השבוע יום הייארצייט של הצדקת הקדושה ימימה אביטל זצוק"ל-7 שנים
להוסיף באהבה וברינת הלב מטהרתו-כל אחד וכל אחת יוסיפו בלימוד החלקים המדהימים משיבי הנפש
"וטהר ליבנו לעבדך באמת"-קולות השירה עדיין חדורים בנו ופועמים במיתרי ליבנו בערגה ובמתיקות

נכון ותודה על התזכורת! אם אני לא טועה יוצא ביום שלישי - כ"ה באייר (??? - אם אני טועה - אנא, שמישהו יתקן אותי)

אכן ,ביום ג
חג שמח - והצטרפות ליישר כוח על שמירת הנקיות של הדף

מה זה היארצייט? (סליחה על הבורות)

יארצייט זה יום הזיכרון למותו של אדם.

לגבי יארצייט, צדיקים במותם נקראים חיים, כוחם גדול יותר במותם מאשר בחייהם, ועל כן היארצייט שלהם הוא יום הילולה. (מקווה שניסחתי את זה נכון)
מומלץ להדליק נר נשמה.

אני די חדשה בענינים וקודם כל רוצה לפרגן - ממש נהניתי לקרוא את מה שאתם כותבים פה. שאלה , אם אני מצטרפת לקבוצה שכבר לומדת זמן מה, עד כמה יחסרו לי 4 השעורים הראשונים?

אם אני מצטרפת לקבוצה שכבר לומדת זמן מה, עד כמה יחסרו לי 4 השעורים הראשונים?
לא באופן משמעותי. כבר ראיתי שמצטרפות גם אחרי פער של הרבה יותר מזה. מה שבעיקר חשוב בהתחלה זה לקבל חלקים שהם במסגרת ההכנה, שהם פחות לתיקון ויותר להסבר, מעין הקדמה ללימוד, בעצם ממש הכנה פשוטו כמשמעו. קשה לי להאמין שתוך 4 שיעורים קבוצה מסיימת את ההכנה, אז זה נראה לי בסדר. אבל את יודעת מה, הכי טוב לשאול את המדריכה.

רוצה לפרגן - ממש נהניתי לקרוא את מה שאתם כותבים פה אני שמחה!

ליעלי_לה^?‏ בוקר טוב ותודה על התשובה המהירה.
חושבת שהתכוונתי 4 שעורים ראשונים לאותה הכנה והשאלה היא מה כדאי לי לעשות ,או מה האפשריות שיש לי בענין ההכנה כאן באיזור (קריות). כמו כן שואלת גם לאיזו מדריכה את ממליצה לפנות?
שוב תודה.

חושבת שהתכוונתי 4 שעורים ראשונים לאותה הכנה
להתחיל ללמוד ולדלג לגמרי על ההכנה - לא כדאי (לדעתי).

מה האפשריות שיש לי בענין ההכנה כאן באיזור
אין יותר מדי אפשרויות...
השאלה היא מה כדאי לי לעשות
זה תלוי בהרבה דברים. יש לך אוטו? יש לך זמן? כסף לדלק? רצון? אם כן, לו אני במקומך הייתי נוסעת לשיעורים במקום שיש כאלה (אפילו עד פרדס-חנה).

לאיזו מדריכה את ממליצה לפנות?
את מתכוונת בשביל ללמוד? או בשביל להתייעץ על האפשרויות? כל מי שאני מכירה נמצאת בפרדס-חנה.

האם לימודי ימימה הם בתשלום?
האם יש סיכוי ללמוד ללא תשלום?
אני מעוניינת ללמוד אך אינני עובדת, ויותר מ - 10 ש"ח לשיעור אין ביכולתי.

לגבי תשלומים עבור לימודי_ימימה‏: דובר על זה כאן פעם באחד הדיונים שנערכו ותומצתו ומופיעים למלעלה תחת "מידע כללי". מעתיקה לך את העיקר:
אני יודעת שימימה, ב"חלקים" שניתנו למדריכים, דיברה על כך שחשוב לקחת כסף עבור ההעברה של החומר. עם זאת, יש עניין שמגבלות כלכליות לא ימנעו את הלימוד.

אני מעוניינת ללמוד אך אינני עובדת, ויותר מ - 10 ש"ח לשיעור אין ביכולתי.
אם אני מבינה נכון את מה שאמרו לי שימימה אמרה למדריכים באופן כללי, לא צריכה להיות בעיה בעיקרון. כאמור, יש עניין שמגבלות כלכליות לא ימנעו את הלימוד. אבל אני מנחשת שלא כל מדריך יסכים ללמד אותך בחינם או תמורת 10 ש"ח לשיעור. את חושבת שתוכלי לעמוד בסכום הסמלי של ח"י (18) שקלים לשיעור? וכמובן, להתחיל לשלם את הסכום המלא (שמשתנה ממדריך למדריך) כשתוכלי?
אגב, איפה את נמצאת?

אני נמצאת באזור ירושלים, ואוכל לשלם ח"י ש"ח.
מה הכוונה ב
שמשתנה ממדריך למדריך
לא לומדים עם מדריך אחד?

מה הכוונה ב
שמשתנה ממדריך למדריך
לא לומדים עם מדריך אחד?

כן לומדים עם מדריך אחד. או במקרה שלנו - מדריכה. התכוונתי שלא כל המדריכים גובים אותו סכום.

את יכולה לצלצל ל רותם כהן 02-6784215 או לשרה שוורץ 02-6259760, שתיהן מעבירות שיעורי ימימה בירושלים, ולשאול אותן כמה הן גובות ואם תוכלי לשלם ח"י ש"ח, ולראות אם יש לאחת מהן קבוצה מתחילה שתוכלי להשתלב בה, וייתכן שהן יפנו אותך למדריכה אחרת.

בהצלחה ושנה טובה!

שנה טובה גם לך

אתר חדש לאיתמר פרלמן - תלמיד של ימימה אביטל הוסמך על ידי ימימה להדריך תלמידים
ולתת יעוץ בנושאי זוגיות והורות

‏איתמר מלמד ימימה‏

ממליצה בחום על ה‏בלוג‏ של אברי גלעד, שכולל (כהגדרתו) "דוגמיות קטנות מתוך דברים שאני כותב במסגרת לימודיי (ימימה)". מקסים, חכם, מצחיק (למי שאוהב את אברי ובכלל).

אתמול למדתי בימימה ש*כעס הוא חוסר באהבה עצמית*.
כמה שזה מצמיח!
אני התחלתי להתעמק בזה בהקשר של כעס שלי על ילדיי
למשל: "לא מקשיבים למה שאני אומרת זה סימן שאני לא שווה, לא חשובה מספיק, חלשה...."

ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר

ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר

וכל כך נעים לשמוע.

ומעורר מאד הזדהות אצלי.
השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?

מה את אומרת?

השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?
אני הבנתי מלימודי ימימה שהרגש הטוב, הקבלה העצמית וההסכמה הן הדרך למלא את מקום הכעס שהוא פיצוי שאנו צורכים כדי להרגיש את תחושת הקיום שלנו.
אין אפשרות "להיפטר" סתם כך מהכעס בלי מילוי מקום. ראשית אי אפשר סתם להחליט להיפטר מהכעס ושנית יווצר וואקום.

קשה ליישם....

ומשהו שמאד דיבר אלי בחלק שקיבלנו ביום רביעי :

" כשהחלקים מתקרבים לעצמם, לא יהיו סתירות בין קשב, לב ופה"...

זה בהחלט מקום שבו הייתי רוצה להיות. מקום בלי סתירה בין הקשב הלב והפה.

ההבנות הן מדהימות
והתוצאות עוד יותר
איזה יופי!

השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?
זה גם וגם, אבל יש סדר: קודם הטוב, ואז המיותר מפנה את מקומו מפניו.

"השאלה היא האם לתת לעצמי רגש טוב ולמלא את עצמי באהבה לעצמי, יעזור ליגם להיפטר מהכעס?
או שאם אפסיק לכעוס אתמלא פתאום באהבה עצמית?"
בעיניי מאד חשובה ההבנה שזו לא עיסקה שעושים - אני אתן אהבה ואתם תיקחו ממני את הכעס. "הרצון לדייק הוא כבר הרבה מאד", אמרה ימימה, ואני חושבת שבמובן הזה רצון והבנה הולכים יחד. אבל כמו שנאמר פה למעלה, זה תהליך שבו המקום של הכעס מתמלא במשהו אחר, כי הרי אי אפשר לעזוב חבל אחד ולהישאר בלי חבל אחר. כשתלויים באוויר, כידוע, נופלים. כוח המשיכה לא משתנה בלימוד.
אחד הדברים החשובים ביותר שאני לומדת הוא שגם ללימוד אנחנו מביאים את מי שאנחנו. ואם אנחנו מצפים מעצמנו לשלמות, זה בא לידי ביטוי גם שם. התחושות של "לא מצליחה לדייק" הם אותן תחושות של "לא מצליחה" כל דבר אחר. הרעיון הוא לראות, להתבונן, לתת לזה להיות, לקבל את הדברים כמו שהם כרגע כי כרגע לא יכולה משהו אחר, אבל כמו שכתב אברי גלעד בבלוג שלו (שהוזכר למעלה, והוא אכן מקסים): תמיד יש את הרגע הבא.
לאט לאט... זה הכי מהר שיש.

רוצה לשתף קצת בעניין אישי.
כבר כמעט שלוש שנים מאז שהפסקתי ללמוד.
בהתחלה זה היה בעקבות לידה, וכל הזמן היה לי ברור שאחזור ללימוד בכתה, אבל במהלך הזמן שעבר הרגשתי גם התרחקות - לא מהלימוד עצמו ומהכלים, שנמצאים אתי תמיד, אלא מהצורך בלימוד בכתה.
עלו בי תהיות- האם אני באמת צריכה לחזור מתישהוא, או שזו רק אחיזה?
האם הלימוד הוא משהו שאמור ללות אדם במהלך כל חייו או שאפשר להמשיך בתהליך התיקון גם בלי להשתתף בשיעורים?
עכשיו מתפנה לי האפשרות לחזור (כי בתי כבר יותר משחררת אותי)- ויש בי גם רצון מסויים לחזור, רק לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.
אשמח לשמוע דעות ושיתוף שלכן/ם, תודה

זאת שאלה טובה שגם אני שאלתי את עצמי.
אחרי שלמדתי שלוש שנים עשיתי הפסקה של כשנה, וחזרתי ללמוד בקבוצה לפני כמעט שנה.
באופן אישי אני רואה את זה ככה: אני יכולה לעשות את המלאכה היומיומית, ליישם על הקרקע, בלי לבוא לשיעורים. ככל שמיישמת, נסגר הפער בין ההבנה לעשייה, הבנייה נעשית מאליה, כולל העמקה בהבנה. ומכיוון שבכל חלק טמון כ"כ הרבה, תמיד אפשר לחזור לחלקים שכבר נלמדו ולהתקרב דרכם עוד. אפשר.
אבל, ההשתתפות בקבוצת לימוד נותנת לי שני דברים. אחד זה השיתוף, שיש לו מבחינתי ערך עצום, משתי בחינות עיקריות - הכרה לתוצאות של עצמי וחיבור ללומדות האחרות, הן בהבנה - יש כל הזמן הפריה הדדית וזה נפלא - והן ברגש - שמחה שלי משמחה שלהן על דיוקים שלהן. והיתרון השני שאני מוצאת בהגעה לשיעורים הוא המסגרת. בשנה שבה לא למדתי, לפעמים היו עוברים שבועות בלי שפתחתי מחברת. עכשיו זה לא יכול לקרות - גם אם אני בתפישה אשלייתית שאין לי זמן ללמוד את החלק או לרשום מלאכה, או שהעומס קצת משתלט ומשכנע להשאיר את המחברת סגורה - אני הרי מגיעה לשיעור ומתחברת לחומר לפחות פעם בשבוע. ומניסיון - כשאני מתרחקת מהמחברת אני מתרחקת מהלימוד אני מתרחקת מעצמי. ככה זה אצלי. אז מבחינתי אכן אפשר בלי, אבל אני מעדיפה להמשיך בלימוד במסגרת של קבוצה - מצדי לתמיד

יש בי גם רצון מסויים לחזור, רק לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.

אבל למה הוא נראה לך דמיוני? נשמע לי כמו רצון טבעי לעשות לעצמך טוב. מהותי מאוד.

כשאני מתרחקת מהמחברת אני מתרחקת מהלימוד אני מתרחקת מעצמי

אז זהו- שגם אני האמנתי ככה פעם. ועכשיו אני כבר לא בטוחה. כמו שכתבתי- כבר כמעט שלוש שנים אני לא לומדת, ואני לא יכולה לאמר בוודאות שאני מרגישה התרחקות מעצמי. גם במהלך התקופה הזו, כמו בשלוש וחצי השנים בהן למדתי, יש עליות וירידות, הבנות ויישום ותוצאות.
מצד שני, אוקיי, גם אם אני לא חושבת כמו פעם, שהפסקת הלימוד פירושה בהכרח התרחקות מעצמי, למה לא לחזור ולהעזר בזה כתמיכה, ככלי לעבודה עצמית?
תודה יעלי_לה‏

אז זהו- שגם אני האמנתי ככה פעם
אצלי זה לא מאמונה אלא מניסיון (כאמור), אבל זה כמובן תופס לגביי ולא בהכרח לגבי מישהו אחר.

כמעט שלוש שנים אני לא לומדת, ואני לא יכולה לאמר בוודאות שאני מרגישה התרחקות מעצמי
מעולה! אבל לדעתי יש שאלה יותר רלוונטית: האם את מרגישה שצמחת, בנית, תיקנת, התקרבת באותה מידה כמו שהיית עושה תוך כדי קשר סדיר עם חומר הלימוד? (גם אם התשובה היא לא, אולי המצב הקיים מספק אותך וזה כמובן לגיטימי.)
את אומרת שיש בך רצון לחזור - ואני אומרת לכי על זה. זה לא יכול להיות מעומס; העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס.
גם במהלך התקופה הזו, כמו בשלוש וחצי השנים בהן למדתי, יש עליות וירידות, הבנות ויישום ותוצאות.
תמיד יש.

סקרנית: כמה זמן למדת?

לפני שאמשיך, חשוב לי להבהיר שאני "מתווכחת" ומתעקשת (פשוט זו לא הנטייה הטבעית שלי, להתעקש ולהתווכח ), כדי להבהיר לעצמי את העניין, ושאני מודה לך מאוד על הדיון הזה.

האם את מרגישה שצמחת, בנית, תיקנת, התקרבת באותה מידה כמו שהיית עושה תוך כדי קשר סדיר עם חומר הלימוד?

קשה לי קצת לענות על זה, כי זו שאלה מהסוג של "מה היה אם..."- איך אני יכולה לדעת? בהחלט צמחתי, בניתי והתקרבתי, אבל האם הייתי צומחת יותר בזמן לימוד- את זה אי אפשר לדעת, נראה לי.

כמה זמן למדת?
שלוש וחצי שנים.

העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס

מסכימה לגמרי. ההתלבטות שלי היא לא לגבי התיקון (שהרי אני מאמינה, כאמור, שאני מתקנת בכל מקרה, גם כשאני לא משתתפת בשיעורים), אלא לאפשרות שאני נאחזת במשהו שעבד בשבילי בעבר, ושהרצון לחזור ללמוד הוא כדי למלא איזו ריקנות. לזה התכוונתי כשכתבתי שאני לא יודעת אם הרצון הזה הוא מהותי או דמיוני.

אשמח לשמוע את דעתך, למרות שבעקבות הדיון כאן ועוד שיחה עם חברה שגם היא לומדת מתגבשת בי נטייה לחזור, רק רוצה לחשוב טוב לפני זה, להיות שלמה עם ההחלטה.

אפשרות שאני נאחזת במשהו שעבד בשבילי בעבר, ושהרצון לחזור ללמוד הוא כדי למלא איזו ריקנות
או, עכשיו הבנתי למה את מתכוונת.
טוב, באמת רק את יכולה לדעת. נסי לחוש את המשקל, את התדר של הרצון הזה.
ואולי כדאי להיכנס לשיעור אחד ולראות איך את מרגישה אחריו.

גם אני מודה לך מאוד על הדיון הזה

אני הייתי אצל ימימה עצמה, לא בשיעורים, בטיפול ואח"כ היא גם ביקשה להיפגש איתי בנפרד. זו היתה חוויה מדהימה. לכתי פעם אחת לשיעורים האלה , אחרי מוה - וממש לא התחברתי לא יברו שם על אלוהים כלל כשימימה היתה כולה מחוברת לישות האלוהית וכל הידע והכוחות שלה באו משם.

אני הייתי אצל ימימה עצמה, לא בשיעורים, בטיפול ואח"כ היא גם ביקשה להיפגש איתי בנפרד. זו היתה חוויה מדהימה. הלכתי פעם אחת לשיעורים האלה , אחרי מותה - וממש לא התחברתי לא דיברו שם על אלוהים כלל. כשימימה היתה כולה מחוברת לישות האלוהית וכל הידע והכוחות שלה באו משם.

כשימימה דיברה על אלהים, זה היה שייך, כי היא היתה שם. בשבילה זה לא היה רק דיבור, מילים, אלא זה היה נוכח בכל המבנה שלה. (לא זכיתי ללמוד אצלה, גם אני רק זורקת מלים.) אם מישהו שלא נמצא במדרגה שלה ינסה להביא את החיבור הזה לאלוקות דרך המדרגה שלו, זה לא יעבור, יותר נכון זה יעבור כזיוף.
עוד דבר: ייתכן שבשיעור שאת הלכת אליו לא דובר על אלהים כי בקרב הלומדות לא היתה מוכנות לקלוט (לא יודעת, מנחשת, אולי טועה). בקבוצה שלי דווקא מדברים עליו לא מעט (ורובנו בכלל לא דוסיות).

עדכון

חזרתי ללמוד- הייתי בינתיים בשיעור אחד.
פשוט הבנתי שאין מה להתבחבש כל כך הרבה- שאני צריכה לנסות וזהו.

זה היה מעניין - לא התרגשתי בכלל לפני השיעור, לא הייתה את ההתלהבות של פעם, יותר הרגשה של- "צריך לעשות את המלאכה", אבל זה היה בסדר.
גם במהלך השיעור עלו התנגדות, תחושות ניכור וכאלה (קבוצה חדשה שכבר עובדת יחד כשנתיים), אבל צפיתי בהן דרך המבנה ולא התרגשתי.
אני שמחה שחזרתי.

העומס לא רוצה להיות מתוקן. הרצון לתקן הוא רק ממהות. הספקות הם מעומס

ראיתי פתאום את הציטוט הזה ואני חייבת לומר שאני ממש לא מסכימה איתו. ברור שלפעמים הרצון לתקן יכול לשבת על עומס. לפעמים הרצון לראות את עצמי מתוקנת עלול לגרום להרבה מאד זיופים, שממילא מתווספים בסופו של דבר לעומס. רק הדיוק לא יכול להיוולד מעומס.

את צודקת מאוד. אבל כשאמרתי "רצון לתקן" התכוונתי, אכן, לרצון מהותי, לרצון פשוט בטוב. זה נכון שרצון - כל רצון בכל דבר שהוא - יכול להיות גם לא מדויק, כמו הדוגמא המצוינת שהבאת - רצון לתקן עצמי מהר, שהוא רצון מופרז, כְּמִיהָתִי.

ברור שלפעמים הרצון לתקן יכול לשבת על עומס.

הממ, הייתי מנסחת את זה אחרת: לפעמים עומס יכול לשבת על הרצון (המהותי) לתקן - ולחסום, לעכב אותו.

לפעמים עומס יכול לשבת על הרצון (המהותי) לתקן - ולחסום, לעכב אותו.
זה לא ממש ניסוח שנמצא בחומר, ממתי עומס יושב על משהו? העומס לא יושב לרגע כשהעומס פועל ומפעיל הוא ממש לא יושב, הוא בתנועה, מתפשט על כל המערכת ואם נותנים לו, הוא מתפשט גם על הסביבה. בהתפשטותו בודאי שהוא חוסם גם את הרצון ולא מאפשר לו כח ותנועה, אבל תכלס, על הקרקע כשיש עומס הכל חסום ואם זכיתי לזהות ולתחם אותו אז התקדמתי ואם זכיתי לשים מולו את תיחום הטוב אז אני כבר מסודרת, קצת המתנה והנה שחרור ושמחה חוזרת.

אין סתירה. את המלה "יושב" ציטטתי מדבריה של גלי. מכיוון שלא הבנתי בדיוק למה היא התכוונה, ניסיתי לסדר את דבריה כך שיצאימו להבנה שלי, כמעין שאלה אליה בעצם (גלי, אם את כאן, אשמח לשמוע אם המשפט הזה דומה לכוונה שלך, או שתסבירי אחרת למה התכוונת ) בכל אופן זה שמלה אחת או אחרת לא נמצאת בחלק זה או אחר, זה לא בהכרח מונע ממנה כל משמעות הכרתית בכל הקשר שהוא. אפשר לדמות עומס כיושב על החלקים במובן של חסימה ועיכוב של האור.
כמו שאמרתי, אין סתירה, ובכל אופן אני מסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת (וגם ניסחת מקסים, וגן סיימת במשקל מעלה ).

,תודה על המחמאות. גמר חתימה טובה לכולנו ולכל עם ישראל וכלומדים שנזכה לזכור, אולי לפני הכל, לסלוח לעצמנו ולרחם על עצמנו ולחוס עלינו מליבנו ואז בודאי שנסלח לכל הסובבים ושנזכה לקבל את עצמנו עם ולמרות כל המשגים המתרחשים ביום יום. אמן ואמן חג שמח וצום קל.

שנזכה לזכור, אולי לפני הכל, לסלוח לעצמנו ולרחם על עצמנו ולחוס עלינו מליבנו

אמן,
גמר חתימה טובה לכולנו

חס וחלילה לרחם על עצמנו. את זה כבר עשינו מספיק :)

חס וחלילה לרחם על עצמנו

חס וחלילה לא לרחם על עצמנו.
תראי, אני מבינה מה שאת אומרת – את מדברת על "רחמים עצמיים", זה מרכיב של פיצוי וזה עומס לגמרי. נכון שאנחנו רגילים לקרוא לזה כך, "רחמים עצמיים", אבל בין זה לבין הרגש המהותי שנקרא רחמים ונמדד במידת הרחמים – אין ולא כלום.
רחמים קשורים ללב פתוח ומפותח ("בהתפתחותו של הלב מגיעים עד הרחמים, זה שער הלב הנפתח"), בעוד שבמצב של ויתור-יתר לעצמי מתוך פיצוי (מה שנקרא "רחמים עצמיים") הלב (והמערכת כולה) סגור, נמצא במיצר, בחסר (ולכן מחפש פיצוי).
חשוב לפתוח את הלב ולחוס, לרחם על עצמנו, לא ממקום של חסר ופיצוי אלא ממקום שלם של נתינה לעצמי, מתוך הכרה לקיומי, למקומי.
(חייבת ללכת, לא בטוחה שכתבתי כל מה שרציתי כמו שרציתי, אחזור לזה אולי אח"כ)

אני רוצה לשתף בהרגשתי לגבי ההזהרות מפני מדריכים שלא למדו ישירות אצל ימימה.
למדתי שנתיים אצל מדריכה מדור שני ויתכן שאפילו שלישי, והלימוד היה נפלא, והניב תוצאות מעמיקות. המדריכה שפעה הבנות פוקחות עיניים, הייתה מדוייקת, וקיבלנו מההנחיה שלה הרבה.
והנה אחרי שנתיים מטעמים של מרחק וזמן קצר, נאלצתי לעבור לקבוצה אחרת, הפעם אצל מדריכה מוסמכת ומוכרת, שלמדה ישירות מימימה, (אך היא לא הוכשרה ללמד על ידה.)
ולהפתעתי הרבה הלימוד התגלה כלא מדויק, לא מספיק קרוב לחלקים של ימימה. יש אמנם הרבה דיבור 'מתעופף' על רוחה של ימימה, אך רוב השיעור מתפזר לדיבורי חולין רווי עומס, ללא הכוונה של המדריכה (לעיתים היא הצטרפה והוסיפה לחיטוט של התלמידות בעומס, תוך שימוש במושגים מעולם הפסיכולוגיה ולא בכלים של ימימה), מבלי שתתרום להבנה של התלמידות את המתרחש, והייתה מעט מידי התייחסות לכלים של ימימה או פניה לחלקים בונים. רק חלק קטן מהשיעור הוקדש לקריאה וקבלה של החלקים, מרבית הזמן פשוט התבזבז.
הצטערתי בשביל הבנות שיושבות שם ורוצות ללמוד לימודי ימימה ומקבלות הנחיה לא טובה, והן אפילו לא יודעות מה הן מפסידות .
אני מספרת את כל זה רק כדי לומר שהסמכה היא חשובה כמובן, אך היא לא מבטיחה דבר. אני באופן אישי מאוד מתגעגעת לשיעורים הנפלאים אצל המדריכה הראשונה שלי. העובדה שהיא לא ברשימת המוסמכים לא גרע מיכולתה להדריך בכישרון, בצורה מדוייקת וקרובה לחומר.

הפעם אצל מדריכה מוסמכת ומוכרת, שלמדה ישירות מימימה, (אך היא לא הוכשרה ללמד על ידה.)

בעילום_שם^?‏,
כשאומרים "מדריכה מוסמכת" מתכוונים למישהי שימימה עצמה הכשירה והסמיכה אותה להיות מדריכה. יש בערך 10 כאלה בארץ.
כלומר זאת שהתאכזבת ממנה איננה כזאת.
אני מסכימה שהפרמטר לבחירת מדריכה לא צריך להיות אם היא הוסמכה או לא אלא כמה את מרגישה שהיא מדויקת בשבילך, מה גם שכבר קשה מאוד לדעת מי מוסמכת ומי לא.

(בעיניי יש גם הבדל גדול בין תלמיד/ה - בין שלמד/ה ישירות מימימה ובין שלא - שהסמיכ/ה את עצמו/ה על דעתו/ה, לבין תלמיד/ה שהוסמכ/ה על-ידי המדריכ/ה שלו/ה על דעת המדריכ/ה. גם אם זו לא ימימה.)

חבל שיש שמבינות את הרצון לדייק לתחרות בין המדריכות. אני שעברתי בשנים של הלימוד שלוש מדריכות הבנתי בצורה ברורה שאין דבר כזה תחרות כי זו שליחות ותפקיד להעביר את החומר הנפלא לעוד ועוד ולא חשוב איפה לומדות, מה שחשוב זה שלומדות ומביאות טוב לחיים שלהן. וגם הבנתי שזה שמדריכה למדה אצל ימימה זה לא אומר שהיא הסמיכה אותה זה רק אומר שהיא למדה אצל ימימה ויש לה את המחברות שלה וחומר שהיא קיבלה ולא תמיד יש לה הבנות מעמיקות או סדר נכון להעביר שעור שיהיה במשקל מעלה. בהחלט יתכן שתלמידה שלא למדה אצל ימימה נושאת הבנות מעמיקות והתקרבות אמיתית לזולת תצליח להדריך בנות בצורה מדויקת וטובה. ומעל לכל הכי חשוב החומר והכי חשוב כמה אנו מיישמות אותו ופחות חשובה המדריכה או המדריך, לכן מי שממש לא מסתדר עם המדריך שלו שיחליף, יש מספיק... העיקר ללמוד ולצמוח.

חבל שיש שמבינות את הרצון לדייק לתחרות בין המדריכות.
אולי באמת חיברתי דברים לא נכון.
ניסיתי להבין למה מחקו הודעה שכתבתי על אביטל ברעם. כשקראתי את ההודעה שכתבה בעילום_שם^?‏ הרגשתי שיש בה הרבה שיפוט ואמירות "אובייקטיביות" ולא סובייקטיביות כמו בהודעה שלך, מרים. לכן חשבתי שאולי מישהי החליטה לפסול את אביטל ברעם ולא לתת לה מקום כאן בדף. זה קומם אותי כי עבורי היא מדוייקת.

[גם המרגיעון יצא מדוייק: כולנו זקוקים לחיבוק]

מרים, תודה על מה ואיך שכתבת

אביטל ברעם מצויינת כל המדריכות שעובדות ומצליחות הן מצוינות אבל הכי הכי זה הרי החומר המופלא והנשגב. שמעתי על הרבה לומדות שניסו ללמד פה ושם וזה לא הצליח להתרומם, למה? המדריכה שלי ענתה לי, שללימוד יש חוקיות רוחנית שאנחנו לא מבינות, שהכל בהשגחה, ומי שמדייקת כמדריכה מצליחה ומי שלא לא, ואילו שלא לגמרי מדייקות ובכל זאת מלמדות כנראה שגם הן יש להן תפקיד מול התלמידות שמגיעות אליהן. בקיצור אנחנו לא מבינות כלום אז מה שנשאר לנו זה להקשיב ללב ולנסות להרגיש ולקלוט מה טוב ומתאים לנו. אז יאללה אני הולכת למחברת לרשום מלאכה....

עולה חלק לתקון עולה ביתר שאת השבוע. פוגשת את החלל, את החור העצום שרוצה אהבה, כל פעם שרק נדמה לי שמישהי אחרת לידי מקבלת יותר אהבה /הערכה/העדפה/מקום...
"איזה ילדותית"עולה השיפוטיות שבי, "תפסיקי" למה את לא מתבגרת/מפרגנת/רוחנית וכו' וכו'...
אז אני מזהה ומתחמת. ויושבת וכותבת מךאכה. אבל אין לי תוצאה. אולי רק הזיהוי, והתיחום. גם הקבלה. כן אני מקבלת יותר אחרי כתיבה אותי, את הילדה שקמה שוב ושוב ולא מוותרת. נכון זה לא מעט.
אני אומרת לה שזה בסדר ויש לה מקום, ויש קיום בטוח וחשוב . היא כמו שהיא. ובכל זאת גם כתיבת המלאכה ממלאה אותי בעצב.
אני מנסה לתחם גם אותו- יודעת שהוא עומס, שמנסה לקחת אותי למטה. ועדיין לא ברור לי מה התוצאה?
בכלל המילה הזאת תוצאה -אני לא מתחברת אליה.
אבל זה לא רלוונטי עכשיו.
התוצאה האידיאלית,הנשגבת: להכיר בקיומי כל כך טוב, שלא אזוז מאנשים.
להכיר בקיומי ולאהוב אותי כל כך הרבה הרבה שלא אזדקק כל כך לאהבה מבחוץ.

הקבלה. כן אני מקבלת יותר אחרי כתיבה אותי, את הילדה שקמה שוב ושוב ולא מוותרת. נכון זה לא מעט.
אני אומרת לה שזה בסדר ויש לה מקום, ויש קיום בטוח וחשוב . היא כמו שהיא

זה המון וזה אחלה תוצאה - התקרבות לעצמך - זו בעצם המטרה במלאכה. לא צריך לרוץ מהר, הדרישה היא גם עומס.

המממ, מחשבה שעלתה לי: אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות, את הקשר עם ההבנה.
עוד מחשבה: אני מנסה לתחם גם אותו- יודעת שהוא עומס - במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב. אז הכל כבר ייראה ויישמע לך אחרת... סדר נכון בלימוד: ההבנה קודם, דרכה הסתכלות על המיותר. ואז חלקים מיותרים משתחררים מאליהם.

אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות, את הקשר עם ההבנה
תוכלי להרחיב?

במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב.
וגם על זה..
ונכון, התקרבות לעצמי זו אחלה תוצאה,את צודקת. תודה.

.
_איזה ילדותית"עולה השיפוטיות שבי, "תפסיקי" למה את לא מתבגרת/מפרגנת/רוחנית וכו' וכו'...
נראה לי שמספיק שהעומס כל כך מציק אז למה גם אני צריכה להוסיף עליו ולהציק לעצמי. אם ילד קטן לידי מרגיש מקופח וזקוק לעידוד הרי מידית אני מחבקת אותו ולא יורדת עליו או מטיפה לו אז למה אי אפשר לנהוג ככה כשהילדה שבי עולה? הרי הילדה הזו עולה ומתגלה כדי שנתקן חלק ולא נאבק בו כנאבקות בעצמנו, אז זהו שנזכה לקבל עצמנו עם הילדה שבנו. ועוד קטנה: ברישום המלאכה להעמיד מידת רוחק להתקרבות ולשמור עליה ואז היא שומרת עלינו לא להתערבב ולעלות מהמלאכה, לעלות גם מעצם זה שכותבת מלאכה..

תוכלי להרחיב?
טוב, אנסה, אבל אני קצת מרגישה שקטונתי - אני לא מדריכה או משהו... בכל אופן הנה זה בא:

אם את מרגישה שהתוצאה לא יציבה, צריך לחזור ולחזק את ההבנות
הרי ההבנה היא הבסיס. בכלל המלאכה נושאת מבנה, מבנה של הבנה-יישום-תוצאה, אז צריך להתחיל מההבנה. כי אם לא, מן הסתם נפגוש את החסימה מולנו ומשם לא נוכל להתקדם.
הרי כשהחסימה נמצאת לפנינו, היא מעוותת את הכל. כל מרכיב של עומס רשום בכל החלקים, אם יש דחייה רשומה בלב היא משפיעה גם על הקשב ועל המחשבה ועל כל המערכת. ולכן אם אני עמוסה ואני מנסה להתקרב לעצמי מבעד לעומס שלי, אמצא את עצמי מתרחקת – כי גם אם יש זיהוי של עומס, בלי החיבור להבנה הוא לא יעזור לי לעשות את המלאכה - אני אתקל רק בעוד עומס כגון דחייה עצמית, שיפוט עצמי וכו' (כפי שכתבת).
במקום זה, הלימוד מציע סדר שונה: קודם ההבנה, דרכה הסתכלות על המיותר. זה משקל שונה, סוויץ' שצריך לעשות בהכרה, ויש הרבה כלים לזה (תיכף נגיע אליהם). ברגע שאני יוצאת מתוך הבנה טובה, אני לא מעורבבת עם העומס אלא מתוחמת בטוב, אני כבר בחיבור, בנוכחות, אני כבר הלומדת וזה מקום שמאפשר דיוק ותיקון ומלאכה ותוצאות. כאשר אני מחוברת להבנה מהותית כל החלקים נפתחים למהותם, הקשב אחר, ההסתכלות אחרת, הלב לא דוחה, יש קבלה עצמית ונמנע המאבק ונמנעת האחיזה במיותר, כך הוא יכול להשתחרר מאליו. כמו שאמרתי זה סוויץ' קטן בהכרה אבל התוצאות שלו מאוד מעמיקות ככל שמשתמשים בו. כאשר מסתכלים על העומס מבעד להבנה רואים אותו כמו שהוא - בפשטות, בקבלה עצמית - חלק מיותר ומעכב שאני רוצה להשתחרר ממנו, לתקן אותו - בקלילות, לא בחיטוט כבד. זה גם ההסבר ל - במקום לאחוז במיותר לפנייך ולנסות לתקן אותו, תתחמי את ההבנה הטובה ותתמקדי בתיחום הטוב.
אז איזו הבנה אפשר לקדם בפני החסימה?
קודם כל מה שכתבת - חלק לתקון עולה - ההכרה לתיקון, ההבנה לתיקון. להבין שכל מה שנראה לנו כמוריד אותנו, יש בו פוטנציאל לעלות ממנו, לתקן עצמנו דרכו, לצמוח אישית ורוחנית. אם זה עלה, סימן שאני יכולה לזה, הכל לטובה... מעבר לזה, כל הבנה מהותית - הבנה שעושה לך שמח, שעושה לך טוב, שמקרבת אותך לעצמך - יכולה להתאים. והרבה פעמים זה משתנה לפי המצב, בהתאם למתרחש ובהתאם לחלק שעולה לתיקון. תמיד אפשר לפנות לחלקים שבמחברת כדי לקבל הבנות.
ואיך עושים את הסוויץ'?
קודם כל זיהוי כמו שאמרת, אבל עדיף לא לעצור שם, כדי לא להתערבב... כתבתי תתמקדי בתיחום הטוב , כי אני שמה לב שהרבה לומדות מזהות, מתחמות את המיותר וממשיכות להתבחבש בו, אז מה עזר לי שתיחמתי אותו? אז אפשר להפוך את זה ובמקום לתחם את המיותר - פשוט לתחם את הטוב, זו הרי אותה פעולה, בסך הכל הכוונה למנוע ערבוב בין העומס למקום השקט שבו מתאפשרת פעילות הכרתית. יש לי הבנה טובה? אז אני מתחמת אותה, מעמידה הפרדה ברורה בינה לבין העומס, ומנסה להיות נוכחת דרכה. כלי חשוב כאן, כמו שכתבה מרים, הוא מידת רוחק להתקרבות. להעמיד מידת רוחק בין הלומדת לילדה, ביני ובין העומס. עוד כלי חשוב מאוד הוא המתנה. לפעמים העומס שולט וכל ניסיון לצאת ממנו מוביל למאבק (כן, כן, קורה). במקרים כאלה – רק המְתנה. הכוונה לא להמתנה גשמית, כמו שמחכים בתור לרופא שיניים, אלא להמתנה רוחנית שלא תלויה בזמן, זה לא זמן שמחכים בו באפס מעשה אלא זו פעילות הכרתית בפני עצמה, ההמתנה נושאת נוכחות. ממתינה להבנתה תמצא תשובתה.
ככל שאת חוזרת להבנות מהמחברת ומפתחת את ההבנה שלך על-ידי קריאת החלקים בנוכחות הכרתית וברגש הכרתי, וככל שאת מתחמת אותן מערבוב עם המיותר ופונה אליהן בזמן התרחשות, ממתינה להבנתך, קשובה להבנתך, פותחת את לבך להבנה הטובה – כך את יוצרת קשר עם ההבנה , כך ההבנה תהיה יותר זמינה ותשפיע יותר מהות על חלקי המערכת שלך ועל ההתרחשות בחייך.

