הבת שלי לסבית. היא אמרה לי אתמול בערב שיש לה משהו חשוב לדבר איתי עליו אחרי ארוחת הערב, אבל לא באמת חשבתי שזה משהו רציני. אחרי שהצעירה עלתה לחדר ואישי יצא לרכב על אופניים, היא הושיבה אותי בסלון ורעדה ובכתה בלי להגיד לי למה, ואני נלחצתי מאוד כי חשבתי שאולי עשו לה משהו ולחצתי עליה לספר, והיא אמרה, ואני נשארתי משותקת. הבת שלי לסבית, וזה מעולם לא עלה בדעתי. שתקתי די הרבה זמן, רבע שעה אולי, לא ספרתי, ואז לאט לאט הכל התחיל להתחבר. שאלתי אותה אם היא מאוהבת בט', שעד עכשיו הייתי בטוחה שהיא החברה הכי טובה שלה, והיא הנהנה לאט ואז אמרה שהן חברות. שאלתי אותה אם הן חברות "ממש", כמעט כמו ילדה קטנה, והיא ענתה שכן. שאלתי כמה זמן והיא ענתה שחצי שנה. וואו. חצי שנה זה הרבה זמן להיות חברה של מישהו. של מישהי. שאלתי אותה אם אפשר לחבק אותה והיא אמרה שכן. חיבקתי אותה. אני חושבת שגם אני קצת בכיתי.
"אני אוהבת אותך כמו שאת, ואני שמחה שסיפרת לי."
היא עזבה היום בחזרה לפנימייה (היא לומדת בפנימיה, ושם היא הכירה את החברה שלה), ואני נשארתי עם המחשבות. הבת שלי לסבית. זה כמעט בלתי נתפס, ומה עושים עם פצצה כזו גדולה? אני אוהבת אותה ואני אמשיך לאהוב אותה אבל זה כן משנה, וזה משנה את כל ההתייחסות שלי אליה גם אם אני לא רוצה את זה וגם אם זה לא מוצדק, ואיך תומכים ואיך עוזרים ומה עושים, ויהיו לה חיים כל כך קשים שלא איחלתי לה. כן, להיות לסבית זה קשה, כי מעבר לכל הקושי של החיזור יש את הקושי של "האם היא לסבית גם?", ויש את ההומופוביה מסביב וזה מסובך וקשה ו... אני לא יודעת איך להגיב. אני גם לא יודעת מה אני עושה פה, היא הייתה שנה בחינוך ביתי ומאז אני קוראת למרות שכרגע אני לא קשורה כל כך לקהילה, והכתיבה שלי מבולבלת כמו המחשבות והיא ביקשה שלא אספר לאבא וכמובן שהסכמתי אז אין לי עם מי לחלוק אותן (את המחשבות), אז אני מצטערת.
הבת שלי לסבית.

הגילוי אכן נשמע מפתיע ואף מטלטל. אבל בואי נסתכל על הדברים הטובים שבסיפור שלך:

1. יש תקשורת נהדרת ופתוחה, כפי שזה נשמע, בינך לבין בתך.
2. את מקבלת אותה כפי שהיא (חרדה לה, אבל מקבלת אותה).
3. היא למדה להכיר ולאהוב את עצמה בגיל מאוד צעיר (הרבה חד מיניים בגיל הזה עדיין מתחבטים ומסוכסכים עם עצמם, מתכחשים לעצמם, לא מעזים לצאת מהארון וכולי).
4. יש לה כעת מערכת יחסים טובה וחיי אהבה.

כל אלה נשמעים לי (הסטרייטית ) דברים נפלאים ממש, שהרבה צעירים (לא רק חד מיניים) ומשפחות בכלל היו מאחלים לעצמם.
החששות שלך מ"חיים קשים" לא תלושים לגמרי מהמציאות, אבל גם לא מחויבי המציאות. הכל תלוי בנסיבות חייה של בתך - אם היא תבחר לשהות בסביבה תומכת ולא הומופובית (כפי שקורה כעת בעצם), צפויים לה חיים נהדרים דווקא, כיוון שהיא נשמעת אדם חיובי, כן ופתוח שיודע ליצור תקשורת רגשית טובה, ויש לה בסיס טוב שקיבלה מכם.

מאחלת לך ולבתך המשך יחסי משפחה קרובים, עידוד ותמיכה הדדיים. נשמע לי שאחרי ההלם הראשוני תעלו שוב על דרך המלך. @}

לדעתי- נפלא שהיא הרגישה מספיק בטוחה/קרובה לספר לך.
נפלא שהדבר שעשית היה לחבק אותה .
ומה עושים עם זה?
כלום!
זו הבת שלך והיא לסבית ואת למרות כל הקושי צריכה ללמוד לחיות/לקבל אותה עם הידיעה הזו.
יש קבוצות תמיכה להורים ללסביות/הומואים, אם את מעונינת אני יכולה לארגן לך את הכתובת.
בנוסף יש ספרים רבים בנושא, אם את רוצה אני יכולה להמליץ לך.
הידע שלי מזוג חברות, שאחת מהן היתה נשואה ילדה ילדים ורק אז גילתה, ולגלות לך סוד הסביבה מקבלת את זה כמו שזה. ברגע שהאדם שלם אם בחירתו וכך משדר כך החברה מקבלת זאת.
מניחה שבאינטרנט יש בתפוז פורומים בנושא.
לוקח זמן להבין/להפנים וללמוד לחיות עם הידיעה.

מצטרפת בחום לדיבריהן של הכותבות לפני וגם...
רוצה להאנח בפולנית ולהוסיף שהקשיים שאת חוששת מפניהם קיימים והחשש מוצדק, אםכי, לא בטוח שבתך תתקל בהם. אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש חבילה של קשיים רשומה על שמו ושאותם נצטרך לעבור בימי חיינו. אין לצפות אותם ובלתי אפשרי להגן על ילדינו מפניהם, אפשר רק לקוות שנוכל היות שם בשבילם כשהם קורים. נראה שאת זה כבר יש לך.
מאחלת לך ולבתך המשך יחסי משפחה קרובים, עידוד ותמיכה הדדיים

