הדף הזה נולד מתוך מצוקה והוא בעצם בקשה לעזרה.
אנו מגדלים את ילדינו (6.5, 4.6)כצמחונים (ללא בשר ודגים), וכבר תקופה ארוכה שחל מיצוי כמעט מוחלט מצידם של כל התבשילים הבריאים שאני מכינה להם.
הבן שלי באופן כללי איננו אכלן, הוא יותר דוגם אוכל, אלא שלאחרונה הוא פשוט מואס טוטאלית בפירות ובמיוחד בירקות, ובבדיקת דם שערכתי לו לפני שבועיים התגלה מחסור בברזל (מה שגורם לחוסר תאבון וחוזר חלילה), הוא גם איננו מוכן לטעום דברים חדשים.
הבת שלי לעומת זאת כן מוכנה לנסות אך זה נשאר בד"כ בגדר טעימות בלבד, כך שיוצא שאני נשארת עם כל המזון + הרצונות הטובים שלי ותסכול נוראי.
יש לי גם תינוק יונק שאיתו אני מתכוונת לעשות מהפך ולגדל אותו כלא צמחוני.
כיום בראייה לאחור אני חושבת שהייתי צריכה לעשות זאת גם איתם ולאפשר להם לבחור לבד.
היום כשאני מסבירה להם את הטעות שלי, הם לא מביעים שום רצון לטעום מוצרים מהחי.
בכל אופן אני מבקשת מכל מי שיכול לעזור לי בלרשום בדף הזה איזה מתכון בריא ו"מנצח" שהוא אהב בתור ילד, או שהילדים שלו הכי אוהבים, עם פירוט איך להכין.
אלו לא חייבים להיות מתכונים צמחוניים. כל רעיון מתוך נסיון יתקבל בברכה וגם כל עצה בונה או הארה יתקבלו בשימחה ותבוא עליכם הברכה...

הילדים שלי אוהבים תבשילים הכי פשוטים: אפונה ברוטב עגבניות; גזר מבושל, גם אם אני מוסיפה לו לימון, קינמון וציפורן; פסטה ברוטב עגבניות; אורז (הקטן גם אוהב אורז מלא); מרק ירקות לפעמים, תלוי איך הוא יוצא; תפוחי אדמה בתנור, גם אם אני מוסיפה שום ורוזמרין או מרווה, רק אחר כך להוציא את הדברים הירוקים; פירה - גם אם אני מחליפה את החמאה בשמן זית.

אני צמחונית מגיל 6 והבן שלי עם נטיות צמחוניות מובהקות.
שנינו חובבים מאוד עלי גפן ממולאים, גבינות עיזים קשות, מרקים (במיוחד מרק קובה עם קובה צמחוני), פיצה שמכינים לבד, בורקסים שמכינים לבד עם כל מיני מילויים (פטריות, גבינות עיזים, ירקות), שעועית ירוקה מבושלת מאוד פשוט, אורז פראי, תירס מהגינה.
אם יהיו לי עוד מחשבות, אשוב.
אם תרצי מתכונים ספציפיים מהרשימה, כתבי.

היום בעלי המציא סלט חדש - מ-ע-ו-ל-ה !!!!

חבילת פטרוזיליה קצוצה, קצת קוסקוס(שחור, מלא), בצל קצוץ, אגוזים, גרעיני רימון.
תיבול: לימון, שמן זית, מלח ו . . . כף תרכיז רימונים טיבעי.

יאמי ! ספרתי בכל ביס 7 טעמים שונים שמתחלפים לי על הלשון.

אני בדרך כלל מאוכלי הג'אנק פוד אבל כל היום בא לי ממנו עוד . . .

תודה על ההתייחסות לכולכן:
דרך_עפר_שם_זמני‏, גם הילדים שלי אוהבים תבשילים פשוטים, השאלה היא איך לגוון להם שזה לא יחזור כל הזמן וימאס, אפונה - הבן שלי לא מוכן לגעת, אותו כנ"ל לגבי גזר, אורז, מרק ותפוחי אדמה ו... זה משאיר אותי רק עם פסטה, שלאחרונה גם ברוטב שלי הוא לא נוגע...אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אורי_ה‏, אני מתה על עלי גפן, הבת שלי מוכנה לעשות טובה ולטעום פה ושם אחד, הבן שלי - אין מצב. אני גם מכינה להם פיצה לבד ובד"כ הוא אוכל אבל לא יכולה לבסס רק על זה תפריט מזין. שעועית , אורז ותירס הוא לא נוגע. בכל זאת אני ממש אשמח ואודה לך אם תפרטי איך את מכינה קובה צמחוני, מה שלא עשיתי מעולם, וגם איך את מבשלת שעועית ירוקה, כי כנראה שאני עושה זאת תפל אם שניהם מיצו אצלי את השעועית...
אם_הדרך^?‏ עוררת אצלי חשק לטעום את הסלט של בעלך, אין מצב שבני יתקרב לפטרוזילייה. מספיק שהוא יראה שוונץ קטנטן של זה באוכל. הלכה הארוחה. זאת הבעיה. ואני אובדת עצות.

קצת קוסקוס(שחור, מלא),
מה זה קוסקוס שחור מלא?

הייתי אומר רסק ירוק. אני בטוח שאם יטעמו רסק שלי הם יאהבו.

בכל מקרה, הייתי מוסיף עלי/גבעולי סלרי לכל מני דברים (כמו מלח מן הצומח). זה עכשיו בעונה, והסלרי בחנויות הטבע (של צבי זינגר) נראה מלא און!
אז אפשר להוסיף את זה למשל לפירה.

• אני אוהב פירה עם 25% בטטה, שאחרי שהוא כבר מוכן אני מוסיף לו קצת שמן זית כתית מעולה (במקום המרגרינה שבד"כ אנשים מוסיפים). האמת שלא אכלתי את המתכון הזה כבר איזה שנה, אבל פעם מאוד אהבתי.
• מרקי בלנדר למיניהם. הכי טוב זה המרק הכתום - בטטה+דלעת+גזר, וכשהוא מוכן לפני שמערבבים רצוי להוסיף מלא סלרי לפי דעתי (או סתם פטרוזיליה).
• חלבה נאה משומשום ותמרים (הכנת_חלבה‏). לדעתי זה מתכון מדהים שאני באופן אישי מסוגל לגמור איזה 1000 קלוריות של זה בלי להרגיש. ויש בזה המון ברזל.
• * גלידה_מפירות_ומאגוזים‏ * זה פשוט מדהים! לאחרונה אני גם מוסיף ירוקים למתכון וזה משביע וטעים. בחפלק שאירחתי שבוע שעבר אנשים רצו עוד ועוד מהגלידה והחלבה.
• חומוס חי
• אבוקדו מעוך עם בננה ו4 תמרים (או 3 תאנים יבשות)
• חלב אגוזים עם תמרים

הדגשתי את המומלצים ביותר. אני אוסיף עוד אם את מרוצה ורוצה עוד.

עלמה, אולי תספרי איזה ירקות, דגנים ופירות הם כן אוהבים ואז אפשר יהיה לתת רעיונות מדוייקים
יותר. וגם- באיזה מרקם? כל ירק לחוד? מרק? טחון לדייסה?
האם אוהבים חריף? פיקנטי? מתקתק?

אולי תרצי לנסות מרק פלפלים צהובים? נשמע מוזר אבל זה טעים לאללה ונראה לי שילדים יאהבו. קל להכין אותו ויש לו צבע צהוב בוהק שמעורר תיאבון...

הנה המתכון:

6 פלפלים צהובים (לא אדומים או ירוקים חלילה)
תפוח אדמה קטן
בצל בינוני
שמן זית
ליטר וחצי בערך מרק צח או מים (אני מכינה עם קערה של מים רותחים עם אבקת מרק והשאר מים סתם)
שמנת
חמאה

הכנה:

חותכים את הפלפלים, הבצל ותפוח האדמה לחתיכות קטנות.
מחממים בסיר שמן זית (כמה כפות טובות, שליש כוס בערך).
כשהשמן חם, מטגנים בו את הבצל כמה דקות עד שמזהיב.
מוסיפים את המים או המרק, את הפלפלים והתפו"א.
מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה.
מורידים מהאש, טוחנים את הכל בעזרת בלנדר מוט (או בלנדר רגיל).
מוסיפים מלח ופלפל. מביאים שוב לרתיחה, מכבים את האש ומוסיפים חמאה (שלוש כפות בערך).
מגישים עם כף שמנת בכל קערה (אולי אפשר להוסיף את השמנת ישירות לסיר). טעים גם בלי שמנת, דרך אגב.

מקווה שזה עוזר, הכנתי הערב ויצא פשוט מעולה, ליקקנו את הכפות. בהצלחה!

רק אזהרה קטנה: לא לשים יותר תפו"א ממה שציינתי, פעם אחת שמתי שניים גדולים והם לגמרי השתלטו על הטעם. בכלל כדאי ללכת ממש לפי ההוראות במתכון הזה...

יש גם עוד מתכון שאני אוהבת ונראה לי מתאים לילדים - קציצות קישואים ובצל (רצוי סגול) עם פטה וגבינת עזים. יש בזה גם נענע ושמיר. פשוט מגררים את הקישואים, מערבבים אותם עם קמח, בצל וביצה או שתיים (לפי הכמות) ומפוררים פנימה את שתי הגבינות או רק אחת ומוסיפים את הנענע והשמיר. מכינים קציצות ומטגנים בשמן זית. יוצא מעולה.
אפשר להוסיף מלח ופלפל, רק להיזהר שלא יהיה מלוח מדי אם משתמשים בפטה.

עלמה, אל תתרגשי, יש תקופות כאלה. במקביל לחיפוש אחרי אוכל שיאהבו כדאי לנסות להוציא את המתח מכל העניין. פשוט בניסוי ותעייה להניח על השולחן בכל פעם מנה אחת שהיא וריאציה על מה שהם מכירים ואוהבים. למשל, פיצה עם זיתים (ירוקים אורגניים) עליה. או פרוסות עגבניה. לא להתייאש אם הם לא מגלים עניין. לאכול בתיאבון בעצמך.

ובאופן ספציפי - עוד לא ראיתי סרבן מזון שמסרב ל שניצל טרי (או שניצלונים). ואם זה הולך אפשר להוסיף לציפוי גם סומסום מלא.

‏עוד כמה עצות בעניין ירקות‏

שוב תודה למגיבים היקרים:
אורי_יורמן‏ אנסה את עצותיך ומתכוניך, הם בהחלט מעוררים השראה. הילדים שלי חובבי ארטיקים אז אולי כדאי לי באמת לעשות ארטיקים מהרסק הירוק שלך? ההקפאה לא גורמת לאיבוד הערך התזונתי?
גם את החלבה אנסה אם כי לא שמעתי על שומשום שחור...אז תודה ואעדכן!
רוזמרין, הבן שלי, הממעט מאוד לאכול, אוהב מתוק מתוק ועוד מתוק. יש לו כל הזמן כמיהה לממתקים, (אותם אינני קונה) ולאלו שניסיתי לעשות עם ממרח תמרים ואגוזים אפילו לא היה מוכן להתקרב.
הוא לא אוהב דיסות ולא מחיות, ואם אפשר היה לחיות בריא רק מעוגות שוקולד אני מניחה שלא היתה לנו בעיה...אבל עדיין לפעמים כשהוא מחליט "לעשות לי טובה" הוא אוכל מלפפון ירוק או פלפל אדום, לעיתים רחוקות עגבנייה. ככה לא נוגע בשום ירק.
מהפירות הוא מוכן רק תפוחים מקולפים חתוכים ולפעמים מנדרינות או קלמנטינות (מה ההבדל בינהן ?עד היום אינני יודעת) שמקולפות מכל ה"חוטים הלבנים" (כמו שהוא קורה לזה).
בגלל שהוא כל כך אוהב שוקולד, קניתי בזמנו ממרח חרובים, הוא אכל מזה תקופה ואז מיצה את זה לגמרי. זה ילד שאי אפשר לעבוד עליו ולתת לו תחליפים למה שהוא אוהב.
כמה פעמים ניסיתי למשל להכניס לו לפיתה ביחד עם ממרח חרובים DHA שזה אומגה 3 ממקור צמחי, הוא ישר קלט את ההבדל בטעם ומאז הוא לא נוגע בזה.
כשהכנתי פנקיקים מקמח מלא זאת היתה הפעם האחרונה שהוא אכל פנקייק מאז הוא לא רוצה לשמוע על זה.
שני הילדים שלי לא אוהבים חריף, וגם לא פיקנטי. הבת שלי הרבה יותר גמישה בטעמים ומגוונת, וכפי שציינתי גם מוכנה לטעום הכל. היא אוכלת יפה ואין לה כל מחסור לפי בדיקות דם(טפו, טפו, טפו) הבעיה שהיא מיצתה את הטעמים שלי, ואת הבישול שלי.ולכן הבעיה היא שלי.
קיזי_הילדה_הצוענייה‏ תודה על המתכון, אנסה אותו. מה יש להפסיד...דרך אגב איזו שמנת? כמה אחוזי שומן?
נוסעת סמויה ההתרגשות שלי נובעת מזה שאני מרגישה שהילד לא גדל וממש הולך ומרזה מול עיניי.
מילד צ'אבי שינק עד גיל שנה וחצי והיה עם תאבון בריא, כיום הוא מואס כמעט בכל דבר מזין - ואני עם חשש ריאלי שהוא באמת לא יגדל ויתפתח כפי שהיה יכול לו אכל כמו שצריך.
שניצלים אינני יודעת להכין כי מעולם לא נכנס עוף/בשר/דגים אל ביתנו ומעולם לא נגעתי במוצרי בשר שאינם מבושלים, אך אני אמצא את הדרך ללמוד ולהכין, אם כי אני בספק רב מאוד לגבי בני שיטעם מזה.
ילדיי עברו אצלי יותר מדי שטיפות מוח לגבי אכילת בעלי חיים, והיום אני משלמת את המחיר על האידאולוגיה הקדושה שלי.
כמו שאמרתי, את התינוק אני אגדל כאוכל הכל. שוב תודה לכולכם על התגובות.
אשמח לעוד מתכונים ותובנות.

דרך אגב איזו שמנת? כמה אחוזי שומן?
שמנת חמוצה. לא יודעת כמה אחוזים, אני לא בארץ והחישוב פה אחר... אבל שמנה. אני אוכלת בלי שמנת וזה טעים מאוד גם ככה, אז אם את רוצה אפשר בהחלט להגיש לילדים עם כף שמנת ולך בלי.
לגבי המתכון לקציצות קישואים, שכחתי לציין שצריך לתת לקישואים עם הבצל לעמוד רבע שעה בערך בתוך מסננת מעל קערה, אחרת יש יותר מדי נוזלים. ולמעוך אותם מדי פעם כדי שיוציאו את הנוזלים.

אין לי ילדים עדיין, אבל חשבתי לעצמי שאולי יש כאן כמיהה לאסור ולבלתי נגיש... מה דעתך לאפשר להם קצת ממתקים בכל זאת? אולי נוצר אנטי לאוכל הבריא כי אסור דברים אחרים ואם תאפשרי קצת מהאסור הדברים יחזרו לאיזון?

מאחלת לך בהצלחה ומקווה שהמתכונים יעזרו...

קיזי, אני בהחלט קונה להם פה ושם קינדר, ארטיק, שוקו וכו'...הם ממש לא מתנזרים. אני פשוט לא קונה קבוע ממתקים ואין לנו סטוקים בבית. תודה על ההתייחסות, אנסה את המתכון.

עלמה, הילד שלך לא אוכל לחם? ואם כן- מהו אוהב עלזה?
אפשר להכין ממרח מטחינה גולמית ודבש (נותן טעם של חלבה נוזלית).

גבינות- הוא אוכל? אפשר אולי טוסט עם גב"צ או פרמזן\חלומי. וליד זה פלפל אדום ומלפפון.
אגב, רוטב מתוק לסלט ירוק הוא יאהב? אני מכינה משמן, חומץ וסילאן(דבש תמרים) ומוסיפה צנוברים ושומשום לסלט ואז יש קצת קריספיות טעימה.

אולי תכיני איתם רשימה. הם יגידו לך מה הם אוהבים בכל סוג של מזון. וגם תבדקי אם הם מעדיפים ללא בישול.

אגב, לפעמים ילדים הופכים ל"בעייתיים" באוכל אם הם מגלים שזה "אישיו" להורים.
אולי אם תתיחסי באדישות לענין אז זה ישתנה אצלו.
אולי כדאי פשוט לשים על השולחן את האפשרויות שבחרת לעכשיו והוא יחליט מה בא לו רק מתוך
האפשרויות האלו? אפילו בלי בישולים. ירקות, פירות, גבינות, לחמים, ממרחים...

ועוד משהו, מנסיוני, ילדים משנים ומגדילים את טווח הטעמים ככל שהם גדלים.

אולי העניין הוא לאו דוקא המתכונים. הרי אוכל ואכילה הם גם ראי של איך אתה קולט את העולם. אולי זה קשור יותר לדברים מסביב, כמו מתח בבית, בין ההורים, בבית ספר, סביב השולחן, צריך לנסות להסתכל על זה. לדעתי דווקא גיוון יתר באוכל לא הכרחי. ואם חייבים כל הזמן גיוון, על מה זה מצביע?
בכל מקרה שניצלים זה אחד הדברים הכי קלים לעשיה וכל אחד יוכל להסביר לך. אני מכינה לארוחות סוג אחד של דגנים כמו בורגול, או קוסקוס או קינואה או אורז לבן, יחד עם דאל עדשים, ירוקים או אדומים, שתמיד אפשר לאלתר ולהכניס ירקות קצת אחרים וזה אף פעם לא יוצא בדיוק אותו דבר. משתמשת בכרישה, גזר, דלעת, קישואים, פטרולזיליה וכוסברה. אוהבת תיבול קצת הודי כמו קארי, כורכום, לפעמים קינמון.
גם עם פשטידות קל לאלתר ולגוון.
פירה בטטות עם קצת חמאה זה פשוט וגם טעים. או בטטות בתנור.
את אוהבת לבשל?

היי עלמה,
חשבתי על עוד משהו: אמרת שהבן שלך אוהב מאוד מתוק. אולי אפשר להכין לו אוכל קצת מתוק? למשל עוף בתנור עם רוטב חמוץ-מתוק או עם תפוזים\דובדבנים וכו', מאכלים עם רוטב מתקתק בסגנון מקסיקני. אנחנו לפעמים מכינים סלט עם ענבים או תפוזים. אני לא ממש מצליחה לחשוב כרגע על מתכון כלשהו (בעיקר כי אני אישית לא אוהבת מתוק באוכל...) אבל אולי תוכלי לחפש מתכונים חדשים בכיוון הזה אם זה מדבר אלייך.

אורז מלא עם שעועית לבנה ברוטב עגבניות.
את הרוטב אני עושה מעגבניות מרוסקות, שום ובצל מטוגן שמבושלים להם עם קצת שמן זית. יוצא מעולה.

מרק עדשים כתומות וקינואה - מרק קל להכנה וקצר בבישול, וטעים טעים - גם עם הרבה בצל ושום.

סמבוסק מקמח מלא עם חומוס (אם תרצי מתכון, תבקשי)

אהה.... בשביל הרבה הרבה ברזל אניאוכלת בכמויות מסחריות סלק אדום חי. ככה, איך שהוא.
וזה הדבר הטעים ביותר עבורי. יש לזה ארומה של אדמה אחרי גשם. וגם מלא בברזל. אפשר לתבל עם לימון ואז בכלל....

בהצלחה

אורי_יורמן‏ לשאלתך -( "מה זה קוסקוס שחור מלא? ") מצטערת על חוסר הדיוק ,זה נובע מכך שאני לא בקיאה כל כך בעינייני מזון בריא (בארוחות של מדקונאלד אני דווקא בקיאה ...).
קנינו בחנות אורגנית קוסקוס אורגני מלא ...זה מה שנאמר לי בחנות...קוסקוס עשוי מדגן כלשהוא, לא? אז אולי הדגן הזה מלא? לא יודעת...אבל לצורך העניין אפשר גם עם קוסקוס רגיל.

ולעלמה -(שבנה שונא פטרוזיליה) היום עשיתי שוב את הסלט אך החלפתי את הפטרוזיליה בכוסברה והוספתי אגוזי מלך ותפוח עץ ירוק - היה יאמי !!!( ת'אמת יותר טעים פי אלף ממקדונאלד).

רוזמרין יקרה, בני אוכל לחם מחיטה מלאה של עינן אבל בלי קרום, גבינות רק לאבנה, צהובה מסוג מסויים ולעיתים רחוקות בולגרית או קוטג'. ממעט מאוד במוצרי חלב. גם על ביצים (אורגניות) אין על מה לדבר איתו לאחרונה.
הם יגידו לך מה הם אוהבים
מבחינת הבן שלי התשובה תהיה רק ממתקים..!

אגב, לפעמים ילדים הופכים ל"בעייתיים" באוכל אם הם מגלים שזה "אישיו" להורים.
מסכימה מאוד, ניסיתי גם להיות אדישה תקופה מסויימת וזה לא הביא לשינוי, לצערי.

אולי כדאי פשוט לשים על השולחן את האפשרויות שבחרת
גם את זה ניסיתי ואז הוא אומר: "כלום. לא בא לי כלום".
היום כבר מתוך יאוש אמרתי לו: "אתה רוצה כלום עם רוטב?" אבל זה לא הצחיק אותו.

ילדים משנים ומגדילים את טווח הטעמים ככל שהם גדלים.
הלוואי.

דנדנה -
אוכל ואכילה הם גם ראי של איך אתה קולט את העולם
לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, אשמח אם תפרטי (המשפט הזה מזכיר לי דפים כמו "את יולדת כמו שאת חיה").

לדעתי דווקא גיוון יתר באוכל לא הכרחי
דעתך כדעתי, והבן שלי שדווקא שמרן מאוד בטעמים וגיוונים פשוט איבד עניין בהציע הקיים, ועל כן הוא הולך ומרזה מול עיניי ואני לא מוצאת את הדרך להזין אותו בצורה שיאהב ויוכל לגדול ולהתפתח. הוא בן 4.6, ומהבעיה הזאת כאמור הדף נולד.
הוא לא נוגע בפשטידות ובפירה.
את אוהבת לבשל?
אז זהו, שאני אוהבת לבשל רק כ*שבא לי*, ואני מאוד לא אוהבת לבשל כי אני צריכה.
ואכן כל עניין הבישול מוטל עלי. בן זוגי לא יודע ולא רוצה לדעת את ענייני הבישול, והוא גם עסוק מסביב לשעות בלפרנס, כך שיוצא שאני אחראית בלעדית על הזנת הילדים .
וכל זמן שהם ינקו (שנה וחצי כל אחד) זה היה נפלא ופשוט, ידעתי שהם מקבלים הכל, ויכולתי לראות איך הם גדלים "על החלב" שלי מול עיניי. כיום אני מרגישה שאני מטפסת על הקירות בשביל להכין להם משהו מזין שיאכלו חוץ מפיצות תוצרת בית, חומוס, וקורנפלקס עם חלב. זה המצב.
קיזי יקירתי, הבן שלי מעולם לא טעם עוף, והסיכוי שהוא יסכים לטעום שואף לאפס. מה שאת מציעה נשמע מעולה בשבילי. אני מתה על פירות וירקות חיים ואוהבת לנסות הכל באוכל. תודה.

בני אוכל לחם מחיטה מלאה של עינן אבל בלי קרום
סתם הערה קטנה - גם אני בזמנו אכלתי ואהבתי מאוד את הלחם הזה, עד שהסתכלתי ברשימת המרכיבים (כולל סויה והמון כימיקלים). אם כבר לקנות לחם יקר, הייתי משקיעה בלחם שיפון-שאור או במה שנקרא "לחם רוסי", ובודקת על האריזה שאין בו הרבה יותר מקמח, מים ושאור. מצאתי אחד כזה בסופר לא מזמן, אז הם קיימים.

כיום אני מרגישה שאני מטפסת על הקירות בשביל להכין להם משהו מזין שיאכלו חוץ מפיצות תוצרת בית, חומוס, וקורנפלקס עם חלב. זה המצב
מכירה את ההרגשה, גם לי יש ילד בררן שמסוגל לאכול בוקר צהריים וערב אותו מאכל ולצפצף על התבשילים המזינים שלי (היום זה טיפ-טיפה משתנה והוא מבקש מדי פעם לטעום טעם חדש). זה באמת מתסכל נורא.
מצד שני, המאמצים שלך עודפים ולא עוזרים. אם כבר הם אוכלים כך, עדיף שתתרכזי בתפריט שלך (מה שייתן להם דוגמא לחיים לפחות) ותחסכי אנרגיות. אם את רוצה להעשיר להם קצת, תטחני להם פלפלים וסלרי בתוך רוטב הפיצה, תכניסי להם טחינה אורגנית בתוך החומוס, תני להם חלב שקדים עם הקורנפלייקס במקום חלב רגיל, ומדי פעם תחליפי את הקורנפלייקס בחיטה תפוחה בלי סוכר, או בפתיתי קינואה. הרע במיעוטו.

הי קרוטונית, אני מתה על לחם רוסי, הבת שלי טעמה והיה לה כבד מדי. הבן לא הסכים לטעום...
מסכימה עם ההערה שלך לגבי המאמצים העודפים שלי.
את צריכה להבין שהתסכול שלי מהמצב, והחרדות לגבי השפעת התזונה שלהם על ההתפתחות שלהם כל כך גדולים, שהם לרוב מתגברים על ההגיון.
היכן אני משיגה חלב שקדים? (דרך אגב הבן שלי מוכן לפעמים לאכול רבע פיתה עם שקדייה, מה שעושה לי את היום כשזה קורה...)

