אני לא מבין גדול בפרסום, ובכל זאת מפעם לפעם צצות לנגד עיני פרסומות שאפילו מתוך בורותי הן נראות לי אוויליות להפליא אפילו בקונטקסט של "לעשות הכל כדי להרוויח כסף". הנה שתיים כאלה מהזמן האחרון (אם מסתובבים פרסומאים באתר אני אשמח אם יסבירו לי מה הקטע ומה אני מפספס):
- הפרסומת של טויוטה. רואים ילד ליד הטויוטה של אבא שלו, הילד מתלהב מהמכונית ומסיק שאבא שלו מאוד אוהב אותו בגלל שיש לו טויוטה (כאילו דה? זה מספיק מטופש עד כאן אבל זה עדיין לא הפאנץ' ליין), ובסוף האבא מופיע (האבא נראה צעיר בהחלט, יש לזה קשר להמשך) ומספר לבן שלו ש"יום אחד כל זה יהיה שלך". חוץ מזה שכבר מזמן פרסומות של מכוניות מביאות לי את הסעיף כי תמיד נדמה לי שתעשיית המכוניות, יותר מכל תעשייה אחרת, בטוחה שיעודו של האדם בחיים זה לקנות מכונית, מהפרסומת הזאת אני מסיק שבטויוטה לא ממש מאחלים חיים ארוכים ללקוחות שלהם: מכונית הרי מחליפים כל כמה שנים, והאבא הזה נראה די צעיר... אז מה? אולי יש בעיה עם הבטיחות של המכונית? יש לנו טויוטה, אני מתחיל להיות מודאג!
- הפרסומות של Escape. אני לא מבין גדול בקוליות, אבל בפרסומות שלהם יש מספר גדול של בעיות, לטעמי. דבר ראשון הן מנסות להיות קוליות בכח, וזה הופך אותן by definition ללא קוליות. דבר שני, בפרסומת האחרונה שלהם רואים בן טיפשעשרה משועמם שיושב מול הטלויזיה ולא מצליח להתנתק מכבלי השעמום. אם נתעלם מהמסר האידיוטי של "תקנה את הטלפון שלנו, יהיו לך מלא משחקי Java על מסך זעיר ועם רזולוציה שתוציא לך את העיניים אבל תהיה מאושר", האם זה, לדעת המפרסם, הדימוי העצמי של הלקוח הממוצע שלהם? למי זה אמור לדבר בדיוק?
יש הסבר למישהו?
איתי,
המפרסמים מעוניינים להכניס את המותג לראשך. אין מה לחפש שם הגיון. המשפט - כל זה יהיה שלך נלקח מאוצר הפתגמים שמצביעים על הצלחה. ברגע שההדיוט (או האידיוט) שבוהה במסך מסכים להצלחה הטמונה במשפט הריהו בהכרח מקשר הצלחה עם טויוטה.
לגבי האסקייפ. יש עניין למפרסם למשוך אליו מה שיותר צעירים או כאלה שמעוניינים להראות צעירים. היות ועל פי תפישת העולם הרווחת צעירים = פזיזים, אנרגטיים וכד'.. המטרה היא "לתפוס את העין". שוב אל תחפש הגיון.
שוב, המטרה היחידה של הפרסום היא להטביע מותג במוח המתבונן. מבחינה זו עצם תמיהתך על משמעות הפרסומת - מצביעה על הצלחת המפרסם. נכון, אתה אולי יותר מודע ובקורתי אבל ברמת התוצאה, הצליחו להסב את תשומת לבך.
יש פרסומת נהדרת שבה לוחש הקריין על מספר המחקרים, כמה שנים כבר המוצר קיים וכו' לטובת פרסום תחליף חלב.
למה נהדרת? מכיוון שהפרסומת הזו מיועדת לאלו אשר משתמשים בתחליפי חלב, והיא מצליחה לעורר בהורים את התחושה שעל תחליף החלב הזה ניתן לסמוך, או שהיא מעצבנת ובכך היא מעוררת את תשומת הלב. לגבי אלה שממילא לא ירכשו תחליפי חלב, הפרסומת הזו מעלה חיוך - הרי ההנקה קיימת אלפי שנים ומניבה את התוצאות הטובות ביותר עבור הילד. אבל כפי שיונת כתבה פעם, מוצר שדורש פרסום כנראה אינו טוב מספיק.
לי קורה הרבה שאני זוכרת פרסומת, ואין לי שמץ מושג מה פירסמו שם (ז"א - המוצר של איזו חברה).
רוב הפרסומות לתמ"ל קצת מעצבנות אבל ה"לוחשת" עלתה על כוווולן.
זוכרים את הפרסומת לפסטרמה עוף טוב שהיא כמו תשדיר בחירות?( "פסטרמה עוף טוב למען עתיד ילדינו") יש שם קטע ששומעים תינוקות בוכים בתינוקייה בזמן שהאחיות אוכלות פסטרמה. בכל פעם זה העלה לי דמעות בעיניים ורפלקס שיחרור החלב. הורמונים, יו נואו!!!
ועדיין, ברגע שהפרסומת גורמת לי להרגיש משהו שלילי כלפי המוצר (כמו במקרה של טויוטה) או שהיא גורמת לי להרגיש שמנסים לעבוד עלי ושמתייחסים אלי כאל אידיוט (כמו במקרה של אסקייפ) אני לא חושב שאני אקנה את המוצר בעקבות הפרסומת. קרוב לודאי שאעדיף לא לקנות את המוצר, בטח אם הפרסומת מנסה למכור תדמית ונכשלת בזה. יכול להיות שהמפרסמים של אסקייפ מכירים את קהל היעד שלהם יותר טוב ממני, אבל אם לא, אפילו שאי אפשר היה להמלט מהפרסומות שלהם, אנשים לא ייקנו את זה כי זה יעורר אצלם רגשות שליליים, לא?
אגב - אני לא מסכים עם מה שיונת כתבה.
ישנן הרבה פרסומות שהצליחו (בניגוד לרצוני...) להשתיל את המותג שהן מפרסמות במח שלי אבל לא עוררו אצלי רגשות שליליים כלפיהן. למשל - הפרסומת לחומוס של "צבר" היתה בהחלט לא מזיקה בעיני (אפילו אם לא טובה במיוחד), ואכן גרמה לי לשים לב לחומוס כשבאתי לסופר. מכיוון שגם עמדה שם אשת מכירות שנתנה לטעום, גיליתי שהחומוס שלהם בעצם הרבה יותר טעים לי מזה שאכלתי עד אז. מאז אנחנו קונים את החומוס שלהם. כל זה לא היה תהליך רצוני, אבל זה קרה ככה. זה לא יקרה ככה עם הפרסומות שתארתי למעלה.
אותי מעצבנות פרסומות שמשתלטות על כל המרחב השמיעתי והחזותי.
פרסומות מזהמות: קולניות, צעקניות, בלי חוש מידה. לטעמי הפרסומת של אסקייפ עם המפלצות היא כזאת: הפגזה של דימויים עזים ואלימים. והיא מציפה כל הפסקת פרסומות ואתרי אינטרנט רבים. פרסומות כאלה גורמות לי להרגיש "חדורה" וגם שבויה בידי המפרסם, שמפעיל אותי בכפתורים ידועים ומוכרים.
גם מסכי הפרסומות בצמתים הם כאלה, האור שלהם כל כך חזק שאי אפשר להתעלם ממנו.
ברור לי ש"זו כוונת המפרסם" וש"המטרה היחידה של הפרסום היא להטביע מותג במוח המתבונן", אבל אם חושבים על זה, אנחנו חיים בסביבה (מי שחי בעיר ובאזורים צפופי אוכלוסין אחרים) שרוב רובה הוא בעצם רקע לפרסומות: הכבישים, הבנייינים, מגרש הכדורגל או הכדורסל וכמובן אמצעי התקשורת והאינטרנט. אנחנו עדיין בשלב ההתרגשות משלל האפשרויות, אבל ככל שהזמן יעבור ההתרגשות תירגע (פעם הייתי מגיעה לסרט בול בזמן כדי לא לפספס פרסומות) ונצטרך להחליט איך אנחנו רוצים לראות את הסביבה הזאת. אז כמו שנקבעו פעם (ולא כל כך מזמן) אמות מידה אקולוגיות: רמות חלקיקים מזהמים שמותרות במי השתיה או באוויר, הגיע הזמן גם ל*אקולוגיה פרסומית*. שמפרסמים יקחו אחריות לא רק על הרווח שלהם, אלא גם על פני הסביבה העירונית והתקשורתית. פעם, כשאמרו לבעלי מפעלים דבר כזה, זה גם נשמע אבסורד.
ברור שזה מסובך, כי איך נחליט אם משהו הוא קולני או וולגרי? הרי זה סובייקטיבי.
וחוץ מזה, האינטרנט הוא מדיום דמוקרטי שכל סוג של צנזורה זרה לרוחו.
לכן זה צריך לבוא מהמפרסמים, סוג של אחריות ציבורית.
למה שמפרסם יעשה פתאום פרסומת מנומסת, כשכל חבריו דופקים לנו פטישים בראש? וואלה, על זה אין לי תשובה.
כדי להבין את כוונת המפרסם אתה צריך לשאול את עצמך: מה הסב-טקסט:
למשל, בפרסומת הלוחשת, ההורים הצעירים נמים להם בסלון, בצהרי היום כנראה, חבוקים, חסרי דאגה, בעוד ה-ר-ח-ק ה-ר-ח-ק משם נם לו בשקט, כמעט בלתי קיים, תינוק חמוד וחסר נוכחות. המסר: אם תשתמשו בתמ"ל שלנו תוכלו להמשיך את חייכם כמו קודם. התינוק (המפחיד=זה ששמים בחדר רחוק) לא יפריע לכם!
את הפירסומת של טויוטה עוד לא פיצחנו. נחשוב ונעדכן.
והפרסומת של תלמה נודלס קאפ:"אתה רוצה את זה".
וכשאתה אומר לעצמך: מה זה השטיפת מוח הזאת הם יוצאים עם פרסומת המשך:
"אנחנו יודעים שאנחנו עושים לכם שטיפת מוח אבל ....."
פשוט מעצבן.
זה יענו-הפוך-על-הפוך-בואו-נצחק-על-עצמנו. שלא לדבר על זה שהמוצר שלהם פשוט לא טעים. מרגישים את המונסודיום גלוטומאט (או מה שזה לא יהיה שם) בכל ביס וביס.
מעניין מה דעתכם על הפרוסומות של "האגיס". מעבר לעניין העדפת החיתולים הר"פ או הח"פ, לעניין הפרסומת עצמה-
אני מוצא את הצגת הילדים בפרסומות הללו מטופשת ומקוממת. אנשים מבוגרים שאין להם מושג בילדים יושבים והוגים דרך לכבוש את לב הקהל הרגיש שצפוי להגיב בקריאות "איזה מאמי" כשהתינוק בפרסומת משחרר בדיחות בקצב של סטנדאפיסט.
הפרסומת הכי משעשעת:
יוכי ברנדס ממליצה על הספר החדש שלה:"אני אהבתי את הספר הזה , אני בטוחה שגם אתם..."
כמה אוביקטיבי מצידה...
כן, זה באמת היה מצחיק!
אנחנו בעיקר נחשפים לפרסומות ברדיו, אז אם השיר קליט הוא פשוט נדבק ומעצבן את כולם ואז בד"כ אני אשמה, כי אני מדביקה! 
