התינוקת בת שבוע
כמה פעמים ביממה אמורה לינוק ובמה זמן בכל פעם ?

באופן עקרוני כמה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה, אבל צריך להקפיד על כך שיהיו לפחות 8 הנקות ביממה. מלבד זאת יש מדדים נוספים כדי לדעת שהכל בסדר.
כמות החיתולים הרטובים (5-6 חיתולים ח"פ, 6-8 חיתולים ר"פ), כמות קקי (2-5 פעמים ביממה). האם אחרי כמה דקות של מציצה, כשרפלקס ירידת החלב (Let-down) החל, וכמות גדולה של חלב מתחילה להגיע, מסתנכרנים יחד הנשימה והבליעה. יש לזה קול מיוחד. וכמובן עליה במשקל.
אני מציעה לבדוק, בעיקר אצל תינוקת כל כך קטנה את התפיסה של השד.

בחודשים הראשונים דווקא חשוב מאוד שיהיו לפחות 2 חיתולים עם קקי ביממה. אח"כ - נכון, יש תינוקות שיעשו קקי רק פעם בכמה ימים. נדמה לי שהשיא בינתיים עומד על 38 ימים בלי קקי, אצל תינוק בריא ובמצב טוב
סימוכין, אגב, למס' החיתולים, אפשר למצוא באתר של לה לצ'ה, בקישור
‏http://www.lalecheleague.org/FAQ/FAQenough.html‏
נכון שאין שום צורך בחוקן או משלשלים, כי אין בעיה של עצירות אצל תינוקות יונקים.

כמו שעדי ואני אמרנו: בגיל חודשיים אין בעיה אפילו 10 ימים בלי קקי. (חסכוני ומריח טוב). אבל בגיל שבוע, פעמיים לפחות.

וואלה נרגעתי...
תודה לכולם...

שלום, איתי בן 6 חודשים וניזון רק מהנקה מיום הוולדו הוא יונק בתדירות גבוהה כל שעה וחצי ,אין לי זמן לנוח אפילו בלילה הוא הרבה במנשא והוא רגוע, ישן איתנו במיטה אבל עדיין מתעורר ודורש לינוק,לאיתי יש אח בן 3 וחצי שגם צריך אמא, מה לעשות ? תודה אדית

ללמוד לעשות דברים אחרים תוך_כדי_הנקה‏.

הי לכולן! הצטרפתי היום למשוטטים/ות באינטרנט וגיליתי אתכן... כמה נחמד!
בני בן ה- 9 חודשים עדיין יונק ולאחרונה החל לטעום אוכל מוצק ( כול מה שאחיו הגדולים אוכלים - הוא רוצה גם). בקיצור, הבחור לא רעב!
הבעיה שלי/נו היא זו- מוצץ הוא אלטרנטיבה מאוד מעליבה מבחינתו ולכן מתעורר 5-6 פעמים בלילה (ולפעמים יותר), רק לשם הרדמות מחודשת בעזרתה האדיבה של הפטמה האנושית שלי... - לא אכפת לי במהלך היום , אבל בלילה... הצילו!!!

לא בטוח שרק לשם הרדמות מחודשת:
גם שלי ככה, ואין ספק שהוא באמת יונק, אפילו שאלה יניקות קצרות. שלי כבר בן שנה וחודשיים, וגם הבכורה היתה ככה.
האם זה יעודד אותך אם תדעי שהוא באמת רוצה קצת חלב בלילה?
אם הוא ישן רחוק ממך ואת צריכה לקום, אז זה באמת נורא קשה. הוא ישן קרוב אלייך? אם לא, אז זה בכלל מתאים לך? אותי זה מציל, כי אני מיניקה מתוך שינה ולא צריכה לזוז, אבל זה לא מתאים לכל אחת.
יש לך אפשרות לישון במשך היום?
יש מישהו שיכול לקחת את כל שלושת הילדים שלך לאיזו שעה של טיול בחוץ כל יום כדי שאת תוכלי לנוח או לישון?
אני הולכת לישון מוקדם (חוץ מאשר כשאני מתעכבת על המחשב לענות לשאלות הנקה, באמת לא בסדר) וזה עוזר לי בצורה משמעותית - כי אני מספיקה לישון עד שהוא מתחיל שוב עם ההנקות.
אני יודעת ששעת שינה מוקדמת עוזרת, כי בימים שאני מפשלת והולכת לישון אחרי 10, אני הרוסה למחרת. ואם זה קורה יומיים רצוף - אני הופכת לבלתי נסבלת מרוב תשישות.

הייתי שם. הצעה ראשונה: כמה זמן זה כבר? משברים מסוג זה חולפים בד"כ תוך שבועיים. לפני שעוברים חודשיים אני אפילו לא שוקלת את אופצית הפטיש בראש (שלי, לא שלו).
הצעה שניה: ייתכן והוא מגיב "לא טוב" לקופאין. הורידי מתפריטך ותפריטו קפה, שוקולד, תה עם קופאין, קולה וכו'. ייתכן שגם סתם סוכר עושה לו את זה. אל תתני בשעות הערב דבש, ריבה וכד'. אם הוא יונק בערב/לפני השינה אל תאכלי גם את.
הצעה שלישית: (האמת, זה היה רעיון של גילה, ולגבי תינוקת בת שנה אבל זה בהחלט ייתכן) אולי הוא עשה פיפי והחיתול רטוב ולא בא לו לישון כך. אולי הוא צריך פיפי ולא מתחשק לא לעשות בחיתול כי הוא יודע שיישן עם חיתול רטוב.
עוד הצעה (נמאס לי לספור) איפה הוא ישן? יש תינוקות שמעדיפים לישון עם ההורים. יש כאלו שלהיפך, ישנו יותר זמן בחדר לבד. אולי הוא מעדיף לישון בלול? אולי על הרצפה? אולי במיטת נוער? בדקי את האופציות עבורו.
עוד דבר: האם אתם ישנים עם אור? ייתכן וזה מפריע לו. וגם ההפך נכון, כמובן. כלומר, הוא מתעורר, רואה שחושך ונבהל. אולי חם לו? אולי קר לו?
באופן כללי, זה שהוא מוכן לחזור לישון רק עם הנקה נראה לי יותר מסביר. הבעיה בעיני שהוא מתעורר כ"כ הרבה. וזה כמובן בעיה שלך בלבד כי לו אין שום בעיה עם זה...

לגבי שינה עם ההורים, כדאי לעיין בדפים על מדור_מיטה_משפחתית‏.

הדף הזה קפץ ל-מה_חדש‏, אז אני אנצל כבר את ההזדמנות ואספר מה מטריד אותי (כמובן רק כדי שתרגיעו אותי שזו לא בעיה ). בכלל זה שייך בעצם לדף בעיות בהנקה ולא לכאן, לא נורא...
התינוקת שלי בת שלושה וחצי שבועות. האמת שאני לא יודעת כמה פעמים היא יונקת בלילה כי אני לגמרי מטושטשת. רב הלילות היא לא נוגעת כמעט במזרון כי תוך כדי ההנקה אני נרדמת והיא נשארת עלי עד שאני מתעוררת עם הדרישה להנקה הבאה. דרך אגב, לפעמים אי הנוחות שלה היא כי היא רוצה לעשות פיפי/קקי ורוצה שאני אקח אותה לעשות בכיור (ואני לא מגדלת בלי חיתולים, אבל ככה גם היא אוהבת, מסתבר). לרב אני מתעלמת מאיתותים כאלה כי אין לי כוח לקום, אמא אכזרית שכמוני.
הבעיה שנראה לי שלא טוב לה לינוק בשכיבה ובכלל לא טוב לה לשכב על משטח שטוח (ייתור מיותר?). היא מצפצפת המון מתוך שינה ואין לי מסקנה נחרצת, אבל אולי יותר קשה לה לנשום ככה? יוצא שאני כל הלילה בחצי שכיבה חצי ישנה והיא עלי. אני לא מאוד עייפה ולא נזקקת לעוד שינה במהלך היום, אבל בכל זאת אני מעדיפה לשכב ממש. מה נראה לכם?

נראה לנו שתשכבי איך שנוח לך
ויותר בפירוט: ממה שאת מתארת, היא לא ממש סובלת מהשינה הזאת. אז מצפצפת, אז מה. טוב לה ונוח לה וטוב לך ונוח לך.
את שלושה וחצי שבועות אחרי לידה.
אין - אין - אין דבר יותר חשוב להישרדות של שתיכן מאשר לישון - לישון - לישון. אם את "לא מאוד עייפה" זה בזכות מה שאת עושה.
ואחזור על דברי:
לנוח. לישון.
זה הכי חשוב.
כל השאר יכול לחכות.

להתעלם מהצפצופים? נו, טוב, אז אני אשן .

אני מאד מזדהה עם הרבה בעיות והתלבטויות שהועלו כאן. גם אני אם לילד מקסים בן 15 חדשים וכמעט הולך ואני עדיין מניקה אותו. אני עובדת משרה מלאה וכמו שתואר לעיל
ברגע שאני בבית הוא יונק ואז גם מתעורר כמה פעמים בלילה לינוק וחוזר לישון. בגלל העייפות הוא למעשה עדיין ישן איתנו במיטה ונסיונותינו להניחו במיטה שלו לוו בצרחות לפעמים גם
מעל לשעה כך שהתייאשנו. חיכינו כל החורף כי הוא היה חולה כל כמה ימים ועכשיו אנחנו מאד רוצים לגמול אותו. הסיבה העיקרית מעבר לעייפות היא רצונינו
להיכנס להריון. ממה ששמעתי, ההנקה יכולה להזיק לעובר ומעבר לכך אין לי וסת בכלל כך שקשה לדעת מתי הביוץ. ניסיתי להשב את תשומת ליבו לדברים אחרים, לשיר, לספר סיפורים
אבל זה רק מעיר אותו יותר והוא עדיין מתחנן ובוכה , צורח ל....ציצי...מה עושים?.?? האם יש דרך לגמול שפחות כואבת וקשה...??
אם הייתייכולה הייתי מפסיקה את החיים לשבוע עד שהואיגמל אך מה לעשות החיים ממשיכים וחייבים לקום בבוקר לעבודה ולתפקד כמו שצריךץ אז איך עושים את זה בנסיבות הללו???

ההנקה לא מזיקה לעובר, ראי הנקה_והריון_שני‏ ועוד דפים על הנקה
וגם גמילה_מהנקה‏ ועוד.
את יכולה לבוא למפגשי לה לצ'ה לשמוע ולקרוא המון על דרכי גמילה טובות.
בהצלחה!

אני הנקתי את בני עד גיל 2.5 ותמיד מתי שהוא רצה בלי לעשות לו שום הגבלות, נכון שבשנה וחצי הראשונות הוא ישן איתנו במיטה ולא היתה לנו פרטיות אבל לפחות ישנו טוב בלילה, וגם הצלחנו לגנוב מדי פעם פרטיות, כשהוא גדל קצת יותר צירפנו למיטה שלנו עוד מיטה בשבילו ומתי שהוא היה מתעורר הייתי עוברת למיטה שלו ומניקה אותו תוך כדי שינה כך שפחות או יותר היתה לנו פרטיות.

גמלתי את בני מהנקות לילה ( 1.9 ) לפני כשלושה שבועות.
בלילה הראשון הוא בכה כשעה וחצי רצופה במהלכה הסברתי כי ציצי הלך לישון.
חיבקתי אותו חיבוק עוטף, ליטפתי - אך לא הרמתי על הידיים, לא הצעתי דבר מלבד מיים - חשוב לא להחליף הרגל אחד באחר.
לא כדאי לנסות להסיח דעתו, מנסיוני זה רק גורם לילד להתעצבן - אולי הוא חש שמנסים " לעבוד " עליו.
יש לתת לו לחוות את התיסכול ( המוצדק ), לחוות את הרגשות, ולהיות שם בשבילו, לתמוך, להבין ,לאהוב.

כיום הוא מוסיף להתעורר בלילות ( הרבה פחות ), מבקש ציצי ומיד נזכר, בוכה למס' שניות ונרדם מכורבל בזרועותי במיטה המשפחתית.

(זה הולך להיות טיפה ארוך...)
התינוק שלי בן 20 יום, יונק ה מ ו ן , בממוצע פעם בשעה. הוא העלה חצי ק"ג בשבוע האחרון (אלוהים, גידלתי מפלצת... ) ואני מתחילה לתהות - האם יש כזה דבר להניק יותר מידי? האם יתכן שהילד חי בקפיצת גדילה תמידית? אני מאוד זקוקה לתגובות שיחזקו את ידי כי יחד עם ההנקה כמובן שהסביבה מלאה בהערות כמו "מה הוא כל הזמן על הידיים?" "הוא רק אכל, איך הוא רוצה שוב" "אולי הוא צמא, תתני לו תה עם סוכר ענבים" ועוד שלל עידודים מפרגנים ומלומדים כגון אלה.

בנוסף ביקרה אותנו בת דודתי, שילדה יום לפני. אנחנו שונות זו מזו לחלוטין. אמא שלה ואימא שלי (לאחר שסיימו את ההשוואות ההכרחיות - כמה עלה השבוע במשקל, כמה האורך, כמה וכמה וכמה) שוחחו על ההנקה של בנותיהן את נכדיהן הטריים. דודתי שאלה אם הוא יונק כל שלוש שעות או כל ארבע. אני צחקתי (לא ישנתי שלוש שעות רצוף מאז הלידה...). אבל היא אמרה בתוקף "תינוקות צריכים לאכול כל ארבע שעות". בהתחלה עוד טרחתי לענות ולומר שתינוק צריך לאכול מתי שהוא מבקש, ציצי זה לא רק אוכל וכו'. ואז היא סיפרה סיפור עצוב על "משהו שסיפרו לי שנקרא יום גדילה" כדבריה...- אתמול הנכד שלה צרח כל היום עד שבתדודתי קראה לה כי היא משתגעת ולא יודעת מה לעשות. הילד כל הזמן צורח ולה יש גודש נוראי. היא הגיעה, שילחה את בת דודתי שתצא להתאוורר (בלי להאכיל) , רחצה והשכיבה את התינוק (בלי להאכיל) ויצאה לקנות לה כרוב או משהו שיפסיק לה את הגודש. חוק כלים שלובים - למה לא לתת את החלב ה"מיותר" לתינוק הרעב? כי תינוקות לא צריכים לאכול כל הזמן, רק כל ארבע שעות... ואז היא אמרה לאימא שלי " את תמיד הלכת לקראת הילדים שלך (בטון שלילי...), צריך יד קשה איתם, אי אפשר להיות כל היום על הציצי" והוסיפה שהתינוק לפעמים נרדם תוך כדי הנקה (חצוף כזה) ואז היא אומרת לביתה שתעיר אותו כדי שיסיים לאכול ולא ירדם תוך כדי, המפונק. (אני מזכירה שהקטנים עוד לא בני 3 שבועות!!)
אלוהים אדירים, איך אפשר לעמוד מול זה בכלל? בשלב הזה בני התעורר וביקש לאכול ואני מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ללא ההנקה כדי שלא יראו שאני מניקה אותו פעם שניה בשעה שהן היו אצלנו... במקום לתת דוגמא גאה...אוף...זקוקה לעידוד

דקל, תחזיקי מעמד!!
איזה כיף תינוק שלך שאת אמא שלו. ברור שאת צודקת! (הזדעזעתי מהסיפורים).
את מרגישה שהן מערערות לך את הביטחון? (אם זה רק הדודה, פשוט הייתי נפגשת אתה פחות). מישהי פה נתנה פעם טיפ מצוין (לא זוכרת מי). תגידי שהאחות בטיפת חלב אמרה שלא צריך לתת מים (תה עם סוכר! אוי-וי) או שהרופא אמר שזה בסדר להניק כל שעה. ואולי כדאי לקנות לבת דודתך ספר על הנקה?
תזכרי ש את האמא, ואת קובעת (את זה דווקא אני זוכרת ש ענת_גביש‏ אמרה )

תודה!
זה ממש לא עירער לי את הביטחון, רק עשה לי עצוב עצוב על הילדון הקטן הזה.
במקרה זה קרה היום, כשראינו שהתינוק מאוד גדל תוך זמן קצר וגם מבקש כל הזמן לאכול ו זה קצת מערער אותי ואת בטחוני ואני מחפשת חיזוקים (שלא כל כך קיימים בסביבה)

20 יום זה שלושה שבועות~ קפיצת גדילה, תחזיקי מעמד, זה הולך ומשתפר.
את אמא נהדרת לבנך.
את מעניקה לו את שדרוש לו ובדיוק במידה.

התינוק שלי בן 3 שבועות, יונק בן 10 דקות לרבע שעה כל שעתיים ... זה מספיק?

אם הוא נראה שבע, ורגוע - אז בהחלט!

הי התינוק שלי בן חודשיים יונק כל שעתיים במשך שש דקות בלבד. האם זה בסדר?

דקל, הבן שלך חייב לגדול. הוא תינוק עם חוש הישרדות מצויין! אוכל וגדל, אוכל וגדל!
נכון שזה מתיש לאמא. אז תנוחי. תשכבי איתו להנקה, תשני כשהוא נרדם, אל תעשי כלום בבית, תגייסי עזרה.
אבל התינוק צריך לאכול ולגדול.
לגבי בת דודתך ודודתך: האם מישהו יכול שם להשחיל הערה לשאול אם היא עושה דיאטה לתינוק בן יומו? הילד צריך לאכול! אולי תתני לה ספר על הנקה?

הילד כל הזמן צורח ולה יש גודש נוראי
זוועה.

בשלב הזה התינוק התעורר וביקש לאכול ואני מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ללא ההנקה כדי שלא יראו שאני מניקה אותו פעם שניה בשעה שהן היו אצלנו... במקום לתת דוגמא גאה...אוף...זקוקה לעידוד

מכירה את ההרגשה. גם אני , מזמן, כשהקטנה היתה ממש פיצית, בביקור של קרובות משפחה קיבלתי הערות משתאות בכל פעם שהיא ביקשה לינוק "מה ,היא עוד פעם אוכלת?!" בחיוך מופתע מעצבן, בנימה לא נעימה, כאילו אומרות "מה לא בסדר איתה? מה היא עוד פעם אוכלת? ומה לא בסדר איתך? אולי היא לא שבעה מזה? אולי אין לך מספיק?" ואת יודעת איך זה, תינוק בגיל הזה או שהוא עם הציצי בפה כל הזמן או שהוא מבקש אותו פעם בעשר דקות. לשניה ורבע ועוזב.....ולא בהכרח כדי לינוק, לפעמים סתם, לישון, להירגע... וקלטתי את עצמי מקווה שהיא לא תרצה שוב , או קמה ומנענעת אותה, כי לא היה לי נעים להניק שוב ושוב לפניהן. אני ממש מתביישת לכתוב את זה אבל חשוב לי לחלוק איתך כדי שתדעי שאת לא היחידה שלוקה בטמטום זמני.
סלחי לעצמך ולהבא הניקי והניקי והניקי ליד שתי הנשים האלה, המון, הציעי לו גם כשהוא לא מבקש, הסבירי שאלה ההוראות שקיבלת ממומחיות מובילות בארץ בתחום (אנחנו ) ושילדים שקיבלו טיפול כזה הצליחו הרבה יותר אחר כך בבית הספר ובאוניברסיטה, במיוחד בהשוואה לתינוקות שינקו מעט מדי פעמים ביום. ושיש על זה מחקרים מדהימים.
(טוב אני מגזימה עם ההתבדחות כאן ולא רוצה להיות לא מובנת: במילים אחרות: הרשי לעצמך להיות בטוחה וגאה ושמחה בהנקה גם מול המסתייגים. אנשים מנומסים, לא נעים להם להתריס ככה ומעדיפים להצניע את צדקת דרכם לפעמים. אבל כאן, רק ככה תוכלי להועיל לאמא ולתינוק האלה. אל תהססי להביא חוברות, לצטט ציטוטים, לספר ש*אסור* להגביל תינוקות בהנקה, הביאי ציטוטים של רופאים, יש כאלה. (מנדבת את בשמת_א‏ לעזור לך להגיע לציטוטים האלה). משפט פתיחה לא רע זה לשלוף שד ולהגיד: אל תשאלי מה קראתי היום. רופאים ממליצים ל....או: לא תאמיני מה אמרה לי אחות טיפת חלב. שכל מה שחשבו עד עכשיו על הנקה זה לא נכון. שרופאים חקרו וגילו ש...בלה בלה בלה בלה (סליחה על שהעיצות מזלזלות באינטיליגנציה של דודתך ובת דודתך. אולי זה לא מתאים והן לא כאלה, וזה הכל מבורות, למשל העניין עם הפינוק והכל ארבע שעות- אולי באמת אמרו לדודה הזאת את זה פעם רופאים ואחיות, אז פשוט להביא לידיעתן שהיום יודעים כבר שזה לא נכון! אם אני לא טועה אפילו בטיפת חלב כבר לא כתוב בחוברות שצריך להניק כל ארבע שעות אלא לפי דרישה.
נשמע שיותר מאי הנוחות שלך את רוצה לעזור לתינוק ולאימו- אז אולי הכיוון הוא לא בלהיראות מוזרה ופריקית, אלא לגבות את דרכך במה שאומרים אנשים שכן מרשימים אותן.

ועוד רעיון: להזמין את הבת דודה וללכת יחד למפגשים של אמהות מיניקות. זה הכי מפרה והכי מלמד, ונותן בטחון. (את יודעת על מפגשים כאלה? צריכה עזרה בחיפוש בסביבה שלך?)

הי התינוק שלי בן חודשיים יונק כל שעתיים במשך שש דקות בלבד. האם זה בסדר?
כשבתי הראשונה ינקה כך היא לא היתה מרוצה אחרי ההנקה והיתה בוכה ונרדמת מעייפות ולא משובע. בדיעבד הסתבר שלא החזקתי אותה טוב והפטמה לא היתה בתוך הפה שלה כמו שצריך.
האם התינוק שלך נראה מרוצה ורגוע אחרי יניקה בת שש דקות? האם הוא עולה היטב במשקל?
אחרי יניקה קצרה כזאת אולי עדיף להחזיר את התינוק לאותו השד בהנקה הבאה כדי שיקבל גם חלב אחורי, אבל אני לא מומחית ומבקשת לתקן אותי אם זה לא נכון.

יו, תודה על ההיחסות המחודשת. בינתיים הילדון שלי גדל ללא הפסק ("מה יש לך שם, שמרים?" "מה הוא לא יכול להיות קצת עם בטן ריקה?" "או! שוב המחלבה נפתחה" וכד'), ואני לומדת לא להתבייש בהנקה המרובה מאוד, אלא להשוויץ ולשים את המפקפקים במקום שגורם להם להרגיש, "למה אנחנו לא התייחסנו/מתייחסים כך לתינוקות שלנו", וזה נותן לי כוח. גם ה מפגשים_באזור_חיפה‏ שהתחלתי ללכת נותנים לי כוח ו"גב" מנשים כמוני, מניקות ומניקות. (ואני צריכה הרבה כוח וגב חזק, כי הבייבי כבר 8 ק"ג AND GOING). זה עדיין מאוד קשה לי, וציצי אחד שלי לא בעד העניין כל כך, אבל אני מאמינה שזה שווה. (וחוצמזה, איך אוכל להגשים את עצמי כפולניה אם לא אומר לבני כשיגדל "אתה יודע כמה סבלתי בהריון ובהנקה איתך??")

הבן שלך מתוק ומקסים וגדל לתפארת. עזבי שטויות.

("מה יש לך שם, שמרים?" "מה הוא לא יכול להיות קצת עם בטן ריקה?" "או! שוב המחלבה נפתחה"
מעבר לזה שנהניתי מאוד מחוש ההומור שלך, וכל הכבוד לבן שלך שיודע מה טוב לו ולאמא שלו שיודעת להקשיב לתינוק - מה זה ההערות האלה? את מוקפת פולנים? איזו כמות של רוע! עכשיו אני מבינה למה אבא שלי מתנגד בכל תוקף לביקורים אצל יולדת בשלושה חודשים ראשונים... (מעייפים אותה וגם אומרים שטויות).

ואני נשבעת שכל מילה (ויש עוד פנינים) נאמרה לי, לפחות ...17 פעם. כן, אני מוקפת פולנים, למרות שאבשלי פרענק גאה, הוא כבר מזמן קיבל "פולני של כבוד", ודובר יידיש יותר טוב מכולם.
שיהיו בריאים.

איזו כמות של רוע!
אני יודעת שזה לא קשור להנקה, אבל אמש אימשלי הגתה את הרעיון הבא: "הוא לא אוהב להיות בעגלה, כי כנראה גם לו (כמו לאחיי הגדולים) יש איזשהי הפרעת קשב".
אין לי מילים.

אין לי מילים.
אוי!

הוא לא אוהב להיות בעגלה, כי כנראה גם לו (כמו לאחיי הגדולים) יש איזשהי הפרעת קשב

מצויין. פעם הבאה שאומרים לך "שימי אותו כבר בעגלה, למה כל היום את מחזיקה אותו על הידיים?!?" תעני "לא, הוא לא אוהב...אני חושבת שיש לו הפרעת קשב ....."

אם זה לא היה מזעזע אותי, הייתי משתמשת בזה, אבל זה גם נראה לי מסוג המשפטים שמגשימים את עצמם אח"כ ולא בא לי שיהיו לו ציפיות כאלה מעצמו. (למרות שאני באה ממשפחה שמאוד תומכת בהפרעות קשב שלנו...)

מצויין. פעם הבאה שאומרים לך "שימי אותו כבר בעגלה, למה כל היום את מחזיקה אותו על הידיים?!?" תעני "לא, הוא לא אוהב...אני חושבת שיש לו הפרעת קשב ....."
או להיפך:
"לא, הרופא אמר שאסור לו בעגלה, זה עלול לגרום לו הפרעת קשב".

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף.
להתעלם. אני גיליתי שדוקא זה עוזר.
כשאנשים מעירים הערה, ואת לא עונה וממשיכה בשלך (להניק, לערסל), המלים פשוט ממשיכות לעוף לחלל ונמוגות. ואין להן טעם.
אצלנו זה התחיל ככה - בעצות, בהערות, בציניות. בהתחלה ביקשתי שלא יעירו לי, או עשיתי פרצוף מתפלא וכועס (על שהעיזו להעיר). חלק מהסובבים הבינו והפסיקו. מהחלק הנותר אני מתעלמת.

אה, וחיבוק.

משהו קטן ל-דקל_נור‏ - אם אני לא ממש טועה בחישוב , הבן שלך הוא בן מזל תאומים , מזל התקשורת והתנועה , כספית , המתכת של המזל משקפת את התנועתיות שלו יותר מכל. בד''כ תינוקות בני מזל תאומים צריכים תנועה , והרבה.
ואם לדון בהפרעות קשב , הדרך הכי בדוקה כדי למנוע אחת כזאת , היא לספק לו תנועה ופריקת אנרגיות בזמן שהוא צריך אותן באמת - שהוא קצת יגדל ,גם בנדנדות , ערסלים ומכוניות לילדים....אל תוותרי תמשיכי להניק ולשאת אותו כמה שיותר , אמא שמוכנה לעשות את המקסימום בשביל התינוק שלה מעוררת אנטגוניזם אצל כאלה שלא רוצים/יכולים או שניהם ביחד, כדי להתעלם ולא לתת להערות לחדור לנשמתך (ולהחליש אותך בזמנים קשים...) ולהמשיך לעשות בדיוק את מה שאת עושה . בהצלחה לך

לתמר: אנקדוטה, בהמשך להברקות של אמהות (אולי מתאים לדף אחר...). הבן השני שלי נולד עם טונוס מוגבר והוא באופן כללי מאד פעיל. ילד שהתקשה מאד להפנים את הגבולות שהוצבו לפניו וכו' וכו'. מתי שהוא אמא שלי העירה עליו שהוא נרא לה היפראקטיבי (הוא עוד לא היה בן שנה, למיטב זכרוני) והדברים נאמרו בטון נורא ביקורתי. בלי להתבלבל (או אולי מעודף בלבול וכעס....) עניתי לה: "אם הוא היה שלך, בטח היית מחזירה אותו מזמן..." היא נאלמה דום ומאז לא העיזה להגיד לי מילה וחצי מילה בגנותו. להיפך, היום היא מאוהבת בו ואפילו אמרה לי השבוע: "כמה שהוא שובב, יש בו משהו כל-כך שובה..." (אבל אני לא שוכחת... )

שלום סיוון (אני מניחה שאת קוראת עברית, רק לא יכולה לכתוב)
אני לא מומחית הנקה, אבל נראה לי שאין לך מה לחשוש. 5 הנקות ביום זה ממש לא יותר מדי. בתי בת כמעט 11 חודשים, ואני חושבת שאני מניקה אותה יותר מחמש פעמים ביום (לא ממש ספרתי).
אולי תיכנס מישהי שיותר מבינה ממני

thanx טרה_רוסה‏‏:). i was just wondering... since it seems there are no rules for breastfeeding but i'm sure there are for furmula feeding:S not that i've ever gave lia a furmula bottle, i'm just assuming...

כשנותנים תמ"ל זה על מנת לספק את הצרכים התזונתיים של התינוק, ולכן אפשר "לחשב" כמה תינוק צריך. אבל כשמניקים, זה מספק גם צרכים אחרים של התינוק, ואותם אי אפשר לכמת...

אכן, טרה רוסה צודקת.
לא צריך לספור הנקות בכלל, ועד גיל שנה ממילא עיקר המזון אמור להיות עדיין ההנקה, ככה שיחס של 3 ארוחות ל-5 הנקות גם כן נשמע טוב. צריך רק להקפיד על שני דברים:
א. שבזמן שאת איתה, ההנקות יהיו בלי הגבלה.
ב. שלא תמלא את הבטן ביותר מדי אוכל מוצק דל קלוריות במקום חלב (נגיד, פירות או ירקות הם מאוד דיאטתיים לעומת החלב) כי היא עלולה לרדת במשקל. גם את המזון המוצק צריך להציע רק כמה שהיא רוצה לאכול, אבל שוב - אם זה מזון דיאטתי (פחות מ-70 קלוריות למאה גרם/סמ"ק בערך), אז צריך להיזהר עם הכמויות. בגיל הזה, האכילה היא בעיקר טעימות.
בקרוב מתחילים עם הודו, עוף, קטניות, שיש בהם טיפה יותר קלוריות, ואם את מעשירה בשקדיה (חמאת שקדים) או בטחינה את מוסיפה קלוריות, ויטמינים ומינרלים מצויינים. דגנים אפשר להוסיף רק מגיל 9 חודשים, בגלל הסכנה בגלוטן, ואז שוב יש יותר קלוריות באוכל.

