בעקבות הדף חוששת להשאיר ילדה אצל סבא אני מצרפת קישור

מומלץ להיכנס לחלונות:
כתבו עלינו בעיתון
מאמרים ותוכניות הסברה ומניעה

מזמינה אתכם לשתף במחשבות, רגשות, התלבטויות.

כתבה שעשויה לעזור
http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/842 ... 7&tmp=1865

לי נראה מוקדם מאוד חינוך מיני לפני גיל 10
בלי להעביר ביקורת, רק כהתייחסות לשאלתך: גיל 10 זה גיל מאוד בוגר לקבלת חינוך מיני. ולפי מה שכתוב במפורש, הילדה כן קיבלה חינוך מיני כלשהו. במסגרת החינוך המיני אין מנוס מלומר דברים מפורשים, כולל מה אסור ועם מי אסור וכו'.

אפשר להתחיל חינוך מיני בסביבות הגן, בוודאי כשמדובר בילדה. בייחוד בשל הסכנות... ובגילאים אלו ההסברים כמובן בסיסיים וקצרים ופשוטים, וגם להשיב לשאלות. וככל שהגיל עולה - אפשר להוסיף עוד ועוד פרטים ועוד ועוד הסברים מפורטים יותר ויותר. וגם בהתאם לשאלות ולעניין של הילדה. ויש גם ספרים וקלטת יפה.

אפשר להתחיל חינוך מיני בסביבות הגן
יש לי בן ארבע, ראינו את ההצגה של החברים של יעל דרך הגן, ויש לנו דיסק וספר- אבל שם מוזכרים "איברים פרטיים" וכו'- לא הסבר על מין.
למה הכוונה ב"חינוך מיני"?
דיי מטריד, למרות שאני יודעת שהגילאים רק יורדים ויורדים בהקשר הזה, בזמן שאני הייתי מתבגרת גיל 15-16 נחשב צעיר מאוד לפעילות מינית, היום כבר לא כל כך...
בתור אמא לתינוקת זה נורא מטריד.

אפשר להתחיל חינוך מיני בסביבות הגן, בוודאי כשמדובר בילדה.
גם כשמדובר בבנים חשוב להתחיל לחנך בגיל מוקדם (הנתונים על פגיעה מינית אצל בנים בגילאים האלו מחרידים. אנא אל תחשבו שבגילאים הצעירים בנים "חסינים" יותר.)
למה הכוונה ב"חינוך מיני"?
לדעתי חשוב להסביר לילד על גבולות הגוף שלו ולמי מותר לגעת בו. אני לא רואה צורך או סיבה להסביר על מין, אבל איברים פרטיים זה חשוב מאוד, לדבר על שמירת סודות זה חשוב מאוד
באופן אישי הפגיעה שלי החלה כשהייתי בת 3, כך שאני לא חושבת שיש גיל שמוקדם מידי ללמד ילדים על גבולות גוף...

לי אורה
תהיתי אם לפנות אלייך בדף שלך, אבל בטח יש עוד מתעניינות ושואלת גם את פותחת הדף אם זה בסדר:
על איזה קלטת את מדברת?
האם את מוכנה בכלל לפרט יותר?
האם כדאי לפתוח דף בנושא כדי לא להפריע פה?

בוודאי את שואלת את עצמך איך לא הגנת עליה? מה היית יכולה לעשות אחרת? זאת שאלה קשה
ואני מתלבטת בסוגיה זאת כבר מספר חדשים. איך להגן על הבנות שלי מפני פגיעה? איך לגרום להן גם בגיל צעיר לעמוד על גבולות הגוף והנפש שלהן.? (האם זה בכלל אפשרי? או שזו רולטה רוסית? והכדור נמצא בקנה האקדח יורה ואחת לכל X בנות או בנים יפגע?) איזה עוד כלים לצייד אותן כדי שהן לא יפגעו מהכדור שבקנה?
הקלטת שליאורה מדברת עליה היא כנראה "החברים של יעל" קלטת נהדרת שראיתי אותה יחד עם בנותיי מס פעמים. אבל להרגשתי זה לא מספיק.
אני מרגישה שמשהוא בכל זאת חסר. כי למרות שאני מסבירה להן על גבולות הגוף ולמרות שאני משתדלת להקנות להן אויירה תומכת שיהיו מסוגלות לפנות אליי בכל שאלה/בעייה. עדיין מרגישה שזה לא מספיק... ומאמינה שניתן לצייד אותן בכלים יותר טובים להגן על עצמן ... מימה שאני מציידת אותן.
מספר דברים שעלו לי לראש אבל לא גיבשתי סופית. 1: לארגן סדנא להורים באיזור שלנו בנושא יש לי שתי אופציות אפשריות ליאור גל כהן (שכבר הציעו אותה) ורונית ארגמן. אותה אני מכירה אישית.
אם את בתל אביב או בסביבה ממליצה להתייעץ איתה תכתבי בגוגל רונית ארגמן או מכון רם.

1. ללמד אותם את אחת הטכניקות להגנה עצמית גודו, טאיצי וכו.... לא רק מתוך מגמה שיתקיפו בחזרה את התוקף (קשה לי להאמין שבגיל 3 או אפילו 6 ו 10 יהיו מסוגלות לתקוף בחזרה. אלא שאני מאמינה שהטכניקות האלה יחזקו אותן גם מבחינת הנפש והיכולת לעמוד על שלהן.

בעלי סיפר שיש באיזור השרון מורה שמשלב לימוד הגנה עצמית עם חינוך החינוך המיני? האם מישהו יודע על כך?

וגם אם וכאשר אוציא לפועל תכניות אלו האם הם יספיקו האם אני יכולה למנוע את סכנת הפגיעה? אמא שלי הפחידה אותי מכל הנושא הזה ההפחדות שלה למרות שגבו מחיר ממני. ברגעי אמת של אוליי סכנה להתקפה מינית פעלו לטובתי. ואולי מה שפעל לטובתי היה מזל ולא הפחדות של אמא שלי?

