בלוג שוליית המיילדת

אנונימי

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי אנונימי »

אז התחלתי סוף סוף ללמוד מיילדות. אחרי כמה שנים של חלומות, 3 שנים בבית הספר לאחיות, שנה במכללה ושנה בעבודה כאחות. אני יוצאת לדרך הזאת מצויידת בכל טוב - תקוות, חלומות, רעיונות, חששות, רצונות, ידע, בורות, פחד, בטחון, שמחה, ומה לא.
אני יוצאת לדרך הזאת, שעוברת פתלתלה בכל נבכי המערכת הרפואית בארץ, שתחושותיי כלפיה נעות בין חוסר אהדה קל לסלידה עמוקה ועזה (תלוי מתי תשאלו אותי). המערכת הרפואית עם כל חסרונותיה ומעלותיה, עם הגישות שלה, שהרבה פעמים הפוכות לגמרי מן הגישות שאני מאמינה בהן. מערכת שקשה לחיות בה.
זהו דף בלוג. אני מקווה בשנה הקרובה לספר ולשתף ממה שעובר עלי, מן הדברים היפים והמעצבנים. לשאוב עידוד מאלו שירצו לתת, להתייעץ, לחלוק נסיונות, ללמוד ולהתעשר. אז שתהיה דרך צלחה.


את תחילת הבלוג, עד ל- 10.2005 ניתן לקרוא ב ארכיון בלוג שוליית המיילדת
ואת המשכו ב- בלוג מיילדת נולדת



דף מומלץ
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

,תודה לכולן ושנה טובה!
דבי*
הודעות: 42
הצטרפות: 08 ינואר 2003, 11:51

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דבי* »

דנה, שלום רב,
מאז שגיליתי את הבלוג, וזה לא היה מזמן, אני כמעט ולא עוברת יום בלי לקרא בו, עברתי בעקבותיו שינוי משמעותי בתפיסה שלי לגבי לידה בכלל, ואני מדברת מ"מרומי" הריוני החמישי...
רציתי לשאול מה עומד מאחורי הפרוצדורה של חיתוך חבל הטבור מיד עם יציאת התינוק, ומהם השיקולים שכנגד?
מודה מראש על התשובה, ומאחלת לכולן שנה טובה, וגמר חתימה טובה!
דבי*
הודעות: 42
הצטרפות: 08 ינואר 2003, 11:51

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דבי* »

תודה אם פי 3, החכמתי מעט, אשמח ללמוד עוד, האם יש לי סיכוי כלשהו לדרוש בבית רפואה לא לחתוך את חבל הטבור לפני שהוא מפסיק לפעום? לצערי, לא אוכל ללדת בלידת בית...
ניצן*
הודעות: 82
הצטרפות: 04 נובמבר 2003, 18:26

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי ניצן* »

קודם כל אני מאוד מאוד נהנית לקרוא ולעקוב אחרי המסלול שאת עושה,
ומאוד נהנית מהסיפורים, המחשבות ומהכתיבה.
תענוג. תודה.
שנית, אני נורא רוצה גם, (להיות מיילדת, לכתוב כך אין סיכוי), ורציתי לדעת אם
אוכל לדבר איתך בטלפון או להתכתב באופן אישי יותר. אני לא כל כך יודעת
מאיפה להתחיל וצריכה הכוונה ותשובות מבפנים (מתוך מישהו שמכיר קצת את המערכות).
אימייל [email protected]
שוב, תודה ושנה טובה
רונ_צ'ה*
הודעות: 287
הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי רונ_צ'ה* »

שנית, אני נורא רוצה גם, (להיות מיילדת, לכתוב כך אין סיכוי),
היי ניצן, אומנם לא דנה, אבל ממש בימים אלה התחלתי את המסלול (הארוך למדי...) בדרך למיילדות.

בעיקרון המסלול הוא כזה: כדי להיות מיילדת עלייך להיות אחות מוסמכת. זה אומר שאת צריכה לעשות תואר ראשון בסיעוד (או כמוני - לעשות מסלול מקוצר של הסבת אקדמאים, שקיים בחלק גדול מבתי החולים בארץ), ואז לגשת לבחינות ההסמכה של משרד הבריאות (קצת כמו בחינות הלשכה של עו"ד).