עלמה, מזדהה איתך לגמרי.
המצב פה ממש דומה: הילדים אוהבים רק ממתקים, מוכנים לפעמים לאכול גם קצת אוכל, עם עדיפות מנצחת לג'אנק.
אחרי שוחד ומקח מוכנים לטעום עד 10 ביסים מהאורזמלא/קינואה/ירקות וכו', עד שלפעמים אני מחליטה שאני לא רוצה שהם ידחפו אוכל בכח ויתרגלו לזה..
לגבי הגדול (בן חמש פחות חודשיים) אני גם ממש חוששת לדפוסי אכילה כי הוא אמנם לא שמן בכלל, אבל זה נראה אפשרי אם ימשיך לאכול ככה (ממתקים ג'אנק ופחמימות, ואוכל רגיל רק בשביל הקינוח)
אין לי עצות

את צריכה להבין שהתסכול שלי מהמצב, והחרדות לגבי השפעת התזונה שלהם על ההתפתחות שלהם כל כך גדולים, שהם לרוב מתגברים על ההגיון.
מציעה בזהירות לבדוק אם לא נוצר פה אישו כתוצאה מהתסכול הגדול שלך בנושא.
נשמע שאת משדרת המון לחץ סביב נושא האוכל. אולי כדאי להפנות את האנרגיות לטיפול בלחץ שלך, ופחות למציאת מתכונים חדשים, שהסירוב לטעום אותם מזין בסופו של דבר רק את התסכול שלך?

עוד כיוון שנראה לי מהותי- לטפל באנמיה של הילד.
זה (כמעט בטוח) מה שגורם לחוסר התאבון שלו. תוסף ברזל, טיפות שמגבירות של ספיגת הברזל של שרון_קוצר‏ ואולי אפילו דיקור סיני לחיזוק הספיגה. ל בשמת_א‏ יש המון ידע ונסיון אישי בנושא (ראי בקשה_מיוחדת_של_בשמת‏- אמנם שם היה מדובר בילד צעיר יותר עם בעיה אקוטית בהרבה אבל לדעתי תמצאי שם טיפים מצוינים).

הי כוכב, אולי תמצאי גם את רעיונות בדף הזה? אם משהו יצליח ספרי בבקשה.
הי תזמורת, אני באמת צריכה להוריד לחץ, אין ספק.
לבן שלי אני נותנת 20 טיפות ברזל פריפל, סינטטיות, מזה שבועיים, מאז התגלה חוסר הברזל .
מצד שני אינני רואה שיפור בתאבון שלו, ואני שואלת את עצמי עד מתי לתת לו את הטיפות האלה. גם לטיפות האלה עלולות להיות השלכות/תופעות לוואי שליליות.
מה גם שכל התאוריות, חלקן קראתי פה באתר אודות זה שמי שיש לו מחסור במשהו ממש מחפש בתאווה להשלים את החוסר הזה. הבן שלי לא עונה על התאוריות האלה. שום דבר צמחי עם ברזל לא מעורר אותו אפילו לטעום.
בכל מקרה, תודה על התגובה, אקרא את מה שהצעת לי.

מה שהתזמורת אמרה.

מה גם שכל התאוריות, חלקן קראתי פה באתר אודות זה שמי שיש לו מחסור במשהו ממש מחפש בתאווה להשלים את החוסר הזה. הבן שלי לא עונה על התאוריות האלה. שום דבר צמחי עם ברזל לא מעורר אותו אפילו לטעום
זה לא תמיד תקף, יש שלבים בתזונה שבהם האדם "התרגל לרע" וכבר לא מחובר לעצמו. נאמר, מי שמתרגל לאכול שוקולד 5 פעמים ביום, יתמכר וימשיך לחפש אותו, גם כשברור שהוא לא זקוק לו באמת.

חלב שקדים יש בחנות טבע וגם ראיתי בסופרים הגדולים (בקרטונים "עמידים" כמו חלב סויה).

אומרים שבתמרים יש הרבה ברזל,
אחלה ממרח: טחינה גולמית מלאה עם דבש סילן, יוצא בצבע קרמל,
טעים ובריא, למריחה על לחם, כתוספת לקוואקר, לניגוב עם תפוח או אגס,
או במיקרים קיצוניים לניגוב עם בייגלה מקמח מלא.

רשימת המזונות המנצחים אצל ילדים:

פסטה פיצה רוטב עגניות קטשופ מיצי פירות עוגות שוקולד מעדני חלב

שניצלים עוף ומרק עוף פתיתים פרוסה עם גבינה/חומוס ביצים בצורות שונות דיסת קוואקר

אל תנסי לעבוד עליו ולהכניס קישואים בפיצה או תמרים בדיסה.
והכי טוב- קחי אותו לסופר ותתני לו לבחור בעצמו.

לשפן היתה תקופה שהוא לא רצה בכלל ירקות, אבל רוטב עגבניות - שמבושל עם שפע בצל, סלרי ופלפלים (וכמובן עגבניות) ואז טחון - הוא אכל בשמחה על הפסטה.
כמעט תמיד הוא מוכן לאכול את מה שהוא עוזר לבשל. הוא בן בקושי שלוש, אז העזרה שלו מסתכמת בלהביא מהמקרר, להעביר מהקרש לסיר וכאלה דברים, או לרדד ולהכין פיצה ביחד - ועליה הוא מסדר בשמחה ובקפידה כל מיני ירקות שאחרת הוא היה רק מביט עליהם בבוז ופוסק "לא!". אז ממתין בסבלנות שיצא מהתנור, עושה פו-פו, אוכל בגאווה ונותן גם לאבא. כי הוא הכין.
וכמובן לבחור לבד בשוק (כי שם יש פחות סיכוי מבסופר שהוא יבחר משהו שלא רצוי בעיני), ולנשנש בדרך. ככה הוא "יורד" על סלים שלמים של פירות שבבית היו נפסלים מייד מטעמי איכסה.

טחינה גולמית מלאה עם דבש סילן,
גם אני ממליצה על זה בחום - זה אחד הדברים הכי טעימים שיש (במיוחד עם טחינה משומשום מלא של "אחוה" , שיש לה טעם של חלווה ממש) ומאוד בריא.
בכלל, לילד שאוהב מתוק יש סיכוי שיאהב מאכלים עם סילאן. אני שמה סילאן כמעט בכל דבר. תנסי בטטות בתנור עם סילאן - זה מתוק וזה מעדן אמיתי.

עלמה, שוב בקשר להרגלים.
נניח שאת מסכמת איתו שבסוף כל ארוחה יש קינוח שוקולד (נניח שתי קוביות).
ועכשיו תסכמי איתו מה אוכלים בארוחה. משהו שהוא לא קינוח. גם אז הוא לא יתן לך רשימת מרכיבים שהוא מעדיף? אולי תעשו פשרה. את כן תכניסי שוקולד בצורה מוגבלת לתפריט והוא יסכים לאוכל בריא.
אולי הוא כועס שאת לא מביאה ממתקים ולא "מתחשבת" בו?

דבר שני, אם את לא מדברת איתו על אוכל- כל היום הוא לא יאכל? זה תלוי רק בך?
אולי תגידי לו שכשהוא רעב יודיע לך ואז תשימי לו משהו מהיר ולא מבושל על השולחן? עם הקינוח כמובן...

הי קרוטונית, תודה על האינפורמציה לגבי חלב שקדים.
אהבה_טהורה‏, אנסה את הממרח שהצעת. היתה תקופה שהבן שלי מאוד אהב סילן. אחרי זה נמאס לו מזה, אולי אעשה לזה קמבק עם טחינה, הלוואי והוא יאות לטעום.
פלונית_אלמונית‏, אינני מנסה לעבוד עליו. הוא הולך איתי לסופר, אך חוץ מכל מה שנראה כמו ממתקים הוא לא רוצה או מתעניין בכלום.
אמא_של_שפן‏ הילדים שלי לא מתקרבים לבצל, אבל אני אנסה רוטב כזה בלי בצל נראה אם הם יאהבו.
הי מוצמוצית, תודה על הטיפ לגבי הבטטות והסילאן, אנסה את זה מחר יש לי גם בטטות וגם סילאן, נראה אם יאכלו.
רוזמרין יקרה, אין מצב לסכם איתו על קינוח מראש, מכיוון שאז הוא יטעם כמה ביסים מהארוחה ויגיד שהוא סיים בשביל להגיע מהר לקינוח... וכמובן שאני גם לא אתנה את הקינוח בזה שיגמור מהצלחת, כי זה מתכון ידוע להפרעות אכילה בעתיד. בקטע הזה אני דוקא כן מתחשבת בו וכן מאפשרת לו ממתקים פה ושם. אבל לסכם איתו מראש על קינוח זה לא אפשרי. אצלי כשיש קינוחים הם אוכלים את זה ממש באותו רגע. לא דוחים סיפוקים, ואחרי זמן הם אוכלים רגיל (כשהשפעת הסוכר מתפוגגת...). כשאני לא מדברת איתו על אוכל הוא באמת ממעט לאכול. אבל האמת שהתחלתי למעט בדיבור ולהוריד לחץ.

קראת לי אז אני מגיבה (כבר קודם קראתי, אבל לא היו לי שום מתכונים לתרום).
לבעיית ברזל, הייתי ממליצה להתחיל במתן ברזל (אולי כדאי להתחיל עם טיפות של שרון_קוצר‏, אבל אפשר גם לתת פלוריויטל או פלורדיקס לילדים או איך שקוראים לזה, וגם סירופ ברזל של קופת חולים).
אחרי זה לטפל במזון.
כי האנמיה גורמת לחוסר תיאבון ובררנות אוכל, וזה מעגל קסמים.

לבן שלי אני נותנת 20 טיפות ברזל פריפל, סינטטיות, מזה שבועיים, מאז התגלה חוסר הברזל
קודם עניתי ורק אחר כך הלכתי לקרוא...
רק שבועיים. לוקח לזה זמן להשפיע.
בבדיקת הדם בדקו מה? כמה ההמוגלובין? כמה ה-IRON? כמה הטרנספרין? כמה הפריטין FERRITIN?
האם 20 טיפות ברזל זה המינון שיעצו לך?

עוד דבר: ילד עם חולשה מהסוג הזה, המתוק, כל מתוק (למעט פירות וירקות טבעיים, לא מומתקים ולא מורעלים, כמו בטטה או תמרים אורגניים, וגם אותם עדיף בפרופורציה) - מחמיר את המצב.
אפשר להגיד לילד שיש לו מחלה. למחלה קוראים כרגע "אנמיה". כדי להתרפא, הוא צריך לקבל תרופה במשך כמה זמן (ברזל, ואגב לפלורדיקס אין שום תופעות לוואי, זה לא הברזל עמוס הכימיקלים פריפל) וגם לא יכול לאכול כמה מאכלים במשך כמה זמן (נגיד: עד בדיקת הדם הבאה, שתבדוק אם יש שיפור במדדים הקשורים לברזל, לפי עצת הרופא).
שינוי ייקח כמה שבועות, לא כל עוד הוא אנמי, אלא כשהמאגרים המדולדלים כבר יתמלאו, לגמרי או כמעט לגמרי, וכשלא יהיו דברים אחרים שיחלישו אותו ויפעלו נגד ניסיון הריפוי.
בהצלחה!

תודה בשמת.

בבקשה, והתכוונתי ברצינות: את יכולה לרשום את התוצאות של בדיקת הדם, הן אומרות איפה הבעיה.
מתי הרופא ייעץ לעשות בדיקה חוזרת? תוך כמה זמן לדעתה/לדעתו יראו תוצאות מהברזל?

וכמובן שאני גם לא אתנה את הקינוח בזה שיגמור מהצלחת, כי זה מתכון ידוע להפרעות אכילה בעתיד.

נשמע כאילו אתם כבר שם היום, ולא בעתיד. לכן אני ממש לא הייתי דוחה את הרעיון הזה על הסף.

אני כן הייתי מציעה להציע קינוח שוקולד. אפילו לקנות עדשים, משהו ממש קטן, ולאפשר לו לקבל עדש אחד או שניים בסוף הארוחה, וגם להבהיר מה זה "ארוחה" מבחינתך (לא חייב לגמור מהצלחת, אבל כן לאכול נניח לא יודעת, לפחות שמונה ביסים. סתם אני זורקת.)

זה גם עשוי לתת לך הזדמנות להחזיר אותו לסוג מסויים של מעגל מאכלים.

אני זוכרת שקראתי פעם שילדים הם הרבה פעמים עם נובו- פוביה (פחד מחידושים) ומן הסתם המקום הראשון שזה יכול לבוא בו לידי ביטוי זה האוכל. מצד שני, מחקר כלשהו מצא שהפגשה של הילד עם מזון מסויים שמונה (אל תתפסי אותי על הכמות המדוייקת. אולי תשע) פעמים, הרבה פעמים תוביל להסכמה לאכול את אותו מרכיב. מפגש עם מאכלים חדשים, בזהירות, בצורה מאד מחושבת .לא לירות לכל הכיוונים, כי יש לי תחושה שזה בעצמו מכניס גם אותך וגם אותו לסטרס. כי אם הילד חושש ממאכלים לא מוכרים, סביר להניח שמאד לא פשוט עבורו לפגוש את הפחד הזה בכל ארוחה מחדש, כל פעם מול מזון אחר שצץ פתאום. אה, וגם בלי לעשות "תרגילים מלוכלכים" (נו, באמת, מי שם אומגה שלש בממרח חרובים?? אני צוחקת, אבל תראי איך הוא מגיב לזה. כאילו זו ממש בגידה באמון שלו), אלא בשיתוף איתו.
למשל, פרוייקט של אבוקדו.
או של דבר אחר. לא מעורבב עם מאכל אחר אלא "נקי". ממש לעשות טבלה, לרשום איתו את ההתקדמות, לעשות מזה עניין גדול. חיזוקים ועניינים.
אני יודעת שזאת הצעה שמוציאה מפרופורציות את נושא האוכל, אבל תסתכלי על זה ככה- לפי התיאור שלך, הדברים הם כבר מחוץ לפרופורציות וייתכן שמה שיוביל אתכם חזרה לדרך הישר הוא הגזמה בכיוון ההפוך.
אגב, עוד דבר שיכול לעזור מעט זה ארוחה עם ילדים נוספים, שאוכלים. האחיינית שלי מוכנה לאכול בערך חמישה דברים, אבל כשהיא אוכלת עם הבכור שלי ביחד (שאוכל בשמחה), היא תמיד מותחת מעט יותר את הגבולות של עצמה, כאילו יש משהו בזה שפתאום מעורר בה תיאבון. (זה לא עובד עם אחים. זה עובד עם קבוצת ההתייחסות. מוזר. אולי זה עניין פשוט של לחץ חברתי)

שני הסנטים שלי לעניין. מקווה שעוזר.

מפאת קוצר בזמן... לא אוכל לכתוב כאן מתכונים אבל בספר "ילדים בריאים" יש הרבה מתכונים שטעימים לילדים (בדוק) אם את גרה קרוב אלי אשמח להשאיל לתקופה קצרה ואם לא אז ממליצה לקנות את הספר!

ילדים שנמנעים מכל מיני מרקמים וטעמים באוכל יכולים להיות גם ילדים עם רגישות יתר לטעם או מגע בפה. ובדרך כלל במקרה כזה רואים רגישויות גם בדברים אחרים - העדפות ברורות לבגדים מסויימים, קושי במעברים, ועוד.. ויש גם אפשרויות לנסות לטפל בזה. נראה לך מתאים לבן שלך?

הי בשמת, הברזל שלו 38.85 נכון ללפני חודש וההמוגלובין 11.90. הרופאה יעצה לתת לו 20 טיפות במשך שלושה חודשים, למלא את המאגרים ואז לעשות בדיקה חוזרת, זה נראה לה זמן מספיק לבדוק שוב. דרך אגב קראתי את הדף שלך לגבי בקשת העזרה לבנך, אשמח אם תספרי לי מה את נותנת לילדייך לאכול שהם אוהבים. אני סקרנית...

מיטה_מתקפלת‏
נשמע כאילו אתם כבר שם היום זה אולי נשמע כך בגלל הלחץ והמתח והאחריות שלי, אבל זה לא לגמרי כך. אין לו הפרעות אכילה. הוא אוכל בגן והוא אוכל בבית, בגלל מחסור בברזל כמו שנכתב פה, נוצר מעגל קסמים של חוסר תאבון, שהחוסר ברזל הוא הגורם לו ולא הפרעת אכילה. הנטייה של בני היא לאהוב מתוקים, אך הוא אוכל גם מזונות אחרים . אומנם מעט אבל אוכל.
המטרה של הדף הזה היא לנסות ולמצוא מתכונים אחרים פשוטים, מזינים בלי לעשות מהאוכל אישיו, ובלי להפוך את המטבח לזירת הפקות. לגוון את הרפרטואר שלי, ואכן קיבלתי פה כמה רעיונות. תמיד אשמח לשמוע עוד.
אינני אוהבת להתנות אכילה בשום דבר. לא בממתקים ולא במתנות. זה שורש הרע בעיניי, למרות שרבים עושים ואין לי ספק שכוונתם טובה.

אני יודעת שזאת הצעה שמוציאה מפרופורציות את נושא האוכל
אני יודעת שכוונתך טובה אבל אין לי עניין לעשות מהאוכל עניין גדול ולהגזים בכיוון ההפוך.
לעומת זאת את צודקת מאוד בעניין אכילה עם עוד ילדים שאינם אחים, זה בהחלט מדרבן ועובד גם אצלנו.
הילה_ב‏ אינני גרה קרוב אלייך אך אדאג להשיג את הספר. תודה על המידע.
מרפאה_בעיסוק^?‏, אני מבינה את כיוון החשיבה שלך, אכן בני הוא ילד רגיש (וכך גם אחותו), יש לו רגישויות יותר מהממוצע - אך לא באופן חריג שמצדיק אבחון כלשהוא.

הברזל שלו 38.85 נכון ללפני חודש וההמוגלובין 11.90. הרופאה יעצה לתת לו 20 טיפות במשך שלושה חודשים, למלא את המאגרים ואז לעשות בדיקה חוזרת, זה נראה לה זמן מספיק לבדוק שוב
אהה.
אם כן, ההמוגלובין עדיין נורמלי, אבל מאגרי הברזל כבר מדולדלים ומתחת למינימום.
אכן, שלושה חודשים הם זמן טוב לראות שינוי בגוף.

אכן בני הוא ילד רגיש (וכך גם אחותו), יש לו רגישויות יותר מהממוצע - אך לא באופן חריג שמצדיק אבחון כלשהוא.
בשביל מה "איבחון"? לא ראיתי שהמרפאה בעיסוק הציעה אבחון, אלא הבנה וטיפול. אם הוא אמנם רגיש יותר מהממוצע, אז יש יסוד לשער שהוא פוסל מזונות מסוימים מפני שהם מציקים לו. מפני שהמרקם לא נעים לו. אפשר לטפל בזה, ואז ישתפר מגוון המאכלים שהוא יכול לאכול.

הי רויטל מלמעלה, פיספסתי אותך...
אני אשמח מאוד למתכון הסמבוסק, וגם לגבי שעועית לבנה ברוטב. השעועיות שלי יוצאות קצת קשות למרות שאני משרה הרבה, ולא ממש מוצאת להן את הרוטב הטעים. תודה.

מה שעזר אצלנו בעידוד תאבון

1. תרופה הומאופטית.
2. שינוי המלתחה של הילדה לצבעים חמים ומקרקעים (אדום, חום, צהוב בעיקר בפלג גוף תחתון)
2. ויטמין של פלורידקס לילדים. חודש עם הברזל וחדש בלי הברזל.
4. ארוחות משותפות ואסטטיות.

שינוי המלתחה של הילדה לצבעים חמים ומקרקעים (אדום, חום, צהוב בעיקר בפלג גוף תחתון

ארוחות משותפות ואסתטיות

איך שכחתי. גם אצלנו.

שני דברים שעברו לי בראש אחד זה צ'יפס נראה לי שכל ילד מסכים לאכול צ'יפס.
והשני זה כן לנסות להכניס בשר ועוף הבייתה לא לצעוק ולהודיע אלא פשוט להכין נגיד רוטב בולונז עם ממש מעט בשר להניח אותו על המון פסטה

ולראות תגובה לא להתחיל מעוף שלם בתנור (שגם לא צמחונים עלולים להגעל ממנו ) אלה מחתיכות בשר קטנות או טחונות שאפשר להוסיף לרוטב או למרק.(אולי אצל אחת הסבתות, דודות להיות מוזמנים לקציצות)
אולי כן שווה אם התקציב מאפשר לאכול מידי פעם בחוץ פשוט כדי לגוון . אולי להזמין אוכל ממישהו שמבשל . או להזמין מבשלת הבייתה ליום (אם היא מכינה 10 מאכלים וחלק מקפיאים) אולי לקבוע עם חברה עם ילדים ארוחה משותפת פעם אצלך פעם אצלה .פשוט זה יכול לתת רעיונות וגם לגוון את הסוגים וההיצע.
אם נמאס מסילאן אפשר לנסות להחליף אותו במייפל או בדבש.
עוגה יכולה להיות רעיון טוב עוגת גזר עוגת קישואים עוגת דלעת.
מלוואח (האחיינים שלי טורפים) בורקס פראנץ טוסט .
וגם ניחום והרגעה אח שלי אכל רק שני מאכלים כל הילדות שלו אחד זה שניצל והשני זה לחם עם אחשלג שזה פיצפוצי שוקולד מיוחדים שהיו שולחים לו מהולנד(בדואר ימי- בדרך כלל היו מגיעים עם נמלים )
וזה לא הפריע לו לגבוה למטר ותשעים .
נראה לי שמאוד חשוב להרפות ולשחרר.
נראה לי גם שאת יודעת את זה - ולא מצליחה .
אפשר כן לנסות לסגור איזה שהוא דיל של עם אוכלים זה מקבלים זה - לא מתה על זה אבל אם שום דבר לא יעזור שווה לבדוק בתור אופציה .
דבר אחרון שנזכרתי שפעם עשיתי עם סרבנית אכילה זה שהמצאנו מאכל על שמה טוסט עם גבינה ופסטרמה (אבל זה מה שהיא בחרה) וכשכלו כל הקיצים ולא הייתה מוכנה לאכול כלום הייתי אומרת לה טוב אין ברירה לאכול אותך ומדגדגת אותה והיא כבר ידעה שעכשיו מכינים טוסט אלונה
<אילה הולכת לאכול, דף_מרעיב^?‏>

מה הוא אוכל בגן ?

אויל הגננות יכולות לתת לך רעיונות של דברים שבגן הוא אוכל ?
וגם נזכרתי במה שאני קוראת הפסטה החדשה - קוסקוס המון ילדים אוכלים את זה ככה יבש בלי כלום (הכוונה היא לבלי רוטב) יש כנראה משהו שטעים לילדים באוכל לבן בלי רוטב וגם ניוקי יכול להכנס לקבוצה הזאת .ניוקי פסטה וקוסקוס

השעועיות שלי יוצאות קצת קשות למרות שאני משרה הרבה
כדאי מאד לא להמליח או להוסיף שום דבר שיש בו מלח (קראי את התווית של העגבניות המשומרות - לעיתים תכופות הן מכילות מלח) אלא ממש ממש בסוף הבישול, כשהשעועים כבר התרככו. וזה נכון לגבי כל סוגי הקיטניות - חוץ מחמין, שמה שלא תעוללי לו הוא יתרכך בצייתנות אחרי לילה בתנור.

הי קוסמת
תרופה הומאופטית
איזו תרופה?

שינוי המלתחה של הילדה לצבעים חמים ומקרקעים
פעם ראשונה בחיים שאני שומעת על זה, יש מצב שתפרטי יותר בהרחבה?? אני ממש אשמח.

ויטמין של פלורידקס לילדים. חודש עם הברזל וחדש בלי הברזל.
מה זה הויטמין הזה? האם צריך מרשם רופא?
תודה!

אילה_א‏ תודה על התגובה המושקעת,
להזמין מבשלת הבייתה
את לא מתארת עד כמה אני מפנטזת על זה....נכון להיום אין לנו אפשרות כלכלית, ואינני מכירה מישהי כזאת.
בגן הוא עד 13:00, ואין להם ארוחת צהריים, רק ארוחת עשר שכוללת לחמניות שהם אופים +ממרחים כמו לאבנה, קוטג', חמאה וכו'.כך שרעינות יצירתיים אני לא יכולה לקבל משם.
זה מעניין שהזכרת קוסקוס, כי כשאני עושה יבש הוא לא נוגע, אבל בגן הקודם הוא כן אכל את זה עם ירקות ומרק, אולי את יודעת איך מכינים את זה דווקא עם ירקות?
אמא_של_שפן‏, תודה על הטיפ של המלח, לא ידעתי...(הבורות חוגגת)

עלמה -

לגבי שעועית - יש שעועית מדהימה !!! שנקראת בובס bobes. צריך להשרות אותה 24 שעות, ולבשל המון שעות (בערך ארבע). אבל כשהיא מוכנה - זה כמו פירה עם חמאה. לגבי שאר השעועיות - להשרות ללילה, אפשר להוסיף כפית סודה מחוקה, ולבשל משהו כמו 45 דקות, להוסיף את המלח בסוף זה באמת מאוד חשוב.

