דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leaf חיפוש:
מאז שהבנתי שכל הקטע בחיים הוא התחזוקה היומיומית של מצב האנרגיות, ושהמטרה היא א. להזרים את השמחה בגוף וב. לסיים כל יום עם מאגר אנרגיות קצת יותר מלא ממה שהתחלנו איתו בבוקר, אם אפשר, אז אני מבינה שאחת המטרות שלי בכל יום היא למלא את עצמי בפעילויות מטעינות (בשמת_א‏‏ מתוך מהי_עצלנות‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?

דף_בלוג‏
דף_מוצנע‏

משלמת לאתר בשמחה כי עבורי אתר_באופן_טבעי_שווה_תשלום‏
תזכורת לעצמי: תשלום אחרון בנובמבר 2011

שלום

אני אמא,אדם,אישה ( ללא איש...)
לומדת עם ארבעת ילדיי בחינוך ביתי

משתדלת לחיות מהות
לחיות את החיים במלואם
לא לשכוח את מה שחשוב באמת (והוא בדר"כ נסתר מן העין,כך מזכיר לנו הנסיך הקטן...)

ברוכים הבאים למבקרים בעולמי
פותחת דלת,או חלון-אם רק תרצו להציץ

זהו דף_בלוג‏ וכן דף_מוצנע‏

לאמיצים/אמיצות שבניכן/ם -אלו שמתחברים למהות שמעבר למילים,שבוחרים להיות נוכחים בחיי, מוזמנים ליצור קשר אישי יותר (עדיף במייל,כי במשך היום די נדיר עבורי למצוא זמן לשיחה טלפונית נורמאלית בלי שיקראו לי באמצע לנגב את ה...וכאלו . בערב-אני נרדמת מוקדם יחד עם הילדים, כך ששעות התקשורת שלי עם העולם הן בשעות הקטנות של הלילה, כששקט סביב ושקט בפנים)
אני בתהליך מעבר מחיים חברתיים וירטואלים לכאלו ממשיים... דלת מול דלת, מוזמנים להצטרף

מייל: weiss נקודה naama שטרודל גימייל נקודה קום
טלפון בבית : אפס שבש שבע שלוש שלוש חמש ארבע אפס אפס שש
נייד : אפס חמש שתיים ארבע שש שבע אפס אפס שבע חמש

סדר הופעת הטכסט הוא מלמעלה למטה,בסינכרון עם התאריכים
כלומר: מה שכתבתי אחרון,מופיע ראשון,בתחילת ראש הפרק (צריך להקליק על ה + כדי לקרוא)

הדף עובר עריכה לעיתים קרובות
אם הודעתכם נמחקה:אין צורך להיעלב. סימן שקראתי ולקחתי איתי מה שביקשתם לתת
תודה

דפים נוספים שפתחתי וכותבת בהם:
מה_עשיתי_היום_למען_עולם_טוב_יותר‏
יומן_למידה_משפחתי‏
חיים_בני_קיימא_בלוג_מודעות_אישית_וסביבתית‏
דיון_בפרשת_השבוע‏
על_גברים_נשים_ומה_שביניהם‏
סדקים_בעקב‏
קח_תן_שוק_החלפות‏
מידע_אילתי‏
חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי‏
חיים_חדשים_במדבר‏
חיים_חדשים_במדבר_2‏
אקטיביזם_חברתי_סביבתי‏
מנהיגות_נשית‏
שינוי_תודעתי_בעידן_החדש‏

תודה


*ציוטוטים- מקור השראה*

לגעת במהות/יידו קרישנמורטי*
"את האמת צריך האדם לראות בעצמו מתוך עצמו
אם הוא מקבל אותה מוכנה מפיו של האחר,כבר אין זו אמת אלא דבר מה חסר חיים
הטכסט הראשון שעלינו לקרוא הוא הטכסט של עצמנו*

ההבנה נרכשת רק דרך הידיעה העצמית,כלומר מודעותו של אדם לתהליך הפסיכולוגי השלם שלו.
לכן,משמעותו האמיתית של החינוך היא הקניית הבנה עצמית,כי בתוך כל אחד מאיתנו מצוי כל הייקום כולו

החינוך המקובל מקשה מאד על חשיבה עצמאית.
ההתאמה לצורות קבועות מובילה לבינוניות. ההיבדלות מהכלל או ההתנגדות לסביבה אינן קלות ולעיתים אף מסוכנות
הדחף להצליח, שפירושו רדיפה אחרי גמול-חומרי או רוחני כביכול,השאיפה לנוחות,החיפוש אחר ביטחון פנימי או חיצוני-כל אלה מדחיקים את אי שביעות הרצון,שמים קץ לספונטניות ומולידים פחד
פחד החיים הזה,הפחד ממאבק ומניסיון חדש,מכלה בנו את רוח ההרפתקאה.
כל מערכת ערכי החינוך שחונכנו עליה החדירה בנו את החשש להיות שונים משכנינו,את החשש להתנגד לדפוסים המקובלים בחברה והחדירה בנו יראת כבוד מוטעה לסמכות ולמסורת.

למרד שתי צורות:
רבים מתנגדים לחוקים שמרניים,אבל נתפסים לחוקים שמרניים חדשים,לאשליות אחרות,להתמכרויות נסתרות. בדר"כ אנחנו משתחררים ממערכת אחת של אידאלים ומצטרפים לאחרת
לעומת זאת קיימת התקוממות נבונה,שאיננה תגובת נגד. היא נובעת מתוך הכרה עצמית ע"י מודעות למחשבותינו ולרגשותינו. רק כשאנחנו עומדים מול החוויה בזמן התהוותה ואיננו בורחים מן המבוכה,נמצאת התבונה במצב של עירנות עליונה
תבונה במצב כזה היא אינטואיציה,המדריכה האמיתית היחידה בחיים

_מאחלת לעצמי להמשיך להיות קשובה לעצמי,לאינטואיציה,להדרכה הפנימית שמלווה את קיומי,את הוויתי
מודה על האומץ להתבונן במציאות-כפי שאני יוצרת אותה ,
מודה על הכוחות המתחדשים להיות בעירנות נוכחת גם ברגעי האושר הקטנים שמבצבצים כאן ושם וגם ברגעים הקשים שהחיים מזמנים_

ועוד מפניני קרישנמורטי :

חינוך איננו רכישת ידיעות,איסוף והשוואת עובדות.
חינוך פירושו הבנת משמעות החיים בשלמותם
תפקיד החינוך הוא ליצור אנשים השלמים עם עצמם ולכן נבונים.
אינטיליגנציה היא היכולת להכיר את החשוב,את ה"יש", ופירושו של חינוך הוא לעורר יכולת זו בעצמנו ובאחרים
אל לחינוך לעודד את היחיד לקבל את מרותה של החברה או להתאים עצמו אליה התאמה שלילית.
על החינוך לעזור לו לגלות את הערכים האמיתיים,ע"י חקירה ללא דעות קדומות ובמודעות עצמית

22/2/2012

הכישורים שהייתי מחפש אצל מורה מתמקדים בשאלה אחת - האם הוא עוזר לך ללמוד את עצמך ולהתקדם בעצמך אל עצמך. /צפריר שפרון

טוהר_אהבה‏ (26.09.2011 18:23):

משהו על אהבהעצמית/צ'ארליצאפלין

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: " הערכה עצמית"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולךנגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחשכתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאנימבקש, למרותשידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כלדבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית"
היום אני יודע שזה " אהבה עצמית"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתילעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקטשל עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מהשאני אוהב, בקצבשלי, היוםאני יודע שקוראים לזה "פשטות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבלכאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות"
לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לביןהאחרים.
אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים.

(צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל1959

ערכו של הרגע*
"תאר לעצך שיש לך בנק שמזכה אותך כל בוקר בסכום של כ86,400 ₪. היתרה אינה עוברת מים ליום, בכל לילה כל סכום שלא הוצאת במשך היום-נמחק. מה היית עושה? מוציא כל שקל כמובן!!!
גם לך יש בנק כזה. שם הבנק-זמן.
בכל יום אתה מזוכה ב86,400 שניות. בכל לילה כל מה שלא ניצלת לטובה - הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת מיום ליום שלמחרת. אין אוברדראפט. בכל יום נפתח החשבון מחדש. בכל לילה כל מה שנותר נמחק, אם לא השתשמת בכל מה שהיה בחשבון ההפסד כולו שלך. אתה לא יכול לחזור אחורה, אתה גם לא יכול למשוך כנגד המחר. אתה מוכרח לחיות בהווה על חשבון הזמן שניתן לך כל יום.
תשקיע את הזמן שלך על מנת להשיג ממנו את המיטב, הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. נצל את הזמן ועכשיו.
על מנת להבין את ערכה של שנה אחת- תשאל תלמיד שנשאר כיתה.
על מנת להבין מה ערכו של חודש אחד- תשאל אמא שילדה פג.
על מנת להבין מה ערכו של שבוע אחד- תשאל עורך של עיתון שבועי.
על מנת להבין מה ערכה של שעה אחת- שאל זוג אוהבים שמחכה לפגישה.
על מנת להבין מה ערכה של דקה אחת- תשאל אדם שפספס רכבת.
על מנת להבין מה ערכה של שניה אחת- תשאל אדם שניצל מתאונת דרכים.
על מנת להבין מה ערכה של מאיה אחת- שאל ספורטאי שזכה במדליית כסף.
תבין מה ערכו של הזמן ותוקיר אותו. אם חלקת אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר, זכור- הזמן אינו מתאים לאף אחד. האתמול הוא היסטוריה, המחר אינו יודע. היום הוא מתנה, לכן באנגלית קוראים לזמן הווה-present.
הראה לאנשים שחושבים לך, שאכפת לך!"

14/3/211
*אתה יודע שהילדות שלך נגמרה כאשר שלולית נראית פתאום כמכשול ולא כהזדמנות*
גילי_חן‏‏‏ מתוך ככר_השוק‏

22/2/2011
קיבלתי היום תזכורת לדבריו החכמים של אבינדב בגין

האם אתה יכול לראות את הענן? האם יש לו גבול? האם אתה יכול לראות את הים? האם הוא יכול להפסיק לנוע?

להיות ספונים במיטותינו, מכורבלים תחת שמיכה חמה, להקשיב לנשימת ילדינו. רק שיהיה קצת שקט, שנוכל להמשיך בתענוגות הקטנים שלנו, בהגשמת החלומות הוורודים שלנו, שמישהו אחר ידאג להפסיק את המלחמות, לתת מקלט לנזקקים, להאכיל את העניים. הרי כל אלה אינם קשורים אלינו.

שלושת-אלפים קילומטרים מאיתנו, שלוש-מאות קילומטרים מאיתנו,שלושה קילומטר מאיתנו או שלושה מטרים מאיתנו. איננו יכולים להכיר בכך שהחיץ הוא רק במוחנו.

אין בעיה פוליטית בעולם הזה, אין בעיה מעמדית, אין בעיה כלכלית, לאומית או דתית בעולם הזה, ישנה רק בעיה אחת - התודעה.

אתה מבקש שממשלות יפתרו משברים, אולם הממשלות הן המשברים. אתה מבקש שבין הדתות תהיינה הבנה וסובלנות, אולם הדתות הן אי-הסובלנות. אתה מבקש שכלכלות חזקות יעזרו לחלשות, אולם חוזקן נשען על חולשת האחר. אתה מבקש שזעמך הקדוש ירפא את העולם, אולם זעם העולם הוא רק השתקפות זעמך.
אתה הוא הענן.
אתה הים.
מה אתה?

12/2/2011
ציטוט חדש שהתוודעתי אליו היום / צפריר שפרון מתוך הבלוג שלו מילים_מילים?
*השאלה היא האם הרפואה העממית עשויה למצוא מזור למחלת המדע.
זו אשר תוקפת את מוחם של רבים, כוירוס או כתולעת, המעוורת אותם לראות את האחדות, את הרוח.

12/2/2011
להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם / דלית_ב‏

12/2/2011
אמונה בחוסר מקבילה לחוסר באמונה / צפריר שפרון

3/2/2011
הדרך לחופש מתחילה בלקיחת אחריות - אושו


30/12/2010
אנו מקבלים את עצמנו, עוצמתנו ועצמיותנו. / נעמי בן שטרית

משפט ראוי לתשומת לב שנתקלתי בו היום: 23/10/2010
אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותייך
וודא שמחשבותייך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות

רבי נחמן מברסלב

23/11/2010
תמונות יפות מהנשיונל ג'יאוגרפיק
http://www.boston.com/bigpicture/2010/11/national_geographics_photograp.html

אחריות : 5/6/2010

המילה אחריות היא מילה מדהימה:
ראשית,היא מתחילה באות א ומסתיימת באות ת, והכוונה היא שכשמישהוא לוקח אחריות,היא צריכה להיות כוללת-מהתחלה ועד הסוף
שנית,המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת,כלומר:
א - הכוונה ל "אני",קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי
אח - לאחר שלקחתי אחריות על עצמי,אני יכול לקחת אחריות על אחי. הכוונה למעגל הקרוב אלי
אחר - השלב הבא הוא לקיחת אחריות על האחר,הכוונה היא לכל אדם
אחרי - ברגע שלקחתי אחריות על שלושת המעגלים הראשונים,אני יכול להוביל אחרי
אחריו - אמונה. יש כאלו שיגידו אלוהים,יש כאלו שיגידו הבריאה,אנרגיה קוסמית
אחריות.
מה שעוד אנחנו לומדים מהמילה המדהימה הזו היא שיש חשיבות לסדר:
אדם אינו יכול להיות אחראי על אחר לפני שהוא אחראי על עצמו

אלברט אינשטיין: דמיון חשוב יותר מידע. הידע מוגבל והדמיון אינסופי

איננו רואים את הדברים כמו שהם, אנחנו רואים את הדברים כמו שאנחנו

חופש*
כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו.

*כל מה שאני רואה-נמצא בתוכי
וכל מה שבתוכי-מקרין החוצה

על שפיות וטבע
מאז שגיליתי ש'שפיות' היא ישות שקיימת מחוץ לגוף, וגיליתי איפה היא גרה, אני משתדל לנסוע פעם בשבוע לים ולמעיינות החמים כדי לבקר אותה

בילויים לרוב הם פיצוי על מה שחסר לנו ביומיום. ואם לא חסר לא נחוץ הפיצוי

freedom is a heavy load ,a strange burden for the spirit to undertake.it is not easy.it is not a gift given but a choice made

ursula la guin

על הטוב והרע שבתוכנו
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם .
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו

אני עץ*. אני עץ ענק, יציב, שורשי מגיעים לראשית החיים וצמרתי הרחק אי שם.
עלי מצילים על עולם ומלואו, פירותי מזינים חיים רבים.
אני מערכת אקולוגית שלמה בפני עצמי

*כוחנו איננו במספרנו, אלא בגלים שאנו מכים

הבחירה בחינוך ביתי איננה מתוך צרכי הילד בלבד, איננה באה לפתור מצוקות מסוג מסוים (הרי מצוקה בכל מקרה תהיה, ללא תסכול אין צמיחה), אלא היא בחירה שעולה מתוך ידיעה שדרך החיים הזו, היא המתאימה לכל המשפחה כולה, ואיננה מוצדקת על ידי אידיאות אלא נבחרת "מהבטן" מתוך תחושה של - כך נכון.

שירים אהובים

ריטה מחכה
http://www.youtube.com/watch?v=hAX2ku9ifEs

דני רובס משהו חדש מתחיל עכשיו
http://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8&feature=related

שיר ישן אבל מקסים wake up' wake up
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=1KTRpu2E3pw

tracy chapman : talking about a revolution
http://www.youtube.com/watch?v=SKYWOwWAguk

בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב
http://www.youtube.com/watch?v=-UQugJVbRRg

דויוויד ברוזה יהיה טוב
http://www.youtube.com/watch?v=6GWDU_o3--o&feature=related

יהודה פוליקר התחלה חדשה
http://www.youtube.com/watch?v=VDzIT2jOAe0

רמי קליינשטיין עניין של זמן
http://www.youtube.com/watch?v=GCbCKJ5HdCo

פול סיימון: kodchrome

and i am on my way , i dont know where i'am going
but i am on my way, taking my time, but i dont know where

סיימון וגרפונקל,נוסטלגיה :

and i am on my way , i dont know where i'am going
but i am on my way, taking my time, but i dont know where

מילה טובה יהודית רביץ
http://www.youtube.com/watch?v=mVXCiqDhunQ&feature=related

"חופשי זה, חופשי זה לגמרי לבד"...
‏‏‏http://www.youtube.com/watch?v=DX8Bd_nJruI‏‏‏

"זהו זה"
שיר יפהיפה שכתב,הלחין,שר ומנגן בן דוד שלי-אוהד פרץ
‏‏http://www.youtube.com/watch?v=5FK8SSGhpY8‏‏

אני יודע,שזכיתי לאהוב
http://www.youtube.com/watch?v=XFBF9Yzq8Eg

you have got a friend
http://www.youtube.com/watch?v=rJPgxEi2BM8

הזמן עושה את שלו
http://www.youtube.com/watch?v=1pLPQPVlchs

שיר ששרות אימהות בחינוך ביתי, אמנם לא בארץ,אבל משעשע
‏‏http://www.youtube.com/watch?v=RWa0rzvesCE‏‏‏

אני תמיד נשאר אני/ עוזי חיטמן
http://www.youtube.com/watch?v=Su4Gv-cwpWI

סרטון משעשע על ילדות ששרות באמבטיה
http://www.youtube.com/watch?v=kxhDB5cyGSg

paul simon:

When I think back
On all the crap I learned in high school
It's a wonder
I can think at all
And though my lack of education
Hasn't hurt me none
I can read the writing on the wall
Kodachrome
They give us those nice bright colors
They give us the greens of summers
Makes you think all the world's
a sunny day
I got a Nikon camera
I love to take a photograph
So mama don't take my Kodachrome away

If you took all the girls I knew
When I was single
And brought them all together
for one night
I know they'd never match
my sweet imagination
Everything looks worse
in black and white

המלצות ספרים

ספרים שהתחברתי וממליצה לקרוא:

"משפחה כן בוחרים" / אמיתי מגד
"מעגל אבנים"
"לגעת במהות" /יידו קרישנמורטי
האלכימאי
באדולינה
"פרא" /גבי ניצן
"מסר האנשים האמיתיים" / מרלו מורגן
"הורים משוחררים,ילדים משוחררים" המדריך לקשרי משפחה / אדל פייבר ואליין מייזליש
(מחברות "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" והשני: "אחים ללא יריבות" )
"המסע לילדים" /ברנדון בייס
ישמעאל
נוצה שסועה
רפואת הצירוקי
תצפיות בבעלי חיים
שביל הזהב לריפוי טבעי-שרה חמו
עקרון הרצף,
לואיז היי
כשפילים בוכים
שורשים ושיעורים בזמן
הנבואה השמיימית
בין אי סדר לסדר
ארבע ההסכמות
לידה פעילה

*המלצות סרטים וסרטונים*

סרט "מורים בג'ונגל" ‏http://yes.walla.co.il/?w=2/7832/1812254
על זוג שפתח ביה"ס בקהילה קטנה על האמזונס ומובילים אותם ללמוד,לדעת,לקחת אחריות ולהשפיע על גורל הסביבה הטבעית בה הם חיים, להילחם בסוחרי הדגים שגוזלים את האוכל המקומי שלהם

תיאור מאיר עיניים של פאול קאוקן את השינוי המהפכני שקורה בעולם בתחום החברתי - הסביבתי
http://www.pillyarok.org.il/?p=1077

23/2/2011
ברגע של בדידות חיפשתי ב youtube את השיר you got a friend ותראו מה מצאתי:
סרטון מקסים של ציור בחול
‏‏‏http://www.youtube.com/watch?v=YIOsIbqpR5s&feature=fvw‏‏‏

30/4/2011
סרט מדהים,חובה
אורחים מהכדור הירוק

9/2/2011
ילדי העידן החדש
סרטון מקסים וחשוב!
http://www.youtube.com/watch?v=acFq-redSr8&feature=player_embedded

5/2/2011
סרטון שמזכיר את כוחם של חיוך ומילה טובה
http://www.ram-on.co.il/content/%D7%9E%D7%A4%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%A9%D7%9D-0

5/2/2011
סיפורה של טמפל גרנט - ילדה אוטיסטית שהופכת להיות חוקרת וממציאה מתקן מיוחד להרגעת בקר
סרט מעורר ומאיר עיניים שמזכיר לנו איך נכות/מוגבלות יכולה להיות ייתרון איכותי ענק בעל ערך רב, איך מי שנראה "מוגבל" מעיד על המגבלות שלנו בחוסר ההערכה שלנו אותו ואת היכולות החושיות המדהימות שהתברך בהם

בקישור הנוסף שכאן,טמפל גרנט מופיעה ב TED ומסבירה מדוע העולם שלנו זקוק גם לאוטיסטים כדי לראות דברים שאנשים "רגילים" לא רואים

הגיגים ברומו של עולם

12/3/211
סוף מעשה במחשבה תחילה

כשנמצאים באיזון מבינים ברוח כיצד להתנהל בחומר.
כשלא נמצאים באיזון חווים ניתוק בין המערכות .
יש עשייה חומרית ולאחר מכן בדיקה ונסיון להבין.

12/3/211
צמצום*

צמצום מוביל לדיוק
כשיש לך פחות,אתה בוחר במה שהכי חשוב עבורך. רק במה שקיומי
אתה נדרש לעשות סדרי עדיפויות, כמו סדר פסח-לנקות את המיותר ולהשאיר רק מה שחיוני ושימושי וחשוב באמת

העובדה שפחות חומר יכול לייצר יותר כוח היתה ידועה למקובלים בכל הדורות
בדורנו קבעו מדענים כמטרה של ננו טכנולוגיה- השגת שליטה במבנה הפיזיקלי של החומר עד רמת האטום ע"י מזעור ( ננו=מיליארדית המטר)
לפי חוכמת הקבלה,ככל שנצמצם את החלל הפיזי שמפריד אותנו זה מזה ומן העולם הסובב אותנו,כך נהיה מפותחים יותר

(מתוך הספר ננו טכנולוגיה של עליונות הרוח על החומר /הרב ברג )

הספר מדבר על כך שכל אמת מדעית (הסבר על נצחיות האטומים מול התבלות המולקולות-הקשרים בין האטומים) משקפת במישרין את האמת הרוחנית המסתתרת מאחורי המציאות

ובכן,אחרי ההבנות האלו,מתחדדת לי ההבנה למה עלי לצמצם את גופי הפיזי כדי להתייעל,כדי להיות קלילה יותר כדי שאוכל לרחף בעידן החדש ,כמו ציפור שמרחפת מפרח לפרח ויונקת צוף
נשמע הזוי אולי,אבל לי הכל מתחבר יופי להבנה כוללת של האחדות
אני מבינה למה חשובה התזונה הטבעית : כדי לצמצם את הגוף הפיזי (במקרה שלי יש עוד הרבה עבודה...)
אני מבינה למה אני שולחת את הבן שלי לשומרי הגן : כדי ללמוד ממנו איך מכינים "מיץ גמדים ירוקים",כדי שנוכל לשרוד אחרי רעידת האדמה ונדע מה ללקט ואיך להדליק אש ואיפה למצוא מים ואיך לבנות מחסה
אני מבינה למה אני מוצאת עצמי גרושה השנה :כדי שאוכל לממש את הייעוד האמיתי שלי, להשלים,ללמוד את השיעורים,להתכונן לחילופי העידנים ב 2012
אני מבינה למה עלי לחשוב יותר לפני שאני עושה:כדי לאזן את האש באמצעות האוויר. כדי שהעשייה שלי תהיה מדוייקת ומתאימה לתסריט הייעוד של נשמתי
אני מבינה למה אני חווה את הבדידות עכשיו ביתר שאת: כדי שאוכל להבין איך להתחבר לאחדות,ללמוד מהתנסות את החיבורים בבמות משותפות לזולת
אני מבינה למה "נכפה" עלי להצטמצם מבחינה חומרית-כלכלית: כדי למצוא את מקומי המדוייק בעולם ולהשלים את לימוד השיעורים החסרים לי בנושא חומר
אני מבינה למה אני מפעילה קח-תן כבר 11שנים: כדי להתנסות באפשרות של חליפין של חומר ללא שימוש בכסף, בעצם אני מתנסה בעליונות הרוח על החומר, בדיוק כמו שהרב ברג מתאר בספרו: אני מוכיחה שנתינה וקבלה אחד הם, ושמעבר של אנרגיית אהבת חינם ניתנת להתמרה משפע חומרי לרוחני

בקיצור אני מבינה

וניחשתם נכון: אני בלי הילדים סביבי השבת אז יש לי זמן להגיע להבנות האלו בשקט
מי ייתן ואצליח להתנסות בהצלחה בהורדת התובנות האלו טרם העשייה
מה שקורה בדר"כ בחיי היום יום שלי זה שבמשך היום אני עסוקה בעשייה ובלילות אני מעבדת ומבינה וחושבת על מה שקרה
עכשיו נשאר לי להתנסות ב "סוף מעשה במחשבה תחילה"

מי אמר שבחינוך ביתי אין שיעורי בית?