אחרי שמסיימים את המסלול הזה, צריך לעבוד תקופה מסויימת במחלקה (שנה אם אני לא טועה) ואז אפשר לצאת לקורס על בסיסי שהוא קורס התמחות (מיילדות, חדר ניתוח, טיפוןל נמרץ וכו').

התנאים משתנים מעט בין מסלול למסלול ובין בית ספר לבית ספר, אבל בגדול - זה המסלול. לימודים אקדמיים מלאים מתקיימים דרך האוניבסיטאות לפי שנים אקדמיות (אוקטובר עד יוני) ונמשכים ארבע שנים. לימודים במסלול לההסבת אקדמאים נמשכים כשנתיים וחצי ומתחילים בכל בית חולים במועד אחר (בבילינסון למשל מתחילים בפסטמבר, באיכילוב אפריל).

בהצלחה....
ניצן*
הודעות: 82
הצטרפות: 04 נובמבר 2003, 18:26

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי ניצן* »

תודה . השאלה היותר ספציפית שלי היא האם אפשר לרווח את הלימודים
או למצוא איזו שהיא דרך שפויה יותר (הכל יחסי כמובן) כדי גם להצליח
ללמוד וגם לקיים משפחה וילדים קטנים. נאמר לחלק את הלימודים כך שאפשר ללמוד
שלושה ימים בשבוע, וכך לגמור שנה בשנתיים? (אני לא ממהרת )
או שאולי אני מבקשת לעצמי יותר מידי?... :-S
אם_פי_3*
הודעות: 2737
הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי אם_פי_3* »

דבי - הילד הוא שלך, ומותר לך לדרוש הכל - אבל כדאי לברר מראש ולמצוא בי"ח שמסכים לזה, אחרת בזמן אמת להתווכח זה לא סימפטי, ויכול גם להיות שיגידו לך שלא, ויבצעו (שהרי אי אפשר להתווכח ורק אז לחתוך, כי זה בדיוק הזמן). יגידו לך שזה נורא מסוכן כי זה יכול לגרום פוליציטמיה. את שניה אחרי לידה - הדבר האחרון שבא לך זה להתחיל לריב.
רונ_צ'ה*
הודעות: 287
הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי רונ_צ'ה* »

השאלה היותר ספציפית שלי היא האם אפשר לרווח את הלימודים או למצוא איזו שהיא דרך שפויה יותר (הכל יחסי כמובן) כדי גם להצליח ללמוד וגם לקיים משפחה וילדים קטנים. נאמר לחלק את הלימודים כך שאפשר ללמוד שלושה ימים בשבוע, וכך לגמור שנה בשנתיים? (אני לא ממהרת ) או שאולי אני מבקשת לעצמי יותר מידי?...
תראי, אצלי החיים די קלים - עוד אין לי ילדים ואני חיה על חשבון הבעל:-). מה שאני כן יכולה להגיד לך זה שבכיתה שלי יש כמה וכמה אימהות שמנווטות בין הבית והילדים (אחת מהאימהות עדיין מניקה) אין ספק שזה לא פשוט, אבל אני מניחה שלפחות בתוכנית האקדמית המלאה - כמו בכל חוג אחר באוניברסיטה - אפשר לפרוש את התוכנית באופן רחב יותר. הבעיה היא כשמגיעים לשלב ההתנסויות בבתי חולים, שדי מוכתבות באופן שרירותי (וכבר משנה ב' יש שלושה או ארבעה ימים כאלה בשבוע...) בתוכניות להסבת אקדמאים אני לא בטוחה שזו אפשרות, ומכיוון שהתוכנית משתנה מביה"ס לביה"ס אני חושבת שהכי טוב לברר ישירות מול המוסד עד כמה הם גמישים בנושא.
ניצן*
הודעות: 82
הצטרפות: 04 נובמבר 2003, 18:26

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי ניצן* »

תודה תודה תודה|יש|
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

הי, נעדרתי כמה ימים.
ניצן - יש בחלק מבתי הספר לסיעוד מה שנקרא "מסלולים לאימהות" שבהם מרווחים את הלימודים על פני שנה נוספת וכך גומרים כל יום ב- 13:00 ולומדים פחות ימים.
המסלולים הללו לא נפתחים כל שנה ולא בכל בית ספר, אבל שווה לברר.
אם לא תמצאי מסלול כזה שנפתח השנה, קשה לי להאמין שיתנו לך לעשות דברים בקצב שונה, כי התוכנית היא מאוד עמוסה ומסודרת כך שכולם עוברים
דברים מסויימים ביחד. מה שכן - אם כבר סיימת שלוש שנים, את יכולה לגשת למבחן הממשלתי נאמר חצי שנה מאוחר יותר מכולם. זה כן אפשרי.