אני כ"כ שמחה שאין לנו TV!
בארבע השנים האחרונות הפקתי לא מעט פרסומות, זה מה שעשיתי לפרנסתי, וחוץ מזה שהתפרנסתי מצויין די נגעלתי מהעשייה שלי.
עם ההריון החלטתי סופית לפרוש ואין מאושרת ממני.
אז בואו ואתן לכם כמה סודות ממאחורי הקלעים:
מוצרי הבשר המצולמים אינם המוצר האמיתי כיוון שהם לא נראים מספיק טוב...
הביס מהשווארמה שאוכל השחקן הוא בעצם ביס של תמר כיוון שהשחקן צמחוני...
בפרסומת לשמן זית עקרו עץ זית כדי שבפריים יהיה עץ בודד...
עשרות אפרוחים מתו בהמתנה לתורם להצטלם בפרסומת לנייר טוואלט...
תרנגול הודו מסכן נפצע תוך כדי צילומים כי קשרו לו את הכנפיים...
כל משפט מטופש שנאמר בכל פרסומת מדוסקס בעשרות ישיבות ארוכות מייגעות ומשעממות ע"י קופי רייטרים צעירים ופלצנים אשר בטוחים שהם הם אלו שמעצבים את דעת הקהל...
כל ילד קטן שמשתתף בפרסומת הוא בנם של הורים עבריינים (בעיניי) שמשתפים פעולה עם משרד הפקה עבריין ועושים "יישור קו" עם משרד ההפקה בענייו מספר שעות העבודה של הילד למקרה שתהיה ביקורת של משרד העבודה...
ישיבת ליהוק במשרד הפרסום היא עלבון לכל החולמים לפרוץ לתודעת הציבור, בעיקר החולמות. חבורה של גברים חרמנים יושבת ומעבירה ביקורת על הגודל של החזה של כל אחת מהמועמדות. במקרים אחרים אפילו לא טורחים לצפות באודישן...
בקיצור, עובדים שם על כולנו, אל תאמינו לאף מילה...
טוב, לפחות בפרסומת של הנודל'ס, אף ילד/תרנגול הודו/אפרוח וכו' לא נפגע...
יש יתרון אחד לפרסומות. את זה אני זוכר מהתקופה שעוד ראינו ערוץ 2. זמן ללכת להשתין או לעשות תה, תרגול האצבע שמשתיקה את הקול של המכשיר. בערוץ 1 גם יש פרסומות אבל רק בין התוכניות. לשמחתנו, יש בתקופה האחרונה מבזק חדשות ופרסומת עצמית של הערוץ עצמו המפרסם את החדשות שיהיו בעוד שעה. אז יש כל שעה עגולה הזדמנות לחלץ עצמות ושתן.
ולגבי דברי יונת, אם לא היו נותנים לך לטעום, היית אולי קונה לנסיון, אולי לא. בכל מקרה, הסבה היחידה לפרסומת היא לגרום לך לרכוש פעם אחת, אחר כך המוצר צריך להוכיח את עצמו.
אבל... ממה שאני יודעת על הפרסום לקוקה קולה, זהו מוצר שאין צורך לפרסם אותו כדי שיגיע למודעות הקונים, אלא כדי לגרום לך לקום מהספה בזמן הפרסומות וללכת למזוג לך כוס מהבקבוק או לפתוח פחית. מי לא יודע מה זה קולה? ועדיין מפרסמים אותו.
זה לא כמו אבקת כביסה חדשה או מוצר חדש לבית.
הכיף הכי גדול הוא לשבת מול המסך ולדעת שזה לא עובד עלי. או שכן? אולי אני טועה?
לא עובד? האמנם?
זה לא שמיד תקום ותרוץ לקנות את המוצר מהפרסומת, אבל בפעם הבאה שתצטרך חומר ניקוי, ומאיזושהי סיבה לא תמצא את החומר שאתה רגיל אליו, האם לא תתיחס יותר לאלו שפרסמו שהמוצר שלהם מנקה בלי מאמץ ומחטא היטב (אני לא מתכוונת למשהו מסוים), אפילו שבהגיון אתה יודע שפרסומות זה בולשיט?
סיקרנתם אותי - מה יונת אמרה? אין לזה זכר בדף הזה.
לגבי הפרסומת של אסקייפ (
הפגזה של דימויים עזים ואלימים), אז אני בכלל לא שמתי לב אליה, עד שבעלי שאל אותי אם קולטים מהפרסומות מה המוצר המפורסם. זה בכאלו צבעים שפשוט סיננתי. לא ראיתי את שלטי החוצות והאמת שאני עדיין לא רואה. טלוויזיה אני לא רואה, אז עלי היא בטח לא עובדת.
טושו - המידע שאת נותנת הוא די מרתק, תוכלי לספר לנו עוד? אולי עכשיו נדע מה לא לקנות בגלל שבפרסומות שלו התעללו בילדים/בע"ח/צמחים.
לגבי הלא עובד - אני חושב שאם הפרסומת לא מרגיזה אותי אז זה יעבוד עלי ברמה של זה שבפעם הבאה שאני אהיה בחנות אני אשים למוצר לב. אולי אני אפילו אקנה אותו אם אני ארצה לקנות מוצר מהסוג הזה ולא תהיה לי העדפה למשהו אחר (כי אני "מכיר" אותו). אני לא חושב שיש פרסומת שתגרום לי להגיד משהו כמו "וואלה, את זה אני באמת צריך". הדרך היחידה להתנגד לזה היא להיות מודעים, או לא לראות פרסומות. באופן אידיאלי הייתי מעדיף שלא תהיינה פרסומות. למעשה תחנת הרדיו החביבה עלי משדרת פרסומות (88FM) והמעט טלויזיה שאני רואה כולל כמה תכניות מערוץ 2 (חדשות+משחקי כדורגל) שגם בהם יש פרסומות.
התכוונתי לפרסומות נעימות - שלדעתי, עובדות על כולנו (בעיקר בעיניים) - לפחות על מי שחשוף אליהן. אני משתדלת להמנע, אבל אפילו גל"צ כבר מלאים פרסומות ("תשדירי שירות").
אני מסכים עם איתי שכדאי להיות מודעים לפרסומות.
באופן אישי עלי פרסומות לא עובדות כי אני קונה לפי המחיר ולא לפי לוגו או מאסיביות פרסומית.
אבקת כביסה כזו או אחרת ,הרי כולן אותו דבר, ואם מי מהן תאכזב אותי בשימוש אני מעדיף לגלות זאת בעצמי ולא כי המפרסם אמר זאת.
הפרסומת הטובה ביותר למוצר הוא המלצה אישית , חבר/ה אומר לחבר/ה. עם זאת, רבים, רבים עדיין מחזיקים בדעה שאם המוצר לא מפורסם הרי הוא לא קיים. זו דרכו של עולם.
גם אני נבהלתי מהפרסומת של Escape.
אנחנו לא קולטים שידורי טלויזיה אצלנו בבית. התנתקנו מסיבות אידיאולוגיות וכלכליות.
מדי פעם אנחנו מתגעגעים, וצופים בסדרות נבחרות שחברים מקליטים (תודה
יער_נורווגי!).
השבוע, באחת ההקלטות האלו, ראיתי את הפרסומת של Escape ונבהלתי - איזו אלימות - הפרסומת הזכירה לי למה התנתקנו מהטלויזיה.
עם זאת
אני נהנית לפעמים לצפות בפרסומות:
- כדי לנחש למה הפרסומת (כמו שכתבתם,זה לא תמיד ברור).
- לפעמים אני נהנית מהרעיונות של המפרסמים. היצירתיות של הפרסומות עולה הרבה פעמם על התוכנית שאותה היא מלווה.
חוץ מזה יש פרסומות נחמדות/שמושיות:
- פרסומת ברדיו 103 - פרסומת ללוח העיר ("...שאלתי כמה תעלה מודעה? אמרה לי 169 ש"ח. אמרתי: מודעה, מודעה, לא שתי מילים. אמרה לי: מודעה, מודעה. אמרתי: ב $? אמרה: לא בש"ח....."): פרסומת גדולה מהחיים, לא מזיקה ואינפורמטיבית. אם אצטרך לפרסם מודעה, בהחלט אכלול את לוח העיר בסקר השוק שאעשה.
- פרסומות של חברות ביטוח הכוללות ג'ינגל עם מספר טלפון - קודח במוח, אבל היה מאוד שימושי כשעשיתי סקר שוק לפני שקניתי ביטוח רכב.
הבעיה הגדולה בעיני בפרסומות היא השפעתן על הדור הצעיר, שכבר גדל בעולם שטוף פרסומות.
אני שומעת את הדור הצעיר מתייחס לפרסומות כאילו הן אמת לאמיתה, בלי להבין את הקשרן. כשניסיתי להסביר: אבל זו פרסומת, צריך להתייחס בחשדנות לכל מילה, לבדוק בעצמך, להשוות, הדור הצעיר פער אלי עיניי עגל, ואמר:"אבל כתוב בעיתון/אמרו בטלויזיה".
הלך דור ה X שלום לדור ה Y.
לי נראה שלפרסומת יש עוד תפקיד: היא חלק מחווית הצריכה של המוצר. לדוגמא, הפרסומת של ביטוח ישיר עם העולל שפותח וסוגר באמצעות השלט את הדלת של החניה, ותוך כך מועך את גג המכונית – וכל זה מתנהל מאחורי גבה של האם שמסתכלת עליו מעל הספר שהיא קוראת ומחייכת "איזה ילד חמוד"... זו פרסומת משעשעת מאד, כמעט בדיחה.
למה זה חלק מחווית הצריכה של ביטוח ישיר? כי הם כאילו אומרים: "זה לא נעים שמתרחשות תאונות; אבל למה בעצם זה לא נעים? בעצם, בואו נדבר על זה, ואולי אפילו נחייך תוך כדי כך; זו בכלל יכולה להיות חוויה נעימה; ולמה שזו לא תהיה חוויה נעימה, הרי אתם מבוטחים אצלנו! אולי באתם אלינו בגלל המחיר, אבל אנחנו מתחייבים לתת לכם חווית צריכה כל כך נעימה שתשארו בגלל השירות. והנה, תראו, ככה אנחנו רואים את התאונה הזו עם המכונית, והעולל, והאמא, והחיוך שביניהם. הנה אנחנו מראים לכם את הסיוט של כל חברת ביטוח, ואנחנו אפילו עושים את זה עם חיוך."
עלי זה עובד. לא הייתי קונה את זה אם זה היה משהו חד פעמי, או אם הייתי שומע (או חווה בעצמי) שהם לא עומדים מאחורי זה. אבל הנסיון הפרטי שלי איתם (וגם מה ששמעתי מאחרים) מחזק את התחושה שלי שככה באמת הם חושבים שעסקי הביטוח צריכים להתנהל. והפרסומת הזו מזכירה לי את זה כל פעם מחדש. ואתם יודעים מה, זה אפילו נעים לי. נעים לי לדעת שחברת הביטוח שלי היא כזו. הם הרי מוכרים לי שקט נפשי – ולכן הפרסומת הזו היא חלק מחווית הצריכה שלי.