23/2/2011
שאלות

הנחייה לאופן שאילת שאלות שיהיו מדוייקות מספיק כדי שהילד הפנימי שלי ישלח לי תשובה ממאגר הספריות של מעלה:

ניסוח שאלת מודעות ותקשור המידע.

ניסוח שאלה לתקשור:
על מנת לתקשר עם הנשמה או עם ההדרכה הרוחנית יש לנסח שאלה אשר מנוסחת בצורה נכונה.
הצורה הנכונה היא זו המכוונת והתואמת לתדר רוחני גבוה.

נקודות לזיהוי התדר הגבוה:

לקיחת אחריות מלאה על יצירת המציאות.
רצון להתפתח על ידי יצירת שינוי פנימי.
רצון לקבל הבנות אשר יהוו כלים תודעתיים לשינוי.
מוכנות להגמיש את המחשבה ולהבין את המהות החדשה אשר תתקבל מההדרכה.
נתינת אמון מלא ביכולת הפנימית להתחבר למקור הנשמתי העליון.

שלבים בניסוח השאלה:

העלאת נושא.
בחירת שאלה על הנושא.
התפזרות מחשבתית אסוציאטיבית.
מיקוד השאלה - מה באמת רוצים לדעת.
בחירת הניסוח המדויק.
שלב התקשור:
מציאת תנוחה נוחה
מספר נשימות עמוקות.
פתיחת ההקשבה הפנימית.
התמלאות בתדר של אור, אהבה, צחוק וקלילות.
זימון ההדרכה/הנשמה.
שאלת השאלה.
כתיבת התשובה.

23/2/2011
סוג הראשון של השאלות, השאלות המעכבות הן שאלות מסוג "למה?". למה זה קורה לי? למה לא הודיעו לי? למה תמיד לי הכל הולך קשה? למה אני לא מצליח? למה הוא לא מבין אותי? למה עשו ככה? וכד'. כל שאלות ה"למה" האלה לרוב מובילות אותנו למפח נפש אחד גדול ולתקיעות. למה? כי גם אם נשיב עליהן עדיין לא נתקדם. האופק עדיין יישאר מאוד קטן, חסום ולא ממש אפשרי. זה שאלות שבעצם מבטאות גישה עצמית שיפוטית וביקורתית, ושמציבות אותנו באור מאוד לא מסוגל. קורבנות. ומכאן לרוב, לא תגיע הישועה...

הסוג, השני של השאלות, הוא שאלות מסוג ה-מה? "מה אני רוצה? מה אני יכול לעשות? אז מה אני לומד מכך? מה הערך עבורי בסיטואציה (הנעימה או הלא כל כך נעימה)? מה אני בכל זאת בוחר לעשות עם זה?". אלה הן שאלות שמאפשרות לנו לרוב לנשום אוויר, להתבונן על המציאות בעיניים לומדות וחוקרות ובעיקר לצאת לפעולה. הנה למדתי משהו, הפקתי לקח, למדתי את השיעור וכעת אני יוצא לדרך ליישם את התובנות החדשות הללו. והפלא ופלא, יש בכלל דרך. יש אופק רחב ואפשרי. אלו הן שאלות שמובילות אותנו לגדילה והתפתחות.

לסיכום, השאלות שאנו נוטים לשאול את עצמנו הן שיקבעו את הפעולה הבאה, את רמת האנרגיה והעוצמה האישית ואת הסיכוי להגיע למטרות וליעדים שהצבת לעצמך. כך שאם אינך מצליח להגיע להצלחה הרצויה לך אולי כדאי להתבונן על השאלות שאתה שואל את עצמך ולהתחיל לשאול שאלות שמאפשרות התקדמות ולא כאלה שחוסמות כל סיכוי להצלחה. במובן זה השאלות שאנו שואלים את עצמנו הופכות ל(מ)שאלות שלנו.

11/12/2010
לומדת קורס "תודעת על"
חשובה לי ההתפתחות הרוחנית הזו,להבין את התסריט שלשמו ירדה נשמתי לעולם הזה,להתחבר לייעוד,להכין עצמי לשינויים בעידן החדש

עם/בלי קשר,הגיעו אליי השבוע שני הקישורים האלו

‏‏http://vimeo.com/17355872‏‏ הסבתא הקטנה,קישה בציריך עם כתוביות בעברית

מילים שכתבה נעמי בן שטרית (מי שמלמדת את "תודעת על" ) בנווה איתן ,בתגובה לסרטון:

היא מדברת , אומנם ברכות וברגוע , על אסונות קרבים ושינוי תדרי עוצמתי אשר משפיע בימים אלה על הגוף הפיסי.
לפי דבריה השינוי מגיע במנות קצובות על מנת לא לפרק טוטאלית את הגוף הפיסי ואת כדור הארץ.
כל מי שכבר מרגיש את הזעזועים ברמת הגוף והנפש שלא יבהל. בזה היא צודקת.
אך שלא יהיו טעויות, הדרך להתמודד עם המצב היא לא שאנטי באנטי אור ואהבה.
מדובר על שינויים מהותיים ועמוקים ברמת התודעה, המחשבה הגוף והנפש.
יש להתבונן פנימה והחוצה ולתת את הדעת לשינויים הנדרשים ברמת הפרט והכלל על מנת ליצור תאום תדר עם השינוי.
מי ומה שלא ישתנה...לא יהיה.

היא בסך הכל הנחמן שי של 2012, "שתו מים", אם אתם חושבים שזה מה שיעזור...

*היום 14/11/2010
מחשבות, מילים,רגשות,ציפיות,עיסוקים,רצונות,התלבטויות,החלטות,עשייה

מתוך התמסרות לחיי הרגע הזה
מתוך רצון להיות במודעות גבוהה יותר בכל יום שעובר
מתוך כוונה להעשיר את רגעי ה"שעמום" שלנו בתוכן איכותי משמעותי מאיר עיניים
הכנתי הלילה את הרשימה הבאה:

• לתת לעצמי מחמאה,לומר משהו טוב על מישהוא אחר
• מה היה מיוחד בכל אחד מהאנשים שפגשתי היום, עם מי היה לי חיבור מיוחד
• איזה מפגש משמעותי קרה לי היום, מה אפשר ללמוד מהמפגש/חוויה המסויים
• מה הייתי רוצה לקחת איתי מהיום הזה, מה ייחרת בזכרוני מהיום הזה
• על מה אמרתי תודה היום
• מה יכול לגרום לי אושר עכשיו
• האם חשתי היום אהבה
• אילו יכולתי לבחור , מה הייתי רוצה לחלום הלילה
• איך ייראה היום הזה מנקודת מבט של עוד 10 שנים
• אם היתה לי יום הולדת היום, מה הייתי רוצה לקבל מתנה
• מה המילה הראשונה שעולה בדעתי עכשיו
• משהו נעים שעבר עליי היום, משהו ששימח אותי , ממה נהנייתי במשך היום
• מה עשיתי היום לשם ההנאה, מה גרם לי הנאה במשך היום
• ממה הייתי מרוצה , במה הצטיינתי היום
• מה הצחיק אותי, איפה אפשר היה להכניס יותר הומור
• משהו מאתגר שהצלחתי בו היום, מה היה ההישג המשמעותי ביותר שלי היום
• בעיה שנתקלתי בה היום ופתרתי ,קושי שהצלחתי להתגבר עליו
• משהו שריגש אותי היום
• איך הרגשתי היום, איזו תחושה חזרה על עצמה תכופות במשך היום
• באיזו תחושה התחלתי את היום ואיך היא השפיעה על ההמשך
• משהו ששימח אותי היום
• האם גרמתי למישהוא שמחה היום
• משהו שהפתיע אותי היום
• מה היה שונה היום משאר הימים,האם עשיתי היום משהו יוצא דופן
• האם שיניתי דפוס התנהגות כלשהוא
• מה הדבר החשוב ביותר שקרה לי היום, מה היתה נקודת השיא
• מה יכולתי לקחת ביתר קלות
• דבר חדש ששמעתי במשך היום
• האם לקחתי סיכון מול הסיכוי כלשהוא במשך היום
• האם יש משהו שרציתי לומר ולא אמרתי היום : לומר ישירות או בשפת גיבריש
• "צירופי מקרים" שנתקלנו בהם היום , סימנים שראיתי ,הזדמנויות שנקרו בדרכי
• האם הצבתי לעצמי היום מטרה והשגתי אותה, האם עשיתי באמת מה שרציתי
• מה הייתי רוצה לעשות/איפה הייתי רוצה להיות,מה הייתי עושה אחרת
• איך אפשר להפוך בעיה שנתקלתי בה היום להזדמנות – ללמידה,להתפתחות
• האם קרה לי היום משהו שמעולם לא קרה לי בעבר
• איזו יכולת חדשה רכשתי היום, איזו התנסות קידמה אותי, מה היו רגעי המפנה
• האם הייתי היום באיזון בין נתינה לקבלה:מה תרמתי,מה קיבלתי מאחרים
• במי נעזרתי במשך היום,ממי ביקשתי עזרה,למי עזרתי
• האם ביטאתי היום נדיבות
• מה הרגיז אותי ,האם ניתן לשנות את השקפתי על המצב
• האם יש משהו שלא שמתי לב אליו היום,למה שמתי לב מאוחר מדי
• מה קיבלתי היום שלא ציפיתי לו, מה היה שונה היום, האם קרה משהו מפתיע
• האם עמדתי במשימות שקבעתי לעצמי היום,
• אילו מטרות שהצבתי לעצמי התקדמו במשך היום
• באילו יכולות השתמשתי היום, מה הייתי רוצה לחזק
• איזו יכולת חדשה רכשתי היום, האם תרגלתי משהו חדש, במה התפתחתי
• האם נפתחו בפני היום דלתות חדשות
• האם ניסיתי היום דברים חדשים
• איזו גישה חדשה הייתי רוצה לאמץ
• לקח שלמדתי מאתמול
• באיזה אופן חיזקתי את הבטחון העצמי שלי היום
• איזה סוד אני מוכן לשחרר ובמי אני נותן אמון/בטחון שאפשר לספר לו
• האם יש משהו שהייתי מוכן לגלות על עצמי
• מה עשיתי היום למען עצמי, למען הגוף שלי,הנפש
• האם אכלתי היום את מה שבאמת רציתי
• מתי היתה הפעם האחרונה שעסקתי בספורט
• איך ניהלתי את הזמן שלי היום , מה ניתן לשפר בסדר היום שלי
• איזו שאלה יכולה לקדם אותי, איזו שאלה רלוונטית לי
• מה השאלות שנשארו פתוחות
• לו יכולתי, מה הייתי משנה היום , מה הייתי רוצה לשנות/לשפר
• האם עצרתי את ההתנהגות האוטומטית בשלב כולשהוא של היום
• למי מהאנשים סביבי הייתי רוצה להתקרב יותר
• למי הבאתי היום תועלת
• איך היתה התקשורת שלי עם הסביבה
• באילו מקרים יכולתי להיות יותר גמיש, על מה אני מוכן לוותר
• האם מה שהרגשתי בתוכי תאם את ההתרחשויות שבחוץ?
• מה יצרתי היום, איך הפעלתי את היצירתיות שלי
• האם היו פעמים שהקשבתי לעצמי והגבתי ע"פ ההרגשה
• באילו מקומות הפעלתי את האינטואיציה שלי
• מה הייתי רוצה לשחרר
• האם התאכזבתי היום ממשהו/מישהו , האם אכזבתי אחרים
• על מה/מי כעסתי היום, מה אפשר לעשות בעניין
• מה שכחתי לקחת בחשבון
• האם הזדמן לי היום להינות מהטבע,האם הקדשתי תשומת לב לטבע

על גברים,נשים ומה שבניהם 12/11/2010

מוצאת עצמי מבולבלת מתובנות שמגיעות אליי מכאן ומשם
שאלות על תפקידי האשה ותפקידי הגבר בחיי הזוגיות,בחיי המשפחה ובחיים בכלל
מאפשרת לעצמי לתהות,לטעות,לתעות
אז איך הכל מתחיל?
האדם-נברא מהאדמה. ויאמר האדם: עצם מעצמי,בשר מבשרי
לזאת ייקרא אישה כי מאיש לקחה זאת
ההתחלה היא האש המאחדת בין האיש לאישה.
האישה היא זו המקבלת את ה"ה" של אלוהים.לה ניתנה התוספת של הנשמה היתרה.

האיש נותן והאשה מקבלת. הוא מעביר לה זרע ליצירת חיים חדשים והיא מקבלת ושומרת,מזינה
כך,באופן טבעי ומסורתי,השתרשו דפוסי ההתנהגות ,החשיבה,חלוקת התפקידים הברורה מאליה: הוא נותן: מפרנס,מביא מזון והיא מקבלת:מגדלת,מטפחת,שומרת,דואגת,מאכילה
הוא שותף ליצירה כבר מהרגע הראשון,הוא אחראי על העברת הזרע שינבט ומכאן נגזרת גם אחריותו לדאוג לעתיד הצאצאים
אבל...של מי האחריות לשמור על האש בין האיש לאישה?
אלוהים נוכח במקום בו מכבדים את נוכחותו. השכינה. זוהי אחריות משותפת של שני בני הזוג
ומה אם לא? מה קורה כשהזוגיות סדוקה ומוזנחת אחרי שנים של ריבים וחילוקי דעות,אחרי שנים של אימהות אינטנסיבית ומתישה של הנקה,הענקה,לילות בלי שינה,הריונות ולידות

ומה אם אני הרגשתי שכאשה- אני לא מקבלת ( אהבה/שימת לב/התחשבות) כדי לתת בחזרה לבן הזוג (את אותה אהבה/שימת לב/התחשבות שהוא ציפה לקבל ממני)
עוד כתוב בבראשית: " ויעזוב איש את אמו ואביו ודבק באשתו"
כלומר-האחריות על להיות נאמן לאשה היא של האיש.
מישהיא דתיה מבהירה לי שע"פ ההלכה תפקיד האישה לשמור על האיש שלה- שלא ייפול וייחטא עם נשים זרות.
ע"פ המשפט המצוטט להלן מבראשית פרק א,מראשית הבריאה,כתוב:"ודבק באשתו"
לא כתוב שהאשה צריכה "להדביק" אותו
עם זאת,חכמים וגדולים משך כל הדורות הבינו את הסכנה הכרוכה ביצר הגברי שעלול להפילו ולכן התקינו תקנות המורות לא רק לגבר להישמר ממגע/מבט בנשים אחרות זולת אישתם, אלא גם על הנשים-לשמור על בעליהן. ליישר את הקו עוד בטרם מתחילה הסטייה הצידה,אפילו רק בהחבא,בקרן זווית.אפילו ללא נגיעה, רק במחשבות,במבטים, באנרגיה

חברתי מבהירה לי שאפילו אם היא נמצאת נוכחת בבית-אל לו לגבר שלה לראות אשה אחרת בשנתה (אני עם ילדיי בביקור סופ"ש- ישנים בביתם: לא מצא חן בעיניה)
אני לא שמרתי על האיש שלי.
מרגע שנכח עם אשה אחרת , ללא נוכחותי (וללא ידיעתי גם!),ב"ייחוד" מה שנקרא,משך שבוע שלם, נפתח הפתח לאינטימיות בניהם. מרגע שגילה שיש אלטרנטיבה קלה והרמונית לחוות זוגיות שתמלא את החסכים שהצטברו משך שנים של הזנחה הדדית , הדרך לפרידה כבר נסללה

ואני, בתמימותי,בעוולותי,בבורותי,בעוורוני , לא שמרתי על הזוגיות שלנו ולא שמרתי עליו

נתתי אמון מלא: לי זה לא יקרה. יש לי וודאות ובטחון מלא בגבר שלי. בזוגיות שלנו.
היה לי ברור ומובן מאליו שלא משנה מה יהיה-תמיד נהיה יחד, תמיד תמיד תגשר האהבה על הבעיות והקשיים.
אחרי ההתנסות שחווה בזמן ממושך בלעדי, ואחרי שחווה אינטימיות עם אשה אחרת, כבר היה לו מספיק אומץ לבחור בדרך חדשה: הוא כבר לא מוכן יותר להיות ברור ומובן מאליו.

רכילות שמגיעה לאוזניי מדווחת על משפחה שאני מכירה אישית: גבר-רב גדול בתורה (ממקורבי קרליבך), שבגד באשתו-אם ל 14 ילדים. ברח לחו"ל עם אשה אחרת. הייתכן? אם להם זה קרה,אז... הכל יכול לקרות
באיזה עולם אנחנו חיים?
ואולי זהו אותו יצר שהיה קיים מאז ומעולם בעולם
דפדוף מהיר בספר התנ"ך מגלה כי לא רק המלך דוד –צדיק,מלך המשיח, חטא עם נשים, אלא דורות לפניו ואחריו. התנ"ך כולו עמוס בסיפורי בגידות .
רק אני הייתי תמימה מדי לחשוב שלי זה לא יקרה, שהגבר שלי שונה מכל ה"גברים"
רק אני הייתי תמימה מדי לחשוב שנוכחות של איש ואישה(זרים,שאינם נשואים)יחד באותו בית,סופה של אנרגיית האש להצית אותם, עם/בלי קשר למידת מוסריותו/דתיותו/ערכיו של האיש.זה גדול עליו. בסוף גם הטובים נופלים. קרקע של זוגיות בקשיים (ולמי אין קשיים? ולנו היו לא מעט )פוריה מספיק כדי לאפשר לזיק התרגשות בינו ובינה להצמיח קשר של בגידה.
מוצאת עצמי תוהה ותועה: האם היתה זו אחריותי לשמור על האיש שלי מפני חטא הסטייה מדרך הישר?
שמא מעלתי אני בתפקידי כאשה המצווה ע"פ ההלכה לשמור על בעלה?
אחרי שכבר חוללה קדושת הנישואים בנינו, הסכמתי לו ללכת. "לך לך", קראנו באותה פרשה
בייאושי,בחולשתי,בחוסר האונים שלי מול המציאות החדשה שהתהוותה בעל כורכי, הסכמתי לשחרר אותו להמשיך בסטייה (ועוד עם אשה גויה,השם ירחם)

הוא מגיש תביעת גירושים אכזרית,מעליל שקרים , מאשים בעלילות שווא
ואני נכנעת, מוותרת עליו, מוותרת על הזוגיות שאולי אפשר היה לשקם
ואולי לא הייתי צריכה לוותר?
בעידן החדש בו ה"אני" מקבל מקום של כבוד בהוויה היומיומית, בעידן שבו כל אחד נקרא לקחת 100% אחריות על עצמו,על הבחירות שלו,התנהגותו,מעשיו,
אני הייתי זו שהטיפה לו משך שנים,שנים-קח אחריות על הבחירות שלך ואל תצפה ממני לבחור בשבילך. זה קל –כי אז אתה יכול להאשים אותי (שאני משתלטת לך על הבחירות),אבל זה לא הוגן ולא מוסרי
ועכשיו,אחרי שלקח אחריות ובחר לעזוב את הבית, את הזוגיות,את התא המשפחתי שבנינו משך 20 שנה של יחד, עכשיו אני פתאם מבינה שאחריות האדם לא רק על עצמו ובחירותיו אלא זו אחריות הורית של שנינו, לדאוג לדורות הבאים. האחריות המשותפת לגדילתם הבריאה של ילדינו
האיש של חברתי הדתייה מוסיף לדבריה: אחריותי הראשונה היא להיות נאמן קודם כל לבורא עולם.
רק אח"כ באה הנאמנות לאשה
לעומת זאת האישה מצווה ע"פ ההלכה לשים את נאמנותה המלאה קודם כל לאיש שלה ורק אח"כ לאמונתה,לילדיה. "אשה כשרה עושה רצון בעלה" – כך,אחותי החרדית מוסיפה
מדוע קיימת האפליה הזו?
מדוע לא לגיטימי שהאישה תהה מחוייבת לשים את נאמנותה המלאה בשם, במימוש האימהי שלה
אולי כי מאיש לקחה זאת? עצם מעצמי אמר האדם,בשר מבשרי.
כחלק מתהליך חשבון הנפש שאני עושה עם עצמי בניסיון להבין את השבר שפקד אותנו
(אגב,כשאשה נכנסת להריון ,נהוג לומר שהיא נפקדה. הגבר גבר עליה והיא קיבלה פקודה!)
על אותו משקל-המשבר שפקד אותנו, היה חייב לקרות,בפקודה!
על מה ולמה? למה אלוהים רצה שניפול? למה הוא פוקד עלינו את הפקודה הזו?
אולי כדי שנוכל אח"כ לקום ולהתחיל מחדש?
הרי ללא החושך,לא היינו רואים את האור.
החושך היה קיים מבראשית.כתוב: "וחושך על פני תהום". רק אח"כ ברא אלוהים את האור והפריד בין יום מלילה.
בקיצור-כחלק מתהליך חשבון הנפש,אני בוחנת ובודקת היכן נפלתי אני? מהי האחריות האישית שלי שלא מילאתי כהלכה
באיזה אופן לא שמרתי אני עליו,על האיש שלי,על האש בנינו.
האם הוא לא היה מספיק חשוב עבורי כדי שאשקיע בשמירה עליו?
או שמא התעייפתי משמירה אינטנסיבית כל כך על הילדים ,שלא נשארו בי כוחות לשום דבר אחר בסופו של יום
ולמה בעצם אני צריכה לשמור עליו מפני היצרים של עצמו? האין זו אחריות שלו?
כן. בוודאי שזו אחריות שלו. אבל לי יש גם אחריות לשמור על שלמות המשפחה,למען עתיד ילדיי. הייתי צריכה לשמור יותר.
שיחררתי את האיש שלי לדרכו מתוך הבנה שאני מודעת לאחריות שלי-לחלק שלי בהדרדרות היחסים. רציתי לתקן. ביקשתי לתקן.שיניתי סדרי עדיפויות,אבל זה היה קצת מדי ומאוחר מדי. הוא היה כבר במקום אחר. לא מסכים. לא רוצה. יש לו כבר חיים חדשים עם תפאורה חדשה: אשה אחרת,בית,עבודה,נוף,עיסוקים,חיי חברה, הכל מהתחלה
אבל המהות? האם הוא נשאר במהותו אותו אדם? מה היא אחריותו כלפי יצירתו מהעבר לעומת חייו החדשים?
הפקודה שקיבלנו במשותף פוקדת עלינו להמשיך להיות שותפים לאחריות ההורית כל חיינו,כל עוד נשמת חיים באפנו-אנחנו אבא ואמא. בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. העבודה שלשמה ירדה נשמתנו לעולם וחברה יחד,חייבת להיעשות.
ודבק איש באשתו והיו לבשר אחד" "
איזו משמעות ריקה מתוכן יש לחתיכת נייר המסמיכה בית דין לקבוע גירושים
הרי אם יש לנו ייעוד משותף ביחד- נהיה יחד כל עוד נשלים את ייעודנו,את הלמידה ההדדית
השאלה שמעסיקה אותי היא היכן למקם את הבחירות שלי בסולם הערכים המוסרי-רוחני:
האם לעשות הפרדה בין האחריות שלי לשלו, האם כל אחד מאיתנו אחראי רק על עצמו או שיש לנו אחריות משותפת על היצירה שלנו-על הילדים שלנו
נפקדנו. קיבלנו פקודה. זכינו להקים בית ומשפחה. זו זכות שהיא גם חובה
איך אני חיה בשלום עם עצמי ,עם האינדיווידואליות שלי,של מי שהנני,של האמא שחשוב לי להיות,עם האשה שבי-זו שצריכה לקבל (ולא מקבלת!!!) על מנת שתוכל לתת
איך אני לוקחת אחריות על המעשים והבחירות שלי,על הטעויות שעשיתי ועדיין חיה בשלום עם עצמי,במציאות שבה האיש שהיה אישי אינו מעוניין להיות שותף,למלא את הפקודה,לממש את הזכות,לקיים את החובה

גילוי - רעב* 9/11/2010

לראשונה בחיי,מגלה גילוי מרעיש:

אני יכולה לחיות ללא אוכל

אחרי שנפגשתי עם חברה טבעונאית שצמה כבר חודש ימים-ללא אוכל,רק שתיית מים (מורתחים ומושהים באוויר ל 10 שעות-למטרת אידוי הכלור)
בהתחלה הזדעזעתי רק מהמחשבה שדבר כזה אפשרי,לא הבנתי למה היא עושה את זה לעצמה.ואיך היא מצליחה לתפקד,אמא לשני ילדים בחינוך ביתי. מייד עברו לי מחשבות בראש של אנורקסיה נוסח העידן החדש. קיבלתי מסר מאלוהים,הסבירה. (והיא לא דתיה באורח חייה). החלטתי לאכול רק כשאני מרגישה רעב אמיתי .
מה,את רוצה להגיד לי שחודש ימים את לא רעבה? לא...
ברור היה לי שזה עינוי הגוף והנפש המבקשת להירפא,להתנקות מאיזה שהם מטענים קשים בנשמה

אבל,
היות ובשנה האחרונה בחיי למדתי לשחרר את המקום ה"יודע", שום דבר כבר לא "ברור" לי או מובן מאליו
החלטתי לא להיות שיפוטית,לקבל השראה,לפתוח את הראש, ולנסות גם
הלשון שלה היתה ורודה לגמרי,בלי אפילו פיצפוץ של נקודות לבנות. עברה לי בראש מחשבה: גם אני הייתי רוצה להגיע לרמת ניקוי כזו,אבל באיזה מחיר? לא,אין מצב שאני אצליח לא לאכול יותר מיום אחד. את יום כיפור צלחתי , אבל יותר מזה? למה?