תודה בשמת_א‏‏ !
though i have another question, should i not limit the breastfeedings even though i'm 12 weeks pregnant?
i know about the 2 schools of thoughts regarding that issue and my husband and i have already chosen our one, which is YES to breastfeeding during pregnancy, but still... is there anything i should know about that?

על נושא זה יש את הדפים הנקה_והריון_שני‏‏ ו-הנקת_צמד‏‏.

אני לא מכירה 2 אסכולות לגבי הנקה בהריון.
יש רק מידע מוסמך אחד, אבל ה-מ-ו-ן אנשי רפואה שפשוט לא יודעים את המידע הזה ומדקלמים דיעות קדומות.

she would 24x7
גם הבכורה שלי היתה כזאת!
עדיין. אף על פי שהיא גמולה (בת 7)

thank you guys so much
guys? איפה??

כאמא טרייה, יש לי כמה שאלות טריות:

אלואה | שלנו בת חודש וחצי והיא יונקת מתי שהיא רוצה.
במשך היום, במשך כמה דקות (10-15 דקות) כל שעה וחצי-שעתיים ובלילה למשך זמן ארוך יותר ,כל פעם שהיא מתעוררת - בתחילת הלילה כל 3 שעות ולפנות בוקר עם הגזים - כל שעה, שעה וחצי. האם משך היניקה במשך היום קצר מדי?
אנחנו מחזיקים אותה על היידים או במנשא 99% מהזמן (חוץ מ-5 דקות שהיא מעסיקה את עצמה באוניברסיטה), אז בעקרון היא ישנה ואוכלת רב היום.
לא הייתי חושבת שזה מוזר, אבל כשהיא הייתה קטנה (עכשיו היא גדולה....) היא הייתה עירנית יותר זמן במשך היום. האם תינוקות בגיל כזה עושים עוד משהו חוץ מלישון ולאכול.?

יש לי עוד שבעת אלפים שאלות אבל נסתפק בזה בינתיים.
תודה מראש

נשמע לי בסדר, אבל אני לא אשת מקצוע.
האם היא עולה במשקל היטב? אם כן, אז לא הייתי דואגת כלל.
אולי כדאי שתשאלי גם בפורום הנקה בתפוז, נראה לי שתקבלי יותר תשובות.

בת ששה שבועות בדיוק?
כמה פעמים היא עשתה קקי ביממה, עד עכשיו? וכמה עכשיו?
כמה חיתולים/טיטולים ספוגי פיפי?
ואיך העליה במשקל?
איך שאת מתארת - נשמע לגמרי נורמלי (יש מליון וחצי דפוסי יניקה נורמליים, וזה אחד מהם ).

רוני שלי בת חמישה שבועות, היה ברור לי שאניק אותה כמה שתרצה. כולם מספרים שהתינוק יונק כל שעה, שעתיים, שלוש, אינדודואלי, בסדר, אבל רוני יונקת כמה שלוקים, נרדמת, ומתעוררת אחרי כמה דקות (מקסימום 20) שוב לינוק. ככה כל היום רק ציצי. לי זה כבר קשה. הלילה ברוך ה' מסודר. אני גם לא שלמה עם זה שכל הזמן היא בעצם אוכלת, אולי היא אוכלת יותר מידי, אולי אין מספיק זמן לעיכול. ברור שהיא יונקת גם בשביל צרכים אחרים, אבל מה עם מנוחה למערכת העיכול.

שרונה,

אתחיל מהסוף - שכחי את המושג "_מנוחה למערכת העיכול_".
את אומרת שהלילה מסודר - יכולה לתאר? (כמה שעות? האם מתעוררת לינוק?)
את כותבת "כל היום רק ציצי". האם זה ממש כל היום, או עם כמה הפסקות? (את יכולה יום אחד לרשום את כל היניקות שלה - מתי התחילה, מתי סיימה? לפעמים יש הרגשה של "כל היום היא לא ירדה לי מהציצי", אבל כשכותבים רואים שהיו גם זמנים רגועים).
האם את ישנה אתה במשך היום?

מה עם משקל? כמה פיפי וקקי יש ביממה? האם היא רגועה?

אז ככה, בלילה הולכם לישון בערך ב11:00 אחרי אמבטיה ויניקה, והיא מתעוררת פעם ב2:30 ופעם ב5:00. לפעמים גם מדלגת על 2:30. כן, יש הפסקות במשך היום, לפעמים אני פשוט אורזת אותה ויוצאת לשעה טיול במנשא ואז היא נרדמת ונוצר רווח גדול יחסית. ויש גם רגעים רגועים. אני לא מרגישה עייפות, יותר אני דואגת שהיניקות שלה לא מסודרות באזשהוא סדר, והאם אני לא דוחפת לה ציצי על כל ציוץ שלה, אולי היא בכלל מתלוננת על כאבי גזים ורק הציצי שלי מרגיע אותה אז אני נותנת לה ציצי. אני בעצם לא יודעת להבחין בין סוגי מצוקות שלה (עייפות, גזים, רעב) ובכל מקרה נותנת לה ציצי וזה מרגיע. היא עושה קקי פעם בעשרה ימים מאז שנולדה. הרופא אמר שזה בסדר ליניקה אז אני מסתמכת על זה, והיא גם עולה יפה במשקל וכל השאר.

אני דואגת שהיניקות שלה לא מסודרות באזשהוא סדר
הם לא אמורות להיות מסודרות. (חוץ מזה שבלילה הן די מסודרת, לפי מה שכתבת).

אולי היא בכלל מתלוננת על כאבי גזים ורק הציצי שלי מרגיע אותה
אז יופי! נניח שזה נכון והיא לא רעבה, אלא כואבת לה הבטן, אבל הציצי מרגיע אותה. אז יופי! הציצי מרגיע ונעים לה. מה טוב.

אני בעצם לא יודעת להבחין בין סוגי מצוקות שלה (עייפות, גזים, רעב)
זה לוקח זמן. לאט לאט מכירים יותר את התינוק. זה לא קורה מיד

מה לגבי פיפי? כמה פעמים ביום היא עושה? (כלומר, כמה חיתולים רטובים יש לה ביום ?

גם עולה יפה במשקל

איזה מתנה האתר הזה, איזה אנשים מדהימים יש פה . תודה, אז פשוט לזרום איתה לא לנסות לסדר. כן גם הפיפי בסדר והיום היא עשתה קקי אחרי ארבעה! ימים. טוב אני ארגע.

נהדר!

היא עושה קקי פעם בעשרה ימים מאז שנולדה
זה קצת מוזר. בששת השבועות הראשונים אנו מצפים לפעמיים שלוש ביממה לפחות. רק אחרי ששה שבועות עשרה ימים הם בסדר גמור.
תוכלי לפרט את העלייה במשקל? כמה נולדה, כמה השתחררה, כמה בממוצע לשבוע עד עכשיו?

הי בשמת. קודם כל אציין שחודשים אני כבר גולשת (פסיבית לרוב) באתר וקוראת המון דברים שאת כותבת אז אני מרגישה שאני כבר ממש מכירה אותך ואוהבת אותך. לגבי הקקי, הרבה אומרים שזה לא טוב, אבל זה עובדה וכל השאר נראה תקין. היא נולדה 3.200 השתחררה קצת פחות מ3.00 ועולה בין 250 ל300 גר' לשבוע. כל יום שעובר אני נרגעת איתה יותר, עד היום כל דבר הלחיץ אותי, היא ישנה יותר מידי או פחות מידי אוכלת יותר מידי או פחות מידי בוכה או רגועה מידי, בעלי משתגע מהפולניות, אבל אני לומדת לראות שכל יום יכול להיות שונה, ושדברים מסתדרים.

גם אלואה, כמו רוני של שרונה, לא עושה הרבה קקי. בטוח שלא פעמיים ביום. יש לה מרווחים בין יציאות. פעם אחת לא עשתה 9 ימים.
אני התחרפנתי קצת וכל פעם שפתחתי לה את הטיטול לבדוק וראיתי שעדיין אין קקי, התבאסתי. אבל התייעצתי עם רופא הומאופטי
והוא אמר שיש ילדים שעושים קקי אחרי כל הנקה ויש כאלה שפעם בעשרה ימים.

חברה שלנו שלמדה רפואה סינית והיא דוקרת אמרה שהשנתון הזה של הילדים, (כולל הילדה שלה) נולדו עם מערכת עיכול רגישה.

בלילות האחרונים,אלואה ישנה שינה לא שקטה ובנוהל הקבוע - לפנות בוקר התפתלויות גזים. אז אחרי שהיא מסיימת לינוק, אני משכיבה אותה עליי, על הבטן וככה אנחנו ישנות כל הלילה. (זה מדהים אותי כל פעם מחדש, כי לפני הלידה וכל חיי, הייתי מתהפכת כל הלילה מצד לצד ועכשיו אני יכולה לשכב על הגב שלוש שעות בלי לזוז.
היום בבוקר, אחרי עוד לילה של חוסר שקט, התעוררנו ואמרתי לניב שנראה לי שמשהו לא בסדר עם הקיבה שלה, ואולי כואבת לה הבטן ואולי ואולי ואולי
וניבי, בטוח לגמרי בעצמו, אומר לי שהכל בסדר והוא לא דואג ואם אני רוצה אפשר ללכת לרופא ההומאופטי. וגם אני יודעת בתוכי שהכל בסדר והיא עולה במשקל יפה וגדלה ובמשך היום היא רגועה ומחייכת. ואני מבקשת מאלואה שתיתן לנו סימן שהכל בסדר, ואחרי 2 דקות היא עשתה קקי. פשוט מדהים!!!!!!!!!
היא כזאת אור טהור!
השבח לאל!

אני הייתי בודקת השפעה של מזון של האמהות (שתיכן - שרונה וליאת).
ראו - גזים_אצל_תינוקות_קוליק‏.

ועולה בין 250 ל300 גר' לשבוע
מצויין, אז באמת אין צורך לדאוג לגבי העובדה שלא עשתה קקי בתדירות המצופה בשבועות הראשונים. זה הרי בסך הכל מדד שנועד לוודא שההנקה מתנהלת היטב.

ליאת - אם אלואה בת יותר מששה שבועות, אין שום בעיה עם תדירות הקקי. זה לגמרי נורמלי לתינוקות יונקים לעשות קקי אפילו אחת לשבועיים (וגם יותר כבר נמדד אצל תינוק יונק בריא) בגיל שאחרי ששה שבועות. להיפך: חלב האם מנוצל במלואו, ולכן אין צורך בכמות גדולה של פסולת (שמופרשת בקקי).

עד גיל ששה שבועות מסתכלים על הקקי כי זו עדות לכך שהתינוק מקבל את החלב השמן יותר (מה שקראו פעם "האחורי", זה שמתחיל לרדת תוך כדי הנקה. ככל שההנקה מתמשכת יותר, כך גדל אחוז החלב השמן בתוך החלב. ככל שההנקות צפופות יותר, כך התינוק מקבל יותר חלב שמן), וזה חשוב להערכת ההנקה, יחד עם המעקב אחרי העליה במשקל.
עם זאת, יש לפעמים תינוקות שיונקים היטב וגדלים היטב, וההנקה מתנהלת היטב, ובכל זאת הם לא עושים כמעט קקי גם בששת השבועות הראשונים. זה בסדר - זה רק אומר שאם התופעה קיימת, חשוב לבדוק את התינוק ולוודא שבאמת הכל בסדר ושזה לא מעיד על בעיה.

גילה, לדעתי השפעת המזון רלבנטית כשהם עושים יותר מדי קקי, לא כשהם עושים מעט. זו גם לא עצירות, כי לא יוצא קקי יבש וקשה שיוצא בקושי ובכאבים, אלא רק קקי נורמלי בתדירות נמוכה. כך שגם אין שום סיבה להתעסק בזה. להיפך.

אני מאד מקפידה על התזונה שלי. לא אוכלת מוצרי חלב בקר, כרוב/ית, קטניות.
כנראה שהחא פשוט צריכה לעבור את התקופה הזו.

גילה, לדעתי השפעת המזון רלבנטית כשהם עושים יותר מדי קקי, לא כשהם עושים מעט
מותר לחלוק על דעתך?
ראשית - מדובר פה על תינוק שמקבל די חלב (עולה די במשקל), כך שזה לא מיעוט קקי בגלל מיעוט חלב.
שנית - עם הקטנה שלי (ונתקלתי בזה אצל לפחות עוד תינוק אחד), הגעתי להסתכל על התזונה שלי בגלל קושי בקקי (כלומר - כאב לה לפני שעשתה), אבל כתוצאה משינוי התזונה, היא התחילה גם לעשות יותר קקים ביום.
חוצמזה, ליאת כן מספרת על כאבי בטן והתפתלויות שקשורות בגזים/קקי.

[עכשיו אני נזכרת שגם היו ימים שהיא כן עשתה המון המון פעמים קקי מוקצף - זה היה בשבוע של העדשים, כשהורדתי מוצרי חלב ]

ליאת, לכל תינוק יש רגישויות לדברים אחרים. את לא צריכה להמנע ממה שנמנעו החברות, אלא ממה שמפריע לתינוק הפרטי שלך.

איך יודעים מה לנסות להוריד. גם אני חושבת שאני אוכלת בריא. קיבלתי רשימה של מאכלים חשודים. היא אינסופית וכוללת לחם (גם מלא, מה שאני אוכלת די הרבה) אורז מלא ומה לא.

האם מעט חלב בקפה (קפה דגנים) פעם ביום יכול להשפיע?

האם מעט חלב בקפה (קפה דגנים) פעם ביום יכול להשפיע?
לא נראה לי.

ממליצה לקרוא את השני הדפים בנושא גזים. ייתכן שאתן סתם מונעות מעצמכן כל מני מזונות ללא צורך.
בכל מקרה, זה אמור לעבור בסביבות חודש 3-4

האם מעט חלב בקפה (קפה דגנים) פעם ביום יכול להשפיע
אם הילד רגיש לחלב - כן.
אם לא - לא.

איך יודעים מה לנסות להוריד
גם זה משתנה בין אמהות ובין תינוקות שונים.
אני נעזרתי באילת שלו ("אילת מטוטלת"), אבל מכירה אמהות שראו קשר בין מה שהן אכלו לתגובה של התינוק (למשל - אמא שפתאום אכלה תבשיל חדש, או התחילה העונה של איזה פרי, או כשהיא נמנעה ממשהו מסיבה טכנית פתאום הוקל לילד, או אמהות שניסו להוריד משהו והצליח להן - קראי למשל ‏כאן‏). במקרים שילד רגיש למאוד הרבה מאכלים, בעיתי לנסות להוריד מאכל-מאכל, כי מורידים אחד, מוסיפים אחר (כדי לא לרעוב), ולא תמיד רואים שינוי.

אני שוב מדגישה - אין שום סיבה לחשוב ששני התינוקות שמתוארים כאן (של ליאת ושל שרונה) רגישים למשהו, מכל מה שליאת ושרונה כתבו. אין שום סיבה.
זה לא רק חסר תועלת אלא גם מזיק לאמהות מיניקות להוריד מהתפריט שלהן מזונות ללא כל צורך.

וכן - אם התינוק לא רגיש לחלב, בשביל מה לצמצם את צריכת מוצרי החלב? אין שום משמעות אם אוכלים קצת או הרבה, רק שהאמא צריכה גם להיות טרודה בענייני התזונה שלה סתם.

גילה, למה את חושבת שקקי בתדירות נמוכה קשור לרגישות לאוכל?

"חוסר שקט" לא חייב להיות קשור לגזים.
האם יש באמת גזים בשעות של ההתפתלויות?
זה יכול להיות כל מיני דברים, שאנחנו לא יודעים.
למשל, בשעות ש"לפנות בוקר" הרבה פעמים יש ירידה בטמפרטורה בבית, ואולי בדיוק קר לה מדי או יבש לה מדי או משהו כזה, ואז היא חסרת שקט.
או, שבשעות האלה יש שינוי בזרימת החלב שלך (זה בדיוק אחרי שהצלחת לישון קצת ופתאום יש זרימה יותר חזקה ושפע של חלב מציף אותה? או להיפך, את מותשת אחרי הלילה עם המון הנקות והחלב לא שופע מספיק לטעמה?)
או, לא שתית מספיק מים לפני השינה או בלילה ואת מיובשת קצת בשעות האלה?
או - פיפי! היא מתחילה להיות יבשה בלילה (תהליך טבעי שקורה אצל התינוקות בחודשיים הראשונים) ובדיוק לפנות בוקר היא מתעוררת וצריכה פיפי גדול אבל אתם לא מגדלים בלי חיתולים אז אתם לא יודעים שהיא מתפתלת כדי שתיקחו אותה לשירותים? אז היא מתפתלת וחסרת שקט עד שבסוף היא עושה פיפי בטיטול ונרגעת?
ויש עוד אפשרויות.
הכי פחות שכיחה קשור באוכל.

גילה, למה את חושבת שקקי בתדירות נמוכה קשור לרגישות לאוכל?
כי ראיתי ששינוי התפריט שלי העלה את תדירות הקקי.

אני (שוב) אתאר את מה שהיה עם הקטנה שלי:
ראיתי שהיא סבלה. מעט: נגיד - 10 דקות בכי בערב או בלילה.
ראינו גם שהיא רוצה קקי במשך כמה שעות, וגם סובלת, ואז עושה קקי, ונרגעת.
שיניתי את התזונה שלי - ושתי התופעות (וגם תופעות אחרות) הפסיקו. באופן כללי - נעשה לה קל יותר לעשות קקי.

אני לא מציעה להוריד מזונות ללא צורך (מסכימה אתך - זה מיותר).
אני מציעה להוריד רק את אותם מזונות שמשפיעים לא טוב על התינוק המסוים.

אני שמחה להודיע שאלואה הפכה להיות בית-חרושת לקקי.
היא עושה קקי כל יום, לפעמים פעמיים או שלוש, אבל ההתפתלויות עדיין מטרידות אותה ואותנו.
בשמת, בקשר לסיבות האפשריות לחוסר השקט.
אני מרגישה את הבטן שלה גועשת והיא רוצה לינוק . היא מתאמצת מאד ובד"כ יוצאים פלוצים ולאחרונה גם קקי.
לפעמים יש לי הרגשה שאם היא תכניס עוד חלב לקיבה, הוא רק יגרום לה לעוד סבל.
אני יודעת שהציצי הוא מעבר לחלב, והיא צריכה את הקרבה אליי, אבל כל הלילה אני מחבקת אותה קרוב או שהיא עליי, אז לא נראה לי שחסר לה מגע.
תודה רבה לכולן על התשובות והעזרה.

הי ליאת,
התחלתי להתבלבל מרוב "פנים חדשות", ונדמה לי שאין פה תשובה לכל השאלות:
בת כמה אלואה? באיזו תדירות היא יונקת, בערך? האם היא מעוניינת בשני הצדדים בכל הנקה? האם בכל הנקה את מתחילה מהצד ה"שני" או שיוצא שכל הנקה את מתחילה בצד חדש, כי היא לא היתה מעוניינת לינוק "צד שני" בהנקה הקודמת? (כלומר, נרדמה על השד תוך כדי הנקה, או סרבה לצד השני אחרי שגמרה לינוק את הצד הראשון ביוזמתה) האם את מרגישה שאת שופעת חלב? האם קורה שהחלב שלך "משפריץ" בהתחלת הנקה?
אני שואלת את כל השאלות האלה, כי מה שאת מתארת גם מתאים למצב של ייצור חלב שופע, שבו התינוקת אולי מקבלת שפע של חלב של התחלת ההנקה, עשיר בסוכרים ופחות שמן, לעומת פחות חלב של המשך וסוף ההנקה, עשיר בשומן ודל בסוכרים, כאשר החלב הפחות-שמן ממלא את הבטן אבל הסוכרים שבו "עושים בלאגן".
זה מצב של חוסר איזון בין חלב "נוזלי" יותר לחלב "שומני" יותר, שאפשר לפתור די בקלות. אבל זו רק השערה, ואפשר לברר אותה רק בעזרת הרבה תישאול, וקצת מפחיד דרך האינטרנט (כי הפיתרון למצב הזה עלול להוביל לייבוש החלב אצל מישהי שאין לה את המצב הזה... עדין, עדין).

בכל אופן, אשמח אם תוכלי לענות ככל יכולתך על השאלות, ונראה אם זה יקדם אותנו בדרך להבנת העניין.

הי בשמת,
הבוקר קמנו אחרי לילה קשה ואלואה סבלה מאד. אני כמעט בטוחה שזה בגלל החמין חיטה שאכלנו. זו פעם ראשונה מאז הלידה וכנראה שזה היה לה כבד מדי.למרות שלא אכלתי הרבה.
אלואה מחר בת חודשיים בדיוק.
אני מתחבטת כבר הרבה זמן עם הסוגייה האם להציע לה תמיד את השד השני. בגלל שאני יודעת שהחלב הראשוני עשיר יותר בסוכרים, ולפעמים היא עוזבת שד אחד אחרי רק כמה דקות, אני מציעה לה אותו שוב כדי שתגיע לחלב השומני יותר. וכך בעצם רב הפעמים היא יונקת רק משד אחד במשך יותר זמן.
(האם ישנה הערכה אחרי כמה זמן ביניקה "מגיע" החלב השומני?)
אני לא מרגישה שיש לי בעיה של ייצור חלב. שני השדיים שופעים חלב מתי שהיא רוצה. בתחילת ההנקה החלב בהחלט משפריץ וכשהיא עייפה זה "מעצבן" אותה, אז אני משתדלת שתמיד יהיה שד אחד ריק יותר שישמש "מוציצי" (אנחנו לא נותנים לה מוצץ).
במשך היום היא יונקת בערך כל שעתיים,לפעמים היא ישנה יותר זמן וההפסקה ארוכה יותר ואז כשהיא קמה היא אוכלת בשקיקה גדולה. בכל מקרה אני
נותנת לה לינוק מתי שהיא רוצה ולא בהפסקות קבועות. משך היניקה במשך היום קצר יותר (בערך 10-15 דקות כל פעם)
בלילות היא מתעוררת בתחילת הלילה כל 3 שעות ויונקת 30 דקות או יותר ולפנות הבוקר כל שעה-שעתיים בגלל הגזים. בלילה אני מניקה אותהבשכיבה על
הצד, יכול להיות שזה קשור לגזים? אני מרימה אותה לגרפס בלילה וביום, אבל בלילות יוצא לה פחות בקלות ולפעמים בכלל לא.

תודה רבה על ההתייחסות האישית,
מקווה שנצליח למצוא פתרון לעניין, כי הלב שלנו נקרע כשהיא סובלת ככה.
שיהיה שבוע טוב.

אני כמעט בטוחה שזה בגלל החמין חיטה שאכלנו
אם זה חוזר כל פעם שאת אוכלת את זה - יכול להיות.

היה לה כבד מדי
לא, אין דבר כזה "כבד מדי". אם החמין גרם לבעיה, זה בגלל רגישות למרכיב שעבר בחלב שלך. למשל, חיטה היא אלרגן נפוץ. זה יכול להיות זה. מולקולות של חלבון זר הן מולקולות גדולות, שחלקן עוברות בחלב אם. אם יש רגישות - היא למולקולות האלה.

האם להציע לה תמיד את השד השני
בעיקרון, כן, אבל קשה להגיד דרך האינטרנט. כשהיא יונקת כמה דקות ועוזבת - את מרגישה שהיא ממש ינקה את הכמה דקות האלה? אם כן, אז להציע צד שני, כי היא מבחינתה גמרה. מצד שני, להציע שוב את אותו הצד היא דווקא העצה שנותנים במקרה שחושדים באספקת חלב שופעת "מדי" שגורמת לחוסר איזון בסוכרים. אבל מהתיאור שלך אני לא בטוחה בכלל. הכל נשמע מצויין.

אחרי כמה זמן ביניקה "מגיע" החלב השומני?)
שניות עד דקות מעטות, תלוי בך ותלוי ביניקה שלה. אם את מרגישה את העיקצוץ של "רפלקס שיחרור החלב" - אז זה מתחיל. בכל מקרה, אין מדובר בשני סוגים של חלב, קודם א ואז ב, אלא פשוט תוך כדי ההנקה כמות השומן הולכת וגדלה על חשבון כמות הסוכרים. זה הדרגתי, ושונה מאמא לאמא ומיונק ליונק (אצל שני תינוקות של אותה אמא, הגרף ייראה קצת אחרת).

אני לא מרגישה שיש לי בעיה של ייצור חלב
להיפך. אני חשבתי שאולי הבעיה היא ייצור שופע "מדי" של חלב. אבל לפי תיאורך אני לא בטוחה.
5-10 דקות כל שעתיים נשמע מאוד יפה. רווחים יותר גדולים לפעמים - כנ"ל. הדפוס בלילה - כנ"ל. לא נשמע קשור לגזים, ומוזר שהגזים (אם זו הבעיה בכלל) הם דווקא לפנות בוקר. אם היתה רגישות למזון, אז היא בדרך כלל מופיעה אחרי ארוחות, למה שתופיע דווקא במרחק הכי גדול מכל דבר שאכלת? דווקא לפנות בוקר?

בגיל הזה גם לא צריך להתרגש ל"מתאמצת מאוד". רק לנו זה נראה כאילו היא צריכה קקי אבל לא הולך לה. אבל זה רושם מוטעה.

בקיצור, אני לא יודעת למה היא מתפתלת, אבל הכי פחות הגיוני נשמע לי "גזים" או "רגישות למזון". לפחות לפי התיאור שלך.

אה, הנקה בשכיבה לא עושה שום בעיות. ולא צריך להרים לגרעפס תמיד, כשמדובר בתינוק יונק.

רעיון אחד עלה לי פתאום, שאולי כן קשור להנקה בשכיבה: אולי בלילה ההקפדה שלה על התפיסה וההיצמדות לשד פחות טובה, והיא פשוט בולעת אוויר, וזו הבעיה שלה?

בכל אופן, אני מרגישה שקשה מאוד לדעת דרך האינטרנט אם יש בעיה, ואם כן - מהי.
איך נראה לך לפנות ליועצת הנקה מוסמכת להתייעצות?

ליאת, האם את נותנת לה תוספת ברזל בטיפות? קראתי בפורום אחר שלפעמים זה מה שעושה לתינוקות כאבי בטן, וחשבתי שאולי גם כאן זו הבעיה?

איזה לילה!!!!!!!!!
אלואה קפצה והתעוותה מתוך שינה כל 5 דקות. גם כשהייתה עלי, גם כשחיבקתי אותה לידי, גם בזמן יניקה (שהיתה כל שעה בערך).
אחרי שקמנו מהמיטה, והיא ישנה על ניבי במנשא שעה וחצי, ניסינו להיכנס כולנו שוב למיטה לישון והיא שוב ינקה ובכתה.
עכשיו היא עליי במנשא ישנה אחרי טיול במושב. ניבי ישן ואולי אח"כ נתחלף.
הייתי בשתי פגישות של לה לצ'ה, ונפגשתי עם יועצת הנקה לשתי פגישות קצרות (בהתנדבות). היא תיקנה את היניקה שלי, אבל לגזים זה לא עוזק.
ד"א. היא אמרה שאין בעיה לאכול מוצרי חלב, חריף וקטניות, אבל אני נמנעת מהן בכל מקרה.
אני לא יודעת מה קורה לה. אני מרגישה אינטואיטיבית שכשהיא קופצת ככה, כאילו סכין נכנסת לה לבטן. לפעמים היא מפליצה מתוך שינה ומתעוררת בבכי.
אני כ"כ מקווה שהכל יעבור עוד חודש בערך.
הלוואי!

זה יכול לעבור עוד קודם...
לא רוצה לעורר ציפיות גבוהות אבל כשאצלנו היה ליל הגזים הכי הכי גרוע - זה גם היה הלילה האחרון של הגזים. מן גראנד פינלה. והגזים נמשכו מגיל חודש עד גיל חודשיים. ככה שאם אכן בגזים עסקינן - זה יכול לעבור לפני גיל 3 חודשים.
ועוד משהו, אני מכירה כמה אמהות שנעזרו באיילת מטוטלת - ולטענתן הגזים פסקו לחלוטין! מכירה? את יכולה לקרוא עליה ב- גזים_אצל_תינוקות_קוליק‏.
לצערי שמעתי עליה רק אחרי שבתי עברה את התקופה הזו. בפעם הבאה אני אנסה אותה בעצמי.
בכל אופן, להקלה על הכאב אנחנו השתמשנו בגליכל (תכשיר הומיאופתי, יש בכל סופרפארם) ולנו הוא עזר בכ-75% מהמקרים...
חזקו ואמצו!

אבל אני נמנעת מהן בכל מקרה.
אני לא יודעת מה קורה לה. אני מרגישה אינטואיטיבית שכשהיא קופצת ככה, כאילו סכין נכנסת לה לבטן
קודם כל, ממש קשה לך. ולה. אני ממש מקווה שמה שזה לא יהיה, זה יעבור בקרוב!
ושנית: את נמנעת מהמאכלים וזה בעצם לא עוזר... אז או שאם יש בעיה אז היא במאכלים אחרים, תמימים, שאת לא חושדת בהם, או בכלל לא במאכלים...
בכל אופן, שיעבור כבר

שלום לכולכן היום גיליתי את האתר המדהים הזה ורציתי לברך את כולכן על המאמץ להנקה החשיבות שאתן רואות בדבר זה והשאיפה שעוד אימהות יניקו את ילדיהן אולם רציתי לשתף אתכן בסיפורי שלי וללמד אתכן מטעויות שעשיתי יש לי תינוק בן 14 חודשים שאני עדין מניקה אולם מאז שנולד הוא רק יונק ולו פעם אחת לא ניסיתי לתת לו גם מבקבוק דבר שמתנקם בי עד היום וזה אומר לא לצאת מהבית כי הוא תלותי בך וזה אומר לא למצוא עבודה כי אינך יכולה להשאירו עם אף אחד(אלא אם כן היתה האפשרות להשאיר אותו עם"ציץ" אחד)ולא לצאת לאירועים אלא אם הוא איתך וכל הזמן לחפש איפה להניק אותו ואיך להרים את החולצה ואיך להסתיר.שלא תחשבו לרגע שאני נגד ההנקה ההיפך הוא הנכון אני ממליצה בחום להניק אין יותר בריא וטוב מזה אולם לא לשכוח את אפשרות הדבר המדהים שהמציאו-הבקבוק פשוט פעם ביום לשאוב לו חלב ולהרגילו גם לפטמות מלאכותיות.