אם יש עוד דברים שתרצי לשאול, המייל שלי הוא eitanhoffer שטרודל zvia.org.il צריך כמובן לכתוב @ במקום שטרודל...

ודבי - אני מסכימה עם כל מילה של אם פי 3. זה משהו שפשוט צריך לשאול עליו באופן ישיר, וגם להגיד אותו למיילדת במקום לפני רגע האמת, כלומר כשאת מגיעה לבי"ח או כשיש לך כבר פתיחה מתקדמת. רצוי גם להזכיר כשהתינוק בפתח (זו יכולה להיות משימה של הבעל או של מי שנמצא איתך, כי לך מן הסתם לא יהיה ראש לזה באותם רגעים). בהצלחה גם לך.

ומשהו קטן ל-אם פי 3 ולמציצה לרגע - כמה אני חייבת לכן? ;-)

גם לנו היו כאלו שילדו במהלך הלימודים, אבל הן פשוט חזרו מיד ללימודים ולא היו בכלל עם התינוק. שתהיה לך בהצלחה בכל מקרה, ואני מקווה שתמצאי מסלול לאימהות.
דקל_נור*
הודעות: 383
הצטרפות: 15 פברואר 2004, 01:25

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דקל_נור* »

[h=3]

דבי[/h]
אני מניחה שכאן תראי את הפנייה אליך. מותר לשאול: מה קורה, למה את מוחקת חלקים מתוך דפים? מדובר בדפים המכילים תכנים אישיים של הכותבות אותם, דף בלוג או דף סיפור לידה . אנא, הניחי לתכנים כפי שהם נכתבו על ידי הכותבות, ואם מחיקותייך נעשו בשוגג, את מוזמנת לקבל עזרה ב הוראות שימוש ולהתנסות במחיקות ועריכות ב מגרש משחקים

בהצלחה {@
אם_פי_3*
הודעות: 2737
הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי אם_פי_3* »

ומשהו קטן ל-אם פי 3 ולמציצה לרגע? - כמה אני חייבת לכן?
מזתומרת? ביקור! אלא מה?
ניצן*
הודעות: 82
הצטרפות: 04 נובמבר 2003, 18:26

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי ניצן* »

דנה תודה, אכן לא שמעתי על מסלולים לאמהות, אני רצה לברר

ו "גם לנו היו כאלו שילדו במהלך הלימודים, אבל הן פשוט חזרו מיד ללימודים ולא היו בכלל עם התינוק"
ממש מזה אני מנסה להמנע.
המצחיק הוא שכבר התקבלתי ללימודי סיעוד בשתי אוניברסיטאות לפני כמה שנים
אבל בסוף לא ניגשתי ללמוד. לא היה לי מושג מהחיים אז.... היום יש לי קצת יותר,
ואני יודעת היום מה שאז לא ידעתי- שאני מיילדת (כרגע בפוטנציה), ומה שאני עוד
יודעת היום, זה שבלי הידיעה הזאת בטח לא הייתי מסיימת את הלימודים בכל....
אבל מה אני כבר יודעת?....
היום זה הרבה יותר בהיר, וגם מורכב.
שוב תודה על המידע ועל האיחולים.
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

ניצן בהצלחה! אהבתי את שאני מיילדת (כרגע בפוטנציה)... זאת בדיוק החשיבה הנכונה!


ו-אם פי 3 - גרמת לי להסמיק! ביקור?! את לא מתביישת לדבר ככה?!
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

אני כותבת עכשיו אחרי שני לילות רצופים בחדר לידה. לילות כאלו שונים אחד מן השוני - כאילו התקיימו בשני יקומים שונים. הגיוון הזה הוא חלק ממה שכל כך מקסים בחדר לידה, אם כי על הלילה הראשון הייתי מוותרת..