הפרסומת הזאת באמת משעשעת. היתה להם פרסומת אחרת שהתפרסמה על שלטי חוצות שאמרה משהו כמו "אבל לא שמענו שום דבר אצל השכנים...". במבט ראשון הייתי בטוח שזו מפרסומת להעלאת המודעות לנושא האלימות במשפחה. כנראה שעוד כמה חשבו ככה בי הפרסומת ירדה די מהר. הבעיה היחידה שלי עם הפרסומות שלהם היא שהמסר הכללי הוא "לך, תעשה דברים בלי לחשוב, יש מי שישלם על זה". אני לא בטוח שהמסר הזה טוב לחברת ביטוח (אבל מה אני מבין...) וזה מזכיר לי יותר מדי את המנטליות הישראלית של "סמוך". משהו כמו "לך, תטפס על הר הגעש הזה כשאתה בדרום אמריקה, אם תתקע משרד החוץ כבר ישלח מישהו לחלץ אותך".
כל חברה של מוצרי צריכה שמכבדת את עצמה משתמשת בפרסום בטלוויזיה. בהתחלה לא כל כך הבנתי למה, כי לדעתי בן אדם נורמלי עם מוח סביר מבין שהכל שם זה מה שהחברה רוצה שתדע ותחשוב, ולכן הדבר היחיד שהפרסומת יכולה לייצר זה מודעות למוצר. אבל בהמשך הבנתי שיש הרבה מאד המונים לא נורמליים או עם מוח לא סביר (למעשה, אין דבר כזה בן אדם נורמלי כי אז היו לו, למשל, 2.1 ילדים) - והם כן מושפעים מהפרסומות. זה נכנס להם לראש והם הולכים וקונים את זה. במיוחד אם הפרסומת מצאה חן בעיניהם, גם אם היו מודעים לזה לפניה. גם לכם (ואולי גם לי...)
אני גם טיפה מכיר את העולם הזה ויכול לספר לכם כמה דברים בסגנון טושו:
- פרסומת ממוצעת עולה משהו כמו 200 אלף דולר הפקה. יש כאלה שעולות גם 300 אלף ויותר. זה סכום די אגדי שהולך בעיקר למשרדי הפרסום הפלצניים, וגם לצלמים ושחקנים ומאפרים ומקליטים ומי לא שעושים בוננזה של כמה מאות דולרים ליום צילומים + ארוחת שחיתות על הסט.
- היום לא מדברים על חשיפה של פחות מ- 1000 GRP לפרסומת בגל אחד. והרוב נותנים יותר. נקודת GRP אומרת חשיפה אחת לאחוז רייטינג אחד. כלומר 1000 GRP אומר שהאזרח הממוצע ראה את הפרסומת עשר פעמים. (כולל אלו שאין להם טלוויזיה). וכל נקודה עולה בין 100 ל- 300 דולר לשלושים שניות, תלוי מי הלקוח, מה השעה ומי המפרסם.
- בקיצור זה עסק יקר, בדרך כלל הרבה יותר מהרווח של החברה - היא מוציאה על פרסום בטלוויזיה. אז כנראה שזה משתלם להם.
- ברוב סרטי הפרסומת משנים חלק גדול מהצבעים אחרי הצילומים והעריכה. הבגדים שהשחקנים לובשים בדרך כלל בצבע כחול זוהר ואחר כך מלבישים עליהם צבעים שיתאימו לקונספט.
- כל קטע מצלמים עשרות פעמים.
- כל זווית צילום מצולמת בנפרד.
- בהרבה מאד סרטים מקליטים את הקול בנפרד לחלוטין מהתמונה, ובדרך כלל זה שמצולם הוא לא זה שמדבר או שר.
- זה עולם מאד מקצועי עם שפה משלו ודרכי חשיבה שונות וחלוקת תפקידים מאד ברורה שלומדים הרבה שנים לעשות. אבל בסוף כשמסתכלים על זה כל העניין הוא פלצנות אחת גדולה, בהרבה מקרים מנותקת מהצרכן וגם מהמוצר. נדיר למצוא קופירייטר צעיר ומוכשר שהיה במפעל שמייצר את המוצר. נדיר למצוא תקציבאית שמשתמשת במוצר שהיא מפרסמת. תרבות מודרנית נהנתנית, יודעת כל בעיני עצמה, מתנשאת, וחושבת את עצמה למובילת דעת קהל עם אגו מרקיע שחקים. רחמנות...
אז אולי עדיפה כבר שיטת הפירמידה המושמצת בימים אלו ממש
ב
עבודה_מהבית_שושואיסטית? ? שם לפחות הכסף מתחלק שווה בשווה בין הרבה אנשים עמלים (פרט לראש הפירמידה), ולא מלכלכים את המרחב האווירי המשותף בפרסומות סרות טעם. (גם מי שלא רואה טלביזיה לא יכול להנצל משילטי חוצות והמוני קופסאות קוטג' מכוערות ואנכרוניסטיות מפוזרות ברחובות, בעולם שבו לפחות שליש מהאוכלוסיה אלרגי למוצרי חלב פרה)
בימינו קוראים לשיטת הפירמידה "שיווק רשתי", ויש הצופים לה עתיד גדול. בכל זאת יש בה איזו קונטרה קטנה למונופולים של תאגידי הענק - החמודים האלו שיכולים לממן הפקת פרסומות ושידורן בסכומים כאלו.
>גלידה הכי הכי לא סובלת את ג.יפית.אם היא מפרסמת משהו גלידה לא תקנה.<
שלום לכולם.
אני קצת מכיר את התחום של הפרסום ולדעתי הוא מדהים ! לא צריך לכעוס כל כך על המפרסמים, הם אנשי מקצוע שעובדים כמו פסיכולוגים, הם לוחצים לנו על הכפתורים הגלויים, והסמויים. נכון הם עושים זאת תמורת כסף.. אבל זה לא פשע, הם טובים ולכן הם מרוויחים הרבה.
הפרסום עובד על כולנו, גם על אלה שמתעקשים לומר "שעליהם זה לא עובד" וגם עלי, מה לעשות.. כולנו בני אדם ולכן זה מצליח להם.
נניח שיש לימפעל לגבינות שנקרא "גבינות מוטי צור" אף אחד לא יקנה את הגבינות שלי, לא משנה איפה הם יהיו וכמה הם יעלו. אם אני ישקיע סכום נכבד של כסף בפרסום, וכל הפסקת פרסומות אתם תראו ילד שמנמן מלקק בתאווה את גביע הגבינה. תוך כמה ימים כאשר תכנסו לסופרמרקט ותראו על המדף את הגבינות שלי, אתם כבר לא תבהלו מן השם "גבינות מוטי-צור" אתם אפילו תחשבו לנסות..
אגב, נזכרתי בניסוי שערכו בארה"ב בהקשר של פרסומות..
הושיבו שתי קבוצות של סטודנטים בשני אולמות קולנוע בו זמנית ואמרו להם שהם צריכים לצפות בסרט ולתת לו בסוף ציון. מה שהסטודנטים לא ידעו זה שהם בעצם משתתפים בניסוי של פרסום סמוי.
חשפו קבוצה אחת לסרט שבו שולבו משקאות של קוקה קולה (פחיות, מכונות שתיה ולוגו של החברה) ואת הקבוצה השניה חשפו לפרסומת סמויה של משקאות פפסי.
דאגו להוציא את הסטודנטים להפסקה באמצע הסרט באופן מדורג למזנון.. וראו איזה פלא...
הקבוצה שנחשפה לפרסום סמוי של קוקה קולה, הזמינה הרבה יותר קוקה קולה מאשר משקה פפסי !! פי ארבע יותר !!
כאשר יצאו הסטודנטים שצפו בסרט השני להפסקה,(אלה שנחשפו לפרסום סמוי של פפסי בסרט) הם הזמינו במזון פי שלוש פפסי מאשר קוקה קולה !!
ותזכרו שהם כלל לא ידעו שהם בניסוי, הם חשבו שהבוחנים מעוניינים לשמוע את דעתם על הסרט בסיומו !!
אין מה לעשות הפרסום (ברדיו..) עובד !
מוטי,
אתה צודק בהחלט.
אפילו מעבר לכך, רוב האנשים לא מאמינים שמוצר קיים או טוב אם איננו מפורסם. אני נתקל בזה הרבה פעמים. אין כל חשיבות אם המוצר טוב או לא, אלא אם הוא מפורסם הרי שיש לו גושפנקא. פעם עוד בקשו לדעת האם המוצר נחקר, עומד בסטנדרטים מדעיים, היום התמיהה היא בעיקר בנוסח של: "אם זה טוב זה כבר היה צריך להופיע בפרסומות"...
זו באמת הצלחה של הפרסום.
בערוץ אחד - היכן שאין פרסומות כביכול, בתוכנית המדהימה של יהורם גאון (מה לעשות אני ממש אוהב תוכניות גרועות) הוא לא מפרסם כלל אלא רק מביא פרסומות ישנות. זה ממש מעניין כי מבלי משים (או בכוונה תחילה) הוא מביא שבוע אחר שבוע פרסומות של ג. יפית (מאסטר בפרסום ובשווק), ובכך מפרסם את ג. יפית עצמה.
גאוני, לא? טוב זה יהורם גאון.
מה תגידו על הפרסומת של גבינת יוגה, שבה רואים מודטים כביכול עושים מדיטציה על פסגת הר, ואחת נאנקת לה מרוב סיפוק, ואז מסתבר, הפלא ופלא, שלא השלווה הטרצנדנטית היא שגורמת לה לגנוח, אלא מעדן הגבינה המספק. המורה ושאר המודטים מבינים זאת ומביטים בה בקנאה, להם אין "יוגה".
מעצבן, לא?
שלווה=סיפוק (מיני)=המוצר שלנו
מה לעזאזל הקשר?
זה נראה לי תוצאה של קופירייטר שהיה מוכרח להמציא משהו, ובהעדר רעיון טוב יותר חזר לסצנה מ"כשהארי פגש את סאלי" וניסה לעשות עליה פרפראזה. אח"כ בא מישהו ואמר "למה בעצם שהבחורה הנאנקת לא תגיד את שם המוצר תוך כדי?". ואז מצאה את עצמה השחקנית בתפקיד המטופש של לזייף אורגזמה תוך כדי אמירת "יוגה". וכמו שהפלסטר הזה נוצר, ככה הוא גם נראה ונשמע. מי אמר שלפרסומאים יש חיים קלים?
לא חוכמה למצוא פרסומות מטופשות. תראו לי אחת מוצלחת!
הפרסומת של פז'ו (נדמה לי) בו ההודי לוקח מכונית הודית ודופק אותה עם פטיש ומושיב עליה פיל עד שתדמה בצורתה החיצונית לפז'ו...
ואני אוהבת את הפרסומת לשוקולד פרה.
בו הילד מתגנב לאכול פרוסת לחם עם ממרח שוקולד והפרה שעל הקופסה מדברת אליו:
"פסס... אמא בדרך".
זה כל כך חמוד אבל כל כך רחוק מאיתנו...
מתי אזכה שהילדים ילכו לישון לפני?
או אותה פרסומת לשוקולד פרה עם הפולניות שמשחקות ברידג' - "זושה מחביאה אס בשרוול" - "זושה, תראי לי יד שלך"...
אני דווקא הזדעזעתי מהרעיון שהילד הולך לישון בלי לצחצח שיניים. ועוד עם פה מלא שוקולד, והאמא מנידה בראשה בפטרונות על האבא עם הכרס, "ששוב אכל יותר מדי". פירסומת מגעילה למוצר דוחה.
את ההודים גם אני אהבתי. אבל אנחנו אוהבים לאהוב אותם.
