~ראו גם:
גמילה: החלטתי להיגמל מסוכר / להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
אפשרויות אחרות לסוכר: סוגי סוכר / תחליפי סוכר / נפלאות הסטיוויה
אפשרויות אחרות למאכלים טעימים: מתכונים מתוקים בלי סוכר / שוקולד חי / קינוחים חיים / גרסאות ביתיות לאוכל מוכן שילדים אוהבים / חטיף בריא / חטיף לא מועיל ולא מזיק / חטיפים בריאים לגן שעשועים
ילדים וממתקים: תשוקה למתוק אצל ילדים / האם להגביל אכילת ממתקים / לאכול ממתקים / שוקולד כן או לא / חינוך לאכילת ממתקים / לשכנע בנזקי תרבות הממתקים / סבים סבתות וממתקים / ילדים סוכר והיפראקטיביות~

אני מכורה למתוקים ולא מצליחה להיגמל.
הבוקר מתחיל בחיפוש אחר משהו מתוק. גם אם אין עוגיות עוגות ושוקולד בבית אני תמיד מצליחה לאלתר אייזה פיתה עם שוקולד,להכין קקאו חם על האש ,או כל רעיון יצרתי אחר העיקר שלא יהיה קריז.
ניסיתי להתחיל את הבוקר עם לחם עם גבינה והירגשתי בעונש ואחר כך כל היום שלי סבב סביב החיפוש אחר המתוק.
אין אפילו יום אחד שאני לא אוכלת בו עוגה/ממתק.ואפילו בבישול בשרי אני תמיד מעדיפה לתבל בבהרט-קינמון-סוכר מאשר בתבלינים מלוחים.
יש לי ממש סטייה כזאת, כל פעם שאני עוברת ליד מאפייה אני חייבת לקנות לעצמי אייזה 2-3 קוראסונים קטנים, זה מרגיש ממש כמו צורך ריגשי עמוק שאני לא מצליחה לעמוד על מקורו.
אם אני עוברת ליד מאפייה ומחזיקה את עצמי לא להכנס ,אני כל היום מסתובבת עם תחושה של החמצה ונרגעת רק כשאני "נכנעת" וקונה לי קוראסונים.
אנחנו מארחים הרבה ואני לא יכולה להוציא לחלוטין את כל המתוקים מהבית וחוצמזה יש מלא מתוק גם בעבודה וברחוב.
אני בריאה מאוד אבל יש לי עודף משקל קבוע של אייזה 5-8 קילו.
אבל אני לא עושה את זה רק ממניעי דיאטה, זה מרגיש לי לא בריא התלות הזו במתוק וחוסר הפרופורציה שלי סביב נושא זה, הייתי רוצה לטפל בנושא לעומק ולהפסיק להיות מכורה למתוק.
אני אשמח לשמוע ממכם טיפים, שיקופים ועצות אייך להיגמל מהמתוק?

על פניו נשמע כמו התמכרות פיזית חד משמעית. לא רק לסוכר לבן אלא גם לקפאין (שבקקאו) וככל הנראה לקמח לבן.
ניסית פירות יבשים? אפשר להכין סלטי פירות, גלידות מבננה וקשיו או מפירות אחרים, קרטיבים מפירות מרוסקים, גרנולה ביתית שבה מלא צימוקים ואגוזים ועוד כאלה.
קודם תוציאי את האלמנטים הממכרים הסינתטיים, אח"כ, מתגלה למי שמצליח (מנסיון סביבי, יותר מאדם אחד, לא מחקר או משהו) שהחלק הכפייתי בעניין פוחת דרמטית.

דווקא הסוכר נראה לי החלק שהכי קל להתגבר עליו כי יש תחליפים טריים ובריאים משובחים ומספקים, אם יש לך גם בעיית רגישות לגלוטן או התמכרות לגלוטן זה יהיה הרבה יותר קשה.

מוסיפה:
(בקצרה)

• מה שניצן אמרה
• עקרון שמנחה אותי אישית: קודם להוסיף ואחר כך לקצץ. לנסות לראות איפה יש חסר (קודם כל בתפריט, ואחר כך בחיים בכלל) ולספק אותו. ירקות ירוקים? סידן? ויטמינים כלשהם? חברה טובה? עיסוק מעניין? משהו אחר? ברגע שאת מוסיפה את החסר (אפילו חלקית) יותר קל להיפטר מהמיותר.
• אם את ממש מרגישה מכורה - עוצמת הרכות בתור טיפול תומך. היא מסייעת למצבים של התמכרות, מסייעת (תכלס, ברמה הפיזיולוגית) לניקוי ופינוי רעלים ושאר זבלה מהגוף.

אנחנו מארחים הרבה ואני לא יכולה להוציא לחלוטין את כל המתוקים מהבית
אני מתחילה להתרגל לארח עם קערית אגוזים וקערית צימוקים וקערית תמרים משובחים. זה נראה לי לא פחות מכובד ונאות - וגם לא פחות מתוק, אבל איזה הבדל!

תנסי לקרוא בפורום "הרזייה ללא דיאטה". קראתי שיותר חשובה לך הגמילה מהתלות ופחות המשקל, זה מטפל בשניהם. http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1 ... orums.html
המון פעמים שואלים על עניין השוקולד. שוב, תקראי כמה שיותר.

זה נראה לי לא פחות מכובד ונאות - וגם לא פחות מתוק, אבל איזה הבדל!
לא פחות מכובד? את מתכוונת למשהו הרבה יותר בריא, הרבה יותר טעים ומזין, והרבה יותר יקר? למה שזה יחשב לארוח פחוּת?!?? בעיניי זה נחווה כהשקעת יתר . הרבה יותר (הרבה יותר) מאשר אם היו פותחים חבילת <נו, איך קוראים למאפים האלה הקטנים המגולגלים עם השוקולד שכולם מגישים? בלעכס..>

רוגלך? את באמת חושבת שהם בלעכס? (שואלת בכנות... )
טוב, לא כאלה שבאים בחבילה סגורה מהסופר אבל כאלה ביתיים מוצלחים או ממאפייה משובחת?
אישית אני לא רואה איך חופן פיצוחים יכול להחליף אצלי (מבחינת טעם) מאפים טעימים ושווים.
יכול להיות שאני צריכה לעשות את זה מטעמי בריאות, אבל קשה לי לשכנע את עצמי שזה מטעמי טעם..

חופן תמרים יכול להחליף.

החלטתי להיגמל מסוכר

זו גמילה של ממש. והימים הראשונים לא קלים בכלל. אבל אחרי שהגוף מתנקה, הקרייבינג נעלם. ממש. באמת.

גם אני צריכה לעבור את זה שוב. הייתי בתזונה בריאה ובלי חשק למתוקים שכאלה עד השליש השלישי של ההריון האחרון, ועד עכשיו (5.5 חודשים אחרי לידה) עוד לא יצאתי מזה. סחרור אחד גדול. טעים אבל אני מרגישה בכל הגוף שזה לא טוב.
אם את מניקה, אז גם להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה. (וגם אם לא. יש שם טיפים ומתכונים).

כן רוגלעך. פעם חשבתי שהם טעימים. היום (ולא מסיבות תזונתיות ורציונאליות) לא תצליחי לגרום לי להכניס את זה לפה. זה ממש מבחיל אותי. יש לזה טעם של פלסטיק.

אני גם סובלת מהבעיה. אצלי זה פחות המאפים, אלא שוקולד (תמיד) וגלידות (עניין חדש אצלי). עם השנים יש שיפור הדרגתי, ובשבועות האחרונים קפיצת מדרגה.
בשבילי הדרך היא כמו שתמרוש אמרה: קודם להוסיף ואחר כך לקצץ.
בהדרגה הפכתי את התזונה שלי ליותר ויותר בריאה, אך במקביל במשך תקופה מאד ארוכה לא וויתרתי גם על המתוקים.

עוד הרגל שאימצתי לעצמי - לנסות לאכול רק את הכי טוב וטעים, ובאמת להתענג עליו. לדוגמה, לא לקנות איזה שוקולד זול מעפן, אלא את הכי מעולה. לא להתפתות לאיזה מאפה במאפיה סוג ז' (ולאכול תוך כדי הליכה), אלא להטריח עצמי למאפיה מדוגמת ולהתפנק כדבעי עם כוס קפה ליד. אצלי ממש לא עבד לנסות בכח לדכא את התשוקה, אלא להיפך, לתת לה יותר מקום.

כאמור, בשבועות האחרונים יש קפיצת מדרגה. לא ברור מה פה הסיבה ומה התוצאה, אבל זה מה שקורה עכשיו: הבית פשוט מוצף פירות וירקות, ממש "שפע", נראה פה כמו שוק. וגם התחלתי לבשל. וגם - מרגיש לי קשור אבל לא בטוחה - התחלתי לקבל זריקות B12.

בהצלחה ובהנאה .

יש עוד דברים:
לקנות באמת רק דברים משובחים - מאוד מסכימה. אם כבר עוגה - אז שתהיה הכי איכותית שיש. קרם ברולה אמיתי במאפייה ההיא-ההיא שעולה שבעה דולר לכמות קטנטנה (עושק מחפיר, אבל שווה את זה), ולא איזה עוגיית-חומרי-שימור ארוזה בשקית, שאלוהים יודע מתי אפו אותה.

לשים את הפירות והירקות גלוי לעין, על שולחן המטבח, ולשטוף את כולם ברגע שהם מגיעים הביתה (אני גיליתי שהרבה מהרתיעה שלי מלאכול ירקות זה בטרחה שבלשטוף בדיוק כשאני רעבה)

לקנות תמרי מג'הול או מדג'ול, איכשקוראים להן, עסיסיות ואיכותיות, ולא היבשות והמעפנות.
להתחיל לשים לב למתיקות האמיתית שיש בכל כך הרבה מזונות! בעגבניה, בפלפל צהוב, בשקד מקולף, בגבינת קוטג' טרייה טרייה, בחלמון של ביצה רכה, בבצל (ירוק, יבש, מטוגן או חי - כולם מתקתקים), בנענע טרייה.
להתחיל להגיד לעצמך כל פעם, בכל ביס: הבצל הזה חריף-מתקתק. העגבנייה הזאת מתוקה. הטחינה המלאה האורגנית הזאת מתוקה להפליא (חמי פגש אותה פעם ראשונה בצנצנת ללא כיתוב והיה בטוח שזה חמאת בוטנים. בלי צחוק). הלחם המלא הזה מתקתק. הקוקה-קולה הזאת, אפעס, מרה מרוב סוכר, ומשאירה טעם לוואי נורא בפה.
יש לתכנת מחדש את הדיסקט שלנו בכל הנוגע למושג "מתוק", שהתעוות מאוד עם השנים.

<אפשר להעז, לקחת כפית וצנצנת סוכר לבן ולהתחיל לאכול. לאט. ולשים לב, באמת לשים לב לטעם. זה מר. נסו ותיווכחו>

תודה.

אתמול החלטתי שלא אוכל יותר מתוקים/אפחית מתוקים ובעלי העיר אותי בבוקר עם צלחת פנקייקים ומלא צנצנות מתוקות (דבש,ריבת חלב, שוקולד,ריבות,סירופ מייפל וכו'),לא עמדתי בזה
אבל ברגע שאחליט סופית (בקרוב!) אני מאמינה שכן אעמוד בזה וגם שאבקש ממנו להפתיע אותי עם אוכל טעים ולא מתוק.

אני כבר מתיישבת לקרוא את הקישורים שצירפתם,דברים שהיתחברתי אליהם ואני מתכוונת לנסות:

1. קודם כל בכלל לא חשבתי על זה עד עכשיו שההתמכרות עלולה להיות גם לקמח לבן,כי רוב האובססיה שלי היא למאפים מתוקים עם שוקולד.תודה על ההבנה הזו.
2. התחברתי גם ל"להוסיף ורק אח"כ לגרוע" (אני לוקחת את זה לעוד תחומים בחיים...זה גאוני),
3. אם כבר לאכול מתוק אז רק טוב ואיכותי ועם אכילה מודעת.פתאום הבנתי שתמיד נורא בא לי,למשל, קוראסון,אבל בתכל'ס כשאני קונה ואוכלת אותו "זה לא זה" , הפנטזיה מתנפצת,אני מודעת רק לביס הראשון ,אני נרגעת מהידיעה שיש לי שקית עם קוראסון יותר מאשר הצורך בקוראסון כולו.ממש כמו מכור לסיגריות שמודע רק לרגע ההדלקה ולשכטה הראשונה וסתם מעשן את שאר הסיגרייה.

או כמו מכור לסמים שכל חייו מנסה להגיע לשיא של החוויה שהוא חווה בשימוש הראשון שלו בסם, כל הזמן מנסה להגיע לשיא הזה,שאין לו סיכוי להגיע אליו.