איזו אמא מדהימה את. סליחה שאני נטפלת לפרט כאילו טפל, אבל כשהתחלת לתאר את הקשיים הצפויים לה, בחרת בזה: ויהיו לה חיים כל כך קשים שלא איחלתי לה. כן, להיות לסבית זה קשה, כי מעבר לכל הקושי של החיזור יש את הקושי של "האם היא לסבית גם?", מילים שנכתבו מתוך קבלה מוחלטת, יכולת הזדהות גדולה ואהבה עצומה. כמה ברת מזל הבת שלך!
ואת, אמא שנמצאה ראויה על ידי בתה לשיתוף כזה, זה לא דבר של מה בכך. אני לא שולחת עצות, רק את הרושם העז שלי משתיכן. כנראה ילדת וגידלת ילדה מלאת עוצמה, כנות, אומץ ויושר פנימי. ואת עבורה אמא אמיתית.
מרגש וממלא את הלב לקרוא.
לא בטוח שחייה יהיו כ"כ קשים. יש לסביות מאושרות מאד. אני חושבת שהרבה מאושרה תלוי בקבלתה על ידי האנשים החשובים לה באמת. משם ייבנה הכוח להתמודד עם הומופוביה ושאר צרות. האישור הראשוני שקיבלה ממך הוא כמו קולוסטרום לתינוק שנולד. השפעתו תהיה מתמשכת והוא יהיה מקור לחוסן גדול מאד כשתתקל בקושי. ולמען האמת, אני חושבת שמקומן של לסביות הוא פחות קשה היום מבעבר. הלסביות שאני מכירה וחיות בזוג הן אהובות ומקובלות בחיק משפחתן, מנהלות חיים רגילים, לימודים, קריירה, תכניות לילדים, ונראות מאושרות ומסופקות.
אני בטוחה שהבת שלך מקווה שתזמיני את חברתה להיכרות.
ואחרי שתירגעי אולי תתמכי בה בגילוי לאבא. אם יש דבר שממש עוזר לאנשים זה הורדת הסוד הגדול מכתפיהם, וקבלה על ידי המשפחה וההורים.
אני שולחת לך חיבוק ענק של הערכה על תגובתך האצילית והאימהית. תודה על השיתוף.

כל מה שכתבה פלונית (כאן מעלי) פשוט ראוי לציטוט וחיזוק.
אני שולחת לך חיבוק ענק של הערכה על תגובתך האצילית והאימהית. תודה על השיתוף.

שלום לך, אמא של..."הבת שלי לסבית".
רציתי להגיד לך שנשמע שאת פשוט אמא מדהימה,
והלוואי שלהרבה נערות לסביות תהיה שיחת גילוי כזו פתוחה ואוהבת ומקבלת עם אמא שלהן.
אני בטוחה שנטל גדול ירד מכתפיה, ושהיא תזכור את השיחה הזו עוד שנים רבות.

כתבת שאין לך עם מי לחלוק את המחשבות,
אז רציתי להמליץ לך על כמה דברים
( קודם כל יש לך כאן...) ( מקום לחלוק מחשבות, התכוונתי).

יש ספר מקסים שנקרא :"אמא, יש לי משהו לספר לך" - של דבורה לוז.
מיועד בעיקר להורים של נערים ונערות הומואים ולסביות.
קריא, נגיש ועוזר.

דבר נוסף-
יש את האתר של "תהיל"ה " - תמיכה להורים של הומואים ולסביות.
יש שם מאמרים, פורום וטלפונים של הורים של...
אז אם את מרגישה שאת צריכה תמיכה...את יכולה לפנות אליהם.
אתר נוסף-
אתר "פסיכולוגיי" ( נמצא בתוך אתר- פסיכולוגיה עברית, אבל בטח גם בגוגל אפשר להגיע אליו)
זה אתר של מטפלים מהקהילה (פסיכולוגים- עוס"ים, פסיכיאטרים, תרפיסטים ורופאים - מהקהילה ההומולסבית. גם שם תמצאי חומר קריאה מעניין).

ואם את צריכה עוד אינפורמציה - את יכולה לפנות גם אליי.

לילה טוב,
רונית.

עם כל התמיכה האפשרית את עוד יכולה לבדוק האם זה באמת המצב, בכל זאת בגיל הזה מתבלבלים, לא חייבים לקבוע את זה, חוץ מזה שזה דבר דיי משתנה, אנשים מגלים שהם בעצם הומואים ולסביות (או לחילופין סטרייטים) בכל מיני גילאים הם משנים עניין. כמובן שיתכן שהיא לסבית 100% אבל זה לא בטוח לעולם 100% בטח שלא בשלב הזה בחיים.
כל הכבוד לך על הרוך וההכלה.

אמא, את מדהימה.


תמשיכי לכתוב כאן, נראה שאת פשוט צריכה לדבר את זה, לשמוע את עצמך אומרת מה שאת חושבת.
אנחנו כאן.

בגיל הזה מתבלבלים, לא חייבים לקבוע את זה, חוץ מזה שזה דבר דיי משתנה,
ברצוני להוסיף עוד לדברים של ליליום ולספר על משפחה שהבן בתור נער היה הומסקסואל "מוצהר", האווירה בבית הייתה פתוחה ומקבלת ודווקא משום כך השפיעו על הנער להפתח לאפשרות לבדוק גם את ההומוסקסואליות שלו, ולא למהר לחרוץ דין שזה סופי. יש פסיכולוג שמתמחה בזה, והנער הסכים ללכת אבל הזהיר את הפסיכולוג שהוא הומוסקסואל כבר שלוש שנים ואין הרבה מה לעשות בקשר לזה. אז הפסיכולוג אמר לו "תראה, אני משחק טניס פעמיים בשבוע כבר עשרים שנה, ואני ממש לא מגדיר את עצמי בתור טניסאי". ותתפלאי, זה עבד. כמובן עם טיפול של כמה וכמה שיחות אחרי זה.
בגילאים האלה הזהות המינית עוד לא מגובשת וטבעי מאוד לנסות דברים. כמו שלא כל מי שמעשן פעמיים חשיש מוגדר כ"נרקומן". אז הוא עישן, זה לא חלק מהזהות שלו. זה לא מה שיתווה את מהלך חייו. הוא ניסה.
התגובה שלך בתור אמא ראוייה לכל מחמאה. כמו שנתת לה אישור להיות לסבית אם רצונה בכך, תדגישי בפניה חזור והדגש שיש לה גם אישור לחזור בה מזה, אם וכאשר, ולראות בכל הסיפור הזה הרפתקאה חולפת. דווקא זה שהיא לא רוצה שתספרי על כך לאבא, מאוד מעודד לגבי הכיוון שהיא לא סגורה על זה.
אם היא אכן לסבית במהותה זה באמת לא נורא, אכן כיום העולם מאוד פתוח לזה ולסביות מנהלות חיים נפלאים. אבל אם היא לא - חבל שהיא תינעל על האפשרות הזאת.

