חיסון עדר

אנונימי

ראו גם: חיסונים מבחירה.

בדף מחלת שעלת כתבה יעל כ:
הבעיה המרכזית היא שאני עושה את הבחירה בעולם מחוסן בסביבה בה רמת התנאים הסניטרים טובים. וחברים שלי אמרו לי שבבחירה לא לחסן יש מעין טפילות חברתית. מה אתם חושבים?

ברוכה טפילות אשר אין הפונדקאי נפסד ממנה, בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר".

אז הם אומרים שאם כולם יפסיקו לחסן שוב תהיה עליה בתפוצת המחלה. האם אנחנו מספיק סומכים כיום על תנאי התברואה שלנו? ומה לגבי עובדי בתי חולים כמוני שחשופים בצורה יומיומית להדבקות במחלות האלו? האם מחובתנו לחסן את עצמנו למען הלא-מחוסנים? למשל עובדי הדסה מחויבים לעשות סדרה שלמה של בדיקות וחיסונים...

אם כל מי שיש לו מכוניות יצא בבת אחת לכביש, אז יהיה פקק נורא.
אלא שזה לא קורה.
כאשר אחוזי החיסונים ירדו מתחת לחמישים אפשר יהיה לשאול שוב את השאלה הזו.
כרגע אין כאן קושי מוסרי.

אבל המחוסנים מפחדים שהלא-מחוסנים שיחלו במחלה, ידביקו אותם.
בחיי. זה מה שאמהות אומרות!
למשל - אלונה סיפרה פה פעם על שכנה שלא רצתה שבנותיהן ישחקו יחד, מסיבה זו ממש!

אני חוששת מהבעיה ההפוכה: בגלל החיסונים, רבים מהילדים של היום יפספסו את מחלות הילדות, ועד שהם יגיעו לבגרות החסינות שלהם תעבור. במיוחד זה מטריד לגבי אדמת: אני חליתי באדמת ואני מחוסנת, אבל הילדות של היום מקבלות חיסון שכנראה יעבור עד שהן יתבגרו. ומה יקרה אם יגיע אז גל אדמת?

כמה שנים מחזיקים:

חסינות למחלה הנובעת מהידבקות קודמת בה. (נדמה לי שלמשל חזרת לא בדיוק מייצרת חסינות).
חסינות למחלה הנובעת מחיסון עם זריקה.
חסינות למחלה הנובעת מחיסון סביבתי.

במיוחד זה מטריד לגבי אדמת: אני חליתי באדמת ואני מחוסנת, אבל הילדות של היום מקבלות חיסון שכנראה יעבור עד שהן יתבגרו.
אני חליתי באדמת וגם חוסנתי, ככל הזכור לי. ועדיין, אאל"ט, בהריון עוברים בדיקה לגילוי נוגדני אדמת. מאחר ששיעור עצום של ההריונות אינם מתוכננים, ובטח שלא עושים בדיקות כאלה כיום לפני שנכנסים להריון, ברוב המקרים, הפתרון הוא כנראה חינוך, ושוב אחריות של ההורים שיש להם את הידע. נניח, לנסות לשכנע את המתבגרות לעבור בדיקת נוגדנים עם תחילת גיל הפוריות, ופעם ב-X שנים אח"כ...
> עדי יותם לא מצליחה לשכנע את עצמה שזה פתרון טוב, בהכירה את החומר הפרטי שמתרוצץ בבית ומזכיר לה פעם ביום: "את לא מחליטה עלי!" <

מסעדה -
היה עוזר אילו רופא נשים היה מזכיר את הנושא בביקור הראשון של המתבגרת אצלו, לא?

רופא הנשים (לשעבר) שלי, למשל, לא הזכיר את נושא חיסון האדמת גם כששאלתי מה אני צריכה לעשות לקראת הריון.

ובטח שלא עושים בדיקות כאלה כיום לפני שנכנסים להריון

למה לא? אני עשיתי בדיקה כזו כשתכננתי את ההריון הראשון. הרופא שלי נתן לי הפניה כשאמרתי לו שאני מתכננת הריון.
אני חושבת שהיום יש מודעות מאד גדולה לנושא הבדיקות הגנטיות לפני ההריון, אז זו לא צריכה להיות בעיה להוסיף לזה גם בדיקת נוגדני אדמת.