גם בתי הקטנה בת 14 חודשים.
היא לא קיבלה תמ"ל מעולם.
אם יש משהו ממש חשוב - אני יוצאת מהבית והיא עם בעלי. אם הדבר החשוב רחוק - נוסעים יחד והיא עם בעלי.
באירועים - אני מיניקה באופן צנוע - עם חולצה רפויה או בגדי_הנקה‏.
אני לא חשה כי עשיתי טעות.

גילה שלום תודה לך על תגובתך ורציתי לשאול אותך מספר שאלות:
1.האם בתך רק יונקת או שאת מוסיפה לה גם מזונות שונים ואם כן.ניסית לה מדי פעם פורמולות שונות איך היא הגיבה או שדחתה אותם.ועוד שאלה לי אלייך האם ידוע לך אם תינוק בגיל זה כמו ילדנו חייב סוג של חלב(מטרנה סימילאק חלב פרה)או שאפשר לוותר על הכל כי אני פשוט מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר להניק ממספר סיבות.
אודה לך מאוד על תשובותייך

גם הבן שלי לא נגע מעולם בתחליפים, מצד שני בגיל 14 חודשים הוא אכל חופשי סטייקים וסלטים (במילעיל ) בחתונות, ככה שלא הייתה לי שום סיבה דווקא שם להוציא ת'ציץ.

דפנה שלום ראיתי את תגובתך אמנם לא ענית לי על השאלה האם בגיל זה כמו של ילדינו אפשר כבר לוותר על כל סוגי החלב השונים (הרשומים מעלה)?

דפנה עוד שאלה לי אלייך אם למשל באירועים תינוקך היה מאוד עייף איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה????

איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה????

שלי אמנם רק בת 9 חודשים (אבל שוקלת 10 ק"ג) והיא גם אוהבת להרדם עם ציצי. אם אני יושבת ליד שלוחן עם עוד אנשים נגיד, אז בטבעיות, במקום שבו אני יושבת, אני מרימה חולצה מחברת אותה ומניקה, ואז היא נרדמת.
אבל אני לא בטוחה שהבנתי מה הקושי שלך בהקשר הזה. כתבת: ולא לצאת לאירועים אלא אם הוא איתך וכל הזמן לחפש איפה להניק אותו ואיך להרים את החולצה ואיך להסתיר - את תמיד הולכת הצידה כשאת רוצה להניק?

אני אנסה לענות על שאלותיך אחת אחת:
לדעתי, אפשר לוותר על חלב (פרה)/תמ"ל בגיל זה (אנשי המקצוע חלוקים בשאלה האם בין גיל שנה לשנתיים חשוב להוסיף תמ"ל לתינוקות שבדיוק נגמלו מהנקה, בגיל שנה החלב תופס חלק גדול מהתזונה, ובגיל שנתיים מתיחסים לחלב כאל חלק שולי מהתזונה).
בתי בהחלט אוכלת עוד סוגי מזון, אבל לא את כולם, כי יש לה רק ארבע שיניים (למשל - היא לא מצליחה ללעוס בעצמה מלפפון או גזר חי).
תמ"ל לא הצעתי לה. הדבר היחיד שהיא שותה זה מים - מכוס או מבקבוק ספורט (וגם - היא ראתה את בקבוקי התה של אחיה ורצתה גם, אז שמנו לה מים).
בתי בהחלט זקוקה לציצי כדי להרדם, אבל קרה (מכל מיני סיבות) שהיא נרדמה על הכתף של אבא במקום.
אירועים - היינו לאחרונה בשתי חתונות. באחת היא נרדמה על הידיים של אבא (וישנה על מנשא שפרשנו על הדשא רוב האירוע), ובשניה היא ינקה פעמיים ונרדמה רק באוטו בנסיעה חזרה.

לשאלה שלא שאלת במפורש - איך והאם לגמול -
חשוב מאוד, בשביל הגנה על גופך, לגמול בהדרגה, כדי שלא יהיה מצב שאת מיצרת המון חלב והוא לא מרוקן - זה עלול לגרום לגודש-סתימה-דלקת.
אני מציעה לך לבדוק עם עצמך איזו הנקה הכי מפריעה לך (לפני השינה? בלילה? ה"שלוקים" פה ושם? מחוץ לבית? כשאת רעבה?), ולהתחיל מלטפל בה - או להפסיק אותה, או לבדוק איך את מקלה על עצמך.
למשל - אם את שונאת להיניק כשאת רעבה, את צריכה להיות יותר רגישה לעצמך, ולאכול לפני שאת יודעת שתצטרכי להיניק. או - אם הכי קשה לך להיניק בחוץ, את יכולה להתחיל מלחזור הביתה מיד כשבנך רוצה לינוק - במשך תקופה קצרה, עד שילמד שיונקים בבית ולא יונקים בחוץ. אח"כ תוכלי לבקש ממנו לחכות עד שתחזרו הביתה (כמתוכנן, ולא דווקא מיד).
נשים רבות שהורידו את ההנקה שהכי מפריעה מדווחות שפתאום נעשה להן כיף וקל להיניק. אולי זה יקרה גם לך. אם לא - תעברי להנקה הבאה שמקשה עליך.

אגב - בהמשך לשאלה של אורלי_ברלב‏: את תמיד הולכת הצידה כשאת רוצה להניק? -
בד"כ אני מיניקה בדיוק איפה שנאי נמצאת (בית של חברים, מסעדה, אירוע, רחוב, סופר, יער...). באותה חתונה היה המון המון רעש, ולא היה לבתי שום סיכוי שבעולם לינוק באופן רגוע. אז כן - הלכתי הצידה, וזכיתי גם אני ברגע שקט. מצד שני, זו היתה חתונה של משפחה די רחוקה. הכרנו חלק די קטן מהאורחים, ולא הרגשתי "מנודה" כשהלכתי להיניק בצד, אלא להפך - זכיתי בכמה דקות מנוחה.

זה נכון כל מה שאתן אומרות שאפשר להיניק איפה שרוצים.אבל את גם ציינת שבתך נרדמת רק עם ציצי אז במקרה באותו אירוע שהיה לכם כנראה שביתך כבר הגיעה לאפיסת כוחות ונרדמה לבעלך על הכתף אבל מה קורה במקרים אחרים כמו יציאה לעבודה (או שמא אתן לא עובדות) ואת משאירה את התינוקת אצל מטפלת ואז הגיעה שעת השינה והילדה רוצה רק ציצי כדי להירדם מה קורה אז?! הרי היא לא תוכל לתת לילדה לבכות כל זמן עד שתגיעי. זה מה שקרה לי אחרי חופשת הלידה חזרתי לעבודה ולא היתה באפשרותי לצאת לשעת הנקה מפאת הותק שלי במקוםהעבודה ואז המטפלת התקשרה ואמרה לי שהתינוקת לא מפסיקה לבכות והיא לא מוכנה להירדם עם הבקבוק שהשארתי לה ואז נאלצתי לעזוב את מקום עבודתי עם כל הקושי המלווה בזה .

אני לא עובדת (מבחירה), אבל יש לי חברות רבות שמיניקות פעוטות וכן עובדות.
רוב המטפלות מצליחות להרדים את הילדים בלי ציצי (עם בקבוק מים/על הידיים/נדנוד של עגלה/טיול במנשא - כל מטפלת והפטנטים שלה).
ילדי הגדולים היו אצל מטפלת כשלמדתי, והם נרדמו אצלה עם בקבוק תמ"ל או מים (אולי גם מיץ פירות שהיא הכינה), לפעמים על הידיים אבל בד"כ על הספה או מזרון על הרצפה, לפעמים עם טלויזיה.

זו נשמעת חוויה מאוד לא טובה, לעזוב מקום עבודה מאילוץ כזה, אבל הרווחת זמן עם בתך, והיא הרוויחה זמן עם אמא!
האם יוצא לך להפגש עם אמהות ותינוקות/פעוטות?

נכון היא הרוויחה יחסית די זמן עם אמא ביחס לתינוקות אחרים ששני הוריהם נאלצו לעבוד אבל היום אני מרגישה כבר חנוקה בבית ומוצאת את עצמי כל היום איתו בין קלטות שירים סיפרונים למינהם ומדי פעם גימבורי כל זמני מוקדש רק לוובקושי מוצאת את הזמן גם לצרכים שלי עד שבעלי מגיע מהעבודה בשעות מאוחרות שיוצא לו להיות איתו זמן קצר כי אז מגיעה שעת המקלחת והופ שינה, וכמו שבטח אתן יודעות כמה ההנקה מקשרת בין תינוק לאמא אז גם שהוא איתו הוא רוצה אותי בקשר עין "שחס וחלילה אני לא אהיה שם שהם ביחד או שהוא עם מישהו אחר(סבא סבתא יילדים אחרים) לפעמים אני מרגישה כאילו שכחו לחתוך את חבל הטבור ביננו .ובקשר לשאלתך כן יוצא לנו להיות עם עוד ילדים אחרים בחוג הגימבורי עם בני הדודים שהם כולם באותו הגיל וגם פה אצלנו בשכונה.

אם למשל באירועים תינוקך היה מאוד עייף איך היה נרדם כי שלי נרדם אך ורק עם ציצים בפה
מי נרדם בחתונה ? בחתונה רוקדים !
מה שמזכיר לי שפעם חברה שלי אמרה לי שאיפשהוא באמצע שנות ה- 20 מפסיקים לצאת למועדונים ומתחילים "לצאת" לחתונות, אמנם זה בילוי יותר יקר, אבל יש גם אוכל

וברצינות, גם בני היה נרדם בגיל הזה רק עם ציצי בפה. אז כשידעתי שמתוכנן אירוע בערב, דאגתי שישן טוב בצהרים. וחוץ מזה, למען האמת מעולם לא הייתה לי בעיה עם הנקה מחוץ לבית. וחוץ מזה 2, כמו שציינתי קודם, מעל גיל שנה הוא כבר אכל אוכל אמיתי בהתלהבות רבה, וההנקה לא היוותה את עיקר תזונתו.

וכמו שבטח אתן יודעות כמה ההנקה מקשרת בין תינוק לאמא אז גם שהוא איתו הוא רוצה אותי בקשר עין
לימור, אולי יעניין אותך לקרוא את הדף רק_אימא_יכולה‏.

אני מרגישה כבר חנוקה בבית
זה נשמע קשה מאוד.
גם אני לא עובדת - גם כן מבחירה - ואני משתדלת מאוד שהימים שלנו יהיו נעימים ומהנים לשתינו (לי ולבתי). בעיני זה חשוב מאוד שגם אני אהנה ושגם אני אבלה בין מבוגרים במהלך היום. לכן אני משתדלת כמעט כל בוקר להיפגש עם חברה אחת או יותר שגם לה תינוק או ילד וככה אנחנו מבלים כולנו יחד חלק מהיום. לפעמים אני פשוט יוצאת לעשות סידורים עם הילדה ובדרך פוגשים אנשים ועוצרים בכל מיני מקומות וחנויות וגם זה נחמד ונעים.

לימור, יש לך עם מי להיפגש בשעות הבוקר?

כמובן שיש עם מי להיפגש אבל זה קצת מעיק שכל מקום שהולכים הוא צריך להיות "צמוד למדד" אז או קיי כל היום אנחנו יחדיו מעסיקים אחד את השני אבל למשל יוצא אחת לכמה שנפגשים כל החברים ורוצים לצאת אז גם שם את עם העין על השעון ועין על הפלאפון מתי יגיע הצלצול מהשמרטפית ויודיע שהתינוק התעורר ורוצה לשוב לישון שוב רק עם הציצי ושוב רק עם הציצי אז את צריכה לחזור כמו מטורפת כי אין לא מושג מה זה מוצץ ומה זה בקבוק שום פיטמה מלאכותית.

עם החברים (הרווקים) אנחנו נפגשים אחה"ץ, או אם בערב מאוחר - אז אצלינו בבית.
ככה זה. זה לא קשור להנקה, זה קשור לזה שהילדים שלי זקוקים לי יותר ממה שהחברים שלי זקוקים לי (או אני להם).

נדמה לי, לימור, שזה לא שאלה של איך לפתור את הבעיות שאת מעלה.
נשמע לי שקשה לך עם התלות הכל כך מוחלטת של התינוק באמא (שהיא במקרה את...) שקלת איזשהו יעוץ? קבוצת תמיכה?

לא שקלתי יעוץ או קבוצת תמיכה כי אני חושבת שאני לא זקוקה להם וכנראה את גם לא הכי מבינה אותי נכון .אני נהנית מכל רגע עם התינוק כיף לי ואני מאושרת זה הדבר הכי טוב שקיים עבורי הוא ממלא לנו את כל היום הוא האור בבית כל יום צץ משהו חדש כל יום לומדים דרכו דברים חדשים ומגלים דברים חדשים זו שמחה שאי אפשר לתאר ועד שאת לא הורה את לא יכולה להרגיש את זה כי אם יספרו לך מיליוני סיפורים. אבל אני סה"כ רוצה להדגיש את הנקודה שאתן בעצם מנסות לא להודות בה באיזה שהוא אופן (אם תחזרי למה שכתבתי בהתחלה) וזה טיפ מצוין לאמהות טריות שחשוב פעם אחת ביום כן לשאוב חלב וכן לתת לילד לנסות להתרגל לבקבוק.ואני אתן לך דוגמא שקצת יוצאת דופן להוכיח שזה אכן חשוב :לפני שלושה חודשים הרגשתי ממש גרוע הזמנתי ביקור רופא אליי הביתה זה היה בשעת לילה מאוחרת הגיע הרופא והפנה אותי בדחיפות למיון וכמו שידוע לכולם זה לוקח לפחות 3-4 שעות אז נאלצתי לקחת איתי את התינוק למקום הלא הכי סימפטי ועם כל מה שכרוך בזה להיסחב בקור להפריע לתינוק בשעת השינה שלוולקוות שזה יגמר כך ולא יצטרכו להשאיר אותי לאישפוז לילה ואז כל מה שחשוב לך באותאו רגע זה מה את עושה עם התינוק איך הוא ישן אם יצליח להירדם אם לא ירצה לאכול ועוד המון שאלות מסוג זה.אני באמת מקווה שעכשיו את אכן מבינה את הנקודה שלי ולמה אני מתכוונת באומרי את כל זה.

אבל אני סה"כ רוצה להדגיש את הנקודה שאתן בעצם מנסות לא להודות בה באיזה שהוא אופן (אם תחזרי למה שכתבתי בהתחלה) וזה טיפ מצוין לאמהות טריות שחשוב פעם אחת ביום כן לשאוב חלב וכן לתת לילד לנסות להתרגל לבקבוק

לימור,
ראשית, אל תניחי שאת יודעת מה אנחנו חושבות, מרגישות או חוות ו- מנסות לא להודות כלשונך (אני מדברת בשם עצמי).
יש אפשרות סבירה, שכל אחת מאיתנו חווה אחרת את האמהות. זאת אפשרות.
אצלי, (וכך נראה שגם אצל גילה) לא עלה עד היום הצורך במתן חלב שאוב בבקבוק. אצלך עולה הצורך הזה. זה הכל. וזה בסדר. מותר שיהיו הבדלים בין אמהות שונות, לא?
אני מבינה שאת חושבת שאמא, שמתכננת לשוב לעבודה באיזה שלב אך רוצה להמשיך להניק, כדאי שמדי פעם תתן לתינוקה בקבוק עם חלב שאוב כדי שניתן יהיה להשאיר אח"כ עם מי שמטפל בתינוק בהיעדרה. אני מבינה נכון? אם זה מה שאת אומרת, אז באמת זו עצה שיכולה אולי להיות טובה עבור אמהות שמתכננות לשוב לעבודה בחודשים הראשונים לחיי תינוקם אך עדיין רוצות להמשיך להניק. אני רק רוצה לסייג: אמהות רבות בקהילה הווירטואלית באתר כאן לא חוזרות לעבודה בשלבים מוקדמים של חיי ילדיהם (ויש כאלה שגם לא אח"כ, אבל זה כבר שייך לדפים אחרים). רק רציתי שתהיי מודעת לזה.

בכל מקרה, טוב לשמוע שאת חושבת על חלב שאוב בבקבוק - כי בלי ספק זה באמת הדבר הטוב ביותר, אחרי הנקה.

אשר לבעיה הפרקטית של לתת בקבוק שאותו בנך לא אוהב:
אולי כדאי לנסות חלב שאוב בכוס? בכל מקרה, כדאי שמי שנותן את הכוס לא יהיה את, כי אז הוא וודאי יעדיף ציצי. כדאי אולי לנסות שאבא ייתן או מטפלת כשאת אפילו לא נמצאת בחדר.

מעבר לכך האם את עדיין מעוניינת להמשיך להניק? האם באותו אופן שהנקת עד עכשיו או שהיית רוצה איזשהו שינוי?
באופן כללי יש את מדור_הנקה‏, ייתכן ששם תוכלי למצוא דפים נוספים שייענו על שאלותייך.

אשר לקשר בינך לבין בנך, נשמע שאכן את מאוד נהנית אך חווה מדי פעם איזה קושי. אני ממליצה שוב לקרוא את רק_אימא_יכולה‏‏, אולי תמצאי שם משהו שידבר אל ליבך.

תודה רבה על הצעתך בעיניין ועל הרעיון של חלב שאוב בתוך כוס(על זה עדין לא חשבתי)ובהמשך לשאלתך לא הייתי רוצה להפסיק בינתיים להיניק אלא הייתי מעדיפה שינוי קטן למשל להיניק רק בלילה לפני השינה ולוותר על הנקת יום כי היום כבר בני גדול ויודע להביע את רצונו ומרים לי את החולצה מבלי "להתחשב"איפה ועם מי אנחנו.ושוב אני חוזרת אני בעד הנקה עובדה לכך היא שאני מניקה כבר 14 חודשים בכיף וממליצה בחם לכל אמא חדשה להיניק ורק להיניק .מספר שאלות לי אלייך: לא קרה מקרה בו היית צריכה להתמודד עם זה שלא יכולת להיניק את תינוקך מסיבות כאלה ואחרות.מהו גילה של בתךוהאם היוא עדין ישנה איתכם בחדרכם או בחדרה שלה? איך אתן מעבירןת את היום היא נמצאת בחוגים מסוימים כמו גימבורי או פעלולטף?

לא קרה מקרה בו היית צריכה להתמודד עם זה שלא יכולת להיניק את תינוקך מסיבות כאלה ואחרות
האמת שלא. האם את שואלת על נסיבות חברתיות שאליהן התייחסת ב- בני גדול ויודע להביע את רצונו ומרים לי את החולצה מבלי "להתחשב"איפה ועם מי אנחנו ? לי אין בעיה עם זה. אני מתכוונת לכך, שאין לי בעיה להניק בפומבי, זה לא מפריע לי בכלל. בכל מקרה זה משהו שאת יכולה לנסות ולפתור בעזרת בגדי_הנקה‏ או כיסוי כלשהו. מבחינתי, הנקת בתי בכל רגע שבו היא רוצה, זה הדבר החשוב ביותר בעולם, וכל דבר אחר מקבל עדיפות משנית ליד זה. אולי יעזור לך לחשוב על הדברים ככה?

מהו גילה של בתךוהאם היוא עדין ישנה איתכם בחדרכם או בחדרה שלה?
בתי בת 9 חודשים. היא ישנה איתנו במיטה שלנו (זו כבר המיטה של כולנו). אין לי שום תוכנית לשים אותה במיטה שלה או בחדר אחר עד שהיא תבקש בעצמה. גם אם זה יהיה בגיל חמש. או שבע. התוכנית שלי היא להמשיך לישון כולנו יחד כמשפחה כל עוד זה נעים לנו. וכרגע זה נעים מאוד מאוד!
אגב, זו גם תוכנית ההנקה שלי... (עד שהיא תגמול את עצמה).

איך אתן מעבירןת את היום היא נמצאת בחוגים מסוימים כמו גימבורי או פעלולטף?
כפי שציינתי,
אני משתדלת כמעט כל בוקר להיפגש עם חברה אחת או יותר שגם לה תינוק או ילד וככה אנחנו מבלים כולנו יחד חלק מהיום. לפעמים אני פשוט יוצאת לעשות סידורים עם הילדה ובדרך פוגשים אנשים ועוצרים בכל מיני מקומות וחנויות וגם זה נחמד ונעים.
פעמים רבות אנחנו יוצאות כולנו למשחקייה כלשהי - בדרך כלל משהו פתוח ובחינם, שם הילדים נהנים ואנחנו - חברתי ואני - מבלות בצוותא. היא לא נמצאת בשום חוג, ואני לא מוציאה על הפעילויות האלה כסף.
מעבר לזה, אני עושה גם את עבודות הבית יחד עם בתי. חלק מהזמן היא עליי במנשא, או סתם שוהה איתי באותו חדר ומשחקת (למשל בזמן שאני מקפלת כביסה).

אני מקווה שעניתי לשאלותייך.

לדעתי כל אמא (מיניקה או לא, עובדת או לא) זקוקה לקבוצת תמיכה
וזה בדיוק בגלל הטוטאליות הזאת של האמהות.

לגבי צמצום היניקה - ראית מה כתבתי למעלה בנושא? היעד שלך - להיניק פעמיים ביום, לפני השינה, לדעתי - בר השגה, אבל לא מהיום למחר.
את אומרת שהכי מפריע לך שהוא מבקש לינוק בכל מקום ובכל זמן - את יכולה ללמד אותו שיונקים רק בבית (הצעתי למעלה דרך אחת אפשרית לעשות זאת).

גילה, למה את מתכוונת שאת אומרת "אבל לא מהיום למחר"

שלום שאלה לי אליכן האמהות בתי בת שנה וחודש אני לא עובדת ומניקה רציתי לדעת את דעתכן בנושא הגן באיזה גיל כדאי להכניס אותה לגן ומה האפשרות לכך כי אני מניקה ונורא רוצה להכניסה לגן הבעיה שהיא רגילה לציצי שלי ?האם ילדיכם בגן אם לא מה הסיבות אודה לכן על תשובתיכן מיכל

אני מתכונת שבמרבית המקרים מוטב לילד שזה יהיה תהליך הדרגתי, ותמיד מוטב לאמא (פיזית) שזה יהיה תהליך הדרגתי (כיוון שיש להפחית את ייצור החלב, וזה יכול לקרות רק בהדרגה).

קראי שוב את מה שכתבתי למעלה:
חשוב מאוד, בשביל הגנה על גופך, לגמול בהדרגה, כדי שלא יהיה מצב שאת מיצרת המון חלב והוא לא מרוקן - זה עלול לגרום לגודש-סתימה-דלקת.
אני מציעה לך לבדוק עם עצמך איזו הנקה הכי מפריעה לך (לפני השינה? בלילה? ה"שלוקים" פה ושם? מחוץ לבית? כשאת רעבה?), ולהתחיל מלטפל בה - או להפסיק אותה, או לבדוק איך את מקלה על עצמך...
נשים רבות שהורידו את ההנקה שהכי מפריעה מדווחות שפתאום נעשה להן כיף וקל להיניק. אולי זה יקרה גם לך. אם לא - תעברי להנקה הבאה שמקשה עליך.
בין שלב לשלב צריכים לעבור לפחות 3-4 ימים, עד שאת רואה שאין לך יותר גודש בגלל צמצום ההנקה.

מיכל,
יש פה באתר ריכוז גבוה במיוחד של אמהות חינוך ביתי - כאלה שלא מתכונות לשלוח את ילדיהן לגן, ואף לא לבית הספר. את מוזמנת לקרוא יותר על כך ב-מדור_חינוך_ביתי‏.
יותר אמהות עובדות ומיניקות יש ב ‏פורום הנקה בתפוז‏, את מוזמנת גם לשם.

גילה תודה רבה עזרי לי איך אני מגיעה לאתר של חינוך ביתי

לוחצת על המילים: מדור_חינוך_ביתי‏.
באתר הזה, כל שתי (או יותר) מלים_מחוברות_בקו_תחתי‏ הן קישור לדף.

מיכל, אני ממליצה לך לקרוא את הדף מתי_רצוי_לשלוח_לגן‏.

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה???????????????.

כן. יועצת הנקה.

ואפשר למצוא כאן: יועצות_הנקה‏

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה
כן, שיפור התפיסה של היונק. יועצת הנקה מוסמכת. אין תרופת פלא, יש טיפול בסיבה לבעיה- וזה בעיה בתפיסת הפטמה ע"י היונק.
כמובן שכל משחות "הפלא" (המשחה של שילב, של אוונט וכו' לפטמות סדוקות) מקלות אך אם הגורם לא יטופל זה יחזור שוב.

אני גרה בבאר שבע איך אני יכולה להגיע ליועצת הנקה מישהי מכירה יועצת הנקה בעירי שלי?

מתוך הדף יועצות_הנקה‏ שהומלץ לך למעלה:
ג'יזל טל-רוזן, 053-939938 וגם 08-9985988 (אזור באר-שבע והנגב המערבי).

מישהי מכירה תרופת פלאים נגד סדקים יובש ופצעים בפיטמה?
מבלי להפחית ממה שכתבו לך כאן המשחה של שרון קוצר (04-9596453) עזרה מאוד לשתי חברות שלי שהיו במצבים לא סמפטיים אבל ברור ש אם הגורם לא יטופל זה יחזור שוב ואני רואה שאת כבר בדרך ליועצת הנקה

נונה בי ידוע לך שמה של המשחה תודה על עזרתך

הקטנטן בן שנה , יונק מתי שרוצה. במהלך הלילה יונק כל שעתיים בערך. מצאנו שהתחילה לו עששת - (לפי דעת רופא השיניים), תפסנו את זה בשלב
מאוד מוקדם , ומקווים שזה ייעצר. רוצה לדעת , אם אתם מכירים את המצב , והאם מומלץ להגביל את יניקת הלילה?

גלילה, יש באתר כמה דפים על הנקה ועששת. הדעות חלוקות
Sos_חורים_בשיניים^?‏‏
טיפולי_שיניים_בתינוקות‏‏
הנקה_ועששת‏‏
רעיונות_לצחצוח_שיניים_לילדים‏‏

שלום לכן אני חייבת את עזרתכם בדחיפות. יש לי תינוקת בת שנה וחודשיים שאני עדין מניקה החלטתי שאני רוצה לגמול אותה מזה .אך בשלושה הימים האחרונים היא רוצה לישון רק עם הציצי בפה היא נועלת אותו עם השיניים וזה פשוט כאבי תופת אני מנסה להוציא אותו בכח אך זה לא עובד וככה זה נמשך כל הלילה אתמול החלטתי שאני לא מוותרת ולא נתתי לה לינוק חיפשתי אלטרנטיבה אחרת (קלטת,שירים, דיגדוגים, ) וכלום לא עזר מוצץ ובקבוק היא לא לוקחת.ככה נלחמתי איתה במשך כל הלילה עד אור הבוקר והיא בכתה עד כדי צרידות בקולה.קשה לי מאוד עם ההנקה בחודשים האחרונים עקב פצעים נוראים בפיטמה.האם יש לכן רעיונות או עצות לבעייתי?ואיך אוכל לגרום לכך שבלילה היא תעזוב את הציצי היא נרדמת רק איתו???.

היא נועלת אותו עם השיניים וזה פשוט כאבי תופת אני מנסה להוציא אותו בכח
נראה לי שכח לא יעזור פה. בעיקר כשהשיניים נעולות.

ככה נלחמתי איתה במשך כל הלילה
אני לא בעד מלחמות. אולי זה לא זמן טוב בשבילה לגמילה?

קשה לי מאוד עם ההנקה בחודשים האחרונים עקב פצעים נוראים בפיטמה
אולי כדאי לטפל בפצעים. אולי יועצת הנקה?

אולי הפצעים הם גם תוצאה של נסיונות להוציא בכוח. כשאת רוצה לנתק אותה מהציצי, הכניסי בעדינות את הזרת בין צד הפה שלה לבין השד כדי לשחרר את הוואקום שנוצר ביניקה.

אולי זה לא זמן טוב בשבילה לגמילה?
אני גם חושבת.

שלום לך 1111111111 (כמה 1-ים יש שם? שם מורכב )

קצת התבלבלתי. אני אנסה לעשות סדר:
את מיניקה בת שנה וחודש, ויש לך פצעים בפטמה.
בנוסף - היא יונקת הרבה מאוד בלילה, והיית רוצה להפחית את זה.
בגלל הכאבים את שוקלת גמילה מלאה ודי.
נכון?

רוב רובם של הפצעים בפטמה (בכל גיל של היונק) נגרמים םמאחיזה לא טובה של היונק. כשנכנסות שיניים לתמונה, אחיזה בינונית כופכת לנשיכה כואבת
הוצע לך למעלה לפנות ליועצת הנקה, ואני עדיין חושבת שזה רעיון טוב. לדעתי, אם תפתרי את בעית ההכאבה תוך כדי יניקה, תוכלי לשקול בלי לחץ גמילה - חלקית או מלאה או בכלל לא.

אני אשאל אותך עוד כמה שאלות כדי לנסות להבין איפה את עומדת, וכיצד לעזור לך -
האם את עובדת? כמה הילדה יונקת ביום? האם היא אוכלת מזון מוצק? הרבה? מה סידורי השינה שלכם? איך את מיניקה בלילה? מתי התחילו הכאבים בפטמה? ממתי הפצעים?

תדה על תשובתכן. אז ככה: אני לא עובדת הילדה כמעט ולא יונקת ביום רק לפני שנת הצהריים כדי להירדם.בקשר לאוכל המוצק אני משתדלת לתת לה כמעט כל אוכל שאני מכינה וזה אומר עוף אורז פירה קוסקוס מרקים.מאכלים שמסוכנים כמו נקניקיות דגים אני נמנעת מלתת לה. סדר השינה שלה הוא כזה: היא מתעוררת בערך בשעה 9 בבוקר ואחרי שעתיים של פעילות היא חוזרת לישון לעוד חצי שעה בערב היא נרדמת לעוד פחות משעה ובלילה בסביבות השעה 9 וחצי אני מרדימה אותהואז מתחיל הסיפור עם הציצי שהיא לא רוצה לעזוב וכך עד אורהבוקר .הפצעים בפיטמה החלו לפני חודשיים ניסיתי כל מיני תרופות כמו משחת רפאל שמן זית שמן אבליפוחה שהומלץ לי על ידי הרופאה אך כלום לא עזר .

