פותחת דף חדש לצורך העניין, ובהתאם יהפוך מתישהו לדף למחיקה.

אחותי עושה עבודה סמינריונית על דכאון לאחר לידה וההקשר התרבותי שלו. היא זקוקה כרגע למאמרים או מידע על לידה ולאחר לידה בתרבויות השונות. נשמח לקבל הפניות / רעיונות וכו'.

תודה

הקשר תרבותי:
בריג'ט ג'ורדן (Jordan, Brigitte)
רובי דייויס-פלויד. http://www.davis-floyd.com/index.html

תמר קרון עוסקת בדכאון לאחר לידה.

בהצלחה

קלוד לוי-שטראוס, 'יעילותם של סמלים', בתוך 'פרקים באנתרופולוגיה חברתית'.

מאמר מאלף על ריפוי שמאני בשסט בדרום-אמריקה. המילדת קוראת לשמאן לסייע בלידה שהסתבכה. השמאן קורא ליולדת שיר. לפי האמונה ''האשה החולה סובלת מפני שאיבדה את כפילתה הרוחנית, או אחת מהכפילות אשר ביחד יוצרות את כוח חיותה. השאמאן, הנעזר ברוחות המגן, יוצא למסע בעולם העל טבעי כדי לחלץ את הכפילה מידי הרוח הרעה שגזלה אותה''.

ל ב דחילו
איפה מוצאים את המאמר הזה ????

לוי שטראוס, קלוד 1980 [1958], "יעילותם של סמלים" בתוך פרקים באנתרופולוגיה חברתית, מ. שוקד, ע. מרקס וש. דשן (עורכים), ירושלים, שוקן, עמ' 235-244

אילנה, הספר נמצא בכל ספריה גדולה.

אם אינני טועה יש ספר בשם "חוכמת חווה" ויש בו התיחסות להריון ולידה מזווית בין תרבותית
> שיעורי בית- צריך לפנות לאמהות ולסבתות שלנו. אנחנו "כור היתוך" לא?.. <

היי,

טוב תודה למגיבות אחפש באמת בהפניות שלכם, אשמח לקבל סיפורי סבתא...
הטענה המרכזית שלי היא שהיחס ליולדת בשעת הלידה ולאחר מכן משפיעות על הדכיאון לאחר הלידה
אשמח לתגובות

נעמה נדמה לי שיש עבודת מאסטר כזו באונ' העברית, אני אחפש לך עוד רגע את זה.

לדעתי ההפרדה מהתינוק ואי-הנקה גורמים לדיכאון. הרי בטבע מתי יש מצב שאם לא רואה את התינוק ואין מי שיונק? כשהולד מת.

לדעתי ההפרדה מהתינוק ואי-הנקה גורמים לדיכאון.
יתכן, אבל אני הייתי עדה לפחות למקרה אחד של דכאון אחרי לידה אצל אם מיניקה.

לדעתי ההפרדה מהתינוק ואי-הנקה גורמים לדיכאון
טרה רוסה אני חולקת עליך. בעיקר בגלל ההכללה הגורפת. בלידה הראשונה שלי ילדתי פגית, מן הסתם היא הופרדה ממני לאינקובטור שלה. לא הנקתי אותה ולא הייתי בדכאון.
כמובן שהייתי לידה המון וליטפתי אותה אבל זה לא כמו להיות 'על הידיים'. ובכל זאת- לא היה דכאון. אני כן מסכימה שתינוק שלא נוגעים בו הוא אומלל ויש לזה השלכות קשות על התפתחותו. אם אמא לא נוגעת בילד שלה, ואני מתכוונת ממש למקרים הקיצוניים, הרי ברור שהיא בדכאון וחוסר המגע הוא הסיבה ולא התוצאה
> ענת מתחילה להסתבך עם הביצה, התרנגולת וכל הלול כולו... <

ענת, טרה לא אמרה שכל האמהות שילדיהן הופרדו מהן יחוו דיכאון.
מה שהיא אמרה זה שאותן אימהות שכן חוו דיכאון, זה בגלל הפרדה ואי הנקה.

אני מסכימה עם טרה, עם איזה חידוד:
אני חושבת שההפרדה מייד לאחר הלידה (גם אם נפגשים כמה שעות אח"כ) יכולה להעלות את הסיכוי לדיכאון - מאותו סיבה ביולוגית שטבועה בנו שציינה טרה: הרי בטבע מתי יש מצב שאם לא רואה את התינוק ואין מי שיונק? כשהולד מת.

