כחלק בהתכוננות ללידה השלישית שלי בעוד כחודש וחצי, אני נמצאת בתהליך של ניסיון להבין מה קרה לי בשתי הלידות הקודמות שלי, שהסתיימו בניתוח קיסרי, ואני זקוקה לכל עזרה שאני יכולה לקבל, ולכן אני פונה אליכם בבקשה לעצות.
עמכם הסליחה על האריכות, אולי זה חלק מתהליך העיבוד

כשהייתי בהריון הראשון תכננתי ללדת בלידה טבעית ללא כל התערבויות ולכן בחרתי את בית החולים האנגלי בנצרת, כי בית החולים היה ידוע כליברלי יחסית. זה היה לפני חמש שנים. תכננתי להשתחרר שעה אחרי הלידה
נסענו לבית החולים בעשר בבוקר כשהיו צירים כל 5 דקות. בדקו אותי והיתה פתיחה של 3-4 ס"'מ והם הסכימו שאמשיך להסתובב ולחזור מדי זמן למעקב, כי לא רציתי להיכנס לחדר לידה. הסתובבתי בחוץ עם המיילדת. כשנכנסתי שוב לחדר לידה בשעה 1 בערך היתה פתיחה של 6 ס"מ, והיו צירים טובים וחזקים כל כ 3 דקות במשך דקה. נשארתי כבר בחדר הלידה (אולם לידה עם מיטות מופרד בוילונות. שקט דממה כולן על אפידורל). ב 4 בערך כבר הייתה פתיחה של 8 ס"מ עם צירים כבר בלתי נסבלים – כל דקה וחצי ציר של דקה. ובעצם כבר אז אמרו שהראש מאוד גבוה ובכלל לא נכנס לאגן העליון. לאחר כשעתיים (ב 6) כשהכל נשאר אותו דבר מבחינת צירים ופתיחה, התחילו לשכנע אותי לפקוע את שק מי השפיר, כי אולי זה יקדם את הלידה. אחרי שעה וחצי של ניג'וסים הסכמתי שיפקעו, אך גם אח"כ שום דבר לא השתנה מבחינת צירים וגובה הראש.
התחילו לדבר על קיסרי כי שום דבר לא מתקדם. לא שכבתי על המיטה. הייתי כל הזמן בתנועה. גם המיילדת הרגישה שאני כבר מותשת ושום דבר לא מתקדם, ועשינו כל מה שאפשר. סירבתי לעשות את הניתוח עוד כמה שעות וב-11 בלילה הסכמתי לניתוח. עשו לי הרדמה מלאה וברבע לשתים עשרה הוציאו את התינוקת. (המרדים התעכב ואני הייתי קשורה רבע שעה עם צירים ! והרופאים צעקו עלי שלא אזוז ושאשתוק )
התינוקת נולדה קטנה יחסית 2.800. הראש היה קוני והם אמרו שהאגן היה צר או שהתינוקת הייתה בזווית לא נכונה ולכן לא הצליחה לעבור, אבל לא ידעו להגיד בוודאות. לא היה ברור למה התינוקת לא נכנסה לאגן. צילום אגן אינו חד-משמעי ולכן לא עשיתי.

בהריון השני החלטתי לעשות כל מה שצריך כדי להימנע מקיסרי, והחלטתי ללדת בבית עם מיילדת ועם חברה הומאופטית שתלווה את הלידה ותוכל לתת טיפול אם הלידה תתקע שוב. קיבלתי מהמיילדת לעשות תרגילים כדי להרחיב את האגן.
הצירים התחילו לקראת הבוקר, התקשרתי למיילדת עם צירים כל 5-10 דקות ואמרתי לה שכנראה זה קורה היום ושנהיה בקשר. המיילדת הגיעה בשעות הבוקר, בדקה, והייתה פתיחה 3-4 ס"מ עם צירים כל חמש דקות. היא הלכה וחזרה אחרי כמה שעות. אני לא ממש זוכרת את פרטי הלידה הזאת. נראה לי שהגעתי לפתיחה של כ 7–8 ס"מ עד שעה 8-9 בערב, אך הצירים היו פחות סדירים וחזקים מהלידה הראשונה. היה בעצם אותו מצב. המיילדת ראתה שהתינוק לא נכנס לאגן ואינו מקובע באגן. היא אמרה שנראה לה שזה כבר לא יתקדם אם הראש לא נכנס לאגן עד עכשיו אז כנראה שצריך לנסוע לבית החולים לעשות ניתוח. ב 12 בלילה עשו לי את הניתוח. התינוק נולד במשקל זהה, 2.900, אבל הראש שלו היה הרבה יותר קטן.
מבחינת הרופאים האבחנה חד משמעית – אגן צר מדי.
מבחינתי – בטוח יש מה לעשות. אגן צר זה תירוץ עלוב לחוסר ידיעה. אני מאמינה שיש משהו בי שמונע מהלידה לקרות. מחסום כלשהו שעצר את הלידות, ואני רק צריכה למצוא מה זה.

בהריון זה, כדי שטכנית יהיו לי התנאים הכי טובים ויתנו לי את הצ'אנס הכי גדול ללידה טבעית החלטתי ללדת עם ד"ר ברדה. הוא בדק ואמר שאין שום בעיה והאגן בסדר. אבל זה רק פותר את ההיבט הטכני. אני מרגישה שאני צריכה למצוא משהו ברמה אחרת, עמוקה יותר ולהגיע להבנה כלשהי או משהו אחר שאני לא יודעת בדיוק איך להגדיר אותו.
אני מטופלת באיזון גוף-נפש והמטפלת-חברה תהיה איתי בלידה, וגם אחותי תהיה איתי בלידה ומבחינתי זה הבדל. קראתי מאז דברים נוספים ואני יודעת יותר. יש לי חותם מצפריר מתחילת ההריון.

אני מאמינה שאני יכולה ללדת בלידה טבעית, אבל גם בשתי הלידות הקודמות האמנתי בכך, אבל כנראה שזה לא מספיק. אשמח לקבל הצעות מה עוד אני יכולה לעשות ולשמוע מנשים שעברו משהו דומה או תהליך כלשהו והן רוצות לשתף, תודה.

נשמע שאת עושה מה ש"צריך".
אני מרגישה שאני צריכה למצוא משהו ברמה אחרת, עמוקה יותר ולהגיע להבנה כלשהי או משהו אחר שאני לא יודעת בדיוק איך להגדיר אותו
אני מסכימה. עברתי לידת ויב'ק שלא היתה פשוטה אף היא ושבדיעבד אני מבינה שנתקעתי באותו שלב בשתי הלידות. לשמחתי השנייה נגמרה בלידה רגילה וטובה(למרות שעברתי לבי'ח באיזשהו שלב אם כי לא בגלל סכנה). ועדיין,אם יש עיצה מנסיון אישי שלי שאוכל להעביר אלייך בתקווה שאולי זה יתאים גם לך-לעבוד על פחדים,לעבוד על כעסים,לעבוד על יחסים עם אמא ואבא. לא מולם,אלא להעלות את זה בתהליך איזון גוף ונפש שאת עוברת. להעזר בפרחי באך אם צריך.ולעבוד הרבה על הרפייה מוחלטת של האגן. לסיכום,לצלול עמוק אל תוך תוכך מבלי לפחד ממה שתמצאי שם.
כל טוב

פתאום קפץ לי עכשיו לראש:
איך היו הלידות של אמכן? מה ה"מורשת" שקיבלתן ממנה? (אני כותבת ברבים כי אני משערת ששתיכן קוראות )
האם אחת מכן היתה יותר/פחות חשופה לסיפורי הלידות של אמכן?

את לא חיבת לענות, כמובן. אלה כיווני חפירה בשבילך.

מאחלת לך הגשמת החלום.

מאחלת לך הגשמת החלום.
גם אני.

my suggestion is simple (maybe too simple ) Don't check dilation!
<Manty, a vbac mom of 3 who was lucky to be forgoten at the hospital by the midwives the first vbac and chose to be alone the second time)

_מאחלת לך הגשמת החלום.
גם אני._

איך היו הלידות של אמכן? מה ה"מורשת" שקיבלתן ממנה?
בהחלט לרדת לעומק הנושא הזה.

ואוו!!
אני קוראת את הדברים שלך, וזה נשמע לי מאד מאד דומה ללידות שלי, שתיהן בקיסרי.
בלידה הראשונה, עלה הנושא שאם יהיה צורך בזירוז, אז עדיף ניתוח קיסרי, בגלל סיבות שקשורות בסיכון לשמיעה שלי בשל הזירוז. היה גם הרבה עידוד של אמא שלי לעשות קיסרי "ולגמור את זה בקלות"... הגעתי לבית החולים בסביבות 13:00 עם פתיחה של בערך 3, וזה התקדם מאד לאט, בשלב מסוים קיבלתי אפידורל, ואז בסביבות פתיחה 5 הרופא פקע לי את מי השפיר בלי לדבר איתי בכלל, ואז ראה שהמים מקוניאליים, ואז היה די לחוץ לקיסרי.
הסכים לחכות שעה וחצי ואז, כשלא היתה מספיק התקדמות בפתיחה ובצירים, והראש היה גבוה, החליט שצריך לעשות ניתוח וזהו. הילדה נולדה במשקל .2.700 לאחר הניתוח אמר שחבל הטבור היה כרוך סביב הצואר פעמיים ומזל שהיה ניתוח. אני עדיין בספק אם זה היה חיוני באמת...

בהריון השני, מאד מאד רציתי שזה יהיה טבעי. הגעתי לפתיחה 8, ואז שוב פקעו את מי השפיר, בלי לדבר איתי. מיד היתה צניחה של חבל הטבור, ואז מיד לקיסרי חירום. הילדה נולדה במשקל 2.680
הוא אמר לי שבכל מקרה, הראש לא מתקדם למטה, ואין ברירה וכנראה שיש לי אגן צר וגם בלידות הבאות צריך יהיה לעשות ניתוח.

סיפורי הלידות של אמא שלי היו: לידה ראשונה מאד מאד ארוכה וקשה, למרות שההריון היה קל מאד. לידה שניה היתה בקלי קלות (הלידה שילדה אותי) למרות שההריון היה קשה מאד.

מעניין שגם אצלי ההריון הראשון היה קל מאד, וההריון השני היה די קשה. בדומה לאמא שלי, השתעלתי בו הרבה מאד.

