ראו גם: מדור הריון ו-מדור לידה. טקסי הריון ולידה שליה וחבל טבור
הציצו גם ב מדור מתכונים

אם הבנתי נכון- השליה אמורה לצאת קצת אחרי התינוק.
כמה זמן אחרי צאתו ?
האם נהוג לעזור לה או שזה קורה לבד (בזמנים מודרנים אלה) ?
אני יודעת שיש אנשים שמשתמשים בחומרים מזינים מהשליה- איך ?

קצת ממה שאני יודעת - בבתי חולים מסויימים (ברובם) נהוג להזריק ליולדת פיטוצין (חומר הזירוז) כדי לזרז את לידת השיליה. באופן עקרוני, אין צורך, היא תצא לבד.

באתר לידה www.leida.co.il יש מתכונים לשיליה (איכסססס) הנהוגים בכל מיני מקומות בעולם.

בהצלחה בבישול.

את השיליה מוציאים בלחיצה כמו בלידה עצמה, רק לא בכזאת עוצמה. בלידה הראשונה המיילדת פשוט אמרה לי ללחוץ, וכך הוצאתי את השיליה. בלידה השניה הגיע ציר כמה דקות אחרי הלידה (נדמה לי, קשה לי להעריך את הזמן) ואיתו דחפתי את השיליה החוצה.

לי זכורה לידת השיליה ככואבת אפילו יותר מלידת התינוק. לחצתי והיא היתה בחוץ. גם היתה תחושה מוזרה מאוד, הצירים שהגיעו שוב אחרי שהתינוק נולד. חשבתי שאולי יש עוד אחד ברחם.

הי שגית, תודה שיצרת דף חדש ותודה על המידע. אם הייתי יודעת שאת ערה בשעות כאלו הייתי מתקשרת כשהגעתי הביתה אתמול.

יש אנשים (כמו חברתי הנאו-פגאנית) שקוברים את השיליה ונוטעים עץ מעליה. נשמע רעיון נחמד.
בלידה הראשונה שלי השיליה סירבה לצאת, ובסוף הוציאו אותה בחדר ניתוח, כשאני בהרדמה מלאה. ועוד הצליחו להשאיר שם קצת שאריות. בסוף, אחרי חצי שנה שקיווינו שאולי תצא בכ"ז מיוזמתה, עברתי גרידה.
אגב, בבתיה"ח בארץ לא אומרים "מזל טוב" עד שהשיליה לא יוצאת.
לקראת הלידה השנייה שמענו שאפשר לעשות מיצוי הומיאופתי של השיליה, ולתת לתינוק הנולד, באופן יומיומי או כשצריך חיזוק (מחלה, גאזים, שיניים). זה מצא חן בעיניי. הבאנו בקבוק אלכוהול (כן, במשפחה שלנו נהוג להביא מזוודה שלמה של עזרי לידה (-; ) ואחרי שהשיליה יצאה (לי אגב זו הייתה חוויה נעימה, ללחוץ בלי שום כאב והופ היא בחוץ, עניין אותי נורא לראות אותה) המיילדת חתכה ממנה חתיכה ושמה בבקבוק. משאירים את זה איזה זמן במקרר ומנערים מדי יום, ואז מביאים לד"ר סרז' שאת פרטיו אפשר לקבל בבית מרקחת הגליל בת"א, והוא מכין מזה מיצוי. לא זוכרת כמה עלה, אבל לא יקר.
עם או בלי קשר, וטפו3X, הילד היה בריא למדי, שקט וחייכני ורגוע, ולפעמים אפילו לא העיר אותנו לילות שלמים. זה עבר לו (השינה). |ZZZ|

מעניין מאוד המיצוי, וגם העניין של העץ.
אני פעם ראיתי שבבית חולים העמק בעפולה (לפני 13 שנים), לאחר לידת השיליה הם עוטפים אותה ושמים במקפיא ענק (כמו זה של הגלידות במכולת) לתעשיית הקוסמטיקה.

ומרוויחים על היולדות p-:

בלידת תאומים, לבדיקת השיליה/שיליות יש הרבה משמעות. אצלנו, למשל, הסבירו את הבדלי המשקל בין התאומים (בערך 750 ג') בתסמונת שהיא בדרך כלל נחלתם הבלעדית של תאומים זהים. התאומים שלי הם אמנם תאומי אחווה, אבל היתה להם שיליה משותפת, ולכן זה הגיוני. מצד שני, אני לא יודעת אם ואיך בדקו את השיליה, ולכן אני לא יודעת אם ההשערה היא מתוך בורות וחוסר מחשבה, או בדיוק להיפך. כיוון שאנחנו עדיין מתעסקים בבעיות גדילה של הקטן מביניהם, זה משמעותי - חשוב לדעת אם אי השגשוג שלו ברחם נבע מהתאומות או שיש לכך סיבה אחרת.