מקווה שהייתי מספיק ברורה, מקווה שהייתי מדויקת.
שנזכה לקבל עצמנו... שנזכה לתקן עצמנו בקלות.
שבת שלום.

הכוונה לצלם אותם,כבר לאחר שנכתבו על ידי בשיעור
את צריכה לבדוק את זה עם המדריכה שלך. גם כל מדריכה מלמדת שעורים שונים לא אצל כולן מערך השיעורים זהה

יעלילה כל מה שכתבת משקף תלמידה טובה ומבינה. כל הכבוד.

תודה, נעים לשמוע...

האם ניתן לקבל דפי שיעורים
לא הבנתי בדיוק לאיזה צורך, אבל ככל הידוע לי התשובה היא בדרך-כלל לא... בכל מקרה כדאי (כמו שכתבה צרויה) לשאול את המדריכה.

אני רוצה לעניין את כל האמהות שבנינו...
כמה מפגשים עם איתמר פרלמן בנושא אמהות , פתרון קונפליקטים, ומהות האמהות...
(חוץ מזה שאיתמר הוכשר ע"י ימימה הוא איש חכם ומעורר השראה)
ואין לי אחוזים מההכנסות רק רצון גדול שהקבוצה תתקיים.
יום חמישי עין איילה מ-19:00 עד 20:00 אחרי "האמהות" שעור ימימה גברים ונשים.
אשמח לתת פרטים
רוית 0524-713753

מעניין כבר יש לאיתמר לומר על אמהות? כלומר בתור אבא...? סתם.
ת'אמת, יכול להיות מעניין. אשתו היא סבתא מאוד "באופנית".

באמת מעניין ...

אני חושבת שאת גרה בפרדס חנה יש לו שעור גם שם בימי שני בבוקר.
יום אחד חברה "סחבה" אותי לשעור הזה ואמרתי לעצמי חבל שלא פגשתי את האיש הזה
שהבת שלי נולדה לפני כמה שנים...
ואז ביקשתי ממנו שיפתח קבוצה במקום מגורי.
מומלץ ביותר אפשר לבוא ולנסות ללא התחיבות...

אני חושבת שאת גרה בפרדס חנה יש לו שעור גם שם בימי שני בבוקר.
תודה, אני כבר לומדת אצל אשתו באותו יום בערב.

אמרתי לעצמי חבל שלא פגשתי את האיש הזה
שהבת שלי נולדה לפני כמה שנים...
זה מזכיר לי מה שהמדריכה שלי אומרת לפעמים, שאם היא היתה מגיעה לימימה בתקופה שהילדים שלה נולדו, היא היתה מגדלת אותם בהרבה יותר קשב, נוכחות_עם_הילדים‏ , כבוד אליהם ודיוק כלפיהם (בקיצור היא היתה אמא יותר "באופנית" ) - כלומר היא מעידה (ואני מסכימה) שבהחלט יש קשר בין לימודי_ימימה‏ לבין הורוּת באופן_טבעי‏.

זה מזכיר לי מה שהמדריכה שלי אומרת לפעמים, שאם היא היתה מגיעה לימימה בתקופה שהילדים שלה נולדו, היא היתה מגדלת אותם בהרבה יותר קשב,
כל מי שמגיע ללימוד מגיע בזמן המדויק והיה צריך לעבור מה שעבר ו"לקלקל" מה שקילקל הכל במסגרת התיקון. כך גם עם הילדים שלנו ותיקון מתאפשר בכל גיל בכל זמן ובכל מצב ב"ה. ונזכור את הסדר בלימוד: נשמח ונודה על היש. ותודה שהגענו ללימוד הזה מתי שהגענו ומצאנו את הלימוד הנפלא הזה בדיוק בזמן.

כל מי שמגיע ללימוד מגיע בזמן המדויק והיה צריך לעבור מה שעבר ו"לקלקל" מה שקילקל הכל במסגרת התיקון. כך גם עם הילדים שלנו ותיקון מתאפשר בכל גיל בכל זמן ובכל מצב ב"ה. ונזכור את הסדר בלימוד: נשמח ונודה על היש. ותודה שהגענו ללימוד הזה מתי שהגענו ומצאנו את הלימוד הנפלא הזה בדיוק בזמן.

באמת התלבטתי אם לכתוב את מה שהיא אמרה, שלא יתקבל הרושם שהיא חושבת אחרת ממה שכתבת. היא לא אמרה "חבל שלא הגעתי לימימה קודם" או משהו בסגנון. לא צריך להלביש על המלים דברים שלא היו בהם...

לא צריך להלביש על המלים דברים שלא היו בהם...
לא מלבישה כלום רק מביאה את רעיון התיקון בזמן,

רק מביאה את רעיון התיקון בזמן,
תודה

ישבתי מעל שעה.קראתי בהתרגשות ועיון.תכתובת ימימה 2005-2007.תודה יעלי ולומדות ומדריכות.
אני לומדת מעל 3 שנים לימודי ימימה בגליל העליון. מכירה את דיון ה"מוסמכות להדריך". בין המדריכים.בשבילי הלימודים:"הקרובה ללבה תמצא שמחתה." לימודי פתיחת הלב להתקרבות למהות לשמחה לדיוק לאיזון להתפתחות לרוחניות.
נושא ההסמכה בין המדריכים יוצר רצון לדיוק של מי שמדריך,[רק הסמכה על ידי ימימה] ועומס של תחרות פחד הפרה ,מול הלומד הבונה.אני מתחברת למבנה.מבין מיישם תוצאה.תוצאת ההתקרבות לטוב למהות היא התשובה.כמה שיותר משפחה הפועלת ממהות,חברה הפועלת ממהות, זה הגדלת הטוב לקיומי.הפולמוס בין המדריכים,לוקח אותי לעומס,אני רוצה ללמד מאמון ,ובבטחון.לסמוך על בינת הלב.עבודת ההכרה לתקן ,לנקות את העומס ,לקדם את רגש הקיום.מתנה. תודה על קבלה והתקרבות ללימוד, ולמקדמים את הלימוד.במנוחה היום מההפרזות וההתרחקות משמירת כוחותי והתחזקות מלמידה,בחרתי להתחזק בכח של החלקים שלכם.תודה.
אני לומדת.עובדת על בניית הטוב לקיומי, ומודה.הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו.

אני לומדת.עובדת על בניית הטוב לקיומי, ומודה.הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו.

רונית, כתבת כל-כך יפה.

העיסוק הזה ב הפולמוס בין המדריכים באמת מיותר. זה לא העניין... אני מתחברת למבנה , בחרתי להתחזק בכח של החלקים - זה העיקר

הרחבת הלומדים בארץ התפתחות טובה לנו ולכולנו - כמה נכון.

תודה יעלי לה .האם את יודעת לכתוב לי על המבנים של ימימה כמו הבנה יישום תוצאה. מבין שומע עונה.רונית

וואו, איזו שאלה... איתגרת אותי... אני יכולה לדבר על זה שעות, אבל לכתוב בתמצות באופן מדויק - אתגר לא קטן. אנסה יותר מאוחר

אולי עוד מישהי רוצה לנסות להסביר? תעזרו לי בנות

אולי מישהי יודעת איך ימימה הגיעה לכל התאוריות או תובנות שלה?

אוקיי, אני מנסה לענות...

תודה יעלי לה .האם את יודעת לכתוב לי על המבנים של ימימה כמו הבנה יישום תוצאה. מבין שומע עונה.רונית

כמו כל המושגים של ימימה, גם המלה "מבנה" נושאת כל מיני משמעויות, שמובנות בהדרגה דרך היישום. זה בערך מה שאני מבינה על מבנה:

יש המבנה שאני בונה במלאכה שלי, כל מלאכה - הבנה יישום תוצאה - היא אבן בניין במבנה. אחרי זמן מסוים של לימוד ועומק מסוים של מלאכה המבנה כבר יותר חזק ויציב, הוא ממשיך לבנות את עצמו.

יש מבנים שהם כמו נוסחאות, צירוף של כלים שבסדר נכון מתפקדים יחד ככלי מורכב. לדוגמא, מבין שומע עונה , ממתינה להבנתה תמצא תשובתה, קשובה ללבה תמצא הבנתה ועוד, בלי סוף. אלה הם תמצותים של מכלולים. ימימה אמרה (ואני מוצאת שזה נכון) שכל מבנה כזה נושא כוח לתיקון מסוים.

יש מבנים שהם בסיסיים, שאפשר "להלביש" עליהם כמעט את כל המבנים האחרים. לדוגמה, הבנה יישום תוצאה. זה מבנה שכל מלאכה אמורה להיות נושאת אותו, בנויה דרכו, כך שאפשר לראות אותו משתקף בה (מעֵבֶר למבנה הספציפי שאיתו תיקנתי במלאכה ספציפית).
עוד מבנים בסיסיים:
צורה-כוח-תנועה.
הכרת הטוב, הכרת המיותר, השלמה (כל חלק ניתן במבנה כזה, אם מנסים למצוא אותו בחלק זה עוזר להבין אותו ולמצוא בו את המבנים האחרים שניתנו ככלים מורכבים נושאי כוח לתיקון הספציפי הטמון בחלק)

טוב יש לי עוד המון מה לכתוב על מבנים אבל אני מרגישה שגם ככה אני נכנסת להעמקה שאולי לא מתאימה באינטרנט. (לא יודעת)

אולי מישהי יודעת איך ימימה הגיעה לכל התאוריות או תובנות שלה?

אני לא מתעסקת בזה כל-כך, כי הלימוד מבחינתי כל-כך מדויק ואמיתי שאין לי צורך לדעת. לא חושבת שיש למישהו תשובה חד משמעית על זה. אני יכולה לספר מה ששמעתי ולהשלים עם השערות שלי.
ימימה למדה פסיכולוגיה וחלק מהדברים שאובים משם, אבל השיטה עצמה שונה מפסיכולוגיה באופן בסיסי.
מספרים עליה שהיתה רוחנית מאוד כבר כילדה. המשפחה שלה הכירה במיוחדות שלה. כשהיו מנקים את הבית היא היתה יושבת על כסא באמצע ושרה. בדרך לביה"ס היתה מחלקת את האוכל שלה לעניים. אני משערת שנולדה עם רמה רוחנית גבוהה מאוד, נשמה גבוהה עם תפקיד לעזור בתיקון של עם-ישראל. אומרים שהיתה צדיקה, לצדיקים יש רוח הקודש ותקשורת מופלאה עם הקדוש-ברוך-הוא.
כשהיא נתנה את החלקים, זה לא בא מהשכל שלה. זה גם לא תקשור, כי בתקשור המתקשר כאילו "איננו" ומי שמדבר זו ה"יישות" המתוקשרת. אצל ימימה זה לא היה כך. ימימה היא זו שדיברה, אבל הדברים לא הגיעו ממנה. מאיפה? אומרים שישירות ממנו. בכמה חלקים שקיבלתי ימימה מתייחסת לזה באופן עקיף במלים "כתוב לי", וגם "אני לא רואה מלים אלא מבנים".

מקווה שתשובתי סיפקה אותך ושהייתי מדויקת...

עכשיו אני רואה שכתבת אצלי בדף אני יותר מתענינת במהות של הלימוד, מאין ימימה הגיעה לתובנות ולתאוריות

אז רציתי לומר שאין מבחינתי שום קשר בין המהות של הלימוד לבין מקור התובנות.
מהות הלימוד היא שחרור מהעומס ועשיית התיקון האישי בשמחה. מה זה משנה מאיפה.

תודה רבה.
מה זה משנה מאיפה.
לא משנה לי. יש אחרים שאותם זה מעניין.

הירהורים בימימה (כל מה שנכתב נכון למקום ולרגע של הכותב)

זיוף במובן הרגיל מתקשר אצלי להעמדת פנים מתקשר אצלי להעמדת פנים, שקר שזה נכוןאבל יש משמעות פנימית יותר שאפשר להתחבר אליה.
זיוף הבקשר של כלי נגינה. כשאתה שומע זיוף אתה "חווה" אותו ככזה, לא עובר דרך המקום השיכלי.
ברגישות אתה מזהה.
ובזיוף יש תחושה של פיספוס למטרה..עוד אוקטובה אחת למעלה
בקיום שלנו אנחנו אמורים לנגן..מה שנקרא לנגן ג'ז. כלומר, יש פה כמה חלקים. בוא נפרק את זה כמו שעון.
יש חלק של הכלי- כבני אדם אנחנו כלי למהות שלנו. אנחנו רוצים לנגן את המהות שלנו.
לנגן איתנו. ז"א, לחיות את החלק המהותי שלנו.
כאשר אנחנו לא חיים את המהות שלנו- אנחנו מזייפים.
חלק שני - בניגון יש הליכה לקראת, אין דיכוטומיה זיוף- ניגון.

יש יחסיות.
וזה חלק שני מורחב, גם בניגון יש יחסיות, כשאתה מתקדם בנגינה, ניגון בשבילך הוא ניגון כי התקדמת - אתה מזייף פחות.
למישהו אחר שיותר וותיק זה יכול להשמע כמו זיוף

הירהורים בימימה
אהבתי....מקסים....זה הביא לי הבנה שאת הזיוף חשים, זה לא שכלי, זה משתקף, וכל מה שעלינו לעשות זה להיות נוכחים זאת אומרת להיות שם, לזהות, וזהו.

הירהורים בימימה
באמת מקסים!
וכל מה שעלינו לעשות זה להיות נוכחים זאת אומרת להיות שם, לזהות, וזהו. אולי התכוונת "להיות שם, לזהות ולהביא דיוק במקום"?

להיות שם, לזהות ולהביא דיוק במקום"?
הנוכחות היא הדיוק.

מה אתם חושבים על תקופות בלימוד שבהן עובדים פחות? בחודשיים האחרונים אני עוברת תקופה מוזרה, כמעט בלי לפתוח מחברת ואפילו בלי להילחם בזה. מקבלת את זה כרגע, אבל שואלת את עצמי מה זה אומר? מה מצבי? איפה אני? אני ממשיכה ללכת לשיעורים, בשמחה אפילו, אבל במהלך השבוע לא עושה מלאכות בכלל. חושבת על זה, צופה, מתבוננת, לפעמים אפילו יש הבנות, אבל אין מלאכה יזומה, השקעה, פינוי זמן. מה דעתכן?

גם אני שואלת את עצמי לפעמים.
אני יודעת שזה קורה לכ----ל הלומדות שאני מכירה.
אני מקבלת את זה כטבעי, עובדת על חיזוק הרצון, יודעת שתיכף יבוא החלק שיעיר אותי - וזה אכן מה שקורה בסוף (מכירה את זה שאת מקבלת חלק ומרגישה שימימה מדברת אישית אלייך?)

הי יעלי וכותבות וקוראות.
עברו שבועיים,רק עכשו קראתי את תשובותיה של יעלילה.יעלי,תודה. אהבתי את ההשתדלות לשאלתי על מבנים.אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה.
מנסה לכתוב מלאכה לקידום הבנה.השבוע קניתי תכשיט,יקר יחסית.אני מזהה עומס אך לא הבנה מדוייקת.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה חדשה לימוד הדיוק, המתנה,קבלה של הכאן ועכשו שלי,של לימוד הבנה,של תיקון.

איך עובדים על חיזוק הרצון?
ועוד שאלה - האם את מאמינה שאנשים יכולים לעשות שינויים אמיתיים? מהותיים? היה לי וויכוח אתמול עם חבר שלומד קבלה, שטוען שע"פ הקבלה בבסיסנו לעולם נישאר אותו דבר ולא נוכל לשנות. זה קצת בלבל אותי, למרות שעמוק בפנים ברור לי שלא יכול להיות שזו אמת כי זה נורא מצמצם ומחליש. מצד שני, מה זה בכלל אופי? הרי זה חלק חייתי והעבודה שלנו פה היא לצמוח ממנו ולהתעלות. בקיצור... קצת התבלבלתי.

הי יעלי וכותבות וקוראות.
עברו שבועיים,רק עכשו קראתי את תשובותיה של יעלילה.יעלי,תודה. אהבתי את ההשתדלות לשאלתי על מבנים.אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה.
מנסה לכתוב מלאכה לקידום הבנה.השבוע קניתי תכשיט,יקר יחסית.אני מזהה עומס אך לא הבנה מדוייקת.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה חדשה לימוד הדיוק, המתנה,קבלה של הכאן ועכשו שלי,של לימוד הבנה,של תיקון.

לא הצלחתי להבין איפה הבעיה. בזה שקנית תכשיט יקר? ולמה זו בעיה? מה הקשר בין זה לבין העומס שאת מרגישה? ניסיון למלא ריק?

אשמח אם תרחיבי על צורה כוח תנועה
גם אני אשמח... אבל אני צריכה ראש נקי כדי לנסח הסבר מדויק - וראש נקי זה מצרך קצת נדיר אצלי לאחרונה. אשתדל להגיע לזה מתישהו בקרוב...

איך עובדים על חיזוק הרצון?
מחיזוק הבינה. "הרצון הוא תנועה מכוח שבא מצורת האיזון" (רונית, הנה לך דוגמה למבנה כזה...) בין הבנה טובה ורגש טוב (כלומר בינה). ככל שהבינה יותר בנויה ויציבה, כך הרצון בינתי יותר, כך הוא נבנה ומתייצב בעצמו, מתקרב למידתו, לתיקונו – וכך תנועתו יותר משפיעה.

ועוד שאלה - האם את מאמינה שאנשים יכולים לעשות שינויים אמיתיים? מהותיים? היה לי וויכוח אתמול עם חבר שלומד קבלה, שטוען שע"פ הקבלה בבסיסנו לעולם נישאר אותו דבר ולא נוכל לשנות. זה קצת בלבל אותי
אני אגיד לך איך אני מבינה את זה באופן אישי, וזו הבנה שלאו דווקא קשורה ללימוד של ימימה (אבל בוודאי מחוברת ללימוד ולא סותרת).
בבסיסנו ישנה המהות. המהות היא נצחית ובלתי משתנה. האדם בבסיסו הוא טוב וטהור ושום דבר לא יכול לשנות את זה, גם העומס הכי גדול שרשום על-גבי המהות הזאת וחוסם אותה לא יכול לשנות אותה או לעקור אותה חס ושלום מהאדם.
ודאי שאדם יכול לעשות שינויים מהותיים, אמיתיים, משמעותיים בהנהגה שלו את עצמו. מה זה בכלל אופי? – אוסף של תכונות, מידות, הנהגות, שנקבעות על-ידי המעשים, הדיבורים והמחשבות שאנו עושים, אומרים וחושבים בכל יום, בכל שעה ובכל דקה. "חלקיק שנייה של זמן ומעשה לא במידה נרשם כצומח לא במידה, עקום; בחלקיק של זמן מעשה במידה דרך לב מתחשב ומבין בבינה אשר לא שכח את הבריאה הפנימית יביא צמיחה של הצטברות ז"א צמיחה בפועל ענפים ופירות"... (אני לא בטוחה שזה הציטוט שחיפשתי, בכל אופן הוא מתאים)

_{לא הצלחתי להבין איפה הבעיה. בזה שקנית תכשיט יקר? ולמה זו בעיה? מה הקשר בין זה לבין העומס שאת מרגישה? ניסיון למלא ריק? - הי, זה לא משנה... התוכן של העומס לא משנה (גם לא לבעל העומס עצמו, קל וחומר לאחרים). משנה הזיהוי וההבנה שאפשר להביא במקום}

מכירה את זה שאת מקבלת חלק ומרגישה שימימה מדברת אישית אלייך?)
כן!כן! מכירה..

היום הייתה לי הבנה מהותית על הלימוד בשביל- משהו שהוא ידוע וברור- ובכל זאת היום כשהנתי שהלימוד הוא בשביל ההכרות שלי עם עצמי , הבנתי את זה בפנימיות אמיתית, זה עורר בי שמחה ענקית! על האפשרות, על קיומו של הלימוד על שאני בו..
כל הזמן הייתי בלימוד כדיי שיהיה לי קצת יותר קל בחיים, והדרך לכך היא גם הכרות איתי, ועם הילדה שבי, והיום פתאום זה נהיה המטרה- להכיר אותי. איזו מטרה משמחת.

.אני מזהה,עצב,מהירות,אולי רישומים,הילדה שטעתה,אני מתחמת,בוחרת לתקן מהמהות,קבלה,אהבהלעצמי,לתת לעצמי,יש קצת הקלה במערכת. להמתין לדרך , הדרך להתחזקות ולימוד להבנה
גלי יקרה זו מלאכה טובה ואמיתית, נראה שאת תלמידה שיודעת להעמיק בזיהוי ובתיחום.

הבנתי את זה בפנימיות אמיתית, זה עורר בי שמחה ענקית!

איזה יופי זה... אני מתרגשת... מזכיר לי הבנה קצת דומה שהיתה לי פעם על הלימוד, זוכרת איזה חיזוק אדיר זה נתן לי ברצון ללמוד. בכלל, יש רגעים כאלה של העמקה בהבנה שמעמיקים בבת אחת את כל המלאכה, היו לי כמה כאלה מאז תחילת הלימוד והם נחרתו לי חזק, אח"כ זה משפיע כמובן על כל היישום ועל התוצאות... תוצאות מתוצאות ודיוק בהתפשטותו... וואו! אין דרך לתאר את זה.

בקיצור - אשרייך

גלי יקרה זו מלאכה טובה ואמיתית, נראה שאת תלמידה שיודעת להעמיק בזיהוי ובתיחום.

רונית כתבה את זה...

לגבי צורה כוח תנועה... מנסה למצוא הסבר קרוב לקרקע ולא מבלבל...

ת'אמת, הכי פשוט לחשוב על זה דרך תופעות פיזיות. כל תנועה בעולם, בטבע, מושפעם מהכוח שהפעיל אותה. וכל כוח מושפע מצורת הגוף, בעל הכוח.
מהירות ועצמת התנועה של היד שלי תלויה בכוח שלי (כמה אנרגיה יש לי בגוף), שתלוי במסת השריר שלי (צורתו).
בדומה לכך... <מחפשת דוגמה> נגיד שחשבתי מחשבה טובה. מחשבה עם צורה מהותית. ובעקבות המחשבה הזאת אמרתי מילה טובה למישהו. כלומר ביטאתי את כוחה של המחשבה. ובעקבות המילה שאמרתי יש תנועה של התקרבות ביני לבין אותו אדם...
<לא בטוחה שהסברתי טוב>
עוד דרך להבין את זה היא לנסות לקחת מבנים מוכרים ולהלביש עליהם את המבנה של צורה-כוח-תנועה, אז רואים איך זה מתבטא.
צורה כוח תנועה
הבנה יישום תוצאה
ראיית היש ראיית החסר בראי היש השלמת החסר
מבינה שומעת עונה
נוכחת ממתינה מבינה
זרע עץ פרי
עבר הווה עתיד

מה שמאוד ברור הוא, שכל תנועה גלומה בכוח שטמון בצורה. ה-ב' נושא את ה-א', וה-ג' נושא את שניהם.
לכן ההבנה חשובה כל-כך. ההבנה היא שמצמיחה את התוצאה (דרך היישום). ולכן אם התוצאות לא משמחות, יש לחזור להבנות.

מקווה שדייקתי...

ה-ב' נושא את ה-א', וה-ג' נושא את שניהם.

זה בדיוק מה שמיוחד במבנים האלה.
שזה לא 1+1+1, או 1+1=2. זה יותר כמו 1+1=3.
כי אם ניקח למשל את "מבינה שומעת עונה" – זה לא שהבנתי, ואח"כ שמעתי, ואח"כ עניתי. זה הבנתי, ואז הקשב שלי נושא את הבנתי, זה כבר קשב מהותי. ואז התשובה שלי נושאת גם היא את הקשב המהותי שלי, זו תשובה מהותית. זה שלם ששווה ליותר מסך חלקיו...
בגלל זה שתי הדוגמאות האחרונות ברשימה (העץ והזמן) כל-כך שייכות, הן מראות את זה בצורה כל-כך מדויקת ועם זאת פשוטה ומוכרת.

<אני מובנת? או שרק סיבכתי יותר?>

הי לומדות.
כותבת "לומדת "על גילוי הלימוד הטוב להכרותה,ואז שמחת הגילוי, הלימוד.איזו שמחה פנימית נפלאה,כשיש גילוי כזה בלימוד ,כמו נופל איזה אסימון פנימי,זה שמחת גילוי , התקרבות לטוב,ההתפתחות שלי. לי השבוע בשיעור ,זה קרה שהרגשתי חזק פנימה,איך נוצר קשב נקי או קשב עמוס, רק מלהקשיב לאחר.יעלילה,צורה זו של הבנה יצרה בי כח חדש .הרגשתי זאת ברמה בינתית.חיבור חזק ללב.ובידעה השכלית כמה חזק זה ישנו,אך הצלילה ללב,מתנה.
גם בדברים שלנו , הכתובים ,ניתן לזהות מה מקרב אותי, ומה מרחיק,סוגר,ולהיות נוכח.
בדוגמא שלי של העצב,זה כנראה קשור ברישום. ההמתנה והמלאכה חזקה.
המלאכה שלי השבוע,לכתוב מהו דמיון,בחלק של כמויות ומשקלים, אשמח לשמוע מהו דמיון לכם,ומלאכה של יישום.
תודה רונית

אשמח לשמוע מהו דמיון לכם,ומלאכה של יישום

מכיוון שהזכרת את "משקלים וכמויות" (חלק נפלא, רשום אצלי חזק), עולה בדעתי שהמלה דמיון נושאת משמעויות בשני המשקלים.
במשקל הבונה ישנו הדמיון היוצר, שקשור לכוח הרצון במידתו. מה שנקרא הכוח המדמה. אני מדמה לעצמי את הדבר שאני רוצה, הוא מתוחם כחלק להשגה.
במשקל המפר, ההפוך, אנו "שוגים בדמיונות". בין אם אלה מחשבות סרק, או – מה שימימה בעיקר מדברת עליו – תפישה דמיונית, אשלייתית, שקרית של המציאות. הסתכלות מבעד לעומס – כל אחת והדמיונות שלה בהתאם למה שיש לה להשלים.

מהו דמיון בשבילי? כל עשייה מעומס מבוססת על דמיון, כי אני פועלת שם מתוך הסתכלות אשלייתית במקום הבנה מהותית (למשל: כשאני צועקת על הבן שלי בכעס, אני פועלת מתוך אשליה שהוא מעצבן ואני צודקת ומסכנה, ובטח העומס שלי גם יכול לעזור למישהו...). מלאכה ליישום? לזהות, לעצור, להפעיל מידת רוחק והמתנה, להזכיר לעצמי הבנות, כל הבנה לזמנה (למשל: הוא לא פועל מתוך כוונה רעה, יש צורך שלו שמסתתר מאחורי זה, אם אהיה קשובה לצורך שלו אוכל להיענות לו בנתינה מדויקת ונקייה). ומשם הדרך לדיוק סלולה.

יעלי
את כותבת כלכך מדוייק ואני לומדת מדברייך

די, תמשיכי

ברצינות: מכיוון שזה באינטרנט וכל-כך הרבה אנשים יכולים לקרוא את זה אני עוד יותר משתדלת, הלוואי שהייתי מצליחה להיות עד כדי כך מדויקת ב"חיים"... דווקא אחרי שקמתי מהמחשב חשבתי כמה חבל שלא הוספתי בסוף-בסוף את המלים "בעזרת השם" וכמה יותר מדויק זה היה יכול להיות... אבל אני שמחה שאת לומדת מדבריי וגם לא שוכחת שכל דיוק הוא לזמנו...

רונית, שכחתי להגיד לך כמה אהבתי את מה שכתבת... (הרגשתי חזק פנימה,איך נוצר קשב נקי או קשב עמוס, רק מלהקשיב לאחר.יעלילה,צורה זו של הבנה יצרה בי כח חדש .הרגשתי זאת ברמה בינתית.חיבור חזק ללב.ובידעה השכלית כמה חזק זה ישנו,אך הצלילה ללב,מתנה.)

תודה יעלילה,והכותבות.יש לי בת בשם יעל,אז יש לי חיבה נוספת.גם אני חשבתי על הדמיון מהחלק המהותי של מחשבה יוצרת,מול המפר,מחשבה אשליתית.
החלק של המשקלים, גדול בהבנות.מים חיים.יעלילה, את לומדת? עבודתך בפורום,מאד ימימאית עבורי.תודה.

חזרתי היום מליווי בתי ללידה אתמול..מרגש.לידה קשה מאד.המלאכה שלי היא יצירת מבנה בוטח מאמין מדוייק לי, תמיכה בבתי,וליווי מהצד ליד בעלה,לידה שהסתבכה,מול פחד חוסר אמון סבל דאגה.זיהיתי,תחמתי,מידת רוחק ולב שמח ליוו אותי.התינוק מהמם.יהלי.

משום מה רק היום אני רואה שכתבת כאן...
מגיע לך מזל טוב!!

יש לי חיבה נוספת יעלילה, את לומדת? בהחלט.

(הערת עריכה: הדברים נכתבו בתגובה לבקשת המלצה על מדריכה מוסמכת)
לדעתי עניין ההסמכה די איבד מהרלוונטיות שלו, פשוט כי יש צמא אדיר ומעט מוסמכים ומוסמכות.
עדיין אני סבורה שיש משמעות ל"דור" של ההסמכה. כלומר אני לא הייתי הולכת למדריך שהסמיך את עצמו או הוסמת ע"י מישהו שלא הוסמך על-ידי ימימה (זו דעתי האישית).
בעתיד גם זה כבר לא יהיה רלוונטי (כל דיוק לזמנו... )

האם למישהי יש מושג איך השיעורים המועברים במכון מעיין עצמו?
תודה

האם מישהי שמעה על איילת, אחייניתה של ימימה שלמדה על ברכיה ומלמדת היום בכפר סבא? האם היא מלמדת בעוד מקומות בארץ? טלפון שלה?

שלמדה על ברכיה אהה????? אף אחד לא למד על ברכיה איזו שטות..... גם קרובי משפחתה לא, בכלל לא...

הרהורי לב על החלק של הקשבה הכרתית
"מידת קשב מתוקנת, בלי מילים"
, כלומר, להתבונן ולהרגיש את התדרים שמשדר לנו האדם שמולינו,מעבר למילים.(כי אם

אנו באים ממקום של עומס,
של השלכה, ההבנה הבאה מתוך המהות מוסתרת כמים סוערים המסתירים את קרקעית הים.עלינו להשתדל ולראות את הכוונה שמעבר למילים, ללא סרבול,בצלילות, מה שיוביל אותנו למידת רוחק ראוייה ומתוך כך לחמלה כלפי אותו אדם.
אם אנו מתבוננים מתוך העומס שבנו, אנו עלולים להתמלא כעס מתוך רצון אגואיסטי,כשאותו אדם לא מילא אחר הציפיות שלנו או לצרכים האגואיסטים שלנו,
ואז כבר לא לראות את הטוב שבו, כי זו אהבה על תנאי. לא ממקום אמיתי ונקי.וזהו סימן שיש לנו לעשות תיקון בדיוק במקום החסום. כי הפוסל- במומו פוסל.וכאשר אנו מוצאים חסר באחר, זהו בעצם חסר המצוי בנו.לכן חיבור וראיית הטוב שבכול אדם, מקרבת אותנו למהותינו ועושה אותנו אדם טוב יותר לאחרים ולעצמינו.

מה שיוביל אותנו למידת רוחק ראוייה
בזכות מידת הרוחק יש אפשרות להקשיב על נקי

מסכימה בהחלט ותודה על התגובה

המדריכה שלי ממש לוחצת על כתיבת מלאכות וכמה שניסיתי זה פשוט לא הולך לי לא מצליחה לרשום כלום. זה אפילו הגיע למצב שאני כבר חוששת שהיא שוב תשאל אותי ושוב ארגיש בחסר על שלא עשיתי מלאכה כתובה. אפילו שקיבלנו חלק על איך רושמים מלאכה ויש בו הנחיות ברורות זה לא מצליח לי. מה עושים? אני מבינה שרישום מלאכה זה כלי חשוב בתהליך אז איך איפשר לפרוץ את המחסום הזה????

המדריכה שלי ממש לוחצת על כתיבת מלאכות [...] זה אפילו הגיע למצב שאני כבר חוששת שהיא שוב תשאל אותי ושוב ארגיש בחסר על שלא עשיתי מלאכה כתובה.
דבר ראשון נסי לשחרר את זה, כי זה עושה לך לופ. הדרישה היא מעומס. צאי מהלחץ, שחררי, העיקר הוא הרישום בהכרה, הרישום במחברת הוא בונוס.

אפילו שקיבלנו חלק על איך רושמים מלאכה ויש בו הנחיות ברורות זה לא מצליח לי.
דווקא זה מאוד עזר לי בזמנו. אולי תנסי להתקרב לחלק הזה יותר באיזי, לא מתוך הלחץ והדרישה אלא באמת בהמתנה מול החלק, בנוכחות של הבנה ורגש הכרתי ואז אולי ייפתח לך

וכמה שניסיתי זה פשוט לא הולך לי לא מצליחה לרשום כלום. [...] מה עושים? אני מבינה שרישום מלאכה זה כלי חשוב בתהליך אז איך איפשר לפרוץ את המחסום הזה????
תמצאי נקודה טובה אחת, רק אחת, אפילו הכי קטנה. תמיד יש אחת. היתה לך שמחה קטנה ממשהו? לא צריך להיות משהו גדול, בטוח היתה איזו הבנה מהותית שתרמה לאיזה דיוק קטן, אפילו יחסי וזמני וחלקי ומה'ש'ת'רוצה, שהביא אותך להתקרבות לעצמך ולשמחה. לפעמים לפני רישום המלאכה זה נראה לנו שולי, "לא מספיק", לא ראוי להקראה בפני הקבוצה, "לא מה שנדרש ממני".
אין דבר כזה.
השכנוע הזה שהדיוק שוקל פחות מהדרישה הוא שכנוע מעומס, יעני - בולשיט
ברגע שרושמים את המלאכה זה מתפוגג, יש ודאות בתוצאה ושמחה מתחזקת.

