בשמת הי! אני פיצה, די חדשה פה באתר. קראתי קצת דברים שאת כותבת ולהערכתי את האדם הנכון לשאול.
אני מחפשת מאמרים "כבדים" לגבי היתרונות שבתחבושות הר"פ. סרקתי את המדליין ולא מצאתי שום דבר.
אם את מכירה פרסומים כאלה, אנא כתבי לי. אני וחברתי בתהליך למידה של הנושא ומאמרים כאלה יקדמו אותנו. תודה, פיצה

האמת, אני לא מכירה כאלה מאמרים, ולדעתי אין סיכוי שיהיו עדיין. זה משהו "חדש" ולא מיינסטרים, ואין איתו שום בעיה - למה שיהיו מחקרים עליו? כלומר, למה שיהיה מחקר רפואי בעד תחבושות רב פעמיות? לא ככה עובד המחקר.
הדבר היחידי שאת יכולה אולי למצוא הוא מחקרים שמצאו בעיות עם התחבושות החד פעמיות. ככה עובד המחקר הרפואי (עוקב אחרי מחלות ומגלה לפעמים גורמים שלהן במוצרים יומיומיים, כמו שגילו את תסמונת ההלם הרעלי כתוצאה מטמפונים). למשל, החומרים דיוקסין וריון שמצויים בתחבושות החד פעמיות התגלו כגורמים לסרטן.
אגב, יש איזו מלה על זה באיזו כתבה ששירה לוריא הפנתה אליה בדף של התחבושות הרב פעמיות. זה אולי יוביל אותך לעוד מידע.
אין לי חומר על זה, כי מעולם לא הייתי מעוניינת.
מעניין אותי, למה בעצם את צריכה את המאמרים האלה? (למה בשווא מתחת ללמד).

בשמת תודה על ההסבר המפורט לגבי מחקרים רפואים. אני כנראה לא מצליחה להסביר את עצמי. אני מהלכת פה על חבל דק בין הרצון לתת לך להבין לבין הרצון לא להחשף. אני מחפשת איזשהו מחקר השוואתי בין התחבושות הר"פ והח"פ כאשר במסקנות יהיה לאיזה קבוצה היה יותר קנדידה, כאבי מחזור, אלרגיות ועוד. כמעט כתבתי double blind study ואז צחקקתי. כדי להפוך אותו לכזה צריך יהיה לקשור למשתמשות את העיניים והידיים. כמובן שלחברות שמייצרות את התחבושות החד- פעמיות אין שום אינטרס לעשות כזה. יתכן שליצרני הר"פ יש. אני יודעת ששירה לוריא עובדת בנושא הזה עם איזשהו רופא (אני מקוה שאני לא טועה בפרטים. היא בטוח בתחילת עבודה מחקרית).
הסיבה שאני מחפשת מחקר היא כזו. יש לי חברה יקרה מאוד עם בעיות וגינליות שונות ומשונות. לאחר שמצאתי באתר את הדף צרות_בפות‏ הגעתי לנושא התחבושות הר"פ. נתתי לה לקרוא והיא לא השתכנעה. היא (ואני יש להגיד מסכימה איתה) לא "זורמת עם הוסת". מבחינתה אין שום דבר מקודש או מיסטי במחזור החודשי והיא לא "מתחברת לנשיות שלה דרך הוסת". לעומת זאת, היכולת לסבול פחות מקנדידה למשל מואד קוסמת לה. לצערי הדף על התחבושות הר"פ והכתבות בנושא מלאים במושגים הלקוחים מהעולם הפסיכולוגי והמיסטי שבמקרה הזה גורמים לדחיה בלבד. חברתי מחפשת עובדות ברורות שנבדקו בכלים מקובלים.
התחבושות הר"פ עולות לא מעט. על מנת לשכנע אישה רציונאלית להשתמש בהם צריך לדבר בשפתה.
מאחר וחברתי יקרה לי מאוד ואני לא פוסלת את הסיכוי שהשימוש בתחבושות הר"פ ישפר את איכות חיה קניתי לה ערכת התנסות במתנה. אני מקוה שנסיונה האישי ישמש עבורה תחליף למידע המדעי החסר.
תודה לך שוב,
פיצה

פיצה, תודה על ההבהרה.

כמובן שלחברות שמייצרות את התחבושות החד- פעמיות אין שום אינטרס לעשות כזה. יתכן שליצרני הר"פ יש.
סביר שליצרני התחבושות הרב פעמיות יש עניין במחקר כזה ובתוצאותיו, אבל אני לא מכירה אפילו "חברה" אחת כזאת שיש לה יכולת לממן כזה מחקר. מדובר בחברות מאוד קטנות, בפס ייצור מאוד קטן, ברווח קטן.
אם שירה נמצאת בקשר עם רופא, אז זה רופא שמיוזמתו מתעניין ומוכן לעשות מחקר "על חשבונו", בוודאי בין הפציינטיות שלו.

היא (ואני יש להגיד מסכימה איתה) לא "זורמת עם הוסת".
זה הדף שלי אז אני ארשה לעצמי להתבטא לגמרי בחופשיות (אז אני מודיעה מראש שאני הולכת לדבר "דוגרי" ושאף אחד לא ייעלב לי, כן?). בשבילי זאת קשקשת גמורה. כל ההו-הא סביב "האוהל האדום" והדיבורים מהסוג הזה לא מדברים אלי בכלל.
אבל מה?
בעיני גם להתייחס לזה ובגלל זה להתנגד לפתרון מעשי, לא מיסטי בכלל, שיכול לעזור לה - גם לא נראה לי הגיוני.
מה איכפת מאוצר המלים של אלה שמייצרות תחבושות רב פעמיות? נראה לי לגמרי הגיוני, שיש להן תחושת שליחות מסוימת, או עניין רוחני מסוים בנושא, כי לא הולכים לעסוק בדבר כזה מתוך אינטרס כספי (כי זה חדשני וההיפך הגמור מ"מיינסטרים" ו"קונבנציונאלי"). אז שידברו איך שהן רוצות, מה זה משנה בכלל - בסך הכל מדובר בתחבושות מבד, for God's sake, לא בתרופות מיסתוריות או משהו כזה. אף אחת לא נדרשת למלמל מילות קסם וקדושה כשהיא משתמשת בהן. זה סתם בד , בלי שום כימיקלים וחומרים מסוכנים, בלי פלסטיק וניילון, ולא צריך שום מחקר בשביל להשתמש בידע שכבר קיים (לגבי החד פעמיות) ולהסיק ממנו שזה יהיה רעיון די הגיוני לנסות להפסיק את השימוש במוצרים האלה, אם למישהי יש רגישות באיזור.

טוב, נגמרה הדוגריות, אז אני רוצה גם לומר שיחד עם זה, צרות וגינאליות יכולות להיות קשורות בנושאים נוספים, ולא לנבוע אך ורק ממגע של גוף רגיש עם הרעלים המצויים בטמפונים ובתחבושות החד פעמיות למיניהן.

על מנת לשכנע אישה רציונאלית להשתמש בהם צריך לדבר בשפתה
ובכן, שפה זו אינה חייבת להיות שפת המחקר. מה רע בקצת שכל ישר?

קניתי לה ערכת התנסות במתנה.
איזה מקסימה את! אני לגמרי מסכימה איתך שהתנסות יכולה לתרום לה.

שלום. מותר להדחף לשיחה?
פיצה- אני מצטרפת לדברי בשמת.
ממש, אבל ממש אין צורך להאמין בצד המקודש או המיסטי בוסת כדי להנות מתחושת של בד כותנה מלטף במקום פלסטיק גועלי.
לדעתי אין ולא יהיו מחקרים שמראים את היתרונות של תחבושות בד. בדיוק כמו שאין מחקרים שמוכיחים שתחתוני כותנה לא גורמים לרגישות או לפטריות.
לגבי הענין הכספי שציינת - לטווח הארוך התחבושות מאד זולות. קנייה מרוכזת אחת של תחבושות בסכום של 200-300 שקלים תספיק לכמה וכמה שנים שבמהלכן חוסכים הוצאה חודשית של עשרות שקלים על מוצרים ח"פ. בסופו של דבר היא רק תרוויח.

או. קיי. מסכימה איתך לגבי הקשקשת הרוחנית. מאחר וזה לא הדף שלי בחרתי ניסוחים יותר מעודנים, אבל את בהחלט מעבירה את התחושה.
לגבי ההתנגדות - זהו ענין אישי. עובדה שאצלה זה גרם לאנטי.
לגבי קניית ערכת ההתנסות - היא יודעת שהערכה בדרך (עדיין לא קיבלתי אותה משירה ולא העברתי) ומאוד שמחה כשסיפרתי לה.
במידה ותראה כי טוב, תמשיך ודאי ותרכוש עוד. במידה וזה לא יעזור, אז לא.
פשוט לאחר הקריאת הדף חברתי טענה שאיננה מעונינת לשים את כספה על משהו "כל כך מלא רוחניות" שאין מאחוריו הוכחות מעשיות.
היא בהחלט מחוברת לרעיון גם מבחינת יכולתו להקל על התסמינים שמהם היא סובלת וגם לצד האקולוגי.
אני פשוט גישרתי במקרה הזה ואפשרתי לה לנסות את התחבושות בלי להפסיק לכעוס.
>הנה, גם פיצה מרשה לעצמה להיות קצת דוגרי בדף שלך<
ולסיכום:
על מנת לשכנע אישה רציונאלית להשתמש בהם צריך לדבר בשפתה
ובכן, שפה זו אינה חייבת להיות שפת המחקר. מה רע בקצת שכל ישר?
אז זהו. קודם כל זו שפתה כי בזה היא עוסקת. חוץ מזה לאחר קריאת התאורים הרוחניים באה ההקצנה לכוון השני והצורך בהוכחות.
ושוב, התחבושות עולות לא מעט כסף. אני לא רואה שום רע בלקבל הוכחה בעלת חותמת של מחקר רציני לפני שקונים אותם.
פיצה

בשמת אני עונה פה לאורית, סליחה שאני מנצלת את הדף שלך לויכוח הזה. בודאי אפשר להעביר אותו למקום המתאים.

לגבי הענין הכספי שציינת- לטווח הארוך התחבושות מאד זולות. קנייה מרוכזת אחת של תחבושות בסכום של 200-300 שקלים תספיק לכמה וכמה שנים שבמהלכן חוסכים הוצאה חודשית של עשרות שקלים על מוצרים ח"פ. בסופו של דבר היא רק תרוויח.
זה ידוע לי . השאלה היא האם את היית מציעה ולו גם 30 שקל על משהו שהסיכוי שתשתמשי בו ותהני ממנו נמוך? כי אני לא.
אולם, אם אני אקבל הסבר מבוסס למה זה טוב לי (בדמות אותו מחקר למשל), בהחלט אסכים לנסות.

לדעתי אין ולא יהיו מחקרים שמראים את היתרונות של תחבושות בד. בדיוק כמו שאין מחקרים שמוכיחים שתחתוני כותנה לא גורמים לרגישות או לפטריות
לאו דווקא.
אין מחקרים כרגע - כי כאמור זה עניין של מימון, וכרגע אין מי שיממן.
לא אומר שלא יהיו מחקרים, מחר או בעוד שנתיים. למה לא?
ואגב, אולי תחתוני כותנה לא גורמים לפטריות, אבל אי אפשר להוכיח את זה. ולמה? כי יש פטריות וגינאליות שנגרמות בלי קשר לתחתונים! (בעצם, רגע, תיכף אעלה עוד נושא מהפכני, חכו)

לגבי הענין הכספי שציינת- לטווח הארוך התחבושות מאד זולות
זה ברור - אבל רק בתנאי שמישהי משוכנעת שהיא תשתמש בהן לטווח ארוך! אחרת, לקנות משהו שעולה 200-300 ש"ח ואחרי וסת אחת להחליט שזה לא זה - זה ניסוי די יקר . מה גם שתחבושות הן לא בדיוק המוצר שאפשר למכור יד שנייה...

טוב, עכשיו המשהו המהפכני המובטח:

לאחרונה אפשר להגיד שאני עוברת קורס מסוים, שבו שיעורים הקשורים לנשיות.
בין היתר, המדריכה שלי, דינה דיאמנט, עסקה בנושא התחתונים.
מה שהיא אמרה על התחתונים קצת הפיל אותי מהכסא, כי:
א. כל מה שהיא אמרה התחבר לידע ההיסטורי שלי ולכל מה שאני אומרת ב"בלי חיתולים", וזה היה ממש מדהים שהיה צריך להגיד לי את זה במפורש... (כאילו, דא!)
ב. קלטתי שלמרות כל מה שידעתי מראש, הייתי שבויה לגמרי בתפיסות התרבותיות של המסורת החברתית שלי, שניתנות לניסוח במשפט כזה למשל: "כל אשה הגונה לובשת תחתונים, תמיד". לא עלה בדעתי לערער או להרהר על זה. לא חשבתי שיש פה משהו לשים לידו סימן שאלה בכלל.

אז מה היא הזכירה לי?
א. היא הזכירה לי שהתחתונים הם המצאה חדשה ביותר בתולדות האנושות (בתקופה הויקטוריאנית, כלומר בסוף המאה ה-19, וגם אז אלה לא היו התחתונים הצמודים המוכרים לנו כיום).

ב. היא הזכירה לי שלפני כן, ובחברות אחרות גם עד היום, נשים לבשו בגדים רחבים ופתוחים מלמטה, כך שהרגליים והאגן זוכים לתנועה חופשית, ואין שום חסימה "מתחת" לפות (חצאיות, שמלות, איזור מותניים עם או בלי קישוטים תלויים, ולפעמים מכנסיים מאוד חופשיים ורחבים, שחיבור הרגליים בהם נמוך, מתחת לשמלה או חצאית). באיזורים רבים באירופה (את זה אני אומרת) לבשו בעונות הקרות כמה חצאיות זו על זו, אבל מתחת להן לא לבשו כלום. אני יודעת למשל שאיכרות רוסיות ביום השוק היו לעתים קרובות פשוט עומדות ועושות פיפי במקום, מתחת לחצאיות שלהן (זה במסגרת ההיגיינה הרוסית והביוב שזרם שם ברחובות... ככה שלא רק רוקנו את סירי הלילה לרחוב מהחלון, לפעמים על ראשם של עוברים ושבים, אלא גם פשוט עמדו ועשו בככר השוק או ברחוב). מזה אפשר ללמוד שמתחת לחצאית לא היו שום תחתונים או תחתונית.

ג. היא הזכירה לי את כל מה שכתבתי על ההרגשה של התינוק בחיתולים (היא שמעה ממני מזמן הרצאה בנושא) ואמרה לי שכל מה שאמרתי תקף גם לגבי התחתונים וגוף האשה.

ד. היא אמרה שהתחתונים גורמים לחסימה של איזור הפות, ושרצוי לחיות עד כמה שניתן בלעדיהם. ברור שהם אביזר נוח להחזקת התחבושת בזמן הוסת, וגם נחוצות עם סוגים מסוימים של בגדים, ואז רצוי ללבוש תחתונים 100% כותנה, אבל באופן כללי עדיף לאשה ללבוש שמלות/חצאיות/גלימות/גלביות וכל יתר הוריאציות על הנושא, ובלי תחתונים מתחת.

ולסיום היא גם אמרה, שאלה שהתחתונים מציקים להן, וממש מפריע להן ללבוש אותם, זה סימן שהן מחוברות יפה מאוד לגוף שלהן, שיקשיבו לו.

נו, והנה הצטרף לו עוד סימן שאלה לרשימה שלי (צריך חיתולים? צריך בקבוקים לתינוק? צריך מיטת תינוק? צריך לשלוח לבית ספר? צריך למול? צריך ללדת בבית חולים? צריך תחתונים?).

ותודה לפיצה שפתחה דיון כל כך פורה.

צריך חזיה?

הו.
מצוין.
רק נשאר פרט טכני קטן - איך לובשים חצאית אופנתית בלי תחתונים

מה גם שתחבושות הן לא בדיוק המוצר שאפשר למכור יד שנייה...
אפשר. רק אסור_לומר‏ שאפשר.
האם היית שואלת תחתונים מחברה?

לקנות משהו שעולה 200-300 ש"ח ואחרי וסת אחת להחליט שזה לא זה - זה ניסוי די יקר
כמובן! אבל לצורך הניסוי מספיק להוציא סכום קטן יותר. ב 200-300 שקלים אפשר לרכוש סט תחבושות שלם, אחרי שמחליטים שהניסוי הצליח.

אולי תחתוני כותנה לא גורמים לפטריות, אבל אי אפשר להוכיח את זה
אכן. ומאותה סיבה אי אפשר להוכיח גם שתחבושות בד לא גורמות לפטריות.
אבל בתכלס, האנושות משתמשת בבגדי כותנה כבר כמה אלפי שנים (גם אם לא בתור בגדים תחתונים, בכל זאת במגע רצוף עם העור), ותחבושות ח''פ קיימות רק כמה עשרות שנים, והנזקים שלהן לבריאות כבר מתחילים להסתמן בברור, בעוד שאלו של הכותנה, אם יש בכלל, טרם נצפו (ותקנו אותי אם אני טועה), אז למה בעצם צריך לבוא ולהוכיח שתחבושות בד יותר טובות מתחבושות פלסטיק?
וסליחה מראש אם הניסוח שלי פוגע באיזושהי צורה. אני באמת לא מבינה.
<מקדימה תרופה למכה ליתר בטחון>

צריך תחתונים?
בעיני זה באמת לא משהו כזה חיוני. זה פשוט הרגל מאד נוח, בעיקר כשלובשים מכנסי עבודה גסים

צריך חזיה?
לא
<שונאת חזיות>

נהנתי לקרוא את הדיון שצמח מהשאלה.
אכן, קשה לשמור על ראש פתוח ולשאול שאלות גם בדברים מובנים מעליהם.
>פיצה קנתה לפני הלידה עגלה, עריסה, מיטה ועוד. כי היה ברור לגמרי שזה מה שהתינוק צריך<

צריך חזיה?
לא.
אצטט את ד"ר מירה ליבוביץ: "חזיה היא אביזר נוחות בלבד". וכמו שכבר דיסקסנו בדפי הנקה שונים - יכולה לעשות צרות בהנקה...

רק נשאר פרט טכני קטן - איך לובשים חצאית אופנתית בלי תחתונים
תגדירי חצאית אופנתית?
(זה פרט קטן? לאחת כמוני שלא יכלה בכלל לדמיין חיים ללא תחתונים?)

האם היית שואלת תחתונים מחברה?
בשום פנים ואופן לא...

תגדירי חצאית אופנתית?
נו, בדיוק אלה שחייבים אתן תחתונים כדי להסתיר טפחיים

אה, ויש סיכוי למצוא כאלה בארון שלנו?

חזיה היא אביזר נוחות בלבד
אבל זה מִסְתר!
>קולטת לראשונה מה הפריע לי במשפט הזה מלכתחילה<

אני יודעת למשל שאיכרות רוסיות ביום השוק היו לעתים קרובות פשוט עומדות ועושות פיפי במקום, מתחת לחצאיות שלהן
גם הבדאויות בארץ עושות את זה (או עשו פעם), רק שמתכופפים לפני, ומוצאים פינה שקטה...

אבל זה מִסְתר!
גילה, הפעם אני חייבת, אבל חייבת תירגום!
האם היית שואלת תחתונים מחברה?
נקיים? למה לא? אפשר לחשוב שלה יש פטנט אחר... (אחרי שהייתי מוודא שאין סיכוי שאני אדבק ממנה במשהו)
אבל מן הסתם זו גם פריווילגיה של קיבוצניקיות שמרתיחים להן את התחתונים בכל כביסה.

‏מסתר‏ הוא אוקסימורון.
לא הצלחתי להזכר במילה הלועזית, כמעט כתבתי אקרוסטיכון, אבל גוגל גילה לי שזה לא זה...

גילה, למה אוקסימורון?
לא צריך חזיה.
אבל מי שזה נוח לה עם חזיה - בסדר.
זה מתחבר לעניין של ההנקה, שלא צריך "חזיית הנקה". אבל אם למישהי החזייה מוסיפה לנוחיות בסיטואציות מסוימות - אז אין שום רע בשימוש בה. אותו דבר עם התחתונים, שמתחת לג'ינס למשל ממש לא נוח להיות בלי תחתונים, אז זה לא שיש איזה "איסור גורף" על השימוש בתחתונים.
בכל זאת, לאנשים כמוני, שכאמור לא יכלו לדמיין "בלי תחתונים", הרעיון שזה לא רק נורמלי ללכת בלי תחתונים מתחת לשמלה אלא אפילו רצוי - זה שינוי רדיקלי ביותר.
והאמת, מה זה "נוח"?
בבגדים שלנו ובמסגרת התפיסות שלנו בחברה המערבית שלנו, הבגדים עשויים ככה שאם אנחנו הולכות ברחוב למרחק כלשהו בצעדים זריזים - אז לי למשל לא נוח להיות בלי חזיה.
אבל בתרבות אחרת אני חושבת שפשוט הייתי מרגישה אחרת!
הרי בבית אני לא יכולה לסבול חזיה לרגע... (מרחקים קצרים, אין עיניים זרות)
בין היתר זה מתקשר לעוד משהו שעלה בקורס הנשיות שלי:
"צעדים זריזים".
מתי בתרבות "שבטית" יש מצב שהאשה נדרשת ל"צעדים זריזים"? כשהיא בורחת מנמר, עם התינוק שלה עליה?
האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
הצעדים המזורזים מנוגדים לזה. אפשר לומר, שיש פה אימוץ של הליכה גברית, למטרות של תרבות עם דומיננטיות גברית.
וזה שוב מתקשר לכמה נושאים:
א. תנועות נשיות, הליכה נשית
ב. בגדים שמתאימים לגוף הנשי ולצורת התנועה הנשית
ג. קצב נשי
ד. דימוי גוף נשי: למשל, גוף של אשה לא אמור להיראות כמו מקל של מטאטא. דימוי הגוף הנשי בחברתנו הוא רזון מוגזם ומעוות, ויחד איתו בגדים שבנויים לגוף של גבר ולכן אשה יכולה להרגיש בהם נוח רק אם היא מאבדת סממני נשיות (למשל, רזה מדי ביחס למה שהיא היתה צריכה להיות).

סליחה שנדחפתי, הגעתי לדף, קראתי, ואני חייבת להוסיף סיפור קטן:
לפני שבוע הלכנו לבקר את סבתא של בעלי (ייקית בת 87), היא שאלה אותי האם לא הרגלתי את הבת שלנו (שנתיים וחצי) ללבוש גופיה. הסברתי לה שזה לא כל- כך מקובל היום, שהחולצות מטריקו ומחליפים אותן לעיתים מאד קרובות וכו'. היא קבלה את ההסבר ונראה היה שהוא אפילו נשמע לה הגיוני, אבל אז... אחרי כמה דקות היא שאלה "אז היא גם בלי תחתונים?". השאלה נראתה לי כל-כך משונה, ומיד אמרתי "מה פתאום", והעיניין ממש הצחיק אותי. אבל עכשיו אחרי שקראתי מה שכתבת - נפל לי האסימון. היא פתחה עצמה לרעיון, ואז היא עשתה את זה עד הסוף. כל הכבוד לה ! ותודה לך בשמת.

איזה סיפור מקסים!

האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
המשפט הזה עושה לי כל כך נעים.
תנועות רחבות ומתונות - חייבים לקרוא את זה לאט.
את מוציאה דיסק של מדיטציה?

קוראת וחושבת.

חייבים לקרוא את זה לאט
poetry in motion

זה שהייתי בתת משקל כרוני
רוצה את מחמאת חייך? לא ראיתי שאת כזאת רזה. בעיניי היית רגילה. (בשבילי זאת היתה מחמאה אם היו אומרים לי את זה. אחרי שהשבוע אמרו לי כמה אנשים שאני נראית נורא . פעם תספרי לי איך עלית?)
>אפפם לא רואה על אנשים אם הם שמנים או רזים>

בעיניי היית רגילה
כן, הייתי די רגילה, אבל בפועל רזה מדי לעומת מה שהייתי צריכה להיות. ואל תשכחי, שבחברה שלנו, שם דימוי הגוף הנשי הוא רזה מדי, אז בהשוואה לסטאנדרט הזה הייתי ממש מוצלחת

פעם תספרי לי איך עלית?
הלכתי לטיפול אייפק, שבשיטות שונות סילק ממני כמה אלרגיות ושיפר את הספיגה אצלי.
התוצאה היתה שעליתי לראשונה מאז גיל 12 למשקל ש"מתאים לי" (המשקל שהגוף שלי אמור להיות בו, להבדיל מ"מתאים לי" במובן דרישות היופי החברתי), וזה גם מתבטא באנרגיה, בחיוניות, בהיעלמות של תופעות אנמיות, בהיעלמות של חיוורון פנים שאיפיין אותי שנים (אנמיה, בעצם תת ספיגה של ברזל וגם ויטמינים ומינרלים אחרים).
הכוחות שלי עלו בבת אחת. מבחינת התחושה הפיזית, היתה לי הרגשה מאוד חזקה שככה הרגשתי בתוך הגוף שלי בגיל 12 (פעם אחרונה) - כאילו אני ממלאה את הגוף שלי, כאילו הכל "במקום", כאילו יש לי כוח וערנות וחיוניות.
לפני זה, הייתי צריכה יום מנוחה בבית לפחות על כל שני ימים של יציאה החוצה (כל יציאה החוצה). אחרת הייתי נעשית חולה.

אבל זה רק חלק מהסיפור.
החלק השני הוא, שאחת משיטות הטיפול התמקדה בייעוץ פילוסופי. קשה לי לשחזר הכל, אבל בין היתר זה היה קשור לאלרגיות במובן של "סירוב לקבל מן העולם" (סירוב להכניס פנימה דברים מבחוץ, תגובת נגד של הגוף כלפי המון דברים, שאובייקטיבית אינם מזיקים),
וזה היה קשור לנשיות במובן של "סירוב להיות 'אשה'" (באופן לחלוטין בלתי מודע). המקום שלי בעולם היה נערי, גברי, ולכל היותר "ילדה" או "בחורה".
וזה היה קשור ל"לא להיות אמא שלי", להיות במקום אחר, לא להתחרות איתה (?) (אמא שלי מאוד צעירה למראה, מאוד חתיכה, יפה, בעלת מראה נשי שברירי, ומאוד מאוד רזה מדי).
וזה היה קשור לסירוב לתפוס מקום בעולם (במובן של "אין לי מקום בעולם", "אני מיותרת בעולם", "אני עושה יותר מדי רעש ומוטב יהיה לעולם שאני אתקטן ואיעלם").
עוזר לך?
<יש לזה קשר גם לדיון על נשים_לבושות_באופן_טבעי‏ > <אבל דיברנו גם על תחבושות, לא רק על לבוש, מה לעשות?>

אבל דיברנו גם על תחבושות, לא רק על לבוש, מה לעשות?
לא נורא.
מהן תחבושות אם לא אמצעי להגן על התחתונים?

אוי ואבוי, עכשיו התחילו לשרוף חזיות ב"באופן"......
זה מה שהפריע לי תמיד בסיפורים על הפמיניסטיות. אני מאד פמיניסטית, ותמיד הייתי, אבל שלא תגעו לי בחזיה!

<בסך הכל באתי לשאול מה נשמע>
<כבונוס גיליתי שאני לא מחוברת בגוף שלי>
<שזה יתרון, כי ככה אני יכולה להמשיך להשתמש בטמפונים>
< >

לא שורפים. רק מורידות, כדי שיהיה נוח יותר.
בואי, קחי כסא, תתרווחי, תפתחי כפתור, תורידי נעליים (תשארי בחזיה. העיקר שיהיה לך נוח )

בואי, קחי כסא, תתרווחי, תפתחי כפתור, תורידי נעליים

או, עכשיו את מדברת! את הנעליים צריך לבטל, ולא את החזיות! אולי לא לבטל, אלא להחליף את כולן לנעלי בית/כפכפים. וגם את הכפתור העליון של הג'ינס אפשר להפוך לאופציה בלבד.

לשרוף חזיות ב"באופן"......
מה פתאום, אני אפילו בונה על איזה אחת יפה וסקסית שאני אלך לחפש יום אחד כשאגמור להניק אין שום דבר רע בקישוטים, כל עוד לא מרגישים תחושת חובה להיות איתם כל הזמן

וגם את הכפתור העליון של הג'ינס אפשר להפוך לאופציה בלבד.
בייחוד ש - שמתן לב? הג'ינס הוא בגד גברי מובהק. (מי מתנדבת להסביר למה? "אני לא יכולה לעשות הכל לבד!" )

ואגב, יצא לי לראות לאחרונה ברצף כמה סרטים עם דמויות מהאמיש בארה"ב. נתן לי חומר למחשבה, על החיים באופן_טבעי‏ . גם הבגדים שלהם. וגם העדר הכפתורים (מאחר שהם שמרנים, וקיבעו את התלבושת שלהם לפני המצאת הכפתור, זה נתפס בעיניהם כ"גנדרנות אסורה" ).

ולסיום היא גם אמרה, שאלה שהתחתונים מציקים להן, וממש מפריע להן ללבוש אותם, זה סימן שהן מחוברות יפה מאוד לגוף שלהן
איזה מדהים..
ישר החזיר אותי להריון.. כשהתחילו הבחילות, פתאום לחצו לי התחתונים על הבטן, אז הורדתי אותם..
גם כשעברו הבחילות , היה נראה לי כל כך טבעי ונוח להמשיך ללכת ככה שהמשכתי בזה עד אחרי הלידה, כשהגיע הדימום..

בדיעבד אני מרגישה , שבהריון הייתי הכי מחוברת לנשיות שלי ולגוף .. אני מתגעגעת לתחושה הזו..

זה מזכיר לי שההריון האחרון שלי היה שיא אופנת החוטיני, ומשום מה כשהייתי בהריון זה נראה לי אפילו יותר מפלצתי מאשר עכשיו. חטפתי צמרמורת מלחשוב על זה (שעכשיו זה סתם נראה לי לא הכי נוח).

ובשמת - כמי שמאד מזדהה עם כל מה שאת כותבת בעניין הקושי עם נשיות והעדפת זהות של "בחורה", מאד אשמח אם תפרטי ותספרי על אותם "שיעורים הקשורים בנשיות".

<בסדר, אני יודעת שאין לך זמן>
<אולי בכל זאת?>

מאד אשמח אם תפרטי ותספרי על אותם "שיעורים הקשורים בנשיות".
אוי, קשה. את יכולה לשאול שאלות ספציפיות, שיהיה לי משהו בתור פתיון להתחיל לדבר?

הקושי עם נשיות והעדפת זהות של "בחורה",
אה, אני חייבת להדגיש שזו לא היתה העדפה מודעת, או קושי מודע.
בכלל לא.
להיפך, לא חשבתי שיכולה בכלל להיות בעיה. חשבתי שבאופן טבעי אני שייכת למין הנשי,
רק לא התחברתי למלה "אשה" אבל סתם חשבתי שזה בגלל שאני פשוט צעירה מדי, או משהו. זה נראה לי מצחיק עלי.
אבל בתור פמיניסטית ואמא ומיניקה והכל, בהחלט היתה לי זהות נשית.
רק לא ידעתי מה זה בדיוק "נשית".
גם זאת מלה שלא בדיוק נראתה לי מתחברת אלי. נראיתי לעצמי לא "נשית", שנראה לי משהו עדין, מעודן, בעוד שאני מין "פיל בחנות חרסינה", לא מעודנת, חסרת כל "סממנים נשיים" או "ידיעה של התנהגות 'נשית'".
לא התחברתי לשמלות וכדומה, רק לפעמים.
אבל אז הרגשתי שאני מתחפשת ל"ליידי". זה היה נחמד כי היתה לי הרגשה שאני מתנהגת בצורה מכובדת וראויה בתחפושת הזאת, אבל גם מעיק ומאמץ, ותנועות מסוימות ממש נראו לי כמו הצגה מלאכותית (התנועות שנשים עושות כדי להרים את החצאית בשביל לעלות במדרגות למשל).

נראיתי לעצמי לא "נשית", שנראה לי משהו עדין, מעודן, בעוד שאני מין "פיל בחנות חרסינה", לא מעודנת, חסרת כל "סממנים נשיים" או "ידיעה של התנהגות 'נשית'".

כן, זהו בדיוק!

בגלל זה קשה לי להתחבר לכל עניין השמלות והאגן וכו' שדיברת עליו קודם. אבל מצד שני, כל מאגר האסוציאציות שיש לנו ל"נשיות" הוא תוצר של תרבות מאד מסוימת, שאין לנו שום סיבה לאמץ את השקפותיה (הגבריות והצרכניות בעיקר). אז מאיפה לנו מושג אחר ל"נשיות"?

בגלל זה קשה לי להתחבר לכל עניין השמלות והאגן וכו' שדיברת עליו קודם
אכן, הייתי צריכה לעבור שינוי אישיות רדיקלי בכמה שלבים כדי להרגיש לגמרי אחרת לגבי הכל, להחזיק את הגוף אחרת, להיות אחרת, אני לא יכולה להסביר את הכל.
עדיין אני לא יכולה להגיד "אני אשה" בלי לחשוב את זה במבטא רוסי כבד ועם התנועה של מוישה (?) איש כסית במערכון המפורסם של "לול" (4?), למי שמכיר...

שניה, בשמת, לא עניתי לך על החזיה.
כמו שאמרת - אין שום דבר רע בקישוטים. אבל נוחות? נ-ו-ח-ו-ת?זה אולי נוח כדי לרוץ. אבל זה בעיקר בשביל שלאחרים לא יהיה מביך להסתכל עלי - וכדי שהמבוכה שלהם לא תוחזר אלי, כמו ממראה - ותביך אותי.

אטה נכונסקה?

קוראת ומזדהה.
הדיון הפך להיות חמוד.
לגבי דימוי הנשיות. חייבת וידוי. האיש שלי מדבר איתי בלשון זכר. בעבר כשדיברתי איתו על עצמי דיברתי בלשון זכר. לא זוכרת מתי זה התחיל. כנראה מאז ומתמיד. כי איכשהו הדימוי הנקבי לא נדבק אלי.
אחרי הלידה באופן ספונטני התחלתי לדבר על עצמי בלשון נקבה. מה שמאוד בילבל אותו. הרגשתי סופסוף אישה. לא ילדה, לא נערה ולא נער. אישה בעלת עוצמה. אישה שלא צריכה להתנצל על זה שהיא אישה.
<הלידה היא הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר. מומלץ מנסיון>

יש הצעה, אגב, ל שם_דף_מתאים‏‏
בלי_תחתונים^?‏ או להתלבש_בלי_תחתונים^?‏ (או going_commando^?‏ )
ולמה רק נשים? בשביל מה גברים צריכים תחתונים?
(אוקיי, הדיון המשיך לפסים אחרים. אולי תחתונים_זה_לא_נשי^?‏)

שמתן לב? הג'ינס הוא בגד גברי מובהק.
תמצאי לי בגד נשי עם ארבעה כיסים שלא נופלים מהם דברים, ומיד אני משדרגת את הנשיות שלי.

יש לי מכנסיים כאלה! אפילו שני זוגות.
כלומר - אם מחפשים טוב מוצאים מכנסיים רפויים, עם גומי, ועם כיסים.
וגם - בסרטים ישנים תמיד יש כיס בסינר. וגם - בשמלות סטייל אמא-של-לורה-איינגלס יש, לדעתי, כיסים.

זה אולי נוח כדי לרוץ
כן, בדיוק לזה התכוונתי ב"צעדים מזורזים". כשהולכים הליכה מהירה (מה שירשתי משני הורי, עוד בתקופה שהייתי צריכה ללכת שלושה צעדים מאוד מהירים על כל צעד אחד של אבי הגבוה מאוד), השדיים קופצים בכוח וזה ממש לא נעים. כשהחזיה מחזיקה אותם, לא מרגישים את הקפיצות האלה.
חומר למחשבה: באופן_טבעי‏ , לא נעים לאשה ללכת הליכה מהירה (הרי לא נולדנו עם חזיות). אם כן, באופן_טבעי‏ , בחיים שהיינו אמורות לחיות, אף אחת לא תבחר מיוזמתה ללכת ככה, וגם לא תהיה לה סיבה ללכת ככה - כאמור, אלא אם כן נמר רודף אחריה (וגם זה לא הגיוני, כי הנשים לא חיו במרחב שהיה חשוף לנמרים, אלא במעגל הפנימי של השבט).

כשאני ברחוב, אני בדרך כלל הולכת בזריזות וממהרת לאנשהו. בימים אלה אני מאוד מודעת לזה, ועושה מאמצים ללכת בהליכה נינוחה בכל פעם שמתאפשר - כלומר, כשאני לא מאחרת לאיזה מקום - ואני ממש שמה לב שזה דורש מאמץ מודע, שזה דורש ממני לפתח הליכה שנותנת חופש לאגן (כי מסתבר שבהליכה הזריזה האגן מוחזק מאוד קפוא), ושזה קצת מפחיד כי יש בזה סוג של "חשיפה", כאילו רואים אותי, בעוד שההליכה המזורזת נותנת תחושה שאני מוסתרת ומוגנת (כמו שקודם הייתי מוסתרת ומוגנת מאחורי הבגדים הלא-נשיים, מאחורי שפת הגוף הלא-נשית, וכן הלאה).

אני זוכרת איך בשנות השמונים הנשים בשבדיה לא לבשו חזיות.
בהתחלה זה היה לי מאוד מוזר ואפילו מביך, כי פשוט רואים את זה (בלי לראות את החזה מתחת לבגדים, כמובן, אבל רואים כשאשה הולכת בלי חזיה). אבל תוך כמה ימים התרגלתי וזהו. זה פשוט עניין תרבותי: כשכל הנשים הולכות ככה, זה הופך ל"נורמלי" ולא מושך תשומת לב.
עכשיו, לצערי, התהפכה האופנה והשבדיות חזרו לחזיות באופן גורף .

אטה נכונסקה?
בדיוק!

בשביל מה גברים צריכים תחתונים?
למען האמת, אם לוקחים בחשבון את המחקרים שקושרים את הירידה באיכות הזרע בין השאר לתחתונים, ואם נזכרים בהמלצות לגברים שיש להם בעיות פוריות להחליף את סוג התחתונים לתחתוני בוקסר, ולא ללבוש מכנסיים צמודים אלא מרווחים באיזור המפשעה - הייתי אומרת חד משמעית, שתחתונים לא טובים לאף אחד.
הבן שלי לא לבש חיתולים או תחתונים במשך השנתיים הראשונות לחייו, ונראה לי שלקראת הקיץ אני אחזיר את השימוש החסכני בתחתונים...

תמצאי לי בגד נשי עם ארבעה כיסים שלא נופלים מהם דברים, ומיד אני משדרגת את הנשיות שלי
יונת? אני אי פעם ראיתי אותך בג'ינס?
תיזכרו בסרטים שראיתם: מה הנשים בתקופות קודמות לובשות שם?
נכון. שמלות או חצאיות, ועליהן סינר עם הרבה כיסים - למפתחות, לממחטה, לאיזה כלי, וכן הלאה. שלא לדבר על כיסים בשמלה.
לפיכך, אין שום צורך דווקא בג'ינס לכיסים.
אבל זה עניין תרבותי: אם בתרבות אין אינטרס ליצור בגד נשי נוח ופרקטי אז הבגד ה"נשי" יהיה:

• "יפה" אבל רק באסתטיקה של הרזון הדוגמני המעוות
• לא נוח, כי "נוח" נתפס כשולל "יפה"
• לא פרקטי, כי אז זה "בגד עבודה" ולא "בגד נשי"

מה שנתפס כ"פרקטי" ו"נוח" אלה הבגדים הגבריים - כך שאת צריכה לבחור בין גבריות לנשיות בקטע הזה, גם דרך הבגדים.
נשים כמוני בחרו באופן_טבעי‏ בגבריות, בלי לדעת שזו היתה למעשה הבחירה.

וגם - בסרטים ישנים תמיד יש כיס בסינר. וגם - בשמלות סטייל אמא-של-לורה-איינגלס יש, לדעתי, כיסים.
הנה, גם גילה יודעת!

מסכימה עם פיצה לגבי הדיון ה"חמוד" - אהבתי!

כן, בגדים-יפים-של-אשה שבאים עם תיק-בנות או עם גבר-עם-ארנק-בכיס.

לגבי ההליכה המהירה. גם אני הולכת מאד מהר, וצריכה לעשות מאמץ מודע כדי ללכת בניחותא.
אבל אין לי בעיה ללכת מהר בלי חזיה. לא מבחינת נוחות, אני מתכוונת. לרוץ באמת לא נוח בלי, אבל ללכת מהר? אז הם קופצים. לא מפריע לי. הבעיה היא שזה פשוט מושך יותר מדי תשומת לב מהסוג הלא נעים, ובסיטואציות מסוימות זה ממש לא לענין (בעיקר כשאני בעבודה), אז רוב הזמן אני כן עם חזיה, וכשאני בלי אז זה בסיטואציות שלא כוללות הרבה הליכה (או שממש לא מזיז לי מה יחשבו עלי).
הלואי שזה יהפוך לנורמה, ללכת בלי. אני אהיה הראשונה לזרוק את כל החזיות מהארון.
הכי מעצבן זה שהחזיות היחידות שנוחות לי הן חזיות איכותיות ויקרות נורא. אותו דבר לגבי נעלים-עוד פריט שהייתי חיה מצוין בלעדיו, אם לא הייתי מסתובבת רוב הזמן על מדרכות בטון- כשאני כבר קונה נעלים אני מוציאה המון כסף כי חשוב לי שהן יהיו אורטופדיות ונוחות ואיכותיות. יוצא ששני פריטי הלבוש הכי מיותרים מבחינתי הם אלה שאני מוציאה עליהם הכי הרבה

עוזר לך? אוהו. לא תאמיני כמה נקודות השקה יש ביננו. (חלקן לא היו לי מודעות עד שקראתי אותך). תודה. אשאל אותך בע"פ יותר פרטים.

אם מחפשים טוב מוצאים מכנסיים רפויים, עם גומי, ועם כיסים.
אהה! אבל הפשפש אוהב להחזיק בהן ומהר מאוד אני נשארת רק עם תחתונים (בהנחה שאני עם תחתונים, ע"ע שתחתונים לא טובים לאף אחד. )

לא תאמיני כמה נקודות השקה יש ביננו
דווקא מאמינה ומאמינה.
יותר מזה, אני מאמינה שיש עוד הרבה שמרגישות ש
חלקן לא היו לי מודעות עד שקראתי אותך

הרי בשביל זה אני כותבת.

הפשפש אוהב להחזיק בהן ומהר מאוד אני נשארת רק עם תחתונים
לכן - שמלה!

לכן - שמלה! הצחקתותי. מניקה-עם שמלה. ראית פעם? (לידיעתך, רק כשהוא היה בן יותר משנתיים העזתי ללבוש שמלה לאיזה חתונה [וגם איתה הצלחתי איכשהו להניק]).

בייחוד ש - שמתן לב? הג'ינס הוא בגד גברי מובהק. (מי מתנדבת להסביר למה? "אני לא יכולה לעשות הכל לבד!" )

הממ, בגלל הלוגיסטיקה של שחרור מהיר לשם התרוקנות Tאו צרכים אחרים... (והחזקת הכבודה )בעוד שלנשים דווקא שמלות וחצאיות יותר נוחות בעניין הזה?

אני מוצאת ששמלות וכו' מאוד מגבילות. למשל לטפס על סולם, או להתגלץ', לזחול (ילדות וכו') ללכת סתם כך ברוח, לרדת במדרגות...

אני מוצאת ששמלות וכו' מאוד מגבילות. למשל לטפס על סולם, או להתגלץ', לזחול (ילדות וכו') ללכת סתם כך ברוח, לרדת במדרגות...
עניין של גישה.
בתי (7.5) עושה את כל אלה, וגם מטפסת על עצים ועוד, רק בשמלות.
באופן עקבי היא בוחרת רק שמלות למרות ההטייה שלי לכיוון מכנסיים (מה שאומר גם שהטיה הטיה, אבל אני מכבדת את בחירותיה מרגע שהתחילה לבחור). כלומר: ה"נוחיות" היא - כמו כל דבר - בראש שלנו!

הלוגיסטיקה של שחרור מהיר
מעניין! על זה לא חשבתי.
אני אוסיף את העניין שהגוף הגברי ישר ולכן בגד ישר לא מפריע לתנועה שלו, בעוד שהאשה זקוקה לבגד שמאפשר חופש באגן ותנועות עגולות. הג'ינס מונע אותם, מגביל את תנועות האשה ומועך את גופה אלא אם כן היא "רזה מדי" (= גופה נערי ולכן מתאים לקונצפציה של הג'ינס).

מניקה-עם שמלה
ועוד איך! לי יש שתי שמלות הנקה, וכבר יש בארץ כמה יצרניות של שמלות הנקה יפות.