מאז לא ניסיתי עדיין להכנס להריון.

מאד מאמינה בתהליך שאת עושה. מחזקת את ידייך.

תודה רבה על העצות, התמיכה וההתייחסות. אני עוד צריכה לחזור ולקרוא שוב. לגבי הלידות של אימי נראה לי (טרה תוסיפי מידיעותייך) שכל 5 הלידות היו ללא בעיות או סיבוכים, לגבי ההריון של אימי איתי אני יודעת שכנראה נולדתי בשבוע 44, נראה שאני לא ממש מיהרתי לצאת ואימי לא מיהרה שאצא, היא לא הלכה לבי"ח כי פחדה מהתערבויות וזירוזים, כשכבר הגיעה לבי"ח ופקעו את המים הם היו מוקוניאליים ומצחינים, היה קצת לחץ בגלל זה אך הלידה היתה טבעית.

אחות של טרה,
יש פאראדוקס נוראי בלרצות איך תהיה הלידה. כי לידה משמעה שחרור גמור ועזיבה של הרצון. ורצון ללדת בדרך מסויימת הוא צורך בשליטה. האם תוכלי לנסות לא לרצות? להפסיק להצמד לרצון? פשוט להיות? להרפות מן הרצון? זה יכול לעזור.

אני ילדתי פעם אחת. התחלתי לידת-בית שנגמרה בקיסרי חרום, טראומתי מאד, שלקח לי זמן ארוך מאד להתאושש ממנו. ממקומי היום אני רואה את גודל הטראומה כגודל הצורך שלי בשליטה.

נגעה לליבי עצה שקראתי כאן באתר, בסיפור לידה מעצימה - אינני זוכרת של מי, תרגיל מצויין לשחרור שליטה:
לדמיין שאת צפה על מים, מפקירה את גופך ואת כולך לגל, נשאת עליו לאן שיבחר. הדמיה שעשתה היולדת תוך כדי הלידה. נראה לי שווה להתחיל לדמיין ולהתאמן כבר עכשו. אם תבחרי לעשות זאת, את מוזמנת להתבונן בפחדים מפני שחרור שליטה, שאותם את עשויה לפגוש תוך כדי הנסיון לשחרר.

באותו עניין, חשוב להיות מוכנה לאפשרות שגם הפעם זה יהיה קיסרי. כי כגודל הציפייה, גודל האכזבה, הכאב, תחושת האשמה.
אני יכולה לדמיין את כאבך לאפשרות ששוב לא תחווי לידה אמיתית. גם לי יש כאב כזה.
אך חלקנו נועדנו לעבור דברים אחרים. חלקנו לא זוכים באור מן ההפקר. למה? אלוהים גדול. יש דברים נשגבים מבינתנו. ואם ח"וח תאלצי לעבור קיסרי נוסף, שלא תשקעי בתחושת כשלון. החשוב הוא שיצא תינוק בריא ושלם. שאי תפילותייך לכך.
הכל לטובה הוא משפט יהודי מיוחד במינו. נסי להגות בו. נסי לקבל בתודה את כל מה שיקרה.

מאחלת לך בחום רב לידה מעצימה, גם אם היא תהיה בסופו של דבר קיסרי.

את מוזמנת גם לעיין ב: התיקון שלי הושלם
וגם ב: ניתוח קיסרי חרום

יופי שכתבת פה. באמת תוכלי לקבל אם לא עצות אז לפחות חוויות מנשים שעברו דברים דומים...

ד"ר ברדה, הוא מיילד מצויין ומתאים מאוד לצרכים שלך. יחד עם זאת - הוא אינו "מלווה" בלידה. ראשית - הוא גבר (וסליחה אם פגעתי במישהו) ושנית - הוא קודם כל רופא מיילד.

אמנם אני רחוקה מלהיות אובייקטיבית, אבל לדעתי, אין תחליף לליווי נשי מתאים. זו יכולה להיות חברה או אחות (כדאי לבדוק עם מה היא מגיעה לחדר לידה... האם החוויות שלה הן חוויות מעצימות, האם היא באה ממקום תמיכה חיצוני - ולא משליכה על הלידה שלך את השאיפות שלה, האם היא קרובה מספיק על מנת לאפשר לך את מה שאת, ורק את, צריכה תוך כדי לידה ועוד ועוד...) וזו יכולה להיות דולה.

אחד היתרונות, של דולה מנוסה ומתאימה, הוא היכולת שלה לשלב צמחי מרפא, הומיאופטיה, שיאצו, רפלקסולוגיה, דמיון מודרך וכו'... והם יכולים לעזור. מאוד!!!!!!!!! אני יודעת מחברות שעבדו עם ד"ר ברדה (טרם זכיתי לעבוד אתו) שהוא כלל אינו מתנגד ל"התערבויות" אלטרנטיביות במידת הצורך ואפילו שמח ללמוד מהדולה מה היא עושה, למה ואיך.

ממליצה בחום.

ניסיתי לחשוב מה אני יודעת על הלידות של אימי.
לאט לאט נזכרתי בעוד סיפורים.
דווקא גיליתי כמה דברים מעניינים.
לא שמעתי ממנה מעולם על הלידה עצמה, לא לטוב ולא לרע. אני לא יודעת כמה זמן התארכה כל לידה, מתי התחילו הצירים, אם כאב או לא כאב וכדומה.
רוב הסיפורים הם על דברים מסביב ובעיקר סיפורי אימה אנקדוטליים על בית החולים והצוות הרפואי. או שאולי זה מה שאני זוכרת מהסיפורים?
לדוגמה, מסיפור הלידה שלי (אני בכורה) אני רק יודעת שפתאום הרופא התיישב לה על הבטן בלי אזהרה ועפתי החוצה. היא מאוד נבהלה מהאגרסיביות שלו. אח"כ כשהביאו אותי אליה לא הרשו לה לפתוח את ה"עטיפה" ההדוקה סביב הגוף שלי והיא מאוד רצתה לפתוח כדי "לספור את האצבעות של הידיים והרגליים שלי." וגם סיפרה לי על כך שאחות שפכה קפה או משהו חם אחר על הירך של התינוקת של שכנתה לחדר וגרמה לה כווייה ובית החולים ניסה לשכנע אותה שזה "שום דבר".

שוב תודה על העצות והשיתוף.
אכן אני מרגישה שיש עניין עם שליטה ושבכדי ללדת יש לשחרר ולהרפות, שכן השליטה עוצרת, מכווצת, חוסמת. נראה שאני צריכה ללמוד לא לפחד מאי שליטה, להתנתק בלידה ממה שקורה מסביב ולהיות מרוכזת יותר פנימה, בתהליך,לא לדאוג לכל מה שקורה מסביב (שזה מה שאני בד"כ עושה), אני מרגישה שהנוכחות של אחותי וחברתי יורידו הרבה מהדאגות האלה כי אני סומכת עליהן, עצם נוכחותן תוריד ממני דאגות מיותרים.
אני מזכירה לעצמי כל הזמן שבאמת הכי חשוב שהתינוק יהיה בריא והכל יהיה כשורה, אך עם זאת אני מרגישה שעלי לעשות כל שביכולתי בכדי שהתנאים יהיו אופטימליים בשבילי בכדי לתת הזדמנות אמיתית ללידה טבעית.

שתי אחיותי ילדו בניתוח קיסרי. מגובה במחקרים רפואיים ש"לעשרה אחוז מהנשים יש אגן צר", טוענת אחותי הבכורה בלהט בעד קיסרי. ואני תוהה: האם זה נכון? אגן צר והיעדר פתיחה זה משהו פיזיולוגי בהכרח, או נפשי?

עשרה אחוז נראה לי מספר מוגזם בהחלט. לא נראה לי נכון.

אני לא חושבת שאגן צר בהכרח מגיע יחד עם היעדר פתיחה. נראה לי שזה שני דברים שונים, אבל אני גם תוהה אם הלחץ של ראש התינוק הוא גורם שמשפיע על הפתיחה. כלומר, אם הראש גבוה בגלל אגן צר אז הפתיחה לא תהיה מלאה? אם מישהו יודע, אשמח לקבל תשובה.

לא הייתי מגדירה את אחותי כפריקית של שליטה.
ובכל זאת, אם מפחדים מאובדן שליטה, איך אפשר להתגבר על הפחד הזה? מה עושים?

מצטערת אם נשמעתי שיפוטית כלפי אחות של טרה )-: זו לא היתה הכוונה בכלל, וסליחה, סליחה.
ניצלתי את הדף כדי לברר את סוגיית האגן הצר, שאלה שמטרידה אותי בהקשר המשפחתי שלי.

בכלל לא הבנת אותי. ממש לא חשבתי שאת שיפוטית!
בדיוק בשביל זה פתחנו את הדף הזה. לשאול, לחקור, לברר. ואם סוגיית האגן הצר מטרידה גם אותך, אז זה הדף המתאים

אמרתי שאני לא חושבת שהיא פריקית של שליטה, כי בדמיוני אני רואה משהו אחר מאשר אחותי כשאני מדמיינת מישהי שהיא "פריקית של שליטה". אבל אפשר לפחד מאובדן שליטה גם בלי להיות "פריקית של שליטה". אני לדוגמה, רציתי בשלב מסוים ללדת בניתוח קיסרי, כי הרגשתי שכך תהיה לי יותר שליטה ולא אהיה נתונה לחסדם של הרופאים (לפחות מבחינה זו שאדע מה תהיה השתלשלות האירועים).

אגן צר אמיתי, הוא נדיר מאד. בטח לא 10% (אחרת המין האנושי היה נכחד, או כמעט...). אגן צר זו אבחנה נוחה מאד לרופאים, ויש אבחון יתר המוני. בדרך כלל המשמעות שלה היא: אין לנו מספיק סבלנות.
(זו תשובה לברונית. לגבי אחות טרה, אני לא יודעת, כי התנאים נשמעים תומכים וסבלניים, ולכן נראה לי שאו שישנה בעיה אמיתית, או שיש משהו אחר, פנימי, שעוצר.).