שבת שלום.

תודה יעלילה על ההערה האחרונה, היא מאירה...
שיהיה לכולנו שבוע נפלא

לעניות דעתי (אני לומדת מתחילה)
גם מה שכתבת כאן זאת מלאכה

הי בנות,איזה תכתובת פורייה. אשמח לקרא ולהעמיק,הייתי בעומס סבתאות ותפקיד.תודה על הברכה.יעלילה.

שולחת לכן אור , התקדמות ,הבנה ובינה, שתתחדשנה..
אשמח אם נשתף אחת את השנייה בהבנות ושאלות לגבי החלקים, כי תגובותיכן מעשירות תמיד.רוצה לשתף אתכן ולשאול בנושא הדיוק..וליתר דיוק, בעניין הסליחה...אספר דוגמא קונקרטית: אדם שהערכתי,למרות היכרות ממש לא ארוכה איתו,כחודש, אמר לי מילים שידע מראש שיפגעו בי..("אני רוצה להגיד לך משהו אבל אל תפגעי"..), לאחר שהוא אמר את הדברים ולאחר יחס מאוד לא סימפטי מצידו, הילדה שבי כמעט ונפגעה עד עמקי נשמתה, הבוגרת שבי בחרה לא להגיב בזמן אמת ולא לערבב כעס בכעס,למרות שהיה לי קשה.חזרתי הבייתה ,קצת המומה מעוצמת המילים וההתנהגות המפתיעה שהייתה מעליבה כול אחד שבא עם לב פתוח לאדם אחר ומקבל מעין "בעיטה בבטן"...נכון, אני יודעת שהמצב האידאלי הוא לא להפגע בכלל, אבל אני עדיין לא שם.כמה שעות לאחר מכן קיבלתי אס אם אס "מצטער שפגעתי בך"..אבל משהו בי לא האמין שהוא באמת מצטער..כי הרי הוא ידע שהמילים יכאיבו לי והוא בכול זאת אמר אותן...השאלה שלי היא, האם לסלוח ולקבל כאילו היה ונשכח? האם להתרחק? הלב שלי אומר לי שטעיתי בשפיטתי את האדם לכף זכות מהר מדי...לא חשבתי שהוא מסוגל להרע או לפגוע, נפתחתי אליו..התאכזבתי...למרות שתחמתי את הניסיון הזה ,העומס שעורר והמיותר שבו ,מעבר לזה,זה אולי שיעור בשבילי,שיעור במידה-במידת רוחק ליתר דיוק, אולי, אם הייתה לי מידת הרוחק הראויה עם אותו אדם,הגבולות היו נשמרים והוא לא היה עובר את הגבול...מה אתן חושבות על זה?אשמח מאוד לקרוא
תודה מראש
כול טוב לכן ושבוע טוב

האם לסלוח ולקבל
יש לך ברירה אחרת?

ברירה תמיד יש השאלה איפה הרצון...

(כרגע קצרה בזמן, אולי יותר מאוחר אגיב באמת)

ללומדת ג.
תודה על השיתוף. המלאכה שתארת היא ללמוד,לגלות,למצוא את הדיוק היחסי שלך אל עצמך. האחר הוא רק משקף לך משהו פנימי שלך. משהו שעלייך לחזק, לשים גבולות לשמור על מקומך,.ההתנסות היא שיעור במידות ומשקלים. כמה אמון ,קרבה, פתיחות ,קשב רגש נכון ,מדויק מתאים מאוזן ,לי? פעלי בכל החלקים.הכרה ערה,קשב נקי,רגש פתוח,דיבור לא מעומס,ומבט. הרגישי את מדת המרחק, את הלב. במקום ששם המהות האמת שלך ,לבך יפתח.
הקשיבי לתוכך. זוהי העבודה שלך.האחר הוא מראה למלאכותינו.חולשה שיצאה מראה לנו היכן עלינו להתחזק. חוסר אמון מול אמון מופרז.
ספק מול שיקול דעת.בהירות מול ערפל,פיתול מול יושרה וכו...והחשוב קבלי את כיווץ הלב, הלב שנפגע יסגר, ידחה. הכירי בהכרה,זהי את הרגש העולה,תחמי, ונהלי ממחשבה טובה,והתחזקי מהטוב לחיזוקך,לימוד,שמחה,מידה, קבלה ונתינה לעצמך.לימוד להתקרבות לעצמך,
שבוע טוב.רונית.

לומדתג,
האם לסלוח ולקבל כאילו היה ונשכח?
רק את יכולה לדעת אם זה מדויק לך כרגע או לא, או יותר נכון – באיזו מידה זה מדויק לך. לנסות לאלץ את לבך לסלוח בכוח – לא כדאי. אני הייתי הולכת קודם כל על סליחה וקבלה לעצמך – על שאפשרת לעצמך להיפגע ככה.
אם את מרגישה שזה שיעור במידת רוחק בשבילך, את כנראה צודקת (שוב, רק את יכולה לדעת)... אז קחי את השיעור הזה בשתי ידיים בהודיה ותלמדי אותו בשמחה...

אהבתי גם מה שרונית כתבה.

ברירה תמיד יש השאלה איפה הרצון...
בהבנה מהותית האפשרות לא לקבל את המתרחש זה אומר מאבק וזה שואל איפה הלומדת וזה מה שיכול להביא רצון ממוקד לקבל ולהשאר בטוב.... השאלה איפה הרצון זו לא שאלה כי יש לי כלים למקד את הרצון להיטיב עם עצמי... והוא תמיד קיים ממהות.

בהבנה מהותית האפשרות לא לקבל את המתרחש זה אומר מאבק וזה שואל איפה הלומדת וזה מה שיכול להביא רצון ממוקד לקבל ולהשאר בטוב.... השאלה איפה הרצון זו לא שאלה כי יש לי כלים למקד את הרצון להיטיב עם עצמי... והוא תמיד קיים ממהות.

מסכימה איתך שתמיד יש ברירה להתקרב. ברוך ה' יש לנו כלים, אנחנו יכולות לבחור בטוב בכל רגע.
אני לא מסכימה עם האמירה שתמיד אין ברירה אלא להתקרב (לא בטוחה שלזה התכוונת כששאלת יש לך ברירה אחרת?, אבל זה השתמע לי מזה אז הרגשתי צורך להגיב). ההתקרבות היא תמיד בחירה מול הברירה השנייה. בכל רגע ורגע עושים את השיקול הזה. מי יכולה לומר ביושר שהיא תמיד-תמיד-תמיד בוחרת בטוב, שהרצון שלה תמיד-תמיד-תמיד על מקומו, בחיבורו? לא אני (הלוואי).

ובהקשר שבו זה נאמר במקור, (האם לסלוח ולקבל? יש לך ברירה אחרת?) בכלל לא בטוח שסליחה לאדם השני באותו מקרה זה הדיוק המדויק ללומדתג, אין לנו שום דרך לדעת את זה.

אה, אבל אם התכוונת שלבחור בטוב זה תמיד-תמיד-תמיד יותר טוב, אז ברור שאת צודקת

תודה לומדות יקרותּ,
תודה רונית על התגובה שׁבּאה מהלב ,היא עזרה לי למקד את העבודה,תגובה מדוייקת ומעשׁירה.
תודה לומדת,גם התגובה שׁלך מעשׁירה,כּי היא על מהות הרצון ויותר נכון על העבודה שׁעלינו לעשׂות על מנת שׁהרצון יבוא מהמהות...
תודה יעלילה, על זה שׁהארת את עניין היחסיות והסובּייקטיביות שׁבדיוק,
שׁמה שׁמדוייק ונכון לאחת לא בהכרח נכון לאחרת,למרות שיש משׁהו בכול זאת משׁותף לכּולנו בּעניין הדיוק:כנראה שכּשׁזה בּא לכּולנו מהאמת הפּנימית שׁלנו, אז הרצון בּא מהמהות...זוהי בּדיוק המלאכה שׁל כּולנו ,ׁשׁלי לפחות;להסיר את העומס והעננים מהלב ,הנושׂא את האמת הפנימית , כדי שזו תתבהר לי, הרי הלב יודע...צריך ללמוד איך להקשׁיב לו.. ומה שׁקרה לי כּנראה שיעור חשׁוב.. אז אני באמת מקבלת אותו בּהודיה...
שׁוב תודה לכן,תבורכנה בּדיוּק ובאור,
בברכּת שׁבוע טוב

הדיוק לא יצא מדויק,אז שוב,מאחלת לכן שבוע מדויק ומואר

בכלל לא בטוח שסליחה לאדם השני באותו מקרה זה הדיוק המדויק ללומדתג, אין לנו שום
שוב, בדיוק על זה אני מדברת, נכון שיש לנו בחירה בין הטוב להפוך וכשאמרתי שאין ברירה אלא לבחור בטוב הרי שזה מהבנה מהותית שבחירה בהפוך סותר את כוונתנו לתקן ולהטיב עם עצמנו. כנ"ל לגבי הסליחה... אז אם לא נסלח מי נפגע מכל זה? אנחנו! ויותר גרוע, הלב שלנו נפגע אנו פוגעים בלב שלנו ואיפה הלומדת החסה על ליבה, על עצמה? כך שממש לא חשוב מי צודק ולמי "מגיע שנסלח לו או לא" מה שחשוב זה לא לשאת רגשות מורידים מכל סוג שהוא ולסלוח תמיד לסלוח, לסלוח גם מתוך רגש כלפי קיומנו אנו.

שבוע טוב לכולכן
רציתי לשתף ולשמוע את דעתכן בעניין מסויים: נראה כי ככול שאני נעשית (על ידי עבודה עצמית וחלקים שעולים לתיקון )יותר ויותר מדוייקת במוצא פי ,מעשיי ורגשותיי, אני פתאום קולטת עד כמה לא הייתי מדוייקת קודם לכן, ואני מבינה עד כמה לא הייתי ככול שאני נעשית יותר ויותר קרובה לעצמי ,וכשהדברים מתבהרים לי,כשאני מתבוננת ,מקשיבה לעצמי באמת ונותנת לעצמי , לאמת שלי להשמיע קול...נראה כי ככול שמידת הרוחק שלי גדלה אני מבינה עד כמה הייתי בעצם רחוקה מעצמי,מהטוב לי,מובלת על ידי העומס, ללא חופש אמיתי ,עם רגשות מגבילים, שלא היו טובים לי...נראה כי ככול שאני מדייקת בהווה, אני מזהה את חוסר הדיוק שלי בעבר, מבינה עד כמה לא הייתי קשובה לעצמי ,( ועד כמה זה אפשרי לגדול רוחנית ורגשית..).זה דבר נפלא ההתקרבות הזו וההבנה , המיקוד בטוב והמודעות המבורכת, אבל העניין כעת הוא לקבל את עצמי ולסלוח לעצמי,על שהייתי כול כך לא מדוייקת לעיתים, על שלא הייתי טובה לעצמי תמיד...אני מנסה לקבל את זה בחמלה, את זאת שהייתי לעצמי,וחושבת שאולי זהו חלק עיקרי ומהותי בעבודה הזו,שזה אומר לא רק לגדול רוחנית ורגשית ולהיות יותר ויותר מדוייקת(היינו יותר ויותר טובה לעצמי ומכאן גם לאחרים), אלא בו בזמן לקבל בחמלה את הילדה שהובילה אותי לפני כן ושהייתי כמו שבוייה שלה, שלא תמיד הובילה אותי למקומות שטובים לי....ובקיצור נראה לי שככול שלומדים להתמקד ב"יש", פתאום קולטים עד כמה היינו ב":אין" קודם לכן, וזה לא קל להבין עד כמה לא מדוייקים היינו יכולים להיות...
כעת אני מנסה להבין אילו כלים יש בידי כדי לקבל ולסלוח לעצמי,ולהתקדם עוד ועוד...

אני קודם כול מלאת הודייה למזל הגדול שנפל בחלקי ולברכה אגב של כולנו,
כי איזו זכות יותר גדולה מתיקון מידות ,ואיזה סיפוק יותר גדול מלצמוח נפשית?
בללמוד כיצד להיות יותר טוב לעצמך ולאחרים?
לכן מנסה לחשוב שאולי מה שהיה,הביא אותי בעצם עד הלום? לרצון לתקן....
אולי בלי כאב לא הייתי צומחת? אולי בלי כול הנסיונות והמצבים הלא קלים שלנו בעבר ששמנו את עצמינו בהם לא היינו מזהים את הטוב כשהוא קרב ובא?מעז באמת יוצא מתוק? כלומר, אחרי חושך(מבחינת מודעות) בא האור? וכשהאור כבר פה החושך לא יחזור יותר?או שצריך לתפעל אותו ולהיות על המשמר?(כנראה שכן אה?)
.. ולכן אשמח מאוד, אם תתיחסנה ואולי בתשובותיכן אמצא עוד כלים שיחזקו את דרכי ומקווה שגם את שלכן...
...מודה לכן מראש, תבורכנה באור ובשבוע מדוייק וטוב.

למה את מתכוונת כשאת משתמשת במילה "מדויק" ?

האם יש דיוק בעולם???

האם יש דיוק בעולם???

ידי אור,
מדוייק זה תמיד בקשר לעצמי ולא לשום דבר אחר, בהתאם למצפן הפנימי שלי. הרי על העולם אין לנו שליטה, רק על עצמינו...על העולם שבתוכינו,שזה מקרין על סביבתינו.
אם יש דיוק בעולם, זה כבר נושא אחר,שכורך בחובו אמונה, ולא נכנס לזה פה.
העבודה שאנו עושים פה היא פנימה, בעולמינו אנו...רק על זה יש לנו יכולת הבחירה..
כול טוב לך.

נראה כי ככול שמידת הרוחק שלי גדלה אני מבינה עד כמה הייתי בעצם רחוקה מעצמי,מהטוב לי,מובלת על ידי העומס
את במצב נפלא... והתחושה הזו שקודם שגית והנה כעת יש לך כלים לדייק עם עצמך עם סביבתך ועם קיומך אמורה לשמח אותך מאד. הלימוד מקיים אותנו בעכשווי... העבר עבר כבר ופנינו אל עתיד נקי מדויק ושמח יותר.. תתחמי זמן עבר כחלק מיותר לקיומך בעכשוי ז"א כל אותם הרהורים על משגי העבר מתוחמים ולא משתלטים על הבנתך הטובה המקיימת אותך כאן ועכשיו.. שבוע טוב

כל אותם הרהורים על משגי העבר מתוחמים ולא משתלטים על הבנתך הטובה המקיימת אותך כאן ועכשיו..

תודה לומדת,התשובה שלך מחדדת את משמעות הקבלה והסליחה ונותנת להבין שכמו שאת אומרת, העבר שייך למיותר ... את צודקת ,תיחום העבר מהווה כנראה חלק בלתי נפרד מהמלאכה,להתקדמות אמיתית בהווה וליותר דיוק . (ונכון, אכן ישנה שמחה,שמחה של הבנה ורצון לדייק עוד יותר ), כול טוב

ונכון, אכן ישנה

מחה,שמחה של הבנה ורצון לדייק עוד יותר
וזה העיקר נכון?

וזה העיקר נכון?

נכון, נכון מאוד,זה העיקר....:-}

התגובה האחרונה של "פלוני אלמונית " זו אני, ....רק כרגע על מחשב אחר ולא ציינתי "מאת"...


כול טוב

איזה יופי של דיון

כן,באמת יצא דיון מעניין ומאיר ...מקווה שעוד לומדות ישתפו במלאכותיהן ,כך שתיווצר אינטראקציה בונה ,זה מחזק!
כול טוב טוב ו...טוב!

מקווה שעוד לומדות ישתפו במלאכותיהן ,כך שתיווצר אינטראקציה בונה ,זה מחזק!

נכון! כמה שזה מחזק!
אז אני רוצה לשתף במשהו שאמרתי אתמול בשיעור – כמובן יצא שכשאמרתי אותו זה נרשם לי בהכרה עוד יותר, אז אני אגיד גם פה ואז זה יירשם לי אפילו עוד יותר חזק...
אתמול ישבנו 5 בנות בשיעור, והסתבר שרק אני הבאתי מלאכה. אז אחת הבנות אמרה משהו כמו... שכרגיל הבאתי מלאכה, אני כזאת תלמידה מצטיינת ובטח כל השבוע שלי נראה פרחים ופרפרים ואיזה כיף לי.
ברור שזה שטויות... זה שאני תמיד מביאה מלאכה זה מפני שהרגלתי את ההכרה שלי לראות את הטוב, אז מאוד קל לי – כשאני כבר פותחת מחברת  – למצוא תוצאה טובה ולרשום אותה... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל, להתחזק מזה ולהיבנות מזה.
זה לא אומר שאין לי כל מיני "יציאות מפגרות" מנפש, לפעמים הרבה פעמים ביום אחד... אבל אני לא מתעכבת עליהן. כי עוד יותר פעמים ביום יש דיוקים, שהם שלי, והם אלה שמעניינים, הם אלה שמהם אני נבנית.
חברה בקבוצה אמרה: "כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
ואני אומרת: אני לא מתייפייפת. אני לא ממציאה משהו שלא קיים. אני יפה באמת, אני מדייקת באמת, כ"כ הרבה פעמים ביום. אצל כל אחת מאיתנו זה כך!
לא צריך להסתכל על הפער, זה לא נותן כלום. אפשר להרגיל את ההכרה להסתכל על הדיוקים. הם נמצאים בדברים הקטנים. וברגע שרושמים אותם (במחברת, בהכרה), זה מחזק כ"כ, בונה.

אני מדייקת באמת, כ"כ הרבה פעמים ביום כן, מאוד מזדהה. זו בדיוק ההעמקה שסיפרתי עליה בדף שלי -

כמו מעטה הוסר ופתאום היא יכולה לראות יותר את הטוב. לחוש בו ביתר ממשות. היא שוכבת במיטה עם זהרה, מחבקת אותה, ופתאום מבינה שזה רגע טוב. שהנה היא נותנת חום כפי שרצתה. בדרך כלל רגעים כאלו חולפים מבלי שתשים לב. מה נרשם, בדרך כלל, בסופו של יום? הכעס, הצעקות, הלב הסגור, האשמה. וכך הם תופסים יותר מקום. פתאום היא רואה, ומבינה בהבנה עמוקה יותר, מהו רישום היש, מהי הכרת הטוב.
היא מונה בהשתאות במחשבתה רגעים טובים אחרים שקרו במשך היום, מתרגלת את ההבנה החדשה. מסתכלת שוב, בדיעבד, על פעולות יומיומיות שהטוב בהן היה כל כך מובן מאליו עד שכלל לא נתפס בהכרתה.
היא מרגישה התרחבות, ובמרחב החדש רואה את ניצני צמיחתה העתידית- תפיסה חדשה של המציאות, וודאות גדלה והולכת של הטוב המתקיים בתוכה ומסביבה.

מדהים כמה שקשה לתפוס את זה. מרגישה שההבנה שלי עד היום של הכרת הטוב הייתה יותר שכלית, ושבאותו רגע שסיפרתי עליו הייתה פתאום הבנה עמוקה, בינתית, של מה זה הכרת הטוב.
חייבת לציין גם שמאז לא חזרה שוב הוודאות הזו, בכזו בהירות. כמו ניפתח איזה חלון וניתנה לי הצצה למרחב שעוד ייפתח בפני, למדרגה הבאה, ושוב נסגר.
אבל ההבנה נשארה אתי.

כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה

לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
אז מה לכתיבת מלאכות ולהתיפיפות??? רק כשהכל יפה אני מסכימה לרשום מלאכה?? מלאכה היא כלי הכרתי עוצמתי שמאפשר לי לחזק את הטוב בטח גם כשאני חלשה ועצובה. דרך המלאכה מקיימת את הסדר הנכון: תמיד להביא את הטוב קדימה, לפני, מתוחם, מאפשר לי להתחזק דרכו. אז ממש לא צריך לחכות ליום טוב שבו הצלחתי לדייק כדי לרשום מלאכה... כי חבל..
אשה שמחה, שמחתי לקרוא מה שכתבת הבנות נפלאות שכתובות נפלא עם המון רגש, תודה לך אשה שמחה, אשה טובה.

לא צריך להסתכל על הפער, זה לא נותן כלום. אפשר להרגיל את ההכרה להסתכל על הדיוקים
זה מחזק המשפט הזה,כי נראה לי יעלילה ,שהעניין הוא לשחרר ת'עומס,(אשמה,כעס ורגשות כאלה)לא להלחם בו -
לבוא אליו בטוב ואז הוא יברח .... ,לפעמים, יש מן אחיזה כזו בעומס, כי הוא יותר מוכר לנו ,ואפילו שהוא לא טוב לנו, לפעמים אנשים נאחזים בזה מפחד מהלא מוכר... צריך לשחרר,לקפוץ למים החיים ,לטוב, לעזוב את העומס איפה שהוא וכמו שאת אומרת להתמקד בדיוקים של אותו יום.יש בזה משהו מטהר,בעצם הרצון הזה לדייק עוד ועוד...

אולי תוכלי להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת
... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל,? ( אם אפשר תני דוגמא למבנה שאת בונה...) כי כנראה לא הגענו לחלק הזה של מבנים ומשקלים וזה מאוד מעניין אותי ...

אגב, אהבתי את התגובה שלך אישה שמחה, הזדהיתי עם מה שכתבת, בעניין הבינה ,של הכרת הטוב בצורה בהירה,חדשה... הלוואי ונדע עוד הרבה רגעים כאלה.. וגם את התגובה שלך לומדת אהבתי ,בעיקר את סופה, כי היא מפרגנת מקסים לאישה שמחה...(סליחה על פרץ הרגשנות ....אבל אנרגיות טובות של נשים מפרגנות , זה באמת מחזק, התמיכה הזאת אחת במלאכתה של השנייה נותן כוח....שנתחזקנה כולנו בשמחה -אמן!

כול טובטוב..

כמה שפע יש לכן בנות. מעל שבוע לא נכנסתי לפורום , שפע של טוב והתחזקות, דרך לימוד.
קצת הצפה של רגשות מאשה שמחה, מלומדתג, מיעלילה , מכל אחת שכותבת, ואני מקבלת את ההתרגשות, ,ותוחמת וממתינה.
הייתי רוצה הרחבה על הבינה, חיבור המחשבה והלב.
המלאכה שלי השבוע לשיעור היא דיוק שדייקתי בהקשבה לעצמי. אני עושה .... את המלאכה בפורום.
אני עובדת כל השבוע בנסיעות כמנחה.יום בשבוע אני נוסעת לבתי שילדה.חברה הציעה לי מפגש באזור הנסיעה..חשובה לי העבודה שלי עם עצמי מול האחרת ומול הרחבת המשפחה שלנו..הדפוס בעבר, לעשות החוצה יותר,לאבד מקום. מצד אחד יש לי תיקון והתחזקות מול האחרת. שמחכה לבואי,. מצד שני הדיוק קיום המפגש.זו אשה שבקשה שנפגש, לומדת ימימה בגולן...ואנו בדרך להתיידד.
הבנתי מאחר, על האמירה בחצי הומור, מהאחרת על ההחלטה שלי לשלב בביקורי מפגש.היה לי גם תור לרופא באזורה..הייתי בהתקרבות לעצמי, הביקור היה טוב,כלל עזרה, באתי עם אחרת נוספת,תמיכה וגם זמן למפגש, ולרופא. .אני מקשיבה לעצמי, אני מדייקת, הדיוק עובר לאחרים. הרגשתי בערב טוב.כשאני מדייקת הדיוק עובר החוצה.

האחר אומר לי על אזכרה במשפחה ביום חמישי.במרכז.
אני אומרת שקשה לי לסע. האחר מגיב מהעומס.
האחרת ששומעת אומרת לאחר,תגיד ....שאתה רוצה שהיא- תסע אתך .
האחר מבין,ומצטער. אומר רק צחקתי. אני לומדת. בעבר התכווצתי והשתתקתי והתנתקתי מהלב[הילדה הפגועה]. הדיוק,שלי,להרגיש,ולפעול מהלומדת.,ולהגיב מדויק,לא לפגוע או להתקיף, לא להתנתק ולהשתתק, לומר ישיר,לא בפיתול.
שבוע טוב.

כשאני מדייקת הדיוק עובר החוצה.

זה נכון, כשאנו מדייקים אז זה עובר באמת לאחרים...(ואם הם מזייפים הם מרגישים שטותי אחר כך כי הם מרגישים שזייפו)

מעבר לזה, בקשר לבינה, יכולה רק לומר לך מתוך התחושה האישית שלי, שאלו רגעים של אחדות כזו, של המחשבה והתחושה, חיבור לאור פנימי שאינו תלוי בדבר, חיבור למהות, וברגעים כאלה אני פשוט מרגישה שאני לא לבד....

תודה לאל,גיליתי מן עוגן חזק ויציב שלא ידעתי שקיים בי, וזו תחושה נפלאה, גילוי נפלא ,ומאז הגילוי הזה בא לי להתחבר אליו יותר ויותר.
ברגעים אלו אני יכולה להסתכל על העולם מהטוב, מהמהות, וזה משנה כול כך הרבה...

העבודה שלי היא להגביר את הרגעים האלו עד שמשקל האור והדיוק יגבר על העומס בהרבה והחיבור שלי למהותי יהיה הדומיננטי. נראה לי שכולנו בדרך הנכונה!
ישר כוח...
כולטוב :-

אולי תוכלי להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת
... ואז למצוא את המבנה שבניתי ולרשום אותו במחברת ובהכרה, לתת לזה משקל,?

בשמחה!
קודם אני אסביר על משקל, כי זה יותר פשוט לי.
כל דבר שאני עושה (או אומרת או חושבת אפילו) בונה אותי או מפר אותי. אלה שני משקלים הפוכים, הבונה והמפר - כי אחד מעלה אותי והאחר מוריד, אחד קל והשני כבד, אלה ממש תנועות לכיוונים הפוכים, משקלים הפוכים.
ומשקל זה גם פשוטו כמשמעו, כמה דבר שוקל. כשאני רושמת משהו בהכרה, אני מחזקת את המשקל שלו. נגיד שאני מתעסקת בפער, "מחטטת" - אני נותנת משקל לעומס, נותנת לו למשוך אותי למטה. וככל שאני מסתכלת על הדיוקים, אני נותנת יותר משקל להכרת הטוב, ואז הטוב מושך אותי למעלה.

אז כמו שאמרתי, חשוב לרשום כל הבנה, כל דיוק, כל תוצאה טובה, כי הרישום נותן לזה משקל, והמשקל של הטוב בונה אותי.

(ככה אני מבינה את זה)

ולגבי המבנה --
אם יש לי תוצאה טובה, הרי בניתי משהו, הוספתי אבן-בניין למבנה שלי. כל אבן-בניין כזאת בנויה במבנה של הבנה-יישום-תוצאה.
אני אתן לך דוגמה מהמלאכה של רונית (רונית, את מרשה נכון? ):
רונית דיברה על דיוק בהתפשטות (הדיוק עובר לאחרים) – זו תוצאה. התוצאה נבעה מיישום (אני מדייקת) שנבע מהבנה (אני מקשיבה לעצמי).
זה – אני מקשיבה לעצמי, אני מדייקת, הדיוק עובר לאחרים – מבנה מאוד פשוט ומאוד ברור. וכל חלק במבנה הזה הוא תמצות של מכלול:
ב אני מקשיבה לעצמי יש צירוף של הרבה חלקים, יש שם הבנה וקשב ונוכחות והמתנה, ובוודאי גם מידה מסוימת של בינה ועוד – כל זה מאפשר את ההקשבה לעצמי.
אח"כ הדיוק, גם הוא מכלול. אנחנו לא יודעים מה היה הדיוק כי רונית תמצתה יפה, אבל מן הסתם השתתפו שם הרבה כלים – אולי היה שם הקשבה לאחר, דיבור במידתו, אני לא יודעת, נותנת דוגמאות כדי להסביר מכלול.
גם התוצאה היא תמצות של מכלול – הדיוק בהתפשטות, יש בזה הרבה דברים ובוודאי גם הבנות חדשות להתחדשות המבנה.

אז כל פעם שאני מוצאת תוצאה טובה או דיוק שעשיתי או הבנה, אני יכולה לחבר את זה למבנה, לראות איך זה בנוי (הבנה יישום תוצאה) – וכמובן לרשום!
כדאי גם להבין את המכלולים ואיזה כלים השתתפו ואיזה צירופים צירפתי, כדי שאני אוכל להסביר, אבל בלי להיכנס לסיפור (כדי למנוע פיזור).

(שלחתי בלי לרפרש אז לא ראיתי שכתבת אני רואה שאת מכירה מצוין את המושג של משקל)

בינה, יכולה רק לומר לך מתוך התחושה האישית שלי, שאלו רגעים של אחדות כזו, של המחשבה והתחושה, חיבור לאור פנימי שאינו תלוי בדבר, חיבור למהות

בפשטות, הבינה היא חיבור בין המחשבה לרגש כך שהם פועלים כאחד; לא מחשבה וגם רגש, אלא מחשבהרגש... אבל מה שיפה, וגם קשור מאוד למה שכתבת, זה שכשיש חיבור בין שני חלקים, המעברים נפתחים - וזה מאפשר את החיבור... החיבור למהות.

זה שכשיש חיבור בין שני חלקים, המעברים נפתחים - וזה מאפשר את החיבור... החיבור למהות

כן, זו בדיוק התחושה...אחדות של תחושת לב ומחשבה וכמו שאת מכנה:מחשבהרגש. יפה לחשוב על זה כמעברים שנפתחים ומאפשרים את החיבור,כי זה אומר שאם המעברים לא נפתחים ,ישנה חסימה(היינו- עומס)

לא ידעתי שאני יודעת על משקל... רק באינטואיציה הסקתי, ועכשיו התעשרתי עוד...

ההסבר שלך על מבנים ומשקלים נהדר ,כי זה מאפשר להבין יותר את אופן המלאכה,זה מאיר ומדיוק יותר,תודה! אני אחזור ואתעכב עליו יותר מאוחר.

מחקתי את ההודעה שלי כי זה נראה לי קצת אישי ,מדי... ובעיקר לא היה לי נכון להשאיר אותה, כיון שהיא מתמקדת ומנציחה רגע של עומס, ונראה לי שעדיף לי לכתוב על רגעי ההתמקדות בטוב ולא ברגעי העומס...(כי אם כותבים על העומס, נותנים לו משקל וחשיבות- ככה מרגיש לי....)

שבוע נפלא,בטוב ובדיוק

שלום לכן.
אנא אנא שלחנה לי קובץ שיעורים מהשיעור ה10 בערך,שלחנה לכאן.
התחלתי ללמוד ,ולא היה לי נוח עם המורה,אין זו אשמה או טענה,זה לא התאים לי.
אני מאוד מעונינת ללמוד,אולם אין בסביבתי מורה אחרת,אני מחפשת מענה.
בינתיים מקשיבה לאיתמר בערוץ החיים הטובים בכל ראשון בשעה 20.00
חצי שעה בסה"כ אך מברכת גם על זה.
אז אפשר קובץ?????????תודה.

ככל הידוע לי, לפי הנחייתה של ימימה, חלקים לא מיועדים למסירה מחוץ למסגרת של הכתבה בשיעור לקבוצה, בטח ובטח שלא באינטרנט.
באיזה אזור את גרה? אולי אפשר למצוא לך מדריכה אחרת...

הי חברות.
לפני שנתיים נותחתי ,התגלה סרטן שחלות מפושט.אחרי טיפולים כימוטראפיים....עברו שנה וחצי של התאוששות , שמחה חזרה למערכת,והבראה והתחזקות.
הייתי היום במעקב. יש עלייה של הסמן,סמן המנבא או מראה על מצב המחלה זה כבר מספר חודשים.
אני מנסה לקבל את הבהלה,הפחד,אני עדיין בנורמה, אך מרגישה עצב וירידה קטנה. אני מקבלת, תוחמת, מזהה את הפחד, ומנסה להתחזק מהטוב. עבודה פנימית,...,משפחה.חשבתי גם לכתב כדי להתחזק.אשמח לקבל ולהתחזק במהות.תודה.

יעלי-לה תענוג לקרוא את דברייך בנוגע ללימוד. אצל מי למדת?

ברצוני להוסיף נקודה מאוד חשובה על הבינה. הבינה מבדילה בין עיקר לתפל. (בתוך המילה בינה יש המילה בין). האישה הבינתית בונה מתוך הבינה. מתחמת, מפרידה בין המיותר שבכל חלק לבין מהותו.

יש לי דפים משעורים קודמים שכתבנו אותם,שלחנו אחת לשניה ולא קרה שום דבר רע. נהפוך הוא.
אני לומדת בימי ראשון עם איתמר בערוץ החיים הטובים,ורושמת. השעורים נפלאים וברורים,רק חבל שקצרים מאוד.

חברה בקבוצה אמרה: "כשאני חושבת של לפתוח מחברת ולכתוב מלאכה, ושנייה לפני כן רבתי וצעקתי, אני מרגישה שזו התייפייפות..."
כמו אומן שכואב כך יוצאת אמת פנימית מתוכו, מתוך הכאב, מתוך הסבל מתוך הקושי או צייר שפתאום לוקח מכחול ומתחיל לצייר. אין בזה שום התייפייפות. יש בזה דיוק שהוא עכשוי. כך גם בכתיבת מלאכות. מה לעשות, לא כל הזמן שמח לנו וטוב לנו ולדעתי, פעמים ברגעים כאלה, בעת כתיבת המלאכה, מתוך הכאב והקושי פורחת לה פתאום הבנה חדשה ומצמיחה עוד הבנה והקושי כבר נושא שי.

אני מנסה לקבל את הבהלה,הפחד,אני עדיין בנורמה, אך מרגישה עצב וירידה קטנה. אני מקבלת, תוחמת, מזהה את הפחד, ומנסה להתחזק מהטוב. עבודה פנימית,...,משפחה.חשבתי גם לכתב כדי להתחזק.אשמח לקבל ולהתחזק במהות.תודה.
אין לי משהו חכם להגיד... רק
טוב שיש ימימה במצבים האלה, אה?
מנסה להתחזק מהטוב – מאחלת לך הרבה טוב שיחזק אותך מאוד מאוד.

---

יעלי-לה תענוג לקרוא את דברייך בנוגע ללימוד. אצל מי למדת?
תודה, איזה כיף לקבל מחמאה... למדתי ולומדת בהדרכת חנה פרלמן מפרדס-חנה (בעבר גם אצל אורנה שלמון)
אהבתי מה שכתבת על הבינה.

אני חושבת שתמיד עדיף לנשים ללמוד עם נשים... זה נראה מדויק יותר כי הרי רק אישה יכולה להבין ללב אשה.... (הערה בדיעבד, בעקבות עריכה: זוהי תגובה להמלצה על המדריך יובל)

שלום לכולן...
אני רוצה לנצל את הפורום לרגע של התייעצות.
אתמול אמרתי משהו בעבודה שיצר מתח. אני התכוונתי להעלות את זה לדיון, אבל כנראה שהיה בי משהו לא מדויק וזה יצא קצת עמוס.
עכשיו יש בי צד שנאחז, ולא רוצה לוותר, רוצה להיות צודק, ומצד שני יש בי צד שרוצה להתנצל, להשיב דברים לקדמותם. אני מנסה לבדוק מה הדיוק שלי ומתבלבלת במרחבי. אם אתנצל, אולי אני פשוט פוחדת שלא יאהבו אותי, ואם לא אתנצל, אולי אמשיך עם הזיוף.
איך יוצאים מהלופ?

