~ראו גם:
התערבות רשויות הרווחה /
ילדים עוסים חוק ואנושיות בסיסית /
האם רשויות הרווחה משמשות כלי ציני ומרושע /
העצמת ההתמודדות מול מערכות ככלי לשיפור תפקודי האמהות (קשור חלקית) / התערבות המדינה באוטונומיה ההורית~

לצערי, מס' רב של אנשים לא אומדים נכון את הבעייה שכלל הציבור במדינת ישראל חיים בה. הבעייה קשה וחריפה הרבה יותר מיכולת ההבנה והתפיסה של האזרחים. ממשלת ישראל המיטה חרפה ובזיון על אלפי אנשים (בעל כורחם) החפצים לעבוד ולפרנס את משפחתם וילדיהם, אלא שניהול המדינה כל כך כושל, בכל הדרגים: בטחון, כלכלה, חברה ערכים ועוד ועוד.

אלפי משפחות נאלצות לפנות לאותם גופים שלכאורה אמורים לסייע להם בבעייתם הכלכלית/חברתית/זוגית וכו'... ומטבע הדברים הן אמורות להציג את הבעיה ולשוטחה בפני עו"ס של טיפול במשפחה על מנת "לזכות" בסיוע ,או בנסיון למציאת פתרון לבעייה. חלק ממרכיב המשפחה הם הילדים (מה לעשות) למעשה הם מרכיב המשפחה העיקרי.

כשאֵם טוענת בפני עו"ס שאין להם אוכל בבית, וכתוצאה מכך נוספים "דיירים חדשים" לבית והם - הדאגה והמחלוקת והמתח והחשש מפני המחר. כאשר מה שהיא מקבלת זה הוצאת הילדים שלה מהבית והעברתם למוסדות חוץ או משפחות אומנות ואותה האֵם עוברת מסעות ביקור ב-7 מדורי גהינום, היא ובעלה והילדים שלהם מרגישים שאותם גורמים שהיו אמורים לסייע להם ולהיות ה"פייה הטובה" נהפכים ל"מלאכי חבלה", וכל חפצם ובקשתם זה להחלץ מהם בשלום ולשוב ולהיות מאוחדים, כפי שהיו קודם עם פת לחם יבשה אך מלוכדים.

אלא שהעלילה מסתבכת ואותם "גורמים" לא בדיוק מרפים, אלא מוציאים צו מבית המשפט וכופים על ההורים לעבור מבחנים מטופשים של מסוגלות הורית, כשהם מכריזים על ההורים כבעלי פיגור שיכלי, מעוותים, נרקיסיסטים, משוגעים ועוד מילים שאין זה המקום לפרטם.

זו בושה וחרפה למדינה שבה אנו נמצאים, מדינה שאנו מגדלים ומחנכים את ילדינו למות למענה. אותה מדינה הקיאה אותנו ואת ערכינו ואת ילדינו אנו כולנו בעיניה כברגים קטנים חסרי ערך, כשהם אלו אשר משטים בנו, בכולנו, וגונבים את דעתינו בכל מיני מילים שקריות של טובת הילד או הגנת הילד ועוד מילים שלכאורה אמורות להשרות הרגשת חום ובטחון, אבל בפועל לצערינו אין זה כך.

האמינו לי שאילו היה בכוונתם של האחראים טוהר של טובה או הגנה שלום או בטחון ילדינו ומשפחותינו, עתידינו היה ניראה קצת יותר מעודד מאשר הוא כיום. אלא שנוח להם להפיל את הבעיות הפנימיות שהם גרמו להן מתוך טיפשות אין סופית, אגואיסטיות, יוהרה וגאווה, רישעות, ואטימות לב, והטחת האשמות על אלוהים ועל כל העולם המערבי - רק לא על עצמם. כי להם הם שומרים את כל הקצפת ועסוקים ברדיפה אחר הכבוד.

לסיכום, אין לכם שמץ של מושג מה עוברות המשפחות האומללות האלו, ועוד יותר אין לכם מושג מה עובר על הילדים המסכנים האלו שכל מה שהם רוצים בוכים ומתחננים זה לא אופניים ולא לונה פארק, אלא רק אמא.

דבר נוסף, זה נכון שישנם אנשים שהם מטורפים ועושים מעשים שלא יעשו לילדיהם, אך הם 5% ולא יותר. אלא שהתקשורת אוהבת דרמות מרעישות, ומי שנהנה מזה זה מחלקת רווחה שעושה עוד ועוד הפגנות להעלאת תקציבים למשכורתם, כשמי שסובל מיזה זה 95% אחוזים של הציבור שהם קורבן שלהם ושל התקשורת. אז הנה לכם מעט חומר למחשבה על אחיכם הסובלים ועל התרמית והעבודה בעיניים שעובדים על כולנו.

