כרגע הקיבוץ מעוניין לקלוט משפחות שרוצות להתקבל לחברות בלבד.
המעוניינים לבחון הצטרפות לאחד הרעיונות החדשניים בעולם והנכחדים בישראל - קואופרטיב/ אגודה שיתופית - מוזמנים ומוזמנות לפנות לאחראית הקליטה בקיבוץ נווה איתן -דבורה תקוותם.
הטלפון שלה - 04-6063584

יש כרגע שתי משפחות בחינוך ביתי בנווה-איתן.
הנוי מנוהל בצורה מקיימת וד"ר אורי מאיר-צ'יזיק מקים מוסד חינוכי לבריאות קהיליתית.
כדי ליצור קשר עם משפחת מאיר-צ'יזיק, כתבו ל טלי מא - tali שטרודל Mazon-izun.com

[h=3]

אתר קיבוץ נווה איתן - http://neveeitan.wordpress.com[/h]

לפעמים חלומות מתגשמים...

ראיתם את הסרט "הסוד"?
שמעתם עליו? על כל הרעיון הזה שמחשבה יוצרת מציאות? שאנחנו בוראים את החיים שלנו בעזרת מחשבותינו?
אז אני רוצה לספר לכם על "הסוד" שלי... וזה מתחיל ככה:
יום אחד אני מחליטה להתקשר לאופיר- אולי הוא יעזור לי למצוא את המקום הזה שאני מחפשת כבר כ"כ הרבה זמן... הוא הרי מכיר את כל המקומות הנכונים בצפון. הוא עונה ואומר מצידו השני של הקו שבדיוק התכוון להתקשר ולבוא אלי- יש לו הצעה בשבילי. עוד באותו היום הוא מתייצב אצלנו על הדשא בעין-חרוד.
"תשמעי" הוא אומר, "מצאתי את המקום בשבילך. בשביל החזון שלך"... ומספר לי על ההרחבה בנווה-איתן שעומדת כבר שנתיים ריקה, על הקיבוץ שנותר עם קומץ חברים מעל גיל 50, על הבנים שלא חוזרים ועל הייאוש במקום שדועך לאיטו.
"טוב, תשמע" אני עונה "אין סיכוי שאני גוררת את הבעל לנווה-איתן. חם שם- גהנום! והוא הרי סובל נורא מהחום, אתה יודע..."
ואז אופיר מספר על ההחלטה להפוך את ההרחבה לשכונה אקולוגית, יותר שטחים ירוקים, הרבה נוי, גינות, בוסתנים... כל מה שחלמנו ביחד.
"מה אכפת לך?" הוא מבקש "תפרסמי קצת ותראי איך זה הולך..."
התשובה שלי- "אין מצב. אין לי זמן. אני חודש וחצי אחרי לידה, 3 ילדים בחינוך ביתי איתי כל היום בבית. אין לי חיים. בקושי יש לי זמן לישון ולאכול. אין סיכוי".
אנחנו נפרדים בסיכום שאחשוב על זה. אני מסכימה רק בשביל שיעזוב אותי בשקט.

1. 8.07

חצי שנה מאז הפגישה עם אופיר.
30 משפחות ויחידים כבר חתמו על חוזה לקניית מגרש בהרחבה האקולוגית בנווה-איתן. כל יום מתקשרים עוד אנשים, עוד משפחות עם ילדים, עוד זוגות צעירים... חבר מביא חבר. כל יום שישי מגיעים לבריכה בנווה-איתן מתעניינים חדשים שבאים לראות את המקום. הפלפון לא מפסיק לצלצל. אין רגע דל.
והאנשים שמגיעים הם אנשים שיש להם מכנה משותף- יצירת קהילה ייחודית. קהילה שמתחשבת בסביבה. שחיה בהרמוניה עם האדם והאדמה. קהילה שמקבלת אנשים מכל הסוגים- רווקים ונשואים, דתיים וחילונים, בסגנונות שונים ומכל מיני זרמים. אנשים שמבקשים לבנות בתים חסכוניים מחומרים טבעיים. שרוצים לחנך את הילדים בבית, או בדרך קצת שונה מהמקובל. שרוצים לחיות ביחד.
בספטמבר הקרוב אנו מתכוונים כבר לעבור לנווה-איתן ולגור כאן בשכירות עד שנבנה את בתינו. עומד להיפתח גן-ב"ס שייתן מענה ייחודי לכל ילדי הקהילה מגיל 0 עד 18 ואילך וכמובן שמוזמנים גם ילדים מישובים שכנים. במקביל מתחילים לתכנן ולפתח מתחם יזמות משותף בשטח שהוקצה לכך ע"י הקיבוץ שבו תוקם חווה אקולוגית חינוכית, מתחם תיירותי עם מסעדה אורגנית, בתי מלאכה וסדנאות אמנות ומתחם לטיפולים ברפואה הוליסטית.
וכמובן שמחכים כבר לחגוג יחד עם חברי הקיבוץ את החגים והשמחות וליצור ביחד מקום מצליח ומשגשג.
אם תשאלו מה עשיתי בשביל שכל זה ייקרה אספר לכם שכמעט כלום. כמה טלפונים לחברים, מודעה אחת באתר באינטרנט... לא הרבה. אבל בעיקר האמנתי, חלמתי, חשבתי ותכננתי את המקום הזה עד לפרטיו הקטנים.
ואם תשאלו מה עוד מיוחד בנווה-איתן, אומר לכם שנווה-איתן זה המקום להגשים חלומות.
ואתם מוזמנים בעוד שנה-שנתיים לראות תוצאות.

רק עוד רציתי להוסיף על הקהילה... האנשים שכבר הגיעו וכבר חלק מההרחבה... פשוט אנשים יפים. יפים מבחוץ ומבפנים.

היה לנו מפגש של כל השבט בראש השנה... 3 ימים בפינה נפלאה בחייק הטבע, עם אוהלים וערסלים, בריכה, מדורה, ארוחות ושלווה. היו אנשים מקסימים... חלקם כאלו שכבר חתמו על חוזה וקנו מגרש וגם כמה מתענינים. היו הרבה ילדי חינוך ביתי שהתרוצצו על הדשא והשתוללו כל היום. היו דיבורים והכרות ומנוחה ובסה"כ הרבה ברכה.
הועלה גם רעיון לעשות פורום של ה"שבט" עם תמונות, הודעות על מפגשים, תשובות על שאלות וכד'. אולי זה ייקרה כאן ואולי אשים הפנייה למקום אחר.
זהו... כל מי שהיה נהנה וכל מי שלא בא (הפסיד) מוזמן לפעם הבאה (אולי בסוכות?)
שתהיה לכולנו שנה נפלאה והמון הצלחה בדרך החדשה!

נכנסתי לספר על החוויה של המפגש האחרון בראש השנה:
הדבר שהכי הרשים אותי הוא המקבץ של הילדים המקסימים מהחינוך הביתי.
נהניתי לצפות ביכולת שלהם לתקשר, לשחק ולהתקבץ יחדיו ללא התערבות מצד המבוגרים. שמחתי לראות איך נרקמים קשרים שימשיכו בעתיד בשכונה המשותפת.
בשבילי עדיין גורם המשיכה העיקרי הוא השילוב של בניית בית הקבע שלי בשכנות למשפחות בחינוך הביתי. אני שמחה על ההזדמנות לחוות את הדינמיקה המיוחדת של החיים בחינוך הביתי בחברת משפחות נוספות.

אני מעדכנת כאן לטובת הכלל:
מאז שעברנו לנווה-איתן מתחילה להרגיש איך החלום כבר ממש מתממש...
כרגע חוץ מאיתנו (עם 3 ילדים בחינוך ביתי) יש עוד משפחה (4 ילדים בחינוך ביתי) ועוד משפחה (ילדה +אחד בדרך) שכבר גרים במקום. ביום ראשון מצטרפת אלינו משפחה נוספת (עם ילד בן 5 בערך). בעוד שבועיים אמורים להגיע עוד זוג (עם 1+1בדרך). בקייץ מגיעה אלינו משפחה נוספת (2 ילדים) ובנובמבר יש עוד משפחה שמגיעה (3 ילדים). וחוץ מכל אלא שבחינוך ביתי (שאותם ספרתי הרגע) יש כמובן גם את ילדי התושבים במקום שחלקם מתחברים אלינו ומרחיבים לנו את ה"שבט" הקטן שלנו בשעות שלאחר בה"ס ובימי שישי ושבת. אני מזמינה את כל מי שרוצה להצטרף לשבט שלנו להגיע לביקור ויותר ...בימי שישי נפגשים בגן המשחקים מ 11:00 עד 13:00. ואפשר כמובן גם בכל יום אחר.
בקרוב אנחנו פותחים חנות יד שנייה שתנוהל ע"י הילדים... ספרים, בגדים, משחקים וכד'...
מתכוננים לחגיגות פורים...
משפצים מיבנה לגן שלנו...
חיים ונהנים...

רוצה לשתף קצת בטוב שבחיינו...
ישבנו על הדשא בחצר ביתנו בנווה-איתן-אני ואחת האימהות...
הילדים שיחקו בערימת חול שהם מצאו בחצר שלנו.. הכי קטן בן שנה ו3 חודשים והגדול בן 10...7 ילדים בגילאים שבין זה לזה.
ואמרתי לה-"את קולטת שאני פשוט חיה את החלום שלי עכשיו?" זה כל מה שרציתי... כמה חברים בחינוך ביתי, עוד כמה שלאו דוקא בחינוך ביתי ובית.
כמה ימים אח"כ עשינו מדורה עם פוייקה לא.ערב משותפת של כל חברי השבט שכבר גרים כאן ושוב... הלב שלי מתרחב... הילדים משחקים... המבוגרים יושבים ומדברים מסביב למדורה... ככה בדיוק דמיינתי את זה ורציתי שזה ייקרה.
תודה גדולה

נ.ב.
בפורים אנחנו עושים מפגש שבט עם הפנינג צנוע לילדים ולמבוגרים. כולם מוזמנים ביום שישי ה-21.3 החל מ11 בבוקר ועד אחה"צ

הטוב שבחיינו כפי שתארתי כאן למעלה כבר הפך לשיגרה... אני כבר לא בטוחה שיש צורך להקים את ה"גן" שרציתי כי מה שיש עכשיו מרגיש כ"כ נכון, טבעי, זורם, לא מאולץ... פשוט קורה.
בכל מיקרה אני מזמינה את כל המעוניין להכיר אותנו לבוא ל"ארועי פסח": החלטנו ליזום כמה מבצעי סדר ונקיון בחצר הקיבוץ...
בחמישי אחה"צ,10.4 החל משעה 16:00 נפגשים עם כלי עבודה והרבה מרץ. הילדים יקבלו שקיות לאיסוף אשפה מרחבי הקיבוץ ומי שיאסוף הכי הרבה יקבל פרס. המבוגרים יעבדו תחת הנחייתו של אחד מבני המקום. קינוח לסיום. בחמישי ה 17.4 נפגש למבצע שני באותו האזור וב 24.4 נפגש לפתיחה חגיגית של חנות היד שניה של הקהילה ושוק מציאות המוני. מוזמנים כולם.

