זאת תוכנית הלידה שהכנתי ללידה האחרונה שלי.
כשבאתי לבית החולים,בקבלה,לפני שדיברתי איתם כבר שלפתי אותה ואוהו,כמה רושם עושה נייר כתוב!

בקשה לצוות הרפואי

בחרתי ללדת בבית החולים..........,כי הסתבר לי אחרי ברורים רבים שבבית החולים הזה יש נכונות רבה לכבד את רצונה של היולדת,וללכת לקראתה.אחרי שחוויתי לידה ראשונה שבמהלכה נעשתה התערבות עוד לפני שהגוף היה בשל ללידה,אני מעונינת שהלידה שלי הפעם תהיה טבעית ככל האפשר.

בהתאמה לכך אבקשכם לאפשר לי ללדת:

• ללא זירוז.
• ללא משככי כאבים.
• אם אפשר-ללא פקיעת מי השפיר.
• בכל מקרה-אם דרושה התערבות-אבקשכם לידע אותי לפני כן,ולשתף אותי במידת האפשר בבחירה.
• כיוון שהלידה הקודמת שלי הסתיימה בואקום,שבעקבותיו סבלתי מקרעים ברקטום (ללא פגיעה בשריר) אבקשכם ללדת בתנוחה שלא תגרום לי שוב לקרעים, ולהמנע מחיתוך החיץ.
• הבאתי איתי בקבוק חדש של שמן נבט חיטה,ואשמח אם המיילדת תרצה להשתמש בו.
• אבקשכם להמתין לבוא רפלקס הלחיצה.

כמו כן אשמח אם בזמן ואחרי יציאת התינוק:

• בזמן יציאת התינוק-אבקש שהאור בחדר יעומעם כדי שהתינוק לא יסונוור.
• לא ישאב ריר מפי התינוק.
• חבל הטבור יחתך רק אחרי שתחדלנה הפעימות.
• התינוק יונח עלי כדי שאוכל להניקו, וישאר איתי כל הזמן.
• אני מבקשת לא לתת לתינוק חיסונים כלשהם, לא לעשות לו בדיקות דם, לא לזלף לו טיפות עיניים וכד'.
• אני מבקשת לחכות עד שהשיליה תצא באופן טבעי,ללא מתן זריקה לכיווץ הרחם וזירוז יציאת השיליה.

אם בכל זאת יבוצע חתך או שיהיה קרע ספונטני שיחייב תפירה,אודה לכם מאוד אם:

• תרדימו היטב את המקום לפני תחילת התהליך,
• תשתמשו בערכת התפירה העדינה ביותר שניתן,
• התפירה תבוצע בשיטת ה"לקשור-לתפור-לגזור" ולא בשיטת התפר המתמשך.

בתודה מראש
.....................

זה נשמע על הכיפאק, מישהו חתם לך על זה?

כדאי לציין, שהתבנית של תכנית הלידה הוא מאתר לידה

ומה עשית עם הנייר? נתת למישהו? הקראת למישהו?
אנחנו, החזקנו בראש רשימה של הדברים האלה, שאנחנו רוצים לבקש, והשתדלנו לבקש כל אחד לפני שיהיה מאוחר מדי (בד"כ זה היה מוקדם מדי, מה שגרם להדבקת תוית, אבל מ'כפת לי מתויות. זה אפילו טוב לצ'יזבאטים). אה - לכמה מהם הכנו מראש תירוצים קבילים, ואפילו אמיתיים.

כן ורד,חתמו לי על זה בקבלה וצירפו את התוכנית לתיק שלי.
גילה-נתתי את התוכנית למילדת בקבלה והיא קראה אותה וגם לקחה והקריאה לכל הצוות הרפואי (אחר כך הגיעו משלחות משלחות לראות מי זאת המשוגעת הזאת)
כרמית-את התוכנית הראשונה בארץ כתבה מרים שיבלי מילדת מבית החולים האנגלי,לקחתי גם מהתוכנית שלה
וגם מהתוכנית שפורסמה בעיתון הורים וילדים.
אנחנו כמובן מפגרים אחרי בתי חולים\מרכזי לידה בחו"ל שנותנים לנשים מיוזמתם למלא תוכנית כזאת.
בבית החולים האנגלי התוכנית מחולקת לכל מי שמגיעה לסיור במחלקה.

כל הכבוד לצוות!
תזכירי - באיזה בי"ח ילדת?