דווקא זה שהיא לא רוצה שתספרי על כך לאבא, מאוד מעודד לגבי הכיוון שהיא לא סגורה על זה.
זה "מעודד" אם מתייחסים לזה כאל אסון. וזה עניין של השקפת עולם פרטית. גם להומוסקסואלים "אמיתיים" קשה מאד מאד לחלוק ורק טבעי שהנערה לא תרצה להיחשף בבת אחת.
ורק להסביר למי שעדיין לא יודע: אין קשר בין טניס וחשיש, שאלה תחביבים, או התמכרויות, לבין הומוסקסואליות, כך שהדוגמאות לא מתאימות עם כל הרצון הטוב.

פלוני אלמונית,
אצלנו בפולניה
תדגישי בפניה חזור והדגש שיש לה גם אישור לחזור בה מזה
הוא בדיוק ההיפך מ-
שנתת לה אישור להיות לסבית אם רצונה בכך

תדגישי בפניה חזור והדגש שיש לה גם אישור לחזור בה מזה, אם וכאשר, ולראות בכל הסיפור הזה הרפתקאה חולפת.
מה שאמרת נורא בעיני. הדבר הכי גרוע והכי פוגע שהיא יכולה להגיד (טוב, לא הכי גרוע). בדיוק ההפך מההכלה הנהדרת שהיתה התגובה הטבעית שלה. מה שאת אומרת זה להתיחס לדבר העצום והמשמעותי שאמא שלה זכתה לחלוק איתה כאל משובת נעורים. פשוט מגעיל.

אני רוצה להתייחס לנושא הטיפולים הפסיכולוגיים שצויינו למעלה:
אלו הם טיפולי המרה ( כך זה נקרא בעגה המקצועית) , והם מחוץ לחוק, ומנוגדים לקוד האתי של ארגון הפסיכולוגים !
אני לרגע לא מאמינה שהם עובדים -
להפך, הם מזעזעים את הזהות העצמית שקיימת, שמתגבשת.
הומוסקסואליות היא לא מחלה,ולא סטייה,
זה לא שהתגלה שהבת חולה, חס וחלילה, או שיש לה בעייה נפשית, ממש לא.
היא אותה בת,
אותו אופי, אותו גוף, אותם תחביבים,
פשוט נטייתה המינית שונה.זה הכל.

מעבר לזה,
אני כן חושבת שהתגובה הטבעית והמכילה והמאפשרת שלך - אמא שלה - הייתה מאד מאד במקום.
למה בכלל להגיד לנערה שהיא יכולה "לחזור בה"?
מה, לא נראה לכן שאם היא תרצה להתנסות עם גברים יום אחד, היא תעשה את זה במילא?
ההערה הנוספת הזו רק תפגע בה כעת. אני לא חושבת שזו עצה טובה, פלוני אלמוני, מצטערת...

יש כאן כמה נקודות שצריך להפריד בינהם :
הרבה אנשים בגילי תיכון חושבים שהם הומוסקסואלים ולסביות ובהמשך החיים מתגלגלים למקום שבו הם אינן כאלה (אני דוגמא מהלכת לזה)
מצד שני להגיד לילד שהוא יכול לצאת מזה זה הכל חוץ מלהכיל את ההרגשה שלו לגבי הנטיה המינית שלו ולכן זה דבר נורא להגיד .
כי המסר הוא בעצם אנחנו נקבל אותם רק אם תתישר (מכאן באה המילה סטרייט) לקו שאנחנו חיים בו .
הרבה מין הקשיים שהזכרת הם קשיים שסטרייטים מדמיינים שיש להומוסקסואלים ולא קשיים קיימים כשהכי בלט לי לעין
הקושי של "האם היא לסבית גם?", למעשה יש מין דבר כזה שנקרא גיידאר שגורם לכל אדם שהנטיה שלו הומוסקסואלית לזהות אנשים דומים . ממש כמו שלסטרייטים יש מנגנונים אחרים שיעזרו להם לסנן את המועמדים הלא מתאימים לזוגיות ולהשאר עם אלה שכן מתאימים.
ויהיו לה חיים כל כך קשים שלא איחלתי לה תתפלאי כמה זוגות ואנשים מאושרים שחייהם קלים אני מכירה למעשה אני די בטוחה שיש מחקר על זה שהומוסלקסואלים ולסביות מרויחים יותר מאוכלוסיות מקבילות באוכלוסיה כך שאולי בתך מצאה את דרכה אל העושר ,ואת יודעת שכסף עוזר להחליק דברים
מציעה לך לפנות לאחד המקומות שהוזכרו למעלה כשתה"ילה נראה לי הכי מתאים .
ציר אפ

אני די בטוחה שיש מחקר על זה שהומוסלקסואלים ולסביות מרויחים יותר מאוכלוסיות מקבילות באוכלוסיה
לא בדיוק. פשוט (עד לפני עשור בערך) לרובם המוחלט לא היו ילדים, מה שאפשר להם לחיות ברווחה גדולה יותר ולהשתייך לקבוצת האוכלוסייה האמידה הנקראת בפי הפרסומאים DINK (double income, no kids).

יכול להיות מאוד שהנערה לסבית מאה מיליון אחוז, יכול להיות שגם לא.. (נכון? הרי זה גיל מבלבל? ואנשים משנים נטייתם גם בגילאיים גדולים יותר?)
דווקא חשוב לדעתי להבהיר לה את העניין הזה לא רק "אוקיי את לסבית, בכל אופן אני ואבא מקבלים אותך ואוהבים אותך איך שאת", אלא גם "זו זכותך המלאה להחליט החלטות כאלה בחיים, לסבית או סטרייטית זו החלטה שלך ואנחנו נאהב אותך כך או כך".
ההבדל הוא שאם היא תרצה לצאת אם גברים אז כך יהיה לה קל יותר, כי העניין לא סגור מבחינתה ומבחינת המשפחה מיליון אחוזים, הרבה יותר בריא לדעתי.