הפצעים בפיטמה החלו לפני חודשיים ניסיתי כל מיני תרופות
אהה, זאת הצרה.
הסיבה האמיתית לפצעים בפיטמה היא בדרך כלל בעיות בתפיסה (לפעמים יש גם קשר לפטרייה, אבל לא בהכרח). זה באמת קורה הרבה בגיל של בתך, שהתינוקות מתרשלים בתפיסה.
עוד דבר שגורם לפצעים בפטמה: מה שתיארת שאת עושה, שאת מנתקת אותה "בכוח". זה פוצע.... אחחח.... (כואב לי רק לחשוב על זה)
הטיפול האמיתי בפצעים בפיטמה הוא תיקון התפיסה וההיצמדות. המומחית לצורך העניין היא יועצת הנקה מוסמכת.

רוב הרופאות והרופאים, למרבה הצער, לא מתמצאים בכלל בהנקה. אפשר לראות את זה גם מהעובדה שהיא המליצה לך על משחות במקום על אשת המקצוע הרפואי המתאימה, וגם מהמשחות שהיא המליצה לך... (תארי לך שאת באה לרופאת המשפחה עם כאבים בחזה, ובמקום להפנות אותך לקרדיולוג או למיון בבית חולים, היא נותנת לך משחה ושולחת אותך הביתה. זה טיפול? ).
את יכולה גם לבוא למפגשי ליגת לה לצ'ה (בחינם). שם המדריכה יכולה לעזור עם התפיסה. את יכולה לראות איפה יש מפגשים באזורך בדף ‏הזה‏ .

שוב שלום.
עכשיו אלואה בת כמעט 3.5 חודשים, לשמחתנו כבר אין גזים והלילות יותר קלים.
אבל עכשיו יש התלבטויות חדשות. קראתי שלושה פרקים בספר "התינוק יודע" (בכי, שינה, הנקה) והתבלבלתי שוב.
עד עכשיו הנקתי את אלואה מתי שהיא רצתה והיו פעמים שהיא בכתה והצעתי לה ציצי והיא לא רצתה, אז ניסינו שיטות הרגעה אחרות - טיול במנשא,קפיצות על כדור, שירה, אובר-טונים... ואחרי שקראתי בספר, התחלתי לנסות לשים יותר לב כמה זמן עובר בין הנקות, ולא להציע לה ציצי בכל בכי.
אז קודם כל, פתאום יש לי גודש (יש לי שפע של חלב), ושנית, לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
למרות שהיו נקודות בספר בנוגע לבכי שמאד התחברתי אליהן ואחרי שנתתי לה לפרוק כמה פעמים, ראיתי שזה מקל עליה והיא נראית רגועה יותר.
בקיצור יש עומס של מידע בראש ונראה לי שמרוב רעש , אני לא שומעת את עצמי ואת האמא שבי בכל הסיפור הזה.

לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
נראה לי שאת דווקא שומעת את עצמך, רק לא בטוחה אם באמת להקשיב. את מוזמנת לדף התינוק_יודע‏.

קראתי בדף התינוק יודע - זה רק בלבל אותי יותר.

ליאת,
מה מבלבל? בין מה למה את מתלבטת?
אולי אני אנסה לעזור באמצעות כמה שאלות:

ואחרי שקראתי בספר, התחלתי לנסות לשים יותר לב כמה זמן עובר בין הנקות, ולא להציע לה ציצי בכל בכי.
מה בספר גרם לך לעשות שינוי?

לא מרגיש לי נכון למנוע ממנה ציצי אם זה מנחם אותה.
נשמע שיש קול שיוצא ממך. מה דעתך על מה שאומר הקול הזה?

ליאת. נראה לי שאת יודעת את התשובות ופשוט קצת מבולבלת (מי לא?)
בכל אופן, אני למשל, לא נותנת ציצי ישר כשהוא מקבל מכה, למשל. נראה לי כאילו אני "משתיקה" אותו עם הציצי במקום להכיל את הבכי שלו. היום גם כשהוא בוכה (שנה וארבע) אני לא מנסה להסיח את דעתו למשחק או לדחוף לו ציצי. אני מרימה אותו מחבקת מלטפת מנחמת, אחרי שקצת נרגע אני נותנת לו ציצי.
לגבי הלילה, למלשל, אני לא חושבת יותר מדי. מתעורר- ציצי, או מים. תלוי בתדירות ההתעוררות. בלילה אין לי זמן לחשוב אולי זה לא ציצי. אני פשוט רוצה לחזור לישון!

תנסי להקשיב למה שנראה לך נכון.

השאלה שלי היא האם יש מצב שתינוק יינק (יניקה ארוכה) גם אם הוא לא רוצה לאכול?
אני יודעת שציצי הוא יותר מאוכל, אבל חשבתי שבמצב כזה, היניקה תהיה קצרה מאד.

השאלה שלי היא האם יש מצב שתינוק יינק (יניקה ארוכה) גם אם הוא לא רוצה לאכול?
בהחלט.
ציצי הוא כמעט הכל עבורם בגילאים האלה. ציצי זה 100% אמא. ואיזה כיף לנו שאנו יכולות לתת את זה. אם זה מקשה עלייך את הניידות אולי כדאי לנסות להניק במנשא.
באופן אישי, אני מאמינה שאין מצב שבו זה "לא טוב" להציע ציצי. הציצי קיים בשביל כל מה שתינוקת שלי צריכה. אוכל, מוצץ, נחמה, אהבה, מגע, קרבה, חום אנושי, אמא, אמא, אמא. ככה שלדעתי, אין שום סיבה בעולם לא להציע ציצי בכל מצב שבו יש תינוק שבוכה. ממש לא מצליחה לחשוב על שום סיבה כזו. אם התינוק לא ירצה הוא לא יאכל. אם משהו אחר מפריע לו - הוא יגיד. ואם הציצי יעזור לתינוק להרגע ולחזור להיות מאושר - איפה הבעיה?
כשהבת שלי היתה בוכה, תמיד בדקתי כמה דברים: ציצי, חיתול (בתקופה שהיא עוד היתה מחותלת), גרעפס ובטח יש עוד משהו ששכחתי. בכל אופן, ציצי תמיד היה ראשון להיבדק.

התינוקת שלי יונקת לפי ביקוש , כל 5-6 שעות כך שיוצא מעט ארוחות ביממה, היא בת חודש ועולה במשקל, האם זה בסדר? נראה לי מעט מידי, אני שומעת כל הזמן על הנקות כל שעה וחצי שעתיים או מקסימום 3 שעות...

אם היא עולה במשקל ולא בוכה מרעב וטיטוליה רטובים אז למה שלא יהיה בסדר?!

נעמה:
האם היא עולה לפחות 150 גרם בשבוע?
האם יש לפחות 5 חיתולים רטובים ולפחות 2-3 יציאות ביממה, כל יום? (לא כתם) (לגבי היציאות, 2-3 מינימום נכון רק עד גיל 6 שבועות. אחר כך התדירות משתנה, וכל תדירות טובה).
האם משקל הלידה שלה היה גדול מ-2500?

אם כן, אז הכל בסדר ותיהני. כל עוד הכל בסדר, אז כל דפוס יניקה הוא טוב.
אם לא, פרטי ותמשיכי לשאול.

היא עולה לפחות 150 ויותר בשבוע (נולדה 2800) אבל יש לה יציאה פעם ביומיים עד ארבעה ימים, צבע טוב ולפי הבנתי עד שישה שבועות זה בסדר ומששה שבועות זה יכול ליהיות אפילו יותר זמן. אבל בכל זאת אני דואגת לגבי כמות הארוחות זה יוצא כ-5 ארוחות ביממה, ברור שאני נהנית אבל חשוב לי בשבילה, האם אני צריכה להעיר אותה לפחות ביום ולא בלילה לאכול כל 4 שעות מקסימום?

אבל יש לה יציאה פעם ביומיים עד ארבעה ימים
בגיל שפחות מששה שבועות? וככה זה היה מלידה?
ועכשיו המשקל שלה 3600? 3750?

אם היא מרוצה ושבעה ועולה במשקל, אז היא אוכלת בסדר, לפי הצרכים שלה.
לא צריך להעיר תינוקות בריאים שנולדו במועד ובמשקל תקין, שעולים במשקל.

בעיקרון יש דפוס תקין כזה של יניקה כל 4 שעות.
מצד שני, היציאות שלה קצת מטרידות אותי.
איך נראה לך לראות מומחית, כלומר יועצת הנקה מוסמכת?

אני לא יודע האם זהו הדף הנכון אבל בפעם הבאה שיציקו לכן או לכם עד מתי הילדים ימשיכו לינוק. הראו להם את הכתבה הבאה: ‏ינק עד גיל חמש. מה זה שער נגד אירלנד‏

אליאור בן שבוע והוא כל הזמן רוצה לינוק איך אפשר לדעת אם הוא רעב או שיש לו גזים ?
ברגע שאני מניקה הוא נרגע וכשאני מפסיקה הוא נמתח ומתפתל .
האם כשיש לו גזים ואני אמשיך להניק יכול לגרום לו נזק או שעלי לתת לו לינוק כל זמן שהוא רוצה ?

אמא חדשה, את נותנת מעט מדי פרטים.
בעקרון - כן, יש לתת לינוק כמה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, מאיזה צד שהוא רוצה.
לגביך ספציפית - קשה לומר.

הנה כמה אפשרויות:

• לפרט קצת יותר על מצבכם - עליה במשקל, חיתולים רטובים, כאבים, שינה...
• לבדוק את עצמך מול ‏טופס מעקב ליונק‏.
• לפנות לקו של לה לצ'ה - 1-700-700-254
• להפגש עם אחת מ-יועצות_הנקה‏ או עם מדריכת הנקה (עולה כסף, כך שאולי את מעדיפה לפנות לאחת כזו רק אם באמת יש בעיה).
• ללכת למפגש של קבוצה ‏לה לצ'ה‏ (בעיה: זה רק אחת לחודש).

איפה (בערך) את גרה?

היי בנות צריכה עזרה דחוף .
אני אמא טריה לילדה מקסימה בת 3 שבועות.
התחלתי מבית החולים להניק והתינוקת ינקה יפה כפי שאמרו מדריכות ההנקה. בטיפת חלב הסתבר שהיא ירדה במשקל ולכן אמרו לי להוסיף לה תחליף חלב . הוספתי לה ולכן עלתה במשקל כעת אני מנסה להפסיק אך פוחדת שהיא לא תינק שוב מספיק יועצות הנקה אמרו שהיא יונקת נכון גם עכשיו כמו בהתחלה - הבעיה היא שעכשיו היא כבר רגילה לבקבוק ולא כלכך רוצה לינוק - אני שואבת לה חלב אם והיא לא שבעה עושה רושם - אז אני מוסיפה לה תחליף חלב.
מה עושים במצב כזה טיפת חלב ויועצת הנקה המליצו להתעקש איתה על יניקה אבל היא בוכה ולא רוצה רק אחרי הבקבוק היא מוכנה לינוק הבעיה פה שהיא נרדמת לי מהר מידי על הציצי תוך חמש דקות היא נרדמת מה עושים????????????? אולי אין לי חלב טוב אולי לא מזין איך בודקים ???? פוחדת להפסיק את התחליף חלב ושהיא תרד שוב במשקל .

א.
את מוזמנת לפנות אלי למייל שלי (הוא כתוב בדף הבית שלי), אם תרצי אשמח לשוחח איתך בטלפון. אני לא בעלת מקצוע בנושא אבל אולי אוכל קצת לכוון אותך, אם אדע פרטים נוספים.

עצוב לי לקרוא הודעות כמו שלך, של אמהות שרוצות ומנסות להניק, ונתקלות באטימות ובורות.

חברה שלי ילדה לפני שבועיים, היא מניקה ורוצה להניק עד גיל חצי שנה.
התינוק שלה "לא ממהר לשום מקום", ולפעמים היא צריכה להעיר אותו ולהניק כדי שלא יישן יותר מדי.
היא שואפת להרגיל אותו לארוחה אחת פחות-או-יותר כל ארבע שעות. בלילה בעלה מאכיל אותו חלב שאוב כדי שהיא תוכל לישון. אין מיטה משפחתית.
אני לא רוצה להתערב לה בחיי המשפחה, אבל תהיתי אם לאורך זמן הפערים האלה בהנקה לא יורידו לה את תפוקת החלב. האם כדאי להמליץ לה לתת לתינוק לינוק כשהוא רוצה, גם בתדירות יותר גבוהה? ולמה? (בעיקר למה). האם אפשר להניק רק כל ארבע שעות ולהמשיך בזה חצי שנה? מה יקרה אם היא תמשיך בדרך הזאת?
חשוב לציין שאנחנו לא בישראל, ולפי ההתרשמות (העקיפה) שלי התמיכה בהנקה פה היא ממש טובה, מרגע הלידה (לידה טבעית, ביות מלא, המון עזרה והדרכה, ביקורי בית של המיילדת ושל טיפת חלב, וכו'), ועוד יותר חשוב לציין שעד עכשיו ההנקה הולכת יופי, התינוק למד לפתוח פה גדול, יש לה שפע של חלב וגם היא למדה לשאוב ודי קל לה לשאוב.

היא סיפרה שלי שבלילה או שניים האחרונים הוא ממש שמר על הפערים של ארבע שעות, והיא היתה מבסוטה מזה. האם עשוי להיות מצב שבעתיד הוא יתחיל לדרוש יותר, מעבר לקפיצות גדילה? האם כדאי להעלות בפניה את האפשרות, שהיא תהיה מוכנה למצב כזה? כי נראה לי שלפחות בינתיים הם בסגנון ההורות של "יצירת הרגלים ושלא יתרגל להתפנק". ואני לא רוצה להיכנס להם לתחת אם אני לא יודעת על מה אני מדברת.

להרגיל אותו לארוחה אחת פחות-או-יותר כל ארבע שעות
כאן השאלה היא מה פירוש "להרגיל". אם הכוונה היא לא לתת לו לינוק כשהוא רעב אלא לחכות עד שהשעון יתאים לה, ולהפסיק אותו באמצע ה"ארוחה" גם אם הוא לא סיים כדי להתאים לנוחיותה, בגיל שבועיים - זה פשוט מסוכן.
האם יש מקום בשבילך בכלל להתערב?
האם שוקלים את התינוק או מתכוונים לשקול אותו באופן קבוע?
הייתי מציעה לא להגיד כלום כרגע.
אם הוא עולה יפה במשקל, חזר כבר למשקל הלידה ועולה מינימום 150 גרם לשבוע החל משבועיים מהלידה, ומרוצה, מרטיב היטב לפחות 5 טיטולים (חד פעמיים) ביממה ולפחות 3-4 קקי יפה (כמות יפה, לא רק מריחה) של קקי חרדלי די נוזלי - זה בסדר.
אם יש בעיה - את אולי יכולה לברר אם הוא אוכל פחות מדי.
אבל אם באמת התמיכה בהנקה והמידע שניתן לה מגורמים אחרים ממש טובים - אז אם יש בעיה עם ההנקה שלה הם כבר יעלו על זה. עדיף שאת, כחברה, באמת לא "תידחפי".

בשמת, תודה על התשובה.
אני לא מאמינה שהיא תקטע ארוחה שלו באמצע, אבל אולי היא תנסה "למשוך" אותו קצת אם הוא ירצה לאכול במרווחים קטנים יותר. היא נשמעה כאילו לא מוצאת חן בעיניה המחשבה על להניק כל שעה-שעתיים, ואני רק חשבתי לי שטוב יהיה, אם הוא יתחיל לדרוש יותר והיא תתחיל להילחץ, שאני אוכל לעודד אותה בכמה מילים ולהגיד לה שזה בסדר גמור ונורמלי וצפוי, ושתתן לו לאכול חופשי.

והיא תתחיל להילחץ, שאני אוכל לעודד אותה בכמה מילים ולהגיד לה שזה בסדר גמור ונורמלי וצפוי, ושתתן לו לאכול חופשי.
זה נשמע לי מצויין.
בהצלחה!

הנקה על פי דרישה - כמובן, ככה אני מניקה, אלא שבימים אלו עולה אצלי השאלה אם ניתן לעושת איזו מניפולציה על הדרישה?!
ז"א מתחיל להיות לי קשה אי הסדר היניקות באות במרוחים של שעה, או שעה וחצי או שעתיים או שלוש - אין חוקיות, ומה שממש מבאס זה שבין חצות וההשכמה בבוקר היא קמה במרווחים של 45 דקות עד שעה וחצי ויונקת.

האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי ליצור איזה שהוא סדר יום?! (בשביל אמא שלה )
זה ככה כבר כמה שבועות, חשבתי שבגלל שהיתה חולה אבל היא הבריאה והיא חמודה להפליא ובכ"ז יונקת באופן מוזר זה.

נראה לי רלוונטי: התחלנו עם מוצקים לפני שבועיים בדיוק, היא אוכלת אותם בהתלהבות רבה מאוד מאוד מאוד! בנתים ירקות מאודים ומלפפון מרוסק - אני מניחה שהיא אוכלת כמות של 2-3 כפות מרק ביום, כלומר זה לא תזונה אלא יותר להכיר מזון. אה, והיא שותה לפעמים מעט מים (לא יותר מ 80 CC בימהמה) לצורכי הרגעה בהעדר ציץ. בת חצי שנה שוקלת 8 ק"ג. ובגדול אין איתה שום בעיות אוכל - יניקה - בלבול פטמות.

נראה לי רלוונטי: התחלנו עם מוצקים לפני שבועיים בדיוק
רלבנטי וחצי.
מתוקתי, היא פשוט רעבה! ירקות מאודים, מלפפון, 80 סמ"ק מים! זה ממלא לה את הבטן, ובלילה היא פתאום נזכרת שהיא רעבה...
אני ממליצה להשאיר לה חלב ולא מים (אם יש אפשרות כזאת). אם היא צמאה שתשתה חלב שאוב (70 קלוריות ל-100 סמ"ק בערך) ולא מים (0 קלוריות לאותו כנ"ל). בירקות, במרק ובמלפפון יש המון מים גם ככה. וזה ממלא את הבטן יופי.

דבר שני: היא רק בת חצי שנה. רק חצי שנה בסך הכל היא קיימת בעולם! באמת אין חוקיות. העולם שלה חסר כל חוקיות וקצת מבלבל, והיא משלימה זמן-אמא בכל מיני שעות וזה גם הגיל שהשיניים מתחילות להרים ראש, וזה מציק (מגרד) בעיקר בלילה, וכל פעם שזה מציק מה עושים? כמובן, ממהרים לינוק, המרגיעון הלאומי...

האם כרגע יש לכן סדר יום כלשהו, קבוע וחוזר על עצמו יום יום?
למשל, שעה קבועה לקימה? טיול קבוע? אמבטיה בשעה קבועה עם סדר פעולות קבוע כלשהו?
אלה דברים שעוזרים מאוד לקדם "סדר יום". אבל מעבר לזה יש גם האופי שלה, הצרכים (המשתנים תדיר) שלה, ויכולת מילוי הבטן שלה יחד עם קיבולת השד שלך, שבהם את לא יכולה "לשלוט" במובן "לסדר".
יכולת מילוי הבטן שלה = יכול להיות שהיא מתמלאת מהר מכמויות קטנות. טיפוס כזה תמיד תרצה ארוחות קטנות לעתים קרובות. אומרים שזה בריא יותר, אבל לאמא מיניקה זה לא פשוט. גם לאמא שצריכה לזכור לספק מזון כל שעתיים לילד שאוכל מזון מוצק ועדיין לא מבשל לעצמו - זה מעיק, אלא אם כן היא כזאת "אמא אדמה" שאוהבת לבלות את רוב זמנה במטבח.

עוד נושא בגיל הזה: הרבה גירויים ועניין במשך היום גורמים ליניקות קצרות יותר עם הסחות דעת, ככה שנוצרות המון יניקות קצרות במקום כמה "ארוכות ויסודיות", וגם המון השלמות בלילה (כשהבטן נזכרת שהיא מקרקרת). במקרה כזה מומלץ לקחת אותה להנקות לחדר חשוך ושקט כדי להתכרבל להנקה בלי גירויים והסחות דעת.

טוב אחרי מעקב נוסף.
הבת שלי בעצם יונקת הרבה גם ביום וגם בלילה.
ספרתי - היא יונקת בין 10-11 פעמים ביממה - זה נראה לי די הרבה לתינוקת בת חצי שנה.
יש שתי הפסקות ארוכות האחת כשהיא הולכת לישון - הסשן הראשון הוא של 3-4 שעות (בהן היא ישנה ולא יונקת) והפסקה נוספת בד"כ בבוקר של 4-5 שעות (שינה ואי יניקה).
המשמעות היא שבהלך שאר היממה היא יונקת כל שעה - שעתיים.
מודה, שדי נשבר לי מזה, זה מציק, מעייף (במיוחד הלילה), וגם מטריד - אולי יש ירידה בייצור החלב אצלי ?! אולי היא חולה? אולי.....

ניסיתי הנקה בפינה שקטה היא באמת אוכלת יותר יעיל אז, אבל לא מפחיתה במספר היניקות.

אה, וחזרנו ל רק הנקה לפני שלושה ימים כי הפיצקה פורחת, לכן אני "מאפסת מונה" ומתחילה מחדש - הפעם גם עם תשומת לב העיקר שהקפדתי להוסיף פריט חדש כל 3-4 ימים, אבל לא שמתי לב מה גרם לגירוי.

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה? אני בדרך להשתגע קלות (או קשות, תלוי את מי אתם שואלים )

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה?
כן, שהיא תעיר אותך בלילה פעם נוספת את יודעת מה? פעמיים נוספות!

קומה_ג'^?‏ לא מאמינה לחוצפה של אנשים שמתלוננים שהילד שלהם נותן להם לישון 5 שעות רצוף באופן קבוע...>

וברצינות: אם המוצקים יילכו בסדר (שזה כמו אצלנו, לא בהתלהבות גדולה אבל בסדר), תוך כחודש כבר תוכלי להוריד הנקה אחת בשעות היום.

ספרתי - היא יונקת בין 10-11 פעמים ביממה - זה נראה לי די הרבה לתינוקת בת חצי שנה.
זה בדיוק לפי הספר. למה זה נראה לך הרבה?
(אגב, יועצת הנקה אחת מנחה את ההורים עוד בתקופת ההריון לרשום כל דבר שהם מכניסים לפה במשך היום, כל לגימת מים, כל ביס, נישנוש או ארוחה. תנסי. לא אתפלא אם ייצא גם לך 10-11 פעמים ביממה ששתית או אכלת משהו, גדול או קטן)

בעיקרון מסכימה עם קומה ג'.

אגב, אני חייבת להגיד לך שאחרי השאלה שלך, ועוד יותר אחרי המפגש, חשבתי כמה ימים רצופים על השאלה שלך.
ורק אחרי שלושה ימים תפסתי מה אני שומעת בדברים שלך, ולמה הנסיונות שלי לעזור לך גורמים לי הרגשה של חוסר אונים.
את כותבת:

מודה, שדי נשבר לי מזה, זה מציק, מעייף

רעיונות בכ"ז לריווח ההנקה? אני בדרך להשתגע קלות

ז"א מתחיל להיות לי קשה אי הסדר

אני שומעת:
ההנקה קשה לי. אין לי כוח להנקה. ההנקה קשה מדי. אני רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכים שלי, לסדר היום שלי, לחיי העבודה שלי, לי.

מה קשה לי בזה, ולמה קשה למצוא לך פתרונות?
שני דברים.
אחד, שאת אומרת "ההנקה". אני מטפסת כמה קומות למעלה, למטא-הסתכלות, ורוצה להגיד לך: מותק, זאת לא "ההנקה". זאת התינוקת. יש לך תינוקת. אדם חדש הפציע בחייך, הפך אותם מהקצה לקצה, את לא בת שש עשרה, היו לך חיים מוכרים, מסודרים ובעיקר עצמאיים הרבה שנים, ופתאום - לא סתם אדם חדש הפציע בחייך, אלא אדם חדש קטן מאוד, אהוב מאוד, חשוב מאוד, ותלוי בך.
ולצד האושר הגדול, זה עול גדול.
והעול קשה לך.
זה בסדר, זה נורמלי, אבל אני בתור אחת שנורא רוצה להתגייס ולעזור לך - מה אני יכולה להגיד לך? כן, תינוקות הם עול. כן, זו עבודה קשה. כן, יש להם צרכים ודרישות וזה ממש-ממש לא מתאים לחיים שאנחנו מכירות.
מה אני אגיד לך (איפה האייקון של "באמת ממי אף אחד לא יכול לעזור לך" עם המבטא, והיד האוהדת המנחמת את זרועך, והמבט של האמא האמהית והטובה שאני מכירה מהסרטים) - יש לך תינוקת. ככה זה תינוקות. אם הם לא צריכים לינוק כל שעה (בשעות שהם לא ישנים, וכמובן בשעות שלא נוחות לך) יש משהו אחר. ככה זה תינוקות, Querida.

אני מבינה (אוי כמה מבינה) ומזדהה (אוי כמה מזדהה) עם הרצון לשנות אותה, ככה שצורכי היניקה שלה יהיו יותר "מתאימים לך", אבל אני מוכרחה להגיד לך, כאמא לאמא - זה מה יש. זה מה שהגרלת. זה לא שום דבר שאת עושה לא בסדר ויכולה לעשות אחרת. ככה היא.

אז מה הדבר השני?
השני, שממש בא לי להגיד לך: אם את חושבת שההנקה קשה לך מדי, וכל כך לא מתאימה לך, וסדר היניקות שלה לא נוח, וזמני השינה לא מתאימים, וכל השאר - האם את רוצה שנציע לך להפסיק להניק? כי השאלה שלך מובילה לזה.

אולי זה מה שאת רוצה, בעצם? אולי עם זה את מתלבטת?

תפסתי, שהמיניקה שבתוכי בעצם שומעת בדברים שלך, כאילו מה שאת בעצם אומרת זה, "נמאס לי להיניק, תשכנעו אותי שכדאי לי להמשיך להיניק! תעשו שההנקה תהיה לי יותר נוחה וקלה, ואז אני אהיה מוכנה להמשיך להיניק!"
והרי זה לא בהכרח נכון.
אבל אני הגבתי לתחושה הזאת, ולכן בתשובותי הקודמות ניסיתי באופן בלתי מודע לעזור לך שההנקה תהיה לך יותר נוחה וקלה.
אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש, חשבתי לעצמי, כמה הייתי שבויה בתחושה הלא-מודעת הזאת.
ושזה לא חייב להיות ככה.

אז אני אומרת לך בפשטות:

אולי מה שיעזור לך זה לשמוע שככה זה, שזה טבעי, שגידול תינוקות הוא כזה והוא קשה והוא לא מתאים את עצמו לנוחיות שלנו ולהרגלים שלנו ולמה שקל לנו, הנקה או לא הנקה, ואולי זה יקל עלייך לדעת שההנקה בסדר, נורמלית, תקינה ומצופה, וככה זה תינוקות, וכולנו עוברות את זה. לא מכירה אמא אחת שמיניקה - וביני לבין חברותי יש כמה עשרות חוויות של הנקה ביחד - שלא מספרת על מה שאת מספרת.

ואולי מה שיעזור לך זה לשמוע שאם זה כל כך קשה לך, ואם את מאמינה שזו ההנקה שקשה לך, אולי את רוצה לשקול גמילה. אולי זה באמת קשה לך מדי. אז את חיה במאה העשרים ואחת, ויש לך אופציות אחרות.

ואולי עצם הידיעה שיש לך אופציות אחרות מנחמת, כי אז את יכולה לחזור ולבחור בהנקה בלב שלם, מתוך ידיעה למה את רוצה ובוחרת להניק, ולא רוצה "אופציות אחרות", ולמה את עושה מאמצים עילאיים להיות אמא לילדה שלך, ולא השארת אותה כבר מזמן עם מטפלת וחזרת למשרה מלאה רחוק ממנה.

אז אם נמאס לך וקשה לך להיניק זה בסדר.
אבל אנחנו לא ננסה לשכנע אותך להמשיך להיניק
ואנחנו לא יכולות לעשות שההנקה תהיה לך יותר קלה או נוחה. או שגידול התינוקת שלך יהיה לך יותר קל או נוח.
זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות.
זאת האמת העירומה, שלא אומרים אותה מספיק להורים-שבדרך (ואם אומרים, אין להם מושג מה אומרים להם, והם לא קולטים).
אז אני אומרת לך את האמת העירומה.
ומאמינה בך ובכוחות שלך, ובלב שלך ובכוח העמידה שלך (את אשה, לא? ואת אמא, לא? אולי זאת תמצית האמהות: כוח העמידה. היכולת לשאת. קודם את ההריון. ואם חשבת ש זה קשה, קיבלת את הלידה. ואם חשבת ש זה היה הדבר הכי כואב וקשה שנאלצת לעבור בחיים, אז קיבלת תינוקת חיה לטפל בה.).
זהו, יורדת מהקופסא. את צריכה לנוח

זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות.
אוי בשמת, כמה אני לפעמים רוצה להגיד את המפשט הזה לאמהות. אבל אסור לי. כי זה נשמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס.
אני מסכימה עם כל מה שכתבת, ורק כאן אפשר בכלל להגיד את זה.
אני כל הימים עוסקת באיך לנסות לתמרן בין המציאות, ש זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות. לבין לנסות לעודד אמהות, לעזור להן להמשיך להניק, לעזור להן להבין שגידול תינוקות הוא כזה והוא קשה והוא לא מתאים את עצמו לנוחיות שלנו ולהרגלים שלנו ולמה שקל לנו, הנקה או לא הנקה,

אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש
תזכירי לי? מה אמרתי?
אני מסכימה עם מה שאמרת, בשמת. ורוצה לחדד - לא קשה ונמאס לך לפעמים, Pלונית, נניח כשאת אצל משפחה או עם חברות, וכמעט כל הזמן - ובדרך כלל בדיוק כשהקפה מוכן ואת רוצה לשתות - שהיא רוצה/צריכה משהו? פעם זה חיתול, ופעם הרדמה, ופעם היא פלטה וצריך להחליף את הבגד...
וזה כל יום ככה.
ושותים קפה רק כשהוא פושר, ואוכלים רק מה שאפשר להכין במהירות, וישנים רק כשאפשר, ולובשים רק מה שקל לכבס...