החלטתי להפוך את הדף הזה למעין יומן (מה שנקרא "בלוג" בשפת המחשב שלנו) לקורותינו בנווה-איתן. פשוט מה שקורה כאן יותר מידי טוב בשביל לא לפרסם את זה ברבים.
אז ככה:
לפני יומיים בערך קמנו כרגיל סביב 9 בבוקר. טלפון מעופרה- "בואו! יש פיתות על הטאבון".
הגענו בהרכב מלא לזולה שליד ביתם, בצל העצים. החבר'ה כבר התאספו... כל אחד מביא איתו משהו... סיגלית הכינה בצק, אני הבאתי ממרחים, ההורים של טבע הביאו לבנה ועופרה חתכה יקרות. הילדים הבעירו את המדורה, הכינו פיתות, שיחקו, טיפסו על העצים. היה מזג אויר מעולה: קריר בצל עם רוח קלילה, שמש נעימה ועננים לבנים בשמים כחולים. המבוגרים ישבו וקישקשו על ההרחבה, על הקיבוץ, על תזונה וגידול ילדים.
ככה ישבנו לנו כמה שעות נעימות. חשבתי לעצמי... פשוט התגשמות כל החלומות. גן-עדן עלי אדמות.

היום צחי עשה לנו "סדנא" להכנת לבנים מבוץ לצורך הטאבון שיקום במהרה בימינו -אמן!
הילדים עבדו תחת הדרכתו בחפירה ואיסוף האדמה לדליים, סינון דרך רשת, הוספת דשא קצור ומים והכנת הבוץ. אח"כ הכינו לבנים בתוך תבניות שהכינו בעצמם יום קודם לכן מעץ. יצאו לבנים יפיפיות ועכשיו מחכים שיתייבשו. לי לא התחשק להתלכלך היום אז החלטתי שאני אחראית על הקטנים שאם מורידים מהם רגע את העינים הם כבר הורסים משהו. וקיבלתי צ'ופר גם להכין א.צהריים. קפצתי על האופניים לקטוף ירקות מהגינה.. אין דבר שממלא אותי גאווה יותר מלקטוף ירקות מהגינה שלי. בסה"כ אנחנו גרים כאן חודשיים וכבר מפארות את גינתנו חסות גדולות, צנוניות אדומות וכוסברה רעננה. משהו במקום הזה גורם לצמחים לגדול בטרוף! הכנתי קערה ענקית של סלט מהגינה. סיגלית הביאה לחם שרק יצא מהתנור עם זיתים דפוקים. מיכל קנתה לבנה וכל אחד תרם משהו. אכלנו ביחד א.צהריים מפוארת- כל השבט הקטן שלנו שכאן.
עוד יום נפלא שלנו כאן...

ביום חמישי שעבר התאספנו למבצע פסח ראשון ליד חנות היד שנייה של הקהילה שאנו פותחים בקרוב. רועי -מפקד המבצע - העביד אותנו עם טוריות, מעדרים ומגרפות והאמת... היה די "קריעת תחת". קצת יותר מידי קשה פיזית אפילו לעקרות בית עמלות ומטופלות בילדים שכמותינו.
אבל הכייף היה בביחד..
אירגנו תחרות בין הילדים מי אוסף הכי הרבה אשפה מרחבי הקיבוץ. כל ילד או שניים קיבלו שקית נילון (ממוחזרת!) ויצאו לשוטט מסביב בחיפוש אחר אשפה. לאט-לאט הם התחילו להתקבץ ולעבוד בקבוצות. הכי קטנים בני 3.5 והגדולים סביב 10-12 וביחד הם אספו כמות מרשימה של שקיות מפוצצות אשפה. כמובן שכולם זכו בפרס- קרטיב (אורני מקמח מלא:) )... אפילו הקטן שלי (בן שנה וארבע חודשים) עזר... הוא אסף בדלי סיגריות מהבית של השכנים.
מחר יש עוד מבצע. כולם מוזמנים.

כבר מזמן אני חולמת לפתוח חנות יד-שנייה. לא למטרות רווח אלא לשרת את הקהילה שמבקשת למחזר ולצמצם קניות. והנה החלום מתגשם.
אנחנו נפגשים מידי פעם אחה"צ או בבוקר במיבנה של ספריית הילדים הישנה ומסדרות... הילדים משחקים ועושים בלאגן ואנחנו מסדרות את הבגדים על המדפים, ממיינות, מוציאות ספרים מאובקים מארגזים, מקשטות שולחן עם מפה וכלי חרסינה שמישהו מהקיבוץ תרם. .. בהתחלה חשבנו למכור במחירים סימליים... שקל 1, חמישה, עשרה... לא יותר. עכשיו נעמי הציעה שזו תהיה חנות של קח-תן. ובעצם למה לא?
אני מקבלת בזמן האחרון הרבה שיעורים בנתינה וקבלה.
פעם ראשונה בחיי שאני חווה חיים בקהילה שבה הנתינה והקבלה הם לא משהו מאולץ. הם לא ציווי חברתי כמו בקיבוץ שבו גדלתי. וגם לא מפאת הנימוס הפולני שעל ברכיו התחנכתי. פשוט כי זה קורה לבד. פעם אוכלים אצלינו א.צהריים ופעם אנחנו אוכלים אצלם. פעם הילדים שלה משחקים אצלי מהבוקר כל היום ופעם אני זוכה למנוחת צהריים עם הקטן כי הבנות הלכו אליה. פעם היא עוזרת לי ורוחצת אצלי את הכלים ופעם אני שוטפת לה. אנחנו לא מתחשבנות. אנחנו לא בודקות את יחסי הכוחות ביננו. זה פשוט משהו נפלא שקורה כשחיים ביחד.

סיגל אני כותבת לך בבלוג...
זהו.שילמנו.סוף סוף שאסף התרצה ונתן את ה-o.k אני רק עמדתי שם וחכיתי לו שיגיע,להחלטה.חכיתי וחכיתי...כמובן שבין לבין גם המרצתי אותו וניג'סתי לו- והנה בסוף זה קרה.זהו.שילמנו.עכשו אנחנו חלק עכשו התחושה השלמה הזו:אנחנו כאן.
כשהגענו לגור פה בנווה,היינו משפחה יחידה בחינוך הבייתי.עכשו אנחנו 4 משפחות ,הלואי שתגענה עוד.
החיים פה הם כל מה שבקשתי לי לילדים לאסף-זרימה נעימה בין כל המשפחות.בין הילדים נוצרה מין חבורה כזאת, רב גילאית עם מליון אינטרקציות ווריאציות.וגם ביננו הבוגרים. הולכים לפה, יושבים שם ,אוכלים פה שותים שם, בקטנה...
כבר מזמן הגעתי למסקנה שחינוך בייתי צריך להכלל בקהילה של חינוך בייתי(לא וירטואלית)-אמיתית חיה ונושמת.עושים יוצרים והילדים בין לבין עם ובתוך...
השמחה ממלאה אותי.אולי קוראים לזה אושר. טוב לא נגזים-נגיעות של אושר,יציאה מעבדות לחירות,אביב...

סיגליות אהובות. מפנטזת כבר על ההצטרפות לקהילה. תמשיכו לשתף, זה מחזק. מתגעגעת.

פעם בכמה זמן נופל לי אסימון כמו זה שנפל היום...
"את קולטת" אמרתי לעצמי "שיש לך בית כמו שחלמת עליו כבר שנים, במיבנה שהיה גן ילדים... שיש לך גינת ירקות וחצר עם לול תרנגולות כמו שכ"כ הרבה זמן רצית... את קולטת שאת פשוט חיה את כל החלומות שלך?"
והאמת היא שזה די קשה לקלוט את זה. רוב הזמן. אבל מידי פעם נופל אסימון כזה, כאילו איזה פנס נדלק לי מעל הראש ואני מפנימה פנימה את הידיעה שכמה טוב לי כאן.

היום דוב בא לבקר ושיבח אותי על הגינה שלי אז בכלל הרגשתי בעננים. אמרתי לו שזו כמו לקבל צל"ש על חיילות טובה מהרמטכ"ל בכבודו ובעצמו. ואז הוא סיפר שהוא קיבל 3 עיזים ואולי יש מצב שהוא יביא לנו אחת . אז הנה אולי עוד חלום קטן שהולך להתגשם לו .
ולפני כמה ימים היתה אצלנו איזה קרובת משפחה רחוקה שסיפרה לי שהם גרים בקיבוץ עירוני ומחזיקים אוטו משותף. סיפרתי לה שהחלום שלי זה סוס עם עגלה או לפחות אתון עם עגלה. והבעיה זה בעיקר למצוא עגלה. אז היא אמרה שלקרובים שלה בכפר היו פעם כמה עגלות וכירכרות ויש מצב שהיא תארגן לנו משהו.
אני ממשיכה לחכות לניסים ונפלאות...

ביום שישי יש מסיבה ראשונה שלנו כאן. התרוץ: יומולדת לטבע, לילך, אייר ושלם. המיקום: פינת צ'אי (פינת החי בקיבוץ), מוזיקה, ריקודים, ילדים ומבוגרים. מדורה, פוייקה, שתייה וכיבוד. סיגלית אחראית על העוגה.

אני רוצה לספר לכם על השתלשלות העבודה של אסף-אם כבר העלת את עינין העבודה-פידג'ט.
כשבאנו לכאן היינו רק מלאי תקוות וחששות.אסף עזב עבודה טובה במקצוע שאהב עם תנאים טובים.החלטנו שבאים ויהיה מה שיהיה,הרי חיים רק פעם אחת ,לא?ואם רק נחשוש ונחשוש אז נשאר במקום הזה של הפחד וממה בעצם?הפחד מהבלתי ידוע .זה לא שידענו שאין או יש פה פרנסה.הוזנו משמועות.היו שאמרו ככה והיו שאמרו אחרת...כל אחד מנסיונו האישי או מנסיונות של אחרים.אבל אנחנו זה אנחנו-התחושה שלי היתה שאם נרצה נקבל את מה שנרצה.
עזרו לנו פה כמה אנשים טובים על הדרך...
היו ראיונות עבודה טובים והיו כאלה שלא כל-כך.הוצעו משכורות טובות וטובות פחות.אסף עבד בעבודה אחת עונתית של חודש אחד בסך-הכל עם שכר נאה בצידה.חתם אבטלה בלשכה.תוך כדי שמע על עבודה זו או אחרת-הלך לראיון עבודה נוסף,ראה כי טוב והתקבל.
היום חמישה וחצי חודשים אחרי שהגענו אסף מתחיל לעבוד.
עוד לפני שהגענו אסף אמר לי שזה טווח הזמן שיקח לו למצוא עבודה.וכך זה אומנם היה.