סליחה שהשתלטתי לך על הדף, ואוליי שווה אכן להעביר את הסייפא של מה שכתבתי לדייון בנפרד. (בכל זאת להשאיר את תחילת דבריי שלמרות הקושי ורגשות האשם יש לך הרבה במה להיות גאה גם בדרך שגידלת אותה וגם בדרך שאת מנהלת את המשבר עד עתה)
מאחלת לכם שתצאו מחוזקים.

על איזה קלטת את מדברת?
התכוונתי לקלטת (ויש גם ספר בשם זה): ילד בא מאהבה
http://www.clasikaletet.co.il/website/index.asp?id=156

כפי שכתבתי, לדעתי כל ההסבר צריך לבוא בהדרגה, בשלבים, לפי הגיל וההבנה. להתחיל בהסברים פשוטים וקצרים, וכל פעם להוסיף עוד ועוד מידע וידע בנושא. לדוגמה, בגילאים הרכים להתחיל בהסברים חוזרים ונשנים: הגוף שלי ברשותי. להסביר לילד/ה שהגוף הוא שלו/ה, ושלאף אדם אין זכות לגעת בגוף בלי רשות. ולהדגיש שבייחוד זה נכון לגבי האיזורים שמכסים בבגד ים. או להשתמש במונח: "איברים פרטיים" ולהסביר למה הכוונה. או ממש לומר: אסור לאדם אחר לגעת בפות/בפין שלך (או איך שנהוג אצלכן לכנות איברים אלו).

יש כאן בעצם 2 נושאים שכמובן קשורים:
א) חינוך מיני
ב) חינוך שנועד להגן על הילד/ה מפני פגיעות מיניות

כמובן שלא חייבים לשוחח על 2 הנושאים באותה שיחה. יש הרבה הזדמנויות להוסיף עוד פרט בנושא זה או בנושא השני. ולעתים, כן מדברים על 2 הנושאים ביחד.

ללמד אותם את אחת הטכניקות להגנה עצמית
אני מפקפקת אם ילד/ה קטן/נה יכול/ה להתגונן מפני גבר או אפילו נער גדול בטכניקה להגנה עצמית. לדעתי, חשוב מאוווווד ללמד איך להתגונן באופן מילולי וגם להדגיש שכדאי מאוד לנסות לברוח!
להתגונן באופן מילולי משמעו לומר משפטים כגון: "אותך לאימא שלי!!! אני אספר לאימא שלי ואימא שלי תלך למשטרה!"
ללמד שצריך לצעוק, שצריך אם אפשר לבקש עזרה של אישה (למשל אם זה מתרחש ברחוב), לנסות לברוח.

חשוב להדגיש שאסור בשום פנים להסכים לשמור סוד מאימא! שאימא לא תכעס ואימא תעזור ולא צריך לפחד לספר לאימא שום דבר! ואם מישהו אומר: "אל תספר/י לאימא, זה הסוד שלנו", מייד מייד לבוא ולספר לאימא! משום שאדם שאומר דברים כאלה רוצה להסתיר דברים אסורים, ואיך אימא תוכל להגן מפני הדברים הרעים והאסורים אם לא תדע?

והכי חשוב: להדגיש שוב ושוב שאימא רוצה להגן ואין שום דבר שאי אפשר לספר לאימא.

גם לפלונית כרגע , איך היית מדברת עם ילד בן 3 על גבולות הגוף?
את האמת?...אין לי מושג... עדיין לא הגענו לגשר הזה... מקווה שנצליח לעבור אותו בהצלחה.
אני חושבת שחשוב ללמד ולהזכיר לילד שהגוף שלו הוא רק שלו- מהרמה הכי קטנה שאם היא לא רוצה לתת או לקבל נשיקה או חיבוק לאבא/סבא/סבתא זה בסדר גמור וזכותה להחליט.
אני חושבת שאחד הדברים שאני אעשה כשהתינוקת שלי תגדל זה להרגיל אותה להיות תמיד עם תחתונים, ושמותר להוריד את התחתונים רק לפני שירותים או מקלחת (או משהו כזה, אני זורקת עכשיו רעיונות מהראש, יש לי עוד יותר משנתיים לחשוב על זה...) ושאם משהו מבקש ממנה להוריד את התחתונים זה אסור בתכלית האיסור וחייבים לספר לאמא.
לא יודעת איך מוצאים את הגבול בין לימוד לשמירה על גבולות גוף (ואיך בכלל עושים את זה) לבין להיות מגוננת יותר מידי ולחנוק אותה.
נותר רק לקוות שהעמוד הזה יתפתח ויהיו רעיונות מוצלחים.

אני חושבת שיש הבדל בין מגע שהוא לא נעים, לבין מגע שמרגיש לא בטוח. לא יודעת איך מלמדים את ההבדל- אני למדתי את ההבדל רק לאחרונה... זה משהו שהייתי מנסה ללמד אותה- להמנע ממגע שמרגיש לא בטוח. פגיעה מינית בגיל הזה יכולה להיות מאוד נעימה, וגם תחושת הסוד יכולה להיות נעימה (סומכים עלי עם סוד גדול...), אבל יש ברקע (לפחות אצלי ואצל עוד שורדות שאני מכירה) תחושה שמה שקורה לא בטוח לי, תחושת סיכון שמרחפת מעל. הייתי מנסה ללמד אותה את ההבדל הזה (אם למשהו יש רעיונות איך עושים את זה, אני אשמח...)

ללמד אותם את אחת הטכניקות להגנה עצמית גודו, טאיצי וכו.... לא רק מתוך מגמה שיתקיפו בחזרה את התוקף
לדעתי אין לזה קשר. אני לא נגד, אבל זה לא מה שימנע את הפעם הראשונה.
הם אינם מרגישים מותקפים. ב - 90% מהמקרים הפוגעים הם אנשים מוכרים וקרובים.
אין הבדל בין בנים לבנות (כלומר הסטטיסטיקה זהה במקרי ההטרדות).
זה נעשה במקומות שמוכרים לילדים ולעיתים מתוכננים מראש.

וגם אם וכאשר אוציא לפועל תכניות אלו האם הם יספיקו האם אני יכולה למנוע את סכנת הפגיעה?
עברתי סדנא אצל ליאור גל-כהן. בסוף הסדנא כולנו הגענו למסקנה, שאת הפעם הראשונה לא נמנע
כן אפשרי למנוע את ההמשך ולהתמודד עם הפגיעה בצורה טובה יותר. כן אפשר לזהות סימנים של פגיעה מינית.
להיות ערים יותר להתנהגות הילד/ה, לשינויים שקורים בהתנהגות.

