למה אני שואלת את השאלה הזאת (ואני תמיד שואלת אותה)
כי מנסיוני:
יש לי סכום מסויים עם קצת יכולת "משחק" , אני יכולה בד"כ לשלם בין x לX+5 ש"ח לשעה.
חשוב לי לדעת כמה מי שעומד מולי מעוניין להרוויח.
אני כבר יודעת מנסיוני ש:
מי שאלו הציפיות שלו מתאים וריאלי לי.
כמובן שאנסה להתחיל מהx כי התקציב שלי מוגבל וכי ככה, אחרי שנה בדיון שכר יהיה לי מה להעלות (אחרת, סביר שלא יהיה לי...)
מי שמצפה להרבה יותר ובכל זאת מתפשר, כלומר מתחיל לעבוד בשכר נמוך בהרבה מציפיותיו,
מתחיל מלכתחילה עם תסכול כלשהו, ורואה בנו פתרון לשנה-שנתיים או ברירת מחדל (לתחום שלי פחות משלוש שנים זה מעט מדי...)
אעדיף לקחת מי שציפיותיו מתאימות למה שיש לי לשלם. אחרת ברגע שקצת קשה נשברים.
(לעומת זאת כלפי אותו סכום, יש מי שיגיד: "קשה , אבל השכר טוב, אז אני אתאמץ ואתגבר..")
מי שמצפה לקצת יותר (לא הרבה) ואין לי, אבל הוא עילוי, אהפוך את העולם ואנסה להשיג (לפעמים אולי גם אצליח).
אם יהיו כמה ברצף שמבקשים הרבה יותר או הרבה פחות אבין שהשכר שאני מציעה כבר לא אקטואלי לתפקיד.
זה נותן מדד לאן האדם רוצה להגיע.ודרך זה מבינים גם כמה זמן יתמיד במשרה שאני יכולה להציע לו.
בקיצור, שאלה מעולה שמאוד עוזרת לי.
וכמובן, ה"סדין" לא אינסופי, אם בסכום הכולל אני יכולה לקחת צוות שלם ולדעת שכולם מבסוטים בו כי ציפו לפחות זה נפלא יותר
מלקחת צוות שאין לי מושג עד כמה זה נהדר או עד כמה זה "בסדר" עבורם.
בהצלחה.
זה אכן מעצבן. ועמך הסליחה, יעל_ש?, אני מבינה את הצד שלך, זה עדיין לא מוריד מזה שזה מעצבן לאללה, שאתה בצד ה"חלש" - מקבל השכר וצריך לקלוע איכשהו לכל מה שציינת + לעשות סקר שוק כדי לדעת איפה אתה עומד + לדעת לא לבקש יותר מדי כדי שלא יקבלו אותך או מעט מדי כדי שלא יקבלו אותך ובכל זאת לצאת איכשהו מרוצה..
יעל_ש? :
איזו דרך מוזרה לבחון התאמה לתפקיד...
מצב השוק הנצלני, הרבה פעמים לא משאיר הרבה אפשרויות לעובד שיכול לספר לך סיפורי אלף לילה ולילה בראיון, ממש כפי שיעצו פה לשביל_בצד? (לעשות סקר שוק כדי לדעת איז סכום לבקש..) אז איזה מן אומדן זה?
את מזכירה לי שאלה שנשאלת בראיונות עבודה: ציין תכונה חיובית אחת ותכונה שלילית אחת שלך.
גם פה צריך לשקר ולאמר משהו כזה שעובר כגון: תכונה שלילית שלי שאני פרקציוניסטית (נו, באמת..)
כשאני העדתי על עצמי שיש לי קושי לקבל החלטה - זה כמעט הפיל אותי מעבודה ולמזלי היה מי שאמר על כך שזה מעיד שאני ישרה ולא שקרנית כמו כולם.
מה מוזר בלתאם ציפיות?
מה מוזר בלשאוף להעסיק אנשים שיהיו עובדים מרוצים?
נראה לי הכי טבעי ובסיסי וגם בא ממקום טוב.