מוזר בעניין הגינס אני חשבתי על הסבר שונה משל שתיכן
גינס הן מכנסיים לעבודה פיזית בחוץ חיפוש זהב כריה וכאלה הן מגינות מפני נחשים עקרבים שמש קופחת שריטות תאונות וכו

אני אוסיף את העניין שהגוף הגברי ישר
???? מה "ישר" בכרס של רוב הגברים שאני מכירה? ומאחור לחלק די מכובד מהם יש ישבן עגלגל ומפותח.
יש הרבה נשים שאני מכירה שיש להן מבנה מאוד ישר. יש להן רגליים דקות, ישבן שטוח, אין מותן במיוחד ודווקא מפותחות חזה.
אז נכון שאני אומרת לבעלי תמיד ש"אישה בגילי היא רכה ועגולה" אבל מי אמר שאני תמיד צודקת?!

שהאשה זקוקה לבגד שמאפשר חופש באגן ותנועות עגולות. הג'ינס מונע אותם
אני בהחלט חושבת שתנועות עגולות מיטיבות איתנו (אני פרוצת דיסק...) אבל אני גם בהחלט חושבת שהתנועות האלה מיטיבות גם עם הגברים (אני מכירה מספר לא מבוטל של פרוצי דיסק גברים).

הג'ינס מונע אותם, מגביל את תנועות האשה ומועך את גופה
אני רוצה להזכיר שיש כל מיני ג'ינסים
כן, יש את המועכים. רק אלוהים יודע איך נשים שמרצונן החופשי (או שלא) לובשות אותם מסוגלות לתפקד בצפיפות שלהם. יש גם גברים שלובשים ג'ינסים הדוקים שרק אלוהים (והביצים שלהם..) יודעים איך הם נושמים.
אבל- יש ג'ינסים היום בכל הגזרות הישרות והעגולות, בכל הגדלים, בבדים דקים או עבים, בבדים נמתחים וגמישים.
> מיותר לציין שאני לובשת ג'ינס-לא-צמוד-מדי בעת כתיבת שורות אלה <

מאז החל הדיון בדף הזה אני לא מפסיקה לזמזם לעצמי את הנושא.
אני מאז ומתמיד אוהבת חצאיות ארוכות ושמלות. בעיקר שמלות!
מאז ומתמיד לובשת מכנסיים, כי זה יותר "נח". האם אני כנה עם עצמי? או שאני הולכת בעקבות הנורמה החברתית וציפיות החברה ממני?
בינתיים אני קונה שמלות ולא לובשת. יש כמה יפות שמחכות לי בארון כבר שנים. כבר מחר אלבש! כל כך בא לי!
תודה על הדיון הזה.
כמו תמיד, כשנוברים בבאופן מוצאים פנינים. זו הפעם הראשונה שאני שותפה להתהווות של פנינה כזו. פנינה של מהות.
תודה!

יש גם גברים שלובשים ג'ינסים הדוקים שרק אלוהים (והביצים שלהם..) יודעים איך הם נושמים.
ענת את גדולה מהחיים! אוהבת את הסגנון שלך מאוד!

מה "ישר" בכרס של רוב הגברים שאני מכירה? ומאחור לחלק די מכובד מהם יש ישבן עגלגל ומפותח
נו, והג'ינס מתאים להם? או שאלה מסכנים דוחסים את עצמם בכוח לג'ינס וגם מרגישים ככה?

אז נכון שאני אומרת לבעלי תמיד ש"אישה בגילי היא רכה ועגולה" אבל מי אמר שאני תמיד צודקת?!
תשני את הקונצפציה:
בדיון הזה, למשל, אני טענתי שנשים כמוני, שכל חייהן היו בהחלט לא "עגולות", זה היה מפני שכל הצד של ה"נשיות" אצלן לא מפותח (נגיד בעדינות).
כדי להדגיש את הטענה אני אגיד בפרפראזה על הניסוח שלך, שאולי נשים בגילך "צריכות להיות" רכות ועגולות, אבל אם הן באמת ככה או לא - זה תלוי ברמות הרגשיות, הרוחניות וכו' אצלן. (יש לי בעיה עם "צריך להיות" ולכן שמתי את זה במרכאות. אני עוד לא סגורה מה באמת הבעיה שלי, כי בעצם זה נובע באופן_טבעי‏ מהטיעון שלי שמסכים שנשים אמורות להיות ככה באופן_טבעי‏).

מאז ומתמיד לובשת מכנסיים, כי זה יותר "נח".
פיצה, הזכרת לי תופעה מעניינת:
גם אני אגב תמיד חשבתי שמכנסיים יותר "נוחים".
והנה בתי מגיל צעיר מאוד מעדיפה רק שמלות (יותר מזה, אותן שתיים וחצי שמלות אהובות שוב ושוב ושוב). וכיוון שאני מכבדת את בחירותיה (ואגב כך מתבוננת בעניין בהפרכה של הדיעות הקדומות שלי), מובן שאנו נתקלות חזיתית בהתנגדות.
למשל, חמותי מנסה משום מה כל פעם לשכנע את בתי ללבוש מכנסיים כי זה "יותר נוח", ומנסה להסביר לה שאי אפשר ללכת לגן השעשועים בשמלה (דא! הילדה מטפסת כמו קופיף על כל דבר, כבר שנים, דווקא בשמלות).
אבא שלה, אמא שלי וחמותי מנסים גם להילחם בזה שהילדה לא מעוניינת בשפע של שמלות, רק בשמלות האהובות (אתם מכירים את "אי אפשר ללבוש כל הזמן את אותה השמלה"). קיץ אחד היו תלויות כאן אולי 7 שמלות. ומה? ניחשתם. 5 תלו למעצבה. כרגיל היא לבשה רק את השתיים האהובות...
(אני כמובן תמהה עליהם. מה עוקץ אותם? מה הבעיה פה? מה הפחד שמסתתר מאחורי ההתנגדות המגוחכת הזאת? מה איכפת לכם שהילדה שמחה בחלקה, מסתפקת במועט, ונאמנה למה שאהוב עליה?).

בשמת, לי יש קושי עם ההפרדה המובחנת שאת עושה בין הג'ינסים והשמלות.
בין מה נשי ומה לא. בשבילי העגול הוא לא בהכרח נשי, כמו שהישר הוא לא בהכרח לא נשי.
זו הסיבה שהבאתי דוג' של נשים שהמבנה שלהן יותר ישר. (כל ההגדרות צריכות כמובן להיות בין גרשיים. אבל העצלנות...). אני מכירה כאלה וכמובן שבחרתי אותן כדוגמא כי הן בעיני נשים מאוד נשיות ומודעות.
לגבי הגברים והג'ינס- מה גורם לך לחשוב שהתכוונתי לאלה שמתנהלים בתוך ג'ינס צפוף?? הבאתי את הפירוט של מבחר אפשרויות הג'ינס בימינו לא בגלל שיש לי צורך לעשות רשימת מכולת.. הכוונה היא שאין לי יכולת להבין נשים/גברים שדוחקים עצמם לג'ינס או לכל בגד אחר. אני כן מבינה, ובעצמי עושה זאת מתוך בחירה, מי שלובש ג'ינס או כל בגד אחר נוח.
מכאן שאני לובשת גם ג'ינס וגם שמלות או חצאיות. בגדול אני מעדיפה מכנסיים.
בנוגע לבתך- אני שמחה שהיא פעלתנית. ועם שמלות. ואפילו עם רק שתיים. אבל אני מאמינה שעם תהליך ההתבגרות, ובמידה ותישאר פעלתנית, היא תעדיף מכנסיים. היא לא תרצה שיראו לה ת'תחתונים. ושוב- גם אם היא תעדיף שמלות זה עדיין משאיר את הדיכוטומיה שאת עושה.
האבחנה שאת עושה מפריעה לי גם בהקשר הפמיניסטי הרחב. בחברה שלנו מה שנחשב יותר, מה שסמכותי יותר בד"כ ארוז במראה של חליפה גברית. כך זה בבית המשפט או בהגשת מהדורות טלוויזיה. אז אני איתך ברעיון שנשים עלולות לאבד משהו מזהותן הנשית. אבל נשים מודעות יותר יכולות לעשות בחירה מודעת ולהיות נשיות בחליפה גברית או בשמלה רכה ומתנפנפת. העיקר לא להיות במצב אוטומט. העיקר לא להכליל.
מה דעתך על הקונצפט?
בכל מקרה, אני שמחה שאת עוברת עם עצמך תהליך בעניין הנשי. גם אני מרגישה שזו עבודה שאין לה סוף ויש בה הרבה עונג ועוצמה. בהצלחה

האבחנה שאת עושה מפריעה לי גם בהקשר הפמיניסטי הרחב. בחברה שלנו מה שנחשב יותר, מה שסמכותי יותר בד"כ ארוז במראה של חליפה גברית. כך זה בבית המשפט או בהגשת מהדורות טלוויזיה. אז אני איתך ברעיון שנשים עלולות לאבד משהו מזהותן הנשית. אבל נשים מודעות יותר יכולות לעשות בחירה מודעת ולהיות נשיות בחליפה גברית או בשמלה רכה ומתנפנפת. העיקר לא להיות במצב אוטומט. העיקר לא להכליל

האבחנה שאת עושה מפריעה לי גם בהקשר הפמיניסטי הרחב. בחברה שלנו מה שנחשב יותר, מה שסמכותי יותר בד"כ ארוז במראה של חליפה גברית. כך זה בבית המשפט או בהגשת מהדורות טלוויזיה. אז אני איתך ברעיון שנשים עלולות לאבד משהו מזהותן הנשית. אבל נשים מודעות יותר יכולות לעשות בחירה מודעת ולהיות נשיות בחליפה גברית או בשמלה רכה ומתנפנפת
קראתי בעיון, חשבתי, והאמת - אין לי ויכוח איתך.

אני חושבת שתפסתי גם מה שהפריע לי במה שכתבת.
הדגש הוא לא כל כך על ה בגד אלא על החזקת הגוף, ועל מה שבנוי מלכתחילה עבור החזקת גוף מסוימת.

בשבילי, ובשביל אחרות, המודעות למשמעות הפיזית, הרגשית של הדברים האלה, בגלל שהיא סותרת את מה שאנחנו או את מה שאומרים לנו ואנחנו מצפות מעצמנו, מאוד חדשה.
אני מוכרחה להגיד שיש פה עוד זויות.

פעם הייתי אחת שלא נוח לה בשמלה. היום אני אחת שנוח לה בשמלה. בעצם זה קצת פשטני להגיד את זה ולא מדוייק, אבל יש בזה משהו - וה"משהו" הזה איננו שינוי חברתי וגם לא שינוי באופנת השמלות. זה שינוי בהתייחסות שלי, שינוי ביחס לעצמי, שינוי שקשור בנשיות שלי.
פעם הייתי קופצת ישר עם הזוית הפמיניסטית והייתי מתקוממת נגד הרבה ממה שכתבתי.
אבל זה היה מפני שאני בעצמי לא הבנתי שום כלום ב"נשיות" (גם היום אני לא מבינה, אני בסך הכל לומדת, אבל לפחות אני יודעת שיש משהו שעלי עוד ללמוד), ומפני שהצד הגברי שלי (גם פה אני לא ממש מבינה גדולה...) היה לגמרי דומיננטי.
אני חשבתי שככה וככה זה בסדר.
עכשיו אני מבינה שחוסר איזון הוא תמיד לא בסדר, ולא חשוב באיזה תירוצים עוטפים את זה - יש לזה מחיר כבד.
עכשיו אני מבינה שזה עוד איזור שהיה צריך לנקות מפמיניזם מהסוג שרוצה שהנשים יצליחו בעולם גברי (שאנחנו מקבלות באופן לא מודע ולכן לא רואות בו "גברי" אלא מעמידות פנים או מאמינות שהוא "נייטראלי"), במקום שהנשים יסדרו עולם שמתאים לנשים (צריך שינוי, כי לחיות בעולם גברי ש מדכא נשים - אני לא מוכנה).

את כותבת על מה שיש. יש כאלה בגדים ויש כאלה, וכל אחת יכולה לעשות את הבחירות שלה, וכמובן ברור בטח ומובן מאליו שאשה יכולה להיות נשית מאוד בחליפת מכנסיים וגו'.

אני לא כותבת על מה שיש, ולא על איך "להסתדר עם מה שיש ולהוציא ממנו את המקסימום".
אני הרבה יותר רדיקלית.
אני מתעלמת מכל השלב הזה בדיון. הוא בעיני ברור מאליו. ברור מאליו במובן ש"זה מה שיש כרגע ואנחנו מסתדרות עם זה".
אני לא שואלת על התמודדות נשית פמיניסטית בעולם שערכיו בעצם סותרים רבות ממהויות האשה (שעון, חיי "עבודה בשכר" המנותקים מהילדים, אם נזכיר רק שתי דוגמאות).
אני פתחתי דיון שאומר משהו אחר.
בבסיס שלו (אני עכשיו מנסה לנסח ניסוח מאוד מקיף, וברמת המטא-דיון) הוא בעצם אומר:
אני מחפשת את "מהויות האשה" ואני מחפשת לעצב לנו עולם שמתאים ל"מהויות" האלה, במקביל לכך שאני מחפשת לאתר בעולם הקיים את מה שלא מתאים, כדי לחלץ אותנו ממה שלא מתאים לנו או לא משרת אותנו.

אני לא מדברת אל מי שהכל מתאים לה בעולם הקיים. דברי מיותרים לה, מפני ש אין לה צורך בהם - כרגע, או בכלל.

אני מדברת אל כל מי שכשהיא קוראת את הדברים, משהו "מתחבר" לה והיא מוצאת בהם פתח להתקדמות עצמית.

הו! נפל לי אסימון ממש גדול, אז אני אחזור על התובנה שנדלקה אצלי לפתע:
אני לא מדברת אל מי שאין לה כל "צורך" בדברים שלי. אני מדברת אך ורק אל אלה שמקבלות מהם משהו .

מה שכתבתי הרגע, אגב, עומד בסתירה מאוד גדולה לצורת מחשבה שהאמנתי בה פעם. פעם חשבתי שיש "אמת" ו, איך נקרא לזה, אולי "טעות". וחשבתי שאם מגלים "אמת" אז מובן שמוכרחים תיכף ומייד לגלות לכולם את ה"אמת" הזאת, כי הרי היא "האמת" והיא תעזור להם!
היום אני פשוט רואה דברים אחרת.
כשמישהו מגלה משהו ש"מתחבר לו" (כמו עקרון הרצף למשל), אז יש לו משמעות רק בעיני אלה שזה מתאים להם ומתחבר להם לגלות את זה גם הם. זו לא "אמת" אובייקטיבית במובן זה ש"כולם" צריכים תיכף לגלות את זה או להבין את זה או להסכים על זה - זאת "אמת" רק למי שזה עוזר, וזה "לא כלום" (לא טעות, לא שקר) למי שזה לא עוזר לו.
ומי שזה לא "מתחבר לו" היום, יכול להתחבר מחר. או לא. בכל מקרה, זה לא שייך ל(מרכאות כפולות ומכופלות) "גילוי האמת".

אוף, עכשיו אני פתאום נשמעת לעצמי נורא לא בהירה, אז אני מקווה שלא בלבלתי מדי גם אתכם.

מה שכתבתי הרגע, אגב, עומד בסתירה מאוד גדולה לצורת מחשבה שהאמנתי בה פעם. פעם חשבתי שיש "אמת" ו, איך נקרא לזה, אולי "טעות". וחשבתי שאם מגלים "אמת" אז מובן שמוכרחים תיכף ומייד לגלות לכולם את ה"אמת" הזאת, כי הרי היא "האמת" והיא תעזור להם!
היום אני פשוט רואה דברים אחרת.
Welcome to the club

היום כמובטח יצאתי מהבית בחצאית. היה מאוד נח. ממש מפתיע. פעם ראשונה שהייתי קשובה לתחושותי בענין הזה. הופתעתי- לא הרגשתי מוגבלת בניגוד לציפיות.
ממשיכה בניסוי.

מה שכתבתי הרגע, אגב, עומד בסתירה מאוד גדולה לצורת מחשבה שהאמנתי בה פעם. פעם חשבתי שיש "אמת" ו, איך נקרא לזה, אולי "טעות". וחשבתי שאם מגלים "אמת" אז מובן שמוכרחים תיכף ומייד לגלות לכולם את ה"אמת" הזאת, כי הרי היא "האמת" והיא תעזור להם!
היום אני פשוט רואה דברים אחרת.
כשמישהו מגלה משהו ש"מתחבר לו" (כמו עקרון הרצף למשל), אז יש לו משמעות רק בעיני אלה שזה מתאים להם ומתחבר להם לגלות את זה גם הם. זו לא "אמת" אובייקטיבית במובן זה ש"כולם" צריכים תיכף לגלות את זה או להבין את זה או להסכים על זה - זאת "אמת" רק למי שזה עוזר, וזה "לא כלום" (לא טעות, לא שקר) למי שזה לא עוזר לו.
ומי שזה לא "מתחבר לו" היום, יכול להתחבר מחר. או לא. בכל מקרה, זה לא שייך ל(מרכאות כפולות ומכופלות) "גילוי האמת".
קוראים לזה בגרות.

היום כמובטח יצאתי מהבית בחצאית. היה מאוד נח. ממש מפתיע
אני חושבת שזה גם עניין של הרגל וגם עניין של לעשות סוויצ' בראש. אני למשל נמנעתי המון זמן מללכת עם חצאית. גם בגלל ששנים הייתי חייבת ללבוש רק חצאית וגם בגלל שכולן מסביבי עם חצאיות ואני הרי לא אעשה מה שכולם עושים.
עבר לי.
יש משהו בחצאית שבאופן טבעי מחייב אותנו להיות קצת יותר צנועות.אי אפשר לשבת בפישוק רגליים או עם רגליים למעלה. ללא ספק יותר נשי (אבל בעיני עדיין פחות נח).

רוצה להוסיף מנקודת מבטי-
אני לובשת מכנסיים רק בלילה, רק בחורף. במשך היום אני לובשת חצאיות ושמלות בלבד.
כיוון שאני אגרונומית ועובדת עבודה חקלאית, נדמה לי שאני בהחלט יכולה להעיד שאין שום מניעה ללבוש חצאית לעבודה. אין ספק שזה דורש קצת לוגיסטיקה כשצריך לדלג בין ערוגות, אבל עם כושר גופני וקצת תנופה זו לא בעיה.
לעניין הכיסים- אני מסתובבת תמיד עם מעילון כרוך סביב המותניים, ומשתמשת בכיסים שלו. כשחם מדי, אני ממירה לפאוץ' (אבל המעיל עדיף, כי אפשר ללבוש אותו לפני כניסה לבית קרור ). אגב, עיקר הבעיה שלי עם החצאית היא העובדה שחצאיות מבדים עבים מכבידות עליי ובד"כ הינן בגזרה צרה יותר, אבל הן היחידות שמונעות מברקנים לשרוט אותי. בדים דקים, לעומת זאת, מחייבים אותי ללבוש תחתונית (מפאת השקיפות), וגם זה לא בגד רחב ונוח במיוחד.
לאחרונה גיליתי במחסן יד שניה חצאיות מטריקו עבה במיוחד, והן די פתרו את הבעיה...

אגב, לעניין ההנקה- תפרתי לי מספר סרפאנים להנקה, זה פחות מסובך משמלות (יש לי שמלת הנקה אחת, אבל היא לא מאד מוצלחת...).

אחלה דיון. תודה.

אבל נוחות? נ-ו-ח-ו-ת?
גילה, זה קשור גם לצורה של השדיים, לי לא נוח בלי חזיה, בעיקר בקיץ, החזה שלי כזה מין רך מדיי... והחזיה מונעת חיכוך והזעה במקומות מיותרים, כך שלמרות שלוחץ ולפעמים מפריעה בסה"כ זה תורם לתחושת הרווחה הכללית. בגלל זה חשוב ללמוד להכיר את הגוף ואיך למצוא לעצמך את החזיה הכי נוחה.
<חשיפה מטורפת?>

צריך חזיה?
בטח שצריך! אני כבר רואה עליכן שזה דיון של בעלות cup a אם יש לך ציצי גדול (מונו_נוקי‏, תסבירי להן שבלי חזיה יהיו לנו "כחולים" בברכים)

אני גם בבית הולכת הרבה בחזיה, שלא לדבר על כמה חם בקיץ בין הציצי והצלעות - בטן (או איך שלא נקרא לשטח עליו מונחים הציצים)

<Pלונית מתכוונת להציץ לכן ביומעיון ולראות אם ההנחה שלה בעניין ה A נכונה >

אני כבר רואה עליכן שזה דיון של בעלות cup a

אהמ אהמ...
סליחה...
'חת שתיים שלוש ניסיון...
הלו שומעים אותי?

אני גורפרחים, בעלת cup E, הידועה בכינויים "ציצים של פמלה אנדרסון" ו- "ציצים עד הרצפה", מסתובבת ללא חזיה כבר למעלה משנה, בהליכה איטית, ריצה ואף רכיבה על אופניים, מדליקה משואה זו (סליחה, חזיה זו), לזכר קורבנות החזיות וקוראת מעל במה זו לשחרור שאר הציצים הכלואים בחזיות ולתפארת מדינת ישראל!

דיון של בעלות cup a אם
צצצ . לי יש D, ואצל גילה פספסת בענק
והנה אני רואה שגם אצל גורפרחים פספסת. תמציאי תיאוריה אחרת לאלתר! (ששש, אני צוחקת בשקט בשקט כדי שהקטנטן לא יתעורר).

טוב. הסגירו אותי.
חוויה נחמדה - מישהו שחושב שאני Cup A

תמציאי תיאוריה אחרת לאלתר!
רגע, ואתן טוענות שנוח לכן בלי חזיה?
התאוריה החדשה שלי: לא יכול להיות

מרגש לגלות הדים לניסוי שערכתי בגיל צעיר (7 ככה):
"מה קורה כשלא לובשים תחתונים?"
והמסקנה הייתה: כלום, כל עוד לובשים דברים שאינם מכנסי קורדרוי סגולים עם תפר עבה בדיוק באמצע איפה שמציק. (הו, געגועים לסבנטיז)
גמני, כמו אמא_אדמה‏, נהגתי בסוף ההריון להיות בלי תחתונים מדי פעם, בעיקר בלילה, בשל לחצים כלמיני. היה זוג תחתונים אחד, שכונה הזוג הקדוש, שהיה נוח תמיד, וכובס שוב ושוב עד אפרוריות ופרוריות, והיה לי ברור שרק איתו אני רוצה להסתובב כשאגיע לחדר לידה (אני מהיולדות בממסד), אז "חסכתי" אותו בימים שלא חשבתי שאלד.
ומאז הלידה, כבר שלושה שבועות, אני בלי חזיה (גם מחוץ לבית) בגלל חשש לחזרת המסטיטיס (או כפי שהאיש שלי מכנה זאת: mass titties). יהיה קשה לחזור, אבל נראה לי שהמבוכה תגבר על הנוחות.

אבל נראה לי שהמבוכה תגבר על הנוחות
פתאום נזכרתי בפארק הירדן... במשך שבוע שלם, האם היתה שם אחת שטרחה להשתמש בפריט הלבוש המיותר הזה?

קוראת בשקט ומתחברת מאוד (אני מאלה שה"אמת" של בשמת בהחלט אומרת להן משהו). תודה על הדף. יש לי הרבה מחשבות, אבל באמת קשה לדעת איפה להתחיל. אולי מהשמלה האחת האהובה שהייתה לי בילדותי (בדומה לבתה של בשמת) ורואים עד היום בכמה תמונות שלי מגיל 5 בערך איך השמלה כבר קטנה על מידותי ואני ממשיכה ללבוש אותה. אבל חוץ מהשמלה הזו הייתי "טום בוי" במכנסיים, שמתקוממת על ההכרח "להתלבש יפה". במשך תקופה ארוכה ניסיתי להדחיק את הנטיות האלה, עד להריון והלידה, ומאז אני "יוצאת מהארון" - מה יותר נוח מאשר מכנסי טריינינג מהוהים? ונעלי התעמלות, כמובן.
ובשמת - בתור "רזה מדי" בהווה, שהייתה פעם עגלגלה ובריאה, וניסתה למגר את העגלגלות והתיאבון הבריא והבוטות והאסרטיביות הבלתי-נשיים בעליל (בעיני הסביבה, כמובן), אני משתוקקת מאוד לחזור ל"אני" מפעם ולא כל-כך יודעת איך. ההריון, הלידה וההנקה, כאמור, עזרו מאוד, אבל נותרה כברת דרך. אשמח לשמוע על התהליך שלך, ובעיקר על ה- IPEC (ככה כותבים את זה?) ועל הייעוץ הפילוסופי.

תודה לPלונית שאמרה את מה שאני לא העזתי - לא יכול להיות! לדעתי כולכן cup A בהכחשה.

אבל-אבל-אבל חשבתי על הדף הזה היום, כשיצאתי מהעבודה, כולי עצבנית, בראש מחשבות רצות במעגלים בטירוף, ופתאום הבנתי שאני הולכת נורא מהר. עצרתי. התחלתי ללכת בקצב של טיול נינוח על שפת הים. פתאום המחשבות הפסיקו לרוץ.
גדול!

לי יש D
זה D-minor או D-flat?

לדעתי כולכן cup A בהכחשה.

עברו כמה ימים מאז הביקור האחרון שלי פה. בינתיים הדיון עבר לחזיות. מכיוון שאני בקושי cup a אז אני ממשיכה, או בעצם חוזרת, לאיפה שהיינו.
את טוענת ש-

אני מחפשת את "מהויות האשה" ואני מחפשת לעצב לנו עולם שמתאים ל"מהויות" האלה, במקביל לכך שאני מחפשת לאתר בעולם הקיים את מה שלא מתאים, כדי לחלץ אותנו ממה שלא מתאים לנו או לא משרת אותנו.
וזה מאוד מעניין ויכול, אותי, לקחת למחוזות מעניינים. אך בפועל הדוגמאות שנתת לא עובדות. לא לי.

אני לא שואלת על התמודדות נשית פמיניסטית בעולם שערכיו בעצם סותרים רבות ממהויות האשה (שעון, חיי "עבודה בשכר" המנותקים מהילדים, אם נזכיר רק שתי דוגמאות).
זה מעניין לאללה. מאוד.
לדעתי, את לא מצליחה להעביר את התחושה שאת מרגישה כשהיום את לובשת שמלה למשהו כללי יותר. או במילים אחרות ,ברמת המטא-דיון זה מתמסמס.

הו! נפל לי אסימון ממש גדול, אז אני אחזור על התובנה שנדלקה אצלי לפתע:
אני לא מדברת אל מי שאין לה כל "צורך" בדברים שלי. אני מדברת אך ורק אל אלה שמקבלות מהם משהו .
זה מריח לי קצת כמו נפנוף.
לא נורא- היום יומהעצמאות....

בשמת - אני מניחה שאת יוצאת מנקודת מבט ביולוגית כשאת מדברת על "מהויות נשיות" - כי אחרת אורבות לך אינסוף מלכודות תרבותיות לגבי מה זה "מהויות נשיות" - ואז לב העניין הוא ההריון וההולדה כהגדרות מכוננות לנשיות.
עד כאן נכון?

ופתאום הבנתי שאני הולכת נורא מהר. עצרתי. התחלתי ללכת בקצב של טיול נינוח על שפת הים. פתאום המחשבות הפסיקו לרוץ.
וואו! מדהים! מעכשיו אני גם אתחיל לשים לב לעניין הזה.
אני חושבת שאצלי, קודם הצלחתי (אני? דינה, זה אני עשיתי בכלל?) לסלק חלק מהמחשבות הרצות האלה, ורק אז הצלחתי קצת ללכת לא-הליכה-מזורזת...

בשמת - אני מניחה שאת יוצאת מנקודת מבט ביולוגית כשאת מדברת על "מהויות נשיות"
הו, בטח, בטח (בטח צנון ורתח, כמו שהיה אומר - אהוד השמן? עוזי הרזה? שכחתי).

וזה נותן לי רעיון:
ענת_ב_פ‏ , אני חושבת שנקודת ההפרדה בינינו היא שאת מדברת על הצד התרבותי, ואני זנחתי אותו (הרי הוא רלטיביסטי לחלוטין) ואני מדברת אך ורק מהזוית הביולוגית. בעצם, את יודעת מה, הרי כתבתי פה רסיסים של רעיונות, לא מישנה סדורה. אילו זו היתה מישנה סדורה, או מאמר רחמנא ליצלן, אז הייתי צריכה להקדים ולהסביר שיש שתי צורות הסתכלות על "האשה", אחת תרבותית, שהיא תמיד יחסית ומשתנה במקום ובזמן, והשנייה ביולוגית, ורק ממנה אפשר לדבר על "מהות" כלשהי. אחרת אני מבטלת את המושג "מהות" מכל וכל. זו טעות גדולה וענקית לדבר על "מהות" כשבעצם תוכן הדיון הוא על עניינים תרבותיים.
החוכמה הגדולה היא לדעת להפריד: מה ביולוגיה, ומה תרבות (וואללה, טובי, זה בטח מתקשר לך למושג הילד, נכון?).

אך בפועל הדוגמאות שנתת לא עובדות. לא לי.
ובכן? (בעצם זה סימן שאלה שפירושו: האם את יכולה להפוך את המשפט הזה למשהו שיאפשר לי לעזור לך? כי נראה שלמרות שמה שאת טוענת שמה שאני אומרת "לא עובד" לגבייך, את בכל זאת ממשיכה להתעניין. סימן שמשהו בך כן רוצה לדעת, אבל היית רוצה שאני אתאים את דברי למה שמטריד אותך, ואני לא עושה את זה. אני לא עושה את זה בין השאר מפני שלא ברור לי מה את צריכה ממני בדיוק. אז זה יעזור אם תצליחי להסביר).

זה מעניין לאללה. מאוד.
זאת רמיזה לדיונים שהיו כבר בדפים אחרים בבאופן טבעי. שכחתי איזה דפים, ואני אשמח לעורכות לא סניליות שיוכלו לעזור לענת להגיע אליהם.

אני לא מדברת אל מי שאין לה כל "צורך" בדברים שלי. אני מדברת אך ורק אל אלה שמקבלות מהם משהו .
זה מריח לי קצת כמו נפנוף.
לא, זה לא ניפנוף, זה פשוט מאוד. אני אנסה לתרגם:
אני אומרת, שאני לא מנסה לשכנע אף אחד,
ושאני לא כל כך יומרנית שאני חושבת שכל אחד ימצא עניין או תועלת בדברי,
ושאני מאמינה בכנות שיש הרבה שלא ימצאו בדברי שום דבר שמדבר אליהם,
ואני חושבת שזה לגמרי בסדר ולגיטימי ולכן מה שאני אומרת מיותר להם לחלוטין, לא עוזר להם, ולא רלבנטי לחייהם, והם לא חייבים לבזבז את זמנם היקר בהתעמקות במשהו שלא נראה להם סביר.

אני כן כותבת למען אלה שכן מבינות, וזה כן תורם להן לחיים.

אז אם את לא מבינה את דברי אבל מרגישה שאם תביני זה כן יתרום לך - אני מציעה לך למקד קצת יותר את מה שאת רוצה ממני, כי ממה שאת כותבת אני לא יודעת איך לעזור לך.
ואם את לא מבינה וגם חושבת שכל מה שאני כותבת הוא קישקוש - אז זה בסך הכל אומר שזה לא מתחבר לך ושאת לא צריכה את זה (לא זקוקה לזה בשלב זה בחייך, במלים אחרות: לא רלבנטי לך, מיותר לך).

אני חושבת שנקודת ההפרדה בינינו היא שאת מדברת על הצד התרבותי, ואני זנחתי אותו (הרי הוא רלטיביסטי לחלוטין) ואני מדברת אך ורק מהזוית הביולוגית.
בשבילי, הביולוגי מאוד תרבותי. את עושה אבחנה בין נשים וגברים על בסיס ביולוגי. מכאן שאת מדברת על נשיות שנובעת מהיות האישה נקבה. נכון??
אז נתחיל בזה שיעזור לי אם תגדירי לי מה זה "נשי" באופן ביולוגי.
וכל הדיון מעניין אותי.
ותודה על התשובה המפורטת!

דבר אחד ביולוגי: לנשים יש אגן רחב יותר. ככה יודעים אם שלד מלפני מליון שנה הוא של גבר או אשה.
האם זה חשוב בשבילנו? אולי. אולי זה אומר שנשים לא יכולות ללכת באותה צורה כמו גברים. (אולי – אני לא יודעת אם זה באמת נכון.) ואז נסיון ללכת כמו גבר יגרום לאיזושהי הרגשה לא נוחה, או דיסוננס, או דיכוי של ההליכה הנשית, או איך שלא תקראי לזה.

זו לא הגדרה אלא רק דוגמה, אבל אולי זה עוזר להראות שיש טעם לדבר על נשיות ביולוגית גם בלי להגדיר אותה בצורה חדה (וגברית? ).

דבר אחד ביולוגי: לנשים יש אגן רחב יותר
בדיוק.
יונת כבר העלתה את הדבר הכי בסיסי שרלבנטי לדיון.
אני אכן מדברת על הדברים הביולוגיים הבאים:

• לנשים יש אגן רחב יותר, ולא רק זה אלא מבנה עצמות אחר, מבנה אחר של הרצועות, סידור אחר של השרירים בכל האיזור, צורה אחרת של החיבור בין הרגליים לאגן, איברים פנימיים אחרים (ורבים יותר) בתוך איזור האגן, וכל אלה אכן אומרים, שגוף האשה בנוי להליכה אחרת מגוף הגבר, וכן שגוף האשה אינו בנוי ביולוגית לריצה (במובן זה שהיא יכולה לרוץ, אבל הגוף שלה משלם על זה מחיר, ועושה את זה פחות טוב בממוצע מגבר).

• כתוצאת לוואי מהמבנה שקובע טווח הליכה נורמלי לאשה (כל הוריאציות שכולן עדיין "מתאימות לאשה") נובעים סוגי תפקידים שהולמים אותה. כך גם לגבר. אחד הדברים שנובעים מזה לגבי התאמה ביולוגית הוא הצייד למשל. גוף הגבר מותאם לריצה, ויש לו גם סידור ראייה שמתאים לצייד (אני לא זוכרת בדיוק, אבל ההבדלים בין ראיית הגבר לראיית האשה מצביעים על התאמת כל מין לחלוקת עבודה מסוימת). זו רק דוגמא אחת, יש עוד.

• לנשים יש שדיים ולגברים אין. גם זה הבדל ביולוגי שממנו נובעים כל מיני דברים: למשל, השדיים מיטלטלים בהליכה מהירה או בריצה, וזה מפריע, לא נעים וגם מזיק (רקמות נמתחות ונקרעות וכן הלאה). שוב, זה מכוון אותנו לשאלה - אם ככה, אז מהי ההליכה שבה הכי נוח לגוף האשה להתנהל? זה דומה לשאלה של שיטות כמו פלדנקרייז, מהי התנוחה המתאימה ביותר לעמוד השידרה שלנו. והתשובה איננה שרירותית או תרבותית, אלא מבנית-ביולוגית: באיזה תנוחה חוליות עמוד השידרה זוכות גם ליציבות וגם לגמישות וגם לא מתחככות זו בזו כך שנוצרת שחיקה מסוכנת, באיזה תנוחה יושבים כל האיברים בגוף בצורה נכונה, כך שכל אחד יכול לתפקד בבריאות שלמה, ולא נמעכים באופן מכאני או גורמים לכאבים וכדומה. זו שאלה ביולוגית לגמרי.

• עוד שאלה ביולוגית שקשורה בשדיים היא כמובן מה הפונקציה שלהם. וכאן אנחנו מגיעים להנקה.

• לנשים יש רחם ולגברים אין. מבחינה ביולוגית, גוף האשה בנוי לצורך הריון, לידה והנקה. זה ביולוגי. זה לא אומר (סוגיה סוציו-תרבותית) שכל אשה חייבת להיות בהריון או ללדת או להניק, אבל זה כן אומר (סוגיה ביולוגית) שהגוף שלה בנוי לעשות את זה, ומסתבר שאם הגוף של האשה לא מממש את הדברים האלה אז היא משלמת מחיר ביולוגי לגמרי: רחם שלא הרה וילד נמצא בסיכון גבוה בהרבה לסרטן, שדיים שלא הניקו או שהניקו "פחות מדי" נמצאות בסיכון גבוה בהרבה לסרטן, וכן הלאה. כלומר, כמו שרגליים שלא משתמשים בהם מתנוונות וגורמות למחלות קשות, גם רחם ושדיים שלא משתמשים בהם יוצרים מחלות קשות. אז מבחינה תרבותית אנחנו יכולים לדבר בתרבותיות ובסובלנות על "זכותה של האשה" לחיות בניגוד ל"הכתבה הביולוגית", אבל באתר הזה אנחנו מרשים לעצמנו גם להזכיר שזה לא כל כך חד משמעי, וש"חוק הטבע" פועל בלי שום התחשבות באידיאולוגיה שלנו. (זה, אגב, נושא מורכב ביותר, כי אני יכולה אפילו על רגל אחת לחשוב על שרשרת של טיעוני-נגד מלאים "אבל מצד שני" מרתקים. לפעם אחרת אולי).

זה בתור התחלה.

מהי התנוחה המתאימה ביותר לעמוד השידרה שלנו.
אה, וזה מוביל אותי להבין שבדיוק בכיוון הזה אני מדברת גם על בגדים שמתאימים ל"נשיות" או לא מתאימים:
האם הבגדים והנעליים שאנחנו לובשות מותאמים ליציבה, לתנועות, לישיבה ולהליכה ה"מתאימה" להחזקה הנכונה ולתחזוקה הנכונה לאגן ולשדיים הנשיים, או שהם "מכוונים" אותנו באופן בלתי מודע להחזקת גוף מזיקה, במובן זה שהיא גורמת נזק לעצמות שלנו ולאיברים הפנימיים?
מה הנזק שיעשו שנים של הליכה שמפעילה לחץ מכאני לא נכון על האגן?
מה הנזק שיעשו שנים של החזקה מכווצת של הטורסו?
מה הנזק שיעשו שנים של מדרך כף רגל מעוות?
ואיזה יחסי גומלין יש בין כל אלה לבין הצד הרגשי והנפשי? איך חסימה באיזור האגן (של עצבים ורקמות שמוחזקים לא נכון) קשורה לדרך שבה אותה אשה מבטאה את עצמה בזוגיות, למשל? או לבעיות פוריות, למשל?

ואיזה יחסי גומלין יש בין כל אלה לבין הצד הרגשי והנפשי? איך חסימה באיזור האגן (של עצבים ורקמות שמוחזקים לא נכון) קשורה לדרך שבה אותה אשה מבטאה את עצמה בזוגיות, למשל? או לבעיות פוריות, למשל?

שמעתי פעם מפסיכותירפיסט אחד סיפור על טיפול בבחור נמוך שסבל מרגשי נחיתות עמוקים.
תוך כדי הטיפול התברר שהבחור סיגל לעצמו במהלך השנים עמידה בעקבים מורמים וכתפיים משוכות למעלה, שביטאה והנציחה את יחסיו עם העולם (נסו לעמוד כך למשך כמה דקות, מתחזים למישהו גדול יותר, ובִּדקו איך ההרגשה).

המטפל והמטופל הגיעו יחד להכרה שנחוצה עבודה גופנית שתעזור לשינוי הפנימי להתחולל.
המטופל התחיל לעשות יוגה, במקביל לפסיכותירפיה, ובהדרגה חל שינוי גם ביציבה שלו וגם בדימוי העצמי שלו וביחסים שלו עם אנשים אחרים.

_ נוסעת, בדיוק.
(דינה, את מוזמנת להרחיב בתחומים שאני לא מבינה בהם כלום).

בשמת תודה על ההזמנה לדף, לא רציתי להיתערב אבל אם כבר אני פה אז אולי כמה נקודות היסתכלות נוספות על נשיות,גוף ובגדים.
אני מתנצלת מראש אם כמה מהדברים יראו במבט ראשון מקוממים, אפילו אצלי קופץ מדי פעם השד (והשד) הפמניסטי
וגם אחיו הרציונאלי ואומרים לי "מותק מה נהיה ממך? דוקא נראת בחורה בסדר עד שהתחלת עם השטויות האלה של האנרגיה"
בקיצור, לכל הענין של תנועה, לבוש, התנהגות והויה נשית אפשר לגשת מהרבה כוונים הכוונה שלי בעבודה עם מטופלות הוא לאפשר להן לסרוג את הנשיות שלהן, את מה שנכון להן, להעיז לשאול שאלות גם על דברים שנראים מובנים מאליהם כמו תחתונים, חזיות, נעלי עקב, גזרה, אבל גם על הנקה , אמהות, זוגיות, חברות, משפחה ובקיצור להיות בבדיקה מתמדת של הצרכים שלהן והאמונות שלהן. מבחינתי זה שחרור האשה האמיתי. החופש לשאול, להטיל ספק, ולהיות מסוגלת לבחור בדרך שנכונה לך ביותר בכל שלב בחייך. כל תשובה שהיתקבלה אחרי חקירה עצמית כזו היא לגיטימית,גם אם היא לא יושבת טוב בשום פרמטר שיפוט חיצוני.

רוב האנשים ובמיחד הנשים חוששים מהתהליך כוון שהוא מחיב לקיחת אחריות מלאה על החיים ומכאן ויתור על המותרות של להאשים אחרים בדברים שלא מוצאים חן בחיינו.
לצערי חופש זה לא משהוא שניתן לתת או לקבל חופש צריך לקחת. השיחרור נובע מתהליך אקטיבי ומי שרוצה להיות אשה משוחררת צריכה לשחרר את עצמה ולא לחכות שגורם חיצוני יעניק לה את הרשות לכך.
לגבי אי לבישת התחתונים, החצאיות ותנועת האגן החופשית, יש סיבה אנרגטית, שנכונה גם לגבי הגברים. באיזור הפירנאום נמצאת צקרת הבסיס, הקשר שלנו לאדמה, לצרכים הבסיסים שלנו, לשבט, ולמעשה החיבור שלנו לכאן ועכשו וליכולת שלנו להגיב למציאות כפי שהיא ולא למציאות הפנימית שלנו שבדרך כלל מושפעת ממטענים רגשיים מהעבר שמערפלים את יכולת השיפוט האוביקטיבי.
ברגע שהאגן משוחרר והצקרה פתוחה לכוון האדמה נוצרת זרימה רציפה בין כל הצקרות והחיבור שלנו, לאדמה מצד אחד ולשמיים מצד שני, נהיה קל יותר וטיבעי יותר ומכאן הזרימה בחיים נינוחה יותר.

כמובן שיש עוד הרבה רבדים לנושא ואני אשמח לענות על שאלות ספציפיות, גם במשור הביאולוגי והפזיולוגי ושוב תודה לבשמת על הארוח. יופי של עוגה את אפית?

כן, אפיתי בעצמי.

ואני אשמח לענות על שאלות ספציפיות
אז אני אשמח אם תרחיבי לגבי "נשיות אנרגטית" מעבר לעניין של הצ'אקרה (שהוא כאמור נכון גם לגבי גברים, כך שאין פה עניין ספציפי של נשיות, אם הבנתי נכון).
כי נקודת המוצא שלי היא בעיקר ביולוגית (שהתנועה הנשית נובעת מ- או מוכתבת על-ידי - מבנה הגוף הנשי, בראש ובראשונה האגן והשדיים, והבגדים הנוחים לאשה הם אפוא נגזרת של התנועה הנשית והמבנה הנשי כאחד, אם נגיד את זה על רגל אחת בצורה מאוד פשטנית), אבל את אמרת שיש גם "אנרגיה נשית" ואני לא יודעת על זה שום דבר.
וכמובן אני שומרת לעצמי את הזכות להישאר פקפקנית מתוך חשד של דיעה מוקדמת בדיבורים כמו "אנרגיה נשית" (טוב, קודם תגידי מה זה, אחר כך נשפוט ).

