חברה שלי, אם-חד-הורית-בקרוב, מתעתדת ללדת בעוד שבועיים בערך. ותשמעו מה - היא הזמינה אותי ללוות איתה בלידה! בהתחלה חשבה את אמא שלה, אולי אחותה, ובסוף יצא שאני.
מה אתם אומרים (אתן אומרות..) - על מה כדאי לנו לדבר קודם, על מה לחשוב, איך להתכונן?
היא עשתה קורס הכנה קונוונציונלי כזה של קופת חולים, אבל רוצה ללדת טבעי, עד כמה שניתן בבית חולים.
קראתי כאן איפשהו (בדף תומכת לידה) סיפור לא הכי אופטימי של אביב חדש על ליווי חברה בלידה מלפני מלא שנים, ואני מקווה שנצליח אחרת.
כל מה שיש לכם להגיד בעניין, אני רוצה לשמוע (איזו התרגשות, נכון?).

מאד מרגש! האם זו לידה ראשונה?

שלה? כן. לגמרי.

רינת - כדאי לשאול את עדי יותם לגבי ליווי בלידה. כדולה לא-מקצועית, יש לה ארגז כלים די מלא ותובנות בעניין.

check out what Laurie Morgan has to say. Bare in mind that she advocates unassisted birth, and therefore is not the biggest fan of any assistance, but I think she has some good points in the link which may be of help to you.

תודה, Manty. מצאתי שם כמה דברים שנראים לי משמעותיים - להקשיב יותר מאשר לדבר, לא לקחת את האחריות ממנה אלי (זאת לא בדיוק הכוונה שם בלינק, אבל זה כן רלוונטי לאיך שאני מדמיינת שדברים יכולים להתגלגל).
אם יש לעוד מישהו הצעות / תובנות / מחשבות - אשמח לשמוע.

רינת, ניסית להתקשר או לשלוח אימייל? את עדיין מוזמנת!

טוב, בסוף היא ילדה בקיסרי כי התינוקי היה במצג עכוז. בכל זאת אפשרו לי להיות איתה, והשהות היתה משמעותית לה (ולי). ובכל זאת הצליחה להרגיש שזאת לידה, וזאת הלידה שלה ושל התינוק שלה.
והקיסרי היה אלקטיבי, ונקבע תאריך (אמצע שבוע 40), ובאמצע הלילה שלפני התאריך התחילו צירים. לא הגיעו לצירים אפקטיביים, כך שלא היה צורך בקיסרי חירום, וניתחו אותה בבוקר. בכל מקרה, הצירים נראו כמו סימן טוב - הגוף בשל ללדת, התינוק מסמן שמוכן לצאת.
והצוות היה מוצלח ממש, ונתנו לה להחזיק את התינוקי איזה רבע שעה שם בחדר הניתוח, עד שגמרו לתפור. והאושר היה גדול. והמיילדת אפילו יצאה להביא לנו מצלמה (כי בדף ההסבר נכתב שאסור להכניס מצלמות), לצילומי הרגע הראשון.
יש כל מיני לידות, זה מה שאני מבינה. ועכשיו מתחשק לי להיות בכולן

רינת!
תודה רבה על האימייל, כמעט פספסתי את העדכון. איזה יופי שהשאירו אותו עם האמא בחדר הניתוח, ושהכניסו אותך! נשמע ממש חוויה טובה, הרבה יותר מקיסרי ממוצע. אני בטוחה שהנוכחות שלך עזרה לה מאוד להגיע לחוויית לידה טובה.

יש כל מיני לידות, זה מה שאני מבינה. ועכשיו מתחשק לי להיות בכולן
(-: אמן.

שלוש חברות שלי כבר הודיעו שהן תומכות ברעיון הלידה בבית וישמחו לעזור בכל דרך. אבל באיזו דרך? נכון שאני יכולה לבקש השתתפות כספית, אבל נראה לי שלא לזה הן כיוונו... אלא לעזרה בלידה עצמה.
לליווי בלידה כבר הזמנתי חברה אחרת, ולא חושבת שזה הזמן והמקום לערוך "מסיבה" ולהזמין עוד. זו לידה ראשונה, ללא בן זוג, המיילדת מביאה כנראה מלווה מתלמדת משלה (בהסכמתי), ואין לי מושג כמה אנשים ארצה לידי (אם ארצה בכלל). מתוך שלוש החברות שהציעו, רק אחת עברה הריון ולידה. השנייה מנוסה בטיפול בתינוקות, ולשלישית אין מושג

רעיונות?