לי אין ספק לגבי המציאות. אני מקווה שגם יתר הציבור יפקח סוף סוף עיניים ויפסיק לתת לנוכלים האלו לשטות בהם, אני רק מקווה שזה יהיה מהר לפני שיהיה מאוחר להם!
תודה, מקווה שנהניתם!

לקחו לך את הילד?
באיזו מחלקת רווחה מדובר? עיריה? משרד הרווחה?
למה אתה/את "מקווה שנהנתם"? זה לא נשמע מהנה.

מה???
אחרי קריאת הדברים, עדיין אין לי שמץ מושג!

ממשלת ישראל המיתה חרפה ובזיון בעל כורחם של אלפי אנשים
לא הבנתי מי הם האלפים, ומה עושים להם.

את/ה רוצה להסביר על מה אתה מדבר?

המיטה חרפה
נמאס כבר מכל מיני משונים שנכנסים פה לאתר וכותבים בלשון עילגת ובשגיאות כתיב תערובת של חלקי משפטים משכילים הבלים גמורים ופרימיטיביים.
לדעתי זה קישקוש וצריך למחוק את הדף.

אם לדעתך צריך למחוק - תמחקי.
לדעתי, אם מישהו אומר משהו, הוא רוצה שישמעו אותו, וזכאי לזה, גם אם הוא עילג.

חוצמזה - משונים? הצחקת אותי! אין פה אף משונה אחר באתר (-;

הייתי יותר נזהרת....מישהי חביבה ביותר נכנסה פעם וכתבה בשגיאות כתיב רבות , ובמקום התייחסות עניינית למה שכתבה , זכתה ללעג מצד משתתפת באתר . מאז לא ראו אותה כאן יותר . היא התעניינה בהנקה ושינה משותפת , אם אינני טועה , ושמה , אם אני זוכרת נכון, היה חנה לב.

באמת? אני לא זוכרת משהו כזה.

על פניו נראה שהכותב עובר באתרים רבים ככל האפשר ומעלה מצוקה אשר לגביו היא אמיתית. הוא אינו מבקש פתתרון אלא במה. יש לשמוח שגם אתר זה מאפשר השמעת מצוקה גם אם היא נאמרת בשפה "נחותה".

ערכתי את הכתוב מחדש כך שיהיה יותר קריא. אני מקווה שלא השמטתי דברים חשובים. להערכתי מדובר בטיפול כושל של מוסדות הרווחה במשפחות חלשות אשר פונות לקבל סיוע ונמצאות ללא "מסוגלות הורית" מספקת לדעת אנשי הרווחה. יש להניח כי הדברים אינם חד-משמעים כפי שנכתב, עם זאת עולה כאן מצוקה אמיתית ואסור להתעלם מכך.
בבסיס, מתכוונות רשויות הרווחה לטוב. לעתים בשל הרצון לכפות דעה אישית של עובד כזה או אחר נמצא הטיפול משיג את היפוכו. דוגמאות לא חסרות. מכאן, יש להתבונן בעין בוחנת ולדקדק במבט זה בכל מקרה בו מופרדים הילדים מהוריהם. לא תמיד זה לטובת הילד, נהפוך הוא, רק לעתים נדירות נדרשת באמת הפרדה מההורים, שכן גם כאשר ההורות נראית גרועה בדרך כלל היא החלופה הטובה ביותר בעבור הילד המסוים שאלו הוריו. אותם מקרים שנדרשת התערבות מסוג זה יהיו אם כן חריגים ויעמידו את שלומו הפיזי של הילד בסמן שאלה.

כללית, כפי שנאמר במקום אחר, עילגות איננה מצביעה על דבר. ראו משה רבנו.

יפה אמרת, צפריר!

חנה לב היא חמותי בכל מקרה לא נראה לי שמדובר באותה האישה, זה פשוט היה משעשע לחשוב שהיא מסתובבת פה.

נראה לך שחמותך מתענינת בהנקה?