תודה סיגלית כאן. מעודד לשמוע.

הטלויזיה שוב יצאה מחיינו ...
להפתעתי ללא שום תרעומת או התנגדות מצד הדור הצעיר. במקום לבהות במסך המטמטם הן פשוט מתחילות לשחק בפליימוביל.
ההבדל עכשיו בין הפעמים הקודמות שבהן הוצאנו את המכשיר הזה מחיינו הוא הסביבה:
לגאיה אין טלויזיה או מחשב בבית
לטבע אין טלויזיה או מחשב בבית
לנו יש רק מחשב עכשיו.
וכולם הולכים לראות טלויזיה אצל סיגלית:)

איזה מסיבה שהיתה לנו אתמול... חבל על הזמן!!
פשוט עמדתי והתבוננתי מסביבי- לא מאמינה שוב איך החלומות שלי הופכים למציאות ועוד בכזאת קלות ובצורה כזו מושלמת.
לילך היתה המפיקה. כל אחד עשה משהו- הביא שולחן, תרם מערכת הגברה, פוייקה, סלט וכד'... וביחד יצאה פשוט הפקה מדהימה!
היו נרות שהאירו את שביל הכניסה, ונרות שתלויים על העיצים. היתה מדורה במרכז הרחבה. היה אוכל פשוט נפלא. היו כלים רב-פעמיים (אקולוגיה או לא?). היו ריקודים. והכי חשוב- היו אנשים נפלאים והמון ילדים.
איזה כייף!!
מזמינה אתכם למסיבה הבאה שאכן בוא תבוא

אני גם חייבת להוסיף על המסיבה של יום שישי.
אתם יודעים, אמא,מטופלת ב-4 ילדים של חינוך בייתי.אחד תינוק.רכב-אין.בן-זוג לחוץ...לאן היא כבר יכולה לצאת לה לבלות בערבי האביב הנעימים?
והנה פתאום מסיבה אקולוגית כזאת,מתחשבת כזאת.אוכל אמיתי.בשעה נוחה.קרוב לבית.עם חברה טובה.מוסיקה טובה.מקום להשכיב את הנרדמים...באמת חבל על הזמן.אז ביליתי-ועוד איך...

הסיבה היחידה שבגללה אני כותבת בבלוג הזה היא לעניין עוד משפחות בחינוך ביתי שתצטרפנה אלינו-זהו.

הי חברות, זאת לילך קופצת לביקור.
גם צחי, טבע ואני חלק מהשבט המדהים הזה, כבר חודשיים כאן וטוב לנו ברמות מדהימות.
7 שנים גרנו בהודות נעים בין גואה וההרים עד שנמאס מלזוז והצורך לאדמה היה חזק ואיך שהוא הגענו הנה.
ארגנו לנו בית יפיפה עם גינה, הפסיפלורה והדלעות כבר בדרך לכסות לנו את הגג לקראת הקיץ.
לי כבר היתחילו מפורים מופעי אש וסדנאות ג'אגלינג בסביבה ובקושי התחלתי עם פירסום, מכרתי קצת בגדים לחברים והברכה והשפע בדרך.
אני מכורה לטיולי אופניים בנוף המטריף הזה וחושבת להתחיל לארגן טיולי אופניים כפרנסה.
צחי סיים קורס מצילים והולך להיות המציל של נווה איתן, משפץ לסיגלית ומתחיל פרויקט בניה בבוץ עם חברים מההרחבה.
טבע עף, משוגע על החברים שלו ונהנה מכל רגע,כל היום על האופניים מבית לבית.
תודה לאל, האושר עוטף אותנו ותחושת ההגשמה חזקה מאוד.
בקשר לחום, זאת ישראל כאן, שנה שעברה בקיץ היינו במרכז ואחרי 3 לילות בלי שינה מרוב חום ברחנו לאנגליה לחודשיים, חם בכל מקום
וחשבון חשמל משלמים בכל מקום, אז מה זה משנה איפה.
אנחנו מברכים ומודים ליקום על המתנה שקיבלנו, על הקהילה הזאת שכל מה שאנו צריכים לתת בה זה את עצמנו באמת וביופי שלנו.
וכמה שאנו נותנים לא מתקרב למה שאנחנו מקבלים.
תקראו לזה שויץ או איך שבא לכם אנחנו קוראים לזה אושר.

חג שמח לכולם!
ביום חמישי הבא, ה-15.5 בשעה 18:30 בחד"א של נווה איתן הרצאה של אדריכל יודן רופא (ארכיטקט ומתכנן ערים). נושא:
הדפוסים של כריסטופר אלכסנדר - תכנון ובניה באופן שמקדם אקולוגיה אנושית וסביבתית.
עוד על הדפוסים אפשר לקרוא פה:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... 1%F0%E3%F8
(בעברית)
או פה
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... A%E9%E7%E4


ובאנגלית:
http://www.ahartman.com/apl/set.htm


כדאי ומומלץ להזמין את כל מי שזה יכול לעניין אותו

הערב יצאנו כל המשפחה לבושים לבן וחג, צועדים לעבר הדשא שמול בית העם. מסביבנו אנשים זורמים לאותו הכיוון, מי ברגל ומי על אופניים. השמש שלחה אור אחרון לפני שקיעה ואני התרגשתי.. חג ראשון שלנו כאן על באמת. חג עצמאות ראשון שאני חוגגת מחוץ לבית שהיה ביתי כל חיי. חג עצמאות גם בשבילי, לא רק למדינה. הטקס היה נחמד. הדלקנו משואה כקבוצה, חברי ההרחבה עם הילדים ודויד קרא קטע בשם כולנו. בסיום מחאו לנו כפיים בקהל והיתה לי תחושה שאנשים מתרגשים לקראתינו. שמחים בבואנו ובנוחכותנו במקום. אחרי הטקס היה מזנון חופשי לכולם- בשר על האש, סלטים, קינוחים, שתייה ... כיד המלך. כמובן שהיו גם זיקוקים. אבל מעבר לפרטים הטכניים בעיקר הרגשתי חלק מקהילה. הפעם לא רק הקהילה הקטנה שלנו- השבט, כמו שאני קוראת לה. אלא חלק ממשהו קצת יותר גדול. עדיין לא ממש מחוברים לחברי הקיבוץ וגם יש לא מעט חיכוכים אבל הערב היתה תחושה טובה של יחד. לי בכל אופן.
אנחנו לומדים להכיר את האנשים. הם מתחילים לראות אותנו כחלק מהנוף האנושי של המקום. הסתגלות. הסתכלות.
אחרי שכולם התפזרו מהארוע הגברים של השבט ישבו לקפה וסיגריה אצלינו במרפסת. דיברו על דברים שגברים מדברים (איזה שיעמום...).
חשבתי לעצמי, מקשיבה מהצד: איזה יופי איך שהם לומדים להכיר אחד את השני.
כמו שאנחנו לאט לאט מכירות, מתקרבות, מדברות...

היום שוב היה לנו אחה"צ נפלא בזולה של דובי ועופרה...
היה מזג אויר פשוט מעולה- רוח נעימה ושמש. העיצים הגדולים נותנים צל, מקום לתלות ערסל ולהשעין סולם עץ קטן וזהו... יותר מזה הילדים לא צריכים כלום. הם אספו ענפים גדולים ובנו מהם מעין אוהל אינדיאני, עליו הניחו שמיכה צבעונית ובתוכו פרשו שטיח קטן. גרפו את העלים מסביב ויצרו שביל כניסה לאוהל וסימנו אותו עם אבנים משני צדדיו. יצא ממש מרהיב. אח"כ הגדולים התנדנדו בערסל ואורי עלה וטיפס בסולם ומשם לעץ בשביל לקפוץ ושוב לעשות את אותו המסלול פעם אחר פעם. פתאום לדובי התחשק לשחק מטקות (מי אמר שצריך חוף ים בשביל זה?) אז קפצתי על אופניים להביא והתחיל טורניר מטקות. אח"כ הם לקחו אופניים עם גלגלי עזר ועשו מהם כמו אופני כושר שנוסעות במקום. אחר עוד קצת זמן האופני כושר הפכו להיות מפעל לעיבוד אדמה ששופכים אדמה והגלגל האחורי מעיף את הליכלוך ונשאר עפר נקי.
בקיצור ככה הם העסיקו את עצמם כל אחה"צ.
היה לי ממש משעמם באיזשהו שלב.
מזל שדובי הזמין אותי למשחק מטקות...

איזו התרגשות!
תינוקת ראשונה בלידת בית בנווה איתן!
ברכות לכל המשפחה והרבה שמחה:)

היום שוב אכלנו צהריים ביחד... אני כ"כ נהנית מזה... בעיקר בגלל שאני לא ממש נהנית להכין אוכל ומאוד נהנית לאכול. בעיקר אוכל שמישהו אחר הכין. אחד הקשיים הגדולים שלי בחינוך ביתי הוא לא ההתמודדות עם הילדים אלא ניהול משק הבית- קניות, בישולים, כלים וכד'.
וכשאוכלים ביחד- כמו בשבט- לא צריך להתאמץ.. כל אחד עושה קצת וביחד יש הרבה. ויש הרבה כ"כ טעים עם המון טעמים שונים ומיוחדים. כמובן שחוץ מהאוכל יש גם את החברה שעליה אני מברכת ושמחה תמיד. הילדים משחקים ואנחנו מקשקשים על דא ועל הא. היום דיברנו על ברית מילה. למה כן למה לא... כייף לדבר עם אנשים שהם בראש שלך. כולנו כ"כ רגילים להיות תמיד החריגים בכל מקום: המוזרים שיולדים בבית, שאוכלים אוכל מוזר, שלא עושים ברית מילה, שלא מחסנים את הילדים... פתאום אנחנו נורמלים. איזו הקלה.