דיאנה, מי שיש לה רופא כמו שלך, או שתקרא ספר כמו של ד"ר בר לפני הכניסה להריון, או שהיא דומה לך ומשתפת את רופא הנשים שלה בכוונותיה להיכנס להריון - בהחלט (אגב, כנ"ל גם לגבי חומצה פולית). רובנו לא נכנסות לאחת הקטגוריות האלה. גילה - רעיון טוב. והאמא יכולה להתקשר לרופא ולבקש ממנו שיציע למתבגרת לעבור את הבדיקה, אם הרופאים לא ישתנו בינתיים...

אבל זה בדיוק מה שמרגיז בטיעון של חיסון עדר: לסכן את כל התינוקות בחיסון מיותר, כדי שרופאים יוכלו להיות חסרי אחריות, או שנשים בוגרות שמתכננות הריון יוכלו להיות חסרות אחריות.

אגב, הרופא שלי לא אמר לי לקחת חומצה פולית. אין רופא מושלם...

עודד, אין תשובות חד-משמעיות לשאלות האלה. באופן כללי הבנתי שחסינות בעקבות הדבקות במחלה מחזיקה יותר זמן מאשר חסינות מזריקה (ולרוב כנראה הרבה יותר זמן). לגבי חיסון סביבתי: הוא לא מקנה חסינות למי שלא התחסן, אלא פשוט מוריד בהרבה את הסיכויים למגע עם המחלה.

אני מוסיפה לדאגה של יונת:
החיסון ההמוני משנה לרעה את החיידקים והמחלות נעשות יותר מסוכנות!

אני לא בטוח שיש לחיסון השפעה על האבולוציה של חיידקים. זה לא לגמרי ברור לי שפגיעה במזון או בטורף של מין, תשנה את כמות המוטציות או את סוג המוטציות (אנחנו, לצורך העניין, גם המזון של חיידקים או הוירוסים, וגם הטורף שלו - בגלל מערכת החיסון).

לכאורה, אותה מוטציה מסוכנת יכולה להתרחש ואחר כך לשגשג בין אם חיסנו ובין אם לאו. אדרבא, כאשר לא מחסנים ויש יותר חולים, אז יש יותר אפשרויות למוטציה.

האם פיספסתי משהו?

גם אני נתקלתי בתאוריה הזו לפיה המחלות הופכות להיות הרבה יותר מסוכנות וקטלניות אחרי שהתחילו בחיסונים המוניים נגדן. אין לי זמן עכשיו אבל אחר כך אני אחפש בחוברת של ד"ר רוזנטל, אני חושבת ששם קראתי על זה.
זה נראה לי הגיוני, לפי חוק הברירה הטבעית, שאם החיידקים ה"רגילים" מחוסלים על ידי הנוגדנים שיש לכולם בגלל החיסונים, מי שנשאר ומתפתח הם המוטציות המסוכנות שלהן.

עד כמה שאני מבין, אבולוציה חייבת להיות ניתנת להסבר ברמת הפרט.
כך אני רואה את הדברים:
חידק שחוסל אינו מתרבה, ולא יוצר מוטאציות.
חידק שלא חוסל מתרבה, ולפעמים יוצר מוטאציות.
ככל שיש יותר חידקים, כך יש יותר מוטאציות.
ככל שנדבקים פחות - יש פחות חידקים, ולכן יש פחות מוטאציות.

דוגמא: מחלה איומה כמו אבעבועות שחורות פשוט חוסלה מהטבע, ורק בזכות החיסונים. אין מוטציות קטלניות של המחלה הנוראית הזו.

בהחלט יכול להיות שפיספסתי משהו. אם כן אני רוצה לדעת מה.

אני אספר את ה"בערך" שאני זוכרת, ואם תרצה פרטים אז תבוא לפשפש בגיליונות הישנים של Scientific American:
בשביל לייצר חיסון צריך לגדל חיידקים ברקמות חיות. בשביל זה לוקחים חיידקים מרקמה נגועה, ומעבירים אותם לרקמה חדשה, כדי שיתרבו. התהליך הזה גורם לפעמים למוטציות. למשל, בדף על מחלת האיידס הפניתי לתיאורית קונספירציה חביבה שלפיה האיידס נוצר מוירוס לא קטלני בגלל התהליך הזה שקרה כשפיתחו את חיסוני הפוליו.
בכל מקרה מדובר על התעסקות בחומרים חיים, וכפי שאמרה אורסולה לה גווין:

The only thing that makes life possible is permanent, intolerable uncertainty: not knowing what comes next.

