הקדמה קטנה:
אני גולשת באתר כבר זמן מה, אבל הפעם אבחר להישאר הכי אלמונית שיש.
אני מוכרת ספרים כבר כמה שנים טובות, בחנויות ספרים עצמאיות, "בצומת ספרים" ולאחרונה גם "בסטימצקי."
היריעה תקצר כדי לספר על כ-ל מה שקורה בעולם הספרים. המצב מסובך והמלחמה מכוערת. אם אתם אוהבי ספרים ואחרי שתקראו את מה שכתבתי, תבחרו לקנות בחנויות ספרים עצמאיות - דייני.
אם תהיו צרכנים נבונים יותר ותדעו את מה לקנות איפה, גם זה ישמח אותי.
אם יש לכם רעיון איך ולאן אני יכולה להרחיב את המחאה שלי, אני אשמח.

ועכשיו, לעניין עצמו:
שתי רשתות ענק חולשות כרגע (לצער כולנו) על שוק מכירת הספרים בארץ. אני מדברת כמובן על "צומת ספרים" ועל "סטימצקי". שתיהן מנסות לשרוד בעולם שהוא קשה מלכתחילה, כי למרות המחירים המופקעים על הספרים הרוווח העיקרי הוא מאז ומתמיד של הוצאות הספרים.
שתי הרשתות מנסות לצמצם כמה שיותר את הרווח הזה, כל אחת בדרך שלה. ל"צומת ספרים" קצת יותר קל, מכיוון שהבעלים של הרשת הדורסנית הזו הם גם הבעלים של "זמורה ביתן" ו"מודן", שתיים מהוצאות הספרים הגדולות (והמוצלחות) בארץ.

כך, במבצעי הענק של הרשת, כמו 4 במאה למיניהם, תמיד אפשר למצוא את הספרים של מודן וזמורה ועכשיו גם את "הספריה החדשה" שזמורה הפכה להיות המפיצה שלה. (טוויסט מפתיע בעלילה, שכן מנחם פרי היה מגדולי המתנגדים לתופעה הזו של הוצאות ספרים שמחזיקות ברשותן גם חנות.)

לא לגמרי ברור מה טיב היחסים בין הרשת להוצאות. מנכ"ל הרשת אבי שומר טען לא פעם ולא פעמיים שהוא מתייחס לכל הוצאות הספרים בצורה שווה. זה שקר מוחלט, כמובן. אם הספרים של "זמורה ביתן" ו"מודן" תמיד במבצע, הרי שםה תמיד יזכו למקום הבולט ביותר בחנות ול"פוש" החזק ביותר של המוכרים. הכי קל למכור מבצעים, תאמינו לי. בעיקר ב"צומת". המלחמה העיקרית בין ההוצאות היא על השטח בחנות": ספר שלא מגיע בכמויות לשולחנות המכירה, הוא ספר מת. ספר שמגיע ולא זוכה בתהילה, לא נכנס למבצע או לרשימת רבי במכר, ימצא את עצמו תוך שבועיים על הדף ומהר מאוד בחזרה בהוצאה. הוצאה שמחזיקה ברשת ספרים יכולה לוודא שהספר שלה יקבל הזדמנות הוגנת לכל הפחות.

ב"צומת ספרים" גם התחיל המוסד מעורר החלחלה של "ספר החודש", ספר מסוים, של זמורה או מודן, כמובן, שהמוכרים מתוגמלים על המכירה שלו. אבי שומר הכחיש את קיומו של "ספר החודש" בזמן שאני עבדתי ב"צומת ספרים" . אני זוכרת את התהיה שזה עורר בי כבר אז: מה הם חושבים שאנחנו יותר, טיפשים או מפוחדים? והלקוחות? מטומטמים גמורים? ספר החודש היה אז של מודן והתגמול עליו היה של החנות כולה: אם עברנו איזו כמות, קיבלנו בונוס כספי. הלחץ היה מינורי והבחירה אם להמליץ עליו או לא הייתה לחלוטין של המוכר. זו לא הפעם הראשונה בה גיליתי שהכל תלוי באתיקה השברירית של מוכרי הספרים. אני ויתרתי על הבונוס הזה בשמחה, זה נראה לי עלוב להמליץ על ספר שלא קראתי אותו ולא שמעתי עליו כלום מאף אחד. הכבוד הצנוע של מוכרת הספרים התקומם.

מהר מאוד עזבתי את "צומת ספרים". אחרי עבודה רבת שנים ברשת חנויות עצמאית, המעבר לרשת הזו היה טראומתי בשבילי. צומת היא לא רשת איכותית וגם לא מתיימרת להיות כזו.

סטימצקי מתיימרת. מהר מאוד מצאתי את עצמי שם.

ל"סטימצקי" אין הוצאת ספרים משלה, או אולי נכון יותר לומר שאין הוצאת ספרים ששותפה בבעלות על סטימצקי. היה איזה נסיון איחוד שכשל עם "כתר" לפני 6 או 7 שנים. לפני חמש שנים "סטימצקי" נמכרה לקרן השקעות אמרקון. קרו השקעות אמריקנית שמינתה את איריס בראל למנכ"לית.
כמה דברים קרו ב"סטימצקי" מאז שהיא החליפה בעלים, חלקם טובים בהחלט. היא הפכה ליעילה יותר, מהירה יותר ומעוצבת היטב. היא הצליחה לעצור, או לפחות להאט במידת מה את הדורסנות של "צומת ספרים".
קרו גם דברים טובים פחות, אולי אפילו רעים. קודם כל סטימצקי החלה לעבוד עם קנייניות, כלומר, הרשת קונה מההוצאות ספרים בכמויות שמספיקה לכל החנויות והחנויות עובדות לא מול ההוצאות, אלא מול מחסני "סטימצקי". אני מניחה שזה חסכון עצום לרשת, אבל בפועל זה אומר שהמלאי בסטימצקי הוא עלוב וחדגוני. מלאי של קלאסיקות ורבי מכר.
הדבר השני והעגום עד מאוד שקרה הוא ש"סטימצקי" לקחה את מוסד "ספר החודש" של "צומת ספרים" ושיכללה אותו ככה שאפילו אבי שומר לא היה מזהה אותו.
במקום ספר אחד, יש שלושה ספרים של ההוצאות שסטימצקי חפצה ביקרן. (בדרך כלל: "כתר", "ידיעות אחרונות", "עם עובד" או "מטר". ) במקום תמריץ לחנות כולה, יש תמריץ אישי. במקום עידוד מינורי יש איומים בפיטורים. בצורה גלויה מאוד, אגב. העובדים נדרשים למכור שלושה ספרי "תמר" (שנקראים כך על שם נכדתה של הקניינית הראשית בסטימצקי, יונה גלילי) ביום, או שיפוטרו. הלחץ על העובדים עצום ומאסיבי. אני יודעת, אני מרגישה אותו בכל יום עבודה.

"2010",הודיעה לנו איריס בראל בכנס האחרון, "היא שנה של מכירות". תמכרו או שתמצאו את עצמכם בחוץ. תמכרו, תמכרו, תמכרו. תמכרו את הספרים שאנחנו מציעים כשוחד להוצאות. תמכרו אותם על חשבון ספרים טובים יותר, או ספרים שאתם חושבים שמתאימים יותר. על חשבון הכבוד שלכם, האינטגרטי שלכם. ולאחרונה, גם על חשבון ההפסקה שלכם. (ההפסקה של העובדים צומצמה לרבע שעה בשעות מסוימות מאוד שנחשבות לשעות רגועות יותר. אם העובד לא הספיק לקחת הפסקה, היא נמנעת ממנו. ביום שישי האחרון לא יצאתי להפסקה במשך שש וחצי שעות של עבודה רצופה ועמידה על הרגליים. )

3 ספרי "תמר" ביום זה המון. זה אומר שחנות שלי שהיא לא מאוד מצליחה, שאני אמורה להציע לכל לקוח שנכנס "ספר תמר". לא משנה מה הוא מחפש, אני אמליץ לו על אחד משלושה ספרים. ספרים לא רעים בהכרח, אגב, אבל עדיין... יש טובים מהם.
כמובן שהדלחיפה האינטנסיבית הזו מטה גם את רשימת רבי המכר. תקצר היריעה מלהכנס לכל ההשלכות של זה. אבל הן מהותיות.

"סטימצקי" רואה עצמה כמובילת תרבות. או לפחות משתמשת במושג הזה בחופשיות חסרת בושה. בפועל מדובר ברשת שלא בוחלת בשום אמצעים כדי לשרוד.

אני מתכוונת לפרסם פה כל חודש את "ספרי התמר". אני רוצה שכמה שיותר אנשים ידעו מה מוכרים להם ולמה.
אם מי מבין הקוראים עובד בצומת, אנא הוסיפו את השנקל שלכם, כולנו נשמח לדעת מה "ספר החודש" שלהם.

ספרי תמר, חודש מרץ 2010:

"לנצח את מלאך המוות" - מטר.

"בדידותו של קורא המחשבות" - משכל (ידיעות אחרונות)

"הקיסרים חולמים" - כתר.

למה את ממשיכה לעבוד במקום שכזה שנוגד את דרכך???

יפה מצידך לשתף אותנו.!.
קראתי ולא האמנתי . איזו תמימה אני, לא ידעתי שיש תגמולים על מכירות בחנויות ספרים.
נשמע כמו "חילול קודש"... כי מה זה ספר? ומה זו חנות ספרים? מקום לחלומות, פנטזיות, חכמה ואז את באה (תבורכי) ואומרת תתעוררי, גם במקום הזה שאת מאד אוהבת עושים לך מניפולציות..

אויי ויי...

נושא חשוב, גם אני יודעת שהמצב בתחום הספרים מזעזע.
אשמח לשמוע עוד אינפורמציה.
כבר תקופה שאני משתדלת להפסיק לקנות בצומת ספרים ובסטימצקי ולקנות רק בחנויות הקטנות.
הבעיה שהרבה פעמים אני מקבלת תלושים ומתנות שלהם וזה מאלץ אותי להמשיך לקנות שם.
מה שכתבת מאד מחזק , ואני מתכוונת להגביר את המאמצים לקנות רק בחנויות הקטנות.

תודה.

תודה על השיתוף.
תיקון: , אבי שומר.

למה את ממשיכה לעבוד במקום שכזה שנוגד את דרכך???

מחוסר ברירה, כמובן. אני זקוקה לכסף כרגע.

וזו בדיוק הסיבה שאני לא מוכנה לחזור לעבוד במקומות הללו.
גם אני עובדת סטימצקי לשעבר, אבל בתקופתי עוד לא הכריחו אותנו למכור ספרים מסויימים בצורה כזו אגרסיבית.

עוד תיקון - השותפות של סטימצקי עם כתר נגמרה רק לפני כשנה (כדי לדייק אפשר לבדוק דרך גוגל בכתבות באתרי החדשות באינטרנט).

קודם כל גילוי נאות: אני מוותיקי המנהלים בצומת ספרים.
מצב העניינים בעולם הספרים מורכב הרבה הרבה יותר ממה שכתבת. מבלי להיכנס לדיון ענייני על הנקודות העיקריות שהעלית, חשוב לי להתייחס דווקא לשני דברים קטנים:
אבי שומר הכחיש את קיומו של "ספר החודש"
מפתיעה אותי האמירה הזו. אף אחד בצומת ספרים לא מסתיר את קיומו של ספר החודש. נהפוך הוא. הוא מופיע תחת שלט קטן "המלצומת". ואין לי ספק שמי שייכנס לכל אחת מהחנויות וישאל את המוכרים מהו ספר החודש - יקבל תשובה לא מגומגמת ובקול רם.
שנית:
צומת היא לא רשת איכותית וגם לא מתיימרת להיות כזו.
למה את בדיוק מתכוונת? האם זה לא משפט שנכתב מהר מדי? מהם הפרמטרים לפיהם את קובעת איכות? הפסיקה שלך היא חד משמעית. לגבי חלקה הראשון - אשמח לפירוט. לגבי השני - אני דווקא תופס את החנות שלי כאחת מחנויות הדגל בענף הספרים, אז יומרה דווקא יש.