משך 3 ימים לא אכלתי כלום. כלום. רק מים

להפתעתי הרבה גיליתי שאין לי שום בעיה לא לאכול
לראשונה בחיי התחברתי לתחושת הרעב הפנימית העמוקה וגיליתי שהיא לא שם
בחיי,היא לא היתה שם. לא הרגשתי רעבה. כלום.
המים סיפקו את כל צרכי
ולא היתה לי שום בעיה לתפקד. ממש ממש לא היה לי כל קושי! בחיי!כמה הופתעתי.
(לגוף שלי יש כנראה כל כך הרבה ספיירים שנדמה שישבע רק מלאכול את מה שצברתי סביב גופי משך השנים,שנים רבות של שהיה בבית עם הילדים,הריונות ולידות,לילות בלי שינה,ללא ספורט קבוע )
טיילתי עם בני בהרים,מסלול קשה של 3 שעות, וכלום. לא מרגישה רעב.הייתי ערה בלילות-כהרגלי וכלום,לא מרגישה רעב. עבדתי קשה בימים-חד הורית עם ארבעה ילדים בחינוך ביתי,נסיעות,סידורים, וכלום.
מכינה ארוחות,מגישה לילדים,לאורחים,מפנה שאריות, וכלום-לא מרגישה רעב.

היות ואני אמא לארבעה ילדים בריאים(ברוך השם) שאוכלים היטב , מצאתי עצמי לא פעם מול פיתויים: צ'אפאטי חם ישר מהסאג',סלט ירקות רענן,פירות מפתים-סבא מביא תאנים ופקאנים מהבוסתן שלו,
אז אולי?רק ביס קטנטן? מה כבר יקרה? זה אנושי,זה הכרחי,זה טבעי,זהבריא,זה ברור מאליו. הגוף שלי צריך לאכול כדי לתפקד

אבל לא,הוא לא צריך
בלי להתבלבל,התחברתי לתחושת הרעב הפנימית העמוקה שבתוכי,לראשונה בחיי,וגיליתי שהיא לא שם

איזה גילוי מרעיש. היא לא היתה שם,תחושת הרעב
לראשונה בחיי הרגשתי מה משמעות המושג "רעב רגשי" .

אחרי 3 ימים חזרתי לאכול
לא הייתי רעבה עדיין,כלל וכלל וכלל לא.
סתם
פשוט זימזמה לי בעורף תפיסת השבי שאני חייבת לאכול כדי להיות עירנית ולתפקד
אבל אני לא חייבת,כבר גיליתי את זה
אז למה בעצם?
ישנתי יותר שעות מכרגיל
(ואני לא ישנה הרבה בכלל . נרדמת עם הילדים ב 18:30-19:00 ,עם שקיעה , וקמה באמצע הלילה לזמן האיכות שלי עם עצמי,לסיים משימות ,לתקשר עם העולם-במייל/באופן/... אוהבת את השקט של הלילה ותחושת הזמן שעוצר מלכת. והאור הראשון,הריח של הבוקר,הרעננות של היום החדש...)

בקיצור- סתם
סתם החלטתי פתאם ,בלילה השלישי, שיותר חשוב לי להיות עירנית ולעבוד במחשב מאשר להמשיך עם הניסוי האווילי הזה.
מי שמע על שטות שכזו
אם מישהוא ממכריי ישמע על זה, יאכלו אותי חיה (אפילו לילדים סיפרתי רק אחרי יומיים,הם לא שמו לב)
הנה,עוד סיבה טובה לפתיחת דף בית חדש. כאן אני לא חשופה לביקורת של האיש לשעבר ומשפחתו, או לכל מני מלעיזים המחפשים להתנגח ולהתנצח עם מי ששונה מהם. כאן,רוצה לקוות,יבקרו רק מי שמתחברים באמת ופתוחים מספיק כדי להחשף לרעיונות הזויים כמו צום ממושך ללא אוכל.

זה לא היה סתם.
לא הצום ולא הפסקת הצום

שום דבר איננו סתם
הכל בהשגחה עליונה ,מכוון ומדוייק עבורי ללמוד,להבין,להתבונן,להקשיב

אני מבינה:
עשיתי את ניסוי הצום הזה כדי להתוודע לתלות הרגשית שלי באוכל
הפסקתי את הצום,לא משום שהגעתי לנקודה בה זיהיתי רעב אמיתי אלא בנקודה בה חשתי צורך לחזור למוכר ולידוע,לבטחון שמספק האוכל.
הפסקתי את הצום כשכולי נרעשת מהגילוי, נרעשת ומתרגשת
מוכנה לניסוי הבא

הפעם שום דבר לא היה מתוכנן. לא שמעתי קול צווי אלוהי,לא קיבלתי החלטה מודעת,לא ניסחתי לעצמי מטרות או יעדים למימוש
הפעם פשוט נתתי לחברה שלי לשמש לי מקור השראה. שמעתי,ראיתי,ניסיתי.
נפגשתי איתה בשישי בבוקר , ואיך שנסענו משם-כבר לא ריציתי לאכול כלום. כלום. זהו.

אולי בפעם הבאה,אגיע לניסוי עם מרחב אמונה ובטחון גדולים יותר שיוכלו להכיל שינוי תפיסתי ותזונתי באופן מתמשך יותר

הייתי רוצה
הייתי רוצה להצליח להגיע לנקודה שבה אני מרגישה רעב אמיתי,להצליח לזהות אותו. זה נראה לי שיעור חשוב ללמידה עבורי.

*יום כיפור* 18/9/2010
הנה הגיעה הזדמנות פז להתכנס פנימה ולעשות חשבון נפש
והפעם אני לבד. הילדים אצלו.
לבד
אבל לא. מרגישה אותו קרוב הפעם יותר מתמיד. אלוהים.
הזדמנות לחוות שקט,שקט אמיתי,שקט שמאפשר לשמוע גם את הקולות הכי שקטים שאני לא מבחינה בהם ביום יום,לשמוע את התחבטויות הנפש המיוסרת,המחשבות שנודדות למחוזות האי-שם, גם רגשות האשמה מכים על חטא. כן,גם הם שם.... יסורי המצפון .
סלח לנו אבינו כי חטאנו
אשמנו. בגדנו.דיברנו דופי.העוינו והרשענו זדנו חמסנו. טפלנו שקר.יעצנו רע.כזבנו. לצנו.מרדנו.נאצנו.סררנו.עוינו.פשענו.צררנו.קשינו עורף. רשענו.שחתנו.תיעבנו.תעינו. תיעתענו
אגרוף ימין קמוץ ומכה על הלב
והדמעות חונקות את הגרון וזולגות החוצה .
כן,אשמתי. פשעתי.סררתי. דיברתי דופי.קשיתי עורף.
תעיתי וטעיתי.תהיתי.
רגעים אחרונים לפני הצום. לא מצליחה לסיים את הסלט הענק שהכנתי לי.
ואז הבגדים הלבנים,הכל לבן לבן,חלק,דף חדש ייפתח בקרוב,אחרי שאשלים את תפילותיי ,את עבודת תיקון המידות
יחפה. לא זוכרת אם נהוג לנעול נעלי בד או גומי,אז בוחרת פשוט - יחפה
מגיעה לבית הכנסת בין הראשונים ו"תופסת" את מקומי , על הרצפה,בין השורה הראשונה לשניה. שם בטח לא יישבו. קרוב לאדמה- אמא , לצדו של אבא,אבינו שבשמיים
רוצה שקט גם כאן-להתכנס בתוך עצמי, לבכות את הההודאה באשמה, ואת ההודיה שבאה מייד בעקבותיה . להתחבר ל "הוד" שבמעמד הוצאת ספרי הקודש,פתיחת ארון הברית
מקווה שכך לא יבחינו בי
ובכל זאת,איכשהוא , השונות שכל כך טבעית לי,שוב מושכת תשומת לב.
למה את יושבת על הרצפה?קחי כסא,הנה לך...קחי
לא תודה,כך טוב לי
המשפט הראשון שקורא החזן,שלוש פעמים, לפני כל נדרי:
על דעת המקום ועל דעת הקהל,בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה,אנו מתירין להתפלל עם העבריינים
אני עבריינית,זה לא חדש, אבל המעמד הזה-שבו מכריז החזן: הקהל הזה -עבריינים
אנחנו עבריינים,כולנו
כאן,במקום הזה,ברגע הזה,
אני "כמו כולם"
בצעירותי התוודיתי פעם לנערים העבריינים שעבדתי איתם שאילולא הייתי עובדת סוציאלית,לבטח הייתי מוצאת עצמי עבריינית. אנרכיסטית בנשמה. מורדת.
והרי מי מאיתנו לא פשע ולא חטא?
כולנו
כולנו עוברים עברות . כולנו רק בני אדם,"בינוניים",אף אחד מאיתנו איננו צדיק גמור או רשע גמור.
אני בכל אופן לא מכירה כאלו.

שמעתי,ראיתי,ביקרתי בכמה קברי צדיקים, אבל הם שם בעולם הבא ואנחנו כאן בעולם הזה ,כי לנו עוד יש עבודה לעשות.
אנחנו עומדים תלויים בין ראש השנה עד יום כיפור , נידונים למשפט על מעשינו. לכף זכות ולכף חובה.
אנו מתירין להתפלל עם העבריינים
הנה-כאן ועכשיו-אני שווה בין שווים
השירה שמאחדת את כל הקולות,הפיוטים שנאמרים בקול דממה דקה ואח"כ בציבור
איזו עוצמה יש במקום הזה,בבית הכנסת,אני מהרהרת לעצמי.
איזו עוצמה יש כאן כשכל כך הרבה אנשים,אנרגיות, חוברות יחד לבקשת רחמים מאלוהים שיחוס עלינו וירחם ויסלח
איזו עוצמה יש בביחד הזה
תמונות מבתי כנסת שביקרנו בהם ברחבי העולם עולות מול עיני
בכל מקום,בכל ארץ,בכל יבשת ובכל זמן.
תמיד נמצא איזה בית כנסת קטן באיזו עיירה נידחת וזנוחה שמרבית תושביה היהודיים כבר עלו לארץ
תמיד נמצאת איזו קהילה קטנה ששומרת על גחלת העבר ומרכזת אליה יהודים לתפילת כל נדרי ערב יום כיפור.
אחת כזו שזכורה לי במיוחד היא הקהילה היהודית בבישקק , קירגיזסטאן,מרכז אסיה, לפני...15 שנים...
התארחנו ערב יום כיפור בדירת שתי מתנדבות חבדניקיות צעירות שנשלחו מהארץ לחזק את הקהילה היהודית. הליכה קצרה דרך רחובות הומי אדם בדרכם מהשוק-עבורם זהו עוד יום חול רגיל.
והנה-חצר הרב הקטנה,אליה מתקבצים לאט לאט עוד ועוד יהודים-גברים ונשים מרחבי העיר,
תפילה רמה מפלחת את האוויר .
יש משהו בעוצמה הזו של התפילה המשותפת שחודר עמוק עמוק פנימה-לנשמה, ולהבדיל-גבוה גבוה למעלה, אל הקיום העליון הרם והנישא שנשגב מבינתנו להבין
ולאחר התפילות (שכולן אגב נאמרות בעברית,בכל מקום בעולם,השפה היא אותה שפה. עברית.)
מגיע טכס המלקות
גברים פושטים חולצותיהם ונעמדים כשפניהם לקיר וגבם חשוף לעבר הקהל,מוכנים להצלפות.
אחד הגברים מוציא חגורת עור ממכנסיו ומתחיל להצליף בגבם החשוף של הגברים העומדים בטור,מחכים לתורם.(גם הגבר שלי אגב,זוכה במצווה)
ועיניתם את נפשותיכם כתוב, אבל למה גם להכות על חטא בכאב פיזי של הגוף?
אוי,נורא...
אני מכסה עיניי ומציצה לחילופין
אוי,כמה נורא
והנה עכשיו,ערב יום כיפור במושב רם און,בתענכי"ם,עמק יזרעאל,2010 ,
ניגש אליי אחד מוותיקי היישוב ומספר על מנהג המלקות שהיו נוהגים בקהילה היהודית שחי בה בעירק.
איך הכל מתחבר
איך אלוהים מקשיב לכל שביב זכרון/מחשבה/הרהור הכי קטן שעובר לי בראש
ומחבר
הכל אחד
וכשאנחנו לא רואים את זה,אלוהים עוזר לנו לחבר ושולח את השליחים המתאימים כדי לאחד
כדי לתת לנו כח. עוצמת ה"ביחד" היהודית. אחווה ושותפות גורל של העם שאני זוכה להיות חלק ממנו.
אשה דתית –אשת החזן (משפחה שהגיעה לעשות כאן את החג כדי לחזק את הקהילה החילונית), מחנכת ומורה בישיבת בנות במצפה נטופה, מסדרת בסוף התפילה מעגל כסאות ומזמינה את הנוכחים לשיחה.
נושא השיחה: החיבור בין ראש השנה ויום כיפור ובין הטבע
היא פותחת בתיאור הקשר ההדוק בין מועדי חגי ישראל ובין ההתרחשויות שקורות בטבע בעונות השנה השונות: בטו בשבט באמת מגיעה עת נטיעת העצים ושתילת השתילים,בשבועות באמת קוצרים את השיבולים ויש ביכורים ראשונים של פירות הקיץ, בפסח באמת מפציע האביב ואנו יוצאים מהמצריים שלנו לחופשי ,בסוכות באמת מגיעה עת גיזום הלולב,בתום הגדיד, וכו"...
ועובדה-היא מספרת על חג הסוכות של משפחתה באירופה,איך תמיד היה יורד גשם וישיבה בסוכה היתה ממש חירוף נפש. ואצלנו-אצלנו בארץ ישראל זהו המועד המדוייק לשבת בסוכה-רגע לפני הגשם הראשון,כשכבר לא חם מדי ועדיין לא קר מדי , ואפשר לארח אושפיזין
בקיצור, היא פותחת בשאלה: ומה בין ראש השנה ויום כיפור ובין הטבע?
ואני,תלמידה חרוצה בחינוך ביתי,משתפת בדברים שקראתי אודות עשרת ימי התשובה "בין כסה לעשור"- בין ראש השנה ויום כיפור ,תקופה שבה גם הטבע מכוסה: הירח, הוא זה שלפיו קובעים את לוח השנה ומועדי הימים- מכוסה. (להבדיל מרוב החגים היהודיים שמרביתם מתקיימים באמצע החודש)
איש אחד מוסיף שבראש השנה נברא העולם
אני מתקנת: נברא האדם! א' תשרי הוא יום בריאת האדם-היום השישי בבריאת העולם
(תודה ל שירי_ג‏‏ שהאירה את עיניי למידע הזה במהלך מפגש החינוך הביתי האחרון שהתקיים בביתנו)
והמורה מוסיפה: בימים האלו,הטבע כולו מכוסה. הזרעים באדמה מחכים לנבוט עם הגשם הראשון,עדיין מכוסים, כמונו-בני האדם,מכונסים בתוך עצמנו,מכים על חטא,רגע לפני ההתעוררות מחדש עם דף נקי.טבולרסה.
אגב זרעים: שכנה נחמדה הביאה לנו שקיקית עם זרעי פרחים שאספה מגינתה בסוף האביב שעבר.
אבל אבוי-היכן נזרע? אין לנו גינה כלל. בית חדש. אדמה בתולה. אני מחלקת לה מאוסף הזרעים שלנו ותוהה מה אעשה באלו שהביאה לי. גינה. תהה גינה. אני מחליטה ומתחילה לאסוף אבנים,בונה טרסה,מביאה אדמה מגבעה סמוכה , והנה-גינה.אין צנרת השקייה אבל גנה תהה. הגשם ישקה אותה בקרוב. עכשיו אנחנו מוכנים לסתיו באמת,גינה זעירה מאד מאד,אבל גינה
טוב,חזרה לסיפורי בית הכנסת , אליו התכנסו היום רבים מתושבי המקום,גם אלו שבדר"כ לא מגיעים בערבי שבת רגילים
עוד אני משתפת: הרימון,שלמות הרימון ובשלותו בדיוק בזמן הזה, גם הוא סממן טבע שבא לחבר אותנו למשמעות העמוקה של תריי"ג מצוות (=כמספר גרעיני הרימון).
בזמן הזה אנו מצווים לבדוק,לפשפש בציציות ולבחון את המצוות שעשינו,או אלו שלא עשינו, ולעמוד למשפט צדק,במאזניים הגדולים של אלוהים,לטוב ולרע
בתום ההתכנסות,עת מתפזרים האנשים סביב רחבת בית הכנסת, ניגשת אליי אשה אחת ושואלת מניין לי כל הידע הזה ששיתפתי בו.
"אני לומדת" השבתי, "בחינוך ביתי".

*שבועות במושב 25/5/2010
לראשונה בחיי מצאתי עצמי ממש מתרגשת מחגיגת שבועות.
לא עוד טכס עם טנא וזר שיבולים. הפעם זו חגיגה אמיתית .
תהלוכה של כל התושבים,לבושים בלבן-גברים,נשים,זקנים,ילדים,נוער,- מי ברגל, מי באופניים ומי בישיבה על העגלות הרתומות לטרקטורים מקושטות בענפים ופרחים.
השיירה יוצאת משער היישוב-מקושט גם הוא בשלט עטור זרים פורחים, לעבר מטע השקדים ומשם דרך הכרמים עד לשדות החיטה הקצורים.
בינות לשורות הגפן מציצים שלטים עם תמונות והסברים על ראשית ההתיישבות ברם און. סבתא מצביעה לעבר השלט ומראה לנכדה תמונה של אביה בילדותו,שחור לבן,ישוב על אותה עגלה שבה הם יושבים כעת,אותה עגלה שקיבלו לראשונה עם הגיעם להתיישבות כאן לפני 50 שנה.מתוך הכרמים הסוגרים סביב נגלים מרחבים מרחבים פתוחים. הטרקטוריםנעמדים במעגל לתערוכה פעילה לצד הקומביין הענק ושאר מכונות הקציר/חריש. הילדים מטפסים ונהנים. בתוך אחת העגלות מתרוצצים אפרוחים צהבהבים. הילדים מקבלים אחד אחד-אפרוח קטן לשמור ולגדל
על שוחלנות לבנים מוגש שוקו לשתיה (שהכינו התורנים...איש איש עם משימתו/ה). ההוא מסדר,ההיא מפנה,הם מביאים...
טכס על במה מתחיל בשירים וריקודים של ילדי הגן בלווי כמה אימהות,אח"כ הבנות הגדולות יותר,אח"כ הנוער הבוגר עולה לבמה-מקבלים שי לקראת הגיוס-תיק גב למסעות. (כל אחד מספר על תוכניותיו לעתיד-מי לשנת שירות,מי לצה"ל,להיכן) אח"כ הורים מציגים את ילדיהם שנולדו השנה-11 תינוקות חדשים,ביכורים. אח"כ סבא ובתו מברכים את עובדי האדמה ועוד כמה שירים מתנגנים ברקע. כל המבוגרים-מעל גיל 70 ,ישובים על עגלת טרקטור ,שרים את "את ראשו של הגילבוע" , כל אחד מחזיק משפט כתוב -חלק מהשיר. לאות קריאה מתפזרים הילדים לחפש הפתעות בין ערימות החציר. מצאו...סוכריות
ולסיום- מטוס מפיל משמיים סוכריות שקשורות עם סרט(הנוער הכין בפעולת התנועה האחרונה-כך דווחה בתי הבכורה שהיתה שותפה למשימה...) ונופלות במרחב הפתוח. הילדים מתרוצצים לכאן ולשם ,מנסים לאתר את מיקום הנפילה הצפוי,ועוד סיבוב,ועוד...
שירי חג ממשיכים להתנגן אל תוך השקיעה
הקהל מתחיל להתפזר,שיירת טרקטורים יוצאת חזרה לדרך,אוספת בדרכה ציוד וילדים עייפים
חג שמח במושב חקלאי עם ניחוח ראשית ההתיישבות וקום המדינה. דור המקימים לצד דור צעיר של המוני ילדים ונוער שגדלים על ברכי עבודת האדמה.