בשביל לייצר חיסון צריך לגדל חיידקים ברקמות חיות
אני מניח שזה לא גורם יותר מוטציות מאשר התרבות החיידקים באנשים החיים.

אשר לקונספירציה לגבי איידס - הם מדברים על רטרו-וירוס, או שהם החליטו שמוטציה יכולה גם להביא להפיכת וירוס לרטרו וירוס?

זה כנראה כן גורם יותר מוטציות, או אולי מוטציות מסוג שונה. אם אתה רוצה להתעמק, אתה מוזמן לעיין במאמר אצלנו.
לגבי הקונספירציה: אני לא בטוחה בסוגים. מדובר על הפיכת מה שיש לקופים למה שפוגע בבני אדם.

הענין, עודד, שחיידק שעוד לא חוסל, ויש נגדו תרופה, מייצר מוטציות, גם כאלה שלא מחוסלות ע"י התרופה - אלה הזנים ה"אלימים".
"תרופה" יכולה להוות גם מערכת חיסון של אדם שמחוסן לחידק/וירוס (ספציפי).

אחד הדברים שמבדיל, למיטב ידיעתי, בין חיסון מלאכותי לחיסון באמצעות מחלה הוא מידת הספציפיות: חיסון מלאכותי מחסן בפני זן יחיד (או קבוצת זנים - כמו בחיסון שפעת - מה שהיצרן מספק). חיסון ממחלה דומה יותר לחכה מלדג, במובן זה שהגוף "מגשש באפלה מסביב", ומייצר נוגדנים שיתאימו, ובדרך לומד להתמודד גם עם דברים דומים, ולא רק עם הזן הזפציפי של הוירוס/חידק שתקף את הגוף.

אשמח אם מישהו (יעל, כמובן) יתקן את הטעויות שיש פה.

חוזרת לעניין האדמת. גם לי, רופאה ששאלתי אותה במיוחד מה כדאי לעשות לפני כניסה להריון, לא טרחה לספר לי שחיסון האדמת שלי ככל הנראה פג - היא אמנם שלחה אותי לבדיקת דם (אני מנחשת בדיעבד שספירה), ויתכן שהיא "דחפה" שם גם בדיקת נוגדנים לאדמת, אבל בלי ליידע אותי (אני לא מתמצאת בכל ההגדרות הרפואיות, ובזמנו עוד פחות מהיום).
חוץ מזה, גם לחסן בגיל 12 נשמע לי מוקדם. גם אם נערה בת 16 תכנס להריון, הסיכוי שהיא תמשיך את ההריון וגם תחלה באדמת הוא קטן הרבה יותר, מאשר שזה יקרה לבחורה בת 22 - ולכן, הגיוני יותר לחסן את כל הנשים (שלא חלו) לקראת סוף גיל ההתבגרות (בשלב האחרון שעוד ניתן "להשיג" את כולן, כי הבעיה היא אכן בעיקר באוכלוסיות הפחות מודעות, שלא יחזרו על החיסון) - זה גם חסכוני: חוסך את חיסון כל הבנים, וחלק מהבנות, וגם מצטרפת לאמירה של דיאנה - שלא הגיוני לסכן תינוקות (ובכל התערבות רפואית ישנו סיכון כלשהו, ולו זניח) רק בשביל שחלק מהאוכלוסיה הבוגרת יוכל להיות חסר אחריות (אפילו אם לא בכוונה).

לדעתי - חיסנו אותי (אדמת) בצבא.

מסכימה לגמרי עם כרמית.

בשביל לייצר חיסון צריך לגדל חיידקים ברקמות חיות
כל יצור שמתרבה עולה הסיכוי למוטציות בו. רוב המוטציות מתוקנות או חסרות השפעה, אבל לכו תדעו...