בגן של הילדים - גם הילדים הבעייתיים ביותר מאוד אוהבים "מקלות" זה תפ"א ובטטה חתוכים למקלות (כמו צ'יפס) ואפויים בתנור עם שמן זית. חוץ מזה, קוסקוס תמיד הולך (באינטרנט בטוח יש מתכונים למרק). לגבי עוף - אני הייתי מתחילה מכנפיים או משהו כזה, אפשר לקנות אורגני קפוא בחנויות טבע או טרי של "טבע עוף" שזה לא אורגני, אבל לי אנטיביוטיקה נדמה לי, ולאפות במרינדה של דבש וסויה, או משהו כזה שילדים תמיד אוהבים. ושניצל - כמובן.

עוד משהו שהולך חזק - אפונה. אני לוקחת פשוט סנפרוסט, ושופשכת עליה מים רותחים פעמיים. (למרות שאני באופן אישי מכורה לאפונה קפואה, אבל אל תגלי).

רעיון טוב של אילה זה לאכול אצל חברים. פשוט לתת לו לראות ולטעום עוד דברים, אבל בלי לחץ.

עוד דבר שעובד טוב (ומפתיע) אצל ילדים זה לטבול לחם או פיתה בשמן זית עם זעתר. אצל הילדים בגן זה להיט.

תודה על הטיפ של המלח, לא ידעתי...(
אני מתרשמת עמוקות מכך שהיא ידעה שזו היתה הבעיה!
אני בכלל לא תיארתי לעצמי ששמת מלח...

גם הילדים הבעייתיים ביותר מאוד אוהבים "מקלות" זה תפ"א ובטטה חתוכים למקלות
היזהרי מהכללות בתי לא נוגעת בבטטות, אלא אם כן הן מתחבאות בתוך מרק ירקות עשיר וחתוכות קטן, והיא לא מבחינה בהן בין הגזר לדלעת...

ולאפות במרינדה של דבש וסויה, או משהו כזה שילדים תמיד אוהבים
כנ"ל.
יש ילדים מוזרים (מכירה שניים, בני דודים) שמעדיפים את העוף שלהם מבושל במרק, ולא יסכימו לכל חלק, רק לחלק המסוים. שני ילדי, למגינת לבי, הולכים ומתבייתים על חזה העוף, החלק האהוב עלי. מה יהיה? יש רק שני חזות, שאני בונה עליהם, אבל שני פולקע, שני משולשים ושתי כנפיים שכולם ייפלו רק על האיש?

לטבול לחם או פיתה בשמן זית עם זעתר
נכון, אבל הם אוכלים אז הרבה לחם. ממלאים את הבטן בלחם. מה בריא בזה...
(שלא לדבר על זה ששניצל, ג'חנון וסמבוסק ממש לא בריאים).

היזהרי מהכללות

ההכללה היתה לגבי ילדי הגן של הילדים

נכון, אבל הם אוכלים אז הרבה לחם. ממלאים את הבטן בלחם. מה בריא בזה...

אני "עובדת" אחרת. אני חושבת שכשנפתחים לטעמים חדשים, אז נפתחים לטעמים חדשים. ארוחת אחת ביום יכולה להכיל לחם, ואז זה נחמד אם טובלים אותו בשמן זית (מעולה, כמו שיש לי ) וזעתר (גם מעולה, שבדיוק אזל ). אני זורקת את זה כרעיון לגיוון בטעמים. אני חושבת (ויודעת) שאוכל יכול להיות כיף. ואני חושבת שהדרך ללהבין את זה, עוברת דרך חוויות של טעמים שונים ומגוונים.

אין לי פתרון לעניין העוף. בעיה סבוכה.

אני חושבת שכשנפתחים לטעמים חדשים, אז נפתחים לטעמים חדשים
רעיון יפה!

הי במבי_ק‏ תודה על הרעיונות, הצ'יפס היחיד שאני עושה זה מה שאת קוראת "מקלות". אני אופה בתנור אבל במקלות בטטה הם לא נוגעים.
הבן שלי מאוד אוהב בטטה אפוייה בתנור בניר כסף, זה מזכיר טעם של מדורה. היום הוא אכל שתיים כאלה וממש התמוגגתי.
לגבי עוף קניתי היום לראשונה בחיי חזה עוף אורגני בחנות טבע (80 ש"ח לקילו...), מתוצרת אדמה. אמא שלי עשתה לי היום סדנת קציצות (אני כאמור צמחונית), אצלה בבית וכשהגעתי הביתה עם הקציצות מוכנות להפתעתי הרבה הילדים לא שאלו אותי ממה הקציצות. הבת שלי (לראשנה בחייה..!) אכלה אחת, אמרה שזה טעים וסירבה לעוד. הבן שלי נגע הריח, נתן ביס קטנטנטן ולא רצה להמשיך, והתינוק טעם טיפונת וגם הראה סימנים של מיצוי... מקווה שהנסיונות הבאים יהיו מוצלחים יותר.
גם בגן של הילדים שלי יש את עניין הלטבול, וגם שם זה הולך טוב. בבית זה תמיד אופרה אחרת.
לאכול אצל חברים ביתי מאוד אוהבת, בני לא נוגע כמעט בכלום. היחידה שהוא אוכל אצלה ממש בכיף זאת אמא שלי. אצלה הוא אוכל דברים שבבית לא מתקרב אליהם. חביתה למשל.
ואני חושבת שהדרך ללהבין את זה, עוברת דרך חוויות של טעמים שונים ומגוונים
כמוני כמוך
בשמת, גם לי אין פתרון לעניין העוף...

קציצות קינואה

לבשל קינואה
לאחר מכן, לערבב את הקינואה המבושלת עם
בצל מגורר
בטטות מגוררות
גזרים מגוררים
(אפשר גם ירקות אחרים)
להוסיף ביצים לתערובת כך שיוצאת עיסה לחה
לתבל במעט מלח
להכין כדורים ביד ולהשטיח אותם (שייראו כמו לביבות)
לאפות בתנור 180 מעלות לערך.

קצת פרסומת עצמית מקוצר זמן - אני מנהלת את פורום צמחונות וטבעונות בנענע, בתוכו הקמנו את המטבחון - מעל אלף מתכונים צמחונים וטבעונים. וגם המון נסיון והמלצות.
נשמח לסייע ולהמליץ בפורום.

ותשובה מפורטת ואישית - מחר
עד אז - בתאבון
‏http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=401636&min=3‏

ל... תודה על המתכון,
אלה_לי_לה‏ אכנס לפורום, מקווה להחכים , תודה.

להפתעתי הרבה הילדים לא שאלו אותי ממה הקציצות
ברור שלא למה שהם ישאלו ? הם לא החליטו להיות צמחוניים הם רק גודלו להיות צמחוניים .
(היום פגשתי ילד במצב דומה עם כשרות - אבל עם הוא אוכל אצל אחי בבית אוכל כשר הוא לא מקבל שם )
לגבי העוף אתן צוחקות נכון ?
לא חייבים לקנות עוף שלם אפשר לקנות רק חזה עוף או רק ירכיים או רק מה שרוצים (כבד לבבות )
מבקשים מהקצב 4חזות עוף והוא פשוט נותן לכם(עם הרבה ניילון מסביב)
אם הם לא אהבו קציצות אולי הם יותר יאהבו בולונז (לא אמיתי) של ילדים .
לגבי מרק לקוסקוס לדעתי מכינים מרק ירקות פשוט ורגיל ומוספים לו גם חומוס.
לגבי בטטות אני שמה 5 בשקית של קוקי כל פעם שאני מפעילה את התנור (ואפעם לא נשארות לי וגרים כאן רק שני אנשים )
נחמד גם לשפוך עליהן טיפונת טחינה גולמית או חמאת שומשום.
ארוחה שמכינים פסים ועיגולים מכל ירק מורחים גבינה לבנה על לחם (או חביתה בלי לחם ) ואומרים לכל הילדים לצייר פרצוף מהירקות ואז לטרוף אותו (אולי לא כל כך צמחוני אבל יכול לעבוד)
רק ארוחת עשר שכוללת לחמניות שהם אופים +ממרחים כמו לאבנה, קוטג', חמאה וכו'
את זה הוא אוכל ? כי אם כן אז אפשר לעשות את אותו דבר בבית ופתאום גם נזכרתי בפיתות ביתיות שהיינו מכינים ( קמח מים ובצק מטוגנים במחבת עם מעט שמן ) למתקדמים שמים על זה זעתר . וגם אפשר להכין פיתות(מלאות ) עם שמן זית והמון תבלינים מלמעלה קלויות בטוסטר אובן .
תחשבי לבן פחמימתי פשוט וקצת חסר טעם או יותר נכון טעם פליין שטוח לא מתוחכם . זה מה שכל הילדים סרבני האוכל מוכנים לאכול .
וגזר.
אם פתאום תכיני משהו מכל אלה שהוא יאהב אז תעדכני וננס הלחשוב קרוב או דומה .

מבקשים מהקצב 4חזות עוף והוא פשוט נותן לכם
עדיין אין עוף אורגני טרי אצל הקצב... יש רק קפוא, ומה שיש באריזה זה מה שיש. זה יקר בטירוף, ופי אלף יותר יקר לקנות רק חלקים כמו 4 חזות...

לדעתי מכינים מרק ירקות פשוט ורגיל ומוספים לו גם חומוס
יש גיוונים: 1. לא מתחילים מטיגון בצל, אלא מבשלים במים.

2. חתיכות גדולות יותר של הירקות, ממש שלמים.
3. תיבול. כורכום ולא זוכרת מה עוד.

ג'ינג'ר במרק.
הרבה שורשים - גזר, שורש סלרי, פרסניפס.
אפשר להוסיף גריסים. אצלינו אוהבים...

חוזרת להוסיף עוד קצת

עלמה יקרה,
עצוב לקרוא שאת מתחרטת על גידול משפחה צמחונית, כשהייתי בת 10 הפכתי לצמחונית, ואני מאושרת שכך.
היום אין לי ספקות שתזונה צמחית בריאה ומוסרית, את ילדי אני מתכננת לגדל בתור טבעונים.
בעיות אכילה נפוצות, וכלל לא קשורות לאכילת בשר, כך גם אנמיה.

טוב שאת דואגת ומחפשת לשפר את תזונת ילדייך, אבל הייתי חושבת בשלישית אם בשר זו הדרך.
נתחיל באנמיה - ממליצה בחום על פרודנטקס, הוא יקר אבל מצויין, היו תקופות שהשתמשתי בו, והוא באמת המוצר היחיד שמצליח להתגבר על הנטיה הגנטית שלי לאנמיה. אני שייכת למשפחה שבאופן גנטי פשוט לא סופגים ברזל, ולא זקוקים לרמת ברזל גבוהה בדם לצרכי תפקוד יום יומי. ועדין שבחרתי להעלות את הברזל כדורים לא עזרו, פרודנטקס ונבטים דווקא כן.

ועכשיו לענינו,
במקום בשר אולי כדי להנחיל הרגלי אכילה בריאים?

בכללי:
ילד רעב אוכל, ילד שדוחפים לו אוכל נמנע מלאכול כי ברור לו שאכילה היא כח.

נמאס לילד ממאכלים מוכרים? מצוין לגוון, אבל אל תשאירי לו ברירות.

• כשלילד רעב נגיש מאכל, הוא יטעם ואולי אפילו יאכל.

• כשלילד רעב תמתין בשולחן צלחת ירקות חתוכים לפני הארוחה, הוא יתחיל לנשנש לפני המנה העיקרית.

• כשילד רואה ילדים אחרים אוכלים יש יותר סיכוי שיטעם ויהנה.

• מאכל שלא טעים בטעימה ראשונה יכול להתפס כטעים בטעימה השלישית כשמתרגלים, למרות שהטענה הנפוצה אומרת שצריך לפחות 10 טעימות עד שמתרגלים לאהוב משהו. משמע אםהילדים לא אוהבים אל תכנעי - המשיכי להגיש פעם אחרי פעם, אולי בפעם ה11 הם יגלו תאבון.

• אין כמו דוגמה אישית

• רק לא להכריח - ניסית להכריח לטעום או לאכול? זו סיבה מצוינת לשנוא ולא להסכים, איש לא אוהב כפייה, ורצוי שגם לא נתחנן שהילד יאכל, צום של כמה שעות לא הורג אף אחד.

• צבעים ומרקמים חשובים, יש מי שאוהב צבעוני, יש מי ששונא, יש מי שאוהב דייסה ויש מי שמרקמה עושה לו בחילה. אפשר להתרגל, אבל בהתחלה מומלץ להדבק למרקמים וצבעים שברור שאוהבים.

• הגשה, הגשה, הגשה - מזון שמוגש בצורה נאה, ובליווי סיפור מעניין או משחק מגרה הרבה יותר לאכילה

• מכינים ביחד - טועמים ביחד, אם תבשלו יחד תוכלו לטעום תוך כדי, והרבה יותר כייף לאכול מה שהכנו יחד.

• ג'אנק פוד יכול להיות בריא, במיוחד כשמכינים אותו בבית. עוגה מקמח מלא, טחינה, תפוח וסילאן מכילה הרבה ברזל, טעימה ונחמדה, וכשהופכים אותה למאפינס? זו בכלל חגיגה.

• הגבלה - כל מה שאסור רוצים יותר, את רוצה שהילד יזלול סלט? גם כשהוא רוצה - תגבילי אותו לפחות ממה שהוא רוצה, שיבקש גם לפעם הבאה.

• תני לו לבחור מה לאכול, הציגו מספר מתכונים, הוא בוחר מה הוא רוצה, וזה מה שיהיה בארוחה, לא טעים? לא נורא, בעוד כמה שעות תהיה עוד ארוחה, בין לבין יש המון פירות ירקות, הוא לא צריך להשאר רעב.

• דברים קטנים זה כייף, נבטוטים, גזר גמדי, כרוב ניצנים,תירס גמדי, פיסות קטנות של ברוקולי פלפל או מלפפון. כשדברים בבאים במיני נחמד לאכול אותם.

• ושוב - אין כמו דוגמה אישית, תביאי את הילדים לחפלק הטבעונאי הבא, אין סיכוי שישארו רעבים. כמו שאמר פול בטיול הלקטים - "נבטיים!! יאמי !!!" - הייתי המומה, היום כבר לא.

את מוזמנת לספר מה הילדים אוהבים, אולי נוכל להציע וריאציות?
ובכלל, ממליצה להציץ:

‏http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=219082‏ - איך ללמד ילדים לאכול ירקות, זה תקף גם לנושאים אחרים.

‏http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=428417‏ - על מאגרי ברזל נמוכים, למה זה טוב?

‏http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=205863‏ - הדרך לצמחונות בארבעה שלבים, היא גם הדרך למאכלים חדשים...

‏http://forums.nana10.co.il/Article/?ArticleID=454759‏ - חושבים שאין מה לאכול? 1001 דברים שטבעונים אוהבים לאכול

שיהיה בתאבון
אלה

אילה_א‏ יקרה
ברור שלא למה שהם ישאלו ?
אז זהו, שזה לא ברור שלא. הם ילדים סקרנים ששואלים ממה עשויים מאכלים חדשים שהם טועמים לראשונה.
את לא היית שואלת? מה הקשר לצמחונות שלהם?
חוץ מזה דיברתי עם ביתי הבכורה על כך שלאחיה התינוק אני מתכוונת מההתחלה לתת לטעום גם עוף ודגים.
הסברתי לה למה והיא בהחלט התעניינה והבינה. כמובן שאמרתי לה , כמו תמיד , שכל דבר שתרצה לטעום אדאג שיהיה לה, ועכשין עוף למשל יהיה גם זמין לה אז אולי היא תרצה לטעום.

היום פגשתי ילד במצב דומה
אני מציעה לך לא למהר ולהשוות בין ילדים ומצבים שאינך מכירה לעומק. זה לא תורם, ובעיקר נשמע כמו ביקורת שאינני זקוקה לה.
כמו שאמרתי ברור אני זקוקה למתכונים בריאים וטעימים, ביקורת עצמית יש לי מספיק. תודה.
תחשבי לבן פחמימתי פשוט וקצת חסר טעם
זה לא נשמע לי בריא, ואני משתדלת להמנע מלתת להם פחממות מקמח לבן. אני נותנת בד"כ מקמח מלא והם אוכלים את זה.
שוב, בני הוא לא סרבן אכילה, הוא פשוט ממעט לאכול, בגלל חוסר ברזל ויכול להיות שגם בגלל תולעי מעיים (זה כרגע בבדיקה), אבל כרגע יש מגמת שיפור מסויימת בתיאבון שלו.
יכול להיות שהברזל עושה את העבודה. וגם אני כמובן הורדתי לחץ.

סלט_פרות^?‏ מה זה פרסניפס??

הי אלה_לי_לה‏,

עצוב לקרוא שאת מתחרטת על גידול משפחה צמחונית
אל תעצבי.
זאת לא חרטה כמו שהיום עם שלושה ילדים אני יכולה לראות דברים אחרת. ביתי לא טעמה מעולם בשר/עוף/דגים, וניזונה ואוהבת פירות, ירקות, פחממות וביצים אורגניות.
היא אכלה ואוכלת יפה, (טפו, טפו, טפו) גדלה יפה, ולא חסר לה כלום.
כשאת מחליטה מראש לגדל את ילדייך כטבעונים אני מאוד מבינה אותך. גם אני מתכוונת להיות (עד כמה שזה תלוי בי) צמחונית עד סוף ימיי ואולי גם לוותר בבוא הזמן על ביצים ומוצרי חלב ולההפך לטבעונית. עם ילדים זה שונה!!! מספיק שנולד לך בן קסום ומופלא, כמו בני למשל, שאוכל זה לא בראש מעיניו, והוא לא בענייני ירקות ופירות, וגם לא בא לו טחינה וחומוס, מה תעשי? בתור טבעונית אני מניחה שתהפכי עולמות כדי שהוא יקבל את כל הדרוש להתפתחות שלו מן הצומח? ובואי ניקח את התרחיש שבו את מביאה לו את כל טוב העולם הצמחי ועדייין "לא בא לו" כלום??!?
זה פחות או יותר המצב שאני הגעתי אליו עם בני...(וכל הדרך גם שפכתי טונות של אידאולוגייה על חוסר המוסר שבהריגת בע"ח... ככה חינכתי אותם...)
זאת לא דרך ללא מוצא, ויש מה לעשות, אבל כשהחלטתי לגדלו כצמחוני אפילו לא העלתי על דעתי שיבוא יום והוא לא יהיה מוכן לאכול פרות וירקות בכמות מספקת לצמיחה וגדילה.
והשנים הראשונות הן קריטיות להתפתחות הגוף.
אז היום כשיש לי תינוק בן תשעה חודשים שעדיין יונק אך גם אוכל מוצקים אני מרגישה שזה הזמן שלי לתקן.
אכילת עופות ודגים היא לא התיקון. התיקון הוא לאפשר לו לטעום ולאכול מגוון רחב של מזונות. גם מזונות שכיום אינני אוכלת, ובבוא העת כמובן לאפשר לו לבחור את מזונותיו לפי העדפותיו וטעמו.

ממליצה בחום על פרודנטקס
איפה משיגים? צריך מרשם? זה מתאים לילדים?
תודה על מה שכתבת לגבי הרגלי אכילה. זה אמנם לא חידש לי אבל בכל זאת עשוי לעזור למי שמבקר פה.
אני מעולם לא הכרחתי, דחפתי, או עוררתי רגש אשם כלשהוא בעניין האוכל אצל ילדיי. לכן גם אינני מוכנה לשום התניות במה שנוגע לאוכל.
תודה שהגבת.

לא הזדמן לי לקרוא את כל הדף אבל יש לי המלצה למתכון שאצלנו הולך מצויין,
יש לי תינוק מאוד בררן ולא אכלן ומצאתי במקרה מתכון מנצח שלוקח חמש דקות להכין, אמנם מטוגן אבל..לדעתי שווה לנסות למרות שזה נשמע חשוד : - )
עלי תרד טריים, ביצה, ושתי כפות קמח תופח. הכל יחד למגימיקס לדקה ואז מטגנים קציצות.
עוד משהו מתוק ואהוב- קינואה, בטטה מגורדת וסילאן, ככה פשוט לבשל עם מים עד שמתרכך.
בהצלחה

אהה,
ולפרודנטקס לא צריך מרשם, נמצא בחנויות טבע ובכל הסופר פארמים במחלקת הטבע.
לא רוצה לייאש אבל הבן שלי לא היה מוכן לאכול את זה. זה די יקר אז לדעתי כדאי לבקש דוגמיות (יש!), אם את רוצה יש לי בבית כמה דוגמיות, אני גרה ברחובות אם זה עוזר לך.
מצד שני הבן שלי קטן ואי אפשר היה להסביר לו שזו תרופה והוא חייב.
אנחנו התגברנו על האנמיה בעזרת רסק ירוק שתמיד היו בו תמרים ואז הוא מאוד מתוק,קציצות בקר והרבה קציצות תרד.

את לא היית שואלת? מה הקשר לצמחונות שלהם?
אני יודעת לראות אם יש במשהו שמציעים לי דבר שאני לא מוכנה לטעום אפילו רק במקרה של ספק רב הייתי שואלת . מישהו שהוא צמחוני או להבדיל שומר על כללי אכילה מסויימים אחרים שואל כדי לברר לא רק איזה טעם יהיה אלה גם שאינו עובר על הכללים של עצמו לזה התכוונתי .
ובעיקר נשמע כמו ביקורת שאינני זקוקה לה
לא התכוונתי לבקר התכוונתי למשהו אחר לגמרי

לא משנה
ואני משתדלת להמנע מלתת להם פחממות מקמח לבן
לא התכוונתי לקמח לבן התכוונתי לאוכל לבן פשוט כמו פסטה (יכולה להיות מקמח מלא) היא מאכל לבן פחמימתי עם מעט טעם וילדים מתים עליה .
פיתות (יכולות להיות קמח מלא)
ניוקי
בקיצור דברים שמבוגרים בחיים לא יאכלו בלי רוטב
לילדים יכולים להיות אחלה ארוחה .
פראסניפ הוא גזר לבן שהוא בעצם קצת כמו צנון .
פראנץ טוסט כבר הצעתי <?
וגם ביצה בקן (שזאת לחם שמטגנים עם חביתה מעליו) שני מאכלים שילדים מחבבים
ומשה בתיבה שזה נקניקיה עטופה בבצק( אפשר נקנקיה צמחונית)
אני אחפש אחר כך את הספר של רות סירקיס לילדים יש שם המון מתכונים חמודים מבחינה ויזואלית וילדים מחבבים אותם (אה וגם אולי להציע לו להיות העוזר טבח ולקנות את הספר ולהכין ביחד מתכונים משם וכשהוא יכין יכול להיות שיתפתה לאכול )

מה זה פרסניפס??
שורש פטרוזיליה. נראים כמו גזר לבן ורחב. מתוקים כאלה.

הי לי תודה על הרעיונות.
אני באמת צריכה לנסות רסק ירוק.
אילה_א‏, אני אכן משתמשת בספר המיתולוגי "ילדים מבשלים", ובני אכן שותף פעיל ויוזם בעיקר באפיית עוגות.
רק שהספר מהווה בסיס בלבד.מרגרינהמוחלפת בחמאה, שתי כוסות קמח לבן מוחלפות בכוס אחת קמח מלא וכוס אחת אגוזים מכל הסוגים אותם אני נותנת לו לטחון בבלנדר (הוא מאוד אוהב לעשות את זה),קקאו מוחלף לאבקת חרובים וכו' וכו'...
תודה לך על העצות והכוונה הטובה

אמא_דאוס‏ - אני מתה על שורשי פטרוזילייה. אומרים שזה מייבש את החלב, ובתור מניקה אדוקה אני דווקא אוכלת הרבה כאלה והכל בסדר...הבן שלי לעומת זאת לא נוגע בשורש פטרוזילייה.

לא שמעתי שזה מייבש חלב. מה שכן מייבש זה מרווה (והריון ).

אומרים שזה מייבש את החלב
לא השורש אלא העלים, וכשמדובר בפטרוזיליה זה משמעותי רק בשבועות הראשונים להנקה. אחר כך כנראה לא פועל.

השם של הספר הוא "ילדים עמידים" -הדרך הטבעית לגדל ילדים בריאים וחסינים בפני מחלות- (לא בריאים התבלבלתי..) מאת ד"ר ג'ואל פורמן הוצאת פוקוס
אם יש לך איזה שאלה נוספת אל תהססי
אה ולמקרה שתהית כל המתכונים הם צמחוניים וגם המחבר! והדברים אכן טעימים!

תרופה הומאופטית נתן לנו ד"ר רוזנטל מ"טיפה מן הטבע"
לגבי צבעי הבגדים.
בקצרה, לצבעים יש תדר והוא משפיע...לדטגמא אם את נכנסת לסלון לבן את תרגישי שונה מאשר לסלון בצבע כתום...
אותו הדבר עם בגדים.
תאבון קשור לצ'קרות תחתונות , צ'אקרות בסיס של חיים, שורשים, השרדות.
צבעים חמים מחזקים את הצ'אקרות האלו.
את מוזמנת לשאול עוד...

קוסמת יקרה, יש מצב שתפני אותי לקישור שבו מידע יותר מפורט בעניין הצבעים?
תודה.