העצות שלכם מעולות, אשמח לשמוע עוד.

יש אפשרות אחרת שדומה למה שכתבה לך תמר. לא לוותר על ההתמכרות הזאת כרגע, אלא להתחיל בתהליך כולל של תזונה ממש טובה, יתכן שאת אוכלת בריא - תמיד יש מה לשפר. רק לחם מלא (רצוי כוסמין), להכניס הרבה הרבה פירות וירקות, אגוזים, דגנים מלאים (לא רק חיטה ואורז - להגדיל את המגוון בבית), קטניות, להפחית מוצרים מהחי (לא בהכרח להוציא כליל), כמה שפחות מעובד, ולהכין לעצמך את המתוקים הכי בריאים כמו עוגות או עוגיות עם פירות, אגוזים, כוסמין מלא, קוואקר וכו'. כל התזונה כולה תהיה טובה, אבל עדיין עם סוכר, ויתכן שכבר תפתרי חצי מהבעיה, יכול להיות שההתמכרות לסוכר תפחת מעצמה. עוגת בריאות ממכרת הרבה פחות מעוגה תעשייתית. היא גם טעימה ומספקת יותר (אחרי שמתרגלים). בהתחלה תצטרכי את התמרים, העוגות הביתיות ויתכן שבהמשך באופן טבעי גם התשוקה להם תפחת.

זה מה שאני עשיתי. החלטתי להשאיר את הסוכר לסוף, והבעיה נפתרה מעצמה. היום המתוקים לא מושכים אותי כל כך. אני גם מסוגלת לאכול ביס או שניים ממתוקים ולהרגיש לגמרי מסופקת ולעצור, דבר שאף פעם לא היתי עושה. גם פחות טעים לי התעשייתי. יכולה לקחת ביס מקרואסון ולומר, לא תודה. ולא השקעתי בזה מאמץ ישיר. אני דווקא כן מתבלת כמוך בסוכר (קצת) בתבשילים, ויחד עם הפירות זה מספק לי את כל הצורך במתוק, כמעט. זה תהליך ארוך.

בהצלחה (-:

מתחברת למה שאת (סאלוש) אומרת, התחלתי לקרוא את "להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה" וזה היה נראה לי קיצוני מידיי עבורי : אני מתכוונת להחליף את הסוכר הלבן והקמח הלבן והשוקולד התעשייתי במזונות מתוקים כמו : תירס , דלעת, עגבנייה . . . ועוד כל מיני ירקות בעלות ערך גלוקומי גבוהה.
אם לא אעשה לעצמי את "ההנחה" הזו אין סיכוי שאצליח להתמיד. העיקר שיהיה שיפור ושדרוג בתזונה,ונראה לי שגם תירס מתוק במיוחד הוא בריא יותר מקוראסון תעשייתי ממאפייה גרועה
ובאמת רציתי לשאול - האם הבנות שכתבו שם עדיין מחזיקות מעמד עם התזונה הזו? כייצד זה נראה שנה או שנים אחרי שמתחילים? מה מזה נשאר ? ומה חלף? האם אתם ממליצות מניסיון אישי לעבור את התהליך הזה?

אני יכולה להעיד על עצמי, שחוץ ממה שכתבתי למעלה (אכן, התקלקלתי. אני מאשימה את ההורמונים ), נשאר והמון.
לא קונה לחם לבן לעולם. עדיין אוכלת יותר ירקות ופירות ממה שאכלתי לפני התהליך. אורז לבן גם לא נכנס הביתה. שאר הדגנים גם מלאים.
מה שמבושל בבית, תמיד בריא. תמיד עם שמן זית, ולרוב ללא סוכר לבן. זה סוויץ' במוח שהצלחתי לשמור עליו במקום הנכון, לגבי מה שאני מבשלת ומאכילה את בני משפחתי.

ולגבי המתקה של אוכל ושתיה, ממליצה בחום על נקטר אגבה. למרות מתיקותו (והוא טעים טעים), הערך הגליקמי שלו נמוך והוא מומלץ גם לסוכרתיים.
כלומר, המתוק הזה לא יגרור עוד חשק למתוק. אולי כדאי להתחיל שם.

ומצטרפת להמלצות על תמרים ואגוזים. קשיו (לא קלוי) הוא מתוק מאוד ומספק צרכים שכאלה, ותמרים הם לפעמים מתוקים מדי כך שאחד או שניים מספיקים.

יש לי שאלה לגבי שם הדף - גמילה ביתית ממתוקים האם השינוי שאת רוצה לעשות כולל את שאר בני המשפחה, או שזה תהליך רק שלך?

_אתמול החלטתי שלא אוכל יותר מתוקים/אפחית מתוקים ובעלי העיר אותי בבוקר עם צלחת פנקייקים ומלא צנצנות מתוקות (דבש, ריבת חלב, שוקולד, ריבות, סירופ מייפל וכו'),לא עמדתי בזה
אבל ברגע שאחליט סופית (בקרוב!) אני מאמינה שכן אעמוד בזה וגם שאבקש ממנו להפתיע אותי עם אוכל טעים ולא מתוק._
אני חושבת שפה הופיעה נקודה חשובה, שציינת אותה בשם הדף: בתחילת הגמילה צריך שיתוף פעולה מבני הבית. זה מאוד חשוב. לקח לי המון זמן לשכנע את בן זוגי שפשוט לא יביא לי דברים מתוקים, שזה לא משתלם כי אני תמיד מצטערת אחר כך. גם ככה היה קשה לי שנשארו חתיכות מהבראוניז שקנה לעצמו.

האם אפשר לשנות את שם הדף ל גמילה ביתית ממתוקים (במקום "בייתית")?

ובעלי העיר אותי בבוקר עם צלחת פנקייקים ומלא צנצנות מתוקות (דבש, ריבת חלב, שוקולד, ריבות, סירופ מייפל וכו'), לא עמדתי בזה
ממממממממממממממהההההההההההההההה???????????????????????.

_אנחנו מארחים הרבה ואני לא יכולה להוציא לחלוטין את כל המתוקים מהבית
אני מתחילה להתרגל לארח עם קערית אגוזים וקערית צימוקים וקערית תמרים משובחים. זה נראה לי לא פחות מכובד ונאות - וגם לא פחות מתוק, אבל איזה הבדל!_
אני התחלתי לארח עם ענבים ופיצוחים. או תמרים אם יש.
זה ממש כיף, כי קל לנשנש אותם.
גם האורחים נהנים יותר לנשנש ענבים, פיסטוקים ובוטנים.

וגם - מרגיש לי קשור אבל לא בטוחה - התחלתי לקבל זריקות B12.
אוהו כמה שזה קשור!!!!! (-: אוהו!!!

ועל זה תמרוש כבר כתבה ממש בהתחלה: לבדוק מה חסר. חוסרים של ויטמינים ומינרלים בהחלט גוררים התמכרות למתוק. בהחלט. אפילו ברמה הכי פושטית, שתינוקות יונקים שחסר להם ברזל מעדיפים לינוק (חלב אם מתוק) מאשר לאכול אוכל.

קצת בלת"ק.
משפטים כמו "אצלי זה שוקולד" מבחינתי אומרים "כולם מכורים, אצל כל אחד זה למשהו אחר, החיים הם התמכרות. אני מכורה לזה."
המלצות (שאני באמת מבינה, באמת.) כמו "רק שוקולד איכותי" לי נשמעות כמו "אל תפסיקי לעשן, אבל קני רק סיגריות יקרות והכי 'טובות'"
אז ההמלצה שלי היא לקרוא את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" שכתב אלן קאר. אני לא מעשנת וקראתי מתוך עניין. אני חושבת שמה שהוא כותב שם נכון להבנת כל התמכרות פיזית ויכול לעזור מאד גם באכילה התמכרותית.

דווקא בשוקולד יש הבדל בעניין הזה.
ככל שהשוקולד מריר ומוצקי הקקאו גבוהים, כך יש בו פחות סוכר. זה לא נכון לסיגריות וניקוטין.
אצלי מה שעשה את ההבדל זה דווקא החלב. ומדי פעם אכלתי בהנאה ובמידה שוקולד מריר 70% (לינדט. הכיטעים).

שיניתי את שם הדף...

קצת בלת"ק.
מה זה בלת"ק? (יא אמריקאית ראשי-תיבות'ניקית ... (-: )

אני התחלתי לארח עם ענבים ופיצוחים. או תמרים אם יש.
אני אפילו בלי פיצוחים. פירות ולפעמים ביסקוויטים מקמח מלא אורגניים כשיש ילדים שכמהים לממתקים (או דורשים אפילו...). הם גם יותר מדי מתוקים לטעמי, אבל לפחות לא מאוד זבליים. בנוסף, אני קונה לבת שלי ממתק ביום (בדרך כלל גלידה, אף פעם לא חטיפים מלוחים כמו ביסלי או במבה, לא שגלידה זה מדהים... . אבל היא מטורפת על גלידה מאז שנחשפה לזה). אם בדיוק באה חברה לשעת הממתק אז אנו כולנו יוצאות לטיול לקנות קרטיב או ארטיק. אבל זה נדיר ולא נמצא בבית כחלק מהאוכל או הכיבוד
החברות של הפיצית אוכלות כולן הרבה הרבה יותר ממתקים ממנה. או כל מיני ממתקים דמויי אוכל (קורנפלקס עם 25% סוכר לארוחת הבוקר, יוגורט פירות שהתברר שיש בו 6 כפיות סוכר!)
מבוגרים לא מקבלים כלום! מים וקפה (לא מצליחה להיגמל מקפה, זאת משאת נפשי!) ופרי.
בדיוק צחקו עלי על שאני לא מגישה דבר עם הקפה או המים.

בכל אופן הגמילה צריכה להיות ביתית בהתחלה. מאד קשה לפתוח את המקרר בזמן נחיתת אנרגיה, לראות עוגת שוקולד מחייכת ולבחור תפוח (-:
ולא רק שוקולד וממתקים, גם קורנפלקס מתוק ושאר דברים מסוג זה.

בלי לקרוא תגובות קודמות, וזה תפוזי לגמרי. ממש לא אמריקאי.
בקשר לשוקולד, הסוכר זו לא ההתמכרות שם לצערי, אצל המכורים ספציפית לשוקולד. אז להגדיל את כמות ה"ניקוטין" או החומר הממכר על חשבון סוכר אולי מועיל להורדת כמות הסוכר, אבל מזיק ברמת ההתמכרות.

ומה עם הדברים הטובים שבקקאו? (מכורה שכמותי)

_מבוגרים לא מקבלים כלום! מים וקפה (לא מצליחה להיגמל מקפה, זאת משאת נפשי!) ופרי.
בדיוק צחקו עלי על שאני לא מגישה דבר עם הקפה או המים._
גם אני לא. כי פשוט אין לי בבית.
לפעמים אני מציעה אוכל, אם יש משהו מוכן.
בקיץ פשוט הכנתי שייקים מפירות ומים או חלב וקרח לכל האורחים שהגיעו. זה היה להיט! גם משקה וגם ממלא.

בלי לקרוא תגובות קודמות, וזה תפוזי לגמרי. ממש לא אמריקאי.
אה, סליחה, תודה.

בקשר לשוקולד, הסוכר זו לא ההתמכרות שם לצערי, אצל המכורים ספציפית לשוקולד.
נכון. אני חושבת שמה שממכר כל כך בשוקולד זה השילוב של קפאין וסוכר.

_רוגלך? את באמת חושבת שהם בלעכס? (שואלת בכנות... )
אני כן. לא בא לי על זה. רק לחשוב על המרגרינה והיציקה של הקמח הלבן... ואחרי שאוכלים אותם יש כזאת הרגשה מגעילה בבטן, כי הם יושבים "כבד"._
???
טעמתן רוגלך משובח? מבצק שמרים-עלים ברמה גבוהה מאוד? רוגלך או שתיים עם כוס אספרסו זה האושר בהתגלמותו . וכותבת את זה מי שאוהבת סלטים וירקות יותר מכל.

אני מכורה לשוקולד.
(אבל לא זקוקה לכמויות גדולות).
לפעמים אין, או לא בא לי שגם הילדים יאכלו איתי, אז אני מסתפקת בשקדים עם הקפה.
זה מצליח למלא את הצורך.
(או לפחות - אחרי שהזרקתי קפאין, השוקולד פחות חשוב, והסוכר - נו - אחרי חופן שקדים אני שבעה...)

חייבת לומר משהו בזכות הקונספט של "אם שוקולד, אז רק הכי טוב".