אם מתקבעים על ה"לסבית" אחרי זה יכול להיות קשה מאוד ואפילו יותר לעבור למצב "סטרייטית", שוב פעם צריך לצאת מהארון (מהכיוון השני) לכן עצתי היא לאמר בסגנון:
"מה שתבחרי ואיך שתרצי לחיות אנחנו נאהב אותך ונהייה איתך" - ככה זה משאיר את הדברים הרבה יותר פתוחים.

פורום "הורים לגאים וגאות" - תפוז:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... asp?id=863

ככה זה משאיר את הדברים הרבה יותר פתוחים.
אם ההורים נאחזים את התקוה שהדברים פתוחים, לאחר שהבת אומרת להם במפורש מהי זהותה המינית (כלומר, מבהירה להם שהדברים לא פתוחים), זה צועק מחוסר קבלה. יש הבדל גדול (ענק!) בין מקבלים אותך ואוהבים אותך איך שאת_ לבין _ואנחנו נאהב אותך כך או כך. למה לא לקבל את הבת כפי שהיא, וכפי שהיא מבקש במפורש שיקבלו אותה?

אני מצטרפת לכל מי שכתב לך כמה את אמא נהדרת וכמה הבת שלך נהדרת וכמה היחסים ביניכן נהדרים.
לא רואה בלסביות אסון בשום צורה, ואני חושבת שהחיים הקשים הם בעיקר של הגברים ההומוסקסואלים, אבל לנשים יש סיפור אחר, וגם הרבה מאוד קבלה חברתית.
בייחוד שהדבר שהכי כואב לאמהות הוא עניין הנכדים, ולסבית לא אומר בשום צורה שהיא בהכרח לא תהיה אמא. דרכה בהחלט יותר קלה, לעומת גבר הומוסקסואל שאם הוא רוצה ילדים יש לו הרבה יותר משוכות לעבור.

כמעט כתבתי שאולי עדיף להיות לסבית, כי התקשורת יותר נוחה... והחלטתי בכל זאת לכתוב D-:

למה לא לקבל את הבת כפי שהיא, וכפי שהיא מבקש במפורש שיקבלו אותה?
בטח שלקבל! אבל לא לקבע אותה על זה..

מזכיר לי, יש לי ידיד שיום אחד קבע שהוא טבעוני (היה צמחוני אבל מעכשיו גם לא חלב וביצים..) בקיצור לפעמים בא לו לאכול שוקולד אבל אז מסתכלים עליו מכל הכיוונים מה נסגר איתו עד שלפעמים הוא מעדיף כבר לוותר. הוא גם קבע שהוא "לא סובל טכנולוגיה" והוא כבר מתבאס לדבר בטלפון מהמבטים והציניות... לדעתי שכל אחד יעשה מה שבראש שלו ושלא יכניס לעצמו לראש כל מיני התקבעויות והצהרות..
כל יום יום חדש והזדמנות להתחלה חדשה וההגדרה היחידה "כל רגע נולדים מחדש, ומספר האפשרויות הוא אינסופי" למה להתקבע על הגדרה?
חיים מרגע לרגע..

אמא אחת, כמו כולם מעלי, גם אני רוצה לטפוח על שכמך על התגובה המקסימה שלך. רוצה גם להניח מעט את דעתך. אני מכירה היכרות קרובה ביותר שלושה זוגות של לסביות (מבוגרות יותר, שני זוגות בנות 38-45 והזוג הנוסף 42-48) שמגדלות ילדים, עובדות, מטיילות, מנהלות בית, מבלות עם חברות וחברים, אוהבות, רבות.... ומה שאני מנסה בעצם להעביר הוא התחושה שהן חיות חיים מלאים ועשירים, למרות ואולי דווקא בזכות הבחירה שלהן לחיות על-פי נטיית ליבן.

ליליום,

אין שום דמיון בין הדוגמאות שהבאת ובין נטיה מינית.
נטיה מינית אינה נקבעת לפי בחירה (ולעיתים היא אפילו מנוגדת לרצון בעליה).
אנשים לא משנים את נטייתם המינית. לכל היותר, הם מדחיקים אותה.

כמה פעמים את שינית את נטייתך המינית מאז שהיית בת 16?

הערה: העצה שנתתי היתה שווה גם אם הקריאה הייתה הבת שלי טבעונית הבת שלי בודהיסטית וכו'..
הבת שלי היא הבת שלי וכמו כל בני האדם היא גמישה ויכולה להיות מה שהיא רוצה ולא חייבת להיות מקובעת על כלום !

אנשים לא משנים את נטייתם המינית. לכל היותר, הם מדחיקים אותה.
אנשים כן משנים את נטייתם המינית.

למעשה אפילו מתברר שאין זה עניין שחור ולבן בכלל אלא סולם שגם משתנה:
נגיד בסולם 1-10 אפשרי להמשך לגבר 9 לאישה 5. או לאישה 7 לגבר 3. ואז זה יותר או זה פחות תלוי בכל מיני גורמים.

מקרים קיצוניים אפילו מורידים משיכה כמעט לאפס או לרתיעה ממש, לדוגמא שנשים שממש נמשכו לגברים פתאום ממש לא, אפילו מפחדות (אנדרופוביה).

ישנם הרבה מחקרים בנושא (לדוגמא של אלפרד קינסי)

היי אמא של...

לקח לי כמה שעות להבין מה אני רוצה לומר לך, אחרי שקראתי בבוקר את מה שכתבת פשוט לקחתי את הזמן.

שמי מיקי ואני בת רבע ל 35 וחיה עם בת זוג.