אתמול התכנסנו לארוחת ערב משותפת סביב המדורה.
הסתכלתי על האנשים.לא עם כולם אני בקשר הדוק ולא כולם מבקרים אצלי תדיר(או אני אצלם...) אבל כולם אנשים כלבבי וזה מה שעושה את ההבדל.
האופק שלי הוא קהילת חינוך ביתי אקולוגית.ליצור משהו חדש שאין כדוגמתו,שמתאים לאנשים ולסביבה.

בדיוק גם אני רציתי לכתוב על א. הערב שהיתה אתמול...
סתם התארגנו ביחד, פתאום הגיעו גם כמה משפחות שלא גרות עדיין בקיבוץ. פתאום הגיעו גם הרווקים והזוגות שעדיין בלי ילדים שקצת פחות מעורבבים איתנו ביומיום... בקיצור- כמעט כולם היו שם. יושבים סביב המדורה, אוכלים, מדברים, הילדים משחקים... כל כך בנאלי מצד אחד ומצד שני כ"כ לא מובן מאליו בחברה המרוחקת והמנותקת של זמננו.
ואז הגיעה האמא הטרייה עם מיקה בת היומיים על הידיים והצטרפה אלינו. דנה קפצה להביא בקבוק יין מהדירה שלהם ועשינו הרמת כוסית חגיגית עם כל הנוכחים.
לחיים.
למיקה.
לכולנו.

שיהיה הרבה מזל טוב ובהצלחה. למיקה ולכולכם

http://www.youtube.com/watch?v=[po]tmt Z503KLM[/po]

http://www.youtube.com/watch?v=[po]tmt Z503KLM[/po]
גדול!
מי מצא את זה?
ניסינו לזהות את הבית ילדים שאנחנו גרים בו אבל הצלחנו רק את הבית של סיגלית

_גדול!
מי מצא את זה?_

אחותי מצאה את זה ביו-טיוב.
אח"כ זה הועבר לתפוצת נאט"ו במיילים של הקיבוץ.

רעיון לאחד המפגשים הבאים-vision circle מעגל חזונות. שכל אחד יספר על החלום, חזון שלו לגבי הקהילה, את התסריט הורוד שלו לגבי העתיד.
נורא מרגש אותי כל שיתוף הפעולה בין הח'ברה ברמה הפרקטית ואולי מעגל כזה יפגיש אותנו בעוד כמה נקודות, ויביא אותנו לעוד פרויקטים משותפים.

הי פלונית האמת הפחד היחידי שלי הוא הקהילה הקטנה
אני בהחלט מבינה אותך... כמה זה קטנה בשבילך? אני שואלת באמת כי אני באה מקיבוץ גדול שבו חוויתי הרבה יותר קושי מהבחינה הזו מאשר כאן- קיבוץ קטנטן. אז מה את אומרת בעצם שאת רוצה לחיות בעיר? בישוב קהילתי? לא ברור לי... נראה לי שהגודל לא משנה אלא הקירבה בין האנשים. וכשאנשים קרובים אז יש חיכוכים אבל יש גם המון דברים טובים. כמו תמיד אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע. אני באופן אישי לא מפחדת מהתמודדויות עם אנשים ורואה אותם כהזדמנויות ללמידה והתפתחות שלי עם כל הקושי שבכך. לעומת זו לא הייתי רוצה לחיות בקהילה כמו שתיארת מחברתך כי זה כבר אופי של קהילה בלי קשר לגודל שלה. נשמע לי כקהילה קטנונית וביקורתית .. מה שאני חווה מהקהילה שלנו זה המון פתיחות וקבלה של השונות בכל אחת ואחד מאיתנו. המון הכלה, נתינה וקבלה. דברים שאף פעם לא חוויתי כך עם אנשים. את מוזמנת לבוא ולחוש בעצמך מה את מרגישה כאן עם האנשים.



יש חיכוכים אבל יש גם המון דברים טובים. כמו תמיד אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע. אני באופן אישי לא מפחדת מהתמודדויות עם אנשים ורואה אותם כהזדמנויות ללמידה והתפתחות שלי עם כל הקושי שבכך.

מסכימה מאוד, וחשוב לזכור שאי אפשר באמת לברוח מההתמודדויות האלו- גם בבניין בעיר או בישוב קהילתי יש שכנים.
לפחות בקהילה קטנה יש גם את הטוב- הקירבה, החזון המשותף, ההתפתחות המשותפת.
אני חיה בקהילה קטנה, בעלת וותק גדול יותר מזו שלכם, ויכולה להעיד שקהילה היא כמו אדם- היא מתפתחת, מתבגרת, הקשיים והמשברים הם בהחלט חלק מהעניין.
ובכל זאת, זה כנראה לא מתאים לכל אחד .

אני חושבת הרבה על ה"גן-בית ספר" שלי... זה שנכתב כאן למעלה בדף לפני כ"כ הרבה זמן וממשיך להדהד במחשבותיי הרבה לפני והרבה אחרי. כ"כ הרבה זמן אני חולמת אותו עד לפרטים הקטנים של התפריט וסדר היום וכל השאר. ומאז שעברנו לכאן פתאום החלום החל להתערער ואני התחלתי ללמוד מחדש את הצרכים והרצונות שלי ושל ילדיי. הרבה עזרו גם השיחות עם סיגלית שמתנגדת וגם קצת שיכנעה אותי לפעמים שכדאי לרדת מזה. ואולי באמת לא צריך שום מסגרת? אולי מה שיש לנו כאן עכשיו זה הכי טוב ונכון לנו?
מה שדחף אותי להגשמת החזון הזה היא קודם כל העובדה שאני חולמת את זה כבר כ"כ הרבה זמן שקשה לשחרר את זה ברגע. ופתאום עכשיו אני חושבת בעצם למה לא לשחרר?
אח"כ היה לי את הטיעון של הקהילה שאני רוצה להביא לכאן שלא כולם בחינוך ביתי ואולי כדאי ליצור מערכת שתשרת גם הורים עובדים וילדים שחייבים מסגרת. ואיכשהו עכשיו נראה לי שזה פשוט לא הולך ביחד . הצרכים והרצונות של הורי חינוך ביתי והורים "רגילים" הם כ"כ שונים שקשה לגשר על הפער. זה גם משיחות ועדויות של מי שחווה על בשרו מערכות שמשתפות חינוך ביתי וחינוך מסורתי (סטייל מייתר). ומה שנשאר בסופו של דבר זה הנושא של לספק יותר תכנים ועניין לביתי הבכורה (בת 8 עוד מעט) ולשאר הגדולים שיש כאן , אבל גם ליותר קטנים בגילאי 4-5. אז חשבתי לעצמי שבאמת אפשר כמו שסיגלית הציעה שכל פעם מישהו אחר עושה להם מעין שיעור (סיגלית בטח מתמוגגת מנחת עכשיו...). כמו שבל"ג בעומר היא עשתה איתם קשתות וחיצים (יפיפים דרך אגב) ואח"כ הם עשו תחרויות קליעה למטרה וכל מיני. וזה חוץ מהמדורה+א.ערב משותפת שעשינו יחדיו. וצחי עשה לנו את הסדנא לבנייה בבוץ. ודובי יום אחד "הפעיל" אותם כל אחה"צ בבניית מחנה אינדיאני ועוד כל מיני דברים בפינה שיש להם ליד הבית. וסיגלית ואני הכנו איתם צהריים אחד ארוחה של פלאפלים, פיתות וסלטים מעשה ידינו (יצא מעולה!)... וזה הכל קורה מעצמו, בלי תיכנון, בלי מסגרת, בלי זמנים מוגדרים מראש... פשוט מתהווה... פשוט מקסים. ואם אני כ"כ רוצה לעשות איתם משהו אני לא צריכה בשביל זה מיבנה או סדר יום או מיסגרת. פשוט לעשות. נראה לי גם שעוד מעט כשתאיר תצטרף לחבורה יהיה יותר קל לסחוף אותם לעשייה משותפת כי תאיר היא מאוד משתפת פעולה וגם מאוד סוחפת איתה את כל השאר. נכון מיכל? אז החלטתי שמחר אני מזמינה את כולם אלינו לחצר ליצירה בעיסת נייר. יש לי מלא ניירות להיפטר מהם. אני מתלבטת איך לעשות- אם לתת להם לקרוע את הניירות לעיסה או לעשות את זה עם ניירות שלמים. מורה לאמנות אלק.
בקיצור- אני נותנת צ'אנס למה שיש לנו עכשיו כמו שהוא. בלי לשנות ולכפות על זה את החלומות שהיו לי ואולי כבר לא רלוונטים. וחוץ מזה שהכי כייף זה שאחרים מגשימים לי את החלומות... כי יש לי יותר מידי מכדי שאצליח להגשים את כולם בעצמי. כמו שלמשל חשבתי שיהיה גדול להקים קואופרטיב אורגני והנה דובי מתחיל להביא לנו ירקות אורגניים מהחממה במלכישוע. וחשבתי שיהיה אדיר שיהיה לנו "פאב אקולוגי" בלי מיבנה, בלי ריצפה, בלי תאורה- סתם פינה עם צל של עץ, אדמה, מדורה ומקום לשבת, לדבר, לשתות. והנה מסתבר שדנה וכפיר כבר חשבו בדיוק על אותו רעיון וכבר מצאו מקום נחמד לזה ואפילו כבר סגרו עם המרכז משק ויש אישור. והיופי הוא שהם חושבים בדיוק על מה שאני חשבתי בלי שבכלל דיברנו על זה . אז אולי גם הגן-בית ספר הזה ייקרה בלעדיי. אני משחררת.
יש הקלה.

תאיר היא מאוד משתפת פעולה וגם מאוד סוחפת איתה את כל השאר. נכון מיכל?
זה נכון, והיא גם נהנית להיות אחראית ו"להפעיל" את הקטנים ממנה.
א-ב-ל אל תשכחי שהיא על סף גיל ההתבגרות, כך שיש לה גם צרכים אחרים משלה. אבל אני מאמינה שיהיה איזון
ומתפללת שתבוא עוד משפחה עם ילדה בגילה...

סיגל-טוב לקרוא,ואני בהחלט מתמוגגת ...
אבל זו החלטה שלך ובאיזשהו מקום גם אני כבר שחררתי את העינין הזה...
ואולי בזכות זה הכל השתחרר...
השתחררנו...

רק רגע,רק רגע,מה אנחנו מתקשקשות בזוטות-את הכתבה ב"הדף הירוק" כבר ראיתם...

http://www.kibbutz.org.il/welcome.htm?p ... [po]080522 nene eitan[/po].htm

אתמול עשינו סדנת יצירה כמו שרציתי אצלינו על הדשא. קיבלנו תרומה יפה של צבע ידיים מדבורה, לי יש מלא ניירות גדולים ואיכשהו כל הילדים התאספו והגיעו וחגגו עם צבעים. ממש היה יפה לראות אותם נהנים ומתעסקים עם זה הרבה זמן ואני רק התעייפתי בסופו של עניין כי אורי של (בן שנה וחצי) לא גילה בזה שום עניין.
היום או מחר עיסת נייר כמו שהבטחתי.