ככל שנדבקים פחות - יש פחות חידקים, ולכן יש פחות מוטאציות.
הגוף שלנו מהווה מאגר מיקרואורגניזמים (וירוסים, פטריות וחיידקים). כשאנחנו לוקחים אנטיביוטיקה אנחנו לכאורה "מחסלים" את החיידקים הרעים, אבל יחד איתם גם אתת אלו שמועילים לנו (למשל במערכת העיכול יש חיידקים שמייצרים ויטמין K שמשתתף ביצור פקטוי קרישה). גם אנטיביוטיקה יכולה להזיק ברמה הזו - במקום להשמיד את אוכלוסיית החיידקים - לאפשר לאלו עם המוטציות לשגשג. אנטיביוטיקה גם יכולה לגרום לכך שחיידקים מזיקים אחרים יצמחו.
אז יכול להיות שזה אותו הדבר עם חיסונים - אנחנו "מנתבים" את פעילות מערכת החיסון באופן הכי פחות טבעי שיכול להיות. אז איך יכול להיות שהכל נשאר אותו הדבר???

מצד אחד חיסון עדר מונע הזדמנויות להדבקות טבעיות, מפני שהם נושאים את החיידקים עמוק ברקמות הגוף שלהם, שלא יכול לצאת, אבל מצד שני אלו שרק חוסנו בווירוסים או חיידקים חיים, הם יכולים להדביק ב8 שבועות אחרי ההתחסנות.

הבעיה עם ה'חיסון עדר' היא שאם לא מאפשרים הדבקה טבעית, אפשר להגיע לגיל מבוגר ללא החשיפה, ואז זה כבר יכול להיות מחלה יותר רצינית.
אני ממש שונאת את הפלונטר הזה!

גילה,

אחד הדברים שמבדיל, למיטב ידיעתי, בין חיסון מלאכותי לחיסון באמצעות מחלה הוא מידת הספציפיות

עד כמה שאני יודע, חיסון פועל בדיוק כמו מחלה.

יעל,

גם אנטיביוטיקה יכולה להזיק ברמה הזו - במקום להשמיד את אוכלוסיית החיידקים - לאפשר לאלו עם המוטציות לשגשג. אנטיביוטיקה גם יכולה לגרום לכך שחיידקים מזיקים אחרים יצמחו.

"יכולה להזיק" - באיזה מובן?:

כיוון שהיא עושה שינויים - השינויים יכולים להיות בכל מיני כיוונים, כולל, במקרה, לטפח זנים אלימים.
האנטיביוטיקה, מטבעה, מטפחת זנים אלימים או את הזנים שהיא אינה מחסלת.
האנטיביוטיקה עוזרת לחיידקים שאינה מחסלת, בגלל שהיא מחלישה את מערכת החיסון.

יש הרבה הבדלים בין החיסון לבין המחלה. אולי החשוב ביניהם הוא התוצאה: רוב החיסונים (ואולי כולם) לא משפיעים יותר לאחר מספר שנים, לעומת חיסון טבעי ממחלה, שבדרך כלל נשאר לכל החיים.
הבדל נוסף הוא אופן חדירת הפולשים לגוף: בחיסון - הזרקה ישירה לתוך הגוף, במחלה - החיידקים או הוירוסים עוברים קודם את השכבות החיצוניות, רירית האף, הפה, מערכת העיכול, העור. לכל אחד מהם תפקיד משלו בהגנה על הגוף והתמודדות עם הפולשים. לכן המחלה מפעילה את הגוף בצורה שונה מאשר החיסון.

עד כמה שאני יודע, חיסון פועל בדיוק כמו מחלה.
עכשיו תקרא את שוב ותגיד אם אתה באמת מאמין בזה.

כן.
חיסון בנוי במקרים רבים מאותה המעטפת החלבונית של החידק או הנגיף, ממולאת בחומר אחר (לא החומר הגנטי של המחלה).
מערכת החיסון בגוף מזהה את התאים האלה, ומתחילה לעשות את משחק הקומבינציות שלה, עד שהיא מוצאת את הקומבינציה שמתאימה להיקשר לחלבונים האלה.
הקומבינציה הזו נכנסת למעגל משוב מחזק, ונוצרים הרבה נוגדנים ממנה.
הנוגדנים האלה נוצרים בגלל התאמה למעטפת החלבונית, בלי קשר למה שיש בפנים.