לא קראתי, אבל חברה אמרה לי שזה נחמד. סיפורה האישי (קצת ארוך, באנגלית) של spring2003]שיליה אחת horn[/po].htm.

תודה מסעדה שהחזרת אותי לדף הזה. אנחנו ויתרנו על מיצוי השיליה אבל עשינו הדפס שלה, על דף A3 שהוכן מבעוד מועד (היה גם אחד ספייר). הוא הוכנס כלאחר כבוד לאלבום של ליבי...

כמה זמן אפשר לשמור שיליה בפריזר?
רציתי לקבור אותה בעציץ אבל ראיתי את חבל הטבור ונהייה לי קשה.

מה המטרה? ז"א - מה את מתכוונת לעשות אתה אחרי ההקפאה?

לא יודעת. מה עושים עם שיליה? קשה לי להיפרד ממנה.

אני חושבת שזמן בלתי מוגבל...
מה עושים עם שיליה קפואה? קוברים בגינה או במקום שמעוניינים לקבור, מספיק עמוק כדי שכלבים או תנים לא יוציאו אותה משם. אפשר לשתול עץ מעל, כך שהשיליה ממשיכה להזין עוד משהו.

לטמון נשמע לי יותר מתאים מאשר לקבור, במקרה הזה.
אולי אם תחשבי על זה ככה, יהיה לך יותר קל לשחרר אותה לתפקידה הבא.

לא ניראה לי שעץ יזון מהדם, זה קצת ספוקי בשבילי.
ליטמון נשמע יותר טוב באמת, אבל בתור חלק מהגוף שלי וחוץ-גופי של בתי לקבור זו מילה מתאימה יותר.

גם לי מרגיש מתאים יותר לטמון.

לגבי מיצוי הומאופתי או בישול השילייה...יש כאן נקודה בעייתית אחת. אל תשכחו שהשילייה היא מסננת הרעלים ומצטברים בה רעלים שונים(והרי רובינו לא באמת אוכלים רק מזון אורגני טהור וגם האוויר שאנחנו נושמים הוא לא איאיייי). בקיצור- לא בטוח שזה בטוח.

ולפי ההומיאופתיה הקלאסית זה לא מקובל לטפל באותו הדבר, אלא בדומה.

הדפס שלה, על דף A3 שהוכן מבעוד מועד
עוררת את סקרנותי. את יכולה להסביר מה בדיוק עשיתם?

<שלנו עוד בפריזר. באמת צריך כבר לטמון ולשתול עץ. חגית, השליה נרקבת וחוזרת לאדמה ובהחלט יכולה להיות מזון לעץ. כמו קומפוסט. זה לא ספוקי: דמייני בעל חי שמת ביער וחוזר לאדמה.>

מיצוי של השיליה:
ראשית, יש להפיק תמצית זו בהתכוונות ובחרדת קודש.

לוקחים את השליה, מניחים בכלי זכוכית שניתן לכסותו (רצוי לאטום אותו), ממלאים מים מטוהרים או מינרלים כך שהשליה תהא מכוסה במים.
מניחים את הכלי בשמש או באור יום למשך שעה.

יש לקחת בחשבון שהשיליה מלאה בדם ולכן המים יהפכו אדומים, כאן ראוי לשטוף את השליה עד כמה שניתן.
מסננים את המים האדומים לתוך בקבוק.
מוסיפים אלכוהול 95% - שליש מכמות התמצית שקיימת בבקבוק.

זו תמצית אנרגטית של שיליה.
ניתן את התמצית הזו לשמור בקרור.

היות ומדובר בדם, יתרחשו כל מיני דברים בתוך הבקבוק. לכן, ראוי לחכות שבוע ואז לקחת מהתמצית האדומה הזו שתי טיפות ולהוסיפן לבקבוקון חדש המלא בתמיסה המכילה לפחות עשרה אחוז אלכוהול.

יש לקחת בחשבון כי תמצית זו היא בשרית - לשומרי כשרות.

לא, אין מה לדאוג מרעלים וכד', השיליה מייצגת את האטמוספרה הפיזית של העובר.

אפשר לעשות מיצוי כזה לחלב אם?
יתאים לדלקת עיניים (כשכבר אין חלב טרי)?

נורית,
בהחלט כן.
יש לקחת שלוש ארבע טיפות של חלב אם, להוסיף לחצי ליטר מים מטוהרים או מינרליים, להעמיד את צנצנת הזכוכית בשמש לשעתיים. אז להוסיף כ 150 מ"ל אלכוהול 95%. כאן מתקבלת תמצית אם, אין צורך לשמור בקירור.

תוקף תמצית האם: בין האינסוף לנצח (אלא אם נכנסו גורמים אחרים לתמצית וזו מתחילה להצמיח כל מיני מושבות בתוכה).
הכנת תמצית לשימוש:
שתי טיפות מתמצית האם המדוללות בעשרים סמ"ק תמיסת מים ואלכוהול (יש להכין תמיסה בריכוז של 5% אלכוהול).