כתבתי על זה כבר בדף אחר באתר. אני יכולה לספר על עצמי, שבתי נלקחה להשגחה למשך 3 שעות לאחר הלידה, וזאת אחרי שראיתי אותה לשנייה ורבע. ממש. אני זוכרת את העצב הבלתי מוסבר שליווה אותי עוד ימים ושבועות ואפילו חודשים אחרי הלידה. אז לא חוויתי ממש דיכאון, ואני בכ"ז מניקה, אבל זה היה עצב לא מובן לנוכח הפלא והאושר שפרצו לחיי.
האסימון נפל לי כשקראתי ב-עקרון הרצף על ההטבעה (לא הכרתי את זה לפני כן). על אותו רגע שמיד אחרי הלידה כשעדיין רמת ההורמונים בגוף היא גבוהה וייחודית ללידה. אותו רגע בו האם חובקת את תינוקה לראשונה. ברגע זה מוטבעת בה דמותו. זה הרגע שבו נחרתת בה דמותו, קווי פניו והוויתו. רגע ההתאהבות. זה מעין מנגנון שהטבע ברא כדי להבטיח שהאם תדאג לילדה.
ומה קורה כשהוולד מת? הרגע הזה לא מתממש. ואז תחושת עצבות. אבל.

אנחנו נושאות עימנו את המטען רב השנים הזה. וכאשר מפרידים בין אם לתינוקה לאחר הלידה, הגוף חושב (בטעות) שהוולד מת. וכך גדל הסיכון לדיכאון.

סיגל ב את כנראה מכירה את טרה... פשוט המשפט שהיא כתבה היה מתומצת וללא קונטקסט. הבנתי אותו כסיבה-תוצאה. המקרה שלי הראה שלא תמיד זה כך. אני לא אוהבת להיות לא מובנת. ועוד בדבר שהוא כ"כ בסיסי. כאילו דא, ברור שאם שתינוקה נלקח ממנה מיד לאחר הלידה יכול להיות לה דכאון. הסיפור האישי שלך והתובנות הרחיבו את דעתי ועל כך תודה.

כדי לקחת את הדיון הלאה אני חושבת שצריך להרחיב עוד יותר את התמונה. ז"א הפרדה ואי הנקה הם רק 2 פרמטרים. הם לא מספיקים.
הטענה המרכזית שלי היא שהיחס ליולדת בשעת הלידה ולאחר מכן משפיעות על הדכיאון לאחר הלידה
אם יש מי שיכולה להרחיב בקשר ליחס- של הצוות הרפואי בזמן האשפוז, במהלך הלידה ומייד אחריה זה יכול להעיר ולהאיר את הדיון. פרמטר חשוב נוסף יכול להיות יחס הבעל, המשפחה הקרובה וחברים/ות טובות. זה יחזיר אותנו לסיפורי לידה בהקשר התרבותי.
מעניין לאן הדיון ילך.

באמת כתבתי בתמצות, וזה בגלל שהתייחסתי לשאלת המחקר של מי שרוצה לכתוב את הסמינריון וגם מעצלנות.

סיגל ב הסבירה די טוב את כוונתי. אוסיף שבטבע יש "חלונות" של זמן בהם "צריכים" להתרחש דברים מסוימים. אלה הם מנגנונים ביולוגיים שהתפתחו במהלך האבולוציה. קלט שנקלט בחושים גורם הפרשת הורמונים המשפיעה על הגוף ועל הרגשות.
יש ניסויים מאוד מעניינים על bonding בבעלי חיים, המראים שיש חלון זמן מסוים בו האם צריכה להריח ולראות וללקק את הגור שלה אחרי הלידה. אם זה לא יקרה, היא לא תכיר אותו, הוא לא יכיר אותה. לבני אדם יש אמנם היתרון (?) של ידע ושכל שיכולים להתגבר על חסר קלט חושי, כמו אם שמופרדת לחלוטין מתינוקה למשך תקופה ובכל זאת תדע שהוא שלה ותאהב אותו, אבל אני חושבת שבכל זאת גם למנגנונים של הגוף יש השפעה על הרגשות ואולי אם זו תהיה יותר עצובה ממה שהיתה אחרי הלידה אם לא היו מפרידים אותה מהתינוק. אני בטוחה שיש על זה מחקרים.
אז אפשר להתגבר על תנאים לא אידיאליים של לידת תינוק ולחוש אהבה אליו, אבל מי יודע? אולי אם התנאים היו טובים יותר, החיבור הרגשי לתינוק היה מוקדם יותר או עז יותר?
זה באמת יכול להיות מבאס אם מתייחסים אליך לא יפה בלידה, ויכול לעורר או לחזק דיכאון, אבל מבחינת הגוף, המוח וההורמונים, הפרדה ואי הנקה הם בעלי משמעות ביולוגית ואבולוציונית חזקה יותר ולכן אני חושבת שבעלי השפעה חזקה יותר על דיכאון אחרי לידה.