אוכל 4/5/2010
כמה האוכל הוא דבר מרכזי בחיינו
מתארגנים ליציאה מהבית ליום הרפתקאות (טיול אל הלא נודע+מפגש חינוך ביתי בצהריים), על הבוקר,מייד עם ההשקמה...
בת הארבע וחצי: "אז לקחת את כל המקרר?
(מודאגת ,רוצה לוודא שתהיה לה מספיק צידה לדרך... )
הבן הקטן נרדם בנסיעה כשבידיו קופסת האורז שממנה אכל,עד הביס האחרון לפניי ההירדמות...
אחותו,שחיכתה בסבלנות עד שיירדם-מבקשת שאוציא את הקופסא מידיו האוחזות בה מתוך שינה ואעביר לה גם לאכול
מנסים,אבל לא. מתוך שינה הוא מתעורר ומחזיק בקופסא בחוזקה ,שמור על האוצר כנכס שלו
איך יצא שאני מגדלת ילדים מורעבים?
כל סדר היום אצלנו בנוי סביב האוכל. אני אפילו לא יכולה לומר "ארוחות" , כי זה לא שאוכלים 3 ארוחות ביום. פשוט אוכלים כל היום,רצף ארוך של אוכל:
או שמכינים,או שמפנים,או שאוכלים. בדר"כ זה משולב. לעצמי אני מכינה מיץ ירוק,אח"כ סלטים ואוכל מבושל-כל אחד אוהב משהו אחר (לפחות ירד ממני ההכרח להכין לבן הזוג שכבר איננו בן זוג ,את מנת הבשר היומית שתמיד אכל). עדיין- לעצמי ולשני הקטנים אני מכינה ירקות חיים ,הבן הגדול אוהב רק x והבת הגדולה אוהבת y -אבל היא אוהבת להכין בעצמה. עושה עם אחותה הקטנה "שעת בישול" כמעט כל יום משהו אחר. ואז קינוחים, ורגע-עוד פרי ועוד.
(אפרופו "רצף", גם נושא האוכל כלול ב"עקרון הרצף"? כי איכשהוא זה מרגיש לי די מחובר לחיים האמיתיים. הרי בסיס הקיום שלנו תלוי באוכל. עוד בתקופות קדומות נסב סדר היום סביב צייד/ליקוט.המזון. אז היום זה אומר ללכת לסופר (או במקרה שלנו-לבקר בחווה האורגנית -יותר ידידותי), או לקטוף לימונים מהעץ של השכן ולהכין קרטיבים, או לייבש תפוחים בשמש או להכין עוגיות משאריות השקדים שנשארו מחלב השקדים שהכנו, או להחמיף כרוב/מלפפונים, או ....
ועד שאני מצליחה לצאת מהבית ומהמטבח,לקראת סוף היום,נגיד ב 16:00-17:00, אז איך שיוצאים, הילדה שואלת מה הבאתי "צידה לדרך"
רוכבת על האופניים עם תפוח /קלח תירס ביד.
איך?
איך אני משתחררת/משחררת את ילדיי מהאינפוזיה הזו לאוכל?
במהלך ניסיון ניקוי של 5 ימים שבהם אכלתי רק raw , נדהמתי לגלות כמה הרבה פחות אני אוכלת. אפילו לא עשירית
ופתאם ירד ממני העול של להכין אוכל מבושל. פשוט הודעתי לילדים שהשבוע אני לא מבשלת,וזהו (לצערי,הם לא הצטרפו לניקוי שלי,אלא פשוט הכינו בעצמם לעצמם,ואפילו נהנו מזה מאד-הבת הגדולה שלי מאד מאד אוהבת לבשל/לאפות וזו היתה הזדמנות נהדרת בשבילה-כשאני מיעטתי את זמן שהייתי במטבח)
האמת היא שזה לא מדוייק. להכין אוכל "חי" לא לוקח פחות זמן מלבשל. זו פשוט התעסקות שונה ,עם "חומרים" שונים
הכי אני אוהבת שהייה ארוכה בטבע,כי כשעושים "מחנה " של כמה ימים אז יורד ממני העול של הבישול. אני נהניית לראות את הילדים לוקחים פירות וירקות שלמים ואוכלים ישר מהארגז. כמה פשוט,כמה טבעי. כמה נכון. ככה. פשטות. בריאות. פירות,ירקות,אגוזים. אורגני.אקולוגי (לא צריך לבזבז גז/חשמל/מים/זמן הכנה. )
אצל סבא וסבתא בחצר עץ תותים ענק,עמוס שפע פרי.
הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה לבית הוריי: איך לא? פותחת את המקרר (עכשיו כבר ברור כמה מושרש התסביך הזה,כן?...)
תותים שחורים שסבא קטף ישר מהעץ בבוסתן.
סבתא אומרת:" חכי,אל תחסלי את התותים, אני מכינה ארוחת צהריים עכשיו" . אבל מה עדיף. תותים טריים ישר מהעץ או "ארוחת צהריים" ?
ברור,לא?
ברור למי?
הילדים מעדיפים את האוכל המבושל-בשר ,ירקות,אורז... או שבעצם אוכלים גם וגם-אין להם בעיה
אני מעדיפה את התותים כמובן
ואז יוצא שאני לא מצטרפת ל"ארוחה" וכל אפקט ה"ביחד" סביב השולחן נפגם משהו
ואז סבתא כועסת וכדי שלא יעלבו אני מתיישבת גם יחד עם כולם ואז כמובן,איך אפשר שלא-מוצאת עצמי מגניבה איזה ביס פה,ביס שם,מאוכל שאני לא רציתי מלכתחילה לאכול
אז למה?
איך משתחררים מההתנייה הזו שכל רגע בחיים סובב סביב אוכל?
אוף,לעזאזל, רוצה לצאת לחופשי
אבל אי אפשר לרצות הכל. אני גם רוצה יחסים ידידותיים עם סבא וסבתא.
השבוע ביליתי זמן איכות עם בתי הגדולה רק היא ואני. נטו. יד ביד. טיול במקום יפה
הדבר שהיה הכי כייף עבורי היה לצאת מהאוטו בלי שום "צידה לדרך" ביד. איזו הקלה!
כשהקטנים בסביבה,אני דואגת תמיד שיהיה משהו זמין,(אוכל כמובן,שחס וחלילה לא יהיו רעבים לאיזו שעה, שתמיד יהיה לי משהו בריא לתת להם כמענה נגיש ,למקרה שיחשפו לאוכל זבל-רחמנה ליצלן-איזה משהו מעובד או כימי, כמו שדוסים לוקחים איתם את האוכל הכשר שלהם לכל מקום,כך אני עם האורגני שלי. זו שריטה. עמוקה.)
ופתאם כשאני לבד (לגמרי-כשאבא לוקח את הילדים אליו), או אפילו רק עם הגדולים, יש תחושת שיחרור מההתנייה הזו של אוכל נגיש כל רגע,כל דקה,בכל מקום וזמן.
אוכל
עכשיו,כשברור לי עד כמה כל נושא האוכל/תזונה הוא צורך נפשי/רגשי/פיזי/רוחני , אני מבקשת מהייקום לשלוח לי הארה- איך אני משתחררת מהכלא הזה שאני כולאת עצמי בו.
יש לי שביב של תקווה/תובנה שיכולה להיות הצעד הראשון בדרך לשיחרור: למצוא עניין חלופי אטרקטיבי מספיק. כשעסוקים במשהוא-אז כל ההתעסקות באוכל הופכת למשנית
השאלה היא איך אני מצליחה להתרכז בעיסוק כולשהו כשהילדים (הקטנים לפחות) ,מחוברים לאינפוזיה של הצורך באוכל ואני חשה צורך לספק מענה
ואני חשבתי לתומי שאם אניק אותם עד גיל מבוגר (יחסית,שנה ושמונה בערך), הם ישבעו /יקבלו מענה מספיק לצורך הבסיסי הזה של הנקה/הענקה
אחרי כל המונולוג הארוך הזה עם עצמי לגבי הצורך להשתחרר מאוכל
חייבת להודות:
אני מודה
מודה על כל שפע האוכל שיש לי/לנו בחיינו
מודה שיש לי אוכל מזין להזין בו את ילדיי
תודה

*פסח* 5/4/2010
חג החירות
מוצאת שבחיי החופש שלי, בהם רב מרחב חופש הבחירה שאני נוטלת לעצמי (על עצמי…)
מתקשה לפנות זמן ל "חופשה" ,יענו, להרגשה של חופש במובן של שחרור מעבדות לשגרת חיים ועומס משימות. איכשהוא,כשחיים חינוך ביתי ואין גבולות ברורים בין עבודה ולמידה, הכל רצף אחד ארוך של חיים, אז לא ברורה מאליו היכולת להתנתק ולקחת פסק זמן מהכל
Freedom is a heavy load, a strange burden for the spirit to undertake. It is not easy.It is not a gift given, but a choice made
-Ursula le Guin-
לפעמים אני מהרהרת לעצמי כמה נוח להיות "דתיים",במובן זה שיש את ההלכה שמגדירה עבורך זמנים שהם קודש לעבודת הקודש ולשם כך נדרשת מנוחה
זה מה שאני מייחלת לו-זמן המנוחה הזה
אבל אני לא באמת חייבת את חוקי ההלכה שיגדירו לי מסגרת.
אני הרי ה"פרעה" של עצמי . אני הרודן המשעבד את עצמי לתפיסות שבי . אני קורבן למחשבות/רגשות שאני מייצרת לעצמי בעצמי
אז איך?
איך אני משתחררת מהפרעה שבתוכי?
הולכת לתלות פתק על המקרר ועליו אכתוב באותיות של קידוש לבנה:
"יש לי חופש בחירה"
מתחילה מ ע כ ש י ו . שלוש ארבע ו…
בתי שאלה אותי השבוע אם לדעתי אלוהים ברא את האדם והעולם או שהטבע והאדם התפתח מהקוף וכאלו. עניתי לה שזה לא סותר לדעתי וששתי התיאוריות יכולות להשתלב זו בזו.
הרי העולם לא נברא פעם אחת ביום אחד (או בשבעה ימים) אלא הוא נברא כל יום וכל דקה מחדש.
כל רגע מחדש אנחנו עצמנו שותפים לבריאה של המציאות שלנו.של הסביבה שלנו. כל רגע ורגע.
מחשבה מחזקת,נכון?
חג חירות שמח

ילדים זה שמחה

טוהר_אהבה‏ (26.07.2011 11:50):
מעתיקה לכאן מילים משעשעות שהופיעו לי הבוקר על המסך:

רפי: "אמא אני לא יכול ללכת היום לבית-ספר, כואב לי."
אמא: "איפה כואב לך?"
רפי: "בבית הספר." (האלמונית_הבדרנית‏‏‏ מתוך דף_הבדיחות_הגדול‏‏)

עצם_מעצמי‏ (26.04.2011 06:17):
בן ה 3 מסיים לעשות את צרכיו ויוצא לגינה של סבא וסבתא לחפש עלים לניגוב
מוצא "מחנה", בתוך סבך גדר חיה ונשאר שם להתחבא לנו. שומע אותנו קוראים בשמו,מחפשים,כמעט שעה שלמה, ולא יוצא. מתחבא.
סבא וסבתא כבר מתחילים לדאוג ממש,נוסעים עם הרכב לחפש אותו לאורך הכביש
הבן הגדול מוצא אותו לבסוף . תגובתו: הסתוויתי לכם טוב,נכון?
לך תכעס על ילד חמוד כזה שסה"כ רצה להסתוות ויצא גאה בעצמו על יכולותיו המרשימות
אמא גאה...

עצם_מעצמי‏ (26.04.2011 06:19):
וכדי להוכיח כמה הוא חמוד,מצ'פר אותנו ברגעי חסד:
ניגש למחשב שהתמונות של אחיניתו התינוקת בו רצות ברצף, מלטף את המסך ואומר: "איזה מודה היא..." (חמודה יענו)

עצם_מעצמי‏ (29.04.2011 06:28):
בת ה 5 מבקשת להתאמן בכתיבה
אני מציעה לה לסמן שורות כדי שיקל עליה שהכתב יהיה באותו גודל וישר יחסית
היא: אני,אני לבד
מסמנת שורות עקומות עקומות וכשמסיימת אומרת: הנה,את רואה: עכשיו יש לי שורות שייצא ישר, את רואה שאני יכולה לבד

שיעור לאמא שמתערבת ללא סיבה ומנסה לללמד את בתה להתאים עצמה לשורות
אז היא התאימה עצמה לשורות, העקומות...

עצם_מעצמי‏ (09.05.2011 07:24):
בסוף יום דייג מוצלח בן ה 10 וחצי ובת החמש וחצי מכינים ארוחה-מנקים את הדגים,מטגנים עם קמח וביצה
בן ה 3 ניגש לאכול ואומר: "למה שמתם לי את כל העצמות האלו בתוך הדג ?אני לא יכול לאכול ככה..."

14/3/2011

בת ה 5 : איך כותבים "אדל"? (שם דודתה החרדית)
א... ואז ו ?
לא, בלי ו
למה, זה לא צנוע?

7/4/211
מקריאים את הספר של בילבי. בן ה 3 מפליא בהבנתו:

מי זה האיש הזה כאן בתמונה?
זה מנהל הקירקס. הוא כועס על בילבי שהיא מפריעה
היא מפריעה לו לכעוס?
היא מפריעה ללוליינית שרוצה לרקוד על החבל
אבל גם בילבי רוצה לרקוד על החבל . הלוליינית הפריעה לה קודם

9/5/2011
בסוף יום דייג מוצלח בן ה 10 וחצי ובת החמש וחצי מכינים ארוחה-מנקים את הדגים,מטגנים עם קמח וביצה
בן ה 3 ניגש לאכול ואומר: "למה שמתם לי את כל העצמות האלו בתוך הדג ?אני לא יכול לאכול ככה..."

16/3/211
נשפך מיץ לימון טרי סחוט על הרצפה (בלטות אבן) והחומצה שהתחילה "לאכול" את האבן,השאירה כתם בהיר

בת ה 5, מושפעת מהשיתוף שלי בהבנות מתודעת העל לגבי העידן החדש:
"טוב, בעידן החדש אולי זה כבר לא יקרה עוד פעם כי אמא אמרה שכל החומר ישתנה, אז אבן ולימון, זה חומר,לא?
לא נורא אמא,אל תדאגי, בעידן החדש זה לא יקרה עוד פעם, הכל משתנה אז גם זה ישתנה,נכון?

12/3/2011
-אמא, מה הדבר שאת הכי אוהבת לעשות?
-להיות איתכם
-ומה הדבר השני?
-להיות בלעדיכם


6/3/2011

"סבא וסבתא לא יכולים לשמור עליכם ביום שלישי כי יש להם חוג ברידג',
מה זה ברידג'?
זה משחק קלפים שסבא וסבתא לומדים לשחק

חחחחחח.. (מתפקעים מצחוק...)
תארי לך ללכת לחוג טאקי או חוג חתחתול?
מה? מלמדים אותם לשחק?

3/3/2011
בן ה 3 כשנכנסים לבנק : "וואלה,יפה פה"...

24/12/2010
הילדים משחקים בארגז החול ומציעים לי לקינוח: "רוצה לטעום? עוגת שוקולד עם נגיעות זעפרן"
וידוי: זה הבן של השכנים שהביא את היציאה הזו של נגיעות הזעפרן.כנרעה צופה בטלווזיה בתוכניות בישול...
ילדיי לא ממש הבינו על מה מדובר אבל כשראו שאני מתפקעת מצחוק-הצטרפו לצחוקים.

סבא לנכדים: איך עושה כבשה?
אה...בה...ציגלה מה ....
-לא נכון,היא לא עושה ציגלה,רק מה...מה...

(מי שיודע להוסיף ניקוד בסגול/צרה ל "מה" יבורך)

חוף הים 20/11/2010
הבן הקטן מזהה סירה באופק ונרגש מהגילוי: "אוטו-לים(גלים)-טן(קטן)"

19/11/2010
הקטנה: מה זה מחזור?
זה כשאמא לא יכולה להיכנס לבריכה

לומדים את רצף חודשי השנה,גם הלועזי וגם העברי, סריקה של כל ימי ההולדת המשפחתיים
"תשרי,חשוון,כסלו,טבת, מה בא אח"כ? "חלפו עברו ביעף"...

17/11/2010
מעיין בשדה אליהו.בין מטע הרימונים האורגני ושדה הירקות של מריו
בוקר סתיוי נעים ושקט
הבן הגדול דג דגים
הקטנה והקטן רודפים אחרי פרפרים:

"תראו איך אני תופסת פרפרים , כמו שדורה תופסת כוכבים"

9/11/2010
"סעו בזהירות,אני לא יודעת למה אבל יש בואדי ערה מלא שוטרים"
הקטנה בת 5: "אולי יש להם מפגש היום"...

(מי שלא הבין את הצחוקים: כוונתה היתה למפגש נוסח מפגשי חינוך ביתי)

הגדולה שואלת:
"אמא,למה משמיעים ברדיו את כל הצרחות האלו לפני שהשיר מתחיל?"
-כי זה שידור מהופעה חיה"
-אבל למה הם צורחים ברקע?

הקטון בן השנתיים וחצי: אחרי שאומרים לו שלא עושים כך וכך,אז הוא מגיב בתמימות: " אה,לא? טוב,לא...

הקטנה בת 5: 3/11/2010
" וואו,תראו כמה ילדים יש לאמא הזו..."(גננת/מטפלת שיצאה לטיול במושב עם הילדים...)

10/2/2010
סבתא מזמינה את הילדים לבילוי בגימבורי ואני מגיעה לאסוף אותם ומתלהבת בעצמי- אומגה וקפיצות מתנפחים ורכבת בימבות והכל...
בתי אומרת" אמא,את כמו ילדה"
"פעם הבאה שאמא תבכה ניקח אותה לגימבורי"

פורים: נהפוך הוא 10/2/2010
סיבוב קניות ב "כפר השעשועים" , לקראת פורים (אודם וכאלו...)
אני מתלהבת: וואי,תראי איזה מגניב,בואי נקנה את זה,ואת זה... רק 5 שקלים..."
בתי:"*אמא: נו,די כבר,בואי נלך,אנחנו לא באמת צריכים את זה. חבל על הכסף,זה סתם פלסטיק שמתקלקל אחרי יומיים,נו,בואי כבר,משעמם פה"...*

פורים או לא פורים? נהפוך הוא...

רגעים

טוהר_אהבה‏ (26.09.2011 06:07):
מהות החיים

לחיות מהות

היו שנים שבהם חוויתי אי - מהות. לא הייתי נעמה,הייתי אמא עם ציצי,גב,ידיים,הייתי אשה עם משענת,כל ישותי היתה להניק/להעניק לילדיי,להזין,לנגב,לטפל, לבעלי,לבנות האומנה,לעולם

היו שנים שבהם השלמתי עם האימהות שלי כאי של מהות. אלו היו השנים הטובות בחיי. חשתי בשלה ושלמה עם מי שאני ומה שאני עושה. נהנייתי מכל רגע בבועה שלי עם הילדים בחינוך ביתי. (טוב,כמובן שהיו רגעים של קושי ועומס אבל זה היה חלק מעסקת החבילה שכללה הנאה מגידול הילדים)

ועכשיו,מרחק פסיעה משנה חדשה,

חווה עכשיו שתי מהויות מקבילות בחיי: האימהות שלי שמשתנה ,כמו הכל שמשתנה, והשליחות שנפתחה לי לעסוק בשינוי תודעתי

מאחלת לעצמי ולכולנו שתהה זו שנה של התפתחות,שנה מוארת מלאה טוהר ואהבה,שפע טוב
שלום והשלמה

טוהר_אהבה‏ (15.08.2011 21:18):
איזה מגניב זה:

נכנסתי לבאופן וראיתי בתחילת "מה חדש" , למעלה למעלה,משפט שלי שצוטט וגוריין
שהזכיר לי אותי:

כאמא בחינוך ביתי אני נאלצת להעריך את ההישגים של עצמי,
אין מורה שמחלקת ציונים או רף שמגדיר הצלחה או כישלון.
יש לי החופש לבחור לבד איך להעריך את הישגיי.
איזה כייף זה: אני מחליטה שתמיד אני מצליחה! (נ_ע_מ_ה‏‏‏ מתוך יומן_למידה_משפחתי‏‏)

טוהר_אהבה‏ (24.07.2011 07:52):
כונכיית שבלול מושחלת ברצועת עור דקה על צווארי
מעתה אלך עם הבית שלי לכל מקום
כדי לא לשכוח, גם בעת חיפושיי אחר מקום עבורי לחיות בו,כאן או שם, לא לשכוח שאני הוא הבית האמיתי שלי
ואני עם עצמי תמיד,לאן שלא אלך

טוהר_אהבה‏ (19.07.2011 06:18):
אחרה"צ-ערב נעים וטעים
הבן מבקש לסוע באופניים לאכול ענבים בגבעה
יאללה...
רוח נעימה של ערב קייץ מהביל
השירים של פול סיימון מתנגנים ברדיו

and i am on my way , i dont know where i'am going
but i am on my way, taking my time, but i dont know where

ארבעת ילדיי ואני מלקטים ענבים בטעם מנגו,כן,יש זן כזה,האשכול כולו לא בשל,רק כמה בודדים הסגילו אז צריך ללקט אותם אחד אחד
טיול קצר בגבעה מגלה שיש כבר חרובים וסברסים מוכנים
חגיגה
השמש שוקעת לאיטה
פול סיימון מצליח להוציא ממני רגעי חסד של הנאה צרופה: ריקוד משחרר מול מרחב נוף פתוח אל האופק
הבת הגדולה קוטפת צמחי מרפא לשק התרופות שלה
הבן מצלם את סנסני הגפן המאדימים בשקיעה
הבת השנייה מחזיקה את שקית הנייר שלתוכה אני זורקת את הסברסים שהבשילו . אח"כ נשב על אחד הסלעים ,נקלף ונאכל בהנאה.
הבן הקטן אוגר בחולצתו את החרובים שליקטנו. אחותו מבקשת לשמור את הגרעינים ליצירה ("אפשר לעשות איתם עיניים"...)

רגעי חסד
תודה על רגעי החסד האלו
כן ירבו

עצם_מעצמי‏ (06.06.2011 06:14):
"גן עדן, אמא, זה ממש גן עדן כאן"

הבן הגדול מפליא באבחנתו את ההוויה שלנו בליקוט תות . תות, ועוד תות ועוד תות,המון תות
תות עץ,שחור,זה שעושה כתמים של אודם סגלגל על השפתיים...
כביש 6. מי שלא הבחין בשפע עצי הפרי מכל מיטב שבעת המינים ויותר: זיתים,חרובים,רימונים,תאנים,שקדים,סברס,תותים,פקאנים, ועוד...
בשביל להינות מהשפע הזה צריך להיות בעל אופי משולב של עבריין (כי אסור לעצור בצידי כביש 6), לקט , ואיש חזון
הנה החזון שנגלה לעיניי:
המוני בני ישראל צועדים בין הבוסתנים שלאורך כביש 6,מלקטים משפע הפרי שארצנו התברכה בהם,שבעת המינים ויותר,מכל טוב הארץ מלאה .
לא רחוק היום בו שיא תפוקת הנפט ועליית מחירי הדירות ישאירו משפחות שלמות "מחוסרות דיור" שיצאו עם מטלטליהן ויחנו באוהליהם בצד הכביש הנטוש ממכוניות. . איזו הוויה מדהימה זו תהיה: מי שימצא עצמו רעב עקב משבר המזון שיפקוד את עולמנו השבע,יוכל פשוט לצעוד לאורך כביש 6 ולאכול מהשפע.
שוב ושוב,בכל נסיעה מצפון לדרום ומדרום לצפון, אני מזכירה לילדיי באיזה גן עדן אנחנו חיים. הפעם הם הזכירו לי...

"אמא,אף אחד לא יודע שיש כאן כזה גן עדן"

אז הנה,שלא תגידו שלא אמרתי

עצם_מעצמי‏ (09.05.2011 23:08):
רסיסי הווה

יורדת לאילת. פגישה עם האקס והעו"ד שלו ברבנות
דרך ארוכה מהצפון לערבה רצופת חוויות מחשבות ,מפגשים, הבנות,

טרמפים

אוהבת את הנסיעה בטרמפים
אוהבת את ההרפתקאה שטומנת בחובה היציאה אל הלא נודע
אוהבת את הזמן שעוצר מלכת וממשיך לסירוגין ,הזמן מנתב את ההוויה של המציאות. הזמן הופך למרחב אין סופי של הזדמנויות,משנה צורה ממגביל למאפשר.
רגע אחד אתה בנסיעה,ואז פסק זמן של עצירה,התבוננות במקום שהגעת אליו,התפעלות,נשימה,הבנות, וסבלנות לחכות לטרמפ הבא שיביא אותי לתחנה הבאה שלי במסע ההרפתקאות. לא ממהרת לשום מקום.מתי שאגיע,אגיע. החתימה על ההסכם ברבנות רק למחרת בבוקר. יש לי זמן איכות עם עצמי ואני בוחרת לבלות אותו בטרמפים.
אוהבת את הפתיחות לקבל את מה שהייקום בוחר לשלוח לך, או ליתר דיוק: מחכה בתשוקה לפגוש פנים אל פנים את מי ומה שאני מזמנת לעצמי
אוהבת את המפגשים הספונטניים עם אנשים ומסרים
אוהבת את הסיכון מול הסיכוי
אוהבת את תחושת החיים בסרט. כאילו אני רגע אחד בסצנה מתוך סרט של מישהו, נכנסת לתמונה בעת הצילומים,שותפה להוויית חייו ואז CUT
תוך שנייה אני בסרט אחר,סצנה אחרת לגמרי, עם אנשים אחרים,אווירה אחרת,אנרגיות אחרות,הבנות אחרות,הכל אחר
ועדיין-הכל אחד
כי בעצם זה הסרט שלי
אני השחקנית הראשית כאן וכל הסרט הזה הוא תסריט חיי שאני הבמאית והתסריטאית שלו.
אוהבת את ההזדמנות להתבונן על עצמי וחיי ממרחק , ממעל,שייכת-לא שייכת למה שקורה סביבי. אני שם, אבל בעצם לא שם. אני צופה מלמעלה.מבחוץ.