גילה,
אחד הדברים שמבדיל, למיטב ידיעתי, בין חיסון מלאכותי לחיסון באמצעות מחלה הוא מידת הספציפיות: חיסון מלאכותי מחסן בפני זן יחיד (או קבוצת זנים - כמו בחיסון שפעת - מה שהיצרן מספק). חיסון ממחלה דומה יותר לחכה מלדג, במובן זה שהגוף "מגשש באפלה מסביב", ומייצר נוגדנים שיתאימו, ובדרך לומד להתמודד גם עם דברים דומים, ולא רק עם הזן הזפציפי של הוירוס/חידק שתקף את הגוף.

גם בחיסון הגוף מגשש מסביב - כי הוא יוצר נוגדנים לגרוי, בלי שמלמדים אותו מה הנוגדנים הנכונים. ועדיין, נראה שהוא יוצר בשני המקרים נוגדן ספציפי מאד.

> עודד חלה מספיק פעמים בשפעת כדי לא לקנות את התיאוריה של "חיסון למחלות קרובות" <

יש (למישהו פה, או בכלל) מושג למה (מכניסטית) יש הבדל בין חיסון למחלה ב-עד מתי האדם נשאר מחוסן?

אם אני לא טועה, יש חיסונים שמקבלים פעם אחת בחיים.
נדמה לי שכך עברה מהעולם מחלת האבעבועות השחורות.

חיסון דומה למחלה כמו שהזרקת זרע דומה למשגל...

הגוף האנושי הוא מערכת מורכבת, לא מנגנון פשוט כמו שאתה מציג. למשל, יש כנראה הבדל בין התגובה לחיידק שנכנס לגוף דרך מערכת הנשימה לבין חיידק שמוכנס למערכת הדם. למה? לא יודעת. אולי גם לא יודעים. זה עדיין לא אומר שזה זהה.

כעובדה, השפעת החיסונים חולפת מהר יותר מאשר החסינות בעקבות מחלה. למה? אין לי מושג. אבל כנראה שהמנגנון שתיארת הוא לא כל הסיפור.

חיסון דומה למחלה כמו שהזרקת זרע דומה למשגל.

כלומר - אותן ההשלכות לטווח ארוך, רק בלי ההתרגשות?

לגילה - לפי החוברת של ד"ר רוזנטל, בגלל שהחיסון לא גורם למחלה ממש, התגובה לחיסון חלשה יותר מאשר למחלה עצמה, ומופיעים פחות סימפטומים, אם בכלל, גם תגובת הגוף חלשה יותר, נוצרים פחות נוגדנים, והם נעלמים לאחר זמן מה, בדרך כלל תוך 5 עד 10 שנים.
הוא נותן את האנלוגיה הבאה: (קצת מצמררת...) חוליית מחבלים הצליחה לחדור במקום מסויים ולעשות פיגוע "קל" עם מעט נפגעים. תשלח למקום חולייה צבאית קטנה שתאבטח אותו, אבל לאחר זמן מה כשיראו שהמקום בטוח ואין חדירות נוספות, החוליה תנטוש את המקום.
לעומת חדירת מחבלים שגרמה לפיגוע רחב היקף, האנלוגית למחלה ממש. במקרה זה יוקם בסיס קבע במקום החדירה ואיש לא יעז להעלות בדעתו להזיז את הבסיס ולהשאיר את המקום ללא שמירה, בגלל זכרון הטראומה של הפיגוע הקשה.

התיאור של דיאנה הרבה יותר טוב משלי...
אבל כן, במשגל ההתרגשות כנראה עוזרת להתעברות, והנטיה להתרגש חזקה יותר כשהסיכוי להתעברות גבוה יותר. ככה שגם משגל זה יותר מורכב ממה דוחפים לאיפה, גם מבחינת ההשלכות לטווח ארוך.

זה לא התאור שלי אלא של ד"ר רוזנטל...
וחוץ מזה, יונת, מאד אהבתי את התאור שלך, ואפילו גיריינתי אותו.

בהחלט בורכנו שאנחנו יכולים לבחור אם לחסן או לא לחסן. לא לפני שנים רבות ילדים מתו, ואם היה מה שהוא שיכול להציל אותם אז עשו אותו. תדברו עם דור הסבים והסבתות שהרבה פעמים מספרים כי אמהות ניסו לא להקשר לילד מפחד שהוא ימות...