איך היית מדברת עם ילד בן 3 על גבולות הגוף?
בעיניי זה מתחיל מגיל צעיר מאוד (מלידה). מסבים וסבתות, דודים ודודות...שרוצים לנשק ולחבק כשהפעוט מסרב, כשמרימים אותם בלי שהם רוצים, כשפורצים את הגבולות שלהם.
בהמשך אפשר להסביר על איברים פרטיים. אני מדברת איתם פשוט "בפין רק אתה נוגע", "הפות הוא רק שלך". למה? "כי אלו איברים פרטיים". בגיל צעיר זה מספק אותם (לפחות אצלי). כשקצת גדלו והם מענגים את עצמם, הסברתי שאת זה עושים בפרטיות.

_להתגונן באופן מילולי משמעו לומר משפטים כגון: "אותך לאימא שלי!!! אני אספר לאימא שלי ואימא שלי תלך למשטרה!"
ללמד שצריך לצעוק, שצריך אם אפשר לבקש עזרה של אישה (למשל אם זה מתרחש ברחוב), לנסות לברוח._
לא כ"כ מסכימה עם זה, שוב מכיוון שהם לא ממש מרגישים מותקפים. הם מבולבלים, קצת נעים להם וקצת לא ברור להם.
מתי נתקלתם במקרה של פגיעה מינית בילד/ה קטן באמצע הרחוב.
שוב הפגיעות העיקריות מתרחשות מאנשים במשפחה/חברים קרובים/שכנים!

חשוב להדגיש שאסור בשום פנים להסכים לשמור סוד מאימא
האסור טומן בחובו קצת פחד. ואם לא אספר, אז עשיתי משהו אסור?
למדתי שכדי שהם יספרו לנו, עלינו לשתף אותם בדברים שלנו. אני מתאמנת על זה. גם בסיפורים קטנים "היום קרה לי..." "הרגשתי כך כי..."
הם ילמדו לשתף גם.
אפשר לפתוח את האפשרות בלספר לכל מיני אנשים. אפשר לפנות גם לאבא, סבא, סבתא.....
זה אולי קצת פוגע באגו שלנו כאמהות, אבל יש עוד אנשים בעולם שקרובים להם, שומרים עליהם ובטוחים עבורם.

בסדנא של ליאור היא נתנה דוג' לדרך להבדיל בין סוד טוב לסוד שכדאי לספר.
עוצמים עיניים, וחושבים על הסוד כשהוא עובר בכל הגוף. האם זה "עושה" לנו נעים בגוף/מצמרר/בלגן....
אולי זה יעזור למישהו.

יצא לי קצת ארוך, מקווה שזה מדבר למישהו

דבר נוסף שנזכרתי בו.
מישהי כתבה באיזה דף, שהיא ואחותה רצו לצאת מחנות ועמד שם גבר שמן וגדול שחסם להן את הדרך במכוון כדי להתחכך בהן.
הגדולה דיברה אל הקטנה בקול רם (שגם הוא שומע), בואי נבקש ממנו שיזוז, אין לנו אפשרות לעבור כך! (לא זוכרת את הפרטים המדוייקים ואיזה דף זה)
היא עמדה על שלה, בלי להתבייש, בלי "הלא נעים".
כשמישהו רוצה לחבק את הילד שלי, אני אומרת מפורשות זה לא נעים לו בבקשה לא לעשות לו את זה!

יש לי ילדה בת קרובה לחמש ובן שלוש וחצי.
אני חושבת על זה הרבה.
בינתיים:
כשהם יוצאים מהמקלחת, מהברכה בחוץ וכו' תמיד מבקשת מהם ללבוש תחתונים או בגד ים - אין להסתובב עירומים.
עירומים רק בבית, אחרי מקלחת או משהו כזה.
למה?
כי עירום מזמן מגעים לא רצויים, קורא לעיניים לא קרואות וכו'.

אני מסבירה להם שלא שמים את היד בטוסיק כי אחר כך עלולים לשים אותה בפה או בעין וזה גורם לשלשולים ודלקות.

לבת אני אומרת שאף אחד לא נוגע בפות שלה חוץ מעצמה. גם במקלחת אני לא נוגעת לה שם. רק היא שוטפת שם ואני מסבירה לה איך. (צריכה לאמר את זה גם לו...).

את "ילד בא מאהבה" קיבלנו ממש לפני כמה ימים והיום ביתי ראתה זאת פעם ראשונה ומיד ביקשה לראות זאת שוב.

ללא ספק מתחדדים לי פה דברים - יש לי עוד מה לכתוב אבל צריכה להתפנות לילדיי...

מצאתי בינתיים את הדף הזה איך להגן על הילדים ואת זה סקס בין ילדים צריכה עזרה
מנסה למצוא עוד דף בנושא הזה, שבו היה הסיפור, אולי מישהי אחרת זוכרת?

זה היה באיך להגן על הילדים, אם אני לא טועה...
ומתאים להעביר את הדיון הזה לשם.

ככה גם אמא שלי נהגה, למנוע עירום מחשש שיפגעו בנו
אני חוששת שזה עזר לבנות לי דימוי גוף די מחורבן
דימוי שלקח שנים לעצב מחדש, ועדין נופל מפעם לפעם.
שלא לדבר הזמן שלקח עד שיכולתי להרגיש בנוח בלי תחתונים.

לילדים שלי יהיה מותר להסתובב ערומים כשירגישו נוח, אני חושבת שזה בריא להרגיש בנוח עם הגוף העירום שלך. וגם עם המבטים.


מנגד, אני מחזקת מאוד את הבחירה ללמד ילדים את התפיסה שזה הגוף שלהם ושלאיש אסור לגעת בו אם הם לא רוצים, אפילו לא לדגדג.


לגבי ההכרזה שבאברי המין מותר רק להם לגעת, אני לא חד משמעית. אמשיך לחשוב על זה ואראה אם יצוצו תשובות עכשיו או רק כשיהיו לי ילדים משלי. אני מניחה שזה ישתנה מילד לילד. מצד אחד אני דוגלת בהבהרה שמין זה נעים וטוב, מצד שני אני לא רוצה לתת הדגשה לאיבר זה או אחר. כמו גם לא להתעלם מקיום איברים. בכלל לא בטוחה.