בד"כ הממתקים שקופצים עלינו מכל עבר אצל השכנה, אמא, מכולת, סופר הם די גרועים. רוגלעך לא טובים ולא טריים, עוגיות שנאפו לפני שנה ומלאות בחומר משמר ש"יחזיק" אותן, דברים כאלה לא מוצלחים. ונדיר לפגוש את המעולים שבמעולים - בד"כ רק במסעדה טובה או אם מוכנים לקנות משהו יקר מאוד. אז אם מחליטים שאוכלים רק ממתק אם הוא באמת משובח וטרי במיוחד, זה מקטין מאוד את ההיצע. זה גם לי אישית נותן תחושה טובה, שזה לא שאני לא יכולה לאכול את הדברים האלה, אלה שאני אוכל כשזה באמת יהיה מאוד טעים. וכשאני באמת ארצה.

זה היה שלב ביניים שעברתי. החלטתי לאכול ג'אנק רק אם הוא יהיה משובח ורק אם הרצון שלי יהיה חזק. זה הפחית את כמויות הג'אנק שאכלתי בצורה ניכרת. בהמשך החשק לכל הג'אנקים כולם ירד, גם למשובחים, אבל השלב ביניים הזה היה טוב ועזר לי. היום פרי מתוק טוב (כמו האנונה של עכשיו...) מושך אותי יותר משוקולד משובח. בד"כ.

טעמתן רוגלך משובח? מבצק שמרים-עלים ברמה גבוהה מאוד? רוגלך או שתיים עם כוס אספרסו זה האושר בהתגלמותו yummy. וכותבת את זה מי שאוהבת סלטים וירקות יותר מכל.
לו רק היה לך מושג לאילו רמות של קולינריה גבוהה ופלצנית שאנחנו הגענו...

מה שמביא אותי להבנה שממילא לא הייתי מספקת צורך כזה בדברים ירודים (אני מכורה לפיצה כבר 4 חודשים (כמעט) לא נגעתי בגלוטן. אני עדיין חולמת על זה בלילה. אבל בחיים לא הייתן תופסות אותי אוכלת פיצה זבלית רק אורגנית בתנור לבנים ועץ, עם המוצרים הכי טובים, דקה ומושלמת... אם אני כבר בוגדת באמונות שלי ומקשה על תהליך הגמילה שלי ומסכנת אותו ככה, לפחות שהחוויה תהיה מושלמת מבחינת התחושה אח"כ פיזית ונפשית. ואני נגד נגד נגד להמשיך לצרוך אחרי שמבינים את הבעייתיות. אלן קאר. לא יכולה להמעיט בחשיבות הספר הזה.)

סאלוש, הוצאת לי תמילים מהפה, כולל האנונה .
עוד בזכות הקונספט של "אם מתוק אז רק איכותי". אצלי, העניין הוא לא רק הצורך במתוק, אלא גם צורך בתענוג. שמתי לב שאם המתוק שאני אוכלת לא מענג אותי, אז הצורך בעצם לא בא על סיפוקו, ואני ממשיכה לאכול עוד ועוד עד אחרי שנמאס. וההיפך, כמובן. אצלי לא עובד ללכת ראש בראש נגד החשק. אני מבינה שעם סוכר יש מעגל קסמים של התמכרות שבשביל להיחלץ ממנו צריך לחתוך. אבל השיטה הזו מתעלמת מהצורך הנוסף בתענוג. ניסיתי לחתוך, הצלחתי למשך תקופה וחזרתי, כי זה לא היה טיפול עומק בבעיה. השיטה שלי (שלנו) מחדדת את חוש הטעם ומעודדת התבוננות מעמיקה בהרגלי האכילה ובחשקים שלי. ככל שאני נהיית יותר אנינת טעם, אני נמשכת יותר לפירות כתענוג מתוק, ולאוכל בריא בכלל.

דוגמה של חידוד חוש הטעם: שמתי לב לאחרונה שכשאני אוכלת אוכל מתוק מעובד, גלידה/שוקולד/מאפה, גם כשהוא הכי מעולה ומענג בשעת האכילה, נשאר לי אח"כ טעם אחר בפה, "אפטר טייסט" מגעיל. זה קורה אפילו אם אכלתי ממש מעט ולא קורה אחרי פרי. וגם, ככל שעובר הזמן אני יותר מרגישה את ההשפעה הרעה של זלילת סוכר על הגוף שלי. אחרי שאני יורדת על חבית האגן דאז, אני מרגישה את הגוף שלי סובל מזה. נראה לי שגם קודם היו לי תחושות כאלה בגוף, אבל לא עצרתי להקשיב להן.

זה עיקרון ידוע של לא להתנגד למשהו, אלא לזרום איתו ולהשתמש בכח שלו.

באמת באמת שאפשר להתענג על סלט פירות עם שבבי קוקוס מלמעלה, ועם גרנולה ביתית עם הרבה צימוקים, שקדים וקשיו. אפשר לעבור לאגאבה (לא כתחליף, פשוט טבעי מתוק ובריא) ואז הבעיה של התמכרות לסוכר כמעט ונעלמת אחרי תקופה. <חשוב שהסלט יהיה בטמפרטורה הנכונה. לא קר מדי!>

ההתמכרות היא לסוכר מזוקק ומולבן.
מי שחושבת שהיא מכורה לסוכר כשהיא אוכלת מאפים, עוגות ועוגיות, זה כנראה רק חלק מן האמת. יש שם גם התמכרות לקמח לבן ולגלוטן.

אני מסכימה מאד עם מימד העונג. מרגישה שהוא חסר לי ברמות עכשיו. מה שמחזיק אותי זה כל מה שהשגתי עד היום, והאמונה שזה עניין של זמן ושל התמדה ואז אחווה את השחרור הנכסף.

בנימה אישית מאד - אישי היה מהמכורים קשה ביותר למתוקים ולקינוחים, מאלה שמתעוררים באמצע הלילה ויורדים על כל השאריות שנשארו בבית. כמויות לא נתפסות של גלידות ועוגות בכל פעם שהיתה אפשרות. חוסר יכולת לשלוט בעצמו בכלל בכלל. לראות איש מבוגר ככה, אומר גבר אחד ואחרי חמש דקות נכנע באופן טוטאלי ומוחלט ובעיקר מביש... <הוא היה מבוייש מזה. לא אני התביישתי בו. בעיקר בגלל שאני ממש מסוגלת להבין את זה מכיוון הפיצה..>
כבר שנה לפחות שהוא אוכל רק אוכל טרי וחי (כולל מן החי) לפני כמה זמן שאלתי אותו אם "בא לו" עוגה. הוא אומר שכלום. אפס. אין לו שום ערגה ושום געגוע. רק איכס.
מעורר תקוות @}

מי שחושבת שהיא מכורה לסוכר כשהיא אוכלת מאפים, עוגות ועוגיות, זה כנראה רק חלק מן האמת. יש שם גם התמכרות לקמח לבן ולגלוטן.
נכון! אני למשל יותר נמשכת לעוגיות ומאפים מתוקים מבצק (לא אכפת לי לבן או מלא) מאשר לשוקולד. בטוחה שיש משהו בגלוטן שעושה את זה.

מה שמחזיק אותי זה כל מה שהשגתי עד היום, והאמונה שזה עניין של זמן ושל התמדה ואז אחווה את השחרור הנכסף.
הלוואי. עדכני.

וגם, אפשר, אני חושבת, לחלק באופן די גס אך ברור את הכמהים לשוקולד מול הכמהים לדברי מאפה.
ובחזרה לגמילה ביתית: הכי טוב, לא להחזיק את הדברים המסוכנים בבית. אני מנסה כבר שנים לחנך את עצמי להיות מסוגלת להחזיק עוגיות בבית בלי לחסל חבילה. לא מצליחה. ואני ממש לא אכלנית גדולה. כשאני מותשת ומורעבת, זה פשוט גדול עלי. אבל, כבר שנים רבות שאין לי עוגיות ומאפים מתוקים בבית (קצת ביסקוויטים אורגניים לפיצית, שגם זה מפריע לי לפעמים).
ניצן, אשרייך שבן זוגך איתך בעניין. זה ממש נפלא.

אני לא אוהבת מתוק בכלל. ממש מעדיפה פיתה או פיצה או שווארמה בלאפה על פני קרואסון. אני אדחה קרואסון. זה ממש לא עושה לי את זה.
אם אני כבר אוכלת מתוק? פאדג' הארד קור כמעט בלי סוכר בכלל. אז לא לחשוב שאני לא מבינה אהבה לשוקולד. זה ה"מתוק" היחיד שאני ממממממש אוהבת. אבל אם כבר, אז אני אומרת שצריך גם את זה לפרק לסוכר ולקפאין ולדברים שממכרים ספציפית בשוקולד. לעבור לשוקולד יותר איכותי יכול אמנם לעזור למי שמרכיב הסוכר יותר חזק בהתמכרות שלו, אבל למי שהשוקולד עצמו ממכר? זה רק לעבור לניקוטין יותר טהור. בעיניי זה יותר מזיק ממועיל...

ממ, תודה.

וד לא הספקתי לקרוא הכל...אבל ראיתי כבר שתי הערות לגבי השם,אז כן ! אפשר לשנות את הטעות כתיב שבו.
ואגב - כשכתבתי גמילה ביתית לא התצכוונתי לבית/משפחה אלא למושג גמילה ביתית בתור מושג מיקצועי שמדבר על מכורים לסמים שמחליטים "לשבור קריז" בבית ולא ללכת למכון לגמילה פיזית (ולכן הגמילה נקראת ביתית...).
אגיב על השאר ואספר על היום בהמשך...

אני מבינה היום יותר מתמיד שההתמכרות שלי הוא לא למתוק אלא למאפים מתוקים: עוגות ועוגיות שמשלבים גלוטן,קמח לבן סוכר לבן ושוקולד.
אני אנסה להתמקד בהורדה שלהם, אם אצליח אז בהורדה טוטאלית שלהם.
בסופשבוע היו לי הרבה פיתויים,מלא סוגים של מאפים מתוקים עם הרבה מאוד כוסות קפה ותה,פעם אחת אכלתי בקלוואה טקנטנה ומיותרת שהייתה לי מתוקה מידיי וביתר הזמן סירבתי, לא הרגשתי כל כך החמצה.
אבל אכלתי מלא מתוקים - בננה, קלמנטינות (4,בל הסופשבוע) 4 סות תה עם סוכר ושלוק ממיץ רימונים....מתכננת להוריד קצת בכמות המתוקים...בהדרגה...
כבר נהייתה לי רגישות למתוק, וקלמנטינה,למשל, מרגישה יותר מתוקה לי מאשר בדרך כלל.
לאט לאט אני מפלסת לי מסלול נוח ובריא של תזונה עבורי.
וגם אחזור לקרוא את "הדרך הקלה להפסיק לעשן" הספר שאיתו הפסקתי לעשן לפני כמה שנים ...בהצלחה ובקלות.
תמשיכו לכתוב,אני לומדת המון.

נשמע מצויין!
הייתי מוותרת על סוכר בתה והולכת על דבש או על אגאבה.
כשאת ממש משתוקקת למתוק, אני ממליצה בחום על תמרים לחים. זה פצצת סוכר וזה טעים טעים. אפילו לי

יש לי מלא תמרים לחים בבית אבל אני לא אוהבת את סוג המתיקות הזו (מוזר אבל -זה מתוק לי מידיי למרות שאני יכולה לטחון קילו קוראסונים בקלות...).
כשאני ממש גובעת ברעב גיליתי שלכרסם חרוב ממש מרגיע לי את הרעב , למרות שגם על סוג המתיקות הזו,אני לא מתה.
אני באמת אנסה להחליף את הסוכר הלבן בדבש.
אחד מהדברים שאני הכי הכי אוהבת זה תפוחי עץ מיובשים,קניתי בשבוע שעבר תפוחי עץ מיובשים של הרדוף וזה היה ממש טעים ומתוק,על המרכיבים לא כתוב שזה מכיל סוכר סוכר, יכול להיות שכל המתיקות היא מהפרי עצמו?

גם אני לא אוהבת את המתיקות הזו!
נתתי לך את העצה שעזרה לאיש שאוהב מתוק-רעל. זה דווקא טעים לי מאד, אבל לא יכולה לאכול יותר מאחד.. בד"כ אני תוקעת באמצע אגוז או שקד כדי לאזן את המתיקות מעט. אני משתמשת בהם להמתקה של חלבים או גלידות ביתיות, פחות בשביל אכילה ישירה.

