המחשה של האסון האקולוגי
ממש פה ליד הבית,
עושה חשק להצטרף לעלות על אוניה ולהצטרף לגרינפיס.

כבר כמה ימים שאנחנו עוקבים אחרי ערימות הפלסטיקים שנסחפות לחוף. להכנס למים זה ממש לעצום עיניים. פשוט יושבים, מחזיקים את הראש ויודעים שזה רק קצה קצהו של האסון האקולוגי.

)-:

המון סיבות לבכות בגללן בתקופה הזו

תוהה מי האשפה פה? בושה וחרפה על משליכי האשפה.
אני מניחה שאם ישקיעו מספיק משאבים יוכלו לאתר מי המדינה השכנה שאחראית לזה ולנסות לשים לזה סוף??

עוד קישור:
הרצאה עם כתוביות לעברית של קפטן צ'רלס מור:tp://www.ted.com/talks/lang/heb/[po]capt charles moore on the seas of plastic[/po].html

הידעתם שבאוקיינוס צף אי פלסטיק בגודל פעמיים טקסס?
צפו ותהנו.
http://www.youtube.com/watch?v=en4XzfR0FE8

אכן.
אני מכירה ציטוט בהקשר הזה שאומר, שלבע"ח ימיים באוקיינוס השקט יש סיכוי גדול פי 6 למצוא פלסטיק מאשר מזון.

לא יודעת, אולי לא..
אבל תודה שהעלית אותו ל מה חדש כי רציתי כבר כמה זמן לשתף ברעיון שעלה לי.

הצטרפו אצלי הנסיבות והגעתי להחלטה שהגיע הזמן להניח לים לנפשו. לתת לו זמן להתאושש ולהחלים ולהתגבר על הניצול המוגזם שעשתה ועושה בו האנושות כבר מאות שנים.
הים גדול מאד ואולי זה נותן את ההרגשה שאנחנו ומעשינו הינם רק "טיפה בים" אבל זה לא נכון..הים וכל יצוריו נתונים בשלבים שונים של פגיעה וחולי, זנים נכחדים ובתי גידול מדהימים נהרסים ואולי אפשר לעצור את זה, לתת לים זמן להבריא.

וזה אומר להשתדל כמה שאפשר לא לצרוך ולהשתמש במוצרים או שירותים שקשורים לים. ובכלל גם למקורות מים שזורמים לים.
אני, למשל, לא אוכלת דגי ים, לא משתמשת במוצרי שנאספו בים (ספוגים, צדפים, אצות..), מבטיחה לא להפליג בספינות אם יוצע לי, וכו'.
לא הצלחתי להימנע משימוש בדלק שמיובא במיכליות דרך הים אבל מנסה בכל מקרה להפחית ובקרוב אולי גם להחליף את השימוש בחשמל משריפת פחם (שיובא באוניות דרך הים) בשימוש בחשמל סולארי.
וכמובן, כשמגיעים לחוף - אוספת ליכלוך, משאירה צדפים ושולחת אנרגיות מרפאות ואהבה.

עוד רעיונות על איך אפשר לתמוך בהבראת הים יתקבלו בשמחה.

מבטיחה לא להפליג בספינות אם יוצע לי,

הנזק שעושות הספינות זניח ביחס לנזק שעושות האוניות שמביאות את המוצרים שאת צורכת, ואת חומרי הגלם שהם עשויים מהם, ואת חומרי הדלק להנעת כל המערכות שמייצרות אותם.
בנוסף, כשאת לא אוכלת דגים, חשוב לא להחליף את זה באכילת מזונות שהשפכים שלהם או הדשן שלהם נשפך לים וחונק אזורים גדולים בו.

לכן, לדעתי הדרך לשמור על הים אינה שונה בהרבה מהדרך לשמור על היבשה...

לכן, לדעתי הדרך לשמור על הים אינה שונה בהרבה מהדרך לשמור על היבשה...

כן, לא פשוט להימנע מפגיעה בים..
אני לא מאמינה שאני אצליח לשכנע אנשים להפסיק לאכול אורז או לצרוך רק מוצרים שייוצרו בחווה הסמוכה לביתם מחמישה חומרי גלם אורגניים שיוצרו בעבודת יד...