להשיב דברים לקדמותם
זה מה שחשוב, להחזיר את הטוב. והתנצלות ובקשת סליחה זו דרך אמיתית לומר"אני רק בנאדם וכבנאדם שוגה לפעמים"

שלום לכולן.
אתן מוזמנות לדף החדש שפתחתי, "האגודה למעשים טובים" על מנת לתת רעיונות ולשתף פעולה.
כול רעיון ויוזמה- מבורכת.
כול טוב לכן ושבת של שלום

האגודה_למעשים_טובים^?‏ (קישור ישיר)

שלום.
השבוע חוויתי את הכח הגדול של המורה ושלי והלימוד.אחרי שיצאתי מהמידה, אינפורמציה שהפרה את המערכת, ד ברתי רבות עם מורתי.
ההדרכה והכלים הראו לי את המקום ,הגל שאני נמצאית, ובניית כלים של זהוי תיחום הפרדה והכלה של החולשה.הפרדתי את הפחד מהמהות הטובה.הרגשתי את הליפוף החזק האחיזה ,ועם העבודה המבורכת של הכלים של ימימה,את השחרור וההקלה של העומס.לקבל את הפחד,להיות בהכרה צופה, המתנה והתחזקות.קבלה התאפשרת של העומס. רצון לפעול ולבחור מהטוב.אלו כלים חזקים. הכי עמוס לנו כשיש גל גבוה.תיקון ועבודה כל הזמן.הרגיעה - משקל של הקלה רבה.
מודה ומברכת.
לגלי שקלי את הבנותייך, ממידת רוחק. מה נכון לך? מדווק טוב לך? זהי את הרגש המפעיל אותך כעת, ודייקי עמו. תתחמי, תפרידי אותו מהמהות ובני בנייה במערכת המדויקת לך.עבודה מול עצמך.
כל חוסר, חוסר איזון,חוסר דיוק חוסר שקט,מרעישים במערכת.חזרי לשקט, על ידי הבנה יישום תוצאה.היישום מה שטוב לך. תביא לתוצאה של שקט שמחה במערכת ותלמד אותך אם בנית והתחזקת או המשכת את ההפרה.ההחלשה הירידה.
אור נשי היכן דף המעשים הטובים?
שבוע טוב.ממני .

אור נשי.מצאתי את הקישור .לא ראיתי לפני.כתבתי לך .ברכה לך.בי

הכי עמוס לנו כשיש גל גבוה.תיקון ועבודה כל הזמן.הרגיעה - משקל של הקלה רבה.

,הגל שאני נמצאית, ובניית כלים של זהוי תיחום הפרדה והכלה של החולשה.הפרדתי את הפחד מהמהות הטובה.הרגשתי את הליפוף החזק האחיזה ,ועם העבודה המבורכת של הכלים של ימימה,את השחרור וההקלה של העומס.לקבל את הפחד,להיות בהכרה צופה, המתנה והתחזקות

רונית, פתאום מה שכתבת מתקשר לי קצת עם משהו ש אשה_שמחה‏ כתבה, שלדעתי פשוט נפלא ומעורר השראה,ומדייק בתאור שקשור בלשחרר את העומס או איך להתמודד (או יותר נכון, לא להתמודד,פשוט לשחרר), אני מרשה לעצמי לצטט:

"הנה מתקרב הגל הגדול, המאיים להטביע אותה בתוכו. רסיסיו המלוחים כבר צורבים את לבה, ולרגע אוחז בה הפחד. מה לעשות, איך לעצור אותו, איך לנצח. אבל הוא כבר קרוב, היא יודעת שהוא מגיע, והיא ממתינה, מוכנה.
במקום לנסות להיאבק בו ולהשאיר את הראש מחוץ למים, היא צוללת לתוכו, נכנעת מראש לעוצמתו. ושם, בפנים, שקט. היא מרפה את גופה, את כולה, וממתינה שיחלוף, והיא תצא מתוכו טהורה ואחרת, תנגב את עיניה ותצוף רפויה על הגלים הקטנים, הנעימים, המשמחים, שבאים תמיד אחריו. "
אשה_שמחה‏ מתוך סיפורים_מעכשיו‏

נשתמע

קראתי כאן המון. ושמעתי הרצאת מבוא ברשת.... בעוד יומיים יהיה השיעור הראשון...
הבנתי מה זה עומס ועוד כמה מושגים. אולי תוכלו להתעמק יותר על המושג "דיוק" מהיכן הוא בא, מהעבר למחשבות טובות, מה עוד הוא מייצג.
תודה.

בפשטות: דיוק הוא כל מעשה שעושה לך טוב, שאחריו את מרגישה טוב באמת.
מעבר לזה, הבנת המושגים נעשית דרך היישום שלהם - ככל שמדייקים מבינים יותר מהו דיוק... (זה נכון לגבי כל המושגים של ימימה)

שלום למתענינת,
לאיו רשת את מאזינה?
היכן ניתנים שיעורי ימימה רשת? מתי השעור הראשון כלאמר באיזו שעה?
מקודם האזנתי לתכנית של דורי בן זאב ב11.30 רדיו 99 היה שם שיעור קצר בנתינה.
לא שמעתי מה שם המורה,בפעם קודמת(בימי שלישי)דיברה אודליה,הפעם פיספסתי את שמה.
איך שלא יהיה,היא דיברה על דיוק בנתינה.
טוב לתת,ויפה לתת ואדם טוב נותן.
כשיש דיוק,יודעים כמה לתת.נתינת יתר לילד אינה חינוכית.
אם תתני לילד,בלי סוף הוא יאבד את עצמאותו, לא יתמודד. אם תתני כסף או עזרה למישהו שנזקק תהיי מדויקת....שימי לב אם הוא מפתח בך תלות,נתינת יתר גם יכולה לגרום לזלזול,מהצד השני,הוא כבר לא צריך את זה,את גורמת לעצמך תלות בנתינה שלך.
את מרעיפה,הצד השני אינו מעוניין בגודש הזה,והוא בורח,מתרחק.
כאן חשוב לשים לב ולהיות מדויקים.זהו....בוודאי ישנן דוגמאות נוספות רבות.

תודה

למתענינת שלום,
את יכולה לענות לי לגבי המשדרים שכתבת עליהם? מחכה כאן לתשובה,תודה לך.

היכן ניתנים שיעורי ימימה רשת?

לדעתי אי אפשר לקרוא שיעורי ימימה להרצאה או לשיחה ברדיו / באינטרנט / בטלוויזיה בנושא ימימה, בין אם זה ממש העברה של חלק או ניתוח שלו או כל דבר אחר.
זה נחמד, אפשר להחכים מזה, אבל זה לא לימודי_ימימה‏.

שמעתי הרצאת מבוא ברשת
לאיו רשת את מאזינה?
אני חושבת שמתעניינת התכוונה לרשת האינטרנט... אולי ‏כאן‏

ליעלילה,
המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.
אני חושבת ששמעה באיזו רשת ויש לכך המשך.
או....שהאזינה למבוא,התרשמה,ונרשמה לקבוצה.
כל כך חבל לי ששיעורי איתמר בערוץ החיים הטובים הסתיימו.
גם גיל מסביר יפה,באתר ששלחת לי,כבר האזנתי לו בזמנו,ויכולה שוב ושוב....אך רוצה להמשיך הלאה.
למדתי אצל אחת התלמידות של ימימה ז"ל ,והיה לי קשה .......לא רוצה לדבר מיותר...
רובן עזבו,והיו חכמות יותר שאחרי שיעור אחד הבינו............
ולא באו.זהו....המשך יום טוב.

המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.
אה, אני הבנתי שהיא תתחיל ללמוד ביום חמישי בקבוצה...

למדתי אצל אחת התלמידות של ימימה ז"ל ,והיה לי קשה .......לא רוצה לדבר מיותר...
רובן עזבו,והיו חכמות יותר שאחרי שיעור אחד הבינו............
ולא באו
מסתבר שלא כל מי שלמדה אצל ימימה יכולה להדריך.. האם המדריכה הזו ממשיכה ללמד?

סלחי לי איני מעונינת לעסוק בנושא הזה.
אני מאוד מאוד משתדלת.......להיות מדויקת עם עצמי.לילה טוב.

מסתבר שלא כל מי שלמדה אצל ימימה יכולה להדריך.. האם המדריכה הזו ממשיכה ללמד?

המדריכה שלי תמיד אומרת: בעניינים האלה (כמו בכל דבר) אין מקרה,
מי שצריכה ללמד - תלמד ותצליח, יעזרו לה משמים.
ומי שלא - לא.

שיעור מבוא ברשת, ויש לפי הבנתי שיעורים נוספים
‏http://www.shemayisrael.com/shorashim/movie2.php?movie=mms://media1.ranweber.net/shorashim-files/weekly-gil.wmv‏

או....שהאזינה למבוא,התרשמה,ונרשמה לקבוצה.

המתענינת כתבה שבעוד יומיים יהיה השיעור הראשון.

דייקת! שמעתי את הרצאת המבוא, ישנה גם קומונה בתפוז וגם שם קראתי. נשמע מעניין.
היום השיעור הראשון שלי רק שמדובר בקבוצה שכבר התחילה וחבל לי שאני לא מצטרפת לקבוצה של מתחילים. ננסה ונראה.

תודה ,תודה למתענינת החמודה.

..התגעגעתי לדף הזה.
לתשובות והמלאכות המדהימות והמעשירות של כול אחת מכן...

כשיש דיוק,יודעים כמה לתת

מקסים! שבוע טוב לכולכן.

ברצוני לשתף בהבנה מאוד חשובה שחיממה מאוד את ליבי.
בעת ריב מאוד רציני ביני ובין זוגי שיבדל הבחנתי בכזה ברור בחלק הראשון של הדברים שנאמרו בינינו שאני מגיבה מתוך זמן הילדה שהאמינה לכל הדברים ה"רעים" שהיו אומרים לה ומאמינה. הרבה שנים האמנתי. הלימוד נתן לי לבסס מבנה מאוד יציב בתוך הנפש לשם כבר אף אחד לא יכול לחדור. "שיגיד מה שיגיד" ימימה אמרה. בתוך כל הדברים הקשים שנאמרו בינינו מצאתי את עצמי לוקחת נשימות מאוד עמוקות. ואל תוך הנשימות האלה מכניסה כח למקום בו אני נמצאת. לא יכולה להגיד שהקשבתי לו כי היה פשוט איזשהו שלב בו כבר לא הקשבתי לשום דבר שאמר משום שבאנרגיה שנאמרו הדברים פשוט נסגר ליבי שלא לומר אוזניי. בזמן אחר, כאשר הכעס שוכח, הקשב שלי נפתח שוב ביחסי משום שיש לי מלאכה רבה בתחום הקשב. אך הרגשתי שיצאתי נשכרת מכל המצב שהיה בינינו שכן זכיתי בהבנה מאוד חשובה לקיום שלי. האמון שלי בעצמי והכח שלי בנשמתי, אין שם כח יותר לאף אחד להזיז אותי ממקום הכח שלי, כוחו של מקום. המבנה עומד יציב ואיתן תחת כל סערה שלא תבוא עליו. בוחרת להיות כמו אותה שיבולת גמישה שאם כל קושי המגיע אליה היא מתכופפת ואח"כ מתיישרת.
מישהי מכירה את המשפט של ימימה "צאי אל השדה וראי את הקמה אם היא קשה היא נשברת אל מול הסערה ואם היא גמישה היא מתכופפת ואח"כ מתיישרת"?
סתם.... נושא לדיון. על כמה כח וגמישות (גמישות לקבל עצמנו) יכול להיות לנו גם בתוך הסערות הכי גדולות שפוגשות אותנו. יום נעים לכולכן. אשמח מאוד לתגובות.

הודעה ליעלי- לה. האם יש מצב להפריד בין המידע שיש על מדריכים ושיעורים המתקיימים לבין דיונים על מלאכות? נראה לי יותר נכון

אייה. תודה על השיתוף. מרגש.

האם יש מצב להפריד בין המידע שיש על מדריכים ושיעורים המתקיימים לבין דיונים על מלאכות? נראה לי יותר נכון מסכימה ומצטרפת לבקשה.

[מרגיעון מדויק: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה]

בוחרת להיות כמו אותה שיבולת גמישה שאם כל קושי המגיע אליה היא מתכופפת ואח"כ מתיישרת.

גם אני ...
...על כמה כח וגמישות (גמישות לקבל עצמנו) יכול להיות לנו גם בתוך הסערות הכי גדולות שפוגשות אותנו.

• מסכימה עם זה....זה כמו חיזוק שריר,מפעם לפעם,מעבודה לעבודה,הוא מתארך ומתגמש...רק העניין הוא שכאן,ב"שריר" הזה שבא מתוך המהות,במקום להתאמץ כדי לחזק -להיפך,צריך להרפות ,לשחרר,וככול שמשחררים- כך הוא מתחזק יותר ויותר...

יישר כוח ותודה על השיתוף המעשיר

אשתדל להתפנות לזה עוד מעט...

אכן שיתוף מעשיר ויופי של הבנה.

האמון שלי בעצמי והכח שלי בנשמתי, אין שם כח יותר לאף אחד להזיז אותי ממקום הכח שלי, כוחו של מקום. המבנה עומד יציב ואיתן תחת כל סערה שלא תבוא עליו
נכון מאד מאד. מבינה שזה אחד החלקים העיקריים שהחומר הנפלא נתן לי. למדתי להתקרב לעצמי ולגלות את כל הטוב שבי מה שאיפשר לציר כוח לקיים אותי ולהשיב אותי חזרה למקומי ללא תלות וללא תנאי. תודה תודה

אני כל כך מודה לכן שאתן כותבות את המלאכות שלכן והבנות.
כרגע איני משתתפת בחוג,כי עדיין לא מצאתי את הנישה שלי,אך צמאה לידע הזה.
לומדת ומחכימה דרכיכן. תודה.

טוב, ערכתי קצת את הדף.

טוב, ערכתי קצת את הדף.
קצת? ערכת אותו לתפארת. תודה.

בהמשך לכתיבת המלאכה הבוקר... חייבת לספר משהו מדהים שקרה. היום, בזמן הליכת הבוקר היומית שלי חשבתי על זה שכל מה שאמרתי לבן זוגי היקר היה מאוד מדוייק לי ואמרתי בקול רם לחברותיי הצועדות שאני מרגישה שהבאתי את כל הלב שלי בשיחה. דיברתי מעמקי נשמתי ואין מצב שזה לא עבר. ואכן.... קסם. עברו חלפו להן השעות. דיברנו בטלפון והוא הודה לי ואמר לי שמאוד עזרתי לו ושמרכזתי אותו. סתם שיתוף.... מנפלאותיו של דיוק. איזו מתנה נפלאה נתתי לעצמי עם הלימוד הזה.

איה ובנות כותבות תודה. תודה על מלאכה ובעקר תודהעל שיבולת שבעין הסערה, מתכופפת ואחר מתיישרת. אני מבינה זאת במחשבה, ההכרה ערה אך הלב אוחז. אני בסערה של אינפורמציה בריאותית. ואני מתבוננת, מקבלת,תוחמת,וממתינה,.לראות ולהפריד את העומס מהמהות.רואה את האחיזה,ורוצה לשחרר להרפות,.להביא שלווה שקט למערכת. אני מקבלת את החלק המתאפשר.

תודה לך אייה על השיתוף ועל המילים היפות של ימימה. למרות שאני מכירה, נעים לקרוא ולהזכר ולקרוא שוב ושוב.
טובה הבנתך !
והכח שלי בנשמתי - האם ימימה השתמשה במילה "נשמה" ? אם כן, אשמח לדעת באיזה הקשר.

על כמה כח וגמישות (גמישות לקבל עצמנו) יכול להיות לנו גם בתוך הסערות הכי גדולות - כשיש גמישות - לא צריך כוח (במובן הרגיל), די בגמישות. כי לגמישות יש הרבה כוח והרבה עוצמה. זה היופי בגמישות. כמו במשפט על השיבולת.
שתזכי להנביט את ההבנה ולהצמיחה.

רונית,

והכח שלי בנשמתי - האם ימימה השתמשה במילה "נשמה" ? אם כן, אשמח לדעת באיזה הקשר.

לא שידוע לי. באמת מעניין... נמתין. תשובה תגיע.

האם ימימה השתמשה במילה "נשמה" ?

כמובן, אפילו הרבה! אני מתלפאת שלא נתקלתן בה.
בדרך כלל כשהיא מדברת על נשמה זה בחלקיקים יותר גבוהים ומורכבים שקשה (לי) להבין בשכל.
בפשטות, נשמה זה הניצוץ האלוהי שיש בי.
יש לי כל מיני הבנות חלקיות ולא לגמרי מדויקות של מה זה נשמה לעומת נפש, רוח, איך זה מקביל למבנה של ואהבת לרעך כמוך, אבל מרגישה שזה לא לאינטרנט...

בהבנה שלי, השימוש של אייה במילה נשמה במלאכה היה מדויק.

בפשטות: דיוק הוא כל מעשה שעושה לך טוב, שאחריו את מרגישה טוב באמת_
וכמובן, כל דיוק הוא יחסי לזמנו.

נראה לי שדיוק הוא לא רק מעשה. דיוק הינו תוצאה מחיבורים נכונים. לא להגיב מעומס זה דיוק, לחשוב חשיבה הכרתית בונה זה ממש דיוק. לפנות ללב, לנקות קשב, לזהות לתחם להפריד... בעצם הדיוק בכל וגם בעשיה... ביישום... שבוע טוב וחג פורים שמח מאד מאד...

בעצם הדיוק בכל וגם בעשיה... ביישום
מסכימה עם כול מילה.

דיוק הינו תוצאה מחיבורים נכונים
כן,חיבור אחד טוב ללב מוביל לעוד אחד ועוד אחד....

כול טוב ופורים נפלא ומשמח לב לכולכן!

מה זו מידה נבנית ואיך בונים מידה ז"א מה המבנים או הכלים שמשתמשים בהם כדי לבנות מידה? מישהי יכולה לענות? חג שמח.

מה זו מידה נבנית ואיך בונים מידה ז"א מה המבנים או הכלים שמשתמשים בהם כדי לבנות מידה? מישהי יכולה לענות? חג שמח.

מעזה להביא חלקיק נפלא ורלוונטי מתוך הכנה ד' ^{_{("ניקח לדוגמה את הלב, בהתפתחותו של הלב מגיעים עד הרחמים...")}}:

"כל חלק שנבנה על מקומו כפי שניתן מוסיף להורדת הפער, מצמצם את הפער, מפחית אותו, ובזה התקרבות מתקיימת. מכאן תבינו מהי התקרבות. מכאן נבין ששקט של מערכת גם הוא יחסי תמיד. חוזק של מערכת גם תמיד יחסי. מכאן תסגלו לכן, בנפרד מהכבוד כלפי המערכת שלכן כפי שהיא לכבדה, לסגל ליד זה, ליד הקבלה העצמית וקליטת האי מקום, ובהפרדה לבנות את המקום, לסגל את המחשבה מההתחלה של המידה שהיא בתוך מידה והיא מידת הדברים, את היחסי התמידי בהגעה. אז תגדילו את שדה ההכרה ולא תרצו להסס בנפשי-רגשי המתרגש, אז תדעו דיוק מתחיל. וז"א, מכאן, לקבל את העומס שבא מהילדה שבנו."

מה זאת מידה נבנית?
ישנה מידת הדברים, זו המידה, זה להגעה, לשאיפה, זה האידיאל. ויש את המידה האישית, המידה שהיא בתוך מידה, והיא תמיד יחסית ומשתנה ומדודה.
היא נבנית כל הזמן, ככל שמשתמשים בכלים.

בחלקיק שהבאתי טמונים הרבה כלים:
קבלה עצמית
קליטת האי מקום, כלומר זיהוי תחושת המיצר שנגרמת לנו בגלל העומס
הפרדה מהעומס וע"י כך יצירת מקום שקט
הבנה של היחסיות התמידית בהגעה
הגדלת שדה ההכרה ע"י שימוש במידת רוחק
דיוק יחסי

כל אחד מהכלים האלה הוא חלק בפני עצמו, שככל שנבנה כפי שניתן (נבנה – ע"י הבנה, יישום, תוצאה) מצמצם את הפער ומקרב אותך לעצמך - כל פעם קצת יותר באופן יחסי - ובונה תוך כך את מידתך.
בהתחלה יש מידה קטנה של קבלה עצמית, מקום אישי שקט, דיוק וכו'.
וככל שמשתמשים בכלים האלה, המידה שלהם בך נבנית בך כמידתך האישית, כל פעם קצת יותר באופן יחסי.

מקווה שיצאתי מובנת... ומאוד מאוד אשמח לשמוע עוד הבנות של לומדות אחרות...

חג שמח ומבדח!!!

מידה היא אותו מד פנימי אשר מודד את הדיוק היחסי המתאפשר בכל רגע נתון. יש הבדל בין מידה להתמודדות. במידה אתה נח, לא מתאמץ. שמח בעשייה, בדיבור, בנשמע. בהתמודדות אתה במאבק, בהפרה.

מידה היא אותו מד פנימי אשר מודד את הדיוק היחסי המתאפשר

כמה פשוט - ככה מקסים ומדויק. תודה אייה!

איזה כיף שיש את הדף הזה...

להבנתי

באחד השיעורים עלה נושא התוספות אשר בהן אנו משתמשים כל פעם מחדש על מנת להרגיש יותר "חזקים", יותר "מבינים" בכלל... "יותר". הלב במקום הזה נחלש ותנועתו סגורה. איך נוכל להתקיים פתאום בלי התוספות המזינות את הרגשת הקורבנות של עצמנו ולקחת אחריות על מה ששלנו באמת? למישהי יש משהו להוסיף? סתם.... נקודה למחשבה

רצ"ב מלאכה בנושא תוספות.
הסתובבתי כל השבוע עם המילים תוספות ופיצוי. התברר לי שמאוד בקלות אני מזהה אצל אחרים מתי הם משתמשים בתוספות ופיצויים ואולם, על עצמי בתחילה היה לי יותר קשה להתבונן "כאילו" לא מבינה בדיוק מהן התוספות והפיצויים הנלווים.
עלתה סיטואציה מאוד בולטת השבוע בה הבחנתי בוודאות בתוספות ואז נפל לי האסימון. איפשרתי לביתי בת ה-8, אחרי בקשה מצידה ללכת לחברה בזמן הצהריים (ליתר דיוק 14:00 בצהריים) והיא הבטיחה לי שהיא חוזרת אחרי שעה. כמובן שלא חזרה. אני מצידי, מאוד היתה לי חשובה מנוחת הצהריים שלי ואיפשהו התאים לי שהיא לא נמצאת ולא טרחתי להתקשר ולומר לה שעברה שעה. כשהגיעה השעה 16:00 התקשרתי וביקשתי שתחזור הביתה. היא חזרה שמחה ומרוצה וסיפרה כמה נחמד היה לה. ואני, לעומת זאת, עם כל התוספות האפשריות המתרוצצות של קורבן מצוי "הבטחת לי", "אני סומכת עלייך", "חיכיתי לך", "איפשרתי לך" וכו'... מצד אחד מאוד שמחתי שהיא נהנתה אבל, כנראה שלנאום ולכעוס היה לי הרבה יותר חשוב. עוד לפני הכעס קלטתי וזיהיתי בבהירות את הנקודה הזאת, שמאוד חשוב לי עכשיו לכעוס. היה בתוכי משהו תבניתי שהפה יורה ראשון וישר ניתן מזון לקורבן.
בהמשך השבוע ניסיתי לאמן את ההתבוננות ויכולתי לעצור עצירות יחסיות בפני התוספות. הצלחתי גם להבחין שמעבר לתוספות כפיצוי זה עובד אצלי גם על המשקל של לשון הרע,. בקלות יתירה אני מוסיפה שמות תואר בתוך סיטואציות עמוסות. הצלחתי גם כאן, ביחסיות, לצפות, לזהות ואפילו גם לעצור בקטנה.
את מה שהיה חשוב לי להגיד לביתי היקרה יכולתי לומר בפעם אחרת בתור דיאלוג קרוב ובפשטות. שהרי הפשוט פושט מעליו את כל הסרבול, ההתנגדות וסתירות הלב. במקום הזה יש רווח ענק ואל פיצוי.

שלום לכם,
אני מאוד רוצה להתחיל ללכת למפגשי ימימה באזורי. יש לי שאלה לפני כן..
אנחנו לא אנשים מאמינים ואין לנו קרבה לדת או לאלוהים. אנחנו לא שומרים מצוות (גם לא את מצוות המילה).
האם זה יכול היות בעייתי?
תודה מראש

בעייתי מאיזו בחינה?

(בגדול לא, אבל רוצה להבין מה את שואלת)

שלום מתלבטת

אנחנו כן שומרי מצוות, אבל בלי קשר, אני באופן אישי מאוד נהנית מהלימוד, ממש מחכה לו כל שבוע, ולדעתי, על אף שהמורה שלנו דתיה, הדת אינה מהווה "בעיה".

הלימוד פונה לכולן, לכל אחת יש מה לקבל ממנו.
זה לימוד שונה מכל מה שהכרתי עד עכשיו, ואני די חדשה בעניין ועדיין לא כל כך מבינה, ובכל זאת יש איזושהי שמחה שקטה כשאני יוצאת מהשיעור. שלווה.

בהצלחה.

אני לומדת בקבוצה עם מדריכה דתיה, ביישוב דתי, אך הקבוצה היא מגוונת, מגיעות אליה נשים חילוניות ואני אישית מרגישה שכולנו מרוויחות מההזדמנות לשבת יחד ולגלות עד כמה, מאחורי כל ההגדרות, כולנו דומים כל-כך, אנושיים כל-כך. מעבר לזה, אני לא מרגישה שיש בלימוד אלמנטים דתיים (זה כבר יכול להיכלל בהבנות או בפירושים של כל אחת ואחת לחומר הנלמד).

גם אני לא כל כך הבנתי את עניין הבעיתיות.
וחוץ מזה בנות.... לאף אחת אין מה להוסיף בעניין התוספות? מוזר שאף אחת לא הגיבה לעניין.

שלום לכולן

אני מגיעה לארץ לתקופ של כחודשיים ומאד מאד רוצ ה להתנסות וללמוד לימודי ימימה אם יש מקום מומלץ בת"א בשעות הבקר ?
אם לדעתכן תקופ ה כזו קצרה תהיה מספקת....
תודה מראש אילת

היה בתוכי משהו תבניתי שהפה יורה ראשון וישר ניתן מזון לקורבן.

אייה ,הגדולה שלך היא להתבונן כשזה קורה לך, עד שהפער יצטמצם וזה יותר או כמעט וממש לא יקרה...

הצלחתי גם להבחין שמעבר לתוספות כפיצוי זה עובד אצלי גם על המשקל של לשון הרע,.

זה מבהיר בדיוק את עניין התוספות והפיצוי שאת מזכירה, ושוב, הכנות העצמית שלך, היכולת להתבונן ולתחם את זה, היא היא אשר תגרום לך לצמצם את הפער ,ללא פיצויים,תוספות, אלא פשוט להיות בטוב, מהמהות, אמיתית, אוטנטית, ככול שאת מתחזקת ופועלת מהמהות את מדוייקת יותר, אין לך יותר צורך בתפקיד הקורבן ובלשון הרע על מנת להרגיש בסדר עם המקום שלך...תהיי בטוב.

הצלחתי גם כאן, ביחסיות, לצפות, לזהות ואפילו גם לעצור בקטנה.

אשרייך!

כול טוב לך ושבת שלום

בשיעור האחרון למדנו על הבינה, כתחליף לתגובה מעומס. כתבתי לעצמי הבוקר כמה דברים ואני משתפת:

להמשיך להרחיב את הכרתי. החומר הופך לחלק ממני ואני שואפת לתיקוני, מודעת ליתרון הבינה על יתרון העומס, כיתרון האור על החושך. אך עם זאת, לא מפריזה, מודעת למקום היחסי שלי, מכירה בעומס אך כבר לא דבקה בו. מתחילה להרחיב הכרתי ונשימתי, מתחילה לזהות, להפריד, לתחם ולעתים אפילו להגיב ממקום אחר. זוהי תקופה רגישה, המבנה החדש עדיין לא יציב ובמקביל התחלתי לכרסם ולפורר את יציבות המבנה הישן. לאט, לאט, מתוך בניית המקום האישי שלי בתוכי, אצליח להרפות ממבנה עמוס, הרגלי ולייצב מבנה חדש, מכיר ובינתי.

אור- נשי תודה.

אייה ואור נשי.
קראתי את דבריכן.הרגשתי התרחבות הלב.עבודתכן היא דרך ושיקוף לעבודה שלי.הדרך היא האור.
אייה,לא נתקלתי במילה תוספות, זו מילה של ימימה? כן מכירה את הפיצוי. הפלסטר שהתרגלתי לשים כדי לא להרגיש את החוסר הפגוע,הפלסטר האשלייתי,כשאנו בהכרה ערה.ההתעוררות שלי לגלות את המקום שמביא לעבודת הפיצוי. לזהות,לתחם,להפריד,ולהתחזק מהמהות הטובה.
רסיסים של אור,הכרת המקום הטוב,וההפרדה מהעומס, איזו למידה.הרגשה של שמחה, בשבילי,גילוי הכלי ושימוש בו, הרחבת הלב והשמחה, כלי של התחזקות פנימית כל הזמן.ובעזרת החלקים,הרחבת ההכלה וההעמקה,דרך גילוי ודיוק שלי,ואז נשירת הקליפות החוסמות את האור הפנימי.
לתלמידה שהגיעה לארץ לחודשיים,הכנסי לאתר ימימה לימודי הכרה,יש כתובות במרכז.תנסי שיעור מבוא, והחליטי מה לך נכון.אני ממליצה.
למתלבטת ,יש הרבה תלמידות לא דתיות,אני שמעתי שימימה כוונה את לימודה רק ליהודים.מה אתן יודעות בנות?
שבוע טוב.

לרונית.
אייה,לא נתקלתי במילה תוספות, זו מילה של ימימה?
אכן זו מילה של ימימה. "האם ניסית לזהות את התוספות הנחוצות לך כדי להתקיים ובזיהוי הזה את נעצרת מהלשתמש בתוספת שהיא למעשה מעמידה סתירה עם רצונך להתשחרר. כי התוספת לא באה מהדיוק לאמת התוספת באה להראות, להתקבל".
"כביכול התוספות מעלות, נותנות קצת כח כמו למשל התנגדות, נותנת קצת כח".
"אם את ממשיכה בתוספות הנחוצות לך את למעשה סותרת את הלומדת שבך ואת מורידה את החומר הנלמד למאבק. את לא מקבלת אותו כפי שהוא אלא מוסיפה לו תוספות ואז יש מאבק ואי עלייה".
"אם הנה תוספת מתרחשת את יודעת מראש שהתערבבת והורדת עצמך מעלתייך ז"א מכוחך האמיתי, כח הלב, כשהוא על נקיונו, בפשטות".
"לוותר על תוספת פירושו ליפול בחולשה".
ובעזרת החלקים,הרחבת ההכלה וההעמקה,דרך גילוי ודיוק שלי,ואז נשירת הקליפות החוסמות את האור הפנימי
"אם את אמיצה לפגוש את חולשתך כפי שהיא ולקבל עצמך כפי שאת ולכבד עצמך כפי שאת עד שאת מגיעה לרגש נקי לקיומך, כלפי הקיום שבך כי אז תוכלי להשען על כל החלקים שניתנו לך כדי לחזור לעצמך".

"לוותר על תוספת פירושו ליפול בחולשה".
ליפול בחולשה וכמובן לקבל עצמך שם מתוך כבוד כלפי קיומך בעת חולשתך. לפגוש עצמך.

רסיסים_של_אור‏

לאייה
תודה לך על המלאכה שהבאת, רואים שאת ממש עובדת ומשתדלת. יישר כוחך !
אני מודה לך גם על המשפטים שהבאת ביחס ל "תוספות",כי החומר לא היה זהה בכל הקבוצות. פה ושם היה שימוש במילים שונות. אבל התוך, המשמעות, כמובן, זהה.
רציתי להעיר ולהאיר באשר ל "תוספות", כפי שנמצא אצלי, ימימה מבחינה בין שני סוגים של תוספות

"יש תוספות שהן נחוצות ויש תוספות מיותרות. צריך להתקבל, להשתייך, ולכן הרוב מוסיף על העומס הקיים תוספות מיותרות כמו התנגדות".

"התוספות האלה שהן נחוצות זה אנושי. יש תוספות נחמדות נחוצות ויש התוספות המיותרות, הן כביכול נחוצות כדי להתקדם, כדי להתקבל, כדי להשתייך, אז הרוב מוסיף לעומס שלו מיותר ע"י תוספות מיותרות כמו התנגדות. כשאת מתנגדת - הכל הפך מלחמה יותר מאשר למעשה. ואז הכל הופך יותר חזק ממה שהתחיל בגלל התוספות".

להבנתי, גם במשפט הראשון שהבאת אפשר לזהות את 2 הסוגים:
האם ניסית לזהות את התוספות הנחוצות לך כדי להתקיים
את נעצרת מלהשתמש ב תוספת שהיא למעשה מעמידה סתירה עם רצונך להשתחרר
במשפט השני הכוונה היא ל תוספת מיותרת כמו התנגדות, שלגביה את אמורה לעצור ולסרב להשתמש בה.

הבעיה שמתעוררת היא במשפט:
אם את ממשיכה בתוספות הנחוצות לך את למעשה סותרת את הלומדת שבך ואת מורידה את החומר הנלמד...

ייתכן שהתשובה היא במילת המפתח: ממשיכה.
כיון שמדובר ב תהליך של התפתחות וצמיחה, יש סדר בדברים ואין דילוגים!
קודם כל התוספות המיותרות. כי מי שרוצה להתקדם לא יכולה לסתור את עצמה. אחרי שקצת מתחזקים אפשר לאט לאט לוותר גם על התוספות הנחוצות.
מה דעתך ?

ממליתה בחום על החלק של ימימה להכנה רוחנית ללידה

לנוגה
ולכן הרוב מוסיף על העומס הקיים תוספות מיותרות כמו התנגדות".

ופעמים רבות גם יהירות.

הבעיה שמתעוררת היא במשפט:
אם את ממשיכה בתוספות הנחוצות לך את למעשה סותרת את הלומדת שבך ואת מורידה את החומר הנלמד...
לא הייתי אומרת שזו בעייה משום שבהמשך החלק יש איזכור לרגש כלפי קיומך. זוהי רק שימת דגש לכך שברגע שאת ממשיכה להוסיף את לא קרובה לעצמך ולקיומך בחולשתך.
דרך אגב, מהי תוספת נחמדה? על עצמי יכולה להעיד שאם כבר הוספתי ,לא נחמדה לא אל עצמי ולא אל מה ומי שמולי. העניין הוא לזהות ולעצור לפני התוספת ואם כבר הוספנו לפחות שנהייה נחמדים אל עצמנו ונקבל עצמנו בחולשתנו. התוספת נחוצה ע"מ לעמוד בפני החלק המוריד.
תודה לך על ההערות וההארות .מוסיפות ומקדמות.

תודה.קראתי בשמחה.אשמח לקבל עוד דוגמאות לתוספות.כמו התנגדות.
באיזה חלק אני יכולה למצוא את הכתוב?
תודה.רונית
אור שמח ,מעריכה את מאמצייך בנושא הנתינה.אשמח לתת בגליל,ואולי בחופש הגדול אגיע לתל אביב.אם יש תאריכים,אשמח לדעת.

לאייה
ופעמים רבות גם יהירות - נכון. וגם דחיה. ושתיהן קשורות להתנגדות.

דרך אגב, מהי תוספת נחמדה? -
לדוגמא, להיות יותר נחמדה כדי להתקבל ולהשתייך. למשל, להציע עזרה, או להזמין אלי הביתה, או להתנדב לעשות דבר מה וכו' מתוך רצון להיות נחמדה, מתוך רצון להשתייך ולהתקבל. "זה אנושי".
כך אני מבינה. אולי אפשר למצוא דוגמאות אחרות.