אני לא מבין כל כך מה את רוצה?! הרי זו השיטה הקפיטליסטית. זו היעילות הכלכלית של הקפיטליזם.
את אולי אוהבת ספרים, כמוני וכמו אחרים שהדף הזה יכול לעניין אותם. אבל למה את מניחה שהם רוצים למכור ספרים כי הם אוהבים ספרים? מה שהם רוצים זה לעשות כסף! מי שמקים רשת חנויות, מי שקונה רשת חנויות, לא מעניין אותו מה נמכר בהן. כל מה שמעניין אותו זה לעשות כסף!! הביטוי המגעיל הזה - לעשות כסף - שהחליף את הרצון להתפרנס, וגם את הרצון להרוויח, הוא סמל של הקפיטליזם החזירי. קפיטליזם הוא רק חזירי.

אלמונית יקרה! את טועה אם את סבורה שתוכלי להישאר אלמונית. בודאי לא להישאר הכי אלמונית שיש.
אם הדף הזה יכה גלים וישפיע אפילו מעט, את תיחשפי ותפוטרי. (אולי אפילו קודם, ולכן גם כדאי שתתחילי לחשוב על עבודה חליפית) לקפיטליזם יש שיטות יעילות כדי לחשוף אותך. האלגוריתם של גוגל הוא אחת מהן.

ע, אני לא יודע איזו חנות אתה מנהל, אבל בלי לשלם לעובדים משכורת מתקבלת על הדעת
ושנינו יודעים שצומת משלמת למוכריה משהו בין 21 ל23 ש"ח לשעה, צומת פשוט לא יכולה להיות רשת איכותית.
למה? כי מי שיעבוד עבור שכר כזה, בלי קופת גמל, בלי קרן השתלמות, בלי בטחון תעסוקתי כלשהו,
כמעט תמיד יהיה איש צעיר או איש צעירה, בדרכו לקריירה סבירה יותר.
כמה עובדים מתוך כמה בחנות שאתה מנהל עובדים בתחום כבר יותר מחמש שנים?

מוכר ספרים טוב הוא מוכר שעוזר ללקוח למצוא ספר המתאים לו.
ברור שזה לא תמיד מצליח, אבל לחנות שבה בדרך כלל משדכים לי ספר שטוב לי,
אני חוזר. אני חוזר למרות שהמחירים בה יקרים ושאין בה מבצעים בכלל
ועדיין, ביום עייף כשאני רוצה לסיים את היום בספר טוב, אני נכנס אליהם בדרך חזרה
ויוצא עם ספר, בלי שערכתי קודם מחקר קטן מה אומרים עליו בפורומים ברשת.
סלח לי ע, למיטב ידיעתי, ספורים העובדים של צומת שאוחזים בידע הרלוונטי.
וגם המבחר. אמנם המבחר בסטימצקי עלוב, אבל הקלסיקות הגדולות תמיד נמצאות.
אי אפשר להגיד את זה על חנויות צומת.

ופלוני אלמונית, אני לא תומך גדול בקפיטליזם, אבל גם הקפיטליזם דוגל בהגינות כלשהי.
המונח "גילוי נאות" לא הומצא בשום משטר סוציאליסטי.
אבל כאן אין שום גילוי נאות. מוכרים נאלצים למכור לך מוצר תחת איומים
ונאסר עליהם לגלות לך שיש להם אינטרס מיוחד למכור לך מוצר זה ולא אחר
וכך הם נאלצים לרמות אותך שהמוצר שהם מוכרים לך הוא המתאים לך.
אבל זו עבירה על החוק. הקפיטליסטי לגמרי.
ואתה יודע מה? זה גם מטומטם מבחינה קפיטליסטית טהורה.
אני מניח שהרבה אנשים קנו אותם ספרים בסטימצקי ולחלקם הספרים האלו ממש לא התאימו.
לטווח ארוך זה יעשה לרשת הזו רק רע.
אני רק מקווה שהגועל נפש הזה יתפרסם ויכה גלים ויעשה לסטימצקי רע מאוד בטווח הקצר.

אם הדף הזה יכה גלים וישפיע אפילו מעט, את תיחשפי ותפוטרי
מכוער המשפט הזה. דף _מוצנע ומקווה שזה יעזור. אני ממש לא חושבת שמישהו הולך לחפש בין מאות עובדים מיהי החצופה שהעזה. מה גם שהיא לא הראשונה שמעלה את זה, אולי העובדת הראשונה, וזה מאד יפה בעיניי.

לגבי הנושא עצמו, הוא מעלה שאלה גדולה בכלל על כל נושא האמנות, היצירה ומי מקבל את החמאה בסופו של עניין.

עוד לפני המו"לים והחנויות, ידוע לאורך ההסטוריה שלא יוצרי האיכות הם אלה שמרוויחים, שלא לומר סתם משתכרים בכבוד, מיצירתם. לרוב, לא תמיד.
כך זה גם בציור, משחק ומוזיקה.
השאלה היא אם אדם יוצר כי הוא רוצה להתפרנס/להתעשר מזה או כי הוא מוכרח מעצם היותו אמן- בין אם יגווע ברעב או בין אם יחיה בכבוד, בין אם יתפרסם או בין אם לאו. אם התשובה השניה היא הנכונה, לדעתי החברה (דרך משרד התרבות או קרנות מיועדות) צריכה לדאוג לו למרחב מחיה מינימלי. לנו, כחברה, צריך להיות ברור ורצוי לדאוג לתרבות שכן מידת חשיבותה לכולנו אינה קשורה לכסף.

אני נוטה גם שלא להתרשם מספרים רק בגלל שהם חדשים. מצידי זה יכול להיות ספר בן מאה או אלפיים ואז כמובן אין תמלוגים לכותב היצירה. לכן, אני תמיד מעדיפה ספריה ציבורית . (וללכת למוזיאון במקום לקנות ציור לקיר האישי שלי).

כל תחומי האמנות נעים בין מה שנקרא "תעשייה" ומה שמחוץ לה. כל מי שנמצאים במערכת ולא מבינים במה הם נמצאים ומה זה אומר (כסף, כסף, כסף ותמיד למי שכבר יש לו המון מזה)- נמצאים בבעיה. אם תביני ותשארי, תצטרכי להבין על מה מותר ואפשר וצריך להלחם (על שקרים ושחיתויות) ומהם המעשים הלגיטימים כל עוד זה בתחום התעשייה (למשל, קידום ספרים מסויימים ע"ח אחרים ולא מטעמי איכות אלא מטעמי מכירות).

אסתי סגל כותבת לא מעט על הנושא הזה
וכאן
וגם כאן

את יכולה לכתוב לה ולהתייעץ איתה על הדרך הטובה להפצת המחאה. בהצלחה!

ע, אני לא יודע איזו חנות אתה מנהל,

אם זה הע' שאני חושבת, אז הוא באמת איש אשכולות והכי לא קפיטליסטי שיש. אז ע', אם אתה נכנס לדף, תדע לך שאני מקווה שיום אחד תפתח חנות עצמאית לגמרי, בלי השמיכה של התעשייה. רק טוב תביא לעולם.

_אמנם המבחר בסטימצקי עלוב, אבל הקלסיקות הגדולות תמיד נמצאות.
אי אפשר להגיד את זה על חנויות צומת._
טוב, זו ממש שטות. להוציא אולי מכמה חנויות קטנטנות.
תמיד, ובמיוחד עכשיו שבסטימצקי יש חרם וסנקציות על חלק מההוצאות.

ובקשר לידע. אני התחלתי לעבוד בחנויות ספרים בגיל 20, הידע שלי היה רב הרבה יותר מהעובדות הותיקות והמבוגרות, בכלל מוזר לי ההקשר המוחלט בין ידע לגיל, זה אולי נכון באופן כללי ובנושאים מסוימים אבל זה בפירוש לא מצביע על הפרט.
וסליחה מראש מעובדות מבוגרות בחנויות ספרים אבל אם להמשיך את קו המחשבה שלך, אז אישה מבוגרת אינטלגנטית ונאורה עם ידע מדהים בעולם הספרות שעובדת בשביל מעט מעל שכר המינימום? גם לא נשמע גליק גדול.

חנות ספרים היא קודם כל חנות, הפועלת למטרות רווח כמו בכל תחום המכירות, ומוזר לי שמישהו חושב אחרת.
<הכי שווה חנויות ספרים יד שניה, ויש כאלה עם מבחר עצום>

מה האלטרנטיבות? אצלי באזור המגורים יש רק שתי חנויות ספרים במרחק הליכה - אחת של צומת ספרים ואחת של סטימצקי. כל קנייה ספונטנית קרובה לבית תהיה באחת מהן, כי זה מה שיש.

כל קנייה ספונטנית קרובה לבית תהיה באחת מהן, כי זה מה שיש.
באינטרנט. במרחק ישיבה מ"באופן"...

עוד תיקון - השותפות של סטימצקי עם כתר נגמרה רק לפני כשנה (כדי לדייק אפשר לבדוק דרך גוגל בכתבות באתרי החדשות באינטרנט).

את צודקת לחלוטין. אני מודה שכתבתי בלהט הרגע ובנשימה אחת, הייתי בטוחה שהשותפות הזו התפרקה לפני שנים...


_מצב העניינים בעולם הספרים מורכב הרבה הרבה יותר ממה שכתבת. מבלי להיכנס לדיון ענייני על הנקודות העיקריות שהעלית, חשוב לי להתייחס דווקא לשני דברים קטנים:
אבי שומר הכחיש את קיומו של "ספר החודש"
מפתיעה אותי האמירה הזו. אף אחד בצומת ספרים לא מסתיר את קיומו של ספר החודש. נהפוך הוא. הוא מופיע תחת שלט קטן "המלצומת". ואין לי ספק שמי שייכנס לכל אחת מהחנויות וישאל את המוכרים מהו ספר החודש - יקבל תשובה לא מגומגמת ובקול רם._

השאלה היא לא אם ספר החודש קיים, אלא אם אנשים יודעים שהמוכרים מתוגמלים עליו. אם אני אבוא אליך לחנות ואשאל את אחד המוכרים שלך אם הוא מתוגמל על הספר המומלץ, מה הוא יענה לי?
ולעניין ההכחשה, נסה כאן: http://www.mouse.co.il/CM.[po]articles item[/po],1045,209,36880,.aspx


_צומת היא לא רשת איכותית וגם לא מתיימרת להיות כזו.
למה את בדיוק מתכוונת? האם זה לא משפט שנכתב מהר מדי? מהם הפרמטרים לפיהם את קובעת איכות? הפסיקה שלך היא חד משמעית. לגבי חלקה הראשון - אשמח לפירוט. לגבי השני - אני דווקא תופס את החנות שלי כאחת מחנויות הדגל בענף הספרים, אז יומרה דווקא יש._

אני שמחה שיש יומרה:) זה חשוב. באמת. אני עבדתי תחת אחד המנהלים המדהימים ביותר של צומת והבעיה העיקרית שלו הייתה כוח האדם. המלאי היה מרשים, מדפי השירה מהטובים שראיתי בארץ. חנות סוכריה. ועדיין... כמו שאמרו פה בצדק, צומת לא משלמת טוב לעובדים שלה וההתייחסות לעובדים החדשים (כנראה בגלל התחלופה הגבוהה) היא עגומה.
התחושה היא שצומת מחפשת בעיקר אנשי מכירות וזה בסדר גמור. על התג של העובדים בצומת לא כתוב אנשי ספר. על התג שלי בסטימצקי כתוב אשת ספר. באותו כנס אומלל שהזכרתי איריס בראל קראה לנו מובילי תרבות. מובילי תרבות! ממש! איזו בושה...