אחראית כביסה, אחראית מזון ואחראית נקיון? מייד אחרי הלידה תהיי תשושה . תצטרכי מישהו שינקה וידאג לך לצרכים בסיסיים . מישהו שיהיה איתך כדי שתוכלי ללכת רגע לשירותים או להתקלח. מישהו לחלוק איתו.
האם תכבססי את כל הדברים ותכיני את צרכי הילד לפני הלידה?אם לא תצטרכי מישהו שיעשה את זה. פרט לכך יכול להיות שהלידה תהיה ארוכה ואולי חברתך תשמח לדעת שהיא יכולה לישון ולהחליף כוחות בזמן שמישהי אחרת איתך.

כן, אני מתכוונת לכבס ולהכין הכל לפני מעשה. אבל עדיין יהיה צורך לעשות פה משמרות, ככל הנראה. זה רעיון. כולן די עסוקות, אבל אולי אם אצליח לגרום להן להתארגן בינן לבין עצמן - חצי יום לזו וחצי יום לאחרת וכולי - זה יילך.
רעיונות טובים יש לך, את
אם כי מעבר לזה ישנה גם אמא שלי, שכנראה תתעקש לבוא. עדיין לא דיברתי אתה על הפוסט פארטום.

אני גם הייתי מבקשת מישהי מהן שתבוא לישון איתך.
וגם, ממליצה לך להכין אוכל קפוא. אני הכנתי פשטדות בכלי אלומיניום בגודל של ארוחה, והיו כמה פעמים שזה הציל אותי. גם לזניה קופאת טוב. כשמיכינים כמות, זה די קל יחסית (כלומר, להכין שש פשטידות זה רק טיפה יותר עבודה מאשר להכין אחת).

אתמול חברה נוספת שאלה אותי: "נו, אז את יולדת בבית? את מי את מזמינה?"
ואני עניתי: "מה זה, מסיבה?"
0-:
רק שלא יתחילו לי עם היעלבויות. הבהרתי לכולן שאף פעם לא ילדתי, ושאני לא יודעת איך ארגיש ואת מי ארצה לידי אם בכלל.

איך מזדהה.
גם אני לידה ראשונה בלי בן זוג (אבל בקשר עם האבא, שרוצה היות בלידה). חושבת על זה המון ולא מגיעה למסקנה מי הייתי רוצה שתהיה. חברה אחת שרציתי רצתה ואחר כך אני ירדתי מזה והחלטתי שלא מתאים לי איתה ובינתיים בלי להעליב קרו כל מיני דברים אצלה שלא יאפשרו, יצא מזל. עוד חברה אמרה שרוצה, אבל אני לא חושבת שהיא האדם המתאים עבורי. רוב החברות שלי גות רחוק, אמא שלי גרה קרוב אבל היא לא בעניין בכלל, אחותי גרה רחוק ויש לה ילד קטנצ'יק בעצמה.
מסובך. אין לי שום רעיונות. יש לי בעיקר חברות שלא ילדו, לאחת מהן זרקתי את העניין ונראה לי שמרתיע אותה, אז לא העליתי שוב. בקיצור, אין לי מושג. ובקשר אליו- לא יודעת אם הוא יתמוך בי או יעצבן אותי עד אימה, הוא מצליח להפתיע אותי לשני הכיוונים. אני בהחלט רואה אפשרות שתוך כדי צירים אני אצעק לו שיעוף לי מהפרצוף. ובעיקר, אני לא רוצה שיישאר כאן אחר כך יותר מדיי, זה סתם יעיק עליי.
וגם אני לא רוצה מסיבה. נראה לי שהייתי שמחה אם היה אפשר רק אני והמיילדת , אבל אולי אני טועה.

חברות שגרות רחוק זו לא בעיה. בדרך כלל הלידה לא כל כך מהירה
גם אם החברה מגיעה שעתיים-שלוש אחרי שהתחילו הצירים, היא עדיין יכולה להיות לך לעזר רב.
אפשר גם ללדת לבד עם מילדת.
העניין הוא שבדרך כלל לא מזעיקים את המילדת מיד כשמתחילים הצירים, אז כדאי לסכם איתה מראש שהיא מלווה כל-כל הלידה וגם באה איתך לבית חולים במקרה של פינוי (כי הרבה מהן לא מלוות לבית חולים), או למצוא מישהי/מישהו אחר למצבים אלה.

