אז זו הפעם הראשונה (אני חושבת) שאני מוסיפה דף חדש לאתר. בדר"כ אני מחפשת את מבוקשי וקוראת עליו בדפים הקיימים ומגבשת דעה. אבל כאן לא מצאתי מספיק.

אז תומר שלנו בן 3 חודשים (או-טו-טו) והוא מתחיל להכניס ידיים ואצבעות לפה בתדירות גבוהה יותר מבעבר.
בעבר, כאשר הכניס יד/אצבע לפה זה היה אחד מהסימנים שהוא רעב. אבל היום, מיד לאחר הנקה, הוא מכניס אצבעות, וכשאני מציעה ציצי הוא לא תמיד מעוניין.

אז אולי הוא מתחיל את השלב האוראלי, ואולי החניכיים מתחילות להציק, ואולי ככה הוא מגלה ולומד את העולם.
אז כמובן שכל הסביבה אומרת "למה אתם לא רוצים לתת מוצץ?" ואני לא ממש יודעת את התשובה.
אומרים שמוצץ עדיף מאצבע - מבינה בריאותית (לחניכיים ולשיניים)

וחוץ מזה מה עושים בנסיעות? (שם כבר קצת נכנעתי...)
איך זה אצלכם?

אז אני מקווה שהדף הזה יפתח דיון מעניין בנושא.

סליחה על הבורות, אבל מישהי יכולה להסביר למה בכלל לתת מוצץ? ומה עדיף - מוצץ או אצבע? וראיתי הורים שמוציאים בכח את היד מהפה.. (מה שנראה לי כאינסטינקט לא דבר נכון) ומה הנזקים שעשויים להיגרם מכך?

למה לתת מוצץ זו שאלה טובה. אני חייבת להודות שלא האמנתי שאני אתן מוצץ, אבל בסוף נשברתי.
אני גם מסתכלת על הכנסת הידיים לפה כדבר חיובי.
לגבי מה עדיף - מציצת מוצץ עדיפה על מציצת אצבע מכמה סיבות:

1. את יכולה להחליט מתי די.
2. כשמוצצים את האצבע מופיעים פצעים על האצבע שיכולים להדביק מקומות אחרים בגוף. למעשה אלו יבלות (זיהום ויראלי), שפשוט בדרך כלל להפטר מהם אבל לא נעים). בגלל שמדובר בזיהום ויראלי יכולה להיות הדבקה של איזורים אחרים בגוף (למשל יבלות בפה).

>ורד מצצה 2 אצבעות עד גיל 4-5 וזוכרת את יבלת המציצה על האמה עוד הרבה זמן אחרי הגמילה<

שלום תות שדה, אני יכולה להגיד לך מהניסיון האישי שלנו שאני הייתי הפוכה ממך, אני כן רציתי שהבן שלי ימצוץ אצבע (אם זה מה שהוא רצה כמובן).
אני באה ממשפחה של 7 ילדים וכולנו חוץ מאחת מצצנו אצבע (ולאף אחד מאיתנו לא היתה בעיה עם השיניים, לכולנו שיניים יפות ובריאות!).
הסיבה שרציתי שאבשלום ימצוץ אצבע היא פשוט כי אני זוכרת איזו נחמה מרגיעה זה היה בשבילי (ואמא שלי גם הניקה את כולנו עד גיל מאד מאוחר) וחוץ מזה יש לי כנראה איזו עיוות אבל כשילד מוצץ אצבע זה נורא חמוד בעיני!

וחוץ מהטעם האישי שלי, אני מאמינה שאם ילד מכניס את האצבע לפה שלו בעצמו בניגוד למוצץ שזה גוף זר שהאדם המציא וההורה מחליט מתי זה נכנס ומתי זה יוצא, אלא הילד בעצמו מהמקום הכי אינסטינקטיבי שלו (מה עוד יש בגיל 3 חודשים?) מרגיש בו צורך אז איך זה יכול להיות דבר שלילי?

אולי המומחים יגידו אחרת אבל אני מאמינה בטבע שנתן לנו את מה שאנחנו צריכים והכי טוב/נכון להתערב כמה שפחות.
הילדים שלנו יודעים מה הם צריכים.

תסתכלי עליו, תקשיבי לו ותתני בו את כל האמון שלך

דרך אגב, אבשלום (הבן שלי) בגיל 3 חודשים התחיל להראות סימנים שהוא מוצץ אצבע, (אני התלהבתי) זה נמשך בערך חודש בלבד
ואז הוא פשוט הפסיק מעצמו. היום הוא בן שנה וחצי ולא מוצץ אצבע.

אצלנו הוא התחיל למצוץ אצבע בגיל חודשיים בערך והפסיק (לצערי) בגיל 6 חודשים. עם אצבע הוא היה נרדם והיום רק עם ציצי.
אני ואחי מצצנו אצבע עד גיל מאוד מאוחר ואחותי לא מצצה אצבע בכלל ובקושי מוצץ. שלושתנו עברנו יישור שיניים.

עדינה ואנונימית תודה על התגובות.
עדינה: כתבת שאת הפוכה ממני, אבל אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה....

לכן אני אשמח לעוד תגובות.
בכל מקרה, איפה כתוב שמוצץ טוב יותר לשיניים מאשר אצבע? זה מוכח איפשהו?

אני נמצאת בדיוק במצבך.
צליל בת שלושה חודשים, היא מאוד נהנית להכניס את היד לפה. היא לא ממש מוצצת אצבע, היא מכניסה את כל היד וממש מתענגת.
אפילו ניסיתי לתת לה מוצץ, אבל לא היתה התלהבות.
אז אני נותנת לה לעשות מה שהיא רוצה, היא למדה לתפוס דברים ביד, וברגע שהיא תופסת משהו היא מכניסה לפה, אני חושבת שהיא לומדת להכיר את העולם דרך הפה.
ואם הייתי מרגילה אותה למוצץ היא הייתה מפסידה הרבה, היא לא הייתה מנסה להכניס דברים לפה.

זה בדיוק המצב אצלנו.
תומר התחיל עכשיו לתפוס דברים בשתי ידיים ו...הופ לפה!
וגם אני ניסיתי לתת מוצץ אבל הוא לא מצליח לאהחזיק אותו רצוף יותר משלוש מציצות (הוא נופל לו)
בנסיעה אני מחזיקה לו את המוצץ בתוך הפה (כדי שלא ייפול) אבל גם זה לא מצליח לאורך זמן.
ואני מסכימה עם העובדה שאכן אפשר להפסיד הרבה כאשר המוצץ מפריע להתנסות של תחושת העצמים בפה.

אור יוסף בן 3 שבועות ואנחנו מתלבטים אם לתת לו מוצץ. הנקה מרגיעה אותו, אבל לא בהכרח מרדימה אותו, ואם כן, הוא מתעורר כשנכנס לעריסה. אמרו לנו שמוצץ מהווה כלי לילד להרגיע את עצמו, לעומת הנקה שתלויה בי. גם אמרו לנו שעל-מנת להישאר שפויים וכך גם לשמור על השפיות של הילד כדאי להשתמש בעזר כזה. לי זה נשמע טיפה מעוות, קצת כמו כלי להשתקה ובכל זאת אני מתלבטת. אשמח לתגובות.

עיינת,

אני הרגשתי כמוך, התלבטתי ולא הייתי בטוחה. אולי זאת הסיבה שבני לא הסכים לקחת מוצץ. היום (הוא כבר בן 9 חודשים) אני על תקן "מוצץ נייד" בד"כ זה לא מפריע לי אבל לפעמים אני קצת מותשת (במיוחד בצהרים כשאנירוצה ללכת ולעשות עוד משהו....) אני לא מאבדת שפיות מזה ואפילו די נהנת מהקרבה הקרובה קרובה הזאת, אבל אני מכירה חברות שנשבעו שבילד הבא יהייה מוצץ.

יש לי חברה שהבן שלה לוקח מוצץ, כשהוא עייף (ומסרב בתוקף לציצי) הוא יושב עליה לוקח את המוצץ לכמה שניות, נרדם ויורק אותו. - די נדהמתי כשראיתי באיזו קלות ומהירות זה קורה.

מוצץ לא חייב להיות כלי השתקה - זה תלוי איך משתמשים בו.

בקיצור,נראה לי שזה מאוד תלוי בך ובו. אם לך זה מתאים תציעי לו ותראי אם לו זה מתאים.....

מוצץ הוא אביזר מודרני ובעייתי, אך מסתבר, שהרבה פעמים מקל על התינוק וההורים.
אולם ישנה דילמה בענינו: מצד אחד, מוצץ הרבה פעמים סותם את ביטוי הכאב\סבל\אי נוחות, שהתינוק מביע ונשאלת השאלה האם לא חשוב, שהתינוק יביע גם את שמחתו וגם את קשייו? האם הבכי קשה לתינוק או רק שלנו קשה להכילו?
ואולי עצם המציצה מקלה על קשיי התינוק ולא רק "סותמת את פיו"?
אנחנו גידלנו את בננו שחף (בן 4 1/2 חודשים) ללא מוצץ עד לפני כשבועיים. הסיבה היתה שילוב של רצון לאפשר לו להביע את עצמו וקשיים בהנקה, שבעתים הומלץ לנו על ידי יועצת ההנקה לא "לבלבל" את התינוק עם מציצת מוצץ.
לאחר שנראה היה שהיניקה התבססה, קנינו מוצץ, כי גילינו ששחץ מוצץ ציצי הרבה יותר מאשר כשהוא רעב, בשל חניכיים מגרדות או סתם צורך למצוץ וזה גרם לו ליניקת יתר- ובל כך לפליטות ענקיות!
כשנתנו מוצץ הוא פתח רווחים גדולים יותר בין ההנקות וכמות הפליטות הצטמצמה לכמעט 0 ! יועצת ההנקה הסבירה שעצם המציצה עוזרת לעיכול החלב ולכן פחות חלב עולה וגם שכך הוא לא אוכל יותר מדי מה שגורם לפליטת היתרה.
אך כעת אני חוששת שהוא לא יונק מספיק או שאני חוסמת לו ערוץ ביטוי חשוב... כיצד יודעים מתי המציצה מרגיעה באמת ומתי "סותמת פיות"?
אשמח להערות, הארות ונסיון בנושא..

מוצץ הוא אביזר מודרני
לא בטוח. קראתי (לא זוכרת איפה) שמוצץ כלל אינו המצאה מודרנית, אלא גם בעבר היה נהוג לתת משהו למציצה, אם חתיכת בד או כל דבר אחר.