לא בטלויזיה (לא יוצא לנו), אבל דב מוריד פרסומות ברשת (!) כי הוא נהנה מהן (!!). החביבות עליו לאחרונה הן כל אלו מסדרת הצפרדעים של באדווייזר (מפטרים אותן, יש קיצוצים, משהו כזה). אני לא צחקקתי אפילו, אבל על טעם ועל ריח, אתם יודעים.
מה עם
פרסומות_וולגריות? ?
ראיתי כתבה קצרצרה בסופשבוע של "הארץ" בשבוע שעבר על הקטלוג החדש של TNT.
גועל נפש. פרובוקטיבי, וולגרי, פורנוגרפי כמעט.
לאן הגענו שבשביל למכור
חולצות צריך אמצעים כאלו נמוכים?
>ורד מכריזה בפני עצמה שב TNT ובהוניגמן היא לא קונה<
תוסיפי את קסטרו. מזעזע...
המממ... אז עכשיו יש לי גם סיבה אידיאולוגית להימנע מקניה בחנויות היקרות להשחית האלה?
יש פרסומת של קושניר שקופץ על טרמפולינה בתור פולניה (קטע ממוצה היטב לדעתי) ומדווח שמאז שהיא לוקחת ויטמינים X יש לה המון מרץ.
חיקוי מבדח של פולניה, אבל מצחיק נורא? בוא לא נגזים.
אבל מצחיק נורא? בוא לא נגזים - בעלי מסכים איתך, אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק לצחוק. אני לא רואה טלויזיה, אז בעלי יודע לקרוא לי כשיש את הפרסומת הזו. זה הויטמינים של דרך חיים, אפילו את זה הצלחתי לקלוט מרב שהפרסומת מוצלחת בעיני.
הפרסומת של השוקולד נוראית בעיני המסר הוא לאכול בסתר, וללכת לישון בלי לצחצח שיניים, ודרך אגב ילדתי בחרה דוקא בממרח הזה במכולת, ובכלל אחרי צפיה פעם אחת בפרסומת היא כבר יכולה לדקלם אותה בעל פה. הערוצים המסחריים דלוקים אצלנו בלילה(כשהיא אמורה לישון) לפעמים, אז אנחנו משתדלים כמה שפחות לראות את הפרסומות המטופשות האלה.
בעניין הקטלוגים, לא ראיתי, אבל מה זה משנה, הבגד יפה בעיניך תקני, למה צריך אידיאלים בכל נושא זה לא מעייף אתכן?
עוד פרסומת חביבה בעיני היא הפרסומת של "123" (המשחק החדש של הלוטו) עם הבאולינג. אולי זה מצחיק אותי כי הרעיון כולו לקוח מהקטע ב-Big Lebowsky שבו חסוס (ג'ון טרטורו) מפגין את כישוריו בבאולינג עם מוסיקה של hotel California בביצוע הג'יפסע קינגז ברקע, ואח"כ הדיון המצחיק עד דמעות בין ה-dude, דוני ווולטר. אחד הקטעים המוצדקים בתולדות הקולנוע (עד כדי כך, אני מעריץ גדול של הסרט
)
נכון איתי, זו סצנה גדולה, למרות שלאחים כהן יש סרטים טובים יותר בעיני. אבל הבחירה בשחקן של הפירסומת קצת תמוהה, לא? גם את הוראות המשחק שלו לא הבנתי. אם הם היו: "תשחק אותה גדול כמו טרטורו בביג לבובסקי ואז תביא בסוף את הפאנצ' עם ההגעה עד הכדורים" אז זה ממש לא מה שהוא עושה.
קצת קשה לי להסכים עם 'הבגד יפה? אז תקני'. בעיניי כסף זו אנרגיה וכאשר אני מעבירה את האנרגיה הזו לאן שהו אני או תומכת, או לא.
בימינו כאשר השפע גדול כ"כ אין לי שום attachment למותג כזה או אחר (ההפך הוא הנכון). אז כן יש לי את האפשרות לבחור איפה אני שמה את האנרגיה שלי ואני בהחלט בוחרת לבחור.
זה ממש לא מעייף, להיפך משחרר ומרענן לחשוב שגם אני הקטנה יכולה לעשות משהו קצת גדול ממני (אפילו שזה בטח לא ממש מזיז להם שם. לי זה משנה! וזה הכי חשוב)
המחאה הפרטית שלי היא לכבות את הטלוויזיה בכל פעם שיש הפסקת פרסומות. (טוב, לא
בכל פעם...)
זה מזכיר לי שאני לא משועבדת למכשיר, ואני יכולה להחליט אם באמת מתאים לי להמשיך לצפות.
אהבתי את הג'יפסע קינגז !
ורד, הכוונה שלי לא היתה כלל להצמדות למותגים, ההפך להיות משוחררים מההשפעות הללו וסתם לראות אם הבגד מוצא חן בעיניך או לא.
בכל אופן הבנתי מה שאת אומרת, וזה יפה בעיני דרך המחשבה שלך על כסף.
מכירים את הפרסומת של חברת חשמל עם שתי הבובות?
לאחרונה הם מככבים בפרסומת חמודה, ובו ישראל תקע עצמו מופיע בשאלה על צריכת החשמל.
"וי, זאת את מהטלויזיה! עם שתי הבובות (במלעיל). סחטיין עליך. שקע חולה על זה."
אותי זה מצחיק.
אבל למה צריך להיות חולים? מה, לאהוב, לא טוב.
"שקע אוהב לראות את זה". למה להשתמש במילים שליליות? חולה על זה. מת עלייך.
ואת הבובות, אפשר לומר במלרע. נכון יותר. יפה יותר. גם לישראל תקע.
לא נעים להגיד, אבל עד עכשיו לא הבנתי את הקטע עם הבובות. חשבתי לתומי שיש פה איזו רמיזה מינית בוטה, ולמרות שהנחתי שזה לא המצב לא הבנתי מה הם רוצים. תודה אילנה שהארת את עיני...
למה צריך להיות חולים?
אילנה אצלי בעבודה יש אשה שכל פעם שהיא רואה את גאיה היא מסתערת עליה בנשיקה "אחחח ! אני חולה עלייך "
וגאיה המודאגת בררה איתי את העניין, אז אמרתי לה שלפעמים אנשים משתמשים במילים שטותיות כי הם לא מצליחים להגיד את מה שהם רוצים, מרוב התרגשות.
אה, זה כמו שאת אומרת "יופי!!" בכעס?
זה בכלל לא חשוב מה יש בפרסומת של חברת החשמל. עצם העובדה שמונופול "מפרסם" את עצמו היא החשובה כאן. חברת החשמל במקום להקטין לנו את חשבונות החשמל, מוציאה את הכסף על "פירסומות" שנועדו לתת לנו הרגשה שהם חברה טובה יותר, שדואגת ללקוחות וכו". בעצם הם עובדים עלינ בעניים. ואותו דבר בזק, וחברות נוספות.
אה, זה כמו שאת אומרת "יופי!!" בכעס?
גם הילדה שלי כבר עלתה על זה, באותן מלים ממש... (פרצוף עצוב או צוחק? לא יודעת)
הפרסומת של חברת חשמל דוקא עיצבנה אותי בגלל התוכן. הבובות שואלות למה הן משלמות יותר חשמל מלפני שנתיים והבחורה עונה: אולי קניתם מוצר חשמלי חדש... כאילו שחברת החשמל לא העלתה את מחירי החשמל כבר שנתיים וכאילו שלמישהו היה כסף לקנות מחצית מהמוצרים שהבובות מזכירות שם וגם וגם כאילו שאם היו מפעילים את כל מוצרי החשמל החדשים האלו ביחד למשך ימים שלמים זה היה מתבטא בעליה חדה בצריכת החשמל.
הלו, לא תעבדו עלינו - משלמים יותר כי העלתם מחירים. קקות.(לא יכולתי להתאפק, אבל אם פגעתי במישהו עם הקטע של הקקות אז סליחה - אבל זה מתבקש, מה עוד ששנתיים לא קניתי מוצר חשמלי חדש וממש בא לי לקנות מלא דברים וגם לא איכפת לי לשלם קצת יותר לחברת החשמל, כי אם יש לי כסף לקנות כל-כך הרבה מוצרים חשמליים חדשים אז בטח אני גם אוכל לממן את צריכת החשמל שלהם, ובלי שום קשר - קקות).
פרסומת מעצבנת של
פוקס
בחורה עוקבת אחרי חיצים ברחבי העיר. בסוף היא מגיעה לחדר נידח, בו יושב גבר הלובש חולצה עליה יש חוץ כלפי מטה, למקום שאליו היא צריכה להגיע.
איכס.
שלפעמים אנשים משתמשים במילים שטותיות כי הם לא מצליחים להגיד את מה שהם רוצים מרוב התרגשות
לא אהבתי את ההסבר, הוא שיפוטי בעיני. למה לא להגיד פשוט שזה ביטוי שאת לא מתה עליו, סליחה, אוהבת? (ואני מוסיפה
כי לא התנסח לי כמו שחשבתי - יצא חמור מדי).
עירית,
אני מסכימה איתך, אבל למה להוסיף להסבר את העובדה שאת לא אוהבת את הביטוי? מפחד שהילדה תאמץ אותו? כי זה חשוב תמיד שהילדים ידעו מה אנחנו אוהבים ומה לא? למה אי אפשר סתם להסביר מה המשמעות של הביטוי ולסגור עניין (ואם הרעיון של ביטוי עם משמעות שונה מהמשמעות המילולית שלו מעניין אותה אפשר לתת דוגמאות לעוד ביטויים).
רגע, ואיך אתן מסבירות "חולה עליך?"
(שדרך אגב בעיני הוא ביטוי מלא חום ואהבה , ואני בכלל לא "לא מתה עליו" .)
היי
פה הוציאו פרסומת ממזזהההה חמודה של TOYS R US לEASTER או בעברית חג הפסחא
לא משנה בקיצור
זה מתחיל אם ארנב קטן ולבן ששר איזה שיר של EASTER ואז מלא ארנבים אחרים מצטרפים אליו וכולם שרים ואז ג'פרי הג'ירף בא וזה הסוף אבל חייבים לראות זה חמוד!!!
ביי
קרן
דרך אגב יש לי דף חדש קוראים לו טיפים לגידוך חיות משק אז אם למישהוא יש טיפים לגידול תרנגולות או ברווזים אם תוכלו לכתוב
תודה
נורית, אני מקבלת את הערתך. וענת - ההסבר הוא באמת פשוט. "חולה עליך" זה אוהבת אותך. נכון שאולי יש ניואנסים שאובדים, אבל זה קיים למרבה הצער בכל הסבר.
ואם הרעיון של ביטוי עם משמעות שונה מהמשמעות המילולית שלו מעניין אותה אפשר לתת דוגמאות לעוד ביטויים - זה בדיוק הרווח שאפשרי מהסבר כזה.
ויש לי גם דוגמא חמודה. הייתי עם יונתן בשיעור בריכה והיתה שם ילדה שבסוף השיעור התעייפה ורק רצתה לחבק את אמא שלה. אמא שלה אמרה למדריכה שהיא נשברה. יונתן מיד שאל בדאגה "היא נשברה?". גם צחקתי נורא (לא התאפקתי) וגם ששתי על ההזדמנות להדגים לו מה זה ביטוי, figure of speech.