בלילה הראשון הגענו למשמרת, שנדונה להיות המשמרת הכי ארוכה בשנה, וזאת בגלל החלפת השעון באמצע. למרות שהרבה פעמים מיילדות נשארות עוד שעה כדי לקבל לידה עם אשה שהיו עימה כל המשמרת הקודמת, מסתבר שכשזה כפוי זה נראה פתאום ארוך ומעייף. בחדר לידה היו שתי נשים בלידה. אחת בפתיחה גמורה ושניה עם ארבעה סנטימטר ושתיהן בלידה ראשונה.
הצטרפתי מיד לאשה שהיתה עם פתיחה גמורה. מסתבר שהיא היתה כבר שעה ורבע עם פתיחה גמורה, לוחצת וצועקת, אבל שום דבר לא זז שם. היא דווקא לחצה יפה, אבל הראש לא נלחץ ועדיין היה גבוה. אם תשאלו אותי, הייתי חושבת שאפשר לתת לה להיות בפתיחה גמורה עוד שעה-שעתיים-שלוש, עד שהראש ירד, אבל זה לא ממש עובד ככה לצערי.. ראשית, היא עצמה כבר אמרה ללא הרף - "תוציאו אותו ממני! אני לא יכולה יותר! אני הולכת למות! אני לא יכולה יותר! תוציאו אותו ממני! תעשו לי ניתוח! אני לא יכולה יותר!..." וחוזר חלילה. היא קיבלה טשטוש בערך שעתיים קודם והיה קשה מאוד להרגיע אותה. שנית, הדופק במוניטור לא נראה מי יודע מה ואי אפשר היה לתת לזה להימשך זמן ארוך מדי. ושלישית - יש מין נוהל כזה בחדר לידה שאחרי שעתיים בפתיחה גמורה מתחילים לנסות לזרז ת'עניינים. זה נוהל שקיים בכל חדרי לידה הארץ והרציונל הוא שהסיכוי ללדת הולך ויורד עם הזמן (אם כי יש נשים שילדו גם אחרי 5 שעות בפתיחה גמורה).
בעצם, הכי טוב היה אם היא היתה יורדת ומסתובבת קצת, אבל, כמו שאמרתי, היא קיבלה טשטוש - סיטואציה אומללה מלכתחילה.
בכל אופן, היא לחצה עוד איזה שעה ללא התקדמות ואז קראנו לרופא, ואז התחיל מחול שדים של הכנה לניתוח קיסרי על כל צרה שלא תבוא, והוזמן עוד רופא, והודיעו לחדר ניתוח, ובינתיים ממשיכים לנסות להלחיץ אותה בכל מיני צורות ואופנים, והוצאנו שתן עם קטטר (הרבה פעמים זה מה שעוצר), ושינינו תנוחות ושום דבר לא זז. לפתע, משהו קצת זז, והראש היה מספיק נמוך כדי לנסות ואקום. ואכן, ואקום קצר ועדין יחסית הוציא את התינוק החמוד הזה החוצה. אח"כ הרופא תפר אותה במשך שעה בערך, כי היה לה קרע עמוק בנרתיק, שלא נגרם ע"י הואקום אלא כנראה עוד לפני - וזה מה שאפר לתינוק לרדת קצת אחרי הרבה שעות.
היולדת אגב, היתה מאוד חמודה ולא היה נראה כאילו היא לוקחת את כל זה כל כך קשה. אולי הטשטוש עשה את זה? לא יודעת. אחרי שלוש שעות כבר ראיתי אותה מיניקה במחלקה. בכל אופן, מיילדות בד"כ אוהבות ש הן יקבלו את הלידה שהן עמלו עליה ואיתה כבר כמה שעות, ולא שיבוא רופא ויוציא את התינוק בואקום! וחוץ מזה, ואקום זו התערבות כזאת מרעידה. עדיין לא גיבשתי עמדה אם זה עדיף על ניתוח או לא. צריכה לחשוב על זה ולהתנסות יותר בזה.