היום יצאתי לגינה שבצד המערבי של הבית אחרי כמה ימים שלא הסתכלתי עליה ופשוט נגנבתי! חצילים ענקיים, עגבניות מאדימות, כרוב סגול וכרובית ענקית. אפילו מלפפון אחד! כולי התרגשות מהעניין כי זו פעם ראשונה שככה מצליח לי עם גינת ירקות. מיד הוצאתי מהארון סלסלת קש והכנתי טנא לחג הביכורים...
ושוב... אני יודעת שאולי יש אנשים שזה קצת מנג'ס להם אבל אני פשוט מתמוגגת מאיך כ"כ הרבה חלומות התגשמו ומתגשמים לי כאן במקום הזה:
שנים חלמתי על גינת ירקות ולול תרנגולות. חלום די טריוויאלי אבל איכשהו הוא אף פעם לא הצליח להתגשם.
עכשיו כל הבית שלנו מוקף בגינות ירק וממזרח סגרנו חצר פנימית שיש בה גם גינת ירקות וגם לול לתרנגולות. בבוקר אני מוציאה אותן מהכלוב והן משוטטות חופשיות וחמודות בגינה, אוכלות מזיקים וגם קצת מהחסה והסלק.
הרבה זמן חלמתי לפתוח חנות יד שנייה. תמיד היו לי מחסנים מלאים בבגדים שקיבלתי ומישחקים וכל מיני דברים לתינוקות וילדים ששמרתי ואגרתי לכשתהיה לי החנות הזו.
והנה כאן בלי בעייה זה פשוט נהייה! חנות קטנה, צנועה ומלאה כל טוב לשרות הקהילה. החלטתי להיגמל מנוהג המחסנים שירשתי מאבא שלי. אני משחררת הכל ויודעת שכשאצטרך אקבל בחזרה.
המון זמן חלמתי לגור במקום שטוח שבו התזוזה ממקום למקום היא עם אופניים. בעין חרוד כולם עם טוסטוסים וקלאב קאר מעלים עשן אגזוזים ומרעישים.
ופה... שקט ושלווה... דיווש קצר בפדאלים והנה כבר הגענו ליעד.
המון זמן חלמתי עם אישי לחיים לגור במיבנה של גן ילדים. ניסינו בכל מיני מקומות ולא הצליח.
כאן יש לנו בדיוק את החלום שרצינו עם הסלון הגדול שהיה חדר האוכל של הגן והחדרים הענקיים ששימשו לשינה... אני ממש אוהבת את הבית הזה למרות שהוא רעוע וישן.
המון זמן חלמתי על קהילה כזו... על אנשים בראש שלנו, שלא נרגיש תמיד המוזרים שמגדלים את הילדים בבית ובלי טיטולים ואוכלים אוכל מוזר וכד'. חלמתי על חברים לילדים שלי שלא תלויי מיסגרת חינוכית כפוייה. וכאן פשוט יש לנו את האנשים האלו... את החברים. וכולם מוזרים כמונו (פחות או יותר) וזה כ"כ חדש לי להיות נורמלית. להיות כמו כולם. מעין הקלה...

החזון של הקהילה המתגבשת והריכוז של משפחות בחינוך ביתי כבשו את לבנו.
באנו לבקר כמה פעמים ואפילו ישנו באוהל בשטח ליד ההרחבה כדי לקבל את ה'וויבים' של המקום.

יש לנו הרבה מחשבות, בעד ונגד הצטרפות וההתלבטות קשה.

הנה מספר שאלות שעלו:
כשישנו בשטח הבנו שכל האזור חקלאי מאד ומרוסס מאד והפריע לנו הזיהום (ממטוסי ריסוס, ומריסוס שטח). היה קשה לראות גם שלא נותרו כמעט פינות טבעיות מקוריות באזור, האדמה מרוצפת שדות גב אל גב.
כיצד נגדל אורגני אם הכל מרוסס סביבנו?
האם נוכל לגדל עצי פרי במים מלוחים? מספר ימי הגשם קטן מאד באזור, האם זה אקולוגי ליצור חקלאות באזור התלוי רק בחקלאות שלחין?

חיי קהילה אינם משהו שגדלנו איתו, האם נצליח להשתלב? האם אצליח לשחרר את השליטה שלי על התזונה בבית (אנחנו אוכלים אחרת, לדוגמה, בלי סוכר, גם לא סוכר חום, בלי קמח, הרבה אוכל חי, מעט מבושל). ברור לי שלא אוכל לשלוט על התזונה של הילדים ברגע שנחיה בקהילה...

מצד שני, חיי קהילה הם הרבה יותר נכונים לדעתי מאשר חיי הבדידות בעיר. אני מוכנה לעשות הרבה כדי שזה יצליח. חשוב לי לחיות קרוב יותר למזון שאני אוכלת, ולגדלו בעצמי...



ברור לנו שלא נצליח להחליט בשלט רחוק וביקורים אינם מספיקים כדי לענות על השאלות.
לכן אנחנו מגיעים לגור בשכירות מתחילת יולי למשך חודשיים לפחות!!

סיגל ולילך כבר יודעות, אנחנו מחפשים דירה זולה זולה בקיבוץ (כי אנחנו עדיין משלמים שכ"ד גם בירושלים) וגם כי לא תהיה לנו הכנסה במשך החדשים האלה.

במקביל אנחנו מחפשים עבודה זמנית לירמי, אם תשמעו אז תגידו.
ירמי מתכנן לבדוק אפשרויות עבודה במועצה האזורית או בעיריית בית שאן בתחום פיתוח בר-קיימא. חושב גם על יוזמות שיתוף פעולה עם ירדן.


להתראות בקרוב!!

וואוו! חניתה, זה מרגש!
תגיעו ממש ביחד איתנו... איזה כיף לדעת שלא נהיה ה"חדשים" היחידים.
ממש נשמח להכיר!

ומשהו לגבי זה
אנחנו אוכלים אחרת, לדוגמה, בלי סוכר, גם לא סוכר חום, בלי קמח, הרבה אוכל חי, מעט מבושל
גם אנחנו אוכלים אחרת, אחרת מהמשפחה של סיגל (שכל הזמן יורדת עלי) ואחרת מהמשפחה של לילך... איכשהו, לומדים להסתדר.
אני מאמינה שדווקא השחרור של השליטה מאפשר (בעיקר לילדים) להפנים יותר בקלות את הכללים של התזונה שאת מעדיפה וליישם אותם גם מחוץ לבית.

אנחנו תקופה ארוכה אכלנו כמעט בלי פחמימות בכלל (ז"א בלי קמח, בלי סוכר, בלי תירס ומוצריו ומעט מאוד מוצרי חלב ובטח עוד כמה דברים ששכחתי)
הסתדרנו יופי בארועים כאלה של ארוחות משותפות מחוץ לבית, אז אני מאמינה שגם אתם תוכלו.

<עכשיו הציפיה לזמן שיעבור נהיתה עוד יותר קשה>

הי חניתה.
השאלות שלך בהחלט מהותיות.והמעשה אמיץ.אנחנו איתכם ,מחכה לכם.סגלית.

גם אנחנו עוברים דירה...פה בתוך הקיבוץ.מכוון שאנו המשפחה בעלת מספר הנפשות הרב ביותר כרגע-בקהילה שלנו(4 ילדים+2 הורים)גם אנחנו מקבלים בית ילדים לשעבר...מפנטזת עליו כבר הרבה זמן.
רק עכשיו סדרו לדייריו הקודמים דירות חלופיות.ואנו יצאנו למסע השיפוץ והשינויים הקלים (שבירת קיר)כדי להתאים את המבנה להוריקן שהולך להתנחל אצלו...
אבל עזבו את הבית-העץ העץ הוא העינין. עץ פיקוס קטלני צומח שם בחצר במלוא אונו מיסתעף לו לכל הכיוונים ואני כבר מדמיינת את הזולה הפראית שהולכת להתנחל שם.
גם מקום לגינת ירק יש בצד הבית וברז השקיה ממש לידה רק מחכה כבר לגאולה...
ומאחור בין שני עצי פיקוס נוספים מקום אידיאלי לעז נחמדת וכמה תרנגולות קו.קו.קו...
איזה כיף חיים.

סיגל (שכל הזמן יורדת עלי סליחה. לא זו היתה כוונתי. פשוט היתה לי מחשבה עליכם שאתם אוכלים ככה וככה ואז הסתבר שאתם אוכלים אחרת.. לא ממש ירידות כמו תהיות ושאלות. סה"כ כולנו פה לא אוכלים בדיוק אותו הדבר אבל שותפים לחשיבה על חשיבות התזונה שלנו. אני דווקא מאוד בכיוון של מה שכתבת חניתה (מה שנקרא אוכלי חי) אבל עדיין לא מצליחה ליישם לא בעצמי ולא עם הילדים. אנסה לענות לך על כמה שאלות:


כיצד נגדל אורגני אם הכל מרוסס סביבנו?
על זה כבר עניתי לך בע"פ אבל בכ"ז בשביל הקוראים כאן- מרכז המשק אמר שישמח להקיף אותנו במעטפת אורגנית ושיש על מה לדבר... למצוא גידולים שזול יותר או משתלם יותר לגדל אורגני. סה"כ בתוך הקיבוץ (ובטח בישובים אחרים גם) יש ריסוסים של הנוי נגד עשבייה ובעיר יש את הזיהום אויר של המכוניות... העולם שלנו הוא לא מושלם. זה בטוח.

האם נצליח להשתלב?
לדעתי כבר השתלבתם.(-:

האם נוכל לגדל עצי פרי במים מלוחים?
אני רואה שאנחנו "מייצרים" המון מים טובים להשקיה מהמקלחות שלנו ושטיפת הכלים והכביסה. אני די בונה על זה וקצת על מי הגשמים (דווקא ירדו פה לא מעט יחסית לשנת בצורת)

סליחה
הכל ברוח טובה, גם אם נעלבתי זה היה לשניה ונשכח.

עניין התזונה שלנו מאוד מורכב ולפעמים גם כואב, כי עשינו שינוי מאוד מהותי והיה לנו מאוד טוב איתו אבל כשאנחנו נשברנו (את השבר הגדול שלנו) נשברו גם הרבה דברים אחרים... וזה כמעט הדבר האחרון שבו אנחנו ממש רוצים לחזור אחורה ולא ממש מצליחים (כמעט כל השינויים שחלו בנו מאז הם מבורכים, חוץ מכמה...)