אחרי כל המחמאות והמילים מחממות הלב שנכתבו כאן בכדי לפרגן לתגובה שלך, רציתי להוסיף עוד קצת...
אני אנסה לשקף עבורך מהעיניים של הבת שלך (אולי) - סביר להניח שלקח לה המון זמן לאזור אומץ בכדי לחשוף בפנייך את הבחירה שלה. ממה שכתבת כאן אני מבינה שהיא בגיל העשרה ולכן השיתוף שלך מעורר בי כ"כ הרבה התרגשות.
כשאני הייתי בת 13 הבנתי שהיחס שלי לחברותי שונה. גם אני רצתי עם הבנות בהפסקה, אבל יותר רצתי אחריהן, גם אני שלחתי פתקים באמצע השיעורים, אבל לא היתה בהם רכילות, גם אני משכתי להן בשיער אבל לא בכדי להציק.
את מבינה? ממה שאת כותבת כאן על הבת שלך, אני מבינה שהתחושות שלה לא צצו אתמול בבוקר. היא מסתובבת עם הדברים האלה בבטן כבר די הרבה זמן (הרי יש לה חברה כבר חצי שנה...).
זה לגמרי ברור שעבורך עדיף היה אם היא היתה מספרת גם לבן זוגך, אבא שלה. כך יכולתם לדבר ביניכם את הדברים ולעכל אותם ביחד. לדעתי, הבחירה שלה לא לספר לא כרגע נובעת מזה שזו סיטואציה שמאוד לא פשוט להתמודד איתה. אז היא עשתה את זה באומץ מולך ובשלב הבא היא תתמודד עם לשתף אותו (גם אני, אגב, שיתפתי קודם את אימי ורק אח"כ את אבי).
וזה בכלל לא משנה כמה המשפחה תומכת ואוהבת - לשבת ולדבר עם ההורים זה קשה.
התחושה היא שאיכזבתי מישהו, שלא עמדתי בציפיות. כי העולם הזה רוצה ומטיף לאחד שלם ונכון. זה הרבה יותר פשוט ככה. כולם אותו הדבר, לא צריך להתאמץ.
גם אמא שלי, כמוך, אמרה לי שהיא לצידי בבחירה שלי. שכל מה שהיא רוצה זה שאהיה מאושרת. גם היא חששה שהחיים שלי לא יהיו פשוטים מול בחירה שכזו.
המילים של אמא שלי והמכתב שהיא כתבה לי אחרי השיחה הזו שמורים אצלי קרוב קרוב ללב. ברגעים שבהם אני זקוקה לשמוע אותה אומרת את המילים האלה (לצערי, היא נפטרה לפני שנתיים) אני נכנסת פנימה לתוכי ונזכרת בה יושבת איתי בחדר שלי לפני 18 שנה ואומרת לי: "מיקי'לה שלי, אני אוהבת אותך בכל בחירה שלך". או שאני פותחת את המכתב וקוראת בו שוב.
אני מרגישה שאני קצת מבולגנת במה שאני כותבת לך.
אני מתנצלת על זה.
אני רק רוצה כן לכתוב לך עכשיו שאת בהחלט ראויה לכל המילים והשבחים שעוטפים אותך בהם כאן. זה לא פשוט (אני רק מתארת לעצמי) להגיב כך מול כזו פצצה שמונחת לפתחך.

טוב,
אפסיק לדחוק בעצמי לכתוב עכשיו ואנסה אולי מאוחר יותר.
את מוזמנת, אם את רוצה, לכתוב לי למייל האישי שלי. אולי בתקשורת ישירה בינינו אוכל לשתף ולשקף ביתר בהירות
[email protected]

ודרך אגב -
אין טיפול פסיכולוגי שיכול להמיר את בחירתו של אדם. לא משנה מה היא, מינית או אחרת.
אני לא אומרת שבחירות לא יכולות להשתנות, אבל זה יכול לבוא רק מתוכנו ולא בעזרת מישהו אחר (הורה או פסיכולוג) שמוביל אותנו להאמין ברעיון הזה.

תודה ששיתפת כאן
איפשרת לי לגעת בזיכרון חם ועוטף.

מיקי

אני חושבת שלהיות לסבית היום שונה מאוד מלהיות לסבית לפני 15 שנה (אז אני הייתי בתיכון ובכלל לא ידעתי שיש דבר כזה...).
יש הרבה יותר פתיחות מחשבתית בקרב הנוער לגבי בני נוער אחרים ומן הסתם כשהם יגדלו - הם יגדלו יחד וזאת תהיה הסביבה שלה.

נכון שללכת בתלם (בכל עניין שהוא, לא רק בהעדפה המינית. לעשות מה שמקובל) זה הכי פשוט מבחינת ההתמודדות עם הסביבה אבל לא מחכים לה חיים כאלה קשים בתור לסבית (אני לא יכולה להעיד מנסיון אישי אבל יש הרבה זוגות הטרו שחיים בלי נישואין אורתודוכסיים וללדת ילדים זאת אפשרות שלא נסגרת בפניה).
הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בשביל ילד זה לגדל אותו עם בטחון עצמי כך שיוכל להתמודד עם כל תוצאה שבחירה "חריגה" שלו תגרום (להשאיר את ילדיו בבית, לא להוריד שערות מהרגליים, להגר למדינה רחוקה או לקיים מערכת זוגית עם בן אותו המין). זה לא משהו שאפשר להתחיל איתו בגיל 15 אבל בהחלט אפשר להמשיך איתו. נראה שאת ממשיכה יפה
(ונכון שנטיה מינית זאת לא בחירה, כמו שכבר אמרו פה כמה פעמים, אבל ההחצנה שלה נתונה לבחירה והחנקה שלה עלולה לגרום לסבל מתמשך)

יש לי חברה שלפעמים היתה לה בת זוג ולפעמים בן זוג. זה נפלא, לדעתי, שהיא לא מתחייבת להגדרות (אם מתעקשים אז היא "דו"). כולנו נעים ונעות על הסקלה שבין הומו להטרו.

נכון לטעמי להדגיש, כמו שאמרו לך פה, שאת מקבלת אותה עם כל בחירה שלה, תהא אשר תהא (בלי לשפוט אם בחירה אחת טובה מאחרת. הכל פרוש בפניה).

אני שולחת לך חיבוק ענק של הערכה על תגובתך האצילית והאימהית. תודה על השיתוף
אני בגילה התנסתי באהבה לסבית ואחר כך סטרייטית,
בגילאי העשרים היתה לי חברה כמעט שנתיים,
אחר כך שוב בחור והרבה התנסויות עם נשים.
כולנו נעים ונעות על הסקלה שבין הומו להטרו
היום אני נשואה ואמא,
לא שאני מנסה להקל ולרמוז,
הכל כל כך גמיש.
את בדיוק אמא שנערה כזאת צריכה.
להתנסות ולחקור את עולמה הפנימי,
בידיעה שלא משנה מה היא תגלה שם ,
היא אהובה ורצויה.
תודה לך אמא נפלאה שכמותך.
הלוואי ואני הייתי זוכה בך בנערותי!

רציתי רק להגיד לך שאני מכירה כמה לסביות שהחיים שלהן הרבה יותר טובים ונינוחים מכמה סטרייטים אחרים שאני מכירה...אז לא כדאי מעכשו להתחיל לחשוש...

הבת שלי לסבית
אז?
האם זה באמת משנה אותה?
היא אוהבת, אוהבים אותה - מי צריך יותר מזה בעולמנו?