טוב, אז נגמרה הלידה הזו, ובינתיים התקדמה היולדת השניה ל- 8 ס"מ. היה לה אפידורל כבר כמה שעות ועכשיו היא ביקשה תוספת כי זה נורא כאב לה. ניסינו לשכנע אותה שלא כדאי לה, אבל היא בשלה - רוצה אפידורל. טוב, הזמנו את המרדימה שגם ניסתה לשכנע אותה שלא כדאי לה, וכבר כמעט היתה לה פתיחה מלאה, אבל היא התעקשה. היינו צריכים לסרב..
אז היא קיבלה תוספת ותוך שניה היתה ירידה בואריאביליות של הדופק במוניטור, ותוך שתי דקות היתה האטה עד 50 שנמשכה ונמשכה, ותוך 5 דקות היא מצאה את עצמה בחדר ניתוח עם קטטר, חמצן, ו- 3 רופאים מתוחים. בסוף הדופק התאושש קצת אבל עדיין לא נראה טוב, והראש היה מאוד גבוה והוחלט בכל זאת לנתח. התינוק שנולד היה די גדול (3700) ועם קאפוט ענק (בצקת כזאת בראש עקב הלחץ של תעלת הלידה) שהראה שהוא נכנס בזווית קצת לא טובה לתעלת הלידה.
כבר הזכרתי משהו לגבי מפל ההתערבויות? נדמה לי שפעם או פעמיים, לא?

אז זה היה שלשום, וכל המיילדות היו ממש תוסכלות, עייפות, ו.. הייתי כותבת מבואסות, אבל זו מילה מאוד לא יפה בערבית, אבל ככה הרגשנו. לקראת בוקר כבר העלינו את כל הנשים למחלקה ופשוט נשפכנו על הכורסאות עד שמשמרת בוקר העירו אותנו.
שלא תחשבו שחדר לידה זה רק סיפורים יפים, התרגשות ולידות טבעיות.. למרות שבעצם, גם בלידות הללו היו דברים יפים, והיתה התרגשות, והיו חיים חדשים שהגיעו לעולם, ומשפחות ששמחו בהם. שאלה על איזה חצי כוס מסתכלים כנראה..

הלילה היה שונה לגמרי. הלילה היה הלילה של הנשים שבאות ויולדות, באות ויולדות, באות ויולדות. זה התחיל כשבאנו וגילינו שהמיילדת שעובדת איתי ועם המדריכה, כבר הספיקה בדיוק לקבל לידה. "טוב, אמרנו, טוב שהספקת כי את כל שאר הלידות אני אקבל" (לתלמידות יש זכות קדימה..). בפועל התברר שהיא קיבלה הכי הרבה לידות במשמרת..
בדיוק אז הגיעה אשה בלידתה החמישית, שתמיד באה ויולדת, אז אני קיבלתי אותה ומהר מהר נכנסו לחדר לידה כי היא התקדמה מ- 4 ס"מ ל- 7 ס"מ תוך 4 דקות. האשה הזו היתה מדהימה. התמודדה עם הצירים בדרך מכונסת ופנימית - בכל ציר נכנסה לתוך עצמה ובלי לזוז או להוציא הגה, רק ע"י התרכזות עמוקה, העבירה את הציר. בין הצירים היא חייכה ודיברה. היא כבר ילדה הכל. ילדה תאומים, וילדה תינוק בתנוחת עכוז, וילדה תינוקות ענקיים במשקל 4500 גרם. בקיצור - אני קוראת לזה "אשה שיודעת ללדת".
אבל למרות כל זה הלידה לא התקדמה והיא נתקעה המון זמן (כמעט שעה, זה המון זמן מבחינתה אם כי זמן סביר לאחרות) בפתיחה של 9 ס"מ. המדריכה שלי ואני הגענו למסקנה שהתינוקת הפוכה (בתנוחת op - עורף לאחור) ואכן היו את כל הסימנים לכך. ניסינו לעזור לה להסתובב בכל מיני תנוחות, אבל ללא הצלחה יתרה. ואז היתה כבר פתיחה מלאה אבל היא לחצה המון זמן, ובשבילה, שרגילה לבוא וללדת תוך 15 דקות, זו באמת היתה לידה נורא ארוכה והכי קשה (שעתיים וחצי ). בסופו של דבר, התינוקת בסוף הסתובבה לפני שיצאה - ממש ראינו את זה קורה. זו היתה לידה יפה, וללא כל התערבות בסה"כ, וכל כך שמחנו בה, המדריכה שלי ואני, אחרי הלילה המתסכל מאמש. הזוג הזה היו כל כך נחמדים. צעירים למדי, שפשוט רוצים הרבה ילדים כי הם אוהבים אותם כל כך. הם הראו לי תמונה של הארבעה בבית יושבים או עומדים כולם על אבא שלהם. עכשיו תצטרף תינוקת לחבורה.