אופן השימוש:
מוסיפים שתי טיפות מהתמצית המוכנה לשימוש לרבע כוס מים - ניתן מים פושרים - ומריחה על המקום הבעייתי. ניתן גם לעשות קומפרס.

צפריר תודה. ממש מעניין כל הנושא הזה.

נורית,
הרבה יותר, אבל הרבה יותר מעניין, ממה שניתן להעלות על הדעת.

hi
I'm new here and found you people answering many of my questions over the different pages. my placenta is still in the freezer (2 months since the birth) and after asking around in the homeopathic pharmacies of the neighbourhood - no one could tell me anything about making a remedy out of it and even looked at us like kind of freaks (surprising as I am in germany, the homeland of homeopathy and nature shops) and so I might try this recipe. 2 questions - can it work after being in the freezer for so long? and about this sentence:
היות ומדובר בדם, יתרחשו כל מיני דברים בתוך הבקבוק. לכן, ראוי לחכות שבוע ואז לקחת מהתמצית האדומה הזו שתי טיפות ולהוסיפן לבקבוקון חדש המלא בתמיסה המכילה לפחות עשרה אחוז אלכוהול.
in the new bottle there's 10% alcohol and the rest is what?
and - how should I use the remedy?

ibi,
שתי הטיפות הלו מספיקות בהחלט, במינון הזה מספיק עשרה אחוז אלכוהול על מנת שהתמצית הזו תהיה יעילה.

כיצד להשתמש בתמצית הזו? ומתי?
תמצית זו ראויה להשמר והיא אכן תשמר לאורך שנים. הסבה לשימוש בתמצית הזו עשויה להיות דרמטית (שלא נדע) או פשוטה למדי, אלרגיות למינהן, נטיה של המערכת החיסונית לתפקד ברמה נמוכה - הצטננויות חוזרות ונשנות.
כאן, דומה הדבר לשמיעת נגון ישן ואהוב בעבור הילד. על פני לחזור ולהשצמיע לו מיגון זה בכל עת, יהיה מן הראוי להשתדל להמנע משימוש תכוף.
אופן השימוש, מהבקבוקון בו שתי טיפות מהתמצית המקורית, לוקחים שתי טיפות ומוהלים במעט מים. השימוש בתמצית יהיה ברגיל במריחה, באזור בטבור, עצם הזנב ולאורך עמוד השדרה. מריחה של התמצית הזו תעלה חיוניות מחודשת.

לגבי מקרים שלא נדע, יהיה צורך להתייחס למקרה הספציפי, הן מבחינת הבעיה והן מבחינת האדם הסובל ממנה.

דרך המיצוי המוצעת נושקת לטכניקה ההומיאופתית ועולה מתוך שיטתו של באך. כאן, במידה והנך מעונינת בתמצית שעברה עוד תהליך מיצוי - צלום אנרגטי של השיליה אל תוך מים טהורים ואלכוהול (7%-13%), יהיה עלייך להכין מתמצית האם עוד בקבוקון כפי שתוא ולשלוח אותו אלי בדואר.
תהליך זה שמדובר בו הוא תהליך של הכפלת האנרגיה או צלום התדר והתנודה מחד ומאידך החתמת המידע המסוים אל תוך מים.
לפיכך, מאותו בקבוקון ראשוני ניתן יהיה להפיק כמות בלתי מוגבלת של התמצית. מכאן הנצחת האנרגיה הספציפית.

הערה:
כל הנכתב כאן עולה מהנסיון האישי שלי. למען הסר כל ספק: האחריות על השימוש בהנחיות אלה מונחת כולה על המשתמש. אין מדובר בתרופה או בתחליף כלשהו לטיפול רפואי.

צפריר - לעניין הכשרות: האין התמצית לא-כשרה כלל ועיקר, לאוכלי בשר וחלב גם יחד, שכן היא מכילה דם?

והנה מה שעושים עם שליה של חתולה שחורה, בתה הבכורה של חתולה שחורה נוספת - שאף היא בת בכורה. למקרה שיש לכם:
שורפים אותה. שוחקים את האפר. שמים על העיניים - ואז ניתן לראות שדים!!!
(וצריך להיזהר עם האפר - לשים אותו בשפופרת ברזל ולחותמו בחותם ברזל, כדי שהמזיקין לא יגנבוהו.)