ילדתי ברוטשילד-בני ציון בחיפה.
אבל זה לא היה כזה חלק,הקבלה שלי נמשכה שעה וחצי! הייתי צריכה למרות התוכנית להתווכח איתן על כל דבר
והן לא כ"כ ידעו איך לעכל את המשלחת שהגיעה איתי.
בסופו של דבר אחרי התלבטויות רבות (שלקחו כאמור שעה וחצי) הן אמרו לי שאין מילדת שיכולה לקבל את הלידה שלי ובגלל שהן לא יכולות לשלוח אותי עכשיו למקום אחר (וגם מן הסתם אסור להן) הן ישתדלו לעשות את המיטב .
כשראיתי מי הולכת לילד אותי התחלתי לבכות (מלחץ,מפחד) וכנראה שאז הן החליטו שאני ממש ממש לא שפויה ונלחצו ופחדו בעצמן ואז .......טוב ,אסור לי לספר,זה משהו שקשור לויטמין P ,הסוף היה טוב,כמו באגדות
הגיעה מילדת מדהימה!!!! והקטע הוא שהיא לא קראה בכלל את תוכנית הלידה,היא לא הספיקה,היו לי צירי לחץ
ופתיחה מלאה ותוך חמש דקות ילדתי.
ילדתי בעמידה(הייתי חייבת תנוחה כזאת בגלל הקרעים מהלידה הקודמת) היה חושך בחדר וכל משאלותי התגשמו ע"י אשה מקסימה שפגשתי לראשונה כמה דקות קודם לכן.
לא הסכמתי לאף אחד לגעת בתינוק לחסן או לדקור אותו והן שלחו לי משלחות שכנוע ,זה היה די מתיש להתווכח ישר אחרי הלידה כשכל מה שרציתי היה שיעזבו אותנו בשקט .
אחר כך רצו לאשפז אותי בגניקולוגית כי לא היה מקום ביולדות,אז החלטתי ללכת הביתה .
היה אמצע הלילה ולא היו אנשים לעשות לי שחרור מסודר וכשהתקשרתי למחרת הם אמרו לי שלא יתנו לי מענק לידה (זה לא היה אכפת לי רציתי רק את המסמכים הרשמיים של התינוק)כי .....אלף תרוצים טיפשיים.
בהתערבות המיילדת המקסימה קבלתי כמובן הכל.
בכסף של מענק הלידה קניתי להם כסא נדנדה ורדיו דיסק לחדר לידה הטיבעי.

מיכל!
כל הכבוד על הרעיון ועל האסרטיביות והנחישות שגילית!!! וגם צל"ש על המתנה אם כי לדעתי לא היה מגיע להם כל כך...
נראה לי שאאמץ את זה. כיום עם חוק זכיות החולה הם הרבה יותר זהירים במיוחד עם דברים כתובים.....

איזו משלחת היתה איתך?
דרך אגב האיום על אי קבלת דמי הלידה ממש מופרך היות וילדת בבית החולים והם היו חייבים לתת לך אותו.

הי מיץ פטל, המשלחת כללה אותי (כמובן) את בן זוגי ,אבא שלי(היה תכנון שהוא ידקור אותי אבל הם לא הסכימו)
ואחותי שהיתה ה"מתווכחת" (כדי שאני אהיה פנויה לדברים קצת יותר חשובים ).
הנחישות נבעה ממקור פשוט מאוד:פחדתי שישחיתו לי שוב את הגוף,הספיקה לי קריעת תחת פעם אחת -תרתי משמע.
קניתי להם את המתנות (אה,נזכרתי,קניתי גם עציץ לראש המחלקה) כדי להשאיר אותם עם טעם טוב בפה
כי הם היו ממש בהלם ממני באתי,עשיתי בלגאן והלכתי.
הם הכי היו בהלם מזה שילדתי בעמידה ואחר כך הייתי צריכה להסביר מה היה שם למשלחות (זה היה הקטע הכי מעייף בלידה)
כשבאנו לתת את המתנות אחת המילדות אמרה לאמא שלי שהיא ממש דאגה (כן...)כשהלכתי משם כי,מי ישגיח על התינוק?.....

בקורס הכנה ללידה שאני עושה במרכז פרפרים בבטן בירושלים אומרות 2 המנחות שהן דולות ומסייעות לידה לרוב בביהח עין כרם שהצוות נעלב מתוכניות הלידה. הרושם שלהן הוא שהצוות (כלומר המיילדות, הרופאים בעין כרם לא נראה לי מעניין אותם כלום אלא אם את מזמינה אותם פרטי) מעדיף שהיולדת תאמר להן בעצמה מה היא מעדיפה וגם הן כבר מכירות את כל תוכניות הלידה ויודעות פחות או יותר מה אשה שרוצה לידה טבעית רוצה...

נו, עוד סיבה בשבילי לא ללדת בעין כרם.