היא יצאה מהארון - יש לה חברה כבר חצי שנה ועכשיו גם אימא שלה יודעת.
עכשיו את צריכה לעבור את ההסתגלות.
מרגיעון: קושי אינו בהכרח סבל
נכון, זה מעמיד בניסיון את כל הערכים שאת חייה לפיהם,
זה מעלה את הפחדים של תגובות הסביבה לחריג.
פתאום הדיון על מצעד הגאווה כן או לא בירושלים מקבל משמעות אחרת.

אני מכירה הרבה גיי'ז גברים ונשים.
חלקם הורים חאושרים שמגדלים ילדים במסגרות משפחתיות חד מיניות מאושרות מאוד.
השתמשי בהצעתה של מיקי - יש שאלות שתוכלי לשאול אותה ביתר קלות.
שאלות על "איך" ו"מה" וגם איך רגשותייך עלולים להתפרש ע"י הבת.
היא יכולה לעזור לך לעבד את רגשותייך עד לקבלה שלמה.
וקבלה שלמה משמעותה ויתור על הצורך לראותה בזוגיות עם גבר.

מאחלת לך מסע מרגש אל תוך עולמך הרגשי,
מסע מרגש דרך הדעות והתפיסות שפיתחת לעצמך.

אם אפשר עזור - אני כאן...

תודה רבה לכולכן. אני לא יכולה לכתוב הרבה כרגע, אבל רציתי להודות לכן על המילים החמות. אכנס מאוחר יותר לפורום שפלוני אלמונית קישרה אליו, ומיקי, אשלח לך מייל גם. תודה רבה על ההצעה.

קודם כל טוב לדעת שיש אמהות פתוחות ומקבלות, עם כל הקושי שמובן בהחלט.
אני כמעט בת 25 ומערכת היחסים הראשונה שלי היתה בגיל 16 עם בחורה.
החלטתי לספר כחצי שנה אחרי שהכל התחיל וחדר למודעות שלי .
במשך שנים ועד היום אני מתמודדת עם תהליך של קבלה עצמית , וכמובן התמודדות מול החברה.
אם יש לך שאלות שאת לא מרגישה בנח לשאול את הילדה, אם יש משהו שהיית רוצה להבין או לדבר עליו..
Moran s5@yahoo.com
אני מייעצת לבנות עשרה רבות (לא במסגרת פורמלית), לגבי התמודדות עם ההורים בעת "היציאה מהארון".
ההתמודדות שלך היא לא פשוטה, תהליך הקבלה שתעברי הוא ארוך ולא בטוח שאי פעם יסתיים.
הוריי מקבלים אותי ואת בנות הזוג שלי במהלך השנים, אך בתוך תוכם לעד תישאר תקווה..
התמיכה שלך והמקום שלך בתור המשען היציב ביותר שקיים לילדה (ולו רק מתוקף היותך אימא),
הוא חשוב ומרכזי ביכולת שלה להתמודד עם עצמה ועם החברה.
הידיעה שיש בית לחזור אליו ושבתוך הבית יש לפחות נפש אחת שלא צריך לשקר לה,
כי גם כשלא מספרים מרגישים שאיזשהו סוג של שקר חבוי בתוכנו.
לעיתים לבני הנוער , קשה להבין שלהורה יש תהליך משלו לעבור, ומצפים
שהאהבה הזו ללא תנאים, הברית שנכרתת מרגע ההפריה ברחם הוא משהו שצריך לעמוד בכל מבחן,
בכל רגע נתון ובזמן שהם מבינים הכי טוב- בדר"כ "עכשיו".
זה לא קורה באותו רגע, ולעיתים לוקח שנים להצליח להירדם בלילה בלי המחשבות שמתרוצצות:
"אני טעיתי?", "איפה בדרך פעלתי בצורה שתוביל לזה?", ואם זה גנטי, אז בעצם את מי אפשר להאשים?"
"ומה עובר על הילדה?", "איך אישך יגיב לכשתחליטו ייחד לספר לו?", "האם זה בסדר שאני נאמנה לבת יותר מלאישי?"
ועוד בערך מיליון שאלות.
זה טבעי, וזה בסדר וזה לחלוטין לגיטימי.
ושוב אם תרצי לדבר, שלחי אליי מייל ואשמח להיות לאוזן קשבת (למרות שאני זרה לך כרגע).
ואם אוכל להשיב , או לתת מענה אפילו לשאלות שנראות בעינייך בנאליות, אשמח לעשות כן.
תהיי חזקה, את מדהימה מעצם היותך מי שאת.

שולחת לך חיבוק ,שתדעי שלפני שאת "אמא אחד"והבת שלי לסבית " את אמא יקרה אל תרשי לשום רגש אשמה או בושה להסתתר מאחורי הגדרות חברתיות.
אני חושבת שזה לא נכון להגדיר מהיום והלאה את הבת שלך כלסבית ,רשמת שאת לא יודעת איך זה קרה?
זה לא קשור לחינוך ,הבת שלך לסבית אז מה?!
זה לא עושה אותה פחות היא עדיין אותה בת שלך ואת עדיין אותה אמא שהיתה לצידה לאורך כל חייה ,תפרגני לעצמך
שבזכות הדרך שחינכת אותה היא היתה אמיצה פתוחה ואמיתית לספר ולשתף אותך ,החבר הכי קרוב לליבי הוא הומו
ובעוד מספר חודשיים הוא עומד להיות אבא ,הוא היה רוצה לספר ללא פחד ולומר להורים שלו "אני הומו ורוצה שתקבלו אותי ,תאהבו אותי כי אני אותו בן שלכם " והם מעדיפים לא לשמוע את המילה "אני הומו" וכן לקבל את העובדה שהוא עומד להיות אבא .
הלוואי שאנשים לא היו פוחדים להיחשף ולחיות את מי שהם באמת .
מאחלת לך מכל הלב חיים טובים.
לימור

ואילו ברירות יש לו?
הברירה שמרומזת כאן היא כמובן לעשות משהו קיצוני כמו להתנתק ממנה. ואני אומרת - הורים שמתנתקים מילדיהם בגלל משהו אדיוטי כמו נטיה מינית - מגיע להם להיות עריריים. ואם האמא יכולה להגן עליו מטפשותו שלו בכך שהיא לא מספרת - מה טוב.