<העצה מוגשת לכם בחסות חז"ל, תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמ' א' - אל תנסו ואל תיהנו>

לפני כ-7 שבועות ילדתי בן בכור הלידה הייתה מזעזעת המיילדת והרופא רבו בנוכחותי על כל דבר עד שלבסוף הרופא העיף את המיילדת וביצע את הלידה לבדו. את השליה משך בחוזקה אני זוכרת ששאלתי אותו אם אני יולדת עוד תינוק. כשיצא הקטנצ'יק נראה היה שאינו יודע לטפל בו בעלי היקר קרא למיילדת שהתלבטה אם להגיע או לא מאחר וכעסה על הרופא. כל זה היה עובר בשקט לולא הרופא האדיוט (סלחו לי) היה שוכח חתחכה גדולה מאוד של השליה ועוד מחוברת לכלי דם. אין לי ספק שאם הרופא היה מתעסק בלידה ולא במאבקי כוח זה לא היה קורה.
לפני כשבוע עברתי גרידה אצל רופא מקסים שהיה בהלם מגודל החלק לדבריו עבד קשה על מנת להוציאה. אני עדיין מדממת מאחר ויש לי קרישי דם. אני כל כך כועסת על הרופא ובית החולים ומעונינת לתבוע אותם. האם תופעה זו של שיירי שיליה נפוצה? האם יש עילה מעבר לעוגמת הנפש ולעובדה שלאחר הלידה נאלצתי שוב לעבור אינספור בדיקת גיניקולוגיות לא נעימות.

תגישי גם תלונה בבית החולים או משרד הבריאות - מה שצריך.
לגבי השאלות הרפואיות, מדוע שלא תשאלי את הרופא שעשה את הגרידה ?

My son will have his first birthday soon and I have decided to present him with a plant which his placenta (which has been sitting in the freezer all this time) will 'feed'. Does anyone have any ideas on which plant would work? I am contemplating between a grown plant/tree and seeds.
Since my knowledge of growing plants is very little, I could really use any tips anyone would like to share

מה בענין השליה הקפואה מלמעלה?
גם לנו יש עדיין את השליה בפריזר...
בקרוב מתוכננת ההטמנה הממלכתית, כך שאני צריכה להחליט במהירות האם לעשות אתה משהו או לא.
האם אפשר בכלל להפיק תמצית משליה שהיתה קפואה? ואם כן - האם כדאי? (כלומר, האם זה רק למיטיבי לכת הומיאופטיים או גם להדיוטות שכמותי?)

מצטרף לשאלה של מ י .
שלנו בפריזר כבר 3.5 חודש, אמנם היא לא התלוננה, אבל האם אין בעיה להכין מיצוי ממנה לאחר התקופה הזאת?

צפריר השיב לי בדפבית שאין בעיה עם שיליה קפואה.
<מפשילה שרוולים בדרך להוצאתה מן הפריזר>

אצלנו אי אפשר להשיג אלכוהול 75?% לשתיה. על כולם כתוב לשימוש חיצוני בלבד. האם אפשר להשתמש בוודקה או משקה אלכוהולי אחר?
צריכה תשובה די דחוף כי כבר הפשרתי את החמודונת

אנחנו השתמשנו באלכוהול רגיל לשימוש חיצוני,

כוהל לשתיה - 95% - לדלל לרמה של 20 - 30 אחוז.

בסין מייבשים את השיליה בתנור בחום נמוך למשך הרבה שעות עד שנעשת יבשה ומצומקת לגמרי
ואז מבשלים חתיכות ממנה כל יום במרק עוף עם זנגביל טרי לצורך חיזוק האישה היולדת.
בחדרי לידה בסין כל הרופאים מתגאים שאינם חולים בחורף בגלל הגישה החופשית לשיליות.
כל גיניקולוגית שמכבדת את עצמה בסין מחזיקה במגרת העץ שמתחת לשולחנה מלאי שיליות מיבשות ומחלקת אותם לכל הנשים שמגיעות עם סימפטומי חולשה וחסר דם.
לאחר שנת סטאג בבית חולים בסין אני יבשתי ואכלתי וזה נראה לי נורמלי לגמרי.

אנחנו עשינו מיצוי שליה ואני פשוט ממליצה בחום! עד שעשינו את זה... ועד שזה היה מוכן... אליה סבל נורא מגזים למרות ששמרתי על התזונה בצורה אדוקה מאוד ומאז שהתחלנו להשתמש אין לו גזים כואבים ואם יש לו גזים אז הוא פשוט מפליץ או עושה גרעפס פשוט מעולה!!!

_צוויליך (16.06.2005 12:27):
מצטרף לשאלה של מ י .
שלנו בפריזר כבר 3.5 חודש, אמנם היא לא התלוננה, אבל האם אין בעיה להכין מיצוי ממנה לאחר התקופה הזאת?_

טוף... שנה ושלושה וחצי חודשים בפריזר, עברה דירה פעמיים ומתלוצצת עם האפונה הקפואה.
העניין הוא (ראה הערותיי היום ב מהי עצלנות ...) שבשעה טובה אנחנו שותלים ונוטעים בגינתנו ולכן עומדים להוציא את השיליה מתנומתה הקרה.
אז אין בעיה עם מיצוי, נכון?
כלומר, אני יודע שאמורה להיות איזו מגבלה של זמן על מוצרי בשר בפריזר. לא תופש כאן?