הרי זאת לא השאלה הראשונה בראיונות, בד"כ האחרונה.
נשמע לי ממש חיובי לרצות מישהו שציפיותיו מתאימות לציפיותי.
ולכן, אחרי שתאמנו ציפיות בשאר התחומים (חינוכיים, ערכיים מקצועיים) טבעי לי לברר ציפיות גם ביחס לשכר.
הכי טבעי לי לרצות לנהל מקום עבודה בו יש כמה שיותר עובדים מאושרים וכמה שפחות עובדים מתפשרים.
(וכמובן, אני גם מיד עונה לגבי מה היכולת שלנו.)
ושוב, הכל מניסיון,
פעמים רבות עובד שעושה פשרה כלכלית/חינוכית גדולה מאוד לא שורד משברים.
עובד אחר שמדויק לו חינוכית ומרגיש מאוד מתוגמל כלכלית, יעשה יותר בעת משבר כדי לפתור אותו ולהשאר.
ולא יודעת לגבי תחומים אחרים,
אבל מי שעובד עם נוער בסיכון רווי חוויות נטישה ואכזבה, משתדל לתת להם חוויות מתקנות וצוות מחויב.
וגם אני.
תכף תטעני שיש אנשים שעובדים עבור שכר מינימום והם מרגישים מתוגמלים ויש שלא.
או שמא יש אנשים שמקבלים 30 ש"ח לשעה ומרגישים מתוגמלים ויש שלא...
כל אחד יודע עד כמה האף שלו עקום ובפנים הוא יודע בדיוק איך הוא נראה, גם אם הוא לא מראה זאת כלפי חוץ.
כולנו יודעים שהכל יחסי ואם אתה לא סוג של מפגר, אתה יודע בדיוק על איזו סקאלה המשכורת שלך.
רבים מסתפקים בזה כי אין להם את כוח המיקוח לבקש יותר.
חוסר צדק קיים פה בעולם בכמויות מטורפות ואת זה את בוודאי לא תשללי.
אני ממש לא בטוחה. אני כן בטוחה שלזה שעונה לטלפונים יש הרבה יותר כוח מלזה שמנהל חברה והוא פשוט לא משתמש בו. אם כל הפועלים היו מתאגדים - סדרי עולם היו משתנים.
זה אומר שבכלכלה חופשית הם צריכים לעשות אחד משניים: להסתפק במה שהם מקבלים עבור יכולותיהם הנמוכות או לחפש תחום אחר לעסוק בו, תחום שבו יכולותיהם עולות על של אחרים (במילים אחרות, להשיג יתרון יחסי).
מה שנראה לי הכי קובע בראיון עבודה זה אינטואיציה של המראיין
דווקא שאלות של תיאום ציפיות הן דרך מאוד הגיונית להתמודד עם הטיות (=אינטואיציה).
אבל זה לא בדיוק ציפיות שכר. זה זה שיש לך תקציב X ואם הוא אומר לך פחות מזה את תגידי - בסדר ותשמחי על כך שזה פחות מהתקציב ונשאר לך עודף. הרי לא תגידי לו מה עומד לרשותך מבחינת היכולת לשלם.
זה מעצבן, זה סופר מעצבן, זה ממש מרגיז וכל העניין הזה עם שכר ותיאום שכר והעלאות וכו' וכו' שם את העובד במקום מאוד לא נעים, מתגונן, אבסורדי ומסרס.
ואגב,
גם כשאני בונה בניין אני מכינה מפרט ומחפשת 3 קבלנים לומר לי כמה ירצה כל אחד תמורת עבודתו, ולא אומרת להם כמה אני מציעה...
גם כשחיפשתי בחודש שעבר גרפיקאית לחודש בלבד, לקחתי 3, הסברתי להן מה התפקיד, ושאלתי כמה ירצו, לא הצעתי.
וכך רוב האנשים שאני מכירה.
מלבד ברגעים בהם אני בסשן בו משלמים ב"כובע קסמים". רוב העולם מתנהל כך
שנותן השירות, הוא זה שמתמחר אותו, ואתה בחור אם תרצה או לא תרצה לשלם את הסכום תמורתו.