אנחנו נותנים מוצץ בלי שום התלבטות, כי האלטרנטיבה היא מציצת אצבע קולנית ונמרצת (פחות או יותר מגיל אפס). כיוון שעד כמה שידוע לי אצבע מזיקה יותר לשיניים העתידיות, יותר קשה לשמור על נקיונה ברגע שהילד מתחיל לזחול וגם קשה במיוחד להיגמל ממנה - העדפנו מוצץ.
אנחנו משתמשים בו גם כדי להרגיע (כולל את הגדול, בן ארבע וחצי) בשעת עייפות או עצבנות, וזה אולי לא מכיל אבל תורם לשלוות הנפש של כל הנוגעים בדבר.
אל תשכחי גם שתינוקות יודעים טוב מאד לירוק את המוצץ כשאין להם חשק, כך שאין לי חשש אמיתי מ"סתימת פיות".
יש לציין שעוד לא גיבשתי סופית את דעתי בנושא הבכי כביטוי עצמי חשוב שאין לנסות ולמנוע אותו, ובינתיים אני דווקא מגדלת תינוק שלא כל כך בוכה, כך שאם נושא הביטוי דרך בכי נראה לך חשוב, אולי דעתי פחות רלוונטית לך.

אצבע מזיקה יותר לשיניים העתידיות
האומנם? אם משהו יודע, ספרו.
רופאה אחת אמרה לחברתי כי בעיות נשימה (נשימה מהפה במקום מהאף) בעייתית לשיניים יותר מאשר מציצת אצבע.
מה דעתכם?

אני לא נגד מוצץ כל עוד זה לא בכח. אני נתקלת בלא מעט הורים שדוחפים את המוצץ לפיו של התינוק שוב ושוב אפילו שהתינוק כמעט מקיא אותו החוצה.
לגבי מציצת אצבע ושיניים עקומות זה נראה לי יותר גנטי. אצלי במשפחה גם אני וגם אחי מצצנו אצבע עד גיל מאוחר מאוד 12+ ואחותי לא מצצה אצבע ובקושי מוצץ. שלושתנו עברנו יישור שיניים. אני מכירה עוד לא מעט אנשים שעבור יישור שיניים ולא מצצו אצבע.
מציצת אצבע אצל תינוקות יכולה להיות זמנית למס' חודשים בלבד אם לא מפריעים לזה לקרות. יונתן שלי מצצץ אצבע מגיל חודשיים עד גיל 7 חוד' והפסיקק מעצמו.
<מנועה ניסו למנוע בכל דרך אפשרית אך ללא הועיל>

לא ברור לי מה הבעיה במוצץ. זה נראה לי משהו פשוט, מענה מיידי לצורך של הילד, נוח, לא מזיק, ולא יקר. אולי אני מחמיץ כאן משהו?

תלוי בשימוש המוצץ:
אותי אישית דןוחה לראות ילד שכל היום תקוע מוצץ בפיו . יש לי תחושה שזה מנתק אותו מהעולם. הלכתתי לגינה ופגשתי שם מישהי שאני מכירה שתקעה לה מוצץ כדי שלא תכניס חול לפה. הורים מסויימים תוקעים לילד מוצץ כל פעם כשהוא מצייץ. לדעתי זה משהו שיש להשתמש בו באופן מושכל.

מוצץ גם מעקם את השיניים אם משתמשים בו אחרי גיל שנה, אפילו מוצץ אורטודנטי (כך אמרה רופאת השיניים שלנו).

בשלבים הראשונים של ההנקה המוצץ גם עלול לפגוע בה (בלבול פטמות, הרגשת שובע).
שימוש אינטנסיבי במוצץ גם מפריע לתינוק לחקור בעזרת הפה (מפריע להכניס את היד ושאר צעצועים לפה).

התינוק שלנו לא רוצה מוצץ. בכמה פעמים שניסיתי, הוא התנגד.
ואז אומרים לי: בכוח, תתדחפי לו בכוח. גם שלנו לא אהב בהתחלה (לא, אני לא ממציאה את זה, יותר מבן אדם אחד אמר לי את זה).
ואמרו לי גם: יותר קל לגמול ממוצץ מאשר מאצבע.
אז קודם כל, למה שאני ארצה לגמול את הילד ממוצץ? אולי בגיל 5 זה באמת יעצבן אותי שהוא עם מוצץ, אבל כרגע נראה לי שאם לילד טוב עם מוצץ, אז שיהיה עם מוצץ. ואני רואה גם כמה קשה לגמול ילד ממוצץ (ילדים של חברים).
וחוץ מזה, אם תינוק רוצה מוצץ - אחלה, אבל למה לדחוף לילד מוצץ בכוח אם אחר-כך תרצו לגמול אותו?!

רוצה לענות אבל קצת חוששת.
ייתכן ואני נוטה להביע את דעתי האישית בטון קצת נחרץ... אני אשתדל הפעם לעשות את זה אחרת. אנא - לא לקחת אותי אישית.
וחוצמיזה, עוד בטרם אשמיע ואכתוב את דברי, הרי שכל דבר שהוא טוטאלי הוא לא טוב (לדעתי...). אפשר מידי פעם מוצץ ואם הוא משמש בצורה מושכלת ותוך מחשבה ותשומת לב, אין בו רע (אולי...)

1. זה נראה לי משהו פשוט, מענה מיידי לצורך של הילד - זה אכן נראה פתרון פשוט, אך איך אנו יודעים מהו הצורך של הילד באותו רגע נתון? התינוק בוכה וחסר מנוחה ואצל הורים רבים המענה המיידי יהיה לנסות ולהרגיע בעזרת מוצץ. אבל אולי הוא בוכה כי הוא צמא? או חם לו? או קר לו? או שהוא נבהל? או שהוא רוצה להתהפך מהבטן לגב ולא מצליח? ועוד ועוד. ואולי אם בכל פעם שהוא קורא ומאותת משהו לא בסדר "סותמים לו את הפה", הוא יפסיק לבקש ולקרוא או שהוא עשוי ללמוד כי הפתרון האוראלי הוא המענה לכל הבעיות שלו. (אולי מחשבה קצת מרחיקת לכת, אבל האם אנו לא מכירים מבוגרים, שכאשר הם נמצאים במשבר הם פונים לפתרונות אוראליים ומשמינים?...). מוצץ (לפחות בהתחלה כשהתינוק עוד לא שולט על תנועותיו), הוא מענה לא רצוני ונקבע על ידי המטפל, בעוד מציצת אצבע היא "סלקטיבית" ונעשית על ידי התינוק. אם הוא רוצה להירגע הוא ימצוץ אצבע ואם הוא בוכה, סימן שלא זה מה שהוא מחפש אלא דבר מה אחר.

2. אם נֶמָפֶּה את כל האיברים בגוף לפי רמת העצבים והתחושה שיש לכל אחד מהם, נמצא כי הפה הוא איבר החישה הגדול ביותר. מציצת מוצץ אפוא, מפעילה כל הזמן את איבר החישה הגדול ביותר ובמקום להרגיע את הגוף, אנו מעוררים אותו על ידי הפעלת האיבר המשפיע ביותר על מערכת העצבים.

3. זאת ועוד, ההכנסה של היד לפה משרתת שלב התפתחותי חשוב מאוד - יצירת קשר יד-פה. זהו שלב בו התינוק לומד להכיר את גופו (כך הוא מגלה גם את האצבעות...) ואת הסביבה. זו דרכו לחקור וללמוד את העולם שלו (הכולל את גופו ואת סביבתו הקרובה) ומציצת מוצץ עשויה להאט את השלב הזה ובעקבותיו להאט את שאר השלבים ההתפתחותיים.

4. בעת מציצת מוצץ מופעלים שרירי הפה, הנקראים "שרירים טבעתיים". יש טענה, כי השרירים הטבעתיים בגוף קשורים זה בזה והפעלת שריר טבעתי אחד מפעילה את כל השאר. מכאן, שגם בעת השינה, תינוק המוצץ ללא הרף מוצץ, מפעיל את כל השרירים הטבעתיים בגוף, אשר רובם פועלים באופן לא נשלט ולא רצוני. ושוב, במקום לנוח ולהירגע, הגוף ממשיך ופועל.

5. נראה לי, כי תינוק ממלמל הרבה יותר ומנסה את כוחו בקישקושים ובהשמעת קולו, כאשר הוא ללא מוצץ. כאשר הוא עם מוצץ וזהו מקום נוח ומוכר, הוא עשוי שלא לנסות את כוחות בהשמעת קולות ובבחינת פן התקשורת הזה (נסו לדבר עם משהו תקוע בפה).

6. ובעניין גמילה - נסו לזחול עם מוצץ בפה. ועכשייו נסו לזחול עם אצבע בפה... נראה לי, כי עם ההתפתחות המוטורית של התינוק, הוא יבחר בעצמו שלא להשתמש באצבע בזמנים בהם הוא פעיל (זחילה, לעיסת צעצועים, נשיקות לאמא ועוד) ואולי ימשיך וישתמש באצבע להרגעה עד שימצא לעצמו דרך אחרת. בעוד שאת כל הפעולות המוטוריות קל לבצע עם מוצץ ואין לתינוק "אינטרס" להוציא אותו במהלך פעילות.

זוהי מישנתי הלא סדורה וחסרת הנסיון.
הגורה האישית שלי לא רצתה מוצץ ולא אצבע...
שיהיה לילה טוב ושינה טובה ורגועה.

מיכל, מאוד הגיוני מה שכתבת. בפעם הבאה שיגידו לי לדחוף לו מוצץ בכוח, אני אשלוף את אחד הטיעונים שהצגת

מי_כל‏, אהבתי את מה שכתבת.

מעניין שכל כך הרבה תינוקות לא רוצים מוצץ. רק אחרי ש"מרגילים" אותם אז זה הופך לפתרון "פשוט".

זה נראה לי משהו פשוט, מענה מיידי לצורך של הילד, נוח, לא מזיק, ולא יקר.

החשש שלי הוא שמכיוון שהמוצץ עשוי מחומרים מלאכותיים (פלסטיק, סיליקון, ומי יודע מה עוד) - זה בטח לא בריא, כמו כל דבר שעשוי מחומרים כאלה. אבל זו סתם השערה שלי שלא מצאתי לה סימוכין (ובעצם גם לא חיפשתי).