אם הדף הזה יכה גלים וישפיע אפילו מעט, את תיחשפי ותפוטרי. (אולי אפילו קודם, ולכן גם כדאי שתתחילי לחשוב על עבודה חליפית) לקפיטליזם יש שיטות יעילות כדי לחשוף אותך. האלגוריתם של גוגל הוא אחת מהן.

שיפטרו אותי. סטימצקי היא מעסיקה איומה. נראה לך שזה באמת מפחיד אותי?

מה האלטרנטיבות? אצלי באזור המגורים יש רק שתי חנויות ספרים במרחק הליכה - אחת של צומת ספרים ואחת של סטימצקי. כל קנייה ספונטנית קרובה לבית תהיה באחת מהן, כי זה מה שיש.

בסדר גמור. אבל לפחות תהיי צרכנית נבונה. אל תקני לפי מבצעים, אלא לפי מה שמעניין אותך. אם את מחפשת ספר מהוצאה מסוימת, דעי איפה הכי משתלם לחפש אותו. (מודן, זמורה ביתן והספרייה החדשה - בצומת. ידיעות אחרונות, כתר, עם עובד ומטר -סטימצקי. )
ותדעי מה נמכר לך כי הוא באמת טוב ומה נדחף לך על ידי מוכרת מבוהלת שלא רוצה שיפטרו אותה או מוכר עני שבסך הכל רוצה להרוויח קצת יותר מהמשכורת העלובה שלו.

אם הדף הזה יכה גלים וישפיע אפילו מעט, את תיחשפי ותפוטרי. (אולי אפילו קודם, ולכן גם כדאי שתתחילי לחשוב על עבודה חליפית) לקפיטליזם יש שיטות יעילות כדי לחשוף אותך. האלגוריתם של גוגל הוא אחת מהן.

אם אני מבינה נכון (ואני לא מבינה גדולה במחשבים), האלגוריתם של גוגל לא יכול לחשוף אותה.
בשביל זה צריך לפנות למפעילי האתר ולבקש מהם את ה-IP שלה.
הם לא חייבים לתת אותה, אלא אם היא עברה בצורה מפורשת על חוקי לשון הרע (מה שלדעתי, ואני לא מבינה גדולה בחוק, היא לא עשתה כאן).

תדע לך שאני מקווה שיום אחד תפתח חנות עצמאית לגמרי, בלי השמיכה של התעשייה. רק טוב תביא לעולם.

ואגב, התיוג "דף מוצנע" לא קשור לזה, ולדעתי חבל מאוד לשים אותו כאן. למה שהדף הזה לא יגיע לכמה שיותר אנשים?

גם אני אשמח אם לא נצניע את הדף הזה.

ביטלתי את התיוג.

סתם שאלה, הספר של החודש שעבר, היה פרמקון?
לא הבנתי למה המוכרת מנסה לדחוף לי את הספר.

_ובקשר לידע. אני התחלתי לעבוד בחנויות ספרים בגיל 20, הידע שלי היה רב הרבה יותר מהעובדות הותיקות והמבוגרות, בכלל מוזר לי ההקשר המוחלט בין ידע לגיל, זה אולי נכון באופן כללי ובנושאים מסוימים אבל זה בפירוש לא מצביע על הפרט.
וסליחה מראש מעובדות מבוגרות בחנויות ספרים אבל אם להמשיך את קו המחשבה שלך, אז אישה מבוגרת אינטלגנטית ונאורה עם ידע מדהים בעולם הספרות שעובדת בשביל מעט מעל שכר המינימום? גם לא נשמע גליק גדול.

חנות ספרים היא קודם כל חנות, הפועלת למטרות רווח כמו בכל תחום המכירות, ומוזר לי שמישהו חושב אחרת.
<הכי שווה חנויות ספרים יד שניה, ויש כאלה עם מבחר עצום>_

לי צי, אני מצטער שלא הבהרתי את עצמי טוב יותר.
מוכרת ספרים חדשה וצעירה אינה בהכרח בעלת פחות ידע ממוכרת ספרים ותיקה,
אבל הלא תסכימי איתי שאותה מוכרת צעירה ובעלת ידע רב,
סביר שבעוד שנים תהיה בעלת ידע רב אף יותר?
אבל את צודקת, לא סביר שאותה צעירה תשאר מוכרת ספרים בשקל תשעים
שמשלמים לה שקל תשעים.
אבל את יודעת מה? אני מבין את הגישה שלך ככה:
"ספרים זה קודם כל מוצר ואני, כמנהלת חנות ספרים, אמכור לך את המוצר שעליו אני מרוויחה הכי הרבה."
בקטן מאוד, את צודקת.
בפריזמה קצת יותר גדולה, בעיני, את טועה.
כי את תרוויחי עלי בטווח הקצר, אבל דחפת לי ספר לא מוצלח,
(ואת הרי מוכרת נהדרת, בטח הבנת את הראש שלי כסיפרתי לך איזה ספרים אהבתי, אבל הרווח המיידי היה חשוב יותר ודחפת לי ספר שההוצאה מכרה לך בהנחה.)
וזה בכלל לא היה מותחן כמו שאני אוהב, אלא רומן רומנטי עם טיפה מתח, אז בפעם הבאה אני אחפש את העצה בחנות אחרת.
לי צי, אם הבנתי את גישתך, לא נראה לי שתהיי (או שהיית) אבדה גדולה לציבור קוני הספרים,
גם אם את מתמצאת יותר מהרבה מוכרות מבוגרות שאינן גליק כמוך.

ואני לא מצפה מחנות ספרים לפעול שלא למטרות רווח,
אבל אני חושב שציבור הקונים מאמין שמוכר הספרים באמת יעזור לו למצוא ספר המתאים לו.
אלא שמוכר הספרים ברשת נאלץ למכור ספר ספציפי, שלא בהכרח מתאים ללקוח הספציפי
והוא אמנם מרוויח על הספר הזה יותר, אבל הוא נאלץ להיות שותף לדבר העבירה של סטימצקי
כיוון שאסור לו לספר ללקוח שיש לו אינטרס מיוחד לדחוף לו דווקא את הספר הזה.
ולהערכתי אין כאן שום עניין של רווח.
הנה הספקולציה הקטנה והלא ממש בלתי סבירה שלי:
ההתנהגות הזו של סטימצקי מנסה להוכיח למו"לים שהיא יכולה לקחת ספר סביר
ולהיות מכונת השיווק שלו ולהפוך אותו לרב מכר.
היא מנסה להראות למו"לים ששווה להם למכור לה ספרים במחירים מיוחדים
כמו המו"לים של צומת.
לדעתי סטימצקי מנסה להראות למו"לים שיש לה שליטה לא רעה בהרגלי הקריאה של הציבור,
דרך מוכרי הספרים שלה.
סטימצקי בעצם אומרת למו"לים שאינם בכיס של צומת:
"אנחנו יותר אגרסיביים, יותר חזקים, יש לנו מוניטין ואין לנו בושה
ואם תהיו איתנו, אנחנו נסדר לכם רבי מכר כמו שאפילו צומת לא מסדרת לכנרת-זמורה-ביתן.
תבחרו טוב טוב את הצדדים שלכם במאבק, אנחנו כבר לא נחמדים, אנחנו חזקים."
למישהו יש ספוקלציה מוצלחת יותר?

ספרים זה קודם כל מוצר ואני, כמנהלת חנות ספרים, אמכור לך את המוצר שעליו אני מרוויחה הכי הרבה.
במשך שנה עבדתי בשדה התעופה בתקופה שהספרים שם לא היו סטימצקי אלא של בר, מקבוצת ידיעות אחרונות. כל חודש היה כנס בסגנון אמריקאי שכל המטרה הייתה להגדיל את המוטיבציה למכור, כולל לקוח סמוי ושיחה + ספר מתנה מסופר כלשהו. המנהלים שם הבהירו בצורה חד משמעית שמבחינתם ספר זה סוג של מוצר, ובאותה מידה הם היו יכולים למכור גרביים. היו ספרים שקיבלנו עליהם בונוס, והיו ספרים שלא קבלנו עליהם בונוס, והיו כל מני תחרויות וצ'ופרים למי שמוכר הכי הרבה ספרים מהוצאה מסוימת.
<ש חף בלי פואנטה, רק מחדדת נקודה>.

_סתם שאלה, הספר של החודש שעבר, היה פרמקון?
לא הבנתי למה המוכרת מנסה לדחוף לי את הספר._

כן.

_ספרים זה קודם כל מוצר ואני, כמנהלת חנות ספרים, אמכור לך את המוצר שעליו אני מרוויחה הכי הרבה
במשך שנה עבדתי בשדה התעופה בתקופה שהספרים שם לא היו סטימצקי אלא של בר, מקבוצת ידיעות אחרונות. כל חודש היה כנס בסגנון אמריקאי שכל המטרה הייתה להגדיל את המוטיבציה למכור, כולל לקוח סמוי ושיחה + ספר מתנה מסופר כלשהו. המנהלים שם הבהירו בצורה חד משמעית שמבחינתם ספר זה סוג של מוצר, ובאותה מידה הם היו יכולים למכור גרביים. היו ספרים שקיבלנו עליהם בונוס, והיו ספרים שלא קבלנו עליהם בונוס, והיו כל מני תחרויות וצ'ופרים למי שמוכר הכי הרבה ספרים מהוצאה מסוימת.
<ש חף בלי פואנטה, רק מחדדת נקודה>._

וזה לא היה מבאס מאוד?
אני לפעמים תוהה אם אני מוציאה את הדברים מפרופורציה. אולי העולם באמת אמור להתנהל ככה ורק אני בתמימותי חושבת שזה על גבול השחיתות?
מה אני יודעת... בחנויות שעבדתי בהן קודם זה לא היה ככה, אבל הן היו קטנות ולכן חופשיות.

את אותו רעיון אפשר למצוא במסעדות. את מגיעה למסעדה ושואלת את המלצר על מה הוא ממליץ. ועל מה הוא ממליץ? בדיוק על מה שאמרו לו להמליץ.

אני חייבת לציין שמעולם לא עלה על דעתי לשאול מוכר בחנות (ספרים/בגדים/אוכל/מוצרי חשמל וכו') על מה הוא ממליץ. אף פעם לא חשבתי שמי שעובד בחנות, מחזיק בהכרח בידע שרלוונטי לי. לא עלה על קצה חוטמי שמי שעובד בחנות ספרים הוא קורא ספרים נלהב או בעל הבנה ספרותית עמוקה. לא ראיתי שמוכרת בחנות בגדים היא בעלת טעם משובח באופנה וכן הלאה. זה אפשרי כמובן, אבל לא הכרחי. מוכר צריך להיות טוב בדבר אחד- ביכולתו לגרום לך לקנות, ולגרום לבעל העסק להתעשר. רק עפ"י זה הוא נמדד.
<רוזמרין חושבת שמקצוע "מכירות" הוא אחד המקצועות שצריכים לעבור מן העולם יחד עם ה"צרכנות">

רק שאני אבין, כל מי ששואל את המוכרות ומצפה באמת ובתמים לקבל תשובה נקיה, אמנותית ונטולת אינטרסים, אלה אותם אנשים ששואלים את המלצר "מה טעים?"

רוזמרין, יא אולוהים. על הדקה.

את אותו רעיון אפשר למצוא במסעדות. את מגיעה למסעדה ושואלת את המלצר על מה הוא ממליץ. ועל מה הוא ממליץ? בדיוק על מה שאמרו לו להמליץ.
אחרי הצבא עבדתי ברשת בתי קפה די גדולה ודי מוכרת.
לא הייתי ממש מלצרית (מנפלאות ההגשה העצמית) אז אולי זה לא אותו הדבר, אבל באמת שאם שאלו אותי על מה אני ממליצה, פשוט הבעתי את דעתי...