מרכז המשק אמר שישמח להקיף אותנו במעטפת אורגנית ושיש על מה לדבר

נכנסת שוב לשתף בחוויה מיוחדת שהיתה לנו היום:
כבר הרבה זמן חשבנו ליצור שיתוף פעולה עם הקשישים ב"ביתנו"=הבית הסיעודי בנווה איתן. ניסינו להצטרף לפעילות אחת שפיטר עושה להם עם מוזיקה ולא ממש הצליח. ואז חשבנו על רעיון אחר- להביא איתנו משחקי שולחן, קלפים, פאזלים וכד' ופשוט לבוא לשחק איתם ואצלם כשחם מידי להיות בחוץ. אז היום היתה הפעם הראשונה שבאנו והיה פשוט מעולה. הקשישים היו מאושרים מהרעש והחיים שהכנסנו לביתנו עם המולת הילדים שלנו. והילדים ממש נהנו וביקשו לבוא שוב מיד. ניצן לימדה את שרה חתחתול ומעגל ואח"כ הם שיחקו כולם ביחד רמיקוב. אני ניסיתי להשתלט על ה"מחבלים" הקטנטנים והבנות בגילאי 4 עבדו עם פלסטלינה וצביעות של הקשישים. חבל שלא היתה לנו מצלמה!
אז קבענו שכל חמישי ב10 אנחנו באים אליהם לשחק יחדיו.
במקביל פתחנו "סדנא" של עיסת נייר אחה"צ. עכשיו אנחנו יוצרים קערות. וגם יום אחד הכנו נייר ממוחזר מהניירות שצבענו בצבעי ידיים. בקיצור- בית הספר שלנו קורם עור וגידים ומתהווה יום יום שעה שעה.
עכשיו הקטן נירדם למנוחת צהריים. האמצעית הלכה לחבר ואת הגדולה הזמינו להקרנה חגיגית של מרי פופינס אצל הג'ינג'ים. ושוב אני נותרת לבדי עם עצמי ומברכת על זמן שקט למנוחה, לכתיבה וקריאה... משהו שהיה בגדר בלתי אפשרי כמעט לפני שעברנו לכאן. והנה עכשיו זה קורה כמעט על בסיס יומיומי ובאופן בלתי מתוכנן. החיים יפים...

כבר הרבה זמן חשבנו ליצור שיתוף פעולה עם הקשישים ב"ביתנו"=הבית הסיעודי בנווה איתן.
סיגל, מרגש לקרוא! מזמן חשבתי שהדבר שהקשישים הכי צריכים זה נוכחות של ילדים. שאין שום סיבה להפרדה הזו (כמו הפרדה של ילדים לגנים וזקנים לבתי קשישים והורים לעבודה. שומדבר טבעי). והנסיון שלכם מוכיח שיותר מכך- רק טוב צומח מזה- מתרגשת!

מוסיפה את מה שכתבתי לעלון הקיבוץ בנוגע לפעילות ב"ביתנו":
אקולוגיה

בשבילי המילה אקולוגיה חורגת אל מעבר להתחשבות בסביבה הטיבעית- אדמה, אויר, מים, עצים, חיות וכד'. היא מכילה בתוכה גם התחשבות בסביבה האנושית. וכמו שמי המטפח לעצמו גינת ירק לומד עד מהרה כי הגיוון חיוני לבריאות הצמחים- כך גם בנוגע לחברה האנושית. בגן ירק, ע"פ הגישה האקולוגית, יש לגדל מגוון של צמחים המקיימים בינהם קישרי גומלין ומונעים בכך מחלות. צמחי תבלין וצמחי נוי לצד ירקות יהיו רגישים פחות למזיקים ומחלות מאשר שדה שלם שבו גדלות רק עגבניות או רק פלפלים.
כאשר מדובר בבני אנוש מאמינה אני כי נכון לאנשים לחיות יחדיו ללא הפרדה שרירותית ע"פ גילאים. אני (ואימהות אחרות כמותי) מיישמת זאת בחינוך ילדיי בבית בכך שהם אינם מופרדים לפעוטון, גן ובית-ספר. ואני משתדלת לחשוף אותם (ואת עצמי כמובן) לחברת אנשים בגילאים שונים ומגוונים.
הקירבה של בית מגורי למועדון הנעורים מאפשרת לי ולילדי אינטראקציה משותפת עם בני הנוער. כמו למשל שלפני כמה ימים הזמנו אותם להצטרף אלינו לארוחת ערב סביב המדורה והם מצידם הזמינו אותנו להצטרף למשחק כדורעף משעשע על הדשא שממול לבית.
אבל מה עושים עם אוכלוסייה מסוגרת יותר כמו הקשישים?
מאז הגיענו לנווה-איתן חשבנו על דרכים ליצור קשר עם תושבי "ביתנו". ניסינו להצטרף לקבלת השבת של פיטר בשישי בבוקר אך הניסיון לא היה מוצלח (למרות מאמציו של פיטר הראויים להוקרה!). והנה השבוע עלה במוחנו רעיון חדש והיישום היה מוצלח יותר מהציפיות:
בבוקר חמישי התייצבנו עם כל ילדי החינוך הביתי שמתגוררים בקיבוץ ב"ביתנו". בתיאום עם מרגרט נערכו השולחנות למשחקי שולחן ויצירה. בילינו יחד שעה קסומה שבה הרגישו כל הנוכחים ביופי של השילוב המוצלח בין הילדים בני הגילאים השונים, האימהות והקשישים. שרה ניצחה את הילדים הגדולים במשחקי קלפים ורמיקוב, הקטנות מילאו דפי צביעה ועבדו בפלסטלינה עם מלה וסיגלית שוחחה עם שלמה וציפורה ואני השתדלתי להשתלט על הפעוטות שעשו רעש ובלאגן. "ביתנו" התמלא המולת ילדים ושמחת חיים ונראה לי שכל הנוכחים היו נרגשים מהמפגש המשותף. או כמו שאמרה מרגרט: "חבל שאין לנו מצלמה..."
כשיצאנו אמרה לי ביתי הבכורה: "אמא, היה כל כך כייף! מתי נבוא שוב פעם?".
אני מזמינה גם את אלו שמבין הקשישים שאינם מדיירי "ביתנו" להצטרף אלינו למפגש קבוע בבוקר חמישי ולהנות.

כתבה על 080522]השבט החדש בנווה איתן nene eitan[/po].htm
בדף הירוק, עיתון של התנועה הקיבוצית

בוקר טוב! כייף לקרוא את מה שכתוב כאן וגם מידע על הזיהום , שלא ידעתי שיש בכלל, וכל התשובות. בקיצור שמחה שעברתיי בסביבה.
שבועות עבר והיה שמח לראות את המשפחות של החברים, להעביר ביחד את הערב ואת יום החג בבריכה, אמנם הכרתי רק מעט יותר אנשים שקשורים לקיבוץ, אבל לאט לאט נכיר יותר. אז בקרוב מגיע גל של חדשים, איזה כייף יהיה יותר שמח.
משום מה עם תחילת הקיץ נפלה על צחי ועליי תחושת-החיים האמיתיים מתחילים עכשיו- 3 חודשים היינו בהיי היסטרי, עכשיו צחי התחיל את עונת הרחצה- מציל בבריכה כאן ואני מחכה שיגיעו הזמנות לסדנאות והופעות, טלפונים ויחצון הם ממש לא הצד החזק שלי, אפילו פרסום באינטרנט זה סינית בשבילי אז אני מקווה שמה שעשיתי עד היום יספיק לגלגל אותי הלאה.
מי שבסביבה אז היום בערב בסיפריה אני רוקדת עם אש כחלק מערב לילדים שאירגנו מהמועצה.
אני מאחלת לכולנו עתיד ורוד ומתוק ושכל החלומות ימשיכו להתגשם.

כנראה שבאותו יום שישי אח"הצ תהיה מסיבת בריכה ביחד עם הנעורים, אז תביאו בגדי ים ומצב רוח של מסיבה.

שיתוף קטן אישי:
היה פה דיון למעלה על נתינה וקבלה וכד' שבו הודתי קבל עם ועדה שדי קשה לי עם נתינה. והיום היתה לי חוויה מאוד מיוחדת בהקשר זה. קמנו מאוד מוקדם הודות לשרותי ההשכמה של הקטן בילדים. בחמש לפנות בוקר כבר אכלנו א.בוקר. בקיצור- אני הסתובבתי כל היום מעוכה ועצבנית. כיור מלא כלים שאין לי כוח לשטוף, ילדים שאין לי סבלנות להכיל וכד'...
ואז הלכנו לבקר את עופרה (שילדה לפני כמה שבועות) וקצת דיברנו על הקשיים שלאחר הלידה ומאוד רציתי לעזור. התנפלתי לה על הכיור ושטפתי את הכלים שהיו שם ומרוב התלהבות ביקשתי להמשיך בקיפול כביסה ונענתי בחיוב. מה אני אגיד לכם: לא רק שכל העיפות נעלמה גם ממש נהנתי. התמלאתי. הרגשתי שכל היום שלי קיבל תפנית חיובית.
זה לימד אותי 2 דברים: כמה חשוב לדעת לקבל (גם בזה אני מתקשה) וכמה טוב מרגישה נתינה אמיתית.
ולמה אני כותבת את כל זה כאן? חוץ מזה שאני פשוט אוהבת לשתף והרבה (יעידו מכריי). כי זה בדיוק מה שרציתי ... זו הקהילה שרציתי לחיות בה. שכשמישהי מאיתנו יולדת אז יש מעגל רחב של חברות, נשים, אימהות שנימצאות שם בשבילה- להיות רגע עם הגדולה, להביא סיר עם תבשיל, לנקות קצת ולסדר... לא הרבה. לא משהו שצריך בשבילו עוזרת בית או בייבי סיטר. אולי יותר בשביל ההרגשה שאת לא לבד. שאת ניתמכת. שיש מסביבך קהילה-אנשים שדואגים לך, שרוצים לעזור, שרוצים לתת.
אשריי שזכיתי

איזה קיץ...איזה קיץ...
כל הזמן פחדתי מהתאריך הזה-הראשון ביולי-החודשים החמים של הקיץ מכים בי ואין לי לאן לברוח...השמש קופחת על ראשי ביום, החום של הלילה לא נותן לישון והזמן מתמזג לו לעיסה אחת דביקה(אני...)שבה הכל מתנהל בתוהו ובוהו מוחלט והמוח מתיבש...
והנה זה כאן ועכשיו ואני בתוך זה ו...זה בדיוק מה שדמינתי...סתם סתם (-8 הרבה יותר נורא... טוב נו באמת עכשיו -זה ממש לא ככה ,חם אבל בסדר נסבל לגמרי. במיוחד שאחה"צ יש את הרוחות האלה שמניסות קצת את החום. הזולה הפראית בחוץ קורמת לה אט אט עור וגידים ואנחנו מבלים בה המון.הצל בה פשוט מדהים וגם החום מורגש בה פחות .בכלל נראה לי שהגוף שלי התרגל לחום הזה.
פעם שגרנו בצפון רמת הגולן בגובה 780 מ' ובליות הקיץ ה... היינו עוטים עלינו סודר מפאת הקרירות,העמק שלמטה נראה היה לי מקום שאין מצב ,אבל אין מצב לחיים או בכלל למגורים.
והיום יא אללה, בגובה 200- מ' אני חושבת שהכל אפשרי והשינוי הוא כמובן בראש שלי ואם הראש בסדר עם זה...גם הגוף יסתגל.