מישהי כתבה באיזה דף, שהיא ואחותה רצו לצאת מחנות ועמד שם גבר שמן וגדול שחסם להן את הדרך במכוון כדי להתחכך בהן
אמא נמרה, ואכן צריך להעביר את הדף הזה לשם, זה המשך של אותו דיון.

נאחד את הדיון בסוף, כשהדף יגווע לא?
קשה להיכנס לדיון אחר שהיה, יותר מרגיש נוח להתחיל מאיפה שהיינו בדף האחר ואחר כך לאחד דפים.
(לכל אוהבי הסדר, מבטיחה לאחד)

אז גם אצלנו עירום לא היה נפוץ בבית ואני אכן ביישנית, אבל לא יכולה לאמר שזה פגע בדימוי הגוף שלי.
אני חושבת בכלל שאני רואה את עצמי באור די מציאותי ולא כל כך מותנה לאיך אחרים רואים אותי/מתנהגים איתי.

יודעת מה אני חושבת על הפנים שלי ועל הגוף שלי - כאילו שזה לא היה שלי. רואה את כל הברכות ואת כל הקללות והכל בסדר. מעולם לא היו לי בעיות במין או בעיות להשתחרר וכולי.
אני כן מושפעת מהחינוך שקיבלתי בכך שאני לא מתערטלת. אני לא ממהרת להתפשט - לא ליד נשים ובוודאי לא ליד גברים - אלא אם כן זה גבר שאני מקיימת איתו יחסי מין.

למנוע עירום מחשש שיפגעו בנו אני חוששת שזה עזר לבנות לי דימוי גוף די מחורבן
אני מסכימה לגמרי. זה קצת כמו להגיד לבשת חצאית מיני ומחשוף, אז בטח שמישהו יאנוס אותך.
זכותם של ילדינו להרגיש בנוח עם גופם, ללא קשר ללבוש שלהם. זכותם המלאה שאף אחד (וזה כולל אותנו!!) לא ייגע בהם ללא רצונם.
גם אם נורא מתחשק לנו לנשק אותם/לחבק אותם הם לא חייבים להענות.

לגבי ההכרזה שבאברי המין מותר רק להם לגעת, אני לא חד משמעית
אני מניחה שזה ישתנה מילד לילד. מצד אחד אני דוגלת בהבהרה שמין זה נעים וטוב, מצד שני אני לא רוצה לתת הדגשה לאיבר זה או אחר
מאוד תלוי בגיל הילדים לדעתי. בגיל 3-4 לא אספר להם שמין זה נעים. זה לא מתאים להבנה שלהם. וכן רק הם נוגעים לעצמם, להוציא מקרים רפואיים.

מסכימה עם נקודות- גם אני גדלתי בחינוך דתי, ואני ביישנית, אבל ממש לא בזוגיות... לא ביישנית מול אדם שאני מקיימת איתו יחסים, ואין לי יחסים מעוותים עם הגוף שלי.

ומה רע בקצת ביישנות?

לגבי ההכרזה שבאברי המין מותר רק להם לגעת, אני לא חד משמעית. אמשיך לחשוב על זה ואראה אם יצוצו תשובות עכשיו או רק כשיהיו לי ילדים משלי. אני מניחה שזה ישתנה מילד לילד. מצד אחד אני דוגלת בהבהרה שמין זה נעים וטוב, מצד שני אני לא רוצה לתת הדגשה לאיבר זה או אחר. כמו גם לא להתעלם מקיום איברים. בכלל לא בטוחה.

גם אני בתוהות.
נראה לי שאמא ששוטפת את הבת שלה בכל מקום בגוף ורק לא באיבר המין - מעבירה איזשהו מסר, ולאו דווקא מוצלח. שלמרות שאיבר המין (מבחינות מסוימות) אמור להיות מיוחד יותר - מה שקורה בפועל זה שמרוב זהירות הוא כאילו דווקא מופלה לרעה.
בנוסף, מסכימה עם אלה לי לה, על כך שאולי לא כדאי לתת הדגשה לאיבר זה או אחר - כלומר, שאיברי המין, מעבר לזה שהם איברי מין, הם קודם כל איבר כמו כל איבר אחר בגוף, ואולי כדאי להתייחס אליהם בענייניות ובפשטות כמו לכל איבר אחר, ולא לעשות איזה 'הו-הא' סביב הנושא הזה. (אולי?)

הרבה שאלות, אין תשובות

אי הנגיעה באיבר אצלה החל דווקא בגללה. כניראה בשל רגישותו היא זו שלא הרשתה לי לשטוף לה בתוך הפיפי.
וככה היא זו שהגדירה את זה ומבחינתי אחלה שהיא לא מרשה.

רוצה רגע לגעת בנושא השיתוף. על זה אני מהרהרת הרבה.
כשאני הייתי ילדה ראיתי כל מיני דברים שאף אחד לא הסביר לי מה הם, אבל לילד יש תחושות מתי משהו הוא מוצנע/מוסתר/אסור וכולי, כל אחד מאלה מעולם לא סיפרתי לאמא שלי ואני שואלת את עצמי למה? למה לא שיתפתי אותה?

אני אזכיר כמה מקרים כדי שזה יהיה מובן:

• )הלכתי עם חברותיי במרחבים החוליים של המקום בו גרתי אז וראינו זוג מתגפף עם בגדים. הוא התנועע עליה קדימה

ואחורה.אנחנו ציחקקנו במבוכה. זה נראה לנו מפגר מה שהוא עשה לה. זה קצת עורר איזו בושה או אי נוחות.

• ) בדרכנו לתנועה או לחוגים היה איש שהיה מסתתר מאחורי שיחים מסתכל עלינו ומתעסק עם איבר מינו.

הרגשתי כמובן שמשהו פה לא בסדר, אבל זה מן טאבו כזה. זה מביש. מעולם לא אמרתי לאמא משהו.