מי_כל‏ , תודה על מישתנך הלא סדורה, היא דווקא ברורה וכתובה יפה מאוד.
בעלי גם טוען שילדים שמוצצים מוצץ מתעכבים עם הדיבור ויש להם יותר הברות לא ברורות עד גיל "מאוחר", (הוא גם הוסיף שיש להם מבט של אהבלים, אבל זה באמת לא מדעי).
חוץ מיזה ההורים עסוקים רוב הזמן בלמצוא את המוצץ שיש לו נטיה להעלם כל הזמן, ולהכנס להסטריה כשגם המוצץ הרזרבי נעלם כלא היה.
לבכורתי נתתי מוצץ בגיל כמה ימים אני חושבת כי באמת האמנתי שזה אביזר חשוב, לשמחתי היא לא התלהבה ובגיל שנה היא הפסיקה איתו לגמרי.
ועם הקטנה לא נתנו בכלל ובאמת בגיל כמה ימים היא גילתה את האגודל ומאז (שנתיים וחצי) היא מחוברת אליו.
נדמה לי שכתבתי על זה ב מציצת_אצבע‏

מיכל - וואו.
גם אצלי הן לא רוצות לא מוצץ ולא אצבע, אבל התרשמתי.

אצלנו, הדר, מצץ ציצי 24/7. בגיל שבועות ספורים נשברתי, ונתנו לו מוצץ.
בלי להתבלבל הוא מצץ מוצץ בשמחה וינק ציצי בשמחה.
היו לנו מס' מוצצים, מדי פעם החלפנו לו ישנים בחדשים. הוא לא היה קשור למוצץ אחד במיוחד, כך שזו לא היתה בעיה.
ידעתי מתי הוא רעב ורוצה לינוק, ידעתי מתי משהו מפריע לו, משהו שיכולה לעזור בו - להפוך מהבטן לגב למשל וכו', וידעתי מתי הוא רוצה מוצץ.
זה היה מאד נוח ונעים.
אבל להירדם, הסכים רק עם ציצי (או עם סבתא).
ראיתי אמהות אחרות מסביב שבכל פעם שהגור שלהן התחיל להתלונן, הן תקעו לו את המוצץ בפה, כאילו היה משתיק קול. זה לא היה נעים לראות אז ולא נעים לי היום להיזכר בזה.
לא כך היה אצלנו.
הדר לא ניסה למצוץ אצבע ושמח עם המוצץ כשהיה לו צורך למצוץ ולאו דוקא לאכול.
בן שמונה חודשים, גילינו שהוא לא משתמש בו יותר. כך סתם.
כל החששות שליוו אותנו, נגוזו. לא יהיה לנו ילד בן חמש עם מוצץ בפה. יש!

ועכשיו יש לנו תינוק בן כמעט חמישה חודשים. כשהיה בן חודשיים גילה את אגודלו הימני, תחב אותו לפיו ומאז הוא שם. לא, לא כל הזמן, אבל די הרבה.
כשהוא עייף, אני יכולה להניח אותו ער במיטה, לבדו, והוא עם אצבע בפה, ירדם.
עלה החשש שאצבע בפה עלולה לגרום לנזקים אורתודנטים. התעניינתי, שאלתי, בדקתי.
לא מצאתי מחקרים והוכחות חותכות וחד משמעיות לכאן או לכאן.
היו שגרסו שמוצץ מזיק באותה מידה, שאצבע גרועה יותר, שמוצץ גרוע יותר. קשה יותר להיגמל מאצבע, כי היא תמיד זמינה. כל מיני.
לא יודעת מה בדיוק הרתיע אותי, אבל הפעם הסתייגתי עוד יותר מהמוצץ.
ובכל זאת, בסופו של דבר נעניתי ללחץ הסביבתי, רכשתי לו זוג מוצצים, וכששוב קרה המקרה וראינו שהילד מייבב ומתלונן, נתנו לו מוצץ.
הוא לא רצה. ניסינו שוב מס' פעמים, אך הוא בשלו: לא.

מסקנות?
שאפשר לנסות, להציע. אם הוא ירצה - שיקח. מבחינתי, כל דבר שיכול להרגיע (ולא לסתום פיות!) מבורך. (לא כולל סמים מכל סוג שהוא ולא כולל תחושת הקרבה של אמא מותשת)
הייתי שמחה מאד אם הוא היה רוצה מוצץ כשלא טוב לא בזמן נסיעה למשל. אבל הוא לא. אז עוצרים, מוציאים, מחבקים, מניקים, מרגיעים ומחזירים לסלקל. ( - ומגיעים לפגישות באיחור של חצי שעה ויותר...)

ממה שקראתי ושמעתי - ההבדל בין מוצץ לאצבע אינו משמעותי.
לא כל תינוק ינסה למצוץ אצבע, וקשה לי לדמין איך לכוון תינוק לזה (נו קושקוש, קח אצבע, לא לא מוצץ. אצבע זה טוב בשבילך. זה טבעי, זה זמין. קח קח קח... )
ולא כל תינוק יסכים לקחת מוצץ. אבל מוצץ אפשר להכריח. ולא כל תינוק ידע לעמוד על שלו וליורק את המוצץ. לדעתי יש תינוקות שיחשבו בליבם משהו כמו: נו טוב, אם אבא ואמא נותנים לי מוצץ וכל כך מתעקשים שאמצוץ אותו, אפילו שכבר ירקתי אותו חמש פעמים, אז אולי יש בזה משהו טוב וכדאי לי? זו הרגשתי, אבל אני לא הלוחשת לתינוקות ולא מתקשרת ןאין יכולות טלפתיות, כך שזו רק דעתי.

בהצלחה לכל המתלבטים. |מוצץ|

מהנסיון שלי (אשר כולל תינוק מקסים אחד בלבד) עלה בי הרעיון שאם בכל פעם שתינוקי ירצה למצוץ אספק לו ציצי כאוות נפשו, הצורך שלו במציצה יפחת. בעיני, הצורך למצוץ הוא צורך שנועד לוודא שהתינוק לא ישאר רעב. אם התינוק ימצוץ עד שישבע, הוא לא יהיה מעונין להמשיך למצוץ (עד ליניקה הבאה). אגם שלי ינק בהתחלה כמעט כל שעה. כל פעם כשהיה מביא ידיים לפה הצעתי לו ציצי. המשפחה תמיד צחקה עלי שהוא צמוד לציצי כל היום ושאני מתעללת בו שלא נותנת לו מוצץ "כנגד רצונו". עכשיו, הוא בן 8 חודשים, עדיין יונק המון (אבל לא כל שעה), ולא מוצץ לא אצבע ולא מוצץ. אני חושבת שהרגשת השובע שלוותה עם המציצות עזרה לספק גם את הרעב למציצות עצמן. אני חושבת שאולי מציצה ללא "תמורה" לא עוזרת להביא את היצר למציצה לסיפוקו, ורק מגבירה את הדחף למצוץ.

אגם שלי ינק בהתחלה כמעט כל שעה. כל פעם כשהיה מביא ידיים לפה הצעתי לו ציצי... עכשיו, הוא בן 8 חודשים, עדיין יונק המון (אבל לא כל שעה), ולא מוצץ לא אצבע ולא מוצץ.

גם אצלנו!

מהנסיון שלי (אשר כולל תינוק מקסים אחד בלבד)
אז זהו, שאצלנו זה לא עבד ככה בכלל.
עם הדר, הבכור, הוא בכלל לא ניסה לשים אצבע בפה. ואני לא יודעת באיזו תדירות התינוק שלך ביקש ציצי, אבל אצלנו זה היה המון. כל כך הרבה, שפשוט לא יכולתי יותר. הרגשתי כאילו חודשיים שלמים התינוקהזה על הציצי. בקושי יכולתי ללכת להתקלח, שלא לדבר על אמבטיה או שינה רצופה של יותר משעה, בכל שעות היום.
מאידך, שוני, ניסיתי לתת לו לינוק כל פעם ששם אצבע בפה. ממש נאבקתי בו, כדי להוציא לו אותה מהפה ולתת לו לינוק במקום. בדיעבד, זה היה מיותר ולא נכון, כי ברגע שאיפשרתי לו למצוץ אצבע, גיליתי שכשהוא רעב, הוא לא שם אצבע בפה אלא מחפש ציצי; כשהוא עייף, הוא שם אצבע ומרדים את עצמו. ותוצאת לוואי מבורכת ביותר של זה היתה שהוא הרבה פחות פולט.
הבכור, לא פלט. אולי כל כך מעט, שאני פשוט לא זוכרת.
והצעיר, פלט המון. מההתחלה. ובהתחלה היו לו כמויות חלב אדירות שבלע, כי היתה אספקה לשניים יונקים. כשזה התאזן (גמלתי את הבכור), הוא עדים פלט אבל פחות, ורק כשהתחלתי להקשיב לו, ולקבל את זה שהוא רוצה סתם למצוץ אצבע לפעמים, ולא לינוק, כמות הפליטות פחתה באופן משמעותי.

יונת כתבה פעם על הסקת מסקנות אחרי ילד אחד, ואיך לומדים דברים אחרים מילד שני (אולי שלישי? אולי גם וגם...).
עם דבריה אלה, אני מזדהה יותר.

ולכן, רקפת, יפה שציינת שאת כותבת מהניסיון שלך

הבת שלי בת חודשיים ואני בניגוד לכל הדעות השליליות לגבי מוצץ חושבת שזה פשוט קסם...תמיד זה עבד עד עכשיו אבל פתאום לפני כשבוע היא התחילה למצוץ אצבע ועכשיו אני גם תוהה אם אני עושה טעות לגבי מוצץ כמו שנאמר פה קודם (שזו החלטה של ההורה ולא של הילד) אז אני לא יודעת אם להמשיך ולתת מוצץ או לא?

הילד שלי מצץ אצבע עד גיל 11 בזמן השינה וגידל שיני שפן. אני בטוחה שאילו זה היה מוצץ אפשר היה להיפטר ממנו הרבה קודם.

מוצץ גם מעקם את השיניים אם משתמשים בו אחרי גיל שנה

האורטודונטים טוענים שהכל הפיך עד גיל 3.

לגבי הכנסת ידיים לפה - מאוד חשוב להשאיר אותם שם עם מוצץ או בלי מוצץ, בכל ספרות מקצועית חוזרת הטענה שידיים בפה עוזרות להרבה שלבי התפתחות כמו מוטוריקה קשר :עין, יד, פה או התהפכות יד מטה את הגוף לצד או סתם לחוות את העולם דרך הפה, הרי לשלב הזה קוראים השלב האוראלי.

חוץ מזה... רציתי לשאול אם מישהי נתקלה בתינוק (נועם בן 4 חודשים) שמרדים את עצמו ע"י מציצת בדים (חיתול,שמיכה, שרוול) ? וכמה זמן זה נמשך?