התוספת נחוצה ע"מ לעמוד בפני החלק המוריד -

האם את יכולה להסביר או לתת דוגמה?

לרונית
באיזה חלק אני יכולה למצוא את הכתוב -
מאוד קשה לענות על כך, כי כל מדריכה ממספרת את החלקים בדרך שלה. גם לא כולן מלמדות בדיוק אותם חלקים, אלא אם כן למדו באותה קבוצה ומלמדות את כל החלקים לפי הסדר שניתנו. יש מדריכות שרק את החלקים הראשונים מלמדות לפי הסדר ואח"כ בוחרות כל פעם חלקים לפי רצונן.

תוספות שווה עומס. כל תוספת הינה מיותרת.. אז היית נחמדה למרות שלא ממש בא לך להיות זה לא נראה לי קשור לתוספות זה אולי קשור לבנית המידה האישית מתוך מידה נלמדת,[גם בחינת משלא לשמה יבוא לשמה,] הנה את לומדת על מידת התקרבות נכונה ופשוט מתקרבת בלי להקשיב לעומס והנה מידה גדלה. כאמור תוספות הן מהמיותר.

לנגה
התוספת נחוצה ע"מ לעמוד בפני החלק המוריד -
המקום בו מול רגש לא נעים (כגון פגיעות) אני מוסיפה ע"מ לא להיות מול הפגיעות של עצמי. התוספת באה במעין צורת "שריון פלדה".
"יש מי שאצלה מאבק שווה חוזק כביכול כי בלי זה אם לא תאבק מרגישה סגורה בבדידותה".
אם משהו לא הלך כפי שרצינו מה אני אומרת לעצמי? תוספות הנחוצות לי ע"מ להתקיים. והמלאכה איפא היא לעקוב ולראות איפה אני משתמשת בתוספת. זה להשתמש במבנה של צפייה, זיהוי ועיצור. למעשה החלק קורא לקחת אחריות על ששלך.

טובה_ מאוד
דברייך כל כך מדוייקים.

תודה לכל המשתתפות בדיון על התוספות. למדתי המון.

נגה
עוד משהו קטן. התוספות נותנות "ניחום" ברגעים סוערים וכאן הסתירה עם הקיום שבך.

מעוניינת לשתף במלאכה שכתבתי ומרגישה שבתקופה הנוכחית רוצה להזכיר לעצמי מספר דברים.
כח
פעם, על החוף הים בסיני ישבתי מול הים עצובה, כעוסה, מבולבלת ופגועה. הים מצידו גם הוא, היה באותו המצב. אחד הבדואים הוסיף ואמר שתמיד בשעה הזאת של היום, בשעת הגאות הים משתנה. כך גם צבע השמיים.
לקח הזמן שלקח, פתאום שמתי לב שהים נהייה שקט ורגוע. השקט הזה, הצליח באופן יחסי ומפתיע להרגיע גם אותי.
אותו יופי ושקט הצליחו קצת להשכיח ממני את כל שהרגשתי לפני שהתעמקתי כל כך בפלאי הגאות והשפל.
איכשהו, כשחשבתי במהלך השבוע על המילה כח הסיטואציה הזו עלתה בעוצמה מאוד גדולה. כי כך גם בחיים שלי. היכולת להיות בתוך קיום המכיל בתוכו את הכח המחבר אותי לרצון, ללב, לחיות, לשמחה, לשחרור, לאמת לדיוק, לנוכחות, לשגעונותיי, לחלומותיי יכול להשתנות.
ופעמים, בהעדר אותו כח. שוכחת את כוחו של היחסי וכמה חשובה המידה הזו לקיומי, אם לא החשובה ביותר. אותן פעמים בהן מילים כמו סגירות, ייאוש, חוסר דיוק ופגיעות הן מנת חלקי.
אך, כמו שהים כבר הוכיח לי. קיים איזשהו כח הדואג גם לסערה במלוא עוצמתה ובאיזשהו זמן אחר, גם לזה שנבחין בשקט ובכוחו.

לקראת הפסח המתקרב ובא יש כל מיני סדרים פנימיים כאלה שמאוד רוצה לעשות. נראה לי שכח ושקט יוכלו מאוד לעזור לי.

יום נעים לכולכן.

איזה מלאכה יפה. תודה

איזה מלאכה יפה. תודה

תודה לכן על כל הדיון הזה, אני קוראת ולומדת ומתמלאת השראה

היכולת להיות בתוך קיום המכיל בתוכו את הכח המחבר אותי לרצון, ללב, לחיות, לשמחה, לשחרור, לאמת
אפשר להוסיף כאן את רעיון הניגודים. מהות מול עומס, כח מול חולשה, התקרבות מול התנגדות. הקיום מכיל את הכוחות המנוגדים ואני כלומדת המסכימה לקבל את הניגודים הקיימים והקיימים גם בתוכי כאדם יכולה כבר לבחור במה שטוב ונכון ומדויק לי בזמן ובמקום בעזרת הכלים הנפלאים שרכשתי בלימוד. עוד לגבי הכוח: נאמר נקודת כוח.. נקודת ציר שהיא כוח.. ז"א הכח מנקודה, רק נקודה, לא צריך להתאמץ מידי מספיק קשב פנימי נקי ממוקד לנקודת הכוח שבתוכי.. מה דעתך? יום מעולה לכולנו.. בע"ה.

הכח מנקודה, רק נקודה, לא צריך להתאמץ מידי מספיק קשב פנימי נקי ממוקד לנקודת הכוח שבתוכי.

נפלא...

לטובה_מאוד^?‏
תוספות שווה עומס. כל תוספת הינה מיותרת.
את צודקת, זה נכון בכללי. אבל בלימוד - הכל ביחסי. זה תהליך הדרגתי. גם הדיוק הוא יחסי. "ככל שמדייקת, את מבינה שאינך עוד מדייקת" כי יש דברים שמזהה ומבינה כבר עכשיו ויש דברים שעדיין לא מזהה...
באשר לתוספות, תני ליבך להבחנה שימימה עושה: "_יש תוספות שהן נחוצות ויש תוספות מיותרות_ "
וודאי שגם התוספות הנחוצות הן מיותרות לנו, ובכל זאת יש הבדל... לאלה ימימה קוראת נחוצות ולאלה - מיותרות !
"_התוספות האלה שהן נחוצות זה אנושי_ " - זה לא תוספות מיותרות כמו התנגדות. זה לא נגד הקיום, אלא כדי להתקיים. במקום אחר נאמר: " בהתנגדות יש עצירה של כוח החיים" - זה ממש נגד החיים, נגד הקיום.

והציטוט הנוסף שהבאתי:
"_יש תוספות נחמדות נחוצות ויש התוספות המיותרות ..."
יש תוספות נחוצות, ויש גם תוספות נחמדות נחוצות - מבין התוספות הנחוצות, יש תוספות נחמדות, אנושיות יותר,
דקות יותר, כמו בדוגמה שהבאתי, ובכל זאת תוספות! אשתדל להסביר.
ציטוט הדוגמה :

_לדוגמא, להיות יותר נחמדה כדי להתקבל ולהשתייך. למשל, להציע עזרה, או להזמין אלי הביתה, או להתנדב לעשות דבר מה וכו' מתוך רצון להיות נחמדה, מתוך רצון להשתייך ולהתקבל. "זה אנושי".

קודם כל, הרצון להיות נחמדה זה הרצון להיראות. ולכן זה בא כדי להתקבל, כדי להשתייך וכו'
כשבונים מידה - משתדלים לעשות טוב, מנסים לעשות טוב, אבל לא כדי להתקבל, או להשתייך, אלא פשוט כי רוצים לעשות טוב, או כי מרגישים צורך לעשות טוב מתוך התקרבות ונתינה. זה בוודאי לא תוספת. זה בא ממקום טוב.
להיות יותר נחמדה כדי להתקבל... זה אנושי, נחמד, ובכל זאת תוספת. יש כאן מיותר, גם אם הוא דק.
ולכן זה לא שייך לשלבים הראשונים של נקוי התוספות. קודם כל התוספות המיותרות כמו התנגדות, אח"כ התוספות הנחוצות. וכאשר מתחזקים, כבר לא צריכים את התוספות הנחמדות.
המיותר שבתוספת הנחמדה הוא, שזה בא מהחסר, מהמקום החסר.

לאייה
עוד משהו קטן. התוספות נותנות "ניחום" ברגעים סוערים וכאן הסתירה עם הקיום שבך
את מוכנה להסביר את הסתירה ?

תודה לכולן על כל ההרחבות והתוספות מהטוב שבכן.
היו בטוב ותבורכו.

לא יודעת אבל כל הענין הזה עם התוספות בשורה התחתונה אז אם יש צורך באיזושהי תוספת זה אומר שהתרחקתי מנקודת האמת שבי שיש כאן סוג של זיוף. נחמד או לא, זה עדין נשאר מיותר וברור לנו שהמיותרים למינהם שעדין כביכול משרתים אותנו הם ממש לא, נכון שזה טבעי ואנושי ואנחנו לומדים לקבל גם את זה אבל המטרה ברורה- לנקות אותן. שנזכה להיות ישרות ואמיתיות.. לילה טוב. כולכן מאד יקרות.

לונגה
עוד משהו קטן. התוספות נותנות "ניחום" ברגעים סוערים וכאן הסתירה עם הקיום שבך
את מוכנה להסביר את הסתירה ?
הניחום הוא למעשה אותו פלסטר ששמים לילד גם אם נפל ולא קיבל שום מכה תמיד הפלסטר הזה "כאילו"עוזר. הסתירה היא בנקודה ש"כאילו" את מתחזקת. אין מצב של התחזקות ע"י זה שאנחנו מחלישים מישהו אחר. אני חושבת כמו סתירה מלשון סת.ר. הסתר החולשה שבך וקבלתה. לא קיבלת לא התקרבת. וזו למעשה לדעתי הסתירה.
יום נעים

התשובה עבורך נוגה. הסתבכו לי קצת האותיות

אם יש צורך באיזושהי תוספת זה אומר שהתרחקתי מנקודת האמת שבי שיש כאן סוג של זיוף...
טובה מאוד, זה לא בהכרח אומר שהתרחקת, ייתכן אפילו שהתקרבת והתקדמת. כי הכל הוא ביחסי.
וכי התנקה כל המיותר ברגע של התקרבות ?! אם כן, מזמן כבר היינו מסיימות את כל העבודה. אלא שאנחנו תמיד מטפלות רק במה שצף ושאנחנו מזהות או יכולות לזהות. מה שמעבר לזה, לא קיים כרגע מבחינתנו.
דבר נוסף, כל פעילות הכרתית היא מדודה, בהתאם ליכולת . זה הדיוק היחסי. זאת אומרת חלקי. ואין דיוק אחר.
מחר, אולי הדיוק הזה כבר לא יהיה דיוק עבורי, כי ההבנה גדלה ומכאן שגם היכולת גדלה. ואז גם הדיוק משתנה.
אבל חשוב מאוד לזכור שהדיוק היחסי שלי להיום -זה ה 100% שלי בעכשוי.
אז תמיד אנחנו מתקרבים עוד קצת, מבינים עוד קצת, מזהים עוד קצת ויכולים לדייק עוד קצת. למעשה מבינים שקודם לא דייקנו! אבל זה בעכשוי! היום, הדיוק של אתמול איננו דיוק יותר עבורנו. אבל אתמול, וודאי שדייקנו ולא זייפנו, ובזכות הדיוק של אתמול הצלחנו להתקדם לדיוק של היום, שגם הוא יחסי וחלקי, וכן הלאה.
העניין של היחסיות לא מובן כלכך בהתחלה, מבינים אותו יותר בהמשך, למרות שהוא ניתן כבר בהכנה.
אצלי זה נמצא בחלק 4 של ההכנה, שמדבר גם על הדיוק. (אבל ראיתי שיעלי_לה^?‏, למשל, הביאה חלקיק נפלא מהכנה ד' ואצלי חלקיק זה לא נמצא...)
מקווה שעכשיו זה יותר ברור ושהוספתי לך משהו. כלטוב.

שנזכה להיות ישרות ואמיתיות - אמן ואמן. ותודה מכל הלב לכל הכותבות.

תודה לך אייה על תשובתך, רק עכשיו גיליתי אותה.
כל טוב ויום נפלא לכולן.

הבהרה:
זה הדיוק היחסי. זאת אומרת חלקי. ואין דיוק אחר -
הכוונה היא שאין דיוק אחר שלם יותר לרגע זה. ברגע הבא - ייתכן! וזה אם קלטתי/זהיתי/ הבנתי משהו, שקודם לכן לא היה ברור לי, לא היה בהכרתי, ועכשיו הכרתי גדלה, התרחבה.

שלום בנות.
אני קוראת ונהנית.איזה שפע. שפע של חכמה ובינה.ברכה.

ממשיכה עם המילה תוספות.כל כך בתמצות, האפשרות לזהות את הדיוק היחסי.את העומס,את החוסר,ואיך אני פועלת.התעוררות כמעט בכל רגע.צפייה,להיות במידתי,מדת מרחק, כדי להכיל,להיות שקטה,מכילה,קרובה לעצמי.שמחה להעמקה,להכנס לקראת פסח למיצרים שבתוכי,לזהות את העומס הפועל כרגע,ולהרחיבם.
המילה כח היא מילה של ימימה?אני אוהבת את ההשתדלות שלה.איה דברה על הכח השקט ועל הכח הסוער.
הסתירה בין התוספות שמחזקות" כביכול התחזקות" מול היכולת לקבל את החולשה שבי, או לקבל שלא מקבלת, במתאפשר העכשווי. הסתירה ,רוצה להתחזק אך מתחזקת מעומס.התחזקות היא מהמהות הטובה.

לרונית
להכנס לקראת פסח למיצרים שבתוכי,לזהות את העומס הפועל כרגע,ולהרחיבם
מקסים. נקודה מהותית לפסח. שנזכה לפסוח על העומסים ושכל אחת מאיתנו תמצא את יציאת המצרים שלה ומשם תוכל להתקרב בלב אוהב ולהקשיב באמת.
יש נקודה מאוד יפה בנוגע לחמץ. מלשון החמצה. כאשר אני לא פועלת כאישה בינתית אלא מחמיצה את העיקר.
ערב נעים לכולן

רציתי להעלות שאלה. האם ישנם סוגי דיוקים? כי מה קורה אם דייקתי אבל האדם מולי פגוע? בגלל זה נקרא יחסי כי אם הדיוק היה במדרגה יותר גבוהה אולי משיגה תוצאה יותר טובה? והעומד מולי לא יוצא פגוע? אפילו שהאחריות בתיקון היא שלי בלבד, מבולבלת קצת בסוגייה הנ"ל.
אשמח לתשובות.

חשוב מאוד לזכור שהדיוק היחסי שלי להיום -זה ה 100% שלי בעכשוי.
האומנם?

האם ישנם סוגי דיוקים? - לא, אייה, יש רק דיוק אחד. הדיוק שאת מכירה. דיוק=לא מפריזה ולא מחסירה.

אבל הדיוק הוא תמיד ביחסי. כי כל הלימוד הוא ביחסי. תמיד מקבלים רק "חלק" ועוד "חלק" ועוד "חלק" וכו' וכו'.
יחסי=חלקי.
אנחנו לא מקבלים את כל החומר במכה אחת, את כל ההבנות הנלמדות, את כל הכלים ובאורח פלא הכל מתיישב אצלנו מיד בבת אחת ו...עכשיו....יוצאים לחיים ומתחילים לדייק. אנחנו מדברים על לימוד רוחני. תהליך של צמיחה.
("ברוחני לא ממהרים" (ימימה). צמיחה היא איטית. כלכך איטית שאי אפשר לעקוב אחריה.)

אנחנו מקבלים חלק-מבינים-מיישמים-מקבלים תוצאות. עוד חלק-עוד הבנות-עוד יישומים-עוד תוצאות.
יכולת הדיוק ניזונה מהחלקים הנלמדים, מההבנות האישיות ומעבודה אישית בפועל. ולכן יכולת הדיוק שלנו משתנה כל הזמן. ותמיד היא חלקית, לפחות כל זמן הלימוד. "כי תלמד עוד לדייק ועוד לדייק עד שתדייק" (ימימה).
זהו עניין היחסיות של הדיוק.

כי מה קורה אם דייקתי אבל האדם מולי פגוע?
אם דייקתי באמת - האדם מולי לא יהיה פגוע.
הדיוק נבחן בהתאם לתוצאה. דיוק נותן שקט ושמחה. אם אני לא שקטה, סימן שלא דייקתי באמת. ז"א הפרזתי או החסרתי. כך אני למדה לדייק. ואם האדם מולי פגוע, איך אוכל להיות שקטה באמת ?!
לדוגמא:
לדייק, זה לא רק לומר אמת. השאלה מאיזה מקום בתוכי זה נאמר, מהטוב שבי או מהחסר? מתוך התקרבות או מתוך דחיה? מתוך קשב נקי או עמוס? וכו'
ולכן אם קיבלתי 'רעש והתרוצצות' במערכת האישית במקום שקט ושמחה - אני יודעת שלא דייקתי, ואני מנסה להבין ולזהות איפה לא דייקתי עם עצמי.

חשוב מאוד לזכור שהדיוק היחסי שלי להיום -זה ה 100% שלי בעכשוי.
האומנם?

הבהרה:
ה 100% שלי בעכשוי, זה אומר, שזה הדיוק המקסימלי שלי לרגע זה ואי אפשר לי לדייק יותר.
אם אדייק פחות - לא דייקתי, אלא החסרתי. אם כביכול אדייק יותר - לא דייקתי, אלא הפרזתי. ואם אדייק בדיוק - אקבל שקט ושמחה. לכן, זה ה 100% שלי בעכשוי.
כל טוב וחלומות פז לכולן.

אם דייקתי באמת - האדם מולי לא יהיה פגוע.
רגע, אבל אולי הפגיעות של האדם השני, היא העומס שלו ? אם דייקתי עם עצמי, לא בהכרח ארגיש רע אם האדם השני נפגע.
אני מרגישה שהדיוק נמדד לפי בתחושה אצלי. האם אני מעורערת, באם לאחר מעשה עדיין מחשבה מתרוצצת ? כנראה שעוד לא דייקתי.
ומאד מתחברת לדיוק היחסי. מה שאני רואה ומבינה יום הוא שלב בדרך למה שאראה ואבין מחר ואכן אין קיצורי דרך "על מנת לבנות מבנה יציב" - התהליך של הצמיחה ההכרתית הוא איטי, בנוי שלבים ורק כך מצליחה לעשות את השינוי המשמעותי.
לפעמים, אם יש בי מידה מסויימת בהחסרה, אמצא את עצמי מפריזה בה ולאט לאט הולכת ומדייקת בה ולהיפך.

חשוב מאוד לזכור שהדיוק היחסי שלי להיום -זה ה 100% שלי בעכשוי.
האומנם?
בתחושה שלי כן. גם מבחינת המקום של הכרת הטוב - זה הכי טוב שיכולתי לעשות באותו רגע. ואולי בזכות ההבנות שצמחו מהדיוק הזה, אצליח לדייק יותר .

נגה תודה על התשובה המעמיקה. חידד לי הבנה מסויימת.

שלום לכולן.
הייתי שמחה לראות עוד תגובות. שכל אחת תיתן מהבנתה הטובה. זה רק יוסיף ויחדד את הדברים ויעשיר את כולנו.
אני גם די דחוקה בזמן, בפרט עכשיו לפני פסח עם כל הנקיונות הגשמיים, דרכם באים גם להתנקות רוחנית פנימית.
כי כל הנקיונות לפסח, כשעושים אותם בשמחה, ברצון לנקות ולטהר, זה למעשה גם בדק בית פנימי.

רסיסים_של_אור‏, תודה על הצטרפותך לדיון ועל הנתינה מהבנתך הטובה, זה עוזר לחדד ולהבהיר את הדברים.

ביחס לשאלות שהעלית, אני רוצה להוסיף כדי שהדברים יתבהרו עוד יותר. מקווה שאכן כן.

רגע, אבל אולי הפגיעות של האדם השני, היא העומס שלו ?
הפגיעות של השני היא בוודאי העומס שלו. (אם הוא נפגע, זה אומר, שהוא נושא מרכיב של פגיעות מילדות. המרכיב הזה מתעורר בהתרחשות שמזכירה לו משהו מילדות). אבל זה לא מעניין מבחינת התיקון שלי. אני לא דנה בו אלא בי.
ההסתכלות היא תמיד פנימה, על עצמי. איפה אני פה בתמונה? מה זה אומר לי? כי הרי הוא נפגע ממני/בגללי.
אם נפגע ממישהו/משהו אחר, זה לא קשור אלי.

אם דייקתי עם עצמי, לא בהכרח ארגיש רע אם האדם השני נפגע
תבדקי במציאות מה קורה. איך מרגישה? כי המערכת האישית נושאת אמת פנימית. האמת זאת מאותתת לנו כשאנחנו מדייקים וגם כשלא מדייקים. ככל שמתקרבת יותר לעצמי פנימה - לומדת להכיר ולזהות את האיתותים האלה. כלומר לומדת להכיר יותר את עצמי, את התגובות של המערכת האישית שלי. האם באמת טוב לי? האם אני באמת שקטה? כלומר, האם באמת דייקתי. (כי אם לא ארצה לקלוט - לא אקלוט).
ואם אני קולטת 'רעש' במערכת, הלב לא שקט, המחשבה מתרוצצת, זו האמת הפנימית שמאותתת לי.
זה מתייחס גם לשאלה: האם אני מעורערת, באם לאחר מעשה עדיין מחשבה מתרוצצת ?

תבדקי במציאות מה קורה
מאד מדוייק לי. אני יכולה לתת דוגמא מאד טריה, תגובה שהגבתי אתמול בערב, התגובה היתה ללא ספק ממידת ההפרזה ממקום שהיה אצלי תמיד בהחסרה. לפי הריגוש שהיה בי, יודעת שעדיין לא מדייקת, אך מרגישה, ומודה על כך שאני בתהליך, ולא יכולה ישר לתקן למידה הנכונה. לכן, הפרזתי היא הדרך שלי לדיוק שיהיה נכון לי ובו לא ארגיש את הרעד הגופני והנפשי, אהיה לגמרי על צירי וכל החלקים שומרים על כוחם, פה, מחשבה ולב. אך כשהגבתי, זה אכן היה הכי מדוייק מבחינתי לאותו רגע, ורק דרך אותו דיוק אוכל עוד ועוד לדייק, עד שאדייק... (מזכיר לי תמיד את הניסיון לחפש את התחנה האהובה עליי ברדיו, סיבוב של הכפתור, חולפת על פניה, חוזרת אחורה, מתקנת עוד ועוד מדייקת עד שקולעת בול... מה שנקרא באנגלית fine tunning...)

רסיסים_של_אור‏, יפה מאוד. זה בסדר גמור. אני לא רואה פה סתירה.
בדרך לדיוק אנחנו שוגות הרבה. וכפי שנאמר: "מי שמוכנה לשגות - תתקדם הרבה"(ימימה).
כי גם המשגה מקדם אותי, לא רק הדיוק. זאת הבנה. וכשמבינה זאת אז מקבלת את המשגה ובזה חוזרת לדיוק.
כי "*מוכנה* לשגות" זה אומר שמוכנה לשאת בתוצאות. מוכנה לקבל את המשגה, כי הוא יקדם אותי לדיוק הבא.

הפרזתי היא הדרך שלי לדיוק - את לא מנסה להפריז כדי לדייק או לתקן, אלא את מנסה לא להחסיר, את מנסה לדייק. ואם התוצאה היתה הפרזה, סימן ששגית, קבלי את המשגה ובזה את חוזרת לדיוק.
זאת אומרת שכתוצאה מהנסיון לדייק, גם אם שגיתי, לא אהיה בהפרה, לא אהיה במשקל המוריד, אלא המעלה.
ואם אני בהפרה כתוצאה מנסיון לדייק, זה בגלל שלא מקבלת את המשגה. פה אני לא מדייקת.
כך אני מבינה. אשמח לקרוא הבנות אחרות נוספות.
שנזכה לצחצח ולהעלות את האור בכל הפינות הלא מוארות עדיין בבית הפנימי.

נוגה, כתבת מקסים ומדויק מאוד וברור מאוד.
זאת הבנה נפלאה וכל-כך כל-כך חשובה.

תודה נוגה (אני מרגישה שהצלחת לנסח ביתר דיוק את מה שניסיתי לאמר, חושבת שאנחנו מכוונות לאותו דבר)

כי גם המשגה מקדם אותי, לא רק הדיוק. זאת הבנה. וכשמבינה זאת אז מקבלת את המשגה ובזה חוזרת לדיוק
תודה!!!!!!!!!!!!!

אם דייקתי עם עצמי, לא בהכרח ארגיש רע אם האדם השני נפגע
תבדקי במציאות מה קורה. איך מרגישה? כי המערכת האישית נושאת אמת פנימית. האמת זאת מאותתת לנו כשאנחנו מדייקים וגם כשלא מדייקים. ככל שמתקרבת יותר לעצמי פנימה - לומדת להכיר ולזהות את האיתותים האלה. כלומר לומדת להכיר יותר את עצמי, את התגובות של המערכת האישית שלי. האם באמת טוב לי? האם אני באמת שקטה? כלומר, האם באמת דייקתי. (כי אם לא ארצה לקלוט - לא אקלוט).
ואם אני קולטת 'רעש' במערכת, הלב לא שקט, המחשבה מתרוצצת, זו האמת הפנימית שמאותתת לי.

השאלה אם בכלל יש צורך שאכנס לשאלה אם האדם האחר נפגע/התעצבן או לא? או שאני עושה מה שמדויק לי ברגע זה וזהו.
אחרת לא אצא מהשאלה מה הוא חושב על זה, האם נפגע, האם הייתי בסדר. שזה מיצר שלעצמו. לא?
אם דייקתי זה לא רלוונטי אם נפגע. או שלא?
לדוגמא - אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?

לדוגמא - אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?

כל מקרה לגופו. זה רלוונטי אם האדם מרגיש שזה רלוונטי.
וזה יכול להיות דיוק גם אם הולך בדרך הזאת למרות תגובת הסביבה וגם אם נמנע ממנה בגלל תגובת הסביבה.
מה שעושה את ההבדל זה איך הוא עושה – האם הלב נוכח?

ברגע שדיוק מתקיים במערכת, ברגע ששומרת על מקומה ופועלת ממהותה,היא מדייקת, וכשמדייקים, הצד האחר אינו נפגע, אלא נהיה אף הוא יותר מדוייק,
הפגיעה בצד השני מתרחשת כאשר אנו פועלים או מגיבים מהעומס,וזה מעורר את העומס של האחר...

שנזכה לפעול ולהגיב ממקומינו
שנכבד את האחר במקומו
שנהיה בטוב

המממ.... כן, במצב אידיאלי. אבל במציאות של דיוק יחסי זה לא תמיד כך. ולפעמים העומס של השני באמת פשוט לא קשור לכל מה שאעשה, והוא ייפגע בכל מקרה... אני אחראית רק על העומס שלי / התיקון שלי...

ולפעמים העומס של השני באמת פשוט לא קשור לכל מה שאעשה, והוא ייפגע בכל מקרה
את חושבת יעלי_לה‏?
הרי אם אני פועלת לא מהעומס אלא מהטוב שבי, ממהותי,בשיקול דעת, אז איך אני יכולה לפגוע באחר? הרי גם הדבר שאומרים,שיכול כביכול לפגוע, אם הוא נאמר מהטוב, אפילו שנגיד לא מתקבל על הצד השני, לפחות הוא לא נפגע,כי פונים אליו בטוב,מכבדים אותו ואת מקומו .

כדי שלא יהיה נפגע,צריך שלא להיות פוגע, וכדי לא להיות פוגע,יש לפעול מהטוב שבך ולא מהעומס...

אבל מסכימה שזה במצב של דיוק אידיאלי בסיטואציה.
לפעמים העומס של השני באמת פשוט לא קשור לכל מה שאעשה, והוא ייפגע בכל מקרה יכול להיות...צריכה עוד לעבד את זה,לא בטוחה בזה,כי זה קשור למה שמשדרים גם ולא בהכרח רק למה שעושים.
זה גם עניין של ידיעה פנימית והיכולת לזכור שבכול רגע יש לנו האפשרות לבחור בטוב...

אני אחראית רק על העומס שלי / התיקון שלי...

אומרים למשל שנישואין הם ה- הזדמנות לתיקון, שבן הזוג הוא ההזדמנות המושלמת לתקן עצמינו- הקשיים העולים לעיתים הם כמראה המשקפת לנו את הראוי לתקן בעצמינו,עבודה בלתי נפסקת ומרתקת.כמובן,מבינה ומסכימה עם מה שאת אומרת מבחינת אחריות אישית על עצמינו ו"עומסינו",רק אנחנו יכולים לתקן עצמינו, אבל בנוסף לכך,חושבת שכולנו ערבים זה לזה כאן ,ותיקון אישי שלנו משפיע גם על תיקון האחר,הקרוב לנו.
לכן "אני עושה מה שנכון לי כי רק על עצמי אני אחראית" ,זה מדוייק בהחלט, אך נראה לי גם שחשוב להוסיף שכאשר אני פועלת בטוב,היינו ממקומי המדוייק, אני משפיעה גם על האחר,מכבדת אותו,(כי פועלת מתוך כבוד למקומי שלי) וזהו הערך המוסף של התיקון האישי ,שהוא משפיע על הכלל בעקיפין,ומכאן גם חשיבותו הרבה,לעניות דעתי.

אשמח לתשובתך

שנזכה לדייק עוד ועוד ולפעול מהטוב שבנו
תבורכנה כולן

איזה משב רוח רענן מרגישה אחרי יום על עומס, ייאוש ואובדן תקווה. כאילו כל הכלים ברשותי והמהות מסתתרת לה. כנראה ביקשה להתגלות. כי פתאום מבינה המון דברים ממקום אחר. עדיין קצת ייאוש אבל מבינה מכלול ומכבדת עצמי בחולשותיי ובירידה התלולה בה אני נמצאת. משאירה פתח להבנות חדשות להתגלות ולמצוא סדר אחר שנכון לי יותר ויביא יותר שקט למערכת כולה (במיוחד ללב שסגור כרגע ויש קושי גדול בהתקרבות)
שרק יהייה לנו טוב. לילה טוב

נוגה,

הרי אם אני פועלת לא מהעומס אלא מהטוב שבי, ממהותי,בשיקול דעת, אז איך אני יכולה לפגוע באחר? הרי גם הדבר שאומרים,שיכול כביכול לפגוע, אם הוא נאמר מהטוב, אפילו שנגיד לא מתקבל על הצד השני, לפחות הוא לא נפגע,כי פונים אליו בטוב,מכבדים אותו ואת מקומו .

הרי לפעמים הקשב חסום ואדם שומע רק את העומס האישי שלו, ולא משנה כמה יפנו אל הטוב שבו. אני יודעת את זה על עצמי... כאשר הקשב מכוון לעומס, הוא ישמע עומס. לפעמים השני דרוך להיפגע ומחפש ממה להיפגע - ואם הוא לא ימצא את זה במה שאמרת / עשית / איך שפנית, הוא ימצא את זה בדמיון העמוס שלו.
לא תמיד פנייה אל הטוב שבאדם מספיקה כדי לעשות לו את הסוויץ'. הוא צריך גם לרצות בזה – ונכון שהמהות רוצה בזה תמיד, אבל כל אחד אוחז לפעמים...

חושבת שכולנו ערבים זה לזה כאן ,ותיקון אישי שלנו משפיע גם על תיקון האחר,הקרוב לנו.
כאשר אני פועלת בטוב,היינו ממקומי המדוייק, אני משפיעה גם על האחר,מכבדת אותו,(כי פועלת מתוך כבוד למקומי שלי) וזהו הערך המוסף של התיקון האישי ,שהוא משפיע על הכלל בעקיפין,ומכאן גם חשיבותו הרבה,לעניות דעתי.

נכון מאוד מאוד!
אבל לדעתי המלאכה לא מכוונת לשם. זה סוג של בונוס, תוצאות מתוצאות.

שבת שלום וחודש טוב...

אבל לדעתי המלאכה לא מכוונת לשם. זה סוג של בונוס, תוצאות מתוצאות.

טוב, שיניתי את דעתי. וודאי שהמלאכה מכוונת לשם. בהעמקה...

וגם, קיוויתי שניכנס עוד קצת בנושא שהוזכר קודם, אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?
כשכתבתי מה שכתבתי (כל מקרה לגופו. זה רלוונטי אם האדם מרגיש שזה רלוונטי. וזה יכול להיות דיוק גם אם הולך בדרך הזאת למרות תגובת הסביבה וגם אם נמנע ממנה בגלל תגובת הסביבה. מה שעושה את ההבדל זה איך הוא עושה – האם הלב נוכח?) הרגשתי שלא מיציתי, אבל בינתיים אבד לי חוט המחשבה, אשמח אם תהדהדו לי מהבנותיכן ונדבר על זה עוד קצת כי זה נושא מעניין.

_וגם, קיוויתי שניכנס עוד קצת בנושא שהוזכר קודם, אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?
רציתי לכתוב בראשית דבר כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך ואז פתאום הופיעה לי כתובית הכבוד- מכביד. אז אם ככה הכבוד כלפי הקיום של עצמך בטוח לא מכביד. אני חושבת שנכנס כאן מימד של משקל. איפה אני בוחרת לשים את המשקל על הכבוד כלפי הקיום שלי או על כבוד מהחסרה גדולה? ברגע שעסוקים בלמלא ציפיות זה מקום של חוסר חיבור לעצמך וגורם להפרה גדולה מאוד. שמחה בטח אין שם ולא נוכחות הלב. היכן שתהיי נוכחת באמת שם יהייה ליבך. חשוב מאוד מה אתה חושב על עצמך. מה אחרים חושבים, נראה לי שייך לזמן אחר.
שבת שלום

לאייה,
ברגע שעסוקים בלמלא ציפיות זה מקום של חוסר חיבור לעצמך וגורם להפרה גדולה מאוד. שמחה בטח אין שם ולא נוכחות הלב. היכן שתהיי נוכחת באמת שם יהייה ליבך. חשוב מאוד מה אתה חושב על עצמך

נכון ומדוייק מאוד, מסכימה עם כול מילה.

וגם...כבוד כלפי הקיום שלי והאמת שלי, בסופו של דבר ,אפילו שזו אינה המטרה אלא התוצאה, אף זוכה לכבוד מהאחר, אפילו שזו אינה דרך שהיה בוחר אותה.
ברגע שאנו שלמות עם עצמינו,זה משדר לאחר,ואפילו שהוא יכול להביע התנגדות בתחילה,לדרך החיים שבחרנו ,הוא בסופו של דבר יכבד אותה כי אנו מכבדים את עצמינו.
אם את עסוקה בלהתנצל על מה שאת, זה מה שאת משדרת,ואם לוקחת אחריות וחיה את האמת שלה במלואה,כולל חולשותיה - מעוררת כבוד.(אף על פי שזו כמובן אינה המטרה אלא רק תוצאה מדיוק ורגש טוב לקיום שלי)

מכבדת עצמי בחולשותיי ובירידה התלולה בה אני נמצאת. משאירה פתח להבנות חדשות להתגלות
איזה יופי...עבודה אמיתית, ירידה לצורך עלייה, ישר כוח

יעלי_לה‏
לפעמים השני דרוך להיפגע ומחפש ממה להיפגע - ואם הוא לא ימצא את זה במה שאמרת / עשית / איך שפנית, הוא ימצא את זה בדמיון העמוס שלו

ייתכן מאוד שאת צודקת ,יכול להיות שזה נכון, עדיין לא בטוחה בזה לגמרי כי שוב,ברגע שאת במקומך מדייקת,זה מתוחם, ומשליך גם על האחר לדייק ממקומו היחסי ,והוא לא ימצא את זה בדמיון שלו...... אך צריכה עוד לחשוב על זה,ימים יגידו לי.