כמו עם השמירה על הסביבה היבשתית, הרעיון הוא באמת להעלות מודעות, להשתדל להפחית, לחשוב פעמיים לפני, לרצות לעזור.. אבל חשבתי שבשונה מהמודעות לסביבה היבשתית, שנהיית עכשיו טרנד, אנשים הרבה פחות מודעים לסביבה הימית.
יותר קשה לנו לראות את ההשלכות כי לרוב האנשים לא יוצא להיפגש עם להקות טונה או יצורים חפים ממאכל שהסתבכו ברשתות דיג ביומיום..

אני אדם יבשתי מאד ורחוקה פיזית מהים אבל אני לאט לאט מבינה כמה החיים שלי נסמכים על בריאות האוקיינוסים ומצבם מזעזע אותי.

דף להחייאה!

אני לא מאמינה שאני אצליח לשכנע אנשים להפסיק לאכול אורז או לצרוך רק מוצרים שייוצרו בחווה הסמוכה לביתם מחמישה חומרי גלם אורגניים שיוצרו בעבודת יד...
באמת?
למה לא?
אני מזמינה אותך להתחיל בעצמך בכך ולהצטרף לאיש שלי, שבפסח יתחיל page]שנה שלמה של צריכת מזון מקומי בלבד id[/po]=4014
מה את אומרת?

אולי כדאי לשנות את השם דף למשהו פחות עצוב ובוכה ויותר חיובי?

אמונה בכוחו של הים ?

הא,
מעולה, שיהיה לו בהצלחה!

התחלתי להגיד שה"מקומי" שלי זה בעיקר חממות תעשיותיות לגידול עגבניות שרי ושאפשרויות התזונה מהקרוב והליקוט כאן מאד מוגבלות אבל אז חשבתי שבעצם זה רעיון מעניין מאד ומעורר מחשבה...אז תודה! אני בהחלט אחשוב על זה.

אמונה בכוחו של הים?

כן, אבל אולי גם משהו פעיל יותר כמו להאמין בכוחו של הים להבריא או להאמין ולעזור לים להבריא

תודה!

למה לצמצם אותו? הוא יכול המון. לא רק להבריא

נכון, לא לצמצם ולהרחיב ולהאמין - אני בעד!
חשבתי שאיזו מילה שמעידה על הכיוון או על העשייה הנדרשת (אם נדרשת..) יעיד יותר במדוייק על נושא הדף אבל באמת, למה לצמצם כשאפשר לפתוח ולהרחיב את הנושא? מקובל.

תודה!

שמירה על הים?

שמירה על הים

אני לא אוהבת שמות כאלה. באמת. אני יודעת על מה אתן מדברות וחושבות שזה נאצל. אבל אני חושבת גם שרוב הצרות נובעות מזה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להציל ולעשות ולתקן במקום לעזוב, להרפות ולסמוך. הטבע הרבה יותר גדול וחזק מאיתנו, אנחנו כל כך מזיקים, אך עם זאת, בני חלוף. אנחנו לא צריכים לשמור על הים, הים יתנקה מאיתנו בסופו של דבר, אין ספק בזה. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, ואנחנו צריכים לעזוב את הים לנפשו ולהנות ממנו ואנחנו צריכים לחנך את עצמנו לאקולוגיה עמוקה - להבין כמה אנחנו אפסיים וכמה אנחנו חלק מהכל. אנחנו לא השומרים של כלום, לא המתקנים. רק להפסיק להזיק. כמה שיותר אנשים יפסיקו להזיק, ולא יהיה יותר צורך "לשמור" על כלום...

או, הנה תוספת מהממת לדיון שמחזקת את ההצדקה לקיום הדף.
לעזוב את הים לנפשו

להבין כמה אנחנו אפסיים וכמה אנחנו חלק מהכל. אנחנו לא השומרים של כלום, לא המתקנים. רק להפסיק להזיק. כמה שיותר אנשים יפסיקו להזיק, ולא יהיה יותר צורך "לשמור" על כלום...

אני מבינה את הרצון להימנע מפטרוניות (ומבחינתי גם מנאצלות) וברור שהצד שכנראה הולך להפסיד כאן בגדול זה אנחנו שלא בטוח שנצליח לשרוד את מה שיבוא כשהים והאדמה והשמיים "יתנקו" מאיתנו בסופו של דבר.
ואני אפילו מצטטת כאן את דברי מההתחלה: והגעתי להחלטה שהגיע הזמן להניח לים לנפשו. לתת לו זמן להתאושש ולהחלים ולהתגבר על הניצול המוגזם שעשתה ועושה בו האנושות כבר מאות שנים.