את אותו רעיון אפשר למצוא במסעדות. את מגיעה למסעדה ושואלת את המלצר על מה הוא ממליץ. ועל מה הוא ממליץ? בדיוק על מה שאמרו לו להמליץ.
אחרי שסיימתי את הרומן שלי עם חנות הספרים, עבדתי בחנות לציוד טיולים. לא למטייל אבל על אותו עיקרון. ושם זה אפילו יותר קיצוני מספרים, כי מדובר בציוד מאוד יקר, שיכול להרים או להפיל טיול, ולאנשים באמת אין מושג ומסתמכים עליך בצורה כמעט עיוורת. גם שם היו מוצרים "מיוחדים" שקבלנו עליהם בונוס, וללא ספק כל המוכרים השתדלו למכור את מה שיכנס יותר כסף.
וזה לא היה מבאס מאוד?
מבאס טילים! בדרך כלל קבלנו בונוס על הוצאת ספרים ולא ספרים בודדים אז היה אפשר לתמרן איכשהו לדברים סבירים. אבל היו מקרים מזעזעים, כמו הספר החדש של דן שילון, שאפילו בונוס כספי די רציני לא הצליח לפתות אותי למכור את זה. גם במקרה של ציוד טיולים, ניסיתי לדחוף את המוצרים שעליהם אני אקבל יותר כסף, ואת המוצרים היותר יקרים כדי לקבל אחוזים, אבל עדיין הפעלתי שיקול דעת מתוך רציני אמיתי לעזור לאנשים.

אני חייבת לציין שמעולם לא עלה על דעתי לשאול מוכר בחנות (ספרים/בגדים/אוכל/מוצרי חשמל וכו') על מה הוא ממליץ. אף פעם לא חשבתי שמי שעובד בחנות, מחזיק בהכרח בידע שרלוונטי לי. לא עלה על קצה חוטמי שמי שעובד בחנות ספרים הוא קורא ספרים נלהב או בעל הבנה ספרותית עמוקה
גם אני. בכלל, אם הגעתי לחנות הספרים זה מפני שבאתי לקנות ספר. אני מתכוונת, לרוב אני אפילו מתקשרת לשאול אם יש להם במלאי, שלא אטרח להגיע לשווא...

גם במקרה של ציוד טיולים, ניסיתי לדחוף את המוצרים שעליהם אני אקבל יותר כסף, ואת המוצרים היותר יקרים כדי לקבל אחוזים.
המממ. נכון. זה קורה לי הרבה. נגיד אני באה ומחפשת תיק. אני לא מוצאת. בא מוכר. אני אומרת מה הדרישות שלי. הוא מציע לי עשרה תיקים שאף אחד מהם בכלל לא בכיוון. אני שואלת את עצמי: מה היה לא ברור פה? אבל המסקנה שלי היא במקרה כזה, שאם אני לא מצאתי, ואם גם הוא מראה לי דברים לא רלבנטיים, אז פשוט אין... שלום ותודה.
אבל אני לא "צרכנית". עד שאני קונה משהו זה עניין של שנים.
נגיד, אני צריכה תיק גב אחד - לא שניים, שלושה או עשרה. אם יש לי אחד, והוא מתפקד, אז עד שיתבלה לגמרי (עשר שנים נגיד?) אני לא צריכה תיק גב. וכשאני צריכה לקנות, אני יודעת בדיוק מה אני צריכה ואני יודעת איזה מחיר אני מוכנה לשלם, ואם זה לא זה, אז אי אפשר למכור לי משהו אחר. חודשים על חודשים הסתובבתי עם תיק גב די קרוע פשוט מפני שבאף חנות לא הצלחתי למצוא תחליף מתאים.
אני מתארת לעצמי שאם כולם היו כמוני, החנויות האלה היו פושטות רגל, לא?

כנף לילה, אתה צודק כשאתה טוען שגובה המשכורת של העובדים דואג לכך שהעובדים יהיו זמניים. העבודה עבורם לרוב (אני אעשה עוד הרבה מאד הכללות בשורות הבאות) היא "עבודת מעבר" בין פאזות בחיים. ברבות השנים עברו אצלי כבר עשרות עובדים. מעטים הם העובדים שעושים קריירה כעובדים. עובד שרואה למרחוק ומעוניין לקשור עצמו לחברה יכול לנסות להתקבל לעתודה הניהולית, וכמנהל משכורתו תשתנה ויהיו לו גם תנאים סוציאליים. כיוון שתחלופת המנהלים נמוכה יותר – אפשר לראות בהם עמוד שדרה או תורן יציב שסביבו אפשר לבנות ספינה איכותית ועם כל הכבוד לעובדים – החנות היא בראש ובראשונה בדמותו של המנהל. להגיד לך ששמונים מנהלי צומת הם אנשי ספר מובהקים? זה הרי יהיה שקר גס. ובכל זאת יש מהם כמות לא מבוטלת.
אני לא מסכים עם ההנחה שאי אפשר למצוא אנשי ספר ונותני שירות מעולים בשכר המוצע. תתפלא כמה אנשים צעירים ואינטליגנטים מאד מבקשים לעבוד אצלי. אגב, אני חושב שזו עבודה מאד שוחקת ולא מתאימה לפרק זמן של יותר משנתיים-שלוש.

אני מאד מסכים עם הציפיות שלך ממוכר הספרים. מכירת ספרים בעיני היא מלאכת שדכנות שאינה קלה כלל. יש אלפי ספרים שמבקשים להשתדך ללקוח, כולם טובים השאלה היא למי. יש כאלה שרוצים סטוץ מהיר, אחרים מערכת יחסים. לפני הכל צריך לזכור שהקריאה היא מעשה של בדידות. היא חוויה פרטית ואינטימית. דבר שאדם עושה עם עצמו במשך שעות, ימים, שבועות (מכאן האחריות הכבדה שיש על מוכרי הספרים). בכל המלצה אני ממציא את עצמי מחדש, וכל פעם מוצא את רגלי במדף אחר. לומר שזה קורה בכל חנויות צומת – לצערי איני יכול, אך הן קיימות האמן לי. החנויות שלנו שונות זו מזו מאד ויהיה זה לא נכון להקיש מן הפרט אל הכלל.
אבל – וכאן מגיע אבל גדול. אני דורש מהעובדים שלי שימכרו. הם לא ספרנים בספרייה. הם לא אוצרים במוזיאון. הם מוכרי ספרים ולא צריך להתבייש בזה. זו העבודה שלהם. מי שלא רוצה למכור – שיעבוד במקום אחר. אני אוסר עליהם "לדחוף" אבל כן למכור בפירוש, אני מצפה מהם שיגדילו את סל הקנייה של הלקוחות בספרים המתאימים להם. אם אני אוהב את זה או לא – זה לא רלוונטי. זו העבודה שלי ואותה אעשה בצורה הכי מקצועית שאני יודע (כשאחרון ילדינו יהיה בן שלוש-ארבע אבעט באשתי לחזור למעגל העבודה, אפרוש ואשאר איתם בבית).

_אמנם המבחר בסטימצקי עלוב, אבל הקלסיקות הגדולות תמיד נמצאות.
אי אפשר להגיד את זה על חנויות צומת._

טוב, עם זה אני ממש לא מסכים. אני (רק על עצמי לספר ידעתי) מחזיק מגוון של למעלה מעשרים וחמישה אלף ספרים שונים בכמות של למעלה משישים אלף. אתה לא חושב ברצינות שיש ספר שראוי שיהיה והוא איננו. יתרה מזו - תוכל למצוא אצלי ספרים יחסית נדירים. בכמה חנויות ניתן למצוא את ספר הילדים "עליקמא הקטן"?, את "ירושלים" של לגרלף? האמן לי – לא כדאי שאתחיל... החנויות שלנו ברובן הן גדולות ומחזיקות מגוון עצום. אנחנו גם מעבירים מסניף לסניף לבקשת לקוחות ספרים שאזלו בהוצאה.
לאחרונה שמעתי את מנחם פרי (העורך הראשי של הספריה החדשה) מספר כיצד הוציאו כנגדו חוזה בסטימצקי. אני לא יודע כיצד והאם זה כבר מורגש בחנויות שלהם, אבל מניפולציות כאלה של החרמת קטלוגים והוצאות לא היה בצומת ספרים מעולם.

לדיון על החוק הצרפתי אין לי עניין כרגע להיכנס. אולי מאוחר יותר. הרבה מאוד ססמאות ריקות נורות לאוויר בדיון הציבורי בו, הרבה קלישאות סקסיות מצוטטות שוב ושוב, ויש גם לא מעט סופרים ש"נענשים" כי לא נקטו עמדה "נכונה"... בהזדמנות

ואני דווקא לא
אני אמנם תולעת ספרים, אבל בשנים האחרונות ממעטת ברכישת ספרים (הספריה בבית שלי כבר מפוצצת ובמקביל גיליתי את נפלאות הספריה הציבורית-
חינם אין כסף )
אבל, בעבר, כשהייתי קונה, בהחלט הייתי שוקעת בשיחות עם המוכרים ומבקשת המלצות.
מה שכן, הייתי עורכת להם תחקיר על איזה ספרים הם אוהבים, כדי לגלות אם לסמוך על הטעם שלהם
או לסנן.
אולי אני תמימה, אבל בהחלט מפתיע ומאכזב לקרוא על מאחורי הקלעים של החנויות הגדולות

חבר סיפר לי שעבד פעם בחנות למזון לחיות מחמד.

אישה נכנסה ושאלה את בעל החנות על איזה מזון כלבים הוא ממליץ.
הוא אמר משהו כמו "תקני את כלבאוכל, זה האוכל הכי טוב לכלבים, הכי בריא, במחיר טוב, גם אני קניתי אותו לכלב שלי. אני ממש ממליץ".

אחרי כמה ימים הוא קיבל מהסוכן של "דוגפוד" תנאי אשראי יותר טובים וכמה הטבות.
אישה נכנסה ושאלה את בעל החנות על איזה מזון כלבים הוא ממליץ.
הוא אמר משהו כמו "תקני את דוגפוד, זה האוכל הכי טוב לכלבים, הכי בריא, במחיר טוב, גם אני קניתי אותו לכלב שלי. אני ממש ממליץ".

לא מתווכחת עם שום דבר שנאמר פה, אבל מנסיוני האישי בהחלט יש מוכרי ספרים (גם בצומת ספרים וגם בסטימצקי) שמבינים בספרים ואפשר לדבר אתם ויש מלצרים שאפשר להסתמך על המלצותיהם. כיוון שמספיק לדבר עם אדם שתי דקות כדי לדעת אם הוא מבין על מה הוא מדבר (לפחות בתחומים כמו ספרים ואוכל), קל למדי להחליט אם יש טעם להתייעץ.

כנף לילה
לא הבנת אותי בכלל
בחיים לא המלצתי על משהו כי אמרו לי, בחייייים לא!
תמיד לפי מה שחשבתי שמתאים, אבל גם אף פעם לא איימו עלי, ואני מצידי לא התייחסתי להמלצות ולמבצעים.
אני חושבת שאני דוקא כן אבדה כמוכרת ספרים, אבל זו היתה עבודה זמנית, כדי לממן לימודים בתחומים אחרים לגמרי, ובכל זאת הייתי מוכרת טובה לפי כל הקריטריונים שלך. אבל זה באמת שייך להיסטוריה הרחוקה שלי.

ר ו ת ה אין צורך להתאכזב, אני מכירה באופן אישי די הרבה עובדי חנות ספרים, וכשהם רואים שאכפת לך מה את לוקחת, הם איתך לגמרי, מנסים להמליץ לך כמיטב יכולתם על משהו שיתאים לך, ובדרך גם נהנים משיחה אינטלגנטית. (אם כי אני לא יודעת מה קורה בסטימצקי לאור הגילוי על איומים בפיטורים).