הן כבר מכירות את כל תוכניות הלידה ויודעות פחות או יותר מה אשה שרוצה לידה טבעית רוצה
אבל אני לא רוצה שיתייחסו אליי בהכללה, ובאמת נראה לי שהרצונות שלי לא מתאימים לרצונות של 'טבעיות' אחרות, ועדיף שישמעו מה אני אישית רוצה, ולא יקטלגו. למשל, אני יודעת שמוזיקה בלידה רק תעצבן אותי. אז ישימו לי מוזיקה כי אני מבקשת שלא יפקעו לי מי שפיר? לא כל הטבעיות אותו דבר.


מעדיף שהיולדת תאמר להן בעצמה מה היא מעדיפה
האמת שגם אני חשבתי שככה יותר נעים, ולכן ללידה הקודמת לא הכנתי תוכנית. אלא שכשנכנסתי לחדר לידה (בפתיחה שמונה) כבר ממש לא הייתי במצב לדבר. הזמנים שבין הצירים היו קצרים מאוד, וסביבי שלוש (!) מיילדות מתכוננות בקדחתנות עם אלף מזרקים ומספריים וצינורות והשד יודע מה עוד (כן, גם אני יודעת מה עוד, נזכרתי - גם קריאות היסטריות: "הבאת כבר את הפיטוצין?" "תגביהי קצת את המיטה" ועוד כהנה וכהנה). מצאתי את עצמי מתכווצת ומייללת בצירים, כל פעם אוכלת את עצמי על שלפני הציר לא הספקתי לגמור את המשפט, רק לקרוא בבהלה "לא, אני לא רוצה..." וכבר התקיף הציר הבא. ולא, כשלא לחוץ לי להעביר מסר אני לא מתייחסת לציר כתוקפן. בקיצור, למדתי לקח. ללידה הבאה אני מתייצבת עם דף מוכן ביד, ויודעת שאני את המסרים שלי העברתי.

הן כבר מכירות את כל תוכניות הלידה
כן? גם את זאת שאני כותבת כבר במשך איזה שנה, וכל פעם מוחקת ומשנה בה משהו? גם אותה הן כבר יודעות בעל-פה?

הדיון כאן היה ממש מזמן - אבל לטובת מי שמגיעה וקוראת אותו -

• אז ישימו לי מוזיקה כי אני מבקשת שלא יפקעו לי מי שפיר?-

אף אחד לא ישים ליולדת מוזיקה בבי'ח. זה לגמרי נתון להחלטתכן - כמו גם באיזה תנוחה להיות או האם להיכנס למקלחת, בזמנים שאינך מחוברת למוניטור, מה ללבוש כל עוד אינך רוצה אפידורל ועוד.
לעומת זאת על התערבויות רפואיות, כמו פקיעת מי שפיר אמורים להגיד ליולדת לפני שעושים, ולא תמיד כך הדבר (אבל לפחות בעין כרם מאוד מאוד השתפר בהשוואה לעבר).
בדוגמא למעלה של הגעה בפתיחה שמונה וכל ההכנות מסביב, גם תוכנית לידה לא היתה משנה. במקרה כזה אולי אפשר להפקיד את תוכנית הלידה בידי הבעל, כדי שיוכל לייצג את היולדת.
במצב העניינים כיום בהדסה עין כרם, אין צורך בעיני לבוא עם נייר כתוב. אפשר להכין תוכנית לעצמכן, כדי לדעת את כל האפשרויות ומה אתן מעדיפות, אבל אז בחדר הלידה אפשר לרוב לדבר עם המיילדת באופן ישיר ולהגיד את רצונותייך.
אני מלווה לידות בעין כרם בשבע השנים האחרונות, וההשתפרות היא ממש גדולה ומשמחת, אף שיש כמובן עוד לאן לשאוף!

ילדתי בחיפה ברוטשיילד וזה היה ממש סיוט בכל המובנים.
לפרות ברפת אצלינו מתיחסים יותר יפה מאשר התיחסו אלי ואל בעלי....(ואני שמחה שפרות מקבלות יחס חם ואהב ...)

בס''ד
מישהי יודעת על בלינסון על היחס וכן'?

סליחה שרה שאני לא יודעת לענות לך. בעקבות השאלה שלך גיליתי את הדף מחדש, וממש מצחיק לקרוא מחדש את הדברים שכתבתי מזמן. מאז כבר ילדתי בעין כרם את הלידה הכי טובה שהייתה לי בערך... וגם דעתי הנחרצת על תוכנית לידה השתנתה מעט.
ול{{}}דנית צור אלמוג - שווה לקרוא הקשר לפני שמגיבים. התייחסתי לאמירה מקוממת שגל ציטטה. לא שאלתי שאלה אינפורמטיבית.