תבורכנה בעליות ובשבת של שלום

הרי לפעמים הקשב חסום ואדם שומע רק את העומס האישי שלו, ולא משנה כמה יפנו אל הטוב שבו. אני יודעת את זה על עצמי... כאשר הקשב מכוון לעומס, הוא ישמע עומס. לפעמים השני דרוך להיפגע ומחפש ממה להיפגע - ואם הוא לא ימצא את זה במה שאמרת / עשית / איך שפנית, הוא ימצא את זה בדמיון העמוס שלו.
לא תמיד פנייה אל הטוב שבאדם מספיקה כדי לעשות לו את הסוויץ'. הוא צריך גם לרצות בזה – ונכון שהמהות רוצה בזה תמיד, אבל כל אחד אוחז לפעמים...

תודה על הדברים החכמים, מאוד דיברו לי אל הלב. חווה בדיוק את המקום הזה - של פגיעות ועומס... יש לי את הצורך להתכנס ולהתמקד בי מאחר והוצפתי מעבודה רוחנית במסגרת מסוימת ונוצר בי עומס שאין לי אפשרות ואולי גם לא רצון לחלוק עם אחרים... כשאני עמוסה, אין לי פנאי אל החוץ, ולפעמים אני חייבת להתנתק ממסגרות מסוימות וחברויות מסוימות על מנת לרפא ולחזק את מה שחסר וזקוק בפנים. אני שמחה שזה קורה כי בעבר הייתי מתעקשת לדבוק בחברתם של אנשים למרות שבפנים הייתה זעקה להיות לבד ולווסת את ההצפה והעומס. היום אני מסוגלת יותר לשים גבולות. כשאני בתוך הפצע שלי, אני חווה מכל הכיוונים רק את הפצע, לא משנה כמה מסביב באים אלי באהבה ובשמחה ובטוב... וחשוב לי לחמול על החולשה הזאת ולקבל אותה כפי שהיא, מבלי לשפוט...

שבת של שלום, שלווה ואהבה עצמית, לכולנו

יעלי_לה‏
את פונה אלי פה ביחס לדברים שלא אני כתבתי, אלא אור_נשי‏. לא התבלבלת במקרה?!

קראת את הדברים שנכתבו ממש ברפרוף, כי אין לי כרגע זמן, ובוודאי שאי אפשר כך לתייחס ולהגיב. כשאתפנה, אוכל לקרוא בנחת, ומקווה בע"ה שאוכל להגיב.

בינתיים רק משהו קטן למחשבה.
"ואהבת לרעך כמוך" זה גם חלק לתיקוני, אם לא הבסיס לתיקון. וכל הלימוד הוא להביאנו לזה.
אז האחריות שלי לעומס שלי ולתיקון שלי, אולי עדיין לא מובנת מספיק.
יש הבחנה דקה בין: להיות אחראית לעומס שלי ולתיקון שלי בלבד ולא לרצות לתקן אחרים, לבין, להיות אחראית לעומס שלי ולתיקון שלי בלבד ולהתנער מאחרים. האחריות הזאת צריכה להיות מובנת בהעמקה וזה צריך לבוא מהבנה.
שבת שלום

תודה על הדברים החכמים, מאוד דיברו לי אל הלב תודה לך, זה משמח...

לא התבלבלת במקרה?! כן! סליחה!

יש הבחנה דקה בין: להיות אחראית לעומס שלי ולתיקון שלי בלבד ולא לרצות לתקן אחרים, לבין, להיות אחראית לעומס שלי ולתיקון שלי בלבד ולהתנער מאחרים. האחריות הזאת צריכה להיות מובנת בהעמקה וזה צריך לבוא מהבנה.
את צודקת מאוד, לא דובר על זה.

.המון חומר נכתב לעיל..אני קוראת.אפשרות אחת לי,לקרא לאט,לרשום משפטים שאני רוצה להגיב לזכור.,[תלוי בעומס הזמן]... אפשרות אחרת מהירה,אך פחות עמוקה ,לזרום,להשקיף ולראות מה משתקף לי ...
"מול הפגיעה באחר",ומול כל חולשה המנהלת אותי עכשו, זיהוי ההפרה,..עצב,אשמה,רעש,מקום אישי, ההפרדה של העומס מהמהות,והוא לומר יש בי כרגע כך וכך ואני מקבלת,או מקבלת שלא מקבלת כרגע,וממתינה.עושה עבודה פנימית להחזרת שקט.הדיוק היחסי מול פגיעת האחר היא אישית.כל אחת למדתה.כפי שנאמר לעיל,עומס שלו, אולי עומס שלי ואולי שקילה של מחשבה ומעשה חדש עם האחר,אחרי זמן,אך פעולה מהטוב.כשיש פיתול זה עומס.
עוד התחברתי לעיל,בהתבודדות..לזמן שקט.זמן הפרדה פיסית ורוחנית.זמן ללמידה,הפרדות התחזקות ובנייה.בניה מהיש, ולא בנייה מחוסר.זיהוי הרעשים המחלישים,המורידים,וניקיון המערכת."ברוחני לא ממהרים"..ימימה.תדייק ותדייק עד שתדייק" ימימה.כמה מחזק שנלמדים הכלים..
שבת שלום.

"ואהבת לרעך כמוך" זה גם חלק לתיקוני, אם לא הבסיס לתיקון. וכל הלימוד הוא להביאנו לזה.

האחריות הזאת צריכה להיות מובנת בהעמקה וזה צריך לבוא מהבנה.

נוגה תודה

הדיוק היחסי מול פגיעת האחר היא אישית.כל אחת למדתה.כפי שנאמר לעיל,עומס שלו, אולי עומס שלי ואולי שקילה של מחשבה ומעשה חדש עם האחר,אחרי זמן,אך פעולה מהטוב.

תודה רונית, מסכימה עם מילותייך.

חווה בדיוק את המקום הזה - של פגיעות ועומס...
אהבה_לנשמה^?‏, שולחת לך

תבורכנה בטוב

לאהבה_ לנשמה
מאוד דיברו אליי הדברים שכתבת. כל כך נכון המקום הזה בו אתה מדוייק עם עצמך ומבין שאין לך כח, מקום ויכולת להיות מול אנשים בחולשתך. לפעמים אנו צריכים להתחזק מבפנים ע"מ לצאת החוצה מחוזקים. אין טעם במקום הזה לשחק ב"כאילו" זה רק מבאס כי ניתנת לך הזדמנות לדייק עם עצמך והחוץ במצבים האלה מאוד מחליש ועוד יותר מבלבל.
שבת שלום ומבורך.

כל כך נכון המקום הזה בו אתה מדוייק עם עצמך ומבין שאין לך כח, מקום ויכולת להיות מול אנשים בחולשתך. לפעמים אנו צריכים להתחזק מבפנים ע"מ לצאת החוצה מחוזקים. אין טעם במקום הזה לשחק ב"כאילו" זה רק מבאס כי ניתנת לך הזדמנות לדייק עם עצמך והחוץ במצבים האלה מאוד מחליש ועוד יותר מבלבל

זה מאוד מדוייק,עת לכול דבר- עת להיפתח ועת להיות עם עצמי,להתחזק ולהיבנות מבפנים.

תודה בנות, בימים האחרונים במיוחד התגובות והמלאכות שנכתבות פה מעוררות השראה ומעלות. זה משמח ומעשיר אינטראקציה כזו

שבת של שלום

יש את הדרך בה עושים מבית הורים לבית נישואין. בתוך הדרך יש שורש עומס שיושב שם משנים. מבינה שאיכשהו צריכה ללמוד לחיות איתו רק לפעמים, בשעות או ימי משבר בבית נישואיי מאוד קשה לי לקבל את אותו שורש. מודעת לכל הכלים אשר ברשותי. פעמים רבות לא מצליחה ליישם. פעמים אחרות כן. מאוד קשה הקונספט הזה של זוגיות ולפעמים מרגישה כל כך מיואשת וליבי סגור עד כי מאוד קל לי לאבד תקווה. יודעת שהחיים הם מכלול ומורכבים ואם בתוך המורכבות מוצאת חלק אשר נותן לי שקט יחסי שמחה אך בגדול מרגישה שכאילו השמחה יותר נדיפה מהעצב. למה כל כך קל לנו לשים משקל על העצבות והשמחה צריך להוסיף לה ג'לטין על מנת שתהייה מספיק יציבה? כמאמר השיר "העצב אין לו סוף לאושר יש. אושר הוא נוצה קלה ברוח"..... מאוד רוצה לייצב את השמחה שבתוכי לבנות מבנים מספיק יציבים, לזכור את הטוב. "זכר רב טובך יביעו" בעצם הזכרון הטוב של הדבר גם גודלת השמחה. ב"ה.
שרק נהייה שמחות ושנשכיל לזכור שברשותנו כלים.
שבת שלום.

לאיה
זיהוי השרש בבית הנישואין הוא כבר התפתחות.עבודה על השמחה בי, ושם היא עבודת האמת.מורכבות גדולה היא הזוגיות.בנייה יומיומית.התעוררות.המקום המורכב מפעיל הרבה רישומים ועומס של הילדה.הילדה שמצפה ומתאכזבת, הילדה שמוותרת. הגילוי שלי הוא הניהול והאחריות שלי על שמחה,על מקשיבה מבינה עושה ליצירת השמחה הפנימית שלא תלויה באחר. החוקיות היא ,השינוי,אין קביעות,הכל זז ומשתנה כל הזמן.אי אפשר לאחז, אך טוב מפעיל חוטי חיבור של כל המערכת,של עשייה טובה,ועשייה טובה היא בניית השמחה ופתיחת הלב.העבודה הרוחנית,לתקן בזוגיות ,לצמוח,גילוי השמחההפנימית הנסתרת ,זיהוי תיחום הפרדה התחזקות מהטוב,העמקה דרך לימוד ושימוש בכלים, , מול השמחה החומרית האובדת בקלות.
היום התעצבתי,נפגעתי מהתנהגות בתי. הרגשתי מחנק,עצב כעס.פגיעות.
אמרתי לאחר ,אני רוצה שנגיב לא מכעס,שנדייק,.המתנו בתגובה.
האחר לא לומד ימימה,אך מכיר את הכלים ממני. התגובה שלו היתה לאחרת ,טובה.האחרת לא נסגרה,לא נפגעה,עשתה למידה,וקבלה כח להסביר,להתנצל,ולחזק אותי בכיווצי.זוגיות והורות,יכולים לכווץ ויכולים לפתוח.כמה שמחה יש בשימוש בכלים של דיוק,המתנה,מדת רוחק מאיפה אני מגיבה.
שבוע טוב.

שבוע טוב.

שבוע טוב לכולן.
הרבה תגובות התווספו, אני מבקשת לחזור לאחור ולהתייחס לדבריה של דיצה.

השאלה אם בכלל יש צורך שאכנס לשאלה אם האדם האחר נפגע/התעצבן או לא? או שאני עושה מה שמדויק לי ברגע זה וזהו....

לפי דבריך אני מבינה שדברי, אליהם את מתיחסת פה, לא הובנו כראוי.

תבדקי במציאות מה קורה. איך מרגישה? כי המערכת האישית נושאת אמת פנימית. האמת הזאת מאותתת לנו...
ואם אני קולטת 'רעש' במערכת, הלב לא שקט... זו האמת הפנימית שמאותתת לי.
זאת אומרת,
השאלה היא איך אני מרגישה, לא איך מרגיש השני.
אם אני שקטה באמת, וודאי שאין צורך להכניס עצמי לשאלות מיותרות. אבל...אם יש רעש במערכת, אם הלב לא שקט אז יש צורך לבדוק מה קרה,כלומר, איפה לא דייקתי, בודקת את עצמי, ולא מה חושב האחר.
בתיקון, ההסתכלות היא תמיד על עצמי, ובודקת רק את עצמי ולא את האחר.

לדוגמא - אדם רוצה ללכת בדרך מסויימת שמעצבנת את הוריו וסובביו. האם רלוונטי בכלל מה חושבים האחרים?

ראשית, אינני חושבת שאפשר לענות כללית על שאלה כזאת. וכבר יעלי_לה‏ אמרה:
כל מקרה לגופו. זה רלוונטי אם האדם מרגיש שזה רלוונטי.

דבר נוסף, הורים זה לא, סתם, אחרים. "הורים, זה לא במקרה" (ימימה).
צריך הרבה הרבה להבין לפני שמגיעים לתיקון עם ההורים. וכל עוד לא נמצאים במקום הזה - זה עלול לקומם, לעורר התנגדות, וזה לא רצוי.

לפעמים השני דרוך להיפגע ומחפש ממה להיפגע - ואם הוא לא ימצא את זה במה שאמרת / עשית / איך שפנית, הוא ימצא את זה בדמיון העמוס שלו.
יעלי_לה‏, מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!

יעלי_לה‏‏, מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!

לא הרי כתבתי את זה דווקא כדי להסביר (לשכל, וכן - אולי בקצת יותר מדי מלים ) למה אין שום טעם להתבחבש על הפגיעה של השני, כי היא עומס שלו ולא שלי.
ברור שאם השני נפגע – זה אכפת, אבל מוטב להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה, ולא להתחיל לחפש את העומס אצלי שגרם לזה ולהתחיל להתערבב ולהתרחק מעצמי (וממילא גם ממנו).
המטרה לזהות את העומס שלי - אם אחרי אמירה או מעשה כלפי אחר אני מרגישה רועשת ונסערת, או סתם לא שמחה, לא דייקתי.
אם אחרי אמירה או מעשה כלפי אחר אני שקטה ושמחה, דייקתי. ואם השני רועש ונסער ולא שמח, זה עומס שלו נקודה. לבי לבי לו, אבל לא מתערבבת. ממתינה להמתנתו.

נוגה, שמתי לב שבכל פעם שאת מצטטת את ימימה אני מזהה את החלק... נראה לי שקיבלנו כמה וכמה חלקים משותפים... אצל מי את לומדת?

לנוגה
דבר נוסף, הורים זה לא, סתם, אחרים. "הורים, זה לא במקרה" (ימימה).
צריך הרבה הרבה להבין לפני שמגיעים לתיקון עם ההורים. וכל עוד לא נמצאים במקום הזה - זה עלול לקומם, לעורר התנגדות, וזה לא רצוי
אכן. "כאשר ישנה הכרה לטוב אשר התקבל דרך ההורה ובנוסף לזה כאשר יש הבנה שההורה אינו במקרה, הלומדת מבינה שיש כפי שיש, מן הטוב שבה ויש גם את המיותר. גם ההורה מטובו נתן לה ולא רק ממחסיר אשר מכירה ומבינה כפי שהיא מבינה". יש פה העמקה של קבלה עצמית." אם תקבלי את ההורה כפי שהוא אז תקבלי את עצמך כפי שאת".
נראה לי שהדרך לקבלה עצמית עוברת דרך האי הקבלה, ההתנגדות, אשמה. צריך מידת בגרות ושחרור הילדה ע"מ להתקרב לעצמך. התקרבת לעצמך התקרבת להורה, אפילו במידה יחסית, התקרבת. ההורים עשו כמיטב יכולתם ועם הבנה בסיסית לכך שרצו הכי טוב בשבילנו, נראה לי אישית נכון לסלוח ולקבל. הרי גם אני בתור הורה שוגה, טועה, נופלת, מתבלבלת. אבל במהות אני רוצה טוב לבנותיי ומנסה לפעול מהטוב שבי.
שבוע טוב ומבורך.

רונית, תודה לך.

אייה
אני מסכימה עם כל מילה שכתבת ומעריכה את עבודתך והשתדלותך. רואים שהדברים נאמרו ממקום של הבנה.
תענוג לקרוא. יה"ר שתמשיכי כך וכל משגה שיבוא יביא לך דיוק והבנה נוספת. כל טוב.

יעלי_לה‏
בדיוק נכנסתי כדי לתקן ולדייק יותר את דברי אלייך: מה לך ולמיותר של השני ?! לא התבלבלת בכוון ?!
(כי המילים שבו וצפו לנגד עיני, והבנתי שיש לדייק יותר), כי עניתי למיותר, לתוספת שנקלטה, כפי שכתבת עכשיו:
מה שהתכוונתי לכתוב:
יעלי_לה‏, יש לך הבנות טובות, הרבה טוב, וזה מה שחשוב. רק מהמקום הזה של הטוב אפשר לתקן. הטוב הזה בהתחזקותו יתפשט ויקרין.
והנה הקדמת אותי, והנה הבנותייך הטובות. ממש תענוג לקרוא. תודה.

ברור שאם השני נפגע – זה אכפת, אבל מוטב להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה
נכון, להתקרב אליו מהטוב לטוב, דרך בינה, מהתחלה, ואז ייתכן אולי שלא יפגע.
ולא להתחיל לחפש את העומס אצלי שגרם לזה ולהתחיל להתערבב ולהתרחק מעצמי (וממילא גם ממנו)
המטרה לזהות את העומס שלי...אם לא דייקתי.
נכון מאוד. לזה התכוונתי כשאמרתי: לבדוק מה קרה... איפה לא דייקתי, בודקת את עצמי
מדובר בצפיה הכרתית, בקשב נוכח במטרה לזהות את העומס שלי. רק לזהות ולא להתקרב יותר.

נוגה, שמתי לב שבכל פעם שאת מצטטת את ימימה אני מזהה את החלק... נראה לי שקיבלנו כמה וכמה חלקים משותפים... אצל מי את לומדת?
צודקת, אם למדת אצל אורנה ועכשיו אצל חנה פ, זה יכול להיות, מדריכות מאותה קבוצה. אבל לא יכולה לענות יותר.
איתך הסליחה.

נוגה את מדריכה?

נוגה את מדריכה?
טובה_מאוד^?‏, לא אמרתי זאת ואינני יכולה לפרט יותר. יש לי סיבות משלי, אנא אל תדחקו בי.
תודה

נוגה תודה על התשובה.

אני מבינה ממך שזה תלוי במקום שלי.
סביר להניח שבתחילה יהיה לי רעש במערכת מהכיוון של מה חושבים אחרים ואז זה יהיה רלוונטי.
בהמשך כשאהיה מחוברת להבנתי הרעשים האלה ייחלשו ופחות אסתכל הצידה.

ההסתכלות היא תמיד על עצמי, ובודקת רק את עצמי ולא את האחר

אני שואלת - האם אין חשש לאגואיזם? אם אדם מרגיש מדוייק עם העובדה שלא אומר שלום לשכניו כשרואה אותם. או עם העובדה שלא מבקר את הוריו הזקנים כי ביקורים אלה מוציאים אותו מאיזון. או עם העובדה שחי את חייו בלי לסייע לאחרים.
האם תוכלי לחדד איך גם במקרים כאלה
אם אני שקטה באמת, וודאי שאין צורך להכניס עצמי לשאלות מיותרות. ?

." אם תקבלי את ההורה כפי שהוא אז תקבלי את עצמך כפי שאת".
אייה תודה שהבאת את המשפט הזה.

הבסיס של כל הלימוד הינו ואהבת לרעך כמוך ואם נראה לי שדייקתי עם עצמי וזה שמולי נפגע אז ממש לא דייקתי. אני למדתי שההפרזה בכל הנושא של רגש כלפי הקיום שלי מביא להחסרה גדולה. הנתינה לזולת ווהתקרבות לסובב הם הבסיס. ובטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו ומזהה אם יש מקום לנתינה ולעזרה. יש פה בדף כל מיני דעות נחרצות כל כך, הלו.. כל לומד וההבנה שלו ז"א נראה לי שנכון שכל אחד יביא מה הוא לומד ומה ההבנה שלו בלי שמשהו יתקן את הבנתו או יתן לו ציונים מתוך מה שהוא מבין, או שאולי גם זו נחרצות..

לדיצה
אני שואלת - האם אין חשש לאגואיזם? אם אדם מרגיש מדוייק עם העובדה שלא אומר שלום לשכניו כשרואה אותם. או עם העובדה שלא מבקר את הוריו הזקנים כי ביקורים אלה מוציאים אותו מאיזון. או עם העובדה שחי את חייו בלי לסייע לאחרים.
האם תוכלי לחדד איך גם במקרים כאלה
במילה אגואיזם יש את המילה אגוז. קשה קליפתו וקשה פיצוחו. הרי המהות של כולנו טובה היא רק לעיתים, מכסה אותה קליפה קשה. כל עוד ליבך סגור, בטח ובטח בדוגמאות שהבאת לעיל ,אין מצב לדיוק ולא נראה לי אפילו היחסי ביותר. מטרת הלימוד היא להתקרב לעצמנו ולמהותנו וכמובן למי העומד מולנו.
בוקר נעים לכולנו.

לסוזי בוקר טוב
הלו.. כל לומד וההבנה שלו ז"א נראה לי שנכון שכל אחד יביא מה הוא לומד ומה ההבנה שלו בלי שמשהו יתקן את הבנתו או יתן לו ציונים מתוך מה שהוא מבין, או שאולי גם זו נחרצות..
לא הרגשתי ולו לשנייה אחת כאילו יש בדברים שנאמרו מעלה את טון הדברים אליהם את מכוונת. להבנתי ולהרגשתי הדברים נאמרים כאן ע"מ שכל אחת תתקדם עם עצמה ובאותה הזדמנות אם משהי יכולה לקחת משהו מהדברים ולעשות מלאכה מה טוב. המקום הראשוני כאן מבחינתי ולפי ראות עיניי עפ"י הכתוב מעמיק ונותן. יש כאן המון נתינה ואהבה. ביוהרה ממש לא נתקלתי ובטח לא במילה קשה כמו נחרצות.
היי שמחה ושקטה.

אני למדתי שההפרזה בכל הנושא של רגש כלפי הקיום שלי מביא להחסרה גדולה.
יפה אמרת.

._ביוהרה ממש לא נתקלתי ובטח לא במילה קשה כמו נחרצות.
הזכרתי יוהרה? רק התכוונתי שהדף הזה טוב להעשרה וכו ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות וזה קצת מצחיק לא? הרי כולנו תלמידות ולומדות זו מזו..
_

היי שמחה ושקטה.
בסדר, אשתדל..

ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות וזה קצת מצחיק לא? הרי כולנו תלמידות ולומדות זו מזו..
איך נלמד זו מזו אם לא נשתף בהבנות שמתעוררות בנו למקרא זו מלאכתה של זו? אין הכוונה לתקן מלאכה לאף אחת, רק להחליף הבנות.
בשיעור, בקבוצה, אנחנו עושות אותו דבר - לא רק המדריכה, כולנו משתפות בהבנות ובתחושות שעולות לנו מול המלאכות של החברות.

או יתן לו ציונים
אני בינתיים נתקלתי כאן רק במחמאות כנות!

בטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו
כמובן!
אם נדמה למישהי שטענתי אחרת, הסבו את תושמת לבי למשפט שממנו זה השתמע, ואכתוב אותו מחדש - כי זו לא הכוונה כלל וכלל.

שלום נשים יקרות

תודה על הדף הזה. הוא מרתק ורלוונטי לי מאוד. האם יש לכן המלצה על לימודים באזור ר"ג/ת"א? תודה

אהבה_לנשמה^?‏,
אני לומדת בקבוצה בגבעתיים עם אביטל ברעם ואני מאוד מרוצה. אנחנו נפגשות בימי רביעי בבוקר. אם תרצי את הטלפון שלה, כתבי לי.

הולכת כבר כמה ימים עם המילה סדר. שמה לב לכל מיני עניינים בהם כרגע אין סדר. סדר בבית, סדר פנימי, ליל סדר. איכשהו מאוד נלחצת משלושת סוגי הסדרים שהזכרתי. אמורים להגיע לליל הסדר אחרי שרוב התחומים מסודרים רואה את הדרך וכמה עוד יש לסדר בה. להבדיל משנים קודמות נמצאת בלחץ יחסי, לא כזה שמשתלט אבל קצת מעציב. לעת עתה.

נסיונות ושיעורים באים אליי, להעמיד אותי בבחירה, האם לבחור ולהשאר בטוב בכול רגע ,גם כשעונים לי לא יפה, לא כפי שציפיתי, אני מנסה להניח לעומס לכמה רגעים.
אבל מצד שני, אני מבינה שאין בכלל שאלה כאן,
אין לי זמן לבחור בעומס, כי עומס אומר ירידה, והחיים קצרים מדי גם ככה שנבזבז אותם בירידה.אני רוצה לעלות, ואם אני בירידה אז שתהיה רק לכמה רגעים, וזה בלי רגשי אשם על שאולי לא הייתי מדוייקת או מספיק בקשב נקי, ולכן ענו לי כפי שענו או התנהגו איך שהתנהגו.
אני סולחת לעצמי,ויודעת שאחרי הכול אני בטוב,גם אם זה כולל כמה רגעי היסוס לא הכי מדוייקים וירידה, שאולי באה לצורך עלייה וניקוי החמץ הפנימי לפסח..
"אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך.." מרגיעון כול כך נכון..

רואה את הדרך וכמה עוד יש לסדר בה.
אייה, מזדהה, אבל יכולה אולי להציע לך להסתכל גם על כברת הדרך שעשית עד כה, כמו שאת מטפסת במדרון הר, והפסגה נראית לך כול כך רחוקה, אז תביטי ותראי את הדרך, תהני ממנה ,היי נוכחת ברגע,ביש, תראי כמה דרך כבר עשית אבל בלי חיטוט,זה עוזר, וזה גם מה שאני אומרת לעצמי...

שלום איה.
התחברתי לסדר ואי סדר.
לקבל את החולשה במערכת,כתבת על לחץ, חסימה במערכת.לתחם להפריד. עבודת התיקון איך אני מתחזקת, פתיחת החסימה,איך אני מנהלת את עצמי מהטוב? מבינה מקשיבה עונה.
הפעולה מהלחץ מביאה עוד לחץ.לראות את ההחלשה,השפיטה,ההתרחקות מעצמך.לקבל,ואז הבנה יישום ותוצאה.איך אני יכולה לעשות קצת סדר בתוכי.
פעולה קטנה מחזקת.להתבונן בחלקי המערכת.להחזיר שקט איזון זהו סוג של סדר.לקבל את המתאפשר.

אייה, מזדהה, אבל יכולה אולי להציע לך להסתכל גם על כברת הדרך שעשית עד כה, כמו שאת מטפסת במדרון הר, והפסגה נראית לך כול כך רחוקה, אז תביטי ותראי את הדרך, תהני ממנה ,היי נוכחת ברגע,ביש, תראי כמה דרך כבר עשית אבל בלי חיטוט,זה עוזר, וזה גם מה שאני אומרת לעצמי...

גם אני מזדהה.... תודה ואהבה שבת של שלום

להתבונן בחלקי המערכת.להחזיר שקט איזון זהו סוג של סדר.

כשעובדים לפי הסדר, הכל בסדר!
הסדר הוא: א' הכרת הטוב, ב' הכרת המיותר, ג' המיותר נסוג מפני כוח הטוב
כשמנסים להתקרב למיותר בלי להתבסס קודם בהכרת הטוב, צ'יק צ'ק עוד לפני ששמים לב כבר מתערבבים עם העומס ואז נדמה שהכל לא בסדר. אבל צריך רק להפוך את הסדר... לקדם הבנה בפני חסימה...
תודה ואהבה שבת של שלום

תודה על הכיוונונים. באמת עוזרים לעשות איזשהו סוג של סדר.
שבת שלום

ליעלי-לה
חייבת לשאול אותך שאלה. האם בתשובות שאת נותנת את משתמשת במחברת או פשוט חומר הלימוד כל כך יושב אצלך ודברייך פשוט נאמרים. כל כך הרבה דיוק בדברייך ותמיד תשובותייך מתוך הלימוד עצמו. כל פעם מחדש אני מתפעלת מתשובותייך הכל כך מעמיקות. זהו. רק רציתי לומר לך את זה. תענוג.

הלימוד מחזק אותי.נקודה.וגם הדף הזה.
מעבר לזה, רוצה לשתף במשהו שקשור לילדים של אחותי.
היא מחנכת אותם בחינוך ביתי.היא בטוחה שהיא עושה יותר טוב מאמא שלה,אמא שלנו.כשאני מדברת לילד בטון מסויים, היא מעירה לי איך לדבר איתו.ככה ולא ככה..(למה בקול ילדותי? אל תנשקי אותה ככה ,זה מציק לה...ועוד פנינים מסוג זה).בעוד שיש לי נסיון רב עם ילדים והילד הזה במיוחד מאוד אוהב אותי.
בהתחלה זה עיצבן אותי, הרצון הזה שלה כאילו להבדיל את הילד,להיות כפילטר בינו ובין העולם ה"לא מודע" (כביכול אני) לאופן החינוך הזה, שדוגל ב.."רק אנחנו יודעים מה טוב לילד, כול שאר העולם טועה ולא מודע".(בעוד שזה ממש לא נכון, רק שאני , להבדיל,לא מנתחת בקיצוניות כול תגובה של אחרים לילד ומנסה לתקן אותם)
אבל אז פתאום הבנתי משהו,מעבר לכול זה,הבנתי מה שידיד, מורה לקבלה ,אמר לי פעם לפני כמה שנים:
"אנחנו אף פעם לא נוכל לעשות יותר טוב מההורים שלנו.".באותו הרגע שהוא אמר לי את זה הייתי בדיוק בכעסים על ההורים שלי, שסחבתי איתי שנים, הייתי בחסר,בטענות,בעומס. אבל היום,עם הזמן וגם עם לימוד ימימה שמחזק את זה, אני פשוט מבינה שזה נכון.תמיד יש לנו הרגשה שאנחנו ממציאים את העולם, עושים יותר טוב מהם, כשהעומס שולט עלינו, לא מבינים שגם אותנו ילדינו ישפטו, אלא אם כן נשלים מבפנים אנו עם הורינו ומשפחתינו.
לא מדובר בלחזור על אותן טעויות כביכול שאולי לא עשו לנו טוב, חלילה.אלא להבין שהורינו בבסיס עשו כול שביכולתם למענינו,גם אם לא תמיד דייקו במאה אחוז,הם עשו מימה שיש להם מהבנתם ויכולתם,וחשבו אולי שיעשו יותר טוב מהוריהם וגם שגו, ממש כמונו עם ילדינו אנו..לכן,אני היום אומרת,במבט בינתי יותר ,סולח ומקבל- הלוואי ונזכה לעשות חצי מהטוב שהם הביאו לנו. היום אני רואה את הטוב שקיבלתי מהם, וזה המון. רק לפעמים, מבינים את זה רק כשמזדקנים ומתגעגעים, כשיש כבר נכדים משלנו.לפעמים זה כבר מאוחר מדי ...
שתהיה שבת של שלום,אהבה, סליחה וקבלה.

היי אליה

מאד מתחברת למה שכתבת. במשך שנים הייתי מאוד מתנשאת כלפי אחיותי, למרות שאני הצעירה... תמיד חשבתי שהן חוזרות על המשגים של ההורים ולא נוהגות נכון ופתאום עכשיו כש'זקנתי' ואני מכווננת להיות אם בעצמי, אני מרגישה את תחושת האחריות המתגבשת פנימה, את הבורות וחוסר הידיעה שלי איך זה בכלל להיות הורה, את האחריות הכלכלית, נפשית, פיזית ובכלל... הרבה הבטים שקודם לא ידעתי והכרתי.

ופתאום יש הוקרת תודה ענקית להוריי ז"ל שהיו ניצולי שואה וסבלו רבות ובכל זאת עשו תמיד כמיטב יכולתם.

אני כן מאמינה שעבודת מודעות וריפוי עוזרת לנו לשפר ולראות דברים אחרת. אני מרגישה שלי מאוד חשוב להיות יותר ויותר אישה בריאה בגוף ובנפש על מנת לא להשליך על ילדיי את מצוקותיי, להכות אותם, לצרוח עליהם וכד'. יכול להיות שאמעד לעתים אבל עדיין תהיה לי המותרות לעשות את הדברים אחרת, משהו שלהוריי לא הייתה וזה כן חשוב לשפר מדור לדור. לדעת לבקש סליחה מילד, לדעת לכבד ולהקשיב וכד'. זה משהו שלהוריי לא היה במודעות ואני סולחת ומבינה היום יותר את הרקע שממנו הגיעו והאופן בו נהגו. לי יש את הזכות והאפשרות לתקן.

שבת נפלאה

אהבה_לנשמה^?‏ היקרה,

אני כן מאמינה שעבודת מודעות וריפוי עוזרת לנו לשפר ולראות דברים אחרת
נכון ,וחלק מעבודת הריפוי היא קבלה ,הבנה, והודיה על היש ועל שהיה.גם על הקשה.

יכול להיות שאמעד לעתים אבל עדיין תהיה לי המותרות לעשות את הדברים אחרת, משהו שלהוריי לא הייתה וזה כן חשוב לשפר מדור לדור

כול דור והעומס שלו, כול נשמה והעומס שאיתה היא מתמודדת...זה מה שרציתי לומר בעצם, שנדמה לנו שאנו עושים יותר טוב, שאנחנו נותנים למשל מה שלנו לא נתנו, או פועלים בדרך טובה יותר כביכול במודע ,אבל מבחינת הנשמה, המהות ,אנחנו בעצם מעבירים את אותו הדבר, את מה שקיבלנו, אפילו שהיינו רוצים לחשוב שאנחנו עושים משהו מסויים "יותר טוב",אולי כי זה מה שדוחף אותנו,אך זה אפילו יהיר לחשוב ככה.כי מי אנחנו שניתן ציונים לעצמינו בהשוואה למי שהביא אותנו לעולם והשתדל לדאוג למחסורינו, למזון וקורת גג,לבגדים חמים ביום קר ובעיקר, לאהבה.
בראיית עולמי, הורינו הם אלה שאירחו אותנו בעולם הזה,הגענו לחייהם ,מבחירה ולעיתים ללא,והם נתנו לנו קורת גג ,מזון ואהבה, לא היו להם הוראות הפעלה איך להיות הורים טובים, הם למדו לבד והתמודדו עם כול הרגשות הקשורים בלהיות הורים.
לכן נראה לי ש"נעשה יותר טוב", אם בכלל,רק ברגע שנוקיר תודה להורינו,על הכול,(העז והמתוק, ממילא אנו לא מגיעים למשפחה מסויימת במקרה, זהו התיקון שלנו וזה מה שעשה אותנו למי שאנחנו),רק אז אולי, אם נזכה, נוכל להעביר ערך מוסף לילדינו..שיוקירו אותנו על הטוב ועל הרע בתורם.
לכן על מנת שנהיה הורים טובים,נראה לי שהכי חשוב לעשות שלום פנימי אמיתי עם הורינו שלנו ,לקבל ולהוקיר את שהיה, על הטוב ועל הרע,(אך בלי חיטוט)רק להבין שלכול דבר יש סיבה ,גם לרע שהיה כביכול, זהו תיקונינו.

זה משהו שלהוריי לא היה במודעות ואני סולחת ומבינה היום יותר את הרקע שממנו הגיעו והאופן בו נהגו

אולי ילדינו יגידו את זה יום אחד עלינו?...

מי ייתן,שנזכה לראיית הטוב בכול אדם ובכול מצב,יותר ויותר,
ושנזכה לעשות שלום אמיתי עם עצמינו.
באהבה וכול טוב

האם יש קבוצת לימוד לנשים באזור נצרת עילית
תודה.

לאליה
לא מבינים שגם אותנו ילדינו ישפטו, אלא אם כן נשלים מבפנים אנו עם הורינו ומשפחתינו.
לא מדובר בלחזור על אותן טעויות כביכול שאולי לא עשו לנו טוב, חלילה.אלא להבין שהורינו בבסיס עשו כול שביכולתם למענינו
זו בדיוק הנקודה המהותית. עם תסתכלי במעלה הדף יש דיון על קבלת הורים. ובנוסף, זוהי למעשה צפייה נכונה על המתרחש כדי להגדיל את ההבנה המהותית מההבנה הקטנה. כדי להגדיל את ההכרה הצופה ולנקות את ההסתכלות. ההסתכלות הנקייה מתאפשרת שכל החלקים הנמצאים נקלטים דרך הכרה נוכחת, הנמצאת בחלקים המחוברים יחדיו, מכוחם בטוב, כנגד האכזב. (מה שמאכזב). זוהי למעשה נוכחות של מכלולים.
"להבין ולהמשיך את קיומה בטוב כמנצחת את הלא טוב והופכת אותו לטוב, וזו עלייה".