טרמפ ראשון עוצר לי איש מבוגר מנווה איתן (קיבוץ שבו קהילת חינוך ביתי גדולה חיה אורח חיים שונה בתכלית מזה של דור המייסדים ,כמה "מקרי" הא?)
אני מבחינה במספר המקועקע על זרועו ומבינה מייד: הוא ניצול שואה. הרגע חזר מהרצאה לבני נוער בביה"ס ביפעת. יום השואה היום. איזו הזדמנות נפלה בחיקי ללמוד על יום השואה . חינוך ביתי במייטבו. הוא מתעניין בחינוך הביתי שלנו. שמח לשמוע שאני כן מלתי את בני בברית מילה. חשב ש"כולם" בחינוך ביתי הם "כאלו" כמו שהוא פגש אצלו בקיבוץ...

הוא מספר לי על חגיגת הבר מצווה שלו באושוויץ. (כשאני רגע לפני חגיגת בת המצווה לבתי)
ברגע שהפרידו אותו מאמו בסלקציה בגטו, אמו דאגה איך יחגוג את בר המצווה שלו. הרב אמר לתת צדקה כל יום עד מועד בר המצווה. האם נתנה משך כל השנים אך הוא לא ידע מה עלה בגורלה ולכן נתן גם הוא בעצמו,ליתר בטחון. בהיותו באושוויץ,נהג לתת רבע מפרוסת הלחם היומית שלו למישהו אחר שנראה היה לו רעב או חלש במיוחד. יום בר המצווה היה היום הראשון שבו אכל פרוסת לחם שלמה.
איזו גדלות נפש.
איזו מתנה קיבלתי מהסיפורים שלו, על נתינה,על אחדות המשפחה (לקח לו שנים לאתר את אחיו,עם נפילת מסך הברזל), על קבלה של האחר,על סבלנות

טרמפ אחריו עוצרים לי שני תיירים גרמניים,זוג הומואים
איזו "צירוף מקרים" מעניין , הא?
שיחה על אנטישמיות,שנאת זרים,על גזענות ואלימות החברה האנושית לדורותיה כלפי חריגים . חשוב להם לספר על הלמידה שלהם את השואה .הם מספרים לי שדווקא בארץ היחס להומואים מאד ידידותי. אה,כן? לא ידעתי...

טרמפ אח"כ , עם סטודנט לאומנות בבצלאל , אני חולקת את תשוקתי ליצירה,את האהבה הישנה לציור,פיסול,קרמיקה. משתפת בקושי שלי להסכים להיות מחוייבת ללימודי תעודה. אחרי כוונות להתקבל לבצלאל , בחרתי שלא ללכת . לא התאים לי שמורה יכתיב לי אם היצירה האומנותית שלי שווה וכמה ואיך ליצור . הנה,שוב - מראה עבורי להתבונן בהתהוות הדחף לשמור על עצמאות המחשבה והיצירה שלי

טרמפ אח"כ עובד במפעלי ים המלח בדרך ליום עבודתו מספר לי על תהליך הפקת האשלג. בכל העולם מוציאים את האשלג מהאדמה אז הוא אדום,מההתחמצנות. כאן מוציאים אותו מים המלח,אז הוא לבן, אבל כדי למכור אותו ברווח בייצוא לחו"ל,הוא צריך להיות כמו כולם,אז צובעים אותו באדום
שוב תהיות על תופעת העדר,על הבחירה של האנושות המודרנית לבטל את האינדווידואליות ולהיות "כמו כולם", כדי להרוויח יותר, למכור בחו"ל
למה לא למכור בארץ? אני תוהה, עולה לי רעיון : אולי אפשר לקנות בים המלח אשלג "אורגני" ,ללא צבע ולמכור בשוק המקומי לחקלאים שתודעת העידן החדש כבר חדרה למודעותם והם לא מרגישים הכרח לעשות "כמו כולם". (אשלג משמש כדשן בחקלאות)

תגיד,אני שואלת,היית בזמן האחרון במערה? אני מצביעה על מערת סדום... מעניין אותי לדעת אם היו אי אילו שינויים שאולי חסמו את הגישה שאני מכירה עד לפיר
לא, הוא אומר, האמת שלא הייתי אף פעם
אף פעם? אתה עובר כאן יום יום ואף פעם לא נכנסת?
לא, אני בדרך מהעבודה וחזרה. אין לי זמן לטיולים
אין לך זמן לטיולים,הא?
צא פעם אחת מהבית חצי שעה מוקדם יותר ותעצור בדרך לעבודה. מה יקרה?
אבל יש שלט שהכניסה אסורה
אההה, כן...טוב...נו... הוא מאלה...
דע לך שאם נכנסים למערה מגלים דבר מדהים בפנים
אה,כן, מה?
תצטרך להיכנס כדי לגלות אני אומרת
זורקת לו פירור מעורר סקרנות: אחרי שתעבור את ההליכה בחושך,יתגלה לך פיר קסום שהאור חודר דרכו בעוצמה מדהימה. שם תגלה הפתעה מרגשת
אה, כן?

חם
שמש יוקדת
אני עוטפת את ראשי בבד לבן שיגן מהקרינה החזקה
השתלב יופי עם חולצת הכותנה הלבנה שלבשתי , השרוול ומעליו חצאית פרחונית דהויה

אז מי עוצר לי הפעם?
בדואים...
כנראה חשבו שאני אחת משלהם,כך הסתבר לי אח"כ
(רק בדרך חזרה מאילת לצפון העיר לי מישהו שראה אותי ולא עצר ופגש בי אח"כ בפונדק דרכים, חשב שאני בדואית בגלל הכיסוי הלבן)
ואם אני בדואית,אז מה? הכל מתחבר לי: הדיבורים על שנאת זרים וגזענות מקבלים משמעות בהווה. בסוף (כשכבר מיהרתי לחזור הביתה בדרך חזרה,לפני החושך,קניתי כובע קש שהחליף את הצעיף הלבן המתנוסס ברוח. וראה זה פלא, פתאם התחילו לעצור לי אנשים אחרים...)

הבדואים מעשנים ואני כמעט נחנקת מעשן הסיגריות
לפחות מציעים לי מים קרים. יודעים הכנסת אורחים מהי.
הם לא מאמינים לסיפור שלי: איך? איך גבר עוזב אישה עם ארבעה ילדים קטנים?איך?לא יכול להיות. איך?
הלך,אני מספרת,לאישה אחרת...
אז מה הם אומרים לי? תציעי לו שיהיה עם שתיכן. שתי נשים זה טוב. אשה צריכה גבר
כן,בטח,ממש.. גבר אולי חייב אשה, אבל אשה לא חייבת גבר אני אומרת.
ככה זה אצלם,בתרבות שלהם לנשים אין בעיה עם להיות אשה שניה (למעשה אילפו ודיכאו אותן מספיק שנים כדי שלא יעיזו להראות שיש להן בעיה עם זה)

משאית עמוסה פרות מטלטלת בעליות והמורדות בדרך מרפת לרפת או אולי למשחטה
התעללות

טרמפ אח"כ בן מושב צעיר מהערבה, מתולתל פרוע עם מלא ציוד חקלאי בבג'ז
אוטו ישן,חלונות פתוחים, מוזיקה כלבבי
אח,איזו הקלה
אני מרגישה בבית סוף סוף,מרשה לעצמי לשים רגליים למעלה, נותנת לתלתלים שלי להתנפנף במשב הרוח המדברית
הוא מציע לי לעיין בספר של איזה רב . זה טוב,להתחזק...
פורס בפניי את כל הסיבות למה לא להתגרש. תחשבי על זה שוב,אולי יש עוד סיכוי לשלום בית
זה לא תלוי בי,זה הוא עזב והגיש תביעה ברבנות , אני אומרת...
איזה שטויות. אני שומעת את עצמי ומתוודה ביני ובין עצמי: על מי אני עובדת? אני אחראית על כל מה שקורה לי. הכל תלוי בי. זה הסרט שלי. החיים שלי.
אני הזמנתי את זה, אני?

פטה מורגנה
אני רואה את השתקפות קו האופק של הכביש הלוהט בחום היום כקו מים המפריד בין מים לשמיים
אשלייה
מה אני רוצה לראות?

טרמפ אח"כ, בעל עסק לציוד צלילה, גרוש כבר הרבה שנים
welcome to the club הוא אומר לי
"זה טוב" הוא אומר,תאמיני לי שאת עושה בחוכמה, אולי זה נראה לך קשה עכשיו אבל עוד כמה שנים תביני שהכל לטובה.יהיה בסדר,אל תדאגי. את תסתדרי.
מביא אותי עד היעד הסופי שלי

הגעתי

חזרתי למקום שבו חייתי את הזוגיות שלי עד שהתפרקה
חזרתי למקום שהיה בית עבורי משך 6 שנים של חיים בערבה,בקצה המדבר
חזרתי למקום שכבר איננו בית יותר עבורי.
חזרתי לחלקת הטבע בחצר האחורית,בין הבאר העתיקה לדיונת החול, לשם שייך היה ליבי במהלך שהותי שם בתקופת הפרידה הקשה
למעגל האבנים שיצרתי במקום סודי לא הלכתי הפעם
הכל קיים כשהיה
המדבר יודע לשמר את ההיסטוריה
הזולה שבניתי בשתי ידיי עומדת על מקומה. מאובק ומבולגן,אבל עומד במקומו
אנשי היישוב החדש התחלפו בחלקם. חברה מארחת אותי .

הגעתי,חזרתי, הלכתי, נפרדתי

מהעבר,ממי שהיה בעלי 20 שנה,מהבית שחיינו בו

תם ולא נשלם

המסע

רק מתחיל

עצם_מעצמי‏ (22.04.2011 06:51):
יוצאת לטיול הליכה
מהבית,בין השדות והפרדסים,בדרכים
יוצאת אל הלא נודע,ללא הגבלת זמן ומרחק
ללא מחוייבות לדבר חיצוני פרט לי עצמי

בלי הילדים
בלי כסף ואוכל
בלי צידה וציוד,גם לא מים.

בלי, אבל עם הרבה "עם": אמון בעולם

מנסה
מתנסה בלחזור לתת אמון בעולם ,
עוד לא התגברתי מאז משבר העזיבה של האיש את הבית והזוגיות.
ברור לי שהקושי לתת בו אמון משמעו גם חוסר אמון בעצמי ובעולם , ואת זה אני חייבת לשנות

בודקת את ההליכה בצידי הכביש
סואן,רועש
מסוכן
אבל גם טומן בחובו הזדמנויות
אולי אפגוש אנשים חדשים,אגיע למקומות שלא חשבתי עליהם

מעדיפה את ההליכה בטבע סביבי
אבל בוחרת בכל זאת בצידי הכביש
יותר יעיל לי עכשיו

יעיל

מעולם יעילות לא היתה בכלל ברשימת סדרי העדיפויות
והנה,עכשיו היא כן

שינוי
הכל משתנה לי
התנאים המשתנים סביבי מכתיבים התנהלות שונה שלי מול העולם
ואולי ההיפך, אולי אני המשתנה מזמנת לי תנאים חדשים סביבי, מציאות חדשה

ביצה או תרנגולת?

עת שינוי

9/5/2011
הדרך,

כמה הדרך חשובה..

בסופ"ש האחרון היינו ביער עם שומרי הגן. אחד המדריכים הוותיקים מתאר את השוני בין אופן ההליכה ה"עכשווית" לזו של "פעם"

היום, מה שחשוב לאנשים זו המטרה,ולכן הולכים כשהעיניים שלוחות קדימה בריכוז והרגליים ממהרות אל היעד הסופי,מכוונות אל העתיד ששם הרחק
אנחנו סוחבים איתנו משא כבד כי אין לנו אמון שנמצא מענה לצרכינו בדרך,כי אנחנו בכלל לא שמים לב לדרך,היא לא חשובה. היעד הסופי הוא העיקר. להגיע.

פעם, האדם חי את ההווה,היה חייב להתבונן לצדדים,לבחון כל תנועה בסביבתו כדי לזהות סכנות (טורפים,אוייבים)או לגלות הזדמנויות(אוכל,מים,מפגש,למידה,התנסות,חוויה מעשירה), לא רק העיניים מתבוננות בדרך אלא גם האוזניים קשובות למה שקורה סביבך. האדם היה חלק מהעולם סביבו. הדרך בהווה היא היא עיקר הקיום, היא המהות. אין בכלל מחשבה או ציפיה לעתיד כולשהוא
לכן גם ההליכה איטית הרבה יותר,שקטה,זהירה,מתבוננת, קשובה, רכה ( בניגוד לנטייה שלנו היום להקשות את כף הרגל בהליכה, מה שנדרש בטבע כדי להימנע מנזקים של קוצים בהליכה יחפה,זו דווקא המיומנות לרכך את מגע הרגל במפגש עם האדמה)

חנוכה 29/11/2010
שיר של רונית שפי:

"אנחנו ילדי האור, באנו להאיר את המקומות החשוכים,
ילדי האור, באנו להיות לכם למורים ומדריכים,
בחרנו בכם להיות לנו הורים.
אנחנו ילדי האור, ידענו בדיוק לאן אנו מגיעים,
ילדי האור, אנחנו השיעור - אתם התלמידים,
נתחיל ללמוד - זה לכל החיים.

זה בסדר, אפשר להירגע.
אנחנו מרגישים טוב,תודה.
רק אל תשכחו להעניק לנו מגע,
אל תשכחו להגיד זה לזה תודה.
אנחנו ילדי האור, תביטו עלינו - תיראו את עצמכם,
ילדי האור, תאהבו אותנו - תאהבו את עצמכם,
סימכו עלינו - נסמוך עליכם.
זה בסדר, אפשר להירגע...." וכו'.

ניסוי קטן שמדגים איך האור יותר חזק מהחושך:


לוקחים קופסה אטומה (לא שקופה) עם מכסה שנסגר הרמטית. לצורך העניין זו קופסה מלאה בחושך.
ולוקחים קופסה אחרת, לא אטומה, ובתוכה שמים נר קטן דולק (נרון כזה, מהעגולים הפחוסים שבאים בתוך כוסית אלומיניום קטנה). הקופסה לא צריכה להיות אטומה כדי שהנר יקבל חמצן ולא יכבה, וזה גם מגביר את האפקט.
עכשיו פותחים את הקופסה הראשונה בחדר מואר. טה דה! הקצת חושך שבקופסה לא גירש אפילו טיפ טיפה מהאור שבחדר. להפך, האור גירש את החושך מהקופסה.
עכשיו פותחים את הקופסה השנייה בחדר חשוך. טה דה! הקצת אור שבקופסה גירש הרבה חושך מהחדר. מסקנה: האור חזק יותר מהחושך, השמחה תמיד מנצחת את העצב, האהבה תמיד מנצחת את הפחד וכו'

23/11/2010

יום הולדת 39

עבר עלי יום שלם ומושלם ואני רוצה לשתף:

לפני כחודשיים כבר חשבתי לתכנן משהו מיוחד לרגל יום ההולדת שלי: שהות של כמה ימים באיזו חווה אקולוגית-להיות,להתנדב,ללמוד,לעבוד.רציתי לתכנן לעבור זמן משמעותי במקום משמעותי.עם הילדים
היום הבנתי כמה אני חייבת שהלמידה תעבור דרכי-דרך הדרך הייחודית שלי, דרך העולם שלי.

החוות האקולוגיות האלו לא ממש רצו שילדים יסתובבו להם בין הרגליים. בתפיסת העולם ואורח החיים המודרני ילדים הם מטרד שעדיף להשאיר בצד בזמן שרוצים לעסוק במשהו משמעותי באמת.
זה לא העולם שלי ולכן התוכניות שלי לא יצאו לפועל. הם פשוט לא התאימו לתסריט של שם אבל כן בהחלט התאימו לחיים שלי כאן,בהווה שלנו:
בעולם שלי אני חיה אקולוגיה לא פחות מחווה בעלת שם מפורסם והכרה פורמלית.

הבוקר שלי התחיל בעבודה פיזית: העברה של גזם מרוסק שקיבלתי מקק"ל ,הודות לנהג משאית המועצה, מהערימה שהונחה סמוך לביתנו,במריצות ודליים למרחב הציבורי שממול מחסן החליפין-הקח-תן. רציתי לעבוד בהתנדבות ומבלי משים-כך יצא (השטח איננו "שלי" אלא שטח ציבורי הצמוד לשטח של בעל הבית שאותו אני משכירה). רציתי עשייה אקולוגית בהתנדבות וכך היה. רק עכשיו אני קולטת איך התוכנית שלי התאימה בול לתסריט שדמיינתי שאני רוצה-רק כאן ולא בשום מקום אחר. מקומי כאן. בעולם שלי.
מטרת הגזם המרוסק אגב: למנוע נזקי בוץ וצמיחת צמחיית חורף סביב הבית ובמרחב שבו נפרש המפגשוק קח-תן
בקיץ הגזם מעולה לצמצום התאדות -לשמירה על האדמה לחה וחיה עבור בע"ח לחיות בה

אחרי 3 שעות עבודה מאומצת עם דליים ומריצה, החל מהאור הראשון-זוכה לראות את הזריחה, הילדים שבינתיים התעוררו קוראים לי בהביתה:
הפתעה
בלונים ועלי כותרת של מליון פרחי בוגונביליה צבעונייים נזרקים לאוויר באחת: "קולולוש"
חיבוקים וצחוקים
זר פרחים שהבן קטף והכין-ללא חוט/גומי. רק מצמחים. עשוי מענף יפהיפה משולב בעלים טריים ועלי שלכת, עם כמה פרחים גם סביב.
שולחן עמוס כל טוב: עוגה שהבת הכינה אתמול בירושלים עם אחותי ואמי , עם נרות להביע משאלות
נר יום הולדת גדול-לברך לאורו
אוצרות שהבן אסף והגיש כמתנה: בלוט שחור מיוחד,ענף חלק עם צורה מיוחדת
ברכה שהבנות כתבו ואיירו
ממתקים: כדורי תמרים/אגוזים(שאני מכינה תדיר-כלומר-תמיד יש בפריזר ,אבל הם סידרו יפה להגשה),רולדה של לדר שזיפים מיובש
אמא שלי בדיוק בשניה שנכנסתי מתקשרת לאחל מזל טוב
אחי ואשתו מאמריקה על הקו בסקייפ

נהננו מההפתעות,אכלתי את העוגה הטעימה למרות שלא הייתי רעבה בכלל,אבל היות ולעוגה היתה אנרגיה של אהבה ותשומת לב בתוכה-שכנעתי עצמי שזה טוב לי.

חזרתי לעבודה מאומצת של עוד שעתיים עם הגזם-הפעם הילדים משתתפים
יום ההולדת הוא אצלנו "יום פינוקים" בהגדרה. מי שיש לו יום הולדת לא עושה שום תפקידים/משימות בית שהוא לא רוצה
הגדולה מכינה את ארוחת הבוקר ומבשלת צהריים, הקטנה שוטפת כלים,הבן זורק את הקומפוסט ומטאטא את הסלון
נחת בקיצור.

בצהריים,אחרי מקלחת מרעננת וארוחת צהריים (שהילדים הכינו ופינו הכל לבד), מתיישבת לקרוא עם הבן-מתרגל קריאה באנגלית ושומע אותי מקריאה ספר מרתק שאנחנו קוראים עכשיו על אינשטיין. "אלברט אינשטיין-סיפורו של גאון" שכתבה אחותו. השראה.הזדהות. הערכה.

אחרה"צ הבן הולך לחוג שומרי הגן עם שימי רף-חוזר מלא חוויות מתרגילי הגששות וההסוואה
הבת בחוג רישום וציור במשכן לאומנות בעין חרוד. פורחת בפרץ יצירתיות מרגש ומדהים.

אני עם שני הקטנים על הדשא ממלאים צרכים קיומיים בסיסיים של אוכל. לא יאומן כמה ילדים כל כך קטנים יכולים לאכול, שיהיו בריאים ...

לקראת ערב ,טרם סיימה הגדולה את חוג הציור,אבי הילדים מגיע להחליף משמרת ואני משוחררת לחלק האחרון של יומי: למידה
נוסעת לנווה איתן. משתתפת בשיעור ראשון בקורס "תודעת על" שמעבירה נעמי בן שטרית
שיעור מרתק ומאיר עיניים
כולי עמוסת תובנות חדשות .
התחברתי היום לדברים שהנשמה שלי כבר יודעת ומכירה-רק שהיום הם עלו לרובד של מודעות הכרתית שבהישג ידי להבינה ולממשה
פרטים בהמשך.

זה מה שקיבלתי היום: יום שלם.

יום שאני חשה בו שלמה עם מי ומה שאני רוצה להיות
יום שכל כולו בתואם מוחלט עם התוכנית הבריאתית שיועדה לי

כאילו "שגרה": בבית שלי,סביב סדר היום ה"רגיל" (שום דבר אצלנו אף פעם לא "רגיל")
זכיתי לחוות היום שילוב מושלם של עשייה אקולוגית שאני אוהבת ומחוברת אליה-פיזית ותודעתית, עם ארוע "יום הולדת" מרגש שהכינו לי ילדיי הנפלאים,בבית שמתפקד כולו ע"י הילדים-כביסה/כלים/בישולים/ניקיון/... אני פטורה היום מעבדות למשימות השגרה.
אני זוכה לרוות נחת מהמאמצים המרובים שלי לזמן לילדיי סביבת לימודים עשירה להינות בה (חוג שומרי הגן כאן הוא יוזמה ואירגון שלי)
אני זוכה לקבל עזרה מאבי הילדים שבוחר להיות שותף ומגיע בהתראה של שעתיים מראש לעשות ביביסיטר
ויותר מהכל: אני לומדת. אני מאחלת לעצמי שתהיה שנה של למידה והתפתחות רוחנית גבוהה כמו התכנים שנחשפתי אליהם במעגל הלימוד היום

תודה על יום הולדת נהדר. פשוט ונהדר. פשוט נהדר,נהדר בפשטותו...
תודה על יום שלם,מושלם,שבו אני שלמה עם כל מה שקורה,שבו אני משלימה את החלקים שמחכים למימוש- הלמידה ,ההתפתחות הרוחנית שלי

תודה

חוף ים במעגן מיכאל 19/11/2010
בן ה 10 עם המצלמה ,עוקב אחרי ציפורים
שני הקטנים משחקים על החול הרך,נקי,נעים למגע,בתולי משהו
מול מרחב אין סופי של מים שמיים וחול
כמה טוב לשכב על החול הרך ולהביט את האינסוף
כמה טוב שיש טבע שיכול להטעין באנרגיות של יופי ושמחה
כמה טוב שאנחנו בחינוך ביתי ויכולים להינות מהשקט והיופי הטבעי של הטבע,כך,ללא תנועה,הזמן עוצר מלכת
ללא תוצרי הלוואי הנלווים-בני אנוש/רעש/לכלוך . כולם בעבודה/לימודים
רק אנחנו מול הטבע האדיר והיפהיפה הזה
לומדים,עובדים את עבודת הקודש של קיום חיים,של חקר הסביבה,של יופי , של יצירת עניין ושמחה יש מאין

תודה לאל
תודה לעולם
על הרגעים היפים שזכינו לחוות היום

" שלום ילדה" 12/11/2010

אומר לי איש אחד בעודי עומדת בצד הכביש-חוסמת את דרכו באחת הסמטאות הצרות בשכונה חרדית בירושלים
אני חוגגת עוד 10 ימים יום הולדת 39 והוא קורא לי "ילדה" (כנראה כי לא היה לי כיסוי ראש...)