האמת שהיא בהחלט מתעניינת בהנקה. היא הניקה בעצמה עד כמה שיכלה. עם דודו זה לא התאפשר, כי היה סיפור עם אביו שהיה מאושפז וכו', סיפור ארוך, אבל את הקטנה היא הניקה 9 חודשים וזה יפה ללפני 25 שנה!
חוצמזה, ברור לי שזו לא היא. זה סתם הצחיק אותי לראות את שמה פה. זה ההבדל בין כתיבה פה ודיבור. בדיבור מבינים ישר מהאינטונציה את מה שאמרתי וממה שכתבתי אפשר לפרש כל מיני דברים

לעצם העניין- יש כמובן גם היבט נוסף למה שכתב פותח הדף והוא ההיבט של ילדים שכבר הוצאו מרשות הוריהם והמדינה מאוד מאוד מעכבת השתלבותם במסגרות אימוץ ודומיהן. הדבר גורם לילדים האלה סבל רב.
פגשתי לא מזמן משהי שמשמשת מעון חירום כזה לתינוקות (בני יומם!)שמוצאים מרשות הוריהם עפ"י צו - בדרך כלל בשל סמים.
אחרי כמה חודשים (קריטיים כמובן) בהם התינוק "מבלה "הרבה פחות על הידיים משאפשר להגיד פה באתר...אלא בלול/ מיטה / עגלה, יחד עם עוד אחרים- הוא מועבר אחר כבוד לירושלים לאימוץ. חשבתי לתומי שאם הוא מועבר לפנים חדשות- אלו יהיו הוריו המאמצים- כי מיום היוולדו הוא יועד לאימוץ, ולא היא.
האשה הזו אמרה שהיא הכניסה לבקשת הרשויות תינוק בן 3 חודשים לשם, בירושלים, וכעבור 3 חודשים שבה עפ תינוק נוסף והקודם עוד היה שם...וזה במדינת ישראל - עם תור עצום לאימוץ ולא ברומניה או מדינות אחרות ששמענו על בתי היתומים שם...

אז לעניין זה כבר יש דף אחר באתר, נדמה לי מסוגלות הורית, אם אצליח אחפש (או שתקדימו אותי).
א, זה ממש מזעזע.
אבל אני הרי מסכימה עם צפריר, ואת זה כבר כתבתי באותו דף.
עצם הרעיון של הוצאת ילדים מרשות הוריהם הוא נוהג פסול ומזיק באופן קיצוני, כפי שהראה כבר ג'ון בולבי לפני חמישים שנה.
אבל למה שנצפה מהמערכת לפעול לפי המחקר במקום לפי הדיעות הקדומות שלהם?
מה, הלידות מתנהלות פה לפי העובדות?
הזנת תינוקות מתנהלת פה לפי העובדות?
יש משהו במדינה הזאת שמתנהל כמו שצריך? משהו אחד ?

בשמת,
לא קראתי את ג'ון בולבי, אבל אני מכירה מקרים לא מועטים שהוצאת ילדים מרשות הוריהם הצילה את חייהם. לדוגמא - יש לי חבר שיש לו שתי בנות מאומצות, אחיות, שהוצאו מרשות הוריהן בגלל אלימות מאד קשה גם בין בני הזוג וגם כלפי הבנות. יש לצערי לא מעט מקרים כאלה. אני לא יכולה לתאר לי מצב שבו לבנות האלה היה טוב יותר להשאר ברשות הוריהן.
לדעתי נכון הדבר גם כאשר ההורים נרקומנים ובגלל זה מזניחים את ילדיהם באופנים שקשה בכלל להתחיל לדמיין, או בגלל מצב נפשי קשה במויחד וכו'.
ישנם מצבים שמוציאים ילדים מהבית בגלל מצב כלכלי קשה, וזה לדעתי פסול (לא תמיד, אבל לרוב), כי במקרים כאלה המדינה יכולה לעזור להורים/הורה ללמוד מקצוע, למצוא עבודה, לקבל קצבת סעד כזו או אחרת וכו', לנקוט בצעדים כדי לשקם את ההורים ולא להפריד אותם מילדיהם.

א', המדינה בדרך כלל לא מעכבת מסירת ילדים שכבר הוצאו מרשות הוריהם לאימוץ. אבל יש צורך לסיים את ההליכים המשפטיים הסבוכים לפני שהילד מוכרז כ"בר-אימוץ". זה משהו שלפעמים לוקח שנים, בעיקר בגלל שההורים הביולוגיים מערערים על החלטת בית הדין (ואני לא שופטת אותם על זה, אלא רק מביאה עובדות). ברגע שהילדים הוכרזו כברי אימוץ מחפשים להם מאמצים. בדרך כלל מתחילים לחפש עוד קודם. הבעיה נוצרת בעיקר בגלל שבארץ רוב ההורים המאמצים מעדיפים לאמץ תינוקות ולא ילדים שכבר בילו במוסדות או אצל משפחות אומנות ועד שההליכים המשפטיים מסתיימים, הילדים גדלים ואין הורים שרוצים לאמצם....
מילכוד 22 שכזה

מיה, חבל על הדיון.
ממליצה לך לקרוא את בולבי.