גם עלי אף אחד לא היה אומר שאני פריקית של שליטה. ולו רק בגלל שרוב החברים שלי הם עדיני נפש. וגם אם היו אומרים לא הייתי מאמינה להם... הייתי צריכה לגלות את זה בעצמי S-:

אני מסכימה עם ההגזמה לגבי אחוז הימצאות אגן צר. אכן יש סיכוי סביר שהמין האנושי היה נכחד כך (זהה ל:"אחוז גדול מהנשים לא יכולות להניק וכו'). תיאורטית, אם האגן צר ולא מאפשר לראש לרדת זה יכול להשפיע על הפתיחה. אבל זה באמת תיאורטית.

מסכימה מאוד עם הצורך בעבודה מכינה. פיסית (כמו יוגה) ונפשית. הכיוון של להרשות לעצמנו ל"אבד שליטה" הוא כיוון מאוד גדול. הריון ולידה הם הזדמנויות להתחיל עבודה עצמית על זה. היא ארוכת טווח ויש לה פירות רבים, רק לא להתמלכד עם הצורך בתוצאה רצויה (למשל לידה וגינלית) כהוכחה להצלחת/כשלון העבודה... זה תהליך ארוך ושווה.

מאוד ממליצה על עבודה של דמיון מודרך להשגת שחרור, להרפיה ולאיכות חיים.

אני גם חושבת שאגן צר זה משהו מאוד נדיר.
משיחות עם עוד נשים שעברו קיסרי, אחרי שניסו ללדת וגינלית הרבה שעות, ראיתי שאבחנת הרופאים לגבי הסיבה לקיסרי מתחלקת בצורה די שרירותית, כשהעובר בסביבות ה-4 ק"ג ומעלה אז אומרים שהסיבה היא עובר גדול, כאשר אי אפשר "להאשים" את גודל העובר , אז האגן צר.
לגבי השליטה אני חושבת שאצלי זה יותר מכיוון של לא להיות כאן ועכשיו, לשחרר את עצמי מהמציאות סביבי, לא להיות אחראית על המצב, לא להיות בעניינים אלא פשוט להתנתק ולהיות במקום אחר, יותר מרוכזת בעצמי, בתהליך, להפסיק לחשוב, לא לתת למחשבות להסיט אותי.

אחות של טרה, אני חושבת שאת עושה הכל. עצם זה שחשבת על זה כשבשום מקום אף אחד אפילו לא מדבר על האפשרות הזאת.
ואת עם ברדה, זה הכי טוב שיכול להיות.
שכנה שלי אחרי 2 קיסרי, עכשיו בסוף הריון שלישי. שאלתי אותה אם היא חשבה על זה, היא לא ידעה מה לומר (והיא די באופנית בחיים בכלל, אחת שחושבת). אחרי יומיים ביקשה את הטלפון של ברדה וכבר היתה אצלו. אצלה זה כנראה לא ילך כי יש לה סיפורים קודמים לא פשוטים והיא כבר בתשיעי, אבל מה שאני רוצה לומר שכן קשור אליך, זה שהיא קצת הרגישה שד"ר ברדה לא כ"כ מאמין בה ומוכן ללכת על זה כי אין לו מה להפסיד. מקסימום לא ילך, הוא מנתח. מה זה בעצם משנה לו?
איך את הרגשת אצלו?

אני חושבת שאצלי זה יותר מכיוון של לא להיות כאן ועכשיו, לשחרר את עצמי מהמציאות סביבי, לא להיות אחראית על המצב, לא להיות בעניינים אלא פשוט להתנתק ולהיות במקום אחר, יותר מרוכזת בעצמי, בתהליך, להפסיק לחשוב, לא לתת למחשבות להסיט אותי.

יוגה?
היפנוזה בלידה?
תומכת לידה שתעזור לך עם דמיון מודרך בלידה?

לפי מה שאת מתארת, נשמע שהכיוון הוא להתנתק מה"מוח החושב" ולתת למוח הפרימיטיבי לעשות את עבודתו. זה גם מתאים לשלב התקיעה של הלידות שלך - שלב המעבר. וואלה, זה מפיל לי אסימונים. מה את אומרת?

להיפתח בלידה זה כמו לאבד את הבתולין באיזשהו אופן. איבוד טוטאלי, קורע, אולי המעבר הכי חד בין ילדה לאישה.
> מחשבה < }

תמר, לי היתה הרגשה מאוד נעימה אצל ד"ר ברדה, הוא אמר שלדעתו אין סיבה שיהיה לי קיסרי, זאת אומרת לדעתו האגן אינו צר.
לגבי ההרגשה ש"מקסימום הוא ינתח", זה נכון בכל מקרה, רק שהמקסימום של ברדה רחוק מהמקסימום של כל בי"ח או מיילדת. איתו ניתנת ההזדמנות הכי אמיתית ללידה.
כרמית- מה שאת מדברת עליו נראה לי שיכול להיות הכיוון, לא קראתי עדיין על היפנוזה בלידה, כך שאני לא מכירה את זה עדיין.
החברה שמטפלת בי באיזון גוף נפש עושה דמיון מודרך, והיא תהיה בלידה וגם פניתי לצפריר לשאול אם יש לו רעיון לתרגיל בדמיון מודרך שיכול להתאים ספציפית. לגבי תומכת בלידה או דולה אני עדיין מתלבטת כי באופיי אני לא אוהבת הרבה אנשים סביבי, ובטח לא בלידה. בלידת בית הייתי עם מיילדת וחברה הומיאופטית ובאיזה שלב זה היה יותר מידי בשבילי ובעצם אני חושבת שבאיזשהו מקום רציתי להיות לבד, כי זה יכול לעזור לי להתרכז ולהתמקד בתהליך.
ברונית- אני חושבת על המחשבה.
תודה לכולן

אני עדיין מתלבטת כי באופיי אני לא אוהבת הרבה אנשים סביבי, ובטח לא בלידה. בלידת בית הייתי עם מיילדת וחברה הומיאופטית ובאיזה שלב זה היה יותר מידי בשבילי ובעצם אני חושבת שבאיזשהו מקום רציתי להיות לבד,

תמיד אפשר לבקש שישאירו אותך לבד. חשוב שזה יהיה תנאי בסיסי וברור מראש לכל המשתתפים בארוע.

היתה לך הרגשה טובה אצלו כי זה מה ששידרת.

לא חייבים תומכת לידה עם תעודות. אם יש לך מישהי שתעזור לך עם דמיון מודרך, זה מצוין.
בעקבות הנסיון הקודם, אולי כדאי לקבוע קוד פשוט, משהו שתסמני, כשאת רוצה להיות לבד (כמעט לא דיברתי בלידה. יותר ממילה רצוף היוותה מאמץ. לכן "שפת סימנים" ידועה מראש יכולה להקל).

ובכל זאת אגיב גם כאן, ברשותך אחות של,
שעיקר העניין הוא הקשר שלך עם העובר.
שרצונו ניתן לומר גובר על רצונך, שכן בניגוד אולי למקובל לחשוב, כל תהליך הלידה מוכתב על פי רצונו, זמנו ובשלותו של העובר. הוא המחליט.

כאן, גם מפאת ההיסטוריה האישית שלך וגם מפני אופיו האפשרי הספציפי של העובר הזה, כפי שנראה מכאן, מאותו מצב הכרה בהחלט מורחב (כמעט נוזלי), עולה מאליה השאלה האם העובר הזה לא מעדיף ניתוח קיסרי, בבחינת רוצה להיות יוצא דופן. ואם הוא מעדיף כך, האם ינתן לו מבוקשו בהתמסרות מלאה או שתיכפה עליו לידה ואגינלית למרות רצונו.

לכן, ראוי להעמיק את התקשורת הטלפאתית עם העובר ולקבל את הנחיותיו במלואן. כאן, הידיעה שכך עלייך לנהוג או שלכך את מוזמנת לצפות תעלה אצלך ללא עוררין ברמת התחושה הפיזית ממש. כשתחושי שלמה בלבך - תדעי בדיוק כיצד לנהוג - בברכתו, בהסכמתו ובהירתמותו ללידה הזו ביחד אתך.

כל שאר העצות, הבחירה ברופא שמכוון ללידה רגילה בהחלט ראויים. עם זאת אלו הם רק כלים להרחיב את קשת האפשרויות.
בסופו של עניין כמו גם בתחילתו - העניין כאן הוא אותו דיאלוג פנימי שאף אחד מלבדך ומלבד עוברך לא יכול שם להשתתף.
ומכאן תעלה משם הידיעה השלמה.

הקשיבי לו.

תודה רבה

><מולבן>

איך אפשר 'לשחרר' בלידה, כאשר יש את הרופאים או המיילדות מסביב, והחוסר שליטה מה הם יעשו לנו ואיך שהם יתערבו? הייתי ממליצה ל-אחות של טרה לחכות עם הצירים בבית כמה שאפשר, אפילו אם זה נמשך כמה ימים ואז ללכת לבית החולים כאשר מתחילים להרגיש בלתי נסבל ושכבר לא יכולים להחזיק מעמד וגם מרגישים צורך ללחוץ.

אם את נמצאת רחוק מבית החולים הייתי אפילו מציעה לחכות לפני הבית החולים במגרש חנייה או מסביב, ולטייל שעות עד הרגע שמתחילים להרגיש כל כמה דקות לחץ בלתי נסבל ושרק מה שיקל זה ללחוץ חזק ושממש אי אפשר להחזיק יותר. אז כאשר נכנסים לבית החולים ברוב הפעמים יש פתיחה מלאה ואז נשאר רק לתת לתינוק להוולד.

כנראה את בנוייה ללידות ארוכות. ולוקח לתינוק להגיע למצג מתאים ללידה. פקיעת המים יכולה רק להפריע ולגרום לתינוק להתקע בתנוחה הלא טובה.

לכן, ראוי להעמיק את התקשורת הטלפאתית עם העובר ולקבל את הנחיותיו במלואן. כאן, הידיעה שכך עלייך לנהוג או שלכך את מוזמנת לצפות תעלה אצלך ללא עוררין ברמת התחושה הפיזית ממש. כשתחושי שלמה בלבך - תדעי בדיוק כיצד לנהוג - בברכתו, בהסכמתו ובהירתמותו ללידה הזו ביחד אתך
היה לי תקשורת טלפאתית עם ציפי, כאשר הייתי בצירים אמרתי לה, בבקשה ממך תצאי בלידה ואגינלית, ותזהרי מאד, לא בא לי להחתך אוקיי? ותעשי את זה בזהירות כי יש איזו בעיה עם השיליה.. ומדי פעם אפילו בקשתי ממנה שתזוז להראות לי שהיא בסדר. ככה לאורך כל הצירים מדי פעם בקשתי שהיא תזוז והיא באמת זזה. גם זה קרה בלידה הראשונה כאשר המיילדת אמרה שהתינוק במצוקה ועלי ללחוץ. המוניטור צפצף, ושלום הראה לי שהוא בסדר, הוא זז כדי להרגיע אותי שהוא בסדר

שרה - אחות של טרה כבר היתה בלידת בית (שעברה לבי"ח ולקיסרי), והיא מתכננת לידת בית נוספת.