רציתי לשתף בביקור שלנו בנווה איתן אני ומשפחתי
הפגישה עם סיגל הייתה נעימה ומלמדת , פגשנו את רוב השבט והתרשמנו לטובה
אנחנו משפחה נורמאלית במובן הנורמאלי של המילה - ללא חינוך ביתי , אמנם צמחוניים אבל אוכלים הכל לא דווקא אורגאני ונא
אומנם בתהליכים כל הזמן אבל לא לגמרי בטוחה לגבי ההתאמה בהרגלים לגבי ההתאמה ברוח אין לי ספק
היה לי מאוד טוב לראות קהילה שרוצה להיות תומכת ושותפה לדרך אקולוגית ואקטיביסטית
כמה תהיות -
האם זה מדוייק לקרוא לזה הרחבה קהילתית כשהקיבוץ עצמו במצב כל כך קשה?
האם לא כדאי להניח לשדה להיות כפי שהוא ולא לפלוש אליו?
האם לא יותר אקולוגי ונכון להעצים את הקיים - לשפץ מבנים נטושים , לחלק שטחים בתוך שטח הקיבוץ?
אני אישית מאוד מתחברת ליש מאין ולכן המקום כן מושך אותי אליו
רוצים לבוא לשבוע באוגוסט [בשבוע הכי חם בשנה במקום בכי חם בארץ(-: ] לבחון מקרוב את העניין
לילך וסיגל תודה ונדבר

ובתיחסות למה שכתבה סיגלית:
גם אני עדיין מחכה להתגשמות כל האיומים וההפחדות שהפחידו אותנו בקשר לחום. אני עוד לא רואה מה כ"כ חם כאן ביחס למקומות אחרים שבהם הייתי. חום נסבל לחלוטין. אנחנו מבלים בחוץ את רוב היום. הזולה של סיגלית בצל הפיקוס משרתת גם אותנו בצורה נפלאה. בצהריים נכנסים לבית ומפעילים מאוורר תיקרה גדול, אוכלים צהריים, מדליקים מזגן לשעתיים-שלוש ושוכבים לנוח. כשקמים מכבים את המזגן, הולכים לבריכה או סתם מבלים בחוץ. בקיצור- נהנים מהחיים

עידכונים חמים מהשטח:
ביום חמישי שעבר נפתח סוף סוף ה"מועדון השכונתי" שלנו, או הגן/ בה"ס/איך שלא נקרא לזה. מצאנו מקום, הבאנו ריהוט, משחקים, ספרים, חומרי יצירה... והילדים חגגו. ביתי הבכורה (שבילתה בגן רגיל עד גיל 5) חזרה הביתה מלאת התלהבות ואמרה לי:"אמא, איזה כייף היה! זה בכלל לא כמו בגן שהייתי פעם שבו שכל הזמן אומרים מה לעשות ומה אסור. כאן אפשר לעשות מה שרוצים ואין חוקים...זה היה היום הכי כייף שהיה לי בנווה איתן!" אז שאלתי אותה אם אין בכלל חוקים כמו לסדר את המשחקים כשמסיימים והיא ענתה:"לא, לילך פשוט ביקשה שנעזור לסדר אז סידרנו בכייף". אז זהו- יש לנו גן (גן עדן קטן בנווה איתן) וכל מי שחיכה לרגע הזה (הילה, תמר ועוד...) מוזמנים כל יום מ 9:00 עד 13:00. בנתיים חילקנו ביננו את הימים כשכל יום מישהי אחרת אחראית ונישארו מקומות פנויים אז אם יש מישהי שרוצה להצטרף לסבב - מוזמנת.

ועוד:
כבר הרבה זמן ניצן מבקשת שנעשה לה לילה לבן שנישארים ערים כל הלילה. אז הבטחתי לה ולכן נאלצתי לקיים. אמרתי לה ולעצמי שאם כבר עושים לילה לבן אז אפשר להזמין חברים ומה שיצא בסופו של דבר היה ארוע רב משתתפים שהתחיל ברחצה לילית בבריכה+א.ערב בבריכה+סרט על הדשא על מסך גדול ובסוף למי שעוד שרד ונישאר ער היתה מדורה. היה כייף! שוב התפעלתי מהקלות שבה אנחנו מארגנים הפקות משותפות... כשכל אחד עושה קצת ביחד יוצא הרבה ולאף אחד לא "כבד" מידי.
נגה וכפיר הכינו בלילה לפנקייק ולאף אחד לא היה בסוף מקום לאכול אז שמרנו אותה לשבת בבוקר ושוב נהיה ארוע קטן... אוכל תמיד מחבר אנשים. אני הבאתי מחבת גדולה מיוחדת לפנקייקים וישבנו בחוץ בזולה של סיגלית. נעמי הביאה סלט והיה מעולה.

איזה כיף!
אני אבוא ואוכל "לקחת על עצמי" איזה יום אבל מ10.
בשעה טובה, ומאחלת שכל תוכניותיכם יקרו ממש בקרוב!

טוב.יש אישור לעז...
אז אם משהוא מכיר עז פנויה...נשמח לאמץ אותה לביתנו. מבטיחים לדאוג לה להאכיל ולטפח אותה והיא מצידה צריכה לתת חלב.

המון זמן לא ביקרתי כאן וכייף לראות שעדיין יש כאן חיים ועוד יותר מעניין לראות את החיים שלנו מתוקצרים על מסך קצת כמו יומן חיים של הקהילה.
אז חברות, אתמול הבאתי מהסיפריה את "אמת מטרידה" של אל-גור, כבר מזמן רצינו לראות את הסרט, אולי נתארגן על הקרנה ציבורית של הסרט, כי מעבר לקהילה המודעת ממילא, אנחנו מוקפים במנמנמים שאולי הסרט יעזור להם להתעורר, אז אולי בחדר אוכל או בברכה, בואו נחשוב איך אפשר לגרום לאנשים להגיע ולהפנים. כמו שאחת הספרניות אמרה: הסרט הזה הוא שליחות.
בקשר למועדון הילדים: אחרי שבוע ניסיון, מעגל שיחה, שלב הסקת המסקנות, אני מאוד מקווה שהמועדון ימשיך וישגשג
ושהילדים ימשיכו להתלהב ולבוא. כרגע אנחנו במתכונת 3 ימים: א-ג-ה , מי שרוצה לקחת על עצמו יום, חצי יום, הפעלה, שיעור או כל דבר שבא להעביר לילדים מוזמן בברכה. ראו זו כהזדמנות לתת לילדים מעצמנו טעימה מהדרך, מהכשרונות והניסיון שלנו, הילדים אוהבים ללמוד ולהתנסות כשהם ביחד, ואני מאמינה שאין אדם שאין לו מה לתת.
אחת הסיבות שלי להקמת מועדון הילדים שכך יש לנו מרחב לנתינה, להתבלגנות ולביטוי באזור נייטרלי, מקום שהוא שייך לילדים, אמנם בפיקוח מבוגר אך הם חלק עיקרי באחריות על המקום, הן בלהגיע ולהשתתף, הן בלסדר ולנקות והן בלחשוב מה בא להם שיקרה שם.
אז כל מי שמרגיש שותף ל-מועדון הילדים השיתופי שלנו שאינו נוצר למטרות רווח כלכלי אלא למטרות רווח אנושי, יכול לקחת חלק.

"בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה..."
התחלנו לישון בחוץ.במרפסת הקולניאלית שלנו. בתוך הבית זו פשוט סאונה מתמשכת.מאורר לא מדגדג את הפופיק...אפשרי נראה לי רק עם מזגן.
אבל היי לא להזכיר את שם המזגן לשוא,אנחנו אקולוגים שכחת...|n|
טוב אז מה עשינו?
הוצאנו המזרונים אחוצה(אפילו הלווינו מסיגל את אחרון המזרונים שלה באין סלון שלה...)
סידרנו הכילות בניחותה
הכנסנו הילדים בשורה
ואין לי עוד חריזהs-:
למה אני כותבת עשינו ,הכנסנו ,סידרנו, מי עשה?ברור-עשיתי,הכנסתי סידרתי...
ועכשיו הלילות בובלה...

דוקא לי הלילות בתוך הבית בסדר גמור עם מאוורר... כנראה שזה תלוי בבית (לנו הצליח איכשהו עם בית מבודד טוב) וגם קצת בי שאוהבת טמ"פ סביב ה 30 מעלות צלזיוס.

מוצ"ש
התחשק לאיש לעשות על האש.
סיגלית אמרה שבא לה להכין פוייקה.
ענבל הביאה סלט
וככה ישבנו סביב המדורה ... לא בהרכב מלא... סתם כל מי שהזדמן לסביבה. ארוחה ושיחה וילדים משחקים על הדשא.
כל כך טוב לנו כאן.

האמת היא שכנראה היום היה היום האחרון של הגן, ככה ענבל הודיעה לילדים, טבע חזר הביתה וביקש שבכל זאת הוא רוצה שיהיה גן ביום חמישי. נראה לי שלכולנו קשה בעיקר להתמודד עם מצבי הדיס-הרמוניה שצצים בין הילדים ומכיוון שזה בכל זאת רק גן הורים אז כל עניין הסמכות והמשמעת הוא קצת בעייתי. אבל המועדון קיים ומחכה לרעיונות חדשים, הבנו גם שהילדים די אוהבים את הפעילות שם, אז חברות אתן מוזמנות לרענן..
דרך אגב: תודה שנתתן צ'אנס וביחד הבנו שכנראה לא זה מה שביקשנו, אין חכם כבעל ניסיון.
עכשיו נראה מה יוליד יום...