אהבה_לנשמה^?‏‏
נראה לי שהכי חשוב לעשות שלום פנימי אמיתי עם הורינו שלנו ,לקבל ולהוקיר את שהיה, על הטוב ועל הרע,(אך בלי חיטוט)
אכן. קבלת נוכחות של מכלולים.

הקבלה והסליחה להורים, מביאה אותי לקבלה ולסליחה שבתוכי,לעצמי,וממנה החוצה.עבודה של גדילה. מה זה נוכחות של מכלולים?
תודה.
חברה שלי הולכת לניתוח להסרת גידול.יש פחד אי וודאות מתח במערכת.
מה הייתן אומרות לה כחברה?

מה זה נוכחות של מכלולים?
להבנתי זו אותה יכולת להיות נוכח הכרתי בתוך מורכבות. זה למעשה אותה הבנה בה את יכולה להיות מול מול סיטואציה מאכזבת עם נוכחות מכלולים של יש על רקע כל הטוב שבך. זה כאילו כח של טוב בהתפשטותו בכל חלקי המערכת אל מול כח מוריד. משקל המעלה כאן גדול על משקל המוריד. "להבין ולהמשיך את קיומה בטוב כמנצחת את הלא טוב והופכת אותו לטוב, וזו עלייה". ראייה של מורכבות מאפשרת גמישות גמישות מאפשרת נוכחות, נוכחות מאפשרת קבלה. "איזה מכלול יכול להביא תשובה בפשטות? "נאמר קליטה ונאמר ראיית היש ולמעשה זה מכלול". בנוסף הפרדה שמתחמת את ההבנה. עוד אפשרות לנוכחות של מכלולים יכןלה להיות "יש את הכרת הנשמע, קשובה להבנתך ובאה תשובה המאפשרת התקרבות. החיים באים במורכבות וזה ראיית החיים שהמורכבות מורכבת מ"השטויות" של החיים אל מול המהות של החיים. בהכרה למהות יש בהירות.
אשמח מאוד לעוד תשובות.
שבוע טוב ומבורך

פתאום חשבתי על דוגמא לנוכחות של מכלולים. היה לי מקרה השבוע עם אחותי. הבטיחה לי שתבוא לשמור על בנותיי ובסוף לא הגיעה וגם לא טרחה להודיע לי. התגובה הראשונית שלי לסיטואציה היה כעס מאוד גדול. בתחילה נכנסו לכעס הזה המון תוספות של "אני תמיד נפגעת ממנה", אי אפשר לסמוך עלייה, היא כזאת וכזאת וכזאת.... היום, אחרי שעברו מספר ימים היא התקשרה לבקש סליחה. כשמשהו פוגע אני חושבת שהוא מרגיש הרבה יותר חלש מזה שנפגע. הרגשתי בבקשת הסליחה שלה שהיא במצוקה מאוד גדולה וזה לא שבאמת תמיד אני נפגעת ממנה. הצלחתי לראות מורכבות של מצב ושל העומד מולי. הבנתי שאני מאוד אוהבת את אחותי שברשותי המון כלים להיות מול מצבים כמו: מידת רוחק, חום הלב, קשב נקי, ובעיקר אהבה מאוד גדולה. נדמה לי שאותה נוכחות של מכלולים בעצם היא מעין מנוף שנותן לך מבט אחר על הסיטואציה עם הכרת היש והתודה.

אתן עוזרות לי להיפתח אל עצמי ולפתוח את לבי - תודה יקרות שבוע טוב!

מה זה נוכחות של מכלולים?
בפשטות נראה לי שמדובר בנוכחות לא פשוטה של כאן ועכשיו אלא בנוכחות הכרתית שנושאת הבנות, כלים, ובעיקר החיבור בינהם. לדוגמא: מול התרחשות מזהה את המתרחש וכנושאת מכלולים יכולה לדייק.

אייה, כתבת מקסים! ואביבית, מאוד התחברתי למה שכתבת (הייתי כותבת בערך אותו דבר בעצמי)

שבוע טוב לכולן

לאביבית
מה זה נוכחות של מכלולים?
בפשטות נראה לי שמדובר בנוכחות לא פשוטה של כאן ועכשיו אלא בנוכחות הכרתית שנושאת הבנות, כלים, ובעיקר החיבור בינהם. לדוגמא: מול התרחשות מזהה את המתרחש וכנושאת מכלולים יכולה לדייק.
כמה פשוט, כמה מדוייק.

כל פעם שבני ישראל הלכו במדבר והיו בתנועה היה דיבור, היה דבר. ויחנו..... קם עליהם עמלק. עמלק הוא מימד בתוך הנפש והוא קם ומטריד, מזיז, מפר, מבלבל. פתאום שמים לב שנמצאים בחניה כבר הרבה זמן. תופסים מקום ולא רק שתופסים מקום נלווית תחושה של תקיעות, מסכנות, קורבנות וכו'..... ברגע קטן בלי ששמים לב נכנסת תנועה חדשה למערכת, יוצאים מהמיצר (יציאת מצרים), מתמקדים בעיקר ולא בהחמצה ובחמיצות של הדבר (נקודת החמץ) ובוחרים שוב במתיקות (החרוסת אל מול המרור) ובחופש כל פעם מחדש לבחור בטוב וביש (עבדים היינו.... עתה בני חורין).
חג שמח לכולנו.

יפה.... כל כך במקום....
מאחלת גם לך ולאחרים חג שמח וטוב. שנמשיך להיות מדוייקים ביחסי!

יש לי שאלה -ראיתי שיעור של ימימה בטלויזיה , העביר אותו גבר מזוקן, נעים מאוד והשיעור היה מאלף. מאוחרי המורה היתה שידה ועליה תמונתה של ימימה.
בתור מי שהיתה אצל ימימה עצמה, אני יודעת שימימה הסתירה את פניה ולמרות שניפגשתי איתה גם בקבוצה וגם ביחידות - תמיד ישבה בגבי ופניה היו מכוסים כך שגם כשניסיתי להציץ עליה, לא ראיתי את פניה. אני יודעת שגם תלמידותיה לא ראו את פניה.
אז מה הקטע? למה פניה גלויים על השידה בשיעור הטלויזיוני?

אז מה הקטע? למה פניה גלויים על השידה בשיעור הטלויזיוני?

היו תלמידים שראו אותה בתקופות מוקדמות יותר, גם בכיתה בזמן השעורים וגם בפגישות אישיות ואח"כ זה השתנה. באזכרה של השלושים הביאו בני משפחתה את התמונה האמורה שמתפרסמת מאז.

אולי בגלל שהכרתי אותה בתקופה שהקפידה על הסתרת פניה יש לי הרגשה של חוסר כבוד כשמניחים את פניה גלויות ככה ועוד בטלויזיה..

השאלה היא מה היתה המטרה בהסתרת הפנים.
אני לא חושבת שהמטרה היתה שלא ידעו איך היא נראית.
אני חושבת שזה קושר יותר בהפרדות אנרגטיות.
עכשיו כשהיא כבר לא כאן, והאנרגיה-או-מה-שזה-לא-יהיה המדהימה שלה נתונה לנו רק בחומר הלימוד, אנחנו כבר לא זקוקים להפרדה הזאת.

חומר הלימוד רווי באנרגיות של כל מי סיכמה את הדברים בזמנו ועד עכשיו אין שם ממש הפרדת אנרגיות. נראה לי שלהסתרת הפנים היו סיבות אחרות כמו מירכוז של אנרגיות הריפוי והתקשור והלימוד שלה ומאחר והיא תמיד אמרה שהיא רק צינור, ניטרול של האני שלה בכל זה. אז אולי זאת היתה מטרת הסתרת הפנים.

ערב פסח. הבית נקי.כמעט הדלקת נרות.הכל מוכן לארוח מחר. הרגשה של טיהור הפסח הזה.

ההפרדה בין המהות והעומס כל הזמן,להתעורר., כמה שמחה ושקט, וקבלה ואהבת היש. כאן ועכשו, ממלא ,כמו הטבע החזק סביב.
. העבודה בפסח איך לא לבנות מיצרים.זה ....להיות בן חורין.
חג שמח לכולנו.

חג שמח!

העבודה בפסח איך לא לבנות מיצרים.זה ....להיות בן חורין.
אמן על זה. אך לפעמים אנחנו "כל כך זקוקים למיצרים האלה" כי הרי איך נצא למרחבים מבלי להיות במיצרים? כי הלא מהמיצרים קראתי יה'.

קראתי את הכתבה על ימימה במעריב בסוף שבוע.
הקשבתי למספר תגובות. איך אנשים קוראים את העניין.
אני באופן אישי הרגשתי שהכתבה עניינית.לא שיפוטית,מלמדת מתארת.
מה זה יעשה ללמודי ימימה?למי יש עניין בכתבה?

אני באופן אישי הרגשתי שהכתבה עניינית.לא שיפוטית,מלמדת מתארת.

ואני להפך - הרגשתי שהכתבה שיפוטית ולא עניינית. מלאה פרטים לא נכונים (למשל: ימימה לא דרשה קוד לבוש ולא אמרה לאף אחד איך להתלבש, זה פשוט מגוחך, קראתי ולא ידעתי אם לצחוק או מה)
ודברים לא רלוונטיים (למשל: "המלאכה הבאה [...] 400 מילה היא כתבה [...] על הקונפליקט הפנימי בין חלב דל שומן, מנת אספרסו ומאבקי אגו [...] התחושה היא שהחקירה הפנימית והמודעות הבלתי פוסקת הופכות לעתים לאובססיה נרקיסיסטית". נו באמת! היא לוקחת מלאכה מתחילה, שעל פניו אין לה שום קשר למטרת ולאופן הלימוד הנכונים, ומסיקה ממנה מסקנות מרחיקות לכת מאוד מאוד...)
היא גם הציגה קבוצות לימוד ללא מדריך כלגיטימיות או לגיטימיות למחצה (ככה אני הבנתי את זה)
בקיצור עסקה בעיקר בטפל
מה זה יעשה ללמודי ימימה?
הלוואי שמשהו טוב.

בקיצור עסקה בעיקר בטפל
ככה זה עתונים לא?
מה זה יעשה ללמודי ימימה?
הלוואי שמשהו טוב
רק טוב בע"ה

שרק נמשיך ללמוד, לגדול ולצמוח.

שלום לכולן.
שמחה לחזור לדף הזה. כל כך הרבה זמן לא נכנסתי. כל כך הרבה נכתב, דברים יפים ונפלאים, תענוג לקרוא.
הייתי רוצה להתייחס לכמה וכמה דברים, אבל איאלץ להסתפק במועט שבמועט. הזמן פשוט לא מאפשר לי.

אליה -
כל כך יפה מה שכתבת לגבי ההורים. איזו הסתכלות יפה ממקום של הבנה. מאוד התחברתי למה שכתבת.
זה כלכך נכון.

לסוזי -
יש פה בדף כל מיני דעות נחרצות כל כך...
ויש כאן כמה שלקחו את תפקיד המתקנות מלאכות..
אייה ויעלי_לה^?‏ התייחסו והגיבו יפה לנאמר ואני מזדהה איתן במה שכתבו. עם זאת לא פוטרת עצמי בלא כלום.
כפי שכתבת נכון: ובטח שצריך לענין אותי מה זה שממולי מרגיש כנזהרת לא לפגוע בו
ופי שאמר החכם מכל אדם בקוהלת: "והחי יתן אל ליבו" - אני נותנת אל לבי את הנאמר.
כלומר, מקבלת את הדברים לבדיקה כפי שימימה לימדה אותנו.
אפילו לגבי החומר עצמו ימימה אומרת: "ואסור להשתכנע... , אלא את הולכת לגלות את ערכו..."
ואם כך נאמר לגבי החומר עצמו, על אחת כמה וכמה לגבי דברים שנכתבים כאן. כל אחת מדברת ממקומה.
ומי שהדברים ברורים לה יותר, מדברת ממקום אחר מזו שהדברים ברורים לה פחות, אבל זה לא מחייב אף אחת להשתכנע באמיתות הדברים. לקבל את הדברים, זה לא אומר, שהשתכנעתי באמיתותן, אלא, שאני מקבלת את הדברים לבדיקה ביום יום. מי שהדברים מדברים אליו ועוזרים לו - מקבלם בשמחה, כי זה עוזר לו להבין. ומי שלא - לא!
אבל זה לא אומר שצריך להתנגד. אפשר לא לקבל בלי להתנגד.
באהבה וכל טוב

וגם לכל האחרות שלא הספקתי להתייחס - הרבה אהבה וכל טוב.

כמה ימים לפני יומולדת שלי. יש איזה קטע לא ברור עם טרום יום הולדת. מעין חשבון נפש פנימי, תזוזות, ערפול ראיית היש. ואחרי כמה ימי ירידה עם נוכחות גם במקום הזה, חשבתי לעצמי איך אני מתחילה לעלות? שמה את הטוב לפני המוריד והנה, שמחה יחסית.
ישבתי לי איזה ערב במרפסת. הסתכלתי על הפרחים ששתלתי והם כולם פורחים והרגשתי איך השמחה שוב נכנסת פנימה. כמו משב רוח רענן שמביא איתו גם איזשהו שקט. יום הולדת שמח לי ולכל מי שחוגגגת בקרוב את יום הולדתה.

מישהו יודע פרטים על האזכרה השנה?

אייה,
מזל טוב ליום הולדתך, גם אם זה כבר עבר. שתהא השנה הזו הנכנסת טובה מהחולפת.
שתזכי לתקן כל מה שאת באמת יכולה, בלי לבזבז זמן.

הלוואי אמן.

מה קורה עם הדף? הוא קצת רדום לא? בואו נתחיל לעורר אותו שוב.
יום העצמאות חלף עבר לו מתקרב לו ל"ג בעומר. ואיתו גם ספירת העומר בה כל יום מפסח עולים אנו מדרגה בהתפתחות ובהתקרבות. אל עצמנו, משפחתנו, בני זוג, סביבה, עבודה, חברים. שרק יהיה טוב לכולנו.

ספירת העומר בה כל יום מפסח עולים אנו מדרגה בהתפתחות ובהתקרבות.

ספירת_העומר_אתגר_תיקון_המידות_היומי‏

בואו נתחיל לעורר אותו שוב.

מי יכול להמליץ לי על מדריכה לחשיבה הכרתית (דווקא דתיה, יראת שמים!! וכמובן גם מדוייקת וברורה) באיזור המרכז / ירושלים?

מחפשת המלצה על מדריכה בפרדס חנה. מישהו מכיר?

מדריכה בירושלים - שמעתי הרבה המלצות על שרה שוורץ.
בפרדס חנה אני ממליצה על אורנה וחנה, יש גם פאני וחווה שלא למדתי איתן.

המספרים של חנה (בפר"ח) ושל שרה (י-ם) כתובים פה בדף (אולי יותר מפעם אחת), תשתמשו בחיפוש של הדפדפן.

חשוב לי שהמדריכה תהיה דווקא דתיה ושהלימוד שלה יהיה מושפע גם מהחיבור שלה ליהדות. מי מהמדריכות עונה על הדרישה הזו?

בירושלים - נראה לי שכולן... אבל אני לא בטוחה. את יכולה להתקשר אליהן ולשאול.

לפלוניתי
לא קל למצוא מה שאת מבקשת. לא כל מדריכה דתיה עושה את החיבור הזה בין הלימוד ליהדות.
אני מכירה כמה מדריכות בירושלים, גם אלה שמוזכרות בדף זה. לדעתי, זה לא עונה למה שאת מבקשת.
יש מדריכים כאלה במקומות אחרים בארץ.
אם את מחפשת רק בירושלים, שווה לנסות. משלמים לחודש מראש ובודקים.
את יכולה לנסות את שרה שוורץ או את רותם כהן ותראי בעצמך.
ב ה צ ל ח ה !!!

מחפשת המלצה על מדריכה בפרדס חנה. מישהו מכיר
חוה לנדאו
מצויינת

מחפשת המלצה על מדריכה בחיפה. .בתודה מראש

לנוגה - האם תוכלי לומר לי איזו מדריכה (גם ממקומות אחרים בארץ) עונה על הדרישה הזו של חיבור של הלימוד ליהדות?

לא נוגה,
אבל לדעתי יש בהוד השרון מדרשה דתית שמחוברת איכשהו לימימה.

לפלונית (21.05.2008 16:20):
חשוב לי שהמדריכה תהיה דווקא דתיה ושהלימוד שלה יהיה מושפע גם מהחיבור שלה ליהדות
הייתי ממליצה לך לחפש את החיבור ללב, להבנה, יכול מאוד להיות שאת מפספסת הזדמנות ללמוד ולפגוש את חומר הלימודבשל כל מיני "דרישות" ועל הדרך לפגוש מדריכה שפשוט תתחברי אליה בלי כל מיני הגדרות ראשוניות משום שאם המדריכה מדוייקת, ברורה, ואדם אשר תוכלי ללמוד ממנו אז זה לא כל כך משנה בעיניי הדווקא דתיה. כולנו יהודים טובים וכשרים.

פלוניתי - מה שאני יודעת זה:
שבהוד השרון - יש את טליה בכר. במודיעין, איתמר ואלון מורה - ורדה חסן. בשדה אליהו ועין הנציב - עדה גיל.
יש גם בבאר שבע אם זה מעניין אותך (זה די רחוק). בהרצליה - רונית מילר.
הן כולן מדריכות טובות. לדעתי, כמובן. זה מה שעוולה לי כרגע.
ויש גם את איתמר פרלמן, אלא שצריך לבדוק אם ומתי הוא מתכוון לפתוח קבוצה לנשים מתחילות.

עם זאת כדאי להתייחס גם לדבריה של אייה. החיבור ללב ולהבנה הוא מאוד חשוב, וגם חשוב למצוא מדריכה שתתחברי אליה, כידוע, שלא מפי כל רב אדם זוכה ללמוד.
ב ה צ ל ח ה ! ! !

יעלי_לה‏ -
אני צריכה את עזרתך, את מומחית לענייני עריכה.
נכנסתי לכאן עכשיו והשמות המודגשים בהודעה שכתבתי כל כך בולטים וצורמים לי בעיניים.
כשכתבתי את ההודעה לא תארתי לי איך תיראה, כי ההדגשה מופיעה רק לאחר ההוספה.
גם כלפי המדריכות הרשומות עצמן, ודאי יצרום להן לראות את שמן מתנוסס בצורה ראוותנית כזו.
האם יש דרך לתקן את ההודעה ?
האם בלחיצה על "מחק" שמופיע בשורה הירוקה הההודעה לא תשוב להופיע יותר ?
ת ו ד ה.

לא הבנתי אם את רוצה למחוק את ההודעה או רק לבטל את ההדגשות.
אז קודם כל ביטלתי את ההדגשות.
אם את רוצה למחוק אותה לגמרי, אכן לחיצה על "מחק" בצד שמאל שלה תעשה את העבודה.

איזה כיף...מתרגשת....יום רביעי הקרוב הולכת לשיעור 'ניסיון' של לימודי ימימה.... מקווה שאוהב....

תספרי לנו איך היה לך

מחר (כ"ה באייר, למעשה החל מהערב) חל היארצייט של ימימה. אפשר להדליק נר.

רוצה לשתף במשהו. ביתי הבכורה נתקלת בחוויה מאוד לא נעימה מול ילדה אחרת אשר היו חברות מגיל שנתיים וביום בהיר אחד אותה ילדה פשוט הפכה את עורה והתחילה בתהליך התעלמות ובהתנהגות מאוד לא מכבדת כלפי ביתי. השבוע ביתי חזרה פעמיים בוכה בגלל אותה הילדה. במקום בו אני וביתי נפגשות יש דיאלוג מאוד קרוב ובתחושה שלי אני נותנת לה המון כח ומסבירה לה שלפעמים לשחרר מישהו או משהו כרוך בכאב אבל ללב יש מין מופלאות כזאת והוא נרפא ומתחזק מכל סטירה שהוא מקבל. הרי כולנו הרגשנו בשלב זה או אחר בחיינו דחייה. פגיעה מזמן ילדות נמצאת רשומה במערכת. אך, הפלא ופלא מוצאת עצמי מחזקת את ביתי לדעתי בשברון הלב הראשון שלה. מאוד קשה לה לשחרר, עדיין נאחזת. מרגישה איך הלימוד נתן לי כל כך הרבה כלים להיות במידה מול מצבים מאוד פגיעים ושבירים. ועל כך מודה. שבת שלום לכולכן.

האם ידועה לכן דריכה טובה לשיטת ימימה וקבוצת מתחילות -באיזור השרון? הכנה בת 4 מפגשים כבר עשיתי
תודה מראש

האם ניתן לשאול ולתת מידע בנוגע למדריכות בדף השייך לכך? הדף קצת הופך להיות עם גוון של לוח מודעות.

בינתיים אין לדף הזה שום גוון כבר הרבה זמן. היו תקופות מענינות יותר.

האם ניתן לשאול ולתת מידע בנוגע למדריכות בדף השייך לכך? הדף קצת הופך להיות עם גוון של לוח מודעות.
המממ. רעיון... אבל אני לא לגמרי בטוחה שדף המוקדש למדריכי ימימה תואם את מדיניות_פרסום_באתר_באופן_טבעי‏ , וגם אם כן – מה שסביר שיקרה זה שאנשים ייכנסו לדף שעוסק במהות הלימוד בשביל לשאול על מדריכים ולהפך (זה תמיד קורה כשמפצלים דפים מהסוג הזה), ואז ממילא יהיה צריך לסדר ולהפנות.

אני ממליצה על דרך אחרת לקבוע את ה"גוון" הדומיננטי של הדף: ליצור אותו.

שלום וברכה לכולן,
הרבה זמן לא נכנסתי. התרחקות לשם התקרבות...
בתקופה זו אני בוחנת מקרוב את העניין של קבלה עצמית, במיוחד בזמן ירידה, עד כמה זה חשוב והכרחי לעלייה מחודשת.
כשאני כותבת ירידה, כאן אני מתכוונת גם לירידה מבחינת עשיית משהו שאינו בהכרח מדוייק,תגובה מהילדה המתמודדת, המתערבבת...ואז, כשהלומדת חוזרת ,זה נראה לא נכון, לא מדוייק. כאן בדיוק מגיע העניין של קבלה עצמית.כמה חשוב לקבל את הילדה הזו, בחמלה,ולהבין שאי דיוק קטן אינו בהכרח משהו לא טוב כי הוא יכול להביא לעלייה גדולה, להבנה ההולכת וגדלה,וכול אחת למדה ומתקנת את עצמה מאי דיוקה, כי בא ללמד אותה על החלקים שצריכה לחזק.
לכן,כשאני לא מדייקת,כשהילדה שבי מגיבה מהעומס, אני משתדלת לסלוח לעצמי, לה, לקבל ולהכיל בחמלה והבנה,כך חלקיק של עומס משתחרר והמערכת יותר בהירה ,נכונה, חוזרת למקומה, הכול בסדר...
תבורכנה בדיוקכן ההולך וגדל, שנזכה לתקן עצמינו באהבה, חמלה, וקבלה עצמית.אמן

התרחקות לשם התקרבות...
זהו ציר תנועה, ציר התפתחות. כשיש הבנה יחסית למקום הזה כבר גדלנו והתפתחנו. תודה אליה על התזכורת.

אליה כתבת מקסים ומרגש תודה על מילותייך

תודה על התגובות שלכן תבורכנה.

רוצה לשתף אתכן בהחלטה קשה מאוד שהייתי צריכה לעשות לא מזמן,ניסיון משמעותי.
הדבר הנכון, המדוייק עם עצמי ומהותי, היה מאוד קשה ליישום.
אבל ההבנה הייתה כאן כבר.הבנה מהותית,שהגיעה אליי, של מה שנכון לי, להיטיב עם קיומי. היא הייתה צצה ועולה כמו מצפן פנימי המראה לי את הדרך הנכונה בכול פעם שהתקרבתי לפיתוי בהיסוס. זה היה כמו לראות משהו ממש טוב ,נגיד, כמו מקום מאוד יפה שבא להכנס אליו,והוא מושך, אבל המצפן זועק שזו אינה הדרך. האם הייתי צריכה לתת לעצמי להסתכן עוד ,להסתכן בללכת לאיבוד, או לקחת החלטה,כשאני מקשיבה למצפן,ומוותרת בצער אך בהקלה על המקום היפה שכול כך נתן חשק להכנס אליו....החלטתי לוותר,בתקווה ואמונה שאזכה לראות עוד מקומות יפים כאלה שיהיו בדרךך הנכונה, בלי שהמצפן הפנימי יתריע על סטייה מהדרך.
עבר מעט זמן, מאז הוויתור וההחלטה המדוייקת יחסית, החלטה בה פעלתי מתוך הלומדת וניסיתי להשקיט ולהרגיע את הילדה ,שממש לא הסכימה ורצתה מאוד כן להיכנס למערבולת המסחררת,לאבד שליטה,להכנס למקום היפה מאוד כביכול אך הכול כך לא מדוייק..
לעיתים שומעת עדיין את הקול של הילדה בתוכי צועק אליי,"למה לא לקחת אותי לשם,רציתי ללכת לשם!",אבל מנסה להבהיר לה בחמלה ובקבלה,שזה לא היה מקום טוב לה..
מה שלוקח אותי גם לשיר הנפלא של שולי רנד "מוחין דקטנות"- כשהרגש שולט על המחשבה,לעומת מוחין דגדלות...(אם תרצו אשלח קישור לשיר הנפלא הזה...
היום אני מבינה עד כמה ימימה, הכלים שקיבלתי, עזרו לי והיו איתי בהחלטה. הילדה מול הבוגרת בקונפליקט, הילדה שרוצה לפעול מתוך העומס,הבוגרת שהצליחה לאחוז במושכות ולהוביל לאחר צפייה ,עמידה בתווך,תיחום העומס,התבהרות, הבנה טובה ומהותית ,בחירה בעקבות ההבנה המהותית ,חיבור לשכל וללב,ניצן של בינה -זו המיטיבה עם קיומי ,לקיחת החלטה לא קלה, אך זו המכבדת את עצמי, גם את הילדה וגם את הלומדת,את קיומי, את הידיעה שבאמת מגיע לי הטוב ביותר,בדרך המדוייקת והנכונה ביותר.ושוב, כמה זה חשוב לקבל בחמלה וקבלה את הילדה שבנו..כול כך חשוב...
מי ייתן ודיוקינו רק יגדל, שנהיה בנתינה לעצמינו, לקיומינו, שנדע להיטיב ,עם עצמינו ועם אחרים,שיהיה הפיתוי גדול שיהיה-
להיות בתווך-לראות במידת רוחק את הדברים לפני שקופצים ראש ומוותרים לעומס, ולעשות את הבחירות המדוייקות לנו, אלה המכבדות את עצמינו,המיטיבות עם קיומינו ומהותינו.

סוף מעשה בהבנה בינתית תחילה... אמן.
שבוע נפלא ומבורך בדיוקים ובטוב לכולכן.באהבה

לאליה

זה היה כמו לראות משהו ממש טוב ,נגיד, כמו מקום מאוד יפה שבא להכנס אליו,והוא מושך, אבל המצפן זועק שזו אינה הדרך. האם הייתי צריכה לתת לעצמי להסתכן עוד ,להסתכן בללכת לאיבוד, או לקחת החלטה,כשאני מקשיבה למצפן,ומוותרת בצער אך בהקלה על המקום היפה שכול כך נתן חשק להכנס אליו....החלטתי לוותר,בתקווה ואמונה שאזכה לראות עוד מקומות יפים כאלה שיהיו בדרךך הנכונה, בלי שהמצפן הפנימי יתריע על סטייה מהדרך.
לפעמים יש גם קסם ולימוד מאוד מעמיק בזכות הנקודה בה מסתכנים והולכים לאיבוד. יש דווקא משהו מאוד הרפתקני ומלמד. לפעמים אנחנו מכניסים את השכל או המצפן כפי שאת קוראת לזה ומוותרים אל איזושהי סוג של תשוקה וחיות. יכול להיות בעיניי מהמקום שבאמת הולכים גם אם הוא נראה הכי לא בינתי,יש איזשהו בונוס שמקבלים מאותו מקום.לפעמיםנח להעמיד את הפחדים שלנו לפני ההרפתקאות והמתנות שהחיים מזמנים לנו כי ככה אנחנו משמרים איזשהו מקום "בטוח" ולא בהכרח מקדם מפני שהוא נושא חלקים של פחד ותקיעות (מדברת על עצמי). שאמן תזכי לראות מקומות יפים ומרתקים בעצמך שיאפשרו לך את האומץ לאוו דווקא ללכת בדרך "הנכונה". זה בעיניי רוחי כמו ללכת על שביל ופתאום אתה הולך לאיבוד אבל מגיע למקום קסום לא פחות. ולולא הייתי טועה לא היית מגיע לאותו מקום. בהולכי בשביל הקיום המסודר והמכוון קשת הצבעים פחות מגוונת. מאותה ילדה אפשר גם לאסוף חוטי זהב. הילדה היא לא רק חלשה ומפוחדת יש מקומות בהם היא מאוד בינתית ועם מרכז כח מאוד חזק. כמובן שככל שנדייק יותר נשיג תוצאות טובות יותר אך עם זאת שווה גם להתבלבל, לנסות ולהתנסות.
בכל מקרה, שהדרך תאיר לך פנים ושנהייה כולנו שמחות. את מדהימה בשיתוף שלך ומאוד אמיצה.

אייה יקרה,

לפעמים יש גם קסם ולימוד מאוד מעמיק בזכות הנקודה בה מסתכנים והולכים לאיבוד.
ברור, אבל תלוי במה....גם תלוי במידת המוסר שיש לנו, וכמה אנחנו רוצים להיטיב עם עצמינו.
אבל ההחלטה, ההבנה שזה לא טוב לי הגיעה כשכבר כמעט ממש נכנסתי....

יש דווקא משהו מאוד הרפתקני ומלמד. לפעמים אנחנו מכניסים את השכל או המצפן כפי שאת קוראת לזה ומוותרים אל איזושהי סוג של תשוקה וחיות.
אחרי שנים של הליכה אחר התשוקה בלי להקשיב למצפן ,לשכל ,במצבים מסוימים, מה שהוביל אותי למקומות כואבים מאוד,אני היום במקום שאני מעדיפה תשוקה וחיות רק כשהם באים בהרמוניה עם השכל,עם המצפן שלי.מנסה לשמור על עצמי .
כול אחת והדרך שהיא צריכה לעבור כדי להבין מה טוב לה ומה לא ממש...

לפעמיםנח להעמיד את הפחדים שלנו לפני ההרפתקאות והמתנות שהחיים מזמנים לנו כי ככה אנחנו משמרים איזשהו מקום "בטוח" ולא בהכרח מקדם מפני שהוא נושא חלקים של פחד ותקיעות (מדברת על עצמי).
זו דווקא הפעם הראשונה בחיים שאני מרגישה מה זה חופש אמיתי, יכולת לבחור ולהיטיב עם עצמי,ולא להיות מובלת בעומס של הילדה.

שאמן תזכי לראות מקומות יפים ומרתקים בעצמך שיאפשרו לך את האומץ לאוו דווקא ללכת בדרך "הנכונה".
תודה מכול הלב, את מקסימה, (אם היית יודעת,..נראה לי שהצטיירתי כמרובעת רובוטית לפי המשפט הזה שלך....
זה בעיניי רוחי כמו ללכת על שביל ופתאום אתה הולך לאיבוד אבל מגיע למקום קסום לא פחות
מסכימה איתך עד הסוף, אבל לא לסיטואציה שלי.
הילדה היא לא רק חלשה ומפוחדת יש מקומות בהם היא מאוד בינתית ועם מרכז כח מאוד חזק. כמובן שככל שנדייק יותר נשיג תוצאות טובות יותר אך עם זאת שווה גם להתבלבל, לנסות ולהתנסות.
בטח, אבל כאן הילדה לא הייתה מפוחדת, להיפך , יותר מדי אמיצה...

אייה התגובה שלך מאוד נוגעת בי, ואם הייתי מפרטת לך את הסיטואציה, (אבל כמובן שלא אעשה זאת כאן) מעניין אם גם שתדעי על מה מדובר, תראי את הדברים כך...אולי כן, אולי לא.
כול טוב לך, באהבה

אליה
הסיטואציה אינה משנה. מכבדת את דרכך ואת הבנותייך. לא התייחסתי ואת אינך צריכה להטריד עצמך באיך את מצטיירת כי זה ממש לא רלוונטי. הרלוונטיות היא למה שאת כותבת וכל אחת מבינה את הדרך ואת הלימוד בדרכה שלה. בכל מקרה, רק את יודעת מה טוב ומדוייק עבורך ועל כך, אשרייך.

רק את יודעת מה טוב ומדוייק עבורך
_וכל אחת מבינה את הדרך ואת הלימוד בדרכה שלה

מסכימהבהחלט
תבורכי בטוב

שלום בית מעל לכל. ישנם דברים ברורים וחד משמעותים וכלמיני שבילים מפותלים של התנסויות וחוויות שלא קשורות אין בהם כלום חוץ מחוסר אחריות. שיקול בינתי, קשובה לליבה, ובוחרת בטוב לקיומה. לילה טוב.

שלום בית מעל לכל

לא מדובר בסיטואציה כזו, אבל בוודאי שמסכימה איתך בכול מקרה.

ישנם דברים ברורים וחד משמעותים וכלמיני שבילים מפותלים של התנסויות וחוויות שלא קשורות אין בהם כלום חוץ מחוסר אחריות. שיקול בינתי, קשובה לליבה, ובוחרת בטוב לקיומה.

מזדהה ממש,כבר כתבתי ש
לעשות את הבחירות המדוייקות לנו, אלה המכבדות את עצמינו,המיטיבות עם קיומינו ומהותינו.

כול טוב

ועוד משהו....
אחרי שנים של הליכה אחר התשוקה בלי להקשיב למצפן ,לשכל ,במצבים מסוימים, מה שהוביל אותי למקומות כואבים מאוד,אני היום במקום שאני מעדיפה תשוקה וחיות רק כשהם באים בהרמוניה עם השכל,עם המצפן שלי.מנסה לשמור על עצמי .
כלומר,אחרי שנים שלא תמיד ידעתי מה טוב לי, לקיומי,בהליכה אחר ה"תשוקה" בכול מיני רבדים,כמו ילדה,במצבים מסויימים הדורשים קשב למהותי ,אם זה ברגשי או במקצועי ובכלל , היום כשאני במקום אחר ,ב"ה, אני מבינה שכשמרגישים כאב, זה בא לסמל לנו משהו, שאנחנו לא בדרך הנכונה...הכאב גם הוא מן סוג של מצפן,המאותת לנו אם אנו מיטיבים עם קיומינו..
כול טוב@

אני מבינה שכשמרגישים כאב, זה בא

לסמל לנו משהו, שאנחנו לא בדרך הנכונה...הכאב גם הוא מן סוג של מצפן

רציתי להוסיף לציטוט הנ"ל שזה לא רק בא לסמל משהו, זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות. מקשב פנימי למתרחש במערכת יכולה להבין את עצמי כלומר מתקרבת לעצמי ומתוך אותה התקרבות לעצמי מאפשרת להבנה הטובה להוביל אותי חזרה אל השקט, אותה הבנה רשומה בהכרה שהחלק עלה לתיקוני. בע"ה.