טיפ לגבי צבעים ורסק ירוק
הגדול שלי נמנע מהרסק הירוק - בלשוננו השייק
עד שהתחלתי להוסיף סלק קטן לכל קומבינציה
השייק האדים וכך כולנו חוגגים

הי
אם את מחפשת מחקרים בעניין , לדעתי אין.
זהו מידע אנרגטי.
לא עולה כסף לנסות, נכון?

דולית - מה את שמה ברסק הירוק חוץ מסלק?

הי קוסמת - אני ממש לא מחפשת מחקרים, רק יותר פירוט בעניין צבעים ולבוש וההשפעה כפי שכתבת כדי שאוכל ליישם את זה. אולי תפרטי יותר בבקשה?
תודה.

‏תרפיה בצבע‏
‏וגם כאן‏

הי עלמה, מה קורה?

הי במבי, תודה על ההתעניינות, אני מתחילה בשינויים מסויימים , ומקווה שיעשו טוב.
ארוחות משפחתיות, הרגלי אכילה מתוקנים: לא ליד טלוויזייה , לא מול מחשב, מורידה לחץ, מנסה לשפר עצמי בבישול ולאמץ מתכונים חדשים.
כרגע אין שינוי ממש משמעותי. אבל זאת התחלה ואני עקשנית. אעדכן בשינויים כשיהיו.

גיליתי את הדף.
מרגישה הזדהות עמוקה: אור שלי בן החמש מסרב לאכול כמעט כל דבר. הוא נתקע על רשימה מצומצמת של דברים, וחלקם כבר מאוסים.
אני, למרבה הצער, מוצאת את עצמי כן מפעילה לחץ, אבל ההצלחה מועטה.

אני רוצה להציע לך ממתק ביתי מנצח: נשיקות. מרנג, אם תרצי. אפשר להכין איתם. חלבונים וסוכר חום, בלבד. נאפה בחום 100 מעלות (אחרי שהתנור חומם ל-180).

מה עוד הולך אצלנו:
שקדיה. וגם חמאות אגוזים אחרות (אני קונה ישירות מהמפעל של שקדיה בירושלים): למשל קשיו, ברזיל, לוז. אני מערבבת אותן למשל ב"מעדן" שאני מכינה לו (יוגורט - עדיף יוגורמה, סילאן/דבש, אגוזים טחונים/זרעוני חמניות, תמרים קצוצים/צימוקים).
סנדויצ'ים עם חמאת אגוזים כלשהי וסילאן/דבש.
סנדביצ'ים עם גבינה לבנה (ושמן זית), לבנה ביתית עם שמן זית וזעתר, גנית עיזים רכה (הקופסאות הירוקות).
לפעמים פיתה דקה וגדולה מגולגלת (אני קונה במאפיה ערבית) עם לבנה.
אגב, לגבי לחם - סוף סוף, לאחר חיפושים ממושכים, מצאתי מאפייה שווה בירושלים, טלר. משתמשים בשאור ולא בשמרים, ולא מוסיפים שום חומרים מפוקפקים. יש להם מגוון לחמים, למשל חיטה מלאה 100 אחוז, 50 או 20, שיפון 100 או 50, לחמי זיתים, עגבניות וכדומה.קונה שתי כיכרות מגוונות פעם בשבוע ומקפיאה. לאחרונה גם הקטן שלי (שנה) החל לאכול סנדויצ'ים (חמאת אגוזים וסילאן).

אורז לבן, בשום אופן לא חום. עם מלח (ולפעמים שמן זית), או עם צימוקים (אורגנים, כמו רוב הפירות והירקות אצלנו). לפעמים עם מעט חמאת אגוזים (שקדיה).
פסטה - תמיד הוא רוצה. אבל אני כמעט לא מכינה לו, מסכן. כל היום הוא אוכל בצק: בבוקר הסנדויץ' שאני מכינה, בצהריים בד"כ פסטה/פתיתים בצהרון, בדרך הביתה סנדויץ' שאני מכינה לו (פטנט שלקח לנו זמן לעלות עליו. בד"כ, כשהצהרון מסתיים, סלסלת ביסקוויטים מפתה את הילדים בדרכם החוצה. אור תמיד רצה לקחת (כולם כמובן לוקחים), ואפילו רצה 2-3. עד שנפל לי האסימון, זה לא רק הקסם האישי של הביסקוויט, זו גם העובדה שהוא רעב מאוד. מאז אני באה לאסוף אותו עם סנדויץ' ומלפפון/חתיכות גמבה/תמר).

סלט (עגבניה, מלפפון, גמבה, לימון, שמן זית, מלח) הוא מסכים תחת לחץ קל. למעשה, אני בד"כ מאכילה אותו (פיזית) את הסלט...
וגם את הביצה הקשה. רק לאחרונה מסכים לאכול גם את הצהוב, לאחר מסכת ארוכה של דיבורים על ליבו (שכללו בעיקר הטיות שונות של המונח "חוזק").

תמרים וצימוקים. בד"כ מונחת קערית לנשנוש על השולחן.
למרות שגם בזה יש תקופות... היתה תקופה שהוא לא נגע בתמרים. היא נגמרה (היה לי השכל לא ללחוץ), והוא חזר לטרוף אותם.

מת על ממרח ערמונים. זה נחשב סנדויץ' פינוק.

ואסיים במסורת שיוסדה לאחרונה, של ארוחת בוקר בשבת עם אבא: הם טורפים פרוסות חלה לבנה, עם גבינת שמנת, עם סלמון מעושן. מת על זה.

הי מיכל , תודה על הרעיונות, לי דווקא נשמע שאור אוכל יפה מאוד לפי מה שפרטת...הלוואי עלי.
איפה נמצאת המאפייה הירושלמית?
לגבי נשיקות, מה המתכון המדויק? אשמח אם תצרפי. האם הערך התזונתי של החלבונים לא נהרס בטמפ' גבוה?

לא ליד טלוויזייה , לא מול מחשב, מורידה לחץ, מנסה לשפר עצמי בבישול ולאמץ מתכונים חדשים.

בכל מקרה - זה נשמע בכיוון הנכון, כל מה שכתבת... מקווה שלאט (או מהר) תרגישו בשינוי

נשיקות:
להקציף ממושכות שני חלבונים. כשהקצף מתחיל להיבנות להוסיף בהדרגה חצי כוס סוכר. להקציף סה"כ כרבע שעה במהירות גבוהה (זה מרעיש...).
לצקת בעזרת שתי כפיות תלוליות בתבנית אפייה (אני שמה נייר אפייה). אם מצופפים היטב, זה יוצא תבנית אחת.
תנור מחומם מראש 180 מעלות. כשמכניסים, מנמיכים למאה מעלות. אופים שעה.

מבחינת הערך התזונתי של החלבונים תחת החום: בחביתה, הביצים מתחממות מעל מאה מעלות (כי זה טיגון). ביצה קשה - מאה מעלות. הנשיקות מתחממות בערך כמו ביצה קשה.

המאפייה הירושלמית: "טלר", ברחוב אגריפס בין השוק ל"שוקניון".

היום הכנתי, לראשונה אחרי מלא זמן, "כבד צמחוני": בצל מטוגן, אגוזים וביצים קשות, ביחד במג'ימיקס. יצא טעים, גם בעיני בעלי (שהוא קשה בפני עצמו).
אור טרם הזדמן לטעום. הלוואי שהוא יאהב.

במבי, תודה על ההתעניינות, אעדכן בשינויים משמעותיים.

הי מיכל, עם מה את מקציפה? אני מניחה שצריך מקצפי ביצים נכון?
אשמח אם תתני לי את המתכון המדוייק של ה"כבד הצמחוני" באילו אגוזים את משתמשת?
תודה!

אני מקציפה את הנשיקות עם מיקסר "קנווד" רציני.
<המתנה הגאונית של דודתי היקרה לחתונה>.

לגבי ה"כבד" (חייבים, אגב, למצוא לזה שם נורמלי), אני משתמשת באגוזי מלך.
אין לי מתכון מדויק. אולי, בגדול, שליש-שליש-שליש. וקצת מלח.

מיכל - תודה!

מוסיפה תוספות למאכלים מנצחים (וכמובן מחזקת את הניסיון הטוב עם פירה, בורקס:
כל דבר בצורת אטריות (פסטה כמובן, אבל גם איטריות אורז, שעועית, קינואה...).
ערמונים בתנור
ארטישוק (האכילה היא גם משחק)
טופו מוקפץ עם טיפה רוטב סויה (לטופו יש מין טעם ניטרלי כזה שילדים סרבנים אוהבים, כמו פתיתים או פסטה או תפוח אדמה "עם כלום")
פיסטוקים (יש בזה המון ברזל)
לביבות תפוחי אדמה/כרובית/חומוס (ובקיצור: פלאפל)
"סלט מינימום" = עגבניה ומלפפון.
פיתה עם חומוס

ועוד רעיון מכיוון אחר:
אוכל שהכנו בעצמנו יותר כיף לאכול. נסי, כשיש זמן, לשתף את הילדים בהכנה, והם יתגאו באוכל וישמחו לאכול אותו.
זה עובד טוב בלישת עיסה לקציצות, במעיכת פירה, בחיתוך ירקות לסלט (בהשגחה, עם ירקות נוחים כמו מלפפון), בהכנסת דברים לתנור ובמשחק עם בצק כשמכינים בורקס.

ובעניין הברזל, עוד משהו שמצאתי פעם במקום אחר ושמרתי (נכון, יש פה דברים שירדו מהרשימה כמו אפונה, אבל אני משאירה למען הדורות הבאים):
דוגמא לתפריטים יומיים המכילים מזונות עם ברזל:
ארוחת בוקר: דייסת קוואקר עם אגוזים, זרעים, פירות טריים ויבשים.

חלב שקדים מומתק במולסה וסלט אבוקדו ונבטים.
לחם שיפון עם טחינה וסלט ירקות וכוס מיץ הדרים.
ארוחת צהריים: קוסקוס מלא עם מרק ירקות וחומוס וסלט ירקות ירוקים, עגבניות וגמבה.

טבולי מבורגול מלא, מיץ שזיפים ותבשיל אפונה.
חומוס, טחינה, סלט ירקות גדול ולקינוח תאנים ומשמשים מיובשים.
ארוחת ערב: טופו/ טמפה מוקפצים עם רצועות ירקות (גזר, גמבה, קישוא, כרובית, ברוקולי).
נשנושי ביניים: תערובת אגוזים וזרעים לא קלויים, פירות יבשים, מיצי פירות, חלב סויה עם שלווה מחיטה מלאה/ גרנולה, גזר מרוסק עם מיץ תפוזים וצימוקים ועוד.

תודה קלמנטינה!

יום מבאס לגמרי. אני רואה אותו הולך ונחלש, לא מוכן לטעום כלום מכל הנסיונות שלי.
מצוקה שחבל על הזמן. אני מוצאת עצמי אוכלת יותר ממה שאני צריכה. ממש אוכלת את עצמי.

אויש, איזה באסה! מה ניסית לבשל ולהציע לו בזמן האחרון?

לא קראתי את כל הדף, אבל למקרה שזה לא עלה כאן :

האם ניסיתם אכילה בחברותא שונה מכרגיל?
להיפגש עם חברים עם ילדים, להכין יחדיו וגם לאכול כולם ביחד?
שינוי בדינמיקה שקשורה לאכילה - לא מהמקום של הסחת הדעת, אלא למקום של רגיעה ותחושה טובה שחוברת לסיטואציה
(חברותא,האזנה למוסיקה, סיפור-קלטת, אולי אפילו לתת לו להאזין עם אוזניות כשלפניו בחדר מס' אפשרויות נישנוש)

הי במבי. ניסיתי המון דברים: מרק כתום, לטקסים, קציצות מסוגים שונים, כולל קציצות קינואה לפי מתכון מפה מלמעלה שהלכו ישר לפח, ו...כלום. הוא לא מוכן לטעום אפילו. רוב האוכל שלו נע סביב פיתה. פיתה בלי כלום, פיצה על פיתה, פיתה עם ממרח חרובים...וכו'. עשיתי גם מספר פעמים גלידה לפי המתכונים של הדף "גלידה נאה מהצומח", והוא דווקא טעם, אבל לא אהב (את המרקם הגרגירי כמו של פרוזן יוגורט). אני מנסה ומנסה אבל הוא לא מוכן לטעום והתסכול שלי עצום ממש. מה שכן היום התחלתי לתת לו גם פלורידקס לפי ההמלצה שניתנה לי פה בין השאר, כך שאולי והתאבון ישתפר. תודה על ההתעניינות!

הי עדי_ל‏, אכילות בחברותא, שאני מודעת שעושות שינוי אצל רבים, אצל בני הן לא משנות.
יש רגיעה אצלינו, ואין מתח סביב האכילה, האווירה רגועה.
תקופה ארוכה מאוד ילדיי נהגו לאכול מול טלוויזיה ומחשב, הרגל שהשתרש ואני דואגת לחסל בימים אלו עם שיתוף פעולה מלא מצידם., מוסיקה נעימה יש הרבה פעמים ברקע והרבה גם לא. בסה"כ אני מנסה לתקן הרגלי אכילה, לרענן עם מתכונים שלצערי הוא לא מוכן לטעום, לתת תוספי תזונה, ולהתפלל לאלוהים שיעזור...
אני גם לא רוצה להפוך את עניין האוכל למופע מולטימדיה, אם את יורדת לסוף דעתי. אני רוצה שהפעולה הטבעית הזאת תעשה בטבעיות בלי הפקות ענק. זה לא נראה לי בריא ונכון.
מקווה שיבוא מהר היום בו אוכל לבשר שיש התקדמות משמעותית.

חצילים בתנור - שאלה:

עד היום נהגתי לפרוס אותם,לפזר קצת שמן זית ,וזהו.יוצא נהדר. פשוט וטעים ועד היום האמנתי שגם בריא.
מישהי אמרה לי שבגלל שחצילים הם סולניים,יש בהם רעל שצריך להוציא ע"י השרייה במלח וניגוב ורק אז לאפות. האמנם? איך בדיוק?

אני רוצה שהפעולה הטבעית הזאת תעשה בטבעיות בלי הפקות ענק. זה לא נראה לי בריא ונכון.

את צודקת.

כל דבר בצורת אטריות (פסטה כמובן
יש בחנויות פסטה (לא מלאה...) מסוג הפטוצ'יני הדק, ב-4 צבעים, עם צבעים טמקורות טבעיים - גזר, סלק, תרד. להיט אצלנו.
את הרוטב אני טוחנת ולא נודע כי באו כל הירקות אל קרבו... (של הרוטב וגם של הילד).

רציתי לכתוב לך כל מיני דברים, ואז ראיתי שבעצם את רוצה כאן רק מתכונים, אז מחקתי. כבר הצקתי לך מספיק באימייל...

אמרת שהוא אוהב פסטה - ואז נזכרתי בשני דברים שאמא שלי היתה מכינה ואנחנו היינו טורפים:

1. מבשלים מקרוני (ארוך ושמן כזה), ואחרי שמסננים שמים בסיר עם חמאה, שופכים מלמעלה קצת חלב ומזרים גבינה צהובה מוגררת. מחממים על אש לא גבוהה ומערבבים תוך כדי עד שהחלב מסמיך ומתערבב עם הגבינה הנמסה. יוצא ספגטי עם גבינה צהובה שנמתחת למרחקים אדירים - כיף אמיתי! (שנים כבר לא אכלתי את זה, לא אוכלת מוצרי חלב...). הבנות שלי חולות על זה.
2. מבשלים אטריות רחבות וקצרות (הכי אהבתי את אלה בתורת ריבועים) ואח"כ מוסיפים ומחממים גבינה לבנה. כאן אני בבעיה כי אין לי מושג איך מכינים. יכול מאד להיות שצריך להוסיף חלב כדי שהגבינה תמרח טוב על הפסטה. בסוף יוצאים ריבועים שנדבקים אחד לשני עם ממרח גבינה. אמא שלי היתה שמה בקערה במרכז השולחן קקאו מעורבב עם סוכר (לא היתה לנו שוקולית בבית...) והיינו מפזרים על הפסטה כך שהיתה יוצאת פסטה עם מעדן שוקו בערך (ואמא שלי היתה יכולה לאכול את זה עם תוספות אחרות כי לא שמה את השוקו בכלי המרכזי). היא לא היתה מכינה את זה הרבה, אבל כשהיתה עושה את זה היינו מתמוגגים.

בשני המקרים הערך המוסף הוא של הגבינה - תוספת חלבון וסידן (בגבינה צהובה יותר סידן). אז אמנם בלי ירקות - אבל לפחות עם חלבון. לא פחמימות בלבד.
אם זה יעבוד - אפשר אולי לנסות לגוון, אבל הייתי מתייעצת איתם במה לגוון לפני שהייתי "מנחיתה" עליהם גיוון. לא רק איתו - עם שניהם. כדי לא לקבע אותו כילד הבעייתי שבו צריך להתחשב בעניני אוכל.

אולי את יכולה לתת רשימת מרכיבים שהוא מוכן לאכול וננסה להרכיב מהם מתכונים?

וגם - נדמה לי שקטשופ אורגני לא כ"כ רע מבחינת מרכיבים. אני חושבת שעגבניות מבושלות (כמו בקטשופ) עדיפות מבחינת הליקופן על הטריות, אבל אל תתפסי אותי במילה. כך שלהוסיף קטשופ לפסטה זה לא כ"כ נורא לדעתי. גם הבת האמצעית שלי וגם אחי (האמצעי) טובלים כל דבר בקטשופ. הבת לוקחת לבי"ס גזר גמדי וטובלת בקטשופ (לא למדה את זה ממני...). אולי קטשופ זה משהו כזה של ילדים אמצעיים ?

(הנה נזכרתי בעוד אחד - אמא שלי היתה לוקחת רסק עגבניות מקופסה, מטגנת במעט שמן זית, מוסיפה קצת מים, מפזרת מעט סוכר ומלח, שופכת מלמעלה את הספגטי המוכן מראש וזהו. זה היה הרוטב העדיף עלינו כילדים - בצירוף ספגטי דק)

<שרון נותנת מתכונים פושטים של אמא, ונזכרת בגעגועים במתכונים השווים שבישלה כשכבר ידענו לאכול אוכל שווה. בפסח הבא אני בארץ, אצל אמא!>

האמצעית שלי גם אוהבת מתוקים כל הזמן.

איטריות רחבות, או רגילות או כל צורה אחרת, לבשל. לסנן. לערבב עם שמן קנולה. להוסיף כפית גדושה מולסה וקינמון ולערבב - יאממייי!!!!!!

ועלי גפן זו מחלה קשה גם אני מילדות גומרת סירים של עלי גפן.

אה, ולאיטריות בקינמון ומולסה אפשר להוסיף גבינה לבנה.

האמצעית גם אוהבת גבינת עיזים של גד, כמדומני, שארוזה כמו נקניק.

עלי חסה שלמים שמגלגלים אותם עם אגוזי פקאן טחונים במולסה או סילאן.

שרון יקירתי, הדבר האחרון שאת עושה זה להציק לי. אני עדיין ממשיכה להיות מופתעת מרוחב הלב שלך ומן ההשקעה שלך בנסיונות לעזור לי.
שום דבר לא מובן מאליו מבחינתי.
הצעתי לך הצעת גומלין רצינית באימייל אבל לא התייחסת.
אני תמיד אשמח לשמוע ממך גם דברים שאינם קשורים למתכונים. אין צורך למחוק או לשקול מילים - אנא תכתבי. אפשר באימייל כמובן.
לגבי הצעות הפסטה - תודה.
הפסטה שהוא בד"כ אוכל זה כל מיני סוגים עם שמן זית. מהרוטב שלי (שיש ויגידו שהוא מדהים) הוא לא מתלהב.
הקטשופ וגם רסק העגבניות הוא אורגני של הרדוף, ואני שמה לו גם בפיצות על פיתות שאותן הוא אוהב.
לגבי מרכיבים שהוא מוכן לאכול: פיתות,בטטה ותפוח אדמה לעיתים רחוקות, פלפלים בצבע אדום, מלפפונים, שקדי מרק.
תפוחים אדומים בעיקר בלי קליפה. תפוזים לפעמים, וכך גם פומלה. מהגבינות: לאבאנה, קוטג', צהובה ללא כולסטרול (הוא פשוט אוהב את הטעם שלה), קוסקוס שהכינו פעם בגן שלו (את שלי הוא לא מוכן לטעום, כך ש*אם יש למישהו מתכון טוב ומדוייק לקוסקוס עם מרק* שיבורך אם יספר לי), קצת אורז לעיתים רחוקות, חומוס חלק מהסופר אותו הוא מנגב עם פיתה, קורנפלקס עם חלב פה ושם, וכמובן אם יש עוגות שוקולד, משודרגות בריא שאותן הוא מכין איתי, או מלאות בחומרים גרועים של הסבתא, הוא מוכן לזלול בשימחה.
כמו שאמרתי, כל רעיון יתקבל בברכה.

חגית_ל‏ הי, מה זה מולסה? סוג של דבש? (סליחה מראש על הבורות), גם אני מטורפת על עלי גפן, בני לא נוגע.
הבעיה עם גבינת העיזים של גד (שמאוד טעימה) שיש בה כמה חומרים משמרים ממש מזיקים ולכן אינני קונה אותה.
את ההצעה שלך לגבי החסות אני אנסה ליישם, זה מזכיר לי את החרוסת של פסח שמגלגלים בחסה וזה בהחלט מעדן על...תודה!

ואני רק מעדכנת שכבר שלושה ימים מאז התחלתי לתת את הפלורידקס והנה חל שיפור איטי בתאבון. איטי אבל שיפור!
אתמול הוא הסכים לאכול גרגירי אפונה בתאבון, ואפילו לטעום כפית מהמחית (עוף-בטטה) של אחיו התינוק! בשבילי זאת התקדמות!
לא יודעת אם יש קשר לפלורידקס, העיקר שניתן להבחין במגמת התעוררות של התאבון שלו.

עלמה,
אני אחפש את המשפטים שלך שרציתי לצטט...
אני מזהירה אותך מראש שהפעם אני לא מצנזרת - אז אם זה מציק לך את יכולה למחוק את ההודעה הזאת.

• הוא הולך ומרזה מול עיניי
• שאני מרגישה שהילד לא גדל וממש הולך ומרזה מול עיניי.

ילדים בגיל הזה מרזים. ככה זה. בגיל 6 הם מגיעים לנקודת השפל במשקלם. צריך לשים אותו על עקומת גדילה, ואם הוא נמצא בגבולות הנורמה - לעזוב אותו בשקט.
מה שבלט לעיניי הוא הראיה שלך - את רואה את הילד בצורה סובייקטיבית כ"הולך ומרזה". זה מלחיץ אותך. זה קשה לך. את חוזרת ומציינת את זה.
כשהוא לא אוכל את מתאפקת ולא אומרת שומדבר, אבל אני די משוכנעת שהלחץ שלך מתבטא בדרכים אחרות. ילדים הם סייסמוגרף רגיש מאד שלנו. הם יודעים הכל.

• הבן שלי מוכן לפעמים לאכול רבע פיתה עם שקדייה, מה שעושה לי את היום כשזה קורה...
• היום הוא אכל שתיים כאלה וממש התמוגגתי.

והנה הקיצוניות השניה - כשהוא אוכל את ברקיע השביעי. הוא מצליח לשלוט בתחושות שלך דרך האוכל שלו. את יודעת איזה כוח אדיר זה בידיים של ילד קטן אחד? למה שהוא יוותר על זה?

אני מוצאת עצמי אוכלת יותר ממה שאני צריכה. ממש אוכלת את עצמי.
אוכלת את עצמך ואוכלת במקומו.

• כך שיוצא שאני אחראית בלעדית על הזנת הילדים .

את לא אחראית על הזנת הילדים. את אחראית על אספקת המזון. הם אחראים לאכול אותו.
הדרך לפתרון הוא להוציא את עצמך מהמשוואה. זה קשה נורא, וצריך תמיכה, אבל קודם כל צריך להכיר בכך שיש בעיה (ונראה לי שאת הצעד הזה כבר עשית. יישר כוח על כך!).

ולעניני מרק קוסקוס - לימדה אותי אמא מרוקאית מהגן של הקטנה (ששש...שלא תשמע שקראתי לה קטנה! היא כבר בכתה א' ). זה הולך עם עוף, אבל אולי יילך גם בלי (או שתבשלי עם כמה פולקעס שתתני לקטנצ'יק):
מים (עד לכיסוי המרכיבים האחרים), רסק עגבניות, רבע כרוב חתוך לחתיכות לא קטנות מדי (גודל של ביס). גזרים חתוכים לא קטן. קישואים כנ"ל, כרובית כנ"ל. בצל - אפשר לקצוץ ולטגן בשמן לפי הוספת המים- משפר את הטעם (הרבה בצל..). שום. דלעת, בטטה. אפשר שורש סלרי/פטרוזיליה.תבלינים - מלח פלפל קצת כורכום ובהרט. אני אוהבת להוסיף אורגנו אבל אם הוא לא אוהב כאלה "לכלוכים" במרק אז לא חובה. מה שהוא אוהב שימי בכמויות גדולות יותר.
מה שטוב בזה הוא שאם יש ירקות שהוא לא אוהב - אפשר למיין לו מה שהוא כן אוהב כי החתיכות גדולות.