תודה לדינה על הצטרפותה.
בשמת נתת רשימה ארוכה של מאפיינים ביולוגיים של האישה ולכך שמהם נגזר צורך מסויים.
אני איתך בכל מה שקשור לאותו טיפוס נשי שאכן נולד כך. ויש הרבה מאוד נשים שנולדו כך. לא כל הנקבות עונות על המבנה הזה. יש מספיק שלא.
יש מספיק גברים שאינם יכולים לרוץ. אם יש גברים או נשים שעושים ספורט מעבר ליכולתם זה חבל. אבל יש נשים שבהחלט בנויות לריצה- יש אתלטיות מבין הנשים.
אני לא מתכוונת לכאלה שמרעיבות את עצמן, שמרימות משקולות ביותר ממשקל גופן וכו'.
הבעיה שלי אצלך היא בהחלט הרדיקליות. ההכללה.
הבעיה היא גם בהישענות על חלוקה ביולוגית ברורה לְגברי ונשי. לזכר ונקבה.
בעצם יש בקרבנו מגוון רחב של טיפוסים ואנחנו נוטים לחלק אותם ל- 2 קבוצות הרמטיות.
זכרים ונקבות נקבעים ברגע הלידה עפ"י אברי המין החיצוניים אבל לא תמיד ההחלטה כ"כ ברורה. בנוסף לעיתים יש חוסר הלימה בין מאפיינים חיצוניים ופנימיים. חלק מזה הוא על רקע של התפתחות בתנאים הורמונליים בעייתיים. חלק מזה נובע בגלל חוסר הלימה בין המידע הגנטי שאיתו נולדנו לבין האיברים שצימחנו.
או קיי, אפשר לומר שאלו הן תופעות שבשוליים. אפשר לבדוק סטאטיסטית עד כמה זה חריג. עד כמה שאני יודעת, בגלל שאנחנו כחברה מתקשים לחיות עם משהו שהוא לא לגמרי מקוטלג, רוב ההורים 'מסדרים' את הילד/ה שנולדים לתוך אחת המשבצות. הרבה פעמים מתברר שהחלטת ההורים היתה שגויה.
ובעצם, מה שאני מנסה לומר הוא- כן, כדאי לנו מאוד להתחשב במבנה הגוף שלנו, ללכת איתו וכו'. אבל בשביל מה את צריכה לגייס את כל הביולוגיה ל הרגשת הנשיות שלך.
אני שאלתי אותך איך את מגדירה "נשי" ובעצם משאלת הלב שלי היא שנדבר על הרגשה ולא על ביולוגיה.
אז-
אני מסכימה שנעליים לוחצות ו/או נעלי עקב ישפיעו על היציבה ויתכן שישפיעו על פריון, כנ"ל לגבי החזקת טורסו.
אני מסכימה שיש להתחשב במסת השרירים/שומן שיש וכו'
אבל שאלוהים או מי שזה לא יהיה שיעזור לי להבין מה הקשר בין זה לבין העדפת שמלות על מכנסיים?? אם המכנסיים משוחררים כמובן.

נשיות אנרגטית, או יותר נכון אנרגיה נשית....
יש שתי תנועות אנרגטיות שידועות גם במונחים רד שיפט ובלו שיפט. הרד שיפט הוא התנועה מהרחב אל הצר או אם תרצו התנועה הזיכרית הינגית שיש לה כוון קוי, והבלו שיפט, שנע מהצר אל הרחב מהנקודה אל האין סוף והכוון תנועה שלו הוא מעגלי. אם ניקח את שני הכוחות האלו כח הצמצום/משיכה וכח ההיתרחבות/דחיה (על גוף שנע במעגל מופעל כח צנטריפוגלי) נקבל את צרוף הכוחות ששומר את כל היקום שלנו מרמת האטום הבודד ועד הרמה הפלאנטריתני במקומו.
וכאן אני מדברת ברמה הפיזיקאלית מדעית עוד לא נגעתי באנרגיה. מה ששומר את הירח במקומו הוא האיזון בין כח המשיכה של הארץ וכח הדחיה שנוצר מסיבוב הירח.
וברמה האישית, טיבען הביאולוגי של הנשים הוא הטבע המעגלי, המחזורי, צורת החשיבה שלהן המושפעת ממבנה המוח היא יותר ורבלית ונוטה יותר לחשיבה על הקבוצה, ושוב זו כמובן הכללה מאוד רחבה ואני לא טוענת שנשים אינן מסוגלות לחשיבה לוגית לינארית. צורת התנועה שלנו משפיעה על צורת החשיבה ועל צורת התיקשורת.( נסו ללכת כמו חייל ותראו מה זה עושה לצורת החשיבה ) כשאנחנו מאמצות צורת תנועה גברית שבה האגן נע פחות זה משפיע על צורת החשיבה שלנו. לפעמים זו ההשפעה שרצינו (אם צריך לקבל החלטה רציונאלית חותכת כדאי ללכת כמה דקות בצורה גברית כדי לתת לדפוס החשיבה הזה להפעיל את עצמו ותראו מה קורה)
כדי לאפשר לנשים לחקור את הטבע האישי של כל אחת מהן כדאי לנסות את סוג התנועה שאנחנו אינסטינקטיבית מזהים כנשי, כולל קצת הגזמה כדי לקבל תחושה חזקה יותר ואולי מעט מוגזמת של איך זה לזוז ב"נשית" ומשם לנסות לנתח מצב מצורת המחשבה המעגלית.
נסי ותהני

אני מקווה שאני ברורה עם כל מושגי הניו אייג המעורבבים אצלי בפיזיקה, אולי אצא לי לענטז מעט מסביב לבלוק:)

דינה
יש שתי תנועות אנרגטיות שידועות גם במונחים רד שיפט ובלו שיפט. הרד שיפט הוא התנועה מהרחב אל הצר או אם תרצו התנועה הזיכרית הינגית שיש לה כוון קוי, והבלו שיפט, שנע מהצר אל הרחב מהנקודה אל האין סוף והכוון תנועה שלו הוא מעגלי.
אני יודעת שאסור לערבב פיזיקה בניו אייג', אבל אולי יעניין אותך שבפיזיקה רד-שיפט (היסט לאדום) קורה כשמתבוננים בגוף שמתרחק מאיתנו במהירות גדולה, ואילו בלו-שיפט (היסט לכחול) קורה כשמתבוננים בגוף שמתקרב אלינו במהירות גדולה.

בשמת, או דינה, תהיתי, האם עניין ההליכה נכון גם להליכה שעושים לשם כושר? האם עדיף לנשים ללכת לאט יותר, ועד כמה לאט, פשוט הליכה נינוחה של טיול עם הכלב נגיד ולוותר לגמרי על המהירות? ואיך זה ישפיע על האפקט הפיזי שמנסים להפיק מהליכה כזאת? זאת אומרת, על הכושר, בניית השרירים, לב-ריאה וכל אלה? תודה.

אה, ואני מספרת לכל מי שאני פוגשת על ענייו התחתונים, שממש מלהיב אותי, אם כי עוד לא הגעתי ליישום, והיום מישהי אמרה לי בנונשלנטיות, אה, אני הולכת בלי. בעלי הולך כבר שנים בלי, ופתאום שאלתי את עצמי, למה אני צריכה? בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל.

וידוי אישי מצמרר!!! אני אוהבת לרוץ, להיתאמן במכון כושר ובכלל פעילות גופנית מאומצת. התחושה של הגוף כשהוא פועל כמו שצריך היא בעיני תחושה נפלאה.
אבל, וכאן בא האבל הגדול, במהלך החיים הרגיל שלי ז"א כשאני לא בזמן אימון אני כן משתדלת להיות בתנועה רכה יותר. אם את נהנית מההליכת כושר שאת עושה ולא סובלת מכאבים בברכיים ובאגן אין שום סיבה לוותר. אני מציעה לך להיות בעיקר קשובה למצב הפיזי שלך לאורך המחזור החודשי ובמיוחד בימים שלפני הדימום ולא להגיע למצב של תשישות או עומס יתר. מעבר לזה אין שום סיבה לא לעסוק בהליכה ספורטיבית או בכל פעילות פיזית שאת נהנית ממנה.

מקווה שעניתי לשאלה

תודה.

וגם - יש קשר בין ההפרשות לתחתונים?

בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל.
זה לא נכון. אני שנים הלכתי בלי תחתונים. כשהולכים עם שמלה, אז ההפרשות נוזלות על הירכיים, וזה ממש לא נורא. אבל כשהולכים עם מכנסיים (נגיד טייטס או טריינינג) המכנסיים מתלכלכים בהפרשות. מה שקורה הוא שפשוט צריך להחליף מכנסיים כל יום. אז יתרון אחד שיש בתחתונים הוא שזה חוסך כביסה. (אם אתן ממילא מחליפות מכנסיים כל יום, אז זה לא משנה. אבל אני לא מחליפה כל יום, אלא פעם ביום-יומיים).
די הרבה גברים הולכים בלי תחתונים (לפחות פה בצפון הפרוע).

בהתחלה היא חששה בגלל הפרשות אבל מתברר שאין בכלל
זה לא נכון
למדתי על בשרי.

לגבי ההפרשות יש לי הערה אחת: שוב, ה"בלי תחתונים" זה לא דת. יש בהחלט מקום ללבוש תחתונים בימים של הפרשות, כגון הוסת והביוץ, או במצבים אחרים שהם משרתים אותנו.
בימים עברו היו פתרונות אחרים לנושא הזה. למשל, יותר משכבה אחת של שמלה. או למשל, שהות ב"בית הנידה" בימי הוסת - הן בוודאי ידעו לרוקן (ראו הדפים של מירב שרמן), ובכל זאת הפתרון שלהן לימים האלה לא היה להסתובב חופשי (עם או בלי תחבושת כלשהי) ולהתפנות לפי הצורך, אלא להיות במקום נפרד המיוחד לימים האלה. זה בתרבות שלא היתה מוכנה לקחת שום סיכון של טיפטוף באיזור ה"רגיל" של החיים, בגלל היחס המיוחד לדם (טמא).
או לחילופין, מושגי ההיגיינה האישית היו, איך לומר, שונים במידה ניכרת (עד מאוד) ממושגינו המודרניים הבורגניים האיסטניסים והפדאנטיים.

ועוד משהו: יש שאלות שעדיין לא עניתי עליהן. זו לא התעלמות. אני פשוט עדיין חושבת.

בשמת, מזל שאת מסדרת את הדף שלך, נתקלים ב"מציאות"
למרות שנושא התחבושות הר"פ, שפותח את הדף, אולי היה ראוי לו שיהיה בדף אחר. (תחבושות_רב_פעמיות‏?)
קראתי על ההתנגדויות של החברה של פיצה, ורציתי להעיר שמי שרוצה להתנסות בלי להוציא כסף, יכולה למחזר בדי כותנה שיש בבית -נניח, חיתולי טטרה או מגבות מטבח, חתוכים ל-2/3/4 ומקופלים לכמה שכבות, ולהחליט אחרי התנסות באלה.
פיצה, תעדכני אותנו כשיהיו עדכונים מחברתך?

איזה דף מרתק.
קראתי בביס אחד.
תודה לכולכן.

אני נהנית מן הדף. רלוונטי מאד לדיון כאן הספר "אין הפכה האשה לגבר".

איזה דף מרתק
המשפט שהכי תפס אותי היה זה:
האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
הצעדים המזורזים מנוגדים לזה.
חשבתי על ההתנהלות הנינוחה שלי כשאני מסתובבת עם המנשא, איך אני פשוט לא יכולה ללכת יותר מהר,שלא לדבר על לרוץ
לעומת ההתנהלות העצבנית משהו של אמהות שדוחפות עגלות, אני זוכרת את עצמי, מתעייפת מהר מהפוזה הלא נוחה שבה שתי הידיים פשוטות קדימה
מתאמצת מצד אחד להזיז את העגלה ישר קדימה ומצד שני למנוע ממנה להתדרדר אחורה או להחליק מהר מדי בירידות.
כך שמתברר שעם מנשא זה לא רק תינוק נינוח יותר , גם האמא נינוחה יותר.

למרות שנושא התחבושות הר"פ, שפותח את הדף, אולי היה ראוי לו שיהיה בדף אחר
לאו דווקא. הוא מוביל לנושא התחתונים, כי הרי הבעיה היא שהתחבושות החד פעמיות גורמות פעמים רבות לפטריה וצרות אחרות, ואז השאלה היא אם יש מחקר שמוכיח שהרב פעמיות יותר בריאות לאשה, ואז עברנו לעניין שעצם קיומו של משהו חוסם באיזור הזה, שלא אמור להיות שם באופן טבעי (למשל תחתונים) יכול לגרום לפטריות ולצרות אחרות. ככה על רגל אחת.

היו לי כמה מחשבות.
זה מוזר איך בעצם מי שחי באופן_טבעי‏, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות. במיוחד שמתי לב לזה למה שקשור בנשים, כפי שהובע חלקית בדף הזה.

• למשל, זה שהאשה בבית עם הילדים.
• למשל, לבישת חצאיות ושמלות.
• למשל, מה שבשמת הזכירה - חיי האשה ללא שעון. ביהדות האשה פטורה ממצוות התלויות בזמן. כי היא בבית עם הילדים, היא לא יכולה להיות מוגבלת לעשיית דברים בשעות מסוימות דווקא.
• גם התרכזות האשה בעצמה בזמן המחזור, אולי מקביל להרחקה שיש עפ"י היהדות.

ונראה לי שאפשר למצוא עוד הקבלות. אבל זה מה שעלה לי בינתיים.

לא שאני מתחברת לדרך היהדות, אך זה פשוט מאוד מעניין.

---

חדשה טובה נוספת: בשלושת הימים האחרונים העזתי סוף סוף ללכת לי ללא חזיה. יש לי חזה גדול וכלל לא 'מורם מעם' . וזו הייתה ממש פריצת דרך עבורי. אתמול ושלשום הרגשתי עם זה ממש מדהים. חופש חדש שלא הכרתי. תחושת חירות מענגת. נעימות עם הגוף שלי. בטחון עצמי.
היום, משום מה, בטחוני העצמי ירד, וחלק גדול מהזמן הרגשתי כאילו הציצים שלי מתחת לחולצה ממש מושכים תשומת לב, הייתי מודעת אליהם יותר מדי והרגשתי אי נוחות עם עצמי.
חשבתי לי אם כדאי לחזור לחזיה, ואמרתי לעצמי: 'אבל זה הגוף שלי. אין לי גוף אחר. רק זה. זה שלי. מה אני רוצה? מה יעזור שאני אנסה להתחפש לגוף אחר?' רוצה להיות נאמנה לעצמי. לגוף שלי.

טוב, נראה מה יהיה. כמובן שאם אראה שקשה לי לחוש בטחון בעצמי, ארשה לעצמי לחזור לחזיה.
אך אני מאוד מקווה שאשלים עם עצמי, ואחוש בטחון עצמי בי כפי שאני.

דרך אגב, הביטחון העצמי כנראה מוחש. כי כך שהלכתי, עם הבטן שלי הבולטת, ועם השדיים הגדולים הנשפכים, והרגשתי טוב עם עצמי, התחילו אתי כמה וכמה בחורים.

אני חלק גדול מהזמן מסתובבת לי עם הדימוי של נשות השבטים - האפריקאים, האינדיאנים... איך שהן הולכות כך עירומות חזה, והחזה שלהן גדול ונשפך, וזה פשוט, אמיתי, יפה. אפילו בסרט 'בראכָּה' נדמה לי, שרואים שם נשים כושיות קופצות בזמן איזשהו טקס שבטי, והחזה שלהן קופץ אתן, וזה טבעי ויפה.

בסה"כ, מי זה החליט שהשדיים צריכים להיות קרובים לגרון? ולמה?
שדיים הם פשוט מה שהם. הם נשיים, ואמהיים, ובחלק גדול מהמקרים גדולים ונשפכים. וזה שדיים. זה הדבר האמיתי.

<ממליצה גם, ושוב, על הספר "איך הפכה האשה לגבר" של טובי בראונינג. תובנות מדהימות שנוגעות לחלק גדול מהדברים בדף הזה...>

בקיצור, המסקנה, שהכי טוב... בלי בגדים בכלל !

סרבל? אבל זה משמין אפילו יותר.
נראה לי, שאת כן יכולה לנסות שמלות. יש שמלות שמאפשרות די הרבה חופש (למשל - לשבת בישיבה מזרחית).
חפשי את הבד/גזרה שכן יחמיאו לך.
(ואחר כך תתחילי לשאול על הענין הזה של "יחמיאו לך". למה הכוונה? שתראי כמו הדוגמנית מהפרסומת של הג'ינס מידה 38?)

יש שרוואלים שאין בהם גומי. מכנסי דייגים למשל. מכירה?
את יכולה לקשור אותם רופף על המותן או מתחת למותן.

זה מוזר איך בעצם מי שחי באופן_טבעי‏‏, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות.
לאו דווקא יהדות – מתרחק מהאופנה המודרניסטית, ולכן מתקרב לדברים שקדמו לה, כולל הדרכים המסורתיות של היהודים. אבל גם של עמים אחרים. ספציפית:

למשל, זה שהאשה בבית עם הילדים.
זה קשור ליהדות? כך זה ברוב התרבויות החקלאיות.

למשל, לבישת חצאיות ושמלות.
מכנסיים לנשים נהוגים אך ורק בתרבות המערבית בכמה עשרות השנים האחרונות. חצאיות ושמלות קשורות לקתולים ולמוסלמים לא פחות מאשר ליהדות (ואני אפילו לא מתחילה להזכיר הינדים, שינטו ואחרים).

למשל, מה שבשמת הזכירה - חיי האשה ללא שעון. ביהדות האשה פטורה ממצוות התלויות בזמן.
ובדתות אחרות? הנשים המוסלמיות לא חייבות לכרוע לכיוון מכה 5 פעמים ביום כמו הגברים. לא ידוע לי על דת בה הנשים מחוייבות במצוות התלויות בזמן.

בעצם מי שחי באופן_טבעי‏‏, מתקרב במובנים מסוימים לחיים הנובעים מדרך היהדות
אה, לא, זו טעות אופטית:
פשוט, כשאני מדברת על "החיים המודרניים" מדובר בתהליך שהתחיל לפני כשלוש מאות שנה, ובמה שקשור בלבוש הנשים - הרבה יותר מאוחר, אפילו פחות ממאה שנה.
(במאמר מוסגר: אם כי בחברה המערבית היה עוד תהליך, והוא היה מגמת לבוש לנשים שכל תפקידן היה להציג יופי ובטלה, ולכן לא נועד בשום צורה לתיפקוד. אלה היו הבגדים של האצולה והבורגנות העשירה, בגדים שאי אפשר ללכת בהם, לנשום בהם, להיניק בהם, לעבוד בהם, לבשל בהם, להחזיק תינוק בהם, אבל הם השפיעו גם על האופנה של נשים ממעמדות נמוכים יותר כי הם ביטאו את משאת הנפש החברתית - "לא לעשות כלום" ולחיות חיי עושר ותפנוקים)
לכן, כל תפיסה או דרך חיים שנוצרה לפני יותר ממאה שנה - מתקרבת ללבוש נשי באופן_טבעי‏ , אבל עם הרבה מאוד מיגבלות, בלי שום קשר ליהדות. וגם ה"איסור" על מכנסיים אצל הדתיות אין לו שום קשר לאופן טבעי - זו סתם הקפאה שמרנית של אופנה ישנה. כלומר, המכנסיים נכנסו לראשונה לאופנת בגדי הגברים, ומשם התפשטו לבגדי הנשים. בנקודה שהם התחילו להתפשט אל בגדי הנשים, הזרם הדתי ביהדות היה בדיוק במצב של נסיגה ומיגננה, ולכן התנגדו בתוקף למנהג החדש ואסרו עליו. כמו על הרבה דברים אחרים. זה ניסוח של הסוגיה מזווית המחקר הסוציו-תרבותי. ויש פה עוד הרבה זוויות מעניינות. לדיון אחר.

פלוני_אלמונית‏, קודם כל באופן_טבעי‏ אנו אכן בנויות לא ללבוש בגדים בכלל.
אבל מה שאת מתארת קשור גם לקושי שלך עם הגוף שלך (לכן הקושי עם האגן למשל). ואת הרי עובדת עכשיו לשפר את היחס שלך לעצמך, אז גם זה ישתנה.
בהחלט יתאימו לך שמלות, אבל את צריכה למצוא את הגיזרה שתתאים לך. "שמלה" איננה דבר אחד. יש כל כך הרבה אפשרויות, בדים, דוגמאות, גיזרות. יש גם מומחים (ומומחיות) מיוחדים להתאמת הגיזרה, הבד והצבע לאשה. אני לא זוכרת איך קוראים לזה ואיפה מוצאים אותם, אבל שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש, ויש כאלה (יועצות אופנה?) בתוכניות הישראליות שעושות שינוי הופעה לאנשים שמשתתפים, בירחוני הנשים שיש בהם מדור כזה, ועוד. אפשר להשקיע קצת כסף בייעוץ כזה, ולקצור את הפירות כל החיים.

במאמר מוסגר:

גם התרכזות האשה בעצמה בזמן המחזור, אולי מקביל להרחקה שיש עפ"י היהדות.
חברים דתיים שילדו ישבו על מיטה במסדרון (נו... ככה זה בבתי-חולים)
ניגש אליהם אדם, גם הוא דתי, ואמר לבעל - אתה יודע שאסור לך לגעת בה/לשבת ככה לידה, כי היא נידה עכשו
והחבר שלנו אומר (לנו, לעצמו, הוא לא ענה להוא) - אין סיכוי שדווקא בזמן הזה שבו שנינו כל-כך קרובים והיא כל-כך צריכה את החום והתמיכה, אני ארחיק את עצמי ממנה בכוח

שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש,
בשמת,
הן מלמדות את הנשים איך להראות יותר טוב (להתלבש, להתאפר, להסתרק) לפי אמות-מידה אופנתיות מקובלות. לא בהכרח מה שנוח ומתאים לנשים אלה.שום התחשבות בחופש ובנוחיות.

גמני חושבת ששמלה בכל זאת היא הדבר הנח ביותר, וגם אם פלוני_אלמונית‏ חושבת שהיא לא מחמיאה לה, אולי עם הזמן תתרגל לראות עצמה בשמלה, שהרי כמו שאמרה, זה הגוף שלי. אין לי גוף אחר. רק זה. זה שלי. והרי אם נח בגוף אז מרגישים הכי טוב וחופשיים. אפשר גם ללבוש איזשהו מכנס קצר מעין גטקס כזה מתחת לשמלה שמגיע עד למעל הברך ואז גם אין בעיה עם הפישוקים.

לסיום, אולי יש למישהו עצה בשבילי מה ללבוש, אם אני רוצה בגד שלא נתלה על האגן, יחד עם זה לא שמלה, וגם לא פתוח מלמטה, כדי שאוכל לשחרר עצמי גם מתחתונים ועדיין לנוע בחופשיות.
לאחרונה בעקבות דיון עם אמי (התופרת, ומאחר ואני בוגרת מגמת אופנה)
הגענו למסקנה שאם כבר מכנסיים לנשים, אז בגזרה מאוד נמוכה. - מה שהולך היום! זה בעצם הכי נוח. לא לוחץ על הבטן, לא לוחץ על הטליה. היום גם תופרים אותם עם חגורה מאוד רחבה, כך שאין פס צר אחד שלוחץ. אפשר גם לחפש מכנסיים כאלה מבד רך ונשי (לא ג'ינס!) שהחגורה היא אלסטית (גומי או משהו דומה).
ואם תופרים גומי בתוך חגורה ולא רק בתוך "קיפול" בקצה המכנסיים, הוא עוד פחות מורגש (מגרד וכו'). לי יש שני זוגות כאלה, ואני שוחקת אותם להפליא.
כשהייתי בהריון רציתי ללכת עם המכנסיים מתחת לבטן, (כי היא היתה נורא רגישה למגע), אבל לא יכולתי להרשות לעצמי, ואז גיליתי שחגורה רחבה מורגשת פחות.
ואם יש בעיה עם הישבן שלפעמים מציץ, אז כדאי ללכת עם טוניקה או סתם חולצה ארוכה. מכנסיים רחבים ואוריריים שמעליהם טוניקה עד לגובה הברך יוצרים יחד מראה מאוד נשי.

ומי שרוצה ללכת עם תחתונים ולהרגיש בלי - חוטיני! (נסו ותהנו)

חוטיני! זה להרגיש בלי??!
זה כל-כך תקוע בתחת שאי אפשר לא להרגיש את זה.

שום התחשבות בחופש ובנוחיות.
זה נכון. את זה פלוני אלמונית צריכה לתרום בעצמה. הן תורמות רק את החלק של התאמת הבגד לגוף לפי נורמות של "בגד שמדגיש את יתרונות המראה של פלוני אלמונית ומעמעם את החסרונות". כי כרגע פלוני_אלמונית‏ רואה רק חסרונות, ולכן נדמה לה שהכל "לא מתאים לה". וגם "לא מתאים" והביקורת על מראה הגוף נובעת מתוך נורמות חברתיות של "איך גוף האשה צריך להיראות".
אז אני שוב חוזרת:
גוף האשה לא "צריך להיראות" כמו בפרסומות. בהחלט לא. זה כמו בובות ברבי: אין להן גוף שיכול אי פעם להיות גוף של אשה. כל הפרופורציות מוטעות בצורה חריפה, ומובן שהברביות גם רזות מדי. מה שמלבב בחברה שלנו ובנורמות שלה הוא, שגוף שאדם נורמלי היה מקשר עם המראה של אלה שהשתחררו בדיוק ממחנה ריכוז נחשב למשאת נפש דוגמנית (כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז, 'צטערת).

יוו איזה דף נפלא! ממש פינוק. מחבר אותי לצד הנשי המובהק שבי שעד היום לא הערכתי

שתיים כאלה עושות את התוכנית הבריטית עם הנשים שמתלבשות זוועה והן מלמדות אותן איך להתלבש,

באתר של טריני וסוזאנה אפשר למצוא טיפים שונים להתלבשות:
‏http://www.bbcamerica.com/genre/home_living/what_not_to_wear/what_not_to_wear_the_show.jsp‏

(קומה_ג'^?‏ מודה שהיא אוהבת טראש. אבל מעבר לזה, באמת אפשר ללמוד מהן איך להתלבש בצורה מחמיאה, פרופורציונלית או לפחות מודעת).

זה כל-כך תקוע בתחת שאי אפשר לא להרגיש את זה.
סימן ש-או שקנית אחד במידה קטנה מדי, או בגזרה לא מוצלחת. זה לא אמור להתקע.
אין לי הרבה נסיון, אבל הרזות שאני מכירה טוענות שזה נוח בדיוק כמו ללכת בלי.

(כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז,
בדיוק.
ואני מצטערת רק על כך שהחוש האסתטי התעוות עד כדי כך שרבים חושבים את המוזלמאניות האלה ליפות.

כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז
גם לי. וגם אני לא מבינה איך יכול להיות שמישהו חושב שזה יפה. אבל אני חייבת להודות שבמקביל אני גם תמיד רוצה להיות יותר רזה (בלי שום קשר למשקל שלי). תמיד מעניין אותי איך הדו-חושב הזה יכול להתקיים.

מיכל, חוטיני?! ניסיתי פעם אחת, וחשבתי שאני יוצאת מדעתי. אבל אם את אומרת אולי שווה לנסות שנית

ומי שרוצה ללכת עם תחתונים ולהרגיש בלי - חוטיני! (נסו ותהנו)

לא רוצה חוטיני, ובבקשה אל תקחו לי את התחתונים, מההמצאות היותר נוחות של האנושות!

(זה כנראה אומר שאני ממש לא מחוברת לעצמי..? )

רק עכשיו קראתי את הדף, מעניין.
אנחנו כמעט לא לובשים תחתונים ואני חייבת להודות שזה מאד נוח. שום דבר לא מפריע וגם מתאוורר טוב. עכשיו, אם אני צריכה ללבוש תחתונים ביגלל איזה בגד מיוחד (זה קורה פעם ב...) אני מרגישה שזה פשוט לוחץ לי ולא נוח כזה. וזאת אני, שפעם הייתי מסתובבת המון בחוטיני ושכנעתי את כל החברות שזה מזה נוח.
אגב, חמותי מנסה לשכנע אותנו כל הזמן להרגיל את איתי ללבוש תחתונים, יש לו בשפע, אבל הוא גם מסתובב בלי ומרגיש טוב עם זה.

האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
זה לא רק עם מנשא - גם כשהולכים עם ילדים קטנים, הולכים לאט..
וגם - שמתי לב שכשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון ואפילו אני יכולה לדמיין את עצמי נושאת כד על הראש..

כשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון ואפילו אני יכולה לדמיין את עצמי נושאת כד על הראש..
וואלה...!
שווה לנסות

פעם הייתי מסתובבת המון בחוטיני ושכנעתי את כל החברות שזה מזה נוח
את חברה של מיכל_שץ‏?

את חברה של מיכל_שץ‏‏?
גילה! תפסיקי לצחוק עלי.
לא קלטתן שחוטיני פשוט לא לוחץ על הטוסיק (על החלק של הישבנים)? וגם אין גומי מסביב לירך שהרבה פעמים לוחץ.
בגלל זה אני מעדיפה תחתונים בגזרת hige-leg...
כשאני עושה תנועות ענטוז קלות עם האגן, מיד הגב שלי מזדקף וכל הגוף ניצב הרבה יותר נכון
אתמול הסתכלתי (בגלל הדף הזה!) על בחורה שהלכה ככה כשהתרחקה ממני, מכיוון שזה היה בבריכה גם לא היו יותר מדי בגדים שיסתירו. היא לא הגזימה בענטוז, הלכה טבעי עם הגוף שלה, ובאמת נראה היה שמאוד נוח לה.

לא קלטתן שחוטיני פשוט לא לוחץ על הטוסיק (על החלק של הישבנים)? וגם אין גומי מסביב לירך שהרבה פעמים לוחץ.

אבל החוטיני לוחץ (משפשף, יותר נכון) בנקודה הרבה יותר אסטרטגית... צריך לפרט?
הכי טוב פשוט ללבוש תחתונים גדולים מדי, או כאלה שעברו כל כך הרבה כביסות שהגומי שלהם כבר לא מחזיק כלום והם ר-פ-ו-י-י-ם לגמרי. את אלה אני הכי אוהבת ולא זורקת עד שהם מתפוררים לגמרי...

לא צוחקת עליך, אבל זה רק בגלל שאמרת שהחבורת שלך עם ההמלצה המוזרה רזות, וסביר שההמלצה שלהן לא תהיה בתוקף לגבי.
ומה שאורית אומרת הכי סביר בעיני.
וגם בוקסר-נשים. חבל שאפשר להסתובב אתו רק בבית כשאין אורחים

וגם בוקסר-נשים. חבל שאפשר להסתובב אתו רק בבית כשאין אורחים
כשקראתי את אורית, חשבתי על בוקסר. למה אי אפשר ללבוש אותו מתחת למכנסיים /חצאית, בעצם?אם ממש רוצים תחתונים? (בשאר ימות החודש)

חייבת להפריע לכן לדיון החמוד הזה רגע.
אני תוהה מה בחורה כמוני צריכה להרגיש כשהיא קוראת את הדיון הזה. אני רזה מאד מאד. לטעמי האישי, רזה מידי (אני אוהבת את המראה העגלגל). אבל אני בריאה לגמרי, אוהבת לאכול והרבה, והעניין הוא כנראה נטייה גנטית.
אז עד שאני משכנעת את עצמי ביתרונות של זה: זה נחשב יפה (עוד 20 ס"מ בגובה והייתי הולכת בעצמי לערוץ האופנה..), אפשר לאכול בשקט, ממש אין לי צורך בחזיות
אתן באות ואומרות: עם הגוף הזה, בלי האגן הרחב וכולי, את לא אישה. זה מכוער:
כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז, 'צטערת
זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בגישה הזו, גם כאן באתר. אני יודעת שאתן לא מתכוונות להעליב, אבל אתן די מצליחות.
אתן לא צריכות להגיב. רק לתשומת ליבכן

זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בגישה הזו, גם כאן באתר. אני יודעת שאתן לא מתכוונות להעליב, אבל אתן די מצליחות.
מתוקה, אני מרשה לעצמי לכתוב את זה בתור אחת שהיתה רוב חייה רזה מדי. ומעולם, מעולם, מעולם לא הגעתי לתואר "שמנמנה" או "מראה עגלגל" LOL , אפילו היום, אחרי שעליתי 7 קילו (סוף סוף).

אני לא יודעת איך את נראית, אבל את אומרת שאת רזה באופן טבעי.
בערוץ האופנה רואים דוגמניות במצב אנורקסי. אני ראיתי אנורקסיות גם בבית החולים שניידר (המחלקה שמטפלת בנערות אנורקסיות).
כשנשים מרעיבות את עצמן (כמו הדוגמניות, וכמו האנורקטיות) - לי זה מזכיר מחנה ריכוז.
את אומרת שאת בריאה ואוכלת היטב. אז זה לא רלבנטי לך.
אילו היית דוגמנית שמרעיבה את עצמה כדי להיראות עור ועצמות למען צו האופנה ותפקיד הקולב לבגדים - דברי כן היו נוגעים לך, ואם היית נעלבת מזה, אז בצדק.

ואחרי כל זה: גם אני חשבתי שאצלי זה גנטי. ובכן, התכונה הגנטית היא באמת בעיות של ספיגת מזון ואלרגיות... ואחרי שבעיות אלה נפתרו, הפסקתי להיות רזה מדי (בבת אחת).

אני יודעת שאתן לא מתכוונות להעליב, אבל אתן די מצליחות.
ועיקר שכחתי: למה זה מעליב אותך בכלל? מה איכפת לך מהאסוציאציות שלי לגבי דוגמניות ערוץ האופנה? אני סתם אחת, עם סתם אסוציאציות, וסתם דיעות לגבי הרעבה עצמית של נשים. מה זה קשור אלייך? למה את בוחרת להיעלב מדיעה לא-אישית של מישהו שאת לא מכירה בכלל ושלא נאמרה עלייך ושלא התייחסה אלייך?
(כל ההערות האלה - למחיקה אחרי שתקראי ותחשבי)

ואני אישית חושבת שהחוטיני הוא רעיון די מזעזע. מתחברת למה שאמרה אורית ס. אגב, גיליתי שהתחתונים הכי נוחים הם הסוג הישן ההוא, שקניתי פעם להריון הראשון: כותנה לבנה, גודל מלא, גומי במותניים (עדין) אבל בלי שום גומי בירכיים. גם הבד נעים, גם לא לוחץ בשום מקום, גם לא עושה פצעים מהגומי בירכיים.

בדקתי את העניין של תחתוני הבוקסר. בעיקרון, אלה פשוט מכנסיים קצרים נוחים. אז הם באמת נוחים, לא לוחצים, ופתוחים במידה מסויימת, אבל עדיין יש מחסום מתחת לצ'אקרה ה(שכחתי איך קוראים לה). אלא אם כן החיבור בין הרגליים לא צמוד לגוף אלא יותר נמוך. וגם אז, גיליתי שזה לפעמים מורגש ומפריע (תחושה של חסימה).
גם בתרבויות שבהן הנשים לובשות מין שרוואל מתחת לשמלה או לחצאית, באופן מסורתי, עדיין יש שם מכנסיים עם חיבור בין הרגליים - אבל באמת, זה לא צמוד. החיבור מתחיל מאוד נמוך, כך שהתחושה בכל איזור האגן היא של חופש ורחבות.

הרבה זמן לא נכנסתי לדף הנפלא הזה. מאז שהתחלנו את הדיון עברתי כמה שינוים בבגדי:

• אני מסתובבת עם תחתוני בוקסר של בעלי בבית ןבחוץ. הרבה יותר נח מתחתוני נשים. כשאני יוצאת אני לובשת בגדים (מכנסיים או חצאית) מעליהם. מאוד נח ולא רואים!
• עברתי לחצאיות. בעבר לא הייתי יוצאת מהמכנסיים. גיליתי שגם זה מאוד נח לי. הייתי עוברת לשמלות עם היו לי שמלות הנקה.
• בבית אני לובשת גופיות. כשאני יוצאת החוצה אני שמה חולצה מעל הגופיה. הגופיה משמשת כחזיה. גיליתי שזה הרבה יותר נח מחזיה וככה לא מושכים מבטים.

וואו, איזה יופי! ממש התרגשתי לקרוא.
איזה אתר זה, איזה אתר! אלה לא סתם פטפוטים וירטואליים. אנחנו משוחחים ומגיעים לתובנות ומשנים את החיים!

פיצה, אילו מכנסים את לובשת?
אני לובשת בד"כ מכנסיים רכים, ומרגישה שכן רואים "דרכם" בוקסר.

היום נזכרתי בחצאית הודית שהייתה לי, ומאוד התגעגעתי אליה... בעיקר בגלל שחם כאן היום במיוחד וחיפשתי משהו פחות מחמם מג'ינס (שאני חיה בו). נראה לי שאני צריכה לפתוח בקמפיין מציאת חצאיות! מישהי מכירה חנות מתאימה בניו יורק?

פיצה, אילו מכנסים את לובשת?
אני לובשת בד"כ מכנסיים רכים, ומרגישה שכן רואים "דרכם" בוקסר.
אני לא יודעת למה את מתכוונת ב"מכנסיים רכים", אבל דרך שרוולים לא רואים!

האגן של האשה וכל גופה בנויים להליכה מתונה, לתנועות רחבות ונינוחות.
הצעדים המזורזים מנוגדים לזה
אני לא בטוחה שקצב ההליכה הוא הגורם המשמעותי. לדעתי צורת ההליכה היא המשמעותית, בכל קצב.
לדוגמא- אתמול איחרתי לסרט וצעדתי במהירות במשך כחמש דקות. הקפדתי על -
עינטוז מתון תוך שימוש אקטיבי בשרירי העכוז (התחתונים, נו, איפה שמדלדל)
פחות שימוש בשרירי הירכיים לצורך התקדמות אלא שימוש בהם לצורך הרמת הרגל, בטן מוחזקת בנוחות, תנועות ידיים ונשימה.
בצורת הליכה כזו הגב זקוף (אפילו בעליה במדרגות), הנשימה קלה (לא התנשפתי כמעט, רק במדרגות) וההליכה המהירה מאוד מהנה ו"מתאימה" לגוף.

אני לא מבינה גדולה בפיסיולוגיה של מפרקים, אבל נראה לי שאם התנועה נכונה, הקצב לא משנה את "הנכונות" שלה. ברור כי ככל שהקצב עולה וטווח הזמן עולה, יש שימוש רב יותר בשרירים שאמורים לעמוד בעומס של הזזה נכונה של המפרק ויתכן ששם הבעיה- פשוט שימוש לא נכון בשרירים או יציבה לא נכונה בזמן ההליכה.

תנאי הכרחי להנאה מהליכה כזו - נעליים נוחות ושמחות

דליתוש, מאוד מעניין מה שאת אומרת. אני מנסה לדמיין:
את כאילו מוציאה את התנועה מהאגן עצמו, משרירי הישבן?
זה קצת כמו בהריון, כשעולים במדרגות ומגלים שצריך להוציא את התנועה מתוך הגוף, כי לרגליים קשה?
או באמנויות לחימה, כשאת מבינה שלא כף היד מכה ולא כף הרגל בועטת, וגם לא השוק וגם לא הירך, אלא התנועה יוצאת ממפרק הירך בכוח האגן, וממפרק הזרוע בכוח הכתף?
<מנסה לדמיין תנועה ומתקשה>

אני אנסה להסביר:

את כאילו מוציאה את התנועה מהאגן עצמו, משרירי הישבן
בדיוק. תחילת התנועה היא בשריר הישבן האחורי.
לדוגמא כאשר רגל שמאל אחורית- אני מכווצת את שריר הישבן השמאלי, כתוצאת אגן ימין הקדמי קצת נוטה קדימה (רגל ימין באויר עדיין), כאשר רגל ימין נוגעת באדמה, ישבן ימין נכנס לפעולה.
מספר פעולות רצופות כאלו יוצרות תנועה הידועה בשמה המקצועי "עינטוז"
כלומר העינטוז הוא תוצאה של הליכה בריאה שמקור הכוח שלה הוא בישבן ולא ברגליים.
בצורה כזאת כל החלק העליון של הגוף (כולל גב תחתון) נשענים על מרכז הכובד הטבעי של הגוף ללא מאמץ יתר.
את הרגליים אני מנסה לשחרר, להפעיל רק את הכוח הנדרש לכיפוף הרגל ופשיטה ולא להתקדמות עצמה, אותה מבצע הכוח של שריר הישבן (אחד החזקים והגדולים בגוף האנושי).

שמתי לב לשני דברים-

1. כשאני הולכת "מהרגליים" הגב התחתון "נופל" או שישנה תחושת מאמץ לא נוחה בגב.
2. כשאני הולכת "מהתחת" (בחיים לא חשבתי שאני אכתוב משפט כזה..) הבטן מסתדרת לה בנוחות ונשענת גם היא על האגן ולא על הגב (ללא כיווץ פולני של "תכניסי את הבטן").

נראה לי מאוד הגיוני שבעיות הגב והברכיים הכל-כך נפוצות, נובעות מיציבה והליכה לא נכונות (גם אצל גברים).

מרתק! וחשוב ביותר! מה שאת כותבת כל כך מתחבר עם תפיסות של יציבה נכונה וכו'!
אני מוכרחה לקום ולבדוק בקרוב איך ללכת

כשאני הולכת "מהתחת"
גדול!!
אני מתכוונת לנסות. בעיקר נשמע טוב שהבטן מוצאת את מקומה בלי להזדקק לתנועת 'שואב אבק פולנית' מאולצת.
> ע"מ לתרגל הרבה אֶקנה לי לפ-טופ עם חיבור מהיר לאתר <

באתר של יחפנים הם אומרים שנעליים הן תורמות לבעיות יציבה ‏shoebusters‏

לגבי חצאית לא נוח לי ללבוש חצאית בגלל שהכל פתוח מתחת ומגביל אותי בבחינת תנועות. הכי נוח לי זה מכנסיים רחבות ורכות מבד כותנה דק ולא מתמתח. (כי בד מתמתח נהייה סמרטוטי)

לדעתי המכנסיים שמוכרים עכשיו בכל מקום,בגזרה נמוכה עם פס גומי רחב,שגם נשים בהריון יכולות ללכת איתן,
הן ממש ידידותיות לגוף הנשי.
כי מצד אחד המותן נמוך ולא חותך את הבטן,ומצד שני הכליות והקישקע לא נשארים חשופים לרוח,ומצד שלישי הגומי
נמתח ברכות על כל בטן נשית עגלגלה,ומצד רביעי אפשר לסדר את הגומי בצורות שונות לפי העדפה אישית.
אני לא מתייחסת לסוגיה של חצאיות ושמלות כי לי אישית לא מתאים להזהר עם תנועות הרגליים שלי כך שלא אחשוף את
איברי המוצנעים או שהבד לא יסתבך לי בין הרגליים...
כנראה עניין של הרגל.הרי בסך הכל בתרבויות מסוימות גם הגברים הולכים בשמלות.
נראה שלבדואים די נוח עם הגלביות שלהם.

הבנזוג אמר שהוא קרא שהגלביות חוזרות לאופנה.
אני לא מסתובבת בחוץ אז לא ראיתי אם אנשים מסתובבים איתם.

כבר מצאתי 5 בארון של אמא שלי. ומחכה כבר להפסיק לעבוד בכדי שאוכל להסתובב איתן כל היום.

קראתי את חלק מהדיון עוד בדף של בשמת ואתמול בערב שוב. אני חושבת שבגדים ותחתונים נותנים איזשהי אשליה של הגנה (אני יודעת שזאת מחשבה טריוויאלית). לפעמים כשאני ישנה לבד בבית, אני ישנה עם ג'ינס (!!!) כי זה עושה לי אשליה (אני יודעת, זה טמטום, אבל ככה זה) שאני מוגנת מפורצים. שאף אחד לא יוכל להיכנס בלילה ולראות לי את התחת (כמו שהיה כשהייתי בת 16). חשופה ולא מוגנת.

ובלילה, אחרי שקראתי את הדף, חלמתי שאני בלי תחתונים וברווזים מנסים לאכול לי את ה*%&&%. (אוי, אני והטראומות שלי. פעם ברווז נשך אותי בתחת...), והתעוררתי רועדת מפחד, ואיכשהו היה לי ברור שזה קשור לגן שאנחנו מקימים ומאוד מפחיד אותנו, עכשיו שנכנסנו ל core של הדברים.

לפני כמה שנים הלכתי חודש בלי תחתונים, כשהיינו על אי בודד. וזה היה ממש ממש כיף. ולא הבתי למה צריך. אבל איך שחזרנו לעיר הגדולה של האי הסמוך, מייד חזרתי לתחתונים.

השברים בדיון הזה מאוד מעניינים. גם אני, כמו שבשמת היתה פעם, לא יכולה לקלוט את עצמי כאישה, אלא בחורה. אין לי הרבה קשר עםם הגוף, חוץ מברמה המאוד פיזית (יוגה, לבוש, חן), לא ברמה של חיבור פנימי ובטח שלא נשי. משונה, כמה שאני אוהבת להדחיק את כל עניין המחזור וההפרשות וכל זה, הגוף שלי בחודשים האחרונים ממש מסמן לי כל ביוץ וכל מחזור. אני שמה לב לדברים האלה שכל החיים עברו מבלי שבכלל הבחנתי בהם.

המכנסיים שמוכרים עכשיו בכל מקום
למה רק אני לא מוצאת אותן בשום מקום? אפשר הכוונות ספציפיות? <לא נוסעת רחוק בשביל בגדים>

אני אישית קניתי ברשת NO NAME ,יש להם מבחר גדול מהסוג הזה.גם לאריסטו שמט.
<תוהה האם הרשתות הפכו ל"הריון פרינדלי" >

איזה דף_נפלא^?‏.
קוראת בשקיקה הכל. אגב, כשהייתי קטנה כל הזמן הלכתי בלתי תחתונים (עד גיל 12 נגיד) וסבתא שלי כל הזמן אמרה לי שאסור, כי "אישה היא פתוחה". הפסקתי ללכת כך כשעברתי למכנסי ג'ינס וכו' - ממש לא נוח. היום כבר שנים שאני לא עם ג'ינס, אבל עם תחתונים. אז זהו - אתמול בערב נפטרתי מהם והלכתי ערב שלם, מחוץ לבית, בלי. איזה כיף.
והערב עומד להתרחש הניסוי האולטימטיבי - יציאה מהבית עם שני פרטי לבוש בלבד - מכנסיים וחולצה. ללכת בלי ולהרגיש - בלי.