עד כאן, איילת

איילת, במשך השנים שהייתי גננת לגיל הרך (שנה וחצי - שלוש) נתקלתי בהרבה ילדים שהתרגלו להרדם עם בד כלשהו. זהו הרגל חיובי בעיני שמרגיע את הילד ומספק לו חפץ מעבר בין האמא ובין להיות לבד. הרבה פעמים ילדים מאמצים חיתול בד ואם זה המצב אצלך תראי אם אפשר להחליף מדי פעם את החיתול כדי שלא יהיה חיתול מסוים שחשוב לו. בכל מקרה, זה נמשך הרבה פעמים עד גיל ארבע, חמש ולפעמים יותר. מתישהו הילד מחליט לשחרר.

טלי תודה על הטיפ.

ניסיתי לתת לו לינוק כל פעם ששם אצבע בפה. ממש נאבקתי בו, כדי להוציא לו אותה מהפה ולתת לו לינוק במקום. בדיעבד, זה היה מיותר ולא נכון, כי ברגע שאיפשרתי לו למצוץ אצבע, גיליתי שכשהוא רעב, הוא לא שם אצבע בפה אלא מחפש ציצי; כשהוא עייף, הוא שם אצבע ומרדים את עצמו.

האם הכוונה למציצת אצבע או למציצת האגודל? כי הנחת העבודה שלי היא, שמציצת האגודלים מעידה על רעב וחיפוש פטמה. הנחת עבודה שנייה היא שתינוק לא טורח לינוק אם הוא לא ממש מעוניין.האם ייתכן שאני מלעיטה אותו בציצי "סתם"?

האם ייתכן שאני מלעיטה אותו בציצי "סתם"?
אני לא מאמינה שיש דבר כזה. להלעיט בציצי "סתם". אני חושבת כמוך ש- תינוק לא טורח לינוק אם הוא לא ממש מעוניין. כשבתי לא רוצה לינוק היא מאוד ברורה בעניין.

כי הנחת העבודה שלי היא, שמציצת האגודלים מעידה על רעב וחיפוש פטמה.
מסכימה. בנוסף אני מאמינה שמציצת אגודל יכולה לבוא גם כצורך להרגעה שאינו בא על סיפוקו באמצעות ציצי זמין.

את דבריי אני כותבת מתוך ניסיוני המאוד ספציפי עם תינוקת אחת שכיום היא בת כשנה: היתה לה פיטמה זמינה תמיד. מוצץ מעולם לא נראה במחוזותינו. אגודל היא מעולם לא מצצה (למעט קצת מציצות היכרות בגיל חודשיים נדמה לי, כשהיא גילתה אותו יחד עם שאר היד...).

בן של חברים, אשר אצלו לא היה ציצי זמין כל הזמן, אכן השתמש באגודלו, לדעתי כתחליף. במקרה הזה, נדמה היה לי שההורים מרוצים מכך שהילד "מרגיע את עצמו" ואף עודדו את הנושא. באופן אישי אני מסתייגת מגישה כזו. אני מאמינה שתינוק נאלץ ללמוד להרגיע את עצמו רק כי הוא לא קיבל את מה שהיה צריך לקבל: אמא שתרגיע אותו.

כנראה שכל אחת והאמת שלה - נועם מגיל 3 חודשים לא מוכן להירדם על הציצי ,אבל ידיים וחיתולים מכניס בשמחה לפה.
מה שנוכחתי לדעת שאת רצונותיו הוא מראה בבירור, מה שלא מונע ממני להציע ציצי בכל עת ולזכות לסירוב מוחלט ע"י הפניית ראש ונסיון בריחה ע"י הימתחות.

כמו שכל תינוק שונה מרעהו כך גם האמיתות לגבי כן מוצץ לא מוצץ וכל בעיה בכלל
מה שיפה ומרתק זהו המסע המשותף של ההורים והילד למציאת האמת הספציפית להם
והגמישות לשינוי
והחמלה לטעות
תודה לכולכו על דעותיכן המגוונות והמועילות!!!
ולאט לאט יקירתי ואני מוצאים מה נכון לבניניו הקטון,,,

עברתי יומיים קשים ביותר, אניה בת 3 וחצי חודשים עד עכשיו היא לא קיבלה מוצץ וגם לא התענינה במוצץ, ש'הם הבן הגדול גדל בלי מוצץ ובלי אצבע. רוב הזמן הוא מצץ ציצי והיה רגוע. בימים האחרונים אניה לא הפסיקה לבכות כשהיא על הידים, אחרי שהיא יונקת היא בוכה, והיא לא יונקת הרבה (כמו ש'הם הבן הגדול) פשוט לא יכולתי לעשות כלום, הבכי שלה ממש התיש אותי, במיוחד בשל העובדה שאני עובדת מהבית, כנראה שלקחתי על עצמי יותר מדי, כך שגם העבודה וגם חוסר השקט שלה ממש שגעו אותי, חוץ מזה שהיא רצתה כל היום על הידים, ולטייל כל הזמן היא מצצה את כל דבר שיכלה להכניס לפה כולל האצבע שלי, בקיצור נראה לי שהיא מתחילה לגדל שינים, זה לא מוקדם מידי לדעתכם?
אתמול החלטנו אני ובעלי שאולי ננסה מוצץ, ואיזה נס היא ישר נדלקה על המוצץ וידעה איך להחזיק אותו בפה, וחזרה להיות מקסימה, רגועה וחייכנית. סוף סוף יש לי קצת זמן לעבוד, לעצמי, ולשאר המשפחה. איזו הקלה.
אז כנראה שהשאלה של מוצץ או אצבע תלויה גם בתינוק עצמו. כמו שאברהם כתב
אז אני יודעת שמוצץ זה לא הדבר הכי מומלץ בגלל כל מה שכתבו פה בדף. אבל כנראה שלפעמים זה לא טוב להיות קיצוני בדעות, ולהנעל על דעה מסוימת, פשוט לזרום עם הרגע.
תודה לכל מי כתב בדף ועזר לי להחליט

מסתבר שעל תינוקת אי אפשר לעבוד, אז בדיוק יום וחצי אניה היתה מוכנה לשכב בשקט עם המוצץ ולתת לי כמה רגעים של שקט, ועכשיו היא הבינה שאמא לא מרימה אותה מספיק על הידים, אז היא יורקת את המוצץ ורוצה אותו שוב כשהיא על הידים.
לפחות היא כבר לא בוכה כל הזמן.
יתרון אחד במוצץ שהיא לא מבקשת כל שניה ציצי וזה מקל עליה עם כאבי בטן.
בכל אופן הגעתי למסקנה שהמוצץ ישאר אבל אני מנסה לתת לה כמה שפחות.

אני מאמינה שתינוק נאלץ ללמוד להרגיע את עצמו רק כי הוא לא קיבל את מה שהיה צריך לקבל: אמא שתרגיע אותו.

מה לעשות, גם זה קורה.
היום, אחרי 3 פעמים שהתינוקי ניסה להירדם והתעורר כל פעם מסיבה אחרת, ראיתי שאני כבר סחוטה תרתי משמע - הוא עבר את שני הציצים ארבע פעמים בתוך שעה וחצי במהלך ניסיונות ההרדמה (הוא לא הסכים אפילו להירדם בהליכה עם המנשא, מה שבד"כ עובד מיידית). ועדיין נשאר עייף, רדום ורגוז. אחרי ההתעוררות המי-יודע-כמה אני הייתי מותשת ומרוגזת, וגם הוא, ולמרות שהוא ביקש שוב לינוק פשוט לא יכולתי יותר לחזור על המעגל הזה. אז זהו, שמתי אותו עלי במנשא ונתתי לו מוצץ, אבל בלי למצוץ ממש - רק החזקתי את המוצץ ליד פיו כך שהוא שיחק עם הפטמה להנאתו. לקח פחות מעשר דקות והוא נרדם וממש נחר, עם המוצץ מחוץ לפה.

באופן כללי, אני בעד מוצץ - לפחות לאופיר שלי. ראיתי שזה בהחלט עוזר לו ברגעים שאחרי האוכל - ובדקתי - הוא באמת לא רוצה לאכול, כאשר יש לו גזים וגם כאשר הוא לא רגוע, אין לנו מושג מדוע וכל ניסיונות ההרגעה לא עזרו.
אלא מה - כאשר התחלנו לתת לו מוצץ (כאשר עשה תנועות מציצה בלבד) לפני השינה, הוא היה מוצץ, נרדם, המוצץ נופל והכל בסדר. לא הפריע לו להמשך השינה. היום - והוא בסך הכל בן 6 שבועות - כל פעם שהוא מתעורר ומגלה שהמוצץ לא בפה הוא בוכה, בוכה והלב שלי בוכה איתו... אני מחזירה לו את המוצץ. אבל... שמתי לב שהוא כבר לא ישן טוב. כי עד כה, הוא היה מתעורר ונרדם, עכשיו - עד שהוא לא יקבל שוב את המוצץ, הוא לא ירדם. היום בצהריים במשך שעתיים - נתתי לו מוצץ, הוא נרדם, ושוב - התעורר אחרי כמה דקות. עד שהחלטתי שהגיע הזמן להאכיל אותו - הרצון שלו למוצץ והרצון לאכול מבוטאים באותה דרך - הכנסת היד לפה ולכן קשה לי להבחין מתי הוא רוצה מוצץ ומתי לאכול...
יש למישהו הצעה איך באפשרותי לעזור לו?

הנוירולוג של בן טען בתוקף שמציצת אצבעות החל מגיל 3 חודשים מעידה על מציאת קו האמצע (מה שזה לא יהיה), ולכן היא טבעית ונורמלית. מאחר שבן השליך את המוצץ שלו בגיל חודש, לא ראינו סיבה לדחוף לו בכוח (יש לזה מחיר, כמובן. תינוק שמשתמש במוצץ לומד להירגע לבד-עם-מוצץ, ואילו אנחנו היינו צריכים להתעסק בו בצורה הרבה יותר אינטנסיבית עד שהוא פיתח עניין בצעצועים ולמד לשעשע את עצמו, בערך בגיל 3 חודשים).
אגב, אמא_של_אופיר‏, אנחנו לימדנו את הינוקא שלנו להחזיק לעצמו את חפציו מגיל 3-4 שבועות. בהתחלה זה לא עובד כל כך, אבל אחר כך הוא מבין שאם הוא רוצה מוצץ, צריך לשים עליו אצבע ולהחזיק. ועוד שאלונת: האם אופיר אוכל לפי שעות? אם כן, קל יותר להעריך מה הוא מעדיף ברגע נתון. אה, ועוד משהו. האם תחיבת היד לפה מעידה בהכרח על רצון במשהו? בן היה פשוט תוחב אותה לפה מיום לידתו.

האם תחיבת היד לפה מעידה בהכרח על רצון במשהו? בן היה פשוט תוחב אותה לפה מיום לידתו.

בדרך כלל מעידה על רעב (אלא אם היא מתבצעת ממש אחרי הנקה, שאז היא פשוט ביטוי של רפלקס מציצה חזק).