ועוד משהו - לשונאי עלים במרק - אפשר לקחת צרור פטרוזיליה/שמיר/סלרי ולשים מעל המרק כשמסיימים לבשל. מכסים את הסיר במכסה ומשאיריםאת הצרור שם עד שקצת מתקרר. בשלב הזה מעיפים את הצרור החוצה (אני נותנת אותו לאיש שזולל בהנאה) והמרק נשאר צח ו"נקי" אבל עם שדרוג של הטעם.

כל כך מסכימה עם שרון. נראה לי שמה שחשוב עכשיו הוא פות לשים דגש על מהפך, ויותר לדאוג לעליית בברזל, להציע מעט דברים חדשים ולא מהפכניים מדי. מעט, לאט. לא לאכול את עצמך! מה פתאום. את נכנסת לתהליך עם הרבה פתיחות, עכשיו רק צריך לגייס גם מעט "ריחוק" מהמקום הזה שלנו, כאמהות, שלפעמים מעוות את הפרספקטיבה. מה שחשוב הוא לא שהוא יאכל הרבה, אלא שהוא יאכל כמה שהוא רעב. מה שחשוב הוא להעלות את הברזל. נכון - זה מעגל קסמים כי מחסור בברזל גורם לו להיות לא רעב. אבל הוא חי בסביבת שפע, הוא לא בסכנת חיים. תני לו פלורידקס, תני לעצמך חיבוק, וקחי את הזמן .

רציתי לספר לך גם שהבת שלי כמעט צמחונית לגמרי - פשוט לא אוהבת בשר. והבשר היחיד שהיא אוכלת הוא בגן, ביום שיש פסטה ברוטב בולונז. אתמול היא היתה חולה וממש התבאסה שהיא מפסידה את זה. בגלל שאבא שלה הכין את הרוטב של הבולונז בבית כדי לשלוח לגן, הפרשתי לה קצת שאוכל להכין לה בצהריים. מיותר לציין שזה "לא היה טעים כמו בגן" והיא כמעט לא אכלה מזה כלום?

נו טוב כבר כתבו אתזה אבל אני רוצה להוסיף את השני גרוש שלי פתאום שכתבת מה הוא אוכל אמרתי לעצמי רגע זה מה שכל ילד בן שש אוכל .
(אני יודעת אני עובדת עם שלושה כאלה )אני לא מכירה אף ילד (ואני מכירה כמה עשרות שאוכל שעועית או צלי או פנקייק מקמח מלא .
ובעצם גם כתבתי לך אתזה אוכל לבן משעמם פיתות ,קורנפלקס,קוסקוס, פיצה ופסטה ושלך גם נדיב מוכן לאכול גבינה ועוד כמה סוגים של גבינה, וכמובן עוגות שוקולד וממתקים
ונכון זה לא תפריט מעולה - אבל זה מה שילדים אוכלים .
כמה רזה מידי ביחס לילדים אחרים או ביחס לעצמו הוא ?
אולי בכלל זאת חרדה ולא פחד ? אולי הציפיות שלך ממנו לא מתאימות לו ?
אולי כדאי לך לנסות שיטה אחרת במקום להציע לו לגוון להכין לו כל יום את אותו מאכל או נגיד בסבב קצר יום אחד פסטה יום שני פיצה יום שלישי קוסקוס ושוב פסטה פיצה קוסקוס.

כדאי לקרוא ל עדי_ל‏ שתספר מה הילדים שהיא עובדת איתם מקבלים ולהעתיק את התפריט הזה פחות או יותר כי הוא ממש מותאם להעדפות של ילדים ומורכב על ידי תזונאית .

הי שרון, מסכימה עקרונית עם כל מה שכתבת, חוץ מ-
את לא אחראית על הזנת הילדים. את אחראית על אספקת המזון. הם אחראים לאכול אותו
זה לא שאינני מסכימה, פשוט יש לי התלבטות עם עצמי איפה האחריות שלי מתחילה ואיפה נגמרת. הגבולות לא ממש ברורים ופתורים לי.
אני זוכרת שקראתי באחד הדפים באתר את אותו הרעיון רק בעניין האושר.
מישהי כתבה שבעצם להורים אין אחריות על כך שהילדים יהו שמחים ומאושרים.
אני זוכרת שחשבתי אחרי כן המון על העניין הזה. כי שמחת החיים של ילדיי זה משהו שהייתי רוצה לשמר לנצח....
אני חושבת שהבעיה נובעת מזה שאני רואה עצמי אחראית טוטאלית לגורלם. וזה כנראה סוג של אשלייה.
אני אתן דוגמא עדכנית שאיננה קשורה כלל לאוכל, כדי שתביני עד כמה גבולות האחריות שלי אינם ברורים לי עד הסוף.
לפני שבועיים בערך נודע לי מהגננים בגן של הבן שלי (כן, אותו הבנדיט ) כי הוא נוהג לשרוט ב"קטנה" אבל קבוע, את הצוואר של חבר טוב (!) שלו מהגן. זה קרה רק בגן.
בגלל שהם חברים, הם נפגשו גם מחוץ לגן, אחר הצהריים בבית למשחקים ושום דבר אלים לא קרה בינהם .
אני הייתי נוכחת באזור, והכל היה נפלא.
כשהגננים סיפרו לי על זה, חוץ מהשוק הגדול שבגילוי משהו כל כך לא נעים על הבן שלי, הייתי חייבת לשוחח עם ההורים שלו והרמתי אליהם טלפון והתנצלתי בגדול ומכל הלב בפניהם.
לקחתי אחריות מלאה על המעשים שלו והבטחתי להם שאני ערבה לזה שזה לא יקרה שוב.
נודע לי מהם שבמשך שבוע הבן שלהם לא הסכים לספר מי עשה לו את זה. הוא נתן חיפוי מלא לבני, ממש קשר של שתיקה, והם כמובן לא העלו על דעתם שזה בני, חברו הטוב.
הם גם נשמעו הרבה פחות נסערים ממני ודווקא אמרו שאת כל האחריות לעניין הם מטילים על הגננים ולא עלי. הגננים מבחינתם אחראים להשגיח.
השבוע הסתבר שהיה יום שבו שוב בני שרט אותו בצוואר. הייתי המומה. חשבתי שה"שטיפה" הפולנית שעשיתי לו תעשה את שלה. אבל כנראה שתוקפנות הוא רגש חזק יותר מהבטחה לאמא...
עכשיו, למה אני מספרת את כל זה? מכיוון שזה בדיוק זורק אותי לעניין האחריות.
אני אמא. אני רואה עצמי אחראית על החינוך והרווחה והגדילה וההתנהגות וכו' וכו' של ילדי. איך אני יכולה להוציא עצמי מהמשוואה?
זאת שאלה פתוחה, ואשמח להערות/הארות בעניין.
המון תודה על מתכון הקוסקוס אנסה בקרוב.

הי במבי, כנראה שהברזל כן מתחיל לתת את אותותיו. התאבון שלו כן נפתח, ומכיוון שהתחלתי לארגן פה ושם כשבן זוגי זמין גם ארוחות משפחתיות, ביחד הוא בהחלט אוכל בתאבון גדול יותר.
אז הלוואי ואנו בדרך הנכונה.
לעומת זאת הנסיונות שלי, הצמחונית האדוקה, להכין קציצות עוף פשוט פתטיים.
לקחתי מגיסתי שהיא בשלנית ליגה א' מתכון לקציצות עוף שהילדים שלה טורפים. והכנתי היום במשך שעה וחצי בבוקר. לא טעמתי , ואולי זאת חלק מהבעיה, אבל מבחינתי אני לא מסוגלת. לכן לקחתי מתכון מדוייק ובטוח, ולהלן התוצאות: הבן שלי לא התקרב אליהן, הבת שלי נתנה לי צ'אנס, טעמה קצת על קצה הלשון, הסתכלה עלי ברחמים והודיעה שלא טעים לה, התינוק שלו מעכתי את פאר יצירתי עשה טובה טעם טיפונת והתבונן אלי במבט ששאל אם אני מנסה להרעיל אותו. לא היה מוכן לגעת בזה. שמתי הכל בקופסה ישר לפריזר, שזאת כמובן הדרך שלי להשלות את עצמי שאולי מישהו ירצה אי פעם שאני אחמם לו מהן... שלב אחד לפני הפח. והקטע שעשיתי הכל לפי מתכון!
אז אולי באמת כמו שאת אומרת
להציע מעט דברים חדשים ולא מהפכניים מדי
זה רעיון טוב...!

הי אילה_א‏, הוא אמנם רזה, בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג, אין לו כבר הרבה זמן עלייה במשקל. מצד שני היתה לו בעיה של תולעי מעיים לתקופה ארוכה והבנתי שזה גם משפיע.
אני אקרא לעדי_ל^?‏ ותודה על העצה!

לעומת זאת הנסיונות שלי, הצמחונית האדוקה, להכין קציצות עוף פשוט פתטיים
לא טעמתי , ואולי זאת חלק מהבעיה, אבל מבחינתי אני לא מסוגלת.
לדעתי העניין הוא, שאת לא באמת יכולה להגיש להם בלב שלם מזון שאת לא מסוגלת לגעת בו. (יש הורים צמחונים שכן מסוגלים, את מן הסתם לא מסוגלת).
הילדים קוראים אותנו כמו ספר פתוח. הם לא ייקחו מאמא משהו שהיא משדרת כל כך לגביו "איכס, רעל, נבלה, חיה מתה, בחיים לא נגעתי בזה".
זה טוב כמובן. זה לא אומר שאת צריכה לעבוד על עצמך ולהתחבר לקציצות...
זה אומר שבפעם הבאה שתגישי להם משהו חדש, כל מזון בעצם, תגישי להם אותו ממקום של "טעים, טוב, בריא, שמחה, חיוניות, אהבה". ולא "אוי, מגעיל, אבל חייבים, אין ברירה, תנסו, נורא התאמצתי".
ותגישי בעיקר דברים שעושים לך טוב.

<בחיי שהייתי במקום הזה, של לחץ על אוכל של הילד, אבל מזווית אחרת לגמרי, ולא אפרט כי זה הדף שלך>

הי קרוטונית,
אני דווקא אשמח אם תפרטי! וגם אודה לך.
יש משהו במה שאת אומרת. זה באמת בעייתי להגיש אוכל בלי לטעום אותו.
הבת שלי שאלה אותי:" אמא אולי תטעמי את?", כי שאלתי אותה איך זה, עניתי לה את האמת שאני לא מסוגלת. היא שאלה למה. עניתי לה שאני צמחונית מגיל 15 ולא יכולה להפסיק להיות.
אז היא אמרה לי:"אז מה, גם אני צמחונית ומוכנה לטעום??!" (מתה עליה!)

יש בי אמנם חוסר שלמות פנימי עם העניין, ואני עושה את זה במידה רבה בגלל לחץ מטורף של אמא שלי עלי. לחץ של שנים שעמדתי בו בגבורה. העניין של הבן שלי ומחסור הברזל שלו שבר אותי.
זה היה קלף הניצחון שלה. ופה החלטתי לשנות. העניין של :
אוי, מגעיל, אבל חייבים, אין ברירה, תנסו, נורא התאמצתי כמו שכתבת לא תופס.
אני בהחלט מגישה באהבה מתוך כוונה טהורה שלפחות לקטנצ'יק יהיה מבחר ובחירה, אבל דברים סמויים מן העין בהחלט עוברים גם פה. אין ספק.
זה תהליך מה שקורה. ויכול להיות שיהיו לי גם פניות פרסה אחורה.

סתם כדי לסבר את האוזן...

בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג
באחוזון 25. לא ממש ביאפרה.
כל עוד אין פגיעה בצמיחה לגובה אין לך מה להלחץ.

אני דווקא אשמח אם תפרטי! וגם אודה לך.
ברשותך, אני לא חושבת שיעזור לך שאפרט - אצלי הסיבות ללחץ היו אחרות, דפוסי האוכל של הילד היו אחרים והתחושות שחשתי בעקבות זאת היו אחרות (למשל, אני מארגנת ארוחת שבת חגיגית והילד מבקש לחם עם חמאת בוטנים).
מה שכן משותף בעיניי - ההבנה שלי באיזשהו שלב, שרוב הבעיה היא הלחץ שלי. ושהלחץ נגרם לא מהתפריט של הילד, אלא נובע ישירות מעניינים אישיים שלי ו/או מדינמיקות משפחתיות (שאין להם שום קשר לתזונה, או לילדים, או למשקל).

ושכחתי לכתוב משהו מאוש חושב - ברזל נספג טוב עם ויטמין סי. יש בחנויות טבע אפילו מין סוכריות של ויטמין C, ובטח עוד כמה צורות לתת. וכמובן - מיץ תפוזים טרי. להרחיק מתן ברזל ממוצרי חלב. אני ידעתי את זה כל, שכחתי וחברה הזכירה לי לא מזמן (בזמן שאני מבצעת צניחה חופשית בברזל ההריוני שלי, אין מה לעשות - יש כאלה, כמוני, שפשוט קשה להם לספוג ברזל)...

הרסת אותי עם סיפור הקציצות, יאללה, תעברי לשניצל

בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג

אצלי בת 5 וחצי, משהו כזה (ניחוש פרוע, לא נשקלנו מלא מלא זמן)

הרסת אותי עם סיפור הקציצות
יאלה תבקשי מהגיסה טובה שאת תקני את העוף והיא תכין לשתיכן לפחות רק את התערובת ולטגן אותה את יכולה לבד בבית .(זה מתוך הנחה שאצלה הם אוכלים את זה)
אי אפשר להכין אוכל שנגעלים או לא אוהבים כמו שאני לא מצליחה להכין חריימה (וזה לא סופלה כולה דג ברסק עגבניות ושופכים חריף מלמעלה )
נראה לי שהציפיות שלך מהילד הן יותר ממה שהוא יכול לספק .וגם מעצמך .
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(גם כשאת שם לא תמיד את יכולה)
אותו דבר לגבי האוכל את יכולה לתת לו אוכל (עדיף שיתאים לצרכים שלו כלומר לבן ומשעמם) אבל את לא יכולה לגרום לו לאכול ועוד פחות מזה להוסיף משקל (אם היינו יכולים לרזות או להשמין בשביל אחרים -הבן זוג שלי כבר היה הופך אותי לרזה כבובת ברבי)
נסי לשלוח אותו למקומות אחרים שהוא אוכל בהם חברים סבתות גיסות(ההיא עם הקציצות) אולי שם תשמעי שהוא אכל .
בכל מקרה נשמע לי שהוא קצת מחזיק אותך ב*&צים עם זה שלך זה חשוב והוא יכול לרצות או להלחם לפי מצב הרוח שלו .
הכי טוב יהיה להרפות , התוכלי ?

רגע זה מה שכל ילד בן שש אוכל

נכון מאוד!
<גם קלמנטינה משתגעת כשהילד אוכל רק פסטה עם מלח כשהיא אוכלת לבד את הרוטב המשובח שהכינה>

ועוד משהו בנוגע לברזל: אצלנו "סוכריות ויטמין סי" הם להיט אדיר, וזה באמת תומך בברזל.

שלום עלמה.
לא קראתי את כל הדף, אבל רציתי להציע עוגיות שהילדים שלי ממש אוהבים, ואולי יוכלו לסייע בתחום ה"מתוקים".
אני מרסקת אגוזים מסוגים שונים (לפעמים כל מיני סוגים יחד ולפעמים סוג אחד לטעם מסוים): מידת הריסוק תלויה בשאלה האם יש ילדים קטנים שגם אמורים לאכול את העוגיות.
אני מוסיפה קצת קמח חיטה מלא, סוכר חום, ביצים וטחינה גולמית מלאה. אפשר להוסיף גם קנמון או פירות יבשים אחרים: צימוקים, אננס מיובש ועוד.
ניתן לאפות את עוגיות בעיגולים-כדורים שטוחים או לשטוח את העיסה בתבנית ולחתוך לאחר האפיה לריבועים. יש להקפיד לא לאפות יותר מידי ולהוציא מהתנור כשהעוגיות עדיין רכות.

חשבתי עליך הלילה, ובבוקר באתי לכתוב לך אבל ראיתי שכתבו כבר לפניי:

נראה לי שהציפיות שלך מהילד הן יותר ממה שהוא יכול לספק .וגם מעצמך .
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(גם כשאת שם לא תמיד את יכולה)
אותו דבר לגבי האוכל את יכולה לתת לו אוכל (עדיף שיתאים לצרכים שלו כלומר לבן ומשעמם) אבל את לא יכולה לגרום לו לאכול ועוד פחות מזה להוסיף משקל
נשמע לי שהוא קצת מחזיק אותך ב*&צים עם זה שלך זה חשוב והוא יכול לרצות או להלחם לפי מצב הרוח שלו .

יש לי תחושה קלה שהגבול בינך לבינו מטושטש. הוא אישיות בפני עצמו ואת אישיות בפני עצמך, ואין לערבב בין השניים. את יכולה להיות אחראית למעשיו, אבל את לא יכולה לשלוט בהם לחלוטין. את יכולה להציג לו מזון, אבל לא ללעוס במקומו (ובטח שלא לבלוע ).
ואולי זו הדרך שלו להראות לך את זה? אולי באמצעות האוכל (והשריטות של החבר) הוא מורד בך ומראה לך את יכולתו לשלוט בגופו על אפך ועל חמתך? מאבקי שליטה...אווףףףף!

ועוד משהו שחשבתי (עכשיו פתאום נזכרתי. מחסור בשינה כרוני לא עושה טוב ליכולת הקוגניטיבית שלי): אל תתלהבי יותר מדי משיפור, ואז תתאכזבי יותר מדי מהרעה. מטיבם של תהליכים כאלה שיש תקופות טובות יותר ורעות יותר. יש ירידות בעליה, ומה שחשוב זו המגמה הכללית, ולא השיפוע הנקודתי (נו, רק שלא נכנס עכשיו לנגזרות ואסימפטוטות לנקודה)

(אילה_א‏, מאין את יודעת מה עבר לי בראש בלילה?)
(זה שאני פרנואידית זה לא אומר שלא רודפים אחריי...)

הי בנות, תודה על תשומת הלב...

קרוטונית יקרה, כתבת
ההבנה שלי באיזשהו שלב, שרוב הבעיה היא הלחץ שלי. ושהלחץ נגרם לא מהתפריט של הילד, אלא נובע ישירות מעניינים אישיים שלי
אני מנסה לברר עם עצמי אם זה נכון. חוסר ברזל וההשפעות שלו הוא מצב אובייקטיבי, ולכן אין קשר ללחץ שלי.
אבל בהחלט הלחצים שלי משפיעים לא רק על האכילה אלא על כל ההתנהלות של הבית שלנו. והם בטח לא עושים טוב. אני מסלקת את הלחץ מחיי ומביתי. עובדת על זה חזק.

הי במבי, אני אנסה את עניין הסוכריות ויטמין C שהצעת, מכיוון שהוא בד"כ שולל מיצי הדרים, למרות שאני סוחטת אותם טרי.
מקווה רק שהסוכריות האלו לא יהרסו את השיניים...(אני הרי צריכה תמיד לדאוג בגלל משהו...)

הי אילה_א‏, גיסתי אומנם נחמדה, אך יחסיי איתה מורכבים והיא גם 6 ימים אחרי לידה, כך שלא נעים לי לבקש ממנה כלום.
אצל אמא שלי הוא אוכל נפלא ובתאבון רב דברים שבבית הוא לא מעז, אך אנו פוגשים אותה פעם בשבועיים כך שגם העניין הזה לא אפקטיבי לצערי.
את כותבת
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(
ואת כמובן צודקת.
מצד שני לחינוך שלי אמורה להיות גם השפעה כשאני לא איתו, לא?
כשהוא איתי אני מנסה לווסת את התוקפנות (אם באה לידי ביטוי)לאפיקים מועילים,
אבל כשאני לא איתו אני יכולה רק לקוות שהוא עושה זאת בלעדי, וכשזה לא קורה - מבצבצים אצלי רגשות אשם שכנראה לא ביצעתי את מלאכתי..!
נראה לי שאני כנראה גם איזה סוג של קונטרול- פריקית שמרגישה צורך לשלוט בכל. גם במה שלא הגיוני.
אני דווקא לא מרגישה שהוא מחזיק אותי בביצים, אבל בהחלט מאמצת את המלצתך : להרפות.

קלמנטינה, אני אנסה את הסוכריות. יש לך אולי שם מדוייק של המוצר/חברה?

הי אודם, תודה על המתכון, זה מאוד דומה לעוגיות שאני עושה להם.
בגלל שהם לא חובבי טחינה אני מוסיפה שקדייה, ואז הם אוכלים, אבל גם מאוד מעט.

הי שרון,
אין לנו מאבקי שליטה. לגמרי לא. אנחנו לשימחתי לא במקום הזה.
הוא בהחלט שולט על גופו, והוא לא חווה שום מניפולצייה על גופו בניגוד לרצונו. חס וחלילה.
אני בסה"כ משתדלת להזין אותו. וזה אף פעם לא בניגוד לרצונו.
אם הוא לא רוצה הוא לא אוכל ואני למדתי לסתום את הפה ולא להעיר הערות מפגרות כמו:"אם לא תאכל לא תגדל..."
לגבי מגמות שיפור והאכזבה מהן. את ממש צודקת. מיהרתי לשמוח והנה היום, המעיט לאכול, אם כי קם עם תיאבון בבוקר.
אני צריכה לקחת בחשבון את עניין הירידות בעלייה...

הוא בהחלט שולט על גופו, והוא לא חווה שום מניפולצייה על גופו בניגוד לרצונו. חס וחלילה.
את ואני לא מדברות על אותם דברים.

אין לי ספק שהוא לא חווה מניפולציות גופניות בניגוד לרצונו! את לא נשמעת לי מהסוג הזה...
אלא ששליטה מתבטאת גם בדברים הקטנים האלה - אוכל, אלימות מינורית...(שריטות בגן, ודווקא של החבר הכי טוב שלו!)
ואין לי ספק שהוא משתמש באוכל כאמצעי שליטה. עובדה שהוא אוכל אצל אמא שלך, ובגן.
ותראי איך משפיעה עליך העובדה שהוא לא אוכל

תחזיקי מעמד!

אה, ועוד משהו - מה אומר האבא שלו על כל ענין האוכל?

(ומעבירה מהאימייל - הוא גם באחוזון 25 בגובה, כך שהוא לא מאד רזה. אבל צריך להסתכל על המגמה לאורך זמן).

יש סוכריות ויטמין C של יומי וגם של עוד חברות.
בטח שזה הורס את השיניים, אבל את לא תתני לו לכרסם כל היום סוכריות כאלה...

חוסר ברזל וההשפעות שלו הוא מצב אובייקטיבי, ולכן אין קשר ללחץ שלי.
אבל בהחלט הלחצים שלי משפיעים לא רק על האכילה אלא על כל ההתנהלות של הבית שלנו. והם בטח לא עושים טוב. אני מסלקת את הלחץ מחיי ומביתי. עובדת על זה חזק.

שלום עלמה
היתה במעלה הדף מרפאה בעיסוק
יש ילדים , כמו הבן שלי שמביעים התנהגות דומה בנושא של בררנות במזון (כחלק מ.....)ורגישות תחושתית. לחלק מהם יש בעיה פזיולוגית שניתנת לטיפול בקלות רבה ומשתפרת מקצה לקצה בעזרת ריפוי בעיסוק.
ההפניה לריפוי בעיסוק פשוטה- דרך רופא ילדים הוא נותן הפניה, אולי שווה לבחון את האופציה, אפילו לשוחח פעם אחת עם מרפאה בעיסוק.
וקצת דברים שעובדים אצלינו:
להפריד את דאגת האוכל מנושא בישול של האמא->
לקחת לפעמים אוכל מסבתא
למצוא מישהי שמבשלת אוכל אורגני בריא ולקנות ממנה
לפעמים לאכול בצהריים כריך וירקות, לעשות פיקניק מחוץ לבית
לאכול כשבאמת רעבים
להזמין את השכנים לארוחה
לאכול אצל השכנים. אצל השכנים אוכלים גם כרוב מבושל חמוץ- תאמינו או לא.
לא לעשות עניין מארוחה- מי שרעב->אוכל.

לשים מגבון ליד הצלחת כדי לשמור ידיים נקיות(זה עוזר לילדים שלא אוהבים שהיד שלהם מלוכלכת ולפעמים בגלל זה הם נמנעים לאכול תפוז למשל, לא שאני פדנטית....)
ילדים אוהבים לאכול אוכל שהם מכינים:לקצוץ סלט, עם תפוחן לחתוך תפוח, פרחים מפלפל.
להכין לעצמי משהו לאכול- משהו שאני אוהבת לעצמי, מסתבר שמהצלחת שלי זה הכי טעים.

תפריטים

---

אורז בלי כלום, פסטה עם גבינה קשה. פסטה בצורת חיות של הרדוף.
שעועית עדינה קפואה,
מקלות ירקות.
פלאפל
תמרים(ברזל!)
מטחנה של זרעי פשתן שהילדים יודעים להשתמש בה לבד ומפזרים על יוגורט יש בו גם פירות יבשים
"מרק" שאני מכינה שהולך כך: משתמשת בציר עוף , מחממת אותו ושמה קוביות גזר ואפונה קפואה. לא צריך לבשל הרבה זמן , יוצא צלול מאד ובריא.
חזה עוף מוקפץ עם אננס ברוטב דבש וסויה
"סלט יווני" - מירקות חתוכים גס וגבינה מלוחה(בלי בצל....)