למה חבל?
אפשר להתדיין על ספרות ואפשר להתדיין על מה שקורה במציאות.
לפעמים יש חפיפה בין השניים ולפעמים לא.

חוץ מזה, בימים אלה של חוסר ודאות מוחלט בעניין התקדמות האימוץ, אין לי את השקט הנפשי הדרוש כדי לקרוא ספרים, המקסימום שאני מסוגלת לעשות זה לקרוא באינטרנט, וגם זה מוגבל...

מיה יקרה-התינוקות הללו אכן מחכים- אבל זה כבר לא לעניינים משפטיים שיסתדרו- אלא שעושים להם כל מיני מפגשים עם ההורים המועמדים לאמץ אותם- כנראה תחת צפיה/השגחה/ בדיקה של אנשי מקצוע- אז למה זה לעזאזל צריך לקחת 3 חודשים.? מדובר בתינוק שעוד בבי"ח הוא "נחתם" לאימוץ ואין צורך בעיניינים משפטיים יותר בכלל.
אטימות של המערכת.
לבשמת- במקביל לבולבי, רוב התינוקות שאין אצל הוריהם בעיה של סמים נפש או פיגור- יוצאים לאומנה ולא לאימוץ.
יש יתרונות לאומנה - אבל זה גם משגע את הילדים.
קשה לחברה לקבוע מה יותר טוה.
אלימות פיזית היא בהחלט משהו שקל לכולם כמעט להסכים שהיא סיבה להוצאה מרשות ההורים ומה בדבר התעללות נפשית- האם עדיף לילד לסבול את זה שנים ובלבד לגור עם הוריו?

"חבל על הדיון" כי אני עם תינוק ופשוט אין לי זמן וכוח לסכם שוב את הארותיו ונתוניו ויוצא שיח חרשים.
תסתכלו ב מסוגלות הורית במה שצפריר ואני כתבנו. חבל על כפילות הדיון. הנושא כבר נדון באתר. מציעה ממי שכותב מחובר שיצרף תוכן דף זה להוא, ויונת תמחק את הדף הזה.

בבקשה לא למחוק את הדף הזה. הייתי מוחקת את כל התגובות שבאו בעקבות ההודעה הפותחת, עילגת ככל שתהיה.
יש כאן זעקה שראוי שתישמע, גם אם לא עניינה אנשים מ "באופן טבעי" מאז 2003, היא עדיין נזעקת, ללא הד וללא חפץ לשמוע בקרב משכילים נינוחים בעלי עברית רהוטה.

הנה תמצית הדברים:

לצערי, מס' רב של אנשים לא אומדים נכון את הבעייה

ואותה האֵם עוברת מסעות ביקור ב-7 מדורי גהנום, היא ובעלה והילדים שלהם מרגישים שאותם גורמים שהיו אמורים לסייע להם ולהיות ה"פייה הטובה" נהפכים ל"מלאכי חבלה", וכל חפצם ובקשתם זה להחלץ מהם בשלום ולשוב ולהיות מאוחדים, כפי שהיו קודם עם פת לחם יבשה אך מלוכדים.

מוציאים צו מבית המשפט וכופים על ההורים לעבור מבחנים מטופשים של מסוגלות הורית,

וגונבים את דעתינו בכל מיני מילים שיקריות של טובת הילד או הגנת הילד ועוד מילים שלכאורה אמורות להשרות הרגשת חום ובטחון, אבל בפועל לצערינו אין זה כך.

אין לכם שמץ של מושג מה עוברות המשפחות האומללות האלו, ועוד יותר אין לכם מושג מה עובר על הילדים המסכנים האלו שכל מה שהם רוצים בוכים ומתחננים זה לא אופניים ולא לונה פארק, אלא רק אמא.

_אז הנה לכם מעט חומר למחשבה על אחיכם הסובלים
לי אין ספק לגבי המציאות. אני מקווה שגם יתר הציבור יפקח סוף סוף עיניים_

מה בדיוק למחיקה כאן?!

http://media.iba.org.il/?type=tvRecorded&[po]site code[/po]=0
כתבה ששודרה ביום שישי ביומן בערוץ 1- בדיוק בנושא הזה.
יש לגלול למטה אל "יומן" ולהעביר ביומן קדימה לדקה 34:10
אותי זה מכעיס ומעציב.
מחיקת הדף לא נחוצה בעיני.