לא מתווכחת עם שום דבר שנאמר פה, אבל מנסיוני האישי בהחלט יש מוכרי ספרים (גם בצומת ספרים וגם בסטימצקי) שמבינים בספרים ואפשר לדבר אתם ויש מלצרים שאפשר להסתמך על המלצותיהם. כיוון שמספיק לדבר עם אדם שתי דקות כדי לדעת אם הוא מבין על מה הוא מדבר (לפחות בתחומים כמו ספרים ואוכל), קל למדי להחליט אם יש טעם להתייעץ.
מסכימה. והכי נחמד זה לגלות מישהו שאפשר להסתמך עליו ואז לחזור לקבל המלצות. לא קורה הרבה אבל קורה.
אני גם מכירה חנות אחת באופן אישי שכששואלים את המוכרים על ספרים בנושאים המתאימים, נותנים להם להציץ ב ספר תינוקות באופן טבעי, קודם קול אמא וב הספר לידה פעילה (-:

"כנף לילה, אתה צודק כשאתה טוען שגובה המשכורת של העובדים דואג לכך שהעובדים יהיו זמניים. העבודה עבורם לרוב (אני אעשה עוד הרבה מאד הכללות בשורות הבאות) היא "עבודת מעבר" בין פאזות בחיים. ברבות השנים עברו אצלי כבר עשרות עובדים. מעטים הם העובדים שעושים קריירה כעובדים. עובד שרואה למרחוק ומעוניין לקשור עצמו לחברה יכול לנסות להתקבל לעתודה הניהולית, וכמנהל משכורתו תשתנה ויהיו לו גם תנאים סוציאליים. כיוון שתחלופת המנהלים נמוכה יותר – אפשר לראות בהם עמוד שדרה או תורן יציב שסביבו אפשר לבנות ספינה איכותית ועם כל הכבוד לעובדים – החנות היא בראש ובראשונה בדמותו של המנהל. להגיד לך ששמונים מנהלי צומת הם אנשי ספר מובהקים? זה הרי יהיה שקר גס. ובכל זאת יש מהם כמות לא מבוטלת.
אני לא מסכים עם ההנחה שאי אפשר למצוא אנשי ספר ונותני שירות מעולים בשכר המוצע. תתפלא כמה אנשים צעירים ואינטליגנטים מאד מבקשים לעבוד אצלי. אגב, אני חושב שזו עבודה מאד שוחקת ולא מתאימה לפרק זמן של יותר משנתיים-שלוש."

ע, אני חושב שאתה טועה כאן ואני חושב שצומת ספרים טועה כאן. אני חושב שאם הרשת היתה משלמת טוב יותר, היו נשארים בתחום אנשים טובים עם נסיון של שנים באמנות העדינה הזאת של אותו שידוך קטן בין קורא לספר.
אני עובד בתחום אחר לגמרי והוא שוחק לאללה, אבל אני אמשיך לעבוד בו, כי כדאי לי. הוא מתגמל. ועבודה בחנות ספרים עם משמרות כאלו, לא ממש במשרה מלאה, זו עבודה שיכולה לקרוץ ללא מעט אמהות, לדוגמא.
יש רגעים של קסם בעבודה בחנות ספרים ויש בה גם גאווה מסויימת. לכן ניתן לשלם עבורה פחות. אבל אני חושב שצומת הגזימה ולכן כמעט כל העובדים הם אחרי צבא. כל אחד ודעתו, אבל אני לא חושב שזה אידאלי.

"אני מאד מסכים עם הציפיות שלך ממוכר הספרים. מכירת ספרים בעיני היא מלאכת שדכנות שאינה קלה כלל. יש אלפי ספרים שמבקשים להשתדך ללקוח, כולם טובים השאלה היא למי. יש כאלה שרוצים סטוץ מהיר, אחרים מערכת יחסים. לפני הכל צריך לזכור שהקריאה היא מעשה של בדידות. היא חוויה פרטית ואינטימית. דבר שאדם עושה עם עצמו במשך שעות, ימים, שבועות (מכאן האחריות הכבדה שיש על מוכרי הספרים). בכל המלצה אני ממציא את עצמי מחדש, וכל פעם מוצא את רגלי במדף אחר. לומר שזה קורה בכל חנויות צומת – לצערי איני יכול, אך הן קיימות האמן לי. החנויות שלנו שונות זו מזו מאד ויהיה זה לא נכון להקיש מן הפרט אל הכלל.
אבל – וכאן מגיע אבל גדול. אני דורש מהעובדים שלי שימכרו. הם לא ספרנים בספרייה. הם לא אוצרים במוזיאון. הם מוכרי ספרים ולא צריך להתבייש בזה. זו העבודה שלהם. מי שלא רוצה למכור – שיעבוד במקום אחר. אני אוסר עליהם "לדחוף" אבל כן למכור בפירוש, אני מצפה מהם שיגדילו את סל הקנייה של הלקוחות בספרים המתאימים להם. אם אני אוהב את זה או לא – זה לא רלוונטי. זו העבודה שלי ואותה אעשה בצורה הכי מקצועית שאני יודע (כשאחרון ילדינו יהיה בן שלוש-ארבע אבעט באשתי לחזור למעגל העבודה, אפרוש ואשאר איתם בבית)."

ע, שימכרו. גם אני נכנסתי לא פעם לחנות ספרים במטרה למצוא לי איזה ספר נחמד לנסיעה הביתה ומצאתי את עצמי סוחב שלושה ספרים, אבל אלה היו ספרים שטובים לי ואני הייתי שמח בחלקי. אתה רוצה להגדיל את סלסילת הספרים שאיתה אני יוצא? לגיטימי לגמרי, זה אינטרס ברור שכל קורא לוקח בחשבון. אבל קוני הספרים לא לוקחים בחשבון שרשת גדולה החליטה להראות שליטה ברשימת רבי המכר על חשבון מוכרי וקוני הספרים בה. ואם הציבור היה מודע לכך, המניפולציה לא היתה מצליחה.

"אמנם המבחר בסטימצקי עלוב, אבל הקלסיקות הגדולות תמיד נמצאות.
אי אפשר להגיד את זה על חנויות צומת.

טוב, עם זה אני ממש לא מסכים. אני (רק על עצמי לספר ידעתי) מחזיק מגוון של למעלה מעשרים וחמישה אלף ספרים שונים בכמות של למעלה משישים אלף. אתה לא חושב ברצינות שיש ספר שראוי שיהיה והוא איננו. יתרה מזו - תוכל למצוא אצלי ספרים יחסית נדירים. בכמה חנויות ניתן למצוא את ספר הילדים "עליקמא הקטן"?, את "ירושלים" של לגרלף? האמן לי – לא כדאי שאתחיל... החנויות שלנו ברובן הן גדולות ומחזיקות מגוון עצום. אנחנו גם מעבירים מסניף לסניף לבקשת לקוחות ספרים שאזלו בהוצאה.
לאחרונה שמעתי את מנחם פרי (העורך הראשי של הספריה החדשה) מספר כיצד הוציאו כנגדו חוזה בסטימצקי. אני לא יודע כיצד והאם זה כבר מורגש בחנויות שלהם, אבל מניפולציות כאלה של החרמת קטלוגים והוצאות לא היה בצומת ספרים מעולם."

זוכר שאמרת שאתה לא יכול להגיד שכל המנהלים בצומת הם אנשים ספר? אז אני לא יכול לדעת מה המצב אצלך בחנות, למרות שאני כבר די משוכנע שהוא מוצלח מאוד, פשוט בגלל שאתה מוצלח מאוד, וזו היתה הכללה ויכול להיות שהיא שגויה אפילו לרוב חנויות הרשת. קיבלתי.

"לדיון על החוק הצרפתי אין לי עניין כרגע להיכנס. אולי מאוחר יותר. הרבה מאוד ססמאות ריקות נורות לאוויר בדיון הציבורי בו, הרבה קלישאות סקסיות מצוטטות שוב ושוב, ויש גם לא מעט סופרים ש"נענשים" כי לא נקטו עמדה "נכונה"... בהזדמנות"

זה מעניין מאוד דווקא.

אני חייבת לציין שמעולם לא עלה על דעתי לשאול מוכר בחנות (ספרים/בגדים/אוכל/מוצרי חשמל וכו') על מה הוא ממליץ. אף פעם לא חשבתי שמי שעובד בחנות, מחזיק בהכרח בידע שרלוונטי לי. לא עלה על קצה חוטמי שמי שעובד בחנות ספרים הוא קורא ספרים נלהב או בעל הבנה ספרותית עמוקה. (רוזמרין, ציטטתי אותך, אבל התגובה מופנית לכל התגובות באותה רוח...)

אבל אני כן חשבתי... ועד היום אני זוכרת את המוכר שמכר לי את "ההוביט" כשהייתי בת 12 ואמר לי לחזור בשביל "שר הטבעות". ו"שר הטבעות" היה לא רק ספר שקראתי 25 פעמים אלא גם הצלה גדולה ותמיכה ומשענת בשנים לא קלות.

אבל אתן קצת מפספסות את הפואנטה. העניין הוא לא אם מוכרי ספרים הם מוכרים כשאר המוכרים (ברור שכן) אן אם יש טעם בלבקש המלצות (תלוי ממי, תמיד). העניין הוא שמוכרי ספרים ברשת הספרים המובילה בארץ נאלצים להמליץ על ספרים שהם לא קראו. על שלושה ספרים מסויימים מתוך מגוון עצום כדי ש"סטימצקי" תוכל להוכיח להוצאות הספרים שגם היא יכולה להטות את רשימות רבי המכר. הלחץ על העובדים הוא ע-צ-ו-ם! הוא משלב הכל: לחץ פסיכולוגי, איומים בפיטורים, תמריצים. מקל-גזר-מקל וכו'... אם עד עכשיו התעלמתי התעלמות אלגנטית מהתמריצים האלו, הרי שעכשיו אני מחוייבת להם. זה מזעזע בעיני. כל הידע העצום שלי, כל המקצועיות שלי, הכל יכול ללכת לזבל. ועוד לא התחלנו לדבר על היוצרים עצמם... (מי אמר שדלית אורבך יותר טובה מקובי מלוק, למשל? למה היא צריכה לקבל כזה פוש אדיר והוא לא? )

אבל – וכאן מגיע אבל גדול. אני דורש מהעובדים שלי שימכרו. הם לא ספרנים בספרייה. הם לא אוצרים במוזיאון. הם מוכרי ספרים ולא צריך להתבייש בזה. זו העבודה שלהם. מי שלא רוצה למכור – שיעבוד במקום אחר. אני אוסר עליהם "לדחוף" אבל כן למכור בפירוש, אני מצפה מהם שיגדילו את סל הקנייה של הלקוחות בספרים המתאימים להם. אם אני אוהב את זה או לא – זה לא רלוונטי. זו העבודה שלי ואותה אעשה בצורה הכי מקצועית שאני יודע

בוודאי. ושנינו מכירים את הקסם בשידוך טוב וגם את השמחה בלהוציא מישהו מהחנות עם יותר ספרים ממה שהוא התכוון כשהוא מרוצה וטוב לבב. ב"סטימצקי", אגב, גם זה עובד אחרת. יש מוצרי קופה (כמו בסופר פארם) וגם אותם אנחנו מחוייבים למכור כדי להגדיל את סל הקניה וגם עליהם אנחנו מאוימות בפיטורין. זה קצת מגוחך להציע טישו, בטריות ופלייסמייט בחנות ספרים, אבל לפחות זה לא לא-אתי כמו ספרי "תמר".

גם אני חושבת שהמבחר ב"צומת" מרשים מאוד יחסית ל"סטימצקי".

רק כדי להדגיש את עניין הלחץ:

• כל מוכר מחוייב למכור שלושה ספרי "תמר" במשמרת. משמרת נמשכת בדרך כלל שש שעות עבודה. לא הרבה.
• רשימות שמיות של המוכרים וכמות ספרי ה"תמר" שהם מוכרים, מתפרסמות ונשלחות לכל החנויות במייל הפנימי. (למה זה ענייני כמה מאן דהוא מכר ולמה זה עניינו כמה אני מכרתי?)
• כל הדרגים ברשת, מהמנכ"לית עצמה עד למנהלי החנות, מאיימים שוב ושוב בפיטורין של מי שלא מוכר מספיק תמרים.
• לא מוכנים לדון בהעלאה במשכורת של מי שלא מוכר מספיק תמרים. (כלומר, זו האופציה היחידה להרוויח יותר.)