תפוחי עץ מיובשים נותנים לך שני דברים - אחד סוכר, והשני זה עונג תחושתי שדומה מעט לתחושה של בצק. זה עונג שהרבה מאיתנו זקוקים לו בגלל האופן שהמוח שלנו והתחושתיות שלנו התפתחה סביב תזונה שהיתה מורכבת הרבה מעמילנים. אפילו אלה עם ההורים המודעים שבינינו שאכלו בכל ארוחה סלט מגיל אפס (למשל אני) אז זה נשמע לי מצויין.
אני לא יודעת אם במוצר הספציפי של הרדוף יש תוספים. עם כל הכבוד למקור (הרדוף) היום זה תנובה, אני חושדת בכל דבר שהם נוגעים בו ומעורר התמכרות. הם גם ידועים בכך שהם כבר שיקרו לציבור יותר מפעם אחת, וגם יש דברים שפשוט לא סבירים בייצור המוני (כמו להצליח להגיע לסטייקים רכים עם טעם אחיד לגמרי תמיד, כשכל מה שהם כותבים עליהם זה "יישון". איך יישנתם? זה לא כותבים.)
הם יכולים, למשל, להוסיף סוכר מרסק תפוחים וככה לא לכתוב שזה מומתק. הכי טוב/בטוח זה לייבש בעצמך.

עוד בקשר לעונג התחושתי, אם לא היה ברור למעלה. אכלת בארוחת עשר סנדביץ'? פסטה בארוחת צהריים? עוד פרוסה בארוחת ערב? <כשאני חושבת על כמות הקלוריות שרצה שם... יא אללה. ילדים קטנים!> הלשון, החיך, השיניים, החניכיים... כבר מורגלים לאיזו תחושה רכה מסויימת שנקשרת עם כל תחושות העונג של החומרים הממכרים. אז כל דבר שיכול לספק את זה, הוא מעולה.

ניצן, אשרייך שבן זוגך איתך בעניין. זה ממש נפלא.
מצטרפת לכל מילה.
זה כל כך חשוב לא להיות לבד בתהליך ושבן הזוג ידע מה מכניסים הביתה ובעיקר מה לא. אנחנו באמצע הדרך בינתיים... אני עוד עובדת על זה.

וגם - מרגיש לי קשור אבל לא בטוחה - התחלתי לקבל זריקות B12.
בדיוק רציתי לכתוב שהיום קראתי שצורך במתוק קשור לחוסר ב B12

אני לא סגורה על העיניין של שיתוף בן הזוג בתהליך.
אני מעדיפה לא "להצהיר הצהרות" שאני לא יודעת באייזו מידה אעמוד בהם, מעדיפה לעשות את זה בשקט ובלי עיניים בוחנות של הסובבים אותי.
לבעלי יש ממש גישה טובה לאוכל, לא אוכל ביס אחד אפילו אחרי שנהייה שבע ומעדיף מתוק של פירות על פני מתוק של ממתק ולכן הוא כוסון, כך שגם אם לא אשתף אותו הוא לפחות לא יהרוס לי עם פיתויים.
זאת אומרת שאם בדרך כלל אנחנו אוכלים לארוחת ערב-לחם עם גבינות ת וסלט והוא אוכל יותר מהסלט ואני יותר מהלחם, אז מבלי להצהיר הצהרות על שינוי אורח חיים אני מתכוונת להכין יותר מהסלט ולחתוך פחות מהלחם- כמוהו.
מצד שני הוא מבשל מדהים, זו אני שדירדרתי אותו לפנקיקים מתוקים בימי שישי בבוקר, אני יכולה בקלות לשדרג אותו למעדנים בריאים יותר...

אה...וזה בדיוק זה עם התפוחים היבשים...התחושה של הבצק המתוק בפה, זה המרקם שלהם שעושה לי את זה.
ואייך מיבשים לבד?משתמשים בתפוחים ירוקים?
ולגבי B12 נראה לי שהיה חסר לי בהריון, יש לי בופיה מבדיקות דם אז אין מצב שאני עושה, אבל אולי אנסה לתגבר B12ולראות אם יש שיפור,באלו מזונות יש B12?

בדיוק רציתי לכתוב שהיום קראתי שצורך במתוק קשור לחוסר ב B12
איפה קראת? אפשר לקבל הפניה?

גם אצלי הורדת מוצרי החלב (בגלל רגישות של היונקת) עשו את ההבדל הגדול מאוד הקרייבינג.
משום מה עכשיו אני לא מצליחה לעשות את זה שוב. אולי כי היונקת הנוכחית לא רגישה כמו אחותה הגדולה.(רק קצת, ואין לי מושג למה).

אוי, באמת לא צורכת מוצרי חלב כבר שנים. שנים שנים. (מקסימום גבנ"צ מותכת על פיצה פעם בהרבה זמן. פה יש אופציה לפיצות טבעוניות!)
הבדל ענק. (אף פעם לא אהבתי אבל היו תקופות שממש הכרחתי את עצמי לאכול בגלל האמונה שזה בריא )

אצלי קורא משהו מוזר - מרגע שמתחיל החורף אני לא יכולה לסבול מוצרי חלב וכשהאביב והקיץ באים אני חוזרת לרצות ולצרוך מוצרי חלב, בחורף אני רק משתמשת במוצרי החלב כמרכיבי יסוד לפשטידות, רטבים ולכוס הנס היומית שלי.
היום התחלתי את היום במקום בארוחת בוקר מתוקה בסנדוויץ עם ביצה קשה, זה הפחית באופן משמעותי את הצורך שלי במתוקים(למרות שמוקדם מידיי לעשות סטיסטיקה אחריי פעם אחת...).
והתחלתי לשתות תה עם דבש במקום עם סוכר.
אני כבר מתחילה לראות שיפור במערכת העיכול ,בתחום היציאות
שמחתי לשמוע שלחלקכם הפחתת המתוקים גרמה לשינוי ארוך טווח בצריכת המזון, כי אני לא רוצה שזה יהיה עוד אחד מהדיאטות הזמניות האלו,רוצה שינוי מתון שיישאר לתמיד.
עוד טיפים ודוגמאות אישיות ממכורות שנגמלו ייתקבלו בברכה...

אתמול החלטתי שלא אוכל יותר מתוקים/אפחית מתוקים ו "לא לאכול" בכלל נראה לי כמו החלטה... עצומה מידי ולא כ"כ ראלית (מנסיון שלי בכלאופן)

כמוך אני מכורה למתוק אבל בארבע השנים האחרונות אני מפחיתה עוד ועוד את הצריכה של סוכר ומתוק.
המוטיבציה התחילה עם ההריון - לידה במיוחד חשוב לי שהילדים שלי לא יהיו מכורים כמוני.

• אז התחלתי להפריד את הקינוח מהארוחה (שלא יראה להם "טיבעי" לאכול ממתק בסוף האוכל ולפעמים הייתי שוכחת לאכול אותו )
• עוד דבר שעשיתי זה להפחית את המתיקות - לאט לאט פחות סוכר בקפה (היום שותה בלי) כשאני אופה עוגויות ועוגיות מכניסה פחות סוכר ממה שרשום במתכון
• עברתי ליותר אוכל מלא (למרות שגם קודם אכלתי מלא וירקות, וחוץ מזה ממתקים ממלא הם לא הרבה יותר טובים ממתקים ה"ריק" )
• יש מתכונים שאני לא מחליפה את הקמח הלבן והולכת על כל הקופה... כי קמח מלא פוגע בעדינות שלהם.
• עוד דבר - אני מכינה מנות יותר קטנות עוגיות קטנות , פרוסות עוגה דקות וכו'
• משתדלת לא להחזיק ממתקים בבית (וזה אומר שאני לא עוברת במעבר הזה בסופר) שלא תביני לא נכון בכל רגע נתון יש בבית משהו מתוק (כרגע 15 עוגיות + 2 חטיפי במבה נוגט שהאיש אוהב + פירות יבשים + קורנפליקס + ריבה במקרר ושוקולד במקפיא (לעוגות וגם סירופ מיפל , ואולי עוד משהו) אבל בגדול אין פה סטוקים של ממתקים שיש אצל ההורים שלי ואצל הרבה שאני מכירה. אני לא מרגישה חסר אבל גם אין פיתוי שלא אוכל לעמוד בו - לקח לי זמן למצוא את הנקודה הזו של איזון.
• למדתי לזרוק ממתקים שקניתי מכורה כמו מכורה הייתי קונה במאפיה קוראסון (על מי אני עובדת ?! קוראסונים ) / בסופר 2 חבילות של ופלים / ממתקים בכמות גדולה. לאט לאט "עבדתי" על עצמי לזרוק את זה . ז"א את חטא בזבוז הכסף על משהו מיותר כבר עשיתי לא צריך להוסיף על זה את פשע האכילה של המזון הרע הזה. אז אני שמה במטבחון של המשרד (ככה זה מתחלק בין הרבה אנשים) או ממש זורקת לפח!!!!.
• בעלי התגייס התגייסות מלאה, הוא איש רזה ובסה"כ פחות אכלן מתוקים ממני אבל זה בהחלט מאמץ משותף.

גם אצלנו היה בהתחלה קטעים שהוא היה מפנק אותי במתוק וביקשתי כמה פעמים שלא יעשה את זה ושלא יציע לי ובטח ובטח שלא ישכנע אותי ואחרי כמה פעמים היה אצלו השינוי - זה קשה כי אנחנו רגילים שפינוק = מתוק. ואנחנו רגילים להתחלק במה שטעים לנו עם מי שאוהבים וקשה לא להציע לאשתך האהובה אני מציעה לדבר עם בעלך (ואפילו להראות לו את הדף הזה) לא כשהו מכין לך משהו וכמובן לא בכעס כי הוא בא ממקום טוב.


לקח זמן ואחרי שנתיים - שלוש שמתי לב שיש דברים שהם "מתוק לי מידי" ונשבעת לך ששלוש שנים קודם לא היה דבר כזה בלקסיקון שלי ולא הבנתי אנשים שאמרו את זה. (מה ז"א יותר מידי מתוק?" )
והנה קוביה של שוקולד משביעה את החשק שלי (לפני כן הייתי אוכלת חבילה בלי להרגיש אותה בכלל) וגם היום כשאני "מתפרעת" אז אני אוכלת שתי שורות ומסוגלת להפסיק (יכולת שלא היתה לי בעבר!)
ויש שמציעים ממתק ואני לא רוצה ולא אוכלת אותו, ובאופן כללי יש לי תחושה טובה של שליטה בעניין . רוב הזמן ....

יחד עם זה חשוב בלי מיוחד להבהיר שמדובר בתהליך איטי ולא לינארי.
הנה פתחת את הדף בתקופה שאני דווקא אוכלת יותר מתוקים ואני יכולה להעיד שצריכה של מתוקים מעלה את החשק לעוד מתוקים. ובוקר אחד השבוע פתחתי בקפה ו 6 עוגיות ויום אחר אכלתי הרבה שוקולד ו...
ז"א שיש נסיגות.
הדף שלך הזכיר לי שנעים לי כשאני אוכלת הרבה פחות ממתקים ואני מודה לך על כך

ולגבי האיש - כתבת שאת לא רוצה להתהיר הצהרות
אני מסכימה איתך לא להצהיר הצהרות אבל אולי לשתף בכוונות? אני בטוחה שהוא יישמח ואם הוא יידעת אולי יוכל לעזור לך ברגעי משבר? לא יודעת אם זה יעבוד אצלנו למשל האיש פשוט לא מבין בכלל! את עניין האכילה הריגשית. הואלא מבין למה אנשים אוכלים אם הם לא רעבים. ובשיחה עם חברים שבה כ"א סיפר מתי הוא אוכל (רעב / עייף / עצבני וכו') האיש שלי ישב פעור פה והתקשה להאמין.
אז אני מודה שלא תמיד קיבלתי אמפטיה כשהייתי בקריז אבל כן יבלתי תמיכה
ולאחרונה כשציינתי באזנייו תראה איזה שינוי ופרטתי הוא בפירוש התרשם וזה היה לי נחמד.

מוצרי חלב הם "קרים" ע"פי הרפואה הסינית וכנראה בגלל זה בחורף
אין לך חשק לאכול אותם.

בדרך הקלה להפסיק לעשן, הוא מסביר בדיוק למה תהליך איטי מייצר סבל גופני ונפשי עמוק ומקשה על תהליך הגמילה המלא.

אגב, רק למקרה שזה יעלה, <מקדימה רפואה למכה> התמכרות לרכיב מזון דומה להתמכרות לסיגריה. טענת הנגד היא שהתמכרות לרכיב מזון היא קשה עד בלתי אפשרית להפסקה בניגוד לסיגריות, כי את המזון אנחנו צריכים וחייבים לצרוך יומיומית והסיגריות הן רק תוספת. אלא שההקבלה צריכה להיות - הגוף זקוק למזון מדי יום וזקוק לנשימת אויר צח מדי שאיפה. הגמילה איננה ממזון כי אם ממרכיבים בעייתיים בו, ודומה לגמילה מסיגריות כי התקווה היא להגיע לאויר צח ומזין את הגוף והנשמה ולא לסחי ומי אפסיים שמרעילים את הגוף במקום להזין אותו.