• ) כשהייתי בת 4 הייתי בגן תת חובה. עוזרת הגננת זכורה לי היטב. היא הייתה פרימיטיבית משהו. אני זוכרת את פניה,

את מראה גופה, את חיתוך דיבורה. אני זוכרת שכבר בתור ילדה קטנה הייתה לי ביקורת עליה. היא לא נראתה לי. היא
הייתה מרביצה לילדים מכות בטוסיק.אני פחדתי ממנה פחד מוות. איפה שהיא הייתה שם אני לא הייתי.
אבל שוב לא אמרתי כלום אף פעם.
כשאני מספרת לאמא שלי על זה היום, היא שואלת אותי: למה לא אמרת לי כלום? ואני לא יודעת מה לענות על זה.

האם היא זאת שלא עודדה אותי לדבר? האם אלה קודים שקיבלתי ללא מילים? האם ככה זה ילדים- כשהם מזהים משהו לא טוב הם שותקים? האם זה נעוץ באופי שלי (כפי שאתם יודעים אני דברנית ומביענית לא קטנה...) -
לא יודעת.
הייתי מאוד שמחה אם יש פה מי שמתעסק בטיפול ומכיר את הנושא מקרוב ויודע לאמר האם זה רווח? במה השתיקה הזו נעוצה? איך אפשר למנוע אותה?

ואולי כדאי להתייחס אליהם בענייניות ובפשטות כמו לכל איבר אחר,
לא חושבת שצריך "לעשות הו-הא", אבל בתרבות בה אנחנו חיים אברי המין הם לא ככל האיברים.
האיברים האלו רגישים יותר, הפות חשוף יותר לבלגן ( צרות בפות ), בכל מקום - חוץ מהבית וחוף נודיסטים - הם מוצנעים.
אני לא אומרת אם זה טוב או רע, אלו פשוט העובדות במקום בו אנחנו חיים.

הפות חשוף יותר לבלגן ( צרות בפות )
הסיבה הזאת נראית לי מאוד לא קשורה לכך שיש בתרבות שלנו נטייה למדר את האיברים האלה. סיבה כזאת היא בסך הכול רציונאליזציה, וברור לכל שזאת לא הסיבה האמיתית למידור איברי המין. (בלי להגיע למסקנה אם צריך למדר אותם או לא).
להגיד שזאת הסיבה - זה יהיה כמו האמא הפולניה שלא נוח לה שהבת הבוגרת שלה יוצאת מהבית בבגדים חושפניים, אז היא מנדנדת לה להתלבש 'כי קר בחוץ'.

אני חלקתי עם אמא את כל הדברים שקרו, לא הסתרתי דבר.
ידעתי שהיא רוצה לדעת ותמיד לטובתי

כולל את המאוננים בגינה הציבורית ואת הגבר שארב עירום בין השיחים בדרך לבית הספר
וגם את הבחירה שלי לשכב עם החבר לראשונה ואת הדילמות שלי היום לגבי אמצעי מניעה

אני לא תמיד מקשיבה לה, אבל תמיד תמיד חולקת איתה כשיש לי תהיות.
גם את זה אני מתכננת להנחיל לילדים

אני יודעת שאפשר לבטוח בה שתדאג לטובתי, ולא צריכה להתביש

הסיבה הזאת נראית לי מאוד לא קשורה לכך שיש בתרבות שלנו נטייה למדר את האיברים האלה
לא אמרתי שיש למדר אותם או שזו הסיבה. אמרתי שבעיניי הפות אכן שונה מהיד או מאיבר אחר בגוף.
הוא לא בהכרח היחיד, לדעתי גם העיניים רגישות יותר ועדינות יותר מאיברים אחרים ויש לנהוג איתן בצורה שונה.
אבל להגיד שהפות שווה לחלוטין לשאר האיברים זה לא נכון בתרבות שלנו (שוב זו דעתי הפרטית). ברור שאם תלכי לשבט נידח היחס יהיה אחר.

אלה לי לה
האם אמא שלך הייתה מפצירה בך לדבר איתה? איך בעצם נוצר גילוי הלב? הם היא שיתפה אותך? היא הייתה שואלת שאלות כשהיית חוזרת הבייתה?
אני מנסה להבין, אולי אצלי לא הייתה את המדיניות הזו וזו הסיבה שלא היה דיבור על זה. אני ממש לא זוכרת את זה כדי לאמר.

גם העיניים רגישות יותר ועדינות יותר מאיברים אחרים ויש לנהוג איתן בצורה שונה.
עדיין, את לא תימנעי מלנקות לבת שלך את העיניים. (פשוט תעשי את זה יותר בעדינות)

אז ברור שהרגישות של איברי המין וזה שהם חשופים ל'בלגן' כדברייך, זו לא ה{{}}סיבה לכך שנותנים להם יחס שונה.

אבל להגיד שהפות שווה לחלוטין לשאר האיברים זה לא נכון בתרבות שלנו
מצד אחד, את צודקת. אבל לא בגלל ה'רגישות' אלא בגלל שהם קשורים למין - שזה נושא בעייתי בתרבות שלנו.
מצד שני, יחד עם זה שהם איברי מין - הם גם פשוט איברים. ונראה לי שזה עושה הרגשה משונה, במיוחד לילד, שמתייחסים לאיבר הזה באופן שונה, ו'משאירים אותו בחוץ'.
אני לא בטוחה שזה המסר שרוצים להעביר.
דווקא זה אולי מה שעשוי לעורר אצל הילד יותר עניין באיברים האלה - שזה בניגוד לעניין טבעי שהיה מתעורר במשך הזמן ובזמן הנכון - אם לא הייתה שימת הדגש המיוחד הזה מצד המבוגרים.

כל ההתייחסות הזאת לדעתי, דווקא שמה יותר מדי דגש על איברי המין - שזה לוקח לכיוון ההפוך מהכוונה.

ולא שאותם איברים אינם מיוחדים, אבל דווקא בגיל קטן לדעתי הילד לא צריך להרגיש איזו הפרדה בין איברים כאלו לאיברים אחרים. ההרגשה של ייחוד האיברים האלה ('ייחוד' - גם במובן של מיוחדות וגם במובן של משהו נפרד) זה אולי משהו שצריך להתפתח מאוחר יותר.