וענת - ההסבר הוא באמת פשוט. "חולה עליך" זה אוהבת אותך
את זה היא כמובן הבינה לבד
ההסבר לא היה למשמעות הביטוי אלא על עצם השימוש בו.
ובאמת זו היתה הזדמנות להתוודע אל המילים "ביטוי" ו "סלנג" .
אי אפשר אחרי שקוראים את כל הדף הזה לא להגיע למסקנה נפשוטה ש
עדיף שלא תהיה טלויזיה בבית בכלל
אנחנו דווקא לא הגענו למסקנה הזאת (עדיין)... אולי מסקנה מדוייקת יותר היא להמנע מלהסתכל בערוצים ששמים פרסומות?
אני מלמד אותן איך לקרוא פרסומות
- מה בעצם המפרסם רוצה לגרום לנו לעשות?
- למה מפרסם המוצר לא חושב שנעשה זאת בכל מקרה?
- אילו תכונות של המוצר המפרסם מבליט ולמה?
- אילו תכונות מתוארות בצורה מוגזמת ולא מציאותית?
- דרך אילו רגשות מופעלות המניפולציות בפרסומת - מקובלות חברתית (עיין ערך דיאודורנטים ומשחות שנייים), הפחדה (עיין ערך הפרסומת של או-.בה.), בעיות גיל ההתבגרות (עיין ערך אסקייפ).
- מהם הדימויים של הגבר והאישה (וגם ילדים וילדות) שמוצגים בפרסומת (שלא לדבר על הפרסומת הדוחה של פיחס-קידס, שבה ילד יושב בפיק-אפ באר, שותה מיץ פטל והבחורות מתנפלות עליו, בגלל החולצה. מעניין איזו סערה ציבורית היתה קמה אם הפרסומת היתה כוללת ילדה וגברים שמתחילים איתה...)
מאחר והחברה שלנו מוצפת פרסומות, והפרסומות הולכות ונעשות יותר אגרסביות, יותר מציפות ויותר מניפולטיביות, אני מעדיף להשקיע במתן כלים להתגוננות והבחנה מאשר רק לאמר שפרסומות הן דבר רע או למנוע מהן לראות טלויזיה...
מילא זה שהפרסומות הפכו להיות גועליות במיוחד, אבל למה לשים אותן בצהריים כשילדים יכולים לראות?
במתן כלים להתגוננות והבחנה
לא יעיל מתחת לגיל מסוים, שדווקא בו החשיפה משפיעה.
אבל למה לשים אותן בצהריים כשילדים יכולים לראות?
בדיוק בגלל זה!!! הצרכנים הכי טובים, הכי תמימים, הכי נשבים והכי שקונים להם.
אני הייתי מאושרת כשקנינו משהו שמתפרסם כי היא לחצה (מעדן חלב או משהו כזה) , והיא אמרה : "אמא, זה לא טעים כמו שזה היה בטלויזיה" .
יש פרסומת של מכונית (הונדה סיוויק?) בראשונה הנהג יוצא והמכונית ונמרח על הכביש (משהו בסגנון "תשכח איך ללכת" ובשני הוא יוצא מהמכונית ונועל אותה ושוכח את המשפחה בפנים (אולי "תשכח שהיא משפחתית"). אני נהנית צפות בפרסומת. אני לא בטוחה על איזו מכונית מדובר והמדדים שלי לקנית מכונית הם קצת שונים אבל הפרסומת נחמדה.
ב"הופ!" אין פרסומות. כיוון שרב הסדרות מיובאות אז גם אין פרסומות סמויות.
אבל המיובאות מזעזעות בתרגום, והעלילות מעצבנות אותי...
אצלנו יש מינון נמוך במיוחד של טלביזיה. הילדה רק רואה קצת (תוכנית או שתיים אחת לשבועיים בממוצע, כי בעלי פותח לה).
ראיתי פרסומת ממש מוצלחת של נוקיה (אפילו הורדתי את ה mute בשבילה). אני כבר לא ממש זוכרת, משחק החיים או משהו, כנראה פרסומת למשחקים שיש בטלפונים שלהם.
תתפלאי - זו בדיוק הדרך ללמד אותם להתגונן מפרסומות. אני התחלתי להסביר על פרסומות עם כל אחת מבנותי בגיל שבו היא התחליה לבקש דברים בגלל שהופיעו בפרסומת (בסביבות גיל ארבע).
ובהחלט - האכזבה ממשהו שהפרסומת שלו היתה גדולה מהמוצר עצמו היא חוויה חשובה. אני מסביר להן איך שהפרסומאים מנסים להגדיל ולהפריז בשבחי המוצר, להדגיש יתרונות שוליים מול המתחרים וליחס למוצר תכונות ותופעות שאיןלהן שום קשר למוצר (עיין ערך חופש לבלות וליהנות ומוצרי היגיינה נשית).
אני גם משתדל לעזור להן לחשוף את המניפולציה שבפרסומת - אני שואל אותן מהם המסרים שמתחת לפני השטח ("אם לא תשתמשי בטמפון שלנו, תיגרם לך מבוכה ציבורית. נשים שמקבלות מחזור צריכות להימנע מפעילויות מסוימות או מוגבלות בהן. מחזור הוא משהו שיש להסתיר מאנשים.").
עם ילדים גדולים אפשר אולי להכין פרסומת תוצרת בית (אם יש מצלמת וידאו או סטילס) לאיזה מוצר שהילדים לא אוהבים במיוחד או לא צריכים או שיש להם אותו בשפע (כלומר למוצר שממש אין צורך לקנות) ולבדוק יחד באיזה תחבולות צריך להשתמש כדי "לשכנע" אותם לקנות.
ראיתי פרסומת רחוב מגעילה במיוחד (ולא בגלל הדם): אשה רוכבת על אופניים וכל הישבן שלה מוכתם בכתם אדום חום ענק ומתחת כתוב "יש נשים שמעדיפות לא להשתמש בטמפונים".
אבל בדיוק פרסומות כאלה מעודדות אותי. כנראה נשים רבות מתחילות להבין שהטמפון לא מיטיב איתן, עד כדי כך שהחברות נלחצות ומוציאות על זה טונות כסף.
...אולי בקרוב יתחילו להשמיץ חיתולים רב פעמיים?
או להשמיץ בלי חיתולים? יראו תינוק שוכב בתוך שלולית פיפי?
משהו שקיבלתי במייל לגבי הפרסומת של "מלונות דן":
השמות בדויים. העובדות נכונות. לקרוא ולהעביר
בקיץ 2002 שמעה משפחת ישראלי על דיל של מלון "דן" עם אחת מחברות האשראי – סופשבוע במלון "דן" תמורת סכום סביר + נקודות. מר ישראלי מיהר להתקשר ל"דן אילת", הזמין מקום ונתן מספר כרטיס אשראי.
משפחת ישראלי ארזה את עצמה, את הטף ואת כרטיס האשראי, נדחסה למכונית ונסעה – הי דרומה – לאילת. הגיעו למלון "דן", נתנו כרטיס אשראי וקיבלו מפתח לחדר.
הטף בבריכה עם קרטיב, ההורים עם אבטיח קר – חופש.
אלא שבלילה, גילתה פקידת הקבלה שביצעה את ההזמנה של משפחת ישראלי, כי היא חרגה ממכסת הנופשים שחברת האשראי הקצתה לה. מיד התקשרה לחדר המשפחה, העירה את הטף, ובישרה למר ישראלי כי יש בעיה עם ההזמנה.
עם בוקר מיהרו מר וגברת ישראלי לברר מה הבעיה. ב"דן אילת" קראו את משפחת ישראלי לסדר על שהות שלא כדין במלון.
"אבל הזמנתי בטלפון" ניסה מר ישראלי. "יש מספר הזמנה" ניסתה גם גברת ישראלי.
ב"דן" לא התבלבלו, ועברו לטקטיקת ההתקפה: "ידעתם שנגמרה המכסה והכרחתם את פקידת הקבלה לבצע את ההזמנה". וגם הוסיפו פתרון יצירתי – שלמו עוד כסף ותוכלו להישאר עוד לילה.
גברת ומר ישראלי החליפו מבטים, שקלו להפוך את השולחן, והחליטו לא לרדת לרמת הכנסת האורחים של מלון "דן אילת". הם הודו על ההצעה, ארזו את עצמם, טפם וכרטיס האשראי, נדחסו לאוטו ונסעו – הי צפונה – הביתה.
בבית אמנם אין בריכה (וגם המקרר די ריק), אבל היחס... כמו משפחה.
משפחת ישראלי לא חוזרת ל"דן"!
פרסומת למען הבלטת החשיבות של אנטנות סלולריות:
חדר לידה. התרגשות גדולה. איכשהו הגבר הצעיר הוא מוקד העניין. עיניו הכחולות זוהרות בחדר המואר ברכות והוא מחבק את אישתו היולדת ועוד כל מיני שוטים פוטוגניים.
התינוק/ת יצא/ה.
בטרם סגרה אישתו הדואבת את הרגליים, ממהר הגברבר לשעוט אל מחוץ לחדר הלידה ושולף את הפלאפון. אממה - אין קליטה! (קלוז אפ על הצג). הרי לא ייתכן!
המצלמה מתרוממת לאלטה ויסטה על תל אביב, המפה מתכסה במבנה כוורתי של אזורי קליטה, מכסה את החור מעל איכילוב.
איזו הקלה! אדון עיניים כחולות תפס סוף סוף את מושא אהבתו בטלפון. הוא לוחש אליה: "אז זהו, שאת סבתא".
צמרמורת עברה בגוי.
> ברונית נזכרת בסצנות מתוך חמותי_ואני 
<
מה דעתכם להתארגן כקבוצה על רשימת פרסומות שנרצה להחרים את המוצרים שהם מפרסמים? בתור צרכנים אנחנו יכולים בהחלט להשפיע על טיב הפרסומות בארץ. תסכימו איתי שהרמה מזעזעת ופוגעת לפעמים, כמו הדוגמאות בדף הזה.
אפשר להגדיר סיבות להחרמה כמו התעללות בבע"ח, שובניזם וסקסיזם, טיפשות וגזענות, בוטות מינית. נאסוף כאן באתר רשימות של פרסומות להחרמה וכשתהיה הסכמה רחבה לגבי פרסומת אני מוכנה ליצור קשר עם חברת הפרסום ובעלי המוצרים וליידע על החרמת המוצרים עד להורדת הפרסומות.
מה דעתכם?
מה דעתכם להתארגן כקבוצה על רשימת פרסומות שנרצה להחרים את המוצרים שהם מפרסמים
האם גם בתןר אחד שלא רואה פרסומות אוכל להצטרף?
הבעיה היא שלא כולם מתעצבנים מאותם דברים.
אני יכולה להגיד שבאופן אישי אני משתדלת לזכור מי עיצבן אותי ומקפידה לא לקנות מוצרים שלהם (מה שעולה לי בראש כרגע הם פוקס ותפוזינה). לא שאני רואה כל כך הרבה פרסומות. אני בדרך כלל צופה בערוצים בלי פרסומות.
גם אני בלי טלוויזיה (גם כי נמאס מפרסומות) אבל יש פרסומות בכל מקום-אז גם אתה זור יכול להצטרף ובכלל ככל שנהיה רבים יותר כך יהיה לנו סיכוי להשפיע.
ראיתם את הפרסומת הבוטה/מגעילה של גדעון אוברזון לבגדי ים בשלטי חוצות, זוג רגליים צעירות עם תחתון של בקיני מופשל (במידה 30..) וכתוב "תמשיך לחלום" (אם אני לא טועה בניסוח). ככה מפרסמים בגד ים או מין עם בנות 16?