אני מאמינה כי אחד הקריטריונים לבחירת התנהגות היא הקריטריון של "האם היינו רוצים כי כל האוכלוסיה תנהג כמונו?" ולדעתי לגבי חיסונים אין תשובה ברורה וחד משמעית: אדמת וחזרת לא ממש משמעותי עם כל האוכלוסיה לא תחסן אבל לגבי פוליו טטנוס וכדו' יש בהחלט משמעות להגנה כללית.
לפי הכלל הזה ללא ספק שאי חיסון גורף היא סוג של טפילות על החברה...

אם אתה רוצה ללכת עם הצו הקטגורי של קנט (הוספתי בקיצור למילון המונחים) - עדיין יש פתרון:
תחלק את החיסונים לשלושה: הכרחיים לכל ילד, כדאי לתת חיסון עדר, שידביק בחיסון ילדים אחרים, ומיותרים.
תן לילד שלך את כל החיסונים ההכרחיים ותגריל שנים מבין החיסונים שכדאי לתת לחלק מהאוכלוסיה.

זה עומד בצו הקטגורי, וזה נותן פחות חיסונים מיותרים.

ש, לא הבנתי.
עד כמה שידוע לי הסיכון העיקרי לפוליו הוא הדבקות ממי שקיבל לא מזמן חיסון, לכן לפי הצו הקטגורי צריך להמנע מחיסון זה, כדי לא לסכן אחרים.
לגבי טטנוס, עד כמה שידוע לי מקור המחלה הוא בעיקר צואת סוסים, ולכן נושא חיסון העדר לא רלוונטי כאן.
לגבי אדמת וחזרת, אלה מחלות ילדות שמסוכנות למי שמקבל אותן בבגרותו, לכן הגיוני לא לחסן ילדים כדי שיחלו ויתחסנו היטב, ולקראת הבגרות לחסן את מי ש"פספס" את המחלה.
האם המידע שאת מכירה הוא שונה? תוכלי להאיר את עיני?

ש יקירתי, אני מסכימה עם יונת.
טטנוס - איש איש לגופו.
פוליו - נושא כבד משקל, ובאמת הייתי רוצה לשמוע אותך מתווכחת בנושא עם קית אלכסנדר, עם היידע שלך.
(כיום החיסון הוא המקור להידבקות, מצד שני החיסון גרם להחמרת החיידק, שינוי במקורות המים ועוד ועוד).

לצערי אינני מסכימה עמכם: לגבי טטנוס, בהחלט נפוץ במקומות עם סוסים אבל קיים גם בסביבות גידול אחרות (למשל גינת משחקים עם הרבה חיות מחמד) ואחד הדברים החשובים לגבי טטנוס זה שהמחלה מאוד לא סימפטית. לגבי פוליו, פוליו קיים בעולם גם במקומות שלא מחסנים (זוהי איננה מחלה שנעלמה) ובעולם הגלובלי של היום אין בעיני משמעות לזה שבארץ מאוד נדיר לקבל פוליו "טיבעית" כי מחר יגיע תייר שטייל קודם בהודו ויכול להתחיל מגפה. שלא לדבר על העובדה כי ילדינו יטילו יום אחד בעולם (ולא במקום מסוכן כמו הודו אלא סתם באזור בארה"ב למשל ) ויכולים לחטוף גם שם פוליו. אבל פה זה כבר לא נימוק הטפילות אלא הנימוק האגואיסטי של הגנה על המעגל שלנו.

כאמור לחסן או לא זה החלטה שמטבעה היא החלטת מיעוט קטן וכמעט מבוטל, הרי אם 20% מהאוכלוסיה (מספר לצורך הדיון) לא היו מחסנים כל הדיון לא היה קיים...

בטטנוס אני לא דבקה דווקא בסוסים, אלא בקטע שזה לא מידבק מילד לילד - אפשר לחטוף את זה מפציעה, לא מבן אדם אחר, כך שאין שום משמעות לחיסון עדר או לא. לזה הכוונה פה.