ממחקרים אנחנו יודעים שיש קשר בין דיכאון לאחר לידה לבין סביבת היולדת (מעבר להסכמתי עם דבריה של טרה (-; ). כלומר, בסביבה לא תומכת, בעל לא עוזר, משפחה לא תומכת - נמצא אחוזים גבוהים של דיכאון.

תודה לכן ובשמת - זה בדיוק מה שאנחנו צריכות. את הביביליוגרפיה למחקרים האלו ...

בהמשך לדברי אחותי
אז באמת המון תודה לכולכם, בשמת אם תוכלי לכוון אותי למחקרים זה יכול לעזור לי המון, אני כמה חודשים מחפשת חומר על הנושא.
אני מנסה לומר שיש משהו בתהליך הלידה בסובבים את האישה בלידה, ובטיפול התינוק לאחר הלידה שמשפיעה על הדיכאון הזה....

זה באמת יכול להיות מבאס אם מתייחסים אליך לא יפה בלידה, ויכול לעורר או לחזק דיכאון, אבל מבחינת הגוף, המוח וההורמונים, הפרדה ואי הנקה הם בעלי משמעות ביולוגית ואבולוציונית חזקה יותר ולכן אני חושבת שבעלי השפעה חזקה יותר על דיכאון אחרי לידה.
מנסיוני האישי בלבד אני חושבת שהפרדה משמעותית יותר מאי הנקה. את בתי הפגית הניחו בידי לכמה דקות ואז היא נלקחה לפגיה. לא הנקתי אותה ואני לא מרגישה שזה פגם בתהליך ההתקשרות שלנו. החיבור בינינו היה מיידי והתעצם ככל שעבר הזמן. את בני ילדתי בול בזמן, הוא היה איתי בחדר (בבי"ח) ואותו בחרתי להניק. ההנקה הכי משמעותית היתה מבחינתי ההנקה הראשונה ממש בחדר לידה.
הדוגמאות שהבאת הן מעולם החי ואני חושבת שבגלל זה את מייחסת יותר חשיבות להפרדה ואי הנקה. אצלנו הנשים יש גם את המרכיב האישיותי והחברתי שהוא מאוד משמעותי. לדוג'- לאישה שעבורה מבחינה אידיאולוגית ההנקה מאוד חשובה אז בוודאי שאם לא תוכל להניק זה עלול להשפיע בכיוון הדכאוני.
טרה רוסה , תודה על התשובה המורחבת @}

נעמה, באיזו מסגרת את כותבת את הסמינר (כלומר באיזו מכלה\אוניברסיטה)?
עשי חיפוש בקטלוג הספריה "תמר קרון" מהאוניברסיטה העברית במחבר או מנחה. היא עוסקת שנים בדכאון לאחר לידה והנחתה עשרות עבודות מ"א בהיבטים השונים. עשיתי חיפוש מהיר (מצטערת אם היה לי זמן הייתי בוררת לך את המתאימים ביותר אבל בינתיים אלה תוצאות חיפוש של עבודות בהנחייתה)

את יכולה פשוט לפנות אליה במייל ולשאול על חומר שהיא יכולה להמליץ לך, זה מקובל. והספר שלה "נשים ורודות" עוסק בנושא.

בהצלחה.

דקל, אני עושה את העבודה במסגרת קורס סמינריון בבר- אילן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ב "אנתרופולוגיה פסיכלוגיה פסיכיאטרית".
כן הגעתי לנשים ורודות, אבל משומה לא התעכבתי על זה אני אחזור לזה, אני יעשה חיפוש נוסף,גם על "תמר קרון"
בכל מקרה המון תודות

דקל,
יש לך את המייל של"תמר קרון" או משהו? זה יעזור לי גם המון,

סיגל ב את בעצם מגדירה את הלידה כאובדן כלשהו? כי בעצם יש תאוריה שאומרת אאת זה שזה מה שגורם לדיכאון אחרי לידה תחושת האובדן ההקצר הזה האם הבנתי אותך ואת טרה_ רוסה נכון??