שלום לך אמא אחת,
הלוואי עלי אמא כמוך בגיל 16. אמא שלי נבהלה,התרחקה,האשימה,הכחישה,התביישה,התעלמה,בכתה,שיקרה. אני הלכתי הכי רחוק ,איפה שיש "הרבה כמונו" והישלתי מעלי את אמי ,במאמץ או כך חשבתי, עד שקיבלתי מכתב,17 שנה לקח לה להגיד "סלחי לי ביתי על בורותי אני אוהבת אותך ילדתי היפה,החכמה."
וכמו אלפי חומות זכוכתיות השתברו בי, ורק אז הרגשתי שמותר ואפשר לחזור הביתה. 17 שנה.... לא בזבוז זמן?
חזרתי לארץ לפני מספר חודשים עם זוגתי האהובה, ילדתי פה את בני ,היום בן 5 חודשים,הפשוש. היחסים עם אמא? אולי בדף אחר.
את יופי!! כל הכבוד לך אמא.
תכתבי עם כל שאלה אם את רוצה למייל שלי.

[email protected]

לא רואה בלסביות אסון בשום צורה, ואני חושבת שהחיים הקשים הם בעיקר של הגברים ההומוסקסואלים

למה את חושבת כך?

משום מה הרתיעה מזוג גברים יחד היא גדולה מרתיעה מזוג נשים. אצל רבים הקבלה של גברים הומואים דורשת יותר פתיחות וסובלנות. אולי כי אצל הרבה אנשים בתת מודע זה מאיים על קיום המין האנושי?

כדאי לפתוח דף על איך זה להיות זוג לסביות...
איך זה לחיות כזוג נשים לסביות

איך זה לחיות כזוג?
מה השאלה בעצם?

מאיים על קיום המין האנושי?
למה? יש גברים הומואים רבים שהם אבות לילדים\ות.

אני רוצה להעביר את הדיון הארוך שהתפתח כאן בנושא "האם אמא יכולה/צריכה לספר לאבא מה שהבת שלה סיפרה לה בסוד" - לדף אחר, בדיוק בנושא הזה: אבל אל תספרי לאבא

הדיון הזה מתחיל עם הודעה של עוד אחת בתאריך 17/1/07, ומסתיים כמעט בסוף הדף בהודעה של פ רח מ- 19/1/07. (ואוו, כמה כתבו באותם יומיים...)

בסדר?

גיליתי פתאום, בלעתי בבת אחת, דף מרגש

הדיון בנושא "האם אמא יכולה/צריכה לספר לאבא מה שהבת שלה סיפרה לה בסוד" - הועבר לדף בנושא הזה: אבל אל תספרי לאבא

בהצלחה לכן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ביתי לסבית ואין שום בעיה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני חודש הבת שלי בת 26 סיפרה למשפחתי שהיא לסבית הם סיפרו לי ומאז חרב עולמי היא הייתה אמורה להתחתן לפני שנה וביטלה ביגלל סיבות כאלה ואחרות וחשבתי שבגלל שהוא היה אובססיבי כלפיה היא עשתה את הצעד הנכון אבל לא חשבתי שהיא לסבית כל מי שיצאה איתו פסלה זה קמצן, זה קנאי, זה לא נראה לי וכו' וכו' ידעתי שיש בעיה ולא שיערתי שהיא נמשכת לבנות היא טוענת שהיא גם וגם אבל יותר נמשכת לבנות כמובן שהשתוללתי ועד היום אין לי יום אין לי חיים החיים שלנו נהרסו ניסיתי לדבר איתה להגיד שאלה לא חיים שהיא תסבול והיא כרגע בשלה אני מאוד מקווה שהיא תבין שהיא אולי מבולבלת. אני לא מצליחה להתקרב אליה פוחדת מהתגובות שלה כמו טוב לי אני מאושרת אני חיה בסיוט ומתפללת שזה יחלוף לא מסוגלת להתמודד לא מסוגלת לשתף אף אדם אחר אני לא מוצאת את הדרך אני שרויה בחושך מוחלט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נ.ב. היא אומרת שהיא גם וגם לא פוסלת להכיר בחור אם היא לא תהיה במערכת זוגית עם אישה אולי היא מבולבלת?

א.א. - ניסיתי לגייס אמפתיה אלייך ופשוט לא הצלחתי. איך יכולה אמא להתייחס כך לבתה האהובה, לחסום את כל ערוצי התקשורת, על בסיס נטייתה המינית של הבת? זה פשוט נשגב מבינתי. הבת שלך פתחה בפנייך את לבה, ככל הנראה שלקח לה זמן לעשות זאת מכיוון שצפתה את תגובתך הקשה, אך בכל זאת אזרה אומץ ובאה אלייך ומה את עושה? משתוללת עליה! מאיימת עליה! מתנהגת כאילו בך מדובר כאן - עולמך חרב, יש לך חושך בחיים... את! כמו תינוקת. תתעוררי א.א., לא מדובר פה בך, מדובר פה בחייה של בתך ובאושר שלה, לא בשלך! אמא צריכה לקבל את בתה כמו שהיא, ולרצות באושרה. הבת שלך צריכה תמיכה ואהבה, וזו מי שהיא! זו הבת שלך, מה זה משנה לכל הרוחות למי היא נמשכת ואת מי היא אוהבת כל עוד אותו אדם או אישה יגרמו לה לאושר?

לגבי האם היא מבולבלת - זה אינו בלבול. זה נקרא ביסקסואליות. יש אנשים שנמשכים לכל המינים.

חברה טובה טובה שלי מדברת על הגילוי שביתה היחידה לסבית

https://www.youtube.com/watch?v=bfe2XrXPcN4

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לבהלם תודה על תגובתך
לא השתוללתי עליה לא איימתי ולא תקפתי אותה היא לא הייתה בבית שמשפחתי הגיעו לספר לנו כן זאת הייתה תגובתי לזעוק את כאבי ולנפץ כל חפץ שעמד בפני. אני יודעת שהיא צריכה תמיכה אני יודעת שהיא זקוקה לי צריך להבין גם אותנו כהורים כל הורה מביא ילד לעולם וחולם שבבוא היום הילד או הילדה יתחתנו וכו'.כן ושוב אומר בלי שום בושה חיי נהרסו עולמנו חרב צר לי אני לא יכולה לשחק את המשחק לעלות על השולחנות ולרקוד משמחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משהי תודה על הסרטון ששיתפת.

