_אפשר להחליט למשל להעדיף לחם מלא על פני לחם לבן, להעדיף פסטה וקטניות על פני תפוחי אדמה ואורז לבן, להעדיף תפוח עץ על פני אבטיח, לדעת שאם אוכלים אוכל בעל ערך גליקמי גבוה לאכול מעט ממנו ושאותה ארוחה תכלול גם ירקות וחלבונים, להעדיף אוכל טרי ובלתי מעובד וכו'.
אז אפשר לקחת את האינדקס הגליקמי כהמלצה כללית._
לטעמי, יש בזה משהו קצת מטעה.
זה כמו שאומרים שחלב סויה יותר בריא מחלב פרה. לדעתי גם סויה וגם חלב של חיה אחרת אינם מיועדים למאכל אדם. יש אנשים שאוכלים אותם ואינם סובלים מתופעות לוואי מיידיות, אבל בכל מקרה מדובר בקסנוביוטיק (חומר זר לגוף) שמעורר תגובות בלתי רצויות (כתבתי על זה במאמר על NEANDERTHIN).
אבל כשאומרים "סויה יותר בריא" נותנים מעין הכשר לסויה. זה שמשהו הוא "יותר בריא" (נקבל את זה כהנחה לרגע, זו רק דוגמה) עדיין לא אומר שהוא בריא. זה לא אומר שאין נזק, וזה לא אומר שהנזק קטן. אוכל זה דבר אבסולוטי ולא יחסי. אם אני אוכלת תפוח, אני לא אוכלת "פחות מאבטיח" או "פחות ממה שאכלתי אתמול", והגוף שלי לא מבין את ההשוואות האלה, הוא פשוט מגיב למה שאני נותנת לו.
עוד דוגמה היא מה שכתבתי על טונה בדף
הרעלת כספית . איזה היגיון יש בהמלצה לאכול רק קצת רעל? אולי יש כאלה שזה פחות יזיק להם. לי יש ילד אוטיסט ויש סיכוי שאכילת טונה ומאכלי ים אחרים תרמה לכך. אני אגיד לך מה אני עושה: אני לא אוכלת טונה בכלל, וגם הילדים שלי לא יאכלו טונה בכלל. לוקחים שמן דגים במקום זה (שנבדק להיעדר כספית).
הבעיה היא שאת האשליה הלוגית הזו מנצלים מאוד יצרני המזון. כדי לייצר מזון "דל שומן" מוסיפים לו פחמימות ריקות (נפוץ מאוד ביוגורטים למיניהם או בדוגמה של המיונז). אריזות מזון מכריזות "הוכח במחקרים שכוס חלב ביום עוזרת לרזות", או "בדגנים שלנו יש סיבים שטובים לX" (זה אולי נכון, אבל בנוסף יש שם גם סוכר, חומרי שימור וחומרי צבע; בירקות ירוקים, למשל, יש סיבים בלי כל האיכסים הנוספים). כותבים "ללא תוספת סוכר", אבל במקום זה מוסיפים מיצי פירות שיש בהם סוכר טבעי, או ספלנדה שעשויה מסוכר, או אספרטם. וטוענים שבשוקולד יש אנטי אוקסידנטים, כשהאמת היא שהם מתקלקלים לגמרי בתהליך ייצור, ומה שנשאר זה שומנים מוקשים, סוכר, לא מעט קפאין וחומר שנחשב לאחד החומרים הכי אלרגניים בעולם.
אישית אני גם סוברת שמספר האנשים שמסוגלים לאכול עמילנים, ובכלל את כמות הפחמימות שרווחת היום, בלי תופעות לוואי, הוא קטן בהרבה ממה שסוברים. בפירות בתקופה הפליאוליטית היה הרבה פחות סוכר ממה שיש בהם היום (בגלל הכלאה ושיבוח של אלפי שנים), ועמילנים הם מזון שנעשה אפשרי רק במהפכה החקלאית. במהלך אלפי השנים שחלפו מאז יש אנשים שהסתגלו לתפריט החדש, אבל יש לא פחות (וכנראה יותר) שלא. אלפי שנים מבחינה אבולוציונית זה מעט מאוד.
אבל בואי נעזוב את זה לרגע. מרבית האנשים היום כן צורכים עמילנים מכל סוג ופחמימות כמרכיב העיקרי בדייאטה, ולחלקם זה אפילו מתאים. אז לגביהם, ההמלצות שהבאת טובות. הן לא נולדו עם המצאת האינדקס הגליקמי ולא כולן קשורות אליו באופן מובהק. לאנשים בלי בעיות סוכר, בהחלט ייגרם פחות נזק אם יאכלו לחם מלא ולא לחם לבן, וייתכן ששום נזק בכלל.
אבל זה שונה לגמרי כשמדובר בסוכרתי, ומעקב אחרי ההנחיות "כהמלצה כללית" עלול להזיק להם הרבה יותר מאשר לאחרים. גם כמות קטנה של לחם מלא, פסטה ותפוח עלולים לגרום לעלייה ניכרת ברמת האינסולין או בצורך בהזרקה. וכל עלייה כזו או הזרקה מזיקות לגוף. מאוד.
מניסיוני כהיפוגליקמית אני יכולה להעיד, שתפוח גורם לי לנפילת סוכר כמעט מיידית, ופסטה גורמת לנפילת סוכר אחרי כמה שעות. אז מה ההבדל? רק בזמן, לא בנזק. תאמיני לי שלא משנה לי כמה זמן לוקח עד שנפילת סוכר מגיעה. אני אנסה להימנע ממנה לגמרי.
אימא שלי נוהגת לומר "בננה זה בריא", ואני עונה "תלוי למי". אם תשאלי את מועצת הפירות הם יתנו לך רשימה של כל הדברים הנפלאים שיש בבננה ואולי אפילו כמה מחקרים שמציינים איך היא מרפאת סרטן, עקרות ומה לא. אבל הבן שלי, למשל, אלרגי נורא לבננה וחוטף ממנה שילשולים שאללה-יוסתור, שלא לדבר על התפרצות טפילי מעיים. רז ואני נמנעים בגלל הסוכר. אז בשבילו ובשבילנו זה לא בריא.
לסיכום:
לדעתי, לכולם כדאי לקחת המלצות תזונתיות ואופנות של דייאטות עם קורטוב מלח.
כאשר מדובר באוכלוסיות שסובלות מבעיה ידועה, כדאי להיזהר עם המלצות שבונות על ממוצעים ועל אנשים בריאים מכלל האוכלוסייה.
), טחינה גולמית, חומוס.
.
. רובנו צורכים יותר ממה שאנחנו צריכים, מכל דבר.
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
