אמריקה
זה הולך להיות נושא שיעסיק אותי הרבה, נראה לי...
אני לא סובלת את התרבות הזאת. זאת האמת.
ברור שעכשיו הכל צבוע בצבעי התקריות האחרונות, אבל בבסיס זה פשוט נכון.
אני אסביר.
אנחנו פה כבר כמה חודשים. יש פה
המון דברים מצויינים ביותר. יפה, נקי, גדול, רב גוני, אין אבק (!!!), יש אדמה, יש הכל...
אבל בבסיס יש פה כמה דברים שמהותית שונים מאיך שאני רגילה או מאיך שהייתי רוצה.
בראש ובראשונה צרכנות. הם
כל הזמן מתעסקים בזה. זה הבילוי המועדף. חיים מSALE לSALE, ממוצר אחד לאחר. ואני לא מדברת על המיינסטרים.
הצטרפתי לאיזו קבוצה שנתלית באילנות גבוהים וקוראת לעצמה "בייבז טבעיות". הן מניקות לפי דרישה, ישנות עם הילדים, משתמשות בטכניקות של חינוך ללא כפיה (אני תכף אסביר למה אלה רק טכניקות ולא מהות.) נושאות את הילדים, יולדות בבית ועוד שלל פרפראות חביבות שנושאות חן בעיניי.
אבל בלי להגזים, 30% מהתכתובת היא על מוצרים. בלי להתיפייף, גם פה אנחנו מדברים על ויטמיקס, חיתולים ר"פ, מנשאים ועוד. אבל איכשהו נלווית לזה איזשהי ענווה. התייחסות ביקורתית יותר, מעט צניעות (אני רצינית לגמרי. ישראלים כהכללה הרבה הרבה יותר צנועים.)
בהמשך לזה צעצועים. בכל מפגש שהייתי היו מליון צעצועים. זה גורר המון התעסקויות סביב שיתוף וחלוקה, והמון חשיפה לשלל דברים שלי לא מתאים שיהיו חלק מהרפרטואר של הבת שלי. נהר מתרגשת ממאווררים, מעצים, מנדנדות, ויכולה לשחק שעה בתחתיות של קפה. להוציא, להכניס, לחלק לאנשים, לאסוף מהם, לזרוק, להקיש זו בזו (זו דוגמה מהיום. לדעתי יותר קרוב לשעה וחצי..) ואז פותחים לידה טלויזיה (לדעתי בפעם הראשונה) ולא פגשתי מאוורר אחד שיכול להתחרות בזה. גם לא בצעצועי פלסטיק מנגנים. בטח לא חמישים כאלה בבת אחת. הילדים רבים כל הזמן, וההורים כל הזמן עליהם מחנכים, מבקרים, מנחים ומנסים לפתור סכסוכים.
בהמשך לזה, ההורים פה חולי שליטה. בתרבות של פחד מתביעות, פחד מחיידקים, פחד מעוני, תרבות של צריכה ומוצרים, הילד הוא מוצר על. הם לא נותנים להם להזיז
אצבע בלי לפקח עליהם. לילדים אין שום סיכוי לאינטראקציה טבעית. אין מודלינג, רק חינוך ואילוף.
ראיתי כל כך הרבה ילדים עומדים, רכוני כתפיים, פסיביים ובודקים כל הזמן מול אמא אם זה בסדר לנשום, שנשבר לי הלב (בני שנתיים הכי צעירים) לעומתם יש ילדים שרק מחכים בדריכות שאמא לא תסתכל והם חארות לא קטנים.
אז פתחתי את זה, מממממש לא במילים האלה, הכי סטרילי ומעודן שיכולתי בקבוצה הזאת.
אני חושבת שעשיתי את זה א. כדי לחלוק. ב. מתוך תקווה שחלק תאמרנה שזה אכן מפריע גם להן.
אז חלק מועט מאד ומצומצם מאד אמרו שזה מפריע גם להן. במיוחד אמא אחת שעושה
בלי חיתולים, וכמה שהן מהגרות בעצמן. אבל השאר..