הבעיה היא במישור פסיכולוגי לגמרי של הפרדת המונח "מזון" (כלומר דבר מה שנועד להזין את הגוף ולתת לו אנרגיה שבמהותה בריאה ולא גורעת מן הגוף דבר) ממוצרים בתעשיית האוכל המערבית שבמקרה הטוב חלקים קטנים מן האוכלוסייה מסוגלים לעכל בלי להזיק לעצמם אנושות, שבעיקרם מהווים חומרים קשים וממכרים, שכבר ידוע שגורמים למחלות קשות ולמגיפות אמיתיות בעולם המערבי.

בראש ובראשונה סוכר לבן, קמח מולבן, בפרט גלוטן, וקפאין <וגם מה שזה לא יהיה בשוקולד>

לתפישתי יותר הגיוני שבחורף הגוף יימשך לדברים שאפייניים לתזונה חורפית, כלומר שורשים, אגוזים, ובכלל תזונה עתירת קלוריות שעוזרת להגדיל את מאגרי השומן בגוף וכך לעזור לו לעבור את החורף. שאיפה גופנית לתזונה בעלות מינימלית ובתועלת קלורית מקסימלית.
רוצים לקרוא לזה "מזונות חמים"? לבריאות

לגבי B12 קראתי את זה בדף מודפס שראיתי אצל מישהי שהגיע ממטפל אלטרנטיבי.
לגבי טיפים נוספים: סטיביה יכול לעזור קצת (צמח ממתיק), מצטרפת ללהוריד את כמות המתיקות - בשתיה, בגודל המתוק שאוכלים...
לי מאוד עוזר לצחצח שיניים בסוף הארוחה. אחרי כל ארוחה. די מהר מתרגלים שהפה נקי ולא מנשנשים. בכלל לשים לב לטעם ולהרגשה שנשארים אחרי מה שאוכלים. דווקא אחרי מתוק הטעם לדעתי לא משהו...
כמו שכתבו: תכנון, ארגון הסביבי, כוח רצון ועם הזמן זה בא באופן טבעי ואז יש את הדילמה ההפוכה: מה אוכלים בחוץ / אצל חברים? עם מה מארחים?...

ניצן ההבדל בין גישתך לגישתי (האישית, לא של א שפתחה הדף) הוא שאני לא רוצה להיגמל לגמרי.
כן סוכר - קמח לבן - ... הם מזיקים אבל לי הם גם טעימים, מפנקים וכו'
לפיכך אני לא רוצה (ולא רציתי) להיגמל מהם במובן של לא לאכול עוד לעולם אלא רציתי (ורוצה עדיין) לשפר את השליטה שלי באכילתם.
לא לאכול סוכר בהתקפת לחץ למידה לקראת מבחן אלא כי זה מפנק אותי
לא לאכול עוגת קרם ליד הקפה גם כשאני מלאה כי יש לי התניה כזו וכו'.
(וכן גם מקפה אני לא רוצה להיגמל)

ועוד דבר שאני רוצה זה לחיות בשלום עם מעידות תזונתיות / תקופות שבהם יש לי פחות כוח וחשק להקפיד.
האוכל גם זה שאינו מזין הוא לא אויב בעיני
האכליה הלא מבוקרת היא משהו שהייתי רוצה לצמצם ואף להעלים.

ולכן לי כן התאימה הירידה ההדרגתית בצריכת הסוכר.



הוא מסביר בדיוק למה תהליך איטי מייצר סבל גופני ונפשי עמוק ומקשה על תהליך הגמילה המלא.
ואצלי ההפך הוא הנכון דווקא בסיבוב הזה של תהליך איטי וממושך אני מרגישה תחושת הישג והצלחה ולגמרי לגמרי לגמרי לא נגרם לי סבל גופני / נפשי

(ספר על תהליכים איטיים דרך הקייזן "http://simania.co.il/bookdetails.php/?[po]item id[/po]=60549" - והנה יש לנו טיעונים מענינים דווקא על לאט )

לייט (למקרה שטרם היה ברור )

בעיניי זה פשוט לא מזון. לא אוייב. (היי מותק )
מפנה אותך גם לאלן קאר. הנחמה היא אשליה של התמכרות. הרצון להמשיך לצרוך חומר ממכר פיזית ורק לשלוט בצריכה ובכמויות הוא שאיפה מכאיבה וחסרת תוחלת.

החליפי את כל מה שאמרת על סוכר לבן במילה סיגריה ושימי את דברייך בפיו של מכור ותביני על מה אני מדברת.

כמו שרבים אמרו לפני-נסי פירות. גם יותר בריא וגם תרדי במשקל(פירות לא משמינים בניגוד למה שחושבים)

בנוסף כדאי לך לדאוג שבכל מקום בבית יהיו פירות זמינים. משהו כזה יעשה את העבודה

נעניין לשמוע את השיחה בניכן - לייט(פלונית) וניצן אם - מעורר לחשיבה.
אני בנתיים במקום של לייט ומרגישה שנכון לי יותר ואף קל לי יותר להפחית ולאזן מאשר להוריד ולהתנזר אבל נראה מה יוליד יום...
אני מנסה לאתר למי השאלתי את הספר של אלן קאר כדי "לעשות איתו עבודה"...
מעניין גם הדיון על ההבדל בין התמכרות למזון מתוק לבין ההתמכרות לסיגרייה, שתדעו לכן שאני חושבת על כל מילה שנאמרת כאן.
גם היום לא נגעתי בכלל במאפים מתוקים ועוגות ועוגיות...לא קשה לי בכלל, אבל אכלתי מתוקים :דבש בתה, חלבה ופירות ומילקי שאני רגילה לאכול כל יום שני ויום רביעי(סיפור ארוך...) ואולי אוריד בהמשך.
הסנדוויץ עם ביצה קשה לארוחת בוקר במקום פיתה עם שוקולד ( או חבילת עוגיות טבולות בנס קפ)ה,עושה את העבודה ומפחית אצלי את החשק למתוק שבדרך כלל מלווה אותי במשך כל הבוקר.

היה לי יום מתוק בעבודה מבחינת סיפוק אישי ומיקצועי אז אני לא יודעת אם אני בהיי מהמתוק הזה או מהחוסר מתוק הזה

ועוד משהו (מתעדת לעצמי, לרגעי שבירה) מאז שאכלתי את המילקי אני מרגישה טעם ממש מגעיל בפה, אייך זה שאף פעם לא הירגשתי את זה עד היום?!?!
לא שאם יראו לי עכשיו עוד מילקי אני לא ארצה אחד, אבל אני ארצה אותו למרות שמצאתי לו חיסרון גדול וחדש בדמות טעם דוחה בפה...ויהסס חצי שנייה לפני שאבחר לאכול אותו.

א, מה שאת עושה זה מעולה מעולה. לא צריך לא לאכול מתוק בכלל. אפשר לאכול המון מתוק ולהגמל מסוכר לבן. פשוט להקפיד לצרוך אותו ממקורות טבעיים ולא מעובדים (הכי טוב פירות, דבש, אגאבה, תמרים לחים, מיובשים אורגניים.)
האם את מרגישה שאת "מכורה" ללחם בבוקר? או שזה היה יותר אמצעי להגיע לשוקולד? כי אם זה השני, אז סבבה, אבל אם הלחם הוא גם התמכרות, אולי כדאי להשקיע בלחם עם פחות אלמנטים ממכרים. מחמצת במקום שמרים, שיפון, קינואה במקום קמח חיטה, קמח מלא ולא מולבן, אפייה ביתית במקום ככר קנויה, ועוד.

מילקי. פעם הייתי מכורה לגמרי. היום זה ממש מגעיל אותי. אני חושבת שאת בדרך הנכונה יישר כח!
זה תהליך. יום אחד את תוכלי בקלות ובהנאה לאכול תמר או גרנולה במקומות האלה. את מעוררת השראה!
@}

לאלן קר יש עוד ספר שנקרא "הדרך הקלה לרדת במשקל". שם הוא מדבר ישירות על ההתמכרות לרעלים במזון, ללא קשר ישיר למשקל דווקא.
תכלס זה על מעבר לתזונה חיה, גולמית וטריה, שבאופן טבעי תורמת לאיזון גם במשקל (כלומר, השם שהוא נתן לספר מטעה לדעתי ).

באמת באמת שאפשר להתענג על סלט פירות עם שבבי קוקוס מלמעלה, ועם גרנולה ביתית עם הרבה צימוקים, שקדים וקשיו
רק רגע, אני כבר חוזרת...

לאלן קר יש עוד ספר שנקרא "הדרך הקלה לרדת במשקל".
וואלה? מצויין! אז אני לא צריכה להמשיך לשלוח אנשים לדרך הקלה להפסיק לעשן?
אני אחפש את זה, הוא חכם הבחור. אמריקאי טרחן, אבל עלה על משהו מהותי במנגנון הרגשי בהתמכרויות פיזיות.

דברייך מחזקים אותי - ניצן אמ.
לא יודעת אם אני מכורה ללחם, זו צורת אכילה שמאוד נוחה לי, אני מכינה בבוקר 3 סנדוויצים עם ביצה/טחינה וחסה ועגבנייה ועלים אחרים והם משמשים אותי למשך כל היום בעבודה,במסגרת השינויים בתפריט השבוע עברתי ללחם שאור והחסה גדלה והלחם קטן.סנדוויץ זה סוג מאכל גאוני לדעתי ,לא יודעת אם זה בא אצלי ממקום של התמכרות או של נוחות ופרקטיות .

אני לא זוכרת אם סיפרתי אבל - בזכות "הדרך הקלה להפסיק לעשן" היפסקתי לחלוטין ובקלי קלות להיגמצל מסיגריות כשהייתי מכורה "כבדה" ,אייזה כייף לשמוע שיש גם ספר שלו על אוכל, האם גם אותו ניתן לקרוא באינטרנט? לקנות בסטימצקי?

היום עבר לי בסבבה, היו מלא "כביכול פיתויים" בדמות עוגיות ועוגות ושוקולדים לא נגעתי בהם,ולא הרגשתי שום החמצה.
אכלתי שתי בורקס תפוחי אדמה שחילקו בעבודה אבל זרקתי את שתי הסנדוויצים שהיו אמורים להיות ארוחת צהריים שלי כי הרגשתי שזה יותר מידיי בצק בשבילי.
היה לי טעים עם הבורקסים (הם היו,יחסית,איכותיים) אבל מאז אני מרגישה כבדה ובצקית (מרגישה שהבטן שלי רפויה ודביקה מבפנים כמו בצמק מקמח לבן).
שוב,אני לא יודעת אם זה אומר שמחר אגיד לא לבורקס אבל לפחות הבחנתי לראשונה ב"מחיר" שיש לאכילת הבצק הזה.

ממשיכה לעדכן ואשמח להמשיך ולהיתמך.

http://readingmachine.co.il/home/books/ ... 1198082093
זה לטובת הנגמלים העתידיים ממתוקים שיקראו בעתיד את הדף -פרק מתוך הדרך הקלה לרדת במשקל" של אלן קאר...

זה מאד מאד חשוב מה שאת עושה. תימלול התחושות שעולות בך אחרי שאת אוכלת דברים לא מזינים ותיעוד התחושה הזאת. אבל בראש ובראשונה זה שאת מחזקת ומפתחת את הקשב שלך לתחושות שעולות מן הגוף כשאת מתייחסת אליו לא בצורה אופטימאלית... זה כל כך חשוב!

הערות ככה בגדול גדול על מה שסיפרת: בורקס פחות טוב מסנדביץ'. יש בו גם קמח לבן והרבה, גם מוצרי חלב מותכים, גם שומנים מחוממים... בקיצור, התחושה שאת מתארת ממש מתאימה למה שאכלת...

אני, האמיני או לא, הייתי מכורה קשה לסנדביצ'ים. זה היה מרכיב מרכזי בתזונה שלי.
אז אני מרימה דגל אדום קטן במקום הזה - הזהרי לבל תחליפי התמכרות אחת באחרת!

יש לחמים איכותיים ונפלאים עם כל התכונות שתיארתי, אפשר גם להכין לחם בבית (יש פה המון אופות, אפשר לשאול אותן) אבל הזהרי שלא לפול בפח הזה שלא תצאי קרחת משני הצדדים

המשיכי לעדכן. @}

אגב, בקשר ל"לא אופטימאלית" אני חלילה לא מתכוונת שאת לא מתייחסת יפה לגוף שלך! אני מתכוונת לכך שכל גוף מכוונן אחרת, מגיב אחרת, ויודע להגיד בקול מסויים כשזה לא אופטימאלי לו. ולפתח את הקשב לזה, זה ממש ממש חשוב.
מקווה שברור.
<בגדול אם אני נשמעת לא מפרגנת, שאלי אותי. זה בד"כ יהיה בגלל ניסוח מחורבן... לא בגלל שאני לא מפרגנת... @}>

זה ברור ומובן כפירגון.תודה.