לפוליו - סוגיה מורכבת ומעניינת, ולכן מאוד הייתי רוצה שתשמעי את קית אלכסנדר, שדן בהרחבה במורכבות הסוגיה של הפוליו, ומאוד הייתי רוצה לשמוע את הדיון/ויכוח ביניכם (אבל אני לא הולכת לשום הרצאה בשנה וחצי הקרובות, כי הינוקא קטן מדי להישאר בלעדי או להיגרר איתי להרצאה בשעות שאני אפריע לו לישון) (הוא יותר קשה מהבכורה, לא גמיש כמוה, שיכלה לישון בכל מקום ובכל מצב, העיקר שעל אמא...).

ואחד הדברים החשובים לגבי טטנוס זה שהמחלה מאוד לא סימפטית.
אמא שלי, אחות במקצועה, אמרה לי פעם שמי שראה פעם אחת אדם שחלה בטטנוס - לא יעיז להסתכן באי-חיסון. כולל זריקת דחף במקרה פציעה (רלבנטית) למי שחוסן בעבר ויש ספק לגבי תוקף החיסון הפעיל שקיבל. מלבד זאת, עד כמה שידוע לי אין טיפול לטטנוס - רק מניעה.

אה, אני חושבת שהבנתי. את אומרת שכדאי לחסן נגד פוליו וטטנוס כדי להגן על הילדים שלנו, לא שמי שלא מחסן מסכן את שכניו וידידיו (טיעון העדר). הבנתי נכון?

לגביי פוליו: מישהו יודע מה ההבדל בין הזריקה לחיסון החי מבחינת הפרספקטיבה הטבעית? בארצות הברית אין יותר את החיסון החי בכלל, אבל בארץ כן. למה?

היינו לפני זמן מה אצל הרופאה. בין השאר, שאלה מה עם חיסונים. הסברתי לה, שהוא לא מספיק בריא לטעמי. כצפוי, טענה שנזלת היא לא אינדיקצית-נגד לחיסון, והדגישה במיוחד את החיסון נגד שעלת. ציינתי, שהוא כבר מעל גיל שנה, ולכן המחלה לא מסוכנת - והיא כמובן העלתה את נושא חיסון העדר, וציינה שהיה בקיבוץ לאחרונה תינוק אחד עם שעלת (מעניין שרק אחד, אגב. בדיעבד, נשמע לי לא כל כך אמין, ויותר במטרה להפחיד אותי) - ושצריך להגן על התינוקות.
חשבתי קצת על הטיעון הזה (האם לסכן את בני לטובת הגנה על שאר התינוקות. זה לא פסול בעיני כמו לסכן תינוקות במטרה להגן על מבוגרים), ואז קראתי קצת ב-CDC. מסתבר, שמעל גיל 7, לא נותנים חיסון נגד שעלת, ומעל גיל 5 לא נותנים חיסון נגד HIB. מוזר - אם המטרה היא להגן על התינוקות, הרי מן הראוי שגם מבוגרים יותר, שלא חלו/חוסנו, יוכלו להתחסן (גם אם לא יחויבו - אבל יוכלו לבחור בכך. למשל, הורים), לא?????

הבעיה בחיסון נגד שעלת היא שמבוגרים יכולים לחלות (להם זה לא מסוכן) לא להיות מאובחנים ולהדביק את הילד הקטן שאינו מחוסן וכתוצאה אפשרית לגרום למותו. יש עליה במקרי השעלת כיוון שאנשים הפסיקו לחסן.

מבוגרים יכולים לחלות (להם זה לא מסוכן) לא להיות מאובחנים ולהדביק את הילד הקטן שאינו מחוסן
לא הבנתי מה הטענה פה. הרי אם מעל גיל 7 לא מחסנים, אז הבעיה יכולה להיות קיימת בצורה המתוארת פה. אז מה זה משנה מעל גיל 7 או מעל גיל שנה?
אם כבר אז להיפך - בגיל צעיר המחלה תהיה מאובחנת ואז לפחות אפשר לנסות למנוע הידבקות.

או שלא הבנתי משהו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למתעניינות/ים
ארגון הבריאות ה-who פרסם את 10 הסכנות של 2019.
בין זיהום אויר, אבולה ואיידס, אנשים לא מחוסנים מבחירה קיבלו קטגוריה בפני עצמה.

... עכשיו נשאר לחכות ולראות לאיזה חקיקות זה יוביל.

אם ילדה