מצד שני לחינוך שלי אמורה להיות גם השפעה כשאני לא איתו, לא?
כן אבל בטווח ארוך

את יכולה להיות ערבה לזה שהוא לא יגיע לכלא , את לא יכולה להיות ערבה לזה שכל מילה שתצא לו מהפה תיהיה נקיה וללא רבב
(אמא שלי עדיין מזדעזעת זאני אומרת להשתין ואני עוד רגע חווה משבר גיל ארבעים )
את לא יכולה להיות ערבה להתנהגות היומיומית של ילד בן ארבע חמש או שש ואחר כך עוד פעם ארבע עשרה חמש עשרה ושש עשרה .
בקיצור הערבות שלך מאוד מעורפלת(זה מזכיר לי שפעם שיחררתי את אחי בערבות מהמשטרה כי הוא עישן ג'ויינט והוא כבר היה בן 21)
את יכולה להסביר מה טוב ומה רע, בחלק מהמקרים תצליחי (כמו עם הבשר הופתעת כמה ההשפעה שלך פה הייתה חלשה ) ובחלק תסמני קו שמתקרבים אליו ,מדגדגים אותו אבל מפחדים לחצות.
ובחלק הילדים ידעו באופן מוחלט שזה קו שלא חוצים (יש סיפור על ידיד שלי שברח למטפלת כי היא חצתה לא במעבר חציה)
אני חוזרת ומציע הלך לא לצפות ממנו יותר מידי בתחום האוכל להיפך לצפות ממנו לאכול רק שלושה או ארבעה מאכלים שברור שהוא אוכל .
ובאיזה שהוא אופן דווקא בגלל שאת אשת עקרונות בתחום האוכל - בעצמך את אמורה להיות יכולה להבין אתזה יותר ממני נגיד.
לקבל אתזה שפה יש לו קושי, הוא רוצה אוכל מוכר וברור עוד חמש שנים תוכלי לנסות להציע לו שרימפס . כרגע הוא רוצה וכנראה צריך בטחון .
ובטחון זה פסטה בלי רוטב , קוסקוס עם מעט מרק, צ'יפס, פיתה עם כלום או עם גבינה צהובה. ואולי יש ירק אחד שהוא מוכן לאכול -אז גם אותו.
לגבי הברזל - לבדוק תוסף בצורת סוכריה או כדור קטן- או לא להבדק אל תצחקי כי אצלי הכל הסתדר כשהפסקתי להבדק.
שבוע טוב ובתאבון לכולם .

הי שרון,
מה אומר האבא שלו על כל ענין האוכל?
אבא שלו, בן זוגי מגבה אותי בהכל. הוא עובד המון כדי לפרנס את כולנו ולא נמצא הרבה בבית, לכן הוא נותן חיזוק מלא להחלטות שלי בעיקר.
הוא פחות לחוץ ממני בעניין האוכל, גם הוא לא היה אכלן גדול בתור ילד וכיום הוא 1.86 מ'. מצד שני גם הוא וגם אני גודלנו על כבדים של עוף ובשר בין השאר, כך שלא היו לנו חוסרים מיוחדים.
אין לו גם זמן מנטלי להתעסק עם הסוגיות שטורדות אותי 24 שעות. הוא באמת עמוס בעוד מלא דברים, ואני מבינה לגמרי. הוא גם אופי אחר. לא לחוץ כמוני, לא קונטרול פריק, לא נושא על עצמו חצי טון של רגשות אשם פולניים.

הי מונו_נוקי‏, תודה על העצות ,
בעניין השכנים אין מצב, כי הם אוכלים רק ג'אנק, ג'אנק ולקינוח ג'אנק...
מסתבר שמהצלחת שלי זה הכי טעים
גם משלי... זה כנראה משהו אוניברסלי.

הי אילה_א‏,
אני אוהבת את הגישה הרגועה שלך, הייתי מאמצת את הגישה בחום, אבל זה לא קל לי.
מצד שני אני כן מרגיעה כך שאולי אני בדרך הנכונה.
אני בטוחה שהבן שלי חווה כיום הרבה פחות לחץ ממני.
שבוע טוב גם לך

אין לו גם זמן מנטלי להתעסק עם הסוגיות שטורדות אותי 24 שעות. הוא באמת עמוס בעוד מלא דברים, ואני מבינה לגמרי. הוא גם אופי אחר. לא לחוץ כמוני, לא קונטרול פריק, לא נושא על עצמו חצי טון של רגשות אשם פולניים.

ואת עושה את זה בשביל שניים גם במקומו.
אם היה לך עם מי להתחלק בזה, אני מניחה שהיה לך יותר קל.

מה שכן, ממה שאת כותבת כאן נשמע שאת בדרך הנכונה!
אם זה עוזר לך - את יכולה להשתמש בדף הזה, או בדף אחר שתפתחי, לצורך יומן התקדמות. שם נוכל לעודד אותך כשהימים נראים רע, ולשמוח איתך בהתקדמות, עקב בצד אגודל.

אני במקומך הייתי משנה את שם הדף הזה, כי נראה לי שעניין המלצת המתכונים מיצה את עצמו. זה לא שאת לא מבשלת טוב. זה עניין אחר לגמרי.
מה דעתך? תהפכי את זה לדף_תמיכה^?‏...

הסוכריות שלנו הן של "עדן" - קונים בחנויות טבע באריזת פלסטיק לבנה עם מדבקה ורודה, בתור תוסף תזונה.
הן טעימות, ולא מזיקות כל כך (אין בהן סוכר לבן בכלל, רק פירות). אני מסכימה לאחד ביום לכל אחד מאתנו, כדי לא להגזים.

הן נחמדות, אבל העיקר - לא לפחד כלל! (כלומר, אולי העצה הטובה ביותר היא עדיין לא להתאמץ, ולאכול בנחת פיתה עם צ'יפס עד יעבור זעם).

‏עקומת משקל‏
‏עקומת גובה‏
‏עקומת BMI‏

הבטחתי והנה אני מקיימת

BMI שלו (משקל לחלק לגובה בריבוע) הוא 15.08 שזה מעל אחוזון 25.

הי שרון,

ואת עושה את זה בשביל שניים גם במקומו.
אין מה לעשות, בן זוגי עובד בשלוש עבודות "במקומי", כך שאנו בהחלטה ובבחירה משותפת באורח החיים הנוכחי.
מקבלים באהבה את המציאות שבחרנו בה על אף הקשיים שכל אחד חווה. ההחלטות משותפות בכל מקרה.
רציתי לשאול אותך בעניין הגובה.
כתבת לי (נדמה לי שבאימייל) שההתייחסות צריכה להיות יחסית לגובה ההורים ולא לילדים בני אותו הגיל. אשמח מאוד אם תרחיבי.
הגובה שלי 1.68 ושל בן זוגי 1.86, איך אם כן הגובה של בננו ביחס אלינו?

לעניין המתכונים, אינני חושבת שהעניין מוצה. להפך, כמה מהמתכונים כאן באמת עזרו, וגם תמיד אשמח ללמוד מתכונים חדשים ובריאים שעשויים להרחיב את הרפרטואר הדל שלי....
בכל מקרה אלפי תודות

קלמנטינה,
העיקר - לא לפחד כלל!
זה תמיד נכון! איכשהוא הדף הזה באמת חיזק אצלי משהו.
ועל כך תודה לכולכן.

אני במקומך הייתי משנה את שם הדף הזה, כי נראה לי שעניין המלצת המתכונים מיצה את עצמו. זה לא שאת לא מבשלת טוב. זה עניין אחר לגמרי.
מה דעתך? תהפכי את זה לדף_תמיכה^?‏?‏...
הייתי משנה ל מתכונים_בריאים_לילדים^?‏
או רוצה_שהילד_יאכל^?‏
או רוצה_שהילד_יאכל_בריא^?‏

איך אם כן הגובה של בננו ביחס אלינו?
אתם מעל אחוזון 50. הוא נמוך ביחס אליכם.
השאלה היא גם איך אתם הייתם כילדים - נמוכים וצמחתם מאוחר?
כשעשית לו בדיקות דם בדקתם גם תפקודי תריס?
בכל מקרה זה לא נשמע קשור לתזונה בגלל שאמרת שהוא כל הזמן על אותה עקומה.

הי שרון,
בן זוגי ואני לא היינו נמוכים כילדים, צמחנו קבוע.
לא בדקנו תפקודי תריס, אעשה זאת בבדיקה הבאה.
הוא על עקומת הגובה עולה לאט אבל קבוע. על עקומת המשקל הוא נעצר. אם לא תזונה אז למה זה קשור?

המשקל קשור לתזונה. הגובה - עדיין לא
ואם הגובה לא נפגע - אין מה להלחץ. לזה התכוונתי.

לא בדקנו תפקודי תריס
אולי כדאי גם צילום כף יד לגיל עצמות. אולי כדאי פשוט ללכת לאנדוקרינולוג, בגלל שיש פער גדול בין גובה הילד לגובה ההורים.

עלמה, התיאור של בנך נשמע בערך כמו שבני היה עד לא מזמן, מבחינת הבררנות באוכל. בשנה וחצי האחרונות (הוא בן 5) הוא הולך ונפתח בענייני אוכל, למרות שעדיין אוכל מגוון יחסית מצומצם.
בכל מקרה, מה שרציתי לספר לך, הוא ההבדל בגישות שלנו: ראיתי שהוא גדל ומתפתח, שהוא במצב רוח טוב, ביקורים אצל הרופא ובטיפת חלב חיזקו את המחשבה שהוא מתפתח כהלכה והכל בסדר איתו - וזהו. פשוט לא הזיז לי. התסכול היחידי שלי בעניין נבע מזה שצריך לבשל לו בנפרד, כי הוא לא יעלה בדעתו לאכול נניח איזה דגן עם ירקות בתוכו, אבל את כל ההתנהלות סביב האכילה לא ראיתי כבעיה.

התפריט שלו התמקד בדברים האלה: אורז בלי כלום, פתיתים בלי כלום, פסטה עם קטשופ, מרק (רק הנוזל, ושחלילה לא תצוף בו פיסת עלה פטרוזיליה) עם שקדים או עם קוסקוס, לחם בלי כלום (רק לבן), טוסט מלחם/פיתה עם גבינה צהובה (ובלי כלום חוץ מזה, כמובן), עוף - רק אם הוא לא נראה חשוד. וזהו (כמובן שאם הייתי מציעה, הוא היה שמח לאכול ג'אנק - חטיפים ומתוקים. אבל אין אצלנו). אה, ובתום הירקות - פה ושם עגבניות שרי.

בקיצור, נשמע לי לא מאוד שונה ממה שיש לך בבית . לפעמים הייתי מקבלת קריזה מזה שאני צריכה להכין סיר אורז "לכולם" וסיר אורז עבורו - בלי כלום - עד היום כשאנחנו הולכים למפגשים של חינוך ביתי, אני דואגת שיהיה משהו "בלי כלום" בנוסף למה שאני מכינה. אבל אני לא הרביתי להתעסק בזה ולא חשבתי שזה בעייתי. הרבה ילדים בגיל הזה קשים באוכל, אז גם הוא, וזה יעבור - זו היתה נקודת המוצא שלי. ואולי אם תצליחי לעשות את הסוויצ' הזה בראש, יהיה לך יותר נעים וקל (כמובן בהנחה שאין כל בעיה בריאותית).

ואולי גם יעודד אותך לשמוע, שהיום הוא התקדם לפסטה עם רוטב, אוהב קטניות ובשר ופתוח יותר לטעום דברים חדשים. עדיין לא כאחד האדם, אבל הרבה יותר פתוח משהיה.

הי שרון,
הראו פה לא מזמן בערוץ 2 את הסרט "נמוך" של עידן אלתרמן (מומלץ מאוד).
בין הפרופסורים שהוא ראיין היה שם מישהו שטען שנמיכות קומה בהחלט קשורה לתזונה לקוייה בשנים הראשונות של הילד.
ושהמשפט "אם לא תאכל לא תגדל" יש בו הרבה מן האמת (לא שזה מועיל להגיד אותו לילד...). מכיוון שהאכילה הבריאה עשוייה גם להשפיע על הצמיחה בגובה.
ראיינו שם גם הרבה נמוכים "מפורסמים" כמו ערן צור עפר שכטר ועוד, שסיפרו איך בתור ילדים עשו להם צילום עצמות של היד, ועד כמה זה בולשיט ועד כמה זאת אשליה.
הם סיפרו איך כילדים ההסבר לגיל עצמות נטע בהם תקוות שווא והם לא גדלו בכלל לפי השיערוך שניבא להם הצילום.
אני יכולה לקחת אותו לאנדוקרינולוג, השאלה מה יהיה הטיפול. יש לך מושג?

הי מיצי, בהחלט נשמע מצב מוכר... אם כי העניינים מתחילים להשתפר פה (טפו, טפו, טפו בלי עין הרע....מים, מלח, מים , מלח...)
נשמע בהחלט שהגישה שלך הרבה יותר נכונה ו"קולית" משלי. אני עכשיו מתקנת ומשתפרת.

השאלה מה יהיה הטיפול. יש לך מושג?
זאת לא השאלה. השאלה היא האם יש בעיה ואם כן מהי. הטיפול נגזר מכך.

נמיכות קומה שקשורה לתזונה לקויה זה לא ילד שצומח על אחוזון 25 בהתמדה, אלא ילד שמתחיל מאחוזונים גבוהים ויורד בהתמדה בהמשך לירידה בעקומת משקל.

אחי אכל כמו הבן שלך ואף יותר גרוע והגיע לגובה 186 ס"מ. אני אכלתי טוב ואני רק 164. מה זה אומר? שומדבר. אנחנו לא מדגם מייצג.
(זוכרת איך אמא שלי היתה בלחץ מזה שהוא לא אוכל וסוחבת אותו לרופאים. עד היום יש דברים שהוא לא נוגע בהם)

אז איך תכלס יודעים שיש בעיה? לפי בדיקת הבלוטה?
מה אני צריכה לבדוק כדי לדעת אם יש בעיה ומה היא?

את צריכה ללכת לרופא ושהוא יבדוק! לא את!

ברור, התכוונתי לבדיקות דם.

עלמה, יש כל מיני. החל בתפקודי בלוטת התריס, וכלה בטסטים להורמון גדילה. חלק מהבדיקות הן מעבר ליכולתו של רופא ילדים רגיל.
את יכולה לבקש הפניה לאנדוקרינולוג טוב.
יש: פרופ' פיליפ משניידר, פרופ' צדיק מקפלן (לא נחמד), דר' וינטראוב מאיכילוב. בטח יש גם ירושלמים אבל אני לא מכירה.
יש לצדיק ‏פורום‏ שאפשר לשאול שאלות כאלה, אבל הוא עונה לאקונית. לפחות תדעי אם יש צורך ללכת לאנדוקרינולוג או לא.

את גם יכולה לחכות כמה חודשים (חצי שנה נניח) לבדוק אם אין שיפור (אחרי הברזל ושינוי בהרגלי אכילה). זה גיל צעיר. יש הרבה זמן, אין מה להלחץ.

בין הפרופסורים שהוא ראיין היה שם מישהו שטען שנמיכות קומה בהחלט קשורה לתזונה לקוייה בשנים הראשונות של הילד.
מוזר שזה מה שקלטת מהסרט אני בכלל לא זוכרת את החלק הזה בסרט.

שרון - תודה.

אילה_א‏ - מה את זוכרת מהסרט?
כל אחד, כמו כל דבר בעצם, מקבל וזוכר את מה שמתלבש על מה שמעסיק אותו לא ככה?

שרון בעצם יש עוד משהו, כתבת
זה גיל צעיר. יש הרבה זמן, אין מה להלחץ.
שזה תמיד נעים ולא מלחיץ לשמוע. מצד שני בסרט הזה דיברו המומחים לגבי הורמון גדילה.
הם אמרו שזה קריטי לקחת בגיל צעיר אם רוצים השפעה לטווח ארוך.
הם גם ציינו את הזוועות שיכולות לקרות מההורמון הזה...במיוחד אם נוטלים אותו בגילאים האלה, אבל מבחינת האפקטיביות זה הכי אפקטיבי אם מתחילים כמה שיותר קטנים.
אני זוכרת, את ערן צור למשל שסיפר על הבן שלו בן השלוש שהוא ממש בדילמה אם לתת לו את זה בגיל הזה או לרדת מהעניין לנוכח השפעות הגנטיקה "הנמוכה" שצפויה לו.
לא יודעת, אולי אני סתם נוברת ומעסיקה את עצמי בעניינים שבכלל לא רלוונטיים לי ולחיים שלי ולבן שלי. אבל את יודעת, האובר-אינפורמצייה הזאת תמיד מתיישבת על איזו חרדה קיימת.
בכל מקרה, אני שבוע הבא נפגשת עם אנדוקרינולוגית לעניינים שלי, אני אשאל אותה.
ושוב תודה לך

קריטי לקחת בגיל צעיר אם רוצים השפעה לטווח ארוך
כן, אבל אל תשכחי שהם מדברים על אנשים קטנטנים כמו עידן אלתרמן ועופר שו-איסמו, שיותר נמוכים ממני (והם גברים).
אני לא מאמינה שחסר לבן שלך הורמון גדילה, ואף אחד לא יתן לו הורמון כזה אם הוא באחוזון 25, כי זה יוצא גובה מבוגר של בערך 174 ס"מ שזה בתחום הנורמה. (מסייגת - אין אינדיקציה לתת. אולי יש מטורפים שנותנים? לא יודעת).
אם מדברים על בעיות אחרות - בלוטת התריס וכו', סיכוי טוב שייעשה catch-up גם אם תופסים את זה בעוד חצי שנה או שנה.

לא יודעת כמה גבוה ערן צור, לא ראיתי אותו בחיים האמיתיים. רק יודעת שיש לו קול נוראי (יש אנשים שאוהבים את זה. אני לא יכולה לשמוע)...
את עופר שכטר ראיתי בים בת"א כשהלכתי עם המשפחה שלי ושל אחי. חשבתי שזה ילד. בחיי. לא זיהיתי אותו. בטלויזיה הוא נראה יותר גבוה...

אני שבוע הבא נפגשת עם אנדוקרינולוגית לעניינים שלי
כן, אבל צריך אנדו' ילדים. מבוגרים עלולים לפספס.

ועוד משהו:
גובה נמוך ואנמיה הולכים טוב עם צליאק. שווה לבדוק.

האובר-אינפורמצייה הזאת תמיד מתיישבת על איזו חרדה קיימת.
אחרי כל כתבה בווינט או בטלויזיה, רופאי הילדים מוצפים באמהות חרדות. את לא לבד.
<צריך שקופית לפני הכתבות - על האמהות הצופות בתכנית לקחת איזה סרוקסט קטן, שעור יוגה או מדיטציה עמוקה. יש לקחת את תוכן הכתבה בשאנטי..>

ועוד משהו (אחרון ודי?) - על איזה אחוזונים אחותו?

הבת שלי בת 6.6 , גובהה 1.23. הכי גבוהה בגן. תמיד היתה הכי גבוהה.
את המשקל שלה אני לא יודעת (אשקול אותה השבוע כשאהיה אצל אמא שלי) אבל אין לה אפילו גרם של עודף משקל.
היא לא רזה ולא שמנה. נולדה במשקל 4.03 ותמיד היתה מעל לאחוזון 100 לפי טיפת חלב. היתה תינוקת צ'אבית.

אחרי כל כתבה בווינט או בטלויזיה, רופאי הילדים מוצפים באמהות חרדות

אני לא בטוחה ששקופית היתה עוזרת...
חרדות ואמהות מהסוג שלי (יש לי סוג? שאלה לעצמי...) זה תמהיל מובנה שמאוד קשה להפרדה (לצערי, על אף הנסיונות).
לא יודעת כלום על צליאק, אלך לקרוא (ולמלא את עצמי בחרדות חדשות...).
בכל מקרה מה שכתבת על עליות וירידות תופס פה חזק. וצדקת. אתמול אכל יפה היום הרבה פחות, אבל בסה"כ יש שיפור יש מגמה טובה.
האכילות המשותפות של כולנו, מאוד עוזרות.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב לך, אבל אני מתלבטת אם זה הפורמט המתאים.

יש גם אימייל....

הבת שלך בין אחוזון 75 ל- 90.
לא חשוב המשקל. רק עניין אותי איך אחיה ביחס אליה.

לפני יומיים מלאו לקטנצ'יק 9 חודשים, אז החלטתי שמותר לו להחשף לביצים (נוגד את המלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, אבל אל תגלו לאף אחד).
סוף סוף יכולתי להכין כדורי בשר ברוטב עגבניות כמו שאני אוהבת.

המרכיבים -

חצי ק"ג הודו טחון (אפשר עוף. אפשר חצי עוף וחצי הודו, אולי אפשר תחליף סויה כזה אין לי מושג מה שמו)
לערבב עם הבשר רסק ירקות - 1 תפו"א, 1 גזר, 2-3 שיני שום, פטרוזיליה, 1 בצל.
להוסיף ביצה טרופה
להוסיף מלח (אני מפזרת עם היד מלמעלה, נניח כפית מלאה)
קצת כמון
פפריקה מתוקה
אפשר גם פלפל אם רוצים.
להוסיף בערך שתי כפות קמח מצה. לא להתרגש אם זה דליל - זה מתעבה קצת אחרי כמה דקות. זה לא צריך להיות ממש סמיך.

בינתיים עושים רוטב עגבניות הכי פושטי שהילדים אוהבים
אני טיגנתי בצל, הוספתי עגבניות מרוסקות (אפשר רסק עגבניות) ומים. מלח פלפל. אפשר קורט סוכר חום. אפשר אורגנו בזיליקום. מה שאוהבים.
הפושט זה בצל רסק עגבניות מלח פלפל וקצת סוכר.
כשהרוטב רותח צרים כדורים מהתערובת ושמים בפנים. היא לא צריכה להיות סמיכה מאד אחרת הכדורים שנוצרים קשים מדי.
אני שמה לידי קערית עם מים וטובלת את הידיים מדי פעם כדי להקל על הכדרור.
הרוטב צריך להגיע כמעט עד גובה הכדורים. 45 דקות על אש נמוכה עם מכסה (שיהיה בעבוע קל).
אחרי כיבוי האש אפשר לשים ברוטב שום חתוך דק. זה מקפיץ רטבים ידוע. לא חריף בכלל, רק משפר את הטעם.
יוצאים כדורים אווריריים נימוחים כאלה. נתתי לקטנצ'יק והוא נהנה מאד. חלק מעכתי במזלג עם קצת רוטב ונתתי לו בכפית. עד כדי כך רכים הם.
לגדולות הגשתי על פסטה מקמח מלא (זה מה שיש אצלנו בבית) עם הרוטב.
הקטנה נהנתה. הגדולה עיקמה פרצוף. היא בתחילת גיל ההתבגרות והיא בעניין של אוכל גורמה בלבד. (סטיק מדיום-רר, או פטוצי'ני אלפרדו...).

אה, והצ'ופר של אמא ואבא - היו יותר מדי כדורים בשביל הסיר שלי. לא רציתי לדחוס.
לכן משארית התערובת צרתי קציצות פחוסות וטיגנתי במחבת עד שקיבלו צבע שחמחם-שחרחר משני הצדדים. הן לא החזיקו מעמד יותר מחמש דקות אחרי שהצטננו קצת. התאפקתי והשארתי קצת לאיש. למרות שחבל - זה הכי טעים חם.

הי שרון,
סחתיין על ההשקעה במתכון, אף על פי שקציצות ואני זה לא בהכרח רומן מבטיח...מצד שני אני עקשנית, והעקשנות שלי מנצחת לפעמים.
אני אגלה גם לך בסוד, שגם אני בניגוד לכל ההמלצות נתתי לגוזלון שלי (עשרה וחצי חודשים כאמור) מזון שמכיל גם חלבון ביצה, קוטג' (שהוא מאוד אוהב ושבטיפת חלב אמרו לי לא לתת עד גיל שנה), וגם ...הנה בא השוס...דג סול! היום לראשונה בחיי הכנתי דג סול מטוגן (מצופה בקמח, ביצה ופרורי לחם) והגוזל ממש התלהב(האחות שלו כמעט הקיאה רק מלחשוב על לטעום את זה, בני הגדול סירב, והתינוק עשה נחת לפולנייה... . אגב, גם דגים אמרו לי לא לתת עד גיל שנה בטיפת חלב.
אני מבטיחה לנסות את המתכון שלך ולספר. תודה!
עם בני הגדול אין כל חדש.

אני מכינה קציצות כאלה מהירות ובלי שמן כמעט (בתנור כמובן!) זה ממש קל להכין, לא צריך לדאוג שמא יתפרק וכמובן לא לטגן שעות.
היום שמתי במיקסר בטטה גדולה, 2 תפו"א קטנים, 3 שיני שום, הרבה פטרוזיליה, מלח ופלפל, ביצה, טיפונת שמן זית וקצת גבינה בולגרית. (אפשר גם בלי).
שמים נייר אפיה על תבנית ומשמנים מעט בשמן זית. עושים כדורים קטנים מהתערובת ומשטחים.
אופים בחום גבוה בחלק העליון של התנור ואחרי כן בתחתון (או להיפך) שיקבל צבע יפה משני הצדדים.
על אותו עיקרון אפשר להכין כל ירק/ בשר טחון וככה אני מכינה אפילו שניצלים (בתנור)
ואף אחד לא ינחש שזה לא מטוגן...