גם לי יש מה להגיד. אחרי סה"כ 10 ימים כאן.
היום בבוקר הלכנו במדרכה לסיגל ובדרך אמרנו בוקר טוב לאנשים שפגשנו!
איזה כיף זה!
המון שנים עברו מאז שכל האנשים שעברו מולי על המדרכה היו ידידותיים ואפשר היה להחליף ככה ברכת בוקר טוב עם פרצופים מוכרים.

אני חושבת הרבה על "מה יוליד יום" עם המועדון/גן שלנו. גם לי חבל שהוא ידעך ועדיין לא ברור לי לאיזה כיוון הוא ייצמח. אני רואה בו פוטנציאל להרבה טוב אבל באיזו מתכונת? אולי פשוט מקום שמאפשר? שהמפתח בחוץ ומתי שרוצים באים ועושים מה שרוצים עם מי שרוצים? או שכן משהו יותר ממוסד עם ימים ושעות? ימים יגידו...

אני רק שאלה... האם יש גם כמה דוסים בנווה איתן?

<סליחה אם נשמע הזוי מידי>

בכלל לא הזוי. להפך. אנחנו רוצים דוסים ומזמינים דוסים ואפילו יש כאן כמה שמאוד צריכים תיגבור ומחכים לכם. "הבעייה" עם דוסים שהם תמיד צריכים עוד כמה דוסים שיבואו איתם בשביל להחליט לבוא (בשביל המניין כמובן:) ...) אז הם באים רק בקבוצות או לא באים. כבר כמעט באו אלינו כמה קבוצות ובסוף לא. בקיצור- תבואו ותכירו גם אותנו וגם את הדוסים שכבר כאן ואולי בעקבותיכם יבואו כל השאר... אנחנו צריכים דוסים חלוציים!
ובעיקרון הקיבוץ מוגדר כחילוני אבל ההרחבה הגדירה את עצמה כפתוחה לחילונים ודתיים גם יחד... אקולוגיה או לא?

יש גם דיבורים על הקמה של בית כנסת.
לנו יש כמה חברים ממש טובים (דוסים) שלא באים כי אין מספיק דוסים.
מבאס.
אנחנו צריכים דוסים חלוציים!

עכשיו חזרנו מישיבה לכבוד חג ה 70 של נווה איתן. הופתעתי לגלות שם כמה נציגים מההרחבה שלא הייתי מעלה על דעתי שאראה שם ומסתבר שהחבר'ה מתכננים פרוייקט בנייה מבוץ לכל הקהילה שבו נבנה מצמיגים וכד' את המספר 70 כפינת ישיבה על ספסלים. אני אמרתי שאשמח להעלות הצגה רב גילאית ע"פ "ילד הכרובית" של יונתן גפן. יש למישהו מושג אם זה הולחן אי פעם? בקיצור- מי שרוצה להשתתף בהצגה מוזמן.
יצאתי אופטימית

ואם כבר בדוסים עסקינן... אני שמחה לבשר ולברך על בואם של זוג עם 3 ילדים, דוסים כשרים למהדרין שבחרו להצטרף אלינו לשבט בנווה איתן וכבר תכף עוברים לגור כאן.
ברוכים הבאים וברוכים המצטרפים!

מזל טוב!!!!
לידת בית שנייה בנווה איתן!
בן זכר נולד לכפיר ונוגה בערב יום שני.
בהשראת סיגלית נעמדתי לבשל ולהכין מטעמים ליולדת וחשבתי לי מחשבות:
כמה שאני שונאת לבשל רק לעצמי ונהנית לבשל למישהו נוסף... פתאום היצירתיות שבהכנת האוכל נשפכת ממני ויוצרת צבעים, מירקמים וטעמים...
חשבתי איזה כייף לנוגה שתזכה לקבל מהמטבח של עופרה, של סיגלית, שלי... כל אחת עם המגע המיוחד לה באוכל. ושוב חשבתי כמה שאני אוהבת את הארוחות המשותפות שלנו שכל אחת מביאה איתה משהו. וכמה שאני שונאת להיכנס הביתה בקצת לפני 12 ולגלות שאין לי כמעט כלום במקרר, שאין לי חשק להכין אוכל ושאין לי גם שום רעיון מה להכין. זה בדיוק מה שקרה לי היום עד שהחלטתי להכין אוכל לנוגה ופתאום עם ההחלטה הגיע החשק ו4 סירים רוחשים על הגז עם מטעמים.

הי בנות! טבע מסתבר מאוד אוהב את מפגשי הסרט בבריכה, והוא מתכנן לנו ערב שכזה ליום חמישי הקרוב, אנחנו כרגע בסיפריה ועוד מעט הוא יבחר סרט שאותו הוא רוצה להקרין , (כנראה היו היה 3), אולי על הדרך נארגן מפגש שבט ונבחר נציגי מנהלת ורעיונות לקידום ההרחבה? זה בהחלט צריך לקרות כבר. אם נוח ומתאים אשלח סמס לכל החתומים שיגיעו. אוי, בעצם יש הופעה של כנסיית השכל בחמדיה. טוב נצטרך למצוא יום אחר או פשוט מוקדם יןתר, גם למסיבת ריקודים...די כבר המון זמן עבר מאז, למי יש יום הולדת בקרוב? או אולי לאורי החדש אפשר לארגן מסיבה??

אז נקבע סרט וארוחה לערב חמישי,בבריכה, נראה לי שעל הדרך זה יהיה גם מפגש ירח מלא.
שבת זה חג האהבה, אם למשהו יש רעיון לגביו.. צחי הציע שאולי נכין כמה מנות בתנור שמש החדש לערב הסרט, צריך להכין בבוקר את הסיר ולהכניס לתנור, עד אחהצ אמור להיות מוכן. התנור ליד הבית של דנה וכפיר.

שלום לכולן
את חלקכן יצא לי לפגוש אם כי לא ממש לשוחח, וחבל.
התארחתי בשבוע שעבר אצל אחד מחברי ה"שבט" יחד עם שני ילדיי ועכשיו אנחנו בחזרה בבית, במרכז - מרכז הארץ.
מאז שחזרתי אני לא מפסיקה להרהר במקום, באנשים שפגשתי, באווירה ובאפשרות.
הילדים שלי חוו בביקור הזה חוויה מיוחדת של שקט ושלווה והרבה חופש,
התחברו בקלילות עם ילדי המקום המקסימים שכך הם חיים ביום-יום.
בימים שהתארחנו בנווה איתן, ילדיי - שהינם ילדי עיר מאד שמורים, מתחנכים בחינוך ולדורף, כמה שפחות טלוויזיה וכו' וכו' וכו',
נראו לי ילדים נוירוטים לחלוטין ומחשבות אלו אינם מרפות ממני - שבהחלט אפשר אחרת.

מקווה שנבוא לבקר שוב
ד"ש לאופק ולאייר מיהלי
וגם לגאיה שאוריה מאד רצתה לפגוש שוב אבל לא יצא...

אירית

מחמם את הלב לקרוא.
ד"ש בחזרה ליהלי-מאייר ואופק.

עוד ועוד משפחות מגיעות אלינו לנווה והחגיגה פשוט בעיצומה...
כולן משפחות של חינוך בייתי והחלום הופך למציאות יומיומית, חיה ונושמת-אמיתית...
נראה שזה הולך לקרות על אמת...
.

אז איך היה אתמול?
כיף? מעייף? טעים?
המאסה של הילדים היתה מדהימה, גם אם עשו המון רעש...

לנו זה קורה... על אמת.
ביום ראשון אנו מצטרפים לשבט. עוברים לגור בבית ילדים ששיפצנו. מתרגשים מאוד.
מקסים בעייני שנוצרה שכונה של משפחות חינוך ביתי במבנים של בתי הילדים. שכונה שלמה של ילדים הנולדים, גדלים וחיים יחד עם הוריהם , במקום בו הפרידו ילדים מהורים על פי אידיאולוגיה.
סוף סוף הבנות שלי יוכלו להנות מכל היתרונות של קיבוץ (טבע, עצמאות , קהילתיות) ללא החסרונות שאני גדלתי איתם (דפקט קיבוצי)

ברוכים הבאים, אנחנו מאד מתרגשים לקראת בואכם!!

ברוכים הבאים-מחכים לכם...

שכונה שלמה של ילדים הנולדים, גדלים וחיים יחד עם הוריהם , במקום בו הפרידו ילדים מהורים על פי אידיאולוגיה
חזק...

לאחרונה שאני פוקחת עיניים בבוקר הדבר הראשון שאני שמה לב אליו זוהי תחושת האושר שעוטפת אותי, האושר הזה בא מהאיש והבן המדהימים שלי שמסוגלים איך שהוא להכיל אותי באהבה על אף השריטות שלי, על הקהילה המקסימה שהגרלתי מבורא עולם, שהשכיל לגלגל אותנו למקום הזה, בזמן, בדיוק כשהתעייפנו מהעולם הגדול וחיפשנו פיסת אדמה קטנה להניח בה את חיינו לשנים הבאות. זה לא יאומן איך עברנו מהודו לישראל באופן כה חלק עד שההבדל העיקרי הוא שהים לא במרחק הליכה, אך במקום קיבלנו נחל במרחק אופניים.
כל משפחה שמגיעה לכאן רק מעצימה ומחזקת את ההרגשה הזאת, אפילו כאלו שבאות לביקור כמו אירית וילדיה. דרך אגב אפילו אנשים שמכירים את הקיבוץ וסתם באים לביקור שמים לב שקורה כאן דבר מדהים, שהמקום מתעורר לחיים והאנרגיה השתנתה. בתור אחת שנמצאת לא מעט בבריכה אני שומעת תגובות מסביב.
היה כייף מאוד אצליכם מיכל שץ, הגיוון במיקום המדורה תמיד מרגיש אחרת, דרך אגב הרעש מהילדים רק יגדל כי יש עוד המון בדרך...
בעצם כל מה שרציתי להגיד זה תודה, לכל מי שדאג וטרח להביא אותנו לכאן, להוא\היא שם למעלה..

אהלן אני הילה.
עברנו לפני שבועיים בערך לבית ילדים שהוגדר כמועד להריסה.
השיפוץ ערך כחודש וחצי וכולו על טהרת אדמה ופסולת בינין מהבית עצמו ומהשכנים.
חשוב לי להגיד שלום ושאנחנו חווים הרבה טוב ומודים לשכנינו החדשים.
אנחנו מזמינים את כל מי המעונין והמתענין לבוא לבקר בנווה איתן ולראות.
בשמחה רבה. בנוגע לפרנסה,אני בבית עם הילדים וירון אדריכל עובד מהבית.