רק בעבודה יש לי בעיה - גם ככה מעירים לי על תחתונים צבעוניים מידי אז בלי תחתונים עשוי להיות קצת מביך עם מכנסי אחות לבנים וחצי שקופים..

אז בלי תחתונים עשוי להיות קצת מביך עם מכנסי אחות לבנים וחצי שקופים..
דנה, זה באמת לא מצב ללכת בלי תחתונים.
אני חוששת שחלק ממדי העבודה שלך צריך לכלול תחתוני כותנה לבנים
אילו מדי האחות היו, כמו פעם, חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה, אז בהחלט לא היה צורך בתחתונים.

אילו מדי האחות היו, כמו פעם, חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה, אז בהחלט לא היה צורך בתחתונים.
אבל אז איך היא הייתה מקבלת לידות על הרצפה, בכריעה ובעמידה על הראש בלי שיראו לה???

אבל אז איך היא הייתה מקבלת לידות על הרצפה, בכריעה ובעמידה על הראש בלי שיראו לה???
אכן זו היתה התקופה של הלידות בשכיבה על הגב בלבד
לפני כן, מדי האחות היו חצאית ארוכה עד הנעליים. עם חצאיות תחתוניות מתחת, או בלי (התחתונים היו משהו די חדש אז, ולא זמין בכל מקום).

ואגב, מה שהולך עם מדי אחות של חצאית ארוכה עד הנעליים זה כובע אחות מעומלן ושביס משתפל.
האם סיפרתי לכן שאני עובדת בבי"ח של נזירות? הנזירות האחיות עדיין הולכות עם חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה . מעניין אם יש להן תחתונים מתחת?

הניסוי הערב עבר בהצלחה. הגיע הזמן להרחיב את ממדי הניסוי לאוכלוסיות גדולות יותר.

הנזירות האחיות עדיין הולכות עם חצאית לבנה אטומה מעומלנת מבד די עבה
אולי תשאלי מהן חצאית, ותראי אם זה נוח לך?

ניסוי מעניין.
הייתי מקדישה מחשבה גם לעניין הבא:
המדריכה שלי אומרת, שבין היתר מה שסוגרים התחתונים הוא את החיבור לאדמה, את הפתיחות שלנו לעולם, את הקירקוע שלנו (מקווה שלא סילפתי כלום. דינה? אם את פה, את מוזמנת לתקן).
לכן מתאים שנשים שמעוניינות (כמובן לא מתוך בחירה מודעת, אלא מתוך האישיות שלהן באותו זמן) בחיץ מפני העולם, שמפחדות מפרצות בגוף אל העולם, שמרגישות לא מספיק מוגנות, שיש להן נטייה להיות "לא מחוברות" לגוף ובוודאי לאדמה, שאין להן מספיק ביטחון בגוף שלהן ובעולם, ועוד (שכחתי מה עוד) - מעדיפות תחתונים. אפילו לא מסוגלות לסבול את המצב שהן בלי תחתונים. הן צריכות את העטיפה הזאת.
קצת מזכיר את אלה שמוכרחים "לקפל" את התחתית של השמיכה סביב כפות הרגליים שלהם כשהם ישנים, לא יכולים שהשמיכה פשוט תהיה מונחת שם מעל, לא עוטפת ולא "סוגרת" את הפתח.

לכן כשאין תחתונים, ואנחנו לובשות בגד עוטף נוח שפתוח ל"אדמה", יש בזה גם נכונות לחשיפה מסוימת, גם נכונות לחוסר הגנה מסוים.
הייתי בודקת אם זה טוב לי, בסיטואציה של בית חולים.
אולי דווקא במצב של מיילדת בבית חולים (עם הלחצים שם ואנשי צוות שלא תמיד נעים איתם, ושעושים לפעמים דברים שאת ממש לא מסכימה להם או שהם תוקפניים כלפייך או כלפי היולדת בנוכחותך, וכדומה) הפתיחות הזאת עלולה להפוך ל"מקום פרוץ"?
חומר למחשבה. אני שמה פה סימן שאלה, כי השאלה עלתה לי. אין לי תשובות.

דרך אגב, גם על מכנסיים היום יש אופנה של לבישת חצאית קצרה. יש אפשרות ללבוש על מדי האחות שלך תוספת של חצאית קצרה לבנה שמוסיפה כיסוי?

בעקבות מה שכתבה עפרה, התחבר לי היום משהו.
בשבועיים האחרונים היו הרבה סיפורים בעיתונות על מקרים של אונס, פגיעה בילדים, וגם באתר הנושא הזה עלה.
התחושה שלי היא שהעניין של פגיעה מינית בילדים ובנשים, כולל גילוי עריות, הוא הרבה יותר נפוץ ממה שהיינו רוצים לחשוב. כל יום בעיתון קוראים על אנשים בכלל, אבל גם הרבה קרובי משפחה, שפוגעים בילדים. כשחושבים על זה, זה דיי מוזר. משהו לא הגיוני, בעיני, ונראה לי שאולי היו פעם מנגנונים טובים יותר להגנה, שהיום אינם. אפילו קרום הבתולין - אולי בעצם הסטטוס החברתי שלו נועד כדי להגן על הילדה מפגיעה מינית בה על ידי אנשים שהכבוד שלהם עלול להיפגע אם נערה מבני משפחתם לא תהיה בתולה.
איך זה מתקשר לללכת בלי תחתונים?
כמו שעופרה מרגישה פחד כשהיא נמצאת לבד, ולכן צריכה ללבוש מכנסיים, בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים. כמו שאני ארגיש בחופשיות להשאיר את הילדים שלי עם אשה, אבל אחשוש הרבה יותר להשאיר אותם עם גבר. ובכלל, כל גבר הוא בפוטנציאל לפגוע בי או בילדים שלי, אבל אשה לא.

ממשיכה:
בעצם אולי אנחנו לא אמורים כלל לחיות בזוגות גבר-אישה, אלה בקבוצות נשים+ילדים וגברים. במצב כזה, כל סוגיית הלבוש שונה לחלוטין. כשאנו נמצאות בחברת נשים, הרבה יותר קל להרגיש משוחררות, ויש לכך השלכה ישירה על מה שאנו לובשות.

ואני חשבתי כי לבוש טבעי – נשים וגברים – זה בחורף פרווה ובקיץ בלי. לא?

אוה, שלום לכן, סופסוף אני באה לשפוך את כל מה שמסתובב לי בראש בעקבות הדף אבל אילו גם דברים שככה חמים אצלי לאחרונה ותמיד. איזה כיף שעוד אנשים ,סליחה- נשים, מתעסקות בזה.

תחתונים:
אז לי דוקא כן נאמר שתחתונים הם אלה שיוצרים את ההפרשה. הבד היבש כמו שואב רטיבות החוצה.
בכלל, באופן טבעי לא אמורה להיות נזילת הפרשות לבד מימי הביוץ כך שמי שיש לה הפרשות (רובנו) יכולה לדאוג לסיפור דרך תזונה או אמצעים טבעיים (שכנראה תחתונים הם לא כאלה) אחרים.

רופאת נשים אחת אמרה לי כשהיתה לי פטריה לחדול מיד משימוש בתחתוניות יומיות (חד"פ כמובן) (בעוד פרסומת לתחתוניות מתנוססת לה בקליניקה) ומבחינתה לתמיד. וללבוש רק תחתוני כותנה, אפילו הכי פושטיות ולזרוק בתדירות גבוהה אם צריך- יוצא בסכ"ה יותר זול משימוש בתחתוניות.
מאז שאני בלי תחתוניות, כמעט אין לי הפרשות.

אבל!
אני לא מצליחה להפרד מתחתונים. אני מזדהה מאד עם הדיבור על חסימה אנרגטית, וזה נושא שבעבודה נמרצת אצלי, וברוכָשם עניינים משתחררים, גם בגלל מה שאני עומדת לספר בקשר לתנועת אגן.
בכל אופן, תחתונים, ויש לי סוג רפוי במיוחד, נותנים לי תחושת הגנה. אני מסתובבת בבית כמעט ערומה, אבל גם בציצי וגם באגן, אני אוהבת להיות עטופה. וכך גם בשינה.
אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה (למי שזה משתלב באורח חייה) כי בנערותי עשיתי את זה וזה היה טוב ונעים. ומשחרר התניות חברתיות ופולניות.

בנוגע לתנועת האגן, אני כבר כמה שנים בקשר עם הריקוד המזרחי, מה שקרוי ריקודי בטן.
בתחילה הוא הפתיע אותי בכך שפעם ראשונה הבטן שלי ראתה אנשים (בחיי!!) אבל היום אני פשוט הולכת לחוג מתוך מודעות-אגן ("היום אני הולכת לתת לך תנועה שאתה מתגעגע אליה" וכאלה) אני יודעת שהתנועה בה הורגלתי היא גברית לחלוטין, גם שמתי לב שהרגליים שלי מושלכות קדימה בקוויות (תדמיינו מצעד צבאי- כזה.) וקלטתי (עוד הרבה לפני הדפָזה!! נשבעת) שזה לא אמור להיות ככה ואם אני רוצה זרימה באגן, אולי שווה לשקול הליכה נשית.
אז בהשפעת הריק"בט אני הולכת מסתלסל כזה, שמונה (8) קוראים לזה בריקוד. עינטוז??
היום אני כלכך הרבה יותר מעריכה את העינטוזים האלה שבדרך בה חונכתי נתפשו כ"דאווין", זילות, אפילו לא פמיניסטי.
אבל אני צריכה לזכור להסתלסל. (אגב, 8 הוא סמל הזרימה. חומר למחשבה)

אה! צ'מעו קטעים- בדיוק קניתי את "מה לא ללבוש" כי בשבוע הספר שעבר הוא קרץ לי אבל לא היה לי נעים מעצמי לקנות אותו, והשבוע הוא הזדמן לידי בעשר שקל, ככה שכן היה לי נעים מעצמי לקנות אותו (אני שעליה נכתב הספר מה לא ללבוש) והוא כזה מתוק ואם מסירים את ההתנגדות, קולטים את הקטע שלו ושל הנשים המככבות בו-

כשמטשטשים אז לא צריך להתאמץ להסתיר על ידי שפת גוף ועל ידי אי-נינוחות.
לי זה עשה את התובנה הזאת, מה גם שאני כבר הרבה אחרי לא להתעלל בגוף שלי באביזרים חונקים או תוקעים, ככה שלא אכפת לי שהן כן בקטע.

לבוש טבעי – נשים וגברים – זה בחורף פרווה ובקיץ בלי
תלוי.
בעיקרון, המין האנושי נולד והתפתח באיזור קו המשווה באפריקה, באקלים טרופי.
לכן, ה"בגד" שהאדם בא עימו לעולם הוא עירום - ללא פרווה. בזה אנחנו שונים מהקופים שינוי מוחלט, ולכן יש השערות אבולוציוניות שהמין האנושי התפתח באיזור של שפת מים (שם יש צורך בעור חלק, והפרווה דווקא עלולה להפריע). יש עוד תימוכין להשערה זו מחוץ לעור החלק. היא מעניינת מאוד.

אם כן, האקלים שמתאים ביולוגית למין האנושי כפי שהוא, הוא האקלים הטרופי, שבו אפשר להסתובב עירומים כל השנה, ואין כל צורך בלבוש. אכן, עמי האיזור הטרופי פיתחו קישוטי גוף שונים, אך לא "לבוש".

עם זאת, במשך השנים הגידול הטבעי של חברות האדם הביא לכך שהטריטוריה נעשתה קטנה מדי עליהם, וקבוצות בחרו או נאלצו לנדוד רחוק יותר כדי לחפש להן אוכל. בנדודים אלה התפשט האדם אל איזורים שאקלימם לא התאים לגופו.
כיוון שנדודים אלה החלו רק לפני אולי 20,000 שנים או משהו כזה (אחרי שני מליון שנים שהמין האנושי קיים וכמה מליוני שנים שהוא התפתח אבולוציונית עוד קודם, כקוף), אז מעטים השינויים הפיזיים שחלו בתקופה זו. בעיקר שינויים בצבע העור, השיער והעיניים (בני אדם באקלימים קרים יותר פיתחו עור גוף בהיר יותר, כי גופם נזקק לקלוט יותר שמש בגלל המחסור באור שמש יחסית לצורך של האדם בה, שוב - צורך ביולוגי שהתפתח אבולוציונית לכמויות השמש האופייניות לאיזור הטרופי).
באיזורים הקרים יותר מהאיזור הטרופי נאלץ האדם לפתח לעצמו לבוש שיגן עליו מהקור, מתוך מה שהיה. חברות ציידים השיגו פרוות, חברות חקלאיות (החל מ-10,000 לפני הספירה בערך) ייצרו אריגים מהצומח, וכן הלאה.

טרה וכולן, ראו קומונה_של_אמהות‏

אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה
באמת רעיון טוב. זה מקום מוגן יחסית לערוך בו ניסויים כאלה. יש הבדל גדול בין שינה בלי תחתונים, לבין הסתובבות בחוץ בכל מיני מצבים שבהם לא תמיד מתאים "בלי תחתונים" מהרבה מאוד סיבות.

וואללה, יערה, גם לי הומלץ ריקוד בטן. אני בטח אגיע לזה מתישהו... (מילדותי אהבתי לצפות בסרטים המצריים)

ורציתי להגיד שאני מנסה את ההליכה שהציעה דליתוש, וראיתי שאני "מאותגרת הליכתית" כנראה. משהו שם אני לא תופסת. נראה לי כאילו אני דווקא "מכווצת" כשהרגל חוזרת, לא כשאני "מוציאה" אותה. או משהו כזה. בקיצור, וואו, כמה הרבה יש לנו ללמוד.
ריקוד הבטן, שאומרים שנולד לעזור בשעת הלידה, נראה לי מקום מאוד טוב לחזור ללמוד ממנו תנועה נשית מהי, החזקת אגן נכונה, הפעלת אגן נכונה, ושיחרור של הגוף שלנו מכבלי התנועה הלא-נשית.

זה מקום מוגן יחסית לערוך בו ניסויים כאלה
אני דווקא לא מתכוונת לניסוי.
אולי אִימון בתחושה שלא צריך את ההגנה הזאת.

אני לא יודעת להסביר את זה, אבל בשינה ערומה יש איזשהו אֵמוּן. אולי עוד דברים שאני לא זוכרת. בקיצור, שווה להתנסות ולהגיד איך זה במקום להסביר.
המוזר הוא שחדלתי ממנהגי זה דווקא עם בוא החבר הרציני הראשון בחיי.
המממ, מעניין. (ומאז לא חזרתי).

ובקשר ליהדות- אני חושבת שמה שפלוני_אלמונית^?‏ הציעה, הוא שהיהדות, ויונת הוסיפה שבכלל חברות מסורתיות, מחוברת לאופן הטבעי יותר.
וככה פתאום קל יותר להבין מנהגים כמו נידה, צניעות, מטלות גבריות-נשיות.

אני כן ממליצה, לנסות תקופה ערומה במיטה
גם אני. אני ממש לא יכולה לישון עם משהו עלי, גם לא בחורף. ממש לא מבינה את אלו שישנות עם תחתונים וחזיה.

אולי תשאלי מהן חצאית, ותראי אם זה נוח לך?
גילה - השתגעת? את רוצה שאני אראה כמו סבתא שלי? וחוץ מזה אני לא אוהבת חצאיות - יש לי רגליים שמנמנות וזה מתחכך ולא נעים. כשאהיה רזה יום אחד נראה לי שאוהב.
ובשמת - לא באמת חשבתי ללכת בלי בבי"ח, לפחות לא בסוג הזה של בי"ח. יש אפשרות ללבוש על מדי האחות שלך תוספת של חצאית קצרה לבנה שמוסיפה כיסוי - לצערי ממש לא. כמו שאמרתי, זה בי"ח של נזירות ואסור אפילו לבוא עם גרביים תכלת במקום לבנות, כך שלהוסיף חצאית מעל המדים נראה לי כמו עילה מיידית לפיטורין.
בינתיים אסתפק בשאר היממה בלי.

אני ממש לא יכולה לישון עם משהו עלי

לא רק תחתונים וחזייה אלא גם שעון (שאין לי ממילא) , עגילים ושאר תכשיטים.
לעומת זאת קשה לי לישון ערומה ולא מכוסה, לפחות בחלק התחתון של הגוף.. גם בקיץ.

אני יודעת שהתנועה בה הורגלתי היא גברית לחלוטין, גם שמתי לב שהרגליים שלי מושלכות קדימה בקוויות

אולי שווה לשקול הליכה נשית.

זו שאלה ועניין של ‏הלך נפש‏

אויש, זה גדול מאיפה הבאת את זה ומי כבודה/ו?

בינתיים אסתפק בשאר היממה בלי

וככה פתאום קל יותר להבין מנהגים כמו נידה, צניעות, מטלות גבריות-נשיות
נידה כן, צניעות - לאו דווקא, את יכולה לפרט?
מטלות גבריות-נשיות - כמובן. יש קשר הדוק בין התפקידים של שני המינים בחברות שחיות יותר בקרבה לטבע לבין הצד הביולוגי של המינים.
בחברה שלנו הקשר מאוד מאוד התרחק.
אין שום קשר בין עבודה משרדית או פקידותית (שר בממשלה, מנכ"ל חברת הייטכ, פקיד בנק או רואה חשבון) למשל, לבין תפקודי המינים הביולוגיים. גם לא בין רחיצת כלים במטבח מודרני באורח החיים המודרני לבין המין הביולוגי.

אִימון בתחושה שלא צריך את ההגנה הזאת.
בדיוק לזה התכוונתי במלה ניסוי: שבודקים, שמתאמנים, לפני הרחבת היישום (אם יורחב).

זו שאלה ועניין של הלך נפש
ענק!!!
מעניין שבהליכה של הגברים, ישר יכולתי לזהות סצינות מאינספור סרטים, עם "הגיבור" הגברי (והחתיך ), שהולכים בדיוק כך, במיוחד שיש קלישאה קולנועית שבה הגיבור הבודד ההולך מצולם כך הולך בגבריות על רקע האופק...
זיהוי ההליכה הנשית עם סצינות של נשים הולכות היתה לי יותר קשה. פחות מובנת מאליה. פחות יש לי בדמיון דוגמאות חיות, איך זה נראה באמת.

מעניין אם יש להן תחתונים מתחת?
פתאום נזכרתי בביקור בסקוטלנד בו החלטנו לברר סופית את סוגית התחתונים מתחת לקלט כן או לא. היינו באיזה אירוע פולקלוריסטי, ניגשנו לאחד סימפטי עם קילט, והתשובה המרהיבה כולל הדגמה חיה ספונטנית, היתה: לא.

אמא שלי שנאה חזיות.
התפס של הוו בסוגר? שיש שלושה כאלה, לבחירה עד כמה הדוק? התופרת הכינה לה תוספת מיוחדת כזו, ארוכה-ארוכה, עם עוד תריסר עליה.

בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים

נכון. אני בדיוק קוראת את "האוהל האדום". ולצד זה שאני בהלם עד כמה לידה ומוות הם מושגים כל כך קשורים זה לזה בעת העתיקה (לא קראתי דיון על הספר הזה פה באתר, בטח יש ובטח יש גם על הנושא הזה - כמה לידות מסתיימות במוות של העובר ושל האמא), אז לצד זה - באמת יש את המבנה החברתי שטרה מדברת עליו. ויש לזה יתרונות רבים. אבל למשל בשבילי זה ממש לא מתאים. אני מאוד אוהבת להיות לבד לפעמים. גם כשהחבר לא ישן בבית, אני נהנית מהלבד. אני מאוד אוהבת שמתבטל לו משהו והוא מגיע בהפתעה, אבל יש בי גם משהו מפעם של לאהוב את הלבד. פשוט אני מפחדת בלילה בגלל שיש כאן הרבה פריצות. אז אני ננעלת עם שניהם בחדר, מסדרת פתח אוורור (שהחלון פתוח קצת, אבל לא יכול להיפתח יותר), וישנה לפעמים עם הג'ינס שלי. שזה באמת קשור לדיון הזה - שהבגדים מגוננים גם אם רק במחשבה. וגם הבגדים התחתונים ככה.

אני בעצמי לא עברתי תקיפה מינית (אם לא מחשיבים שלושה הודים שנגעו לי בציצים, אחד באמת מתוך שינה, כשישנתי על ערסל על סיפון של אוניה. אגב, באפיזודה הזאת אני התעוררתי וצעקתי "אמא'לה" והחבר התעורר ומרוב בהלה התחיל לצרוח. זה היה די הזוי. הוא בכלל לא היה ה"גבר המושיע". הוא התעורר מתוך שינה להיסטריה. ככה שאני לא יודעת מה בדיוק אני בונה עליו כשהוא פה. אבל אני יודעת שאני בכל זאת מוגנת יותר, שקשה להאמין שמישהו יתקיף אותי מינית כשהוא איתי בבית).

אני חושבת שזה מפחיד היום. טרה צודקת. אולי תמיד זה היה מפחיד, רק לא הייתי מודעת לזה. מאז שאני קוראת באינטרנט אני מופתעת עד כמה זה שכיח.

עפרה, אני מסכימה איתך על הפחד, אבל אני לא חושבת שאת צריכה לשלם מחיר כזה גבוה, כמו לישון עם ג'ינס (גם אם זה קורה מעט).
אני מנסה לומר, שבכולופן עדיף לשחרר את הפחד כי פחד הוא פחד ויש לו מחירים נוספים.
ולישון עם ג'ינס זה כאילו לתקוע את עצמך בכלא, ממש מזכיר לי חגורת צניעות.
זה כאילו שכהגנה מפני אונס, נלך כולנו עם חגורת צניעות.

ג'ינס-
כבר שנים בלי. אולי זו תחושת תקיעות אישית שלי, שאני צריכה בשבילה לא ללכת עם ג'ינס, אבל בכל זאת זה נראה לי כזה נוקשה, שאני לא מבינה איך אפשר ובעיקר למה.

וחדשות!
בעקבות מה שכתבתי כאן אמש על תנועת שמונה באגן (הליכה נכונה), ראיתי את עצמי היום הולכת מול מראה במקרה, וגיליתי שהשינוי כבר כאן ואני לא צריכה כלכך להתאמץ לזכור ללכת ככה.
זה נראה אחרת לגמרי, איזה כיף!

זיהוי ההליכה הנשית עם סצינות של נשים הולכות היתה לי יותר קשה. פחות מובנת מאליה. פחות יש לי בדמיון דוגמאות חיות, איך זה נראה באמת.

בסרטים הוליוודיים משנות השלושים והארבעים רואים את זה הרבה - הילוך אלגנטי בחצאית, כפפות וכובע.

הילוך אלגנטי בחצאית,
כן, אבל נראהלי שזו הליכה עצורה וכפויה,
לא פחות מהליכה כפויה במכנסי ג'ינס נמוכים.
לא נראהלי מחובר יותר למהות הנשית, או לביולוגיה הזו.

הייתי רוצה שיהיו לי מכנסי שרוואל, כאלה הרגילים עם הגומי, שיסתיימו בבטן התחתונה ולא מתחת לקו החזיה.
ואם לא ,אז שרוואל עם כפתורים ולא גומי, זה נתפס יותר יפה על הבטן ולא מרגיש כמו פיג'מה אבל קשה מאוד למצוא כאלה.

כן, אבל נראה לי שזו הליכה עצורה וכפויה,
גם לי. כשאני נזכרת למשל בגרטה גרבו או אפילו באינגריד ברגמן בקזבלנקה, אז שפת הגוף כולה אומרת "עצור", "מאופק", "מוחזק", "שמור".
זה לא מה שאנחנו מחפשים. המממ.
עוד דוגמאות? (תראו כמה קשה למצוא)
האם את הנשים בקולנוע מראים הולכות? או שאת היותר נשיות מביניהן מראים רק בתנוחות פסיביות ונייחות, ולא נעות במרחב פתוח? או בכל אופן לא בהליכה במרחב, אלא אולי - עומדת ליד הכיריים ומבשלת, נעה רק במרחב המצומצם שבין שולחן האוכל לבין איזור הבישול? יושבת בראש השולחן המשפחתי? עומדות ומשוחחות עם נשים אחרות?

ראינו כמה חברות בטלויזיה הופעה של לאה שבת.
יש לי חברה שלאה ש. היא שיא ההזנחה בעיניה.

היא החלה בגידופים ותיאורים מעליבים גם על האוהלים שהיא לובשת כשמדיצי (ומצד הדף הזה) השמעתי קול אחר, שאומר שזה דווקא נשי, בהיבט של נשות שבט, אישה אדמתית. בהיבט של שומן ורכות זה דווקא נשי.

אז היא הביאה לי את חנה לסלאו כדוגמא לשמנה-אבל-נשית.
אופ!! זה בדיוק לא נשי בעיני, החניטה הזאת בחליפות והלחץ הנשקף לי ממנה, להסתרת הסנטר, הבטן, וכולה בערך.
אז חברתי אמרה שהיא מטופחת.
אם אני צריכה להסתוות על ידי איפורים ובגדי גברים כל היום כדי להראות נשית- לא תודה, אני מעדיפה להשאר ככה ושנשיותי תיראה ותוערך בחוגים המקובלים מאד, עלי.

ולישון עם ג'ינס זה כאילו לתקוע את עצמך בכלא

נכון. זה באמת רעיון די גרוע. אבל זה לא גרוע כמו שזה נשמע, יש לי לפחות זוג אחד שהרבה יותר נוח לי מאשר כל דבר עם גומי. כזה שיושב עלי רפוי, אבל לא מדי, ומאוד נוח לי. בכל מקרה, כבר די נגמלתי מזה, זו היתה פשוט דוגמא למה שניסיתי לטעון - שבגדים לפעמים יוצרים אשליה של הגנה, גם אם בפועל זה לא ממש נכון ואפילו מגוחך.

ולגבי הפחד, את שוב צודקת. ויש לי סיפור די ארוך עד כמה פחדתי כמה שנים ואיך נגמלתי מהפחד. בכל מקרה, אחרי פריצה אחת לבית בלילה ועוד ניסיון שממנו התעוררנו, כל זה תוך חודשים ספורים, יש לי סיבות מאוד קונקרטיות לפחד, אז קצת קשה לי לא לפחד. אז אני עושה "טקסים" שאני יודעת שלא כולם עוזרים (למשל, בימים האלה אני הולכת לישון מאוד מאוחר, כדי לקצר את הלילה. אבל למעשה הפריצות הן בסביבות 4-5 לפנות בוקר ככה שזה ממילא לא עוזר. אבל בשבילי לילה קצר זה אומר להיות עייפה יותר ולישון טוב יותר, וגם לפחד פחות שעות).

ולאה ש. היא שיא ההזנחה בעיניה

אז היא הביאה לי את חנה לסלאו כדוגמא לשמנה-אבל-נשית.
טוב, אלה מושגים... איך נגדיר אותם?

האם את הנשים בקולנוע מראים הולכות? או שאת היותר נשיות מביניהן מראים רק בתנוחות פסיביות ונייחות, ולא נעות במרחב פתוח?

רוקדות לעיני הגבר (ריטה הייוורת', "גילדה" - הדוגמה המפורסמת מהמאמר של לורה מאלווי).

עפרה, לא התכוונתי להגחיך את מה שסיפרת (לכולנו יש סטיות קטנות )

רוקדות לעיני הגבר (ריטה הייוורת', "גילדה" - הדוגמה המפורסמת מהמאמר של לורה מאלווי).
וואי, בחיים לא ראיתי את זה.
אגב, איך הייתן מגדירות את ההליכה של ג'וליה רוברטס ב"אשה יפה", כשהיא הולכת לבושה יפה ברחוב (אז, כשהיא נכנסת מעדנות לבושה מעולה לבוטיק שגרש אותה, ואומרת להם huge mistake, huge ). זכור לי במעומעם שהיא די מניעה את האגן בצורה נשית, אבל אולי אני לא זוכרת טוב.

לא התכוונתי להגחיך את מה שסיפרת

אני יודעת. זו אני שחושבת שזה מגוחך ואין לי בעיה שכולם יצטרפו אלי במקהלה .

מהמאמר של לורה מאלווי

הייתי רוצה שיהיו לי מכנסי שרוואל, כאלה הרגילים עם הגומי, שיסתיימו בבטן התחתונה ולא מתחת לקו החזיה.
ואם לא ,אז שרוואל עם כפתורים ולא גומי, זה נתפס יותר יפה על הבטן ולא מרגיש כמו פיג'מה אבל קשה מאוד למצוא כאלה.
יש מכנסי דייגים.

<רק את זה לובשת. תמיד שנאתי ג'ינס.>

אני חייבת להחשף ולהודות איך אני קוראת כאן בשקיקה ואפילו מנסה ליישם (בינתיים בקטע של ההליכה...). מוצאת את עצמי הולכת עם הילדים ובראשי מהדהדות מילים שקראתי כאן. ושמה לב להליכה שלי. ונותנת זמן לעצמי ללכת, להתנועע, בקלות ומרגישה איך כל אחוות הנשיות זורמת בי ומלווה אותי בדרך.

תודה

ולצד זה שאני בהלם עד כמה לידה ומוות הם מושגים כל כך קשורים זה לזה בעת העתיקה
לא קשור לדף הזה אבל הזכיר לי.
כמה שבועות לפני הלידה (לידה ראשונה ולידת בית מתוכננת) תקף אותי הפחד מהמוות. בלתי מוסבר. לא מבוסס במציאות. אני מכירה שפוחדים שיקרה משהו לעובר. אני פחדתי למות! וזה לחלוטין לא היה קשור לעצם העובדה שהחלטתי ללדת בבית. פחדתי מהלידה כלידה בלי קשר למיקום שלה. אין לי הסבר לזה לא הגיוני ולא פסיכולוגי בגרוש.
במהלך הלידה עצמה חשתי שאני עוברת בתוך תעלה חשוכה. לא הייתי מחוברת ללידה ולא לילדה, רק לתהליך שעברתי. ברגע שהיא נולדה הכל נגמר. כאילו מישהו פיזר את החושך והתחיל בוקר בבת אחת. הרגשתי שנולדתי יחד איתה. מענין אם גם נשים אחרות עברו את זה.

בעניין כל מה שדובר כאן על ההליכה הנשית – ניסיתי ליישם. זה היה לי מוזר מאד, אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
האם מהיום תצפו בי מענטזת ברחובות העיר? לא בטוח. אבל לפחות כשהוא במנשא אני משתדלת לעשות את זה. גם ככה כשהוא במנשא אני עושה כל כך הרבה דברים משונים, שזה כבר לא משנה...

2 שחקניות נשיות שעולות לי...

נועה תשבי, בתקופה היותר מלאה שלה.. גם מאוד סקסית.

קתרין זיתה ג'ונס, כנ"ל..
>למה כולן בסוף עושות דיאטה? <

שני נושאים. האחד - הדף הזה הזכיר לי שיעור באנתרופולוגיה מהלימודים שלי. סיפרו לנ על אופנת המחוכים שהיתה נפוצה במאה ה- 18. זו אופנה שהומצאה ע"י גברים (כמובן) וגרמה לכך שנשים יהדקו את מותניהן להיקפים מגוחכים, למשך כל הזמן - גם בשינה. מי שהיתה מסירה את המחוך יותר מידי פשוט לא היתה מצליחה להיכנס לתוכו חזרה, כך שהאידאל היה להיות צרה כל הזמן. היחידות שהיו הולכות בלי היו הנשים הפשוטות והעניות שהיו צריכות לעבוד עבודה גופנית (ובטח גם היניקו ועשו עוד דברים באופן_טבעי‏). אישה ממעמד גבוה שהיתה הולכת בלי מחוך נחשבה לזונה.

המחוכים הללו גרמו לכל מיני דברים -
א. הצרות משמעותית של האגן הנשי (כי כבר מילדות היו לובשים אותם) וכתוצאה מכך הרבה נשים התקשו בלידה ומספר הניתוחים הקיסרים עלה מאוד. גם בהריון אגב, היו לובשים את המחוך והיה כל הזמן לחץ על הבטן.
ב. הנשים לא היו מורידות את המחוכים גם בלילה, גם בזמן סקס, ולכן לא היו, איך נאמר, מאוד אטרקטיביות לבני זוגן. כתוצאה מכך הגברים היו הולכים הרבה יותר לזונות, ומדביקים אח"כ את נשותיהן במגוון של מחלות מין.
ג. המחוכים גרמו לבעיות גופניות נוספות (לא זוכרת אילו ולא מוצאת את הסיכומים מן השיעורים. מי שיודעת, אפשר להוסיף).
בסופו של דבר זה היה מה שנתן דחיפה לתנועה הפמיניסטית לקום ובעצם מה שהן שרפו היה מחוכים ולא חזיות כמו שאנחנו מכירות אותן היום.

והדבר השני - דיברנו פה הרבה על הליכה נשית. מה לגבי ישיבה נשית? נראה לי שישיבה על כסא זה ממש לא זה (גם לא ישיבה גברית). ישיבה מזרחית נראית לי מאוד נשית - האגן נינוח, רחב, פתוח. לגבי ישיבה גבוהה (כדי לעבוד על המחשב, למשל) - קניתי לי כדור פיזיו' וזה ממש כיף, וגם בריא לגב ולרצפת האגן, לשבת עליו, רגליים פתוחות לצדדים, גב ישר עם תנועות מעגליות, ממש נהדר ומאוד נשי להרגשתי.

לגבי תחתונים וחזיה - כבר יום שלישי בלי. ממש נהדר. אני כל כך נהנית למשש את קו המותן בלי תחתונים.
אחד המלבושים הכי נשיים והכי מותאמים למחזורים השונים בחיי אישה, הוא כמובן הסארי ההודי. ראשית , אין צורך להחליפו כשעולים במשקל או בהריון, כי כל פעם מלפפים אותו מחדש על הבטן. שנית, אין לו גומי והוא לא לוחץ. שלישית, הבטן בחוץ, רפויה ונפולה ככל שתרצו, וזה תמיד יפה. בהודו יש נשים שמנות מאוד שהולכות עם הבטן בחוץ וזה ממש מקסים, במיוחד אם משווים את זה לאישה באותו משקל בארץ שהולכת עם טייץ סינטטיים. רביעית, קל מאוד לשלוף ציץ להנקה וגם להניק בצורה מוסתרת, הרי יש את הצעיף העליון שמכסה. חמישית, כל אישה לובשת את הסארי שלה קצת אחרת. אף פעם לא מוצאים שתיים שלובשות בדיוק באותה הדרך. אני שונאת שטאנץ ולכן זו בעיניי מעלה נוספת. ושישית, כל הסארים הם פשוט יפיפיים, צבעוניים, נהדרים. וזה בעיניי חלק מן הנשיות - ללבוש דברים יפים ולא אפורים, כי כאלו אנחנו - יפות, צבעוניות, משתנות, כמו הפלנטה.

ורק להדגמה - שימו לב לבטן ההריונית המציצה.

דנה_ה‏ נהנתי מאוד לקרוא! וגם מהתמונה!
תודה על המידע!
עכשיו מענין איך זה עובד הלכה למעשה?
יש פה מישהי שיכולה להעיד על לבישת סארי בחיי היומיום?

אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
סמדר, תוכלי לפרט? אני אשמח. מה היו ההבדלים שהבחנת בהם, מה לדעתך הדבר העיקרי בשינוי?

המחוכים הללו גרמו לכל מיני דברים -
דבר אחד ששכחת להזכיר: שהמחוכים היו הסיבה להתעלפויות המרובות של נשות התקופה.
אי אפשר היה לנשום במחוכים האלה. קצת התרגשות, ולאשה לא היה אוויר, והיא מייד היתה מתעלפת.
מובן שהמקרים האלה גרמו לתווית של "היסטרית", "חלשה", "עדינה" ובלתי מסוגלת לדבר, מוגבלת שצריך לחסוך ממנה כל דבר קצת לא נעים או כל דבר גופני מאומץ אפילו במקצת.

ישיבה מזרחית נראית לי מאוד נשית - האגן נינוח, רחב, פתוח. גם אני מוצאת את עצמי פתאם, בלי לחשוב יותר מדיי, מתיישבת על הקרקע בישיבה מזרחית ומרגישה כמה נעים לי וכמה זה מחבר אותי לאדמה ...

קראתי פעם סיפור קצר על אשה שהידקה את הבטן בהריונות, ומכרה את ילדיה (המעוותים מחוסר מקום כדי לגדול) לקרקסים.

נתתי היום לילדה לקרוא את אחד הספרים של ג'יימס הריוט (הוטרינר) ופתאום נזכרתי בקטע נורא נחמד שמופיע שם
הוא מספר על שיחה עם אחד האיכרים ההרריים לפני שגויס לצבא, והאיכר אומר לו שהוא היה פעם אחת בעיר ולא הסתדר שם
כי כולם הולכים שם "בצעדים גדולים וצעדים קטנים" והוא כאיכר במרחבים הפתוחים של יורקשייר רגיל לפסוע פסיעות גדולות רחבות ואיטיות.
כך שלדעתי כל ההליכה החפוזה והמתוחה היא לא רק עניין גברי אלא בעיקר עניין עירוני, ככל שהצפיפות עולה האנשים הולכים פחות טבעי
ויותר מחושב, ואז נעלמים נענועי האגן, נעלמת ההליכה המתונה והנינוחה ונכנס אלמנט חזק של לחץ על כל הגוף.

זו ההליכה שהוא אוהב
מדהים איך הם יודעים בדיוק מה טוב לנו (ולהם) וגם איך להגיד לנו את זה.

וגם מתה על הצבעוניות של הבגדים ההודים, ובכלל על צבעוניות.
<לילה לבשה היום תכלת וורוד והרגישה ברקיע השביעי>
וגם קניתי לעצמי להריון מן טוניקה כזו שנכרכת ונקשרת ואני יכולה לשחק עם הגודל שלה כשאני גדלה וזה מה זה כיף. וגם נוח להיניק איתה כי פשוט מזיזים קצת הצידה וגם לא צריך חזיה. הידד.

כל מיני משטחים סינטטיים וכיו"ב.
חשבתי על זה בהקשר של חשיפת הצ'אקרה התחתונה לאדמה - הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט, לא?

הדף מאוד מעניין, דנה_ה‏, מסכימה איתך לגבי הסארי, בעיני אין לבוש יותר נשי ממנו.
קראתי פעם סיפור קצר על אשה שהידקה את הבטן בהריונות, ומכרה את ילדיה (המעוותים מחוסר מקום כדי לגדול) לקרקסים.

הבנות שלי ממש לא סובלות תחתונים ולובשות אותם כמה שפחות, הבעיה היא שאנשים מסתכלים ולעיתים מעירים, (למשל סבא וסבתא) ואני לא רוצה שזה יהפוך לאישיו, אז מבקשת לשים תחתונים כשיוצאים, בדרך כלל.
אני מסתפקת בזה שאני לא משתמשת בהם בלילות.

חשבתי על זה בהקשר של חשיפת הצ'אקרה התחתונה לאדמה - הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט, לא?
באמת נקודה חשובה למחשבה.

אני מזיעה בסדינים, וזה לא נעים. מישהו מכיר את זה? יודע למה? יודע מה לעשות?
סדין שעשוי מבד מגבת (ולכן סופג יותר), מאוורר/מזגן.

למה זה נכון דווקא לאישה ולא גם לגבר?
עינטוז מכל סוג קשור למבנה האגן. זה מוסבר למעלה. לאשה יש אגן שונה לחלוטין מהאגן של הגבר, כולל לא רק הבדל בעצמות אלא גם בחיבור, ברצועות החיבור, במבנה השרירים, באיברים ועוד. כולל חיבור שונה של הרגל לאגן.

הרי רוב הזמן היא חשופה בעיקר למרצפות, מדרכות ואספלט
אבל מתחתיהם יש אדמה.
גם תלוי איך את חיה. אצלנו יש גם ממש אדמה בחיים.
ואגב, בסביבה עוינת (מלאה מרצפות, מדרכות, אספלט וזיהום עירוני) את צריכה להרגיש את עצמך, ואולי לבחור תחתונים. מה דעתך?

פצעונים על הישבן (נקודות אדומות כאלה
ראשית, אנחנו הרי לא גדלנו ככה ואנחנו לא רגילים,
שנית, לכי תדעי אם ה"טבע" הזה לא מזוהם גם הוא (כמה מקומות בארץ נקיים מהזיהום שמגיע מהכביש הקרוב, ממפעלי התעשייה שבסביבה וכן הלאה?)
ושלישית, במעומעם זכור לי שזה מעיד על חוסר איזון מסוים לפי הרפואה הסינית, אבל שכחתי מה. כדאי להתייעץ עם מטפל סיני, כי אפשר לאזן את זה.

אז למה זה נכון דווקא לאישה ולא גם לגבר?
זה נכון גם לגברים, באופן כללי.
בד"כ אצל גברים שריר הירך (הארבע ראשי), שרירי הבטן והגב חזקים יותר ויכולים לפצות בצורה טובה יותר על חוסר שימוש בישבן.

אז מה, לא נועדתי ללכת בעירום? טבעי טבעי? חופשי חופשי?
אין לי מושג. נראה לי שחשיפה ישירה אחרי שנים של המנעות לא מעידה על ה"יעוד" שלך, אלא על החשפות מהירה מדי ללא הכנה.
אם היית גדלה בשבט שחי בטבע ומגיל אפס מסתובבת עירומה, היית יודעת על אילו משטחים ניתן לשבת ואילו לא. אולי על הסלעים הספציפיים שישבת ישנם חומרים אלרגנים לעכוזך (הענוג והמערבי). אולי בשבטים, נשים ישבו על מחצלות מפרוות ולא ישירות על הטבע החשוף.

אז מה, לא נועדתי ללכת בעירום? טבעי טבעי? חופשי חופשי?
זה כמו כפות רגליים שרגילות ללכת יחפות. בטח העור נהיה יותר קשה בישבן אם הולכים הרבה ערומים.

אולם תגובתו של עוללי אשר במנשא היתה חד משמעית לחלוטין: זו ההליכה שהוא אוהב.
סמדר, תוכלי לפרט? אני אשמח. מה היו ההבדלים שהבחנת בהם, מה לדעתך הדבר העיקרי בשינוי?
הוא פשוט נרגע ונרדם והפסיק לעשות את הקרעכצן שעשה קודם. אני משערת שזה מפני שההליכה האגנית מניעה אותו גם מצד לצד (הוא נישא כיום בעיקר בתנוחת בטן אל בטן) ולא רק קדימה, ויוצרת תחושת נדנוד קצבית שהוא זקוק לה כדי להירדם. אולי הנדנוד שיש בהליכה הסטנדרטית לפעמים לא מספיק.
בבית אני דווקא מנדנדת בציר אנכי ולא אופקי – על כדור פיזיו. גם עובד.

בישיבה מזרחית או ישיבת לוטוס (מה ההבדל בינהם?)
בישיבת לוטוס כף הרגל נמצאת מעל הירך. רוב האנשים שאני מכירה מסוגלים לה לאחר אימון של שנים ביוגה (חוץ מהבת שלי).

סמדר, מרתק!

בעקבות הדף ( שעוד לא הספקתי הרבה ממנו ) אני בימים האחרונים בלי תחתונים בבית, מתחת למכנס מאוורר.
היום ביתי ( שנתיים ) צפתה בי יוצאת מהמקלחת ולובשת מכנסיים ואז אמרה:
"אימא, שכחת תחתונים"

מדהים כמה מוקדם הדברים מתקבעים.

אבל מתחתיהם יש אדמה.
כן. התהייה שלי היא האם האספלט הוא לא מחסום קצת יותר עבה מבד התחתונים. <בכלל גרה במושב>

האם האספלט הוא לא מחסום קצת יותר עבה מבד התחתונים
באמת שאלה שצריך לחשוב עליה. דינה, אולי את עוד מסתובבת פה ויכולה לתרום?
אני באמת לא יודעת מספיק.

אבל הדיון הזה מתקשר לי למחשבות הרבות שאני חושבת בזמן האחרון על "תרבות עדן" או "תרבות בת קיימא" (פרמקלצ'ר בעברית).
אופס, רק הרגע, כשכתבתי את המלים, תפסתי כמה הרבה המחשבות שלי עוסקות בחודשים האחרונים בחקלאות ובכלל בחיים בני קיימא.
לא תפסתי את זה. פשוט זה מסתובב לי כל הזמן בתוך הראש, אבל זה לא יוצא מהפה שלי. כשאני מנסה להגיד משהו לאנשים משמעותיים בחיי, ככה שתי מלים, אני נתקלת (כמה מפתיע) באותה חומת מיינסטרים בצורה:
"פנאטיות, קיצוניות, הגזמה, בשביל מה זה טוב", וכן הלאה, ואני נסגרת, והמחשבות נשארות אצלי בראש ולא יוצאות.
כאילו כמעט אין עם מי לדבר, כאילו באמת הרחקתי לכת.