האם העובר הזה לא מעדיף ניתוח קיסרי
פעם שניה בזמן האחרון שאני שומעת משפט כזה. לא מבינה אותו. איך עובר יכול להעדיף משהו שלא טבעי לו? ומה הוא היה עושה לפני 1000 שנים (או יותר, או פחות....)??? אולי יש לו בכלל משאלת-מוות מודחקת מלידה?
אני יכולה להבין יולדות שמעדיפות קיסרי. אני יכולה להבין מצבים שעדיף להעזר בהם בקיסרי. אבל למה להפיל את הרצון הזה על העובר?

list]מאמר uids[/po]=9794672 בו נמצא כי 68% מנשים שהלידה הראשונה שלהן היתה קיסרית עקב "אגן צר", ילדו לידה וגינלית.

אחות של טרה, ילדתי ממש לאחרונה עם ד"ר ברדה לידה וגינלית אחרי 2 קיסרים,
עם סיפורים ממש דומים לשלך (כבר ממש האמנתי שילדי אינם יכולים לעבור את האגן שלי, אך כמובן
זה התברר כשטות,,,)אשמח לשתף ולעזור אם את מעוניינת,
כתבי לי ל דו"אל l-limor@barak-online,net
את מספר הטלפון שלך ונוכל לדבר, כל טוב.

והיא מתכננת לידת בית נוספת.
לא, התוכנית היא ללדת בבית החולים עם דר ברדה.

אולי כדאי לקבוע קוד פשוט, משהו שתסמני, כשאת רוצה להיות לבד
משהו כמו ניפנוף החוצה עם כף היד, מין קישטה רפוי כזה, אבל החלטי D-:

אולי יש לו בכלל משאלת-מוות מודחקת מלידה?
כרמית, לא יפה לכתוב דברים כאלה, אפילו לא בלהט הטיעון.
ואתה תינוק של אחות של טרה, אתה חמוד ואני מאחלת לך שתמצא את דרכך החוצה איך שנכון לך, בריא ושלם, מתוק ואהוב, ושתצטרף למשפחה המיוחדת שלך בדיוק בזמן!

אה, פספסתי את החלק של בי"ח. בכל מקרה, עם ד"ר ברדה זה לא לידת בי"ח סטנדרטית.

שרה - אחות של טרה כבר היתה בלידת בית (שעברה לבי"ח ולקיסרי), והיא מתכננת לידת בית נוספת כן, אבל כאן היא היתה עם מיילדת ששמה עליה את הגבלת הזמן והיא נלחצה עליה ואז העבירה אותה לבית החולים לקיסרי. אם היא תעבור את רוב הצירים לבד בלי אף אחד על הראש, ולא תודיע לאף אחד, ותוכל לבחור מתי היא רוצה ללכת לבית החולים זה יתן לה מרחב נשימה ללא הגבלת זמן. כך שהיא תוכל להרגע ולתת לעניינים להתגלגל בלי סיכונים שמישהו פתאום יקפוץ ויתחיל להתערב. הרוגע הזה יכול לעזור שהלידה הטבעית תתפתח

לא, התוכנית היא ללדת בבית החולים עם דר ברדה
הוא נראה לי מאד מבוקש, אז מה הוא עושה אם כמה נשים רוצות ללדת איתו וזה יוצא באותו הזמן בבת אחת?

בלידה הראשונה, עלה הנושא שאם יהיה צורך בזירוז, אז עדיף ניתוח קיסרי, בגלל סיבות שקשורות בסיכון לשמיעה שלי
את יודעת, תמרול ה, אחוז הקיסרי יותר גבוה אצל החרשים. מכירה חרשות שהרופא רצה לנתח אותן ככה ללא סיבה. נראה לי שמנצלים את הבורות והתמימות של הנשים החרשות, שתולות עיניים מעריצות ברופאים יותר מהנשים השומעות.

כרמית,
אבל למה להפיל את הרצון הזה על העובר?

הרצון הזה לא "נופל" על העובר.
לעובר יש רצונות משלו, והעובר אינו מנותק מהזמן (מה גם שניתוח קיסרי עתיק למדי), בעברית ניתן לומר שיתכן בהחלט שאמהות שהנסיבות מביאות אותן לניתוחים קיסריים "נבחרות" על ידי אותם עוברים שמעונינים להיות 'יוצאי דופן' - תרתי משמע.

אמנם קשה לתפוש שלעובר יש רצון או כוונה, אבל בפועל כל נושא פריוטן, הריון, לידה והחיים עצמם נבחרים במידה רבה על ידי העובר.
כך, כאשר מתרחשת הפלה טבעית - עניין זה בהחלט קשור גם ברצון העובר. כך, עם כל כמה שזה קשה לקבל, כאשר בעובר מת - זה קשור ברצונו ובהחלטתו.

למה מחליט העובר כך או אחרת זו שאלה שאין עליה תשובה.

בכל מקרה, קשר עם העובר ברמה היומיומית, המדיטטיבית עוד הרבה בטרם לידה, תוך הענקת האפשרות הזו של לידה ואגינלית באמצעות מי שמומחה בכך יניחו את התשתית הטובה ביותר בעבורו.

אחות של טרה, אם כך, דברי אתו, הקשיבי לו. בקרוב אעלה כאן מדיטציה שבעיקרה פותחת את הקשר לעובר ומאפשרת החלטה משותפת. עדיין בכל מקר זכרי שמי שנולד כאן זה העובר ומי שקובע כאן הוא העובר.
מהיותך אמו, מהיותך המיכל של חייו עד כה ומעצם תפקידך העתידי הרי את מראש את מסורה אליו. בכל נימייך.

תודה.

<מורחב>

ברונית, רק עכשיו ראיתי את הערתך. אני מתלבטת לגביה. אם היא במקום או לא. חושבת שברור שאני מדברת על עובר כללי, ובציניות, ולא על העובר המסוים. אם זה פוגע - סליחה. אני עוד חושבת אם למחוק או לא.

צפריר - ניתוח קיסרי קיים כבר הרבה זמן (מאז זמנו של יוליוס קיסר... ואולי גם קודם), אבל עד עשרות השנים האחרונות, עם התפתחות הניתוחים, משמעו היה מוות של האם (ובד"כ בצעו אותו רק כשלא ניתן היה להציל את האם, וקיוו להציל את העובר), ולעיתים קרובות גם של הילוד.
אני יכולה לקבל גישה שאומרת שגם לעובר יש רצונות ובחירות (למרות שקשה לי להאמין ברצונות ובחירות מוגדרים כל כך), אבל לחלוטין לא ברור לי איך עובר יכול לרצות בטכנולוגיה חיצונית, מודרנית, ויותר מכך, איך אנחנו, יכולים לדעת ש"זה מה שהוא רוצה". זו נראית לי בריחה מאחריות על החלטותינו. (שוב - לא מדברת על המקרה הפרטי).

יו... כמה מעניין! לא נכנסתי לאתר כמה ימים והדף הזה התמלא ממתקים...
אני מסכימה עם צפריר שלעובר רצונות משלו. אתמול שוחחתי עם הריונית שמצפה ללידה שניה וסיפרה על הניתוח הקיסרי שעברה בעקבות מצג העכוז של בנה הראשון. היא דיברה על כמה זה התאים לו - ועדיין מתאים להתנהלות החיים שלו - להיות בעכוז ולהוולד בקיסרי.
הרעיון פה הוא לא "להפיל" את האשמה על התינוק, אלא להבין שיש פה כלי נוסף להכנת הגוף ללידה. הרי היא גם שלנו, לא רק שלו (ובכך מסתייגת קצת מדברי צפריר). אולי כאן מתחיל הרומן המופלא בין ההורה לילדו (עם כל "השטויות" על גבולות, איפה אני מתחילה ונגמרת וכו') - ההתקשרות עם העובר והתקשורת אתו יכולה לעזור לך להבין אותו ויחד עם זה להעביר את עמדתך ובכך לקדם את שניכם.

לגבי "קהל" בלידה. כמה נכון. נשים רבות בכלל מעדיפות להיות לבד בלידה. נשים אחרות לא יכולות שיורידו מהן את הידיים. כל כך אישי ומשתנה. מה שהתאים בלידה אחת לא מתאים בשניה. אבל קהל נרחב בדר"כ לא עושה טוב לאף אחת. מישל אודנט כתב פעם שבאחד ממרכזי הלידה היה חלון זכוכית ענקי ב"תחנת המיילדות", שפנה אל הכניסה. בכל פעם שהם ראו יולדת מתקרבת עם "חמולה" של מלווים הם היו נאנחים ויודעים שמצפה להם לידה ארוכה...

אני מציעה לבחור את המלווים בקפידה. לשים לב טוב, טוב שאף לא טיפת אגו נכנסת לחדר הלידה. שתוכלי "לנפנף" את מי שבא לך, מתי שבא לך, איך שבא לך בלי שתעבור אף לא לרגע מחשבה עליהם בסיטואציה.

ומילה על התזמון לבית החולים: דווקא בזכות העובדה שלקחת רופא פרטי שרוצה ליילד אותך ווגינלית, בהתחשב במרחק הגיאוגרפי ובהיסטוריה הרפואית, אני הייתי נזהרת מאוד עם "להישאר בבית כמה שיותר". אפשר ללכת לטייל ליד הים, אפשר להסתובב בבית החולים - לשרה אני מבקשת להזכיר שאם נרצה או לא - אישה שנותחה פעמיים, כבר לא נמצאת באותו מקום של אישה בהריון תקין. נכון - זה רחוק מהאידיאלי, אך צריך לעשות הערכה מתאימה למצב הריאלי. - בעיניי לפחות.