זה קשור ל-התערבות רשויות הרווחה. עוד מעט כבר יהיה כאן עוד מדור...

זה רעיון
מדור סמכות ואחריות הורית
(אולי אגש לזה בהזדמנות)

או בעצם, השם לא טוב - צריך לבטא את הקונפליקט מול המדינה
אולי הורים מול המערכת

הרשויות מול ההורים
נשמע לי מתאים יותר

אז... מה נסגר בסוף? להעביר את זה ל-התערבות רשויות הרווחה?

אולי הורים מול רשויות הרווחה ?
אני מכירה באופן אישי מקרה של משפחה שבתם בת ה14 רבה קשות עם אמה והחליטה להתלונן על הוריה ליועצת בית הספר שלה. הילדיים כיום מאד מודעים לזכויותיהם.
הילדה סיפרה שההורים לא מתיחסים אליה יפה, לא מקשיבים לה ואבא שלה פעם פתח את הדלת של המקלחת כשהיא התקלחה.
באותו היום הילדה הוצאה ממשפחתה. להורים הודיעו שהילדה במקום בטוח והם יזומנו בקרוב לבית משפט. ההורים לא קיבלו זכות לדבר או ליצור כל קשר עם הילדה שבוע. כשקיבלו לבסוף רשות לשיחת טלפון הילדה בכתה וביקשה שיקחו אותה הביתה. ההורים הורשו לבקר אותה לזמן קצוב פעם בשבוע וציפו לזימון לבית המשפט. בינתים נערך להם ראיון על ידי עובדת סוציאלית, בו הם הסבירו שהילדה רבה עם אמה והיא לא דיברה אמת. הילדה ללא קשר לראיון של ההורים אמרה שהיא שיקרה כי אמה הרגיזה אותה ובכל זאת היה צורך בהמון הליכים משפטיים וכמה חודשים טובים הילדה הוחזקה במשפחות אומנות בנידוג לרצונה.
זה מקרה ממש נורא ואבסורדי לדעתי- אני מקווה שהוא לא מייצג...

אולי פשוט הוצאת ילדים מרשות הוריהם
או סמכות המדינה לאומנה ואימוץ

לדעתי לא לאחד עם התערבות רשויות הרווחה, כי שם (אם אני זוכרת נכון) דנו בשאלה מהו מקרה גבולי, מהי הזנחה, האם משפחות באופניות עלולות להיקלע לתסריט כזה וכולי.

קרטונית בהחלט אני שומע את הכעס שלך כלפי המוסדות הממשלתיים ובעיקר כלפי אנשי הרווחה, אינני יודע מהיכן נובע הכאב האם זה ממקום פרטי או הכרות אחרת עם סיפורים לא פשוטים של משפחות והתנהלות מול מערכת המשפט והעו"סים .
בהחלט ישנם מיקרים שהחלטה של קצין ביקור ועו"ס היא מוטעת והפגיעה היא קשה מנשוא, כמובן שישנם גם הרבה אימהות שמרגישות את אותה תחושה שהבאת כאן והיא בהחלט מובנת יחד עם זאת כאשר ישנה התנגשות בין טובת הילד (פיזי,מרחב חיים,ריגשי) לבין טובת האם או האב אשר אינם יכולים לספק את הביטחון הרגשי והכלכלי של הילד כמובן שטובת הילד עומדת בראש.
בדרך כלל פוגשים העו"סים סיפור של ילד שכפי שכתבת חסר לו "רק" פת לחם ועל כן אפשר ,רצוי ואף חובה לדעתך להשאיר אותו במסגרת המשפחתית כי זה רק מצוקה כלכלית, יחד עם זאת ברוב רובם של אותם מפגשים פוגשים לא רק מצוקה כלכלית אלה מצוקות הרבה יותר מורכבות ולעיתים המצוקה הכלכלית היא רק סימפטום למצוקה ולקושי הרבה יותר גדול של היכולת להחזיק את הילד במסגרת המשפחתית.
על בהחלט יש צורך לבדוק הייטב את הכוחות והיכולות של ההורים להמשיך להחזיק את הילד אצלם ולפעמים כאשר הילד יוצא מהבית למסגרת פנמייתית או אחרת המצב בבית יחד עם שילוב של התערבות טיפולית, הדרכת הורים והמשך טיפול בכל המעגלים מאפשרים להורים להתחזק, להתבסס והילד בהמשך חוזר לבית מוחזק.
מקווה שנהנת....