נחמד לחשוב על עצמי כילדה

הנה,יום הולדתי קרב ובא, הזדמנות עבורי להרגיש עצמי כילדה: הופ הופ טרללה,גדלתי בשנה

16/10/2010
צליחת הכנרת*
צליחה=הצלחה.
אוהבת את הארוע הזה.טוב, מי לא אוהב להצליח?...
מוצאת עצמי שוחה עם הזרם
זרם אנשים,נשים וילדים שמזכיר לי מייד את זרם מזרח אוסטרליה שנמו שחה בו
כולם באותו כוון,אבל יש מספיק מרחב מימין ומשמאל. אין תחרות.כל אחד בזמנו החופשי,בדרכו שלו.
כשאני באמצע הזרם-אני מושפעת מהגלים שעושים שאר השוחים בתנועתם
כשאני בשוליים,אין מי שישפיע על תנועתי, אני מתמודדת לבד עם הכוחות שלי עצמי
אבל יש חסרונות אחרים: אני צריכה לעשות קשת רחבה יותר כדי להגיע לאותו יעד .
תוהה על הנתיב שאני בוחרת בו כל פעם מחדש בחיי, מזגזגת מכאן לשם ובחזרה
מבינה כמה מהותי עבורי חופש הבחירה,יותר מהבחירה עצמה-שהרי זו משתנה ומתהווה כל פעם מחדש
בכל בחירה יש יתרונות וחסרונות.
הקטע הוא לא רק להיות שלם עם הבחירות אלא לשים לב לשינויים שאתה עובר שמזמנים לך כל פעם לבחור בנתיב אחר, להתבונן בסביבה ולהחליט אם מתאים לך הפעם להצטרף או להתרחק לשוליים .
טוב לי הלבד,המרחב,הנתיב הפרטי שבו אף אחד לא מפריע ומשפיע, אבל בודד שם , ויש סכנות
(במקרה הפעם-סירת מרוץ שמטלטלת ומשאירה שובל מתמשך של גלים , השפעה שלא הייתי נחשפת אליה אם הייתי שוחה בזרם המרכזי)
ולמה בעצם עולות בי הקולות האלו של ההתלבטות באיזה זרם לשחות?
אולי אחרי חווית השהות הממושכת בפארק הירדן , בחברת אנשים כלבבי. שם אני אחת מכולם,
שם אני לא זקוקה לחומת המגן שלי כי אני לא חשה מאויימת מאף אחד ומשום דבר
שם אני יכולה להיות אני ,מי שהנני, לפגוש עוד שכמותי,בנקודת ההווה שבה דרכנו נפגשות
ובסביבה שנעים לי בה-בחיק הטבע,כשהמים שופעים סביב,בין הקנים,על האדמה,תחת כיפת השמיים
כשאני חופשייה מעול משימות הבית והבישולים. פשטות. נגינת גיטרה שחודרת ללב,שירה קולחת, חבורת ילדים יחפים משחקים על מחצלת,כביסה במימי הנחל, וזמן שעומד מלכת. (לאן יילך?...)
שיחות שנוגעות בנבכי הנפש ותובנות שמגיעות ממילים ומחשבות, מסערת מוחות משותפת של אנשים נבונים,מרסיסי מבט,קול,נגיעה,התבוננות
ולמידה.
חזרה לצליחת הכנרת
חצי ק"מ לפני הסוף- החוף, אני מוצאת עצמי פוסעת במים רדודים שגורמים כל שנה זעזוע-עד כמה עוד יירד המפלס לשפל
זהו. הגעתי. עשיתי זאת. הצלחתי. צלחתי.
שיר מרגש מתנגן ברקע-מהדהד לאופק מהרמקולים העצומים:
היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד - "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

16/10/2010
ועוד שיר שממשיך להתנגן לי במוח מפארק הירדן
(תהלוכה שהתקבצה לציין את תאריך ה 10/10/2010 בשעה 10:10 , מקישים עם מקל עץ על אבן ושרים:
אנחנו מעגל,בתוך עוד מעגל
שאין לו סוף ואין לו התחלה
אנחנו מעגל ,בתוך עוד מעגל
ילדה ואמא,סבתא חכמה
אנחנו מעגל,בתוך עוד מעגל
אבא שמיים,אמא אדמה

*שמחת תורה 2/10/2010
ריקודים עד אור הבוקר עם אחותי , בשכונה חרדית ליד מאה שערים
ברינה ודיצה מפזזות בנות ישראל ,שרות בקול גדול את ההמנון של רבי שלום (רב הקהילה הברסלבית):
מה שהיה -היה
העיקר להתחיל מהתחלה
תחדש אותי אבינו לגמרי
תדליק לי את הנשמה

שנה טובה 28/8/2010
http://www.youtube.com/watch?v=UzcEmF9HeeE‏‏
משנה לשנה
יהודית רביץ
מילים: שמרית אור
לחן: יהודית רביץ
משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
מעונה לעונה אני מתקלפת
מסירה את כסותי הישנה
מקפלת אותה בפינה ומסתכלת
מציצה בתהום שמעבר לדלת
כבר לא כל כך נבהלת
מביטה ברקיעים שמעלי
זו עדיין אותה התכלת
משנה לשנה אני הולכת ונרגעת
כמו צידפה לבנה אני מתבקעת
משילה קליפתי הישנה
אוספת אותה בפינה ומסתכלת
את קמט הצחוק בעיני מקבלת
המראה מתרגלת
שערה של כסף או אולי זהב
על ראשי מסתלסלת
אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת
משנה לשנה אני נחשפת והולכת
ולקראת האביב מזדככת
מורידה עוד שכבה אחרונה
מקבלת אותי מתנה ומחייכת
מבקשת רק טוב, משתדלת
לא לדרוך על יבלת
אוּ - אני רוצה לאהוב, רוצה לאהוב
אני פתוחה לרוחות, חשופה לסופה
שאותי מטלטלת
פתוחה לריחות, חשופה לפריחה
שאותי מבלבלת לאט לאט לאט לאט
מתערטלת
משנה לשנה אני הולכת ונחשפת
משנה לשנה הולכת ונרגעת

מודה על מה שיש* 15/8/2010
פוסעת עצורת נשימה לתוך חלל גדול ומרהיב ביופיו של בית מהקסומים ביותר שאפשר לדמיין
עץ,אבן,בוץ. חלונות ודלתות ענק פתוחים את המרחב האינסופי של הטבע שממול
משיפולי טרסות הבוסתן מתפרס יער עד קצה האופק. ככה,בלי גדרות. השמיים הם הגבול.
גרה בו אשה צעירה,ללא איש.
ליבי נצבט ,בטני מתכווצת ועייני מתחילות לדמוע מההתרגשות.
בית כזה ראוי שיהיה מלא 10 ילדים (אף כי ברור שאז כבר לא היה נראה כך...). אני מאחלת לה.
הסיפר שלי פוגש את הסיפור שלה, שתינו ללא בן זוג כבר 8 חודשים
למה? אני תוהה למה העולם שולח אותי כל הזמן לפגוש בבתים יפים ו/או במשפחות שיש זוגיות והורות מושלמת (הכוונה לכזו שבני הזוג שלמים איתה)
מה השיעור שלי? למה ליבי צריך להיצבט בעצב על היש שלהם מול האין שלי?
ואז נכנסת מישהיא אחרת,אורחת פעם ראשונה-בדיוק כמוני,עם חתיכת סיפור שמשאיר את הקיטורים שלי הרבה מאחור. קשה באמת.
שלושתנו במעגל מוזר אבל רב עוצמה , כל אחת עם האובדן שלה ועם החיים החדשים שנבנים אחרי
הבנתי.
הבנתי למה
כדי שכשאפגוש את האישה ההיא, השלישית ,אהיה מוכנה ללמוד את השיעור שלי
למדתי להיות שמחה בחלקי ולומר תודה רבה על מה שיש לי
תודה לאל

31/7/2010
ברגע של געגוע לימי צעירותי :האנרגיות של האהבה,הריגוש של החלומות המשותפים עם בן זוג, הידיעה ששום דבר לא יעצור אותנו מלגעת בכוכב
‏‏‏http://www.youtube.com/watch?v=nSl0mqBjQW4‏‏
משתפת‏ אתכם בביצוע יפהיפה לשיר שהגיע אליי:

*הדברים הקטנים-גדולים שמכניסים שמחה לחיינו 14/5/2010
יום סידורים וקניות בעיר הגדולה-עפולה. נכנסים לקניון קטן באזור התעשייה.
הבת הגדולה: "אוווו... זהו. אז מצאנו,הנה, זה המקום.לכזה מקום התכוונתי שאני רוצה ללכת. זה מקום שהייתי יכולה לחיות בו כל החיים
(יש לילדה חסכים בתחום הצרכנות ,אין מה לומר) , ויש מזגן...
הבן הקטן" " אוטו...אוטו... אוטו... רץ בהתלהבות ,בתרועות צהלה (מכונית שמתנוענעת תמורת 5 שקלים... מעולם לא ניסה אותה בפעולה אבל בכל זאת מגניב לו לשבת. לא אחת ולא שתיים. ארבע מכוניות בצורות שונות: אוטו,משאית,טרקטור,פיל,דובי...)
הבן הגדול:" וואו,איזה מגניב,יש כאן מדרגות נעות,אני עולה למעלה, בואו, חייבים לחקור את הסביבה, יאללה ,עולים,..
הבת האמצעית: "חכה לי,גם אני,גם אני,יווווההההווו.... תראו אותי,אני למעלה... אמא, אנחנו גבוהים עד השמיים ...
מרגישה כאילו גידלתי את הילדים שלי עד עכשיו בכפר נידח במדבר הסהרה. איך הם מתלהבים ממדרגות נעות בקניון באזור התעשייה של עפולה
ובעצם למה שלא יתלהבו? זה מגניב שמגניב להם. הם יודעים להינות מהדברים הקטנים ואני נהניית מלראות אותם נהנים.
כך,הופכים הדברים הקטנים בחיים לדבר גדול - שמחה.
הוא חוקר את הסביבה , הבן שלי,אתם מבינים?
מי שעוסק כל היום בחקר וצילום טבע, יודע לחקור גם מדרגות נעות ...

ואהבת לרעך כמוך 3/5/2010
כחלק נלווה לשינויים בחיי (ההיפתחות לעולם), מבינה שכדי להשקיע באהבת הזולת,צריכה להשקיע גם בעצמי
רגע לפני/אחרי מחזור,ההורמונים מניעים אותי לנקות עודפים: "משייפת" את פניי בדבש עם גרגירי סוכר חום. פילינג בנוסח ביתי.
כמה שזה מרגיש נעים ,הניקוי הזה. כמה פשוט,ככה נעים. מחוספס משהו,אבל מעורר,מרענן. משהו קטן למען עצמי. קטן-אבל גדול.
פתאם אני מוצאת עצמי עם צורך מוזר-לדאוג לטיפוח עור פניי
בתור מי שמעולם לא השתמשה בקרמים/משחות,זה חדש לי, הצורך הזה - לנקות, להחליק
אולי שלב בלתי נמנע מתהליך ההתבגרות (מתקרבת למשבר גיל ה...כן...זה...)
רק שלא יתעוררו לי הילדים עכשיו באמצע הלילה הלבן שלי וייבהלו מהמסיכת בוץ ים המלח המרוחה על פניי
יאבאלה...
זו אני?
מי אני?

‏‏‏‏http://www.youtube.com/watch?v=Rta4fzH5C9E&feature=related‏‏‏
שיר של עוזי חיטמן- אני תמיד נשאר אני

לילה לבן
כמה אני אוהבת את השקט של הלילה,את תחושת הזמן האינסופי (שבסוף נגמר הרי מתישהוא,אבל יש מספיק שהות כדי להרגיש לפחות איך זה מרגיש:מרגש, בלי לחץ משימות היומיום והילדים שסביב והבלאגן והבישולים והסידורים והטלפונים והמחשב והגינה וחברים והכביסה והכלים...
ש ק ט
כמה שאני צמאה לשקט הזה
נדמה שיש בתוכי בור בלי תחתית שכל השקט שבעולם לא יספיק כדי למלאו
יש מאין
כמו נס פח השמן,מאליו הוא מתמלא...
לילה טוב
בוקר טוב
יום חדש.

שפע* 20/4/2010
אחרי שנים של חיים במדבר ,תרתי משמע,מכל בחינה אפשרית,
אחרי מעבר מגורים לצפון, אני נפעמת מול השפע סביבנו, חצי מתלהבת כילדה קטנה,חצי מוצפת מעומס הגירויים
מוצאת עצמי נרגשת מול שפע האנשים,המפגשים,ההזדמנויות,הפעילויות,הגירויים
ערב יום העצמאות
קהילת מושב רם-און במלוא הדרה חושפת אותי לחיים של שפע
זו אכן קהילה. מושב שבו כולם,כולם,נרתמים לארגן ולעזור ולעשות . ילדים,נשים,אבות,זקנים,נוער,כולם...
כל כך הרבה דברים:
אתמול בערב נפתחו חגיגות יום העצמאות עם טקס של הדלקת משואות: , המדצ"ים הכינו עם הילדים טקס הקראה מרגש(המשואה הראשונה הודלקה לכבוד אמא אדמה,לכבוד הכדור שלנו,למען עתידו הירוק-איזה מרגש לפגוש אנשים,קהילה שלמה שמעמידה את הכבוד לטבע ולאמא אדמה בראש סדר החשיבות)(עוד משואה הודלקה לכבוד התושבים החדשים שבאו לגור כאן בקהילה. כמה מקסים,לא? איזו פתיחות והכנסת אורחים לבבית.),כמה מזקני ונכבדי המושב דיברו מילות חג, מקהלת ילדים ונשים שרה כמה שירים,הנוער הכין כתובות אש (7! לא אחד ולא שניים. 7 !) מסע אופניים לקטנטנים שיצא מנקודת הזנקה מרשימה: שער מהבהב נורות צבעוניות,כשכל האופניים מקושטות בדגלים וסרטים (בתי הקטנה הצטרפה נרגשת למסע (200 מטר,כן..אבל העיקר הכוונה וההתכווננות-ציירה דגלים והדביקה נרגשת על אופניה).
כמה אופניים,כמה ילדים. כמה שמחה. שפע,כבר אמרתי...
אח"כ היתה הרקדה המונית שמחה ,כמו בסרטים של קום המדינה. כמה הרבה זמן לא רקדתי ריקודי עם במעגל,ידי משולבת עם ילדים מימיני,מבוגר משמאלי,לידו נערות (כן,גם הנוער השתתפו,נוכחות מלאה),ונשים ו...כולם בקיצור, משפחה גדולה.
במקביל הוקרנו סרטים לילדים על הדשא: בהתחלה לקטנטנים (פו הדוב),אח"כ לילדים/נוער (עזית הכלבה הצנחנית) ומאוחר יותר-למבוגרים (טוב,,לחלק הזה כבר לא נשארתי...)
בתום ההרקדה החל ערב שירה בציבור עם נגנים "חיים" וזמרים/ות וכולם שרים קריוקי בהתלהבות. כולם. לא יאומן ממש,אולי 100 % השתתפות.
במקביל הוגש אוכל בשפע. כמה שפע! אולי 100 סוגי עוגות הוגשו בבית הקפה שאנשים הכינו כמובן בביתם,סודרו שולחנות עגולים וכיסאות כמו בחתונה (חברה-שכנה סיפרה לי שהתורנות שלה היתה לגזור את המפות . קנו גליל גדול וגזרו לכל שולחן חתיכה,כחול לבן כמובן...)
חמישה סוגי מרקים מוגשים בסירי ענק (שאנשים כאן הכינו,כן...לא "קנוי"),מכונת פופקורן,שתיה חמה וקרה,דוכן פלאפל,. כמה סבתות וסבים יושבים ובוחשים את המרקים בסיר,אמא לידה מגישה קערות ,ילד מוסיף כפית,כך,לכל אחד תפקיד . כמה יפה ומרגש.
שכנה מזמינה אותי להצטרף לשבת בשולחן העגול עם שלושת אחיה והסבתא והדודים. משפחה.
עוד שכנות ניגשות לדרוש בשלומי,מציעות עזרה...
לקראת הסוף כולם מתגייסים לקפל,לפנות,לנקות,לארגן את הציוד על הטרקטור הגדול שבני כל כך נרגש ממנו.
שפע,כמה שפע
"זה עוד כלום" מתנצלים כולם. בדר"כ יש כל שנה ביום העצמאות מופע גדול שכל התושבים משתתפים בו,עושים חזרות חודשיים מראש וכאלו.
השנה יש צימצומים,בגלל ששנה הבאה זו שנת החמישים
חכי תראי מה יהיה מחר....
מ 9 בבוקר מתחיל הפנינג עם עוד שפע פעילויות:
אומגה לתוך בריכת מים,רוגטקות בקליעה למטרה,מתנפחים,טרמפולינה,החלקה עם רולר-הוקי רולרבלייטס,יצירה,גימבורי,כדורעף,גלידות ועוד שפע עוגות בבית הקפה ושירים וריקודים,מופע מחול שהכינו כמה מהנערות, קרקסנות,ועוד הפתעות-כך הכינו אותי,אנחנו עוד מעט בדרך לשם.
איך? איך אפשר לעכל שפע כזה אחרי השממה שחיינו בה?
ומרגש לראות איך קהילה שלמה מארגנת את התרבות של עצמה בעצמה. שום דבר לא קנוי או מיובא מבחוץ.
ואיך דואגים לפעילות מתאימה לכל הגילאים, לכולם.
טוב,הבנתם כמה אני נרגשת ומוצפת מהשפע הזה
מה שקשה יותר עבורי לתפיסה ,זה איך אני משתלבת בכל השפע הזה,אחרי שנים של התכנסות בתוך ביתי ועולמי הפנימי,בבית עם המשפחה הפרטית שלי, עם תחושת הצימצום שליוותה את חיי, עם השאיפה לחיות פשטות.
זה בכלל לא פשוט מה שהולך כאן
ואני חשבתי שהמעבר לצפון יהיה הזדמנות לחיות יותר בפשטות
צרות של עשירים,מה?
לא פשוט...

למחרת בבוקר ה"high" נמשך ועמו הפתעה נהדרת:
ריקוד המוני.

ה high נמשך ועמו הפתעה נהדרת:
ריקוד המוני.

התחיל כביכול בטבעיות מכמה נערות (בת 18 מקסימה שהמציאה את הכוריאוגרפיה וחיברה את המוזיקה והמילים,ומסתבר שעבדה עם ילדים/נוער/נשים/אנשים במשך כמה מפגשים קודמים על התנועות), המשיך בהצטרפות של קהילה שלמה שהצטרפו בהתלהבות.
כמה מרגש ונהדר זה היה.
זוכרת שנחשפתי לראשונה לרעיון הריקוד ההמוני כאן בבאופן,( ריקוד_המוני_חינוך_ביתי‏‏ ) והרהרתי לעצמי כמה נהדר זה יכול להיות אם קבוצה של אנשים מצליחה לארגן עצמה לעשות דבר יפה כל כך. הרהרתי... והנה -אני כאן,וזה קורה , ואנשים מקבלים אותי ומזמינים אותי להיות שותפה
אתמול בערב מסתבר שלא הייתי צריכה לפרוש מוקדם. מזרונים נפרשו על רצפת בית העם . הילדים הקטנים נרדמו והמבוגרים שרו ורקדו עם 2 בלילה
מה עוד היה היום ?
נסיעה עם אופניים על כבל ברזל גבוה, מושב שהיושב בו נופל לגיגית מים ברגע שכדור פוגע במטרה (טור של ילדים מתלהבים גם כדי לזרוק את הכדור וגם כדי ליפול למים, משטח החלקה רטוב עם סבון ומים, בריכה לקטנטנים עם חכות שדגים דגים עם מגנטים,פיסול בעיסת בצק,ילדים והורים משחקים כדורעף, ציור י רחוב - כל אזור החנייה מול המזכירות נסגר לתנועה,הפך למדרחוב וקושט בציורים צבעוניים ע"י ילדים והוריהם/נוער... (בחור נחמד-בן המושב שחזר מציע לי את עודפי הצבע לצביעת מחסן הקח תן. כן,כבר נפוצה השמועה שאני מפעילה כאן מחסן חליפין,מביא לי את הצבע עד הבית...)
גם היום,כמו אתמול בערב, היו עוגות בשפע שלא יתואר. ושתיה וקרטיבים והכל... כמה שפע
ומוזיקה
ושמחה
וכמה ילדים.
ים של ילדים. בכל טווח הגילאים. מזקנים עד תינוקות. ים.
ואז בחיסול,שוב מרגש לראות את כולם נרתמים- זה מוריד את רשת הצל,ההם מרוקנים את פחי השתיה,ההיא אוספת את ציוד המוזיקה,וכולם מנקים,מתקתקים ,סוגרים את הבאסטה.תיק תק. עזרה הדדית.
טוב,
די הגיוני שאתלהב אחרי החיים בשממה שבה גרנו בערבה
מתלהבת,אבל גם מוצפת,
יותר מדי בשבילי
אבל הילדים נהנים
חג עצמאות שמח

21/2/2010
*בין ישן לחדש
בין העבר להווה
בין פרידה להתחדשות
בין שם ובין כאן

ההרים האדומים/צהובים של הערבה מפנים מקומם לעמק ירוק שופע ופורח בשלל צבעים,צורות וצבעים
המדבר,השקט וההתכנסות פנימה מפנים מקום לקשרים חברתיים חדשים הנרקמים בהדרגה-אבל די מהר...
קצב זמן המדבר האיטי מפנה מקומו לזרימה חדשה,נחלים-שלוליות שוקקות חיים-קיפודים/צפרדעים/צבי מים/ציפורים/פרפרים
החול,האבנים והסלעים,עצי השיטה , מפנים מקומם לאדמה בוצית ופוריה, מכוסה עשב ירוק טרי ומזין-שפע של ירק למאכל
האביב שפעם אהבתי חוזר ושב להעניק מיופיו
(אחרי כמה שנים שבהן האביב היה עונת הנדידה העמוסה והלחוצה שבה נועם נעדר הרבה מהבית-תקופה של מתחים ריבים וציפיות שהתמוססו.
עכשיו הוא כבר לא נמצא בכלל ומשום מה אני מצליחה לחוות לראשונה תחושת הקלה. מצליחה להבחין בפריחה מבעד למסך מכבש הלחצים)
המון ילדים
שכנים ידידותיים,מאד. קהילה.
אנרגיות של שמחה ,יצירה, אופטימיות
התחדשות

19/2/2010
אנחנו כאן
מושב רם און
תמיד שמחים לאורחים
ה"מחכימון" : " הכלי יכול להכיל ולשמור את תוכנו, ובכל זאת מתחדש מרגע לרגע,במיוחד באביב"

13/2/2010
מחר
יום חדש
בית חדש, מקום חדש
מחר, יום האהבה("וולנטיין דיי") ויום המשפחה (יום האם) מתאחדים. אהבה ומשפחה-שילוב מנצח.
וגם: ראש חודש אדר: "משנכנס אדר מרבים בשמחה"...

נ_ע_מ_ה‏‏ (08.04.2009 11:43):

ערב פסח. הכנות לסדר .טיול ליקוט בחצר האחורית במושב של הורי
כמה שפע. הכל ירוק,הכל פורח. ממש נמחק לי מהתודעה שיש בארץ שלנו כאלו שטחי אחו ירוקים ופורחים. אנחנו כל כך מרוחקים מהכל. חיים בבועה,כבר אמרתי,לא?
הרי אילת שלנו מדהימים ביופים. שלל צבעים. הכל,חוץ מירוק...
אפילו טיול קצר בדרך צפונה,בנחל משמר(מדבר יהודה) מלהיב אותנו. אפילו שם רואים שפע של פרחים וירק. שלא לדבר על הגבעות שלפני העלייה לירושלים.
מדבר ירוק. הילדים בתדהמה. זה מדבר זה?
ובכן,בחזרה לחצר האחורית...
אני קוטפת שני זרים. אחד של פרחי בר,לקישוט שולחן הסדר והשני של עלים למאכל.
מניחה על שולחן האוכל וניגשת להביא אגרטל.
אמי:" רגע,רגע,אל תשימי את זה פה. זה שולחן אוכל.
ואני עונה בהתלהבות: "זה האוכל שלי"
חג שמח לכולכם ולכולנו.