<איך יהיה מוזר לראות את הבוציק בודקת את הסטייק-כיס הזה, מה זה בכלל>

טוב,
עשינו מיצוי לפי המתכון של צפריר, עכשיו נכין בקבוקון עם שתי טיפות תמצית בתמיסת 10% אלכוהול.
מה עם שאר הנזיד האדום האדום הזה? יעני, אכן יש אורחים לשבת אבל לא נלך על ספגטי P-: .
אולי נעשה שלושה בקבוקונים? זאת היצמדות?
לזרוק את השאר? אפשר אולי לדשן את הגינה עם החומר? לערב אותו בקומפוסט?
שמישהו יגיד לי בבקשה מה לעשות, אני זקוק לדמות סמכותית, תודה.

נ.ב.
השיליה טמונה מתחת לעץ שזיף צעיר. את הדם שהפשיר איתה ("איך אתה יכול לגעת בזה, איכס. מתאים לך להיות רופא." העירה הצוויליכית בספק מחמאה פולנית, עניתי לה: "או קצַב.") מהלתי בקנקל מים וחילקתי בצדק בין שאר תריסר העצים ששתלנו עד אז.
הממ. אולי אשפוך את שארית המיצוי בעציצים בבניין המועצה המקומית, אולי סו"ס יזוז שם משהו (או שכל הפקידות תיכנסנה להריון).
בבניין המועצה ננוחם.

נ.ב.נ.
אולי אפשר לשווק את זה? "מיץ הפלאים של הבוציק! מעביר שחוּרים, מדביר חולדות, מרפא אקנה, מבריח מתרימים."

מה בענין השליה הקפואה מלמעלה?

Very well, thank you! After 2 and a bit years int he freezer (no plants after all ) a new one joined her and now we have 2 big placentas waiting in the freezer..
I'm confident they will find their new home just when the time is right

מיה נולדה בבית יולדות בצרפת, השיליה שלה נלקחה ומן הסתם השתמשו בה ליצור מוצרי קוסמטיקה (ככה נאמר לנו),
אריאל נולדה בבית בארה"ב ומאוד נהיננו לחקור ולמשש את השיליה. לא חשבנו על האפשרות לשמור אותה ומאחר וגרנו בשכירות בבנין, לא הינו יכולים לטמון אותה בלאו הכי. אין לי מושג מה נעשה בשיליה ועכשיו אני מצטערת על כך.
דפני נולדה בבית, בניו זילנד. המילדת סיפרה שהמאורים טומנים את השיליה ולכן כל אישה שיולדת בניו זילנד חותמת על מסמך אם היא לא מעוניינת בשיליה, וכך חוזרים הביתה עם תינוק ושיליה. שבוע אחרי שדפני נולדה טמנו את השיליה ונטענו עץ דפנה עם פרחים ורודים וריח נפלא.
כמה ימים לאחר מכן צפינו בערוץ האוכל בכבלים, שם הראו משפחה היפית מאנגליה שערכה מסיבה לכבוד לידת התינוק. מנת הפתיחה היתה פטה (ממרח "כבד") עשוי משלית התינוק . התפתח שם דיון מעניין על קניבליזם... המתכון עצמו נראה פשוט להכנה (אבל לא רשמתי לי לפעם הבאה...)

נדמה לי שנתקלתי במתכון אי שם באתר.

<שני נזכרת בכל פעם שמחפשת את קערת הפלסטיק הכתומה שהיא עדיין (שנה ותשעה ח') במקפיא עם השיליה >

אני מחייה את הדף מזווית אחרת .
אני צפוייה ללדת כל יום - לידה שניה, בלידה הראשונה השלייה לא יצאה איבדתי הרבה דם ובסוף היה צורך להרדים אותי ולהוציא אותה.
האם יש למישהו המלצה איך לעזור לה לצאת הפעם "באופן טבעי". בן זוגי נטורופת כך שאפשר גם רעיונות מקצועיים.

_הדפס שלה, על דף A3 שהוכן מבעוד מועד
עוררת את סקרנותי. את יכולה להסביר מה בדיוק עשיתם?_
גם אנחנו עשינו את זה, אבל לא על נייר אלא על קרטון ביצוע. למעשה המיילדת עשתה את זה, ודי בפשטות: לקחת את השילייה והניחה אותה, ואת חבל הטבור (בצורה שנראתה לה יפה) על הקרטון, והדם פשוט נספג ועשה את ההדפס. מיסגרנו את זה ותלינו בבית, זה נראה כמו איזה פרח.