בינתיים ויתרתי על המוצץ. כרגע, אם הינוקא לא רעב אבל רוצה למצוץ והציצים שלי כבר דוויים, אני נותנת לו למצוץ את האצבע שלי (לא מוכנסת לתוך הפה, אלא בקו מקביל לשפתיים שלו). את האגודל שלו הוא כבר גילה, אבל הוא כנראה עדיין לא מספיק גדול ולא מספק את הסחורה

עכשיו כשאני משחזרת את זה (ממרומי הסניליות של ההריון השני), גם אנחנו נתנו לו למצוץ את האצבעות שלנו... אבל מהר מאוד הוא עבר לאכול איזשהו חיתול בד, ששימש אותו כתחליף מוצץ וכצעצוע לשעות הפנאי.

נהדר לקרוא את מגוון הדיעות ,אך כמובן שאין טוב יותר או טוב פחות.
ביתי בת שלושה חודשים התחילה זה עתה להכניס אצבע לפה , לפעמים את כל היד אז ניסיתי לתת לה מוצץ במקום ,למרות שלא בטוח שזה כל כך חכם לעשות זאת.למען האמת חשבתי שמציצת האצבע הגיעה בעקבות נתינת המוצץ, אבל אני מבינה שהיא מגיעה לעיתים גם ללא נתינת מוצץ או שכן ? דעתכם..ועוד שאלה דבילית אך בכל זאת מסקרנת אותי - מתי אמורות להעלם השערות המיותרות שעל פני התינוק ? משהו יודע ?

למען האמת חשבתי שמציצת האצבע הגיעה בעקבות נתינת המוצץ, אבל אני מבינה שהיא מגיעה לעיתים גם ללא נתינת מוצץ או שכן

בתך פשוט ממלאת אחר רפלקס המציצה הטבעי שיש לה (בהנחה שהיא לא רעבה ומסמנת שרוצה לאכול). למה זה מפריע לך שתמצוץ אצבע?

לא יודעת . אולי כי זה נמשך לעיתים לאורך שנים ויכול להוות בעיה אולי בדימוי העצמי.

ומוצץ, לא? ...
לי נראה שדווקא ניסיון לדכא ולשלוט ברפלקס הזה יכול להביא לחסכים/תסביכים שקשורים אליו ולבעיות בדימוי העצמי.
מכל מקום, אי אפשר למנוע מילד למצוץ אצבע, בטח לא בגיל כזה. זה כמו לנסות לאלף חתול

כן , יש בזה משהו.

מסכימה עם משנתה של מי_כל‏, אבל מה ההבדל בין לסתום את הפה עם מוצץ לבין לסתום אותו עם פטמה? בעיני שימוש מושכל דרוש בשני המקרים- אם מציעים ציצי בכל זמן, על כל בכי, גם חצי שעה אחרי ארוחה טובה, אפשר שיתפספס הצורך האמיתי (כפי שנאמר על מוצץ- ייתכן שהתינוק עייף, משועמם, רוצה שירימו אותו וכו' ואינו רעב. אבל בפעם החמישית שמציעים לו- הוא "נענה", כפי שקורה לעתים עם מוצץ).

מה ההבדל בין לסתום את הפה עם מוצץ לבין לסתום אותו עם פטמה?
תהומי.
איפה המשפט של יונת שכתבה שמאחורי ציצי יש בן אדם: בניגוד למוצץ שאליו מתמכרים, הנקה זו מערכת יחסים.
אגב, עם פטמה לא "סותמים" שום דבר. פטמה מציעים. ואם התינוק לא רוצה, אז לא. לא מנסים לדחוף לו ולשכנע אותו, אלא מכבדים את מה שהוא משדר.

אם מציעים ציצי בכל זמן, על כל בכי, גם חצי שעה אחרי ארוחה טובה, אפשר שיתפספס הצורך האמיתי (כפי שנאמר על מוצץ- ייתכן שהתינוק עייף, משועמם, רוצה שירימו אותו וכו' ואינו רעב.
ציצי זה לא רק אוכל. ציצי זה מאה אחוז אמא. ציצי זה מגע. זה חום. זה אהבה. זה נחמה.
ואם תינוק רוצה לינוק דקה אחרי ארוחה גדולה ומשביעה - כנראה שזה מה שהוא צריך.

בני בן 6 שבועות ולא נתתי לא עד לפני כשבוע מוצץ מכיוון שחששתי שלא ינק כראוי כמו כן האחות בקופ"ח טוענת שכל עוד אני מניקה לא כדאי להשתמש במוצץ אולם נשברתי לפני כשבוע כתוצאה מבכי היסטרי ומתמשך בזמן ההנקות כנראה מגזים.
האחות בטיפת חלב אמרה שאין בעיה לתת מוצץ בכל שלב ושאין חשש לבלבול פטמות ושזו דיעה מיושנת אינני יודעת למי להאמין. מאיזה גיל ניתן לתת מוצץ לתינוק יונק מבלי שיווצר בלבול פטמות?

מאיזה גיל ניתן לתת מוצץ לתינוק יונק מבלי שיווצר בלבול פטמות?
גם המהדרין אומרים שמגיל 6 שבועות כבר אפשר

סקיפי!
מדהים! ההתנהלות אצלנו (ואצלי...) בול כמו שלכם

הבת שלי בת שישיה שבועות מקבלת מוצץ כשהיא עייפה ולא מצליחה להרדים את עצמה לבד. כשיש משהוא אחר שמפריע לה המוצץ לא יעזור והיא תמשיך לבכות, וזה סימן שהמוצץ לא מספיק.
כשאין מוצץ היא מנסה להכניס דברים אחרים לפה, למשל את הבד של הסדין או השמיכה אבל היא לא מצליחה, זה סימן בשבילי שהמוצץ יעזור.
חוץ מזה שמתי לב שבימים האחרונים כשהמוצץ נופל לה היא מנסה להחזיר אותו לבד לפה ולפעמים היא גם מצליחה.
כשהייתה יותר קטנה כמדומני לפני שלושה שבועות בערך היה מקרה שניסיתי לתת לה מוצץ, היא פלטה אותו מהפה ומשכה במקום את האצבע שלי פנימה, החזרתי את המוצץ לפה והיא עשתה זאת שוב. יתכן שזה מקרי בלבד אבל אולי לא?
חוץ מזה היא מסרבת להרדם על הגב, רק על הבטן. (אני לא מגלה זאת לרופאה ולאחויות טיפת חלב שלא ינתנדו לי על מוות בעריסה). אני מציעה רק על בסיסי התינוקת שלי שאולי תינוקות שבוכים ולא מצליחים להרדם זה בגלל שמנסים להרדים אותם על הגב?

לבכור שלנו היה מוצץ זמן רב, והוא נגמל ממנו רק לאחרונה (בגיל 4).

הגמילה באה בעקבות בדיקה שגרתית אצל רופא שיניים. הוא הראה לנו את השפעת המוצץ על גדילת השיניים והייתי מזועזע. מעולם לא חשבתי על זה, אבל כשיש מוצץ בפה שעות כל-כך ארוכות, השיניים המרכזיות פשוט לא יכולות להיסגר (העליונות על התחתונות), כי צריך להשאיר מקום למוצץ. וכך, השיניים המרכזיות (החותכות) לא גדלות עד הסוף, ונשאר רווח ביניהן כשהילד סוגר את הפה. זהו נזק שעלול להיות בלתי הפיך.

אני לא יודע אם זה משפיע על ההחלטה מוצץ_או_אצבע‏, אבל לדעת הרופא אם הגמילה מהמוצץ תביא למציצת אצבע אז כבר עדיף מוצץ. מן הסתם עדיף בלי זה ובלי זה.

אור בן שלושה שבועות, הוא יונק המון - כל חצי שעה ולא נרדם בלי ציצי. הוא עלה המון במישקל (300 גרם בשבוע). הבעיה שהוא ממש סובל מגזים למרות שאני ממש משתדלת לא לאכול דברים שיכולים לגרום לו לגזים. הייתי בטיפת חלב והאחות אמרה לי שיניקה בתדירות כזו גבוהה מגבירה את הגזים כי מערכת העיכול עובדת כל הזמן. אז חזרתי מטיפת חלב ובמקום להרגיע אותו עם ציצי ניסיתי מוצץ והוא דווקא התלהב מאוד. מאז (שלשום) החיים שלי קצת יותר פשוטים המוצץ מרגיע אותו והוא יכול להיות עם עצמו יותר זמן, מה שנותן לי את האפשרות ללכת לשחרותים מידי פעם, לענות לטלפון לאכול וכו...
תמיד הייתי נגד מוצץ ועדיין שאני רואה אותו עם הפקק על הפה אני מרגישה זוועה, ואני אפילו קצת מתביישת להסתובב איתו ככה עם המוצץ אבל קודם עם התינוק על הציצי 24 שעות ביממה זה נורא קשה. אני מקווה שתעבור בעיית הגזים אני אצליח להעלים לו את המוצץ....
בנתיים אני נותנת לו מוצץ שהוא בוכה למרות שהוא גמר לאכול לפני 10 דקות ושום דבר אחר לא מרגיע אותו. אני לא נותנת לו מוצץ בלילה או שהוא רגוע ואני מקווה שהוא לא יתחיל לבקש...

יש לי בעיה קשה. כיום אני בת 18 שלושה חודשים לפני גיוס ואני מוצצת אצבע !!! ניסיתי בכל דרך להיגמל אבל כלום לא עזר: מרה, גרב על היד, פלסטרים.ניגמלתי פעם לחודש וחזרתי שוב. כפי שאתם מתארים לעצמכם יהיה קצת מפדח לישון בטירונות עם אצבע. מי שיש לו עצה ממש מועילה מוזמן לעזור.

שלום אורטל,
אני לא יודעת אם מה שאכתוב לך יעזור במשהו, אבל אכתוב בכל זאת.
אני חושבת שכדאי להגמל ממציצת אצבע רק בגלל הנזק שזה גורם לך (לשיניים ואולי עוד...), ולא בגלל שזה "מפדח".
תנסי לראות את זה כמו צורך בעישון. גם עישון, אגב זה סוג של מציצה...
אני מכירה בני 18 ומעלה שמוצצים אצבע, אפילו בפומבי. הם פשוט לא מתביישים בזה אז לא אכפת להם מה הסביבה חושבת.
אגב גם איתי היתה בצבא מישהי שמצצה אצבע. לא נתקלתי בתגובות כלשהן כלפיה.
בכל מקרה שיהיה גיוס קל ונעים!

עכשיו כשאני חושבת על זה היו איתי 2 בנות בקורס בצבא שמצצו אצבע. תתפלאי לגלות שיש עוד בנות/בנים סביבך שעושים זאת...