אני מאמינה לגמרי בכוחו של הים אבל לדעתי יש מקום גם לעשות בנוסף ללהאמין. עשייה "מתקנת" מצידנו (לא את הים, חס וחלילה! רק את מעשינו..). בפועל "לשמור" (שטוב, אולי הוא לא המדוייק ביותר...) יש העניין הזה של החלטה להפסיק לעשות מעשים מזיקים ופוגעים, לרצות ולשאוף להחלמתו ואולי אפילו קצת, בקטנה, לתקן...
להפסיק לצרוך יצורי ים, למשל, או לדאוג לנקות את החופים או לתמוך בשיקום שוניות ומקומות הטלה בטוחים לצבים או.....

אז אני מקבלת גם את ההצעה של ע ע ע : לעזוב את הים לנפשו כי זה, דבר ראשון..

השם מתאים. מתאים מאד. אני בעד.
(אבל אני נגד לשקם שוניות. אני יודעת שזה נשמע אכזרי. זה הכי הפוך. אני חושבת שאם שוניות צריכות להשתקם, הן תשתקמנה. בחיי. יותר מדי מורכב לי לפרט עכשיו, זה לא עניים של גורלות זה עניין של דיוק. אני חושבת שעדיף לצבים למצוא את דרכם לשרוד גאים באופן שאפשרי להם מאשר להיות תלויים בנו.
אני גם חושבת שאין בעיה לאכול יצורי ים, אם אני דגה אותם בעצמי ולא ברשתות, מפעלים לעיבודם ולאריזתם והובלתם שגורמים להשלכת עוד פסולת מזעזעת לים. הבעיה היא לא אכילת דגים ומוצרי ים, הבעיה היא אכילת אלה שהגיעו דרך התעשייה. אותה הטעות שיש לצמחונות מוסרית, שני אלה, לא כדרך הטבע.)

תראי,
אפשר בהחלט ללכת על הגישה של "את הנזק שלנו כבר עשינו, נזוז עכשיו הצידה וניתן לטבע לעשות את שלו"
זו שיטה לא רעה ואולי גם עדיפה במקרים מסויימים אבל אני חושבת שישנם מקרים שבהם המחיר ש אנחנו נשלם עליה גדול יותר מהמחיר שנשלם עם נעשה קצת.

צבי ים, לא אכפת להם גאווה וכל זה, כבר עשרות מיליוני שנים שהם ככה, באים להטיל במקום שבו הם עצמם בקעו ואז הצבים הרכים רצים אל קו המים שמנצנץ באור הירח. ככה הם כבר שנים וכנראה שהם יכחדו לפני שהם ישתנו מהותית.
אנחנו, האנשים יצרנו מצב בעייתי מידי מהר מידי בשבילם.
אני חושבת שאם רק נזוז הצידה, בלי שום פעולה מתקנת, הצבים יכחדו.

ואפשר לקחת את ההכחדות של מינים מסויימים בהבנה שככה זה, מינים נכחדים ואחרים תופסים את מקומם וככה זה היה גם עוד לפני שאנחנו התערבנו. הטבע מאד שווה-נפש בעניין הזה.
אבל יש לי תחושה, שום דבר מבוסס על ידע מחקרי, שכל הכחדות כזו מזעזעת יותר ויותר את הקיום השברירי שלנו עצמנו, באיזו דרך של הכל-קשור-להכל כזו.

אני חושבת שאם רק נזוז הצידה, בלי שום פעולה מתקנת, הצבים יכחדו.
יכול להיות. וזה יהיה המחיר של מה שעשינו. אני לא שוות נפש בקשר לזה. אני שותתת דם.
אבל ברור לי כבדולח גם שאת המחיר של פעולות מתקנות רואים רק אחרי הרבה זמן.
הרבה מאד נזקים קולוסאליים התחילו בהררים של כוונות טובות.
להפסיק לעשות, להפסיק לתקן, לשבת על הידיים.

אני גם חושבת שאין בעיה לאכול יצורי ים, אם אני דגה אותם בעצמי ולא ברשתות, מפעלים לעיבודם ולאריזתם והובלתם שגורמים להשלכת עוד פסולת מזעזעת לים. הבעיה היא לא אכילת דגים ומוצרי ים, הבעיה היא אכילת אלה שהגיעו דרך התעשייה.