אולי זה לא מדבר אלייך. אולי זו באמת רק ההנקה, אצלך. אני מעלה השערה. אבל אם זה קרוב למה שקורה אצלך (זה, אגב, מה שהיה אצלי חלק גדול מהזמן בשנה הראשונה כאמא לשניים - יש לְמה לצפות )
זה ק ש ה. ומזל - שלהם ושלנו - שיש גם הרבה רגעים אחרים, ובעיקר - שזה עובר

אבל אסור לי. כי זה נשמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס
כן. בחמש בבוקר התעוררתי וכמעט הלכתי למחוק את כל מה שכתבתי. מרוב פחד שזה יישמע מתנשא, ומרגיז, ומתריס, שזה כמובן ההיפך ממה שהרגשתי והתכוונתי.

אבל אחרי ששמעתי את דבריה של עדי במפגש
תזכירי לי? מה אמרתי?
בערך ככה:
אמא אחת סיפרה על קושי מסוים שיש לה, נדמה לי שעם ההנקה בלילה.
אני התחלתי לחשוב, איך אפשר לעזור לה שזה יהיה לה יותר קל.
את, לעומת זאת, פחות או יותר שאלת אותה בחמימות רבה, איך היא מרגישה עם האפשרות שזה יימשך ככה עוד איזה שנתיים.
והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה
ואז הבנתי כמה אני טועה.

והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה
במפגשים אצלי אני לרוב מסבירה את הצרכים של התינוק, שכוללים בין היתר הנקות תכופות, ורוב האמהות שואלות אותי עד מתי, מתי יהיה סדר, מתי יהיו רווחים סבירים, ולרוב מתקשים אפילו לקבל את התשובה שתוך כמה חודשים. ולמעשה אני אומרת כמה חודשים כדי שהאמהות יראו איזה אור בקצה המנהרה. לעיתים מאד קרובות יש לי הרגשה שאם אגיד שאי אפשר לדעת מתי זה יקרה, אולי עוד שנה, שנתיים, חלק נכבד מהאמהות יוותרו על ההנקה באופן מיידי.
אולי אני טועה. אולי אם ידעו שזה המצב יהיה להן יותר קל לחיות עם זה.
אבל הרושם שלי שמאד קשה לאמהות רבות לקבל שככה זה. כי כל התרבות שלנו, כל הספרים, תוכניות הטלויזיה, אחיות טיפת חלב, רופאי הילדים - כולם, מדברים על סדר, סדר יום, מרווחים בין הנקות, ארוחות וכו'. זה פשוט לא נתפס שתינוק יכול להזדקק לאימו כל הזמן.
אני חושבת שאחת הסיבות לקושי הגדול הזה, מלבד העיניין התרבותי של ציפיות לא ריאליות, הוא גם אורח החיים שלנו. רוב המשפחות הן משפחות גרעיניות, רוב האמהות לבד עם התינוק חלק נכבד מהיממה. אין חיים בשבט, אין מצב שאמא של ילד בן שלוש, שכבר יותר עצמאי, תקח קצת את התינוק הקטן, או סבתא, או דודה, וכך תשחרר את האמא קצת. באמת נורא נורא קשה להיות כל עולמו של תינוק קטן כל הזמן.

איך היא מרגישה עם האפשרות שזה יימשך ככה עוד איזה שנתיים
בהמשך לדברייך, אמא ל-5 (שאני כל כך מסכימה ומזדהה איתם, כמובן), אני רוצה להדגיש כאן את הנקודה החשובה, שאני רוצה שלא יחמיצו אותה:
עדי שאלה את האמא .
היא לא ניסתה תיכף לעזור לה.
היא לא ניסתה תיכף להקל עליה.
היא לא פיספסה, כמוני, את השלב שבו ישר קפצתי "לעזור" כי חשבתי שתפקידי "להקל". היא עצרה רגע לפני שהניחה הנחות (מוטעות, כפי שהתברר במקרה הזה - לאו דווקא מוטעות במקרים אחרים!), ומצאה את הדרך הנכונה, המדוייקת, שהיתה פשוט מושלמת בעיני - לשאול את האמא ההיא באותו רגע באותו מצב מול אותה שאלה,

"איך היא מרגישה עם האפשרות" - כלומר, שהיא תקשיב לאיזה רעיון היפותיטי שעדי תיכף תציג, ותנסה לבדוק איך הוא מרגיש לה, איך היא מרגישה עם זה, מה זה מעורר בה,
"שזה יימשך ככה" - כלומר, אפשרות שזה לא יפסיק.
"עוד איזה שנתיים" - הנה זרקנו טווח זמן ממש קיצוני בלי להגיד את ה"אנחנו לא באמת יודעות כמה זמן זה עוד יימשך", אלא ממש לזרוק טווח נורא רחוק (בוודאי רחוק מאוד למישהי עם תינוק בן אולי חצי שנה או משהו כזה).

עכשיו - ההמשך הטבעי איננו
והיא אמרה שעוד שנתיים זה בסדר מצדה

לא. זה רק מה שגרם לי להבין את השלבים שפספסתי אצלי (לא קלטתי עד כמה אני "תיכף נחלצת להציל" במקום לעצור רגע ולבדוק עם האמא מה היא רוצה ).
לכן, במקרה אחר, אמא אחרת יכולה להגיד דברים אחרים לגמרי.

למשל: אוי ואבוי, אין מצב!
ואז עדי יכולה להמשיך ולהקשיב לה ולשאול אותה:
אז מה היית רוצה לעשות?
עוד כמה זמן כן נראה לך סביר?
ועוד כל מיני שאלות, שבסופן האמא תבהיר לעצמה (וגם לעדי שיכולה כך לקבל הזדמנות לעזור לאמא בדיוק איפה שצריך, ולא להתנפל עם שלל עצות שלא צריך) מה באמת הרצונות שלה, הקשיים שלה, הציפיות שלה, והרעיונות שלה לגבי פתרונות ומעשים (אם כבר מדברים, אז אני אשמח מאוד מאוד מאוד לרשימה של שאלות שאפשר לשאול את האמא שאומרת "אין מצב" ).

זה תהליך שמקשיב לאמא.
זה תהליך שמעצים את האמא.
זה תהליך שנותן לאמא שליטה מלאה והזדמנות לביטוי מלא של הצרכים שלה והמחשבות שלה.
ורק במקום שצריך, ובכמות המדודה שצריך - עדי (או כל אחת אחרת שעוזרת) תוכל לספק מידע ותמיכה לאותה אמא.
מידע, במובן הכי פשוט, מה אפשר ומה אי אפשר (למשל: אם התהליך מוביל את האמא למסקנה שהיא בעצם רוצה כבר לגמול מהנקה כליל, אז צריך לספק לה את המידע שבמקרה כזה יש לתת תמ"ל עד גיל שנה, ובגיל שנה להתייעץ עם רופא הילדים לגבי המשך התמ"ל לפי נתוני המזון המוצק שהילד כבר יאכל), ותמיכה, במובן שעדי (לצורך העניין) תתמוך בכל בחירה של האמא ותחזק אותה בהבנה ובהרגשה שזכותה לבחור בכל אופציה שמתאימה לה ולתינוק שלה, בלי שום הטפה או מיסיונריות (חשוב במיוחד במקרה שלאמא אין כוונות להמשיך בהנקה, והיא מפחדת שמישהי שמדברת על הנקה תגיב אליה בשלילה).

זה על רגל אחת (עדי, תתקני אותי אם צריך, וזו עוד הזדמנות להגיד לך ).

רק כדי להבהיר, לא אמרתי לאותה אמא שזה יימשך עוד שנתיים, בין היתר מאחר שאין לי כמובן דרך לדעת אם המצב ישתנה מחר או בעוד חודש או בעוד שנה. רק ניסיתי לברר איפה הבעייתיות מנקודת הראות שלה. ובמקרה הזה, לא היתה בעיה עם המצב הנוכחי ולכן לא היה צורך לדבר על אופציות לשינויו (אני לא רוצה להיכנס לנושא של אותו דיון - אם במקרה אותה אמא קוראת כאן, אולי היא תרצה לשתף בעצמה).
אם לאמא יש קושי עם המצב הנוכחי, אני מניחה שהייתי אומרת שאי אפשר לדעת מתי הוא ישתנה מעצמו, מנסה לתמוך באמא ולעודד אותה על מה שהיא עושה כיום, ושואלת אותה אם לדעתה יש דרך לשנות את המצב, ואם כן - מהי. הייתי מנסה לברר מה היא שומעת מהסביבה, ואיך היא מרגישה עם ההצעות שהיא מקבלת.
לפעמים הידיעה שגם אצל אחרים זה ככה, ובסופו של דבר, גם אם היא לא תעשה כלום, הדברים ישתנו - מרגיעה את האמא. אצל הרבה אמהות הלחץ נובע מהמחשבה (וזה גם מה שהיא שומעת הרבה מהסביבה) הוא שאם אין רווחים בין ההנקות, אולי החלב שלה לא מספיק טוב. לאמא כזו הייתי אולי מספרת על הרווחים שפותחים יונקים שונים בטבע. יש בעלי חיים שיונקים כל 12 שעות (אם האמא צריכה לצאת לצוד או למצוא לעצמה אוכל), ואלה בע"ח שיודעים ללכת ולהסתתר מגיל צעיר מאוד. החלב של היונקים האלה הרבה יותר עשיר בשומן ובחלבונים מאשר חלב אם. גורי חיות כיס או "קן" אחרות יונקים לעתים תכופות בהרבה, ומה לעשות, אם נולד לך תינוק ולא עופר איילים (תודה ל-עדינה_מאוד‏ על ההשראה) זה החלב שהוא צריך ואלה המרווחים שלו
עוד דבר שאני מציעה זה שאם לסביבה כל כך אכפת מהאמא שהם אומרים לה דברים כמו "את הורגת את עצמך" ו"ככה את לא מספיקה כלום" - לומר להם משהו כמו "נכון. אכפת לכם לעשות בשבילי קניות/כביסה השבוע, כדי שאני אצליח לנוח קצת?"
ותמיד טוב לזכור את הכלל שלפיו כשהתינוק ישן גם אמא הולכת לישון...
(הולכת לישון. הילדים שלי ערים אבל מספיק גדולים כדי לשעשע את עצמם. בחיי, השלב הזה מגיע)

ותודה
בפעם הבאה אני אשתוק, את מסבירה אותי יותר טוב...

בפעם הבאה אני אשתוק
ממש לא, כי גם זכינו בהבנות
לרשימה של שאלות שאפשר לשאול את האמא שאומרת "אין מצב

אוי, רק עכשיו אני רואה שעניתן לי שניה תכף אני אקרא ואתיחס במהלך היום / ערב

טוב קראתי (מהר) ואני שמחה על הדיון שהתפתח פה בינכן בלי קשר למצבי שלי. זה דיון חשוב במיוחד ההבהרה שזה נורמאלי גם בגיל 6 חודשים וגם אח"כ)

בשמת, נדמה לי שקראתי את דברייך כמו שהתכוונת להם בכל מקרה אני מבינה שכוונתך היתה טובה ! (וגם מבינה למה חשבת למחוק ) הנחת הרבה הנחות לא נכונות לגבי זה מצחיק קצת לאור העובדה שהראת יפה איך עדי הקשיבה לאמא מצד שני אני מבינה למה הנחת את הדברים. כמובן חלק מההנחות נכונות באופן כללי אך לא קשורות לשאלתי פה (כותבת בנימה משועשעת).

לגבי ההנקה - אני לא שוקלת להפסיק, אני נהנת ממנה, אני מרגישה שאני נותנת לביתי את הטוב ביותר, אני מרגישה שזה הולך חלק - היא יונקת היטב, מוכנה גם שאוב בבקבוק, ועכשיו עם המוצקים אין בעיות (טפו טפו חמסה וכאלו...) אני אסירת תודה על שזה המצב - הרי אצלי אישית זה יכול היה להיות כל כך בעייתי, אני בפירוש מרגישה בת מזל.

למה שאלתי לגבי הרווחים? משני טעמים:

הראשון - כנראה בשל שגיאה, הנחחתי שעם הגיל מתרווחות ההנקות ( עכשיו בכלל לא ברור לי למה הנחתי כך, הרי אין בעצם שינוי בין גיל חודש לגיל 6 חוד' אם רק יונקים - ההפך נדרשת אולי אף יותר אנרגיה), מאחר וזה לא קרה חשבתי שאולי יש בעיה - אצל ילדתי או אולי באופן ניהול ההנקה על ידי. - חשבתי שמשהו שאני עושה / לא עושה גורם לכך שלא נוצרים מרווחים גדולים יותר.

השני - נדמה לי שהיו רווחים גדולים יותר ושהם הצטמצמו - כלומר שקודם היא ינקה 8 ~ ביממה ואילו כעת היא יונקת 12 - שניהם בתוך הנורמה אבל 8 יותר נוח לאמא ....
היא היתה חולה ואז ינקה המון ומאז היא אמנם הבריאה אבל זה נשאר ככה

בעצם יש גם טעם שלישי - היניקות המרובות הללו העלו אצלי חשש שאולי אני כבר לא מייצרת מספיק חלב ( בגלל מצבי הבראותי / ניהול הנקה לקוי מצידי), אז נכון שההנקה הלכה חלק עד כה ואני יודעת לבדוק שתן צואה יובש משקל ואני מצליחה לשאוב (פחות ממקודם) אבל בכ"ז אני מסתובבת עם האי שקט הזה.

וכן, זה מאוד קשה - כי ההפסקות הארוכות ביניקה הן בין 2000-2300 ובין 900-1200 והכי צפוף זה בלילה (בין חצות ל 7 בבוקר) - מאוד קשה לי העדר השינה (כן, אני לא האמא הראשונה ולא היחידה שחוסר שינה מחרפן אותה ) יוצא שבין חצות ושש - 7 בבוקר (במקרה הטוב) אני ישנה פרקי זמן של שעה לכל היותר, מרגישה את הפגיעה התפקודית שמחסור בשינה גורם (מורל:עצב, רוגז קוגנציה: ריכוז, הבנה, כושר ביטוי פיזית: כאבים, חולשה).

ובכ"ז רוצה לומר לך משהו על המשפט הזה:
ההנקה קשה לי. אין לי כוח להנקה. ההנקה קשה מדי. אני רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכים שלי, לסדר היום שלי, לחיי העבודה שלי, לי.
"ההנקה קשה לי" לא מנביעה את כל המסקנות שהצעת - ז"א היא קשה לי. וכן, אני רוצה לדעת אים ואיך ניתן לעשות אותה קלה יותר (ע"י השפעה על היונקת או רעיונות לשינוי סדר היום שלי) זה בסדר לגמרי לרצות שמשהו שאני לגמרי מחוייבת לו יהיה קל יותר. אני אכן רוצה שההנקה תתאים יותר לצרכי השינה שלי [חבל לי שלא שומעים את טון דברי מקווה שאת שומעת איך אני אומרת לך]

אה, וקשיים אחרים וודאי וודאי קיימים ונמאסים (אוכל קר, אי אפשר לגמור משפט, בכי במקומות ציבוריים מביכים, קקי בדיוק אחרי המקלחת ) או כמו שאומר חברי הטוב - "תינוקות זה לא נוח" אבל פה באמת שאלתי קשורה בהנקה מן הטעמים שהזכרתי לעיל.

(קיטורים כללים אני מוסיפה בדפים אחרים ובשיחות בע"פ )

קומ"ג
או, בגלל הנוסח שלי נדמה היה לך שאני ישנה 5 שעות ברצף אך לא כך היא הסירי קנאה מליבך
הרווח הוא של 5 שעות ביניקה (לאמיתו של דבר קרה רק פעם אחת) יש שתי הפסקות ביממה של 3 שעות והן לא בשעות שאני יכולה לישון בהן
ולא תמיד היא ישנה בהן.
או כמוני כמוך - רוצה לישון

כנראה בשל שגיאה, הנחחתי שעם הגיל מתרווחות ההנקות ( עכשיו בכלל לא ברור לי למה הנחתי כך, הרי אין בעצם שינוי בין גיל חודש לגיל 6 חוד' אם רק יונקים - ההפך נדרשת אולי אף יותר אנרגיה), מאחר וזה לא קרה חשבתי שאולי יש בעיה - אצל ילדתי או אולי באופן ניהול ההנקה על ידי. - חשבתי שמשהו שאני עושה / לא עושה גורם לכך שלא נוצרים מרווחים גדולים יותר.

השגיאה היא שכיחה מאוד, ונובעת (לפחות אצלי נבעה) מהציפיות ששידרה כל הסביבה הקרובה- שבתי תרווח הנקות, ומי זו הסביבה? אמא שלי, חמותי, גיסותיי, שכנות וכו', כולן נשים שלא הניקו או הניקו בקושי חודש.

ותודה על כל הדיון הזה. הלוואי שלי היו אומרים את מה שנאמר כאן, זה היה עוזר, ואפילו עכשיו, עם תינוקת שלישית שבגיל שנה הגבירה את תדירות הנקות הלילה, זה עוזר, להיזכר ש
זה לא קל ולא נוח לגדל תינוקות. , לא תמיד בכל אופן, וזה בסדר.

זה אמנם לא ממש קשור לדף הזה, אלא לדף אחר שהתכוונתי לפתוח והתעצלתי, אבל כשהתחיל להמאס לי מההנקות האינסופיות, הבנתי שבגיל כמעט שנתיים, אם אני לא מגבילה אותה, היא יונקת הרבה יותר ממה שינקה עד גיל חצי שנה! אם כתינוקת היא ינקה בערך כל שעתיים, הרי שבגיל שנתיים, היא לפעמים ינקה כל 20 דקות! זה ממש לא מה שציפיתי שיקרה. ציפיתי שתהיה הפחתה הדרגתית עם הגיל, ככה שבגיל 3-4 באופן טבעי ישארו רק 2-3 הנקות בודדות ביום, מרצונה החופשי. אבל מה שגיליתי הוא, שלפחות עד לשלב זה, ה-אובססיה_לציצי^?‏ רק גוברת ומתחזקת.

השגיאה היא שכיחה מאוד
מה שכן נעשה יותר קל הוא משך ההנקות. אם בהתחלה הן היו ארוכות מאוד, הרי שעכשיו מספיקות 5 דקות לארוחה מלאה של התינוקי. ממני זה דורש להיות בסביבתו רוב הזמן (אם אין חלב שאוב), אבל אני ממש לא רואה בזה מאמץ או השקעה מיוחדת. זה לא כמו בהתחלה (זמן אינסופי, כבולה לכורסה אחת, מכירה מספר תנוחות מצומצם וכולי).

מה שכן נעשה יותר קל הוא משך ההנקות.
אזהו שאצלי קרה בדיוק ההפך

יפה, שהקשיים כל כך אוניברסליים וכל כך יחודיים בו בזמן

הנחת הרבה הנחות לא נכונות לגבי
למעשה, לא כל כך הנחתי הנחות, אלא פרשתי רשימה של אפשרויות כדי שאולי אחת או שתיים מהן יקלעו למה שאת מרגישה
והנה, אחת או שתיים קלעו.
והאפשרות שהתאימה לך היתה, לגלות שזה נורמלי ולא משהו שאת עושה לא בסדר.

שלפחות עד לשלב זה, ה-אובססיה_לציצי^?‏?‏ רק גוברת ומתחזקת.
טרה,
יש איזה דף בעניין, לא זוכרת מהו.
היה כתוב שם על זה שלפעמים זה משעמום ואז אפשר להחליף את הדרישה לציצי בתשומת לב מסוג אחר (משחק גופני, שיר וכו'). לי אישית היה עדיף כבר להניק , המחשבה על משחקי אצבעות ועוד הסחות דעת מהסוג הזה עייפה אותי יותר מלהניק.
חוץ מזה היה כתוב שם על זה שצריך לעשות דברים (כי כל פעם שאנחנו מתיישבות הן באות לציצי).

ובאופן כללי, אני משערת שזה באמת כמו שכתבת-
ציפיתי שתהיה הפחתה הדרגתית עם הגיל, ככה שבגיל 3-4 באופן טבעי ישארו רק 2-3 הנקות בודדות ביום, מרצונה החופשי.
רק שעכשיו היא בת שנתיים, והשינוי יכול לקרות גם בבת אחת. (ב-natural child project ) יש מאמר על גמילה ונדמה לי שזה מה שכתוב שם- שזה נורא שונה מילד לילד, ויכול לקרות בהדרגתיות אבל גם בבת אחת.

אפשר לשמוע את דעת המומחיות? (נושא שמטריד גם אותי, כמישהי שרוצה להניק לטווח ארוך והאינטנסיביות הזו שטרה מתארת הקשתה עלי מאוד).

נדמה לי שהיו רווחים גדולים יותר ושהם הצטמצמו - כלומר שקודם היא ינקה 8 ~ ביממה ואילו כעת היא יונקת 12 - שניהם בתוך הנורמה אבל 8 יותר נוח לאמא ....
היא היתה חולה ואז ינקה המון ומאז היא אמנם הבריאה אבל זה נשאר ככה
1 - בטח, היא הרבה יותר ערה
2 - אחרי מחלה, לוקח שבועיים להתאושש לגמרי! אצל גדולים רואים את זה בקלות - שבועיים של רעב גדול כדי להשלים את המאגרים שהמחלה דילדלה.

יש שתי הפסקות ביממה של 3 שעות והן לא בשעות שאני יכולה לישון בהן
לגבי ההפסקה של 9-12, במצבים כאלה אני הולכת לישון ב 9, ומקבלת (באדיבות אבא) ילדה ליניקת-לפני-השינה בחצות (או אפילו היא נרדמת אצל אבא בטיול עם מנשא). ככה לפחות החלתי את הלילה עם שינה סבירה.

הבנתי שבגיל כמעט שנתיים, אם אני לא מגבילה אותה, היא יונקת הרבה יותר ממה שינקה עד גיל חצי שנה!
בדיוק לפני יומיים דיברתי עם זה עם מישהי.
מה שרונית כתבה - שעמום. נראה לי שזה לא רק "משחקי אצבעות ושירי קופסה" (הפוך), אלא יותר פעילות שקימת בסביבה עתירת אנשים/ילדים.
דוגמאות: 1 - החברה אתה דיברתי שהתלוננה על יניה בלי סוף, אבל כשנפגשנו ביער עם עוד אי אילו משפחות דיברנו לפחות חצי שעה בלי הפרעות, הבת שלה אפילו לא חיפשה אותה. 2 - אמש היינו בחתונה. הילדה ינקה שם רק את יניקת ההרדמות (וגם זה כי שכחתי מנשא). נראה לך שבבית זה יכול לקרות? 3 - הקטנה שלי הרבה פחות ציצי-אדיקטד מהגדולים. אני חשובת שזה קשור גם לזה שיש לה אחים גדולים להנות מהם, והיא פחות זקוקה לציצי בשביל "סתימת חורים בלו"ז".

אפשר לשמוע את דעת המומחיות?
בתור סתם אמא שמניקה כבר יותר משמונה שנים ברציפות: יש ויש, וכל מה שהקדירה אמרה.

כמישהי שרוצה להניק לטווח ארוך והאינטנסיביות הזו שטרה מתארת הקשתה עלי מאוד
עצתי כאמא: עדיף לא לקבוע מטרות לטווח ארוך
תניקי כל עוד זה מתאים לך.
כשלא מתאים לך תעשי שינויים, איך שמתאים לך.
בתור עצלנית, אני אף פעם לא טרחתי ממש לשים לב לעליות ולירידות האלה.

אלא יותר פעילות שקימת בסביבה עתירת אנשים/ילדים.

שזה קשור גם לזה שיש לה אחים גדולים להנות מהם

כן, אני מרגישה את זה באופן כללי עם השלישית, לא רק בקשר להנקה.

עדיף לא לקבוע מטרות לטווח ארוך

וואלה בשמת, צודקת, תודה על התזכורת

לגבי הנקה כל שעה וחצי בלילה בגיל שנה:
אצלי לשמחתי זה אמנם לא ככה, אבל הנה מה שאני זוכרת ממה שג'ולי שור, יועצת הנקה אמרה למישהי שבגיל 8 חדשים עדיין לא ישנה שינה רציפה בלילה. בשלב מסויים ההנקה בלילה הופכת להיות הרגל ולאו דווקא צורך. כמו כל הרגל, קשה לשנות אבל עדיף מוקדם ממאוחר (הערה שלי). בכל אופן ג'ולי הציעה לה שתקבע משהו כמו 5 שעות, בין 12בלילה הנקה אחרונה ל5 בבקר, שכל פעם שהתינוק יקום להרים אותו, לחבק אותו, ולהחזיר למיטה: עכשו הולכים לישון. בלילה הראשון, יבכה 150 פעמים. בלילה השני קצת פחות ובלילה השלישי, היא טוענת, הבעיה תעלם.
אולי זה נשמע קצת אכזרי אבל לי באופן אישי זה נראה לא הגיוני לקום כל שעה וחצי במשך כמה חדשים. זה נראה לי שמרב נסיון לתת לתינוק כל מה שהוא צריך מתי שהוא צריך, באופן לא מודע הוא חייב לספוג את התסכולים, העייפות והכעס המודחק של האמא שאין לה רגע אחד לנוח. נכון, זה לא קל לגדל תינוק, אבל גם אם ישנים 5 שעות רצוף בלילה, זה עדיין משאיר די והותר קושי. ואולי קצת יותר כוח להתמודד עם הקושי הזה.

באופן לא מודע הוא חייב לספוג את התסכולים, העייפות והכעס המודחק של האמא שאין לה רגע אחד לנוח

אשל, הטיעון הזה , שגם הוא שכיח בחברה שלנו, בעייתי לדעתי, כי הוא נובע מתוך הראייה הדיכוטומית של- או אני או התינוק, כאילו מישהו חייב לנצח ומישהו חייב להפסיד, כאילו שזה מאבק.

בפועל, תמיד יש עוד דרכים, שיכולות להיות פחות אכזריות. אם יוצאים מנקודת הנחה שהצרכים של האמא חשובים, וגם של התינוק, אז מחפשים פתרון מתאים.
למשל- ללכת לישון מוקדם, לישון בכל הזדמנות, להזכיר לעצמנו שזה זמני וחולף, רק תקופה קצרה בחיים שעוד נתגעגע אליה, וכו'...

העיקר הוא לזכור שתמיד יש עוד פתרונות.

ראיתי שיש דף פעוט_שיונק_הרבה‏. אולי אעביר לשם את החלק שעוסק בפעוטות ?

כן, כאן זה סתם ילך לאיבוד, נראה לי.

רונית, אני מסכימה איתך, צריך למצוא את 'דרך המלך' שעונה גם וגם. אני לא אומרת שצריך ללכת ראש בקיר. אבל 8 חודשים, וגם חצי שנה זה לא תקופה כל כך קצרה, ואם זה לא מתאים לאמא אז גם לא צריך להיות קיצוניים ב'זה מה שהתינוק צריך'. חלק מהדברים הם לא צורך אלא למידה. למשל אם בהתחלה, בכל פעם שהתפתל בלילה מתוך שינה בגלל גזים, או יבבה קטנה בגלל פיפי, הרמתי והנקתי אותו יכול להיות שהוא פשוט התרגל לינוק יותר ממה שבאמת צריך בלילה.

אשל, מבחינת ההנקה, גיל חצי שנה וגיל שמונה חודשים שניהם גילאים שבהם הרוב המכריע של התינוקות (הייתי אומרת כל התינוקות, אבל אני מסייגת למען אותו תינוק נדיר שישן בלילה) זקוק ליניקת לילה. כלומר, זקוק לאוכל הזה.
לסרב לתת להם אוכל בלילה בגיל הזה פירושו להרעיב אותם.
מי שלא זקוק - גם לא מתעורר.
זה באשר לניהול הנקה.

תינוק בן שנה אולי מתעורר מרעב בלילה ואולי לא. תלוי כמה קלוריות הוא מקבל מהמזון המוצק, ותלוי בעוד גורמים.
יש תינוקות רבים שזקוקים לארוחת לילה גם עד גיל שנתיים, והם יתעוררו לאכול (או לא "יתעוררו" אלא יינקו מתוך שינה, אם הם ישנים עם אמא והיא קולטת אותם בזמן ונותנת שד כבר מתוך שינה, לפני שהם "מתעוררים"). גם במקרים האלה, לא לתת להם לינוק זו הרעבה.

אם התינוק מתפתל ומתחיל להתעורר מסיבות אחרות - גזים, כאב בטן אחר, כאבי שיניים, פיפי - אז למען האמת:
א. אם את מגדלת בלי חיתולים, אז אולי תקומי לפשפש אותו.
ב. בכל מקרה, בכל מקרה , הכי קל להניק את התינוק להרדמה מתוך שינה, כשהאמא והתינוק ישנים במיטה המשפחתית.
כי החלופה היא ככה: לקום, לחבק, לנדנד, להרגיע, לעשות עיסוי בטן (אם יש גזים או כאב בטן), והשד יודע מה, וכמובן לכי תדעי למה בעצם הוא בוכה לך: הוא היה צריך פיפי ועוד מחכה שייקחו אותו לשירותים ואת לא לוקחת אבל לא יודעת אם הוא כבר עשה ועכשיו בוכה כי לא נעים לו או כי הוא כועס על זה? הוא עדיין מתאפק ובוכה כי לא לוקחים אותו לשירותים? השיניים כואבות לו והוא צריך משהו בפה להרגיע אותו? הוא צריך קרבה לאמא ולהרגיש את השד החם והנעים בפה שלו? הוא רוצה לישון והנדנודים ממש לא מתאימים לו עכשיו? יש לו גזים והוא רוצה טיפה חלב כי זה נותן לו תחושת הרגעה חמימה בבטן (החלב הוא בטמפרטורת הגוף)?

בקיצור, הטבע (או אלוהים) לא סתם ברא את השד ואת ההנקה.
מי שכל כך סובלת מהנקות הלילה בהחלט יכולה לעשות את כל הניסויים המתישים האלה.
אבל אם התינוק סובל מגזים, מכאב בטן, מרעב, משיניים או מצורך בפיפי - אין שום סיכוי שהוא לא יתעורר מזה.
את לא יכולה "להרגיל" שום תינוק לא להתעורר או לייבב מתוך כאבים.
בינינו, גם אני מתעוררת באמצע הלילה אם אני צריכה פיפי, או שמשהו כואב לי, או שאני נורא רעבה. ההבדל היחיד הוא שאני לא תלויה בדרך כלל באף אחד בשביל למלא את הצרכים האלה
(אם כי רק לפני חודש וחצי הייתי בבית חולים, ותאמיני לי שזה ממש ממש ממש לא נעים כשאת צריכה פיפי אבל לא יכולה לעזור לעצמך כי את מחוברת לחמישה צינורות שונים ודי קשורה למיטה על הגב. עכשיו דמייני את עצמך במצב הזה, רוצה לאכול, וכל מי שמסביבך לא מבין אותך. את אומרת, "אני רעבה, תביאו לי אוכל בבקשה", הם אומרים לך "כן כן חמודה" וטופחים לך על הגב, לא קולטים מה את רוצה, כי את תינוק ובמקום מלים יש לך יבבות או בכי, ופשוט לא מבינים אותך).