תוך כדי שקיבלנו את הלידה הזו, הגיעה אשה ותוך חצי שעה ילדה, ואחריה עוד אשה שגם ילדה תוך חצי שעה. את שתי הלידות הללו קיבלה המיילדת השניה בשמחה גדולה.

טוב, העניינים נרגעו קצת ובשעה 400 סוף סוף שתינו משהו חם. נחנו קצת עד 5:45 ואז - צלצול בדלת. הסתכלנו החולה וראינו 2 נשים חרדיות. "טוב," אמרתי, נראה שתהיה לי עוד לידה. הן נכנסו - אמא ובת בלידה שניה. היו לה צירים חזקים ותכופים, המים כבר ירדו והכנסנו גם אותה מהר מהר ללדת. אבל פה נכון לי הלם קטן - זו התה לידה שניה, והיא היתה בת 16. את התינוק הראשון היא ילדה בגיל 14 (תחשב בעצמיכן מתי היא התחתנה..). היה לי קשה עם זה. קשה מאוד. תדמיינו לכן את עצמיכן בגיל 14, יולדות, ובגיל 16, יולדות שוב. וחיות עם גבר מגיל 13, מקימות חיי נישואין מלאים מגיל 13. ואם היא תלך בדרכה של אחותה (וכנראה שתלך), הרי שעד גיל 25 יהיו לה כבר 7 ילדים...
היא היתה מפוחדת וכל הזמן רצתה שאמא תחבק אותה. תוך שלושת רבעי שעה היא כבר היתה עם התינוקת בזרועותיה, ובסך הכל ילדה כמו בת חיל אמיתית. גם היא אחת מאותן הנשים שפשוט יודעות ללדת. רק שבעיני, ותקראו לזה שיפוט אם תרצו, חבל שהיא גילתה את זה בגיל כל כך צעיר.

כך נגמר לו הלילה הזה, ומרוב אדרנלין ומחשבות על ילדות שיולדות לא הייתי עייפה כל הדרך הביתה ולא הייתי צריכה לעצור לישון בשום צומת. אני לא חושבת שמיילדות היא מקצוע כל כך "יפה" במובן הרומנטי, כמו שרבים חושבים, אבל הוא בהחלט מקצוע מגוון, מעניין, מאתגר, מתסכל, מלמד, מבגר, ומתאים בדיוק בשבילי.
דקל_נור*
הודעות: 383
הצטרפות: 15 פברואר 2004, 01:25

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דקל_נור* »

ומתאים בדיוק בשבילי
ללא ספק
רונ_צ'ה*
הודעות: 287
הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי רונ_צ'ה* »

ומשהו קטן ל-אם פי 3 ולמציצה לרגע? - כמה אני חייבת לכן?
בשבילך? בחינם :-)
רונ_צ'ה*
הודעות: 287
הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי רונ_צ'ה* »

אני לא חושבת שמיילדות היא מקצוע כל כך "יפה" במובן הרומנטי, כמו שרבים חושבים
זה מצחיק, בכיתה שלי יש עוד 8 בנות שרוצות ללכת למיילדות, אבל אני מדברת איתן והתפיסה שלהן לגבי המקצוע היא כל כך רומנטית ולפעמים לא ריאלית בעיני, ואלה נשים שילדו בעצמן, שיודעות שזה לא גן של שושנים... לא יודעת, זה מפתיע אותי לפעמים.
רונ_צ'ה*
הודעות: 287
הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי רונ_צ'ה* »

זו כמובן אני (המציצה) - הגיע הזמן להחליף את הניק האינפנטילי ההוא...
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