קרוטונית בהחלט אני שומע את הכעס שלך כלפי המוסדות הממשלתיים ובעיקר כלפי אנשי הרווחה
אה? אני?
אתה ודאי מתכוון ל עוללים בשבי שפתחה את הדף.

אוולה! את צודקת, עוללים בשבי כועסת וכואבת , את בטח שמחה

ערכתי טיפה את התגובה של עוללים בשבי כדי שתהיה פחות תגובת גוש .

בדרך כלל פוגשים העו"סים סיפור של ילד שכפי שכתבת חסר לו "רק" פת לחם ועל כן אפשר ,רצוי ואף חובה לדעתך להשאיר אותו במסגרת המשפחתית כי זה רק מצוקה כלכלית, יחד עם זאת ברוב רובם של אותם מפגשים פוגשים לא רק מצוקה כלכלית אלה מצוקות הרבה יותר מורכבות ולעיתים המצוקה הכלכלית היא רק סימפטום למצוקה ולקושי הרבה יותר גדול של היכולת להחזיק את הילד במסגרת המשפחתית.
נניח וזה באמת כך



בהחלט יש צורך לבדוק הייטב את הכוחות והיכולות של ההורים להמשיך להחזיק את הילד אצלם ולפעמים כאשר הילד יוצא מהבית למסגרת פנמייתית או אחרת המצב בבית יחד עם שילוב של התערבות טיפולית, הדרכת הורים והמשך טיפול בכל המעגלים מאפשרים להורים להתחזק, להתבסס והילד בהמשך חוזר לבית מוחזק.

האם אי אפשר לקיים את כל ההדרכות האלה ואת כל העזרה המקסימה הזו שאף מאפשרת במקרים מסויימים החזרת הילד הביתה, האם אי אפשר לקיים אותה מבלי להוציא את הילד מהבית? כלומר האם הילד הוא הוא מקור הבעיה וכשמזיזים אותו הצידה הדברים מסתדרים יותר טוב? ומה מקבל הילד בתמורה? אמא שדואגת ואוהבת יותר מהאמא הביולוגית?
או שאתה משוכנע שהכי טוב בלי אמא, שהיא ממילא מקור כל הצרות?
בתקציב שהולך להחזקת הילד לפנימיה אפשר לתת לילד ארוחות ואפניים גם כשאמו מגדלת אותו



מקווה שנהנת....
מכל רגע D-:

קט קטית,
עד שמחליטים להוציא את הילד מהבית ישנם ניסיונות להתערבות ולטיפול משפחתי והדרכת הורים במטרה שהמשפחה כיחידה תשאר שלמה והילד ישאר במסגרת המשפחתית , אך לעיתים ההורים מתנגדים להדרכה הורית ולטיפול (לפעמים בהחלט מאימיים עליהם שהילד ילקח מהם ללא מעורבות פעילה שלהם בטיפול) ולעיתים כאשר כבר יש מוטיבציה ונכונות לטיפול הטיפול לא עוזר ועל כן יש הכרח להוציא את הילד מהבית.
את כותבת שנשנמע כאילו אמרתי שהילד הוא מקור הבעיה וכאשר "מזיזים" אותו הדברים מסתדרים , אז אני אומר בצורה חד משמעית הילד לעולם לא מקור הבעיה, ההוצאה של הילד מהבית היא רק במטרה לשמור עליו ולתת לו מרחב בטוח ומוגן זמני עד שהדברים ישתנו כאשר בהרבה מיקרים בגלל התהליך ההוצאה מהבית של הילד שלוקח הרבה זמן ,בנתיים הילד נפגע ויש צורך לטפל גם בו במסגרת החילופית .

לגבי האמירה שהאימא היא מקור כל הצרות את יודעת את דעתי ואין צורך שהפרט אותה כאן.

לגבי התקציב והדאגה שלך לתקציב המדינה הוא בהחלט ראוי לציון ולהערכה, אין לך צורך לדאוג לתקציב, למרות שהתקציב של משרד הרווחה הוא בהחלט שווה ערך במציאות לשני ארוחות ביום לילד כאשר מתוכם 3 ארוחות הם בשריות.

לגבי התקציב והדאגה שלך לתקציב המדינה הוא בהחלט ראוי לציון ולהערכה, אין לך צורך לדאוג לתקציב, למרות שהתקציב של משרד הרווחה הוא בהחלט שווה ערך במציאות לשני ארוחות ביום לילד כאשר מתוכם 3 ארוחות הם בשריות.