<סליחה על שינוי הנושא מהשאלה של אפ רוח>

כשילדתי בבית המיילדת הורידה חתיכה מהשיליה והכניסה לאלכוהול, על מנת להכין ממנה פוטנץ הומאופתי. היא היתה אמורה להיות שבועיים במקרר ואחר כך שנביא אותה לבית מרקחת הומאופתי למיצוי.
את שאר השיליה טמנו בגינה ושתלנו מעליה עץ תפוח (האבא והבן הגדול) הדוגמית באלכוהול עדיין במקרר...
האם עוד אפשר לעשות איתה משהו ( הגוזלית בת 5.5 חודשים)?

כתבה עם לינק מהעמוד הראשי של הארץ: המזכרת המקורית ביותר מהלידה - הדפס מהשליה

אני יודעת שזה רעיון שמחריד, אפילו פה, לא מעט אנשים, אבל אני מתכוונת לאכול את השליה שלי אחרי הלידה.
את המתכונים מהאינטרנט אני מכירה, וסביר להניח שייעשה שימוש באחד מהם, יש לי שאלות קצת יותר פרקטיות -
איזה מרקם יש לה? לאיזה חלק של בשר היא דומה (למרות שמטעמי צמחונות, גם בשר 'אמיתי' לא אכלתי הרבה זמן)? חזה עוף? כבד? סחוס מגעיל?
כמה קל לאכול את זה? אני לא מצפה שיהיה טעים, אבל... זה לפחות נסבל?
ותוך כמה זמן מצליחים לחסל שליה אחת? אחורה אחרי הלידה וגמרנו, או שאאלץ לאחסן אותה בקופסת פלסטיק במקרר ולשלוח עם הבעל לעבודה ביום למחרת?

יש כאן בכלל מישהו שניסה את הרעיון?

קראתי, סקרנית, לקראת, ובכלל...
אשמח לתשובות - מה עשיתן עם השיליה? האם הקדשתן לזה מחשבה מראש? אשמח לקרוא גם איך הרגשתן עם מה שבחרתן לעשות.
תודה!

המיילדת שלי אמרה שהיא לא זורקת את השילייה. שהיא מציעה לקבור אותה בשורשיו של עץ, ושזה הופך להיות העץ של התינוק/ת. אבל שאם אני לא מעוניינת לעשות איתה משהו, היא תקח ותקבור אותה בגינה.
אחרי הלידה ממש לא רציתיל ראות את השילייה. גם הנקתי, וגם מתישהו איזה מבט על הדם היה לי מאתגר, ולמרות שהמיילדת קצת התעקשה בהצעתה, האבא של הילדונת הסביר/הזכיר שאני ודם חברים יותר טובים כשהוא זורם בפנים ולא בחוץ.
האמת, היא עדיין אצלי בפריזר, מתוכננת להקבר בשורשיו של עץ. כשאני פותחת את הפריזר, אז עכשיו לפעמים דווקא מסקרן אותי לראות אותה, לשחק איתה (השקית שקופה, אפשר לראות חלק ממנה.
ואני תוהה אם זה לא נדחה עד עכשיו פשוט כי נחמד לי שהיא אצלי בפריזר
את השילייה של הבן דוד של הקטנה ייבשו מתוחה על איזה עיגול. היה לי מוזר שהראו לי את זה. אבל זו לא היתה השלייה שלי, וגם לפני שילדתי..

יש כאן בכלל מישהו שניסה את הרעיון?
אני.

את חלקה הקטן אכלתי חי, סמוך ללידה, המרקם כמו חזה עוף רק פחות סיבי יבש. סה"כ אכיל לגמרי, בלי טעם מיוחד. את השאר בן זוגי חתך לקוביות וצרב קלות במחבת ואכלתי את זה באותו היום במשך כמה שעות בליווי סלט עלים.
לא חווית אקסטרים מי יודעת מה תהני @}
(לדעת בן הזוג זה ממלא חסרים מהלידה ועוזר לשיקום. לכי דעי).

_{או שאאלץ לאחסן אותה בקופסת פלסטיק במקרר ולשלוח עם הבעל לעבודה ביום למחרת?
אני מקווה שבעלך לא מתכוון ללכת לעבוד יום אחרי הלידה}

אנחנו בדומה ל{{}}אפרת מ שמרנו בפריזר ואז שתלנו בגינה.
בלידה השניה שתלנו לדעתי ממש לא הרבה זמן אחרי הלידה ושתלנו משהו לדעתי אבא שתל אז לבד - לא עשינו מזה יותר מדי כי ידענו כבר שאוטוטו אנחנו עוברים בית.

בלידה של הקטנה ליומולדת חצי שנה עשינו טקס קטן עם הגדולים והם שתלו עם אבא בגינה ומעל זה שתלו משהו שבסופו של דבר לא ממש החזיק מעמד
אבל הטקס היה להם חזק למדי וחיבר אותם לקטנה בעוד דרך...

גם אני מהאוכלות.
מוקפץ עם בצל מטוגן על אורז.

סביר.

באמת התאוששתי מהר מאוד מהלידה, אבל אני לא בטוחה שאפשר להגיד שרק השליה אחראית לקסם הזה.