וכן, זה מראה לך בכמה הוא מעריך את השירות וללא ספק גם את ערך השוק של השירות.
אבל מי שמתמחר הוא נותן השירות.
כנ"ל בעבודה, וזה לא משנה אם ראיינתי מנהל, טבח, מדריך חדר כשר, אדריכל או מעצב שיער (דוגמאות מהשנה האחרונה...)
פלונית אלמונית כתבה
יש אנשים שהיכולות שלהם קטנות יותר משל האחר, האם זה אומר שהם צריכים פחות אוכל או פחות תרבות או פחות דלק או פחות חופשה או פחות הנאה מאלה שיכולותיהם גדולות יותר?
זה אומר שבכלכלה חופשית הם צריכים לעשות אחד משניים: להסתפק במה שהם מקבלים עבור יכולותיהם הנמוכות או לחפש תחום אחר לעסוק בו, תחום שבו יכולותיהם עולות על של אחרים (במילים אחרות, להשיג יתרון יחסי).
לטעמי לרוב האנשים יש יכולת גדולה בתחום כלשהו, צריך רק למצוא אותה.
ביום שלא אאמין בכך לא אעבוד עם נוער.
לא מבינה איך זה קשור לצריכה (שתינו יודעות שאינסטלטור לוקח מאיתנו בשעה מה שהרווחנו בדי עמל בשלושה ימים...)
זה מעצבן, זה סופר מעצבן, זה ממש מרגיז וכל העניין הזה עם שכר ותיאום שכר והעלאות וכו' וכו' שם את העובד במקום מאוד לא נעים,
מתגונן, אבסורדי ומסרס.
אני מאוד אשמח,
ואתן לו מעט יותר ממה שביקש כדי שגם הוא ישמח
ועדיין ישאר לי עודף לתת עוד משהו לנוער בסיכון שלא הייתי יכולה לתת אחרת.
או להכניס עוד נער למערכת.
וגם
אוכל לשים מעט בצד
ובשנה הבאה להעלות את השכר לעובד, כי יש לאן, והוא שוב יהיה יותר מרוצה.
מה רע בזה?
אני מזכירה שלפחות אצלנו, הנערים במרכז.
אני רוצה עבורם עובדים מתוגמלים ומרוצים, אבל הם מרוצים יותר שיש להם גם כסף לחומרים/פעילות ועליה בשנה אח"כ
והסדין לא אינסופי.
תמיד שמחים כשמתקצר לכיוון אחד כי כך יימתח לכיוון אחר.
ונורא לא נעים לי הרמיזות על הוגנות, עושק והתנשאות.
תנו לי קרדיט, אני מצהירה בזאת שהשכר שלי ושל כל עובדי
(שחלקם מרוויחים טיפה יותר וחלקם טיפה פחות והכל בהבדלים של עד 5 ש"ח מעלה-מטה)
הוגן ואף עולה על הקולגות בתחום חינוך בלתי פורמלי סביב.
ממש לא מבינה מה רע בלרצות צוות מרוצה ובלדעת בוודאות שמניסיון,
אף אחד לא מרוצה אם בראיון ביקש מעבר למה שיכולת,
הפכת את העולם ואמרת לו את זה+את האמת: "אבל לא יהיה לי יותר מזה לפחות בשלוש השנים הבאות".
תאמינו לי שמניסיון אחרי שנתיים, הוא מתבעס מזה שאין לאן לעלות.
כולנו יודעים שהכל יחסי ואם אתה לא סוג של מפגר, אתה יודע בדיוק על איזו סקאלה המשכורת שלך.
רבים מסתפקים בזה כי אין להם את כוח המיקוח לבקש יותר.
לטעמי בחינוך בלתי פורמלי אין ממש חוקי שוק.
אפשר להרוויח על אותה שעת הנחית קבוצה בין 23 ליותר מ1,000 ש"ח. ואני לא צוחקת.