גם אני ראיתי את הפרסומת הזאת ברחוב. פשוט מגעיל. הייתי כל כך בשוק שאמרתי בקול רם לבעלי "תראה איזה גועל נפש", וכל האנשים שהיו מסביבנו הסתובבו להסתכל על השלט.
שואלים אותי לעיתים מה דעתי על פרסומת א' וא פרסומת ב' וכדו'.
והתשובה היחידה שאני משיב היא, אני לא מכיר ולא יודע במה מדובר.
במקרה שאני נחשף לפרסומת אזי אם היא תגרום לי לדעה שלילית אז אני במודע
לא אצרוך את המוצר ואם דעתי לא תיהי שלילית מהפרסום, אזי אהיה אדיש ולא אושפע מהחלטתי לצרוך את המוצר.
גם אתם ראיתם את הפירסומת ל
ויטמינצ'יק ?
עם האמא שעומדת ליד בנה הלבוש בפיג'מה ושותה מיץ פטל ומבקש עוד והיא אומרת לו "אתה יודע מה יקרה אם תשתה כל כך הרבה ויטמינצ'יק? תתעורר בבוקר גדול וחזק"
ובבוקר מתעורר אלי האנה במיטה של הילד.
כשאני שומעת את השאלה של האמא אני תמיד עונה "תקום בתוך שלולית מאד מאד גדולה ורטובה"
זו רק אני?
היום ראיתי בפעם הראשונה.
חשבתי שבבוקר הוא יקום מה-זה-שמן-דובון...
נורא משמינה השתיה הזאת.
אני הייתי מאוד נבהלת אם היו אומרים לי שאתעורר אלי האנה...
לפני כמה זמן סיפר לי ידיד על שיחתו עם משווק מפורסם. המשווק סיפר ברוב גאווה שהם מחלקים את השוק לנתחים ובונים פרסומות מתאימות לכל פלח. ידידי טען בתוקף כי הוא דווקא לא מושפע מפרסומות בכלל, לא צופה בהן ו*דווקא* קונה את מה שאין לו פרסומת. המשווק חייך בניצחון ואמר: "אה! אז אתה שייך לפלח השוק שאינו אוהב פרסומות. אתם מהווים 5% מן השוק וחשבנו גם עליכם. עבורכם אנו שומרים שיהיו כמה מוצרים ללא פרסומות, ואנו מקפידים גם למקם אותם בפינות נידחות בסופר מרקט, בלי שום שלטים צבעוניים ומבצעים...". בקיצור - אין לאן לברוח! מהנדסים אותנו על כל צעד ושעל.
אבל אולי בעצם יש לאן לברוח? למשל - הבגדים שאמא שלי תופרת עבורינו מעולם לא הופיעו בפרסומת עם ציצים (אלא אם כן מחשיבים את זה שאחותי מניקה בחיק המשפחה?), ועל השולחנות שאבא שלי עושה לא שרועה שום בחורה ערומה או טיגריס וכו' וכו'. אני חושבת שאם אנו מנסים להיות עצמנו (ולא שואפים להיות יפה כמו סינדי קרופורד או שרירית כמו ארנולד שוורצנגר) ומתחברים לתחושות ולצרכים שלנו, אז פרסומות משפיעות עלינו פחות ופחות וכך גם אנו צורכים את הדברים הנחוצים באמת והטובים (ואם אפשר - גם מייצרים אותם בעצמנו).
אני לא בטוחה שהמשמעות היחידה של הפירסומות היא בקניה או אי קניה של מוצר ספציפי. הפירסומות מעצבות את דעת הקהל וקובעות פרמטרים של איכות.
הפירסומות יוצרות אופנות וקובעות הלכי רוח ושפה.
סתם לדוגמא אם ניקח את המוצר ויטמינצ'יק: הרי בעצם בחירת השם יש הכוונה שאומרת לנו "ילדים מודרנים בריאים זקוקים לתוספת ויטמינים". למרות שממוצר מכיל בעיקר צבעי מאכל וסוכר. אני לא יודעת כמה מאיתנו עצרו לרגע לשאול מדוע ילדים זקוקים לתוספת ויטמינים? מדוע הילדים שלנו אינם מקבלים את מלא תיצרוכת הויטמינים שלהם מהמזון שהם אוכלים? זו נהיתה מן אקסיומה כזו שמתוגברת ע"י יצרני מוצרי מזון לילדים כמו ויטמינצ'יק ובמבה ה"מועשרים" בויטמינים (שבכלל לא בטוח שהם אכן מסיסים בגוף) וע"י יצרני תוספי ויטמינים שהפירסומות שלהם תמיד יוצאות מתוך נקודת מוצא שאין סיכוי שאדם צורך את כלל הויטמינים הדרושים לו ממזונו.
אלו רק דוגמאות אבל כשאני צופה בפירסומות אני משתדלת תמיד לבדוק עם עצמי מה המסר האמיתי שמועבר לי. יש היום שלל פירסומות שמעבירות מסרים שונים שחלקם מקובלים עלי וחלקם מאד לא נוחים לי כמו למשל הפירסומת של סלקום לטלפון החדש. בפירסומת רואים אנשים משוחחים בינהם תוך החלפת דחיפות הדדיות. לי אישית מאד קשה עם הפירסומת הזו כי היא עוברת גבולות של מרחב פרטי, נושא שהוא כנראה רגיש אצלי. אבל לקח לי כמה וכמה פעמים עד שהבנתי למה הפירסומת הזו מרגיזה אותי.
אני לא מאמינה לאדם שאומר שהוא אינו מושפע מפירסומות. אין חיה כזו. אנחנו תמיד מאמינים למה שמתאים לנו ובזים למה ששונה מאיתנו. ולעשות ההיפך דווקא זה בהחלט להיות מושפע מפירסומות. כי גם הצד השני של המטבע הוא עדיין אותו המטבע.
אני לא מאמינה לאדם שאומר שהוא אינו מושפע מפירסומות
השפעת הפרסומות עלי היא , או אדיש או אנטי , אני לא אצרוך מוצר בגלל הפרסומת , אלה לא אצרוך אותו עקב הפרסומת.
כשאני שומעת את השאלה של האמא אני תמיד עונה "תקום בתוך שלולית מאד מאד גדולה ורטובה"
התשובה הראשונה שעלתה לי בראש דווקא היתה "תקום עם המון חורים בשיניים".
ואני דווקא חשבתי לפני כמה ימים שאולי אנחנו מייחסים לחברות החטיפים (לדוגמא, בגלל השקיות המרשרשות שלהם) יותר מדי ממשהו שהם בכלל לא חושבים עליו? אולי הם עושים שקיות כאלו כי הן שומרות טוב יותר על המוצר? ובכלל, מי רוצה לקנות חטיף בשקית מרשרשת בצבע כתום-מזעזע (ביסלי כלשהו?)
הכוונה שלי שאולי אם לא מספיק מתוחכמים כמו שאנחנו מנסים לחשוב שהם?
זה מזכיר לי דו שיח בין סיינפלד לג'ורג' אודות ניומן (מי שמכיר - מכיר):
George: Maybe there is more in Newman than first meets the eye
Jerry: No. There is less
There is less, indeed...
הכוונה שלי שאולי אם לא מספיק מתוחכמים כמו שאנחנו מנסים לחשוב שהם
הם מתוחכמים, הם מתוחכמים...
ובכלל, מי רוצה לקנות חטיף בשקית מרשרשת בצבע כתום-מזעזע (ביסלי כלשהו?)
לצערנו - מיליונים!
הפרסומת שאני שונאת היא של הילד שרוצה אוטו צעצוע משוכלל, האבא דופק נאום קורע לב ומיד כשמצלצל הטלפון המשוכלל של גבר אחר, הוא מחייך לילד שלו - תשכח כל מה שאמרתי לך.
אני בעיקר שונאת את החלק של הנאום ה"מרגש". הוא כל כך טיפשי, צבוע, מגעיל, מלוקק, לא יודעת, אין לי מילים, אבל הוא מעורר בי שטמה יוצאת דופן.
אני מסכימה גם בעיקר עם שונאי פרסומות החיתולים. זה אותו הנושא, של השפלה ורידוד של משהו שאמור להיות רגשות אנושיים (במקרה אלו רגשות הוריים בצורות שונות בשני המקרים) לכדי פלקט מבריק שצועק מכל נים וגיד "תרגישו אותי!".
שאני שונאת היא של הילד שרוצה אוטו צעצוע משוכלל
אני מתעבת את הפרסומת הזו, אני רק מצטערת שאני לא זוכרת בכלל של איזו חברה זה כדי שלעולם לא אקנה מכשיר שלהם. איך אפשר להיות ציניים כל כך???? ועוד לחשוב שזה ימכור????
שיו כמה כיף לחיות כבר חודש שלם בלי טלוויזיה. מרענן.
אבל חסרה לי מיומנות הזיפזופ.
< תמר חושבת לקפוץ להורים כדי להתעדכן בפרסומות החדשות ובכלל>
שיו כמה כיף לחיות כבר חודש שלם בלי טלוויזיה. מרענן.
איזה כיף לך.
אני משתוקקת להעיף את כל המכשירימהבית.
אבל שותפיי לחיימתנגדים בתוקף.
הפרסומת שזכורה לי ביותר הומצאה ע"י תגרן פשוט בתחנה המרכזית הישנה, הפעילה והשוקקת לפני כ30 שנה.
הוא עמד לו בקרן רחוב מצחין עם גיגית מלאה מים כשבתוכה "שוחה" ילד מפלסטיק וצעק: "איזה מסכנים הילדים שיש להם אמא קמצנית."
אני מתעבת את הפרסומת הזו, אני רק מצטערת שאני לא זוכרת בכלל של איזו חברה זה כדי שלעולם לא אקנה מכשיר שלהם. איך אפשר להיות ציניים כל כך???? ועוד לחשוב שזה ימכור????
זו פרסומת לפלאפונים של SK. הכי גרוע הוא שההורים שלי קנו לי (ולעצמם) בדיוק כזה! (לא ביקשתי, זה במסגרת החלפת טלפונים לכל המשפחה, שאני המתנגדת היחידה לה, אבל זו עסקת חבילה.)
והפרסומת האחרונה של עלית, איכסה.
רואים משפחה שחותכת פסק זמן כמו סטייק, וילד שמנגב שוקולד למריחה כמו חומוס.
פעם ראשונה ששוקולד עורר בי גועל
והפרסומת האחרונה של עלית, איכסה
שמעתי אבל לא ראיתי. שכנה אמרה שככה היא תעשה את יום ההולדת הבא של הילד שלה... כנראה שלא נבוא...
אני ממש נגעלת מהפרסומת של שמפו דאב.
למה הבנות האלה מדברות כמו פוסטמות (זה אמור להיות מבטא צפונבוני ?) ביעני ראיון למצלמה וכל ה"אתה מוכרח להרגיש" (את השיער) למראיין ... פשוט פרסומת טיפשית ולדעתי האישית מבזה את הנשים באשר הן.
אין פרסומות מבזות יותר לנשים מאשר הפרסומות לאבקות כביסה שחוזרות על השטאנץ (ויש הרבה מהן):
אישה פוסטמה - "אוי ואבוי! אני כל היום מכבסת ועדיין יש כתמים על הבגדים של בעלי האהוב והילדים השובבים שלי שמתלכלכים!"
