_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
...בתוך אזור תחבורה מקומית (11) מצטברים כלי רכב קטנים כמו אופניים, קלנועיות, אולי אפילו סוסים, שזקוקים למערכת מסלולי אופניים. מסלולי האופניים תורמים באופן משמעותי ליצירת אזורי תחבורה מקומית, ועשויים לעזור גם בעיצוב כבישים מקומיים טבעתיים (49) ו{{}}רשת שבילים ומכוניות (52).
אופניים הם אמצעי תחבורה זול, בריא, וידידותי לסביבה; אבל הסביבה לא בנויה בצורה המתאימה לנסיעה באופניים. בכביש המכוניות מסכנות אותם; בשבילים הם מהווים איום להולכי הרגל.
כדי ליצור סביבה בטוחה עבור אופניים, יש לפתור את הבעיות הבאות:- האופניים נתונים בסכנה במקומות שבהם הם עוברים לצד תנועה כבדה של מכוניות או חוצים אותה.
- הם נתונים לאיום גם מצד מכוניות חונות. מכוניות חונות מקשות על רוכבי האופניים להבחין באנשים בדרך, ומקשות על אנשים להבחין ברוכבי האופניים. בנוסף, מאחר שרוכבי האופניים בדרך כלל צריכים לנסוע קרוב למכוניות החונות, הם בסיכון מתמיד שמישהו יפתח דלת באחת המכוניות לפניהם.
- אופניים מסכנים הולכי רגל על מדרכות ושבילים; ולמרות זאת רוכבי אופניים נוטים לנסוע בשבילים להולכי רגל ולא בכבישים, כדי לקצר את הדרך.
- במקומות שיש שימוש רב באופניים, למשל בסביבת בתי ספר ואוניברסיטאות, הם עלולים להרוס את האזורים המיועדים להולכי רגל באותה מידה כמו מכוניות.
לדעתנו חיוני שמסלולי האופניים יהיו לאורך הרחובות ולצד שבילים להולכי רגל: אם מנסים ליצור רשת שבילי אופניים נפרדת, כמעט בטוח שהולכי רגל ינצלו אותה לקיצור דרך בין רשתות התעבורה האחרות. וחוקים שאוסרים על נסיעה באופניים במערכת הכבישים או השבילים להולכי רגל, ידכאו עוד יותר את רוכבי האופניים שגם ככה סובלים מעודף הטרדות. לכן היכן שרק אפשר, מסלולי האופניים צריכים להיות לצד הכבישים והשבילים המרכזיים להולכי רגל.
כאשר מסלול האופניים הוא לצד כביש ראשי, יש צורך בהפרדה ביניהם. כדי להעניק לרוכבי האופניים בטחון מפני המכוניות אפשר להגביה את מסלול האופניים ביחס לכביש; או שאפשר להפריד ביניהם באמצעות שורת עצים.
כאשר מסלול האופניים הוא לצד כביש שקט, צריך לבטל את החניה באותו צד של הכביש; משטח הנסיעה לאופניים יכול להיות פשוט חלק מהכביש ובאותו הגובה. מאמר מאת בסקום (Bascome) בגיליון אקטובר 1971 של העיתון Oregon Daily Emerald הציע שמסלולי אופניים לצד כבישים צריכים להיות תמיד בצד שטוף השמש של הרחוב. [נראה לי שאצלנו עדיף לבחור דווקא בצד המוצל. --יונת]
כאשר מסלול האופניים עובר לצד שביל מרכזי להולכי רגל, צריך להפריד ביניהם, ואולי להנמיך את מסלול האופניים במקצת. במקרה הזה, הבדלי הגובה מעניקים להולכי הרגל בטחון מפני האופניים.
בשבילים שקטים ובאזורים מסויימים המיועדים רק להולכי רגל יש צורך למנוע לחלוטין נסיעה באופניים מאותן הסיבות שהם סגורים למכוניות. אפשר להשיג זאת אם מתכננים את מסלולי האופניים כך שיעקפו את המקומות האלה, או אם מקיפים אותם במדרגות או קירות נמוכים שמאלצים את רוכבי האופניים לרדת מהמושב וללכת עם האופניים ביד.
לכן:
יש לבנות מערכת של מסלולי אופניים, עם התכונות הבאות: מסלולי האופניים יסומנו בצורה ברורה באמצעות משטח עם סימון מיוחד (למשל אספלט צבוע באדום). עד כמה שאפשר, המסלולים יהיו לצד כבישים מקומיים ושבילים מרכזיים להולכי רגל. מסלול אופניים לצד כביש מקומי יהיה באותו גובה כמו הכביש, עדיף בצד שטוף השמש [או בצד המוצל, באקלים חם. --יונת]; מסלול אופניים לצד שביל להולכי רגל יהיה נפרד מהשביל ונמוך ממנו במקצת. מערכת מסלולי האופניים צריכה להגיע למרחק של כמה עשרות מטרים מכל בניין, ויש לסדר חניית אופניים ליד הכניסה הראשית של הבניין.
חניית האופניים צריכה להיות באחד הצדדים של הכניסה הראשית לבניין, כדי שהאופניים לא יפריעו לתנועה הטבעית של האנשים אל תוך הבניין והחוצה -- כניסה ראשית (110), ויש לבנות קירוי גם לחניה וגם לדרך ממנה אל הכניסה -- שדרת עמודים (119); יש למנוע מהאופניים להגיע לשבילים שקטים וגנים שקטים -- חצרות אחוריות שקטות (59), קיר סביב הגן (173)...
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