אורטל שלום
על מנת להגמל מהמנהג של מציצת אצבע אני מציעה לך לבדוק מה גורם לך להתמכר לכך, האם יש משהו שקשה לך להתמודד איתו או לבטא במילים, בבכי, בשפת גוף או בכל דרך אחרת?
האם יש לך קשיים אחרים בחיים שאת לא יודעת איך להתמודד איתם? יתכן שזו הסיבה לכך שאת מוצצת אצבע כי האצבע היא הדרך שלך להדחיק את הבעיות האחרות ולמצוא דרך להרגע. אנשים רבים בולמים את רגשותייהם על ידי התמכרות לסיגריות, שוקולד, כסיסית ציפורניים, קפה, סקס, סמי, אצבע וכו'.
מניסיון שלי עם בעיות תזונה כל ניסיון לפתור את הבעייה החיצונית ללא טיפול בנפש פנימה לא יועיל, כי ההרגל חזק מאיתנו.
על כן כדי להפטר ממציצת האצבע עדיף לפנות לטיפול העוסק בגוף נפש וכמובן שלא לעבור להתמכרות מסוג אחר.

בהצלחה רבה, מיכל

אורטל יש לי רעיון. שעובד על מעשנים ועל מכורים לאוכל ונראה לי לא אגרסיבי ונעים.
נסי להוריד מקום או זמן אחד בלבד שבו לא תמצצי. למשל בנהיגה. או בכל מקום או זמן שיראו לך. המשיכי בכל שאר המקומות כרגיל. רק כשהמקום שבו הפסקת כבר לא יחסר לך רק אז הוסיפי מקום נוסף שבו לא תמצצי. למשל בזמן צפיה בטלביזיה.. וכך כל פעם תוסיפי מקום "נקי ממציצה" מנסיון שלי כך פעם הפסקתי לעשן. וכך הורדתי מאכלים מיותרים. (כל פעם הורדתי מהתפריט רק מאכל מיותר אחד ) עלי זה עבד בנעימות.
האמת? הלוואי ולמציצת האצבע לא היתה הסטיגמה ה"ילדותית" שיש לה היום. תארי לך אנשים מבוגרים מוצצים חופשי בכל מקום. לדעתי לא היו מעשנים. ובוודאי היו פחות שותים ובטוח שהיו הרבה יותר רגועים . אז אולי.. למען הדורות הבאים.. פשוט המשיכי למצוץ ולהנות מהעניין?? אם ירבו כמוך הרי שהדבר יהיה מקובל ולדעתי רק יעזור לעולם.
אני אישית מצצתי אצבע עד כיתה ד' ומעט מאוד זמן אחר כך כבר התחלתי לבדוק את הסיגריות. את האוכל. משהו היה כבר חסר לי בפה. מודה שחבל לי שלא מקובל למצוץ אצבע. ריח עשן מציק ומזיק הרבה יותר.
שיהיה לך בהצלחה בכל כיוון שתבחרי.

אורטל- מה נהיה?? אשמח לשמוע את המשך סיפורך

מנסיוני עם ארבעה ילדים, אם הציצי נגיש תמיד, ולא מונעים מהתינוק למצוץ את אצבעותיו, תקופת מציצת האצבעות נמשכת כחודש או יותר וחולפת לה והתינוק אינו זקוק לאצבע או למוצץ.

רציתי לכתב כמה דברים מנסיוני הדל- ילדי בן כמעט 4 חוד'.
בגיל 4 שבועות או 5 נתתי לו מוצץ- בעיקר בגלל שהיה לי נורא קשה לצאת איתו מהבית עם האוטו- הוא לא אהב (ועדיין לא) את הכסא ואת הנסיעה, והיה לי סיוט לצאת איתו, ופשוט הפסקתי כמעט לעשות את זה (טראומתי מאוד!!)... ובכל זאת, צריך לפעמים לנסוע לרופא, או לקניות, או אפילו לחברים, ואנחנו במושב, ושום דבר לא במרחק הליכה (למעט תחנת האוטובוס, ראשון מבין שניים לפחות שצריך לקחת בשביל להגיע לעיר.)
אז נתתי לו מוצץ בנסיעות, וזה מקל על שנינו- הוא יכול להרגע לכמה דקות, ואני מסוגלת לשמור על שפיותי.- אבל הוא לא פראייר, ויודע שמוצץ זה לא אמא, ולא אוכל.
לגבי הרדמה- הוא נרדם במהלך היום במנשא, והרבה פעמים המוצץ עוזר לו להרגע- מה לעשות- אני לא יכולה כל היום לשבת ולהניק אותו. גם אני צריכה קצת לחיות- אוכל, שירותים, לנשום קצת..... ולא תמיד אני יכולה להניק אותו עד שירדם, ובכלל - במנשא אני לא יכולה להניק אותו..... (כשהיה קטן יכולתי, עכשיו הוא גדול מדי לפוזיציה הזו) אז המוצץ עוזר לו מאוד. וברגע שהוא נרדם הוא מוציא אותו, כך שע"פ משנתה הסדורה של מיכל (??) השרירים הטבעתיים שלו נחים כשהוא ישן.
במהלך היום, לפעמים אני צריכה ללכת לכמה דקות (לשטוף ידיים, לקחת לשתות, וכו'), ולפעמים הוא קצת מתלונן- אז המוצץ מרגיע אותו. ברור לי שזה קצת "במקום-אמא"- אבל זה לכמה דקות- כי גם אני אנושית, וצריכה את ההפסקה הזו. מה-גם- שכשהוא לא רוצה מוצץ, הוא מוציא אותו. ולא יעזור שום דבר.
לגבי ידיים בפה- לפעמים (בד"כ, בעצם) כשאני מפשפשת אותו הוא "אוכל" את הידיים שלו, זה כנראה מרגיע אותו, או מניע את העיכול ויותר קל לו לשחרר את היציאה.... ולפעמים- הוא ממש מבקש את המוצץ- יש לו בכי מיוחד לזה- "אמא, כן אני רוצה גיגית- אבל מוצץ!!! תביאי לי את המוצץ...." ואני מביאה לו, והוא נרגע... ועושה. וגם- אם הוא לא רוצה מוצץ, וזה בכי של- לא אני לא רוצה לגיגית, או שהוא רוצה את הידיים שלו- הוא מוציא את המוצץ. ולא יעזור לי.....(אני גם לא מנסה)
ושוב- לגבי ידיים בפה, כשהוא שוכב בעריסה, או במנשא, והוא רוצה יד בפה- הוא שם את היד בפה- אני לא מעזה להוציא לו אותם. זו בחירתו לשים יד בפה, ואני לא אוציא אותה בכוח בעד שום תיאוריה- שזה רעב/שניים/סקרנות...... אם הוא רעב- הוא יודע לבקש (אאנננ, אנננ) ואני מבינה אותו, ומניקה. אם הוא רוצה מוצץ (נדיר) הוא גם מבקש- לעתים זה מתוך שינה, ואני יודעת שזה מוצץ כי הוא מחפש לא את היניקה, אלא משהו אחר, ושניה אחרי שאני נותנת לו אותו, הוא נרדם, ודקה אח"כ הוא פולט אותו.

ולגבי גאזים- הרבה פעמים כשהוא ממש במצוקה, ולא מצליח להרגע, ועל-אחת כמה וכמה- שככל שהוא בוכה- יותר משתנק- ויותר בולע גאזים- המוצץ כשהוא כבר כן מוכן לקחת) מרגיע אותו, ושניה אח"כ הוא משחרר כמה גרעפסים- כאילו שתה מינימום פחית קולה......
ולגבי האצבע- דווקא לפני כמה ימים- הוא שיחק עם האצבעות, וכמעט הקיא, ועדיין לא הוציא את האצבע- ממש לא קישר בין שני אלה- והייתי חייבת להוציא לו את האצבעות מהפה.....
ככה- אני חושבת שזה בריא שירגיש את האצבעות שלו. כי אני חושבת ש התינוק_יודע‏ .

"ובעניין גמילה - נסו לזחול עם מוצץ בפה. ועכשייו נסו לזחול עם אצבע בפה... נראה לי, כי עם ההתפתחות המוטורית של התינוק, הוא יבחר בעצמו שלא להשתמש באצבע בזמנים בהם הוא פעיל (זחילה, לעיסת צעצועים, נשיקות לאמא ועוד) ואולי ימשיך וישתמש באצבע להרגעה עד שימצא לעצמו דרך אחרת. בעוד שאת כל הפעולות המוטוריות קל לבצע עם מוצץ ואין לתינוק "אינטרס" להוציא אותו במהלך פעילות."

איזה יופי של תובנה. מאד מאד מרגיע את המצפון האמהי שלי. 2 הקטנים שלי מגיל שבועיים!!! הכניסו אגודל לפה, ומאז הוא לא יצא. בהתחשב בעובדה שמשפחת בעלי על כל ענפיה "מצצנים" מדופלמים, אני חייבת להודות שיש גנטיקה.

והרבה יותר קל להשלים עם דבר שהילד עצמו בוחר ולא לדחוף לו את מה שלי נוח.

וחייבת לציין שהנקתי לפי דרישה, בלי שום תוספת תמ"ל-מים-וואטאבר

רוצה להדגיש- שהוא פשוט לא רצה אצבע, דווקא בהתחלה חשבתי שהוא עומד להרגיע את עצמו עם אצבע, אבל זה "לא החזיק", וכשהוא היה בסטרס, אפילו בנסיעה, או כשחיכה עד שאגיע אליו, הוא לא לקח אצבע, גם לא להרדמות..... ודווקא מצא חן בעיניי שהוא ימצוץ אצבע, אבל הוא לא רצה....
ואין לתינוק "אינטרס" להוציא אותו במהלך פעילות -לא בהכרח. ילדי מוציא את המוצץ כשיש משהו מעניין יותר להכניס לפה, או כשהוא רוצה לאמר משהו, ואם הוא לא רוצה להוציא את המוצץ, הוא אומר את זה עם המוצץ בפה. זו בחירתו- וצריך לתמוך גם בבחירת המוצץ........
>פפרי לוקחת אישית את ההערה- והרבה יותר קל להשלים עם דבר שהילד עצמו בוחר ולא לדחוף לו את מה שלי נוח. <
<וגם את וחייבת לציין שהנקתי לפי דרישה -כי גם היא מניקה לפי דרישה, גם אם זה כמעט יום שלם של הצמדות...>

איך אני גומלת תינוקת בת 8 חודשים ממציצת אצבע. היא לא רוצה מוצץ וחשבתי שטוב שכך... אבל פתאום היא התחילה למצוץ אצבע בשביל להרדם. מה עושים???