שומו שמיים! לחשוב על חנייה שלא מרוצפת בצורה הרגילה, אלא בצורה שיש שם אדמה, ויגדלו צמחים בין המרצפות או מה שלא יהיה שנרצף שם (כריסטופר_אלכסנדר‏). ולתכנן לשתול עץ פרי נקבה אצלי ועץ זכר בשטח בר בסביבה. ולתכנן גינה בלי דשא. בלי דשא! זו פשוט הפרה בוטה של כל הנורמות החברתיות הישראליות באשר הן! אני לא מעיזה בכלל לספר את זה, כי הריקושטים שיעופו עלי בוודאי יהיו יותר מזעזעים מהרעיון שאני לא מכריחה את הילדה לכתוב באותיות כתב!!!
ולרצות לבקר במשק אורגני. מה? מה יש לעשות שם בכלל?
ולא לעשות ריסוס נגד ג'וקים. אני, אני שפשוט צורחת מהם ובורחת "בעלי, הושיע!" ממש כמו קריקטורה של עומדת על כסא בגלל עכבר קטן - אומרת לו שהג'וק פחות מסוכן מהריסוס, ואני לא מוכנה. מי יכול להבין דבר כזה?
ואני רוצה לבנות בית (אלוהים, תן לי כבר את המגרשון הזה) על שטח יותר קטן ממה שמותר לי. מי שמע דבר כזה? ואני אצטרך למצוא שורה של תירוצים משכנעים, כי הסיבה האמיתית - שאני רוצה לפגוע מינימום בקרקע בבנייה, ולהשאיר מקסימום לטבע ולצמחייה ולאדמה - פשוט לא נראית הגיונית.

אפילו באתר הזה, אנשים שרוצים להתייעץ לגבי עצי פרי בגינתם צריכים לקרוא תגובות כמו "אתם לא תספיקו לאכול הכל ובסוף יבואו הזבובים, יותר טוב לקנות בסופרמרקט".
בשבילי, שמאמינה שעץ פרי בגינה שלי הוא תרומתי הצנועה למיחזור, להקטנת הזיהום, להקטנת הצריכה, להגברת ההסתמכות על המקורות העצמיים, להצלת הקרקע, למזון בריא יותר למשפחתי (ערכם התזונתי של פירות אורגניים שנקטפו זה עתה לא יסולא בפז) - תשובה כזאת רק מייצגת את התרבות הצרכנית, את תרבות ה"השתמש וזרוק", את תרבות ה"מה איכפת לי, אחרי - המבול".
ואם הזבובים יאכלו לי חצי יבול, כי אני לא אספיק לאכול את כל הפירות? מה רע בזה? יופי, יהיה קומפוסט, יעשיר את הקרקע.

אז אני חושבת כל הזמן מחשבות על האדמה.
על המקום של האדמה בחיינו, בחיי.
איך להציל את האדמה. איך לחוות את האדמה. איך להקטין את האספלט בחיי. כל מיני דברים קטנים שמתקשרים לזה. כמו למשל, מחשבה על כיור שיש עליו מקום לסבון בכלי שלא מחליק, שזה הרבה יותר אקולוגי מכל הבחינות להחזיק לשטיפת הידיים סבון משמן זית בכלי קרמיקה, מאשר את הסבונים הנוזליים האלה שנמכרים באריזות של שלושה בקבוקי פלסטיק.
כמה הרבה מחשבות על האדמה, על המיחזור, על הקשר שלי לאדמה, על הצורך הפיזי להרגיש את האדמה.
כמה הרבה מחשבות שמתקשרות גם להקטנת הצריכה.
רק מלישון בלי כלום הקטנתי את כמות הכביסה פה ברבע. בחיי. והשינוי הזה דרש ממני רק שינוי באישיות, בתחושות, ברגשות, ביחס לגוף, ביחס לעולם.
ופתאום אני מקבלת גם חופש, וגם חוסכת כביסה.
וגם זה אקולוגי. וגם זה לא-צרכני.

והמחשבות על הגוף הנשי, על ההליכה הנשית, על ההתנהלות הנשית, מחזירות אותי למחשבות על ליקוט. ולמחשבות על היקואנה, שם יש קצת חקלאות והנשים אחראיות עליה. אני יורדת לערוגה שבניתי בגינת הבית המשותף, שותלת אורגנו, שותלת בצל, עושה ניסוי לזרוע זרעי עגבנייה שאכלנו הבוקר, רואה את בתי, שבמשך חודשים סירבה לגעת באדמה, מבקשת פתאום לשתול את השתיל ואומרת לי "כבר לא מפריע לי להתלכלך באדמה, זה לא ממש ליכלוך"

וזה מתקשר לי לעלייה הראשונה. קול קטן בתוכי מנסה להגיד לי שאולי הייתי יכולה להיות מרוצה מאוד בחיים של עבודת אדמה. אני, שאין לי שום ידע וכישורים בתחום. אבל במה אני שונה מחלוצי העליות הראשונות, שבאו בכוח האידיאולוגיה האינטלקטואלית להשתרש באדמה?
כאילו קול קטן אומר לי: את פותחת דרך (כתבתי פותחת, אחר כך חשבתי, זה לא הביטוי הנכון, תיקנתי לפורצת דרך, ראיתי שזה תוקפני מדי, הבנתי שזו לא המלה, החזרתי לפותחת),
פותחת דרך אל נשיות ומודעות נשית, פותחת דרך אל תרבות לא צרכנית, אל קבלה חדשה של גופנו ונשיותנו, והדרך הזאת מובילה לעוד דרכים.
היא מובילה לאמא אדמה.
היא מובילה לאוכל.
היא מובילה ליופי.
היא מובילה לאקולוגיה של האדם ושל הסביבה.
היא מובילה לכל מיני כיוונים. אפילו באסוציאציה (וזה מאוד נשי).
תפתחי אותם.
תפתחי.
אז אני פותחת. כמו לפתוח לכם בקלפים. תסתכלו. תקחו את הקלף שמתאים לכם. אני רק פתחתי. זה שלכם עכשיו.

היום בנצרת הבנתי: המאמות הערביות הולכות ממש באופן טבעי. שמלה ישרה, ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה. הליכה עם כל החזה והבטן קדימה.

בשמת, את פשוט לא מסתובבת בחוגים הנכונים. למה לא באת ל-מפגש_החלפת_זרעים‏? שם מסתובבים אנשים שחושביםגם הם בדומה למה שתיארת.

תרומתי לדיון המענין הזה תהיה מחוויה אישית.
מזה 13 שנה שאני חיה ללא תחתונים,(גם בן זוגי) לבושה בשרוואלים רחבים ונוחים המעצימים את תחושת האוורור והמרחב הפיזי שלי ומעליהם חולצה הודית רחבה (כּוּרְתָה)רצוי עם כיסים או שמלה פּנג'בּית. אלה הם צרכי וזה נכון ומדוייק עבורי. היישום נבע מתוך תחושות בטן חזקות שמה שמקובל כ"טוב" לא באמת טוב לגופי והוא זועק לדרך אישית חדשה לא מוכרת ובודאי שאינה מקובלת.כן, כן, אני גם ישנה ערומה.
ההפרשות למיטב נסיוני הן מחזוריות ומשתנות לאורך המחזור החדשי. במרבית המקרים הן מתרוקנות בזמן ההשתנה או בעת שטיפה במים או נגוב בנייר. אני רואה בהן חלק טבעי מהגוף כמו זיעה וכמו דם המחזור.
משום שאין לי תחתונים אינני משתמשת בתחבושות ובודאי לא בטמפונים. אני מרוקנת את עצמי באמצעות אצבעי מעל האסלה ובזמן המקלחת. לרוב זה מספיק ואין לי דמומים ישירות על המכנסיים.
מנסים ואף מצליחים לשטוף את מוחנו במסרים סמויים באמצעות פרסומות בטלויזיה ומסרים אישיים מהסביבה עד כמה זה גופנו דוחה ומסריח ועלינו הנשים מוטלת החובה להעלים ככל שניתן את ריחותיו הטבעיים של גופינו. האם רק לגברים מותר להזיע ולהפליץ?
התובנה שלי מהדיון הפתוח והחשוב הזה על לבוש טבעי היא כי על כל אחת ואחד מאיתנו לבדוק אמונות, מוסכמות ודעות שירשנו מהורינו וסביבתנו הקרובה והרחוקה ולא לקבל את הדברים כאמת אחת שאין בלתה. להתנסות בחוויה אישית ומשם לצאת עם תובנה שנכונה ומדוייקת עבורך.
(ולא חסרות דוגמאות כמו חנוך ביתי,שינה משותפת עם הורים,הנקה עד גיל מאוחר,ללא חתולים ועוד).

שמלה ישרה, ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה
נכון! זאת אומרת שהן לא מבזבזות את כספן על חזיות? אולי גם תחתונים אין להן?

את פשוט לא מסתובבת בחוגים הנכונים
בחוגים הנכונים אני דווקא מסתובבת.
המשפחות, הן אלה שייכנסו לשוק. כולל בן הזוג הפרטי. (אם כי חסכון במים מדבר אליו, הוא מאוד מקפיד, וגם טיעונים פטריוטיים כמו שמירה על אדמת המולדת...).

שמלה פּנג'בּית
את יכולה לתאר, למי שלא מכיר?

התובנה שלי מהדיון הפתוח והחשוב הזה על לבוש טבעי היא כי על כל אחת ואחד מאיתנו לבדוק אמונות, מוסכמות ודעות שירשנו מהורינו וסביבתנו הקרובה והרחוקה ולא לקבל את הדברים כאמת אחת שאין בלתה. להתנסות בחוויה אישית ומשם לצאת עם תובנה שנכונה ומדוייקת עבורך.

אולי גם תחתונים אין להן?
יש לך הצעה איך אפשר לברר כזה דבר ?

משום שאין לי תחתונים אינני משתמשת בתחבושות ובודאי לא בטמפונים. אני מרוקנת את עצמי באמצעות אצבעי מעל האסלה ובזמן המקלחת. לרוב זה מספיק ואין לי דמומים ישירות על המכנסיים.
את מכירה את מירב שרמן?

שמלה פנג'בית

היא שמלה הודית הנלבשת מעל מכנסיים. בגזרה נוחה עד הברכיים או עד אמצע השוק. לא יודעת עד כמה היא פרקטית למניקות אבל ניתן לשלב אותה עם שרוואל להרגיש נוח ולהראות נפלא.מכּורְתָהׁ(אף היא חולצה הודית ארוכה שנלבשת מעל מכנסיים) בעלת כפתורים אין כל קושי לשלוף ציצי.
נשים הודיות הלובשות סארי ותחתיו חצאית ששמה פרח ממני,- במו עיני ראיתי כיצד הן פשוט מפסקות רגליים ומשתינות בעמידה ברחוב. מכאן אני מסיקה שהן אינן לובשות תחתונים.
את מכירה את מירב שרמן?
לא, אבל נתקלתי ברעיון שלה פה באתר ומאד התחברתי לרעיון שבא לי בטבעיות.
ממליצה לכן לנסות לחיות בלי תחתונים (גם מאד חסכוני). שווה כל רגע.

יש לך הצעה איך אפשר לברר כזה דבר ?
להתחזות לחוקרת תרבות או לעיתונאית ולפנות לחנויות שמוכרות לבנים בנצרת עם מחקר על הטעם המקומי בתחתונים? איזה סוגים מועדפים? כמה קונים בממוצע לאשה לשנה? איזה גילאים קונים איזה דגמים? דרך מחקר כזה אפשר לגלות כמובן אם קונים...

בתור אחת שתמיד ממהרת, מוצאת שההריון מאט אותי
גם אצלי. בהריון הגוף שלי לא היה מסוגל ללכת מהר. זה היה מדהים בשבילי.

פותחת דרך אל נשיות ומודעות נשית, פותחת דרך אל תרבות לא צרכנית, אל קבלה חדשה של גופנו ונשיותנו, והדרך הזאת מובילה לעוד דרכים.
היא מובילה לאמא אדמה.
היא מובילה לאוכל.
היא מובילה ליופי.
היא מובילה לאקולוגיה של האדם ושל הסביבה.
היא מובילה לכל מיני כיוונים. אפילו באסוציאציה (וזה מאוד נשי).
תפתחי אותם.
תפתחי.
אז אני פותחת. כמו לפתוח לכם בקלפים. תסתכלו. תקחו את הקלף שמתאים לכם. אני רק פתחתי. זה שלכם עכשיו.
הייתי מגריינת הכל אם היה אפשר, פשוט נפלא! תודה!

יש חצי ישיבת לוטוס?
יש, בדיוק מה שתארת. וגם אני יושבת ככה באופן טבעי. רק ללוטוס מלא הייתי צריכה לתרגל. (ועדיין, בקושי, בקושי)

תודה על הדיון המעניין.
לאחרונה, בעיקר כשאני רואה נשים שלובשות בדים קלילים, מתחשק לי לשנות לגמרי את הלבוש שלי. אני רואה את אחותי, שמתלבשת בלי שום חשבון - לא אכפת לה לא מהצבעים, ולא מהשערות ברגליים (או בכל מקום אחר בגוף), אם רואים את כל פס החזיה יוצא מהגב, רק כי היא אוהבת איך שזה נראה מקדימה. או כשאני רואה חברה שלובשת מעין שמלה קצרה מעל מכנסיים, שניהם עשויים כותנה קלילה ובהירה..
זה כ"כ עושה לי חשק להתלבש בקלילות. ואני מרגישה חנוטה לגמרי גם בבגדים שלי וגם בתפיסה שלי של איך דברים צריכים להיות. שנים לבשתי רק צמוד - אני ממש לא רזה אבל לתפיסתי זה נראה הכי טוב, להדגיש את מה שכן יש כמו מתניים וציצים, וללבוש עכשיו משהו לא צמוד, נראה לי שזו תהיה חוויה מוזרה מאד עבורי.
אבל מתחשק לי לנסות והדף הזה עושה לי עוד יותר חשק
(ללכת בלי חזיה זה קצת גדול עלי.. )

ציצים נפולים עם מעין חוט מתחת קו החזה ובטן שמנמנה
לא מושך אותי להיות עם ציצים נפולים ובטן שמנמנה. לי אישית לא נוח בלי חזיה כי אני לא אוהבת ללכת כאשר הציצים מתנדנדים.
האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים, ההפרשות מפסיקות? ומה קורה אם הולכים עם מכנסיים? ההפרשות לא ילכו על המכנסיים? (לא מדברת על מכנסיים צמודות, אלא על מכנסים רגילות קצת רופפות) לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת?

האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים,ההפרשות מפסיקות?
האמירה שלי אישית ולא גורפת ומסתמכת על נסיוני בלבד. אצלי לא הופיעו הפרשות מאז שהעפתי את התחתונים מחיי ומגופי (ואולי זה בגלל שלא נוצר חיכוך/גרוי בין הגוף ובין המכנס.רעיון להתבוננות) והמכנסיים שאני לובשת עשויים מבדי כותנה מתנפנפים ואווריריים(שרוואל).
נדמה לי כי כדאי לנו לבדוק את נושא ההפרשות בתוכנו. האם זו דרך הטבע שלנו,חלק מהמחזוריות שלנו? או אולי זה הלחץ של מכנסיים הדוקים ותחתון הדוק שיוצרים שם גרוי או שמתקיימת הפרשה במקרה של דלקת הנובעת מחוסר איזון כלשהו ברמה של גוף /נפש? כמו בענין הדמום במחזור, לנרתיק יש יכולת הכלה ולנו אפשרויות ויכולת לטפל בזה בדרכנו האישית .
מגיל צעיר מאד שחררתי גם את שדי מתמיכה חיצונית(חזיה).
אחרי הלידה נכנעתי ללחצי הציצי הגדושים שלי ולבשתי חזיה שקניתי במיוחד לרגע הזה.הרגשתי כמו חיה כלואה.אחרי חודש וחצי של סיוט ב"כלא" הזה
אפסנתי אותה לתמיד.במשך יומיים שלושה נזלו שדי בכל פעם שתינוקי צייץ ובזה זה הסתיים. הנזילה פסקה ואני נשמתי לרווחה והמשכתי להניק עוד חדשים ארוכים בהנאה גדולה.

לא מושך אותי להיות עם ציצים נפולים ובטן שמנמנה. לי אישית לא נוח בלי חזיה כי אני לא אוהבת ללכת כאשר הציצים מתנדנדים.
האם אתן בטוחות שאם לא הולכים עם תחתונים, ההפרשות מפסיקות? ומה קורה אם הולכים עם מכנסיים? ההפרשות לא ילכו על המכנסיים? (לא מדברת על מכנסיים צמודות, אלא על מכנסים רגילות קצת רופפות) לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת?
שרה, תקראי למעלה מה שכתבתי בדף על "למי כל הדף הזה מתאים".
את מעלה כמה דברים:
א. לא מתאים לי.
ב. אני חוששת.
ג. לא יהיה לי נוח.
אז מה הייתי אומרת לך? אני בכלל לא אנסה לשכנע אותך, שזה מתאים לך, שאין מה לפחד, או שיהיה לך נוח. כל הדאגות שלך לגיטימיות, וכל מה שזה אומר הוא שבכלל לא מתאים לך לעשות שינוי בנושאים האלה עכשיו. מי אמר בכלל שאת חייבת?

אולי את רוצה רק לקחת מהדף הזה מודעות לצורת ההליכה?
אולי את בעצם מנסה לומר, שכן משהו מפריע לך בבגדים הנוכחיים, וכן היית רוצה לעשות שינוי עם אחד מהרעיונות שאפשר לקחת מכאן (אני לא יודעת אם שמת לב, אבל מספר הוריאציות לגבי "לבוש שהוא גם נשי וגם מתאים לי" הוא כמעט כמספר הכותבות ), אבל את לא בטוחה, חוששת, מתלבטת.
לדעתי זה לגמרי בסדר, ואם היית רוצה עצה, הייתי אומרת לך: מה איכפת לך לחשוב על זה עוד כמה זמן, עד שפתאום תרגישי בפנים מהו השינוי שאת באמת רוצה, שבאמת מתאים לך באופן אישי, לחיים שלך, לגוף שלך, לטעם שלך וכן הלאה?

לא נוח לי ללכת בלי מכנסיים, כי חצאית פתוחה מלמטה, ומה אם אטפס והחצאית תסתבך במשהו ויראו לי הכל מתחת
ומה לגבי ללכת כך רק בבית?

מתוך הנסיון שלי בעקבות הדף הזה:
אני כדי ללכת בלי מעדיפה חצאית שמתחתיה יש חצאית קומבניזון (כמו שהיו הולכים פעם) - זה גם תורם להרגשה "נסיכית" של ממש !
וחזיות אנ'לא לובשת כבר מלא זמן - רק גוזיות. אם לא לובשת בכלל, אז מוסיפה מעין "סינר" / טוניקה מעל גופיה או שתיים, אם יש כיסים מה טוב ואם הבד ארוך אז בכלל... וגם זה מאד נשי!
בבית הולכת רק בשימלת "שק" מאד רחבה.

וואו איזה דף . איזה התרגשות!
קראתי את כולו בבת אחת (התחלתי ב7:00 בבוקר עם הרבה הפסקות לטובת המשפחה .)

חשופית ,השתכנעתי . איפה אפשר לקנות מה שאת לובשת ?(אם את מאיזור רחובות עדיף אבל מוכנה גם ליסוע רחוק , לשם שינוי .)

פעם ,באתר של אילנה אילן מישהי כתבה שהיא רוצה להתחבר לנשיות ולא יודעת מאיפה להתחיל, ואילנה כתבה לה למצוא משהי שלבושה - הולכת - משדרת נשיות ופשוט להדבק אליה ולחקות את הסגנון שלה .
העצה מצאה חן בעיני ויש אפילו מישהי כזאת בשכונתי אבל אני מתביישת לשאול אותה איפה היא קונה , רק שמתי לב שהיא מתלבשת בהרבה שכבות (חצאית על חצאית , חולצה ארוכה ועליה חולצה עד קו המותן או חולצת בטן) ואני מנסה גם .
כשלובשים שתי חולצות לא מאוד רחבות אז אפשר להפטר מחזייה (אני כבר מעל חצי שנה בלי ובזכות שתי החולצות הציצי (והוא ענק!) לא קופץ . אם כי בפעמים הבודדות שיצא לי לרוץ (מסיבות סכנת הילדה בכביש למשל) כאב לי מאוד.

בהריון לבשתי במקום תחתונים טרנינג גזור עד גובה הברך ועליו שמלה צמודה עד גובה ברך או ירך ללא חזיה וכשנהיה קר הוספתי על השמלה שהייתה קייצית עוד חולצת בטן בעלת שרוולים ארוכים (בהריון לא כל כך קר ממילא)
מאוד אהבתי את זה וגם נראתי טוב ,כל הזמן שאלו אותי איפה אני קונה את בגדי ההריון שלי ואלה לא היו בגדי הריון רק שילוב מתאים של בגדים.
כרגע מטעמי הנקה אני מחפשת וריאציות אחרות .

אז כרגע , חשופית, אני הופכת אותך למודל וירטואלי ורוצה לחקות אותך.

תודה לכן על הדף , ויערה ,אני באמת שמתי לב שבזמן האחרון (כבר די מזמן) ההליכה שלך שונה , כזאת חיונית ומרשימה, אבל לא חשבתי שזה מכוון חשבתי שזה מה שאת משדרת וזה משתקף .

איזה דף מעולה. אני עכשו בתחילת הריון והנושאים הללו עלו אצלי בחודשים האחרונים לא מעט.
יש הרבה רגעים בהם אני פתאום תופסת שאני נעה או יושבת בצורה מגבילה ומכווצת- בהליכה, ישיבה או בהחזקה של חלק מהגוף. המודעות מביאה אותי לתיקון התנוחה ולאט לאט התנועות שלי משתנות בעקבות זאת. למשל- אני משתדלת לא לשבת רגל על רגל, אלא באגן פתוח- ברגליים מפושקות קצת. זה גם יותר מייצב את הגב וגם נעים ומרגישים שהישיבה הפתוחה היא נינוחה יותר.

שאלו פה לגבי הסארי עכשיו מענין איך זה עובד הלכה למעשה? יש פה מישהי שיכולה להעיד על לבישת סארי בחיי היומיום?
ה עובד ככה: רוב הסארי מלופף סביב הגוף מהמתניים ומטה ותחוב בתוך התחתונית, וקצה אחד עולה - בד"כ באלכסון , עוטף חלקית את החזה ונופל מעבר לכתף (או איך שרוצים). ה"זנב" היפה הזה נקרא "פּאלוּ" אא"לט והוא בדרך כלל מעוטר אפילו עוד יותר יפה משאר הסארי.
איך ללבוש: לובשים תחתונית. משאירים חתיכה ארוכה של הפאלו על הכתף , ואת הקצה השני מתחילים ללפף סביב המותניים בצורה רפויה עד שרוב הסארי מלופף סביב הגוף. מקפלים פנימה לתוך התחתונית את כל "העודף" כל החלק של השכבות המלופפות שמעל למתניים. ואת הפאלו שנותר - מסדרים סביב פלג הגוף העליון כך שייפול מהכתף. אפשר לקפל את הפאלו על הכתף בקפלי אקורדיון יפים ולתפוס אותו שם בסיכה, כך שהוא נופל אחורה בקפלים הדורים ביותר.

ואגב בגדים הודים- מישהי כאן אולי יודעת איפה קונים שמלות פנג'ביות או משהו דומה? רצוי מבדים ש"אפשר ללכת איתם לעבודה" כלורמ לא שקופים או דהויים? אשמח להכוונה..

דף מצויין.
כבר כמה שנים שאני לובשת, חוץ מבחורף, רוב הזמן שמלות וחצאיות. דווקא בהריון הפסקתי וגם עכשיו אחרי הלידה פתאום חזרתי ללבוש מכנסיים. הדבר שהכי עצבן אותי במכנסי הריון, גם המוצלחים ביניהם, שאין כיסים. עכשיו, אחרי הלידה, זה פשוט נראה שעם כל השמלות שיש לי בארון אי אפשר להניק ויש לי חצאיות, אבל יותר מכנסיים או שמלות, ולמכנסיים גם יש כיסים בחלקם (לא הנוחים שבהם) ופתאום מצאתי את עצמי בג'ינס אחרי שטענו בפני כמה ימים קודם שאין לי ג'ינסים בארון, כמעט נכון.
אז למה עברתי לשמלות לפני כמה שנים? כי הרגשתי צורך ללכת לאט, להרגיש אישה. הייתי המון בחוץ בטבע ויכולתי בקלות להפשיל כדי לכרוע ואפילו בצורה די צנועה. מצד שני יש לי לפחות חצאית אחת מבד משגע שנהרס בגלל קוצים וכאלה, לא שהיה איכפת לי, אבל לפעמים בא לי ללבוש בגדים שנראים סביר.
כדי לחזק חלק מהטיעונים כאן אני יכולה לספר שלמרות שבשנים האחרונות הלכתי הרבה בשמלות וחצאיות, כמעט אף פעם לא לבשתי אותן לעבודה. זה די ברור לאור העובדה שבעבודה שלי אני מוצאת את עצמי הרבה מתרוצצת ממקום למקום, כולל בהריון שראו אותי מתגלגלת כל הזמן בזריזות יחסית.
אני אוהבת את זה שעכשיו, עם כל הזמן הזה בבית או לפחות לא בעבודה, אני בחצאיות. זה גם מתאים לקיץ מבחינתי. בכל זאת יש לי בעיה עם זה שמייצרים אותן ואת המכנסיים הרפויים והנוחים בלי כיסים. בשארוולים שכבר יש לי כיסים, בדרך כלל גם יש חור ענק. הבד הלא מאד עבה לא בנוי להחזיק בתוכו מפתחות וטלפון נייד. באסה. אולי אישה שלובשת חצאית בכלל לא צריכה טלפון נייד כי זה מכשיר שגורם להתרוצץ ולא להיות בנחת, אבל האם גם המפתחות מיותרים?

כל אלו שלא לובשות חזיות, מה קורה לחזה עצמו? האם החזה נהייה נפול, או נשאר זקוף?
מה ששמעתי שאם לא לובשים חזיה בייחוד בחודשים הראשונים אחרי הלידה, הרקמות עדיין גדושות בהורמוני לידה, מה שגורם למתיחה של הרקמות, והשדיים המלאים בחלב גורם לכבידות ואז הכוח המשיכה גורם להם "להתמתח, להתארך ולהיות נפולים..."‏http://www.goaskalice.columbia.edu/1729.html‏

לגבי החצאית, כל הבד העודף מאד מגביל. אם לובשים חצאית מדי ארוכה זה יכול להכשיל במדרגות. אם יש רוח החצאית עפה למעלה.
מה שנראה לי הכי נוח זה מכנסיים מבד אוורירי דק עם שרוכי קשירה בבטן או גומי רחב וגמיש. זה מה שאני בדרך כלל לובשת. אבל אני לובשת בעיקר חצאיות (אווריריות ונוחות כמו שרוואלים) כי השכונה שלי חרדית ומצופה כאן מהנשים ללבוש חצאיות בלבד.
הייתי רוצה לנסות להיות ללא תחתונים, אבל ארגיש צורך להוסיף את המכנסיים הרחבות מתחת לחצאית כקו בטחון למקרה שהחצאית מתרוממת.

אמא שלי ספרה לי שבילדותה היתה מנקה רוסיה בבית הספר שלה. הבנות אהבו להתגנב מאחורי המורות ולשים מראה מתחת לחצאית שלהן לראות איזה תחתונים יש להן. וכאשר שמו מראה למנקה ראו שאין לה תחתונים.

בהיותי ילדה אהבתי לשבת ליד השולחן עם רגליים למעלה (בתנוחה של יולדת בבית חולים) אמא שלי תמיד היתה מתלוננת שרואים לי את התחתונים אז חייכתי בממזריות ואמרתי לה, ואם אוריד את התחתונים לא יראו את התחתונים (וגם עכשיו לפעמים אני יושבת ככה, אז הכי נוח עם מכנסיים ולא חצאית שפתוחה לכל מציץ)

לכל הנשים שתורמות את קולן לשיח הנשי כאן בדף

עוצמת את עיני וחווה את עצמי ואתכן במעגל אוחזות ידיים ושרות את השיר המופלא הזה וברקע "שמעו קולה"

אהיה אוהבת לגופי
אהיה טובה לנשמתי
לנשמת אמא אדמה
מגופה נולדתי

כל אחת ואחת מאיתנו בדרכה הייחודית לה .מתחזקת אתכן. תודה

אבל האם גם המפתחות מיותרים
אני קושרת אותם בקצה המנשא.

וואו ארני,לרגע חשתי מבוכה קטנה.

איפה אפשר לקנות
לא ממש מתמצאת כי מרבית מחלצותי הגיעו איתי מהודו ופה ושם פנקתי את עצמי לפני כמה שנים בשתי שמלות פנג'ביות מדהימות אצל "ליאורה " בשנקין תל אביב והיא לצערי יקרה מאד.ויש את ריינבו ג'יפסי (לא יודעת איפה יושבים) ראיתי אותם בסגול ואת העין השלישית שאפשר לקנות בחנות המפעל שלהם וזה ממש יותר כדאי כלכלית. ומכנסי דייגים מוכרים היום בהמון מקומות (למי שנוח לה).

ומה שיותר חשוב הוא שתהיי שלמה עם עצמך ועם בחירותיך .שתרגישי נינוחה ב"בית הפנימי שלך". תבררי עם עצמך מה מרגיש לך נוח וטבעי בבגד.
הקשיבי לקול הפנימי שלך ומה הוא אומר שנכון לך.

מתרגשת יחד איתך

רציתי לספר שאחרי לידה אפשר להשתמש ברפידות מסיליקון שנצמדות לשד (קוראים להן LILYPADZ) ואז לא חייבים חזיה. ככה הצלחתי לישון בנוחות.

הודעה מ יערת_דבש‏ שלא ממחשבי:
אופ, אני לי עכשיו אינטרנט ואני גונבת דקות יקרות ממחשב של חברה.
ישר לוריד!

רק באתי להגיד שכיף לכם שהדיון ממשיך ושאתן גדולות.
ארני תודה על המחמאה (גם את, בשיא הנשיות, בחיים לא היית ככה!)

ילה ביי וכל טוב.

לא ממש קשור הנה, אבל קצת...

בהחלט קשור! מדליק!

בעניין הלינק הזה שבמבי קישרה כאן - תמיד הייתי בטוחה שמדובר באוהד פּישוף, והנה בכלל Fishof, ב-פ' רפה.

וחוץ מזה - מצטרפת למתרגשות מהדף.
עוקבת אחריו כבר זמן מה, מאז שהפך עצמאי (לא נוטה להציץ לאנשים בדפבית..), ורואה איך אני משתנה ככל שהדיון מתפתח: התחלתי בניד ראש סלחני של "עוד התקשקשות", ועכשיו כבר לא יכולה לישון עם תחתונים. פתאום ערה להם כל הזמן, והם מציקים. מעניין לאן זה ימשיך.
תודה לכן.

ואם כבר נגענו בנושא שהיה עבורנו כל כך "מובן מאליו" כמו תחתונים וחזיה אולי זה המקום להעלות את התהיה הזו גם לגבי ילדינו.
האם "נוח להם לקטנטנים, שזה עתה רכשו שליטה על צרכיהם והם מתאפקים עד הרגע האחרון, להוריד מכנסיים או להסתדר עם השמלה המתנפנפת
ולהאבק בתחתונים המתגלגלים לתוך עצמם ומקשים כל כך והפיפי כבר נוזל לו על המכנסיים או על הרגליים כי לא היה מספיק זמן לכל הבלאגן הזה?

האם???

התחלתי לשאול אותן אם הן רוצות תחתונים. לפעמים כן ולפעמים לא (כמוני, בעצם), ואז הקטנה אומרת, אמא, אם לא יהיו לי תחתונים אני לא אעשה פיפי בתחתונים!

איפה אפשר לקנות
יש גם סמאדי. נראה לי שהיא כתבה כאן באתר בזמן האחרון.

האם "נוח להם לקטנטנים, שזה עתה רכשו שליטה על צרכיהם והם מתאפקים עד הרגע האחרון, להוריד מכנסיים או להסתדר עם השמלה המתנפנפת
אני גיליתי כי מאוד קל לי בגמילה להלביש את הבת בחצאיות. היא מתיישבת ומשתינה מתי ואיך שבא לה. שמלה זה קצת פחות נוח, כי כשמתיישבים, הבד מגיע יותר נמוך על הרצפה, ובסופו של דבר נרטב. חצאיות איכשהו יותר "עומדות". עכשיו שהיא כבר מבקשת פיפי, אני מלבישה אותה בטרינינגים גזורים, שקל לי (ולה) להוריד במשיכה מהירה. כמובן שבלי תחתונים, בשביל מה!?!?! (ופתאום אני חושבת, אם כל כך לא הגיוני לי להלביש אותה בתחתונים, למה אותי?).
היא מבקשת "תתונים", רק כשהיא רואה אותי לובשת תחתונים.

מצאתי בהיסטוריה של ככר_השוק‏.
הייתה אצלנו מכירה שלה. בגדי כותנה יפים, צבעוניים. (קצת יקר, לי, אבל נראה לי שמחירים נורמליים לבגדים. פשוט התרגלתי לא לקנות).

שמי סמאדי ואני מעצבת בגדים מכותנה טבעית. בשנה שעברה חזרנו לארץ משהיה של תשע שנים בפונה שבהודו, שם נמצא הסטודיו שלי, ובארץ הבגדים שלי נמכרים בחוגי בית. אם יש מישהי מכן שמעוניינת לארח חוג בית בביתה, להזמין חברות, אמהות של הילדים מהגנים ומבתי הספר של ילדיכן, תמורת אחוזים מהמכירה בכסף או בבגדים, זה יהיה פשוט נפלא... מספר הטלפון שלי הוא 054-4677808, ואני מקווה לשמוע מכן... שיהיה הרבה טוב, סמאדי
ניתן ליצור איתי קשר גם בדואר אלקטרוני בכתובת premsamadhi at hotmail dot com

טוב, אני חושבת על הדף הזה הרבה, והגיע הזמן שאולי אנסה לענות על כמה דברים (אחד אחד, לאט לאט).
בשמת, לי יש קושי עם ההפרדה המובחנת שאת עושה בין הג'ינסים והשמלות.
טוב, פה הזמן להגיד משהו מאוד עקרוני, שנכון גם לגבי הדף הזה, אבל לא פחות - לדעתי האישית, כמובן - לגבי כל האתר הזה.

מה אני בעצם עושה פה בדף הזה?
אני שמה סימן שאלה.
למשל, לכל אלה מאיתנו שגדלו עם תחבושות חד-פעמיות (אני, למשל) בתור הנורמה - יש סימן שאלה פתאום:

• תחבושת הגיינית - רק חד-פעמית?

סימן השאלה הזה הוא בדיוק זה: סימן שאלה, במקום שקודם היה רק סימן קריאה.
לאו דווקא סימן קריאה מודע. זה יכול להיראות במוח שלנו סתם כמו "קיבלתי מחזור, אוי, נגמרו לי התחבושות. אני חייבת לטוס לסופרפארם לקנות אולווייז" (סליחה על הפרסומת ). זה סימן קריאה בפועל, כי כל כך היה לי ברור כל השירשור הזה:

1. במחזור - צריך תחבושת שתספוג (או טמפון, אבל זה כבר תת-סעיף אחר ואני מוותרת עליו בדיון הקטן הזה).

1.1 - תחבושת = המשהו הזה החד-פעמי שקונים ברשתות השיווק, משתמשים בו וזורקים אותו.
1.1.1 - כל הדימום הולך לתחבושת. ככה זה (עוד סימן קריאה).

אז מה קורה באתר של באופן_טבעי‏ ?

• סימן שאלה ליד תחבושת חד פעמית - מתברר שיש עוד אופציות.
• סימן שאלה ליד תחבושת בכלל - מתברר ש מירב_שרמן‏ מלמדת איך להתרוקן בזמן המחזור, כך שהשימוש בתחבושות יכול לרדת למינימום.

האם סימן השאלה הופך באתר לסימן קריאה?
לא.
הוא נשאר סימן שאלה.
זה לא הופך ל:

• "חייבים להשתמש רק בתחבושת רב פעמית ואסור לגעת יותר בתחבושת חד פעמית!"
• "מעכשיו רק מתרוקנים בשירותים, זה ממש לא בסדר אם אני לא מצליחה והכל מטפטף לי לתחבושת!"

הלאה.
גדלנו עם עוד מוסכמה. שוב, לעתים רחוקות היא מנוסחת בכלל במלים. אם אני רוצה לנסח אותה, רק בשביל להזכיר לכולנו את מה שנמצא בתאים שלנו, אני מנסחת:

• צריך תחתונים.

בחיים זה לא מנוסח ככה. פשוט, כשאת מכינה בגדים למחר את מוציאה אותם. כשאת הולכת למקלחת את מחליפה אותם. כשאת מתלבשת את מתחילה עם תחתונים וחזיה. בלי להגיד לעצמך שום דבר. זה פשוט כל כך מובן מאליו.
מובן מאליו = סימן קריאה.
מקובל על כולם. ברור. לא מהרהרים פעמיים.

ואז מה קורה באתר הזה?
מישהי שמה שם סימן שאלה.

• צריך תחתונים?

זהו. זה הכל. סימן שאלה.
לא שמתי סימן קריאה. לא רשמתי שם:

• "אסור ללכת עם תחתונים וזהו"

אין איסור כזה. אין חוקים. זה בדיוק הקטע של סימן השאלה.
אני מרגישה שאולי זה לא לגמרי ברור לכל מי שקוראת, ולכן אני מרגישה צורך להדגיש, אז הסליחה עם כל מי שזה כבר ברור לה מראש.
כל ה"גילוי" הזה, שאפשר ללכת בלי תחתונים, שלא חייבים ללכת תמיד עם תחתונים - פירושו בדיוק כך. לא פחות, אבל גם לא יותר.
זה סימן שאלה ליד "צריך תחתונים!"
זה לא סימן קריאה חדש שמחליף את הישן, זה סימן שאלה שמחליף את סימן הקריאה הישן.

לכן, אני באופן אישי לא הולכת פתאום בלי תחתונים כל הזמן. מה פתאום. ולא רק בגלל "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"
מה שחדש הוא משהו אחר:
שיש לי אופציות. שיש לי בחירה. שיש לי בחירה מודעת ומושכלת: עם הבגד הזה - כן תחתונים. למקום הזה - אפשר בלי תחתונים. למקום ההוא - עם תחתונים.

אז למשל, אם אני הולכת הרבה על אספלט עירוני בקרב גברים מהסוג שאני מאוד רוצה להיות מוגנת מפניו, אני עוטה את התחתונים כ"גלימת עלטה" (למי שקרא את הארי פוטר ). הם שיכבת הגנה. נחוצה. ויופי שיש אותה.
אם אני במחזור אני רוצה תחתונים. בטח. הם מחזיקים לי את התחבושת הרב פעמית, שמגינה לי על הבגדים וכל היתר, למקרה שיהיה טיפטוף למרות שאני מצליחה יותר ויותר ליישם את מה שלמדתי ממירב שרמן.

באתר של באופן_טבעי‏ , אף פעם אין איזו קבלה עיוורת של חוקים שהונחתו על ידי איזה "גורו".
אף פעם.
וגם אם זה נדמה למישהו, אז הידיעה שאין ספק שהוא קרא לא נכון, תגרום לחזור ולקרוא אחרת את הדברים.

אין חוקים. אין מטרה לתת חוקים. אין מחוקק.
יש סימני שאלה. יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחד ואחת, מתוך הידיעה שביטלנו את סימן הקריאה.
במקום סימני הקריאה יש חופש . יש עולם שלם של אפשרויות.
לפעמים זה מפחיד: רגע, אז מה החוקים עכשיו? או, רגע, אז מי קובע?
אולי זאת האנרכיה שבאופן טבעי - אין חוקים. אף אחד לא קובע. כל אחד מחליט על עצמו. כל אחד בוחר לעצמו. אף אחד לא אומר לך מה לעשות. גם כשמגבשים רעיונות ומגיעים למסקנות, אף אחד לא אומר לך מה לעשות. רק אומר "אפשר ככה ואפשר ככה, ותבדקי מה שמתאים לך, ותקחי רק מה שנראה לך".

אז אין הפרדה מובחנת בין ג'ינסים לשמלות. פשוט אין.
יש סימן שאלה ליד הג'ינס - לא ליד כל מה שעשוי מ"בד ג'ינס" כמובן, אלא ליד המכנסיים הקלאסיים שהולכים עם הקונצפציה של היוניסקס. ליד זה שמתי סימן שאלה.
ליד זה אמרתי: זה בגד שכל רוחו "גברית", והעובדה שנשים לובשות אותו מבטאת בדיוק את האקלים החברתי שאנחנו חיים בו, את אי ההתאמה של החברה שלנו ל"נשיות" במובן ה"טבעי" (סליחה על הניסוחים המעורפלים והמתוקצרים, אני רוצה להישאר בקו אחד של הדיון אז אני לא מרחיבה בסוגיה הזאת, שראויה לדיון נפרד).
לכן אני שמה סימן שאלה לידו.
אני אומרת, בואו נבדוק אם היכולת שלנו ללבוש את הבגד הזה לא מבטאת את הפן שבו אנו מכחישות את הנשיות שלנו. אם בגלל שאנחנו רזות מדי או בגלל כל התנגדות אחרת שיש לנו להיות "נשיות".
ויש פה עוד צד: לא סתם יש פה כל כך הרבה נשים שמכחישות או מתנגדות לחלק מהנשיות שלהן (או אפילו לרובה? כמוני, למשל?).
כי יש לזה עידוד חברתי מכל הכיוונים. כל החברה בנויה על העידוד הזה.
ולהיפך אין עידוד.

אז יש סימן שאלה מסוג אחר לגמרי ליד "שמלות".
אם קודם זה היה "לא מתחברת לשמלות" - עכשיו זה "אולי שמלה היא הבגד הנשי המתאים ביותר?"
סימן שאלה. במקום הפניית עורף - נכונות זהירה לקבלה. סימן שאלה.

רק בגלל המודעות הגוברת שלי לדף הזה, אני פתאום רואה כמה תגובות שוללות-שמלות שמנסות לעודד בכפייה מכנסיים מקבלת בתי. והיא בכלל לא עושה כלום, רק לובשת בשמחה ובהנאה ובעונג את השמלות האהובות שלה. והמכנסיים שוכבים נטושים בארון (מחכים שאחיה יגדל ).
איך אפשר להבין את הדחף העז להעביר אותה למכנסיים, אם זה לא חלק מ"אגנדה" חברתית?
זה אומר דבר פשוט:
המיינסטרים הוא מכנסיים לנשים.
רק לדתיות מותר לחרוג מזה (וכפי שקראנו בדף הזה, לדתיות רבות יש כפייה מסוג הפוך: "אסור ללבוש מכנסיים" וזה הופך למשהו שרוצים להתמרד נגדו).

ברגע שמבינים ש"זה מיינסטרים ללבוש מכנסיים" (ויש עוד תת חוקים, למשל: חצאיות ושמלות בקיץ - בסדר, אבל לא בחורף. ועוד) - מבינים המון דברים. מבינים מה הקשר בין הביולוגיה לבין החברה. לבין החינוך החברתי, הסוציאליזציה, המעמדות בחברה, ההירארכיה החברתית.
מבינים באופן קצת יותר עמוק ביטוי כמו "דיכוי הנשיות" (לא שאני מבינה אותו, אבל פתאום יש לו זנב של משמעות שמעולם לא ראיתי בצורה כזאת, מהזוית הפמיניסטית שלי).

זהו, סוף הנאום לעת עתה.

באתר של באופן_טבעי‏‏ , אף פעם אין איזו קבלה עיוורת של חוקים שהונחתו על ידי איזה "גורו".
אף פעם.

אין חוקים. אין מטרה לתת חוקים. אין מחוקק.
יש סימני שאלה. יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחד ואחת, מתוך הידיעה שביטלנו את סימן הקריאה.
במקום סימני הקריאה יש חופש . יש עולם שלם של אפשרויות.
לפעמים זה מפחיד: רגע, אז מה החוקים עכשיו? או, רגע, אז מי קובע?
אולי זאת האנרכיה שבאופן טבעי - אין חוקים. אף אחד לא קובע. כל אחד מחליט על עצמו. כל אחד בוחר לעצמו. אף אחד לא אומר לך מה לעשות. גם כשמגבשים רעיונות ומגיעים למסקנות, אף אחד לא אומר לך מה לעשות. רק אומר "אפשר ככה ואפשר ככה, ותבדקי מה שמתאים לך, ותקחי רק מה שנראה לך".

תודה לך

לדעתי שווה להוסיף את הקטע הזה לדף הפתיחה, זה תיאור מקסים וקולע (בעיני) של האתר...

עוטה את התחתונים כ"גלימת עלטה"

אהבתי

אני בינתיים בעיקר רק קוראת וסופגת, היישום מגיע לאט לאט...