השאר הציעו לי מקומות אחרים לקנות בהם (הלו, זה רדיו???) אחת פתחה איזה אינסידנט מאד מאד מינורי שהיה בין נהר לבין הבת שלה ואווררה כביסה מלוכלכת (בעיניי זה ממש לא ייעשה) אחת בחרה להעלב כי היא הגיעה פעם למפגש עם צעצועים (אני אפילו לא זוכרת אותה) והייתה מאד פאסיב-אגרסיב וצדקנית בקשר לזה.
אבל הכי גרועה היתה זו שמארגנת את כל הפעילויות והקבוצות אונליין של אמהות מניקות בכל איזור בוסטון.
קודם כל היא מסווה הרבה מהאגרסיביות שלה במלל פסאודו אינטלקטואלי וציטוטים מספרים, בונה על זה שהחברות שלה תקפוצנה להסכים איתה (מה שבאמת קורה) היא תמיד מתבלת באיזו התנדבות שהיא עשתה פעם בתור דוגמה, מה שמעגן את מעמדה הדיוני כצדיקה ולכן צודקת.
היא מבטלת את הצד השני ע"י הליכה לקיצוניות:
"את רוצה לגדל את האוכל שלך? אז את רוצה להיות האמיש, אני ממש לא, וממש לא מרגישה עם זה רע. (זה עושה אותי נעלה עלייך)
את לא רוצה גבולות וכפייה? אז את רוצה לגדל בריונית מסוכנת ולא סוציאלית שהרבה אמהות לא ירצו לפגוש.
את רוצה unschooling? אני שוקלת להקים קבוצת הום-סקולינג, אבל היא לא תתאים לך. את רוצה אנסקולינג. (לא לך ולא לבת הא-סוציאלית בפוטנציה שלך.)"
מה שמגוחך בכל הסיפור הוא שהבת שלה נורא מוזנחת ומסכנה בעיניי. היא מדברת עליה מעל לראשה כמו שמדברים על כלב בזוי שצריך לאלף, הילדה מאד עצורה ושלילית, בעוד שנהר היא שיא החברותיות והשמחה. אני פשוט פוחדת על הילדה שלי. שתלמד להיות עצורה, מפוחדת מתגובות של מבוגרים וילדים כמו הילדה שלה.
(אני מאד מכבדת כלבים. אני מקווה שהאנלוגיה הובנה כפשוטה בקונטקסט התרבותי העגום שלנו)
זה ממש על קצה המזלג.
אני מרגישה נורא לא מובנת פה.
אני מתעבת את היסודות הנוצריים הפוריטניים של התרבות הזאת.
אני מתעבת את הצרכנות העיוורת ואת הבזבזנות חסרת המצפון והמוסר.
אני נגעלת מהאשה הזאת, שקוראת לעצמה נטורלית, כשהיא מתייחסת לילדה שלה כמו אל חיית קרקס, וחושבת שלחיות חיים טבעיים זו אופציה נקלית.
כל אחד עושה את הדברים שהוא עושה בגלל מי שהוא ואיך שהוא גדל. שורשי הAP אצל האשה הזאת ולצערי רבות אחרות, נובעים מילדות מנוכרת (משהו שהיא מספרת עליו, אני לא ממציאה ומתנשאת). זה כמו לעשות הום סקולינג כי שונאים ביצפר, וללדת בבית כי שונאים בית חולים.
אבל באמת שיצא מעולה. אנחנו רק מתנסים פה, עוד יהיו עליות ומורדות, אין לי ספק. אבל אמת אחת שאני יכולה כבר עכשיו לשתף בה היא שהרסק הירוק הזה, זה משהו לא נורמלי.
אפשר לבקש קצת התכווננות? אנחנו הולכים לראות היום בית מדהים שממש לרוחנו, אבל כבר יש כמה מעוניינים, ואין לנו הרבה סיכוי, כי יש לנו כלב ואין לנו היסטורית אשראי. אז אולי אם אנחנו באופן אישי נורא נורא נמצא חן בעיניה... ואם תחשבו לנו מחשבות טובות...
![:-]](./../images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
למרות שיש לו פוטנציאל. הוא ממקום בין שדה תעופה לציר תנועה מדינתי ראשי. (רועש, אבל מאד נגיש) 
)
)
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