אני מסכימה עם צפריר שלעובר רצונות משלו. אתמול שוחחתי עם הריונית שמצפה ללידה שניה וסיפרה על הניתוח הקיסרי שעברה בעקבות מצג העכוז של בנה הראשון. היא דיברה על כמה זה התאים לו - ועדיין מתאים להתנהלות החיים שלו - להיות בעכוז ולהוולד בקיסרי.
אני יכולה להבין רצון של עובר לא להתהפך. גם העובר שלי לא התהפך. (וממש כיף לי לומר תמיד כמה זה מתאים לו כי הוא מיוחד ). אבל לעבור קיסרי ולא לידה לא נראה לי. לא יודעת להסביר את זה.

לחלוטין לא ברור לי איך עובר יכול לרצות בטכנולוגיה חיצונית, מודרנית
אני מסכימה מאד מאד עם צפריר. עוברים רוצים, מתכננים ויודעים בדייקנות לאן הם מגיעים. צריך גם לתפוס של מה שנראה לנו כמלאכותי, כלומר פיתוח אנושי, מבוסס על עקרונות אמיתיים שהיו קיימים ויהיו קיימים תמיד. צריך גם להבין שעוברים שמגיעים היום בוחרים לבוא לעולם מאד טכנולוגי ולפעמים יש לכך סיבות עמוקות מאד של הגורל שהם עוברים גם דרך ניתוח קיסרי.
אין זה סותר לקיחת אחריות מצד האם, בחינת המניעים שלה, למידה של הנושא והבנה של כל הקונטקסט הרחב שבתוכו נעשים היום יותר ויותר ניתוחים קיסריים. בתוך כל אלו צריך לקחת בחשבון שיש תינוקות שזו בהחלט הבחירה שלהם, ממניעים שלעתים נעלים מהבנתנו.
רק אתמול ליטפתי בטן ששידרה מאד את הרצון הזה בדיוק. למה? אלו רק השערות שלי. אבל שידרה גם שידרה.

כרמית,
אבל לחלוטין לא ברור לי איך עובר יכול לרצות בטכנולוגיה חיצונית, מודרנית, ויותר מכך, איך אנחנו, יכולים לדעת ש"זה מה שהוא רוצה". זו נראית לי בריחה מאחריות על החלטותינו.
בזהירות.
איננו יכולים לדעת מה מניע עובר לבחור את בחירותיו. ניתן להניח כאן כל מיני פירושים, לכאן ולכאן, כל אחד על פי אותו רצף הגיוני שמניח את דעתו.
לעניין בריחה מאחריות. פרשנות זו בהחלט אפשרית, עם זאת מה שנכתב למעלה מגדיר את הצורך להניח בפני בעובר הספציפי את כל האפשרויות כולל האפשרות להוולד כ'יוצא דופן' (ניתוח קיסרי) ולחוות חיים עם אמו החיה על פני חוויות שהיונחלת כל 'יוצאי הדופן' בעבר שאבדו את אמם. למשל.
הכנת כל האפשרויות אם כך תהא מימוש האחריות על פני בריחה ממנה.

רונה,
כמובן שהלידה משותפת. הרי בכל לידה נולדים גם ילד וגם אמא. עם זאת, היות והוא זה שנולד לעולם הזמן והמרחב, היות והוא מגיח אל עצמאותו, הוא שקובע. וכאשר האם מחוברת אל מי שהוא ואל רצונו וצרכיו באופן מלא - היא יכולה ללמוד מכך שאלה תואמים במדויק את צרכיה היא.
גם כאשר עולה התנגדות לסוג כזה של התאחדות, למשל בהחלטה על ניתוח קיסרי מטעמי נוחות - דבר שמקובל בעולם המערבי אם כך - נמצא התואם הושלם מלווה כל לידה וכל מוות. שכל לידה היא מוות. ולידת ילדייך מסיימת את תקופת הריונותייך.

תודה רבה.

<מורחב>

אני קוראת עכשיו את "לחבק את האם" של קלאוס וקנל, שיצא בימים אלה בעברית, ומתייחס בעיקר לתפקידה של הדולה בלידה, אבל יש שם גם הרבה מידע אחר, מעניין וחשוב, וכולל גם הסברים לעבודה עם דמיון מודרך, ליולדת ולמלווים. יש גם נתונים מרשימים מאוד על חשיבות אשה מלווה בלידה לחוויית לידה ותחילת הורות טובה.
אחות של, שיהיה בהצלחה!

אה, להתכונן ולהשלים עם האופציה של קיסרי זה דבר אחר, חשוב בהחלט. אני מפסיקה להתייחס לאופצית הבחירה. יותר מדי מיסטי עבורי, אבל כל אחד ואמונותיו.
לגבי השלמה עם קיסרי - יש כאן מלכוד 22. מצד אחד - טוב וחשוב להשלים עם האפשרות הזאת, לא לחוות זאת ככשלון או בגידה של הגוף. מצד שני - ההשלמה לעיתים גורמת לויתור מראש, בתנאים שהיה ניתן להמנע בהם מקיסרי נוסף.
לאחרונה ילדה אישה יקרה בניתוח שני. היא רצתה לנל"ק, אבל בנסיבות הפרטיות שלה בחרה בסופו של דבר בקיסרי אלקטיבי. מצד אחד, הסיפור שלה הוא סיפור מופלא של השלמה, ומראה איך אפשר לצאת מועצמים גם מניתוח. מצד שני, היא הלכה לניתוח למרות שהספרות המקצועית (בניגוד לרופאים שפגשה) לא מראה עדיפות לניתוח במצב המסוים - והיה לה את המידע הזה.
אישית, הייתי מעדיפה לדעת שעשיתי כל שיכולתי בשביל להמנע מקיסרי. חושבת שזה היה עוזר לי להשלים איתו בדיעבד.
[אין בכך כל ביקורת על בחירתה של אותה אישה. היא עשתה מה שהרגישה שטוב עבורה באותה נקודת זמן, וזה מה שחשוב].

לאחות של טרה,
אם גם את גרה בגליל העליון, זו עצתי:
לא ללדת בצפת, לא ללדת בצפת, לא ללדת בצפת!!!!!!! שם מן הסתם לא יכבדו את רצןנך על אף ההצהרות והדבר שהכי מעניין אותם זה הכסת"ח (בעברית צחה: כיסוי תחת) במהלך כל הלידה שלי שהתמשכה שלושה ימים, מתוכם יומיים בבית המטבחיים הכי עניין את הצוות להכניס כל פעם ערימות דפים לחדר ולשכנע את בן זוגי לחתום עליהם, תוך הצהרה שהדבר נועד לכסות אותם מהחשש לתביעות. כנראה שלא סתם זו המחלקה הגינקילוגית המובילה בארץ עם מס' התביעות כנדגה. אגב, כל הזוועה הזו התרחשה על אף שהיתה עימנו דולה שלפני הלידה הצוות הצהיר עליה כאחת שחביבה עליו. הם שונאים דולות ושונאים כל מה שלא שגרתי , מכשירני ומתערב.

אני הייתי נזהרת מאוד עם "להישאר בבית כמה שיותר". אפשר ללכת לטייל ליד הים, אפשר להסתובב בבית החולים - לשרה אני מבקשת להזכיר שאם נרצה או לא - אישה שנותחה פעמיים, כבר לא נמצאת באותו מקום של אישה בהריון תקין. נכון - זה רחוק מהאידיאלי, אך צריך לעשות הערכה מתאימה למצב הריאלי. - בעיניי לפחות ההפך. בגלל העבר הניתוחי הלידות יכולות להיות ארוכות מאד, מה שעלול לגרום לחוסר סבלנות מצד הצוות מה שעלול לגרור התערבויות. בגלל זה לא שייך לטייל ליד הים במשך יומיים, אם יש צירים של יומיים... והלסתובב בבית החולים לא כל כך מעשי, יתנו לה להשתובב חופשי בבית החולים יומיים עד כמה ימים? ומה אם הצירים יפסיקו לימים שלימים? מה אם הצוות יחליטו שבגלל העבר הניתוחי זה מדי מסוכן ואז ירצו לבדוק כל רגע? ואז אם הפתיחה לא תתקדם אז מה יעשו? בגלל זה חשבתי שזה רעיון להיות בבית, לעבור את הכל לאט ובנחת. אם הצירים מפסיקים, להנות מההפסקה, לאסוף כוחות עד להלאה. בסך הכל הבית לא עד כדי כך רחוק מהבית החולים... נו באמת!

ם מן הסתם לא יכבדו את רצןנך על אף ההצהרות והדבר שהכי מעניין אותם זה הכסת"ח מה עם להחתים אותם על מכתב שבו כתוב שאת משחררת אותם מכל אחראיות אם משהו יקרה, כך שכבר לא יהיה להם את הצורך הפסיכולוגי בכסת"ח?

אחות של טרה
יש לי כמה שאלות תם (ואולי כפירה בעיקר)

• למה כל כך חשוב לך ללדת בלידה טבעית?
• האם הגדרת לעצמך סידרי עדיפויות לגבי הלידה (תינוק בריא, לידה טבעית, לידה קלה, שמחה בלידה וכו')
• מה עוד חשוב לך (בבחינת יהרג ובל יעבור) ?
• האם ללדת בלידה טבעית נחשב בעיניך הצלחה?
• האם ללדת בקיסרי נחשב בעיניך כישלון?

יש לי תחושה שאת עומדת בפני שחיטה של פרה מאד מאד קדושה (בשבילך)
הבנת עומק יכולה לחסוך ממך את השחיטה - וכך תוכלי פשוט לשחרר אותה במרעה הסמוך (אלא אם כן, חס וחלילה, טפו טפו טפו את אוהבת סטייקים)

בכל אופן (דרך הדופן או לא) -
שיהיה לך בהצלחה (מה שזה בשבילך)
ושתינוקך ואת תהיו בריאים ושמחים.

ודרך אגב - לידה היא רק תחילת החיים החומריים של תינוקך...