לא דואגת לתקציב המדינה, סתם מנסה להבין את ההגיון
במקרה אני האחרונה שדואגת לתקציב המדינה



בנתיים הילד נפגע ויש צורך לטפל גם בו במסגרת החילופית
גם במסגרת החילופית הילד לרוב נפגע עד העצם

גם במסגרת החילופית הילד לרוב נפגע עד העצם

השאלה עד איזו עצם וכמה עצמות נוספות נשברות שם, אבל עכשיו ברצינות :

נכון שקרו מיקרים שילדים נפגעו פיזית ונפשית הן מחברת הילדים ולעיתים רחוקות אך לא נדירות גם מצוות המדריכים והמבוגרים במקום.

על כן האמירה שילד נפגע ל ר ו ב במסגרת החילופית , היא אינה מדוייקת

חשוב גם לדעת שביחס למספר הילדים שנמצאים במסגרות פנימיתיות , מקלטי חירום, מעונות ואומנה מספר הילדים שחוו פגיעה במסגרות האלו הוא קטן מאד. (שלא נדבר על האווירה והפגיעה שהילד היה חוו אצלו בבית.)

הילד לעולם לא מקור הבעיה, ההוצאה של הילד מהבית היא רק במטרה לשמור עליו ולתת לו מרחב בטוח ומוגן זמני עד שהדברים ישתנו
השאלה היא אם הילד מבין את זה (הוא לא).

רן גולדן, פעם אחת שקלתי לעבוד בפנימייה כזאת ובאתי לכמה שעות להתרשם ושיתרשמו ממני. זה היה מזעזע ומעורר רחמים. חלק מהילדים - אני כבר לא זוכרת את הגילים אבל לא פעוטות אלא גיל בית ספר - נצמדו אלי וממש כאילו נקשרו אלי בשעה-שעתיים שהייתי שם, אחרים בחנו אותי בצורה מאתגרת (אני כבר לא בדיוק זוכרת, זה היה נורא מזמן), היתה שם אווירה אומללה כל כך שקשה לתאר. וזה מקום ירוק ומקסים והעובדים שם נראו מסורים ונפלאים. אחר כך, כדי שאבין "מה באמת הולך שם", נתנו לי לקרוא את המחברת שבה המדריכים מדווחים על אירועי כל יום ויום. תשמע, מה שהילדים האלה עוללו זה לזה בלילות - לי, בארבעים ומשהו שנותי, עוד לא עולל איש בימים.
אז ברור שזה המקום שהם באו ממנו ולא המקום שהם נמצאו בו, ויכול להיות שהפנימייה הזאת הצילה את חייהם. אבל עצם הרעיון לשים ביחד כמה עשרות ילדים שכולם במצב קשה כדי לטפל בהם הוא מופרך מיסודו, לא? מוכרח להיות איזה רעיון מוצלח יותר, לא?
ולא קראתי את ג'ון בולבי.

חנה לב היא חמותי
ומלכה לב זה קלף

זה היה מזעזע ומעורר רחמים. חלק מהילדים - אני כבר לא זוכרת את הגילים אבל לא פעוטות אלא גיל בית ספר - נצמדו אלי וממש כאילו נקשרו אלי בשעה-שעתיים שהייתי שם, אחרים בחנו אותי בצורה מאתגרת (אני כבר לא בדיוק זוכרת, זה היה נורא מזמן), היתה שם אווירה אומללה כל כך שקשה לתאר.
ריש גלית , את בהחלט מתארת אווירה קשה, אני מסכים איתך בהרגשת המועקה במפגש הראשון כאשר מגיעים למוסד כזה, במיוחד הפער בין היופי החיצוני והשלווה מהירק והמרחבים הירוקים ,הטבע (רוב המסגרות הללו ממוקמים ליד מושבים,קיבוצים במקומות פתוחים מלאי טבע וירק ) לבין התחושות של הילדים בפנים בתוך החדרים בעיקר בלילה בזמן שינה רחוק מההורים ומהמשפחה. גם אני במספר ביקורים שעשיתי במספר מקומות כאלו בארץ, ולהפתעת הציבור ישנם הרבה מוסדות כאלו בכל הארץ, הרגשתי את מה שאת מתארת.
יחד עם זאת עדיין זהו מקום הרבה יותר בטוח ומוגן ובריא מהבית ממנו הם הוצאו, אולי כדאי לך לעשות גם ביקורים בבתים פרטיים אצל משפחות של אותם ילדים על מנת להבין מהו פער ועל מה אני מדבר באיזו סביבה ואווריה בלתי נסבלת הם גדלו ( וגם כאן ישנם הרבה מאד , ה ר ב ה מאד ילדים בארץ שגדלים בבתים כאלו ולא הצליחו למצוא להם פיתרון ) על כן המסגרות האלו הם הטוב ההכרחי עבורם כאשר בהחלט בגלל בעיות רבות מספר הילדים במקום הוא לפעמים גדול והקבוצה היא לא קטנה , אילו היתה אפשרות כמובן שהיו מעניקים לילדים תנאים טובים יותר ומרחב אישי רב יותר.