ביתי לא רצתה מוצץ כשנולדה, למרות שהצענו לה מדי פעם והיו כמה מוצצים בערימת הצעצועים.
השבוע, כשהיא בת 11 חודשים, לאחר כמה ימים שהתעקשה להרדם עם הבקבוק הריק בפיה, מצאתי מוצץ והצעתי לה ומאז היא מעבירה איתו שעות של תענוג.
לי המראה מאוד מוזר והאהבתי את הדרכים בהם נרדמה קודם. מישהו מכיר מקרים שהשימוש במוצץ מתחיל רק בגיל שנה, אפשר לשמור אותו רק במיטה או שזה 'יתפשט' במהרה לכל היום?
אשמח לעצות וסיפורים

הי אודי
אצלנו הבן שלי, כשהיה בן שנה וטיפ'לה, מצא מוצץ של חבר, דחף לפה (נו מה???) וראה כי טוב. זאת אחרי שכשהיה תינוק מאן לקחת בקבוק (של שאוב אפילו) שלא לדבר על מוצץ... בהתחלה הזדעזעתי ואחכ ראיתי שהוא נעזר בו להיכנס פנימה. ככה הוא הצליח להרדם לבד מתי שבא לו... אני הגבלתי את המוצץ למיטה ("המוצץ גר במיטה/מכתחת לשמיכה/או אולי מתחת לכרית/אמא, האם אותו ראית?" שיר שהמצאתי למוצץ). אין לו שום בעיה עם ההגבלה הזו והוא לא מכיר אחרת.

שלום לכולם, בתי בת חודשיים מצאה את האצבע שלה והתחילה למצוץ אותה בהנאה... זה מרגיע אותה. היא יונקת בהנקה מלאה וכרגע לא נראה לי שזה משפיע אחד על השני. מההתחלה לא התכוונתי לתת מוצץ, אני פשוט לא מתחברת לזה, בעיני זה שסתום והורים עלולים לעשות בו שימוש לא נכון (אני גננת ראיתי הרבה מקרים כאלה גם בגילאים גדולים יותר). כמובן שחטפתי על כך ביקורות/עצות/שאלות מהסביבה על כך שאני לא נותנת מוצץ מהרגע שהתינוקת נולדה. אך היום החלטתי סופית ללכת עם מה שחשבתי מההתחלה ושמה שטוב לתינוקת טוב לי ולכל דבר יש יתרונות וחסרונות. אני מרגישה חסינה מול כולם בכל הנושא של גידול ילדתי. דרך אגב אחותי מצצה אצבע עד הצבא וזה שיגע אותי... לי היה מוצץ ודווקא לי היה גשר בשיניים כך שזה נראה לי אינדיבידואלי ולא שייך. בת דודתי מצצה אצבע בערך עד שהילדים שלה התחילו להעיר לה בסביבות גיל 30 + ... מה שיהיה בעתיד יהיה... בכל מקרה נהנתי לקרוא פה את התגובות והדעות השונות. אני חושבת שכל אמא צריכה לעשות את מה שמתאים לה ובאמונה שלמה אך כמובן לשים לב שזה תואם את צרכי התינוק הספציפי שלה כי כל מקרה לגופו. תהנו מגידול הילדים ותשמרו עליהם. הכי חשוב שכולם יהיו בריאים. אמא טרייה ומאושרת

הקטנצ'יק בן 4 חודשים וקצת, אבל מתקנים אותו בחודש.
אנחנו הולכים לסדנת ליווי התפתחותי בצעד ראשון, אותה מעבירות סטאז'ריות בפיקוח של מדריכה מנוסה.
הוזמנו פעמיים לשמש 'דוגמנים' בפני התלמידות בקורס מעבר למפגשים הרגילים של הסדנה, כך שיצא למדריכה להכיר אותנו קצת מעבר.
לקטן אובחן טורטיקוליס קל, ונותנים לנו שם כלים לעבוד איתו על זה.

אתמול הוזמנו לדגמן שוב בשיעור על טורטיקוליס, והילד לא היה רגוע כשניסינו לעשות איתו תרגילים.
כמובן שהיתה המון סבלנות, שיחקנו אותו והרגענו אותו, אבל מתישהו אמרה המדריכה שהתלמידות שלה בטח יהיו בשוק לשמוע את זה, היא אומרת את זה אולי פעם בשמונה שנים, אבל לדעתה - כדאי לתת לילד מוצץ.
אני, מן הסתם, לא נתתי מוצץ לילד מעולם ולא היתה לי שום כוונה להתחיל. פעם בשמונה שנים נולד ילד שצריך מוצץ, וזה דווקא הילד שלי??

היא אומרת שהמוצץ יעזור לנו בעבודה המשותפת, בתרגילים. יעזור לו להרגע במהלכם, ידגיש לו את קו האמצע, יעזור לו להתרכז.
אני יודעת שהיא לא מתכוונת שפשוט אתן לו אותו כל פעם שבא לי להשתיק אותו או משהו.
ובאמת קשה לי להגיד לה הפעם שלא, זה לא מתאים לנו, כי קיבלנו לא מעט כלים שכן עזרו לנו שם. קשה לי להתנגד למישהי שאני מחשיבה כאוטוריטה וכן סומכת על דעתה המקצועית.
ומצד שני, רק המחשבה על מוצץ בפה של הקנטצ'יק עושה לי חלושעס.

בנוסף, אני לא יכולה לדעת אם הוא באמת ישמש אותי רק 'לצרכי עבודה', אם הילד ירצה אותו גם בזמנים אחרים לא לתת לו? זה לא נראה לי הוגן כלפיו.
אני גם לא לגמרי סומכת על עצמי שאם זה יהיה בבית, אני לא אשתמש בו מדי פעם כ'משתיק קול'.

וקשה לי עם ההמלצה הזו. עוד לא החלטתי מה לעשות.
הבעל בעד להקשיב לה, ואומר שעם כל סלידתנו מהמוצץ, אם זה מה שיעזור לילד להתקדם זאת נקודה ששווה לוותר עליה.
אני לא יכולה.

היי ג'וניפר,

מה עם להתיעץ עם מישהו אחר?
במיוחד אם משהו כל כך נוגד את התחושות שלך...

ואכן מוצץ ממכר. ולא רק את הילד...

אני מבינה שמדובר בסמכות מקצועית לענייני טורטיקוליס (וגם בזה אני לא בטוחה. קראתי בדיוק היום הסבר על הדרך הנכונה לתקן, ומסתבר שיש גם דרך לא נכונה. מציעה להתייעץ עם ניצן_אמ‏ למשל, שיש לה רקע מקצועי לנושא). אבל ממתי היא סמכות לענייני מוצצים?
חוץ מזה, שאלה חשובה: את כותבת "ילד" אבל אני מבינה שמדובר בתינוק ממש קטן?
אז אם כך - האם הוא יונק? (רלבנטי לענייני מוצצים וכדומה)

מה עם להתיעץ עם מישהו אחר?
עם מי, למשל? (בהנחה שאת מתכוונת לייעוץ לא אינטרנטי)

לבשמת:
כן, מדובר בתינוק קטן... אבל כיוון שהוא הילד היחיד שלי והוא 100% מגודלו הנוכחי (כל גודל שווה לעצמו, לא?) בשבילי הוא לגמרי ילד. לא תינוק קטן.
לגבי הסמכות - היא עוסקת בליווי התפתחותי, שכולל בין השאר את ההתפתחות המוטורית והגישה שלהם היא שהרבדים קשורים זה בזה. לגישתה (לגישתו של שי זילברבוש, למעשה) בהחלט יש קשר בין גירוי הפה להבאת ידיים לקו האמצע ומכאן להפעלת הגוף כולו.
וכמו שאמרתי, באמת אי אפשר לחשוד בה בחיבה יתרה למוצץ. בד"כ היא מנסה לשכנע הורים לגמול ממנו...

קראתי בדיוק היום הסבר על הדרך הנכונה לתקן, ומסתבר שיש גם דרך לא נכונה
אני אשמח גם לקרוא, אם מדובר בהסבר אינטרנטי.
אנסה לדבר גם עם ניצן.

האם הוא יונק?
כן, הוא יונק, אבל יש לי הרגשה שגם כשהוא יונק ביעילות הפה שלו פתוח קצת קטן מדי. והוא בולע אוויר.
לא הלכתי עם זה ליועצת הנקה כי זה לא עד כדי כך בולט ולשנינו די נוח גם ככה, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שהיניקה שלו מושלמת. (מתי, מתי יתחדשו מפגשי לה לצ'ה בהרצליה?!)
לכן גם העניין הזה קצת מדאיג אותי למרות שאני מאמינה שאת תתגלה בעיה אפשר יהיה להחזיר את המצב לסטטוס הנוכחי.
אני דואגת בעיקר מלהרגיל אותו למה שאני רואה כהרגל רע, כתלות, רק כדי לגמול אותו מאוחר יותר. אני לא טובה בגמילות, ואני לא טובה בלקחת את השליטה והאחריות על דברים כגון זה. אני מאמינה בי ובגוף שלי ושלו. עד עכשיו הציצי שימש גם כמוצץ והאצבע כנשכן לעת מצוא.
וקשה לי קצת עם ההערה שאולי בכל זאת, אמא זה לא מספיק וצריך עזרה מאביזרי גומי או סיליקון שונים...

(ותודה!)

אני אשמח גם לקרוא, אם מדובר בהסבר אינטרנטי.
אנסה לדבר גם עם ניצן
לא מדובר בהסבר הזמין באינטרנט. אכן ממליצה להתייעץ עם ניצן_אמ‏.

כן, הוא יונק, אבל יש לי הרגשה שגם כשהוא יונק ביעילות הפה שלו פתוח קצת קטן מדי. והוא בולע אוויר.
לא הלכתי עם זה ליועצת הנקה כי זה לא עד כדי כך בולט ולשנינו די נוח גם ככה, אבל אני לא יכולה להיות בטוחה שהיניקה שלו מושלמת. (מתי, מתי יתחדשו מפגשי לה לצ'ה בהרצליה?!)
בעניין הרצליה אין לי בשורות בינתיים
אוקיי, זה מה שחשבתי. אז הנה מה שאני חושבת, מהזוית של ההנקה:

• יונק לא ביעילות מספקת = משהו שמוצץ עלול לפגוע בו מאוד!
• יונק = יש ועוד איך גירוי באיזור הפה. גירוי טוב וחיובי.
• ממש כדאי ללכת עם זה ליועצת הנקה, במיוחד מפני שבעלת המקצוע בעצם כן הסבירה לך שהוא זקוק לשיפור באיזור הפה.