קומה ג' - את יכולה לשתף את חברותיך בהתלבטות, ולהסביר להן, שאין לך מושג איך תרגישי במהלך הלידה ויש סיכוי שלא תרצי סביבך אנשים. אם זה יהיה המצב במהל הלידה תוכלי לבקש מהן ללכת בלי שיעלבו.
יש כאלו שאוהבים את "המסיבה".

אם זה יהיה המצב במהל הלידה תוכלי לבקש מהן ללכת בלי שיעלבו

כן, אבל כל העניין הוא שאני יולדת בבית כדי לארגן לעצמי את התנאים האופטימליים - כדי להישאר בשלוות נפש ולהתרכז רק במה שחשוב, כדי לחסוך לעצמי את הצורך להיאבק ולהיות אסרטיבית (מה שסתם יעלה לי את האדרנלין ויקלקל לי את הגינה ואת המצב רוח). מה כל זה שווה אם אני צריכה להתחיל לעשות חשבונות פולניים?

אבל את צודקת, אני צריכה לדבר איתן על זה יותר בגלוי.

אין טעם להתווכח איתם לפני שאת יודעת בכלל מה תרצי. את מכירה אותם ויודעת על איזה צורך כל אחת עונה לך, ותדברי איתן בהתאם למצב.
לגבי אחת בהריון , אולי תקחי דולה ?אם את לא מתחברת למישהי מוכרת. פרט לכך נראה לי שיש הרבה נשים באתר שישמחו ללוות לידה.

קומהג - לדבר איתן מראש, אומר שבזמנאמת, כל מה שתצטרכי לעשות זה להגיד (או לסמן, אפשר לקבוע מראש סימן שאת רוצה פרטיות) - לא להתחיל להתווכח, לא להתחיל לחשוש מהעלבויות. זה שאני אולי לא ארצה אותך כאן בשלב כלשהו, זה לא בגלל שאת לא (לאמשנהמה) אלא בגלל שאני רוצה להיות לבד / רק עם נחמה.

מי שמתכננת לידת מים - כדאי, לדעתי, שיהיה אדם נוסף. מיילדת, אם יש מישהו תומך נוסף (בן זוג (לא אצלכן...) או חברה קרובה), ואדם נוסף - שיכול לעזור בקטע הטכני (כמובן שזה גם צריך להיות מישהו תומך ומחזק שנרגיש נוח בנוכחותו, ולא מחליש, אבל לא חייב להיות מישהו מאד קרוב או מקצועי).
לגבי לידה יבשה - גם כדאי לשקול נוכחות אדם נוסף - למקרה שהלידה מתארכת, והמיילדת זקוקה למעט מנוחה, או אפילו תמיכה (שוב - לא חייבת מקצועית, אבל - מישהו שיכין אוכל, מישהו שאפשר לדבר איתו, להתלבט איתו (עצם אמירת הדברים עוזרת להתמקד), מישהו שיכול להחליף לכמה סיבובי מסאג'... וכו').

כדי לחסוך לעצמי את הצורך להיאבק ולהיות אסרטיבית
אם תשוחחי איתן לפני לא תצטרכי להיאבק, כדי להשיג את מבוקשך.

הייתי גם בדילמה הזו בלידה השניה שלי. במהלך ההריון טופלתי בשיאצו אצל מישהי שהיא גם דולה. היא ביקשה להגיע ללידה שלי, מכיוון שלא היתה אף פעם בלידת בית (אנחנו גם קצת חברות).מאוד התלבטתי, אני לא אוהבת הרבה אנשים סביבי. בסוף הסכמתי, והחלטנו יחד שאם זה לא יתאים, אני אבקש ממנה שתלך. זה היה ברור לכל הצדדים ומנע העלבויות פולניות מיותרות.
בסוף מאד עזר לי שהיא היתה. סה"כ היו בן זוגי, המיילדת והיא.

מכיוון שאת לא יודעת איך תתנהגי ומה תרצי, ישנה האופציה שכן תרצי יותר אנשים (אני לא אומרת מסיבה, אבל שתי חברות אולי כן יתאימו לך...)

כי הרבה מהן לא מלוות לבית חולים
הדבר הראשון והעיקרי שסיכמתי עם המיילדת לפני כל דבר אחר היה שאם יש מעבר לבית חולים היא מלווה אותי לכל אורך הדרך ונשארת איתי כל הזמן.