כיף אצלנו, הא?

(ע', אפשר לעבוד אצלך?)

מוכר בחנות הוא לא בהכרח מבין גדול בתחום. זה מה שכתבתי שם, למעלה. זה אומר שיכול להיות שכן ויכול להיות שלא. לא מקבלים אותו לעבודה על סמך זה, לא בגלל זה מתגמלים אותו. באותה מידה אני יכולה למצוא בחנות לקוח נוסף ודווקא ממנו לקבל עצה יהיה מועיל בהרבה.

עוד הארה קטנה שלי- מי שעובד במכירות, מסכן את עצמו בזיהום נפשי חמור. על אחת כמה וכמה, אם הוא עובד בזה כבר שנים ועוד יותר- אם הוא מצטיין בכך.
עבודה במכירות= מי שעבודתו מוכוונת לשורת "הרווח הגדל", כלומר, צריך לספק יותר ויותר רווח לבעל העסק ולא "רווח יציב ומספק". היות ורובנו היו או הווים או יהיו עוסקים בכך, אין להתפלא על הזיהום הגדול שפשט ברוב אוכלוסיית המין האנושי.

העניין הוא שמוכרי ספרים ברשת הספרים המובילה בארץ נאלצים להמליץ על ספרים שהם לא קראו
ומוכר בחנות חשמל באמת השתמש בכל מכונות הכביסה שהוא מוכר וממליץ מניסיונו האישי בלבד? ברור שבחנות ספרים, במיוחד כזו שמחזיקה עשרים וחמש אלף ספרים, אי אפשר לקרוא את כולם, וצריך להמליץ גם על דברים שלא באמת קראת. מספיק לקרוא מה שכתוב מאחורה, לקרוא כמה ביקורות, ואם מכירים את הסופר אז בכלל הדברים נעשים יותר פשוטים.
הבעיה היא עם עמלות באופן כללי, אבל ככה עובדים חלקים נרחבים משווקי המכירות בימינו. הבחור שמנסה למכור מעריב בדוגמא למעלה לא בהכרח בעל מנוי בעצמו, הבחורה בסופר שמנסה לדחוף לי כרטיס אשראי של הרשת לא מחזיקה בו בעצמה. השיטה הזו נקראת אחוזים, או עמלות, ולצערי יותר מדי חנויות עובדות בשיטה הזו. אין בזה שום דבר ייחודי לתחום הספרים. גם כשאת הולכת לסופר ורואה מבצע על נייר טואלט, להנהלה יש איזשהו אינטרס מאחורי זה, שהוא לאו דווקא טובתך האישית.

<מזור שבדיוק עכשיו רני כשר פתח דף נמאס מהפרסומות בואו נפעל>

רוזמרין, מזמן לא גריינתי משהו באתר, אבל המשפט הזה היה שווה גריון, אז גריינתי:
מי שעובד במכירות, מסכן את עצמו בזיהום נפשי חמור. על אחת כמה וכמה, אם הוא עובד בזה כבר שנים ועוד יותר- אם הוא מצטיין בכך.

_עניין הוא שמוכרי ספרים ברשת הספרים המובילה בארץ נאלצים להמליץ על ספרים שהם לא קראו
ומוכר בחנות חשמל באמת השתמש בכל מכונות הכביסה שהוא מוכר וממליץ מניסיונו האישי בלבד? ברור שבחנות ספרים, במיוחד כזו שמחזיקה עשרים וחמש אלף ספרים, אי אפשר לקרוא את כולם, וצריך להמליץ גם על דברים שלא באמת קראת. מספיק לקרוא מה שכתוב מאחורה, לקרוא כמה ביקורות, ואם מכירים את הסופר אז בכלל הדברים נעשים יותר פשוטים.
הבעיה היא עם עמלות באופן כללי, אבל ככה עובדים חלקים נרחבים משווקי המכירות בימינו. הבחור שמנסה למכור מעריב בדוגמא למעלה לא בהכרח בעל מנוי בעצמו, הבחורה בסופר שמנסה לדחוף לי כרטיס אשראי של הרשת לא מחזיקה בו בעצמה. השיטה הזו נקראת אחוזים, או עמלות, ולצערי יותר מדי חנויות עובדות בשיטה הזו. אין בזה שום דבר ייחודי לתחום הספרים. גם כשאת הולכת לסופר ורואה מבצע על נייר טואלט, להנהלה יש איזשהו אינטרס מאחורי זה, שהוא לאו דווקא טובתך האישית._

אז אני אחדד: אני אמורה למכור אותם באותה התלהבות ועניין כמו שהייתי מוכרת ספר שכן קראתי. עדיף שאני אשקר על כך ואומר שקראתי כי ב90% מהמקרים זה מקדם את המכירה.
תקראי לי רומנטיקנית, אני לא חושבת שספרים הם שווי ערך לנייר טואלט. ספרים הם משהו אחר, הם חלק ממך, מהעולם שלך. הם חוויה שהיא נפשית בעיקרה. איך אותה חוויה אמורה להתאים לכל כך הרבה אנשים? ולמה?

אני מתחילה לחשוב שבאמת אני נאיבית... קיוויתי לזעזע. להעביר את התחושה המזועזעת שלי, לא הצלחתי.

ספרים הם משהו אחר, הם חלק ממך, מהעולם שלך. הם חוויה שהיא נפשית בעיקרה. איך אותה חוויה אמורה להתאים לכל כך הרבה אנשים? ולמה?
אוי, חמודה, לא הבנת. את צודקת לגמרי. פשוט את מחפשת את זה ב"תעשיית" הספרים ושם קשה למצוא חוויות שלא קשורות לכסף. אולי תנסי לעבוד בחנות עצמאית, עדיף יד שניה. אני חושבת שגם סוג הלקוחות שתפגשי שם יהיה קרוב יותר לרוח ההתלהבות שלך. ואולי תהיי ספרנית בספריה ציבורית? שם לא יבקשו ממך לשקר ולדחוף מוצרים נחותים.

בכל מקרה, המחאה שלך מוצדקת מפני שהלקוחות לא מודעים לעניינים האלה. היות ואין לצפות לגילוי הולם מהבעלים והמנהלים, אז טוב שהעלת את זה כאן. יכול להיות שאסתי סגל, שלינקקתי אליה למעלה, תעזור לך. היא גם פותחת אתר חדש לספרות ותרבות וזה יכול להיות מקום מצויין לפרסום הבלופים.
בהצלחה!

אני לא חושבת שספרים הם שווי ערך לנייר טואלט
גם אני חושבת בדיוק ככה, ולכן החלום שלי היה לעבוד בחנות ספרים. מה לעשות שהחנות שבה עבדתי בה הייתה בשדה התעופה, ולכן אנשים התעניינו בעיקר במדריכי טיולים והרלן קובן. היו יותר אנשים שקנו קונדומים מאשר אנשים ששקנו ספרי שירה. באווירה כזו קשה להיות רומנטיקן, וכשאתה יודע שלאדם מולך לא מתאים לקרוא אפילו מאיר שלו, אז שיקרא רם אורן, רק לא לאישה.
רוזמרין צודקת, ותעשייה זה תעשייה, וגם בספרים, כמו כל מוצר אחר, יש מישהו שמרוויח בסופו של דבר. כמו שבמקדולנדס אני לא מצפה לבשר איכותי (לצורך הדוגמא, בסדר? לא להרוג), גם בתמנון כמו צומת או סטימצקי אי אפשר לצפות ליחס אישי ומוכרים בקיאים. חנויות יד שנייה זה באמת סיפור אחר, ושם מוכר חייב להיות בקיא, ובאמת עד עכשיו בכל החנויות האלה נתקלתי במוכרים מדהימים עם ידע שאני יכולה רק לקנא בו. אולי באמת כדאי לך לעבוד בכאלה מקומות, במקום לצפות לדברים לא הגיוניים מהשיטה הקפיטליסטית.

מי שעובד במכירות, מסכן את עצמו בזיהום נפשי חמור. על אחת כמה וכמה, אם הוא עובד בזה כבר שנים ועוד יותר- אם הוא מצטיין בכך.
אני נוטה להסכים עם המשפט הזה באופן כללי.
למרות זאת ואולי בגלל זה, לי יש ניסיון אחר, קצת הפוך. עבדתי בחנות ספרים. חנות פרטית, משפחתית. חלק מהספרים היו יד שניה אבל לא כולם. היו לנו הרבה לקוחות קבועים, בעיקר כאלה שבעל הבית הכיר ועם הזמן גם אני למדתי להכיר. לא הייתי צריכה להמליץ בדרך כלל, יותר לעזור להם למצוא את האיזור בו נמצאים הספרים בנושא אותו הם מחפשים, לפעמים לעזור למצוא ספר ספציפי. למרות שמשכורת של מוכרת ועוד אחת שעובדת חלקית זה לא שכר בשמיים, הרגשתי כאילו החנות שלי במובן של שייכות, של רצון שהחנות תשרוד מול כל הכרישים מסביב.
זה היה כבר לפני כמה שנים טובות, עבדתי שם כמה שנים ונהיה לי פרצוף של ספרנית.
הבעלים גם אמרו על אלה שמוכרים ספרים ויכלו באותה מידה גם למכור דגים, שזה אותו הדבר בשבילם. לא היו לי בונוסים אבל חוץ מזה שלא עמדתי בפיתוי וקניתי ספרים תוך כדי עבודה לא מעט פעמים(שלא לדבר על הפעמים ששקעתי בספרים במקום לסדר את החנות ודברים כגון זה), גם קרה פה ושם שהבעלים נתן לי ספר (יד שניה) במתנה אם חשב שיעניין אותי, בדרך כלל הוא צדק.

הרבה זמן קניתי ספרים רק שם. בטח בשנים הראשונות אחרי שסיימתי לעבוד שם. באיזור החנויות האחרות היו סטימצקי עם מבחר כל כך עלוב שאפילו ספרי ילדים נורמליים לא הצלחתי למצוא בהם (חובבת ספרי ילדים, עוד לפני שהפכתי לאם. סוג של פטיש וגם יצא לי לעבוד ב"שעת סיפור ויצירה" עוד לפני החנות הנ"ל, מה שקיבע את הפטיש סופית). את סטימצקיגם תיעבתי כי לפני שנים רבות, לפני החלפת הבעלים, היתה לי חברה קרובה שעבדה שם שנים ופוטרה בצורה מכוערת כשכבר היתה בתפקיד ניהולי הרבה זמן.
אחר כך פתחו לא רחוק ממני חנות של צומת. לעומת כל מה שהיה בסטימצקי בסביבה היא נראית מעולה. היא גם יותר קרובה ויותר נגישה מהחנות ההיא. אז יוצא שאני מוצאת את עצמי קונה לפעמים בצומת ולא אצל ההם (שרק ינסו להמליץ לי, נראה אותם). בהתחלה עוד הרגשתי אשמה על זה ועם הזמן זה נעשה כזה בסדר. וכן, אני יודעת שזה לא לעניין, וכן אני יודעת שאני רוצה שהחנויות הקטנות ישרדו. וכן אני מגיעה לשם עדיין וקונה שם ספרים מדי פעם, אבל כן מתפה לנוצץ של צומת, מודה לגמרי, לצערי. ומקווה שההוצאות הגדולות והנויות הנ"ל יפסיקו להחזיק את החנויות הקטנות עם הלשון בחוץ כל הזמן במצב של הישרדות.

ואולי תהיי ספרנית בספריה ציבורית?

ספרנות היא מקצוע שלם ומורכב שדורש לימוד ממושך ותעודה. אי אפשר לעבור מלהיות מוכרת בחנות ספרים סתם כך לספריה ציבורית. סטודנטים יכולים לעבוד בספריות באוניברסיטה, בעיקר בסידור ספרים או קבלת קהל, ולהצטער על המצב של הספרים שחוזרים.