גם כשילד קטן מאונן - הוא עדיין לא תופס את זה כמו מבוגר - שזה 'סקס' בניגוד לדברים אחרים שהוא עושה. אלא זה חלק מהרצף של ההוויה שלו.
(ראיתי אצל ילדים קטנים שטיפלתי בהם - שולחים את היד לאיבר המין ומשחקים בו, ואז חוזרים לשחק בצעצוע שלהם, ואז שוב, ושוב חוזרים למשחק. מתחילים לאונן ובאמצע שוכחים מזה ורצים להתעסק במשהו אחר, וכו' וכו'. בלי כל הפיקסציה הזאת של המבוגרים. ואין בשבילם הבדל בין המעשה הזה למעשה הזה, בין המשחק הזה ל'משחק' הזה. זה הכול המשכיות. זה לא משהו נפרד. ונראה לי חבל להתחיל 'למדר' להם, ולפגוע בהמשכיות הזאת)

טוב, זה הכול הרהורים שלי.
יש כאן איזה כיוון מחשבה, אך אין כאן דעה סופית ונחרצת.

(וגם עדיין אין כאן תשובה לשאלה של הדף, יש רק הרהורים אם הדרכים שהוזכרו כאן הן באמת כדאיות....)

את לא תימנעי מלנקות לבת שלך את העיניים. (פשוט תעשי את זה יותר בעדינות)
אני באופן אישי גם לא נמנעת לחלוטין מלנקות את הפות אם יש צורך.

אבל לא בגלל ה'רגישות' אלא בגלל שהם קשורים למין
מסכימה.
אין לי ספק, שהיחס השונה, שאת מדברת עליו קשור למין.
כאמא לשני ילדים, אני מרגישה מחוייבות לעשות את ההפרדה, שוב עקב העניין התרבותי. כלומר, מצד אחד, זה איבר לא רוצה לעשות הו-הא. מצד שני, הוא יכול להיות טריגר לפגיעה (ניסוח קצת רוע, מקווה שתביני). את הפגיעה אני מעדיפה למנוע, אולי במחיר של "אלו איברים שונים/אחרים".

דווקא בגיל קטן לדעתי הילד לא צריך להרגיש איזו הפרדה בין איברים כאלו לאיברים אחרים. זה משהו שצריך להתפתח במשך הזמן, ולהבשיל בבגרות.
מאוד תלוי גיל הילד. גיל שנתיים שלוש זה באמת איבר ככל האיברים.
גילאים גדולים יותר, מתחילה להיות "בעיה" חברתית. לאונן בציבור זה אסור בתרבות שלנו. באיזה גיל תלמדי את זה?
קל להיות ליד פעוט שמגלה את איבר מינו ו שולחים את הילד לאיבר המין ומשחקים בו, ואז חוזרים לשחק בצעצוע שלהם, ואז שוב, ושוב , אבל ילד בן 10-11?
תרגישי את אותן תחושות?

כמו בכל דבר, גם כאן זה עניין אישי. וצריך איזון בין הרצון לגונן על הילד ובין להסביר את הדברים ללא היסטריה או הכנסת פחדים, דימויי גוף שליליים....

וגם עדיין אין כאן תשובה לשאלה של הדף
לא חושבת שיש לכך תשובה. איןן לנו דרך באמת להגן עליהם. הם בעולם והם חשופים. הכל יכול לקרות.
נכון יותר לדעת איך לתמוך ולטפל אם וכאשר חס וחלילה משהו קורה.
וזה נכון לעוד תחומי חיים. אין לנו שליטה מוחלטת על בטחונם.

ונראה לי חבל להתחיל 'למדר' להם, ולפגוע בהמשכיות הזאת

מעניין. בדיוק שוחחתי על זה עם מישהי מהמשפחה, שאחד הילדים שלה היה מאונן בציבור עד גיל 15. הוא פשוט לא היה מודע לזה.
היא הלכה לרב (כשהילד עוד כשהיה צעיר) ושאלה מה לעשות, הוא אמר לה לא להעיר ולא להגיד כלום, לחכות בסבלנות.

תחשבי איזה נסיון זה למשפחה דתית, ביישוב קטן, שהילד עד גיל 15 פשוט תופס לו איזו פינת שולחן או עץ ומתחיל לאונן עליו. זה היה קורה בארועים חברתיים (נגיד, חתונה, יומולדת, בר מצוה), בערב שבת - בכל זמן ומקום - פתאום הוא היה מתחיל לאונן.

בגיל 15 זה עבר לו לבד.

היא הלכה לרב (כשהילד עוד כשהיה צעיר) ושאלה מה לעשות, הוא אמר לה לא להעיר ולא להגיד כלום, לחכות בסבלנות.

אללה יוסטור. עצה גרועה לדעתי.

וזו בדיוק ההוכחה-
זה היה קורה בארועים חברתיים (נגיד, חתונה, יומולדת, בר מצוה), בערב שבת - בכל זמן ומקום - פתאום הוא היה מתחיל לאונן.


בגיל 15 זה עבר לו לבד.
מזל... חבל רק שבינתיים נצרבו לו בזיכרון כל המבטים המוזרים והמבועתים של האחרים. וחבל על כל ילד/ה קטנים שנתקלו בו מאונן ולא הבינו מה זה.
לדעתי, אפשר היה לטפל בו בצורה יותר חכמה. ששומרת עליו, שמכוונת אותו לענג עצמו בצורה פרטית, וששומרת גם על סביבתו.

דברתיה, זה ממש מעניין מה שאת כותבת. ועוד בגיל כזה. ועוד במשפחה דתית !
נראה לי שלי בעצמי היה קשה לא להגיד כלום בכזה גיל, מתוך מבוכה מהסביבה.
אני מתפלאת איך הם עמדו בזה.