אגב,כתבתי חלק מהלימוד שלנו את ההגדה, בדף _יומן_למידה_משפחתי‏

נ_ע_מ_ה‏‏ (22.04.2009 02:02):

הקטנה-בינונית מבקשת לקשור לה את חוט השמלה מלפנים
-חמוד,אולי תלמד את אחותך לקשור קשר פרפר?
-והיא:אני לא רוצה קשר פרפר. אני רוצה קשר רגיל
-קשר פרפר זה קשר הכי רגיל
-אז קשר חתול עדיף לי ...
העבר | מחק | קישורעדינה_ניפו?‏ (22.04.2009 05:52):
-אז קשר חתול עדיף לי ...

חוקים ומשמעת‏ 18/5/2009
אני שוב מתגעגעת
לבלוג,
לשיתוף בחוויות
לכתיבה ,לחשיבה,להתבוננות
לשקט של הלילה הלבן...
היות וחיי מלאים כל כך,עד אפס מקום,לא רואה עצמי פותחת שוב דף בלוג מעמיק ומתמיד
ובכל זאת,הנה,תקציר חד-רב פעמי של חוויותי מהיום:עדכון נוסח תשובה לשאלה השכיחה:
"מה קורה?מה חדש?
הנושא החם שעל הפרק-חוקים
שללו לי את רשיון הנהיגה
איכשהוא צברתי 36 נקודות (משך 6 שנים)
ביש מזל עם שוטרים או שמה יש לי איזה קטע קיומי של לא להישמע לחוקים?
אגב,סתם בשביל הרקורד: את ארבעת הנקודות האחרונות קיבלתי לפני שנה,בשעה שעצרתי ליד דוכן הבייגלה עם זעתר בצומת כורזים,אחרי כמעט 3 ימים עם הילדים במחנה הטבעונאי בצפון)
והרי לכם התשובה, שיעור ראשון שלמדתי הבוקר מבתי הבכורה:
אנחנו בקניון באילת,בדרך לחנות שמספקת בקשה ממוחשבת למבחן טסט,(תנאי לחידוש הרישיון).
הקטנה-בינונית שלנו מייללת שכואב לה בחתך מהסכין שנפצעה הבוקר בשעת חיתוך הפירות. נכנסים לסופרפארם,לקנות פלסטר. מעבר עם דלתות ברזל כאלו שנפתחות. אני מתקרבת ובאופן טבעי פותחת את הדלתות לכיווני.
"אמא, את לא רואה שיש פה שלט "אין כניסה"? את צריכה ללמוד את התמרורים,לא? אולי תלמדי כבר להישמע לחוקים?הרי זו הסיבה שהגענו לכאן,לא?"
ככה.
ישר.
"טוב,נו...את צודקת...
עומדים בתור לקופה . לפנינו עומד בחור עם גבה מחומצנת -פסים פסים,בלונד ושחור. אני בוהה בו. מחייכת,מביעה עניין ומתנצלת על המבוכה שנוצרה...
"אמא,די , נו,זה לא מנומס,ככה לא מתנהגים...תפסיקי,זה לא יפה..."
ועוד:
עומדים בתור להיכנס לבית המשפט. שיעור באזרחות.ככה,מהחיים- אמא רוצה להגיש בקשה לקיצור תקופת שלילת הרישיון. מה,שלושה חודשים זה נצח. גם לשופטים יש לב(ואשה וילדים...),לא?
לפנינו בתור כמה בחורים עם עיניים נפוחות( כנראה בדרך למשפט בעוון סחר בסמים),עו"ד מעונב, מזכירה חיננית ועוד שני אנשים "רגילים".
אני מפזמת לי שיר שהתנגן לי בראש :
"רנה,חייך השתנו מהקצה אל הקצה,כי אל הדרך אני יוצא..."
הופה, הופה... כל העיניים מסתובבות באחת לשמע קולי הערב. מי זה שר פה?
"אמא,די... כולם מסתכלים עלייך,תפסיקי..."
"לא,זה בסדר,תמשיכי" אומר אחד האנשים ה"רגילים" ומחייך חצי נבוך חצי מבסוט
אז אני ממשיכה...
מורידה בינתיים את הקטנטון שלנו מהמנשא על הגב
הופה,הופה... שוב המבטים הנוקבים האלו.
הלו,מה קרה? לא רצחתי אף אחד. אני רק אמא בחינוך ביתי... אני פה בשביל רשיון הנהיגה. ילד במנשא,מה,זה פשע?
ואז,אחרי הסדרת הניירת אני שואלת בתמימותי את הפקידה מאחורי הפרגוד:
תגידי,לכמה זמן הם מקצרים בדר"כ את השלילה?"
והיא,ככה: " הם לא מקצרים בדר"כ." נקודה.
טוב, אני מניחה שמי שעדיין לא מכיר אותי מהאתר עד עכשיו, אז פירוט הארועים האלו נותן תמונה די ברורה: זו אני,נעמה,נעים להכיר. זו שתמיד חייבת ללכת על הקצה ולבדוק מה יש בצד השני,דווקא את זה שיש בכניסה אליו תמרור "אין כניסה". ואם יש במקרה איזה חוק בסביבה שלא מתיישב לי בול על החיים שלי- אז אני אלך ואנסה לשנות את רוע הגזרה. מה? לשבת בחיבוק ידיים ולמסור עצמי בהכנעה מול כוח שלטון החוק? חלילה
ואולי הגיע הזמן ללמוד כבר את השיעור הזה? (איזה בדיוק?... לא שמעתי? היה? מה היה? הרגע היה? נעלם? התפוגג? נמוג?.. (המורה...לא ידעתי שהיו שיעורי בית,בחיי,נשבעת.היו? נמחק לי...)
מחוק כזה או אחר אני יכולה להתעלם, אבל לא מהבת שלי וגם לא מהמסרים האחרים שהעולם שולח לי.

אני? שאני אתעלם?
אני הרי מניפת דגל המודעות העצמית
אז איך זה שאני בוחרת אילו סימנים לראות ומאילו להתעלם?
אז כן,ככה זה...
המציאות היא בעיני המתבונן,לא?
איזו מציאות אני בוחרת לראות/לחיות?

נשים/גברים
חברה,מדריכת שומרי הגן שלנו מלוטן מזמינה אותי לערב מעגל נשים.
אני? מעגל נשים?
אף פעם לא השתתפתי במעגל נשים...
תמיד העדפתי את חברת הגברים.עוד כנערה הייתי מן "tom-boy" כזו.
אף פעם לא מצאתי עצמי מתחברת לאנרגיה הנשית. תמיד נרתעתי מהריכולים והתככים המפגרים של הבנות,ההעלבויות. ההשתפכויות.מי צריך את זה? למי יש סבלנות לזה?
עדיף לשוטט בים,ביער,בהרים,לעלות,לרדת,לגלות,לחפש,לבנות,
נועם חוזר מהמרכז,ממפגש של בתנו עם בנות בחינוך ביתי. מתייחס לאימהות שפגש כ "גבריות כאלו".
וואלה. תמיד ראיתי את עצמי כ"גברית כזו", מתייחסת בניכור משהו לשברירות הנשית,מפגינה חסינות,חושפת את עור הפיל שלי.
וכאילו דבר לא השתנה משך כל השנים הללו. רק הלכתי והתכנסתי יותר ויותר בעולמי,טיפחתי שכבות על גבי שכבות של הגנות,
עד שהתחילו לי סדקים
והם הלכו והעמיקו
עד היום (עיין ערך סדקים_בעקב‏‏ )
שמענו עלייך, "אשת חייל", אומרות לי הנשים במעגל
כן.. כזו אני. "גברית כזו", שקלית,שורדת.מה אני עושה פה במעגל הנשים הזה?
האם הערב הזה מבשר את תחילתו של שינוי?
לאט לאט אני מוצאת עצמי משתחררת מכל הדימויים שהגדרתי עצמי באמצעותם.
אני, נעמה,המורדת...
והנה אני מוצאת עצמי בעל כורחי נשמעת לחוק ולא נוהגת , מקבלת בהכנעה את גזר הדין.
אני,נעמה, ה"גברית"...
והנה אני מוצאת עצמי במעגל נשים,מתמסרת לאנרגיה הנשית.פתאום מרגיש לי בסדר- התמיכה,ההקשבה
פתאם אני מרגישה צמא לקשר חברתי ,אחרי תקופה ארוכה של בדידות והסתגרות, של שתיקה.
אני כבר לא אני,צייצה
אני כבר לא ביצה
משהו מנסה בי לבקוע,לפתוח,לפרוח
כמובן,אמרה אמא,כמובן
סוף סוף אתה אפרוח
(מתוך- "הביצה שהתחפשה"...)

קולות מבחוץ


בשמת (10.05.2011 13:19):
הי, את לא הטיפוס המחכה, את יודעת happy את הטיפוס שיוצר מציאות. תזכרי את זה.

שמחת_ציון‏‏ (09.05.2011 23:45):

מלבד חיבוקים רוצה לאחל לך יום עצמאות שמח
שמצאי את עצמך ואת עצמאותך במסע הזה
ואל תשכחי להנות במסע ולהסתכל על הנוף בדרך

תכלת* 24/11/2010
כך באמצא הלילה שלי שהתחלי מוקדם
מצאתי את רשימת השאלות שלך ללילה והדפסתי אותן
אני מתפללת.
בשתיקה
בכוונה פנימית עמוקה.

אני פשוט נושמת מתפללת ומקוה.

אני רוצה לשים את השאלות שלך על יד מיטתי
ולשאול את עצמי...

האם אנו אמורים כך להשתפר כל יום?
האם אפשר פשוט בכל רגע לחוש אושר ולדעת
היום אני יותר מאושרת?
אבדוק ...

רוצה לצרף לך משהו שבשבילי משמעותי מאד.

מסר מ"סבתא הקטנה"
...שעל אף ש" יודעת"
פותח לי את הלב והולך איתי כבר כמה ימים .

מתנה ליום ההולדת שלך

באהבה מעומק הלב

מאחלת לך אושר וברכת אינסוף
וחיי משפחה מזינים מלאי שמחה ויצירה מהותית .

מאחלת לך ימים מבורכים בשלוה ומתיקות

*הקוסמת_מארץ_עוץ‏*:(19.11.2010 12:01 )


"אשה כשרה עושה רצון בעלה" – כך,אחותי החרדית מוסיפה
מדוע קיימת האפליה הזו?
יש המפרשים משפט זה בכך שאישה מייצרת אצל בעלה את הרצון לדברים...

*תכלת 8/11/2010
תבורכי,
תודה
קבלתי השראה ממה שציתת
כך מוקדם ,ליום חדש
זך
בתוכי
שוב
פנימה
נשימה עמוקה,
רוח מדבר
צינה של בוקר
אני מודה על החזרה ללב
לידיעה שבי שמבצבצת
האפשרות לבחור
בוחרת להיות כך בשפע יש ושלוה.

כוח_האמונה‏‏ (20.05.2010 01:05):
לילה טוב! הגוזל עבר לקופסאת נעליים מרופדת במגבת, שתה קצת מיים, לא הצליח לאכול ונרדם. אחר כך התעורר בציוצים רמים שתה שוב אכל ממש טיפה ונרדם. כעבור מספר שעות שוב התעורר בציוצים ומאז התחיל לאכול ממש טוב (בערך כל שלוש שעות) וגם התחיל לעשות המון קקי. בערב הוא נראה ממש חזק ועירני, יצא מהקופסא בקפיצה וניסה לעוף... כמובן שלא הצליח.. הוחזר לקופסא ונרדם... מחר יום חדש- נקווה להתחזקות נוספת ונמשיך לעדכן!! תודה על הכל ואיזה כיף שיש אנשים כמוכם בעולם!

טוב לדעת

פרסום לוח דירות להשכרה
‏‏http://jerusalem.craigslist.org/‏‏
‏‏http://luach.com/‏‏
‏‏http://www.janglo.net‏‏

יעל_ש? (24.06.2011 18:21)‏:
בעניין מחשבים.:מרכזי להבה
http://www.lehava.gov.il/index.asp
מעולה ובחינם.

אתר שמאפשר בדיקה של מכתבי שרשרת - אם הם אמיתייים/רלוונטיים או סתם
http://irrelevant.org.il/2009/02/20/844

www.bus.gov.il‏‏‏, מודיעין האוטובוסים של משרד התחבורה
www.all4free.co.il‏ מידע על בילויים חינם

*אקטיביזם והודעות*

פסטיבל אקטיביזם ביערות מנשה, 19-21/5/2011
‏‏‏‏‏http://www.activism-festival.org.il‏‏‏‏‏

להיות אקטיבי עבורי זה לבחור לקחת אחריות על יצירת מציאות אחרת

כאמא בחינוך ביתי אני עומדת יום יום,שעה שעה,דקה דקה,מול הבחירות שאני עושה
(כולל מול מה שאני לא עושה, ואיתם קשה יותר,התסכול...)
אין את מי להאשים בטעויות והמראה של החיים מוכיחה שוב ושוב שזו לא הרצפה עקומה
אחריות אישית מלאה. אם המציאות שאני רוצה לחיות בה לא קיימת,יהה עליי ליצור אותה,במו ידיי.
אנרגיית ה"אש" בוערת בנשמתי ודוחקת בי ליזום,לעשות,לייצר יש מאין. הרוח מזרימה שפע רעיונות ומרחב גדול של אמונה ובטחון בדרך שיתמכו בעשייה

הצעד הזה,הצעד של לקום ולעשות את המעשה,של להצליח להתרומם מעל עיסוקיי היום יום , מעל משימות הבית וגידול הילדים, מעל מגבלות החומר,מעל המכשולים בדרך למימוש- ה"מחויבויות" שבחרתי להיות מחוייבת להן. מהן? מה אני באמת חייבת לעשות ?
הצעד הזה,של להרים את הרגל ולהניח במקום אחר,זהו צעד משמעותי מאין כמוהו
הצעד הזה,שמחייב להיפרד מהקרקע היציבה שעמדתי עליה עד לא מזמן, זו ששימשה בסיס לכל הווייתי בעבר,זו שאני מכירה וחשתי בה בטחון מעצם הוודאות שהיא נסכה בחיי.
הצעד הזה,של להרים את הרגל ולצעוד לקראת מקום אחר שאינו וודאי ואינו ידוע
האמנם?
איפהשהוא,בתוכי פנימה,אם אני מייטיבה להקשיב לקול הפנימי שבי,אני יודעת מהו המקום.
יש בי זכרון קדום של אותה הוויה שמייחלת להתממש.
לא מספיק להתבונן בה ולייחל למימושה
לא מספיק לעצב את הכמיהה
יהה עלי לפעול ,לעשות,להיות אקטיבית ,למצוא את הדרך לממש את החזון
איזה דחף בלתי מוסבר מניע אותי לעבר ההבנה שאין משהו חשוב יותר או מהותי יותר מליצור את המציאות החדשה הזו.

הייה השינוי שהיית רוצה לראות בעולם

כעת היא העת.

אין ערך חשוב יותר שאוכל לחנך את ילדיי לאורו יותר מאשר היותי מודל חי לאדם שבוחר לקחת אחריות על חייו ולממש את ייעודו ביצירת מציאות אחרת עבורנו לחיות בה,אותה,אותנו...
ואז,אז נדחפים רגשות האשמה וייסורי המצפון: אני צריכה להשקיע יותר בלזמן לילדיי יותר אפשרויות למידה,יותר מגוון התנסויות ,יותר זמן בלימודים "ארציים",
"את צריכה להכין אותם לחיים" נושפת בעורפי רוח החינוך שגדלתי עליה אני. אותה רוח שנושבת בעורפי,שמזמזמת באוזניי בכל מפגש עם הוריי.
ומהם החיים אם לא אלו שאנו חיים אותם כעת?
שכנה שמתקשרת ושואלת היכן אנחנו,שומעת תיאור קצר של הזמן והמקום: יערות מנשה,פסטיבל אקטיביזם, ואומרת בקנאה: "אתם עושים חיים,אה?
עושים חיים
כן,זה בדיוק מה שאנחנו עושים
"לעשות חיים", ביטוי שמשמעותו עוותה ומשמשת בלשון הסלנג העממי לזמן בילוי של הנאה לשמה,של מנוחה וסטלבט
אז לא. אלו לא החיים שאני עושה
אני לא מסוגלת לנוח רגל על רגל על החוף בסיני ולהתמסטל מול הנוף המרגיע.
זו לא אני.
מעולם לא הייתי כזו , ועכשיו, עכשיו נושבות בפניי רוחות השינוי התודעתי של העידן החדש ומניעות אותי לקום וללכת לעבר מקום אחר,חדש,שונה מכל מה שהיכרנו עד כה
מהו אותו מקום שאני כה כמהה לחיות בו?
אייכה המקום שמחכה שאצור אותו, יחד עם קהילה שלמה,עם רשת חברתית תומכת של עוד אקטיביסטים ?

פסטיבל אקטיביזם
שלושה ימים של יצירת מציאות אחרת

השנה בסימן "יחד" .

הוויה של יחד בלב היער. חוויה של קהילה,של רשת אנושית שמורכבת מיחידים שבחרו לתת ידיים ולחבר בין העשייה שלהם למען חזון משותף. חזון המבוסס על שאיפה לקיים קהילה מקיימת, קהילה שבה העשייה למען שינוי סביבתי וחברתי נתמכת ע"י רשת חברתית של אנשים ואירגונים הפועלים בארץ ובעולם. קהילה המאפשרת מרחבים להעצמה אישית,למידה,שיתופי פעולה ועשייה למען צדק חברתי,צדק סביבתי וחברה בת קיימא
הפסטיבל נועד לקדם חברה בת קיימא ע"י עידוד לקיחת אחריות אישית כלפי הקהילה והסביבה שבה אנו חיים, חברה שתיישם מודלים כלכליים שממלאים את הצרכים של האינדיווידואלים תוך התחשבות בצרכים של קהילות,תרבויות שונות ומערכות אקולוגיות
השאיפה היא לפעול באופן שדואג לאדמה ולאנשים,בונה מחדש את ההון האנושי והטבעי,מחלק ומשתמש באופן הוגן במשאבים הקיימים ומעודד לקיחת אחריות אישית כלפי עצמנו,החברה והסביבה, מתוך אמונה כי בעתיד המתהווה ,החברה כולה תתנהל בהתאם לערכים מנחים אלו.

"כובע קסמים,כובע קסמים, מה שנותנים זה מה שמקבלים"
פסטיבל אקטיביזם איננו עוד ארוע כשאר הארועים. ,איננו מוצר פנאי שצורכים אלא מפגש אנושי שכל המשתתפים בו הם חלק מהמתרחש (זו גם הסיבה שאיננו מפורסם בתקשורת הציבורית הרחבה אלא בקרב חוגי האנשים הפעילים,אלו שבוחרים להיות שותפים ,לקחת חלק ,לא אלו שמחפשים בידור זול בחינם. זה לא זה,לא כאן.
אין דרישה לתשלום שמתנה השתתפות בהוויית היחד בתשלום כספי כזה או אחר.
הפקת הפסטיבל כרוכה גם בהוצאות כספיות רבות אבל יש גם דרכים אחרות להיות שותף מלבד או בנוסף לתשלום הכספי.
כאשר מדובר בתרומה ולא בחובת תשלום סכום הכרחי כולשהו, כל אחד נותן כפי יכולתו וכנדיבות ליבו, בשמחה ובאהבה, מתוך רצון ובחירה חופשית

קבלת אוכל והשתתפות בסדנאות איננה מותניית בגובה התשלום הכספי ששילמת
זה בונה,זה מביא אוכל ,ההוא וההיא מבשלים,ההם שוטפים וחותכים,זה מעמיס ציוד, שם צובעים וכותבים,פה תולים וקושרים, היא מעבירה סדנה,הוא אחראי על ניקיון ,הם מביאים עלים לניגוב בשירותי הקומפוסט,שם מקבלים את המבקרים ומסדירים את החניה. ושם מקימים מתחם ,כאן מארגנים מעגל,אני מזמין,אתה נענה להזמנה,אני משתף,את שותפה,כולם משתתפים
לקט נבחר של אקטיביסטים שעוסקים ביצירת מציאות תוך לקיחת אחריות ועשייה התנדבותית למען הווייה של מציאות אחרת.
השנה פסטיבל אקטיביזם בסימן "יחד"
בסיום הפסטיבל סוחפים שחקני קרקס שבזי את הקהל לחוויה מצחיקה ומרגשת של יצירת הווי יחד:
קריאות בשפת ג'יבריש של דמויות בעלות חזות פרה היסטורית, מובנות לכולם . הם משרבבים בליל מלל הזוי ומשעשע והקהל עונה
מעגל גברים חסונים שמוזמנים אחד אחד ע"י השחקנים מחזיק מוט במבוק גבוה, וסביב הולך ומתהווה מעגל רחב יותר ויותר של עוד ועוד אנשים,עד שכולם שותפים,כל הקהל תומך זה בגבו של זה וכולם יחד יוצרים קרקע יציבה עבור ילדה קטנה לשכב ולהלך עליה ולטפס בקלילות על מוט הבמבוק עד לצמרתו,גבוה,גבוה.

תמונות שנחרטו בזכרוני וממשיכות להדהד, לשמש תפאורת רקע לחזון העתידי המתהווה:

אשה ערבייה מבוגרת ישובה על מחצלת,מלמדת את הדור הצעיר לארוג סלים מסנסני תמרים
מחלוצות שימור המלאכות הקדומות מדריכה בקליעת שיבולים למארג מופלא של יצירות שימושיות
מדריכת שומרי הגן מדריכה את הילדים והוריהם להכין חבל מעלי בננות שירקם למחצלת
צעירה בונה עם הילדים בית ענק מקרטון,תופרת קירות לשלד , גג עשוי תבניות ביצים ,חלונות,דלת
קבוצת ילדים מתנסה בהליכה על חבל דק מבלי ליפול
איש טוב מעביר פעילות יוגה לילדים הבוחרים קלף של חיה ומתרגלים את תנועותיה
שתי נשים מדשדשות בגיגית בוץ עשוי אדמה,גללים וקש,בונות שער מענפים ,כניסה למתחם גן עדן
במתחם שומרי שבת: פרשת השבוע,מזמורי תפילה ולימוד בחברותא אודות חיבור בין אדם ואדמה
באוהל הנודד מרחב דיבור אחר,שיחות על פילוסופיה של החיים, מחשבות על אלוהות ומשמעות
בכיתת החינוך מעגלי שיח בנושאי הורות לחיים,חינוך ביתי,חינוך דמוקרטי שנפגש עם נוער בסיכון
מעגלי הקשבה של יהודים וערבים פלסטינים שמתחילים בשירה,ריקוד,דיבור ומסתיימים בחיבוקים
התקבצות אנשים למדיטציה – הקשבה והתבוננות פנימה והחוצה
מופע תיאטרון אחר שהופך את קהל הילדים והמבוגרים לפעילים בהצגה
חבורת ילדים (ילדיי שלי...)מפעילה מופע תיאטרון בובות מאחורי סדין תלוי בין העצים
סיור ליקוט של צמחי בר למאכל,למידה על חוק שימור האנרגיה,אילו חלקי צמחים אכילים ומתי
בנות שירות מאחורי ויליון לבן במופע מסיכות עם מסר חברתי שובר מוסכמות על עדות ודעות
אנחנו מתנדבים לעזרה בבישולים במטבח
סבא וסבתא מביאים חוברות חיים אחרים ומסע אחר למרחב הקח-תן
אני מפזרת את הציוד שהבאנו אנחנו מהקח-תן שלנו לכאן לשימוש חוזר: בגד,ספר,צעצוע,כלי,תיק
מעגל צעירים מרותקים לשיחת מבוא אודות קורס פארמקלצ'ר
פאנל פעילים בקואופרטיבים אורגניים והתארגנויות מזון טוב ומקומי רוקמים שיתופי פעולה
התקבצות כל משתתפי הפסטיבל לארוחה על האדמה ושטיפת הכלים בסיומה בשלוש הגיגיות
ילדיי בוחרים להיות פעילים בהגשת האוכל (מה שאומר שיאכלו אחרונים)
תהלוכה של תזמורת מאולתרת של חלילים חצוצרות וגיטרה מנגנת מחרוזת שירים שמחים
מעגל מתופפים רב גוני : ערב רב של הון אנושי חיובי:ערבים,יהודים,דתיים,חילניים,צעירים ומבוגרים
נשים שרות מתחברות לעוצמה של מנהיגות נשית אחרת
חיילים משוחררים משתפים בחוויות מהשירות הצבאי השולט והנשלט
עיתונאי משתף בסקירת התחקיר שעשה על המהפיכה במצריים. מול מעגל ענק של מתעניינים
מפיק הפסטיבל מארגן מעגל יזמויות של אנשים החפצים להיות חלק מרשת תמיכה ושיתופי פעולה
שיחות על אקטיביזם ואנרכיזם מול פעילות פוליטית המשתלבת בממסד הציבורי הקיים
אמא עייפה (אני...) מוצאת עצמה מתעוררת ורוקדת לצלילי מוזיקה של להקה מקורית, שירי מחאה
שיחה על שיא תפוקת הנפט
נציגי עמותת טבעונות מציגים חוברת של תצלומים מאירה ומעירה למודעות אחרת בנוגע לבע"ח
דוכן של "קרון הספרים" מזמין לקפה ועוגה ,לעיון בספרות אחרת
הופעות של להקות מוזיקה אלטרנטיבית,
מופע משעשע בשם" הכה את המומחה" מזמן מפגש לשאלות לגדולי המומחים בתחומם
זה תורם מכישוריו,זה תורם מרכושו,זמנו,ידיעותיו,זו תורמת איכויות טיפול,זו מעניקה מתנה מענק
סטנד של עמותה הפועלת לשמירת זכויות עובדים מציגה עובדות מאירות עיניים ומזמינה תומכים
מעגל מפעילי גינות קהילתיות משתפים ברעיונות ועזרה הדדית
עמותת נכים מסבירה על נגישות למוגבלים ומעבירה פעילות חווייתית
שומרי הגן מזמנים התנסות בגששות והסוואה,מדורה עם תה והנחת אבנים כפסלים סביבתיים

תודה למארגני הפסטיבל, ליזמים,מפיקים,לכל מי שנתן מעצמו להוויית היצירה המשותפת
תודה לאנשים שבחרו להיות ולרקום יחד מציאות אחרת
תודה לילדיי ששותפים לתהליך הלמידה והיצירה שלי
תודה לחברים שהנעימו את שהייתנו
תודה למשתתפים במעגל שיח שהנחייתי בנושא חינוך ביתי
תודה ליער,לאמא אדמה שנתנה לנו להלך בה כבתוך חלום
תודה לעולם ולשפע המגוון שבו
תודה למודעות החדשה שהביאה אותי להיות חלק מכל ההתהוות הזו

תודה
נעמה

3/3/2011
פסטיבל אקטיביזם 2011
‏‏http://www.activism-festival.org.il/‏‏
אני מנחה מעגל חינוך ביתי בשבת 21/5 10:00. מוזמנים.