ספרנות היא מקצוע שלם ומורכב שדורש לימוד ממושך ותעודה
אני יודעת וחבל שכך. בקיבוצים אפשר היה, ואולי גם היום, למצוא ספרנים וספרניות נטולי תואר אך בעלי השכלה רחבה, אהבת הספר ואפילו קנאות של ממש לנושא. אני הכרתי לפחות עשרה כאלה...

ספרנות היא מקצוע שלם ומורכב שדורש לימוד ממושך ותעודה
וואו! לא היה לי מושג. נחמד לדעת.

אני עוקבת בעניין אחרי הדף. חייבת להגיד שלא הזדעזעתי עמוקות, אבל רק בגלל שחשבתי שזה עבד ככה עד עכשיו, ובעצם זה עובד ככה בכל מקום שבו מצפים למכור ולמכור. אני לא חושבת שמכירה אגרסיבית של ספרים שונה ברמת הזעזוע ממכירה אגרסיבית של מוצרי תקשורת או של ערוצי טלוויזיה. זה פשוט מגעיל באופן כללי.

וגם חייבת לציין, שאני מעולם לא סמכתי על מוכרים, בשום תחום. אפילו לפני שקראתי על נפלאות הקפיטליזם וקסם הצרכנות, תמיד היה נראה לי שמנסים לדחוף לי דברים לא מתאימים, אז פשוט הפסקתי לסמוך עליהם.
כשכבר הייתי מוכרת בעצמי בכמה מקומות, הבנתי איך זה עובד ואז בכלל לא התקרבתי למוכרים. זה לא אומר שלא פגשתי מוכרים נחמדים ובעלי ידע, וזה היה דווקא מאוד נחמד ומרענן, אבל יש עוד הרבה אנשים לא אינטרסנטים שאפשר לקבל מהם המלצה - משפחה, חברים...
<למרות הטון הלא-חביב כלפי מוכרים שהפגנתי פה, הבנזוג שלי הוא בעצמו איש מכירות כבר הרבה שנים, אבל בתחומים שלא דורשים עלייה מתמדת בהכנסות>

בנוגע לספרים - הכי עדיף בספריה. מאז שאני מנוייה הפסקתי לקנות ספרים ואני קצת מכה על חטא שלקח לי כ"כ הרבה זמן. גם יותר אקולוגי, גם חיסכון בכסף, גם פוגשים הרבה יותר אנשים שספרים בשבילם זה יותר מתחליף לטלוויזיה.

לפטר מוכר שלא מוכר 3 ספרים ספציפיים ביום זה מדהים! וואו! אני ממש שמחה שקראתי את זה.

מעניין איך יכול להסתדר העניין הזה של הספרים.
הרי אנחנו מדברים פה על חברות ענק. זה:
ומקווה שההוצאות הגדולות והנויות הנ"ל יפסיקו להחזיק את החנויות הקטנות עם הלשון בחוץ כל הזמן במצב של הישרדות.
הרי לא יקרה, אין שום סיבה שיקרה. למה שיפסיקו?

כמו עם המוסיקה, מעניין לאן זה יתפתח. איזה פתרון ימצא לבעיה הזו.

ע', יא מלך.
איזה מזל שמישהו גרר אותך לכתוב כל כך הרבה מילים.
מעניין לי לקרוא אותך.

_מעניין איך יכול להסתדר העניין הזה של הספרים.
הרי אנחנו מדברים פה על חברות ענק. זה:
ומקווה שההוצאות הגדולות והנויות הנ"ל יפסיקו להחזיק את החנויות הקטנות עם הלשון בחוץ כל הזמן במצב של הישרדות.
הרי לא יקרה, אין שום סיבה שיקרה. למה שיפסיקו?

כמו עם המוסיקה, מעניין לאן זה יתפתח. איזה פתרון ימצא לבעיה הזו._

אני חושבת על כמה תחישים אפשריים:

1. יש מצב שהספר האלקטרוני יהיה מין שובר שיוויון, או לפחות יעשה איזה איתחול למערכת.
2. ה"חוק הצרפתי" יעבור. אני לא מתה על הרעיון הזה כי הוא נותן יותר מדי כוח להוצאות הספרים למרות שהמטרה שלו היא להגן על הסופרים.
3. לא יקרה כלום. צומת וסטימצקי יגיעו למצב מאוזן פחות או יותר. עד שתבוא חברה קטנה וחכמה, אולי כזו של בוטיקים ספרותיים, שתציע חוויה אחרת לגמרי מהרשתות הגדולות והמוכרים שלה ירוויחו מ-לא (!) כסף, או לפחות יוכלו גם לשלם שכ"ד וגם לקנות אוכל.

אני מפנטזת על האופציה השלישית.

אמן @}

כתבת נגד שני רשתות ספרים מה לגבי "דני ספרים" ו"תמיר"? הן רשתות קטנות יותר (אני אפילו לא יודעת אם הם קיימות מחוץ לירושלים)
אני כצרכנית אוהבת את צומת ספרים בגלל העובדה שהחנות גדולה ומרווחת, אני יכולה להיכנס לחפש ובדר"כ לא נשאלת אם אני צריכה עזרה- מה שמתאים לי כיון שאני אוהבת לשוטט ולהתרשם מכל מיני ספרים, בנוסף אני אוהבת את המבצעים הרבים (אבל כעת אני מבינה שזה בא על חשבון מישהו אחר... )
אם אין פער גדול מדי , ואם החנויות האחרות שהזכרתי לא נוהגות באותו האופן, אנסה להעדיף אותן.

למוכרת ספרים,
תודה רבה על השיתוף, חשוב לדעת!
ממש הורדת לי את החשק לקנות בסטימצקי
והעלית לי את החשק לקנות בחנות העצמאית שיש ביישוב בו אני גרה

אני חושבת שעכשיו אשתדל להפנות את קניותיי לעצמאיות, אני לא יודעת אם באמת אעמוד בכך כי מה לעשות, הרשתות הרבה הרבה יותר נגישות
(פתוחות עד יותר מאוחר, נמצאות על הדרך, יש חניה)

את הספר שאני צריכה לקנות עכשיו (מתנה למישהי בחו"ל) - אני מתכוונת לקנות באינטרנט, הם גם שולחים ישירות אליה. גיליתי שהאתר הוא של צומת ספרים. דילמה.
האם דין אתר באינטרנט כדין חנות. האם דין סטימצקי כדין צומת ספרים.
האם יש לי כח, זמן וגם כסף להשקיע בשביל לתמוך בקטנים (ולא לשבת מול המחשב ולחסוך בכל אלה).

המרגיעון- בכל ויכוח - כולם צודקים

מה עם אקדמון ודיונון?

מה זה 'החוק הצרפתי'?

דיונון שייך לאופיס דיפו. אני לא יודעת מה זה אומר לגבי ספרים ודורסנות...

_כתבת נגד שני רשתות ספרים מה לגבי "דני ספרים" ו"תמיר"? הן רשתות קטנות יותר (אני אפילו לא יודעת אם הם קיימות מחוץ לירושלים)
אני כצרכנית אוהבת את צומת ספרים בגלל העובדה שהחנות גדולה ומרווחת, אני יכולה להיכנס לחפש ובדר"כ לא נשאלת אם אני צריכה עזרה- מה שמתאים לי כיון שאני אוהבת לשוטט ולהתרשם מכל מיני ספרים, בנוסף אני אוהבת את המבצעים הרבים (אבל כעת אני מבינה שזה בא על חשבון מישהו אחר... tilted )
אם אין פער גדול מדי , ואם החנויות האחרות שהזכרתי לא נוהגות באותו האופן, אנסה להעדיף אותן._

אני לא מכירה את "דני ספרים" אבל את "תמיר" מכירה ואוהבת.
למיטב ידיעתי (המבוססת למדי) אין ב"תמיר" העדפה של אחת ההוצאות ואין אינטרס למכור ספרים מסויימים. המלאי טוב ומאחר שהם עובדים ישירות מול הספקים, מאוד קל להזמין אצלם ספרים. הבעיתיות שם ובכל החנויות מסוגם מתחילה עם ספרי הלימוד, אבל בחיי שזה עניין כבר לדף אחר וזועם לא פחות.

מה עם אקדמון ודיונון?

לא מוטים למיטב ידיעתי.

לחנויות הקטנות יש "מזל" כי אין להן מספיק כוח קנייה כדי שהן יהוו מטרה ללחצים מצד ההוצאות. הן גם לא יכולות, לבדן, להטות את טבלת רבי המכר. אפילו לא את הטבלה של החנויות העצמאיות.

מה זה 'החוק הצרפתי'?

אם הבנתי נכון, זה חוק שיאפשר הנחה מקסימלית של 10% לספרים בשנתם הראשונה. הרעיון הוא לאפשר לסופרים להרוויח ולתת להוצאות הספרים קצת יותר מרווח נשימה.
החוק יאפשר לחנויות לתת הנחות, אבל לא להוצאות עצמן. עכשיו זה עובד בצורה כזו שההמבצעים בחנויות תלויים בהנחות שההוצאות נותנות וההוצאות תלויות, כמובן, במבצעים בחנויות כי אחרת לספר אין ממש צ'אנס להתפרסם ולתפוס תאוצה. ככה אפשר למצוא לא רק את הוצאות הבית של צומת במבצעי ה-4 במאה המפורסמים, אלא הוצאות נוספות שמרגישות שאין להן ברירה אלא להשתתף ולמכור ברווח מצומצם. אני לא מתה על החוק הזה כי המחירים הקטלוגיים של הספרים הם שערורייתים. לא נראה לי שהחוק הזה יהיה אפקטיבי ללא הגבלה על מחירי הספרים. אין ספק שהוא ישנה את חוקי המשחק, אבל ממש לא בטוח שלטובת הסופרים והלקוחות.

רק שאני אבין, כל מי ששואל את המוכרות ומצפה באמת ובתמים לקבל תשובה נקיה, אמנותית ונטולת אינטרסים, אלה אותם אנשים ששואלים את המלצר "מה טעים?"
אוייש אני כן )-:

כנף לילה את כותבת נהדר! את כל כך צודקת שאם אגיע וימליצו לי על רבי מכר או מועמדים לרבי מכר במקום מה שביקשתי, ועדיף שהמוכר יגיד שהוא לא יכול לעזור לי, זה מקום שלא אכנס אליו. וזה קורה, אני מסמנת את המקומות האלה.
באמת יש הרגשה ברשתות האלו של לדחוף! מספיק לי שהמוכרת ממש דוחפת מוצרי קופה כמו בסופר. ממש עצוב. אני לא נכנסת לחנות כשאני רואה אותה.

דף מרשים מאוד
אני מאוד מעריכה אותך שפתחת אותו. יושר זה דבר שחסר, לא רואה שום סיבה לערער על החשיבות של המידע שאת מביאה גם אם לאנשים מסויימים זה נראה טרויאלי.
מוזר שלאורך הדף, בינתיים, אין כמעט התיחסות לעובדה הממש לא טריוויאלית בנוגע להשפעה על רשימות רבי המכר.
יש פה דוגמא כל כך ברורה ומובהקת להתערבות של גופים כלכלים בתרבות!
התערבות שאנחנו מושפעים ממנה בצורה חזקה מאוד אבל ברוב המקרים נשארת סמויה.
תהליכים שאנחנו מכנים "טבעיים", עליה וירידה של אופנות, תגובות של "הציבור" לאירועים, טוקבקים בשכר באינטרנט, באאזים שנוצרים על ידי חברות עיצוב דעת קהל וכו' הפכו לדברים מאוד דומיננטים בתרבות שלנו ובכל זאת כמעט ואין ידע בציבור על עצם קיומם. השפעות על התרבות ועל השיח הציבורי שאנחנו בתמימות מאמינים שקורות סתם ככה, מעצמן.
הכפיה שמופעלת עליך, כעובדת, לשתף פעולה בהונאה הזו, כמו גם בשקר ברמה אישית, הם דברים בכלל לא טריויאלים, וכדאי שאנחנו כמוכרים או כצרכנים נחשוב ברצינות אם אנחנו רוצים לשתף פעולה עם זה.