חברות שגרות רחוק זו לא בעיה. בדרך כלל הלידה לא כל כך מהירה
לא חשבתי שלידה זה דבר קצר (בכל זאת יש לי אחות שלקח לה המון שעות), בטח בלידה ראשונה רק, רק לא בטוח לי שמישהי שגרה רחוק באמת מתאימה ושיהיה לי מספיק נוח בסיטואציה.
פשוט אין לי מושג מי הייתי רוצה שתהיה, מלבד האבא, שאם לנסח את מה שמפריע לי בנוכחות שלו זה שהוא נעשה נבוך בקטעים מסויימים כשאנשים אחרים נוכחים (מיילדת) ושם את עצמו במרכז בצורה לא מודעת, ואיכשהו ברור לי שזו סיטואציה שאני צריכה להיות במרכז. מעבר לזה אנחנו די קרובים למרות שאנחנו לא זוג, ככה שברור שזכותו ורצונו להיות יכובדו, אם הוא יהיה שם בשבילי. באופן אישי, הייתי שמחה להיות בלידה עם מישהי לפני שאני אלד בעצמי, ואולי שמישהי שצריכה ללדת או שמתלבטת אם ללדת בבית תהיה איתי.

אנחנו כרגע בשלב בחירת המיילדת. דיברתי עם ג'וייס וטיה ושתיהן המליצו על נוכחות של דולה/מתלמדת/חברה מעבר לבן הזוג. לא בטוחה עדיין אם יש לי מישהי מדויקת לרגע הזה. לידה ראשונה ואני לא ממש יודעת איך יהיה ומה סוג הנוכחות שאני צריכה מעבר לבן הזוג שלי. מעבר לזה הבית שלנו קטנטן ואני חוששת שלא יהיה לי המון מרחב תזוזה עם המון אנשים מסביב. יש בי כמיהה לאינטימיות עם בןזוגי רגעים האלו אבל גם רצון בעוד נוכחות נשית. בנוסף בנזוגי חושש ל'מקום' שלו. נראה לי שיש לו חשש שמיילדת+דולה ידחקו אותו והוא מעוניין להיות מעורב. אשמח לתגובות.

ליעל.
עוד לא הייתי בלידת בית. אבל מהנסיון שלי, דולה טובה היא דולה שיודעת לתת לבן הזוג את המקום שלו בתהליך, גם אם זה אומר שלפעמים היא רק עומדת בצד. התפקיד של הדולה אינו חופף או סותר את תפקיד המיילדת ומנסיוני נותן המון גם ליולדת וגם לבן הזוג.

שמי איטל ואני עוברת הכשרה כתומכת לידה.
אני מעונינת לתמוך בחינם באזור ירושלים
6731830-02

הי כולם, אני מתלמדת להיות דולה ואשמח ללוות נשים בירושלים ללידה בחינם ומכל הלב.אם אתן מעוניינות או מכירות מישהי שמעוניינת מס' הפלא שלי הוא:0544759350 דיאנה

נראה לי שכבר כתבתי משהו כמעט בכל דף על ליווי ללידה, אז גם כאן.
בעקרון כבר די הגעתי למסקנה שאני רוצה תומכת לידה, אז התחלתי לחשוב על דולה, או מתלמדת. אתמול דיברתי על זה עם אחותי, ופתאום היא אמרה שהיא היתה רוצה ללוות אותי בלידה. אחרי שהתאוששתי מההלם, שאלתי אותה אם באמת נראה לה שכן, כי זה לא משהו קל. סך הכל מדובר באחותי הצעירה, לא נשואה עדיין, לא ילדה, לא היתה נוכחת בלידה אף פעם, אני קצת מפחדת שהיא לא ממש יודעת למה היא נכנסת. עוד לא שאלתי את האיש, אבל בכלל לפני שאני מכניסה אותה לעניינים, לראות אם היא באמת מתכוונת לזה, אני מתלבטת אם לא להגיד לה שתוותר מראש.
זה לא שלא הייתי שמחה שהיא תבוא, אני רק לא בטוחה שזה משהו שהיא רוצה להתמודד איתו בשלב זה, נשים מבוגרות ממנה שחוו לידה בעצמן לא תמיד רוצות ללוות לידה, אז למה שהיא תרצה, או תהיה מוכנה לזה?