<אבל מתרשמת>

_אלה לי לה
האם אמא שלך הייתה מפצירה בך לדבר איתה? איך בעצם נוצר גילוי הלב? הם היא שיתפה אותך? היא הייתה שואלת שאלות כשהיית חוזרת הבייתה?
אני מנסה להבין, אולי אצלי לא הייתה את המדיניות הזו וזו הסיבה שלא היה דיבור על זה. אני ממש לא זוכרת את זה כדי לאמר_


אמא היתה שואלת, ולפעמים גם לוחצת כדי לקבל תשובות, אבל היא הוכיחה לי בצורה העמוקה ביותר שהיא תמיד שם בשבילי, ורוצה רק בטובתי, ושכדאי לבוא ולספר, אני לא אפגע. שהיא תמיד מאמינה לי. גדלתי בלי יכולת לשקר לה, עד היום, אינני מסוגלת להסתיר ממנה דבר. אם אני לא כנה היא מיד מזהה. לכל היותר אני יכולה לבחור לא לדבר על נושא זה או אחר. היא התחילה לחלוק איתי כשהייתי יותר מבוגרת, סביב תחילת העשרה.
ווגם היום לא חולקת הכל. מעדיפה לשמור לעצמה סודות.

אללה יוסטור. עצה גרועה לדעתי.

לא הבנתי למה ולא הבנתי את שלב ההוכחה שהבאת מדבריי אחרי זה.

מהכרות עם הבחור (לאחרונה זכיתי להכיר אותו יותר לעומק) - הוא לא נראה או נשמע שרוט ממשהו. ההפך הוא הנכון. כיום הוא דמות נערצת על ידי המון אנשים (ובנות <אייקון מוציא לשון>) בהיותו בחור בעל אישיות מאוד מיוחדת ובעל אומץ לב בלתי רגיל (ולא אפרט כדי לא לחשוף).

כמו שכתבתי:

הוא פשוט לא היה מודע לזה._ ולכן אני לא חושבת שהוא היה מודע למבטים ולדעתי _כל ילד/ה קטנים שנתקלו בו מאונן ולא הבינו מה זה_ פשוט ... _לא הבינו מה זה ....

כשדיברתי עם אמא שלו נזכרתי שגם לי היה בבי"ס יסודי מכתה א' עד ו' ילד שנצמד אל שולחן עם האיבר שלו ומתחיל לנוע ועד שבגרתי לא הבנתי שהוא בעצם אונן. בהתחלה היינו מסתכלים עליו מוזר ואני זוכרת שאפילו שאלנו אותו מה הוא עושה, אבל אח"כ התרגלנו.


לדעתי, אפשר היה לטפל בו בצורה יותר חכמה. ששומרת עליו, שמכוונת אותו לענג עצמו בצורה פרטית, וששומרת גם על סביבתו.

יכול להיות. אני לא יודעת. אני מניחה שכל מקרה לגופו. ברור שזה לא מצב תקין לאונן בציבור ועד גיל כזה.



ועוד בגיל כזה. ועוד במשפחה דתית !

כן, זה בהחלט נדיר ונראה לי שלא רק במשפחה דתית היה קשה לעמוד במצב כזה.


אני מתפלאת איך הם עמדו בזה.

זן נדיר של אנשים? לפעמים אני חושבת שכל כותבי הספרים על הורות וילדים בגישה הטבעית וכל מניפי הדגל של חינוך ללא כפיה ודומיו יכולים להרכין ראש מול זוג ההורים האלה שכבוד, אהבה וסבלנות אין קץ לילדיהם הם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם. הם אפילו לא צריכים לעבוד על עצמם כדי להיות כאלה

הי. אני אם לילד בן חמש.היינו בנופש משפחתי בצימר שבנחלה במושב בצפון הארץ.בעלי הצימר גרים בסמוך. מדובר על אדם מבוגר כבן שישים. מאוד נחמד וחם. חם אולי מדי.יש לו נכד בן ארבע והבן שלי רצה לבוא אליו לשחק אצלו.
הסבא החם החמיא לילדים,"את כזאת יפה!" -לילדה בת חמש שהייתה עם ביקיני ,ולעוד אחת...עם הבן שלי הוא דיבר בחוץ,בחברת הנכד שלו,בנדנדות,וקטפו יחד תותים מימול הצימר..לא אהבתי שהבן שלי רוצה לבוא לילד הזה.משהו באינטואיציה הדליק לי נורות אזהרה ..אחרי שלושה ימים שכבר התקפלנו ללכת,הבן שלי,כמו כולם היה כבר באוטו שלנו. הסבא הזה בא,לחץ יד לכולם יפה יפה ובחום,שאל אותי "איפה האדון?"..וניגש ונישק אותו בחום רב שלוש פעמים על הראש פלוס חיבוק...הבן שלי החזיר לו חיבוק. כאמא ,היה לי מאוד מאוד קשה לראות את זה.מצד אחד התביישתי ושאלתי את עצמי,"מה את נלחצת? יש לך בעיה עם קירבה?"ומצד שלי,לא נראה לי נכון בכללל שגבר זר ומבוגר ייגע בבן שלי בפתיחות כזאת..נראהע לי הזוי. שאלתי את הבן שלי את השאלה..." הוא גם חיבק אותך כשהיית אצל הנכד שלו?" והוא ענה לי " כן".הוא גם הרים אותי באוויר וחיבק אותי.." שאלתי :" רק אותך או גם את הנכד שלו?" "גם את הנכד שלו". קודם אותי ואחר כך את הנכד....
טוב,אלה העובדות. כמובן שהיו עוד שלוש פעמים בהן לא הרשיתי לבן שלי לבוא אל הילד הזה.זה כמובן היה גם בתיווך הסבא הזה.."הוא רוצה לבוא אל..."
אמרתי" לא, אנחנו עכשיו הולכים לאכול וכו'". סיטואציה הזוייה.
קשה לי מאוד לחשוב אם החיבוקים האלה לבן שלי לא היו תמימים.הרי סוטים ופדופילים לא מפלצות שמסתתרות מאחורי עצים בגנים ציבוריים...קשה לי לחשוב שאני לא באמת יכולה להגן עד הסוף על הילדים שלי.כמה שאני לא מגוננת עליהם, מספיק רגע אחד ופגישה אחת לא טובה עם איזה חולה שתהרוס הכול. והגנתי עליו. כשהוא היה שם,מצד אחד לא יכולתי לאסור לגמרי שיילך. לכאורה,עוד חבר בגיל דומה לשלו,ובעלי עוד לחץ עליי" מה יש,תני לו קצת להנות ,שישחק איתו"...
כמובן שיש לי כעס גדול גם על בעלי שמחוסר בחושים,שלא יודע להריח סכנות ולהגן על הילד.כועסת עליו שהוא גורם לבן שלי לא להבחין בין זרים לקרובים.שכול פעם שפוגשים מישהו,אםן זה המוכר של הפיצה, אם זה הרופא או כול איש אחר שנותן שירות הוא אומר " זה חבר שלנו..."..זה כזה דבילי מצידו.
בקיצור, אני די נסערת ומנסה לעכל את מה שקרה. המגע והקירבה ההזוייה הזאת לילד שלי מאיש שלעולם לא נפגוש יותר.
כמובן שהסברתי אתמול לבן שלי שלא נותנים לאיש אחר לחבק אותנו.הוא לא ממש הבין מה פסול בזה. הוא אמר לי "אמא הכול בסדר.."
אשמח לתגובות,עצות,הארות...איך מתמודדים עם זה,איך יודעים מה באמת היה שם...ואיך מטפלים בהיסטריה שלי(שבעברי גם תקיפה מינית).
סימנים חריגים אצלו: הרטבה במיטה היום בלילה. והוא גמול כבר שלוש שלנים בלילה ובכלל.
תודה