אני כבר כמעט שבוע לא אוכלת קוראסונים,וזה לא מפריע לי כמעט ב-כ-ל-ל , אני מופתעת מזה.
אתמול היינו בארוע עם אוכל גורמה,היו קינוחים מטורפים לקחתי ביס אחד מכל אחד מששת הקינוחים ואחרי כל ביס עצמתי עיניים והתרכזתי בטעם ובתחושה (מחזקת את תפיסת הקשב לתחושות שעולות מהגוף...מדוייק).
מודה בייני לבין עצמי שהגלידת סורבה מלון הייתה יותר טעימה מהשוקולדים העשירים אך עדיין נשארה אצלי תפיסה שמתוק של שוקולד יותר "שווה" ממתוק של פרי ואם ,נגיד, הייתי צריכה לבחור רק קינוח אחד היום,אני יודעת שהייתי בוחרת בשוקולד המריר,אני מודעת לזה שזה לא הגיוני, המוח שלי מתוכנת לחשוב שמתוק מסוג טיבעי/פרי=פחות טעים,בשנייה של ה"מבחן טעימות" הרגשתי שהמלון עדיף על השוקולד אבל היום כשאני מדמיינת את שניהם השוקולד נראה לי טעים יותר מהמלון,..לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי...יש פה משהו עמוק.
היה שם ביס אחד של שוקולד מריר מאוד עשיר שתוך כדי ביס הרגיש פשוט אלוהי אבל מייד אחרי הבליעה הרגיש מתוק מידיי ומשתלט ,אחריו הרגשתי צורך לשתות הרבה הרבה מים .

היום חשבתי להכין עוגת תפוחים לשבת, אני חוששת שעוגה שזה עתה יצאה מהתנור תהייה אוייב ולא אוהב,אבל רוצה שיהיה משהו בייתי וטעים לבעלי ולאורחים,עצות?

א, חשבתי עליך...
גם אני וגם הבת שלי סובלות מכל מיני התמכרויות לאוכל ומנסות להתמודד עם זה בימים אלה ממש. הבן לא מכור - למרות שהתפריט שלו דומה מאד לזה של הבת. כנראה בנוי קצת אחרת או שעדיין לא הספיק... אחרי אינצידנט בעצמה בינונית-פלוס בארוחת ערב השבוע, הגעתי לפה עם תובנות (לא משהו חדש, אבל לחזק דברים שכבר נאמרו):

1. צריך ללמוד לזהות את תחושת הקרייבינג של ההתמכרות, ולהבדיל בינה לבין צורך אמיתי.
2. להכיר את האויב - לדעת מה מעורר את התגובה ההתמכרותית.
3. אם כבר הגעתי למצב ההתמכרותי, לעשות החלפה - אני חתכתי לי תפוח, שפכתי עליו יוגורט עיזים וגרנולה ביתית. סיפקתי את הצורך שלי בטעם, במרקם, ובהרגשה של פינוק חגיגי. הבת שלי נזכרה בסלט הטרי שבצלחת שלה ושהיא שכחה לאכול קודם, ובבננות הבשלות-בדיוק-במידה שהיא אוהבת.

לגבי עצמי אני יודעת, שאוכל שטוב לי גורם לתחושת סיפוק, ואוכל שרע לי גורם לי לרצות עוד ועוד גם כשאני כבר לא רעבה.

אני כבר כמעט שבוע לא אוכלת קוראסונים,וזה לא מפריע לי כמעט ב-כ-ל-ל - כל הכבוד על ההתקדמות היפה. יש דברים מסויימים, סוגי מאכלים, שאני מרגישה שכבר "ניצחתי", כי אין לי יותר את הרצון והחשק לאכול אותם - לדוגמה, מיצים ממותקים, "מעדני חלב" (איכס! ופעם אהבתי מאד!), קורנפלקסים, חטיפים מלוחים. יש דברים שעדיין קשה לי להתאפק ומדי פעם אני נופלת - בעיקר מתוקים. בהצלחה לנו!
פתאום חשבתי, שכל השקיות המרשרשות והגביעים הקטנים האלה קצת מגעילים אותי היום, וזה אחד הדברים שעוזרים לי לא לרצות את הדברים שבתוכם.

מזדהה עם מה שכתבת : "לגבי עצמי אני יודעת, שאוכל שטוב לי גורם לתחושת סיפוק, ואוכל שרע לי גורם לי לרצות עוד ועוד גם כשאני כבר לא רעבה" מעניין למה זה ככה?
כבר שבוע יש חצי קילו חלווה במקרר ,פעם אחת אחלתי חתיכה קטנה והיפסקתי כי זיהיתי שזה לא ייגמר עד שזה לא ייגמר (חצי קילו!!!)זה נאכל על ידי אחרים לאט לאט והבוקר ראיתי שנשארה חתיכה קטנה יותר, אבל עדיין משהו בגודל של, נגיד, חבילת חמאה.
אז טעמתי והיה לי מתוק מידיי אבל כל פעם חזרתי עד שגמרתי הכל.
מתוק -מגעיל לי עכשיו,ממש מגעיל ולא נעים, למרות שעברו שעתיים מאז(!!!!)
מעניין אם זה ששמתי לב לזה וכתבתי את זה יימנע ממני לעשות את אותה טעות שוב?
בא לי לאכול בצהריים עדשים עם טחינה גולמית...אייזה חשק מוזר...הולכת לחפש פה מתכון.
אלטר אגו אולי תעדכנו גם פה ואני ואחרות יוכלו ללמוד ממכם,זה לא דף בלוג אישי שלי.

מעולה, אפשר לעשות קבוצת גמילה!

שכחתי לכתוב, שאני גם מאד מזדהה עם זה:
עדיין נשארה אצלי תפיסה שמתוק של שוקולד יותר "שווה" ממתוק של פרי
גם אם בפה אין דבר שטעים לי יותר מפרי טרי, ואני בכלל טוענת שכל התחום של קינוחים התפתח מתוך הניסיון לייצר משהו שישתווה בטעמו לאבטיח טוב... עדיין יש לי בראש תפיסה חזקה ששוקולד ועוגה יותר טעימים מפירות. זה לא קשור לטעם! מעניין עם זה משהו תרבותי, או שזו ההתמכרות!

"לגבי עצמי אני יודעת, שאוכל שטוב לי גורם לתחושת סיפוק, ואוכל שרע לי גורם לי לרצות עוד ועוד גם כשאני כבר לא רעבה" מעניין למה זה ככה?
כי הגוף מתמכר?

יש איזו סברה שמה שקורה זה שאצל מישהו מכור או רגיש, יש חסר במשהו (לדוגמה, אנזים מסויים שעוזר לפרק משהו) ומשהו בחומר שאנחנו מתמכרים אליו צריך מהגוף בדיוק את הדבר שאין לו, וכאילו "משקר" לגוף ואומר לו שיש לו חלקים מזה. אז מה שקורה זה שכדי לפרק את זה, הגוף מאמין שהוא צריך עוד ועוד מזה. ואז בעצם פוער פצע יותר גדול.

אני לא בטוחה שזה נכון. בהתמכרויות לסמים למשל, נוצר איזה צורך פיזי מאד גדול בחומר חיצוני, או בגלל שהוא מחליף חומר טבעי שיש לנו בגוף ומעלה את תחושת העונג שלנו, או בגלל שהוא גורם לחומרים הטבעיים שיש לנו בגוף לפעול בצורה הרבה הרבה יותר יעילה לרגע. אבל מה שקורה בתגובה לצריכה של החומר החיצוני, זה שהגוף לא מייצר את החומרים הטבעיים או מייצר הרבה פחות. ואז פתאום מאושר או מרוגע, אנחנו נופלים למקום הרבה יותר נמוך. אז נוצרת תלות פיזית בחומר החיצוני.

המקום הזה שבו יש תלות בחומר חיצוני (באכילה או בנשימה או בשתייה או לא משנה איך) הוא מקום שנשאר פתוח כמו פצע. כשמנסים להגמל לאט, מה שקורה זה שמשאירים את הפצע פתוח לאורך הרבה זמן, מגדילים את הסיכוי לצלקות... כשמפסיקים באחת, יש סדר גודל של בין 3 ימים ובין שבועיים של סבל פיזי אמיתי. ממש משגע את הגוף והמחשבות, אבל אח"כ הפצע הפיזי נסגר ומחלים לגמרי. רגשית עדיין יכול להיות מצב שניפול לרצונות האלה, מתוך אמונה שזה יפתור לנו את הצורך הרגשי, כי כבר "אימנו" את הגוף להאמין שהשניים הולכים יד ביד. אבל אם זוכרים כל הזמן את הסבל הגדול שהדברים האלה גורמים לנו, יהיה יותר קל לאהוב את עצמנו ואת הגוף שלנו ולא לעשות לו את זה

בקשר לקינוחים, עם כל הכבוד לכוחה ההרסני של התרבות, ויש כבוד , אני די בטוחה שזה לא משהו תרבותי אלא התמכרות. <מה יקרה אם ניתן שוקולד לילידים שמעולם לא טעמו?>

אנחנו מארחים הרבה ואני לא יכולה להוציא לחלוטין את כל המתוקים מהבית
מעבר למה שאמרו לך בענייני תמרים ואגוזים למיניהם -- אני רוצה לומר שעצם האקסיומה של אירוח=מתוק אולי דורשת איזושהי בחינה מחדש.
אפשר להכין סלט ירקות מטמטם שאורחים יתנפלו עליו בשצף. אפילו הסלט הכי פשוט (חסה-עגבניה-מלפפון) יכול להמריא לגבהים סטייליסטיים בעזרתה של, למשל, גרנולה מלוחה (מכינים כמו את המתוקה, רק בלי צימוקים ובלי סוכר/דבש אלא עם מעט מלח ותבלינים כמו פפריקה, זרעי כוסברה, זעתר, מה שבא, ואם רוצים אפשר להוסיף עגבניות מיובשות על תקן צימוקים), גבינה מלוחה אורגנית אם אין לך בעיה עם מוצרי חלב -- ולא צריך כמות גדולה, קרוטונים -- אם הם ביתיים ומקמח מלא, ושוב, לא צריך כמות גדולה וכו'. ואם רוצים להשקיע עוד אפשר גם להעשיר את הסלט ברכיבים מעניינים כמו נבטים או קטניות מונבטות, אבוקדו, עגבניות צהובות, הרבה עשבי תיבול, ביצים קשות ליד. כשאני מארחת זה מתחסל הרבה יותר מהר ובהנאה מאשר מתוקים, ונראה לי שהרבה אנשים דווקא מעדיפים להתארח כך גם אם הם לא מודים בזה, כי יוצאים עם תחושה נעימה ולא עם פיכסיות כבדה בבטן. עוד צורת אירוח שאני אוהבת -- ירקות חיים חתוכים לגפרורים עם מטבלים שונים (על בסיס טחינה, יוגורט עזים, או שמן זית שמוסיפים לו אגוז כלשהו ועשב תיבול כלשהו ליצירת מטבל-סטייל-פסטו). אפשר גם לחם שיפון מלא ליד -- ממילא כשיש הרבה ירקות בעסק אוכלים ממנו פחות, ובכל מקרה אוכלים ממנו פחות ממה שאוכלים מלחם חיטה לבן. או סלט/תבשיל עשיר יותר על בסיס, נגיד, קינואה. כשאירחתי כך, הרבה פעמים לאנשים "לא נשאר מקום" לקינוח, אף על פי שדווקא היה (ואת זה אפשר לפתור כמו שאמרו לך -- תמרים, אגוזים, פירות טריים חתוכים, או להכין סלט פירות בעל עוקץ -- קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, נענע ואפילו בזיליקום -- לאו דווקא הכל ביחד...). ואף אחד לא הרגיש "מקופח מזונית", על דברתי. להיפך.
עכשיו הדיסקליימרים:
א. אני מאד מאד אוהבת שוקולד (מריר 85% אם אפשר, תודה ), אבל לפי כל התיאורים כנראה לא הייתי מכורה לו מעודי. לא יכולה לחסל חבילה במכה. גם לא חצי. בנוסף, מאז שנישאתי והתחלתי להכין אוכל לעצמי ולבני הבית, גיליתי שמתוקים הרבה פחות מעניינים אותי קולינרית, ולכן קל לי לייעץ למישהו אחר להשקיע בהם פחות, כי זה הרי "לא אוכל", וזה לא מגוון מבחינת הטעם, והחומרים -- גם המשובחים שבהם, בסופו של דבר די חוזרים על עצמם וזה משעמם. וכששוחחתי על זה עם אמא שלי הסתבר שגם היא -- אף על פי שהיא יודעת ואוהבת לבשל -- לא מוצאת עניין בהכנת מתוקים ונהנית הרבה יותר מלהכין סלט+פשטידה מאשר עוגה. במלים אחרות -- אני לא מכורה למתוק ולכן לא יכולה לייעץ מתוך החוויה של התמכרות למתוק.