אם היא נהנת לעזור יש לה ידיים טובות אז זה כל מה שאת צריכה לידך.זה בכלל לא
משנה שהיא לא ילדה(נזירות היו מיילדות) הכי חשוב המסירות ושתהיה שם לכל זמן הלידה

לא נשואה עדיין, לא ילדה, לא היתה נוכחת בלידה אף פעם, אני קצת מפחדת שהיא לא ממש יודעת למה היא נכנסת

כשליויתי לידה, הייתי נשואה אומנם, אבל לא ילדתי, ולא ראיתי לידה קודם לכן וזו הייתה אחת החוויות המדהימות והמגבשות ביותר שעברתי בחיי. זה תהליך שצריך להתכונן לקראתו - בקריאה, בסרטים, בשיחות, בהחלט כן. בלנסות ולהבין מה התפקיד שלה במארג שלכם, בודאי ובודאי, אבל אל תפסלי אותה בגלל החוויות שעוד אין לה:-)

מצטרפת לרונצ'ה שהייתה המלווה שלי..
והייתה המלווה הכי טובה שיכולתי לרצות [בנוסף לבן זוגי והמיילדת כמובן].

וכמו שכתבה לא ילדה, לא הייתה בהריון ולא הייתה אפילו בכיוון [מקווה שעכשיו היא כבר כן - POOH לא יכולה להימנע מלכתוב הערות פולניות..]...
אז מסכימה לחלוטין:
זה תהליך שצריך להתכונן לקראתו - בקריאה, בסרטים, בשיחות, בהחלט כן. בלנסות ולהבין מה התפקיד שלה במארג שלכם, בודאי ובודאי, אבל אל תפסלי אותה בגלל החוויות שעוד אין לה

המלוות הם מי שעשו לי את הלידה.
המלוות זה החלק החשוב של הלידה,יותר מהכל.
ילדתי בבית עם שיפטן,לאחר ניתוח קיסרי.
הסיפור המלא בלינק
http://orlymami8.googlepages.com

אורלי, לא ברור בסיפור שלך מה קרה בסוף. התעלפת... ו -??? הכל היה בסדר? ובשלב של הלחיצות כתבת שהרגשת שמכוונים אותך לפעול בניגוד למה שהגוף ביקש - אבל זה היה אחלה מבחינתך - זאת לא סתירה? האם היתה סיבה ללחוץ ככה (מצוקה כלשהי)? בקיצור נשארתי עם הרבה סימני שאלה. אני חושבת על שיפטן כמלווה ללידת vbac בבית בעתיד (אני לא בהריון כרגע) ומבינה שאת ממליצה עליו, אבל הסיפור שלך השאיר לי טעם מוזר. אשמח להסבר... תודה!

חברתי ילדה לפני כשנתיים בלידה שהסתבכה עד לרמת ואקום וניתן לומר שהתנהלה כמופת של הלך רוח כנוע...
חברתי היתה אז צעירה, תמימה ומאמינה בממסד הרפואי ולי לא היה הרבה מה לתרום בנושא.
מאז, התפקחה וגם אני ילדתי בלידה טבעית מצוינת שאליה הגעתי מאוד מוכנה, וכעת כשחברתי עומדת לפני לידה נוספת, אנחנו חושבות יחד מה יעזור לה להתגבר על הטראומה האיומה שחוותה בפעם הראשונה ולהגיע חזקה, בעלת ידע ושלווה לחדר הלידה.
הלידה הראשונה שלה נפתחה בירידת מים ובביה"ח הגיבו בלהשכיב אותה מיד, בתואנה שאחרי ירידת מים והתבססות הראש אסור להסתובב. כך שכבה במשך 24 שעות שבהן היה לחץ של המון לידות במחלקה. לאחר 12 שעות קיבלה אנטיביוטיקה לווריד כשההסבר הוא שכך זה בפרוטוקול, לאחר ירידת מים. כך עברה את הצירים ואת צירי הלחץ, שרק לאחריהם הוחלט לילד אותה, באופן בהול וללא האפדורל שביקשה (היה מאוחר מדי... לפי הפרוטוקול כמובן). ומכיוון שהלחיצות שפקדו עליה (כפי הנראה באיחור ניכר) לבצע לא הועילו, הואשמה ע"י המיילדת - שאינה יודעת ללחוץ. רק לאחר הלידה הסביר לה הרופא שהיה מאוחר מכדי ללחוץ.
הפנייה שלי אליכן היא בשני נושאים: האם אתן (דולות, מיילדות, יולדות מנוסות) יודעות אם המידע הזה של להשכיב עם ירידת המים הוא נכון? כלומר אם זה קורה שוב האם עליה להיענות להשכבה או לנסות לקדם את הלידה בעמידה/תרגילים. כנ"ל לגבי האנטיביוטיקה - האם מחויב המציאות? למיטב ידיעתי (הצנועה) ההשכבה הארוכה רק סיבכה את העניין, אבל אני לא ממש סמכות שתפוגג שנים של "הרופא יודע" אז אנא עזרו לי עם ידע מוסמך יותר.
ועוד - האם ניתן באחד מבתי החולים במרכז להביא מיילדת מבחוץ, ואם כן, על מי הייתן ממליצות?