שלום לכולם. אני יתחיל להגיב, זה בטח יהיה בהמשכים.
אני מאמינה שיש לעובר רצון משלו אך אני מרגישה שהמוכנות שלי, התנאים סביב יכולים, השיחות שלי איתו יכולות להשפיע ולשנות.
אני חייבת לדעת שאני עשיתי כל מה שניתן בשביל שהתנאים יאפשרו לידה טיבעית. אין ספק שלידה טיבעית היא הצלחה וניתוח קיסרי זה סוג של כישלון. אני רוצה ללדת לידה טיבעית גם בגלל שאני מרגישה שזה הכי נכון טיבעי וטוב לאם ולעובר. ברור שמעל זה, הכי חשוב שהתינוק והאם יהיו בריאים. כמו כן אני מתכננת לעשות עוד ילדים ואני לא רוצה שיגידו חי שהרחם מצולק ושזה מסוכן, לא רוצה שיחתכו אותי כל פעם, לא רוצה לבלות חמישה ימים בבית חולים על אנטיביוטיקה, לא רוצה שהתינוק שלי יעביר את ימיו הראשונים בבי"ח, לא רוצה להיעדר מהבית ולהיפרד מילדי לכל כך הרבה ימים, לא בא לי להתאושש מניתוח שבעיני הוא מיותר וניתן למניעה. וזה בלי להתייחס לסיכונים שבניתוח, שתי נשים שאני מכירה אישית כמעט ומתו כתוצאה מסיבוכים בניתוח.
כל הדברים האלה ועוד המון סיבות הביאו אותי למקום שאני נמצאת בו, מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מניתוח.
יתכן שהעובר שלי רוצה להיוולד בניתוח, ייתכן שאני בחרתי עוברים שרוצים להיוולד בניתוח, אולי זה משרת איזשהו צורך אצלי? יייתכן.
זה לא מונע ממני לרצות ולהבין מה בי מבקש את זה, על איזה מקום זה יושב, מה ה"סימן" הזה בא להגיד לי בחיים, לאן מנסה לכוון אותי, מה מנסה להורות לי? מי עלי ללמוד מכך? תינוקות מגיעים לעולם זה עם מטענים משלהם, גם להם השיעורים שלהם ללמוד, כך שאני רוצה להתחיל וללמוד יחד עם העובר שלי, אני רואה בכך הזדמנות לשנינו להתחיל כל אחד את התהליך שלו, יחד ולבד.

שרה- הלוואי והייתי יכולה "למשוך" בבית כמה שיותר שעות, הלוואי והייתי יכולה ללדת בבית. כשאני אומרת לאנשים שאני הולכת ללדת בלניאדו, הם מיד אומרים שזה נורא רחוק מהבית שלי, ותמיד אני עונה מה כבר יכול לקרות? אני אלד בדרך? הלוואי. זה חלום חיי.
אך אני אחרי שני ניתוחים, אני צריכה להיות ליד רופאים שיבדקו את מצב הצלקת. מבחינה זו, בשבילי ברדה הוא הרע במיעוטו, אמנם לידה בבי"ח, אמנם עם רופא, אך רופא שיאפשר לי את ההזדמנות הכי טובה ללידה, רופא שלא יתערב, ילחיץ, יילחץ, יפחיד אלא רופא שמאמין ביכולתי וזכותי ללידה טיבעית. וחשוב לא פחות, רופא שאני סומכת עליו, על שיקול דעתו ושאני מוכנה לקבל את מה שיאמר לי ןלא אהיה במקום שבזמן הלידה אני צריכה להתגונן, להצטדק, להיות אסרטיבית, להתווכח ועוד דברים שנשים צריכות להתמודד איתן בלידות בבי"ח.

ד"ר שפטן גם מיילד (בבית) נשים אחרי קיסרי. והוא גר יותר קרוב אליך, אני חושבת (ליד ראש פינה).

תודה יונת.
מבחינתי לידת בית זו האופציה המועדפת. אני לא בטוחה שבעלי יכול לעמוד בזה אחרי מה שהוא עבר איתי.
בכל מקרה אני אדבר עם שפטן.
לדעתי ברדה, בדומה למספר מיילדות בית, גם מיילד בבית אחרי קיסרי, אבל לא אחרי שני קיסרי. יכול להיות שגם שפטן כך.

שלום לך אחות של טרה

אין ספק שלידה טיבעית היא הצלחה וניתוח קיסרי זה סוג של כישלון.
אני ממשיכה לשאול:

• מה בלידה טבעית הוא הצלחה, ומה בקיסרי הוא כישלון?
• איך נראה לך המשפט הבא: הצלחתי להביא לעולם ילד בריא ושמח בדרך של כישלון...

המון סיבות הביאו אותי למקום שאני נמצאת בו, מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מניתוח.
נסי לחזור על המשפט הזה שאמרת רק במקום "ניתוח" כיתבי מילה או מילים של רגש
אני מוכנה לעבור תהליך, לעשות מה שניתן בכדי להמנע מ... אובדן שליטה/אובדן אמונה/אובדן רעיון שלי שהחזקתי בו וכו'

אם תצליחי למצוא דרך להמנע מהמצבים הרגשיים שציינת גם אם את מדמיינת שאת יולדת בקיסרי - כבר לא תזדקקי לו.

שוב בהצלחה ובבריאות שלמה

אה, וגם -
אולי במקום להגיד "האם" תגידי "אני" ובמקום להגיד "העובר" תגידי "העובר שלי"
זה יהפוך את השיחה ליותר אישית ופחות רעיונית, ונראה לי שהרעיונות בעוכרייך.

לאחות של טרה - נהנתי לקרוא מה שכתבת ועוד יותר לשמוע אותך בדרך שבחרת לך שהיא כל כך מכובדת בעיניי!
אני בספק אם ד"ר שפטן ייקבל לידת בית אחרי 2 ניתוחים קיסריים - אבל אם יש לך תשובה על זה (ללא קשר להחלטתכם, שכמובן מורכבת יותר מהסכמת רופא) אשמח אם תכתבי אותה פה - לידע כללי שלנו.

ולשרה - כן, יכול להיות שיהיו צירים שייפסקו, יכול להיות ש... - אלף ואחד תסריטים אפשריים. בינהם כמה גרועים הרבה יותר מצירים שנמשכים על פני יומיים... אבל - בתנאים הקיימים אחות של טרה בחרה במקום ובליווי שאמורים לספק לה את מקסימום הבטחון הן מהכיוון שלא ילחיצו אותה סתם והן בפן הבריאותי שהוא נגזרת למצבה הנוכחי. בעיניי שיקול עינייני מאוד.

אחות של טרה יקרה, תוכלי לבקר באתר באנגלית Birth Love יש להם כמה כתבות לדוגמא. שיכולות לעודד מאד. אבל בשביל לבקר באתר הזה שלדעתי הכי מוצלח בנושא, ואפילו יש מקומות שתוכלי לשאול שאלות את המיילדת המומחית העולמית גלוריה למאי תצטרכי לשלם דמי חברות חד פעמי ואז תהיי חברה לכל החיים.

יש עוד אתר תמיכה לנשים שעברו קיסרי אפילו כמה פעמים. יש אלו שאפילו ילדו בבית, והעבירו את הצירים בבית כמה שיותר. שם תוכלי לשאול את כל מה שמדאיג אותך, וגם לראות סטיסטיקות אמיתיות של סיכונים מול סיכויים במצבך אחרי 2 ניתוחים. ICAN

לדעתי ברדה, בדומה למספר מיילדות בית, גם מיילד בבית אחרי קיסרי, אבל לא אחרי שני קיסרי.
לא בטוח בכלל. תשאלי אותו.

באתר של Birth Love יש גם איזור חפשי מתשלום. אמנם זו רק טעימה, אבל טעימה טעימה מאד... גיליתי את האתר הזה זמן קצר לפני שהפך להיות בתשלום, ונהניתי מאד. זה אתר מצוין. מומלץ ביותר (לכל מי שמתעניין בלידה טבעית, לא רק אחרי קיסרי)

מה בלידה טבעית הוא הצלחה, ומה בקיסרי הוא כישלון?
אני חייבת להגיד שזה נורא מרגיז אותי, ההתייחסות הזאת. אלמונית יקרה, האם עברת ניתוח קיסרי?
ניתוח קיסרי זה לא סוג של לידה! חבל שכ"כ הרבה נשים לא מבינות את זה
ניתוח זה ניתוח זה ניתוח, ההחלמה ממנו קשה! המחיר הגופני שהוא גובה הוא כבד, הרבה יותר ממחיר של לידה. הצלקות, הנפשיות והגופניות אחרי ניתוח כזה (ניתוח כלל מערכתי ד"א, מה שנקרא באנגלית major sergery), הן לא רק קשות ומשמעותיות אלא גם כאלה שנשארות לכל החיים, לפעמים משאירים את האמא אפילו עם סוג של נכות, פיזית ונפשית. לדוגמא אחת מ"תופעות הלוואי" של ניתוח כזה הוא סיכון להתהוות של "שבר" מה שניקרה "קילה" או הרניה, שזו מחלה די קשה שמשפיעה על כל איכות החיים.
למה לי לחבל בגוף שלי בצורה כזאת אם אני יכולה לעשות כל שביכולתי כדי למנוע את זה? למה לעטוף את האמת במילים יפות? לא לקרוא לזה ניתוח קיסרי אלא "לידה קיסרית" דבר שלדעתי הוא שקר גס.

אחות של טרה, אני איתך בכל ליבי! ומאחלת לך שהפעם תצליחי!
לא נראה לי שמישהי שלא היתה שם יכולה להבין את רמות התסכול של מי שרצתה ללדת, ולא הצליחה.
ואולי אחת הדרכים להמנע מניתוח נוסף, זה להסתכל על כל הנושא מנקודת מבט אחרת, יותר "פרו-אקטיבית", שזה אומר להפסיק להאשים את עצמי ואת הסביבה, לקחת אחריות אישית, להתחיל לעשות שינוי.... נראה שזה מה שאת עושה! (כמילותיה של שרי אריסון - השלום מתחיל מבפנים)
האם את גם מטפלת ברגשי האשמה? מנקה אותם? מפסיקה לחוש כ"כישלון"? (או לפחות עובדת על זה)

אני מקווה שהדף הזה ישאר בחיים עוד חצי שנה לפחות, ושגם אני אצליח למצוא את הדרך להמנע מניתוח נוסף.
ואיפה משיגים את הטל' של ד"ר שפטן?

תצטרכי לשלם דמי חברות חד פעמי
כמה זה?

זה אתר מצוין. מומלץ ביותר (לכל מי שמתעניין בלידה טבעית, לא רק אחרי קיסרי)
Yeah, unassisted birth as well. Didn't Leilah just have another child? (9th I believe) Her last 2 were ucs, wander how this one went...