לא נשמע לי מחריד לאכול את השילייה. אבל אני צמחונית, ולמרות שלאכול חזה עוף נשמע לי מחריד בהרבה, גם לא חשבתי שזה משהו שנאי רוצה לעשות.

יצא לי ללוות לידה באקוודור, שבסופה הציעו לי להצטרף לסעודה, מודה ויתרתי באלגנטיות..
את השיליה בלידתה של הפיצית דבר ראשון הכנתי הדפס על קנוואס שקניתי מראש, וגם היום נמצא בסלון. מי שלא יודע מה זה בדר"כ לא קולט
לאחר מכן נלקחה חתיכה להכנת רמדי-
אתקן כאן למרות שנהוג לקרוא לזה הומאופתיה, זה לא! זו איזופטיה, צורת הטיפול הזו לא תואמת את עקרונות ההומאופתיה וגם הדילול של החומר הוא מאד נמוך.
ובסוף אחרי איזה שבועיים מהלידה קברנו אותה מתחת לעץ בחצר שלנו,שהשקיף על הלידה והבת שלי נקראת בשמו.

לא עושים כלום עם השילייה ! אצלנו במשפחה כבר דורות רבים נוהגים אפילו לא להסתכל עליה כשהיא בחוץ (חוץ מהמיילדת שאחראית להיפטר ממנה)! הסיבה לכך כפי שהסבירו לי שבמשך כל ההריון השילייה מסננת את המזון הן הפיזי והן הרוחני. כלומר היא מהווה הצטברות של רעלים מחוויות חיים שליליות של האם (מחשבות רגשות וכולי). לפי הבנתי מאוד מומלץ לא להביט / לגעת / לאכול או לשמר בבית איזשהו זכר אליה, זה כמו להחזיק קמיע רע, כך אומרות אצלנו הזקיינא.
וממחשבותי שלי - ממיטב הבנתי , עם סיום הלידה השילייה מסיימת את תפקידה, המהות שלה משתנה למשהו אחר , היא מסיימת את ייעודה ובכך גם את החיות שלה. אני מבינה רצון של נשים רבות, כחלק מהשקפת חייהן, למחזר את חתיכת הבשר הזו, אך בניגוד לרוב הדברים שממחזרים (שהייתה להן פעם חיות) , השיליה מגיעה מבת אדם, שהוא שק של איברים, עצמות, מחשבות, רגשות ומעשים. אם אחרי כל התהליך הגוף החליט לפלוט ולא לספוג אותה, כנראה שיש לכך סיבה טובה.

גם אני תקועה עם שילייה בפריזר. לא מתכוונת לקבור אותה בגינת הבית המשותף, רק חסר לי שכלבים יתחילו לחפור שם. מה עושים?

קופצים לחורשה הקרובה לביתך?

גם שם יש כלבים לרוב... אנחנו במרכז ת"א.

שומרים אותה בפריזר עוד שנתיים שלוש עד שמוצאים זמן לטייל ליער?

עם של הגדולה עשינו מיצוי, הקפאנו, ואחרי אי-אילו שנה וחצי שתלנו עם השזיף של הילדה.
עם של הטכנאי קודם כל עשינו הדפס, אח"כ מיצוי ואז חברותא עם הזית שלו.
אם יהיה מס' שלוש, אני מתכוון להכין לצוויליכית מוקפץ
אבל אל תגלו לה
שששש

צוויל

צוויליך ... מעניין מי אתה ... בכל מקרה ...אתה משעשע בדרך כלל

לא עושים כלום עם השילייה ! אצלנו במשפחה כבר דורות רבים נוהגים אפילו לא להסתכל עליה כשהיא בחוץ (חוץ מהמיילדת שאחראית להיפטר ממנה)! הסיבה לכך כפי שהסבירו לי שבמשך כל ההריון השילייה מסננת את המזון הן הפיזי והן הרוחני. כלומר היא מהווה הצטברות של רעלים מחוויות חיים שליליות של האם (מחשבות רגשות וכולי). לפי הבנתי מאוד מומלץ לא להביט / לגעת / לאכול או לשמר בבית איזשהו זכר אליה, זה כמו להחזיק קמיע רע, כך אומרות אצלנו הזקיינא.