שאפשר ללכת בלי תחתונים, שלא חייבים ללכת תמיד עם תחתונים -
זה בדיוק מה שלקחתי מכאן בסופו של דבר. לא יותר ולא פחות. תודה לבשמת שניסחה את זה כל כך טוב. באמת נכון לעוד הרבה דברים אחרים.

בחרתי להתנזר לכמה ימים מדף ( כן ,כן זה ממכר)
שיש לי אופציות,שיש לי בחירה,שיש לי בחירה מודעת ומושכלת... יש הזמנה לחפש מה מתאים לכל אחת ואחת

אני משתדלת לא לשבת רגל על רגל, אלא באגן פתוח- ברגליים מפושקות קצת. זה גם יותר מייצב את הגב וגם נעים ומרגישים שהישיבה הפתוחה היא נינוחה יותר.
מאז גיל מאוד צעיר אני זוכרת קטע מהספר האקלברי פין, של מארק טווין.
באחת מהרפתקאותיו והסתתרויותיו של האקלברי הוא מתחפש לנערה ונקלע לאיזשהו בית שבו מארחים אותו.
המארחת מבקשת שיעזור לה לסרוג ותוך כדי זורקת לו כדור צמר כששניהם בישיבה.
אחרי זה היא שואלת אותו - אז למה בחור צריך בעצם להציג את עצמו כבחורה?
והוא מיתמם - מה, אני באמת בחורה (בקול צייצני וגבוה).
היא אומרת לו שזריקת הצמר היתה מבחן - בחורים סוגרים את הרגליים כדי לתפוס משהו (אחרת יפול בין המכנסיים), בחורות פותחות אותן (כי החצאית תופסת הכי טוב).

אח"כ לפעמים הייתי עושה לי את המבחן הזה או לאחרות, נשים שאני מכירה תמיד סוגרות את הברכיים כדי לתפוס.
<מא>

בשמת, זה בסדר ששמתי סימן שאלה, עניתי לעצמי שזה לא מתאים לי והחזרתי את סימן הקריאה בחזרה?
א. ברור שזה בסדר...
ב. את לא החזרת את סימן הקריאה. אי אפשר כבר - ברגע שיש סימן שאלה אז כבר פתחת את זה, כבר חשבת על זה, כבר הבנת משהו על עצמך! איזה יופי! התחברת לרגשות מאוד עמוקים שלך והבנת אותם. אולי לא מניין ולמה, אבל איך ומה.
את שמת סימן שאלה. נגיד:
צריך תחתונים?
והתשובה:
כן.
בלי סימן קריאה. חשבת, ובחרת כן תחתונים. את כבר לא במקום שלבשת אותם בלי לבחור ובלי לחשוב אפילו.

היא אומרת לו שזריקת הצמר היתה מבחן - בחורים סוגרים את הרגליים כדי לתפוס משהו (אחרת יפול בין המכנסיים), בחורות פותחות אותן (כי החצאית תופסת הכי טוב).
אח"כ לפעמים הייתי עושה לי את המבחן הזה או לאחרות, נשים שאני מכירה תמיד סוגרות את הברכיים כדי לתפוס.
דוגמא יפהפיה!
מה שהיא מגלה הוא, שמדובר בהבדל לא בין גברים לנשים, אלא בין לובשי מכנסיים ללובשי שמלות.
בתרבות שלנו, גם הנשים הן "לובשות מכנסיים" ברמה העמוקה.
מעניין איךם זה בחברת דתיות מדורות, כאלה שגדלו מהבית דורות בלי מכנסיים?

וואו, איזה דף מרתק...
ואני חשבתי לתומי ש...
רק לי מציקות התחתונים...ואתמול לפני שיצאנו לחתונה בנזוגי (שבאופן טבעי הוא באופן טבעי) ניסה לשכנע אותי ללכת בלי תחתונים כי קיטרתי שלא נוח לי,
ובאמת שלא האמנתי שממש באותו זמן מתנהל כאן הדיון הזה...
וגם...חשבתי שרק אני (e גאה...) חושדת בכל מי שמעלה רעיונות להסרת החזיה בשטחיות (בחזה , לא חלילה בעומק המחשבה...)
ובכלל פתאום היה לי כיף להתארח...
(נראה לי שמתגבשת החלטה שברגע שאמצא עבודה אתחיל להיות בלי סימן שאלה כי כבר הבנתי שבאופן שווה תשלום...רק שכנראה עדיין אי אפשר לשלם בסחר-חליפין...)
כיף אתכן, מרתק.

רק שכנראה עדיין אי אפשר לשלם בסחר-חליפין...
שוב סימני קריאה?
הרימי טלפון למשפחת כשר, ותשאלי האם יש אפשרות לתרום באופן אחר, לא כספי.
וכמובן - אם את רוצה לתרום לאתר, את תמיד יכולה להצטרף ל-עורכים_מתנדבים‏.

מצטרפת באיחור, הייתי עסוקה בין היתר בהשקייה עם שמלה ארוכה, (לעת עתה עם תחתונים)
פרמקלצ'ר וחצאיות ארוכות - מנסיוני שילוב שאינו מוצלח. בשמלות או חצאיות ארוכות נתפשים אניצים וקוצים למינהם. מאד לא נוח לעבוד ככה בחקלאות.
אז עדיף אורך שלושת רבעי - מה שהיו קורין פעם "מידי".

והשינוי הזה דרש ממני רק שינוי באישיות, בתחושות, ברגשות, ביחס לגוף, ביחס לעולם.
בשמת, ===רק?===

והשדיים המלאים בחלב גורם לכבידות ואז הכוח המשיכה גורם להם "להתמתח, להתארך ולהיות נפולים..."
מכירה אחת עם שדיים די גדולים שהלכה שנים בלי, והניקה בלי, ויש לה אחד ממש עומד ואחד ממש נפול, - אופס- מילה לא יפה - הבה נגיד - שכוב. מה שמוכיח שאין שום קשר לכוח המשיכה.

אחד הדברים היפים בנערות חרדיות רבות, זה שאין להן "החזקת גוף" גברית או עירונית. זה ניכר גם ברוגע של תווי הפנים, של השפה העליונה, כמעט כמו אצל ילדים קטנים. יש בזה בעיני איזו קבלה עצמית מאד גדולה חפה ממאמץ להיות משהו אחר ממה שהן.
לא משנה מה הסיבה ומתי ואיך נשים חרדיות הובדלו באמצעות חצאיות, אבל התוצאה בעיני לרוב מאד מוצלחת. אין שום צורך להבליט את המיניות ואין שום צורך להתמודד עם מה שההבלטה הזו מביאה. התמודדות עצומה עם החצנת המיניות נחסכת, וחוסכת הרבה אנרגיה ובאלאגאנים.
למרות שלמעשה גם לנשים חרדיות יש בעיות שונות הקשורות למין ולמיניות
באיזור מגורי נצפות גם הרבה נשים ערביות, לבושות מכף רגל ועד ראש, כולל כיסוי ראש, וגם לזה יש אפקט חזק מאד בעיני. תווי הפנים קורנים ומובלטים.

זה סימן שאלה ליד "צריך תחתונים!"
זה לא סימן קריאה חדש שמחליף את הישן, זה סימן שאלה שמחליף את סימן הקריאה הישן
למה החלטת שזה סימן קריאה? לדעתי זה לא כ"כ נחרץ. כולה נקודה קטנה וקובענית בסוף המשפט. צריך תחתונים. נקודה.

נראה לי שמתגבשת החלטה שברגע שאמצא עבודה אתחיל להיות בלי סימן שאלה
למה? אין תלות בין השניים (וכל מה שגילה אמרה)

השימוש במטאפורה של "סימן קריאה" ו"סימן שאלה" הוא בעקבות דיונים קודמים שהיו כבר בעבר באתר.
אם אני לא טועה, הראשונה שהעלתה את זה היתה עדי_יותם‏ , באחד הויכוחים על קיצוניות_באופן_טבעי‏ בגירסה קודמת...

כבר שנתיים לפחות לא מסוגלת לסבול את מגע החזייה על גופי. גם לפני זה לא יכולתי אבל... לוקח זמן עד שתופסים שכל.
לשמחתי הרבה דווקא יש לי חזה זקוף וגאה למרות שתי הנקות של שנה+.
אתמול אחותי הגדולה אמרה לי שנורא חבל שאני הולכת בלי ושככה אני נראית כמו האפריקאיות עם ציצים עד למותניים ושעם חזייה אני הרבה יותר יפה ונראית טוב.
בעלי אומר שהיא סתם מקנאה אבל הוא כ"כ מאוהב שאני חושדת בו לחוסר אוביקטיביות
צריכה חיזוקים (או סתם תגובות).

ושמשהו יציע לי בבקשה איך להביע את הכרת התודה שיש לי כלפי האתר שאני נורא נורא נהנית ממנו.
נסי אתר_באופן_טבעי_שווה_תשלום‏

בקשר להליכה:
מאז שכתבתי פה, קצת לא היה לי נעים, כי קשה להסביר בדיוק מה הכוונה, גם אני עליתי על זה רק מנסיון.
כי ענטוז לפעמים מבוצע בכח, באילוץ, והוא לא העינטוז שהטבע התכוון אליו.

מה שכן, בשבוע שעבר הייתי מאד לחוצה, וזה התבטא בהליכה. הלכה לאבוד זמני ההליכה הנשית המעגלית, ובאה לבקר זאת הקווית. בלי לשים לב בכלל.
והנה, עבר הלחץ- שבנו לנענע באיטיות.
כיף!

הדף הזה מתערבב לי בחיים ומוציא החוצה גם דברים נוספים:

אני מאד רגישה וערה בימים אלה לכפיית התרבות את המהות הגברית. על כולם- על נשים ועל גברים.
יותר חבל לי שעל נשים, מן הסתם.
רואים את זה בכל דבר, כל דבר.
כמעט אין הוויה נשית.

אז למשל קלטתי במשיבון של חברה: "שלום, זה נאוה (ש.בדוי), השאירו הודעה וגו' " נראה אם הבחנתם בצרימה.
או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) ססמה: הולכים על הנקה!

קטנים אך מציקים.
אני את החיבור שלי להוויה הנשית על פי ראות עיני, צריכה להמציא מההתחלה, אולי יש לומר רוצה להמציא מההתחלה.
מזל שיש אותכם, את ‏לגעת אשה‏ ‏והפורום שם‏ כדי לגדול ביחד.

אתן רואות? גם אני דבוקה בזה!

מזל שיש אותכם

הדף הזה מתערבב לי בחיים ומוציא החוצה גם דברים נוספים:
אני בעד חידוש השפה.
מה דעתך על: הדפית הזאת מתערבבת לי בחיים ומוציאה החוצה גם דברות נוספות...

אני חייבת להעיר משהו על לבישת תחתונים- היתה לי תקופה בתיכון שהלכתי בלי תחתונים וסבלתי מזיהומים פה ושם בנרתיק ואפילו בשלפוחית השתן. כל זה נעלם כשחזרתי ללבוש תחתונים באופן קבוע. זה כמובן גרם לי להאמין שזה לא טוב ללכת בלי... למרות שהיה לי שרוול על הגוף. בכל מקרה, זה מעיניין מאוד מה שכתבו פה על זה. מעניין מאוד.
כיום, בקיץ אני לובשת חוטיני. כן, כן. יש כאלה נוחים (כמה שזה נשמע מוזר) וזה אחלה איורור לישבן. אבל רק בקיץ.

לגבי לבוש- כנראה גידלו אותי טוב ואני לובשת אך ורק מה שנוח לי. אני פשוט לא יכולה ללבוש משהו אחר. תמיד כשאקנה בגדים אחשוב ואבדוק אם נוח לשבת מזרחית או לקפל רגליים בישיבות מוזרות אחרות, אם את הסנדל קל להוריד (כמו כפכף) ולהיות יחפה וכ"ו. ככה גדלתי, היום כבר קשה לי לשנות (למה לי?).

לסיגל- החזה שלי לא משהו בעיניי בכלל, כאילו משהו בגוף חייב להישאר מחוץ להשלמה הכללית שלי איתו. בעלי מטורף עליו, לדבריו וגם הבת שלי שהיא בת 9 חודשים ועוד יונקת ממנו. סבבא. לפעמים אני מאמינה לו ולפעמים חושדת שהוא סתם מתחנף. כך או כך, שתי האפשרויות באות ממקום טוב.

מתחברת לי לדף הזה תהייה שקשורה גם לדפים על העירום - על הקשר בין עירום למיניות. האם כשאנחנו הולכות בלי תחתונים אנחנו מחוברות יותר למיניות שלנו? אולי בגלל זה בכלל הלבישו לנו תחתונים, כדי שלא נהיה מיניות יותר מדי?

אז למשל קלטתי במשיבון של חברה: "שלום, זה נאוה (ש.בדוי), השאירו הודעה וגו' " נראה אם הבחנתם בצרימה.
או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) ססמה: הולכים על הנקה!
בואי לבקר ב שימוש_מגדרי_בשפה_העברית‏ (אם טרם ביקרת)

הי, כבר הציעו לי אישית בדפבית שלי להכנס לשם.
אבל לא רק לזה התכוונתי.
הולכים על הנקה! מעבר לשימוש המגדרי המוזר, כולו משדר צבאיות. זה צורם לי.
וכששאלתי את "נאוה" מה העניינים עם המשיבון שלה, היא אמרה שמוזמר לה להגיד זאת נאוה, זה כאילו ספרותי כזה.
טוב.

אני עושה לעצמי תרגיל להסתכל על "הליכות" של נשים ברחוב, כי זה ממש מעסיק אותי לגבי עצמי.
אני בודקת עת העניין העדתי ונראה לי שיותר מזרחיות מנענעות -נענוע טבעי- כמו שבהרבה תחומים, מזרחיות יותר מחוברות בעיני למהות הנשית ולהפרדת תפקידים (על פני פמיניזם שוויוני).

סליחה, "שמוזר".

אגב,
בגדול לא ממש מעניין אותי למה החֵבְרה מדברת בלשון זכר, כמו ב- שימוש_מגדרי_בשפה_העברית‏‏-
יותר חשוב לי למה אישה מסוימת בוחרת להזדהות במילה "זה".

המיינסטרים הוא מכנסיים לנשים.
רק לדתיות מותר לחרוג מזה (וכפי שקראנו בדף הזה, לדתיות רבות יש כפייה מסוג הפוך: "אסור ללבוש מכנסיים" וזה הופך למשהו שרוצים להתמרד נגדו).

נכון - מאז ומעולם העדפתי חצאיות ארוכות ורחבות ובאמת בארץ הרבה פעמים פנו אלי כאל דתיה (לא שזה רע - זה פשוט הצחיק אותי ההכללה הזאת) - אפילו אם למעלה הייתי לובשת גופיה צמודה עם מחשוף עמוק, או אם הייתי נמצאת בבית עסק פתוח בשבת. עד כדי כך החצאית מזוהה עם דתיות בארץ.

ואגב, משהו שאני חושבת עליו כבר כמה שבועות: הצורך בארץ "להבדיל" בין דתיות לחילוניות יכול להיות הגורם לכך שהחברה החילונית אימצה את המכנסיים כחוק הלבוש לנשים.

ומעניין שלקהילת באופן_טבעי‏ ממש לא איכפת מזה.
בשתי "קהילות" שאני מכירה, שבהן משפחות דתיות וחילוניות שותפות באופן שווה ללא כל קשר למיקומן על הרצף חילוניות-דתיות, שמתי לב שאין שום דאגה לגבי זה. באופן ברור לגמרי, הנשים החילוניות בשתי הקהילות (טוב, אני מודה שיש גם חפיפה ביניהן ) בוחרות שמלות וחצאיות (טוב, בעיקר חצאיות, בגלל ההנקה) בשכיחות הרבה יותר גבוהה מהחברה ה"רגילה".
מעניין אם זה קשור לחוסר פחד מפני "האחר" ולסובלנות באופן כללי, או שאין שום קשר.

קראתי מעט מן הדף למעלה
אך כבר אני רוצה פה להודות למשתתפות

שני הגדולים שלי מסרבים ללכת עם תחתונים בכלל ולגן בפרט
הסבים טוענים שזו שערוריה
לי לא אכפת מזה ההפך
אז קיבלתי פה הסברים אנרגטים נהדרים
אני על התחתונים שלי לא מוותרת... בנתיים

אם אני לא טועה, הראשונה שהעלתה את זה היתה עדי_יותם‏‏ , באחד הויכוחים על קיצוניות_באופן_טבעי‏‏ בגירסה קודמת...
הו, רק עכשיו חזרתי לדף הזה וראיתי... אם אני חושבת על זה, זה בטח לא שלי - כנראה של דן בן-אמוץ.

אני חוזרץ לעניין ה"הליכה" כי גיליתי עוד דברים:

בעינטוז רגיל אנחנו רואים בדר"כ הרמה של עצמות האגן למעלה, כמו נדנדה, כמו בובת חוטים שמושכים לה את קצוות האגן פעם-ימין-פעם-שמאל.
ההליכה שאני מתכוונת אליה, היא כמו משיכה קדימה של עצמות האגן- שמאל-ימין. כמו הברגה, נניח.
כשעליתי במדרגות הרגשתי שזה יוצר את אותו אפקט (למרות שיש שם הרמה קלה כדי לעלות). תנועת נענוע ימינה ושמאלה.
ושהשריר שעובד הוא יותר הבטן, מעט שרירי הישבן.
בהליכה ה"קווית", לגמרי שרירי הירך (החלק העליון של הרגל) עובד, עם דחיפה של השוק וכפות הרגליים.
הרבה יותר מאומץ.
<אולי בגלל זה שריר הירך שלי הוא החטוב בין שרירי גופי- אפפעם לא הבנתי את זה. אה, וגם השוק- שוק של ספורטאית אלופה. ולעומת זאת הבטן... טוב לא אשמיץ כאן באינטרנט. להזכיר- עד לא מזמן הלכתי את ההליכה ה"קוית".<<<

דיברתי השבוע עם בת ששים ממכרותי ואמרתי לה שיש פה דיון על ללכת בלי תחתונים
"מה הענין בזה?" היא שואלת אותי בכנות "אני כבר שנים בלי תחתונים".
הופתעה לשמוע שיש כאלה שרואים בזה מעשה חתרני

הו, רק עכשיו חזרתי לדף הזה וראיתי... אם אני חושבת על זה, זה בטח לא שלי - כנראה של דן בן-אמוץ.
לא, אני מתכוונת למקום שבו את ענית למישהי ואמרת לה, שבכל מקום שבשמת שמה סימן שאלה היה שם סימן קריאה קודם, ופירטת את הדרך שהגעתי בה לאותן מסקנות. אולי זה היה בדף על אמא שאוהבת יותר?

בשתי "קהילות" שאני מכירה, שבהן משפחות דתיות וחילוניות שותפות באופן שווה ללא כל קשר למיקומן על הרצף חילוניות-דתיות, שמתי לב שאין שום דאגה לגבי זה. באופן ברור לגמרי, הנשים החילוניות בשתי הקהילות (...) בוחרות שמלות וחצאיות (...) בשכיחות הרבה יותר גבוהה מהחברה ה"רגילה".

גם אני מכירה קהילה כזאת, שהיחס לחצאיות ושמלות בה הוא זהה למה שתיארת

אולי אנחנו מדברות על אותן קהילות?
אחת מהן היא קהילת "באופן_טבעי‏" והשנייה יש בה קבוצה חופפת איתה...

אולי אנחנו מדברות על אותן קהילות?
לא לגמרי. הראשונה היא אכן "באופן_טבעי‏". השניה היא הקהילה שהקימה את ביה"ס הדמוקרטי בזכרון יעקב, שהוא משותף לחילונים ודתיים

מעניין מאוד.
אז שלוש קהילות.
האם זה מוסיף לנו תובנות לגבי הבעייתיות של חצאיות ושמלות בחברה החילונית בישראל?
מדוע אנחנו מנותבות למכנסיים ולשורה שלמה של דברים ש"הולכים" עם זה, מבחינת מחיקת הנשיות?
ובמקביל נמחקת הנשיות בקרב רבות מהנשים הדתיות, אולי גם בגלל שהשמלה והחצאית אינן בחירה או זרימה אלא גדר, חוק וכפייה.

בכל מקום שהדברים אינם "פשוט ככה", יש חסימות אנרגטיות.

ואגב, תציצו בדף נשים_גברים_ותקשורת_האם_אפשרי‏ . אני לא אתיימר לטעון שהבנתי את כל הטיעונים שם, אבל אין לי ספק שזה דף משיק לדף הזה.
הוא מדבר בעצם על אנרגיות של תקשורת גברית ואנרגיות של תקשורת נשית, ואיך לנהל את התקשורת כשמודעים לאנרגיות ולכיוון הנכון שלהן.
בניגוד למה שעלול להשתמע מהשימוש שם במלה "מיניות", הכוונה איננה לקשרים מיניים עם כל גבר שפוגשים, אלא לדעתי בדיוק להיפך:
אשה שמחוברת לגמרי לזרימה של הנשיות שלה,
שמוכנה להיות "אשה",
מקבלת דרך זה סוג של ביטחון בעצמה ובגוף שלה שלא נובע מ"אישיותה" (זה לא ביטחון עצמי שאומר "אני לא טיפשה אלא חכמה" או כל דבר אחר שאנחנו מרגישות לא-בסדר בו ורוצות לתקן את זה) אלא ביטחון עצמי שאומר משהו כמו: "אני אשה, אני חיה, אני קיימת, אני זורמת, אני נהנית לחיות, אני נהנית מזה שיש לי גוף, אני אוהבת כל חלק בי בלי קשר לשום שיפוט שלו, אך ורק מפני שהוא קיים והוא אני"
(הערות? הארות? אני מרגישה שלא תפסתי את כל הנקודות שצריך להתייחס אליהן פה)
ועם הביטחון הזה, עם ההרגשה ש"אני אשה" (בלי שום התנצלויות, ובלי שום השוואות - לא אשה בניגוד לגבר, לא אשה בדיוק כמו גבר, לא אשה "שוות ערך" כי זה פתאום הופך ללא רלבנטי) -
יש פתיחות וגמישות לתקשורת, ויש פתיחות לכל מי שהיא מדברת איתו או מתקשרת איתו,
יש אחווה מאוד חזקה עם כל הנשים, כי כל הנשים באשר הן - באופן הכי פשוט, בסיסי ופיזי מובנות לה, או אחיות לה. קשה לי להבהיר בדיוק. מין תחושה של "עם אחד" למרות כל ההבדלים שיכולים להיות ענקיים.
ויש קבלה מאוד חזקה כלפי כל הגברים, כל הגברים באשר הם, עם כולם אפשר לדבר מאותו מקום בטוח ו*חזק* של "אני אשה, אני מכירה בזה, אתה גבר, אתה מכיר בזה, אנחנו במשחק".
ואני לא מדברת על פלירטוט.
זה כאילו ההיפך מפלירטוט.
זו זרימה של תקשורת מעמדה של ביטחון ורכיבה על הגל.
החולשה, הצורך לרצות, הצורך לכבוש, הצורך להשיג, המניפולציות, ההתחנחנות, חוסר הביטחון, חוסר האמונה בנשיות, בגוף שלנו, במי שאנחנו, במה שאנחנו, בערכים שלנו, בחיים שלנו, בזכות הקיום שלנו - כל זה "פלירטוט" ו"מיניות" מהסוג שמביא אנשים לכיוון של סקס ריק (אוף, אני שוב לא מצליחה להבהיר, אבל מנסה).
זה הנאה מהחיים, מעצמך, ממה שיש, בלי שום "אבל" ובלי שום מטרה.

אחד הדברים היפים בנערות חרדיות רבות, זה שאין להן "החזקת גוף" גברית או עירונית. זה ניכר גם ברוגע של תווי הפנים, של השפה העליונה, כמעט כמו אצל ילדים קטנים. יש בזה בעיני איזו קבלה עצמית מאד גדולה חפה ממאמץ להיות משהו אחר ממה שהן.
לא משנה מה הסיבה ומתי ואיך נשים חרדיות הובדלו באמצעות חצאיות, אבל התוצאה בעיני לרוב מאד מוצלחת. אין שום צורך להבליט את המיניות ואין שום צורך להתמודד עם מה שההבלטה הזו מביאה. התמודדות עצומה עם החצנת המיניות נחסכת, וחוסכת הרבה אנרגיה ובאלאגאנים

ענת, ממש ממש לא.
נכון שאין להן החזקת גוף גברית, אבל מצד שני (ממה שאני ראיתי בשנתיים של עבודה עם חרדיות), כל ההליכה שלהן עצורה, מכווצת, וטיפה משוכה כלפי מטה. אחרי כמה חודשים של עבודה שם גם אני התחלתי ללכת ככה - וזה נורא בעיני. מחיקה של הגוף ושל העצמי. חס ושלום שאיזה גבר ישים לב שאת שם. קצב ההליכה מהיר יותר, צעדים קטנים ומכווצים, כתפיים פונות פנימה, ושום תנועה סיבובית של האגן.
ברור שלא כולן ככה - אבל זה הרוב המכריע.
עצוב לראות ולהיות.

ולכן אני מסכימה אתך ש" אולי גם לנשים חרדיות יש בעיות שונות הקשורות למין ולמיניות". קשה לי להאמין שהן באמת אוהבות את גופן ואת המיניות שלהן, בטח שלא עם כל המסרים על זה שווסת זה טמא.

בהקשר כללי יותר, אני נורא שמחתי לצאת מהארץ לכמה שנים, כי כאן (באוסטרליה) יש הרבה יותר חצאיות, ואני ממש מתכוונת לנצל את זה ולגלות את "השמליות האבודה" (והחצאיות האבודה) שלי. לא שאני מוותרת על ג'ינס צמודים כשבא לי. וזה נכון שבארץ נשים חילוניות לא "אמורות" ללבוש שמלות, כי אז יזהו אותן עם דתיות חס ושלום (!!!), וכל שארית הזהות העצמית ה"חילונית" (שהיא כמובן, רק אנטיתזה לדתיות, רק "אני לא" בלי שום "אני כן") תלך פייפן. אבוי, אויה.
אני עצמי לא יכולתי להתקרב לחצאיות ושמלות אחרי שעות העבודה, כי בעבודה "הכריחו" אותי להתלבש ככה. לא רק בחצאית, גם בהגבלה רצינית על המחשוף (ואני לא אוהבת מחשופי ענק! אבל גם המחשופים העדינים והצנועים שלי לא היו קבילים שם).

צריך גם לזכור עד כמה השירות הצבאי משפיע על שפת הגוף שלנו, על נורמות הלבוש שלנו, ובייחוד על טון הדיבור. איכשהו אנחנו לומדות שם לנבוח, ולוקח המון זמן להשריש את ההרגל הזה, אם בכלל.
אני בשנים האחרונות עברתי ריכוך קולי משמעותי. אני מכניסה את זה למרות שזה לא בדיוק נושא הדיון, אבל זה נראה לי קשור. רוב טוטאלי של הנשים בישראל מדברות בקצה הנמוך של הסקאלה שלהן, משתמשות כמה שפחות בקול הנשי הגבוה (גם הגברים, דרך אגב. כל הטנורים מתאמצים להעמיד פנים שהם בס), וכולם מדברים כמה שיותר מחוספס, ועם מאמץ מהגרון. גם אני. לקח לי כמה שנים טובות לגלות את הקול היותר גבוה שלי, ועוד יותר מזה לגלות כמה כיף לי להיות שם ולדבר משם, זה כל כך נעים!!!! לדבר אני עדיין לא מצליחה, אבל לפחות אני שרה גבוה. למי שהתרגלה לדבר רק הכי נמוך וגברי שהיא יכולה, לגלות פתאום טווח שלם של טונים והבעות, יש בזה תחושה חזקה של מנוחה, של רווחה. זה גם פחות שוחק פיזיולוגית (שימוש בטווח מאוד מצומצם של המינעד הקולי, עלול לגרום ליבלות במיתרי הקול, ולסתם עייפות ושחיקה. כדאי להשתמש בכולו, גם הצלילים הנמוכים, גם הגבוהים, גם אלה שבאמצע)

עוד משהו, זה די מצחיק:
חלק מהדיון בדף קצת עצבן אותי, כי פתאום היתה נימה של "כן, שרוואלים, דברים רחבים, לא לוחצים". נכון ש"לא לוחץ" זה השם השני שלי, אבל אני בדיוק הייתי אז במקום של להיגמל סוף סוף מהבגדים הרחבים מדי והמטשטשים מדי, שלבשתי במשך שנים כחלק מהניסיון להחביא את נשיותי ולקבור אותה עמוק. בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.
אולי עוד שנתיים אני אשנה את הסגנון ולא אתקרב לג'ינס - אבל אולי לא. כרגע זה מתאים לי, כאשה מתפתחת.

כך שבאמת אין חוקים. צריך להקשיב לגוף ולנפש ולפעול בהתאם.

מסכימה מאוד עם תמרוש.
חשבתי על עניין הילדים שלנו... טיטולים זה משהו הרבה יותר חוסם מתחתונים. מצד שני מתלבטת אם זה נכון לתת לקטנה ללכת עם ישבן ופות חשוף כי יכולים להינכס לה לשם כל מיני... אולי זה סתם התסביכים שלי שקיבלתי בירושה מאמא שלי.
לגבי הגדולה נראה לי גם קצת בעייתי (בת 5) כי שמלות בלי תחתונים זה רק אם הן ארוכות ואז זה לא נוח לשחק ומכנסיים זה כמעט כמו תחתונים- לא?!
ודבר נוסף: בקשר לכל עניין האלימות המינית כנגד נשים וילדים ובכלל... אני מאוד לא מסכימה עם מה שנכתב למעלה. אין שום קשר בין מה שלובשים לתקיפה מינית ואולי אפילו להפך. דינה היא דוגמא חיה לכך...(לשמחתי זכיתי להכיר אותה עם שימלה לבנה ובלי תחתונים) ונראה את הגבר שיעיז להתעסק איתה... חבל לו על הזמן. נראה לי שדווקא התדר
בעצם כולנו נמצאות רוב הזמן בסביבה שבה אנו עלולות להיפגע, ולכן הצורך בלבוש תחתון שנותן איזושהי הגנה נוספת, גם אם רק במחשבה. אולי אשה בכלל לא אמורה להגיע למצב שהיא ישנה לבד. הצורה שבה אנו חיים היום היא כל כך לא טבעית מבחינת המבנה החברתי, ולכן ילדים ונשים כל כך חשופים לפגיעה מינית. אולי בשבט, בכלל יש הפרדה בחיי היום יום בין גברים לבין ילדים ונשים, וזאת על מנת להגן ולשמור. נשים שנמצאות יחד, ושומרות את הילדים צמוד אליהם. קבוצה גדולה של נשים שיכולה להגן ולשמור גם על ילדים של אחרים הוא תדר שנובע מפחדים עמוקים ומושך אליו את כל האנסים והתוקפים וכל הגברים האיומים האלה. מי בכלל אמר שרק גברים עושים את זה? אני קצת מצרה על נימת האנטי גברים שהשתרבבה לכאן כי היא ממשיכה לקיים את המלחמה שבין המינים לדעתי במקום לפתוח דף חדש. נראה לי שמי שהולכת בלי תחתונים ובלי חשש פותחת דף חדש ללא פחד וללא סיכוי אפילו קל שבקלים שמישהו אי פעם יאנוס אותה או יפגיע בה.
ודבר אחרון- לצערי הרב אני ממש לא מסוגלת ללכת עם חצאיות בקייץ למרות שאני מזה רזה... הפולקעס שאין לי בכל זאת נדבקות ביחד ונורא חם ומזיע... לא נעים. בחורף ממש קר לי וגם לא ממש מתאים חצאית אלא עם לובשים מתחת גטקס ואז יש את בעיית הגומי במותניים וכד'.

הפולקעס שאין לי בכל זאת נדבקות ביחד ונורא חם ומזיע.
אני באמת תוהה על זה.
במובן של: יש לי סימן שאלה לגבי היחס שלנו אל גופנו, והיחס שלנו לחום ולזיעה.
הרי במקור, באופן טבעי אנחנו אמורות ללכת עירומות. ככה נולדנו. זה הביולוגי למין האנושי. שימו לב מה מכוסה בשיער אצל האשה: הראש, בית השחי, והמשולש במפשעה, ובמידת שיעור פחותה בהרבה (תלוי גם בגזע) - הזרועות (אבל לא כפות הידיים) והרגליים (אבל לא כפות הרגליים), החלק שקרוב לכפות שעיר יותר מהחלק שרחוק מהן.
איך קורה שלא נוח לנו ללכת עירומות, כי הרגליים שלנו מתחככות זו בזו?
סימן שאלה.
אני שואלת באמת. אין לי תשובה. אני רק מעלה תהייה שלי.

איך קורה שלא נוח לנו ללכת עירומות, כי הרגליים שלנו מתחככות זו בזו?
לא אצלי ...
אני מטיילת הרבה. המון. בהתאם למזג האויר, ההעדפה שלי היא תמיד עם חצאית ארוכה ללא תחתונים אחרת יש לי שפשפת שחבל על הזמן. דוקא לי יש פולקעס מלאות ולא שמה לב לחיכוך, כך שזה לא מפריע (אולי בגלל שגם בטיוךים אני לא רצה אלא הולכת במתינות).

אבל בעצם נכנסתי לפה עכשיו כדי להגיד שאחרי חודשים רבים של סבל חזיות בעקבות ההנקה (לפני הלכתי בלי והתחלתי ללבוש בסוף ההריון כשהחלב התחיל לדלוף), ויתרתי סופסוף על המאבק ואני משאירה את חזיותי בארון. מה שקורה זה שעכשיו בשעות הצהריים בעבודה למשך מספר דקות מתפשטים להם שני כתמים רטובים בקדמת חולצתי. אני מתעלמת וזה מתייבש מהר. מזל שבארה"ב לא מקובל להעיר לאחרים בפניהם (אף אחד לא אמר לי דבר על זה בפני, למרות שאני בטוחה שכולם שמו לב, ולא איכפת לי אם מדברים מאחורי הגב). לא יודעת איך זה היה אם הייתי בארץ.
פשוט הגעתי למצב שבו אי הנעימות שלי לגבי דליפת החלב הפומבית שקעה מול אי הנעימות הפיזית של לבישת החזיה.

תמרוש_רוש‏,
אהבתי את שכתבת.

בקשר לחיכוך: גם אני עוברת משהו מוזר.
אני הולכת הרבה יותר עם חצאיות עכשיו, באופן משמעותי, ופתאום שמתי לב לחיכוך הזה המעצבן:
אז או ששמנתי.
או שרזיתי, ויש שלב שבו החיכוך הוא מספיק גדול (אם נניח הייתי יותר מלאה), או ההשקה בין שתי הירכיים מספיק גדולה, שלא נוצר חיכוך, אלא הירכיים סופגות את הזעזועים אחת של השניה.. (אין לי דרך טובה לתאר את זה). כרגע, ועוד עם החום והלחות שלא היו כאן לפני חודשיים, המצב המסוים של מידת ירכי יוצר אכן את אותו שפשוף.
וגם אני חשבתי: אז מה הקטע עם החצאיות? האם זה יותר נח לי?
<לא, יותר נעים>.
במצב הזה במיוחד אני לא מוותרת על תחתונים, כי הם סופגים חלק מהלחות הכללית (זו של החום, לא זו המופרשת).
או, או שבכלל לחות היא לא באופן_טבעי‏?
בטח לא הלחות של תלאביב כי היא מושפעת בהמון אחוזים מהבניה הגרועה בעיר הזאת, בעיקר על קו החוף, ומהזיהום.

אני חושבת שבהרבה חברות שבטיות, מסורתיות, נשים הולכות עם חצאית מעל מכנסיים-
גם בגלל צניעות, וגם בגלל החיכוך.
מהתן אומרות?

אולי זה עוד אחד מהדברים הלא פתורים שנגרמו כתוצאה ממעבר להליכה זקופה, עוד מחיר ששילמנו עבור אגן צר יותר ורגלים צמודות יותר.

הלא בסך הכל, זה שהואלנו בטובנו אנחנו להגיע לכאן לא אומר שהאבולוציה נגמרה ואנחנו הפרוטוטיפ הסופי.. יש עוד מקום לשיפור (או שכלול, או סתם שינוי).

זה שהואלנו בטובנו אנחנו להגיע לכאן לא אומר שהאבולוציה נגמרה
מסכימה ביותר.

אבל, שאלה שאני חושבת עליה הרבה:
אתם לא חושבים שבתרבות טכנולוגית כלכך, האבולוציה מפסיקה?
כלומר, כל נושא התרופות, ההחייאות והארכת החיים- ובטח יש עוד גורמים שמשתלטים על האבולוציה- מזניחים את תפקידה?

יערה, האבולוציה לא "מפסיקה", אין דבר כזה. להגיד שהאבולוציה מפסיקה בתרבות טכנולוגית זה כמו להגיד שכוח הכבידה נפסק בעקבות המצאת המטוסים.
אבל היא:
א. לפעמים כל כך איטית שאין לנו כבני אדם שום יכולת לתפוס אותה - תהליכים אבולוציוניים נמדדים לפעמים בעשרות שנים, אבל לפעמים במאות-אלפי שנים.
ב. באמת נהיית "חסרת תוקף" במידה מסוימת. כלומר, אם פעם מי שלא היה כשיר לחיים מסוימים היה מת, והגנים שלו היו נכחדים, היום הוא יכול לחיות וגם להוליד ילדים, והגנים שלו נשמרים ועוברים דור אחד הלאה. כלומר שלנו יש יותר מופעים של גנים "לא מוצלחים" מבחינה הישרדותית. (ושוב, "לא מוצלח הישרדותית" תמיד מותנה במצב סביבתי כזה או אחר, שמשתנה גם הוא כל הזמן).
ג. יש, או יהיו לנו, טכנולוגיות שמשפיעות על מאגר הגנים באוכלוסיה, כגון בדיקות לסריקת ד.נ.א של עוברים מופרים ביחד עם הפריות מבחנה. בדיוק זוגי שמע היום סימפוזיון על הנושא. זה נושא מאוד מורכב מבחינה חברתית, אנושית וביולוגית.

ובקשר להליכה זקופה - מומלץ לקרוא את "לוסי - ראשית המין האנושי". (מחברים: דון ג'והנסון וטים ווייט). יש שם פרק עם תיאוריה יפה על התפתחות ההליכה הזקופה. הוא גם מסביר יפה מהי אבולוציה, ומה זה "יעילות הישרדותית".

למען הדיוק זה פחות מפריע בהליכה (הזעה ושיפשוף בין הירכיים) ויותר כשאני יושבת באוטו (משתדלת לא לעשות את זה אבל לפעמים אין ברירה).

מתפשטים להם שני כתמים רטובים בקדמת חולצתי. אני מתעלמת וזה מתייבש מהר.
בדיוק אמרתי לעצמי השבוע שבעצם אין מה להתבייש בזה. למה זה נתפס כמאד מביך? אחרי הכל, החלב הוא לא הפרשה דוחה. ובכל זאת לא הגעתי לרמה שלך, וקשה לי עם חולצה רטובה בפרהסיה

איזה דף מדהים. אם רק היה לי זמן להתעמק בו יותר

ובמקביל נמחקת הנשיות בקרב רבות מהנשים הדתיות, אולי גם בגלל שהשמלה והחצאית אינן בחירה או זרימה אלא גדר, חוק וכפייה.
בטוח. כל החיים שלי, בכל מסגרת, חצאית היתה חובה. עניין המכנסיים לא עלה מעולם (אצלי אפילו לא בטיולים, לא בפורים).
ואישית, לי, יותר נח עם מכנסיים. (לא צמודות, תמיד רחבות). אתמול למשל (שבת) הייתי כל היום עם חצאית. כל פשפוש בגינה התרטב לי קצה אחר בחצאית .
ברור שזה עניין של הרגל. אין ספק. ובכל זאת הבחירה הראשונה שלי היא מכנסיים.

אני בדיוק הייתי אז במקום של להיגמל סוף סוף מהבגדים הרחבים מדי והמטשטשים מדי, שלבשתי במשך שנים כחלק מהניסיון להחביא את נשיותי ולקבור אותה עמוק. בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.
גמני ככה. אמנם לא ג'ינס צמוד אבל הפסקתי עם חולצות אוהלים. (ואבוי! רואים שיש לי קצת ציצי [חסר חזיה]).

תמרוש_רוש‏,
איך את מסבירה שתהליכי אבולוציה יכולים להמדד לפעמים בעשרות שנים?
אני חשבתי שמדובר בתהליכים מאד בלתי נראים ונתפסים, של עשרות אלפי שנים.
הרי בעשרות שנים עוברים כשני דורות, שלושה.
והתהליך אמור לעבור על כל האוכלוסיה, לא רק על משפחה אחת.

ברור לי שהאבולוציה לא מפסיקה, כי שינויים תמיד יהיו.
אבל משהו ביכולות הרפואיים-טכנולוגיים, אני בטוחה שמעוות אותה.
אולי אפילו תהיה אבולוציה הפוכה?!
אולי היא תהיה הרבה הרבה יותר איטית?

תמר_ס‏, ברוכהבאה לדיון.

כל פשפוש בגינה התרטב לי קצה אחר בחצאית .

בדיוק גם לי זה קרה בשבת .צרות של מפשפשים...

איך את מסבירה שתהליכי אבולוציה יכולים להמדד לפעמים בעשרות שנים?
תלוי אצל איזה אורגניזם, ואם מחזור החיים שלו קצר מספיק כדי למדוד אני לא מומחית, אבל זוכרת את הדוגמה הקלאסית על פרפרים בצבע חום ששרדו בעיר תעשייתית מזוהמת טוב יותר מאשר פרפרים בצבע לבן (הצבע המקורי). פרפר-שניים יוצאי דופן שנולדו חומים, בעצם הפכו ל"סוג" הדומיננטי באותו אזור במשך שנים ספורות. כיוון שהם פרפרים, היה קל למדוד כמה וכמה דורות שלהם.

או על חולצה של לה לצ'ה (הלבושה בחן על ילד של אחת מכן) סיסמה: הולכים על הנקה!
"הולכים על הנקה" - תרגום של "Go for it!" וכנראה שלא מצאו משהו טוב יותר.

"Go for it!"
אבל על זה בדיוק אני מדברת-
גם באנגלית, יש בזה את אותה קוויות.

בקשר לאבולוציה, העשים זו באמת הדוגמה הקלאסית, ויש גם אחרות.
האבולוציה היא תהליך, שהמאפיינים שלו משתנים ביחד עם שינויים סביבתיים. לפעמים הקצב מהיר, לפעמים איטי.
השינויים הטכנולוגיים הם שינויים סביבתיים, והם משפיעים על הדרישות ההישרדותיות מאתנו כמין. אז ברור שהם עשויים להשפיע על האבולוציה שלנו, אלא שאני לא רואה איך אפשר למדוד או להעריך שינוי כזה. פרט לעובדה היבשה שהיום יהיו יותר גנים של מחלות (או של חסרונות הישרדותיים אחרים) במאגר הגנטי הכללי שלנו, כי החולים שורדים יותר.
ומה זה אבולוציה הפוכה?

אמנם לא ג'ינס צמוד אבל הפסקתי עם חולצות אוהלים. (ואבוי! רואים שיש לי קצת ציצי [חסר חזיה]).
תמר_ס‏, ברוכה הבאה למועדון אקס-חולצות האוהלים. ותתחדשי על הציצים! בטח הם מקסימים, ואני מתערבת אתך שאת לא צריכה חזייה. גם לי יש חזה קט.

לגבי האבולוציה, אנחנו פשוט יודעים (יש מחקר גנטי, כאילו, דא...) שהגנטיקה של המין האנושי לא השתנתה בעצם מאז הופיע ההומו סאפיינס סאפיינס על במת ההיסטוריה (סליחה, שכחתי לרגע לפני כמה זמן זה היה. יונת? הצילו?), שזה ה-ר-ב-ה לפני עידן החקלאות - אבל אחרי המצאת האש!
זה אומר, שהמצאת האש כן חוללה שינוי גנטי באדם (כל התזונה שלו השתנתה).
החקלאות חדשה מדי - רק עשרת אלפים שנה במקומות הכי ותיקים, שזה באזורנו - מכדי לשנות.
והשינויים של מאתיים השנים האחרונות: פסיק שבפסיק באבולוציה האנושית.
חוץ מזה, אל תדאגו עד שנצבור מספיק זמן לשנות כבר נשמיד את כל כדור הארץ (טוב, יונת חושבת שיש סיכוי שלא, אבל תרשו לי להכניס קצת פרופורציה לאמונה שהמאה האחרונה על שלל שינויה המטורפים תשנה את המין האנושי. השינוי הכי צפוי הוא השמדה טוטאלית).

הופיע ההומו סאפיינס סאפיינס על במת ההיסטוריה (סליחה, שכחתי לרגע לפני כמה זמן זה היה. יונת? הצילו?)
תלוי את מי שואלים... הנה ‏תשובה אחת‏ והנה ‏עוד תשובה‏.