גבר בחלוק לבן - "אל דאגה! האבקה שלנו היא מופלאה! היא קסם! היא מכונת רחיצה אוטומטית ממש! מותק, הילדים התכווצו! ושלל אותות ומופתים!"
אישה פוסטמה עושה פרצוף נדהם.
גבר בחלוק לבן מחייך בהתנשאות.
אישה פוסטמה מתארת את חייה המופלאים, עכשיו כשהאבקה הנהדרת הפכה את עולמה (שמתחיל ונגמר בכביסות).
יש כמה שמשלבות ילדים מתלכלכים במיץ/שוקולד/בוץ ונשים שלא נראות כמו האמהות שלהן בשום צורה (יש התאמה פיסית, אבל אין
התאמה, גם אם אלו האמהות האמיתיות, משהו מאוד מציק להן בסיטואציה כנראה) מחייכות במלאכותיות ומתארות את הכיף הבלתי ניתן לתפיסה שבנקיון בגדי הנסיך/ה ויש כאלה שמעדיפות להתמקד בפעלולי הגבר בחלוק הלבן. שני הסוגים דוחים.
אני לא רואה פרסומות בטלויזיה - כי אין לי טלויזיה. זו בעיני הדרך היחידה להתנגד להן. אתם אוהבים המלצות של חברים למוצרים - ומאיפה ההמלצות מגיעות לדעתכם? העובדה היא שפרסומות עובדות. גם עלי. אני לא זוכרת מאיפה אני מכירה מותג מסויים, אבל הוא מוכר לי, וכשכזה אני אעדיף אותו על פני אחר. לדעתי הטלויזיות בצידי הדרכים הן שערוריה, כיון שהן מסכנות אותנו בכבישים. ומולן באמת אין לנו איך להתנגד. אבל אנחנו מדברים ובעצם עדיין לא קמה "התנועה נגד פרסום". אז עד שתקום התנועה הזו, המודעות היא הכלי הצנוע שלנו להתנגד. גם בנותי יודעות שכיש פרסומות, הן ישר משתיקות את הקול, ושבעצם כל מה שהם רוצים זה למכור לנו. אך אני מאד מתוסכלת מרמת ההתנגדות הקטנה מדי שהפרסום מעורר בציבור.
נראה לי שכולם כמעט נגעלים/נרתעים מהמון פרסומות ומגיעים למסקנה שעדיף לחיות ללא טלויזיה ולהיזהר מאוד מהמסרים שעולים במיוחד בערוץ 2.
גם אני חשה משהו דומה בנוגע להצפה הבלתי פוסקת של המדיה הפרסומית עלינו.
אבל אני לא יכולה להסתכל על זה רק מנקודת מבט נגטיבית.
אני לא חיה רק בפחד ממה שיקרה לי או לילדי מהתבוננות בפרסומות. המדיה הזאת היא עולם וירטואלי, מדהים שמקיים חיים עצמאיים שאינם חופפים ל"חיים האמיתיים" שם בחוץ. זה עולם של esc שיש להם פרסומות מדהימות, זה עולם שמתקיים בצבעים בוהקים ויפים יותר מבמציאות, זה עולם בעל שפה פנימית, ציטוטים ממקורות כלכך רבים בעיקר מהתרבות במובן הרחב שלה של המאה ה20.
אני מוצאת עצמי לעיתים נדהמת מהאסוציציות התרבותיות שעולות בי מצד אחד ומן הצד השני...גם אני נזהרת. הילדים שלי מודעים לכך שפרסומות באות למכור לנו משהו ומנסים פעמים רבות לנחש למה התכוון המשורר.
הפרסומות הם האמנות הגבוהה של המאה שלנו.
פרסומת איומה:
אמא וילד נוסעים באוטו. הילד צורח: "אמא, אני רוצה כסף". האמא מחייכת מחייכת ומחייכת. מגיעים לתחנת דלק. אחרי שהיא ממלאה דלק והילד לא מפסיק להציק (ואף אחד לא מתייחס אליו) האמא ניגש לחלון של הילד, והחיוך הופך למבט רציני כשהאמא צועקת: "מה אני נראית לך, כספומט?" הילד מבוהל, עונה: "אמא של דני כספומט".
וכל זה כדי להסביר לנו על שירות בו אפשר תמורת גיהוץ כרטיס אשראי אפשר לקבל מזומן בכל תחנת דלק.
רעיון טוב, אבל למה ככה, למה?
....בדיוק התכוונתי לכתוב על הפרסומת המגעילה הזאת.
אני דווקא מצאתי אותה כמשעשעת, רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...
רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...
חבר שלו... או אולי הבן של אייזנברג?
אבל הוא אומר את זה במין טון כזה שנשמע שזו מסקנה מהתשובה של אמא שלו...
מה שנורא זה שהאמא מגיעה למסקנה שהיא באמת
צריכה להיות כספומט.
די... אל תהיו כאלה כבדים
נדמה לי שבפרסומת הזו יש הרבה פחות ממה שנראה לעין...
רק לא הבנתי עד לרגע זה מי זה דני...
אני הבנתי שהוא חבר של הילד. אבל הייתי צריכה לראות את הפרסומת עשר פעמים עד שקלטתי שעל התג של האשה בדלפק, שנותנת להם את הכסף, כתוב "אמא של דני".
הייתי צריכה לראות את הפרסומת עשר פעמים
היית
צריכה ?
רחמנות...עשר פעמים...כל הכבוד שהחזקת מעמד !
<שרון מדמיינת את עדי יושבת עם השלט מול הטלויזיה, כמו בסרטי משטרה, ומעבירה שוב ושוב את הפרסומת על מנת לקלוט פרטים נסתרים>
אין לנו טלויזיה, אבל הפרסומות ברדיו פשוט משגעות אותי. פעם ראשונה זה בסדר (בדר"כ) אבל לפעמים אותה פרסמות מופיעה פעמיים בהפרש של פרסומת או שתיים באמצע. בדר"כ אני מעביר ברגע שיש פרסומת, או שם קלטת (אני שומע רדיו רק בנהיגה). לפעמים יש פרסומות עם שירים יפים, ואז זה נסבל. נראה לי שהפרסומות היחידות שמשפיעות עלי הן פרסומות שמוסרות מידע חדש, כמו למשל מבצע וכד' (וגם זה רק בפעם הראשונה).
<שרון מדמיינת את עדי יושבת עם השלט מול הטלויזיה, כמו בסרטי משטרה, ומעבירה שוב ושוב את הפרסומת על מנת לקלוט פרטים נסתרים>
ענבל, כמה דברים שכתבת נראו לי מעניינים מאוד, מבחינת הסתכלות פילוסופית על המקום של הפרסומות בתרבות שלנו.
המדיה הזאת היא עולם וירטואלי, מדהים שמקיים חיים עצמאיים שאינם חופפים ל"חיים האמיתיים" שם בחוץ. זה עולם של esc שיש להם פרסומות מדהימות, זה עולם שמתקיים בצבעים בוהקים ויפים יותר מבמציאות, זה עולם בעל שפה פנימית, ציטוטים ממקורות כלכך רבים בעיקר מהתרבות במובן הרחב שלה של המאה ה20.
אמנם החיים בעולם הוירטואלי של הפירסומות לא חופפים ל"חיים שם בחוץ", אבל כמו שכתבו כאן למעלה (מעניינים מאוד דבריה המאלפים של טושו) הם משתמשים ב/ ומעצבים את הפנטזיות, המאווים, התקוות של החיים האמיתיים. כל-כך ככה עד שלפעמים לא לגמרי ברור מה אנחנו רוצים להיות באמת ומה רוצים שאנחנו נהיה. ולמה זה משנה? למה זה משנה אם אני רוצה חולצת בטן כי זה באמת יפה בעיני או כי ראיתי את זה כבר כל-כך הרבה עד שזה הפך ליפה בעיני?
כי אני חושבת שהייתי מעדיפה לקבל החלטות על בסיס מוסר וערכים ולא על בסיס גחמות, שככה זה נראה לי נכון יותר.
לפי מה שכתבה טושו כנראה שהפרסומאים חושבים שהם משפיעים על הרבה יותר ממה שהם באמת משפיעים, וכנראה שהם פוגעים ביותר דברים ממה שנפשם חפצה לפגוע בהם. הם כנראה מכוונים באמת כדי לעצב טעם בכיוון מסוים ואולי לא לגמרי מתכוונים ליצור את הוולגריזציה הנוראית שנוצרת מהסחף בדימויים. כמו קרן מור במערכון על החלבן בחמישייה הקאמרית, כשהגיעו לדיבור ברור על מין: "זאת היסחפות בחרוזים". כן היסחפות בחרוזים זאת אמנות, אבל כשזה מכניס שלושה גברים למיטתה של אישה... זאת כבר וולגריזציה בחיים האמיתיים...
ועוד משהו:
הפרסומות הם האמנות הגבוהה של המאה שלנו.
לא סתם אמנות, אלא אמנות גבוהה??
אפלטון כתב שהאמנות היא חיקוי של החיים.
מעניין שאולי באמת בעניינים של - חיקוי, הצבת דימויים וערכים לשאוף אליהם (כן, אני רוצה להיכנס למידה 0 במכנסיים) אז זה באמת נכון. אבל פעם היה ברור שאמנות נוצרה כדי "למכור" (אולי לא המילה הנכונה, אבל מתוך ניסיון להמשיך בהשוואה) לך נשגבות, התעלות, כדי להגיע למשהו שקיים בקיום האנושי אך נמצא מעבר למה שיום-יומי לגמרי, אם היום פירסומות הן אמנות הרי שדירדרנו את מושג האמנות עד שהוא שוחה במי האפסיים של מי שצועק יותר שווה יותר.
אני צריכה לחשוב על זה קצת יותר, אבל מה שכתבת בהחלט מעורר מחשבות מדאיגות.
אז לא הבנתי - למה לא לכבות את הטלוויזיה?
<פלוניה שקוראת כבר כמה ימים והחליטה לקפוץ למים ולנסות גם לכתוב>
אותי מעצבנת מאוד העובדה מוזרה שכשמדגימים מוצרי היגיינה נשיים מדגימים את איכות הספיגה שלהם עם נוזל כחול .
<אילה מקבלת מזחור אדום לגמרי ממש דם >
די.
איני יכול עוד.
הפרסומת בגל"צ / גלגל"צ מוציאה אותי מדעתי!
איש שעושה קולות של חייזר דביל במבטא מזרחי זה לא מצחיק. (נהיגה זהירה בחורף)
איש שעושה קולות של תחנת מוניות במבטא מזרחי זה לא מצחיק.(צ'אנס של מפעל הפיס)
אני בכל פעם מכבה את הרדיו.
איכס.
בסוף מרוב תסכול אני אכנס עם האוטו בדוכן של מפעל הפיס.
<יוצא מדעתו ועוד בלי עגיות>
יש שיר אחד שנקרא:
SO HAPPY TOGETHER
והייתה איזו פרסומת עליו נראה לי לחברת פלפאונים כלשהי.
ואני משתגעת לא יכולה להזכר מה הייתה הפרסומת.
למישהו יש מושג?
(:
נו והפרסומת המפגרת של גולדסטאר:
חבורת בנות שרות בצורה מאוד לא מחמיאה שיר כאב/ אהבה בסגנון: לך אין לב ולי זה כואב, בהופעה מול זמרת מגוחכת עוד יותר. והבנים מסתכלים מהצד בבוז, צוחקים על ההתנהלות המגוחכת של הבנות, שותים גולדסטאר ואז הקריין אומר "איזה מזל שאתה גבר..."