Back on topic, if it is any inspiration to you (sister of T), on the unassisted birth groups there are quite a few women with previous c-sections who went on to have their beautiful empowering home (unassisted) births. Funny how many 'high risk' women who are turned down by midwives eventually find their way to the unassisted birth world and manage very gracefully to have great births. On the other hand (or is it the same hand?) I remember reading the journey of one woman who had 3 c-secs as she was preparing for her dream uc. She was very positive thinking and was a source of inspiration and support to many others. When she went into labor the list held its breath waiting for her news. Finally, a few days later she came in and told how while laboring at home, she all of a sudden just KNEW something was wrong, got herself to the hospital and into the operating room, where it was found that she was having a rapture. Although she never did get her dream birth, she did come out victorious. Her body had proven it was worthy of her trust and she was grateful for following its lead.

אחות שלך טרה-עזבי אותך. את נכנסת לסחרחרת לוגית עם כל הנתונים,אתרים ודיונים.. מה שאת צריכה זה שקט נפשי ואמונה בעצמך.

אחות של טרה יקרה. קראתי שוב את שני סיפורי הלידה שלך. מה שבולט לעין הוא העובדה שאין לך שום בעיה לפתוח את צוואר הרחם עד 8 ס"מ, הבעיה היא הכניסה לאגן של ראש התינוק. ברגע שהוא צריך לחצות את הקו הזה של העצמות העניין נתקע. לכן חשוב להבין שזה לא בהכרח קשור לחוסר יכולת לשחרר.... דפוסים כאלו משפיעים בדרך כלל על המערכת הריתמית של הגוף: למשל על צירים או על שרירים, זאת אומרת: צירים אפקטיביים ופתיחה. העצמות שלך לא קשורות לעניין בכלל. ההנחה שאנחנו משפיעות על הלידה שלנו במיוחד בכל הקשור לצירים ופתיחה היא נכונה, כמובן במגבלות מסויימות. לא כולנו באמת יכולות לשלוט במערכת הריתמית שלנו, בוודאי לא בצורה מודעת. זה כישורי חיים עתידיים שאולי יהיו נחלתנו בעתיד. לשלוט במבנה העצמות שלנו נראה לי לא בהישג יד של נשים בעידן הזה. כלומר, אם מה שקורה בלידה שלך הוא שלמרות שהסתובבת, שעשית כל מה שצריך, שהיו צירים, שהיתה פתיחה, התינוק נתקע בשלב של הירידה לאגן, הרי שכדאי, איך לומר, לפתח גישה מציאותית לעניין.
כמובן שישנם סיפורים של נשים שעשו זאת ואולי יש הסברים וגישות אחרות, אבל אני הייתי הולכת ללידה כשאני אומרת לעצמי משהו כזה: ישנה נקודה בגוף שלי שלא איפשרה בעבר לתינוקות שלי לצאת החוצה. זוהי נקודה שאינה תלויה רק ברצוני וברגשותי. היא נמצאם שם ואני לא אוכל להתעלם ממנה. אני מוכנה לנסות שוב ולעבור דרכה, אבל הדבר לא יהיה תלוי רק בי, אלא גם בכוחות גדולים ממני שעיצבו אותי כפי שאני. אתפלל לכוחות אלו שיעצבו אותי כך שהפעם אוכל לאפשר את המעבר המיוחל, אך אקבל בהכנעה ובתודה כל מה שיקרה, בידיעה שעשיתי מה שיכולתי והדבר היה גדול ממני.
בהצלחה

אחות של טרה יקרה. קראתי שוב את שני סיפורי הלידה שלך. מה שבולט לעין הוא העובדה שאין לך שום בעיה לפתוח את צוואר הרחם עד 8 ס"מ, הבעיה היא הכניסה לאגן של ראש התינוק הרבה פעמים נשים חוזרות על אותו הדפוס שגרם לניתוח הקיסרי בלידה הבאה. מה שצריך לעשות לעבוד עבודה נפשית כדי להתגבר על העיכוב ואז זה יזרום בלידה הבאה. דווקא בגלל זה לדעתי עדיף לעבור את רוב הצירים לבד כמה שאפשר. התסריט שיכול להיות מזה, שסוף כל סוף תרגישי שאת ממש לא יכולה, תגיעי לבית החולים ואז יגידו לך ללחוץ, ותשאלי בפליאה באמת, ללחוץ עכשיו? זהו?

כדאי לך!

אחות של טרה-המיילדת שיין ברגנר מלמדת שיטה שכבר נמצאת בשימוש נרחב בארה'ב ואוסטרליה-שיטה שמתדרכת את האישה ההרה לתקשר עם העובר בכל הרמות ולעזור לו להתמקם בצורה הנכונה באגן. אולי כדאי לך לשוחח עימה.

ושוב תודה לכולן.
התגובות, הרעיונות, כיווני החשיבה מוסיפים לי כל הזמן עוד ועוד הבנות.
תמר- כשנפגשתי עם ברדה באתי בכוונה לעבור לידת בית אך הוא סירב.
נועה- אני מאוד מתחברת למה שכתבת, ובעצם כל מה שאני עושה הוא בכדי להיות במקום שאני יודעת שעשיתי כל מה שניתן,מהתנאים הסביבתיים ועד העבודה הפנימית הנדרשת.
שרה- אני לא מתכוונת ללחוץ, אני מתכוונת לחכות בסבלנות עד שהתינוק שלי יהיה מוכן לצאת.
מיכל- תודה על ההזדהות. אני מקבלת את זה שמי שלא עברה את החוויה לא יכולה לדמיין את ההרגשה. לגבי הלידות הקודמות, אני לא מרגישה שאני כישלון וגם אין לי רגשי אשמה כי אני באמת מאמינה שעשיתי כל מה שהיה ביכולתי אז בכדי להמנע מניתוח, אך עצם העובדה שהיה ניתוח זה כישלון, שכן לא הצלחתי ללדת וזה לא משנה שעשיתי מה שיכולתי, הכישלון עדיין שם. אך עברו מאז מספר שנים, דברים שלא ידעתי אז אני יודעת היום, אני מנסה ללמוד ממה שהיה ולראות מה עוד אני יכולה לעשות בכדי להמנע מניתוח.
מישהי- יכול להיות שאני אשוחח עם שיין. עדיין חושבת על זה.

לגבי הלידות הקודמות, אני לא מרגישה שאני כישלון וגם אין לי רגשי אשמה
זה מעולה! לא היה ברור מדברייך. מאז הניתוח שלי עברו המון שנים ואני עוד לא לגמרי בטוחה שנפטרתי מכל רגשי האשמה המלווים את העניין (והסיפור שלי הוא כזה שהרבה יותר קל להאשים את הרופאים וכל העולם ובכ"ז הפולניה שבי...)

אגן צר מדי באמת הוא מאד מאד נדיר. אי אפשר לדעת אם אחותרה נופלת בדיוק בסטטיסטיקה הזו, או שזה משהו אחר.
ברוב המקרים שמאובחנים כאגן צר מדי (CPD), אני שוללת מראש - כאן, באמת היו תנאים חיצוניים טובים, ולכן יש סיכוי שזו אכן הסיבה לאי ירידת הראש.
אבל אני חושבת שכדאי להתעלם מהאפשרות הזאת ולנסות לגלות מה עוצר בנקודה הזו, מסיבות אחרות, ולנסות להאמין באמת באמת שזה לא זה (מחשש אמונה המגשימה את עצמה). במקרה הגרוע - יסתבר שאכן ישנה בעיה פיסית, ואין ברירה אלא לנתח. אבל במקרה הטוב, אפשר יהיה לדלג על המשוכה, וללדת בלידה טובה, נרתיקית.
עוד כיוון אפשרי - נסיונות שחזור לידה (שלך). מודה שאני לא ממש מאמינה בזה (מתכוננת לסקילה), אבל יכול להיות ששם תגלי מה עוצר אותך דווקא בנקודה הזו.
אני יורה לכל הכיוונים.

שרה- אני לא מתכוונת ללחוץ, אני מתכוונת לחכות בסבלנות עד שהתינוק שלי יהיה מוכן לצאת בדיוק! כאשר כתבתי 'כדאי לך' לא כתבתי לגבי הללחוץ אלא 'לסחוב' עד שמגיעים לבית החולים, בבחינה פסיכולוגית זה כמו להתעלם מהצירים, ולדלג מעליהם ואז לשכוח שעברת את כל הצירים, ולגרום שזה יהיה כאילו לא קרה להריץ את הסרט קדימה ולהיות בבית החולים רק כדי ללדת...

אחות של טרה,
ד"ר שפטן עובד עם הדולה ליאת בן אדיבה, (לא תמיד אבל גם) ואני ממליצה עליה מאד. לאחרונה הם עזרו יחד בלידת בית של אשה יחסית מבוגרת (47) אחרי ניתוח קיסרי. (בקשתי ממנה רשות לספר כאן.)
מיכל את עדיין זקוקה למספר שלו ? הוא התפרסם בכמה גליונות העיתון "באופן טבעי".

בהמשך למה שכרמית כתבה, גם אם הבעיה באמת הייתה אגן צר מדי בלידות הקודמות, עדיין בלידה זו זה יכול להסתדר.
לפעמים מספיק שהתינוק טיפה יותר קטן, או שעצמות הגולגולת מסתדרות טוב יותר או שהזווית של הראש טיפה אחרת, ואז הוא כן יוכל לעבור.

מיכל את עדיין זקוקה למספר שלו ? הוא התפרסם בכמה גליונות העיתון "באופן טבעי".
כן. מאיפה הוא בדיוק?
אני רוצה להתייעץ עם משיהו, לראות אם לידה בבית זה משהו בכלל רלוונטי מבחינתי. (הסיכון אצלי נובע לא רק מהקיסרי הקודם, יש עוד סיבות לצערי)
המצפון שלי לא נותן לי להפיל יולדת בסיכון על מיילדת גם אם הכל יהיה בסדר ורק בלידה חס וחלילה משהו ישתבש, היא תאכל אותה... משום מה נראה לי שאם רופא יסכים, הוא מסתכן פחות. (אבל זה קשור לדף אחר)

אני רוצה להתייעץ עם מישהו, לראות אם לידה בבית זה משהו בכלל רלוונטי מבחינתי
וואו, מיכל, הלוואי!