עם מאכלי ים הייתי נהרת.
מוצרי חלב כגון יוגורט וקוטג' מותרים מגיל 9 חודשים.
חלבון ביצה מותר מגיל 9 חודשים, חלמון מגיל שנה. ההיפך בעצם. לא חשוב כ"כ לענינינו. גם אני שמתי ביצה בכדורים, ואם בארזים נפלה שלהבת...

דג סול מטוגן זה לא אוכל של ילדים.
תשמרי את המתכון ותכיני כשאבוא לבקר

ענבל - מתכון לכדורים בתנור עם בשר שלא יוצאים אבנים, פז'לסטה!
(מיקסר או בלנדר?)

מיקסר (של ירקות) אבל אם את עושה בשר אז לערבב רק ביד! (עם כפפה אם את איסטניסטית)
העניין עם קציצות בשר זה לשים טיפונת שמן זית בתוך התערובת. אז בעצם יש לנו:

בשר/עוף טחון (נניח 500 גר')
ביצה
קצת שמן זית (נראה לי משהו כמו 2-3 כפות אבל אני שמה לפי העין ולא בטוח שאני מעריכה נכון כרגע)
אפשר ורצוי:
פטרוזיליה
בצל קצוץ דק (ילדודס קטנטנים נראה לי יעדיפו מטוגן/מאודה, אני מאדה כמות ענקית מראש ומקפיאה)
מלח, פלפל (אפשר גם קינמון או כמון/וכו' כיד הדימיון הטובה)

וזהו זה. את נייר האפיה משמנים טיפונת גם כן. ותקפידי לא לאפות יותר מדי, זה גם מקשה את הקציצה. תוציאי כשזה ורדרד מבפנים אך לא חי.
יש גם מי שמוסיף קמח/ פירורי לחם לתערובת- מקשה !!
אותם העקרונות של קציצה רכה תקפים לכל סוגי הקציצות..

בהצלחה, מצפה לשמוע איך יצא (נו, אם אי אפשר לטעום לפחות נשמע )

איזה טמפ' וכמה זמן בערך? סדר גודל, לא על השניה.
(סליחה עלמה שאני מנצל"שת לך ככה)

חופשי, אני רק יוצאת ניתרמת מהעניין...
עד היום כל הקציצות שניסיתי בתנור, כולל קציצות הקינואה שמוצעות למעלה יצאו קצת יבשות מדי. ברור שמשהו שגוי בהכנה אצלי, אם אצלכן זה כזה דליקטס, אני כניראה צריכה הוראות מדוייקות כי אחרת זה נוטה להיות יצירתי אך בלתי אכיל.

שרון, לגבי דג סול, אני הבנתי שהוא בריא מאוד לילדים וקל לעיכול, ללא עצמות , האם לא כך?
טיגון זה בטח לא מומלץ אבל לגבי הדג עצמו, לידיעתי הוא לא כמו הטונה ששוחה בקרקעית ואוכל את כל העופרת וה"זבל" של האוניות, לא?
אשמח אם תעשירו את הידע שלי בנושא דגים ובישולם, מה עדיף לילדים. תודה, תודה, תודה...

טוב, לא יודעת בדיוק חום וזמן. אני מהסבתות האלה (ואני רק בת 24) שמשתאות נוכח שאלות כאלה. מה ז'תומרת כמה זמן? עד שמוכן
חום גבוה, נניח 200 מעלות, גורם לכך שהקציצה תיסגר מבחוץ (מה שנותן קריספיות ומונע ממנה להתייבש) ותיוותר עסיסית מבפנים. אני פשוט בודקת אחרי 10 דקות נניח, תלוי בגודל של הקציצות (פותחת קציצה אחת, רואה שוורדרד מבפנים אבל לא אדום חי, וטועמת לראות שמוכן. אם זה קציצת עוף אז כשהיא נעשית מבפנים בצבע לבן אטום- זה מוכן. בעיקר בקציצות עוף חייבים להוציא מהתנור ברגע שמוכן אחרת מתייבש, כי התנור עדיין מפיץ חום ועוף מתייבש מהר.)
העניין הזה של חום גבוה נכון גם לגבי סתם עוף רגיל בתנור, אגב. אחרי שקיבל קריספיות אפשר קצת להנמיך את החום...

הכל עניין של ניסוי וטעיה, מה לעשות...

ואני לא הייתי נותנת לקטנים לא סויה ולא דגים (משום סוג.. יש כאן דפים על דגי ים ובריכה, לא זוכרת איך קוראים להם).

בגלל שאתן כאלה חמודות אני אשקיע במתכון-

כדורי בשר/ עוף ברוטב
זה מתכון מנצח, לא ייאמן כמה טעים!

1/2 קילו בקר/ עוך טחון ,
בצל מגורד וסחוט מהנוזלים
פטרוזיליה קצוצה (חופן נניח )
שום כתוש (2 שיניים )
ביצה
1/2 כוס פירורי לחם (בגלל שזה ברוטב זה לא מייבש )
פפריקה מתוקה (כפית)
פלפל שחור, כורכום (חצי כפית מכל אחד )
כפית מלח שטוחה

לשים ביד את כל העניינים.

מכינים רוטב :
1 בצל חתוך לקוביות או טבעות- מה שבא ,
2 כפות רסק עגבניות
תבלינים כמו ששמתן בעיסה של הקציצות ,
2 כוסות מים

מטגנים את הבצל, מוסיפים את יתר המצרכים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש וכניסים כדורים שיצרנו מהתערובת.
שעה בערך על אש בינונית- נמוכה.

אפשר לגוון ולהוסיף קוביות של תפו"א, פטריות וכו'.

ואם אתן רוצות עוד מתכונים רק תבקשו, בשמחה (אין יותר כיף מילדים קטנים שאוכלים ומבקשים עוד!)

אוף למה יצא ככה? המתכון ברור או שאנסה לסדר?

אוף למה יצא ככה? המתכון ברור או שאנסה לסדר?
סודר.

אכילת_דגים‏
אני צריכה ללמוד יותר על זה. אין לי תשובה בשבילך בשלב זה.
אין לי גם יותר מדי זמן היום (היום יומולדת לגדולה שלי)

תודה עורכת! איך עשית הקסם?

שרון- מזל טוב.. הדף הוא הרעלת_כספית‏

הי ענבל,
קראתי את כל מה שכתוב על דגים מהקישורים, ולא מצאתי למה לא לתת לתינוקות.
זאת אומרת שהנטייה הטבעית שלי היא לא לתת בשר/עוף/דגים, אבל הייתי בכל זאת רוצה לדעת את הסיבות של אחרים.
תודה על המתכון.

עלמה, כנראה שלא קראת את הרעלת_כספית‏
כי רק מלקרוא את הקטע הראשון בדף את לא תאכלי דגים בעצמך, כל שכן שלא תתני לילדייך. אנא קראי..

ענבל יקרה, אני בכל מקרה לא אוכלת דגים. אני צמחונית, כפי שכתבתי למעלה, ומתכוונת להשאר כזאת.

עלמה, תגידי, איזה מוצקים צמחוניים את נותנת לתינוק?
ז"א, אם את רוצה לתת מנת חלבון/ברזל משהו שווה ערך למנת מרק עוף טחון, מה את נותנת?
לא תמיד בא לי לעשות בשר, ואני לא יודעת מה לתת לקטנצ'יק במצבים כאלה.
(הכי מוצק שהוא אוכל זה ביצה מקושקשת לארוחת ערב בשלושת הימים האחרונים. לעיתים קצת אפונה)

הי שרון, קודם כל אני מניקה. (כך שגם חלבון גם ברזל כלולים בחבילה )
אני מכינה כמעט על בסיס יומי דייסה שהבסיס שלה הוא קוואקר ועל הבסיס הזה אני מגוונת: כף שקדייה , תפוח מגורד, אגס מגורד, ותמרים, טוחנת בבלנדר ידני. מכיל גם חלבון וגם ברזל. תאנים מיובשות אורגניות אני מרתיחה במים וכשמתקררות קצת נותנת לו להחזיק אחת ולאכול. הוא מאוד אוהב כי זה מתוק ורך וכמובן מלא ברזל. על אותו פרנציפ של הדייסה אני מגוונת באגוזים מכל הסוגים, משתנים בכל ארוחה: ברזיל, לוז, קשיו, צנובר, מלך, פקאן, כולם עשירים בחלבון ואני בד"כ טוחנת חופן. מוסיפה גם זרעי פישתן טחונים וגרעיני דלעת טחונים.
לצערי, אינני יודעת להגיד לך כמויות ואחוז הברזל/חלבון שלהן ביחס לעוף או בשר, אם תדעי אשמח אם תשתפי גם אותי.
בעניין חלבון מן הצומח אני גם עושה מחית חומוס: מבשלת גרגירי חומוס, מוסיפה טחינה אורגנית, לימון, מלח, שמן זית הכל בבלנדר ידני, יוצאת מישחה בריאה ומזינה והינוקא אוכל כמה ביסים משביעים.
מהחי גם אני משתמשת בביצה, וגם אצלי ביומיים האחרונים הוא אוכל מקושקשת. מאוד אוהב אבוקדו, מסוגל לאכול אחד שלם מעוך, וגם קוטג'.
נראה לי שלמרקי הירקות שאני עושה ושאותם הוא אוהב מאוד אני אוסיף אולי חתיכות עוף, מה שיעשיר את עניין הברזל. ואני גם נותנת את תוסף הברזל. אבל זה כמובן תוסף ולא ארוחה.
בעניין מוצקים נותנת לו פרות וירקות, מנדרינות הוא אוהב להחזיק את הפלחים ולאכול, חתיכות פיתה, לחם מקמח מלא, ברוקולי (עשיר בברזל) וגם חתיכות קטנות של עגבניה.
אפונים אני דווקא נותנת לו קטנים ולא מעוכים, ואותם הוא בעיקר מעיף לכל עבר...

ענבל יקרה, אני בכל מקרה לא אוכלת דגים

עוד רעיון מצויין (אם כי לא מושלם.. ) ש'הגיתי' כשבעלי התלונן שאצלינו בבית אין כאלה דברים שאפשר לחמם ולאכול-'חטיפים' או מנות עיקריות שאפשר להכין ברוח הקפואים מהסופר , אם כי הרבה יותר בריא וללא חמרים זוועתיים.

אז ככה, העיקרון הוא לקנות עלי בצק פילו, למלא אותם בכל מיני סוגים של מליות, לשים בקופסאות ולהקפיא.
כך למשל עשיתי מליות של: גבינת יוגורט וחמוציות מיובשות

גבינה בולגרית עם בצל ירוק
בשר טחון עם בצל וכו' (כמו התערובת של הקציצות, רק בלי ביצה)
תפוחי עץ מגורדים עם קינמון
ירקות מגורדים/ קצוצים(גזר, נבטים, קישוא, כרוב)

בקיצור מה שבא.
ומה שכיף זה שבימים שאין זמן/חשק לבשל, פשוט מוציאים ושמים עשר דקות בתנור.
אופן העבודה עם עלי הפילו הוא- לאחר הפשרה מלאה מניחים עם מגבת לחה (שלא יתייבש), משמנים עלה במעט חמאה מומסת (למתוקים) או שמן זית (אני שמה מעט על היד ומורחת בעדינות, כך יוצאת כמות שמן מזערית. אפשר גם עם מברשת לאפיה), ממלאים, מקפלים- והופ לתנור/ מקפיא..

הי ענבל - אחלה רעיון!
אני בטוח אנסה. גיסתי המציאה מתכון של פיצה על בצק עלים, וזה להיט אצלינו. זה קצת מזכיר את הרעיון שלך. תודה!

אבל בצק עלים זה בצק מלא במרגרינה!!
יש לי רעיון אבל אין לי זמן ליישם כרגע. להכין מראש בצק לפיצה מקמח מלא (יש לי מתכון אם תרצי), לעשות חצי אפיה ולהקפיא. כך אפשר להוציא ולשים בתנור עשר דקות..

ענבל, אני קונה בצק עלים של זוגלובק. הם כותבים שזה ללא שומן טראנס. יכול להיות שהם משקרים?
מה ההבדל בין בצק פילו לבצק עלים?

בצק בריא שמתאים גם לפיצה - כוס קמח (חצי מלא חצי לבן), רבע כוס יוגורט, רבע כוס שמן זית. מערבבים ולשים ממש מעט. משטחים עם היד על התבנית (להכפיל כמויות אם זו תבנית גדולה). אני שמה על זה פרוסות עגבניות, גבינת פטה/ בולגרית, עלי זעתר/ ריחן ומזליפה שמן זית. חצי שעה בתנור על 180 מעלות. או, עוד רעיון - רצועות בטטה דקטת (שמכינים עם קולפן), מעל זה מזליפה טחינה גולמית, מעל קצח ושמן זית, חצי שעה בתנור כנ"ל.

הם כותבים שזה ללא שומן טראנס
'שומן טראנס' הוא למעשה שומן שמתקבל מחימום שמן צמחי, שפחות בעייתי לגוף (הגוף יודע להתמודד ולפרק אותו) וקיים גם במזונות צמחיים. הבעיה הרצינית מתחילה כאשר מעבירים את שומן הטראנס תהליך שנקרא הרוויית מימנים. זה גורם לשמן להפוך למוצק (מרגרינה) והגוף לא מכיר ולא יודע לפרק את החומר החדש שנוצר. החומר הבעייתי הזה נקרא שומן מוקשה.
למעשה כל ה'ללא שומן טראנס' זה גימיק שיווקי. אני בטוחה במיליון אחוז שזוגלובק לא השתמשו בחמאה להכין את בצק העלים. ולא ידוע לי שאפשר להכין בצק עלים משמן נוזלי. את מוזמנת להעתיק לי לפה את רשימת הרכיבים ואת הרשימה של הערך התזונתי ואני אגיב עליה.

מה ההבדל בין בצק פילו לבצק עלים
בצק פילו זה בצק ללא שומן כלל. עשוי מקמח ומים. זה כמו הבצק של הפסטלים והסיגרים (כמובן ששם הוא מטוגן, אז הפכו אותו לספוג בשמן, אבל לכתחילה הוא ללא שמן)

איך בא לי.. במבי עשית לי תיאבון, אנסה, תודה!

במבי עשית לי תיאבון

גם לי, זה נשמע ממש מעולה.

זה באמת מאוד טעים. גם הילדים אוהבים. אם הילדים לא אוהבים גבינת פטה או בולגרית, אפשר גם מוצרלה. אבל שווה לנסות, כי השילוב עם העגבניה יוצא מאוד טעים עם פטה/ בולגרית (יש עיזים וכבשים).

המצאתי עוד משהו בימים האחרונים (את הבצק שרשמתי כאן המצאתי פעם). מבשלים עדשים. על צלחת שטוחה שמים טחינה גולמית. עליה את העדשים המבושלים (הכי מתאים ירוקים). מעל סוחטים לימון, מציפים בשמן זית, מפזרים כמון. מנגבים עם לחם טרי מהתנור (או כל לחם/פיתה אחר)

על צלחת שטוחה שמים טחינה גולמית

את חושבת שאפשר להחליף את הטחינה בלבנה?

את חושבת שאפשר להחליף את הטחינה בלבנה?

הייתי מחליפה דווקא ביוגורט סמיך... בכל מקרה, תמיד כדאי לנסות. זו השיטה שלי. רוב הפעמים מרוויחים משהו טעים ומקורי, לעיתים רחוקות משהו הולך לפח (כלומר, לקומפוסט).

ורסיה על הבטטות של במבי בלי ממש להפוך אותך לרצועות
זה לשים אותן בתנור עטופות בנייר כסף או בשקית קוקי וכשהן יוצאות לפתוח אותן ולשפוך עליהן טחינה גולמית ממתק אמיתי

צריך לכתוב אזהרה בראש העמוד- אין להיכנס אחרי שבע בערב...
עשית לי תיאבון עם כל הפיתות מהתנור והכמון הזה, במביק

הבעיה היחידה היא הפער הגדול בין מה שעושה לי תיאבון (כל מה שבמבי כתבה למשל) לבין מה שמעורר אצל הילדים..!

‏מתכונים לסרבני ירקות קטנטנים וגדולים‏

שרון, תודה.

רציתי לספר לך שהיום סוף סוף קניתי משהו שאני מתכוונת לקנות ולהתנסות ולהמציא כבר הרבה זמן - ‏מחבת לוופל בלגי‏. כבר הרבה זמן היה לי נדמה שיהיה אפשר לעשות בלילות בריאות, ואכן היום עשיתי לארוחת ערב בלילה מאורז מלא+עדשים שהשריתי במים לכמה שעות ואז ריסקתי במג'ימיקס, יוגורט, כמון, אגוז מוסקט, קצת שמרים, קמח קוסמין וביצה (כמעט הכל אורגני). יצא ממש ממש מפתיע לטובה, וזה בלי מתכון, סתם אלתור. הבן שלי טרף שלושה כאלה (לשם רפרנס אני ואבא שלו הצלחנו לאכול רק שניים). אכלנו את זה עם יוגורט. אבל הבן העדיף פשוט נקי (הבת היתה אצל חברה אז אין לי מושג אם היא גם תתלהב, נראה מחר בבוקר, נשארו לי כמה).

אנא מתכון טעים ל- מה עושים עם מנגולד לעז$#$^*

מקפיצים באוכל סיני? מוסיפים למרק?

מנגולד? חותכים לרצועות, מקפיצים עם שמן זית, אפשר להוסיף שוםשום. על צלחת שטוחה שופכים טחינה גולמית ככה שתהיה שלולית רדודה, עליה מפזרים את המנגולד, סוחטים לימון, מזליפים שמן זית, מפזרים קצת סומק או כמון. אוכלים עם מזלג או עם לחם טרי. לוקח בערך 5 דקות להכין.

מנגולד? מפרידים ירוק מלבן. קוצצים את החלק הלבן ומטגנים טיפה עם בצל. מוסיפים קינואה/אורז ומבשלים. כמה דקות לפני סוף הבישול זורקים פנימה גם את החלק הירוק כשהוא קצוץ, ונותנים ערבוב קל.
אוכלים עם טיפת לימון מלמעלה.

אז קצת מסקנות ועדכונים למי שמתעניין:
כנראה שצמחונים נשארים צמחונים.
בכל מה שנוגע אלי, אל בן זוגי וילדיי (שכניראה חינכתי אותם היטב... ). הנסיונות שלי לעניין אותם ב"מוצרים" מהחי לא נשאו פרי וזה כנראה בגלל שאני לא שלמה עם העניין.
מאז אותם נסיונות פתטיים שלי בהכנת קציצות עוף, נסיונות המתוארים למעלה, יצא לי לעמוד מול דוכן הבשר בסופר המיוחד בו מוכרים עוף אורגני, וכמו מחסום העוצר אותי מלקנות.
לנוכח מה שקראתי על דגים, גם דגים ירדו מהפרק, וכך אחרי לופ גדול חזרתי לנקודת ההתחלה, אבל לא בדיוק.
קודם כל הורדתי לחץ בגדול.
שום הערות בענייני האכילה של הבן שלי. ואת התוצאות רואים.
הבן שלי מקבל תוספי ברזל טבעיים ומלאכותיים והתאבון שלו השתפר מעט.
הרגלנו ארוחות משפחתיות שבהן הוא עוזר בהכנה, תוך כדי כך גם מנשנש, וכולנו נהנים מההוואי החדש.
עדיין לא עשיתי לו בדיקות דם חדשות, אבל עושה רושם שהתוספים עושים את העבודה.
אני באמת צריכה למצוא איזה מקור מידע לגבי כמויות הברזל שיש בפלורידקס לעומת עוף הודו למשל. אולי יש איזה מישהו עם ידע שיכול לשפוך לי פה קצת?
חוץ מזה הצלחתי להפיק כמה מתכונים מנצחים בעיני (שעדיין הילדים מסרבים לאכול - אבל אני מקווה שזה ישתנה בהמשך) כמו: חמין צמחוני, ממולאים, מרקים טעימים (שהינוקא שלי אוהב), וגם קוסקוס טעים - סופסוף!
זהו, אני אשמח לעוד מתכונים טעימים, מזינים, בריאים ומהירים.
תודה !

איזה כיף! את נשמעת הרבה יותר שלווה ומרוצה :)

איזה מרקים הכנת?

לדעתי כדאי שתכתבי פה את המתכון של הקוסקוס למען הדורות הבאים
וגם למעני

הי קלמנטינה,
אני באמת יותר שלווה ומרוצה...
המרק המנצח שהכנתי הוא מרק ירקות טעים ובריא, מכיל את כל הירקות שאני אוהבת: גזר, בטטה, תפוח אדמה, ראש סלרי, ראשי פטרוזילייה, לפת, וגם עלים קצוצים של פטרוזילייה וכוסברה.
אני קודם מטגנת בצל קצוץ בסיר של המרק, כשמזהיב אני מוסיפה את שאר הירקות לטיגון קצר, מוסיפה אבקת מרק ללא מונוסודיום גלוטומט של קנור, מוסיפה מים, כשרותח מקטינה את האש לרבע שעה, והמרק נפלא לימות החורף.
הילדים כמובן שותים רק את "המים של המרק" עם שקדי מרק, מומלץ!

ובשבילך אילה_א‏ המתכון לקוסקוס, שעליו אפשר לשפוך בנדיבות מהמרק הנ"ל:
לוקחים חבילת קוסקוס מלא (יש דבר כזה מסתבר), מוסיפים לו שלוש כפות של שמן קנולה, מלח ואבקת מרק, מערבבים.
מרתיחים 2.5 כוסות מים ושופכים על הקוסקוס בתוך סיר רחב, סוגרים עם מכסה בלי לבשל, ותוך 10 דקות יוצא אחלה קוסקוס.
הבן שלי אכל את זה שלושה ימים השבוע...בתאבון!

פטה אגוזים

250 גר אגוזים
100 גר חמאה
3-4 ביצים קשות
5 בצלים גדולים חתוכים דק
1/4 כוס שמן זית
מעט מלח וסוכר

---

מטגנים את הבצל עם החמאה עד הזהבה.
מערבבים את כל החומרים יחד בבלנדר עד שמתקבלת עיסה חלקה
לוקחים תבנית מאורכת, מניחים בה שקית נילון
משמנים בשמן זית,
שופכים את כל החומרים לתוך התבנית,
ושופכים מעט שמן זית מעל הכל,
סוגרים את השקית,
ושמים במקרר למספר שעות.

כשהייתי ילדה ולא אכלתי אמא שלי נתנה לי כל בוקר כף של מזון מלכות.
נראה לי שווה לנסות לשיפור התאבון.
ה"גדולה" שלי בת 3 וגם לה יש ברזל נמוך למרות שאנחנו לא צימחוניים ואין לה בעיה לאכול בשר.
כרגע אנחנו דווקא כן בשיטת "אם תאכלי תקבלי שוקולד" - כי זה עובד.
חוץ מזה נראה לי לגיטימי לתת קצת ג'אנק פוד במקרים שצריך:
אין כמעט ילד שלא אוהב נקניקיות, ואם זה מה שיעזור לא להפתח לטעמים חדשים אז לדעתי שווה לנסות

כשהייתי ילדה ולא אכלתי אמא שלי נתנה לי כל בוקר כף של מזון מלכות
עד כמה שידוע לי ממקורות מגדלי הדבורים, מזון מלכות מכיל הורמונים שממש לא טובים לתת לילדים ובעיקר לא לילדות קטנות. הם עשויים לגרום להתפתחות מינית מוקדמת (וגם ככה יש חגיגה הורמונלית בימינו אנו ובנות ממהרות להתבגר בגיל 9 אולי בגלל ש_לגיטימי^?‏ לתת קצת ג'אנק פוד במקרים שצריך_). מזון מלכות נותנים למי שמאחר להתבגר מינית (אחותי שקיבלה מחזור רק בגיל 17 בגלל אנורקסיה למשל) או זקנים תשושים.

---

מוסיפה למתכון הקוסקוס, שאם לא רוצים אבקות מרק וכאלה בקוסקוס אפשר לעשות את אותו התרגיל רק עם מלח ים ואחרי שמוזגים את המים ונותנים לשבת ולספוג מוסיפים מיץ לימון לפי הטעם. יוצא מצויין גם ככה.

זה מה שיעזור לא להפתח לטעמים חדשים
פליטת מקלדת או האמת שמתגלה?

גילית_ט‏ תודה על המתכון, באילו אגוזים את משתמשת?

הי ניצן,
הבן שלי לגמרי לא בענייני עוף-בשר-דגים, מצד שני התאבון שלו השתפר ואני גם מחזקת אותו בתוספי ברזל טבעיים (פלורידקס, פלוריויטל וכד').
למיטב ידיעתי מזון מלכות באמת שנוי במחלוקת, אצלינו משתמשים בזה רק כשיש כאבי גרון חזקים, בשום אופן לא לשימוש יומיומי.
אני לא מתכוונת להתנות אכילה בשום דבר, ובטח לא בשוקולד. הבן שלי מאוד אוהב שוקולד ופעם בשבוע אני קונה לו ביצת קינדר ולפעמים גם שוקו אחד. זה מספיק לו בהחלט, ואין לו חסכים.
הנקניקיות שהוא מכיר הן של טבעול והוא לא אוהב אותן. אני חייבת להודות שהן ממש לא לטעמי. יש להן טעם סופר מהונדס.
קוסקוס הוא מאוד אוהב, עם או בלי מרק, ואני נותנת לו פעם בשבוע בערך את הקוסקוס המלא.

אני אשמח לקבל עוד מתכונים. בעיקר צמחוניים שמכילים הרבה ברזל!
בנתיים חג שמח.