אני הולכת הרבה יותר עם חצאיות עכשיו, באופן משמעותי, ופתאום שמתי לב לחיכוך הזה המעצבן:
אז או ששמנתי.
גם חלק מאורח חיינו.
הרי נולדנו ערומים. רק שאם היינו חיים כמו פעם ולא רובצים מול "באופן" ימים שלמים, הירכיים שלנו היו אחרות.

(פרגנתי לעצמי היום חזיית הנקה חדשה. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני 75C, אך לא. רק 75B [וזה בשיא ההנקה. פשפשת בת 4 חודשים]. מה הקטע שלנו עם ציצי גדול? גם קטע תרבותי )

מה הקטע שלנו עם ציצי גדול? גם קטע תרבותי
אני גדלתי בהשפעת תרבות אחרת

"מסתרי קווקז" של אסד ביי. ספר מדהים, מרתק ומאלף. (תרגום מרוסית לעברית בראשית המאה שעברה בערך)
בין היתר, אסד ביי מספר שם, שבקווקז האידיאל של הגוף הנשי הוא כזה:
רוחב הירכיים צריך להתאים לרוחב הכתפיים (לא לגודל השדיים, שימו לב כל אלה שגדלו על התרבות האמריקאית), מה שאומר, גבירותי ורבותי, אגן רחב!
(עכשיו אתם מבינים למה כל חיי רציתי שיתרחב האגן שלי? קיוויתי שההריונות והלידות יעשו את זה, אבל זה לא עבד. רק טיפול האייפק שלי עבד).
גודל השדיים הנחשב אידיאלי - בדיוק הגודל שנכנס בכף יד של גבר, לא יותר! מה שאומר, גבירותי וגבירותי, ממש ממש לא חזה גדול. זה נחשב שם ביזבוז, כי הרי אי אפשר לחפון את כל השד הגדול, אז מבחינת הגבר זה מיותר... (ומובן שמבחינת התינוק זה גם לא משמעותי אולי בעצם להיפך).
(אסד ביי לא מתייחס להתאמת השד לתינוק היונק, הוא רק מצטט את ההעדפות של הקווקזים לגבי גוף האשה ואת הרציונאל שלהם להעדפות אלה. עם זאת, הוא כן מתייחס להנקה: המסע שלו נפתח בביקור אצל המינקת שלו, בכפר שלה, והדבר הראשון שהיא עושה בפגישתם - לאחר שנים של פרידה, והיא מלווה בבנה הגדול ובילדים אחרים שלה - הוא לשבת ולהזמין אותו לינוק ממנה! אני מזכירה שהוא גבר בוגר. והוא אכן נענה למנהג, מתוך הבנה שזה אות של אהבה וקבלה).

יו בשמת, אני כמעט אידיאלית.
מה שבטוח זה שמאז שילדתי, ומהלידה השניה זה רק התחזק, טוב לי עם עצמי. זה קשור בעיקר להנקה, אני חושבת. נראה לי שלא חשוב כמה טבעי זה יהיה לי, זה עדיין מופלא בעיני שאני מזינה את התינוקות שלי.
>ומה זה בכלל קשור לדף? לא יודעת?<

בשבילי, בשלב הזה ג'ינס צמוד מסוג מסוים היה דווקא התקדמות לכיוון של משהו נשי יותר. או בכל אופן, התקדמות בכיוון של ההכרה שלי בנשיותי, האומץ להכריז עליה בגלוי.

אני חושבת שבהרבה חברות שבטיות, מסורתיות, נשים הולכות עם חצאית מעל מכנסיים-
גם בגלל צניעות, וגם בגלל החיכוך.
מהתן אומרות?

צורת לבוש מאד נוחה ומאד נשית (בעיניי) ונפוצה באזורי היא טייטס מכותנה עד המתחת לברך או ארוך ומעל זה חצאית וחולצה (למיניקות..) או שמלה/טוניקה (למיניקות שיצאו לבלות בערב בלי היונק ...) ואפשר לקצר כמה עד מעל הברך, נגיד, ואז לא רואים אותם.
הטייטס הם מהסוג הרך מכותנה עם פס בד רחב במותן (מעולים גם בהריון) אז אין את הבעיה של לובשים מתחת גטקס ואז יש את בעיית הגומי במותניים וכד'.
וזה פותר את החיכוך וההזעה והתחתונים ובכלל. ומניסיון, נוח ומשחרר מאד מאד.

שלום,
עד עכשיו לבשתי חזייה כל השנים, ובזמן האחרון ממש לא בא לי. מרגיש לי חופשי בלי חזייה. ופתאום זה נראה לי ממש מוזר לכרוך חתיכת בד סביב החזה שלי. ועלו לי כל מיני שאלות של "ידע" שהצטבר אצלי במשך השנים כסיבות ללבוש חזייה.
האם לבישת חזייה היא בריאה יותר מאשר לא ללבוש חזייה?
האמנם לבישת חזייה מצמצמת את הסיכוי לסרטן השד? (זכור לי ששמעתי פעם משהו כזה)
האמנם החזה מתחיל "לצנוח" ללא חזייה?
האם החזה של נשים באפריקה מגיע עד המתניים רק משום שאינן לובשות חזייה?

אשמח מאוד להתעשר בהתייחסויות שונות לשאלה חזייה כן או לא

צורת לבוש מאד נוחה ומאד נשית (בעיניי) ונפוצה באזורי היא טייטס מכותנה עד המתחת לברך או ארוך ומעל זה חצאית
למות מחום!!!
אני בקושי לובשת גופייה ומכנס קצר כשאני יוצאת החוצה לקייץ שלנו

האם לבישת חזייה היא בריאה יותר מאשר לא ללבוש חזייה?
באיזה מובן?

האמנם לבישת חזייה מצמצמת את הסיכוי לסרטן השד?
עד כמה שידוע לי היתה טענה הפוכה: שלבישת חזייה יותר מדי שעות ביום נקשרה בסיכון גבוה יותר לסרטן שד.
אחת ההשערות היתה שזה בגלל לחץ על בלוטות הלימפה או משהו. אבל לא ברור אם הקשר סיבתי או נסיבתי (נגיד - שאלה שלובשות חזייה "כל הזמן" גם יש להן "קטע" עם השדיים שלהן וזה מה שקשור לסרטן, לא עצם לבישת החזייה כשלעצמה).

האמנם החזה מתחיל "לצנוח" ללא חזייה?
החזה צונח בכל מקרה. הגורמים המשפיעים: הכובד, הגיל, הריונות, גנטיקה.
אם החזייה באמת מחזיקה את החזה יציב, אז יכול להיות שהיא קצת עוזרת לעכב את הצניחה, אבל אני בכלל לא בטוחה. בכל אופן, היא בוודאי עוזרת להחזיק חזה שנפל שייראה כאילו הוא יותר זקוף (יעני, אשליות)

האם החזה של נשים באפריקה מגיע עד המתניים רק משום שאינן לובשות חזייה?
לא של כולן. זה תלוי בשבט. יש שבטים שהשדיים שלהן ארוכים ונופלים כמו בקבוקים, וזה נחשב אצלם מעולה, אז כנראה היתה העדפה במשך דורות לנשים עם השדיים האלה... יש שבטים עם דפוס אחר לגמרי.
בכל אופן, כל הנשים בכל העולם מגיעות לזיקנה עם חזה נפול. זה מה שטבעי.

אני מעוניינת לתפור לעצמי בגד מבד כותנה אורגנית. האם מישהו מכיר מקום בו מוכרים בד כזה

אפשר לברר במתפרה של קיבוץ גזית שבעמק יזרעאל, הם תופרים מכותנה אורגנית (שמם "אורגנו").

למות מחום!!!
כן, מן הסתם הגרסה הארוכה נפוצה יותר בחורף ולא בקיץ.

בקיץ הטייטס הם קצרים יותר או חצאית/שמלה או גופייה ומכנס קצר כשאני יוצאת החוצה לקייץ שלנו
באזור שלנו פשוט לא מסתובבים בחוץ (אם לא חייבים - יתרונות החינוך הביתי) בצהריים - שיא החום ובאחה"צ ערב כבר נעים מאד עד קריר בלילות.

אפשר לברר במתפרה של קיבוץ גזית שבעמק יזרעאל, הם תופרים מכותנה אורגנית (שמם "אורגנו").
תודה. אני אבדוק אותם.

ומעניין שלא קראתי כאן כלום על עניין המינעלים שלנו...
לי יש עם זה עניין רציני: מצד אחד ויתרתי על עקב כבר לפני יותר מ-10 שנים בערך. לא הולכת עם שום דבר כמעט חוץ מסנדלי שורש בקיץ וזוג משופשף של נעלי TIMBERLAND בחורף. אבל מה עושים כשצריכים להראת טוב, אלגנטי וכד'?
כל פעם שאני הולכת ללמד אני מוצאת את עצמי בדילמה הזו.

אבל מה עושים כשצריכים להראת טוב, אלגנטי וכד'?
הפתרון האישי שלי לקיץ:
נעל סירה, ללא עקב, מעור רך (לא נעל בובה נוקשה).
קשה מאוד למצוא נעליים כאלה. לרוב, החומרים שהנעל עשויה מהם כל כך זולים או שהגיזרה כל כך לא מתאימה לרגל אנושית, שהנעל משפשפת בכל מקום, או מועכת את הרגל, או לא נוחה להליכה של יותר משני מטרים רצופים. שנים על שנים אני מחפשת, ועכשיו יש לי שני זוגות שאני מסרגת ביניהם. אני מדביקה פלסטרים על החלק האחורי של הרגל, כדי למנוע שיפשוף עם הנעל, עד שהנעל נעשית מספיק "משופשפת" כדי לא לפצוע שם. אם מוצאים נעל טובה כזאת - היא גם יפה וגם נוחה להליכה (היא חייבת להיות איכותית. יש הרבה נעליים "זבל" בסגנון הזה, אבל אי אפשר ללכת בהן).

הלבוש האהוב והנוח שלי- חצאית- לא מסתדר עם כל מיני דברים, כבר ציינתי את זה. עכשיו הוא לא מסתדר עם הבלי חיתולים. ניסיתי יום אחד עם החצאית להחזיק תינוקת בין הרגליים מעל הסיר, לא הלך (אנחנו בישיבה על כורסה, בעמידה לא הסכימה). חזרתי למכנסיים לעת עתה, לפחות משתדלת שיהיו רכים ונוחים ושיהיו להם כיסים, מה שאין בחצאיות בדרך כלל.
בקשר לנעליים- גם אני תוהה מה עושים כשרוצים להתלבש קצת יותר יפה. אני כבר כמה שנים בעניין הקצת יותר יפה הולכת על פלטפורמה. כזו שמרגישה שטוחה ורחבה, אבל כן נותנת איזה מראה קצת פחות מחופף.

אני עם סנדלי טבע נאות , שגם נראות נחמד וגם נוחות (רק עם חצאית אני מרגישה קצת כמו קריקטורה של מתנחלת)
בכלל עכשיו הן אופנתיות , הייתי עכשיו באיזה יומולדת , והיו שם כמה נשים בעלות הופעה 'מעודכנת' ( שיער צבוע ופן , מכנס גזרה נמוכה חולצה צמודה עם קשקושים ...) ו... סנדלי טבע נאות עם נצנצים !

לגבי ההליכה :
נזכרתי כשהייתי ילדה , השתתפתי בכל מיני הרצאות לרופאים על שיטת פאולה בתור הדגמה . יחד איתי הייתה אישה , שגם שימשה מדגימה , היא הייתה משותקת ברגליים מאיזו סיבה , ובעזרת השיטה של פאולה חזרה להלך כשתנועות ההליכה נבעו מסוגרי ריצפת האגן (הספינקטרים).
במהלך השנים , בתקופות שבהן הייתי יותר בתוך השיטה שמתי ללב שגם אצלי הספינקטרים השתתפו בהליכה .

רק עם חצאית אני מרגישה קצת כמו קריקטורה של מתנחלת)
כמו כשאני משלבת חצאית עם נעלי הספורט שלי, וזה כזה צירוף של "דתיות" שאני צוחקת לעצמי, במיוחד כשאני כמובן עם כובע בשמש...

סליחה על השאלה הכל- כך לא במקום-
איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
אי מוצאת את זה הרבה יותר משוחרר ללכת עם מכנסיים ארוכים ובלי להקפיד הקפדה היסטרית בעניין.

איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
השאלה מאוד במקום

ואני אחזיר בשאלה
למה את מקפידה? מה יקרה אם מישהו יראה?

(אני לא מורידה שערות ולא מקפידה בכלל, חצאיות, בגד ים, מכנסיים קצרים, מה שבא לי.. )

אני לא מורידה שערות ולא מקפידה בכלל, חצאיות, בגד ים, מכנסיים קצרים, מה שבא לי
גמני
שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי

החצאיות שלי ארוכות, וזו אחת הסיבות.

סתם שתדעו עפ"י ההלכה גבר צריך בזמן תפילה לשים משהו המבדיל בן איזור "מתחת לחגורה" ומעליה, אישה לא.

איך כל העניין של החצאיות מסתדר לכם עם השערות ברגליים?
מצוין, תודה

אמש, בשעות הקטנות, ביקרתי בדף. לפני שהלכתי לישון,
קילפתי מהתחתונים את התחתונית והחלטתי שלא עוד.
אחר כך קילפתי את התחתונים וישנתי בלי. נזכרתי שלפני
פרוץ יורש העצר, הייתי ישנה באופן קבוע בלי תחתונים. וגם נזכרתי
שלפני 12 שנים, בטיול הארוך שלי, הסתובבתי לפרקים ללא תחתונים
מתחת לשמלה.

חוץ מזה, הייתי היום באיזו משחקיה עם יורש העצר והתוודעתי לראשונה
לכדורים הפיזיוטרפיים. שעתיים אחר כך נסענו לקנות אחד כזה (הגדול).
אחלה פנאן, לשנינו. אני רק מאוכזבת מהישיבה (חשבתי שפתרתי את
בעיית הישיבה מול השולחן) - לא נוח לי, כואב בגב התחתון.

אחרי האמבטיה היומית שאלתי את הגוזל עם מה הוא מעדיף לישון,
תחתונים או מכנסיים. הוא העדיף מכנסיים. לא כל כך מסתדר לי
לא להלביש לו לא זה ולא זה, בכל זאת, קצת פיפי בורח פה ושם.
גם לגבי, לא מתאים לי ללכת ביום ללא תחתונים.

מיכל, כתבת יפה, גם ויזואלית.
כמו שיר.

צורת ההליכה הנשית שתוארה פה מהדהדת לי לפעמים...
לפני יומיים ניסחתי לי כמה שאיפות קטנות; אחת מהן היא לגבי ההליכה. ללכת עם יותר, איך לומר - הדרת כבוד. נינוחות, זקיפות.

עוד שאיפות היו, אם מישהו שואל, לנשום - זה כמובן (פעולה שאני פשוט לא זוכרת לעשות!).
לדבר רך - עוד השפעה של האתר.
לקנות לי טבעות; פתאום בא לי להתקשט קצת.
להמעיט כעס...

שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי

וגם

החצאיות שלי ארוכות, וזו אחת הסיבות
יש לי חצאיות קצת יותר קצרות, לא תמיד מעיזה ללכת איתן. עם כל קיץ שעובר מעיזה ללכת ליותר מקומות עם השערות הנפלאות ברגלים הנהדרות (והשעירות מאד) שלי. שיא השחרור היה כשיום אחד בקיץ של לפני שנה או שנתיים שכחתי לגמרי ממה צריך ואיך צריך והלכתי למכולת בישוב עם מכנסיים קצרים. זה היה נהדר לשכוח את מה שהטביעו בי כל כך הרבה שנים של תרבות קלוקלת. כשהייתי במכולת כבר אז נזכרתי, ובמקום להתעצבן על עצמי שמחתי שהצלחתי לשכוח.

זה היה נהדר לשכוח את מה שהטביעו בי כל כך הרבה שנים של תרבות קלוקלת
איזה יופי

אנימציות ברביות

יש לי חברה שממש בוהה ברגלי השעירות כל פעם שהמכנס מתרומם קצת. לדרישתי להפסיק ללטוש מבטים היא עונה שזו פשוט פעם ראשונה לה לראות את השעירות על מישהי פרט לה.כאילו זה מחזה כל כך אינטימי,עד שאדם רואה אותו על גופו בלבד. כמו להיות בשירותים (ואני מוסיפה סימן שאלה לאינטימיות של זה).
רציתי לספר על הרומן שלי עם בלי תחתונים.

זה התחיל בפסטיבל אמנות מטורף בקיץ 2002. התחפשתי והתאים למצברוח המיני-משוחרר-הרפתקני לדלג על התחתונים (עם חצאית מיני לבנה!אכן הרפתקני).באותו הלילה ובימים שלאחריו הרגשתי מאד מינית וחתרנית.אח"כ המשכתי בזה חודש,גם כן במסגרת מינית למדי, ואח"כ כבר התערבתי עם עצמי כמה זמן זה ימשיך.זה נמשך.עדיין. מזמן כבר לא מיני(ואיך בכלל אפשר לחשוב שבלי תחתונים קשור דווקא למיניות?!?). ובין לבין אני מגלה עוד אחיות ב"תנועה לשחרור התחתון". אמא שלי, אחותי-האורבנית ממנהטן,חברות... אכן ההפרשות פחתו מאד,עם ה"קיפר" אין לי צורך בהם אף לא בווסת, והתורה עוברת הלאה. אנימגייסת נפשות ל"תנועה".
חזקו ואימצו, אחיותיי! (סליחה יערה- חזקנה ואמצנה)
<תומיקה רק היתה רוצה ללמוד לרכב על אופניים בחצאית בלי תחתונים ומבלי לשמח את כל מי שבדרך >

מאשרת חזקו ואמצו.
יערת.

אבל בתקופת הביוץ ההפרשות נוזלות על הירך וזה לא כיף.

איזה קטע,בדיוק אמי התקשרה כרגע עם אותה השאלה. התשובה: להיות יותר מודעת,להרגיש, וללכת לשירותים לנגב.

זה לא נמרח קודם על המכנסיים?

נשמע לי קצת ורוד מידי.

תומיקה רק היתה רוצה ללמוד לרכב על אופניים בחצאית בלי תחתונים ומבלי לשמח את כל מי שבדרך
תלבשי חצאית עד הברך או טיפה מתחת לברך. אף אחד לא יראה.
או תלבשי תחתוני בוקסר רפויים כאלה. אצלנו הם להיט בתור מכנסי פיג'מה (בייחוד כשיש עליהם סנופי )

רגע, (שאלה פרובוקטיבית) ואם כן יראו - מה איכפת לך לשמח מישהו? הרי את על אופניים. הוא לא יוכל לעצור אותך ולהטריד.

שיער הגוף שלי הוא חלק מהנשיות שלי
הלוואי עלי להגיע למקום הזה. זה שאני עם חצאיות זו כבר מהפכה, ואני לא יכולה לעשות הכל בבת אחת...

מה שכן, לרוץ עם חצאית הרבה הרבה יותר כיף מאשר לרוץ עם מכנסיים. עולם אחר ממש. לא פלא שהגברים הסקוטיים אימצו אותה.

בלי תחתונים - מדליק !

זה לא נמרח קודם על המכנסיים?
תלוי מה לובשים. עם בגד רחב מרגישים את הנזילה על הגוף לפני שהיא מגיעה אל הבד, וגם אם היא מגיעה, זה לא דם של מחזור, זה שקוף ומתייבש מהר. כיף בלי תחתונים.

דף מרתק

אני לא ישנה עם תחתונים מאז שאני זוכרת את עצמי. לישון עם חזיה או גי'נס נראה לי מצמרר. לרוב אני ישנה ערומה (גם בן הזוג).

בבית אני מסתובבת בלי חזיה ותחתונים, רק עם שמלת בית קצרצרה (בקייץ) וטרנינג נוח בחורף.
כשגרנו בבית הקודם שבו הייתה פרטיות כמעט מושלמת נהגנו להסתובב ערומים.

אני לא אוהבת חצאיות, הן לוחצות לי על הבטן. אני מחפשת שמלות שנים ויש קצת בקייץ (אבל ממש מעט) בחורף יש רק ליציאה בערב. למה אין יותר שמלות?

עם ג'ינס אני לא הולכת כבר שנים. לא נוח לי. בגלל המחסור בשמלות אני הולכת עם מכנסיים נוחות בחורף.

אני הולכת ללא חזייה כאשר אני מרגישה נוח עם זה: אם יש כיסים אסטרטגים על החולצה או שהבד מספיק עבה.

אחת מהסיבות שהיה לי כל כך קשה עם ההנקה הייתה שהשפרצתי בצורה מפחידה בלי הפסקה והייתי צריכה להסתובב עם חולצות רטובות (וגם סדינים ומזרונים רטובים) וחזייה עם פדים מעצבנים. כשהייתי שוכחת להחליף אותם היו לי גם כתמים גדולים על החולצה. איבדתי את החופש של הגוף שלי וזה הפריע לי מאוד.

השבוע הגעתי לכמה החלטות נחושות: קניתי חזייה פשוטה ולא חזיית ברזלים כי נמאס לי מאי הנוחות. והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!

ללכת קצר עם שערות על הרגליים אני לא מסוגלת.

אז כמה אתן חושבות שאני מחוברת לעצמי?

אז כמה אתן חושבות שאני מחוברת לעצמי?
מה זה? ממתי את צריכה אישור מאיזו דמות אינטרנטית עלובה בלי פרצוף ובלי גוף לגבי מי שאת ומה שאת? אם את מרגישה בתהליך התחברות - את שם. אם הדף הזה מרתק בעיניך - סימן שאת חושבת על הדברים ומפיקה מהם תועלת. תגידי לעצמך "אני מחוברת לגוף שלי" או "אני לומדת להיות מחוברת לגוף שלי" אם אלה היגדים שעושים לך טוב, ותתעלמי חגיגית מהקשקושים שלנו. סליחה על הבוטות, אבל זהו בדיוק שיעור שאני עצמי עוסקת בו - איך לפרגן לעצמך כשאת יודעת שאת צודקת במקום לחכות לאישור חיצוני, שלפעמים בא ולפעמים לא, ומכל מקום הוא פחות עוצמתי מאשר חיזוק פנימי.

והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!
הלוואי עלי להגיע למקום הזה.

א-פרופו נשיות: אני לא מרגישה נשית, ורע לי עם הגוף שלי, כי יש לי ציצים מזעריים. חזיה AA קצת מרווחת עלי.
אף פעם לא הודיתי בזה בצורה מפורשת עד הרגע הזה - אבל זה כך. תמיד השתדלתי לטפח את ההרגשה שאני טובה כמו שאני, יפה כמו שאני, וזה עבד... עד גבול מסוים. אני לא מרגישה טוב עם הגוף שלי ונורא מקנאה בכל נערה מצויה שרואים לה את החזה דרך החולצה. מצד שני, אני לא הולכת לעשות ניתוח הגדלת חזה - על גופתי המתה. נראה לי התעללות בגוף. אני מעדיפה לעבוד על עצמי כמה שרק אצטרך כדי לאהוב את מה שיש, ולא להניף עליו סכין. אבל מה עושים עד אז?
זה יוצר אתגר עם הלבוש, אבל עכשיו מצאתי ממש פתרונות יפים לחולצות נשיות ונעימות. כך שעכשיו הבעיה רגשית ולא פרקטית.
נ.ב. בעלי מת על מה שיש, ואובייקטיבית אני חייבת להודות שבעירום, יש להם צורה נאה. ובכל זאת....

הי תמרוש,

מה זה? ממתי את צריכה אישור מאיזו דמות אינטרנטית עלובה בלי פרצוף ובלי גוף לגבי מי שאת ומה שאת?

אני רואה איך את יכולה להבין לא נכון את שאלתי ואולי באמת הניסוח לא היה משהו אבל לא ביקשתי אישור, התעניינתי לדעת מה הנשים המקסימות בדף הזו חושבות. אני מאוד מסתדרת עם עצמי, לפחות בקטע הזה. וגם אם אף אחת לא תענה לי, זה בסדר גמור.

והחלטתי שהחורף אני הולכת לתופרת שתתפור לי שמלות בדיוק כמו שאני רוצה!
הלוואי עלי להגיע למקום הזה.

למה זו בעיה להגיע למקום הזה? הסיבה היחידה שלא עשיתי את זה עד כה היא כלכלית. מה עוצר אותך?

אני מזדהה לחלוטין עם נושא הדברים שנולדים איתם ואי אפשר לשנות. לי היה ויש אקנה שהשאיר לי חורים (צלקות) בעור הפנים ובעיה עם ללכת חשופת גב (בגלל שעדיין בגיל 31 יש לי פצעים בגב). לאחר ההריון וההנקה החזה שלי כבר לא מה שהיה פעם ולעולם לא יחזור... למרות שגם בן זוגי אומר שאני מדברת שטויות והחזה שלי יפה מאוד. יש לי גם כ15 קילו מיותרים אבל לפחות זה נמצא בשליטתי.

אני לא חושבת שיש אשה או גבר שמרוצים ממה שיש להם. כל הכבוד לך שאת עובדת על עצמך... גם אני לא מוכנה שירימו עלי סכין... למרות שאני כן משתעשעת עם הרעיון של פילינג עמוק.

איזה דף מענג!
החזיר אותי לתקופה שאני וחברותי היינו מסתובבות עם טרננינג בלי תחתונים (מין טרנד שכזה -היינו בצבא והמודעות הנשית שלנו לא ידעה שפל נמוך מזה...)
רציתי לשתף מנסיוני - אפשר לרוץ בלי חזיה- אני כבר שנים עושה את זה - פשוט לובשת גופיה קטנה צמודה אך לא לוחצת או "גוזיוות" שנועדו לילדות שרק מתחילות אבל הן נורא נוחות. זה למרבה הצער מתאים בעיקר למי שממדיה צנועים עד ממוצעים...

‏למה כל כך קשה להשיג תחתוני כותנה?‏

"צרכנית בעלת מודעות סביבתית, שמחפשת תחתונים נוחים, סקסיים ואופנתיים - לא יקרים מדי, לא צמודים מדי, לא צרים מדי, טובים לגוף ולבריאות, נושמים וסופחים זיעה וגם עשויים מבד אורגני - לא יכולה אלא להתאכזב ולהתפשר".

קומ"ג,
קראתי את הכתבה שצירפת וזה כל כך נכון!
תחתוני הכותנה היחידים שמצאתי היו בחנויות דלתא, בד"כ בפינה מוצנעת השמורה לנשים מבוגרות או לא אנורקטיות,
בגזרות גבוהות ולא מחמיאות מהסוג שסבתי (שתחיה) לובשת.
בכל שאר החנויות מוכרים את "תוצרי הנפט" הנוראיים האלה שמוזכרים בכתבה.
פכס, לא נוחים ולא נעימים ובכלל...

איזה קטע
בחנות בגדים שכונתית מצאתי תחתונים מגניבים, מאה אחוז כותנה. עברתי ללבוש רק אותם. נדלקתי עליהם דווקא בגלל הגזרה, מין ספק מכנסונים ספק תחתונים - ללא גומי מעיק. רק עכשיו שמתי לב (בדקתי בתווית) שהם עשויים כותנה.

ואני מצאתי תחתוני כותנה נוחים מאוד דווקא בשוק הכרמל (10 שקל החתיכה) בשלל צבעים, הבעיה : תוך זמן די קצר התחילו להיפרם תפרים.

קצת מפתיע אותי הדיבור הזה על מחסור,
אני הולכת כבר שנים רק עם תחתונים מכותנה, והם נקנים בחבילות כאלה זולות, בכל מני צבעים.
סקסיים במיוחד הם לא, אבל בטח לא גזרות סבתא. יש בינהם אפילו גזרות מחמיאות.
בכל אופן, בתחתוני כותנה ובלי תחתוניות, כמות ההפרשות שלא בימי ביוץ היא אפסית כמעט.

גם אני בתחתוני כותנה.
צבעוניים, יפים בגזרות מגוונות.
אני קונה אותם ברח' אלנבי, במקום כזה של מלאן עודפים שנקרא "אמריקה הקטנה" או משהו דומה. מהיום שגילית את החנות/בסטה הזו, אינני קונה תחתונים בשום מקום אחר, כי כואב לי לשלם 32 שקלים על תחתונים ששם אני קונה ב-10 שקלים (לפעמים פחות).

מה דעתכן מטפחות ראש נשי או לא נשי ?

מה דעתכן מטפחות ראש נשי או לא נשי ?
לטעמי נשי ויפה מאוד
הייתי רוצה ללבוש מטפחת בלי להיות מתויגת כדתיה.. (וגם בגלל זה אני לא לובשת כרגע)

לטעמי לא מגדרי. יפה לכולם

במיוחד לשודדי ים. לא שמתי לב שזה הופך אותם לדוסים נשיים

צבעוניים, יפים בגזרות מגוונות
יש גם בחנות העודפים של דלתא באלנבי פינת גרוזנברג. 10 שקלים לאחד.

עוד לא קראתי את כל הדף המרתק הזה ורוצה להקדיש זמן ולקרוא בעיון את כל הנושאים.

באופן עקרוני נראה לי שעדיף לקנות בגדים ונעליים נוחים ככל האפשר, רצוי מחומרים טבעיים ככל האפשר. ועדיף גם לקנות בגדים ונעליים שמתאימים לגוף (לרזות מתאימים בגדים אחרים ולשמנות מתאימים בגדים אחרים), ללא קשר לאופנה הזמנית והחולפת.

לגבי תחתונים. מסכימה מאוד שעדיף ללבוש תחתונים עשויי כותנה בלבד. זה בריא, זה נעים, זה אוורירי בקיץ ולא גורם לזיעה, ומצד שני סופג זיעה.

ובקשר לחזייה, תלוי בגודל החזה ובנוחיות. אני למשל לא לובשת חזייה בבית, אבל לובשת חזייה מחוץ לבית.

ובקשר לשמלות ולחצאיות. זה שוב עניין של טעם אישי ושל נוחות. אני באופן אישי מעדיפה ללבוש חצאיות מטריקו בבית ומכנסי ג'ינס מחוץ לבית.

ולגבי נעליים. לדעתי מאוד חשוב שהנעליים יהיו נוחות. יש לזה ערך בריאותי, זה משפיע על היציבה, על הגב וכו'. ורצוי שהעקבים לא יהיו גבוהים, אלא נוחים ורחבים.

בתחתוני כותנה ובלי תחתוניות, כמות ההפרשות שלא בימי ביוץ היא אפסית כמעט.
רק עכשיו אני קולטת את זה. פעם היו לי המון המון הפרשות. הפסקתי עם התחתוניות הר"פ וניסיתי את הח"פ (בדרך היו גם הריונות שהלכתי בלי...) ויש הרבה פחות הפרשות. רק בזמן ביוץ ולפני וסת.
איך לא קלטתי את הקשר עד עכשיו??????

תודה

ליויתי לפני שבוע לידה (מדהימה, תודה ששאלתן), ומתישהו, די בהתחלה, קיבלתי מחזור והתלכלכו לי התחתונים.
בהתחלה התבאסתי נורא...
ואז נזכרתי בדף הזה, ואמרתי לעצמי שלא נורא.
הורדתי אותם, זרקתי לפח, הכנסתי טמפון (כן, אני יודעת, MOONCUP, זה בתכנון. אני מבטיחה שגם לזה אני אגיע יום אחד), והמשכתי הלאה בלעדיהם.

מה אני אגיד...
ציפיתי שירגיש אחרת-
כל העניין הנשי הזה-ליווי לידה, במחזור, בלי תחתונים...
הרגשתי כמעט לגמרי רגיל,
(ורק לפעמים הפריע לי קצת שהחצאית השתפשפה לי בשערות שם...איך אתן מסתדרות עם זה? לא מפריע?)
היה לי צורך פעם בשעה בערך לוודא שהריצ'רץ' של החצאית סגור...

מה שכן, כשהתעסקנו בדמיון מודרך ממש יכולתי להרגיש איך גם אצלי דברים נפתחים למטה (פחדתי קצת שיברח לי הטמפון). משהו שלא הרגשתי עד עכשיו.
וגם בשלב הלחיצות... תמיד אני "לוחצת" עם היולדת. הפעם זה היה משמעותי הרבה יותר.

הגעתי הביתה, התקלחתי ומהר מהר לבשתי תחתונים.
אני עדיין מרגישה קצת ערומה בלעדיהם, אבל אולי נחזור על ההתנסות הזאת בפעם אחרת.

אמא_בגובה_דשא‏, תודה ששיתפת, חוויה מעניינת

היום עשיתי מעשה. הלכתי לעבודה בחברת אנשים זרים בלי חזיה ובלי תחתונים!
(חצאית ארוכה וחולצת טריקו די עבה).
שכחתי מזה, לא חשבתי על זה בכלל.
לא נוח לי מכנסיים בלי תחתונים (חוץ משרוולים ומכנסים רחבים) אז אני הולכת הרבה עם חצאית שיש לה בטנה עד אמצע הירך.
אצלי השיערות לא נתפסות, אבל אולי אפשר לקצר קצת (במספרים, לא לגלח) את השיער (תספורת ביתית, אין צורך בפן, צבע, שמפו...) עשיתי את זה בהקשר אחר פעם, זה סבבה בעיני.

גם אני נזכרתי שלפני הרבה שנים הייתי עושה מידי פעם תספורת למטה.
נראה לי שווה לחזור אל המנהג הזה.
עם זאת, זה קצת מסובך, טכנית...

אמא בגובה, תודה על הסיפור היפה.

באו נחזור לעינין החזיות. מה עושים כשהחזיות נורא לא נוחות (כל סוגי החזיות , ניסיתי את כולן) והחזה נורא גדול? אם אני מסתובבת בלי חזיה ההחזה שליי נפול ונראה נורא, אבל החזיות משגעות אותי! לא נוחות ! למשהי יש עיצות? אני די במצוקה...

פלונית שלום. מה מפריע לך? זה שזה נראה נורא או שלא נוח לך? אם לא נוח לך בלי חזיה אז יש לך באמת בעיה ואין לי פתרון עבורך. אבל אם כן נוח לך מבחינה פיסית אבל מפריע לך מה חושבים, אז על זה אפשר לעבוד. לעבודה על זה שלא יפריע לך מה חושבים עליך ומה את חושבת על עצמך. כלומר ללמוד לאהוב וקבל את הגוף שלך כך שתהיה שלמה איתו.

פלוני שלום!
ניסית בחנות "וומן אונלי"? הם די פותרים את הבעיה
יש להם מבחר עצום, הן מתאימות בדיוק אבל בדיוק את המידות הנכונות לגודל החזה,
שווה לבדוק!

גם אני עברתי לבלי תחתונים בעקבות הדף הזה, לפני מספר חודשים. השבוע בעלי גילה שהוא היחיד במשפחה שלובש תחתונים.
גם הילדים בלי, כל אחד מסיבותיו הוא. בעצם...אולי זו אותה סיבה לכולנו. יש גם הרבה פחות כביסה!

אצלי השיערות לא נתפסות, אבל אולי אפשר לקצר קצת (במספרים, לא לגלח) את השיער
ניסיתי כמה פעמים לגזור, מסיבות של נוחות ביחסי מין וגם כדי להזיע פחות במפשעה. הבעיה היחידה שגיליתי היא שהקצוות החדים עוקצים/מגרדים מספר ימים אחר כך, וזה די מטריד. חשבתי שבלי תחתונים זה לא יהיה מורגש, כי אין לחץ של התחתונים על השערות, אבל זה הציק בכל זאת. מבאס.

וואלה! הבנתי שאני טבעית בלי שאדע את זה מה שעושה את זה עוד יותר טבעי
כבר כמה שנים בקיץ כשאני הולכת עם חצאית (הרבה) אני בלי תחתונים, ישנה ערומה עד שנהיה באמת קר (כמו עכשיו למשל) ובבית...מסתובבת או ערומה לגמרי, או עוטפת את עצמי באיזה בד כליל, כמו במגבת כשיוצאים מהאמבטיה...חברים שלי חושבים שזה מוזר-חמוד

סליחה, פה זה האתר לתינוקות ללא חיתולים ואמהות ללא תחתונים?

גרוע מזה, ללא alldays.

ללא תחתונים זה דוקא יתרון גדול לפעמים. הקדומים ידעו מה הם עושים.

נוהגת ללבוש תחתונים עם תחתונית,כל יום,כי יש הפרשות (גם בימים רגילים שאינם מחזור,וגם כעת כשאני בהריון-עוד יותר הפרשות)
מה הנזק?
האם כשלא לובשים תחתונים בכלל אז יש פחות הפרשות?אולי הן מתאדות?
ומה בדבר ההגיינה של מקום כל כך אינטימי ורגיש? האם זה לא חושף את הפות לזיהומים וכאלו?
ועוד שאלה:מה עושה מישהי כמוני שיש לה פולקס גדולים וכדי לא לקבל שפשפת היא נוהגת ללבוש מכנסי טייץ צמודים על התחתונים
האם הורדת התחתונים והשארת הטייץ תעזור במשהו? פשוט,כשחם לי,אני חייבת את הטייץ האלו,כי השפשוף והזעה קטלניות לירכיי
המלאות.
אשמח להבהרות בדבר התחבושות הרב פעמיות. האם יש גם תחתוניות רב פעמיות?
ואיפה קונים כאלו?

האם יש גם תחתוניות רב פעמיות?

יש.

האם יש גם תחתוניות רב פעמיות?
יש לדרך המשי-איילה052-2480667 אלונה052-2802900 אני קניתי מהן לפני שנה אז מקווה שהמספרים לא השתנו מאז.
הן עושות תחבושות ותחתוניות אורגניות. מאד ממליצה על התחבושות. בתחתוניות לא השתמשתי.

תחבושות ותחתוניות אורגניות
הכוונה מכותנה אורגנית...

בין טייץ בלי תחתונים לטייץ עם תחתונים עדיף עם כי לפחות תחתונים הם מכותנה בלבד וטייץ חייב להיות גם לייקרה.
אבל נגד שפשפת עדיף למרוח משחה של טוסיקים של תינוקות ולשים מדרסים בנעליים ואז הרגל פונה יותר החוצה וההליכה משתפרת והירכיים בלי קשר לגדלן לא משתפשפות ואין שפשפת.
זהו

אני לא אשים כל יום משחה
ולא הבנתי את עניין המדרסים. איזה מדרסים ?
ולמה זה טוב שהרגליים עקומות כלפי חוץ?

כי שפשפת נגרמת מזה שהרגליים משתפשפות זו בזו כי הרגליים פונות מידי פנימה ואז אם מטים אותן טיפה החוצה הן בעצם מתיישרות
והשפשפת נפסקת

ואז נוצרת בעיה חדשה - שהרגליים עקומות

לא

הן מיושרות כלפי חוץ שפשפת זאת תופעה שישנה אצל אנשים שהרגליים שלהן פונות מידי פנימה
ואם מטים אותן החוצה הן מתיישרות לא מתעקמות אף אחד לא יעקם לך את הרגליים בכוונה
שפשפת היא אחת הדרכים לאבחן רגליים שפונות פנימה מידי
מקווה שהפעם תביני

גם לשירה לוריא יש תחתוניות רב פעמיות.
אני גם פעם כמוך הלכתי רק עם תחתונית (חד פעמית) ולהפתעתי גיליתי שכאשר אני הולכת בלי - יש הרבה פחות רטיבות, ויותר נוח לי. מלבד זאת זה מאד חיבר אותי למחזוריות שלי כי אפשר להבחין בשינויים לאורך החודש.

תודה איילה על ההבהרה
לדעתך כדאי ללכת לאורטופד או פשוט לקנות מדרסים בחנות נעליים?

יש ברוב קופות החולים אפשרות לקבל החזר על מדרסים אורטופדיים. יש מכונים ארטופדייפ וקופות חולים שמבקשים אישור מאורטופד ויש כאלו שלא. אני ממליצה על מדרסים אורטופדיים שמותאמים בדיוק לצרכים שלך. תבררי בקופה אם את צריכה לראות אורטופד כדי לקבל אישור לעשות מדרסים במחיר מוזל.
ולגבי הפרשות, לא אמרות להיות הפרשות כל החודש אלא רק בחלק מהימים. בעיקר סביב תקופת הביוץ, אם כי יש נשים שיש להן הפרשות גם בתרופות אחרות בחודש. בכל אופן בדרך כלל לכל איזה יש דפוס הפרשות קבוע לאורך החודש. זה דבר שתוכלי לעקוב אחריו במשל כמה חודשים ואז לדעת מתי יש צורך להתשמש במגן תחתון ומתי לא.
וגם שווה לך לקרוא קצת על שיטת מודעות לפריון האישה (יש כאן דפים באתר על הנושא הזה). כי אחת מהשטיות לעקוב אחר המחזור החודשי היא הפרשות. אם תכירי את סוגי ההפרשות /שאמורים להיות בכל שלב של המחזור ותזהי איך הן באות לידי ביטוי אצלך אז תוכלי לדעת גם אם ההפרשות שלך הן הפרשות נורמליות או הפרשות של פטריה או זיהום.
הפדים החד פעמיים יוצרים סביבה לחה מאוד באזור הנרתיק ושימוש בהן יכול בעצמו להיות סיבה להתפתחות פטריות.
ועוד רעיון בשבילך אם את ממש מרגישה טוב אם טייץ אולי את יכולה לגזור אותם באזור המפשעה, זה בהנחה שהשפשפת היא קצת יותר למטה.
ובכלל אולי מה שגורם לשפשפת אלו התחתוניות שאינן נושמות? לי אישית תחתוניות עושות שפשפת ויש גם גזרות של תחתונים שיעשו שפשפת וגיזרות אחרות שישבו טוב ואז לא תהיה שפשפת.

כל מה שזאת שמעלי כתבה

מדרסים רציניים לא שטויות שמוכרים בחנויות נעליים

טוב, הסתקרנתי, מדרסים אמורים ליישר רגלים שנוטות פנימה?

פשוט,כשחם לי,אני חייבת את הטייץ האלו,כי השפשוף והזעה קטלניות לירכיי המלאות.
אולי לנסות לפזר טלק, או אבקה יותר טבעית (אולי ליקופאודר? לא יודעת אבל מוכנה לבדוק...).
זה אמור גם להחליק את האזור וגם לספוח את הלחות מבלי לסתום לגמרי את הנקבוביות...

שגוף שאדם נורמלי היה מקשר עם המראה של אלה שהשתחררו בדיוק ממחנה ריכוז נחשב למשאת נפש דוגמנית (כל הצצה מקרית שלי בערוץ האופנה מתחברת לי תיכף ומייד לתמונות ממחנות הריכוז, 'צטערת).

בצדק גמור. ‏מתים מזה‏ (וגם ‏כאן‏) .
והתוצאות, קצת באיחור - ‏איסור‏ על השתתפות דוגמניות רזות מדיי בתצוגות אופנה.

‏אבולוציה מסוג חדש‏

כן מדרסים יכולים לתקן רגליים שפונות פנימה מה שנקרא רגלי O וגם רגליים שפונות החוצה מה שנקרא רגלי X
אבל לאלה האחרונות אין שפשפות .

האמת היא שכשאני מתבוננת ברגליי הן ממש לא נוטות פנימה,אולי אפילו ההפף
אבל אולי אגש בכל זאת לאורטופד,ולו רק למען הסר ספק....
תודה בכל מקרה על העצות וההבהרות

רגליי הן ממש לא נוטות פנימה,אולי אפילו ההפף

אילה_א‏ - מה פונה פנימה - הירך או כף הרגל?
לפעמים, כאשר הירכיים פונות פנימה, כלומר, צמודות,
מהברכיים למטה, כולל כפהרגל - פונה החוצה.
לכן, אם מיישרים את כף הרגל, ככה ששתי כפות הרגליים מקבילות זו לזו
הירכיים יתרחקו.
לזה התכוונת?

בדיוק לא עלה על דעתי שאני אצדיק פלוני אלמונית
הרגליים כאילו נמתחות על הרצפה כשהן נראות נוטות כאלה
אני אחפש תמונה (יודעת שלבןזוג יש באחד הפיילים שלו )וזה מקרב את הירכיים וכך נוצר השפשוף

‏http://www.saucony.com/shoe_advisor.aspx‏
השאלה על הover pronation
לאקסטרים יהיו שפשפות וגם לחלק מהמודרייט
האנשים שהם בNONE לא יהיו להם שפשפות.

בדקתי הלינק עובד
>כל הכבוד לי <

תמיד כשאני נכנסת לכאן נדמה לי ויסלחו לי המשתתפות שלהיות לבושה באופן טבעי זה אומר להיות לבושה באיזה סמרטוטים הודיים או סתם סמרטוטים. יש פה מישהי שמתלבשת בסגנון ספורט אלגנט או אלגנטי ומחשיבה את עצמה באופן טבעי?

בשמת לבושה יפה

ולא סמרטוטים ולא הודי

שלהיות לבושה באופן טבעי זה אומר להיות לבושה באיזה סמרטוטים הודיים או סתם סמרטוטים
יד שנייה זה סמרטוטים?