אז הדבר היחיד שכל השיטות האלה עושות הוא להאריך את הסבל ולהגביר את ההתשה של אמא.
אלא אם כן התועלת היחידה היא שאת כל הנידנודים באמצע הלילה עושה האבא
(יש אבות כאלה. אני מכירה שניים באופן אישי, אחד מהם גידל אותי).

גם במקרים האלה, לא לתת להם לינוק זו הרעבה.
בשמת, קצת קיצוני, לא?!
מסכימה איתך שאם מחליטים לא להאכיל תינוק בלילה והוא אוכל 5 במקום 10 ארוחות ביום ייתכן שלא יוכל להשלים הארוחות וזה עלול לגרום לאספקת מזון קטנה מידי, אבל יצירת רווח של 5שעות בין ארוחות?! קצת רחוק מהרעבה, לא?!
אפילו אם במקרה קיצוני התינוק לא ישלים את זה בארוחות אחרות זה בכ"ז דילוג על ארוחה אחת בלבד...

נדמה לי שמרוב "אדיקות הנקתית" לא הבחנת בין הדרגות השונות ואולי כדאי להבחין - לטובת הקוראות.
אנשים מאוד מחשבים את הידע שלך ואת דברייך אבל לא תמיד קוראים בקפידה ולא תמיד יודעים את הידע שיש לך ומה שלך ברור לגמרי עשוי ליצור אצלם תמונה שגויה.

לא יודעת מה איתך, אבל לי קשה לדלג על ארוחה.

זה לא ממש דילוג על ארוחה. שעות הארוחה של תינוק הן מאד גמישות. שמנו לב שאם הבן הקטן נייח הוא רוצה לינוק כל שעה-שעה וחצי בערך. לעומת זאת אם הוא נייד (במנשא או על הידיים, לא ברכב) יכולות לעבור יותר משעתיים (ולפעמים שלוש שעות) ללא כל סימני רעב. כך שאם רוצים לרווח את ההנקות כדי שהאמא תוכל לישון יותר משעה ברצף, אפשר (לפני שמתעורר הרעב) לשלוח את האבא לטיול עם המנשא, או סתם להסתובב בסלון עם הילד על הידיים (אצלנו זה עובד) (אם כי רווח של חמש שעות עדיין מאד נדיר במחוזותינו).

אפילו אם במקרה קיצוני התינוק לא ישלים את זה בארוחות אחרות זה בכ"ז דילוג על ארוחה אחת בלבד...
למה?
זה לא נראה לי קיצוני בכלל.
אמהות שמדברות על "יצירת ריווח" או "תינוק בן שמונה חודשים כבר לא צריך לאכול בלילה" פשוט באות מתפיסה שלא מודעת לעובדה שהתינוק רעב . נורא חשוב להדגיש שזה בדיוק המקרה: להכריח תינוק קטן להישאר רעב כמה שעות כדי שאת תוכלי לישון זו הרעבה. sorry.
שימי לב, פלונית אחרת:
אם התינוק ישן הרבה, וכאילו "מדלג על ארוחה" (לרוב היה יונק בשעות האלה, פתאום עכשיו ישן ברצף) - זה בסדר.
אבל אם התינוק מבקש - לא לתת לו, זו הרעבה.

ואני מסכימה עם העצות של בר_עדש‏ . זה טריק שעובד לא על הרעב אלא על ההנקות מצרכים אחרים. והוא באמת עובד, אם יש שיתוף פעולה (הוא עובד גם אם האמא בעצמה מטיילת עם המנשא, או עושה דברים פיזיים עם התינוק במנשא, אבל לא אם האמא צריכה לעבוד עבודה לא פיזית או לנוח ).

שלום לכל האמהות,
אני אמא טריה (5 שבועות בדיוק) שמניקה ומחפשת המלצה לספר טוב בעברית על הנקה.
עד אז אשמח לדעת מהן קפיצות הגדילה ומתי הן מתרחשות.
תודה מראש.

אמהות שמדברות על "יצירת ריווח" או "תינוק בן שמונה חודשים כבר לא צריך לאכול בלילה" פשוט באות מתפיסה שלא מודעת לעובדה שהתינוק רעב
אבל אמהות שמבקשות לישון 5 שעות (הודעתה של אשל) ויודעות שניתן לתמרן קצת כדי שהתינוק ילמד לרווח - זו לא הרעבה.
אגב, גם לטרה - אני לא בטוחה שזה יעבוד, אני מניחה שאם מה שמטריד את התינוק זה רעב הוא פשוט לא יפסיק לבכות ולא יירדם, מצד שני אם מה שמעיר אותו זה צרכים אחרים הרי שניתן להענות להם באופנים אחרים ואז באמת יהיה פרק שינה ארוך יותר שחיוני גם לאמא.
ואני פורשת פה

ויודעות שניתן לתמרן קצת כדי שהתינוק ילמד לרווח
אני מבדילה:
ניתן לתמרן קצת כדי שאמא תוכל לישון.
"כדי שהתינוק ילמד לרווח" - זו הרעבה.
לפעמים קטנה, לפעמים גדולה. לפעמים עם מחיר שמתבטא בעלייה במשקל ובבעיות אחרות, לפעמים עם מחיר קטן שרוב האמהות לא יראו בעין בלתי מזויינת.
(נסי ללמד אותי לרווח - האמת, אכן למדתי "לרווח" במשך שנים. בהזדמנות אני אפתח דיון על התוצאות ההרסניות של זה)

אם זה משהו קבוע, ש"מתמרנים" כדי שהתינוק יגיע לינוק כמה שיותר אחרי השעה שהוא מבקש לינוק - אז בין היתר, התינוק לומד מהר מאוד כמה הוא והצרכים שלו שווים.
וזה שיעור, שאם יורשה לי, ואני ממש מרשה לעצמי, אנחנו מאוד לא תומכים בו באתר הזה .
יש שפע אתרים ברשת שמביעים בדיוק את הדיעה ש"צריך להרגיל את התינוק שלא קופצים לכל פיפס שלו" על שלל גירסאותיה.
אני מתנגדת לדיעה הזאת נחרצות,
ואני אמשיך להגיד את המחיר שלה ואת מה שמסתתר מאחורי הקונצפציה הזאת,
במיוחד כשאומרים אותה אנשים שוחרי-טוב שמאמינים במה שהם שומעים ולא מודעים למשמעות של זה בשביל התינוק.

אני לא מאמינה!
מייד אחרי הדף הזה נכנסתי לראשונה לדף שלא קראתי עדיין, ושמו אני_מבקשת_סליחה_מהגוף_שלי‏ .
וישר על ההתחלה נתקלתי במשפטים הבאים:
אני מבקשת סליחה מהגוף שלי
על כך שאיני מתייחסת ברצינות לצרכיו
ביום הזה ובמשך שנים רבות

על כך ששדרים בסיסיים של רעב לא נענים
על דחייה של הזנת עצמי - לצורך צרכים אחרים, חיצוניים ולא חשובים

אז חוץ מזה שכל הכבוד ל מירי_של_שקד‏ , פותחת הדף המדהים הזה (חייבת ללכת לקרוא את כולו) אני רוצה להגיד, שחלק (חלק) מהטיעון שלי מדבר בדיוק על זה:
שלזה מובילה הנורמה של "לרווח את ההנקות של התינוק". זה מלמד את התינוק לסבול הרעבה, וזה מלמד אותו באופן עמוק מאוד להתעלם מהאיתותים הכי בסיסיים והישרדותיים של הגוף שלו (כמו שאמא מתעלמת מהם, ואמא הרי היא הכל, והיא תמיד צודקת, במיוחד כשאני בן חצי שנה, ורק מה שאמא קולטת - קיים).
התוצאה יכולה להיות כל הסוגים והגוונים של הרעבה עצמית (הקיצוניות: אנורקסיה) וכל הסוגים והגוונים של חיפוש פיצוי באוכל (השמנה), כי ההרעבה, הדחייה, המניפולציה על התינוק במקום מילוי פשוט ומיידי של צרכיו הבסיסיים כשהוא מבקש [=להאמין לו שאם הוא אומר שהוא צריך, אז הוא צריך, ולא חשוב למה!] גורמת לתינוק להרגיש לא אהוב, דחוי, לא בסדר, לא במקום.

פלונית אחרת, את כותבת שזה קיצוני מצדי להשתמש במלה "הרעבה".
אני אומרת לך שאני כותבת אותה בכוונה.
רק זה יקפיץ אמהות.
כל עוד אפשר להעמיד פנים שלא מדובר בהרעבה - אפשר להמשיך לעשות את זה.
אני מקווה (מרשעת שכמוני) שדברי מקשים מאוד להמשיך לעשות את זה.

וזה שיעור, שאם יורשה לי, ואני ממש מרשה לעצמי, אנחנו מאוד לא תומכים בו באתר הזה .

ואני אמשיך להגיד את המחיר שלה ואת מה שמסתתר מאחורי הקונצפציה הזאת,
במיוחד כשאומרים אותה אנשים שוחרי-טוב שמאמינים במה שהם שומעים ולא מודעים למשמעות של זה בשביל התינוק.

כל עוד אפשר להעמיד פנים שלא מדובר בהרעבה - אפשר להמשיך לעשות את זה.
אני מקווה (מרשעת שכמוני) שדברי מקשים מאוד להמשיך לעשות את זה.

תודה בשמת על כל מה שאת כותבת כאן.
זה כל כך - כל כך - חשוב.

<מחזקת אותך במרשעותך >

שלום לכל האמהות,
אני אמא טריה (5 שבועות בדיוק) שמניקה ומחפשת המלצה לספר טוב בעברית על הנקה.
עד אז אשמח לדעת מהן קפיצות הגדילה ומתי הן מתרחשות.
תודה מראש.
מישהו יודע לענות לפלונית מלפני כמה הודעות?

כנראה יש מחסור בספרי הנקה בעברית,
אבל שווה לקרוא פה את מדור_הנקה‏ וגם בתפוז ובמקומות נוספים. (חיפוש בגוגל יניב לך הרבה קישורים)
‏למשל‏
ויש עוד
שווה גם יועצות_הנקה‏

לגבי "קפיצת גדילה" חפשי בגוגל או בתוך הפורום של דר' ליבוביץ - אני מצאתי שם הודעות

מזל טוב ובהצלחה

Pלונית, עוד לא ראית את "הנקה - פשוטה וטבעית" של ליגת_לה_לצ'ה‏? ניתן להשיגו במפגשים, אצל המדריכות ודרך ‏אתר האינטרנט‏ של הארגון.
יש גם קלטת וידאו ישראלית מצוינת בשם "חלב של אמא".

בשמת ועדי- את התשובות שלכן ל Pלונית_אחרת^?‏ (ובכלל) צריך פשוט להדפיס בכמה עותקים ולחלק למשפחה ולהורים אחרים! איזה דיוק!

לא לא ראיתי מתפדחת בשקט בפינה

תמר -
Pלונית, לא נורא. אני אדאג שהמחדל יתוקן

ואיך אני פיספסתי שהיתה שאלה על ספרים להנקה...

אני רואה שאני בדעת מיעוט אבל לא נורא.

את לא יכולה "להרגיל" שום תינוק לא להתעורר או לייבב מתוך כאבים
בשמת, זו ממש לא הכוונה. אני דווקא מאמינה שכן צריך לקפוץ מכל 'פיפס', ולא חושבת שזה גיל ל'חינוך'. אני גם מסכימה שאם התינוק סובל הרבה פעמים הכי קל ואולי גם הכי טוב זה להניק, וזה מה שאני גם עושה. מצד שני, לאחר זמן, יכול להיות שהתינוק מתעורר כבר לא בגלל גזים, כאבים, פיפי וכו', אלא משום שהתרגל לינוק בשעות האילו. אם זה המצב אני לא חושבת שזה כל כך נורא לנסות ולשנות קצת את ההרגלים, במיוחד אם זה כל כך קשה לאמא להתמודד עם הערות בלילה. מפה ועד
התינוק לומד מהר מאוד כמה הוא והצרכים שלו שווים. הדרך ארוכה. הכוונה היא לא שהאמא תתמרן את כל סדר יומו של התינוק ותחליט באיזה שעות לישון, להחליף חיתול לינוק וכו' כי ככה נוח לה (כמו שהציעו לי רופא הילדים וגם טיפת חלב...'כל 3 שעות' מכירים?). זה לא כזה שחור ולבן לפי דעתי ולנסות ליצור הבדלה בין יום ללילה (שחור ולבן...) נראה לי לגיטימי.
יותר מזה, אני מתלבטת האם לתת ציצי על כל תלונה וקושי של התינוק לא עלול לפעמים לעשות ההפך מהכוונה הטובה, ולבלבל אותו. יכול להיות שחשוב דווקא בשבילו לנסות לתת מענה מדוייק לצורך ולאו דווקא אוכל כפתרון האולטימטיבי לכל בעיה. אבל זו רק מחשבה. אני בינתיים מוצאת את עצמי נענית לכל יבבה בציצי. אני פשוט לא יודעת אם זה הדבר הכי בריא ונכון בעולם. (אני לא מתכוונת לגזים שאז באמת אוכל מרגיע את הכאב, אלא אם הוא צריך פיפי, או קר לו, חם לו, לא נוח לו, רוצה לשנות תנוחה וכו'.)

Pלונית, עוד לא ראית את "הנקה - פשוטה וטבעית" של ליגת_לה_לצ'ה‏‏? ניתן להשיגו במפגשים, אצל המדריכות ודרך ‏אתר האינטרנט‏ של הארגון.
יש גם קלטת וידאו ישראלית מצוינת בשם "חלב של אמא".
עדי,
חיפשתי באתר של הליגה. לא מצאתי את רשימת הספרים משום מה. תוכלי לנתב אותי והיה ואני מעוניינת בספר על הנקה?

אוקיי, מצאתי. זה במבזקים מצד שמאל.

תודה בשמת על כל מה שאת כותבת כאן.
זה כל כך - כל כך - חשוב.
גם ממני תודה גדולה.

אני אמא לתינוקת בת חודש וחצי, בלילה אני מניקה אותה במיטה בשכיבה ובדר"כ נרדמת תוך כדי. היא מתעוררת בסביבות שעה 3:00 יונקת בערך שעה, ומתעוררת שוב בערך ב06:00 בבוקר. הרבה פעמים בבוקר אחרי היניקה השניה היא כאילו ישנה אבל היא מנופפת הרבה בידיים ומשמיעה המון קולות ואני לא בטוחה אם היא ישנה או רוצה לינוק, ואני לא רוצה להעיר אותה סתם. ניסיתי כמה פעמים לתת ציצי אבל היא יונקת קצת ועוזבת, ובדר"כ היניקות שלה הן לא קצרות. בקיצור אני מבולבלת ואשמח אם תוכלו לעזור לי.

אולי יש לה פיפי – ראי לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏.

ניסיתי כמה פעמים לתת ציצי אבל היא יונקת קצת ועוזבת, ובדר"כ היניקות שלה הן לא קצרות.
אז כנראה היא לא רצה לינוק.
אולי היא מנופפת בידיים בזמן שהיא חולמת וזה קורה גם בשאר הלילה, אבל את פשוט ישנה ולא רואה?

גם הרעיון של יונת טוב. אחיין שלי, שבכלל גדל עם חיתולים והכל, היה עושה קקי בכיור כל יום אחרי ההנקת בוקר המוקדמת. אם לא היו לוקחים אותו, הוא היה ממש חסר שקט. נסי להניח קערת פלסטיק ליד המיטה (ולקרוא בקישור של יונת). .

לגבי נפנוף בידיים - לפעמים השכבה על הצד פותרת את העניין.

הרבה פעמים בבוקר אחרי היניקה השניה היא כאילו ישנה אבל היא מנופפת הרבה בידיים ומשמיעה המון קולות ואני לא בטוחה אם היא ישנה או רוצה לינוק, ואני לא רוצה להעיר אותה סתם

אצלנו הגדולה היתה עושה ככה בשעות השחר. נועה פרנקל, מטיפה מין הטבע, שאלה אותי איך היתה הלידה שלי+שלה בשעות האלה, ובאמת אלה היו שעות קשות (או אולי "טעונות" לא יודעת אם זה קשה, אחרי מה שעברתי עם הקטן )... היא הציעה שאולי התינוקת חווה את השעה הזו שוב. זה היה קורה כל יום באותה שעה. עבר בגיל כמה שבועות.

לי, אחרי כלמיני ספוקלציות אחרות, זה נראה הכי מתחבר. אז פשוט הייתי שמה עליה יד או שמה אותה עלי, וזה היה בדרך כלל מרגיע אותה (היא לא היתה בוכה, פשוט היתה כאילו "אחוזה" באיזושהי חוויה. אגב, עם הקטן הלכנו לקרניו סקרל אחרי הלידה וכשראיתי את ה"ריברסינג" שהוא עשה לעצמו, שזאת החוויה הכי פסיכית שראיתי בחיים, הבנתי שהכנראה לא סתם התחברתי למה שנועה פרנקל הציעה).

תודה על התשובות,היא דווקא נולדה בשעה 01:00 בלילה בלידה טבעית שנמשכה שעתיים וחצי סה"כ, והיתה חוויה מדהימה לי ולבעלי בחדר הטבעי בלניאדו- הרבה בזכותכן דרך אגב. אם הבנתי נכון מלגדל בלי חיתולים- היא צריכה פיפי אבל לא רוצה לעשות בטיטול?

אם הבנתי נכון מלגדל בלי חיתולים- היא צריכה פיפי אבל לא רוצה לעשות בטיטול
אם היא רוצה פיפי, ובוכה כי היא מבקשת, אז זה לא בגלל ש"לא רוצה לעשות בטיטול". היא לא מבינה בכלל שאת מתכוונת שהיא תעשה בטיטול. מבחינתה, היא צריכה פיפי וצריכה שיעזרו לה לעשות פיפי. היא רוצה שיקחו אותה ויפשפשו אותה. היא לא רוצה "לעשות במכנסיים", על עצמה. למרבה הפלא, ככה תינוקות נולדים: עם מודעות לצרכים, ורצון שיעזרו לה לעשות אותם. ואם בורח לה, גם זה מתסכל אותה, כמו שזה היה מתסכל אותך.
מדהים, נכון?
עדיין, לפעמים יהיו פעמים שהתינוק עושה את צרכיו בלי לבקש, מכל מיני סיבות. אבל כשהיא מבקשת - היא ממש לא מבינה למה ההורים לא מבינים אותה ולא עוזרים לה.

יכול להיות אולי שזה גזים?
הבנתי שבשעות האילו זו ההתחלה של פעילות מערכת העיכול. שלי ישנה על הבטן אז אני לא יודעת לגבי נפנופי ידיים, אבל בדכ בין 3-5 בבקר מתפתלת ונאנחת. לפעמים אם אני מלטפת לה את הגב זה מרגיע אותה קצת, או אם אני משכיבה אותה עלי. להעיר אותה בדרך כלל היה מחמיר את המצב. איכשהו זה כנראה היה לה יותר קל להתמודדות מתוך שינה. עם הזמן זה הלך ופחת. היום, 3 חודשים, היא מתפתלת פחות ולעיתים יותר רחוקות, וזה גם מתחיל קצת יותר מאוחר.

מתפתלת פחות ולעיתים יותר רחוקות, וזה גם מתחיל קצת יותר מאוחר
נשמע כאילו היא מתרגלת לעשות פיפי בחיתול ומפסיקה בהדרגה לבקש שיפשפשו אותה. בגיל הזה הם מסוגלים לישון הרבה בלי לעשות, ו"מתעוררים" לפיפי יותר ויותר מאוחר. אם היא תישאר בחיתולים היא תחזור להרטיב בלילה תוך כמה שבועות/חודשים.

בשמת, מצטרפת לתודה בהבהרת המחשבות שלי. הנקה נכונה היא הענקה לכל החיים, הדרך שבה התינוק שהופך לבן אדם לומד לחיות על פי צרכיו ויכולותיו.

ולדואגים שקפיצה לכל פיפס תגרום להרגל, הרי לכל גיל יש את יכולת פתרון הבעיות שלו, עם פעוט ניתן לדבר ולדעת מה באמת מציק לו ולפתור את הבעיות בדרך של דיאלוג ולא בצורה חד צדדית. גם אנחנו לא היינו רוצים שיניחו הנחות לגבי הרצונות שלנו אלא שישאלו אותנו וכמובן שיתחשבו בנו בדרך הפתרון.

בשמת, מה שאת אומרת בעצם זה שכדאי לי לעבור לבלי חיתולים גם בלילה, כמה שיותר מהר? אני קצת דוחה את הקץ. פוחדת להרוס לה את דפוס השינה הנפלא (1930 נרדמת, מתעוררת ב2 או אפילו ב4 לינוק, וישנה עד 630), ואני בן אדם מאד ישנוני. חוץ מזה, היא ישנה במיטה נפרדת (אם כי צמודה לצד שלי).
ואם כבר רני עושה את זה, היא הרי מתפתלת מתוך שינה. לא מתעוררת. להעיר אותה?
(נראה לי שזה כבר שייך לדף אחר אבל לא יודעת איך)

שכדאי לי לעבור לבלי חיתולים גם בלילה, כמה שיותר מהר?
אוי לא, ממש לא.
אני רק מסבירה לך מה כנראה הולך.
את יכולה לחכות עם זה עד שיתאים לך.
אם את מפשפשת ביום, אז במוקדם או במאוחר היא תתחיל להתעורר ולדרוש שתקחי אותה לשירותים. עד אז - תעשי לשתיכן טובה ותמשיכי לישון...
פשוט, אל תדאגי. תביני שהיא חצי ישנה וצריכה פיפי, ותעשי מה שעוזר להירדם שוב.

ניסית מגע של עור לעור? להפשיט אותה עד לחיתול, את מורידה חלק עליון, ומניחה אותה עלייך, שתיכן מכוסות בשמיכה. תראי מה קורה תוך 30-40 דקות.
היציאות נשמעות תקינות לגמרי. אם את מוטרדת - עם תינוקת קטנה כ"כ עדיף להיזהר מאשר להצטער - אפשר ללכת למוקד או לפחות להרים אליהם טלפון להתייעץ.

עניתי ונעלמה השאלה מניחה שזה המקרה הקלאסי שכותבים על בעיה והיא נעלמת...

אז עבר המון זמן מהלידה הראשונה (6 שנים) ונולד תינוק חדש. הרופאה טוענת שכבר צריך להרגיל אותו לינוק כל 3 שעות - לי זה הזכיר את המדיניות המפוקפקת של התינוקיות (שכמובן לא היינו בה). אז בעצם, ממתי פותיחם פערים בין הנקה להנקה, כמה זמן נחשב להנקה סבירה (משך יניקה), מצד אחד או שניים? כמה חשוב באמת להוציא גרעפס? וממתי אם בכלל מתחילים ללמד תינוק מהו סדר יום ואיך בכלל עושים את זה? אגב, מדובר ביונק בן חודש וחצי. תודה מראש על התשובות - אני די מבולבלת

הי אמא חדשה,

כל תינוק הוא עולם אחר.. אני יכולה רק לספר לך איך זה אצלנו, לי זה עזר לשמוע מאמהות אחרות מה מצבן כדי להבין מה קורה אצלנו. ככה נודע לי שיש תינוקות שישנים 8 שעות רצוף מההתחלה וגם יש כאלה שישנים 4 שעות רצוף במשך היום.. בשונה מהבן שלי
אני מניקה כמה שהוא רוצה, בלי מוצץ. בשישה-שמונה שבועות הוא אכל כל שעה-שעתיים כל היממה. לקראת חודשיים ועד שלושה חודשים עברנו להנקה כל שעתיים במשך היום ובלילה כל 2-3. היום בארבעה וחצי חודשים הוא אוכל כל 2.5-3 ויש ימים שאפילו כל 5 שעות ובלילה הוא יונק כל 3-5 שעות. בהתחלה כל הנקה ארכה הכ-30-40 דקות והיום ירדנו ל-10-15 דקות.
לבן שלנו יש תאבון בריא, הוא עלה מ3.040 ק"ג בלידה לקצת מעל 8 ק"ג היום הוא באחוזון 85 בגובה בגלל בעלי.

גרעפס הם קריטיים אלנו למניעת פליטות קשות, אבל רק במשך היום. בלילה אין לו כמעט גרעםסים הוא גם לא פולט. יונק וישר חוזר לישון.

אנחנו לא לימדנו אותו סדר יום אלא מנסים להבין מה הוא רוצה ולדעתי אנחנו קצת טועים.. היום הוא ישן מ-19:00 עד 7:00 בערך עם קימות כל 2-5 שעות לאכול. ההנקות בלילה יחסית קצרות. במשל היום הוא ישן כל 2-3 שעות בערך 40-50 דקות וזה יחסית חדש. בחודשיים הראשונים, אולי יותר, הוא לא ישן כמעט בכלל במשך היום. במעגל האמהות שלי יש אמהות יותר "קשוחות" ממני שהרגילו את התינוק שלהם לסדר יום מאוד מסודר, לי קשה לשים אותו במיטה לישון לפני שהוא מראה סימני עייפות כי הוא ממש מתנגד לזה. אם הוא מראה סימני עייפות (פיהוקים, שפשופי עיניים וכד) הוא ישר מונח במיטה, בחושך ונרדם תוך 10 דקות לבד. בעבר זה לא היה, הוא למד את זה רק בשישה שבועות האחרונים.
דף שימושי הוא לגדל_ילדים_בלי_להרדים‏, תוכלי שם לקרוא על הרדמויות הרבה.

בהצלחה לכם!

שלום,

אני רואה שהדף הזה כבר הרבה זמן לא בשימוש..
אני מקווה שהיה מי שיענה על שאלתי,
יש לי תינוק מקסים בן חודש וחצי, יונק בממוצע כל שעה שעה וחצי אם הוא לא נופל לתרדמה עמוקה.
העניין הוא שהוא פולט המון! לפעמים זה נראה לי שהוא פלט את כל מה שהוא אכל.
הוא עולה יפה מאוד במשקל בערך 350 גרם בשבוע. העניין הוא שאני רואה שכל הפליטות האילה מאוד לא נעימות לו.
וגם מפריעות לו לישון. לפעמים הוא מתעורר לפני הפליטה כדי לשחרר אותה. ואם הוא פלט מתוך שינה אז הוא מתעורר בעקבות הפליטה בבכי.
רציתי לשאול, אולי הוא יונק יותר מדי? אולי אני לא מבינה אותו נכון? אולי אני חוושבת שהוא רוצה לינוק בעוד משהוא אחר מפגיע לו?
והוא לוכח את הפיטמה כי הוא לא יכול לסרב לתענוג הזה?
אשמח לשמוע עצות.

טוב, זקוקה לקצת רוח גבית או דעתכן המלומדה.. מיה בת שלושה חודשים. תינוקת מקסימה, עירנית וחייכנית. היתה לי היום שיחה עם אחי, המטפל ברפואה סינית שקצת הטרידה את מנוחתי וחשבתי לטכס עצה במדורת השבט פה.

אתחיל בכך שבשגרה מיה יונקת כל שעה וחצי - שעתיים בממוצע (אני מדגישה שמדובר בממוצע, בלילה למשל היא ישנה שבע שעות רצוף ואז מתעוררת כל שעתיים בערך, גם במשך היום יכולה להירדם ולא לינוק כשלוש שעות). אנחנו מפשפשים אותה, היא עושה קקי כפעמיים ביום בדרך כלל, צבע תקין ועולה במשקל יפה. היא כנראה תפסה איזה וירוס והיום ינקה מעט יחסית, הקיאה/פלטה כשלוש פעמים במהלך היום ושילשלה (כך נראה לי, יצא לה קקי חרדלי מימי שהפך ירוק אחרי כרבע שעה, עם מה שנראה כמן גושי קוטג' לבנים). אח שלי טען היום שתינוקת בגילה לא אמורה לחלות (?) ושזה מעיד על חולשה של מערכת העיכול שנובעת מכך שאני מאכילה אותה יותר מידי. הוא אמר שבגילה אני צריכה לרווח לה את ההנקות ולא להניק לפי דרישה (מה שאני עושה) ו"שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת". לטענתו רואים על פי וריד בולט באפה ולחייה האדומות שיש לה חולשה של מערכת העיכול.. באופן כללי אני די תופסת מאחי ומאמינה שיש הרבה בראייה הסינית. אני אמא צעירה וזו המחלה הראשונה של הבת שלי אז הדברים שלו קצת ערערו אותי. מצד שני, אני מרגישה שאנחנו הורים מאוד קשובים לבת שלנו, ושאני יודעת לרוב מתי היא רעבה, עייפה או זקוקה לפשפוש או מגע. לא נראה לי שאני מאכילה אותה יותר מידי. לרווח לה את ההנקות באופן מלאכותי מרגיש לי לא נכון. ובכל זאת, רוצה את הטוב ביותר עבורה ומפחדת כמובן לעשות לה נזק.

שכחתי לציין שיש לה גם נטייה לפלוט כמות יפה אחת לכמה ימים גם כשהיא לא חולה (בהתחלה זה קרה לעיתים קרובות אך לאחרונה זה התמתן). התייעצנו עם רופאה והיא אמרה שכיוון שהיא עולה יפה במשקל וזה לא קורה אחרי כל הנקה אז זה לא נשמע כמו ריפלוקס ואין צורך לדאוג. מציינת כי זה גם גרם לי לדאוג שאולי אני מניקה אותה יותר מידי.