וואלה.
איזה מזל עגום יש לגולדסטאר שהם לא מעודכנים:
א. גם בנות שותות גולדסטאר, תיקון טעות, שתו גולדסטאר.
ב. זילזול באינטילגנציה של הבנות על ידי גיחוך שלהן,
ג. זילזול באינטלילגנציה של הבנים, על ידי הפיכתם לחד מימדיים
אני חושבת שגולדסטאר ואנשי השיווק שלהם גיחכו את עצמם יותר מכל...
שלא אתחיל לדבר על ג. יפית עם הפרסומות שלה והנאומים המאולצים שלה, פעם קראתי כתבה עליה ושם היא טענה שלפני שהיא מפרסמת מוצר היא תמיד בודקת אותו ורק אם הוא באמת טוב אז היא מפרסמת אותו. נו באמת כמה מטומטמים היא חושבת שאנחנו. היא הייתה צריכה לומר את האמת: "לפני שאני מפרסמת מוצר קודם כל אני בודקת את הסכום לפני ה $.
יש שיר אחד שנקרא:
SO HAPPY TOGETHER
והייתה איזו פרסומת עליו נראה לי לחברת פלפאונים כלשהי.
ואני משתגעת לא יכולה להזכר מה הייתה הפרסומת.
למישהו יש מושג?
(:
נשבעת לכם שההודעה פה למעלה (מאיה?!) נראית בדיוק כמו הסקרים שהמפרסמים עושים בטלפונים, לבדוק אם המסר עבר.
"שלום, אפשר לשאול שלוש שאלות בנושא צרכנות? תודה.
"חבורת גברים מיוזעת שוכבת על החוף ונשפכים עליהם מים, זה מזכיר לך משהו? את זוכרת את הבנק שהיה ברקע? "
"גבינת קוטג' מסויימת פירסמה שתי נשים במופע ארוטי בשבוע שעבר, את זוכרת את שם הגבינה?"
"אשה דרכה על חרא בפרסומת לקוקה קולה, את זוכרת עדיין אם את אוהבת קולה?"
נשבעת לכם שההודעה פה למעלה (מאיה?!) נראית בדיוק כמו הסקרים שהמפרסמים עושים בטלפונים, לבדוק אם המסר עבר.
פעם הייתי עונה "לא" כשהיו שואלים אותי בטלפון "אם אני מוכן לענות לסקר קצר בלה בלה בלה". היום אני דווקא עונה, אבל בכל שאלה משתדל לענות את התשובה שלדעתי תדגיש כמה שאפשר שהמסר השיווקי נכשל כשלון חרוץ (שיבוש תרבות בזעיר אנפין?).
"חבורת גברים מיוזעת שוכבת על החוף ונשפכים עליהם מים, זה מזכיר לך משהו? את זוכרת את הבנק שהיה ברקע? "
לא... אולי הבנק הזה של אתי אלון? נו, איך קוראים לו?
"גבינת קוטג' מסויימת פירסמה שתי נשים במופע ארוטי בשבוע שעבר, את זוכרת את שם הגבינה?"
"השחר"! אה, זה שם של שוקולד למריחה?...
"אשה דרכה על חרא בפרסומת לקוקה קולה, את זוכרת עדיין אם את אוהבת קולה?"
ברור שכן, רק שאת זאת של פפסי!
שם מוזר יש לדף הזה. הרי פרסומות = מטופשות. למה צריך להתאמץ לדלות שמץ מתוך הכלל?
הן מטופשות משום שהן מייצגות את כל הרע הצרכני בעולם. הן מטופשות משום שהן מכתיבות מציאות צרכנית, ומעודדות לצריכה מופרזת. הן גורמות לנו להאמין שמה שיש לנו לא מספיק, ושלעולם לא נסתדר בלי המוצר שלהן. הן מנצלות צרכנים חלשי אופי ומעודדות אותם להחליף דגם, להגדיל, להגביר, להוסיף. הן מחדדות פערים ויוצרות מגזרים. הן משרתות קומץ על חשבון הכלל, אותו כלל שייצור מוצרי הצריכה הרבים בא על חשבונו באיכות האויר, המים והסביבה בה הוא חי.
הן מטופשות משום שהן מלאות בשקרים. מדהים אותי בכל פעם מחדש כמה זה לגיטימי, ברור ומקובל על כולם לראות שקרים בטלוויזיה. קשה לי להאמין שיש פרסומת בלי שקרים, שקרים זה שם המשחק. מוסווים או גלויים, בוטים ככל שיהיו. הפרסומת משקרת, וזה תפקידה וזה לחם חוקה החוקי.
הן מטופשות משום שהן מעודדות אותנו לעשות דברים שמזיקים לנו. - וגם זה, שומו שמים, תחת אצטלת החוק והאמנות. לדבר בטלפון סלולרי, לעשן (תודה רבה על משפט האזהרה), לאכול מזון מזיק בצורה שלא תאמן, לעשות ניתוחים פלסטיים, קוקה קולה טעם החיים ו-ויצו כמו בידיים של אמא.
הן מטופשות משום שהן מעוותות מציאות. הן מחדירות מסרים, מכתיבות ערכי יופי ומראה, מטמיעות אמונות, מעודדות פערים וגורמות לאין סוף רעות חברתיות.
הן מטופשות משום שהן מרגיזות. מעבר לשלילה הגורפת, חלק מן הפרסומות פועלות בדרכים של עצבון והרגזה - כמה שיותר נרגיז אותך ככה תזכור אותנו. הן פוגעות באוכלוסיות שלמות, מפציצות בתמונות וולגריות, מציגות את הנשים כמכונה לטפטוף הפרשות (איך דוקא פלח השוק הזה שולט על כל כך הרבה פרסומים?), מכתיבות ערכי יופי מעוותים, משנות את המציאות לצרכיהן ורומסות כל מה שבדרך.
הן מטופשות משום שהן בכל מקום. הן בתיבת הדואר ועל חלון הרכב ועל סף ביתי ועל צד מחשבי, ברדיו ובטלוויזיה, בקלטות וידאו ובספרים ובתחילתו של כל סרט בקולנוע. הן על תחנות האוטובוסים, לוחות מודעות, על עמודי חשמל, על קירות ועצים, על בניינים שלמים, על כבישים והרים ועמקים וגם סתם ככה באמצע המדבר. הן מתנשאות לגובה מטורף, מסתירות את הנוף, מתפרצות לעיניים ולאוזניים באגרסיביות ומונעות ממני לממש את בחירתי הלגיטימית שלא לחשוף את עצמי ואת משפחתי לפרסומות. זכותי הבסיסית ביותר לחירות מחשבתית ניטלת ממני באגרסיביות בשם הכסף. ומי יגן על ילדי הרכים מהציצים של יעל בר זוהר, שרודפים אחריהם מאופק עד אופק? איכה אמצא את המקום בו אוכל להגן עליהם מן התועבה? (ולא, אינני מדברת בשם הדת, אלא על העיוות החברתי שמגולם בתמונות אלו).
<סליחה על ההתפרצות, גיליתי את הדף הזה והנושא בדמי>
<וגם מתחברת (ולא בפעם הראשונה) לדברים של נורמה טבעית ועוד>
<וגם שורפת את הזמן כשאני אמורה לשקוד עכשיו על עבודה ב... כלכלה סביבתית>
<ואולי זה ייחשב לי?>
ויש קצת חומר על פרסומות גם כאן
ויש לי גם ציטוט מפיו של קווין אולארי, נשיא חברת שיווק אמריקאית: "אם אתם יכולים להגיע לילדים עד גיל שנתיים ולכוון אליהם פרסומות בצורה בלתי פוסקת בין הגילאים 3 ל- 8, אז הם הופכים לצרכנים לכל החיים של המוצר שלכם". 
לך אין לב ולי זה כואב
ולמה מחקו לי למה? למה ערכו אותי החוצה?
אין לכם לב?
אני מחזירה את מה שכתבתי, תיקנתי את הטעות, שייתכן שגרמה לכעס במקום:
אמרת שעה, עברו כבר יומיים. .
אתה לא מתקשר ולא נעליים. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
צריך להיות:
אמרת דקה, עברו כבר יומיים. .
אתה לא מתקשר ולא נעליים. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
אין לך לב ולי זה כואב. .
שיר גדול בעיני.
מסכים מאוד עם מחשבות.
אני רואה טלויזיה אולי פעמיים בשנה ושיניתי מהרגלי בגלל הסדרה של יבין על הכיבוש וכ"ו (פרק אחרון יום ג הבא, לא להחמיץ !).
בקיצור היתה שם פרסומת ממש מזעזעת, לא זוכר למה (נדמה לי לאיזה חברת סלולר ), אבל זה היה כאילו סצינה מאחד מסרטי המלחמה האמריקאיים המפורסמים על ויאטנם שמראים בה חיילים שמענים אותם.
בפרסומת הם צוחקים ושרים וכ"ו.
בקיצור לוקחים את אחת התופעות הכי מזויעות - עינויים- ומשתמשים בסצינה שנחרטה אצל רבים
כשיא מזעזע של עינויים , בשביל למכור לנו מכשדיר סלולרי.
לסיכום - טוב לראות ערחץ 2 פעמיים השנה כדי להיות יותר שלמים שטוב שלא רואים אותו כל שאר השנה.
רון_ג - זאת היתה פרסומת ל-YES. אני מתנצל והולך להתבייש בפינה, אבל אותי היא די הצחיקה... לא זכור לי שראיתי שם עינויים אלא "סתם" מלחמה.
רון_ג , אני ראיתי את הסצינה שאתה מדבר עליה כפרודיה על הסרט רמבו. התמונות ממש הזכירו לי ולכן לא הזדעזעתי.
פרסומת ל-YES
אני תמיד נדהמת מגודל ההפקה שלהם.
הפקות בומבסטיות כאלה שבטח עולות מאות אלפי דולרים.
הפקות בומבסטיות כאלה שבטח עולות מאות אלפי דולרים
הכל מגיע מהכיס העמוק של בזק, לתוכו כולנו (או רובנו...) זורקים כספים. אולי עכשיו אפשר להבין למה הם לא יכולים להוזיל מחירים, ולמה צריך לשלם "דמי שימוש" על הקו.
שמתם לב לפרסומת של דיאט יופלה?? אז זה דיאט או מה? בשנה שעברה הנשים שבפרסומת היו פחות שמנות שם אז אולי זה לא כל כך דיאט?
שם מוזר יש לדף הזה. הרי פרסומות = מטופשות. למה צריך להתאמץ לדלות שמץ מתוך הכלל?
פרסומות חייבות להיות מטופשות!
ככל שהפרסומת מטופשת ו"קלילה", היא משפיעה יותר. הסיבה היא פשוטה וברורה. אילו הפרסומות היו חכמות, מעוררות מחשבה - מה שהיה קורה זה שהיו מתעוררות מחשבות על הפרסומות, וכמובן ההגיון הבהיר היה מגיע למסקנה שעובדים עלינו, הפרסומת לא היתה משפיעה! כשהפרסומת מטופשת, היא עוקפת את השכל ומשפיעה עמוק בבטן.
הגעת לדף זה בעקבות
יש לך מה להוסיף?
. פרטים נוספים בדף