השאלה היא אם הילד מבין את זה (הוא לא).

קרטונית השאלה שאת שואלת היא שאלה מאד נכונה, חלק מהטיפול בילדים והמסר שמועבר לאורך כל המפגשים עם הילדים הוא של "אתה לא אשם" למרות שלצערי הרבה מהילדים לוקחים את האשמה של פירוק הבית ותחושות קשות אחרות עליהם.

למרבה הצער דפוס נפוץ במשפחות מתעללות הוא שיש ילד אחד שהוא הקורבן להתעללות, ואז רשויות הרווחה "מכות בפטיש" בכך שהן מענישות אותו בהוצאה מהבית.
עבור ילד זה עונש ולא הקלה (בטח לא כשמדובר על מעבר למעון חירום זמני ומשם מי יודע?)
ההתעסקות במקרים קיצוניים של התעללות היא באמת מלהיטה, אבל אני רוצה להתייחס לדברים היותר נפוצים ופחות חמורים.
עצם המקצוע של עו"ס נועד כדי שבני (בעיקר בנות) המעמד הבינוני ישלטו בבני המעמד הנמוך, יחנכו אותם ועוד יצאו בתחושה טובה שהם עזרו להם.
אני מדברת על הטיפול בילדים, משפחות, נוער, קשישים.
ראיתי לא פעם איך שעו"ס עושות מפגש שבועי או פחות מזה נניח במועדונית ואז פורשות את התיאוריות בגרוש שלהן וממש חורצות גורלות, קורעות משפחות.
יש לי בטן מלאה על המקצוע הזה

עצם המקצוע של עו"ס נועד כדי שבני (בעיקר בנות) המעמד הבינוני ישלטו בבני המעמד הנמוך, יחנכו אותם ועוד יצאו בתחושה טובה שהם עזרו להם.
שביל בצד, ישנו זרם חשיבה ביקורתי שמדבר על דרכים בהם משתמשים בעלי המעמד הגבוה בכוחם לשלוט ולשמר את מעמדם. זהו כיוון חשיבה שיש מקום לפתוח ואף ללמוד על כך ( דוגמת המכללה הכלכלית חברתית ). אין לי וויכוח עם זרם החשיבה הזה.

בנוסף אני בהחלט מסכים איתך לגבי הביקורת שיש לך על הידע וההבנה של העו"ס ורמת המקצועיות שלהם, לשמחתי אני לא עובד סוציאלי ואני בהחלט מזדהה עם החוסר המקצועיות שלהם והדיבור הכל כך שיטחי שלהם הן בשימוש בשפה והן בתובנות שלהן.

רוב העו"ס אלו נשים עם מוכנות ורצון להקריב למען האחר ואהבה גדולה למקצוע את יכולה לראות כתבה שהכינו עליהן בטלויזיה החברתית שם כינו אותם בשפה הציבורית חיילים חברתיים. ועל כן יחד עם הביקורת חשוב לומר להם שהם עושות כל מה שביכולתם.

למרות הכעס שיש לך עליהן, שזהו חלק מהמנה היומית שהם מקבלים מכל משפחה איתה הם נפגשים.

קרטונית השאלה שאת שואלת היא שאלה מאד נכונה
מה זה משנה מה אני שואלת, העיקר שמאייתים את שמי נכון...

מה זה משנה מה אני שואלת, העיקר שמאייתים את שמי נכון...

אני מבין שאיות שמך הרבה יותר חשוב מהמחשבות שלך, אצלי זה בדיוק ההפך, יש לי אחיינית שלא יכולה לומר את האות ר' ובמקומה היא קוראת לי אן וכך קורה עם עוד ילדים שאני פוגש.

בנוסף המילה קורטונית נשמעת לי כמו קרטון ועל כן כתבתי אותה כפי שהיא נשמעת פנמולוגית .

מצטער על האיות המוטעה.

בנוסף המילה קורטונית נשמעת לי כמו קרטון ועל כן כתבתי אותה כפי שהיא נשמעת פנמולוגית
גם קורטונית זה לא האיות הנכון...
להנאתך - קרוטונים