<אכולת קנאה>

אחות של,
כפי שנכתב במקרה אחר הרי התכוונות שבהחלט תפתח את שערי הערוץ הזה אל העובר:
שבי, עצמי עינייך, התבונני בשקט באשר לפנייך, דמייני את המציאות מבעד לעפעפייך הסגורים כאילו מתהווה רק על פי משאלותייך, כבחלום.
שם שימי לב לאותו כדור אנרגטי שמקיף אותך, כדור הארץ או במובן זה אותה הילה אישית ואנושית שמוקרנת ממך אם תרצי בצורת גלי חום.
אז, שאפי אוויר מואר מהגרון דרך הלב אל תוך הרחם, דמייני את האור הזה מאיר את החיים שרוחשים שם ואז נשפי אוויר זה מתוך הרחם, אל הלב כשאת מאירה את הלב עצמו. הרפי את הגוף הפיזי. מודה אל הקיום, אל החיים האלה שמכילה, מודה אל עצם קיומה בחומר, בגוף.

---

מכאן, חוזרת לעולם מתוך הודיה. שם כבר יתקבלו המסרים האלה מהעובר ואליו.

תודה רבה.

<מורחב>

לאחות של טרה וגם למיכל והאמת
לאמת פנים רבות.
עברתי ניתוח קיסרי שאחריו התאוששתי בצורה נפלאה ומהירה והקשר עם התינוק שלי כולל הנקה ארוכה היה חזק ומשמעותי בצורה נהדרת.
עברתי גם לידה "רגילה" שהייתה קשה לאין-נשוא שההתאוששות ממנה לקחה שנה (!?!) ושהתינוק שנולד בה התקשה לינוק ואני התקשיתי להיניק.
החיים הם מסוכנים. ניתוח הוא מסוכן, לידה היא מסוכנת, להסתובב ברחוב גם מסוכן.
החיים הם נפלאים. כל סיטואציה יכולה לזמן מתנות, שיעורים, התנסויות (בלי קשר לדעה וההתיחסות הכאילו אובייקטיבית בקשר אליה)
אני לא חושבת שלא צריך לעשות הכל. צריך לעשות הכל!
והכל במקרה הזה, הוא גם ללמוד לקבל בברכה את מה שלא ניתן לשנות. וגם להבין לעומק מה הסיבה ומה המסובב.
אחות של טרה - הבעת כוונה אמיתית ללקיחת אחריות ועשיית שינוי פנימי. אני איתך.
אני מאחלת לך מכל הלב בריאות ושמחה לך ולתינוקך
ואם זה רצונך - לידה וגינלית טבעית קלה ופשוטה
אני גם מאחלת לך לא לשפוט את עצמך ככשלון במידה וילדך יבחר להגיע דרך הדופן.
בהצלחה

תודה לכולן.
מפליא איך כל דבר שנכתב, מאיר, מכוון, מחזק.
שיחה עם לימור שילדה וגינלית אחרי שני קיסרי, עם סיפורי לידה כ"כ דומים, נתנה לי את החיזוק הסופי שאני לא חולמת, שזה אכן אפשרי ושעבודה פנימית היא הדרך. תודה לימור!
אמנם כל הזמן האמנתי שאני יכולה ללדת וגינלית, תחושה זו הולכת ומתעצמת.
יש לי בטחון מלא בגופי, אני מרגישה שלמה עם הבחירות שעשיתי כהתכוננות ללידה זו, ללדת עם ברדה, בליווי אחותי וחברה-מטפלת ועם ערכת תרופות הומיאופטיות וחברה הומיאופטית שתלווה בעת הצורך.
כעט אני מרגישה שבחודש זה עלי להתמקד בהריון יותר ויותר, להתכוון פנימה אל עוברי, לשוחח עמו, לנסות ולתקשר עימו כמה שיותר בכדי שהמוכנות וההירתמות ללידה מצידי ומצד עוברי תהיה משותפת. רק יחד זה יכול לקרות. בהסכמה, בתמיכה. תודה צפריר.

@} נשיקות

אחזיק לך אצבעות, כלומר, אשחרר אצבעות, נו הסתבכתי. (-:
מאחלת לך חוויה מעצימה בכל מקרה. הדרך שאת עוברת היא החשובה.

בליווי אחותי
בחירה מעולה, קיסרית יפן (-:

בהצלחה

_בליווי אחותי
בחירה מעולה, קיסרית יפן_
רק עכשיו קלטתי על מי מדובר...
המון בהצלחה!!!

תהני מההריון(מניחה שאץ לקראת הסוף?)
ובהצלחה

התחלתי תשיעי

מחזיקה לך אצבעות ללידה טובה ומעצימה שתהווה תיקון לשתי הקודמות.

בהצלחה.. והעיקר תתפללי חזק. אני אתפלל בשבילך. מה השם שלך ושם האמא שלך?

הי אחות של טרה יקרה, גם לי היה ענין עם ראש שלא יורד טוב באגן בשתי הלידות...
אני מזהה את זה עם פחד מלאבד שליטה, חרדות שעולות, תחושה שיש משהו לא מדויק שלא מאפשר את ההרפיה לה זקוקים.
מציעה לך להכנס כבר מעכשיו לזמנים של טראנס עם עצמך. בתנועה, עבודה קולית ומוסיקה שמדויקים לך. במרחב שנוח ואינטימי ומדויק לך מאוד.
וגם, לנקות מעצורים בראש- אם יש שיחה עם מישהו/מישהי שצריך לעשות כדי שלא תנקר בראש, אז לעשות אותה מתוך דיוק עם עצמך.
אין בלידותיך סימן למה שיהיה בלידה הזו, כל לידה פותחת קשת רחבה של אפשרויות. נכון שזו את, וזו את בלידותיך, אבל אי אפשר להחזיק בהן כבמראה שלמה ולהגיד "זו אני" אלא כך הייתי. ללמוד מהן כן, אך לזכור שהכל פתוח. ועוד, מבחינה פיזיולוגית, אם ראש לא יושב טוב באגן, ניתן להוציא אותו מהאגן ע"י הגבהת האגן מעל הגובה של הכתפים (עמידת שש והנמכה של פלג גוף עליון). ואז לנסות לעודד אותו להתברג מחדש בעזרת תנועות שמונה, ובכלל תנועתיות של האגן.
וגם, יש דרך, להסתיע בדולה ע"מ להוריד ראש באגן. את שוכבת על הצד, היא מניחה את הברך שלה בגב התחתון שלך (סאקרום), ומסובבת את הרגל שלך בתנועות מעגליות של פתיחה, כשהיא עוטפת את הברך. זו פעולה נהדרת להורדת הראש באגן, ורצוי לעשות אותה תוך כדי ציר, וכמובן שמישהי מקצועית תעשה אותה. רק שתדעי שאפשר. אני נדהמתי לגלות את זה, ועוד יותר נדהמתי לראות כמה זה עובד.

חוזרת קצת לדברים שכתבת, בלידה הראשונה יתכן והווילונות בין היולדות והשקט האפידורלי, לא איפשרו לך את התנאים להם היית זקוקה כדי להרפות.

לגבי השליטה אני חושבת שאצלי זה יותר מכיוון של לא להיות כאן ועכשיו, לשחרר את עצמי מהמציאות סביבי, לא להיות אחראית על המצב, לא להיות בעניינים אלא פשוט להתנתק ולהיות במקום אחר, יותר מרוכזת בעצמי, בתהליך, להפסיק לחשוב, לא לתת למחשבות להסיט אותי. יש פה איזה קאצ' נדמה לי... כי כמו שאת כותבת את זה, נראה שיש איזושהי היעלמות כשאת מרוכזת בעצמך. מציעה לך לבקש מעצמך להיות במלואך, נוכחת בתוך החויה, אם יש לך ספק, קחי נשימה עמוקה, היא מחזירה ממש לכאן ועכשיו, נכון שאת לא צריכה להתעסק עם המסביב אבל אין זה אומר בהכרח להעלם. יש המון כאן ועכשיו מלבד הסביבה...

לשוחח עם העובר ולעבור תהליך משותף נשמע לי נפלא. גם אני לא מאמינה בפנטזית הלידה הטבעית או אפילו הנרתיקית, על אף היתרונות שבהן. נראה לי הרבה יותר נכון להעצים את מה שיש עכשיו (נכון גם לכל החיים), לדייק עד כמה שאת יכולה עם התחושות שבהווה ועם הצרכים שלך. הדגל של לידה טבעית הוא שם לדעתי, כי במצב החייתי הנקי שלנו לידה טבעית היא האופציה היחידה (או מוות אם יש בעיה), אין תפריט המוגש לבחירת היולדת, זה זה וזהו. היום אנו טועות לחשוב שלידה טבעית היא אחת מהאופציות הרבות לבחירת (בערך) היולדת.
אם לעשות סדר בענינים כמו שאני רואה אותו, החיבור של אשה הוא לכאן ועכשיו ולמקום בו היא נמצאת בחיה. אנחנו לא בטבע (ממש), לא הכל מחודד ללידה טבעית. יש אידאל לחיים (הכולל גם אוכל בריא ומזין, פעילות גופנית, ועוד), ויש מציאות עליה יש להתבונן הכי הרבה, כי זה מה שיש. ואז מתוך כאן ועכשיו, מתוך הקשבה ודיוק, יש לעשות בכל רגע את הבחירות המותאמות לגוף הזה (והזה) ולנשמות הללו. ואז גם אם זה קיסרי, זה בא ממקום של דיוק.
הכישלון בעיני בהקשר של קיסרי יכול להתחבר אם אשה חושבת שהקיסרי קרה מתוך אי דיוק לצרכיה, ומתוך אמונה שיש לה מה לחזק בתוכה כדי לאפשר תהליך יותר נכון עבורה.
וכדי לחזק את דברי, מביאה לינק ללידה בניתוח קיסרי אלקטיבי (שגם נראה לי שסיפורו נרמז כאו) , שנחווה כחוויה מעצימה מאוד http://www.leida.co.il/message.asp?qt=27868

מקווה שיצא ברור, ואם נכון לך, את גם מוזמנת להתקשר.
הרבה בריאות והקשבה פנימית בלידתך. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת.

מירב תודה על הלינק. סיפור מדהים !

גם הוא, גם האשה. מניחה (מהכרות אישית) שגם איתה יהיה אפשר ליצור קשר אם יתאים. בברכה

(לא לסיפור הזה התכוונתי. למעשה, פעם ראשונה שאני קוראת אותו).