ב. כן, זה דורש השקעה של זמן ועבודה. אני לגמרי מבינה שהרבה הרבה יותר קל (וזול ) פשוט לפתוח איזו אריזה ולרוקן אותה לתוך ביסלייה. אבל זו מיומנות נרכשת, וזה ילך ויהיה קל ומהיר יותר ככל שתתרגלי. נראה לי שחבל להחזיק בבית דברים "רק בשביל אורחים" כשאת יודעת שנוכחות הדברים האלה בבית לא עושה לך טוב, גופנית ונפשית. האורחים, בסופו של דבר, באים כדי ליהנות מחברתך, ואם את מגישה כיבוד -- הבונוס הוא האהבה שהושקעה בו, לא כמות הסוכר שהוא מכיל.

סמדר _נ אפשר להתארח אצלך : ) ?
רייריתי כאן על השולחן מהתיאור של הסלט,לא האמנתי שזה יכול לקרות לי מסלט

באמת בתפיסה שלי עד היום היה ברור שאירוח זה קפה ועוגה או עוגיות (פתאום קלטתי -אני אפילו לא מציעה חטיף מלוח, מסכנים אוהבי המלוחים שהתארחו אצלי...).
אני גרה באזור כפרי ואצלינו רוב האירוחים הם "קפיצות" לקפה , היתארחויות קטנות וספונטניות כאלו ולא ארוחות ממש אז זה נראה לי מוגזם לפרוש להכנת סלט כמישהי רק קופצת.
יהיה לי גם מוזר לקפוץ לשאול משהו את השכנה ולאכול איתה סלט...למרות שזה בטח רק עניין של הרגל.

בכל מקרה החלטתי השבוע לא להכין עודת תפוחים,קרוב מידיי להתחלה של הגמילה ומפתה מידיי, בשבוע הבא אכין עוגת תפוחים עם קמח מלא ופחות סוכר ואחתוך חתיכות גדולות לאורחים כדי שתיגמר יותר מהר וואשתדל לאכול ממנה רק קצת.

ומשהו אחר - בצהריים אכלתי עדשים חמים עם רוטב טחינה קר ואח"כ היו לי מעין עוררות פיזית מוגזמת שהתבטאה בתחושה של דפיקות לב מואצות (כמו התקף חרדה קטנטן, אך הוא הרגיש לי לגמרי פיזי וללא שום חרדה) הירגשתי בתוך תוכי שהתגובה הפיזית הזו קשורות לעדשים והטחינה שאכלתי,(ואכלתי די הרבה מזה), מישהי מכירה ?

(זה קרה לי פעם כששתיתי מיץ עם סלק ואח"כ אמרו לי שיותר מידיי סלק נותן "שוק" לגוף)

זו הייתי אני א ....

הירגשתי בתוך תוכי שהתגובה הפיזית הזו קשורות לעדשים והטחינה שאכלתי
יורה באפלה לחלוטין: אם זה קורה שוב, אולי כדאי לבדוק את הנושא של אבנים בכיס המרה. קורה משהו לא טוב לטחינה כשהיא מתחממת (במקרה זה, על העדשים) -- לא יודעת בדיוק מה אבל זוכרת שכיס המרה המאובן שלי הגיב לזה רע מאד. והתקף קליל ומינורי יכול להרגיש כמו שתיארת. אם זה העניין, יכול להיות שעדיף פשוט לחכות עד שהעדשים יתקררו ורק אז לשים את הטחינה.
אבל שוב, זה לגמרי באפלה, ואני לא רופאה ולא תזונאית, ובטח יכולות להיות עוד מיליון סיבות שאין לי מושג ירוק מהן.

זה נראה לי מוגזם לפרוש להכנת סלט כמישהי רק קופצת.
אולי, אבל חיתוך כמה ירקות עם מטבל זו עבודה של דקות ספורות, כשמיומנים.

אצלנו גם לא מגישים "כיבוד".
בזמן האחרון כשחברים מתארחים אצלנו זה איכשהו תמיד מתפתח לבילוי של יום שלם, אז פשוט אוכלים ביחד. הם יודעים שהם מוזמנים להנות מהפירות והאגוזים שיש אצלנו בכמויות בקערות גדולות (אני מדי פעם שואלת אם רוצים, רק כדי שלא ירעבו לי בטעות מרוב נימוס ) ואנחנו מכינים תמיד תמיד סלטענק.

אפשר פשוט להניח כמה פירות בקערה ולהגיש. או ירקות. זה מאד מפשט את החיים.
באופן אישי, אני מפיקה הנאה מהכנת אוכל ומשיתוף בו, אז סלט וטחינה כמו אצל סמדר בא לי בכיף לגמרי.
_{כמעט בכל סופש בזמן האחרון יש אצלנו אורחים לצהריים...}

מזכיר לי שכשהייתי מאושפזת אחרי הלידה (סה"כ כשבועיים) העברתי כמויות עצומות של רוגעלך לחברותיי לחדר, התענגתי על המאכלים של אמא שלי, ולא היה שום דבר שהביא אותי להתרגשות יותר גדולה, לשמחה יותר גדולה, ולהנאה יותר גדולה מסלט גדול חתוך דק.
מאז ועד היום, כשיש לי חברה שיולדת, או שאני שולחת לה סלט כזה, אורגני. שמה בצד קופסה אטומה עם לימון ושמן זית, קופסה קטנה עם אגוזי מלך...
או שאני מביאה בעצמי. ממליצה לכולן. לוקח בענק את כל הממתקים והשוקולדים.
<כן כן, יש לי פטיש לקופסאות. SUE ME>

פלונית - תודה אבדוק את עיניין האבנים במרה...

ניצן אמ אייזה כייף לך ! מאחלת לעצמי להגיע לאהבה כזאת לסלט כמו שיש לך , למרות שהתיאור סלט של סמדר עשה לי חשק זמני שבטח אממש בקרוב, סלט עדיין נחשב אצלי לסוג של תרופה ,אם יש בצלחת פחמימות ,בשר/פשטידה וסלט,הסלט תמיד יהיה האחרון שאגע בו,לאחר שאסיים את כל הצלחת,וסלט הופך להיות מפנק עבורי רק אחרי שאני מרפדת אותו בדברים שהם לא סלט : פסטה מסולסלת צבעונית.גבינה בולגרית, טונה , ביצה, אגוזים וזרעונים,דבש ברוטב וכדומה (מכירה את את סצינה של מרק כפתור ברחוב סומסום ?)
וניצן אמ בתור מישהי שגם קשובה לגוף וגם אוכלת בריא,יש לך מושג מה זה היה מה שהירגשתי אחרי שאכלתי עדשים וטחינה?

בנוגע לכיבוד לאורחים: כבר כתבתי שאצלנו מבוגרים לא מקבלים דבר (!). כדי שלא ירעבו או יתביישו, יש תמיד כמה פירות על הצלחת של המטבח ואפשר פשוט לאכול. אם נשארים לזמן ארוחה, אז פשוט מכינים סלט ענק עם נבטוטים או עם גבינת פטה ומי שרוצה גם מקבל לחם אורגני מלא (אני לא אוכלת לחם עם הסלט).
חשבתי על זה שרוב האנשים שאני מכירה, נשים וגברים, מנסים לשמור על משקלם או אפילו נאבקים בכמה קילוגרמים עודפים. על כן, זה אולי נחמד לאכול עוגה שלא תוכננה עם הקפה אצל חברה, אבל זה גם מוסיף איזה 300 קלוריות שלא תוכננו. אז באיזשהו מקום אנשים שמחים על כך שאצלי לא דוחסים תוספת לתפריט היומי.
יש לי חברה טובה מאוד עם ארון עוגיות פשוט הורס. עוגיות משובחות ממיטב הקונדיטוריות. זהו מכשול רציני בשבילי. כי עוגיות עם הקפה זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם, חוץ מסלט. כל פעם, לפני שאני באה אליה, אני צריכה להכין עצמי נפשית לא לגעת בעוגיות וגם לא בסוגי הלחם שיושבים להם בסלסלה שעל השיש.
אז, מצד אחד כיף להתארח אצלה, ועלי כולם צוחקים. מצד שני, כשאני אצלה ואני במצב חלש יחסית (עייפה, כאב ראש) העוגיות תמיד הורסות לי את תכנון האוכל היומי. כל החברות שלי נאבקות בכמה קילוגרמים, וזה נראה לי נחמד שאצלי הן לא נתקלות במכשולים.
והדבר הכי מצחיק הוא שמהיומולדת של הבת שלי מה שהכי זוכרים זה את סלט העלעלים והנבטוטים הענק שהכנתי. פשוט טרפו אותו. בזמן המסיבה הוספתי עוד ועוד עלעלים ורוטב (ויניגרט תפוזים שהכנתי) כי היה לזה ביקוש עצום. לאחר מכן, כולם ביקשו את המתכון. אז, הנה, יצאו ממסיבת יומהולדת בלי מאות קלוריות מיותרות ותחושת פיכסה בבטן.

מה שהכי זוכרים זה את סלט העלעלים והנבטוטים הענק שהכנתי. נשמע מפתה במיוחד, גם אני רוצה את המתכון .

טוב, זה תלוי איזה סלט... חובה להוציא את הירקות מהמקרר לפחות שעה לפני שאוכלים אותו. הם צריכים להיות בשלים וקשים, לא רכרוכיים. אורגניים פשוט פי מיליון יותר טעימים!
לחתוך בכוונה גדולה חיתוך דק ואחיד בסכין חד מאד (שלא יהיו קוביות מעוכות ומעפנות. קוביות קטנות, מוצקות ואחידות.)
הכי פשוט וישיר, מה שחברהשלי מכנה "סלט קיבוצי" - מלפפון, עגבניה, חצי בצל קטן. KEEP IT SIMPLE

מערבבים בעדינות. אם הירקות טובים והחיתוך טוב, הסלט לא יגיר כמעט נוזלים בשלב הזה.
סוחטים מעליו חצי לימון טרי, מוסיפים שמן זית בנדיבות (כבישה קרה) מעט מלח (עדיף מלח ים גס, זה עושה הפתעות בפה אח"כ ) ולגרוס מעל פלפל טרי.
אני עז אם את לא אוכלת את זה לפני כל דבר אחר

בקשר לעדשים ולטחינה, לי זה נשמע אולי כמו רגישות לקטניות. זה דבר מאד נפוץ. עצם הCRAVING מעניין פה. רצון עז לטחינה (רצוי כמובן מלאה ואורגנית ששם יש פי כמה יותר מינרלים!) יכול לבטא מחסור בסידן או בברזל (או לא מחסור, סתם צורך בהם, להתחזקות. למה זה צריך להיות בגלל חסר?)
עדשים זה מעניין. אני הייתי מפרידה בין השניים ובודקת שוב את התגובה שלי. אם אין לך רגישות (שימי לב ליציאות, לתחושה הכללית בגוף, לעור, לריריות... אני יודעת שלך אפשר להגיד את זה, כי את נשמעת לי מאד קשובה לגוף, וזה פשוט נכס אדיר שיש לך. חזקי אותו!!! @}) אם את רק מרגישה עוררות, זה לא בהכרח רע, לכי ועשי איזו פעילות יותר נמרצת (סקס? כביסה? ) אבל אם זה מלווה בתחושה רעה, אז ותרי על העדשים הספציפיות האלה.

אני והבת שלי נורא רגישות לעדשים ולסויה, אני לא כל כך רגישה לשעועית, שתינו לא רגישות לחומוס ולפול. קטניות זה תחליף מעולה לגלוטן למישהו שאוכל מבושל!

_מערבבים בעדינות. אם הירקות טובים והחיתוך טוב, הסלט לא יגיר כמעט נוזלים בשלב הזה.
סוחטים מעליו חצי לימון טרי, מוסיפים שמן זית בנדיבות (כבישה קרה) מעט מלח (עדיף מלח ים גס, זה עושה הפתעות בפה אח"כ ) ולגרוס מעל פלפל טרי.
אני עז אם את לא אוכלת את זה לפני כל דבר אחר_

מאוד טעים גם לערבב שן שום קצוצה עם השמן והלימון... יאמי.