הנקה כל שעה וחצ בגיל הזה הגיונית לחלוטין!
אל תתני לאחיך לבלבל אותך עם כוונות טובות! גם אם יש לה רגישות במערכת העיכול, זה לא אומר שהיא לא צריכה לינוק. למעשה רב התינוקת רגישים בגיל הזה ומכאן עניין הגזים, ריפלוקס וכו..(ואל דאגה הרווחיםבין ההנקות גדלים עם הזמן)
ובכלזאת, יש משהו בזה שתינוקות עד 3-4 חודשים מחוסנים עדיין דרך האם.
היתי הולכת לרופאה שאתם נותנים בה אמון (כדי שלא להתבלבל מרופאים שרובם לא מבינים כלום בהנקה לצערי)
הכי חשוב לא להילחץ.
תינוקות בגיל הזה פולטים ועושים קקי בכלמיני צורות וצבעים..:)

באתי לתת קצת רוח גבית

תשמעי...
אני יכולה להגיד לך שאצלי בגיל הזה חופשי ינקו במרווחים האלה,
גם הקטנה, שהייתה לה נטייה לפלוט כמות יפה אחת לכמה ימים גם כשהיא לא חולה
ואני יכולה גם להגיד לך שלא עלה על דעתי לעשות שום דבר כמו ריווח מלאכותי של ההנקות, גם לא בגיל יותר מאוחר.

אבל וואללה, מה זה משנה?
מה שקופץ לי זה ש את אומרת שזה מרגיש לא נכון
נראה לי קייס קלוזד.

חוץ מזה
"לא יקרה כלום אם היא תבכה קצת"
נו... בלי להעליב לך קרובי משפחה, מה את חושבת על המשפט הזה?

אם את מוטרדת, אולי שווה לך באמת להתייעץ עם עוד מישהו - רופא טוב, יועצת הנקה?
לי נשמע שאין ממה לדאוג.
אבל אני פולנייה - אוכלים טוב, עושים קקי, עולים במשקל - אני מרוצה.

הוא אמר שבגילה אני צריכה לרווח לה את ההנקות ולא להניק לפי דרישה (מה שאני עושה) ו"שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת" קרן..תתחברי לאינטואציה שלך,זה נשמע לך הגיוני?
עצם זה שהיא ישנה 7!!! שעות רצוף זה מדהים(הלוואי עלינו) כל מה שכתבת זה נורמלי כולל הקקי
תכף יבואו המומחיות בעלות הנסיון הרב ואני חושבת שהן יסכימו עם מה שכתבתי
מה שבטוח שאת לא עושה לה נזק
אני הייתי מתייעצת עם אמהות מנוסות ולא עם אחיך(עם כל הכבוד לו)

שלום קרן שמש,
אמנם אני לא רופאה סינית אלא נטורופתית ובעיקר אמא לשניים. בגיל הזה גם אצלי ינקו שניהם במרווחים שאת מתארת, והקטנה שלי גם פלטה כמות גדולה פעם בכמה ימים.
את מחלת החום הראשונה פיתחו שניהם בגיל מספר שבועות למרות ההנקה וזה בסדר.
במהלך הלימודים נאמר לנו מספר פעמים שתינוק חולה הוא מבוגר בריא.
איזה כיף לתינוקת שלך שיכולה לחוות מחלה ראשונה מוקפת בהגנה הטבעית שיש לה ולהתחיל לפתח מערכת חיסון בסביבה בטוחה יחסית.
אם את לא בטוחה לגבי תקינות מערכת העיכול שלה תוכלי לקחת בעצמך פרוביוטיקה או לשתות בעצמך תה מצמחים שמחזקים ותומכים במערכת כמו קמומיל.
הגוף שלך כבר ידאג להעביר לקטנה בדיוק את מה שנחוץ לה.
אף אחד לא יודע יותר טוב ממך איך לטפל בתינוקת שלך.

יש משהו בזה שתינוקות עד 3-4 חודשים מחוסנים עדיין דרך האם
לפני הכל בואי נחליף את המילה "חודשים" במילה "שנים"

וחוץ מזה אני מסכימה עם כל מה שענו לך כאן - לא כמישהי מתחום הרפואה הסינית (כי אני ממש לא) אבל כאמא לארבעה, וכיועצת הנקה, שום דבר ממה שאת מתארת לא נשמע לי בעייתי בכלל, וגם לא חריג או יוצא דופן, אולי חוץ מהשינה הארוכה והמבורכת בלילה (שזה יוצא דופן אבל לחלוטין לא בעייתי, ואשריכם!).

אף אחד לא יודע יותר טוב ממך איך לטפל בתינוקת שלך

הוא אמר... "שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת".
סליחה, אבל אני מתערבת אתך שהמשפט הנ"ל בא מתוך קונספציה תרבותית ולא מתוך הלימודים או הניסיון שלו בריפוי.
קאי משמע לן - אפשר להתווכח

אף אחד לא יודע יותר טוב ממך איך לטפל בתינוקת שלך

(אלא אם כן את החלטת אחרת, מתוך תקופה של ניסיונות שלא צלחו, בנושא או הקשר ספציפי, אבל ממש לא נראה לי שזה המקרה)

תודה גדולה לכולכן! אני עסוקה עם הוירוס המגעיל במיוחד שפקד אותנו אבל קוראת כל מה שאתן כותבות לי. לילה טוב ותודה.

שנובעת מכך שאני מאכילה אותה יותר מידי.
זו טענה תרבותית, שקשורה בבורות. אי אפשר להאכיל תינוק יונק יותר מדי. אם לא מתאים לו, הוא מפסיק לינוק (לעומת זאת בבקבוק אפשר "לדחוף" לו הרבה יותר ממה שהתכוון).

"שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת".
סליחה, אבל אני מתערבת אתך שהמשפט הנ"ל בא מתוך קונספציה תרבותית ולא מתוך הלימודים או הניסיון שלו בריפוי.
כנ"ל.

בכלל, האם הרפואה הסינית באופן כללי תומכת בריווח ארוחות? לי נדמה שבריא לאכול מספר ארוחות קטנות על פני כל היום, גם אם אתה לא תינוק.
הרי תינוק אמורים להאכיל כדי שיעלה במשקל וישגשג ויגדל. לא לרווח (=להמעיט, להרעיב, לצמצם). ריווח הארוחות הוא שיקול שנוצר לנוחות המאכילים, כך לפי הרגשתי, כי זה יותר נוח לתת 4 בקבוקים ביום ולא להיניק 10 פעמים. ורק לאחר מכן "תפרו" לשיקול הזה תירוץ, שכאילו זה טוב לתינוק עצמו.

באופן כללי נשמע לי שאחיך מלא כוונות טובות, אבל יש כאן לגמרי אובר-התערבות במקום שהוא לא מבין בו יותר מדי. והוא מלביש על זה את הידע שכן יש לו, אבל בצורה קצת עקומה.

תשמעי לתינוקות יש משימה ממש קשה
בין הלידה לגיל שנה הם אמורים לשלש את המשקל שלהם
אם היו נותנים לך משימה כזאת אני מתערבת איתך שהיית אוכלת כל שעתיים

עם כל הכבוד לאחיך שיצא בחוץ
כי את עושה בדיוק את הדבר הנכון להניק את התינוקת כשהיא רוצה לינוק
ולחיים אדומות מעידות לדעתי על בריאות ושגשוג אצל תינוקת
וכן יקרה משהו אצל התינוקת עם היא תבכה קצת
ואם תינוקות היו אמורים לבכות קצת הבכי שלהם לא היה כזה מציק לאוזן
תקשיבי לעצמך ללב שלך למחשבות שלך
ותראי איך את האמא הכי טובה בעולם עבור הילדה שלך
אל תתני לרעש לחדור

אני אמא צעירה וזו המחלה הראשונה של הבת שלי אז הדברים שלו קצת ערערו אותי. מצד שני, אני מרגישה שאנחנו הורים מאוד קשובים לבת שלנו, ושאני יודעת לרוב מתי היא רעבה, עייפה או זקוקה לפשפוש או מגע. לא נראה לי שאני מאכילה אותה יותר מידי. לרווח לה את ההנקות באופן מלאכותי מרגיש לי לא נכון. ובכל זאת, רוצה את הטוב ביותר עבורה ומפחדת כמובן לעשות לה נזק.

מאמא צעירה (לקטן בן שלושה חודשים וחצי) לאמא צעירה: קל כל כך לערער אותנו. כל הערה של איזה זר אקראי בסופר גורמת לי להרהר בבחירות שלי אל תוך הלילה, למרות שברור לי שזה לא הגיוני. אני בטוחה שאת, שנמצאת עם הקטנטנה ביום ובלילה, מכירה אותה הכי טוב, ויודעת מה מתאים לה. אני בטוחה, למרות החששות שלך, שאת לא עושה לה נזק, בטח לא בהאכלה על פי דרישה.

פעם, כשהתחלתי לרכב על רולר בליידס, אחי המנוסה ממני אמר לי - זה 20% טכניקה ו-80% ביטחון עצמי. המשפט הזה מלווה אותי מאז לעוד הרבה מקומות בחיים. ואני חושבת שגם בהורות זה ככה, אפשר לקרוא, אפשר להתייעץ, אפשר להיות קשובים לדעות של מי שמקיפים אותנו, אבל בסוף, צריך לדעת להגיע למקום הזה שבו יש לך את הביטחון לקבל את ההחלטות. את נקראת לי כמו אמא נהדרת.

שנובעת מכך שאני מאכילה אותה יותר מידי.
זו טענה תרבותית, שקשורה בבורות. אי אפשר להאכיל תינוק יונק יותר מדי. אם לא מתאים לו, הוא מפסיק לינוק (לעומת זאת בבקבוק אפשר "לדחוף" לו הרבה יותר ממה שהתכוון).
"שלא יקרה כלום אם היא תבכה קצת".
סליחה, אבל אני מתערבת אתך שהמשפט הנ"ל בא מתוך קונספציה תרבותית ולא מתוך הלימודים או הניסיון שלו בריפוי.
כנ"ל.
חוץ מזה שאני מסכימה עם כל קודמותי, באתי גם אני לתמוך בך (מזל שנכנסתי ל-מעצבן_לראות_מסביב‏, אחרת לא הייתי שמה לב שעלה הדף הזה בתוך כל העומס ב-מה_חדש‏ ).

עם כל הכבוד, אני דווקא כן מתמצאת טיפה ברפואה סינית, ואיך אני אגיד את זה בעדינות? חבל שמי שלומד בארץ רפואה סינית לא יכול להיות שולייה של רופא ותיק במשך כמה שנים באיזורים כפריים. הסמטוכה שהוא עשה מהשילוב של בורות תרבותית ישראלית-מערבית-מודרנית לגבי תינוקות יונקים (ותינוקות בכלל) עם הרפואה הסינית... ממש חבל.

חבל שזה ערער אותך. זה הכל. אבל את צודקת, האינטואיציות שלך מדוייקות, מה שאת עושה נכון ומצויין.

אגב, בגיל 3-5 חודשים תינוקות רבים ישנים לילה שלם (6 שעות ומעלה בגיל הזה = "לילה שלם"). אבל לקראת גיל חצי שנה, הגיל שבו מתעוררים גם חרדת הנטישה וגם צמיחת השיניים, כמעט כל התינוקות מתחילים שוב להתעורר המון המון בלילה. אני מספרת לך את זה רק בשביל שאם (אם!) זה יקרה, תזכרי שגם זה שינוי נורמלי וצפוי, זה לא שמשהו "התקלקל" או שעשית משהו לא בסדר. אלה דפוסים נורמליים של תינוקות.

הפליטות שאת מתארת, וסימנים לחולשה במערכת העיכול, יכולים לדעתי (שוב, מניסיוני, מהדברים שלמדתי במהלך השנים, גם בתחום ההנקה וגם בתחום הבלי חיתולים) לרמוז על רגישות. יכול להיות שאין שום בעיה - ויכול להיות שדווקא יש רגישות.

אבל אם יש רגישות, ואם יש חולשה במערכת העיכול, היא לא נובעת מ"ההנקה" או מדפוס ההנקה התקין והרצוי שאת מתארת.
אין אף גיל שבו נכון "לרווח הנקות". פשוט אין גיל כזה. אם רוצים לגמול, זו אחת השיטות לגמול, אבל זה לא הנושא כרגע...

(או דווקא כן: ריווח הנקות = הרעבה של התינוק = אחת הדרכים להכריח תינוק להיגמל במקרה שהאמא רוצה לגמול לפני שהילד רוצה להיגמל מיוזמתו, ולכן, צריך לדעת את זה ולקחת את זה בחשבון כאשר מישהו ממליץ לך לעשות את זה).

אם, ואני מדגישה: אם - יש רגישות, אז:

• הרגישות יכולה לנבוע מגורמים סביבתיים,
• הרגישות יכולה לנבוע מגורמים תזונתיים.
• הרגישות יכולה לנבוע מגורמים אחרים: וירוס, חיסון וכדומה.

אם תזונתיים, היא יכולה לנבוע ממשהו שהגיע אליה דרך החלב, או ממשהו שהגיע אליה ישירות.
אם משהו שהגיע אליה ישירות - טיפות, מים, או אם אי פעם קיבלה בקבוק.
אם משהו שהגיע דרך החלב - משהו בתזונה שלך, או תרופה שלקחת. יכול להיות כדורי ברזל, או כל דבר.

ניהול הנקה:

• רצוי בכל הנקה להציע את שני הצדדים, אבל כמובן תלוי בה אם היא תרצה את שניהם. חלק מהתינוקות מחלקים כל הנקה לשניים: צד ראשון, הפסקה של שעה, צד שני...
• הקפדה על היצמדות טובה עוזרת למנוע בליעת אוויר - יכול להיות שהפליטות מדי פעם קשורות לבליעת אוויר פה ושם, ואז יש לה בועת אוויר שלוחצת לה בפנים וגם מפריעה לחלב הבא להיכנס.
• תינוקות רבים אוהבים להיות בתנוחה מאונכת אחרי ההנקה (תנוחת הגרעפס, צמוד לכתף), זה יכול למנוע פליטות ולעזור להוציא בועות אוויר. אבל לתינוקות יונקים לרוב אין צורך לגהק, כך שזה לפי התחושה שלך.

יש משהו בזה שתינוקות עד 3-4 חודשים מחוסנים עדיין דרך האם
לפני הכל בואי נחליף את המילה "חודשים" במילה "שנים"
מומלצת הרצאתה המאלפת של ‏שרון צברי‏
מכנס לה לצ'ה 2008. שורה תחתונה: המטרה הראשונה של ההנקה היא חיסון לתינוק. הבונוס הוא שזה גם אוכל...

גם אני בתומכות.
קודם כל אכן אי אפשר להאכיל תינוק יונק יותר מידי. בעיני מאוד חשוב לסמוך עליו בעניין הזה גם בכדי שילמד לסמוך על עצמו.
שנית גם אצלי הגדול נהג לישון המון שעות רצוף כתינוק (אפילו יותר מ-7, משהו כמו 10) ובאמת כמו שתיארה בשמת בסביבות גיל חצי שנה החל להתעורר באמצע הלילה כדי לאכול.

קרן שמש נפלאה שכמוך, נראה לי שאחיך סיפק לך שיעור באיך לעמוד מול הספקות שמטילים האנשים הקרובים והאוהבים ביותר. מנסיוני הקצר כאם (3.5 שנים . שני ילדים)
אחד האתגרים הבלתי פוסקים. אני מריעה לך ולבן זוגך ולבתך. נשמע שהקשר שאתם יוצרים נפלא. המשיכו לצמוח ביחד והסביבה כבר תתארגן או לפחות תתרגל....

תודות חמות לכל מי שכתבה לי כאן. איזה מזל שיש את מדורת הנשים החכמות כאן באתר. בשמת, תודה מיוחדת על התשובה המפורטת.

היי שלום...
אני ילדתי לפני שבוע וחצי, ואולי כמו כל אמא טרייה לתינוקת ראשונה יש לי המון התלבטויות וחששות ואי ודאויות...
עדן נולדה קטנטנה (2.440) בשבוע 39, ובהתחלה היה ממש קשה לה לינוק. הפטמות קצת שטוחות, וגודש ענקי שהגיע מהר, ואולי גם פה קטן. היא היתה מתעייפת מהר כשלא הצליחה מייד לינוק והיתה נרדמת להרבה זמן. בתמיכה של מדריכת הנקה האכלנו אותה בכפיות ובצינורית עם חלב ששאבתי.
עכשיו זה מתייצב, והיא כבר 2.800 ומרגישה טוב. הגודש עבר ואני מתחילה להרגיש יותר בטוחה בהנקה. משד אחד אנחנו מצליחות ומהשני נעזרות בפטמת סיליקון.
השאלה שלי היא- באיזו תדירות וכמה זמן היא אמורה לינוק?
עד עכשיו השתדלנו לתת כל 3-4 שעות, ובלילה טיפה ריווחנו את זה, כי היא היתה באמת קטנה וחששנו שהרבה זמן ללא אוכל

יש לה כמה פעמים ביום פיפי, ולפחות 2-3 קקי יפה וצהבהב.
עכשיו מרגיש לי לתת לה לבד, וכמה שהיא רוצה. זה בסדר עם המשקל שלה?
כמה שעות לתת לה בלי שהיא מתעוררת לבד, ובלי לדאוג? יש לה פעמים שהיא יונקת 5 דקות (יניקה טובה) ונרדמת לכמה שעות. זה מספיק?
ובכלל, כמה זמן לעשות את ה"ניסוי" הזה בלתת לה לבד, לפני שאני אדאג שהשינה הממושכת שלה היא מחולשה?

והאם זה לא מעורר דאגה שכמעט כל היום (מלבד יניקות ואולי עוד שעה-שעתיים בסה"כ) היא ישנה?

תודה...

קודם כל מזל טוב.
בשינה מופרש הורמון הגדילה, ככה, שגם שינה עושה טוב לעלייה במשקל.
לפי דעתי, עשי איך שאת כותבת- מרגיש לי.
את האמא ואת תרגישי אותה.
כמה שיותר לינוק זה נהדר- גם לשלווה, אשר בבית. אבל אולי לוותר על להעיר אותה.
תהני מכל רגע.

המהדרין אומרים להעיר עד 3 קילו.שזה תיכף...
אל תבהלי מגדש- זה יכול להיות סימן של תינוקת שינקה- זאת אומרת- ייצרה לעצמה חלב לפעם הבאה.
אנא, קחי את דבריי בערבון מוגבל- יש לי וותק בהנקות- אבל אני לא יועצת הנקה...

3-4 שעות רווח לתינוקת שרק נולדה לפני כמה ימים זה יותר מדי זמן בלי הנקה.
כדאי כל שעתיים אם צריך להעיר אותה.
אם היא לא מתעוררת בעצמה ומבקשת לינוק, זה עלול להיות סימן שהיא ישנונית מתוך חולשה.
חשוב לשקול אותה פעם בשבוע באותו משקל, כדי לראות התקדמות.

רצוי לפחות 3 קקי חרדלי בכמות יפה ביממה, פחות מזה עלול להעיד על כך שהיא מקבלת פחות מדי חלב.
האם את ישנה איתה?
האם למדת להניק בשכיבה?
האם היא מרגישה אותך? מריחה אותך?
כדאי לך לנוח כמה שיותר לצדה במיטה. כך יש סיכוי שהיא תנסה לינוק יותר פעמים.
להערכתי, המטרה שלך עכשיו כדאי שתהיה לעודד אותה לינוק כמה שיותר. ממש כמה שיותר. לפחות 8 פעמים ביממה משני הצדדים - מה שאומר, שאם היא יונקת מצד אחד ונרדמת לכמה שעות, אז להחשיב את הצד האחד כחצי הנקה ולהעיר אותה בעדינות אחרי שעה שעתיים כדי לעודד אותה לינוק מהצד השני.
הימים הראשונים הם הזמן הקריטי לייצור החלב. אם התינוקת לא יונקת עכשיו מספיק - יש אמהות שלא יצליחו אחר כך לייצר את מלוא כמות החלב הדרושה, כי לא ייצרו מספיק קולטנים בתקופת ההתחלה. אני לא רוצה להפחיד אותך, רק לעודד אותך פשוט להיות "בראש" של - כמה שיותר להניק יותר טוב, וכן להתייחס לישנוניות שלה כאל בעיה.
היא נולדה לא פגית, אבל בכל זאת גבולית, ולכן חשוב להקפיד יותר.
שיהיה בהצלחה ובעיקר בכיף!
(בכיף להסניף אותה, לגעת בה, לערסל אותה, להתכרבל איתה, ולהניק כמה שיותר )

החלטתי לתת לה להתעורר לבד עם פיקוח שלא יעברו יותר מידי שעות. בהתחלה היו כמה שעות טובות שישנה, אבל אחר הצהריים התועוררה וינקה הרבה. בסה"כ אני רואה שאני סומכת עליה שהיא יודעת מתי היא רעבה ומתעוררת. זה עוד לא זורם לגמרי כי לפעמים היא יונקת קצת ונרדמת ואז מתעוררת אחרי כמה זמן לעוד קצת. אולי אני לא יודעת עדיין לפרש מה היא רוצה והיא בכלל לא היתה רעבה מראש. ככה יוצא שהיא על הציצי משהו כמו שעה, ויונקת כל פעם קצת. בסה"כ הכמות יפה אבל זה נמשך המון זמן. ככה זה אמור להיות? אני אמורה לתת לה להירדם ככה או להעיר אותה שתמשיך? לא בא לי להציק לה... אולי זה בגלל היא כזו קטנה ויכולה כל פעם קצת?
המון שאלות :)
תודה...

אה... בשמת, רק עכשיו ראיתי את התשובה שלך.
מממ... היה לי גודש ענקי, וזה, ברוך השם עבר לאחר "קרב", אז אני מקווה שלא תהיה לי בעיה עם ייצור חלב. בכל מקרה כמו שכתבתי, היא אוכלת כבר יומיים ממש טוב. אני אקח את העצה שלך ואנסה פשוט להפנים את זה שזה הזמן להניק כמה שיותר, אפילו שזה בעצם יוצא זמנים ארוכים על הציצי, וגם נראה לי, ואני מקווה שאני חשה נכון, שהיא מתחזקת וככל שהייא אוכלת יותר, ההנקות יותר ארוכות.
אני מאוד נהנית ממנה. ישנה איתה, מחבקת אותה, כל הזמן איתה. זה באמת מאוד מאוד כיף, פשוט מנסה באמת להתמסר לזה שאני כרגע לגמרי שלה. זה שיעור חשוב בשבילי...
נראה איך ימשיך....

אוקי... קראתי עוד ועוד בדפים ויש לי עוד שאלות, ואשמח אם תוכלו לענות:

ראיתי שאומרות שכשהיא שומטת את הפטמה מצד אחד, להציע צד שני. אז היא אכן עושה את זה, כלומר, שומטת, אבל אני רואה שיש עדיין חלב בשד הזה. אז מה זה אומר, שהיא לא רוקנה אותו, פשוט סיימה לאכול? האם להציע לה צד שני במצב כזה? ואם היא לא רוצה, אז אחרי שעה-שעתיים להציע לה צד שני? למה לא את אותו הצד אם זה לא מרוקן?
כרגע אני רואה שהיא מתעוררת לבד כל בערך 3 שעות. ובלילה אני מעירה אותה, והיא אוכלת בלי בעיה. אני רק לא בטוחה לגבי כמה הכמות שהיא אכן אוכלת. זה נראה שהיא יונקת נטו (כלומר, בלי כל המנוחות וההרדמויות הקטנות) 10-15 דקות יניקה טובה כזו. בברוטו היא על השד 40-50 דקות. זה נשמע בסדר?
יש קקי כמו שצריך- כמה פעמים ביום, ויש חיתולים מלאים פיפי, והיא בסה"כ נראית טוב, פשוט ישנה הרבה בין ההנקות. זה לא בסדר שתינוקת קטנה כזו תישן הרבה?
ביום ראשון תבוא המיילדת לשקול אותה, ואז נראה מה המצב.

אפילו שזה בעצם יוצא זמנים ארוכים על הציצי
כן, זה טבעי שזה ככה בהתחלה - היא בת פחות משבועיים אני מבינה? (יווווו, איזה גיל פיצי! זה משהו, אחר כך לא מאמינים שהם היו כאלה קטנטנים! אני צילמתי עם שלט של טלביזיה לידם, כדי שיהיה לי קנה מידה אחר כך, וזה עדיין בלתי נתפס אחר כך, כמה קטנים הם יכולים להיות)
בהדרגה הפה שלה גדל, היניקה שלה נעשית יותר ויותר יעילה, והיא מצליחה לינוק את הכמות שלה במהירות גדולה יותר. תירגול, תירגול ותירגול.

כרגע, בששת השבועות הראשונים, היא ממש עוברית. תוכלי לראות גם בתנועות שלה, בפרצופים שהיא עושה, ובכל מיני סימנים אחרים, שכל ההתארגנות של הגוף שלה מאוד "עוברית". גם המדד של מינימום 3 קקי חרדלי בכמות יפה ליממה, גם הוא רלבנטי ל-6 השבועות הראשונים. אחרי זה כבר לא. במקביל, את במשכב לידה וגם את צריכה להחלים מהלידה.
אז בעצם, את בתקופה שההריון עוד ממשיך, רק מהצד השני. היא עדיין אמורה למעשה להמשיך להיות מחוברת לך לחבל הטבור, רק שעכשיו הוא שינה מקום, לשד. היא מקבלת ככה את הנוגדנים שחשובים להתפתחות מערכת החיסון שלה (בעצם את מחזיקה לה את מערכת החיסון, וזה חשוב במיוחד בתקופת השפעת הזאת), את חומרי התזונה שחיוניים לגדילה של המוח שלה (שעד גיל שנה גדל במידה שאף מוח של אף חיה אחרת בעולם לא גדל), וכמובן תזונה להתפתחות הגוף.

השאלה היא מי עוזר לך? האם יש לך תמיכה? עזרה? מאכילים אותך? שומרים עלייך? דואגים לך שתאכלי ותשתי כמו שצריך, ותנוחי?

זה לא בסדר שתינוקת קטנה כזו תישן הרבה?
זה מצויין.
אם היא יונקת משני הצדדים טוב טוב, ואחרי זה ישנה שלוש שעות, זה יכול להיות בסדר. אם היא יונקת מצד אחד ואז ישנה שלוש שעות, זה יכול להיות מעט מדי ואולי צריך להעיר אותה יותר להנקות.
שוב, את תדעי יותר כשתתחילי לשקול.

זה נשמע בסדר?
כן
גם ליניקה "הלא יונקת" לריפרוף העדין על הפטמה יש משמעות חשובה
לא להעביר צד לפני שהוא התרוקן ,להמשיך להניק באותו צד עד שהוא ריק
זה מאוד חשוב במיוחד בהתחלה

וואו, המון תודה על התשובות
יש לי המון תמיכה ועזרה. אני אוכלת מצוין. ונראה לי שדי נחה גם. כמובן , הכל יחסי. איך החיים נראים אחרת- בסה"כ עברו שבועיים, וכבר אני קוראת לשני סטים של שעתיים שינה בלילה- נחה...
מאוד מעניין להתיחס לתקופה הזו כאל המשך ההריון רק מבחוץ...
אז ככה- ביומיים האחרונים היא ממש התחזקה. יונקת יותר, ערנית יותר. פותחת פה קצת גדול יותר (סוףסוף מצליחה שלא יכאב לי בפטמות כל כך). היא מתעוררת לבד כל שעתיים וחצי-שלוש לאכול, ובלילה אני מעירה כל 3 והיא מתעוררת לגמרי ויונקת בכיף.
אני מבינה לגבי להמשיך מאותו שד עד הסוף. אעשה זאת. הוא אמור להתרוקן לגמרי? כלומר, שלא יוצא יותר חלב?

בשלב הזה אני לא יכולה להגיד שאני נהנית מההנקה. עדיין כואב בפטמה, עדיין לא מצאתי את התנוחה הנעימה של הגוף, עדיין מתנסה איתה באיך להחזיק, עדיין יש קצת מתח- כמה יונקת, האם הכל בסדר וכו, מחשבות על "יש מספיק חלב" וכו' אבל אני חושבת שזה ילך ויהיה יותר טוב. מקווה...

בשלב הזה אני לא יכולה להגיד שאני נהנית מההנקה. עדיין כואב בפטמה, עדיין לא מצאתי את התנוחה הנעימה של הגוף, עדיין מתנסה איתה באיך להחזיק, עדיין יש קצת מתח
רוצה לשתף אותך שגם אצלי, שההנקה זרמה מאוד בקלות ואף פעם לא הייתי מודאגת כי נולדו לי פרסריות רציניות,
בכל זאת תחילת ההנקה לא היתה נעימה במיוחד, בעיקר כאבים ורגישות בפטמות שלקח להם שבועות רבים להיעלם.
ובכלל, ליהנות ממש מההנקה התחלתי רק הרבה אחר כך, כשהגוף כבר רגיל לגמרי וגם ההנקות לא עד כדי כך תכופות.
נשמע שאת בכיוון טוב. זה הולך ונהיה יותר קל עם הזמן
מזל טוב

עדיין כואב בפטמה, עדיין לא מצאתי את התנוחה הנעימה של הגוף, עדיין מתנסה איתה באיך להחזיק
סביר שזה מפני שעדיין לא מצאת את התנוחה המיטבית, וההיצמדות שלה לשד גם כן כנראה לא הכי טובה עדיין. מצד אחד זה יילך וישתפר ככל שהפה שלה יגדל, מצד שני אם את יכולה להיעזר ביועצת הנקה שתסדר לך קצת יותר טוב את תנוחה היניקה וההיצמדות, זה יכול לעזור פלאים.
שיהיה בכיף!

הי קרן, אני עונה לך חודש אחרי אבל זה נראה לי מספיק חשוב למרות זאת.
יותם, המפושפש הראשון שלי, היה פולט הרבה ובין היתר קישרתי את זה גם לפשפושים (חשבתי שאולי לחצתי לו על הבטן כשהחזקתי אותו לפשפוש). זאת גם נקודה למחשבה.

פעם פעם גם למדתי רפואה סינית והמורה הסיני שלי (שסיפר לנו איך כשהוא היה ילד בסין האמהות היו מניקות את התינוק וקוראות לילדים הגדולים ששיחקו בחוץ לבוא ולקחת שלוק ) היה מקשר מחלות של תינוקות קטנים בעיקר לחוסר איזון שהם נולדו איתו.
רק שתדעי.