אז תני לי לנסח מחדש:
אני בעד לצרוך אך ורק יצורי ים שדגת / צדת / ליקטת בחוף במו עצמך באמצעים ידידותיים לסביבה.
מבטיחה שבפעם הבאה שתחזרי הביתה אחרי מסע דייג מוצלח ותגידי לילדים "תראו, אמא צדה דג טונה לארוחת צהריים" לא תהיה לי שום מילה רעה להגיד

כי ברור (לי לפחות, ואני עוד צמחונית!) שהבעיה היא לא עם דייג כזה אלא עם דייג תעשייתי במסות אדירות באמצעים שגורמים המון נזק כמו רשתות עומק וכו'.
וגם ברור שרוב האנשים בעולם, המערבי לפחות, (שזה יוצא די הרבה אנשים...), ככה הם מקבלים את דגים שלהם.
אז כשאני מבקשת להמנע מאכילה של יצורי ים בעולם הישראלי-מערבי-קונים בסופר שלנו, אני בעצם מבקשת להפסיק לדוג אותם בכמויות שמפרות את האיזון בים וגם כל אפשרות להשבת האיזון. וברור שהפסקת הזיהום והפגיעה שיוצרת התעשייה שסביב הדייג הזה.

כמו בחקלאות, בתעשיית הבשר, החלב, הביצים, - הצורך של החך המערבי המפונק שלנו בשפע לא הגיוני ובכמויות לא בריאות יצר מפלצת שהורסת כאילו אין מחר.

הצורך של החך המערבי המפונק שלנו בשפע לא הגיוני ובכמויות לא בריאות
גם
אבל בעיקר - הצורך של המפלצת של רדיפת הבצע להתעשר

לגבי השם: לא מספיק לעזוב את הים לנפשו, כי יש אנשים אחרים שיכנסו ויהרסו אותו. צריך לשמור באופן פעיל -- שמורות, מגבלות דיג, תקנים נגד זיהום, וכן הלאה. כל זה אינו שיקום, אלא שמירה. פשוטו כמשמעו.

כן, מבחינתי לשמור על הים זה שם דף מתאים לגמרי.
וגם כיוון הפעולה הנדרש, לדעתי.

(האמת שעד עכשיו די הסכמתי עם רוב רובם של השמות שהוצעו כאן..איך מחליטים?)

לגבי השם: לא מספיק לעזוב את הים לנפשו, כי יש אנשים אחרים שיכנסו ויהרסו אותו.
מסכימה.

צריך לשמור באופן פעיל
לא מסכימה.

שמורות, מגבלות דיג, תקנים נגד זיהום, וכן הלאה.
אלה תקנות ל אי עשיה
זה הטוב במיעוטו. הכי טוב להוסיף לזה גם חינוך. חינוך לאי עשייה.

אבל חלק גדול ממה שנכנס תחת הכותרת של "שמירה על הסביבה" הוא אי-עשיה, או אי-עשיה יחסית. ככה רוב האנשים מבינים את המלה שמירה לדעתי.

(שגית רי ממחשב אורח)

מודה, אני מוצאת את עניין העשייה מול אי-עשייה לא ממש ברור...
או.קיי. שיקום שוניות למשל - עשייה פעילה מאד וגם מורכבת מאד. בהחלט יכולה גם ליצור בעיות. אותו דבר עם זנים פולשים ואני באמת לא יודעת מספיק בשביל לקחת צד..

אבל הימנעות מצריכת יצורי ים (חוץ מכאלה שניצודו ביד וכו' וכו'..), הימנעות מדייג תעשייתי שמפר את האיזון בסביבתו, הימנעות מכניסה לחופים שהם אזורי הטלה של צבים, הימנעות משימוש בחומרי ניקיון מזהמים או לא מתכלים, חינוך לאי פגיעה בסביבה הימית, איסור על שימוש במיכליות ישנות ודולפות, קביעת הגבלות על כמות הזיהום שמותר לכל כלי ימי לפלוט וכו'
זו עשייה או אי-עשייה?
כי לי נראה שתיקון כל התקנות האלה ויותר מזה, אכיפתן, זו עשייה גדולה מאד.

המנעות בהקשר הזה, היא אי עשייה. ליצור שמורות שאליהן לא ניתן להכנס או שמותר בתנאים מגבילים - אי עשייה. ליצור שמורות שבהן משנים את פני השטח או לא נותנים לטורפים טבעיים לבצע את זממם או משנים את טמפרטורת המים, או מחזירים בעלי חיים/צמחים לטבע וכו' - עשייה.