בדיוק נכנסתי לשאול אם אני מוצאת ברחוב שמלה של גוצי האם היא סמרטוט ?
וחשבתי עלזה גם אני לא לובשת סמרטוטים ובטח שלא בגדים הודיים .
אני מקפידה שהבדים יהיו טבעיים ולא סינטטים ובדים חלקים ולא מקושקשים גזרות פשוטות ומחמיאות .
אם אני הולכת לפגישת עבודה אני בהחלט יכולה להחשב אלגנטית ועדיין להיות לפי כל אלה חצאית אפורה של H&M וחולצה לבנה של GAP הכל מכותנה כפכפים שחורים וטבעת .(וזה לפני שהזכרתי אתה הבגדים המצויינים שקיבלתי בהחלפות מענת_ב_פ^?‏)
(איזה מזל שרק לעיתים רחוקות אני צריכה להתלבש כך)
למעשה כשאני חושבת עלזה הבגדים היותר מכובדים שלי הם יותר טבעים מהבגדים הזרוקים שלי (כן אתם מכנסי הדגמ"ח עם כל הכיסים אתם על הכוונת של הזריקה )

_{אני דווקא נחשבת למתלבשת ממש גרועה}

אני שונאת להתלבש. שונאת לבחור מה ללבוש, לא יודעת מה מתאים למה, שונאת לקנות בגדים. זה מעיק עלי, מנג'ס.

סארי זה לא סמרטוט...

יונת קודם כל מקסים, דבר שני אני די בטוחה שאת יודעת למה התכוונו, למרות שגם בי זה עורר אנטגוניזם .

מצד שני השבוע היסתכלתי בתמונות של מישהי שעשתה לינק מכאן לשם ויש תמונה בעניין מוצר כל שהוא ואמרתי לעצמי מעניין למה האישה הזאת שמה לעצמה סמרטוט על הראש (שום אלוהים לא הייתה מרשה דבר כזה)
אז אני חושבת שהיתכוונו לזה רק בבגדים .
דרך אגב האישה עם הסמרטוט על הראש הייתה לבושה יפה לפי הבחנתי רק על הראש היא שמה סמרטוט

ההולכת_באתרים‏, כתבת בדף אחר:
התנסחתי בצורה מוקצנת כדי לשקף את איך נראה מהצד לאדם הרגיל (לא באופני) הדף של נשים לבושות באופן טבעי. מה זה בכלל?
ואז סוף סוף הבנתי מה הבעיה.
אז ככה:
הדף הזה עוסק בנושאים עקרוניים. למשל,

• תחבושות היגייניות מבד או מפלסטיק;
• האם כדאי או בריא ללבוש תחתונים?
• האם טבעי יותר לנשים ללבוש מכנסיים או חצאיות/שמלות?
• מה הקשר בין המבנה הביולוגי-פיזיולוגי של גוף האשה לבין צורת ההליכה וצורת הלבוש המתאימה לה?
• האם הגוף הנשי אמור להיות רזה?

אין פה דיון עקרוני בשאלה "איזה סגנון לבוש", אולי למעט השאלות שעוסקות בחשיבות הבד, בנוחיות של קצר לעומת ארוך וכדומה.
לכן, אני לא מבינה את השאלה על ה"סמרטוטים".
היא לא רלבנטית לדף הזה.
גם ההכללה על הנשים פה - משעשעת מאוד
אם יש משהו שאי אפשר לראות עלינו דרך האינטרנט, זה איך אנחנו מתלבשות.
ואת יודעת מה, גם תלוי לאן.
בואי נגיד, שלשבוע של קמפינג בפארק הירדן בחום ובאבק אני לא אבוא באותם בגדים שבהם אני מבקרת חברים או בבגדים שבהם אתלבש לאירוע. אני לא אתלבש אותו הדבר בשביל לשבת יום שלם על הדשא ביומעיון של באופן טבעי, או בשביל ביקור במוזיאון ממוזג.
שמלה יכולה להיות שמלת ערב נוצצת של רונן חן, ויכולה להיות שמלת טריקו לחוף משוק בצלאל.
כמו כן, אני לא יודעת מה זה "האדם הרגיל". מה זה בכלל?
אם הכוונה לכך, ש"האדם הרגיל" הוא זה שמקובע ברעיונות שלו ולא מסוגל לקרוא על דברים חדשים, אז בסדר, ממש אין לי בעיה שהדף הזה לא ידבר אליו, ולשם כך יש פה כפתור קטן עם X באמצע, שמזמין ללחוץ עליו.
זה דף למי שרוצה ומעוניינת להיחשף לרעיונות חדשים, לחשוב מחשבות חדשות, לשאול את עצמה שאלות חדשות, לבדוק עם עצמה ועם הגוף שלה איך באמת נוח לה, מה מדבר אליה, איך היא מרגישה מול סימני השאלה שעולים בדף הזה לגבי דברים שגדלנו איתם כמובנים מאליהם.
התשובה לא מוכתבת מראש.
היא אישית.
והיא גם תהליכית.
לוקח זמן לשים לב בצורה חדשה לצורת ההליכה שלי, או לקצב התנועה שלי, או לשאלה אם בעצם נוח לי או לא נוח לי בתחתונים, ועם איזה בגד ובאיזו סיטואציה.

ברור שמסכימה עם בשמת, וסתם התלוצצתי לי..
מי אני שאשים סטיגמה על אמהות באופניות, מעודי לא פגשתי אותן פנים אל פנים
אבל ת'אמת, בתור קוראת של באופן בעתות מצוא (ומצוקה...), רציתי לחלוק שגם לי היתה לי כבר כמה שנים נטיה לא ללבוש תחתונים "תמיד" (זה מתנה שקיבלתי מהקנדידה, שגורמת לבנאדם לשים סימני שאלה בדיוק במקומות שהדף הזה שם. ובעצם גם גרמה לי להתוודע לאתר הזה... תודה קנדיד, ולא להתראות...)
אבל הביקור האחרון בדף הזה הביא לי השראה, קראתי את כולו במשך כמה ימים והחלטתי לי לעשות מאמץ קצת יותר מודע ומכוון ואכן אחרי כמה שבועות של ללא תחתונים אני יכולה לומר שאין להכחיש שנגרם שינוי בדפוס הלבוש
(אני דווקא לובשת חצאיות, כי לא בארץ ואין את הענין הזה של להראות כמו דתיה. אז במזג אויר קר לובשת חצאית עם גטקעס מתחת, שזה בהגדרה תחתונים אז למה צריך שניים? אבל עכשיו קיץ, ובמזג אוויר חם גיליתי לאחרונה שאין על מכנסי דייגים, גם בנוחות וגם בשחרור כל האנרגיות החסומות וכולי. אז כל המכנסי דייגים (בשביל מה את צריכה ב כל הצבעים? מתי תלבשי את זה?!....) פתאום מחוץ לארון ונלבשים כל הזמן. בעיני זה לא סמרטוטים, אבל בכל זאת...
בואו נאמר ש,לפחות בארץ, הבגדים הללו נושאים סטיגמה מסוימת, לא ארחיב כי זה לא מענין אותי כל כך. אבל איך תשדרי- אני כאן בגלל המודעות שלי לעצמי כאשה, ולאו דווקא בגלל שכרגע ירדתי מהמטוס מהודו...
טוב, אבל מלבד זה עלי לציין שעוד שינוי, מבורך בעיני, שנגרם מכל האקספרימנט הוא אכן שינוי תודעתי. כל המודעות למה שקורה מדי יום שם למטה.. שבד"כ מודחקת, עולה ובגדול. וממש רואים מחזוריות, דברים זזים...ולי זה מעלה שוב את השאלות שלי עם עצמי בקשר למודעות וסת וכל הנוגע לכך.
אבל לא מצליחה, פשוט לא מצליחה, ללכת יותר לאט! מצחיק שחושבת על זה דווקא כשאני תופסת את עצמי רצה...

ואילו אני חושבת מאז ההריון שמכנסיים, חצאית או כל דבר שלוחץ על הבטן או או לחילופין גולש מהמותן אינו מתאים לגוף האנושי, כל שכן לגוף האישה. אני מחפשת כבר כמה זמן דרך להשתמש בשלייקס - כתפיות כאלה שמחזיקות את המכנסיים בכתפיים, כך שהם יכולים להיות רפויים ורופפים אבל לא לאיים ליפול. או לפחות, לא לאיים עלי בחגורה..

ואל תגידו לי סרפן - זה לא אותו דבר וזה מסווג אותי למגזר שאני לא משתייכת אליו. וגם עף ברוח.

אם יש משהו שאי אפשר לראות עלינו דרך האינטרנט, זה איך אנחנו מתלבשות
זו התחושה שמתקבלת במבט מהצד.
גם ההכללה על הנשים פה
לא הכללתי שום דבר ולא מתכוונת להצטדק
היא לא רלבנטית לדף הזה.
האם גם בזה יש משטרה? הרבה פעמים דפים פה נוזלים לכיוונים אחרים קרובים או דומים ולא בהכרח בהקשר המקורי של הדף אבל קרוב. אז מה? מי קבע שזה לא בסדר? זה מה שיפה שאפשר להתפתח עם הדיונים ולזרום בתנאי כמובן שהפתיחות היא רב צדדית ולא רק לשמוע את הדברים שמתאימים לאגנדה מסוימת אחרת אין טעם בדיון נכון?

זה דף למי שרוצה ומעוניינת להיחשף לרעיונות חדשים, לחשוב מחשבות חדשות, לשאול את עצמה שאלות חדשות, לבדוק עם עצמה ועם הגוף שלה איך באמת נוח לה, מה מדבר אליה, איך היא מרגישה מול סימני השאלה שעולים בדף הזה לגבי דברים שגדלנו איתם כמובנים מאליהם
באמת? כי נראה שמה ש"נכון" די מוכתב מראש ושמי שלא הולכת עם האגנדה הזאת מיד מותקפת
יש כאן הכל חוץ מפתיחות
אם הכוונה לכך, ש"האדם הרגיל" הוא זה שמקובע ברעיונות שלו ולא מסוגל לקרוא על דברים חדשים, אז בסדר, ממש אין לי בעיה שהדף הזה לא ידבר אליו, ולשם כך יש פה כפתור קטן עם X באמצע, שמזמין ללחוץ עליו.
זה מצחיק אותי. כי זה בדיוק מה שקורה פה. כשמישהו כותב משהו שלא מתאים לאגנדה הוא מותקף. אולי אין לך בעיה שהדף לא ידבר למי שחושב אחרת ממך. בעניין ההצעה ללחוץ על הכפתור, שמתי לב שאת משתמשת הרבה בהצעה הזאת בגרסה זו או אחרת, זה לא מנומס, בטח שלא מראה על פתיחות, תוקפני מאוד ובאופן כללי אני יכולה להציע לך אותו הדבר.

ברור שמסכימה עם בשמת
למה זה ברור? אין אפשרות אחרת?

זה מה שיפה שאפשר להתפתח עם הדיונים ולזרום
ולהחליט שכל מי שכותבת בבאופן או משייכת את עצמה לקהילת באופן או כותבת בדף הזה או השד יודע מה "לובשת סמרטוטים" ושזה מה שהדף הזה אומר - זה נקרא אצלך "להתפתח עם הדיונים" או "לזרום"?

כשמישהו כותב משהו שלא מתאים לאגנדה הוא מותקף
כתבת משהו שלא מתאים לאיזו "אגנדה"? או סתם השתלחת בנשים שאת לא מכירה בכלל, באיזו האשמה תמוהה שהן כולן לובשות "סמרטוטים" ושזה מה שהדף הזה מציע?

זה לא מנומס
אני כתבתי בנימוס.
לעומת זאת, מה שאת כתבת היה בהחלט לא מנומס, שלא לומר גס רוח במידה קיצונית, תוקפני, וללא שום פרובוקציה.

את יודעת, האתר הזה קיים כבר בערך שש שנים, ויש פה ריטואל קבוע.
אחת לכמה זמן נכנס מישהו חדש לאיזה דף, וכותב שם משהו שנשמע כמו: "אתם כולכם חרא בלבן ובכלל אתם נורא מכוערים".
ואז יש תמיד מישהו שעונה לו. מנסה להסביר בעדינות, שאנחנו דווקא לא חרא, סתם בני אדם, ולהרגיע.
ואז החדש מגיב במשהו שנשמע כמו: "אתם רואים שאתם חרא? ישר תוקפים אותי! כשמישהו כותב משהו שלא מתאים לאגנדה הוא מותקף!"
וכך זה ממשיך.
אז אני מבינה שאת החדשה עם הריטואל.
הבנתי, ואסיק את המסקנות המתבקשות.

ביקורת_ממשתתפים_חדשים‏

ולהחליט שכל מי שכותבת בבאופן או משייכת את עצמה לקהילת באופן או כותבת בדף הזה או השד יודע מה "לובשת סמרטוטים" ושזה מה שהדף הזה אומר - זה נקרא אצלך "להתפתח עם הדיונים" או "לזרום"?
כתבת משהו שלא מתאים לאיזו "אגנדה"? או סתם השתלחת בנשים שאת לא מכירה בכלל, באיזו האשמה תמוהה שהן כולן לובשות "סמרטוטים" ושזה מה שהדף הזה מציע?
אולי לא שמת לב, אבל התנצלתי אם פגעתי במישהו והסברתי שלא זו היתה הכוונה
אני כתבתי בנימוס.
הצחקת אותי. להראות למישהו את הדלת זה נקרא נימוס? יש לך איזו בעלות על באופן?
אז אני מבינה שאת החדשה עם הריטואל.
אני לא חדשה, ואין לי שום ריטואל, בניגוד אלייך שמראה חדשות לבקרים לאנשים את הדלת. יש כאן שעון פז"ם? שאני אדע מה הזכויות שלי לפי הזמן שאני פה. אני מבינה שלך יש יותר זכויות כי את ותיקה יותר
הבנתי, ואסיק את המסקנות המתבקשות.
לא יודעת מה הבנת ואת כמובן רשאית לחשוב מה שאת רוצה

דרך אגב, בשמת, הויכוח נרגע ואף הגענו להבנות ואם היית קוראת כמו שצריך את הדף היית רואה שהתנצלתי אם פגעתי והסברתי למה כתבתי כפי שכתבתי. וכל זה עד שנכנסת, החלטת להיתפס על משהו שאמרתי, לעורר פרובוקציה (עשית בעצם מה שהאשמת אותי בו), לתקוף אותי אישית (הראית לי את הדלת), אחרי שהגבתי שאת לא מנומסת ותוקפנית אז הסברת לי שאני התוקפנית, שאני חדשה ולכן אין לי זכות דיבור. יפה. גם אני מסיקה מסקנות. ואני תלמידה לא פחות שקדנית ממך.

אני לא חדשה,
אפשר לראות מתי נפתח דף הבית שלי, ואני כותבת די הרבה זמן אם כי בהפסקות

ברור שמסכימה עם בשמת
למה זה ברור? אין אפשרות אחרת?
ברור, לי כמובן, לא ברור לעולם, ברור לי. כי היא לא הכעיסה אותי כלל (וכנראה אותך כן)
איך עושים אייקון של משיכת כתפיים?
חבל לריב בדף כה מרענן, (ומהצד מזדהה קצת עם הצד שכל הזמן מאשימים אותו בתוקפנות בגלל הסגנון שלו. זה קורה לי כל הזמן במפגש עם אנשים מתרבויות אחרות. חליק, קצת אמון בבני אדם. יפה סליחה ואיש לא התכוון להתקיף זה את זה, נכון?)
ואני חשבתי אגב ש
גם ההכללה על הנשים פה - משעשעת מאוד
היתה הערה על הבדיחה שלי

קראתי עכשיו את החלק בדיון שעסק בללכת בלי תחתונים וחייבת לשתף -
שבזמן האחרון (בערך מתחילת ההריון) עלתה לי מחשבה לוותר (לפעמים) על התחתונים, פשוט נראה לי יותר נכון מתוך חיבור לגוף שלי - אבל - כשניסיתי זה הרגיש לי כל כך מוזר, שאחרי בערך חצי שעה לבשתי אותם שוב!
חזייה לא לבשתי שלוש שנים ועליה הוויתור היה כל כך קל, בבחינת "למה לא עשיתי את זה קודם?!?". עכשיו (לצערי) חזרתי ללבוש חזיה פשוט כי הציצים כואבים כשאני הולכת (אחות טיפת חלב אומרת שזה סימן טוב להנקה...).

הלכתי כמה פעמים בלי תחתונים. זה מוזר, אבל הגברים כאילו יודעים שאני בלי תחתונים ונמשכים יותר. אני מרגישה את זה באויר. לא ברור לי איך הם עושים את זה., אבל תמיד, כאשר אני בלי תחתונים הם איכשהו מושכים את השיחה איתי, עומדים לידי יותר זמן. יש להם יותר מה להגיד. זה עושה אוירה אחרת .( אל תשכחו, אתם מדברים עם אשה מבוגרת)בקשר למצוות התחלויות בזמן אצל נשים...דוקא הענין של נדה ומחזור תלויים בזמן..ובצורה מאוד יפה וטבעית, דרך שקיעת החמה. זה משהו שאני אוהבת ביהדות.

הדיון על קרוקס עבר לדף מה_זה_קרוקס‏

ביליתי את יום החופש שלי בקריאה של הדף. באמצע קמתי והתחלתי לענטז לפי ההמלצות, הבאתי את הכדור לשבת עליו מול המחשב (כאב לי הגב העליון אחרי כמה דקות...), והורדתי את התחתונים (כרגע אני עדיין בלי ומנסה לא לשבת ישר...). אחה"צ הלכתי לים, שם ישבתי בביקיני, כשרגליי עמוסות בשערות והרגשתי יפה ונשית (עד שהגיעו אנשים שהכרתי ורציתי להסתתר - זה תהליך, אתן יודעות) ואח"כ, כשהלכתי לקנות גלידה עם החבר, הסתובבתי ברחבי המושבה במכנס דייגים וגופייה בלבד - בלי תחתונים וחזייה (אני מידה D). החלטתי שאלך בקצב בו החזה לא מקפץ- וזה היה קצב איטי שהכתיב הליכה רגועה ומלאת חן. אני מרגישה שלמדתי המון היום, ובעיקר, שגיליתי שיש עוד נשים שמרגישות כמוני ושזה בסדר שאני רוצה להרגיש טבעית ושנמאס לי להכאיב לעצמי עם שעווה או לחנוט את עצמי בבגדים לא נוחים או לדאוג כל הזמן לדמותי המשתקפת מעיני אנשים אחרים. מציאת הדף הזה היא שלב נוסף לקראת להרגיש שאני בסדר איך שאני, שאני מאשרת את עצמי ולא שאנשים אחרים מאשרים אותי. נתתן לי הרבה השראה לעשות את הדברים בדרך שלי והרבה מידע שימושי על דרכים להתחיל. תודה לכן על כך ולילה טוב. יעל

זה מוזר, אבל הגברים כאילו יודעים שאני בלי תחתונים ונמשכים יותר
אני חושבת שזה לא שהם יודעים, אלא ש את יודעת, ולכן את מרגישה סוג מסויים של חיבור עם הגוף שלך, שמשדר החוצה.
מה דעתך?

לכל המעונינות אני מכירה מעצבת אופנה שעושה בגדים במיוחד עבור נשים שהולכות ללא תחתונים, מניקות, בדים טבעיים והגזרות משוחררות ומחמיאות לגוף, אני לא כותבת את פרטיה מיכיוון שאני לא בטוחה שמותר לפרסם כאן וכן אני לא בטוחה שהיא מסכימה שאכתוב את פרטיה כאן, מה שכן אני כל הזמן קונה ממנה ולא מפסיקה לקבל מחמאות.

נזכרתי שפעם עבדתי בסוכנות היהודית , וחלק מהתפקיד כלל להגיד לכל הקבוצות שמגיעות איפה לשבת בחדר הואכל .
היו שם בני נוער מכל העולם .
הבחור שעבד איתי פשוט עמד שם ובחן את קו התחתונים של כל נערה שנכנסה , מי לובשת תחתוני סבתא , מי חוטיני וכו ...
זה כל כך השפיע עליו שנערות שנראו מעולה והיו לבושות טיפ טופ בעיניו אבל התחתונים שלהן הסגירו משהו לא אופנתי או לא מחמיא נפסלו לעומת זאת תחתונים שישבו טוב גרמו לו לשביעות רצון עמוקה . (במסגרת התפקיד הוא רק התבונן מטעמי אתיקה אבל אני בטוחה שהוא הפעיל את אותה טקטיקת מיון על כל אישה שבחן . )
נזכרתי בזה בעקבות ג'ימס בונד שכתבה איך גברים 'כאילו' מנחשים שהיא בלי תחתונים ומתקרבים אליה .
בנות הסוכנות היהודית לבשו כולן תחתונים , אבל אני בטוחה שאם מישהי לא הייתה לובשת הוא היה יוצא מדעתו מהתרגשות . אגב גם עם גי'נס ממש עבה הוא קלט לגמרי את מתאר התחתונים , ואחרי קיץ שלם של משמרות כאלה בחדר האוכל איתו גם אני .

שאני לא בטוחה שמותר לפרסם כאן
ככר_השוק‏

סליחה, פה זה האתר לתינוקות ללא חיתולים ואמהות ללא תחתונים?
דוחה...
דווקא אני מצאתי את זה ממש משעשע

לא יודע אם זה מעניין מישהי, אבל רציתי לחזק אותכן (הלבושות באופן_טבעי‏) ולומר שאני אוהב אותכן ככה. (הערה: לא התכוונתי רק מבחינת משיכה מינית)

סליחה, פה זה האתר לתינוקות ללא חיתולים ואמהות ללא תחתונים?

היום ניסיתי בלי, לא בטוחה שאחזור לעם...
בעלי בהלם

הערה: לא התכוונתי רק מבחינת משיכה מינית

לא רק, אבל גם? גם מינית?
נו, כבר היה כדאי

יש חברה אמריקאית שתופרת בגדי ים שמכבדים את גוף האשה.
בין השאר יש להם בגדי ים שממש נראים כמו שמלות קטנות.
llbean.com
אולי איזה מעצבת ישראלית תרים את הכפפה ותתפור לנו משהו כזה יפה?

נכנסתי לאתר - אבל הוא ענק
למה בדיוק התכוונת?

כנסי בצד שמאל למעלה ל- women's
ואז את מקבלת המון טבלאות עם כל מיני סוגים, אחד מהם זה swimwear כנסי שם , ואז יש טבלה עם בגד ים שלם, חלקים, וגם טוניקות. (לא מכירה בדיוק את כל המונחים באנגלית...)

אני פשוט הלכתי לפונקציית החיפוש שנמצאת משמאל למעלה, כתבתי swimsuits women ותיכף עלה הדף.

אה, אבל בגדי ים שעולים 70-85 דולר, זה די הרבה, לא? (יותר מ-300 ש"ח)
(אבל אני מודה שלא קניתי בגד ים מאז ההריון הראשון שלי, לפני 10 שנים...)

כבר שנים בתי ואני מחפשות בגד ים עם חצאית, רצוי עם חלק עליון יותר סגור ממה שהיה שם באתר, ולא מוצאות. מישהי מכירה? בארץ, לא בארה"ב.

אני קניתי העונה של טורקיז. יקר, אבל מאוד יפה ועוד מעט סופעונה, אולי ירדו המחירים.

יש עוד אפשרות שעוד לא בדקתי לגמרי עד הסוף - ללבוש מכנסי גלישה, ולמעלה או חזיה של בקיני או גופיה עם סיב אלסטי.

בהקשר לבגדי ים, לא מצליחה להתאפק: אני מאווווד מקווה שאתן הולכות אך ורק בשעות אחרי הצהריים המאוחרים. רוצה להזכיר: שמש חזקה, חור באוזון, מדוזות בגודל מטר, כרישים בחוף הים (!!!!), זפת, כל הביוב ושאר הלכלוכים שנשפכים לים. ואם מדובר בבריכה: כלור! אבל עיקר הסכנה נראית לי השמש עצמה. בקיצור, מה שפעם נחשב לממש בריאותי ומאוד באופן_טבעי‏ - לדעתי היום זה ממש ההיפך הגמור.

בשמת-א .שמתי לב שכל פעם שלא הספקתי לכבס.לייבש או למצוא היכן שמתי את התחתונים ורצתי ל"הלומת היום" ללא תחתונים,נתקלתי במבטים מלאי ענין וסקרנות. בהתחלה לא הבנתי מה קורה ואחר כך קישרתי את זה ל"בלי תחתונים", כי זה היה קורה בעיקר באותם ימים שהלכתי ללא תחתונים.כאשר משהו היה משהה את מבטו עלי ומסתכל עלי בסקרנות, פתאום הייתי נזכרת: "הוי היום הרי לא הספקתי ללבוש את התחתונים!" אינני יודעת אם זה הם או אני...אבל מסתבר שלפעמים ממש שווה לא להיות יותר מדי מסודרת ולשכוח ללבוש תחתונים. זה הכי סקסי והכי זול שאפשר.

למען האמת... <גילוי נאות>
אני לא הולכת לים.
אולי פעם בשנה, אחרי 6 בערב, כשאנחנו מתארחים בקיסריה... יושבת על החוף...
אולי עוד פעם בשנה, בחוף הצוק, אחרי 6 בערב... לא זזה מהכסא בחוף...
לא הולכת לבריכה.
הכלור הורג אותי.
אולי משום כך בגד הים מחזיק אצלי 10 שנים...

אני חושבת שפעם שמעתי שבהודו גם גברים וגם נשים לא לובשים תחתונים.אתם יודעים, לאשכים אסור להתחמם יותר מדי..זה פוגע בפוריות אחר כך....אבל תארו לעצמכם מה יקרה בארץ אם גם נשים וגם גברים היו הולכים ללא תחתונים.אנו ארץ מצי"אואייסתית.המנהיגים שלנו הבהירו זאת היטב.גם עם תחתונים יש מספיק בעיות.

ג'יימס, הענין הוא שלא מספיק ללכת בלי תחתונים. נראה לי שבלי תחתונים במכנסי ג'ינס צמודים זה לא נעים. או בכל סוג של מכנסיים צמודים. גם חצאית זו בעיה. ולא בהכרח קצרה: אני לובשת חצאיות עד הברך, אבל מרבה לשחק עם ילדים קטנים/להשתרע בפישוט איברים ולעשות עוד דברים שיחשפו תוך שניה את ערוותי אם אהיה ללא תחתונים. בקיצור, זה דורך היערכות נוספת מבחינת לבוש.
<מיצי זוכרת שנה שלמה ללא תחתונים, כשהיתה בת 21, ואין לה מושג איך דאגה אז לא להיחשף.>
<אולי פשוט לא ישבתי שנה שלמה?>

כבר שנים בתי ואני מחפשות בגד ים עם חצאית, רצוי עם חלק עליון יותר סגור ממה שהיה שם באתר, ולא מוצאות. מישהי מכירה? בארץ, לא בארה"ב.

בקיץ שעבר קניתי בגד ים כזה, שלם עם חצאית, בשוק בצלאל בת"א. עלה בערך 75 ש"ח. הוא יפה, נוח ומחמיא.
השנה ראיתי כאלו גם בחנויות של "בנוגע לגוף", לא שמתי לב למחירים.

תמיד כשאני נכנסת לכאן נדמה לי ויסלחו לי המשתתפות שלהיות לבושה באופן טבעי זה אומר להיות לבושה באיזה סמרטוטים הודיים או סתם סמרטוטים. יש פה מישהי שמתלבשת בסגנון ספורט אלגנט או אלגנטי ומחשיבה את עצמה באופן טבעי?

אני לובשת ג'ינס רוב הזמן. הקטנוע מחייב. בחורף אני גם עם מעיל שחור וגדול ולא נשי בעליל.
ואני מחשיבה את עצמי באופנית למהדרין (רק שיגיעו הילדים כבר, כדי שאוכל לא למול אותם ולתרגל איתם קשב).
רק מה - אני לא בטוחה שהלבוש שלי מתאים למי שאני. הייתי שמחה לנסות ללכת עם חצאים בלי תחתונים, אבל זה אומר לא לעלות על הקטנוע באותו היום. בחולצות אני בד"כ מתפרעת יותר, ואמנם לובשת בגדים בסגנון הודי, אבל לא סמרטוטיים בכלל (לאחרונה איכות הבגדים מהודו עולה בהתמדה, זה כבר לא הבדים שפעם היו מתבלים אחרי כביסה אחת), טוניקות, שמלות מעל הג'ינס א-לה דתית לאומית וכל מה שאפשר, אבל בחורף בא המעיל הגדול ומסתיר את הכל. וקצת חבל לי על זה, כי מעבר למעיל אני לא לובשת שחור בכלל (באופן כמעט אידיאולוגי).
ובמסגרת מה שאפשר, נוח לי עם טרנינגים בחורף (למעשה, מאוד קר לי עם חצאים בחורף), שמלות קצרות מלייקרה בקיץ, ואני עדיין 'באופנית'.

כשאני מתלבשת "רגיל" מדי יש כאלה שאומרים לי שהלבוש שלי מטעה, אבל בסופו של יום - לובשים מה שנוח ומה שאפשר.

הייתי שמחה לנסות ללכת עם חצאית בלי תחתונים, אבל זה אומר לא לעלות על הקטנוע באותו היום
יש להבדיל:
הקטנוע דורש לבוש מיוחד לקטנוע.
כאשר את על הקטנוע, את צריכה רק להקפיד שאת לובשת משהו שמתאים למה ש"את". ג'ינס שמחמיא ונוח לך, חולצה שיפה לך בצבע שמחמיא לך, משהו עליון כנ"ל (בתור אופנוענית אני מזכירה שתמיד צריך "מעיל" על דו גלגלי, גם בקיץ, כי זה משמעותי כשנמרחים על הכביש וזה לא תמיד תלוי בך).

מחוץ לקטנוע, תלבשי מה שבא לך.

כשאני על האופניים, אני לובשת מכנסי טרנינג מטריקו (מתכננת להשיג קצרים יותר, כי אני נדבקת למכנסיים בברכיים...), וחולצת טריקו - שאגב גיליתי שעדיף שתהיה גדולה עלי (עד שלמדתי ללבוש חולצות במידה שלי, התברר לי שלרכיבה בקיץ בת"א רצוי חולצה גדולה מדי שהרוח נושבת בה).
לקחתי אגב חולצות להחלפה בתיק (אופציה גם לקטנוע) כי היה ברור לי שכשאגיע ארצה להחליף לחולצה נקייה ויבשה

מחוץ לקטנוע, תלבשי מה שבא לך.
אני מגיעה כמעט לכל מקום עם הקטנוע, ואין לי כוח (או רצון לקחת עוד סט בגדים בתיק) להחליף ברגע שאני מגיעה לכל מקום.

ובאשר למעיל - את צודקת לגמרי. ברור לי שאני מסכנת את שלמות הגוף שלי רק כי חסר לי כסף להשקיע במעיל קיץ טוב (למעשה גם את זה של החורף קניתי בדוכן בתחנה המרכזית...). אבל לפחות לזמן הקרוב זה יישאר ככה, לצערי.

מה עם יד שנייה?
אני מסרתי בזמנו במתנה את מעיל העור המשובח שלי, כשירדתי מהאופנוע.

כי אני נדבקת למכנסיים בברכיים
תגזרי אילה _א מהעבודה

אכן תכננתי לגזור... אבל אני אוהבת את הארוכים כמו שהם ואצטרך אותם שוב בסתיו

בקיץ שעבר קניתי בגד ים כזה, שלם עם חצאית, בשוק בצלאל בת"א. עלה בערך 75 ש"ח. הוא יפה, נוח ומחמיא.
השנה ראיתי כאלו גם בחנויות של "בנוגע לגוף", לא שמתי לב למחירים
מעניין! תגידי, זו חנות שמביאה סטוק גדול של בגדי ים, או שזו בסטה עם בגדים? כלומר האם מצאת במקרה את הבגד ים או שיש חנות מסודרת ואז יש טעם לטרוח להגיע במיוחד לתל-אביב?

יש בשוק בצלאל כמה חנויות לגמרי מסודרות, עם תאי מדידה אפילו, שמוכרות בגדי ים בלבד, באחת מאלו קניתי את שלי. אם אני לא טועה היא היתה קרובה יחסית לרחוב טשרניחובסקי.

יש בשוק בצלאל כמה חנויות לגמרי מסודרות
סבבה, עכשיו יש לי מוטיבציה לצאת לג'ונג'ל של תל אביב לחפש לי בגד ים..

הרבה פעמים כשאני יוצאת למסע קניות של בגדים אני שומעת ביטויים כגון "בגד סקסי" או "נעליים סקסיות" ומתרידה אותי שאלה : מה זה לבוש סקסי? האם זה משהו פרובוקטיבי? ומה היחס בין "סקסי" ו"יפה" בכל העניין הזה?
ומה זה "נעליים סקסיות" שמישהו יסביר לי ?!

אולי, בגד או נעליים שכשאת לובשת אותם את נראית סקסית?
הממ.
אם תעברי לשאול מה זה "נראית סקסית", אז אין לי תשובה. אבל אני כן יכולה להגיד מי, לפי הטעם שלי, נראה/נראית "סקסי/ת"(וזה לא תואם לטעם בפרסומות וכו'). לא יכולה להסביר בשום צורה.

לאחרונה איכות הבגדים מהודו עולה בהתמדה, זה כבר לא הבדים שפעם
דווקא לי יש געגועים עזים לבגדים ההודיים של פעם, לא כל מה שמוכרים היום שתפור על ידי ילדים הודים מסכנים עולים גרושים ליבוא וכו' אלא השרוולים הנפוחים מהבדים הדקיקים עם הפעמונים בחגורה במותן (מישהי זוכרת?) או השמלות הקסומות ההן עם הפעמונים בצוארון. ממש חשבתי לאחרונה כמה הייתי שמחה למצוא מקום שמוכר דברים כאלו, אמיתיים. תמיד היה להם ריח מיוחד. היו לי כמה וכמה דברים כאלו בתור נערה. הבעיה איתם היתה באמת איכות הבד שתמיד היה נקרע אחרי כמה התישבויות לא אחראיות על הרצפה ואז השמלה היתה הופכת לחולצה ואחר כך לכרית (יש לקטנה שלי פיל שעשוי בדיוק מאחד הבדים האלו שתפרתי לפני שנים, קוראים לו הפיל עם הפילים כי הבד מאוייר בפילים קטנים ופרחים).

בעניין התחתונים, אני בעד. ז"א אני לא מבינה למה צריך אותם אבל לא ממש מצליחה לממש חיים בלעדיהם כי אני רוב היום הולכת בלי מכנסיים ומרגישה צורך שכן יהיה עלי משהו. כמובן שהקטנה שלי לא לובשת תחתונים כמעט, לרוב זה בא במקום מכנסיים כשיוצאים החוצה או לפעמים פתאום מתחשק לה תחתונים אז היא לובשת, מבחינתה זה כמו כובע או קשת עם קרניים ותותים בקצה-משהו ללבוש כתחפושת (היום גם עטפה את עצמה בנייר טואלט וטענה שהיא מאוד יפה ככה-מה שנכון-נכון). אמא שלי למרבה הזוועה כל הזדמנות אומרת לה שהיא יותר יפה עם תחתונים ואני מנגד אומרת לה "לא נכון! היא יפה ולא משנה מה!" מזל שאת אמא שלי רואים פעם ב...
הכי מטריף אותי זה בן הזוג שלי, אני יודעת שהדף הזה הוא על נשים אבל אם מישהי תוכל להסביר לי מה הלוגיקה מאחורי תחתוני בוקסר? בשביל מה הם צריכים את זה בדיוק? אני יכולה להבין כאלה שלובשים תחתונים צמודים (לא ממש להבין איך לובשים דבר כזה שמרים את הביצים לגרון אבל בכל זאת, נו, זה עושה משהו שגם מרגישים אותו...) אבל הבוקסרים האלו לא עוטפים כלום, הכל בורח גם ככה מלמטה ומה"חנות" וכל הזמן עסוקים בלסדר והם עולים המון ותמיד הולך להם הגומי (ושל בן זוגי מלאים חורים אחרי שהוא משתמש בהם כמה חודשים-אני לא שואלת למה) ובכל זאת בשביל מה? לא יותר נוח בלי על אמת? בשביל מה תוספת האקסטרא הזו שסתם תופסת מקום במכנסיים? בכלל, אם מישהו בבית הזה צריך ללבוש בוקסרים זה אני ולא הוא, בעיקר בבית. אם הייתי מוצאת בוקסרים נוחים גם לבנות (נו, מבד סביר ונעים ובלי גומי בעובי חצי מטר) ולא מה שמוכרים כבוקסר לבנות וזה משאיר את כל הטוסיק בחוץ ונדחף לטוסיק הייתי מאוד שמחה (אם אני קונה של בנים הוא מיד תופס על זה בעלות והם גם ממש לא נעימים מרגישים כמו חיתול יותר מאשר תחתונים וכמובן סוגיית הגומי... מה הקטע?).

מה הקטע?).
שאלתי בדיוק את אותה השאלה את אבא_של_שפן^?‏ פעם, אז הוא נתן בי את המבט המעצבן הזה שנראה שהבן שלו ירש ממנו, ואמר שמכנסי גברים ככלל עשויים מטווח די צר של בדים, בעיקר עבים ו"קשיחים" יחסית, ושהוא בהחלט מעדיף שאבריו העדינים יתחככו בבד טריקו רך ולא ישירות בתיפורים של מכנסי כותנה או רחמנה לצלן ג'ינס. האמת - הגיוני. ואת התחתונים הצמודים הוא העיף מהבית כשהוא גילה שהם עלולים לפגום בפוריות. כי זהו אבי בני - מצד אחד מגן על פוריותו, ומצד שני מגן על אבריו המוצנעים בבדים נעימים. גבר שבגברים.

מה הקטע?).
האקס הכי יפה שלי, בחור נורא-נורא רזה שנולד וגר בצפון אירופה, היה חייב תחתוני בוקסר בחורף, מתחת לג'ינס. אחרת היה קופא.

כי זהו אבי בני - מצד אחד מגן על פוריותו, ומצד שני מגן על אבריו המוצנעים בבדים נעימים. גבר שבגברים.
:)))

איזה כיף שהדף חזר למה חדש!!
תגלית חדשנית ללובשות הגרביונים- ניסיתי ואפשר בכיף ללבוש גרביונים (כאלו שעשויים מאה אחוז צמר או מאה אחוז כותנה) בלי התחתונים
עד עתה- הדבר היחיד שגורם לי לעטות תחתונים על עכוזי היה גרביונים או ג'ינס
מעתה- רק ג'ינס (עוד לא נמצא פתרון הולם. למעט ג'ינס ענק בימי קרה שלובשים מתחתיו גטקעס)

גם בביתנו האיש אוהב רק בוקסר, ולמרבה הצער גם אוהב להסתובב איתם בבית בלי מכנס בכלל, דבר שגורם לו להיראות די מגוחך בעיני,
מה גם שבאמת כשהוא יושב או סתם לא שם לב, הכל בורח לו וזה די מביש (אותי...)
אז הוא אומר לי: איפה הולכות העיניים שלך?
(אולי הוא לובש אותם בשביל זה?)

בתור אחת שלובשת תחתוני בוקסר של גברים כמכנסי בית בקיץ או כמכנסי פיג'מה כשקצת קר:
אני לא רואה רע בתחתוני בוקסר של גברים.
זה עדיף בהרבה מבחינת הפוריות,
זה פתוח למדי מלמטה ולכן לא חוסם,
זה כמו מכנסיים קצרים בלי תחתונים, ולכן מומלץ.
זה הכי קרוב ל"בלי תחתונים" שאפשר.
וזה מגן על איברים גבריים עדינים מאימת הג'ינס ומכנסיים אחרים, שלא לדבר על הסכנה שהמה שמו או שערות ייתפסו בריצ'רץ'.
קצת דימיון, בנות...

ז"א אני לא מבינה למה צריך אותם אבל לא ממש מצליחה לממש חיים בלעדיהם כי אני רוב היום הולכת בלי מכנסיים ומרגישה צורך שכן יהיה עלי משהו
טוב לך.
אנחנו לא נגד, במקרה שלא קראת את הדף בעיון.
אנחנו בקטע של לשים שם סימן שאלה.
<מאז ההפלה האחרונה הקשה שלי גם אני מרגישה צורך בתחתונים, משום מה. כנראה סימן שעוד מרגישה צורך גדול בהגנה באיזור> [אין אייקון]

אמא שלי למרבה הזוועה כל הזדמנות אומרת לה שהיא יותר יפה עם תחתונים ואני מנגד אומרת לה "לא נכון! היא יפה ולא משנה מה!"
במקום לריב עם אמא שלך, אני מציעה להסתכל לה ישר בעיניים ולהגיד לה בהבנה ובאמפתיה: "מאוד קשה לך הרעיון שאפשר לחיות בלי תחתונים, אני רואה?"
כי הרי מה אפשר להבין ממניפולציה פולנית זולה כזאת? רק שהדבר בנפשה, ואישיותה ממש מתערערת מלראות את נכדתה "מתחנכת" להתלבש בלי תחתונים רחמנא ליצלן.

איזה כיף שהדף חזר למה חדש!!

ובכל זאת בשביל מה? לא יותר נוח בלי על אמת? בנזוגי טוען שזה מונע שפשפת

הסכנה שהמה שמו או שערות ייתפסו בריצ'רץ'
אוי הייתה פעם סצינה כזאת בסרט מה זה מצחיק\כואב.
אבל ברצינות למה לא שמים ולקרו נגד האופתיה הזאת ?

הסכנה שהמה שמו או שערות ייתפסו בריצ'רץ'
השיערות יכולות להתפס בריצ'רצ' גם לבנות במכנסיים שיש כזה ובכל זאת... תירוצים קלושים למדי לדעתי. אני חושבת שהם לובשים את התחתונים בדיוק מאותה סיבה דבילית שנשים לובשות אותם מתחת למליון דברים שיכולים להיות הכי תחתיים-מוסכמה חברתית. כי ככה הרגילו אותם. אמנם אני מכירה יותר גברים פלגמטיים מנשים אבל בכל זאת, קצת פידבק, הם לא עד כדי כך דבילים, הם יכולים לשמור על התכשיט שלהם מפגיעות ריצ'רצ'יות פוטנציאליות (מה גם שכמו שאני רואה איך הוא מציץ לבן זוגי זה לא מה שמגן עליו). אגב, אם למישהו היה ספק, אני לא מעונינת חלילה שהוא ילך עם הביצים ארוזות בגרון להפך, שיותר על הנסיון האומלל הזה וילך בלי. שילך על זה בגדול ודי. ולא, לא מפריע לי שמציץ לו, שיציץ לו כמה שהוא רוצה סתם נראה לי מיותר כל העניין מלכתחילה. האמת שלקטנה שלנו זה מפריע, מפריע לה שמציץ לו, כשהיא רואה היא מיד נכנסת לכוננות "בולו מציץ" ולא מניחה עד שהוא מסדר, אם הוא מוריד את התחתונים כליל אין לה שום בעיה עם זה. עניין של אסתטיקה כנראה.

ולבשמת, לא אין לי כל ויכוח עם אמא שלי. לא ממש מפריע לי שהיא מנסה מניפולציות פולניות עלי. עובדת היותה רחוקה פיזית מגנה עלי והיא עובדה שאין לשנותה (היא גרה מעל שלוש שעות נסיעה ממני ואף אחת מאיתנו לא תתקרב פיזית לשניה). הקטע עם פולניות ושפתן היחודית היא כמה מקום נותנים להן ואיך, אני מתיחסת לזה בעיקר כמשהו משעשע. סוג של בדיחה ביני לבין אישי היקר כשאנחנו מדברים על מה יקרה כשנגיע או כשהיא תגיע אלינו, איך תמיד אנחנו נופלים על הניסוחים המדוייקים עם המשפט הראשון כשנכנסים. אני יודעת שהבת שלי הרבה יותר בטוחה בגוף שלה ומקבלת את כל החיזוקים האפשריים לטוב שבו ככה שבאמת אין לי כל דאגה אמיתית בנושא.

למה לא שמים ולקרו נגד האופציה הזאת
כי הוא נפתח כשמתיישבים..

וגם- שערות נתפסות בו

מכירות את הפרק של סיינפלד שקרימר מפסיק ללבוש תחתונים ואז סינפלד ואיליין נבהלים
כי "הדבר היחיד בינו לבינם הוא שכבה דקה של גברדין"?
(סיינפלד, בעיני מעוז המינסטירימיות, פרק מעולה להשראת הגבר הלא באופני לנסות להוריד..)

מניחה שאפשר לשאול כאן את השאלה הזו - אני ממש אוהבת חצאיות ארוכות, עד הנעליים
הבעיה שאני כל הזמן כמעט ומסתבכת/מועדת עליהן ומוצאת את עצמי רב הזמן מחזיקה את החצאית ביד אחת, או אפילו בשתי ידיים (נו, כמו "נסיכה").
זה לא נוח בכלל. מה אני עושה לא בסדר? מישהי עם ניסיון בחצאיות ארוכות יכולה אולי לתת לי טיפים?
נשמע טיפשי ביותר, אני יודעת.
אבל אם אני אתגבר על הבעיה אני הולכת לקנות כמה חצאיות חורף יפות!