את בעצם מגדירה את הלידה כאובדן כלשהו?

באופן מודע, אני וודאי לא מגדירה את הלידה כאובדן.
מה שכן, אני טוענת שהגוף שלי חשב שאיבדתי את התינוק. הגוף שלי הסיק שאיבדתי את התינוק, מזה שלא היה לי תינוק בידיים לחבק ולהניק. ולכן חוויתי עצב (במקרה שלי מינורי) במשך שבועות אח"כ.

באופן די מוזר לא נכנסו לפה הרבה קוראות.
הצעתי- אולי לשנות את שם הדף לכזה שמשקף בדיוק את שאלת המחקר?..
בהצלחה

אין לי בסיס מחקרי אבל...
ביפן יש טענה שמאחר והנשים חוזרות לhome town ללדת ונשארות תחת טיפול אימותיהן במשך שלושת חודשי הפוסט-פארטם אחוזי הדכאון נמוכים הרבה מהנשים במערב.. עלי לציין גם שרובן יולדות בבתי החולים (שם עדיין נהוג להכניס תינוקות לתינוקיה), שם הן נשארות בממוצע 6 ימים.

אני מכירה בחורה שילדה בבית ללא מיילדת לידה מעצימה ומתקנת (אחרי 2 קיסרים) ואחרי הלידה הזו (וזו בלבד) נכנסה לדכאון.. חוץ ממנה לא שמעתי על אף אחת אחרת ברשימת ה unassisted births (מעל 1000) על דכאון אחרי הלידה ללא המילדת.

מנטי, זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד שבתרבויות מערביות יש יותר דיכאון אחרי לידה בגלל שעוזרים פחות ליולדת והיא מגיעה למצבים שהיא צריכה להתמודד עם הכל לבד וזה גורם דיכאון.

טוב תודה
לכולכם העבודה הסתימה והוגשה
תןדה על הרעיונות המקוריים והאמיתיים
נעמה רובין

העבודה הסתימה והוגשה

תוכלי לתת בקצרה את עיקריה?
נשמח לשמוע.

כל הכבוד נעמה!
גם אני אשמח לשמוע!
תודה @}
<את נעמה לא נמצא בדף של דחיינים כפייתיים>

_העבודה הסתימה והוגשה
תוכלי לתת בקצרה את עיקריה?
נשמח לשמוע._

הספר "חוכמת חווה" נותן סקירה על הנושא.

שלום לכן.
נכנסתי לפורום שלכן על מנת לקרוא ולהעשיר עצמי בנושא הקשר בין האם לעובר בתהליך ההריון והתרשמתי מאוד..
אני לומדת לתואר שני באונ' ת"א ובימים אלהמחפשת חומר מכל אישהעל תחושותיה, הגיגיה, חרדותיה ושמחותיה בתהליך ההריון והקשר הנוצר עם תינוקה בתהליך התהוותו.
אשמח מאוד אם תוכלנה לשתף אותי,להפנות אותי לעבודות ומאמרים או כל עזרה אחרת.
תודה,
לימור

הי לימור,
את מוזמנת לעיין ב{{}}מדור הריון באופן כללי,
וייתכן שיעניינו אותך במיוחד הדפים תקשורת והקשרות לעובר, מתי נכנסת הנשמה לעובר, ניחוש מין העובר.

וואו, לא הכרתי את הדף הזה! איזה יופי של דברים אפשר לפעמים לגלות ב{{}}מה חדש{{}}!
אני פעם רציתי לפתוח דף בשם לידה בזמן אחר במקום אחר{{}}. חשבתי להעתיק אליו סיפורי לידה מכל מיני ספרים ישנים. כבר הקלדתי לי במחשב שני סיפורים ארוכים, ואז ירדתי מהרעיון. גם כי לא היה לי כוח להמשיך להעתיק, וגם כי כל הסיפורים שהגעתי אליהם היו די מדכאים... וגם לא ברור עד כמה באמת משקפים את נוהגי הלידה בתרבות שנכתבו.
אם מישהי מתעניינת אני יכולה להעתיק לכאן את הסיפורים - הם עדיין שמורים אצלי במחשב.