חגיגת פורים* תתקיים אצלנו ביום ראשון,20/3 ,10:00-14:00
מושב אדירים,תענכי"ם, עמק יזרעאל

מוזמנות כל משפחות החינוך הביתי באשר הן . יהיה מפגש מיוחד של סבים וסבתות , אז מוזמנים בהרכב רב גילאי מלא+

הפתעה: הרפתקאה בשדה הבר, מבוך... 3 רמות: לקטנטנים באחו קרוב לאמא ולאוכל, לגדולים-מכוסח אבל עם מכשולים ולאמיצים-מסלול סבוך,עד הגבעה

כל יוזמה לפעילות יצירתית ריקוד/שירה/נגינה/משחק/יצירה/אפייה תתקבל בברכה

אצלנו בפורים,אנו נוהגים ע"פ מסורת ה"נהפוך הוא", משמע: ביום הזה אין "אוכל רגיל" אלא כל מה שהפוך ונדיר במחוזות השגרה התזונתית הבריאה שלנו
את מקום הירקות והפירות הטריים מחליפים הפירות היבשים,השוקולד,חלבה,העוגות,עוגיות,גרנולה,שומשומיות
את מקום האורז עם העדשים ומיני התבשילים מחליפים קרקרים,מאפים,אגוזים/שקדים/פיסטוקים/...
את מקום המים מחליפים קרטיבים (עלינו) או מיץ פירות

בבקשה אנא הימנעו מלהביא ממתקים כימיים תעשייתיים או חטיפים בשקיות מרשרשות.
נשמח מאד לכל מעשה עבודת יד, גם אם עתיר סוכרים...
ביום הזה, הם יאכלו סוכר עד שבסופו בטנם תכאב ותבקש בתחינה: "אמא, בבקשה,רק עגבניה אחת,בבקשה,רוצים נבטים,ברוקולי,משהו חי,בבקשה?
היום לא!. בבקשה,רק תפוח,מים,משהו ,לא...
תאמינו לי- מניסיון של הרבה שנים: זה עובד!
אחרי פורים הם יודעים להיות קשובים יותר לצרכי הגוף שלהם ומודעים (מניסיון מר...) להשפעת מזון שאינו מזין

לא להתנפל עליי בבקשה: יש "היתר" לאימהות לחרוג מהמסורת המשפחתית שלנו ולהביא כל אוכל שתרצו

כמובן-תחפושות,כן?

*מפגשוק קח-תן* 20/11/2010
לרגל יום (בינלאומי?)ללא קניות יערך המפגשוק ביום שישי 26/11 ולא כהרגלו (ימי ראשון,האחרונים בסוף כל חודש)
, בסמוך למחסן החליפין במושב רם און,תענכי"ם,עמק יזרעאל , 15:00-17:00
הכל מכל,בחינם. (בגדים,ספרים,צעצועים,כלים,ריהוט,תיקים,תחפושות,מצעים,מוצרי חשמל,אביזרים לתינוקות,תכשיטים ועוד...)
הקח-תן ישמח לקבל ארונית/מדפים מכל סוג ומסגרות עץ לתמונות

מתרבות צריכה לתרבות בת קיימא

להתראות

*בית פתוח 13/9/2010
יום שבת 25/9 ,11:00-14:00, ביתנו יהיה פתוח למבקרים המעוניינים להכיר מקרוב אורח חיים בר קיימא
(המושב מארגן ארוע "בתים פתוחים").מי מכם שמחוברים להוויית חיינו מוזמנים לעזור בקבלת הקהל

תערוכת צילומי טבע (של הבן)ויצירות אומנות(של כולנו),ערכות צמחי מרפא(של הבת),מעגל שיח,אולי גם הקרנת סרט ודיון פתוח: שאלות ותשובות בנושאים סביבתיים ואקולוגיים:
פשטות מרצון,הימנעות מצריכה עודפת,מיחזור ושימוש חוזר,מחסן החליפין-קח-תן ,חיסכון במים,אקטיביזם ומודעות סביבתית,יצירה מחומרים טבעיים,קומפוסט ושירותי קומפוסט,מזון אורגני וטבעי, ליקוט צמחי מאכל ומרפא,תנור שמש וייבוש מזון בשמש,רפואה אלטרנטיבית,חינוך ביתי,לינה משפחתית,לגדל תינוק בלי חיתולים,טיולים בטבע,צפרות,צילום טבע ,חיבור עם "שומרי הגן" ועוד...

19/8/2010
הכנות לקראת השנה החדשה:
אומרים שמה שעושים בראש השנה הוא סימן למה שיהיה בשנה הבאה
בראש השנה האחרון בחרתי להיות בטבע-בדיונה שלנו בהרים בקצה הערבה,עם ילדיי.
עוד לא הבנתי ממה אני בורחת אבל הייתי זקוקה לשקט והיופי של הטבע שיעטוף אותי באהבה
הוא לא רצה להיות שם,לא ישן איתנו,אבל הגיע לחלק מהזמן,חלק שהיה טעון בהרבה תחושות קשות
כך אכן נראתה השנה שלי,לבד.ללא שותף לחיים ,אבל כשהוא עדיין נוכח שם בחלק מהזמן-זמן נטול שמחה ואהבה. רק כעס וכאב הביא עמו.
ואז הלך.
השנה אני מזמינה לחיינו ידידות שחפצה לרקום איתנו חברות אמת
אם למישהוא מכם יש רעיון/הצעה לבילוי נעים של החג יחד- נשמח

מידע על אפשרויות דיור ברם און: תענכי"ם,עמק יזרעאל* 30/7/2010

מי רוצה להיות שכן שלנו?
הבית מולנו מתפנה להשכרה 2400 שכ"ד, 3 חדרי שינה חוצמסלון-מטבח
נשמח לשכנים ידידותיים בחינוך ביתי
04-6499898 אורי
052-2261227
אפשר לקרוא יותר פרטים בדף איפה_לגור‏‏‏‏

למכירה ברם און: בית 70 מטר בשטח של דונם ומאתיים, מבקשים כעת מליון שלוש מאות

להשכרה: בית 70 מטר,2400 ש"ח (ממוקם מול ביתנו, נשמח לשכנים ידידותיים בחינוך ביתי)

להשכרה: בית עץ מדהים,100 מטר+ פרגולה במרפסת ,בהרחבה,3000 ש"ח

אשמח לתת פרטים למתעניינים ברצינות ...

7/3/2010
מעדכנת בדף: חיים_בני_קיימא_בלוג_מודעות_אישית_וסביבתית‏‏‏‏

*פסטיבל אקטיביזם 2010 25/5/2010
חמישישבת ביער עמינדב ,הרי ירושלים
עשרות דוכנים של עמותות וארגונים ירוקים,שחורי שלום וצדק חברתי/פוליטי,המון אנשים בעלי מודעות סביבתית גבוהה התקבצו יחדיו לעשייה התנדבותית למען האמת שלהם,למען יצירת עולם טוב יותר עבור כולנו לחיות בו-בריאים ושמחים,למען טיפוח ערכים של כבוד לאדם באשר הוא,כבוד לטבע,
למען החדרת אופטימיות ותקווה לדור הצעיר-הוכחה שאפשר אחרת,שאפשר לעשות גם ללא תמורה כספית הולמת מראש,שאפשר להתארגן יחד עם אנשים בעלי מכנה משותף רחב השואפים לייצר מציאות אחרת,מלמטה למעלה
מוזיקה,אוכל בריא,חברה ידידותית,גירויים ללמידה,חשיפה לשונה (סדנה ללימוד שפת הסימנים למשל),
חשוב היה לי להיות שם,כדי שילדיי יווכחו עד כמה רחבה היא הקשת האנושית האקטיביסטית-אנשים עם "ראש גדול" שבמקום לשבת כל ערב על הכורסה ולקטר מול הטלווזיה על כמה העולם אכזר וכמה אלימות ורוע מכתיבים ומשפיעים על החלטות הפוליטיקאים, קמים ועושים-מפלסים דרך,מייצרים הזדמנויות, מנהלים את האירוע באופן דמוקרטי ומכבד,שקיפות כלכלית,ערבות הדדית,התגייסות למען מטרה משותפת
חשוב היה לי להיות שם כדי שילדיי ייחשפו לתרבות אחרת בה הכסף איננו המטרה אלא רק האמצעי. אנשים שהגיעו מרחוק ועמלו קשה משך שבועות וחודשים כדי להוציא לפועל את הארוע הזה ללא גב כספי מראש אלא רק באמצעות "כובע הקסמים" -כובע שאליו מתנכזות כל התרומות של כל מי שרוצה,כמה שרוצים,כמה שמרגיש לך חשוב/תורם/מהנה -כל אחד כפי יכולתו. לכולם ניתנת האפשרות לקחת חלק גם אם אין להם כסף: בעזרה במטבח או במרכז המיחזור או במרחב הילדים,לא משנה. פעילים מתנדבים לשיר , מפוזזים ומנגנים: "כובע קסמים,כובע קסמים, מה שנותנים זה מה שמקבלים"
(אפשר אגב גם לתרום בדיעבד-לכיסוי הוצאות הפסטיבל דרך האתר שלהם למי שמרגיש שפספס הזדמנות...)
חשוב היה לי להיות שם כי היה כייף לישון בטבע,ביער,לצד עוד אוהלים,עם חברים,עם מוזיקה טובה מתנגנת ברקע
חשוב היה לי להיות שם כדי שילדיי יווכחו שאמא שלהם איננה היחידה ה"משוגעת/קיצונית" . הנה-כולם כאן משתמשים בשרותי קומפוסט,כולם כאן חוסכים במים (שוטפים כלים בשלוש גיגיות-לשטיפה ראשונה,שניה ושלישית),כולם כאן צמחוניים/טבעוניים,כולם אוכלים סלט עם נבטים (וגם אם הם לא אוכלים כי לא טעים להם,עצם זה שככה "כולם" אוכלים,יש לה השפעה, והשפעה חיובית. לשם שינוי אנחנו חלק מ"כולם". תמיד היינו שונים,תמיד יוצאי דופן בבחירות שלנו (חינוך ביתי,אורגני,בלי חיתולים,לינה משפחתית,רפואה אלטרנטיבית,קומפוסט,רגליים יחפות,מנשא,הנקה,פשטות מרצון,מיחזור,צריכה מיד שניה ושלישית ורביעית, וכו"...)
חשוב היה לי להיות שם,אז היינו
היתה שם הרבה תקווה,הרבה אופטימיות ושמחה ויצירה-פעילויות/סדנאות/הרצאות/הצגות- העשרה מאירת עינים , אנרגיה חיובית,

וכמו בחיים-גם עייפות ועומס וקושי ואכזבה ושיעמום וכעס ו...הכל בקיצור - החיים האמיתיים,כפי שהם באמת,בחיי היום יום שלנו
תודה למארגנים. כן ירבו ‏‏www.activism2010.org.il/wp-content/uploads/2010/05/4internet.pdf

6/3/2010
פעילות סביבתית למען שמירת הטבע בבאר אורה הישנה (ליד אילת...)
יום שישי , 12/3
שכנים וחברים מוזמנים להצטרף לחגיגה של עשייה ידידותית לסביבה ולקהילה:
מדובר על פינה שהיא פנינה -מסווית, תחת מקבץ עצי שיטה,בסמוך לבאר המים העתיקה בבאר אורה..
זוהי ההזדמנות שלנו להטביע חותמנו- לטפח את הפינה שיצרנו באופן המכבד את הטבע המדברי,
זוהי ההזדמנות שלנו לפלס דרך עבור תושבי המקום,בתקווה שישכילו לשמור על המקום מפניהם של יזמים בעלי הון ופוליטיקאים שחברו יחד לתכנן מגרש גולף בשטח של 900 דונם במקום.
זוהי ההזדמנות שלנו להראות שאפשר אחרת: שאפשר לפתח שטח מדברי גם בלי לכסותו במרבדי דשא ובטון, שאפשר ורצוי להשאיר את השטח פתוח לחיות הבר ולציבור הרחב להינות מהשפע הטבעי
זוהי ההזדמנות שלנו להוכיח שאנרגיה של אהבה,כבוד,שיתוף ועזרה הדדית שווה יותר מכסף!

שלום
שמי נעמה
אני אמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי
במהלך 4 וחצי שנות חיינו בבאר אורה,עמלנו ליצור את פינת החמד הזו –יש מאין .
לרגל מעבר מגורים צפונה לתקופה,אנו נפרדים מהפינה היקרה כל כך לליבנו.
אני מארגנת את יום הפעילות הסביבתית הזה כמחווה לטבע המדברי שלמדנו להכיר ולאהוב
מתוך רצון להשאיר אחרי "ירושה" לדיירים העתידיים של היישוב המתהווה
מתוך תקווה למצוא שותפים לדרך בעלי מודעות סביבתית גבוהה שימשיכו את העשייה שלנו.
להלן תכני ולו"ז הארוע:
8:30-12:30 נבנה בבוץ ובכפות תמרים (בסיוע מקצועי של מתנדבים מלוטן)

נקשט את הזולה במוביילים מחומרים טבעיים
12:30-14:30 נארגן פיקניק-ארוחה משותפת : מסיבת פרידה שלנו מהמקום ומחברים
14:30-15:30 נשב במעגל שיח ונדבר על שמירת טבע וחיים ברי קיימא
15:30-16:30נכין מדורה עם פויקה ותפו"א
16:30-17:30נעשה קבלת שבת וארוחת ערב חגיגית
17:30-18:00נתארגן ללינת שטח (או , אם יהיה קר מדי- נתקבץ להתחמם תחת קורת גג בביתנו הריק)
יום שבת בבוקר-נצא לטיול לדיונה
מי מכם שירצה לעזור בהתארגנות כבר ביום חמישי -נשמח מאד
מה להביא:
• שמחה, אהבה,רצון טוב ואנרגייה של עשייה
• אספקת מזון שתספיק לכם למשך השהות במקום(מזון מזין,בריא בבקשה ללא ממתקים וחטיפים)
• כלים רב פעמיים לארוחה המשותפת
• ציוד לינה בשטח –אוהל/מזרונים/שמיכות(למי שמתכנן להישאר ללילה )
• קישוטים (עמידים בלבד)לשיבוץ בבנייה בבוץ (חרס/אבן/עץ...) ולתלייה על העצים
• כלי עבודה-מגרפה/כף/מזמרה/מסור
• ריהוט חצר אם יש לכם לתרום למקום- מזרונים/ספה ישנה/מחצלות/שטיח/ערסלים,נדנדות עץ,
(יש להקפיד להביא רק ציוד שהינו בצבעי הסוואה : ישתלב בטבע ולא יבלוט למרחק)
תודה ולהתראות

עצם_מעצמי‏ (03.03.2011 02:36):

מפגשוק קח-תן חופשישי 4/3 10:00-14:00 במושב רם און, תענכי"ם, עמק יזרעאל

הזדמנות אחרונה להיפרד ממחסן החליפין שהתהווה כאן ונאלץ לפנות את עצמו ולעבור דירה יחד עם מפעיליו (אנחנו...)

הזדמנות לחפש ולהתחפש: ארגז תחפושות לפורים שמחכים שתחליפו ישנות בחדשות, כולל שפע בדים לבנים מסלון כלות אמיתי, לכל המלכות/נסיכות קסומות

הזדמנות להתחיל לעשות סדר פסח בארונות

הזדמנות לשתף ולהשתתף בחגיגת שפע, בחינם, אהבת חינם

הכל מכל: בגדים,ספרים,תיקים,כלים,אביזרים לתינוקות,מכשירי חשמל,דיסקים וקלטות,ריהוט, תכשיטים,מצעים,ו... תחפושות כמובן.

במקום לקנות-אפשר לקבל
במקום לזרוק-אפשר לתת
במקום לשמור-אפשר להחליף

להתראות
נעמה

חגיגת פורים תתקיים אצלנו ביום ראשון,20/3 ,10:00-14:00
מושב אדירים,תענכי"ם, עמק יזרעאל
מוזמנות כל משפחות החינוך הביתי באשר הן . יהיה מפגש מיוחד של סבים וסבתות , אז מוזמנים בהרכב רב גילאי מלא+

הפתעה: הרפתקאה בשדה הבר...

כל יוזמה לפעילות יצירתית ריקוד/שירה/נגינה/משחק/יצירה/אפייה תתקבל בברכה

אצלנו בפורים,אנו נוהגים ע"פ מסורת ה"נהפוך הוא", משמע: ביום הזה אין "אוכל רגיל" אלא כל מה שהפוך ונדיר במחוזות השגרה התזונתית הבריאה שלנו
את מקום הירקות והפירות הטריים מחליפים הפירות היבשים,השוקולד,חלבה,העוגות,עוגיות,גרנולה,שומשומיות
את מקום האורז עם העדשים ומיני התבשילים מחליפים קרקרים,מאפים,אגוזים/שקדים/פיסטוקים/...
את מקום המים מחליפים קרטיבים (עלינו) או מיץ פירות

בבקשה אנא הימנעו מלהביא ממתקים כימיים תעשייתיים או חטיפים בשקיות מרשרשות.
נשמח מאד לכל מעשה עבודת יד, גם אם עתיר סוכרים...
ביום הזה, הם יאכלו סוכר עד שבסופו בטנם תכאב ותבקש בתחינה: "אמא, בבקשה,רק עגבניה אחת,בבקשה,רוצים נבטים,ברוקולי,משהו חי,בבקשה?
היום לא!. בבקשה,רק תפוח,מים,משהו ,לא...
תאמינו לי- מניסיון של הרבה שנים: זה עובד!
אחרי פורים הם יודעים להיות קשובים יותר לצרכי הגוף שלהם ומודעים (מניסיון מר...) להשפעת מזון שאינו מזין

לא להתנפל עליי בבקשה: יש "היתר" לאימהות לחרוג מהמסורת המשפחתית שלנו ולהביא כל אוכל שתרצו

כמובן: תחפושות,כן?

שלום

הפסקתי לכתוב כאן כי אני שקועה כל כולי במהפכת העידן החדש
שום דבר אחר פתאם לא מספיק משמעותי חוץ מלעשות את השינוי
לעזור לעצמי ולאחרים להבין

לכן,כל מי שמתעניין לשמוע מה יש לי לומר, מוזמן לקרוא את דבריי בדף שינוי_תודעתי_בעידן_החדש‏

פתחתי גם את מנהיגות_נשית‏ ואת אקטיביזם_חברתי_סביבתי‏

להתראות
נעמה

בני בן ה 3 וחצי בונה בלגו אוטו ובא להציג לי אותו: את רואה, זה הכנפיים שלו פה...
כל כך ברור היה לו שכך הוא האוטו, עם כנפיים, שזה התבהר מייד גם לי: איזה רעיון מהפכני, אוטו עם כנפיים. גם אני רוצה אוטו כזה שאיתו אוכל לרחף ולעוף
הוא לא התכוון לאוטו דמיוני. הוא התכוון לגמרי לגמרי למה שהוא אומר: אוטו עם כנפיים.

הוא כבר חי בעולם אחר.מה שנדמה לעין נורמטיבית כ"טעות", "דמיוני" "הזוי" עבורנו, מתגלה כמציאות מאד ברורה עבורו. הוא יודע מה שאני עדיין לא יודעת
איך זה יהיה אפשרי ? מתי? איפה?
והקטע הוא שזה לא מעניין אותו בכלל לעשות בדיקה עם מציאות . האוטו עם הכנפיים אמיתי לגמרי מבחינתו. זו המציאות החדשה והוא רואה אותה בבירור

מה אנחנו בוחרים לראות?

חוויה שמחה הבוקר גרמה לי להיזכר בדף שפעם פתחתי
מה_עשיתי_היום_למען_עולם_טוב_יותר‏
אז עידכנתי...
מוזמנים להוסיף רגעי חסד שאתם זכיתם לחוות וכך להעשיר את עולמנו בעוד אנרגיה חיובית

יום נעים
נעמה

שלום לאנשי המהות...

עברו אי אלו שנים,עברתי עוד גלגול של חיים חדשים . אני מתורגלת במעבר בין עולמות חלופיים...

אני כמעט לא נוכחת באתר באופן טבעי ,אבל תוכלו לקרוא אותי ב שינוי_תודעתי_בעידן_החדש‏‏‏
וליצור איתי קשר באתר שינוי תודעתי ‏‏‏http://shinuytodaati.co.il/‏‏‏

הנה פירור מהמהות שמעסיקה את הוויתי: מאמר שכתבתי היום: עליונות הרוח על החומר: ‏‏http://shinuytodaati.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A8/‏‏

אהבה
נעמה

הגעתי לתחנה הסופית - לעצמי. אני היום נעמה_וייס_טוהר‏‏ ומזמינה אתכם לביתי , עולמי החדש : אתר "שינוי תודעתי"‏‏‏http://shinuytodaati.co.il/‏‏‏

אני מלווה תהליכי שינוי , לומדת ומלמדת קורס וירטואלי של מידעי תודעת העל ומלווה תהליכי למידה עצמאיים של ילדים במחשב.
חיה נושמת לומדת ומלמדת בבית שינוי תודעתי שאני מנהלת ברחובות. מוזמנים לבקר

אני כבר לא נוכחת באתר באופן טבעי , כי הטבע שלי כבר השתנה...
אני כבר לא אני צייצה, אני כבר לא ביצה...

אני אפרוח קטן שעושה את צעדיו הראשונים בעולם החדש

אהבה, נעמה
נעמה

יש לך מה להוסיף? עריכת כל הדף
אפשר לפתוח דף_חדש, או לכתוב כאן בדף מהות_החיים:
האחדות היא אחת, וככל שנפרק אותה לפרטים, כך נשמור על אשליית קיומנו.

מאת:

כדאי לקרוא שוב את מה שכתבת לפני ההוספה.