הוא אמור להתרוקן לגמרי? כלומר, שלא יוצא יותר חלב?
לא זה לא יקרה
אבל הוא אמרו להרגיש ריק ואם את לוחצת יצא לך טיפטוף קטן ולא שפריץ או זרם
אני גם הייתי מוטרדת מהעניין איך אני אמורה לדעת שהוא ריק אבל אחרי כמה זמן למדתי לזהות את התחושה

אביתר בן רבע לחמישה חודשים. לאחרונה פיתח חיבה רבה מאד למציצה (עד עכשיו היינו בעניין גומרים הולכים היום הוא מבלה כל הלילה במציצה ולמרותשהוא נרדם בלי לינוק, הוא לא חוזר לישון בלי אלא אם כן אבא מיישן אותו). הבוקר, אחרי לילה שבו אבא היה אחראי לשינה, הוא לא ירד מהשד כחצי שעה והתעקש להמשיך - למרות שהתחיל לפלוט.

א. האם זה נורמלי?
ב. האם לאפשר לו?

ג. תקציר הפרקים הקודמים: לאמא יש מיעוט רקמת שד = מיעוט חלב ולכן לרוב המכריע של הארוחות ביום מוסיפים כ-60 מ"ל תמ"ל (בצינורית). בלילה בדרך כלל לא חייבים אבל לפעמים מתסכל את אביתר לינוק "על ריק" והוא בוכה ומתפתל עד שאמא נכנעת ונותנת לו תוספת. גם אחרי התוספת אביתר מעדיף להשאר על השד אלא אם אבא לוקח אותו לשיחה צפופה ומיישן אותו. כמו כן התחלנו עם טעימות ואביתר מאד אוהב אוכל "של גדולים" ומחסל אותו בכמויות מרשימות לגילו הרך.

בקצרה כי אני עסוקה אכנס לתת הסברים אפשרים אח"כ
א כן
ב ברור

הי, אני אמא חדשה...
פצפונת נולדה 3.144 לפי משקל של התינוקיה, ואחרי 24 שעות השתחררה 3.060. מאז אני לא מצליחה להשיג את טיפת חלב ( חופשת חנוכה?). פיפי ביום הראשון לא היה הרבה ועכשיו יש הרבה פיפי ביממה וכמה קקי. מדאיגים אותי כמה דברים: 1.היא כבר בת 3 ימים, נראה שהקולוסטרום השתנה לחלב, אבל עדיין אין קקי חרדלי אלא שחור-חום. היה נדמה לי שזה מבהיר ועכשיו שוב היה שחור. זה אומר שמשהו לא בסדר? אני זוכרת שהגדולה התחילה להשפריץ חרדל כבר אחרי 48 שעות. 2. אין גודש! יש קצת מלאות, אבל אין גודש ואין דליפות ועם הגדולה זה היה טירוף. חוץ מזה היא די חיונית כשהיא ערה מדי פעם, ולפי הרופא יש לה צבע עור טוב והיא בסדר. אני דואגת שהיא לא מקבלת מספיק בכדי להדליק את הייצור. השאלה מה לעשות.... היא כאמור בת 3.5 ימים עכשיו. במשך היום היא ישנה הרבה ומתעוררת כל 3 שעות להנקה. אתמול היו כמעט 4 אז הערתי אותה. היא גם נוטה להרדם על הציצי ואני מעירה אותה בקושי. בשני הלילות שהיינו בבית גם היא התעוררה כל 3 שעות בערך. היא לא יונקת המון זמן- רק כמה דקות מכל צד עד שנרדמת או מסרבת...
אני מתלבטת מה לעשות ואם להזמין יועצת ( אין בעיה כספית השאלה מה היא תראה) או ללכת לייעוץ קבוצתי אצל גולי שור ( קשה כי הגוף שלי עוד שבור מהלידה) או סתם לנסות לעקוב אחר המשקל שלה בינתיים בעצמי במרפאה.
קיצר-כולי חששות ואשמח לעזרה.. זה פשוט מאוד שונה מההנקה של הגולה שהסתיימה רק לפני חודשיים.

אני לא הייתי מתלבטת אפילו רגע ומזמינה יועצת הנקה הביתה. לא שווה את הדאגה.

שלום לכל הנוכחות... אני קוראת קבועה (אם כי פסיבית) באתר הזה ומוקסמת מה"אופי הקולקטיבי האופייני" של הכותבות...
אני אמא חדשה מאוד, לתינוקת מקסימה ויפהפיה בת חודש פחות 3 ימים.. אני יודעת בפנים שהכל איתה בסדר, ואני בכל זאת צריכה תמיכה / עצה... הפיצית נולדה במשקל 2865, וכעבור 11 יום נשקלה בטיפת חלב והפיקה את המספר 3040. מאז לא נשקלה (יש תור עוד שבוע).מדדתי אותה בבית והיא התארכה ב5 סנטימטרים תוך 3 שבועות. החמודה הקטנה נהנית מהנקה מלאה. דפוס האכילה שלה בשלושת הימים הראשונים היה יניקה של 5 דקות כל 3 שעות ואפילו יותר (ואני מייחסת את זה לישנוניות, אם כי יתכן ואני טועה). מאז שהשתחררנו (ילדתי בבית חולים) הרעבה הפיציפונת אוכלת כל שעה - שעה וחצי, בהתחלה ביניקה של 10 דקות ועכשיו זה נהיה 15 דקות ואפילו יותר. בפועל היא יושבת על הציצי כמעט שעה בגלל שהיא בולעת המון אויר ואני מרימה אותה לגרעפס בערך 3-4 פעמים כל פעם, וזה לוקח זמן... היא מייצרת 3-4 טיטולי קקי חרדלי צהוב, ויצא גם פעמיים ירקרק. באופן כללי היא תינוקת נוחה, מקסימה, עירנית מאוד... (ואנחנו אוהבים אותה!)... אני כותבת את זה ויודעת שהתיאור שלי הוא תיאור תקין ובכל זאת... שכחתי לציין שדפוס היניקה שלה זהה ביום ובלילה. כפועל יוצא מכל הנ"ל, אני מותשת מאוד פיזית, בקושי ישנה, (אני לפעמים גם מרגיעה אותה עם ציצי כשיש לה גזים) ובאופן כללי די סמרטוטית ומאוד, מאוד מוטרדת מזה שבעלי לא מקבל ממני את היחס שהייתה רוצה לתת לו (הוא נשמה טובה, עוזר בכל מה שהוא יכול). מה אני שואלת בעצם? האם יש דרך להקל עלי מעט? זה נראה לי קצת לא שפוי להתנהל כך (עם חוסר השינה החמור הזה)... עם כל הקושי אני כן מעונינת להניק כמה שיותר, אבל באופן הזה אני לא יודעת אם אשרוד.... מה עושים??

היי אמא של הלה ומזל טוב!
ממרומי שבעת החודשים שלנו אני לא ממש ממש זוכרת - אבל זה נשמע דומה למה שעברנו.

לקח זמן ותוך חודשיים שלושה זה נהיה לאכול כל שעתיים שלוש, היו בערך שני לילות של פער של 5 שעות (שלא ממש חזרו על עצמם מאז).
אבל אם העלייה במשקל תקינה, ויש חיתולי פיפיקיקי - אז יופי בשביל הילה! וכל הכבוד לאמא שלה!
בשבילך : נסי אולי לפעמים שמישהו יחזיק אותה ותשלימי שעתיים שלוש של שינה (התינוקת שלי הייתה מוכנה לישון בחודשים הראשונים בעיקר עם\ על אנשים. אז סבא שלה היה מחזיק אותה והולך לישון צהריים, זמן מנוחה בשבילי. אבא שלה עושה את זה תוך כדי משחק מחשב. כל אחד ומה שמתאים לו )
ב א מ ת שזה הולך ומשתפר בלי שתשימי לב.

תודה שאיפה... אתמול היה לי משבר אחרי שבמהלך יומיים ישנתי לא יותר מ4 שעות במצטבר (לא רק בגלל הטיפול בפיצית). ישבתי במיטה עם רגליים מקופלות, כשהקטנה שוכבת עם הפנים אלי (זה עוזר לה לגזים) ובכיתי ובכיתי... הערתי את בעלי ואמרתי לו שאני לא יכולה יותר, ושאני בסך הכל רוצה לישון.. ואז תוך כדי שהוא מנחם ומרגיע אותי (ואני עדיין בוכה - זה עדיין הורמונים??) המלאכית מסתכלת עלי בעיניים פקוחות לרווחה, ממש מתבוננת. ואז היא הושיטה אלי את היד הקטנטנה שלה, הניחה אותה על היד שלי וליטפה... פשוט כך! זה היה ממיס...

שלום לך אמא של הלה,
עולים לי כמה דברים שעשויים לעזור:
מנשא - מאד עוזר להרדמות ולשינה באופן כללי, אפשר לתת לאבא להחזיק אותה ככה בערב ולישון כמה שעות.
לגבי תשומת לב לבעל - עזבי אותך, יהיה לכם מספיק זמן לזה. עכשיו זה התקופה הכי קשה, שבה יושבים ותוהים למה עשינו את זה לעצמנו ואיך שורדים כל ההורים האלו שנים. אז זהו, שזה לא נמשך שנים, זה כמה שבועות מאד קשים, אחריהם כמה חודשים שהם רק קשים, ואז נהיה קל. בסוף הם רוחצים כלים ושוטפים רצפה לבד
הבכי - יכול להיות הורמונים ויכול להיות פשוט עייפות.
האם את ישנה איתה? מניקה בשכיבה? זה מאד מקל.
האם את מניקה משני הצדדים כל פעם?
לגבי גזים, עוזר עוד יותר אם מורידים חיתול ומחזיקים אותה עם רגלים מקופלות כשהיא זקופה, זה ממש עוזר לשחרר קקי תקוע (כמובן מעל שירותים או משהו). חוץ מזה, מנשא גם עוזר לגזים, ולפעמים עוזר להוריד מוצרי חלב.

להניק בשכיבה, תוך כדי שינה. משנה את החיים.
ההתנהגות של בתך צפוייה והולמת את גילה. תדירות ההנקות הגיונית, אם העלייה במשקל(210 גרם לשבוע) וכמות החיתוליםממשיכים להיות תקינים( 3 חיתולי קקי,6 חיתולי פיפי ביממה- מספרי מינימום) הכל בסדר.

לא נועדנו לקום באמצע הלילה, לשלוף תינוקות מעריסותהים, להניק בישיבה בעיניים מזוגגות, להחזיר לעריסה, לישון שעה ולשוב לתפקוד. זה פשוט לא סביר.
נועדנו לשכב לצד צאצאינו, לחמם ולהגן עליהם בגופנו ולהניק אותם תוך כדי שינה מתוקה.
בהצלחה!

אני מניקה בשכיבה לפעמים, אבל אני חושבת שאני מניחה אותה או את עצמי בזוית לא נכונה. איך אפשר לעשות את זה בלי לשבור את הגב??
לגבי גזים: יש לה התקפות גזים ממש מועטות, ככה שכרגע זה מה שפחות מטריד אותי, הפוזה הזו שמצאתי לעצמי נוחה לה וגם לי, כי אני לא צריכה לקום מהמיטה...
ולגבי בעלי... זו נקודה כואבת! אני אוהבת אותו מאוד, ומאוד מאוד מתגעגעת לתחושה של -רק שנינו ביחד- קשה לי לקבל את זה שמעכשיו זה -רק שלושתינו כמשפחה- אני רגילה למגע ממנו, חיבוקים ונשיקות בלי סוף, להתכרבל במיטה ביחד ובכלל, לדבר על דברים אחרים חוץ מיצרנים של טיטולים וטמפרטורה בחדר, לבלות ביחד... בשבילי בעלי הוא הכל. וכרגע אני מרגישה שמשהו בינינו הלך ולא יחזור... וזה הדבר שהכי הכי קשה לי בתפקוד היומיומי. זה ה-דבר ששובר אותי, אני לא יכולה "להניח את בעלי בצד". אני רוצה אותו עכשיו!

איך מניקים בשכיבה בלי לשבור את הגב? נשכבים על הצד בנוחות, כמו שהכי נכון, טבעי ונוח לך ואז מביאים את הקטנה לציצי. לא מתעוותים,מתפתלים או מתאמצים להביא אותה לשד. כשהיא כבר מחוברת באופן נעים ונוח אפשר לגלגל שמיכה קטנה ולהניח מאחורי גבה, לתמיכה, ככה שהידיים שלך חופשיות לחלוטין, עוצמים עיניים וזהו.

זכרי ששת השבועות הראשונים הם הקשים ביותר אחר כך זה ניהיה יותר קל
בקצת

זכרי ששת השבועות הראשונים הם הקשים ביותר אחר כך זה ניהיה יותר קל
לגמרי. זה הטירונות של ההורות.

ישנתי הלילה איתה במיטה לילה שלם. אני עיפה הרבה פחות, אם כי היה לי מאוד קשה למצוא זוית נוחה. יכול להיות שבגלל שהחזה שלי קטן (גם כשהציצי מלאים ממש) זה מקשה על הענין? וסתם עוד שאלה, לא היה לי גודש, גם לא בהתחלה. זה נורמלי?

זה נורמלי שאין גודש, הרבה פעמים גודש נובע מתפיסה לא הכי טובה ויניקה לא מספיק תדירה ביום השני\שלישי.
כשאת שוכבת על הצד לבדך, את מצליחה למצוא זוית נוחה?

כן, מוצאת זוית נוחה לעצמי. אבל כשאני מנסה להצמיד אותה אלי משהו משתבש. אני לא יודעת איך למקם אותה כך שתתפוס את השד כמו שצריך.
המון תודה על העצות והתמיכה, כיף שאתן פה!

תגידי את יכולה להרשות לעצמך מדריכת או יועצת הנקה שתקפוץ ותעזור לך
תעבור איתך על תנוחות
אולי מפגש של ליגת לה לצ'ה?

אני אלך למפגש לה לצ'ה ברגע שהאוטו יחזור מהמוסך..
פלונית אחרת, תודה על הקישור :)

ומה שלא יהיה תזכרי שכל מה שקורה עכשו הוא זמני והדברים ילכו וישתפרו. אם היא לא מצליחה לינוק בשכיבה היום זה יקרה בעוד כמה ימים / שבועות אותו כנ"ל לגבי הקשר עם בעל ובכלל החזרה לחיים ה"נורמלאיים", לאט לאט ובהדרגה תגלי פתאם שאת עושה יותר ויותר דברים מוכרים מפעם רק שעכשיו הצטרפה אלייך שותפה מתוקה מתוקה למסע

שלום שוב לכולן!
אני אמא מאושרת וגאה לספר לכם
שהמאמץ לא לשווא.
הייתי היום בטיפת חלב ומסתבר שהקטנה שלי עולה 250 גרם בשבוע :)
שמנמנה!!

יכול להיות שבגלל שהחזה שלי קטן (גם כשהציצי מלאים ממש) זה מקשה על הענין?

אני מבינה שכבר הסתדרת, אבל רק רציתי לשתף בכך שגם לי מאוד קשה להניק בשכיבה, ולדעתי זה קשור לחזה קטן (מאוד, באמת, פיצי). עכשיו נושי בת חצי שנה ורק בזמן האחרון אני ממש מצליחה לעשות את זה, כי בגיל הזה היא כבר מסוגלת ממש לזוז לכיוון הציצ.

מה שכן, בגלל שהחזה קטן ולא מגיע עד למזרון ולפה שלה, כן עוזר להניח את הראש על היד, ואז יותר קל לה להגיע לפטמה. אחרי כמה זמן היד נרדמת, אבל לא נורא כי גם אני!

הסתדרתי באמת, פחות או יותר עם הנקה בשכיבה. הגברת אוכלת בתדירות נמוכה יותר בלילות (כל שעתיים שלוש), ואני מניקה אותה בשכיבה על הגב, כשהיא מונחת על הבטן שלי כשהפנים שלה פונות לכיוון החזה. אז יש יתרונות לחזה קטן :)

כשהיא מונחת על הבטן שלי כשהפנים שלה פונות לכיוון החזה.

איך עושים את זה?
הייתי שנושי היתה בת שלושה שבועות בהדרכה בדיאדה, ולימדו אותי שם את השיטה הזאת. זה לא עבד לי מאז.

יש פה דף על הנקה אינסטנקטיבית, וראה לי שזה דומה, רק שהאם יושבת, ואז התינוקת עם הפנים אליה.

לא מצליחה לעשות זאת זה.

רעיונות?

כשהפוזה הזו "מתבלגנת" לי, אני מתיישבת,מניחה אותה על הזרוע, כמו בתנוחה הקלאסית של ההנקה, כשהזרוע תומכת לה את הגב (הראש שלה בצד הפנימי של המרפק, וכף היד שלי מחזיקה את הישבן / גב). ואז נשענת אחורה למצב האופקי ביותר שמתאפשר, כך שהפיצית עדיין יכולה לתפוס את השד, והיא מונחת על הבטן (אני לא צריכה תמיכה של היד, היא פשוט שוכבת עלי וזהו). צריך כמה כריות טובות בשביל זה (לי יש 2), ויוצא שאני ישנה לא בשכיבה לגמרי, אבל מספיק אופקי בשביל לנוח באמת...

^{הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:}

שאלה: תינוקי בן 4 חודשים וחצי וסובל מאד לדעתי מגזים. אני משתדלת לא לתת לו כל פעם שהוא בוכה כדי שלא ייווצר מעגל של הנקה-גזים דבר נוסף שהשתנה אצלו זה יציאה אחת ליום שלשול ענק וחריף שממש יוצא מהחיתול- כמות אדירה, לעומת 4 יציאות רגילות עד לפני שבוע וחצי. יש המון שתן. קיבל חיסון לרוטה, למישהי יש עצה מה אפשר לעשות? אולי לקחת את הצואה לרופא? תודה לעונות, מתוסכלת.....

כדי שלא ייווצר מעגל של הנקה-גזים

למה את חושבת שיש קשר בין הנקה לגזים?
עד כמה שאני יודעת יש קשר הפוך: ההנקה עוזרת לתנועת השרירים הטבעתיים ומקלה על גזים.

דבר נוסף שהשתנה אצלו זה יציאה אחת ליום שלשול ענק וחריף שממש יוצא מהחיתול- כמות אדירה, לעומת 4 יציאות רגילות עד לפני שבוע וחצי.
היציאות משתנות עם הגיל. למה את חושבת שזה שלשול?

זה החיסון רוטה המחורבן. יש לו תופעות לוואי נוראיות למשך כשבועיים. הניקי אותו כמה שהוא מבקש כדי לעזור לו להתמודד עם הכאבים.

למה את חושבת שיש קשר בין הנקה לגזים?
עד כמה שאני יודעת יש קשר הפוך: ההנקה עוזרת לתנועת השרירים הטבעתיים ומקלה על גזים.
יש תינוקות, לפי מה שראיתי, שאצלם יש קשר. כשהתינוק יונק כל הזמן זה יכול ליצור עומס בקיבה וגזים. לא אצל כולם. אבל ראיתי כאלה שהועיל להם לינוק בצורה מסודרת יותר, כל שעתיים- שלוש, ע"פ הצורך כמובן.

אני אם לתינוקת יונקת בת 3 שבועות.
אני מניקה אותה ממש הרבה במהלך היום, בערך כל שעה-שעה וחצי (בלילה זה כל שעתיים וחצי-שלוש ולעיתים אף יותר) זה נעים לי ונעים לה השאלה היא האם יכול להיות יותר מדי הנקה? וגם האם יכול להיות שהיא הפכה את הציצי שלי למוצץ? ז"א שהיא יונקת לא רק כשהיא רעבה אלא גם כדי להרגע?

אני אם לתינוקת יונקת בת 3 שבועות
מזל טוב!

שהיא יונקת לא רק כשהיא רעבה אלא גם כדי להרגע?
בהחלט. ציצי_זה_לא_רק_אוכל‏.

האם יכול להיות יותר מדי הנקה?
בהנחה שאת לא דוחפת לה ציצי בכוח כשהיא מסרבת... אז לא, אין דבר כזה. את אמורה להניק אותה כמה שהיא רוצה.

זה נעים לי ונעים לה
אז הכל בסדר.

אם תינוק בוכה מכאב בטן, ומניקים אותו - זה יכול להחמיר את כאב הבטן?
(זו דעה נפוצה, ואני רוצה לברר אם היא נכונה. אשמח להסברים...)
תודה!

ודאי יבואו המומחיות בקרוב, אבל שאלה מקדימה היא - האם אפשר לדעת שהתינוק בוכה מכאב בטן.
הרבה פעמים מייחסים בכי של תינוקות לכאבי בטן או "גזים" ולי נראה (כך גם קראתי) שלא סביר שתינוקות בריאים ויונקים יסבלו כ"כ הרבה מבעיות עיכול.

אם תינוק בוכה מכאב בטן, ומניקים אותו - זה יכול להחמיר את כאב הבטן?

הדעה הרווחת, ושמעתי אותה השבוע מפי רופאת ילדים, היא שאם כואבת להם הבטן ויש להם גזים אז ההנקה רק תכביד יותר, יותר מזה היא הנחתה את אותה אמא שבאה לייעוץ להניק כל 3 שעות בגלל זה....
האמת היא שההנקה מפעילה את כל מערכת העיכול ובעצם עוזר לתינוק לשחרר את מה שצריך לשחרר ובכך מקלה עליו.
המצב שונה עם פורמולה שכן פורמולה הרבה יותר כבדה והרבה יותר קשה לעכל אותה.

ל-אני: כשהבטן קשה מאוד והתינוק מתפתל... אני מניחה שבחלק מהמצבים האלה הדבר הכי טוב לעשות הוא לנסות לפשפש, אבל כשאני מדברת עם אימהות שזה לגמרי לא ברפרטואר שלהן ואין בכלל מה להעלות את זה, אז לפשפש הן לא יפשפשו, וב"ז השאלה היא אם כדאי להמליץ להן שיאכילו אותו במצב כזה או לא.

לפלונית - אז לדברייך כשתינוק אוכל-תמ"ל בוכה מכאב בטן עדיף בינתיים לא להאכיל אותו?
האמת היא שההנקה מפעילה את כל מערכת העיכול ובעצם עוזר לתינוק לשחרר את מה שצריך לשחרר ובכך מקלה עליו
נשמע מעניין, אשמח לפירוט. איך בדיוק זה עובד? אולי יש מקור כתוב שתוכלי להפנות אותי אליו?

תודה לשתיכן!

לפלונית - אז לדברייך כשתינוק אוכל-תמ"ל בוכה מכאב בטן עדיף בינתיים לא להאכיל אותו?
פשוט צריך להתייחס לזה אחרת, לא בהכרח להאכיל לפי דרישה, אולי כמויות קטנות יותר , ולהקפיד על "האכלה קצובה".

נשמע מעניין, אשמח לפירוט. איך בדיוק זה עובד? אולי יש מקור כתוב שתוכלי להפנות אותי אליו?
יש מידע בספרות המקצועית, כמו הספר שלומדים איתו הדרכת הנקה.

אז לפשפש הן לא יפשפשו
את צודקת, אבל נראה לי שגם הורים קונבנציונאלים ביותר יסכימו לנסות להחזיק את התינוק בתנוחת פשפוש עם חיתול, כדי לעזור לו לשחרר את מה שמפריע לו
(בהנחה שאכן הבכי נובע מכאב בטן)

כן, את צודקת.

בתי בת ה-3 היא הייתה יונקת המון המון. לפעמים הרגשתי כאילו אני "משתיקה" כל תלונה שלה בכך שאני מציעה הנקה. היא מצידה מעולם לא סירבה לינוק (טוב אולי 5 פעמים בכל חייה).
סביב גיל חצי שנה התקשתי לנתק אותה מהפטמה לאחר הרדמות אז התחלתי להרדים אותה עם חתיכת בד ביד כחפץ מעבר ואכן זה עבד -
עד היום נרדמת במציצת הפינה של הבד (סביב גיל שנתיים התחילה לינוק שלוק אחד או שניים והעדיפה להרדם במציצת הבד).
היא מאוד קשורה לבד הזה והוא מרגיע אותה ממש כמו חיבוק / הנקה בלי קשר לשינה ובתקופה האחרונה כשהבינה שלכל החברים שלה יש מוצץ, היא נתפסה לרעיון של מוצץ וכיום יש לנו כמה מוצצים בבית - שהיא "שאלה" מחברים והיא מוצצת לאורך היום וגם הולכת לישון איתם.
מדי פעם היא אומרת לי שהיא רוצה לשים משהו בפה, אם הבד והמוצצים לא בסביבה.

בקיצור - אני מרגישה שהיא מאוד תלויה במציצה וזקוקה לה. אני בסוף הריון שני עכשיו ותוהה מה לעשות עם התינוק -
זה הרגיש לי מאוד נכון להרגיע אותה במציצה כשהייתה קטנה, אבל אולי יצרתי תלות / אובססיה לנושא?

בני אלון בן חמישה חודשים, ניזון עד עכשיו מהנקה מלאה ולא יותר. לאחרונה התחלנו עם קצת טעימות (כפית פה כפית שם). הוא תינוק מקסים ומאד מאד גדול יחסית (שוקל 10 קילו, נולד 3.6), משמע ההנקה עובדת טוב. אני מניקה בתדירות די גבוהה, ומגיעה בערב למצב שאני די מרוקנת, בעוד הוא רוצה הרבה לינוק בערב לפני השינה. בשבוע וחצי האחרון הוא החל להתעורר בלילה 4-5 פעמים, וגם ביום כבר אין לו רציפות שינה של יותר משעתיים (פעם הוא ישן לפחות 3 שעות בצהריים ועוד אחת בבוקר ואחה"צ). יש לי תחושה שהוא הולך לישון רעב ולכן הוא קם. ניסיתי לאחרונה להוסיף לו בקבוק ששאבתי עם 50 סמ"ק בנוסף להנקה, והוא שולק את הבקבוק בשנייה. מה לעשות? אם אמשיך לתת לו בקבוק לפני השינה יגמר לי המאגר שצברתי (לא בקלות) וגם ככה נראה לי שזה לא מספיק. נראה לכן שאפשר להתחיל להוסיף אוכל או משהו ממלא לפני השינה? אשמח לתשובה מהירה

מציעה לך פשוט להניק יותר (ולא לתת שאוב). את לא באמת מרוקנת בערב. את לא באמת מרוקנת אף פעם, הרי החלב לא נגמר בשד, הוא ממשיך להיווצר תוך כדי הנקה. פשוט הילדון צריך להתאמץ יותר כדי להוציא אותו. דווקא בגלל שהוא מקבל בקבוק, ומהבקבוק החלב נשפך יותר בקלות לגרון, הוא מאבד יותר ויותר סבלנות למול המאמץ הטבעי מול השד. זה מה שנקרא העדפת בקבוק. ככל שתניקי יותר יהיה לך יותר חלב בשבילו וחשוב לזכור ששאיבות לא מאותתות לגוף באותה צורה שהנקה ישירה עושה זאת.

תהני מזה שאת שם בשבילו כשהוא צריך אותך. זה גיל של כל מיני שינויים בדפוסי השינה שלא מקובעים גם ככה בגילאים האלה. בגיל חמישה חודשים מוצקים לא יכולים להחליף עדיין ארוחת הנקה, אני חושבת שזה יעמיס עליו מאד. זכרי גם שבעוד כחודש ישנה קפיצת גדילה. בקיצור, תניקי חופשי והרבה. תקופות פחות פשוטות בשינה עוברות לבסוף ולדעתי הנקה ישירה בכיף ובאמונה גדולה במנגנון המופלא הזה עוזרת לצאת לתקופות טובות יותר.

אצלי הקטנה בפירוש היתה זקוקה לארוחה לפני השינה כבר בגיל חמישה חודשים, אני ממש הרגשתי הבדל בין לילות שהיתה אוכלת ארוחת ערב לכאלה שבהם רק ינקה לפני שהלכה לישון.

בפירוש היתה זקוקה לארוחה לפני השינה כבר בגיל חמישה חודשים

וואו זה גיל ממש צעיר. מה היא הייתה אוכלת וכמה זמן לפני השינה?

גם אני חושבת שבגיל חמישה חודשים אם מרגישים שיש צורך אפשר בזהירות לתגבר מוצקים ולעקוב איך הינוקא מגיב. ייתכן שהוא יסתדר עם זה מעולה, יעכל טוב (ולא יוציא הכול בצואה...) ויישן יותר - אבל תהיי מוכנה גם לאפשרות שלא. בין אם תראי שהוא מסתדר עם עוד מזון ושמח לקבל ובין אם לא - ייתכן שאת השינה זה לא ישנה, ובמקרה כזה פשוט תהיי שמחה שהרווחתם חודש, כי יש המוני תינוקות שהרגלי השינה שלהם מתערערים בגיל ארבעה חודשים, זו ממש תופעה שכזאת, אז אצלכם זה קרה בגיל חמישה חודשים - שוין... שיישן קרוב קרוב אלייך, ותנסי להניק מתוך שינה. תעברו איכשהו את השלב הזה

תודה לכולכן. גם אני הייתי בהתחלה בדעה שמספיק רק הנקה וכמה שהוא ירצה, אבל הגעתי למסקנה שכשאני לא ישנה הגוף שלי נחלש ועובד הרבה פחות טוב, וזה מתבטא גם בפחות חלב...בקיצור הגלגל לא מפסיק. לכן חשבתי לתת בקבוק, ונתנו בקבוק בנוסף להנקה ואחריה ביומיים האחרונים. אתמול פתאום אחרי שבוע וחצי הילד ישן יחסית לא רע והתעורר רק פעם אחת. קמנו היום רעננים ושמחים! :) להגיד שאני מאמינה שזה יקרה גם היום, קשה לי להאמין. ראשית לא נתתי לו בקבוק ושנית הוא כבר קם 3 פעמים... עם זאת, יתכן שהקפיצת גדילה המיועדת לחודש הבא הוקדמה עכב משקלו והתפתחותו המתקדמים (10 קילו כאמור לא הולכים ברגל...:))בכל אופן אשמח לדעת, אם בכל זאת אחליט לתת תוספת להנקה לפני השינה, יש לכן המלצות עם מה להתחיל?

אני לא זוכרת אבל התחלתי לתת לה אוכל כבר לפני גיל 4 חודשים ( טעימות מה שנקרא) כי כבר בגיל חודשיים היא ממש רצתה.
אז בערך בשלושה וחצי חודשים כבר נתתי לה קצת מהפירות שלי וכאלה ובגיל 5 חודשים היא כבר אכלה הרבה דברים יחסית.. כמובן שהכל תוך כדי הנקה מלאה ולפי דרישה.
נדמה לי שזה היה לחם וביצה..בהתחלה בכל אופן ( זאת כמובן לא המלצה לתינוק של אף אחד אחר, ביצים הם אלרגניות בטירוף... ולפעמים גם דגנים)