הייתי חולה מאוד השבוע ומחשבה כי אני עתידה ללדת תוך כדי מצב כזה עוררה בי צמרמורת.

האם מישהי מכן ילדה תוך כדי חולי? אך התמודדה? האם נאלצה להשתמש באפידורל בשל כך? האם נותחה?האם בכל זאת ניתן ללדת רגיל למרות החולשה הגופנית?
מה קורה למערכות של הגוף בלידה כזו? האם הן נחלשות יותר? או שהן מתמלאות פתאום כוחות ואנרגיה?
ומה קורה לתינוק? האם הוא נולד חלש ופגיע יותר? אך ההנקה מתנהלת?

כשאני חושבת על עצמי במצב של חולי לקראת לידה, אני רואה את הגוף שלי "דוחה" את הלידה, עד לזמן המתאים ביותר. מה שכן, חשוב מאוד בזמן מחלה לשתות ולאכול, למרות שלפעמים הגוף פשוט לא מעוניין, כדי לא לחטוף צירים לפני הזמן בגלל הצום (משהו שדובר בו כבר בדף אחר) הבלתי מוזמן. נראה לי שהגוף זקוק להרבה כוח ותעצומות נפש, ולכן מחכה להבראה.

או - המחלה נדחית.
אני חטפתי שפעת (יחד עם בעלי והילדים, כמובן) אחרי שהדס חזרה מבית החולים, כשניתן היה לקחת נשימה.

מצד שני, אני בערך מחודש חמישי, הייתי מצוננת/צרודה כרונית, לדעתי כחלק מתופעות ההריון (וזה אכן עבר מעצמו קצת אחרי הלידה) כיוון שזו פעם ראשונה/יחידה שזה קרה לי.
אצלי היה ניתוח מתוכנן אז לא יכולה לעזור בנושא הלידה, אבל אני זוכרת שכל שיעול אחרי הניתוח היה סיוט...

היי מיץ,מצחיק שאנחנו עוברות את אותו הדבר...אז אני בעצם בדיוק יוצאת מדלקת סינוסים ממושכת וכואבת מאד,וכמוך גם הייתי חרדה ,מה יהיה מה יהיה,וחשבתי לתת לזה עוד שלושה ימים ואז לקחת אנטיביוטיקה.(בסוף זה נבהל והתחיל לעבור לבד)כדאי לשתות המון המון המון כי גם זה מסתבר דוחה התכווצויות,ופשוט לזכור שהגוף שלך יחכה עם הלידה. מהדברים שעזרו לי מאד זה אמבטיות עם שתי כפות סווידיש ביטר.תה גינג'ר חריף.בצל קצוץ בדבש שיוצר אחרי כמה שעות סירופ מצויין נגד שיעול.בקבוק חם במיטה.קערות אדים עם מגבת על הראש.מנוחה רבה ככל הניתן.(המון טלויזיה בערוצי ילדים.אין מה לעשות.את צריכה עכשיו לנוח.)להיות חולה בלי יסורי מצפון ולמצות את זה עד שימאס לזה .

רציתי לספר שהלידה היתה בדיוק לאחר שהתחלתי להתאושש!!!!
ביום חמישי הייתי מעולפת לחולטין והינה ביום ראשון כברחשתי הרבה יותר טוב וביום שני ילדתי.....
אכן נפלאות הטבע....
ומה שמדהים שזה היה בדיוק שבוע של הפוגה הגשמים..