הסיבה שלשיליה יש מן משמעות מיסטית בשבילי היא כיוון שהעובר (אם אפשר לקרוא לזה עובר בשלב הזה) ממש ממש בתחילת דרכו 64 תאים, עוד לפני שעזב את החצוצרה מתמיין ל-61 תאים של השיליה ו3 תאים העובר.....
לגבי זה קצת כמו 'מידע סודי',אניגמה, כמו הג'אנק DNA שנמצא בין הגנים המפוענכים.
לא נראה לי שגם אם איבר אחראי לניקוי הוא בהגדרתו טמא - למשל כליות, כבד....פשוט שיליית אדם זה קצת פחות נפוץ בסופר במח' הקפואים:-)
וכמובן כל אחד בהרגשתו יחיה



כל כך הרבה זמן במקפיא?!....אתם בטוחים שאיזה אמא שעזרה בבישול אחרי הלידה לא התבלבלה עם איזה נתח כבד קפוא במקרה

לפני כמה ימים סופסוף הוצאתי את השליה הקפואה מהפריזר. הקטנה עוד שבוע בת שנה, והחלטתי שזה זמן טוב לטמון את השליה. קצת חקרתי באינטרנט כד ילקבל רעיונות על משמעות המנהג הזה (כאן ובמקומות אחרים). קצת חקרתי בתוכי מה המשמעות של הקופסא הזאת שישבה בפריזר בשבילי ומה זה אומר לי להפרד ממנה. עלו הרבה דברים. טמנתי אותה במקום משמעותי לי, שבו הגיתי את שמה . נסענו היא ואני, וערכתי שם טקס קטן. בטקס העליתי מחדש את הלידה וסיפוריה (כיף לספר לתינוקת בת שנה את סיפור לידתה) , וגם הייתה מן התכוונות כזו וברכה לקטנה , איזה שהוא חיבור שלה עם העולם. אם מישהי מתחברת לרעיון של טקס המתלווה לטמינת השליה, אני מאוד ממליצה. זה היה עבורי מעין 'הבאה בברית' רק רך ומזמין ומקבל יותר מהברית הנהוגה בימינו. כתבתי קצת יותר אצלי בבלוג, ויש גם מלל אישי שליווה את הטקס עצמו. בקיצור- מומלץ מאוד.

שלום לכולם! כולי תקוה שהגעתי אל המקום הנכון. השאלה שלי אולי תשמע קצת מוזרה אבל אני מקוה שבני המקום יגלו אהדה ופתיחות. מתוך רפרוף באתרכם היפה אני אופטימית שכן.
הנני בתקופה לא פשוטה בחיי. לפני כחודש התגלה גוש ממאיר בשדי השמאלי. בקרוב אעבור כריתה מלאה כפולה. אתם ודאי שואלים כיצד זה קשור לדף הזה? אתמול קראתי כתבה ב-YNET על שימור שיליה. היום אני מכינה פסטרמה מחזה הודו. בעודי מהרהרת באירוניה שבדבר צצה במוחי המחשבה: שמא אוכל לבקש לשמר את השדיים הכרותים? אני לא יודעת אם פסטרמה היא הדבר הנכון, או שבכלל לא כדאי לאכול את זה אבל אולי אפשר לעשות עם זה משהו? מעניינת אותי גם השאלה העקרונית. אם אני "תורמת" את הבשר היתר הזה, האם צמחונים מטעמי מצפון מורשים באכילתו?
תודה מראש לכל המשיבים ובבקשה נא להימנע מביקורי תנחומים.

מצטרפת לתהיות...
שיליה קפואה
גרים בבית שכור ולא בא לי לטמון אותה בשטח כאן
חשבנו לטמון אותה בטבע באיזו שמורה שאנחנו אוהבים ונוכל לחזור לשם במשך השנים
יענו אין לנו בית משלנו וכנראה גם לא יהיה בזמן הקרוב...

[אני צימחונית על גבול הטבעונית כבר כמעט 20 שנה ואכלתי חתיכה ממנה חצי שעה אחרי הלידה...היה מעניין]

יש למישהו רעיון מה לעשות איתה?

אולי עציץ גדול שתוכלו להמשיך לקחת איתכם...

מחפשת 'פלצנטה ליידי' - מישהי שמכינה משיליה קפסולות, או רק שמייבשת וטוחנת אותה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אנחנו מחפשים ׳פלצנטה ליידי׳.

מאוד קל להכין קפסולות לבד. שטפנו, עשינו מיצוי מהחלק שכולל את תאי הגזע. חלק נלקח לשייק לצריכה מיידית אחרי הלידה (פירות יער ובננה והשליה לא מורגשת).
השאר קולף מהשכבה החיצונית, נחתך לקוביות של כ2 ס"מ מרובע שיובשו בחום נמוך בתנור - 50 מעלות ומטה עם דלת פתוחה קמעה. אחר כך ריסקנו במכתש ועלי לאבקה
אפשר לקנות קפסולות ריקות ולמלא בהן את האבקה הזו. אנחנו פשוט השארנו אותה בצנצנת.
כל השאריות והדם שנאסף נשתלו מתחת לעץ וחבל הטבור יובש בספירלה ונשמר למזכרת.

ושלום חברות. למי שמעוניינת, אשמח לתת פרטים בנוגע לאפשרויות לפיהן אני מכינה קפסולות ומיצוי מהשליה, מוזמנות בחום להתייעץ
http://www.leyada.co.il/#!-/cd1i