בעיקר תלוי באיזה כובע באת באותו יום (בשלב שמזגזגים בין כמה עבודות זה הכי בולט:
קמים בבוקר ומתלבטים: רגע, היום אני עובד עם הצוות כמנחה או מטעם חברת ייעוץ ארגוני? היום נקרא לזה פעולה או אאוטדור?
היום נבשל אוכל בריא עם הנערים במועדון שלנו כמו תמיד, או נעביר סדנא במועדון מקביל בעיר הקרובה נקרא לה "פיתות מקמח מלא" ונוסיף עוד 0 מאחורי הסכום לשעה...)
אני חושבת שזה חלק מהבעיה של התחום, אבל כמי שדווקא רואה עצמה כחלק מ"התאגדות פועלי העולם" עובדת קשות גם על זה.
(ובכלל מצחיק איך כשאתה מציג את צד המנהל ישר מתייחסים אליך כאל מנצל.)
בכל הדוגמאות שנתתי (קבלן, גרפיקאי וכו..) אתם באמת באים ומציעים ולא שואלים כמה הוא רוצה???
לא מבינה בהי-טק...
יכול להיות שזה אחרת.
אני יודעת רק מעצמי, שלי תמיד נראה הגיוני, שמי שנותן את השירות מתמחר אותו, ואתה מחליט אם להסכים, להתמקח או להפרד.
עבדתי באיזה מפעל כולם עושים את אותו תפקיד "מפעיל"
רק מה, לא כולם קיבלו את אותו שכר מי שביקש יותר (בגדר מה שהמפעל מוכן לשלם) קיבל יותר מי שביקש פחות קיבל פחות
20 אנשים עושים אותו תפקיד אותם שעות אותם משמרות וכל אחד מקבל סכום אחר זה פשוט לא פייר ולדעתי גם ניצול..
למה לא ללכת בכוונים כאלה? הרי זה לא עסק. אדם שבא לראיון אצלך יודע שזה לא מקום שמגלגל כספים.
מי שהולך לעבוד בחינוך לא מצפה להתעשר. המצב ידוע.
כשאת כנה ומשדרת בראיון עבודה ניחוח של אמת ורצון טוב, האם לא תמשכי כאלה אנשים גם לעבוד איתך?
ולגבי האף העקום, התכוונתי שכל אחד בתוך תוכו יודע מה המשכורת שלו שווה והוא לא מדלג בדילוגים שמחים כשהוא מביא 30 ש"ח לשעה הבייתה. (ממש כפי שכל אחד יודע בתוך תוכו איך הוא נראה, גם אם לא יראה זאת).
תשמע, יש לי אפשרות לתת לך יותר ממה שאתה מבקש אבל זה אומר שאנחנו לא מעלים שכר בשלוש שנים הבאות, ואני מאוד רוצה לדעת בשיא הכנות אם יש לך תוכניות רציניות לשלוש שנים הבאות כי בעבודה כזו אי אפשר להחליף אנשים כמו גרביים (זה פשוט פוגע בנפשות גם ככה כבר פגועות ושחוקות...)
זה די דומה למה שאני אומרת .ולצערי כבר נפגעתי מספר פעמים.
מנסיוני זה תופס שנתיים גג...אח"כ גם כשמזכירים יש אנשים שמרגישים שבכל זאת ואף על פי כן...
ותביני, התקציב שלנו שקוף....
ואני לחלוטין לא מסכימה עם הגישה שאומרת שהמספר שאת נוקבת בו עומד ביחס ישר לדימוי העצמי שלך.
מה הקשר?
כשאני מחפשת עבודה אני מחפשת מקום שיהיה לי טוב לעבוד בו ושיכסה את הוצאות המחיה שלי. ברגע שמלשמים לי מעל ה-X של הוצאות המחיה, שהן די נמוכות, זה בסדר. יותר חשוב לי לעבוד עם אנשים נחמדים ולא להרגיש כמו פועל תאילנדי.