לגמדים - כתבתי את השאלות גם בדף בתי יולדות במרכז, כי לא ידעתי איזה יותר מתאים. אם יש בעיה מוזמנים למחוק אחד מהם או להעביר לדף המתאים

בלידה הקודמת ליוותה אותי חברה. הפעם אני רוצה ללדת ללא ליווי (דווקא היה נחמד מאוד בפעם הקודמת, אבל פשוט אני רוצה משהו אחר).
אני לא יודעת איך לומר לה את זה בלי שהיא תעלב... מפה לשם ההריון כבר מתקדם ואפילו עוד לא אמרתי לה שאני בהריון! אני רוצה לגמור עם זה השבוע. איך להגיד את זה בלי שהיא תפגע? או שאין ממש דרך לעשות את זה?

לחברה המקסימה שדואגת לחברתה.
אין שום סיבוכים בירידת מים המחייבים שכיבה!
אנטיביוטיקה מקבלות יולדות עם GBS חיובי.
בירידת מים עדיף להימנע מאמבטיה, ובדיקות וגינליות מעטות ככל האפשר.
אולי ליווי של דולה יעזור במקרה כזה.

אין שום סיבוכים בירידת מים המחייבים שכיבה! - זה לא מדוייק.
במצבים שבהם לידה מתחילה בירידת מיים יש חשש למצב של צניחת חבל טבור (PROLAPSE), שיקדים את התינוק, ואז עלול להווצר מצב של לחץ על חבל הטבור ומצוקת חמצן לעובר. זה לא קורה בכל לידה, אבל זה בהחלט מצב שהוא סיבוך של ירידת מים וצריך להיות מודעים לקיומו (ולדרכים להתמודדות איתו). גם בלידות בית, צניחת חבל טבור היא (לרוב ולמיטב ידיעתי..) - סיבה להעברה לבית חולים.

בירידת מיים יש חשש למצב של צניחת חבל טבור (PROLAPSE), שיקדים את התינוק, ואז עלול להווצר מצב של לחץ על חבל הטבור ומצוקת חמצן לעובר
נכון את צודקת זה אפשרי, כמו כל סנריו בלידה.
הכל יכול\עלול\ עשוי לקרות.
הסיכוי המינימלי לא מצדיק שכיבה על הגב בגלל ירידת מים.
וויתור על לידה פעילה ומתן אנטיביוטיקה דרך הוריד.
כל אלא הם פרוטוקולים למען לא תתבע המערכת.
ואני מזכירה בכל לידה יש סיכון, כמו בכל דבר אחר בחיים- גם נסיעה באוטו היא סיכון לתאונה.

תודה רבה רונצ'ה ואמיליה!
רונצ'ה, קראתי בדפבית שלך והבנתי שאת אחות או בדרך להיות אחות וגם שילדת בבית (?!), אז קודם כל מזל טוב!!! נראה לי שילדנו בהפרש של כמה ימים. ואשמח אם תוכלי לחדד לי עקב הניסיון שלך: האם היית מפנה את עצמך לבית החולים ועוברת לשכיבה, בלידה שהיתה מתחילה בירידת מים? אני שואלת כך כי ברור לי שלפי הפרוטוקול זה היה הנוהל, אבל דוקא מעניינת אותי הזווית האישית, ובייחוד כזאת של אשת מקצוע.
אמיליה, את נשמעת לי בעלת ידע בתחום, אשמח אם תוכלי לספר האם זהו גם מקצועך. נראה לי ולחברתי שדולה לא יכולה לעשות הרבה לקידום ההכנסה של היולדת לחדר הלידה, כי הצוות הרפואי לא בהכרח "ישים עליה" וגם לא ממש תוכל ליילד אותה במחלקה אם יתעורר הצורך ולא יתפנה חדר, כי אין לה את כל הידע - האם אנו טועות? בלידה הקודמת פשוט לא היה עם מי לדבר במשך שעות. הבעל ניסה, אבל היה לחץ של לידות ואף אחד לא התפנה אליו.