הייתי בשעור אחד, בקבוצה של מורה בשם רבקה.
הלימודים נראים לי מעניינים, הקבוצה נראית לי לא מתאימה לי (נשים במקום מאוד אחר בחיים). יש דבר כזה?
יש עוד קבוצות באזור? רחובות נס ציונה ראשל"צ?

אילת,

אני הייתי נותנת לזה צ'אנס שני. היית רק פעם אחת,תני לעצמך ולאחרים צ'אנס ללמד אותך משהו.גם אם הן ב"מקום מאוד אחר בחיים",תני לעצמך עוד ניסיון.לפחות אחד.לפעמים ,במיוחד בפעם הראשונה בקבוצה חדשה, אנחנו באים עם מחסומים,או הגנות ,או שיפוט,ולא מאפשרים לעצמינו לקבל ולתת,ואם רק ניתן זמן,נוכל ללמוד מכול אחד אחר.מכול לומדת....הרי כבר משותף לכן משהו מרכזי, הרצון לתקן,ללמוד...
אבל כמובן שזוהי רק דעתי, ואם ממש לא מתאים לך לחזור זה גם בסדר, כי יש כמובן עוד הרבה קבוצות.
מאחלת לך שתזכי למצוא את מקומך,כאן או בקבוצה אחרת.

זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות
הללויה על המשפטים האלה.
אותו מקום בו אנו משקיפות על המתרחש מאפשר עוד מרחב קיום עם כלים נוספים כמו מידת רוחק, הפרדה, כבוד לקיומי, בחירה בטוב. תוצאות של בניה והתחזקות משמע שמחה גדולה ויציבה בלב. משם הדרך למעלה.....

זה הרבה יותר עמוק מרק סמל, התחושות שלנו אם זה כאב או כל תחושה אחרת מאפשרים לנו להשקיף על ל המתרחש במערכת, כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות

(התכוונתי למסמן אבל כתבתי מסמל,למרות שיכול גם לסמל מבחינת המשמעות שלו,סימן למערכת, סוג של "איתות" האם אנחנו בדרך הנכונה, בטוב לקיומינו,ומכאן ,לצפות במתרחש וממש כמו שאת כותבת:"כשמבינים שזה עולה לתיקוננו, הנה אפשרות לתיקון, לשחרור, לעליה, והלומדת הקשובה מזהה ופועלת הכרתית כדי לאפשר לעצמה דיוק שיביא תוצאות של בניה והתחזקות_"

רוצה להוסיף,כשמבינים שעולה פה ניסיון,אפשרות לתיקון, כאשר עולה סיטואציה הדורשת בחירה,באמת יש זיהוי,צפייה,וחשיבה הכרתית שמובילה לבסוף(אם קיימת) לדיוק שנרשם במערכת.
אבל רוצה להתמקד (ברשותכן)ברגע עצמו של הבחירה המדוייקת,זו המיטיבה עם קיומי והדרך אליה:
לאחר הצפייה, הזיהוי,מידת הרוחק ושאר הכלים שניתנו לנו ,כאשר עולה לי סיטואציה המאפשרת תיקון,ע"י בחירה המיטיבה עם קיומי, עם הכבוד לקיומי,יש בין היתר את הכלים של זיהוי מה טוב לקיומי, ומכאן הפרדה בין תחושת הילדה לבין תחושת הלומדת הרוצה להיטיב עם קיומה ,הנושאת מידת רוחק על המתרחש,כשיש הבנה מהותית,היישום, שבא כאן בצורה של החלטה, לא מאחר להגיע.
באשר לתוצאה,חשוב לי לציין (מנסיוני בלבד)שזה לא בהכרח שמחה גדולה באותו רגע ממש בו מיישמים את ההבנה המהותית של מה טוב לקיומי, מתוך כבוד לקיומי: לאחר הבנה מהותית ויישומה, ישנה אפילו המתנה לתוצאות,בקצב טבעי,בלי לחץ, אלא להיפך,לדעת בפנים שעשינו את הדבר הנכון,ולהרפות,רק לקוות ולהמשיך הלאה,לתת לזה להצמיח תוצאות בקצב של צמיחה של עץ או שתיל.יש לי זרעים של הבנה טובה,יישמתי בבחירה לשתול אותם ,עכשיו נותר רק להמתין לתוצאה באופן טבעי .. ייקח הזמן שייקח,זה כבר לא בשליטתי.
תוצאות של בניה והתחזקות משמע שמחה גדולה ויציבה בלב

אמן..
שנזכה לדיוק הולך וגדל.

אליה, כתבת נפלא.

תודה

אני עדיין לא מבינה מה זה נקרא לעשות 'מלאכה'..
אפשר הסבר פשוט פשוט, עם דוגמא..?
הבנתי מגיל דמארי שמלאכה היא משהו שקשור ללראות תץוצאות... ולרשום אותם..
על איזה תוצאות מדובר?
למשל אם לא הגבתי מהעומס אז את זה לרשום?
כי עד עכשיו הייתי חוזרת הביתה והמלאכה שלי היתה ציור או שיר שהייתי כותבת וראיתי בזה מלאכה אבל אולי מלאכה הכוונה למצבים שם 'בחוץ' שקורים ממש, בין אדם לחברו וכו שאני באמת זוכה לראות בהם תוצאות חדשות ואותם לכתוב?
אולי חוסר ההבנה שלי לגבי מהי מלאכה עשה לי את כל החורים בלימוד במשך השנים

בכלל באופן כללי הלב מתרוצץ, המחשבה מתרוצצת. יש קושי להבין שאלו רשימות שנרשמו בלב מהילדות, מכיון שקרה ארוע באחרונה ששיחזר אותן בכזו עוצמה וגודל- שניראה שזה הכל טרי טרי חדש חדש
אבל משהו דק ושקט בתוכי כן יודע שזה לא הענין, אני חווה עומס של פחד, עומס שאומר לי שלא אצליח, שלא אצליח הפעם להפריד לתחם ולא להזדהות, הלב שלי במצוקה כל כך גדולה שמשום מה אני מרגישה את העומס מצטבר בבטן, כאב בטן תמידי כזה, תופעה ממש חדשה עבורי, זה נשמע לכן הגיוני? גיל דמארי אמר שמחשבה שמתקיפים אותה היא מתבלבלת מתרוצצת אז אני עוד לא יודעת איך להרגיע אותה.
בכל אופן..כן יש הרבה דברים שהייתי צועקת מהלב אבל המחשבה מתאפקת כי היא יודעת שאיכשהו זה לא נכון. בגלל פה ושם שיעורים ששמעתי והבנתי שאין טעם לצעוק ולכעוס.
לא יודעת, מקווה שאמצא את החוט להתחיל להתחבר,
מכירות מורה מומלצת מאוד מאוד באזור פרדסיה?

למשל אם לא הגבתי מהעומס אז את זה לרשום?

כן!!!

בדיוק זה העניין.
רישום של תוצאות טובות (לאו דווקא חדשות - כל תוצאה טובה שהיא).
רצוי לרשום גם איך זה בנוי - מה עשית שהביא לתוצאה הזאת, ואיזו הבנה מהותית זה משקף.
העיקר לתת משקל לחלקים שמעלים ובונים אותך ולא לחלקים מורידים.

תודה...

אתמול הייתי בארוע משפחתי, ידעתי שאני הולכת כדי 'להיראות..' (כמו שגיל דמארי התנסח)
ולא רציתי, כי לא די שאני רחוקה מעצמי, גם אציג התקרבות מעושה לאחרים???
אבל הלכתי וגמרתי אומר להיות קרובה אלי כמה שאוכל..וכשהגעתי כולם שאלו 'מה קרה לך?' כאילו למה אני נראית לא מחוייכת מאוזן לאוזן ואני אמרתי לעצמי בלב: 'את לא נופלת להצגה, תישארי איתי.., היעדר חיוך לא אומר אסון, יותר נעים לי כשאת לא מציגה..' וזה ממש היה קשה אבל עשיתי זאת.
בדרך כלל אני אומרת לעצמי: במהות האמיתית אני שמחה אז בואי כבר נעטה את המהות הזאת על הפנים כדי ש'לא מתוך לשמה יבוא לשמה', ופעם זה היה בסדר, אולי כי הייתי יחסית קרובה עוד ללבי, אבל ככל שההפרות גדלו.. זה יצר בי מתח עז....
הבוקר "משום מה.." קמתי יותר רגועה..
כנראה שהלב שלי הרגיש שאני יותר מתקרבת אליו ולא בכל מחיר אל האחרים.

מה שעשיתי זה: השתדלתי לא להפריז, ונשארתי קרובה לתחושת החסר: לא חירטטתי את עצמי..
מאיזו הבנה מהותית זה נבע?: מההבנה שנתינה שהלב מתנגד לה- היא לא נתינה....
אז התוצאה הטובה היא: התחושה שיש לי הבוקר.

איך 'המלאכה' הקטנה הזאת??

איך 'המלאכה' הקטנה הזאת??

אמיתית בכלל לא צריך מרכאות

למה את מתכוונת ב- ונשארתי קרובה לתחושת החסר ?

ואולי בכלל אם ישנה הבנה ש"נשארת קרובה לתחושת החסר" וראית זאת אז זהו סימן לזה שאת למעשה כבר לא בחסר. מעצם הקבלה שלך את עצמך כבר המעלה הוא בפני המוריד והנה, תוצאה טובה. איזה שיתוף מהלב. תודה

מאיזו הבנה מהותית זה נבע?: מההבנה שנתינה שהלב מתנגד לה- היא לא נתינה....
אכן. נתינה ברטינה אין בה כבוד כלפי קיומנו.
אנחנו יכולות לתת רק מאיפה שיש. נתנו בחסר או נתנו תוך כדי רטינה אין בזה כדי לקדם אותנו. אלא אם כן צפינו, זיהינו, ועצרנו. עצרנו, התבוננו, הבנו, התקדמנו במסע התיקון.

אכן. תודה.

גיל אומר: 'גם פגיעות וגם כעס מחלישים ומרחיקים אותך מעצמך'

ואני שואלת: אז מה?
מה במקום פגיעות? ומה במקום כעס?
הבנה.
הבנה שהילד הפנימי פירש מצבים מהילדות בעין ילדית, שאינה רואה את כל התמונה כולה.
איך נדע מאיזה עין אנו מביטים על מצבים כיום?

גיל אומר

את כל הזמן מצטטת את גיל

תגידי, את לומדת גיל או ימימה?

מה הבעיה עם זה שמצטטת את גיל? אני לומדת ימימה דרך מי שמעביר את החומר שלה בצורה טובה.
הקנטרנות שלך מעלה בי את העומס של הכעס שנובע מפגיעות. יש לך בעיה עם זה?

היי בנות תרגעו אולי? פלונית אחרת שואלת נכון כי אנחנו לומדות ימימה ז"א את החומר שהשאירה לנו ודרכו מבינות ובע"ה מיישמות המדריך שם רק כדי להעביר את החומר ולסייע בהבנת החומר ופלונית אלמונית שעלה לה "העומס של הכעס" חבל חמודה לכעוס בעבור שטויות [את זה גיל לא לימד? סתתתתתם] לא יותר נכון יהיה לנסות להבין יותר? לשאול? ללמוד?

מה במקום פגיעות? ומה במקום כעס?
הבנה.
הבנה שהילד הפנימי פירש מצבים מהילדות בעין ילדית, שאינה רואה את כל התמונה כולה.

אוקיי, אבל ברגע שאת מבינה את הילדה שבך, מה את עושה עם זה?

קבלה עצמית, קבלה עצמית, קבלה עצמית

("בלי זה נישאר נלחמים, לא נוכל לבנות כלום")

אוקיי, אבל ברגע שאת מבינה את הילדה שבך, מה את עושה עם זה?
קבלה עצמית, קבלה עצמית, קבלה עצמית
("בלי זה נישאר נלחמים, לא נוכל לבנות כלום")
תודה יעלי-לה.

צ'טערת.

הנה מלאכה על הענין הזה ממש:

פלונית אחרת אמרה לי דיבור ששינה לי את הלב
הרגשתי מגוחכת וחלשה ומיד גייסתי כעס כדי להראות שאני חזקה כביכול
העומס שעלה לי הוא 'ילדה בכיינית, עומדת מאחורי הסינר של גיל, צריכה הגנה, ילדה חלשלושה..'
והתביישתי... אז תקפתי, כעס מסמל חוזק אז השתמשתי בו...
יכולתי להמשיך לתקוף אבל אני מבינה שזו רק השתקפות שלי, זה העלה בי קונפליקט קיים,

אז מה זה אומר בנות?
שאין רוע בעולם?
לא רוהצ להיות שייה תמימה ולקבל נגיסות
איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?

האם מישהי יודעת האם קיים ספר המסביר על שיטתה של ימימה או שמהווה קובץ של מאמריה?

איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?

רגש לקיומך
אם את מרגישה שנחצה גבול כלפייך, מעבר לשאלה אם זה עומס או לא, יש גם לכבד את זה
אבל אין צורך להתערבב עם רגשות מורידים כמו פגיעות
מתוך הכרה ורגש לקיום ומתוך הבנה מהותית נלמדת אפשר להתחזק באמת, לא התחזקות מדומה
ופשוט לקבוע את הגבול בנועם

זאת הבחנה שמעמיקה ככל שלמדים ומיישמים

(מרגישה שלא דייקתי בהסבר, אולי אוסיף אח"כ)

---

האם מישהי יודעת האם קיים ספר המסביר על שיטתה של ימימה או שמהווה קובץ של מאמריה?

יש. לדעתי לא מומלץ.

מעתיקה מתחילת הדף:

שרון (09.12.2004 20:46):
יצא לאור ספר חדש המבוסס על החומר.
את הספר ניתן להשיג ברוב חנויות הספרים ברחבי הארץ.
שמו של הספר "המעבר לחשיבה הכרתית עפ'י ימימה אביטל - נגני נפשי" מאת שרון פרלמן בהפצת "בית עלים - תל אביב".
הספר מכיל שיעור של ימימה, ביאור של השיעור הכולל כמה סיפורים הקשורים בימימה, וכן פירוט של כ-500 ערכים מהחומר בתוספת העמקה על כל ערך מספרי קבלה, פנימיות וחסידות.
לפרטים נוספים ניתן להתקשר לפלאפון מס': 0545-297701

פלוני_אלמונית‏‏ (15.12.2004 20:50):
המלצה על הספר: לא לשייך בינו לבין צורת הלימוד והעבודה האישית העמוקה שנותן הלימוד לפי סדרו ע"י מורה שימימה הסמיכה

פלוני_אלמונית‏‏ (23.05.2005 20:57):

1. יש ספר שהוצ"ל שנה אחרי הסתלקותה של ימימה. בספר יש דברים שכותבים עליה ועל השפעת הלימוד תלמידים שלמדו אצלה.
2. יש ספר שהוציאה תלמידה ובו היא מפרשת חלקים של ימימה. צריך לזכור שכל חלק, כל תלמיד מקבל אותו למקומו הוא, כך שפירוש מסויים של לומדת לא תמיד מתאים לכל אחד.

כעס מסמל חוזק אז השתמשתי בו...
כעס לעולם אינו מסמל חוזק. הוא מרכיב בתוך המערכת אך לעולם אינו מעיד על חוזק אלא על חולשה מאוד גדולה, קריאה לעזרה, לחיבוק, להכלה.

איך אני אדע מתי לשים גבול? מתי להגן על עצמי?
רגש לקיומך
זו בדיוק הנקודה המעלה ביחסי. הגבול הוא מאוד סוביקטיבי. אני חושבת שבמצב כזה הכי נכון (לפחות לי) זה לקלוט מה קורה בלב שכן הלב הינו מכשיר מאוד מדוייק. קשובה לליבך, קשובה לקיומך.
וחוץ מזה יעלי-לה הסברת בצורה מאוד מדוייקת. חסרת לאחרונה בדיונים.

תודה לשתיכן

שלום לכולם, קודם רוצה לאמר שנהנית מאוד לקרוא את דברי החכמה וההבנות . הרגשתי צורך לענות על השאלה "איך אדע מתי לשים גבול". לדעתי צריך להבין שהשאלה נובעת משכנוע של העומס שאת צריכה כביכול להגן על עצמך. זו לא את שצריכה הגנה, זו הילדה שלך. הצורך להגנה נובע מכך שהילדה מרגישה חלשה, מרגישה שאין לה ערך ולכן זקוקה אישור חיצוני. תחושת הפגיעה בגלל שקיים שכנוע שאת לא טובה מספיק, תחושה שחסר לך ערך ואותו אדם חיצוני שכביכול פגע בך אמר את אותו שכנוע שכבר היה בך . אם לא היית מאמינה לשכנוע הפנימי של הילדה - לא היית נפגעת כל כך מאותו אדם.
לכן , השאלה היא לא "איך לדעת מתי לשים גבול" אלא "למה בכלל נפגעתי מאותו אדם?" מה השכנוע של הילדה שגרם לי להאמין לאותו אדם ולכן להפגע ממנו?
ככל שמבינים את הילדה ויודעים לקבל אותה , לתת מקום לרגש שלה, כך באופן טבעי יודעים מתי לשים את הגבול.
אשמח לקבל הערות או הארות.
תודה לכן.

השאלה היא לא "איך לדעת מתי לשים גבול" אלא "למה בכלל נפגעתי מאותו אדם?"
נעמה, לדעתי הלמה אינו מקדם. הלמה (עם צירה) כן. אם לוקחים סיטואציה של פגיעות אל מול אדם. אותו אדם שנפגעתי ממנו למעשה מקפיץ לי נקודה פנימית שאינה פתורה אצלי ועל כן אני עסוקה בפגיעות על מנת לא לקחת באמת אחריות על אותו רגש "לא נעים" או עמוס העולה. הלמה (שוב בניקוד צירה) למעשה מלמד אותי על עצמי. כי אני שואלת את עצמי מה אני למדה מאותה סיטואציה וכאן אני בתור הלומדת הבוגרת לוקחת אחריות מלאה. יש פעמים בחיים שאותו אדם שכביכול נפגעתי ממנו לימד אותי כל כך הרבה על עצמי. בא שלב מאוחר יותר בו ניתן להודות לאותו אדם כי הוא למעשה הקפיץ אותי מדרגה בהתפתחות שלי כאדם. שבת שלום ומבורך לכולן.

אייה, מסכימה איתך במליון אחוזים. לזה בדיוק התכוונתי.
כאשר שאלתי "למה" לא התכוונתי לשאלה שמעלה בי רגשות אשמה אלא גורמת לי לחפש את ההבנה של מה היה שם שגרם לי להפגע.
תודה על הניסוח היפה . שבת שלום!

שלום נעמה.
אהבתי את מה שכתבת בנוגע לשיכנוע הפנימי מעומס. מאוד אשמח אם תוכלי להרחיב בענין זה ולהדגים ?
ובאותו ענין, האם את לומדת או למדת אצל אורנה סלע ?
תודה לך.

שלום נוגה, קודם כל תודה על התגובה החמה
לגבי אורנה, איך ידעת שאני לומדת אצלה???
ולעניין השכנוע הפנימי מהעומס- אני חווה אותו יום יום ומרגישה שלפעמים הוא כל כך חזק , כאילו אמיתי.
זה קול פנימי שאומר לי שאין לי ערך משל עצמי, שאני כמו ילדה קטנה שלא מסוגלת להעניק אהבה לעצמי ולכן כל כך חשוב שאחפש את האישור , החום והאהבה מאנשים או מצבים חיצוניים.
כאשר אני מרגישה פגועה - הסיבה היא שקיים בי שכנוע שבאמת אני לא טובה או לא שווה ומרגישה שאותו אדם אישר את התחושה העמוקה הזו והוציא אותה לאור. נראה לי שאם מבינים שהטיפול צריך להיות ממוקד בשכנוע של העומס- אז תחושת מרחב מתאפשרת.

נראה לי שאם מבינים שהטיפול צריך להיות ממוקד בשכנוע של העומס- אז תחושת מרחב מתאפשרת.
לנעמה. נראה לי כי במצבים כאלה אם נסתכל על מה יש בנו ונתמקד בכך לא יהיה לנו את הצורך ל"טפל" בעומס. הוא מעצמו יתפוגג. אם נמשיך להיות ממוקדות בשכנוע של העומס כך הוא יגדל והקיום שלנו יהפוך להיות בתוך מרחב מצומצם יותר. בעיניי רוחי.
"בהבנה ראשונה יש את הכרת הטוב שבך והכרת המיותר". זו מעין סדר פנימי. א. הכרת הטוב ב. הכרת המיותר.
השאיפה לחיות בשלום עם עצמנו לא?

שלום איה, מסכימה איתך שבאופן כללי , כאשר מתמקדים בטוב שבנו,המערכת שלנו כל כך חזקה עד שגם אם אנחנו לא מקבלות "אישור" מבחוץ אז העומס באופן טבעי לא עולה.אם אני מרגישה שאני טובה במהותי- לא מחפשת אישורים ולא מפריע לי שהאחר מרגיש אחרת.

אבל כאשר נעשית הפגיעה ,כשעולה עומס - אז לא להתעלם אלא לזהות את הרגש ולקבל אותו.-
בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
.

הזיהוי של העומס הוא שלב שני מבין שלושה. צפיה- זיהוי- עיצור. מבנה. העניין הוא להשאר עם לב רגיש בלי להרגיש את תזוזות הנפש, בלי להתערבב.
ברגע שניתן מקום מועדף לעומס שם אנו נבלמות ונחסמות ומונעות עצמנו מלהתקרב.
שב"ה נתקרב ולא נפחד.

בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
ובהמשך, לרשום השגות אל מול אותה פגיעות. ("בדיקת ההישגים כדי להכיר יותר את עצמה").

אייה

רוצה להוסיף:
במקום להתמקד בשכנוע של העומס, כדאי יותר להתמקד בהבנה המהותית שסותרת אותו, ואז קל יותר לא לאחוז.
ימימה אמרה כמה פעמים שהתוכן של העומס לא משנה, לא צריך לנסות להבין אותו.
אם בכל זאת בעבודה מעמיקה עולות הבנות שקשורות לתוכן העומס, חשוב שזה יהיה מתוך תיחום הטוב, עם הפרדה ברורה ויציבה. רק מתוך הטוב אפשר לפרוץ את המיותר ולהשיג השלמה.

שלום נעמה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך, תודה לך.
לגבי אורנה, שמעתי שהיא מדהימה וקראתי שיעור שלה על השכנוע הפנימי מעומס, ואכן היה מדהים לראות איך בהתבוננות מעמיקה היא מגלה את השכנוע שעומד מאחורי העומס. שכנוע שלא היה קל לראות.
היא מאוד ייחודית בדרך עבודה זו. ורציתי לבדוק אם את לומדת אצלה ולהבין עוד בעניין זה.
ימימה דיברה על כך שיש איזה שכנוע פנימי שמאפשר את העומס, אך לא הרחיבה בעניין.
למעשה, השכנוע הזה, הוא שמפעיל את העומס אצלי, מזין אותו ונותן לו כוח.
ואם השכנוע הזה מתפוגג, משתחרר - לעומס אין יותר כוח לפעול. כמובן שזה תהליך, שמתחיל בצפיה, זהוי וכו'
אבל פה העבודה היא ברובד עמוק יותר.

אני מבינה מה שכתבת וזה נכון לדעתי, אבל עשית שימוש לא נכון במילה "ממוקד"
ומכאן אי ההבנה של אייה.
מה שאייה ויעלי_לה^?‏ כתבו, נכון אף הוא, אך אין זה סותר את מה שכתבת, וניכר מדברייך שאת מבינה זאת :
...אבל כאשר נעשית הפגיעה ,כשעולה עומס - אז לא להתעלם אלא לזהות את הרגש ולקבל אותו.-
בהקשר הזה התכוונתי שכן צריך להתמקד בשכנוע של העומס- להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
שוב, המילה "להתמקד". לא מתאימה כאן, כי את מתכוונת למשהו אחר, למה שכתבת אח"כ :
להבין למה נפגעתי , איזה רגש עלה שם והאם אני יכולה לתת לו מענה.
וזה עבודה הכרתית על כל המשתמע מכך !!!
אני הייתי משנה את המשפט : צריך להתמקד בשכנוע של העומס
במשפט: "צריך לנסות לזהות את השכנוע שעומד מאחורי העומס" ואז דברייך נעשים יותר ברורים.
כל טוב והצלחה !

נעמה, רציתי להוסיף:
קודם כל, איך זה נראה לך מה שכתבתי, האם הבנתי אותך נכון ?
ב. לדעתי, התמקדות יכולה להיות בעניין ההשתדלות לזהוי השכנוע הפנימי, כמובן, עד שמזהים אותו.
ג. לאחר שמזהים, כבר אין צורך להתמקד בזהוי. ובודאי ובודאי לא בשכנוע עצמו, אלא בצפיה עליו.
האם זה מתאים למה שהתכוונת ?

נוגה,
נראה לי שהבנת אותי נכון וזה מתאים מאוד למה שהתכוונתי.
תודה לך על הבהרת הדברים,
שבוע טוב וכל טוב!

שלום רב,
זמן רב לא נכנסתי לאתר הזה (מצטערת), מאז אני לומדת ימימה, זה כבר 4 שנים עם מדריך שאין לי מילים לתאר, ברוך השם הרבה השתנה בחיי ועדיין משתנה, לומדת, מיישמת, לומדת, מיישמת. אחד השינויים זה לחזור לשמי המקורי שוראנגיז.
היום אני עוזרת לכל מי שרוצה למצוא קבוצה בכל הארץ, תוכלו לראות אותי באתר ‏‏www.yemima.co.il‏‏, כפי שראיתי, האתר מופיע בראש העמוד כאן, באתר הזה מופיעים קרוב ל-99% מהמדריכים שלמדו ישירות אצל ימימה וקיבלו ממנה את בירכת הדרך ללמד, יש בודדים שבחרו לא להופיע באתר והעמותה שהקימו המדריכים הותיקים, מכבדת את בחירתם.
אם יש ביניכם מי שצריכים עזרה, רוצים לשאול שאלות, אני עומדת לרשותכם באתר או במייל האישי שלי ‏shurangiz at 013 dot net‏.
מי שלומדים אצל מדריך שמופיע באתר מוזמנים להשתמש בפורום הקבוצתי, בפורום הזה אפשר לראות את חברי הקבוצה שלכם, לכתוב האחד לשני, להעלות את השיעור שלמדתם, לדון בו ועוד. הפורום מעולה למי שהפסיד שיעור ורוצה להשלים.
מאחלת לכם הצלחה רבה בכל אשר תבחרו ותלכו,
באהבה רבה שוראנגיז

מעתיקה מה שכתבה שורי צייזלר בדף אחר בטעות (הוספתי גם למעלה בתוך ה"פלוס" הרלוונטי):

יש מדריכה מוסמכת בחיפה, מלמדת בימי ראשון ערב שתי קבוצות, קבוצה נוספת מוקמת בימים אלה, הקבוצה הזו תהיה קבוצת בוקר,
אפשר להצטרף לקבוצת ערב או להירשם לקבוצת הבוקר בטל' 052-2791680
יום נפלא שוראנגיז

וואו, כמה זמן לא נכנסתי....התגעגעתי..
אבל אין לי זמן לכתוב כרגע, אחזור בערב , בס"ד.

שלום רב,
בחודש אוג' תיפתח קבוצה להכנה ללידה לפי שיטת ימימה בראשון, זה יתקיים או בימי שלישי בשעה 12.30 או בימי שישי בשעה 11.00, הרשמה אצלי,
לילה טוב שוראנגיז

שלום וברכה...
תקופה מבולבלת. מהולה בעומס, ירידה. מנסה לתחם את העומס,תקופה בה הגיבה ופעלה בעיקר הילדה.קשה היה לי לראות את הרגע העכשווי, להשאר בנוכחות של הלומדת. נבלעתי לתוך הסיטואציה. זה היה חזק ממני ולקח ממני אנרגיות רבות.(אפילו איבדתי מעט משקל).
כעת הסערה שכחה, מנסה לאסוף את השברים.את הלומדת, את עצמי. מנסה לתחם את כול הירידה הזאת, שהייתה מהולה בכול כך הרבה היסוסים וספקות מהילדות, חוסר בטחון. לא מבינה איה הלכה כול העבודה שעשיתי על עצמי במשך כמעט שנה עם ימימה. לא מבינה איך נשאבתי לתוך סיטואציה כזו בלי לשמור על עצמי, על מקומי. חוץ מכמה פעמים ממש בודדות שעדיין הייתי יכולה לפעול מתוך הלומדת, אבל לא לאורך זמן.
אשתף:מדובר בסיפור אהבה, שנגמר עוד כמעט לפני שהתחיל. זה כבר התחיל לא חלק. אבל נשאבתי.
מנסה לא לכעוס על עצמי, על החולשה שלי, על זה שנתתי לעצמי ללכת כול כך רחוק ולא שמרתי על מקומי, שהייתי בטוחה שהוא יציב,הייתי בטוחה שהשגתי יציבות מסויימת.
ושוב נתתי לעצמי להכנס לסיטואציה כואבת,בה לא תמיד מכבדים אותי.ובעיקר, אני לא מכבדת את עצמי.מוותרת על מקומי...
הלוואי והקב"ה ייתן לי כוחות לצמוח ולגדול מכאן באמת, לסלוח ולקבל את עצמי, גם בירידה, גם באי שמירת מקומי וכבוד לקיומי. כנראה הייתי צריכה לעבור את זה,דרך זה, אולי זה עוד שיעור שלי מיני רבים. עייפתי משיעורים כאלה.רוצה להיות בטוב יציב וחזק, שאף אחד לא יזיז אותי ממקומי ולא יגרום לי לאהוב את עצמי פחות.
רוצה להיות בטוב.מי ייתן, והדרך מלפניי תהיה מבורכת בדברים טובים, שאצמח ואתחזק באמונתי-שהכול לטובה, ואהבתי לעצמי.אמן

אליה את כל כל מרגשת. עד כדי דמעות.
רוצה להיות בטוב יציב וחזק, שאף אחד לא יזיז אותי ממקומי ולא יגרום לי לאהוב את עצמי פחות.
נשמה, רק את יכולה לגרום לעצמך לאהוב עצמך יותר ואז הפחות לא יהיה כזה נוראי. מודה לך מכל הלב על השיתוף ועל אומץ הלב.
לא מבינה איה הלכה כול העבודה שעשיתי על עצמי במשך כמעט שנה עם ימימה
העבודה לא הלכה לשום מקום. לפעמים אנחנו מגיעים למעין מקום אשלייתי כזה בו אנו חושבים מתוך יוהרה של עצמנו כמובן "אני לומדת, מפותחת, מתקדמת...." ואז מגיעה המציאות ומחזירה אותנו למידות שלנו ששומרות עלינו, שמגינות עלינו. וזה כל העניין. מעצם קבלת הסיטואציה, היכולת שלך לראות מכלול והיכן "נפלת" זה כבר לדעתי עושה אותך לומדת מאוד מאוד מאוד מלומדת.
מי ייתן, והדרך מלפניי תהיה מבורכת בדברים טובים, שאצמח ואתחזק באמונתי-שהכול לטובה, ואהבתי לעצמי.אמן
ושוב אמן ואמן. שבוע טוב לך, לכולנו.

אליה עוד משהו קטן. "מגשימה את הכלים לפי יכולתך הנקייה, בלי לחלום ולא תהיי אז בהישגים אלא בהשגה". "יש הבדל בין השגים גשמיים והשגות רוחניות, יציבות, בלתי נתנות להתפרקות".
"את נמצאת כנושאת חלקים יקרים לקיומך אשר מאפשרים את קיומך. אותה מחשבה, אותו לב, יש להכירם דרך כוחם ותנועתם".
(תשובה בהמשך ללא מבינה לאן נעלמה שנה של לימוד...)

זה היה חזק ממני ולקח ממני אנרגיות רבות.(אפילו איבדתי מעט משקל).
איבוד המשקל כמו איבוד המידה. סליחה על התגובות המקוטעות מול מה שכתבת. כל פעם בהבנה אחרת מול זה.

הי איה, תודה על התגובה המקסימה שלך....
רק את יכולה לגרום לעצמך לאהוב עצמך יותר ואז הפחות לא יהיה כזה נוראי
חשבתי דווקא שאני "כבר" אוהבת את עצמי מספיק. הכול היה יחסית בסדר...אפילו די פרחתי בחיים שלי בתקופה הזו. עד שהכרתי אותו..ואז זה שאב אותי לגמרי. משהו בו היה פשוט שואב.מוריד.הרסני. או שאולי השילוב בין שנינו היה כזה
חשוב לי לציין פרט מאוד חשוב שאולי קשור לירידה החזקה שלי, וכבר אשתף ביתר הרחבה: כבר הייתי מאוהבת בו פעם, אבל כשהייתי ממש צעירה,בת 18,והוא לא ממש שם עליי אז,(כלומר רק התחיל איתי ,יצאנו כמה ימים וזהו)הקשר התנתק מצידו. הוא מבוגר ממני ב8 שנים.אבל זכרתי אותו.
וכנראה משהו מהילדה הזאת ,בתת מודע, זכרה אותו. כי ייתכן מאוד שאם הייתי כך סתם פוגשת אותו היום, ייתכן והייתי יותר יציבה,שומרת על מקומי. אבל פה, כאילו משהו מהעבר חזר בדינמיקה הזו, כאילו לא הייתי אליה של עכשיו אלא אליה בת ה 18 מול הגבר הזה...שהעריצה אותו..מוזר נכון? אחרי ההסבר הזה, מבינה יותר את עוצמת הירידה והסיבה לכך שמשהו כאן היה לא בשליטתי,חזק ממני.. ואולי זה סוג של תיקון...הרי שום דבר לא במקרה...ימים יגידו מה השיעור הזה לימד אותי..
בע"ה שנתקרב ונתחזק.
(אפשר למחוק אחר כך את התגובה הזו, זה נראה לי אישי מדי...)

איבוד המשקל כמו איבוד המידה
גדול! כול כך מדוייק
(התחלתי שוב לאכול ונראה לי שקצת עליתי..- חוזרת לעצמי, למידתי...

אליה יקרה,
ימימה מכוונת כל הזמן שאנחנו חייבים בטרחה ולא בתוצאה, אני רואה כאן התמקדות בתוצאה ולא בטירחה,
מה שקרה, קרה לתיקונך, בא להראות לך שזה עדיין לא נגמר, העומס לא נוקה עד הסוף, הקליפה עדיין ישנה, נכון ששנה שלמה עמלת, אבל זה עדיין לא נקי עד הסוף.
וימימה אומרת "אותה שארית, למעשה, כקליפה חוסמת, לא רק מעוותת בפיתוליה, אבל חוסמת תנועה של החלקים כשמאוזנים בתנועה מאוזנת בשלום אחד עם השני והכל יחסי".
מה שהשגת במשך שנה זה מעולה, קחי את זה כמחזק ולא כמחסיר, "חשבתי דווקא שאני אוהבת את עצמי מספיק", זה מחסיר "אני יודעת שאני אוהבת את עצמי יותר מבעבר" זה מחזק, קחי את הטוב והשתמשי בו, אל תסתכלי על מה שעדיין לא השגת, זה יגיע בעה"ש, תסתכלי על מה שכן "ביחסי". אני בטוחה שאחרי שנה של לימוד זה לא אותו הדבר כמו מקודם, בוודאי התקדמת מילימטר וזה מה שחשוב, הסתכלי עליו, הוא לא היה שם קודם.
את כותבת עוד "משהו בו היה פשוט שואב". השלט בידיים שלנו, אנחנו אלה שנותנים את השלט למישהו אחר,
אני בטוחה שהשיעור הזה עדיין לא נגמר, עכשיו את מכירה אותו, היי מוכנה אליו, את ההפתעה אי אפשר למנוע אבל אם תהיי מוכנה אליו זה יהיה יותר קל ותדעי מה לעשות איתו.
מחבקת אותך, לילה נפלא שוראנגיז