ובטח לא בשוקולד. הבן שלי מאוד אוהב שוקולד ופעם בשבוע אני קונה לו ביצת קינדר ולפעמים גם שוקו אחד
יש לשוקולד עוד הספקט, זה שגורם לאי ספיגת ברזל בגוף. שכרו יוצא בהפסדו.
מה הוא הכי אוהב לאכול (לא ממתקים, אוכל אמיתי)? תשאלי אותו ותעדכני. לעיתים מה שהם הכי אוהבים לאכול זה בדיוק מה שהם צריכים.
אני ארחיב בהמשך כשהקטנה שלי תקבל את מבוקשה "אמא!!!!!"

כרגע אנחנו דווקא כן בשיטת "אם תאכלי תקבלי שוקולד" - כי זה עובד.
זאת הדרך הבטוחה להפרעות אכילה. תני לה לאכול מתי שהבטן שלה אומרת, לא מתי שהעיניים שלה משתוקקות למתוק.

אגוזי פקאן אך בטח אפשר באחרים, זה יוצא כמו פטה כבד רק צימחוני
וטעים חבל"ז

כרגע אנחנו דווקא כן בשיטת "אם תאכלי תקבלי שוקולד" - כי זה עובד.
זאת הדרך הבטוחה להפרעות אכילה. תני לה לאכול מתי שהבטן שלה אומרת, לא מתי שהעיניים שלה משתוקקות למתוק.
את יודעת מה? אני כבר לא כל כך בטוחה. ילד שפתאום נזכר שהבטן שלו ריקה (כי קודם היה עסוק וסירב להצעות של אמא לאכול), בא לו הדבר הכי מיידי ו"מספק", שאפשר לשלוף מייד בלי לטרוח - משהו מתוק. אז הוא יקבל אקטימל ואח"כ ירצה עוד אחד, כי הוא באמת עדיין רעב. אחרי ששמתי לב לזה, התעקשתי כמה פעמים, ביודעי שהוא באמת רעב, שקודם כל יאכל ארוחה מבושלת, ורק אח"כ יתפנה למעדן שלו.

אז אני לא אומרת "אם תאכל תקבל מתוק" - אבל אני כן אומרת "רוצה מתוק? רק אחרי הארוחה". יש הבדל, דק אבל חשוב.

משום מה נזכרתי עכשיו בתמרים
בלי מתכון, פשוט תמרים

הי אורי, הוא שונא תמרים...
הכנתי איתו ביחד גלידה מהדף של גלידה נאה מהצומח, הוא נהנה מאוד להכין, אבל אחרי שטעם טיפה לא רצה לאכול. והגלידה באמת היתה מדהימה.
הוא לא אוהב גלידות עם דברים טחונים שאפשר לחוש אותם בגלידה. רק כזאת רכה לגמרי.
מצד שני הוא אוכל גם זעתר ומאכלים שיש בהם תבלינים גרוסים כך שאין לדעת.
מה שהוא כן אוהב לאחרונה מאוד, ולא ניתן להשיג אורגני זה - לדר!
וזה תכלס בריא, עשוי משמשים ומכיל ברזל מן הסתם. אולי יש לך מתכון איך להכין לדר תוצרת בית?

אינטואיטיבית זה נשמע לי כמו:
המון משמשים מיובשים במעבד מזון או בלנדר חזק, בלי מים. אח"כ למעוך לצורה הרצויה (צורה של דף, לא?)
כמו המתכון לחיקוי קרמל/טופי מתמרים

ולגבי גלידה בלי חתיכות, זה דוקא ממש פשוט
מכינים שייק סמיך, וטוחנים אותו בבלנדר המון זמן (דקה+) עד שבטוחים שאין חתיכות של דברים כמו תמרים. את השייק שמים בפריזר.

הגשה: לוקחים גוש של השייק הקפוא ושמים בבלנדר לכמה שניות (שיהפוך מגוש קרח למשהו רך כמו גלידה).
מהנסיון שלי זה יותר נחמד מהמתכון הרגיל לגלידה.

יש מתכון ללדר בספר של שרי אנסקי

בילדותי אמא שלי הייתה עושה לדר, זה לדעתי היה יותר מין ריבה סמיכה שפורשים ליריעות ומייבשים בשמש. אשאל אותה

אורי תודה על הטיפים אנסה ואדווח, אם כי אינני בטוחה שהערך התזונתי לא מתחרבש קצת עם הרבה הקפאות, מה דעתך?

הי לואיזה - יש מצב שתעתיקי לפה את המתכון? אין לי את הספר הזה ואשמח לבדוק את המתכון - תודה!

איילת_חן‏, אין חכם כבעל נסיון, אם אמא שלך תוכל לתרום לנו מנסיונה את המתכון, אני מבטיחה לנסות. תודה לך.

לדר מכינים מחצי פרי חצי סוכר

אז זה תמיד יהיה המון סוכר

מה שהוא כן אוהב לאחרונה מאוד, ולא ניתן להשיג אורגני זה - לדר!
יש לדר אורגני ל"נאות סמדר", ואפילו בכמה טעמים. אינני יודעת מה הוא מכיל מעבר לפירות.

כמו שאורי כתב, אפשר להכין לדר פירות ללא סוכר וללא אפייה. הכנתי בקיץ שעבר, ויצא טעים ביותר.
אם יהיה ביקוש, אשחזר את המתכון

לפי מה שכתוב בספרה של שרי אנסקי, יש לטחון את המשמשים (הבשלים) במעבד מזון או במטחנת בשר, ולבשלם על אש נמוכה, תוך בחישה, זמן ארוך עד שכל הנוזלים מתאדים. להשגיח שלא ישרף. משטחים את התערובת על יריעת נילון או על תבנית משומנת בשכבה דקה מאוד ומניחים בשמש ליומיים שלושה. בלילות יש להכניס הביתה כדי שלא יתכסה בטל. לאחר יומיים-שלושה אפשר להפריד מן התבנית ולתלות בשמש, על חבל הכביסה. משאירים ליבוש כיומיים שלושה - תלוי במזג האויר. הוספת מעט סוכר תלויה בטעם - אך אינה חיונית.

לואיזה - תודה! אני אחכה שיהיו משמשים ואנסה.
מירב_ב‏ - יש ביקוש, אני אשמח אם תשחזרי ותוסיפי תמונה. איפה זה "נאות סמדר"?

לי זה נשמע קצת חבל לייבש משמשים טריים (ועוד בבישול) אם אפשר פשוט לדחוף משמשים מיובשים למעבד מזון

אורי, בהנחה שאמצא מישמשים מיבשים אורגניים, איך להכין? לא בטוח שהבלנדר שלי "יסחוב" אותם על יבש... יש לך מתכון יותר מפורט?

מעבד מזון אמור לסחוב אותם על יבש, לא?

בכל מקרה, אם את מעדיפה בלנדר, ובהנחה שלא סוחב, אז אפשר לקחת משמשים מיובשים ומים ולטחון על רטוב ואז להמשיך לפי המתכון של לואיזה (כולל ייבוש/אידוי וכו').

(אורי_יורמן‏ ממחשב אחר)

לי זה נשמע קצת חבל לייבש משמשים טריים (ועוד בבישול) אם אפשר פשוט לדחוף משמשים מיובשים למעבד מזון
למה בעצם? ככלל, נשמע לי עדיף להכין מאשר לקנות מוכן. לייבש לבד זה לדעת בדיוק איך זה יובש - בפירות יבשים שקונים יכולים להיות כל מיני מאיצי יבוש שלא נדע, גם בחלק מהאורגניים, לפי השמועה. כך שאם מתלבטים בין זה לזה - למה להסתכן?

יש לי מתכון מ-ד-ה-י-ם לעוגיות מפירות יבשים:
1 קילו כל סוגי הפירות המיובשים ואגוזים(עדיף ביחס של שני שליש ושליש לטובת הפירות)
1/2 כוס סוכר חום
11/4 כוסות קמח (מלא)
6 ביצים
לערבב בקערה את כל החומרים לעיסה כבדה.
לחלק את התערובת לשלוש תבניות אינגליש מרופדות בנייר אפיה,ולידחוס ולישר בעזרת כף.
לאפות שעה וחצי,בחום נמוך 130.אם החלק העליון משחים מדי, לכסות באופן רופף בנייר כסף.
מצננים,מוציאים מהתבניות ופורסים בסכין לחם פרוסות דקות.מעדן.
ועוד משהו קטן לפני פיזור-
בני בן החמש לא מוכן לאכול קציצות ברוטב,אבל תמיד שמח לאכול "קבב רומני"(מאיר שלו..)
ולכן התחלתי לשפד לו 3-4 קציצות על שיפוד,שאותן הוא זולל בשמחה.
חג שמח!

תודה אורלי

בן השלוש המתוק שלי עושה חרם על כל ארוחה בריאה שהצלחתי לדמיין ולטרוח עד כה.
אישית אני מקפידה על אוכל בריא. לא מטגנת. לא מטבלת. לא ממתיקה. צמחונית עם נטיה חזקה לטבעונאות.
בן השלוש שלי אכל בריא מיום שהתחיל לאכול. הקפדתי על אבות המזון. המינרלים. תמיד התיעצתי עם יודעי דבר מקצועיים. ודרכי כ"אמא בריאה" החל בביטחון מה... עד ש......................................
הילד שלי גילה את המתוק אצל השכנים.
מצאתי את עצמי עומדת מבויישת. מוצאת את עצמי מתוסכלת מעט מהרעיון שהוא מבקש ללכת לשכנים מסויימים ... שיש להם מתוק מסוים שמוגש בנדיבות יתר...
מיהרתי לרכוש עבורו את המתוק. שיהיה לו גם בבית שלא ירגיש מקופח...
ובכלל. עוד קצת קודם.. הוא מסוגל לא לאכול כלום כל אחר הצהריים (אני יודעת שהוא אוכל "טוב מאוד" בגן. על פי הגננת... יודעת שהוא אוהב מאוד טונה ומתחלחלת מהמחשבה.. לא אומרת כלום. ) בבית הוא אוכל עגבניות. מלפפונים. גבינה. וזהו.
שום קיטנית. שום חלבון. שום פחממה. מוכן לטרוף גלידה קנוייה בכמויות מפתיעות. אבל לא נוגע בשום דבר שאני מבשלת. ממש לא מוכן אפילו לטעום.
ניסיתי לגלגל קינואה.. ירקות מבושלים.. אורז.. קטניות. (לחוד וגם יחד בכל מיני שילובים) ניסיתי לעשות קציצות. פשטידות.
ניסיתי גם ממרחים שמכילים קטניות ("חומוס" בטעמים שונים עם תוספות של עדשים )
ניסיתי להכין גלידות לבד מכל מה שמעלה הדמיון - פירות. מעדנים.(מעדני חלב.. ) מיצים טריים שהוקפאו בכלים יפים של "ארטיקים"
כלום לא עובר את שפתיו. רק גלידה אמיתית ומקורית באריזתה מהמכולת ושניצלים של טבעול שעד כמה שידוע לי ממש טוב לא יצא מזה.
לפעמים אני לא יודעת מה נכון לעשות. לראות אותו צם - ויודעת שהוא משלים את החוסרים בגן ואצל השכנים.
או לשחרר את הרסן ולהלעיט אותו בכל גועל שחפצה נפשו...
אני כותבת את הדף הזה עם בקשה....
הבו לי מתכונים שילדים אוהבים ואמהות מרגישות איתם קצת נחת.
ספרו לי איך ילדיכם אוכלים בריא.. ולא מתנפלים על "זבל " בביקור אצל השכנים.
אשמח לרעיונות
אשמח לדעת אם אפשר לגדל ילד על טבעונאות מוחלטת. האם פירות וירקות חיים מספיקים?? מאיפה החלבון?
בקיצור. פותחת דף לקבל עצות.
תודה מראש לנותנים.

המתכונים_שילדים_אוהבים‏
מתכונים_בריאים_שמנצחים‏
ואולי גם
מתכונים_סטרילים_לילד_עם_קושי_בויסות_תחושתי‏‏

האם_להגביל_אכילת_ממתקים‏
או במילים אחרות תעשי חיפוש באתר
כי יש המון דפים בנושא

תודה

אני לא צימחונית או טבעונית אבל מקפידה על אוכל בריא (מלא,הרבה פירות וירקות, פחות סוכר ומלח, מינימום של מוצרים מן החי). מניסיון שלי עם שני ילדיי בגילאים שנתיים ושלוש וחצי : אי אפשר בקיצוניות. הם טועמים בסוף מהכל, ואין כל כך דרך להמנע אלא אם את חיה בירח. לדעתי מה שיותר חשוב זה חינוך והקניית הרגלים בריאים לחיים.
למשל, אני אישית לא מכניסה ג'נק וכל מיני מאכלים "לא חוקיים" הביתה אבל אצל חברים או במסיבות הם יכולים לאכול ממתקים וחטיפים (באיזשהו שלב הם לא אהבו את זה כבר).
מידי פעם בטיול או באירועים מסויימים אני אפילו קונה להם חטיפים אהובים עליהם בעצמי אבל לא הרבה. זה סוג של חיסון.
כמויות קטנות של ממתקים יום-יומיים נקבעו (במו"מ) ואני משתדלת לא לעבור את הגבול הזה. חוץ מזה קיימים גם חטיפים בריאים יותר בחנויות טבע שאפשר להעזר בהם.
ילדים בגילאים האלה מאד סקרניים ואוהבים לנסות דברים שונים אז אולי כדאי לגוון בטעמים ולנסות מאכלים חדשים. שלי, למשל, מאד אוהבים פירות שונים.

כדאי גם לראות מה הם אוהבים יותר, תפו"א או פסטה למשל, ואם הוא אוהב טונה או ביצה כדאי לתת לו את זה גם אם אותך זה מגעיל. כשהוא יגדל הוא יבחר דרך שלו טבעונית או לא. דגים וביצים זה חלבון נקי, אומגה 3 וויטמין B. אפשר לקנות אורגני.
ואולי בכל זאת אפשר להשתמש בקצת תבלינים, יש כאלה שהם בריאים מאוד. וקצת מלח עושה נפלאות לטעם!
ובכל מקרה לא צריך להלחץ כי אז תשיגי מטרה הפוכה.
מצאתי את עצמי עומדת מבויישת. מוצאת את עצמי מתוסכלת מעט מהרעיון שהוא מבקש ללכת לשכנים מסויימים ... שיש להם מתוק מסוים שמוגש בנדיבות יתר...
מיהרתי לרכוש עבורו את המתוק. שיהיה לו גם בבית שלא ירגיש מקופח...
בדיוק את זה לא הייתי עושה! ככה הוא מוציא ממך ממתקים, גלידה ושניצלים של טבעול.
חמודה, הילד שלך לא מסכן ולא מקופח הוא יכול להתמודד עם גבולות (מה שמאוד יעזור לו אחר- כך בחיים). תאפשרי לו כמות מסוימת של ממתקים ושניצלים שמקובלת עלייך ואם הוא רוצה יותר מזה אז סליחה אבל אין יותר בבית. ולשכנים הנדיבים אפשר ללכת אחרי האוכל.

זה מהניסיון שלי. ואני מאחלת לך למצוא דרך משלך. בהצלחה!

האם אפשר לאחד עם אחד הדפים הנ"ל?
נהוג לא לפתוח דף חדש אם יש דפים בנושא, כי אז האתר נהיה כל כך עמוס בדפים, שלא נמצא בו כלום.
תודה

מציעה לאחד עם מתכונים_בריאים_שמנצחים‏‏, כי דיי דומה בנושא. בהזדמנות גם אגיב.

לא יודעת לאחד דפים

בנתיים עברה כמעט שנה מאז פתחתי את הדף.
בן זוגי עשה פניית פרסה מהצמחונות והוא עכשיו אוכל כל. כנראה שצדק מי שאמר NEVER SAY NEVER ...
אני התחלתי מתוך תשוקה לא מוסברת לאכול גם דגים.
והילדים נשארו עם אותה התזונה הצמחונית.
התינוק שלי (בן שנה ושמונה) עדיין בעיקר יונק לבקשתו, סולד ממוצרים מן החי באופן מובהק ולא מתלהב משום אוכל במיוחד.
כל מיני נסיונות שעשיתי נאכלו על ידי וברובם נזרקו לפח. לא היתה היענות או רצון לאכול מצד אף אחד.
בן זוגי מעדיף את האוכל של האמא/ העבודה/ השכנה. רק לא את שלי.
הילדים ממש לא רוצים. הבת עושה לי טובה ומוכנה לטעום ומיד דוחה בנימוס את המנה.
הגעתי בסיבוב ענק אל נקודת המוצא. רק עם הרבה הרבה יותר תסכול ועם קילוגרמים נוספים עודפים על עצמי (את התסכול הענקי שלי אני מטביעה בין השאר באוכל).
לפעמים אני שואלת את עצמי, ובאמת בתמימות, ראבאק, יש לי כיריים טובים, תנור משובח, טוסטר אובן סביר ואת כל מצרכי המזון הנדרשים כולל האפשרות לקנות חומרי גלם אורגניים.
יש לי רצון טוב להאכיל את המשפחה שלי ובמיוחד את ילדי (כי מבן זוגי התיאשתי באופן סופי כבר מזמן בעניין הזה) - אז למה? למה למען השם אף אחד לא אוהב את האוכל שאני מכינה? אני באמת חושבת שהוא טעים, ופה ושם גם אנישים אחרים זרים שטועמים בהחלט משבחים, ורק בסנדלרייה שלי כולם בוחרים ללכת יחפים?...

תראי מה זה היום חשבתי עליך
‏http://dietnet.co.il/archives/96‏

אל תתרגשי מהם.
תאכלי ,תהני , תני לעצמך מחמאות.
שיאכלו פירות וירקות שלמים בבית.הכי פשוט. גם אגוזים ונבטוטים.

אני מגיעה למפגשים עם קופסאות של אוכל מבושל שאף אחד לא אוכל , כי יש ממש אקסיומה : בחוץ הכל הולך .ממש לא איכפת לי אם ירעו בשדות זרים=יאכלו באטרף את האוכל של חברות שלי והחברות שלי יהנו ממה שהכנתי.

תודה לשתי האיילות

המון זמן חיפשתי מתכון לעוגיות וסוף סוף הוא הגיע!
עוגיות טחינה וקוואקר פשוטות מאד, יחסית בריאות והבנות שלי אוהבות (אבל לא זוללות את כל הנגלה בשניה כי זה מרוכז..)
מעולה לנסיעות..
ה"בצק" לפני האפיה גם מאד טעים, אפשר לדעתי לאכול את זה גם בלי אפיה ואז זה די טבעונאי (נדמה לי).
אני עשיתי וריאציה על המתכון - שהעוגיות יהיו שוקולדיות יותר כי זו הייתה הדרישה בבית

מתכון המקור מאתר ‏http://www.diet.co.il/‏ עוגיות טחינה ושיבולת שועל מנות: 20-25 קלוריות למנה: 50-60 מידת הקושי: קל

רכיבים: 3 כפות טחינה גולמית 1/4 כוס דבש (שזה בערך 4 כפות) 1/4 כפית קינמון (לא חובה) 1/4 כוס (25 גרם) שקדים קלופים לא קלויים, טחונים 3/4 כוס (75 גרם) קוואקר 50 גרם צימוקים או חמוציות יבשות

הוראות הכנה:

1. מערבבים היטב את כל החומרים ליצירת בצק אחיד.

2.מרדדים את הבצק ויוצרים עוגיות קטנטנות.
3.אופים במשך 8-10 דקות בחום בינוני עד להזהבה.
הערות נוספות: יש להיזהר שלא לחרוך את העוגיות כי אז טעמן מר.

הוריאציות שלי:

קודם כל טחינה אמארה שהיא ממש ממש טעימה בפני עצמה ואני מניחה שזה
משפיע מאד על טעם העוגיות.
וריאציה 1 - במקום צימוקים או חמוציות = שוקולד ציפס אחד בכל מרכז עוגיה,
במקום רבע כוס שקדים טחונים = חצי כוס קוקוס טחון,
במקום קינמון = תמצית וניל ואפשר לנסות גם עם קצת גרד לימון.
אם הבצק רטוב מידי להוסיף עוד קוואקר.

וריאציה 2 לגרסת "עוגיות שוקולד" כמו וריאציה 1 עם תוספות: בכלי נפרד לערבב
2 כפיות קקאו+ 6-8 טיפות סטיביה (בערך..) או עוד דבש או מתוק אחר + כף גדושה דייסת אמרנט מבושלת (לא חובה)
עוד קצת קוקוס ועוד קצת שיבולת שועל, בגדול צריך שהמרקם והמתיקות של תערובת הקקאו יוכלו "לעמוד בפני עצמם"
כלומר מרקם דומה למרקם הבצק ומתיקות מספיקה. עשיתי כמות כפולה של הבצק וחילקתי לשניים ומחצי עשיתי עוגיות שוקולד.
חשוב: בגרסה ה"שוקולדית" אי אפשר לראות מתי נשרף, אז להשאיר כמה עוגיות רגילות בתבנית.

זה יצא כל כך נחמד וכייפי, גם טעים, גם בריא באופן יחסי, וגם קל מאד להכנה ודי ידידותי לילדים שאוהבים לעזור!
אז הייתי חייבת לשתף!

בתיאבון!

"קינואה סושי" -
2 כוסות קינואה מבושלת (בלי מלח)
סלמון (אפשר משומר - 1 קופסה קטנה, כמו קופסת טונה, או פשוט נתח אפוי) מפורר לחתיכות
3 בצל ירוק חתוך לפיסות קטנות
1 גמבה מגוררת (!)
1 אבוקדו חתוך לקוביות קטנות
אפשר גם חצי צנון מגורר, או פרוסות צנונית דקיקות
מתבלים ברוטב סויה לפי הטעם, כמה טיפות (מעט) שמן שומשום, וטיפת רוטב צ'ילי מתוק. יאמי.

(אופציה צמחונית - במקום הסלמון, חופן אפונה ירוקה, או טופו שהושרה ברוטב).

מוס שוקולד
דרך נפלאה לתת לילדים ביצים, ואפילו נאות, כמעט.
4 ביצים, שליש כוס סוכר, חבילה (100 ג') שוקולד מריר. ברור שעדיף משובח.
ממיסים השוקולד (באן מארי - אני ממיסה אותו בתוך קערת זכוכית חסונה שמונחת בסיר עם מים חמים).
כשהשוקולד גמר להתנמס ואף התקרר מוסיפים לו את החלמונים כשהם טרופים, וטורפים מחדש.
מקציפים החלבונים עם הסוכר במשך עשר דקות לפחות, לקצף נוקשה.
מקפלים הקצף לתערובת השוקולד ב- 2-3 נגלות.
לשמור בפריזר. אני מאפסנת בתוך שתי קערות הזכוכית בהן השתמשתי להכנה.
כדאי להכין כמות כפולה.

אורז מלא, לאחר שמוכן להוסיף עליו מיץ לימון, כוסברה, פטרוזיליה, גזר חתוך לקוביות קטנות וגרעיני דלעת.
מעדן!

חזרתי לדף אחרי ארבע שנים וגיליתי שידעתי לכתוב יופי

בנתיים גדלתי והכרתי ילדים טבעונים וילדים צמחוניים וכן, גם ילדים אוכלי כל. לשמחתי דעותי נשארו בשלן גם למקרי סרבני אכילה. ילדים רעבים אוכלים :)
הורים שהופכים את הארוחה למאבק כוחות ודרך לשמח אותם נידונים להמשיך להאבק.
גילוי נוסף שהמשיך והתחזק - שווה לאכול עם ואצל חברים שאוכלים כמו שאתם רוצים. חברים שאכלו אצלי הוסיפו הביתה מתכונים רבים שהילדים אוהבים. אין כמו דוגמה אישית לעידוד האכילה הרצויה.

מתכון שרץ מדהים אצל ילדים שאוכלים אצלי -
חביתת חומוס (במיקרו או במחבת)

"חביתה" טבעונית במיקרו

3 כפות קמח חומוס
3 כפות קמח תירס
1 כף שמרי בירה (לא חובה, אני אוהבת)
1/2 כוס מים
מלח ופלפל
צלחת זכוכית עם דפנות מעט גבוהות
שמן זית
עגבניות פרוסות לפרחים, פלפלים, פטריות, זיתים ומה שמתחשק
המון המון המון פטרוזילה קצוצה.

למשוח את הצלחת במעט שמן זית. לסדר עליה ירקות ועלים לפי החשק והאסטטיקה
לערבב בקערית את כל שאר הרכיבים ולשפוך לצלחת. להכניס הצלחת למיקרו למשך 5 דקות. להפריד את ה"חביתה" מהצלחת ולאכול. בתאבון!

במחבת-
חביתה של חברים אהובים, בכלל, בלוג ששוה הצצה - ‏http://vegancookblog.blogspot.com/search/label/%D7%A7%D7%9E%D7%97%20%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A1‏

למרגיעון החביב : ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמו ומרחב - כאן ועכשיו

אלה יקרה, אחרי כל הבריאות המופלאה הזו לשים במיקרו?
המיקרו רוצח בערך את כל החיים שיש במוצרים הנפלאים שאת משתמשת בהם,
מציעה לך לחקור את הנושא
חג שמחה ואורה

פלונית אלמונית יקרה :)
מוזמנת להאיר את עיני
אני לא מכירה בעיות במיקרו, מעבר לזה שבעייני הוא לא מתאים לבישול רוב המאכלים.

אם את מכירה נזקים בריאותיים ובעיות - ספרי לי עליהם