זה שהיא חושבת בכיוון של מוצץ, לא אומר שהיא היתה חושבת כך אילו היתה מתמצאת בהנקה. בעלת המקצוע הרלבנטי אפוא לעניין הזה היא דווקא כן יועצת הנקה טובה, שתעזור לשניכם לשפר את יעילות היניקה שלו. זה יפתור הרבה יותר טוב את מה שהיא מקווה שמוצץ יפתור, ואך ורק לכיוון חיובי - בזמן שמוצץ, גם אם עשויה להיות בו תועלת מסוימת לחלק מהתינוקות חלק מהזמן אם האמא לגמרי שלמה עם זה (חבל"ז מה קורה לתינוק כשאמא נותנת לו משהו שהיא מתנגדת לו בכל יישותה ), בהחלט עלול להיות בעייתי ביותר לתינוק שהיניקה שלו לא אידיאלית.
אני מבינה שיש לך הטלפון שלי אז תנצלי את זה. יש לי המלצות ספציפיות על יועצות הנקה.

<מתנצלת מראש על חוסר העדינות, לא ישנתי בשלושת החודשים האחרונים >

היא אומרת שהמוצץ יעזור לנו בעבודה המשותפת, בתרגילים. יעזור לו להרגע במהלכם, ידגיש לו את קו האמצע, יעזור לו להתרכז.
לי זה מרגיש כמו להשכיב אותו על הגב כדי ללדת. מה הוא צריך ורוצה? אולי הוא לא משתף פעולה כי התרגילים לא ממש מתאימים לו, או שלא בא לו להדגים, או שלא בא לו בכלל באותו הרגע? אולי זה ממש לא כי הוא צריך מוצץ? ואם הוא צריך רגיעה, אולי עדיף באמת לתת לו שד ולא לתרגל איתו בדיוק באותו הרגע. אני מהמתנדבים להדגמות, ובכל זאת לפעמים לא בא לי ולא נעים לי.

וקשה לי עם ההמלצה הזו. עוד לא החלטתי מה לעשות.
הבעל בעד להקשיב לה, ואומר שעם כל סלידתנו מהמוצץ, אם זה מה שיעזור לילד להתקדם זאת נקודה ששווה לוותר עליה.
אני לא יכולה.
אז לא.

בשיעור על טורטיקוליס

אפשר הסבר לזה?
את לומדת בעיות התפתחות כדי לטפל או שאת לוקחת אותו לשיעור בשבילו? או שאת הולכת לסדנאות בהן הן לומדות בעיות? כי... זה לא מתאים לתינוק. ללכת לשיעור טורטיקוליס... לא הייתי רוצה שהוא ילמד את זה בטעות.

מה הוא צריך ורוצה?
האמת? נראה לי שהוא יאהב מאוד את הקונספט. הוא אוהב למצוץ, הוא הרבה על הציצי (ולא רק למטרות יניקה) והוא שמח מאוד לקבל את האצבע שלי מדי פעם. אם הייתי נותנת לו מוצץ זאת היתה תחילתה של התמכרות מופלאה. תמיד שואלים אותי אם הוא לוקח מוצץ - אני עונה שאני לא נותנת. הוא היה לוקח בכיף.

אפשר הסבר לזה?
אנחנו לא לומדים שם
אנחנו הולכים שם לליווי אצל כאלו שכן לומדות שם ומעבירות לנו סדנה חביבה (לרוב). לפעמים אנחנו מדגמנים להן מעבר לשעות הסדנה (שהיא קבוצתית, ומגיעות אליה עוד אמהות).

תודה על התשובה.

אה, ולגבי הדגמון - הזמינו אותנו לדגמן להן כי הקטן מאובחן עם טורטיקוליס קל, הוא לא ילמד את זה שם. עליו הדגימו כל מיני תרגילים שנועדו לשפר את המצב.

אני אישית, לא ממש מתנגדת למוצץ, וחושבת שיש מצבים שהוא עוזר (למרות שהעדיפות הראשונה שלי היא בלי, או עם אצבע) - אבל:
א. זה שהיא אמרה, לא אומר שאתם חייבים לקבל. היא העלתה רעיון, למשהו שלדעתה יכול להקל. יופי. אני אפילו לא חושבת שאתם צריכים לדווח לה או להסביר לה, אם אתם בוחרים לא לקבל את המלצתה.
ב. אם המחשבה על מוצץ בפה של הקנטצ'יק עושה לי חלושעס - אז לא. זה לא משהו שהוא הכרח התפתחותי. זה כלי עזר. אם לא טוב לך איתו - לא צריך. אין שום "צורך התפתחותי" במוצץ (כן במציצה).

לא ברור לי מה בדיוק המטרה של המוצץ (במקרה שלכם), אבל אם זה הרגעה: אפשר להניק, אפשר לשיר, אפשר לצאת לטיול / להסתובב במנשא.
אם זה הפעלה של הפה: אפשר להניק, אפשר לעשות עיסוי קל של איזור השפתיים, אפשר לנסות לראות אם הוא רוצה את האצבע שלו.
אם זה צורך במציצה: אפשר להניק, אפשר לעזור למצוא אצבע, אפשר לתת אצבע שלכם (אישית - לא אוהבת את הפתרון הזה, כי הוא הופך להיות תלוי באצבע שלך להרגעה, ובעיני, זה לא מוצלח להרגיל אותו לפתרון כזה [בשונה מהנקה]).
אם זה הרגעה כדי שאפשר יהיה להדגים עליו (מה שאולי לא מאפשר הנקה): אז עדיף בעיני לוותר. הוא עדיין צעיר מכדי להתאים את עצמו לצרכים של אחרים, לשעות של אחרים, למשימות של אחרים.

אה, ואם את חושבת שמוצץ יעשה לו טוב, אז אני לא חושבת שזה נורא. אבל לא כי "היא אמרה", אלא כי זו הדרך שבחרתם (גם אם זו לא הבחירה הראשונית). חלק מההורות זה גמישות, וויתור על עקרונות לטובת המציאות הפרטית.

ואם הוא צריך רגיעה, אולי עדיף באמת לתת לו שד ולא לתרגל איתו בדיוק באותו הרגע
אופס, תודה ניצן! כל הזמן היתה לי המחשבה הזאת בראש ובסוף שכחתי לכתוב אותה.
בגלל זה גם בעצם שאלתי אם הוא יונק. לא הבנתי למה לא לקחת ולהניק אותו, פשוט...
סך הכל, תינוק בן 4 חודשים, מה הקטע?? אם הוא לא נינוח, אז מפסיקים ומניקים, לא? טריביאלי, לא?
היה לי ברור שזאת מדריכה שאין לה שמץ מושג בתינוקות יונקים אם זה מה שהיא אומרת, במקום להגיד לאמא, טוב, הפסקת הנקה קצרה, נאפס אותו, ונראה אם יש מצב לעשות עוד משהו או שהוא בכלל עייף ורוצה כבר לישון.

עליו הדגימו כל מיני תרגילים שנועדו לשפר את המצב.
אני אשמח אם נדבר על זה אחת על אחת ואני קצת אבלבל אותך. השארתי לך ת'טלפון בדפבית. <גם לבן שלי טורטיקוליס קליל ולבת אחותי ט' כבד שכבר ממש תקין (3 חודשים) אחרי עבודה מעטה במים ובעיקר תשומת לב לסביבה שלה ביום יום.

אין שום "צורך התפתחותי" במוצץ (כן במציצה).
מחרה מחזיקה.

אני עם אמפי. אם יעשה לו טוב, אם חסר לו משהו, אם יעזור לך לאללה בזמן שאת צריכה להתקלח. לא כי היא אמרה. את המומחית הכי גדולה לצרכים ולקשיים ולרצונות של הבן שלך, לא אפחד אחר.

במקום להגיד לאמא, טוב, הפסקת הנקה קצרה, נאפס אותו, ונראה אם יש מצב לעשות עוד משהו או שהוא בכלל עייף ורוצה כבר לישון.
מסכימה. תינוק (זעיר!) עצבני - ישר לאמא. אני לא מנסה לעבוד איתם במצבים כאלה, ויש תינוקות שמתעצבנים מעצם זה שההורים נותנים לי אותם.
אז לא! התינוקות תכל'ס לא חייבים לי כלום.

הדף הזה מתייחס בעיקר לתינוקות רכים מאוד, ואני רוצה לשאול לגבי גיל בוגר יותר - בתי בת השלוש וחצי נגמלה (ביוזמתי) מהציצי בסביבות גיל 3. הגמילה נעשתה עקב רצון בלתי פוסק שלה לינוק וכל אופציית ביניים של מספר קטן של יניקות ביום לא הצליחה. הגמילה היתה קלה אבל הצורך במציצה לא נעלם ולאחר תקופה בה מצצה את האצבעות שלנו, היא החלה אתמול למצוץ אץ האצבע שלה.
אני מתלבטת כעת מה עדיף -

1. לשמוח שהיא מצאה דרך לספק את הצורך שלה במציצה בלי לערב את האצבעות שלנו?
2. לדאוג מה יקרה לשיניה (שהן עדיין ישרות ויפות...).
3. לדאוג מה יחשבו השכנים - ילדה בת 3.5 מוצצת אצבע? חזרנו עכשיו מארוחה משפחתית והיא כבר קיבלה מיליון הערות מסבתא וסבא שלה, למרות שניסיתי להשתיק אותם ולבקש שיניחו לה.
4. להציע מוצץ במקום? - אביזר חיצוני שאולי קל יותר לשלוט בו (נניח - להשאיר אותו בבית כשיוצאים) ולהיגמל ממנו בסופו של דבר.
5. לחזור לאצבע שלי?
6. לחזור להיניק?

<אופציות 5 ו - 6 הן סתם בצחוק>.
אני מזכירה לעצמי שהבחירה היא כנראה אינה הרת גורל לטווח הרחוק, שהכל בסדר ושיש לי ילדה שמחה, בריאה ומקסימה. ובכל זאת - למי שחוותה משהו דומה או שיש לה תובנות בנושא - אשמח מאוד לשמוע.

יש לי שאלה ואשמח אם תוכלו לעזור לי.
אני בת 28 ובני הגדול כבר בן 6. הבעיה היא שאני עוד עם אצבע בפה מאז שאני זוכרת את עצמי ולא מצליחה להיגמל. נוסף על כך שבעלי וחלק גדול מהסביבה מעירים לי בלי סוף, בתי הקטנה למדה ממני ואני מפחדת שתגיע למצבי, ועוד יותר גרוע - בני בן ה6 מתחיל לשאול אותי שאלות מביכות בנושא וזה מתחיל להיות ממש לא נעים.
שאלתי היא - האם אתן מכירות דרך להיגמל? אשמח לעצות.