונות בבאופן היו המון אנשים שלא ראו את זה. אז פשוט השתכללתי ולמדתי איך להעביר את הכוונות גם דרך האינטרנט... אני זוכרת שאנשים היו פוגשים אותי פנים אל פנים וחוזרים לאתר ואומרים: בכלל לא היית כמו שחשבנו, במציאות את נחמדה D-:

אתן מאוד חמודות (-:

ואלמונית, אכן פאקינג פרסומות. גם אני חשבתי בפעמים הראשונות שמישהי העלתה תמונה כדי להדגים משהו ואז קלטתי שזו פרסומת. ולא על כל הפרסומות אפשר למצוא בקלות את מתג הכיבוי [X].

לא נפגשנו אף פעם ומהיכרות וירטואלית בלבד אני חושבת שאת מקסימה וחכמה ואכפתית כלפי הזולת באופן נדיר ביותר. רק אומרת

[-:

אני גם בעדך! מאוד אוהבת לקרוא אותך כי השיתוף שלך מאוד אמיתי ואנושי , ממש מעורר השראה ופותח לי את הראש לחשוב על דברים מזוית חדשה. האופן שאת מגיבה לאחרים בדרך כלל מאוד נדיב ומלא חוכמה. אני חושבת שאת מאוד אמיצה(אחת התכונות השוות ביותר!)בדרך שאת עושה . בעיני השיתוף שלך מעיד על הרבה קבלה ואהבה עצמית (למרות שלפעמים את כותבת שזה לא כך) ואמונה.

וואו איזה מקסימות! מזל שריפרשתי את הדף, נפלו עלי כל הממתקים האלה!

לגבי ידידי הטוב, זה מישהו נדיר שאין דברים כאלה. אבל לא היו "הפסקות". היתה הפסקה אחת מהצבא עד לפני חצי שנה (-:

היתה הפסקה אחת
זה זה

ביליתי היום הרבה זמן בחיפושי באתר אחרי דף שכולל את הציטוטים שלי מהספר "המוח המרפא" עד שבסוף מצאתי שכתבתי את הכל רק בדף הבית שלי... אז נראה לי שאפתח דף חדש כדי לסיים להעתיק ממנו את הקטעים המעניינים, ואז אוכל סוף סוף להשיבו לבעליו...

גם אני בעדך
קוראת אותך כבר המון זמן
את פשוט מקסימה
כל כך עוזרת לאחרים.כל כך הרבה ידע ולב טוב ואכפתיות
כל כך עדינה ומדויקת
למדתי ממך המון. וגם למדתי ממך שלא חייבים תמיד ללמוד ממך (או מאחרים חכמים),ולקחת רק מה שמתאים. כי גם את זה את אומרת והרבה פעמים אני אומרת את זה לעצמי.

בדיוק ציטטו אותך בדף של התמיכה לאחר אובדן הריון.
את משהו את!!

אני תוהה באיזה אופן להכניס למדור תחזוקת בית מידע על הדף שלך "אמא לחיים". זה מאוד חשוב.

מידע על הדף שלך "אמא לחיים"
זה אתר, שבו שמתי די הרבה רשימות. אבל הוא לא באתר באופן, אז איך אפשר לתייק אותו במדור?
יש פה ושם קישורים לאתרים מחוץ לבאופן, אולי כדאי לראות איך עשו את זה בדפי אינדקס אחרים.
אולי את פשוט יכולה להוסיף הערה עם קישור, שנוסף על הדפים שבהם בשמת א תורמת בנושא הזה באתר באופן אפשר למצוא רשימות נוספות באתר שלה (עם קישור)?
לא יודעת. אולי תרצי להתייעץ לגבי זה בדף העורכות.

יש פה ושם קישורים לאתרים מחוץ לבאופן, אולי כדאי לראות איך עשו את זה בדפי אינדקס אחרים.

נכון. אבדוק אחר כך ואכניס בנוסח שהצעת. תודה.

טוב, מצאתי איך עשו את זה במדורים אחרים. אכניס קישור הערב או מחר.

יופי (-:

את נפלאה. דברים שאת כותבת בדף על אובדן הריוןם הם זהב טהור, גם למי שלא איבדה הריון.
וכל מה שאת כתבת במשך השנים על עבודות הבית - אוצר בלום!

את משפיעה על העולם לטובה. כשאני חושבת על "לעשות טוב בעולם" בימינו, אני חושבת עלייך בתור דוגמא לכך - אישה בודדה שעזרה לאלפי נשים ושינתה חיים של אנשים לטובה.

וואו, ריגשת אותי מאוד, אלמונית (@

וכדי שלא יילך לאיבוד, אני כותבת גם פה: אחרי זמן רב שלא פרסמתי באתר שלי שום דבר חדש, פרסמתי הרגע רשימה חדשה בשם חזרתי לעצמי: חשבונות הבית
אשמח להתייחסויות ותגובות ומותר גם לשאול שאלות (אפשר שם באתר שלי, ואפשר גם פה).

קראתי. אני אוהבת את העקרון ואת ההדגמה שלו מנסיונך האישי.

קראתי. אני אוהבת את העקרון ואת ההדגמה שלו מנסיונך האישי.

גם

[-:

אהבתי

וברוח הדיאטה:
בא לך להיכנס ל משבר לפני לידה? מישהי שם נראית לי במצב פקוק.

ובמסגרת הדיאטה, בואי נחדד:
א. האם בא לך להיכנס לשם כדי לענות לאשה?
ב. האם בא לך להיכנס לשם רק כדי לאשרר לי שאני בכיוון הנכון?
ג. האם בא לך לא להיכנס ולהגיד לי "אולי תסמכי כבר על עצמך לשם שינוי"?
כל התשובות [עשויות להיות] נכונות.
(())(())

בכלל, אני מתה על המושג הזה. "דיאטת צריך". בול בול בול את, גם בתוכן וגם בצורה. אלגנטי וחד כתער.

אה, נכנסתי לדף ההוא לפני שראיתי את הודעתך, לא הרגשתי שמתאים לי להגיב לה, לא קודם ולא אחרי מה שכתבת, כן הרגשתי שכתבת מצויין, תסמכי כבר על עצמך לשם שינוי (-:

שמתן לב שהתשובה של תמרוש היא לפוסט מ-2016?

ותסמכי על עצמך תמרוש! וחיבוק!