אה, ואני לא הבנתי איך זה שגם רונ צ'ה וגם מציצה לרגע רוצות להיות מיילדות וששתיהן לומדות סיעוד... סתומה שכמותי.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

בת חיל אמיתית. גם היא אחת מאותן הנשים שפשוט יודעות ללדת ... חבל שהיא גילתה את זה בגיל כל כך צעיר.
אבל אולי זה הענין, שגוף של נערה בת 15 מתאים להריון וללידה יותר מגוף של "קשישה" בת 30.
מנג_בין*
הודעות: 431
הצטרפות: 24 יולי 2002, 01:00

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי מנג_בין* »

יש לך ד"ש חמה-חמה מחברה שלי שיילדת אותה ב- 7.10.2005
(נולדה לה בת, לידה שנייה, נורא רצתה אפידורל ולא הספיקה... - זוכרת אותה?)
היא אמרה לי שאת מקסימה ומדהימה ושאת פשוט מלאך!

עד מתי את נשארת שם?
(יש לי עוד חברות שצריכות ללדת בקרוב....;-))
דנה_ה*
הודעות: 1160
הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי דנה_ה* »

מנג בין - בטח שאני זוכרת! איזו לידה נהדרת היתה לה. משהו כמו - ציר' 3 ס"מ, ציר' 4 ס"מ ציר' 5 ס"מ, ציר, 6 ס"מ, ציר, 7 ס"מ, ציר' 8 ס"מ, ציר, פתיחה מלאה, ציר, תינוקת. והיא עוד בכתה שאין אפידרל...מצחיקונת.
אני שם עוד 7 משמרות בערך, שיתפרשו על פני שלושת - ארבעת השבועות הקרובים. מקווה לפגוש את כל חברותייך.

ו תבשיל קדרה, גיל 15 הוא בהחלט ה גיל ללדת בו, אין בזה ספק. מבחינה פיזית כמובן.
אם_פי_3*
הודעות: 2737
הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי אם_פי_3* »

מה, זהו? דווקא קיוויתי שתהיי שם בשביל חברה שלי, שאמורה ללדת בימים הקרובים, ולא הצליחה להסתדר עם לידת בית...

גיל 15 הוא בהחלט ה גיל ללדת בו, הבעיה היא שזה לא ממש ה גיל לגדל בו את הילדים...
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

הבעיה היא שזה לא ממש ה גיל לגדל בו את הילדים...
זה כן.
אילו היינו חיים במקום בו ניתן להספיק ללמוד "כישורי חיים" עד אז.
לא אצלינו, כששומרים על הילדים (מוגנים היטב) ומחוץ לחיים האמיתיים עד גיל 20, אם לא יותר.
סמדר_נ*
הודעות: 2106
הצטרפות: 17 אוגוסט 2003, 20:40

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי סמדר_נ* »

גיל 15 הוא בהחלט ה גיל ללדת בו, אין בזה ספק. מבחינה פיזית כמובן.
אתן סגורות על זה? נדמה לי שקראתי שבגילאים צעירים מאד הסיכון להפלות ולמומים בעובר הוא גבוה יחסית.
סבתא שלי התחילה את מסכת ההריונות שלה בגיל 16 בערך. ההריון הראשון שהסתיים בתינוקת שהגיעה לבגרות (אמא שלי) היה רק בגיל 20. לפני כן היו הפלות ותינוקות שמתו סמוך ללידה.
אני מניחה שזה כן היה "מקום שמספיקים ללמוד בו כישורי חיים". טוב, נו, לא את אלה שאני הייתי רוצה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי בשמת_א* »

_גיל 15 הוא בהחלט ה גיל ללדת בו, אין בזה ספק. מבחינה פיזית כמובן.
אתן סגורות על זה? נדמה לי שקראתי שבגילאים צעירים מאד הסיכון להפלות ולמומים בעובר הוא גבוה יחסית._
וגם הרסני לגוף האם.
שנות העשרים הכי בריאות ללידה.
תמרוש_רוש*
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48

בלוג שוליית המיילדת

שליחה על ידי תמרוש_רוש* »

הגיל הכי פורה והכי מוצלח פיזיולוגית הוא בין 17-23. ציטוט מהמרצה שלנו למומים מולדים.
שליחת תגובה

חזור אל “צ'יק צ'ק”