אז אם אני מגיעה למקום מקסים שאני מרגישה שאני יוצאת מורווחת מעצם העבודה שם עוד לפני שמדברים על כסף, אם אני לא זורקת סכום גבוה במיוחד זה אומר שאני נואשת? שאני לא אוהבת את עצמי? זה פשוט שטויות.
(ולא משנה אם מדובר על מפעל נשק או מקום חינוך לנוער בסיכון).
ההזדהות שמצופה משכירים עם האינטרסים הכלכליים של המעסיק- היא גם מעצבנת.
ולכן חשוב לי שיעבדו אצלי אנשים מרוצים ולא מתפשרים. ולכן חשוב לי להבין כמה הם היו שמחים לקבל עבור עבודתם.
ונראה לי שכבר ציינתי שאני לא משלמת מעט. ושעדיין לצערי (כי כמובן שהייתי שמחה להרוויח יותר) זה פחות ממה שאני שואפת אליו ולכן ממשיכה לגייס.
ולהעלות בהדרגה זה ממש לא תרגיל פסיכולוגי. זאת תפיסת עולמי. כבר כתבתי שאני בעד סולם ובעד תגמול על וותק בשטח ולא על "עליה לניהול".
שוב. יש עוגה תקציבית אחת וכמנהל אתה מחלק אותה. זה לא שיש לי "סכום x שמישהו הקצה לי לכל תפקיד."
ולכן זה שכשנשאר יותר לחומרים ופעילויות זו לא דמגוגיה. אלו עובדות החיים.
הדיון כאן על ראיונות עבודה, תיאום ציפיות שכר וכו', נשמע לי מאוד מעניין, והייתי רוצה להעביר אותו לדף נפרד.
אין לי רעיון לשם דף.
למישהו יש?
או יכול להציג את הנושא במשפט אחד?
כמו שציינה מיצי_החתולה, באנגליה אכן מפרסמים את השכר המוצע במודעות הדרושים.
בארץ, לעומת זאת, נתקלתי לא מזמן במודעת דרושים שדרשה מהמועמדים לציין את ציפיות השכר כבר בפנייה הראשונה שלהם. "פניות ללא ציפיות שכר לא ייענו". טוב שהם לא כתבו שהם לא מתחייבים לקבל את ההצעה הזולה ביותר...
יתרה מכך, שמעתי על עובדים (אפרופו היי-טק) שהחוזה שלהם אוסר עליהם במפורש לדון בשכר שהם מקבלים.
תרבות החוזים האישיים, שבזמנו נתפסה כשחרור מכבלי הוועדים הנצלנים, יצאה כאן משליטה באופן שאפילו תאצ'ר לא היתה חולמת עליו. העובד מגיע למיקוח הזה מוחלש ומבודד, ואז הוא עוד צריך לקלוע לחידונים פסיכולוגיים שבהם הוא צריך לקלוע לדעת המראיין - לא נמוך מדי, כדי לא למכור את עצמו בזול, אבל לא גבוה מדי כדי שלא יעיפו אותו מכל המדרגות.
זה שונה אצל פרילאנסרים, מכל מיני בחינות, ולו רק כי חלק מרכזי בעבודתו של פרילאנסר הוא ללמוד לתמחר את עצמו, מפרויקט לפרויקט, בהתאם לפרויקט.
גם פרילאנסרים עלולים להידפק, אבל החשיבות של קביעת השכר קריטית הרבה יותר אצל שכיר, שלא יקבל הזדמנות שנייה בפרויקט הבא.
תרבות החוזים האישיים הזאת, אגב, מחלחלת גם ליחסי האזרחים עם הרשויות. כל אחד לעצמו, נלחם בעצמו על מה שנוגע לו. פסה הסולידריות מן הארץ, נשאר רק שוק שמחייב מיקוח אינסופי על כל צעד ושעל.
ארץ אוכלת יושביה, הישרדות: החיים האמיתיים. ומי שחלש נופל בצד הדרך.
קו ישר מתוח בין חוף פלמחים, שייח ג'ראח וחברת הביטוח שמנסה כל שנה לדפוק אותי באלף שקל, בשיטת מצליח.