צריך להבין גם אותנו כהורים כל הורה מביא ילד לעולם וחולם שבבוא היום הילד או הילדה יתחתנו וכו'.
זה לא נכון. לא כל הורה חולם חלומות כאלה. אני, כאמא, ממש לא חולמת שבתי תתחתן יום אחד, רק שתהיה בריאה ומאושרת. אמן.

גם אני, כמו בהלם , ניסיתי לגייס אמפתיה אלייך ופשוט לא הצלחתי.
שתדעי שהורות יכולה להיות אחרת - עוטפת, מחבקת, מרגיעה מכילה ואוהבת.
וזאת אני אומרת בתור אמא לבת, ואחות ללסבית.

מילים כמו ״עולמי חרב״ או ״חיי נהרסו״ נשמעות לי כמו סרט תורכי זול (ועם התורכים סליחה) וקשה לתת להן יחס רציני.







כן ושוב אומר בלי שום בושה חיי נהרסו עולמנו חרב צר לי אני לא

פלוני אלמונית
אולי את הכרת את זה מקרוב לי זה טרי זה לא אומר שאני לא אמא אוהבת מחבקת ודואגת פשוט קשה לי לא מבינה איך אפשר לא להבין שזה קשה.

אפשר לא להבין שזה קשה מכיוון שיש הרבה אנשים שפשוט לא מחשיבים נטיה מינית זו או אחרת כאסון - גם עבורי, כאחות להומוסקסואל וחברה לשלל אנשים מקהילת הלהט״ב, זה לא משנה כהוא זה מה נטייתם המינית של בני משפחתי או חברי. לחמשת ילדי אני תמיד אומרת שמה שהכי חשוב זה שיהיו מאושרים, ושיבחרו בבני ובנות זוג שיגרמו להם אושר ויאהבו אותם עד השמיים, או שלא יבחרו בכלל - אם להיות עם עצמם זה מה שגורם להם לחדווה.

אגב נישואים - ומי אמר שלסבית לא יכולה להינשא וללדת ילדים? אולי כדאי לך לבחון את המושגים שלך בעניין. המושג של ״הומואים ולסביות כל הזמן מחליפים בני זוג וחוגגים באורגיות״ הוא שגוי מיסודו, וחשוב לזכןר - תהא נטייתה המינית אשר תהא, בתך היא עדיין בת אדם ככל אישה אחרת. היא יכולה למצוא אהבה ולהשתקע ולהקים משפחה בדיוק כמו כל אחת אחרת.

אני ממליצה לך מאוד למצוא תמיכה עבורך, בין אם בטיפול אישי או בקבוצות תמיכה של הורים ללסביות. אני מאמינה שזה יעזור לך להתגבר על הקושי שלך ולמצוא את הדרך לאהוב ולקבל מחדש את בתך.

א.א. מביעה קושי. זה באמת.יפה לק ל ולהכיל את חברינו וקרובינו הלהט"בים. אבל יהיה נחמד לא פחות לפתוח את הלב גם אל א.א. שחשה כרגע מצוקה גדולה. ובמקום לנסות להקל עליה ולתמוך בה, כולם פה מתנפלים עליה ומסבירים לה שהיא אמא רעה.
א.א. יקרה, אני מבינה שקשה לך. המידע הזה נפל על ראשך כרעם ביום בהיר, בלי שום הכנה.
אני בטוחה שאת אמא טובה שאוהבת מאוד את הבת שלה ודואגת לעתידה.
יש הורים רבים כמוך, שמתקשים להתמודד עם העובדה שהבן או הבת הם הומוסקסואלים או לסביות ויש ארגון שעוזר בכך. הוא נקרא תהל"ה והנה הקישור לאתר שלהם:
http://www.tehila.org.il/?gclid=CKLBnoC ... tAodbUwABw
בהצלחה

א.א.
אני מבין אותך.
כלומר, אני יכול לדמיין איזה מחשבות ופחדים עוברים לך בראש ('מה יגידו השכנים/הקרובים?' 'איך אני אצא לרחוב?' 'כולם ילעגו לי' וכו').
אבל,
למרות הסימפטיה שיש לי אלייך, המצב של בתך הרבה הרבה יותר קשה.

תראי. לפני 40 שנה הורים היו מתנהגים בדיוק כפי שאת הגבת אילו הבת שלהם הייתה יוצאת עם מישהו מעדה אחרת (פולני עם עירקית או רומני עם מרוקאית). הם היו משתוללים ובוכים שאין להם חיים ושהחיים שלהם נהרסו וכו'.

ואיך הורים כאלה נראים לך היום?
האם ההורים האלה באמת דאגו לאושר של ילדיהם או שהם דאגו למעמד החברתי שלהם עצמם ורצו לצאת טוב בעיני החברים והמכרים שלהם?

כתבת: כל הורה מביא ילד לעולם וחולם שבבוא היום הילד או הילדה ...
פה בדיוק הבעייה.
להביא ילד ולגדל אותו כדי שיגשים את חלומות ההורים זה בעצם להשתמש בילד. אין פה אהבה לילד רק אהבה עצמית.

לכל אדם יש זכות מלאה להיות מי שהוא ולאהוב את מי שלבו נוטה אליו. כשהורה מנסה לכפות על ילדו דרך חיים שהילד אינו רוצה בה, זה מבהיר לילד בצורה הכי ברורה שההורה אינו אוהב אותו אלא משתמש בו.

האם 'אהבה בתנאי' היא אהבה אמיתית או מזוייפת?
מה את חושבת על מישהי שאומרת לבתה 'אני אוהב אותך בתנאי שתתנהגי/תעשי כרצוני?'

לשמנדובה אליאל ואורח באתר תודה רבה לכם על התמיכה והרגישות אני מאחלת לכם את כל האושר והטוב שבעולם אין לכם מושג כמה עודדתם אותי אני מקווה שבעזרתכם אני יפנים את כל המסר שלכם.

המון המון תודה.

א א, את מקסימה!
אמנם הגבת בסערת רגשות כששמעת לראשונה, אך נשמע שאת פתוחה לקבל את בתך כמו שהיא, ולהעניק לה את מתנת הקבלה והתמיכה, וכמובן לעצמך.
האנשים הם שונים האחד מהשני באופיים, תכונותיהם, בחירותיהם ותפיסותיהם, ויוצרים חברה רב גונית ובריאה.

לאחת תודה על התמיכה את לא מבינה כמה כח אתם נותנים לי בלראות את הדברים אחרת בזמן שאני נסערת.

המון המון תודה