סימנים חריגים אצלו: הרטבה במיטה היום בלילה. והוא גמול כבר שלוש שלנים בלילה ובכלל.
לדעתי ישנן שתי אפשרויות. אחת, מה שאת חוששת, שקרה משהו עם הסבא הזה. השנייה, שיש לך חרדה מוגזמת מדי, והיא עוברת במסר לא מילולי אל הילד. בתור סבא שלא מעז לתת סוכריות לילדים שהם לא הנכד שלי, ולפעמים אפילו לחייך לילדים זרים. כי מי יודע איך יתפרש החיוך. חשבי גם על האפשרות הזו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן 16 והוא מתחיל לראות סרטי אהבה.
אתמול ילידה בת 6 של קרטב משפחה גילתה אליו חיבה ואהבה והוא ממש התאב בה.
נראה לי שהוא לקח אותה לחדר לא להרבה זמן כי לא היה לו.
היום הוא הציע לאבא שלה לעשות לה בייבי סיטר.
המצב מאוד מלחיץ אותי ואני לא יודע איך לומר לו ומה לומר לו בנושא.
אף פעם לא דיברתי איתו בנושא המיני ואני לא יודע מה מותר לומר ומה לא.
הילד גם ככה ריגשית מאוד לחוץ מהלימודים ואני לא רוצה להכביד עליו.

אני דיברתי עם הילדים שלנו ופעם בכמה חודשים (לא תכוף מדיי ) חוזרת על השיחה הזו. בדגשים טיפה שונים. אני מביאה את עיקרי הדברים:
רוב האנשים מקסימים, טובים ונפלאים אבל יש אנשים שהם לא כאלה.
כמו שבגן או בכיתה אולי כולם נראים נחמדים או רגילים אבל יש כאלה שאינם נחמדים ולפעמים יכולים להציק לאחרים.
בסרט מצוייר לדמות השובבה יש כיסוי עיניים או צחוק משונה או פרצוף מוזר ואפשר בקלות להבין שהאיש הזה לא כל כך נחמד (חטפני השועל מדורה, או רובי רקב מנווה עצלנות וכו')
האנשים בעולם מסתובבים בלי סימנים כאלו, ומאחר ואנחנו לא יכולים לדעת מראש אנחנו צריכים להיזהר . בעיקר ממי שלא מכירים.
אני מלמדת בכל גיל לא לגשת לאדם זר. לא ללכת לעזור לאדם שלא מכירים גם אם מבקש עזרה וגם אם מכירים אותו! מבוגר לא מבקש עזרה מילד.(הכוונה שמבקש בוא איתי הביתה/ למחסן/ למטה/למעלה) . כמובן אפשר לעזור בשמחה אם אנחנו בנוכחותו ובאים איתו לאן שהוא הולך. לא להצטרף לאדם שאומר לכם "אני מהמשטרה"או "מכיר את אימא שלך והיא ביקשה שאעזור לך" (קרה לביתי והיא נפנפה אותו!!) אני לעולם לא אשלח מישהו לקחת אתכם בלי להודיע לכם לפני. ובדרכ זה אימא של חבר/ה טוב/ה
לא ללכת לאנשים שמציעים לך כסף/ מתנות אם תבוא איתם. לא למסור כתובת לאנשים זרים. מי שיש לו שאלה - שיפנה אליי.

חשוב להסביר שמבוגרים שאינם ההורים לא אמורים לחבק/לנשק /לגעת/ לראות איברים פרטיים (הכוונה זה בסדר שאימא/אבא עוזר/ת לך להתקלח / מלבישים אותך ושרופא בודק אותך כשאתה משתעל ומבקש להוריד חולצה, או סבתא לצורך העניין. לא אנשים אחרים)
אם מישהו אומר לך : זה הסוד שלנו - לא להאמין ומיד לספר לנו. (יש סוד נעים כמו - מכינים הפתעת יום הולדת למישהו וסוד לא כל כך נעים.... סוד שהמבוגר יילחץ אם יספרו להורים.)
הם מבינים את המסר.
לא צריך לפרט יותר מדי למה. הם יודעים מה זה להציק ומה זה איברים פרטיים.
אין מה לעשות. יש חולירות וצריך לדעת להתמודד ולהתגונן. אין טעם לצפות שהכל יהיה מוגן תמיד מעצמו.
וכמובן.... תפילות שהשם ישמור על כל הילדים.
עצוב וכואב.

אגב אצלנו בשכונה בילדותי היו ילדים בגילנו שכשהיה להם מצב רוח היו דורשים מהבנות להראות תחתונים או להוריד אותם. זה נבע מסקרנות. אפילו לא ניסו לגעת. איימו במכות
הרגשתי מושפלת.
מאוד מושפלת
ואפילו לא חשבתי לדבר עם מישהו כי היה לי ברור שככה העולם נוהג. הבנים חזקים והבנות חייבות לתת את מה שהם דורשים כדי לשרוד.

רוב הפגיעות המיניות הן ע"י אנשים מוכרים ולא זרים. אבל יותר קל להזהיר מפני זרים..