אני אוהבת את הסלט שלי דוקא חתוך גדול!
אצלנו במשפחה יש מסורת של ימי הולדת לילדים שלנו - אנחנו מזמינים את ההורים שלנו, את האחים והאחיינים וזה כולל כיבוד וארוחה וקינוח. יש לנו במשפחה סוכרתיות, צמחוני אחד וענף משפחתי אחד שבו מקפידים על בריאות (זה אנחנו, נעים מאד (ושמענו הבוקר את "אנדנדינו")). כשאני מזמינה אלי, אין ביסלי ואין במבה, יש פיצוחים לא קלויים ותבשילים טעימים וסלט או שניים.
מדי פעם אנחנו אופים עוגת גזר - הבן אוהב נורא לאפות וגם לאכול. לאחרונה החלפנו מתכון במשהו מהאתר של קרין גורן - עוגת גזר עם טחינה ושומשום (אבל בלי השומשום (והאגוזים והצימוקים)). באופן כללי, כשאני אופה עוגה לפי מתכון, קודם כל אני מחליפה את כל הקמח בקמח מלא, את הסוכר בסוכר חום, ומפחיתה את הכמות שלו לחצי. אוטומטית. במקרה של עוגת הגזר, כיוון שהילד לא מוכן להכניס אגוזים וצימוקים (לצערי!), הסוכר הוא שני שליש.

ממ, ממש צודקת ! אף פעם לא חשבתי על זה ככה , בגלל שאני מאלה שאף פעם לא סופרות קלוריות ואף פעם לא עושות דיאטה אז נראה לי שאליי תמיד מגיעים בידיעה שהולכים לאכול את כל מה שאף פעם אין להם בבית .אבל אני אוכלת אותה (תרתי משמע) מזה כי אני נשארת עם השאריות ומתפתה.דברייך לגבי האירוח שמטיב עם האורחים ומתחשב בהם זורעים אצלי מחשבות. שיובילו אותי לקונספט אחר של אירוח, תודה.
זו כבר הפעם השנייה בחיים שמתחשק לי דווקא עדשים עם טחינה...בפעם הראשונה עוד הייתי עיוורת לגוף ,אני באמת אעקוב אחרי זה.
וניצן אמ ממש מפתה התיאור של הסלט אנחנו לא יכולים להרשות לנו כלכלית לאכול אורגני אבל שתלנו חסה ובכל מקרה אנסה את "הטריק" של הוצאת הירקות מהמקרר, הם באמת לא טעימים כשהם קרים וגם את שיטת החיתוך שלך אאמץ...עוד היום.

ולעידכונים על אתמול - בדרך כלל אני מתעצלת לחתוך סלט, אבל אצל חמותי אני מקבלת אותם שטופים וטריים ואורגניים . וממש כייף לי "להתעסק" איתם, יש להם גם מלא מלא סוגים של אגוזים (יקרררר!) והפתעות (יקרות) כמו עגבניות יבשות,פטריות וכו'. אז אתמול עזרתי להם להתארגן לארוחת ערב והכנתי סלט חסה ע-נ-ק וממש ממש טעים , יותר טעים מסלטים של בתי קפה (תיבלתי בדבש וחרדל),הסלט בהחלט היו הדבר הכי טעים על השולחן למרות שהיה אוכל מדהים!!!! אבל - למה הייתי לעזעזל צריכה לאכול בסוף שורה וחצי של עוגות בסקוויטים (5-4 חתיכות) ? ולמה לעזאזל כשהגענו אח"כ לבקר חברים הייתי ח-י-י-ב-ת לטעום את העוגת בסקוויטים שלהם כדי להשוות לשל חמותי ?
גם בהשוואה לעוגת הביסקוויטים הסלט לוקח בגדול אבל אני נשבעת לכם שאם תביאו בפניי ברגע זה, שנייה אחרי ששיחררתי לאוויר העולם את האמת הפשוטה הזו ,2 צלחות עם 2 האופציות ותגידו לי לבחור היד שלי פשוט תלך אוטומטית עוגת ביסקוויטים.חייבת להודות בכנות, ולא מצליחה לרדת לשורש של זה....
וגם - אתמול בבוקר אכלתי יותר מידיי במסעדה ואח"כ יותר מידיי בארוחת ערב והכל היה טרי ובריא ונעשה באהבה אבל הרגשתי כבדה כמו טנק,בפעם הבאה אפסיק ברגע שאשבע.

עבר כבר שבוע, אני מרגישה טיפ טיפה יותר טוב בבטן ,לא נראה לי שירדתי גרם אחד אפילו. ממשיכה לשבוע חדש.

חייבת להודות בכנות, ולא מצליחה לרדת לשורש של זה....
אני אגיד את זה בלי להתעייף עד שתביני - את מכורה. מכורה. מכורה.
את מבינה את זה?
את לא חלשת אופי, את לא חסרת הגיון, את לא מפגרת שלא מבינה את הדברים שהראש שלך אומר.
הגוף שלך מכור.
אם הייתי מציגה בפנייך כשעוד עישנת, בלון חמצן טהור או סיגריה, מה היית לוקחת? ואומרים שהחמצן הזה זה פצצות לגבות אני חושבת שאת גם ידעת בראש מה עדיף, גם לו התנסית היית אומרת שאין אין אין על החמצן הזה, ולא היית מצליחה להסיט את היד מהסיגריה.
האנאלוגיה ברורה?

הגרמים הם פועל יוצא של סיום ההתמכרות. ברגע שלא תאכלי יותר גלוטן, סוכר לבן וקמח לבן (להכל יש תחליף בריא וטרי!) אין מצב שהגוף לא ייפטר מן העודפים המעיקים שהוא סוחב עליו. אין. באחריות.

<וכמובן מוצרי חלב, שוקולד ועוד דברים שאני אף פעם לא הייתי מאלה שמתמכרים אליהם, אז אני לא זוכרת לציין אותם ברשימת הדברים שאחרים עשויים להיות מכורים אליהם >

ניצן אמ האנלוגיה ברוורה,אבל אני לא קולטת את ה "את מכורה" הזה,כי קצת קשה לי איתו, להגיד אני ככה כי אני מכורה מוריד את האחריות שלי מהעניין ,הופך אותי לחסרת אונים ופסיבית, זה ישר מתקשר לי ל "אין מה לעשות ,אני מכורה" אבל יש מה לעשות,ועשו לפניי בהצלחה רבה וגם אני מתקדמת לאט לאט ובסוף אצליח !
היום שוב קצת בא לי עדשים עם טחינה (אולי זה בגלל שאין שום דבר אחר בבית?!...) היום אני אנסה שוב לבדוק את העניין על עצמי,להקשיב לגוף ולבדוק מה הוא אומר לי.
קניתי את הספר "הדרך הקלה לרדת במשקל" של אלן קאר,עוד לא הספקתי לקרוא בו, מוזר אבל - אני מתביישת בו והסתרתי אותו בפני בעלי /חברות, נראה לי שקשה לי להגיד בקול רם שאני רוצה גם לרדת במישקל כי אני תמיד נתפסת כמישהי ששלימה עם עצמה.
אבל הנה - אני מודה ומתוודה אני עושה את זה גם כדי להוריד במשקל,כדי להיות שונה מעכשיו,רזה יותר.
צריכה עוד לברר עם עצמי את המקור של הבושה הזו?זה עמוק יותר ממה שכבתי כאן...
בתחילת הדף סיפרתי שאני שונאת את המתיקות של התמר,אז זה השתנה ואני כבר ממש אוהבת את סוג המתיקות הזה,אולי אפילו אעדיף אותו על פני שוקולד.
ממשיכה בדרך, מסע איטי ומאוזן למען הגוף שלי, עדיין לא ירדתי במשקל בכלל אבל מערכת העיכול שלי מתפקדת טוב מתמיד.

א, לשבור התמכרות קשה אבל אפשר! ונראה לי (לא מנסיון) שיש סוגי התמכרות שקשה יותר לשבור. כך שיש מה לעשות, ולפיכך זו כן אחריות שלנו.

להגיד אני ככה כי אני מכורה מוריד את האחריות שלי מהעניין ,הופך אותי לחסרת אונים ופסיבית, זה ישר מתקשר לי ל "אין מה לעשות ,אני מכורה"
אני מצטערת שאת מבינה את זה ככה.
מבחינתי זה דווקא עוזר לפשט את הבעיה. את לא במערכת יחסים סבוכה רגשית עם אוכל באופן כללי, את מכורה למרכיב מזון. כל מה שאת צריכה לעשות, זה להגמל ממנו ואת אשה חוופשיה <לא טריוויאלי! אני מודה ומזדהה! אבל לפחות יש לנו מושג ברור מה הבעיה ובמה להתמקד!>

היית מכורה לסיגריות, נגמלת. איך האויר הצח והנקי? לא הרבה יותר טוב?

בתחילת הדף סיפרתי שאני שונאת את המתיקות של התמר,אז זה השתנה ואני כבר ממש אוהבת את סוג המתיקות הזה,אולי אפילו אעדיף אותו על פני שוקולד.
וואו! נהדר!

ממשיכה בדרך, מסע איטי ומאוזן למען הגוף שלי, עדיין לא ירדתי במשקל בכלל אבל מערכת העיכול שלי מתפקדת טוב מתמיד.
את מדהימה וחזקה! פשוט כיף לשמוע!

תודה על החיזוקים !

יכול להיות שמזונות שונים גורמים לצורה שונה של השמנה?
שמתי לב שרזיתי קצת בפנים שבדרך כלל נראות כמו סופגנייה קטנה אבל השמנתי בבטן, בעיקר בבטן העליונה,אף פעם לא השמנתי בצורה כזו , תמיד רק אחרי ירידה מסיבית בכל הגוף מתחילים לראות ניצנים של ירידה בפנים.
אני קוראת ת'ספר של אלן קאר, הוא מעצבן אותי ומעורר בי התנגדויות, הכתיבה עצמה שבלונית ומעצבנת וגם ההשוואה התמידית שלנו לחיות בר,אני כל הזמן מוצאת עצמי מחפשת סתירות לטענות שלו (למשל,חיות לא מתות מסכרת,אני מכירה חתולה שכן...ומזריקים לה אינסולין...וכאלה)בכל מקרה אני ממשכיה לקרוא ולקחת מהספר את מה שמדבר אליי.
היום בישבית צוות היו קוראסונים ,אחרי שבוע של התנזרות אכלתי חצי קוראסון ,חייבת להודות שקיוויתי שאגעל אבל דווקא היה לי ממש טעים ולא הרגשתי רע אח"כ ,אולי בגלל הכמות הקטנה? בכל מקרה -ברור לי שאם לא הייתי יוצאת לדרך החדשה הזו הייתי אוכלת אייזה 4 קוראסונים ולפחות טעמתי רק אחד,קצת התאכזבתי מעצמי שלא התאפקתי ,אני אוכלת מלא חרובים ותמרים ובננות למה לעזאזל לא יכולתי להתאפק מול החצי קוראסון המסכן הזה?!?!?!
בערב בעלי הציע לעשות פסטה אך הרגשתי שהגוף שלי מעדיף ירקות ,בסוף הוא הכין לעצמו פסטה ואני הכנתי לעצמי כרוב מאודה עם רסק עגבניות ,שלי יצא יותר טעים ,ולא פחות משביע מפחמימות.
אני ממשיכה לעשות הליכה עם העגלה כל ערב, עדיין קשה לי לעשות טיול של 20-30 ד' ,אני מתעייפת באמצע,כושר לא אמור להשתפר עם הזמן?

חתולת בר שמתה מסוכרת? אני בספק... בטוח חתולת בית.
אגב, הספר כתוב בצורה שטוחה וטוחנת מים בכוונה. עברי את המשוכה הזאת. בחייך, המשיכי לקחת את מה שאת צריכה ממנו. את מה שאת צריכה. לא יותר, לא פחות.
הקרואסון זה מכמה סיבות - אכן הכמות הקטנה זה אחד. סיבה אפשרית אחרת זו העובדה שאת כבר הרבה זמן לא אוכלת את זה (זה קצת כמו לקחת יום מנוחה אחד אחרי שמתאמנים יום יום באופן אינטנסיבי כמה שבועות... אז עדיין מרגישים נפלא, זה לא אומר שמעכשיו אפשר להפסיק לגמרי לעשות כושר ולהמשיך להרגיש נפלא... )

לא יכולת להתאפק מול חצי הקרואסון המסכן הזה כי את מכורה פיזית. כמה פעמים תשאלי את השאלה הזאת עוד?
תפסיקי כבר לנסות למצוא בזה איזה הגיון שכלתני או רגשי. זה הגוף שלך. מכור. מוצא כל כביש עוקף הגיון אפשרי שיש בנמצא.

ממש עשית לי תאבון עם הכרוב! אני לא יכולה לחשוב לאכול פסטה היום. לחשוב שכשהייתי ספורטאית (לפני חצי חיים שיחקתי בליגה לאומית והתאמנתי 1.5 שעות ביום כל יום בשבוע... לפעמים 3 שעות..) הייתי אוכלת חבילה שלמה של פסטה לארוחת צהריים...

כושר אמור ומשתפר עם הזמן. יכול להיות שחסרים לך כל מיני מינרלים? או סתם אנרגיה? את אוכלת כשעתיים לפני היציאה? את דואגת להיות רוויה בנוזלים?

<ממשיכה לעקוב בעניין ולהחזיק לך אצבעות!>
@}