התלבטתי אם בשם הדף להתייחס רק לעניין השכר או לראיון עבודה בכלל,
אבל נראה לי שנושא השכר תפס כאן מספיק מקום, כדי שיהיה לו דף משלו.
אולי זה באמת רעיון טוב לפתוח דף על ראיונות עבודה בכלל.
על ההתנהלות שלהם, על איך להתכונן אליהם וכו'.
(זכור לי שמישהי פתחה כאן פעם דף ספציפי על איך להכין את עצמה לראיון עבודה מסוים, אבל כנראה שנחשב לדף זמני ונמחק).
פשוט להבנתי, את ההסכמים לא עושים בראיון עצמו, אלא בראיון רק מדברים על הציפיות.
לכן היה נראה לי יותר נכון לכתוב 'ציפיות שכר'.
אני יודעת רק מעצמי, שלי תמיד נראה הגיוני, שמי שנותן את השירות מתמחר אותו, ואתה מחליט אם להסכים, להתמקח או להפרד.
יעל, אשמח לדון בשורש העניין הזה. למה זה נראה לך כל כך הגיוני? זה משהו שניתחת לעומק או שפשוט מרגיש לך הגיוני מנסיון העבר?
בחודשים האחרונים אני מנסה למצוא את מקומי בעולם הכלכלי.
מצד אחד משתדל לגבות תשלום בשיטת כובע הקסמים, מתוך אמונה שאם אצליח לפתוח לאנשים מספיק את הלב, הם ישלמו ברוחב, אלא אם באמת אין להם או קשה להם.
ומצד שני, במצבים בהם אדם פרטי גובה ממני תשלום, אני שואל אותו האם הוא מרוצה מהסכום או היה שמח לקבל קצת יותר?
וזאת מתוך המחשבה שהרבה פעמים אנשים מתמחרים שירות בהתאם לתחרות בשוק, ולא לפי כמה באמת היו שמחים להרוויח על השירות.
אם להיות ספציפי, אם מישהו מבקש ממני 50 שקל ואחרי הוצאות נשארים לו 10 שקל רווח, ממש קורצת לי ההזדמנות להשקיע בעצמי 20% יותר (10 שקל נוספים) שייתנו לו רווח כפול.
לא באתי להתייפיף או לצאת יותר צדיק מהאפיפיור, פשוט מחפש דרך אחרת.
אתה מחפש עובד מתאים? או אתה עושה מכרז של ציפיות השכר הנמוכות ביותר?
מה קשורה התשובה?
אם מישהו היה עונה לי ככה הייתי בעיקר חושבת שהוא חוצפן ולא אדם נעים.
הייתי עונה בכנות שאני מחפשת אדם שישמח בשכר שאני יכולה לשלם ולא יראה בו פשרה,
ושאני בטח לא מחפשת עזי פני לצוות החינוכי העדין והנעים שב"ה אני חלק ממנו.
אולי יש אנשים עם אופי אחר, אולי בעולם העסקי המחוספס...
אני אדם עדין ותשובה כזאת היתה מראש פוסלת את המועמד היושב מולי מלעבוד עימי.
לאורי יורמן עניתי בדף שלו.
נהדר. משחרר את כולנו מהפולניות של להיות חרדים לכל שקל בודד או 10 ש"ח שיוצאים מכיסנו, במיוחד כאשר הם הולכים לכיסו של אדם פרטי.
גם אני משלמת יותר אם אני חושבת שהסכום שביקשו לא הוגן. לאדם פרטי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שמישהו עשה את זה לי. אמרתי כמה אני גובה לפגישה (זה היה מזמן - גביתי ממש מעט) והוא לא הסכים וקבע מחיר של פי 2.5. זה היה ממש מנער, לימד אותי הרבה. גם דרש ממני הרבה. לפעמים מחווה בודדת של אדם אחר יכולה לחולל בך מפנה קטן.
אף אחד לא חשד שהוא יהודי, כי איזה יהודי מחופש היה מעיז להתווכח על גובה המשכורת באמצע המלחמה?
מדהים.