תודה רבה, אנה מון.

זה די מעניין הקטע הזה עם טבלת רבי המכר.
מי שפותח את מוסף הספרים של הארץ מופתע לגלות כרגע שלוש טבלות של רבי מכר: צומת, סטימצקי והחנויות הפרטיות. הפיצול הזה התרחש בעקבות לחץ של סטימצקי עצמה. צומת מוכרת המון ספרים במבצעים השונים שלה והם כולם של הוצאות הבית שלה. (זמורה ביתן ומודן על נספחיהם.) במקום הראשון בטבלה שלהם יופיע תמיד ספר של אחת ההוצאות האלו. בטבלה של סטימצקי יופיע איזשהו ספר תמר, כרגע 'בדידותו של קורא המחשבות'. הטבלה של חנויות הספרים העצמאיות יכולה לשקף איזשהו באזז אותנטי, אבל גם הן הרי עובדות עם הוצאות ספרים ועם מבצעים, פשוט החופש שלהן בתוך כל זה הוא גדול יותר.
שלוש הטבלות האלו שקופות כל כך. איך זה יכול להיות שבטבלה של סטימצקי יש שלושה ספרים שלא מופיעים בשום טבלה אחרת? איך זה יכול להיות ש'מצבי רוח' של יואל הופמן (שנמכר אצלנו היטב) מופיע רק בטבלה של החנויות העצמאיות? ועוד במקום השלישי? לכל אחת מהחנויות האלו יש ציבור קוראים כל כך שונה?

הייתי רוצה לראות כבר את הסוף של כל זה.

מוזר שלאורך הדף, בינתיים, אין כמעט התיחסות לעובדה הממש לא טריוויאלית בנוגע להשפעה על רשימות רבי המכר
אולי כי זה מעניין את הכותבים כאן כמו המלצת המלצר או המוכר בחנות?

לכל אחת מהחנויות האלו יש ציבור קוראים כל כך שונה?
אני מעריכה שלחנויות העצמאיות יש קהל שונה. לגבי שתי הרשתות- את בעצמך סיפרת איך מגיעים ספרים מסויימים לרשימה אז אפשר לא להתייחס לרשימות ברצינות.
מעניין, אגב, מהי הרשימה המקבילה של הספריות הציבוריות לגבי "רבי ההחלפה" אצלן, לא?

הייתי רוצה לראות כבר את הסוף של כל זה.
זה כמו לקרוא ספר טוב, ולחכות לדף האחרון...

יופי לראות שנושא צרכני מרתק עד מאד את הקהל...
ויותר יופי, שהנושא קרוב ללב - ספרים.

צוויל

_מוזר שלאורך הדף, בינתיים, אין כמעט התיחסות לעובדה הממש לא טריוויאלית בנוגע להשפעה על רשימות רבי המכר
אולי כי זה מעניין את הכותבים כאן כמו המלצת המלצר או המוכר בחנות?_

אבל ההשפעה של טבלות רבי המכר היא קודם כל על שטחי התצוגה בחנות. מה שנשאר רב מכר, נשאר בחנות. אין חנות שיכולה להתמודד עם הקצב הרצחני של הוצאות הספרים ואחד השיקולים הוא, מן הסתם, מידת הפופולריות של הספר. התחרות ההיסטרית, השיטה הקלוקלת, הקצב של הכותרים, הכל משפיע על העובדה הפשוטה הזו: האם הספר שאת אוהבת בכלל יגיע לחנות? האם ימשיכו להדפיס אותו? האם הוא בכלל יצא לאור?

נשמע מעוות. אבל לא לגמרי לא מוכר משטחים אחרים.

אותי מטריד העניין העקרוני של דרוג רבי המכר. לפי הדבריםה אמורים כאן, אין כמעט סיכוי לסופרים חדשים, בשוליים, מעניינים, שונים כמו גם להוצאות בינוניות/ קטנות -להיבחן על סמך האכות/התוכן שלהם.

מלכתחילה הם מודרים מהחנות או מהמלצות המוכרים ולא פחות חשוב - מהמיקום המרכזי בחנות ותחת כובדו של אפקט הדומינו הם מוצאים עצמם די מהר מחוץ לרשימה כלשהי, שלא לדבר על רשימת רבי המכר.


קיצר, עם מי צריך לשכב בשביל שמשהו טוב ייתפרסם?
זו רק אני שחושבת שאין הרבה ספרות מקור טובה לאחרונה?
או לפחות כזו שלא ממחזרת את תרבות הבלוגים לכדי עאלק ספר..
או מטרחנת סגנונות דרמטיים/ פיוטיים/ קלאסיים מדי שוב ושוב ושוב..
?!?

במילא לחומרים חדשניים ואיכותיים שמור מקום טוב בעזאזל אבל אם כך ייעשה לעוללים האלו.. מוטב שיפורסמו כבר ברשת, חינם אין כסף לטובת כל הצדדיים..
מוצאים את מקומם היכנשהו בעזאזאל..

ומה קורה בחנויות הספרים העצמאיות? הן לא מרושתות לאיזה "אח גדול" מפלצתי אחר?

< ואם כבר, איפה תקום עובדת ממשרד הבריאות שתעשה קצת סדר בסלי התרופות שלנו ובשחיתויות שעומדות מאחוריהם?
ואיפה ההיא ממשרד התחבורה?
וההיא ממעצ..
ועוד אחת מבית ספר דתי?
ואחת מבית דין רבני?
ומעירייה מקומית.. לא עלינו..
ומועצת הפירות והירקות..

בכלל, אם פועלות כל העולם תדברנה, יכול להיות שיהיה טוב בסוף. או פחות רע.
גם משהו.
(פועלות. רק פועלות. פועלים לא מדברים הרבה).
>

טוב, לא קראתי את הכל, אז סליחה אם כבר ראיתם - מאמר על שוק הספרים בהעוקץ

טוב, לא קראתי את הכל, אז סליחה אם כבר ראיתם - מאמר על שוק הספרים בהעוקץ.

מרתק. בחור אמיץ. אני בספק אם הוא היה מרשה לעצמו אם הוא היה בסטימצקי. אבל בכל מקרה הוא עשה לי חשק עז גם להתחיל לכתוב תחת שמי המלא ולראות תוך כמה זמן האח הגדול יבעט אותי החוצה.
הו! חלומות!

ראשית כל, נראה לי שאת בדרך החוצה בלי קשר -

א' - כי את מסרבת להתיישר לפי אמות המידה המתבקשות.
ב' - כי דברים כאלה מתגלים איכשהו.
ג' - כי כמה זמן תוכלי להישאר שם בשם השכר? הרי בעצמך אמרת השכר מעאפן.

עצתי - קחי את הידע והכישורים שרכשת שם ותמצאי עבודה בחנות ספרים עצמאית קטנה וחמימה (טוב, זה גם מיתוס, אבל לכל הפחות לא מפלצתית).

לעניות דעתי כל העולם של הוצאות הספרים וחניויות הספרים, מעצבן בצדק, מצד שני - אימפריה בדקה שלפני ההתמוטטות.
הניחוש שלי : מרגע שאפל נכנסה לשוק הרלוונטי, כלומר עכשיו - חמש שנים עד שנתרגל לרעיון שספרים קוראים על אי-פד ולא על נייר.
אולי לספרי ילדים השוק ימשיך קצת יותר.

והשאלה המעניינת : אז מי יעשה מזה כסף?

אם אתם סופרים - הייתי בודקת היטב את הסעיף של זכויות הפצה אלקטרוניות.

אם אתם הוצאת ספרים עצמאית - הייתי מתחילה לקנות זכויות הפצה אלקטרוניות. גם של ספרים ישנים. בעידן של אחרי הוצאות הספרים אורך החיים של יצירה יהיה הרבה יותר גדול - אין את הקטע של השולחן באמצע החנות שחייבים כל הזמן להחליף בו תצוגה.

והכי מעניין - אם אתם אנשי ספר:
השאלה היא מה יחליף את ההמלצות של מוכרי הספרים ואת התצוגה בחנות (שהיא ההמלצה של החנות).
תשובה אחת זה הרשימות של "מה אנשים שקנו את הספר שאהבת קנו עוד" כמו באמזון.
אבל לדעתי, עוד יותר אלו יהיו אתרי אינטרנט של אנשי ספר עם ידע גדול וטעם משובח.

אז אם אתם אנשי ספר עם ידע גדול וטעם משובח - זה הזמן לפתוח אתר ולמצב את עצמכם.

הנה אתר חדש ומעניין
בלוגים של סופרים, עורכים, משוררים ומבקרים. יהיה נחמד אם יהיה שם בלוג גם של מוכרת ספרים...
יש באתר גם בלוגים בתחומים אחרים אבל הדף שלינקקתי אליו הוא הרלוונטי לשיחה כאן.

הלינק לא נפתח לי.

הלינק לא נפתח לי.
כן, משהו לא בסדר. לאתר קוראים "במחשבה שניה" וזו הכתובת: 2nd-ops.com

בעידן של אחרי הוצאות הספרים אורך החיים של יצירה יהיה הרבה יותר גדול - אין את הקטע של השולחן באמצע החנות שחייבים כל הזמן להחליף בו תצוגה.
לא לגמרי הבנתי כל מה שכתבת, אבל המשפט הזה לא נכון. גם במסחר האינטרנטי יש מוצרים שדוחפים אותם יותר מאחרים, באמצעים כאלה ואחרים (למשל - בדף הבית של האתר שמוכר ספרים אינטרנטיים (או איך שלא יקראו לזה) - תופיע בגדול המלצה על ספר מסויים).

גם במסחר האינטרנטי יש מוצרים שדוחפים אותם יותר מאחרים אולי... אבל לא בהכרח חדשים ובגלל שההיצע כל כך גדול זה הרבה יותר מורכב.
אני מנויה של audible ומחפשת הרבה באמזון, ולא שלא מנסים שמה לדחוף, להפך, אבל האלגוריתם עובד על  "לדחוף" לך ספרים שתאהב : ספרים של אותו סופר שקנית בעבר, בנושא דומה, אותו ז'אנר, שאחרים שקנו את אותו ספר קנו, המלצות של עורכים, כל הרשימות באמזון...

אני לא יודעת מה בסיס הרווח של אמזון נגיד, אבל אם יש לך אתר המלצות שממליץ על ספרים מאמזון, עד כמה שאני יודעת הרווח הוא לפי אחוזים בלי קשר לספרים מועדפים, אז אין לך אינטרס לדחוף ספרים מסוימים, חוץ מההערכה שלך מה יקנו.

ואפרופו audible , אם כשהייתם ילדים ניסיתם לקרוא תוך כדי הליכה, אז תנסו אודיובוקס. אפשר לרוץ איתם, לשחות איתם ולעשות איתם כלים.
ובדיוק עכשיו יש סייל של 200 ספרים (מוקלטים, באנגלית) ב 4.95 $ , כולל ספרים חדשים ורבי מכר של לפני שנה אבל גם: הספר האחרון של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, Sense and Sensibility , אהובת הקצין הצרפתי ו 57 שעות של עלובי החיים ( ספר רגיל זה בסביבות 10 שעות )
'

קצת על מלחמת הרשתות
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=706229
http://www.youtube.com/watch?v=Pu82EJQjt9U

בקשר לברנדס... האל יודע שאין לי אינטרס להגן על סטימצקי (אותה אני מכנה סטינקי בליבי), אבל הסיפור עם הספר החדש של יוכי ברנדס לא נכון. אצלנו לפחות הוא מוצג ונקנה היטב. אין לנו בעיה לקבל כמויות ממנו מבמחסן.
הספרים של זמורה מעוכבים ומגיעים תמיד כמה ימים אחרי שהם מגיעים לצומת אבל רק הרשתות עצמן יודעות מי האשם.

קיצר, עם מי צריך לשכב בשביל שמשהו טוב ייתפרסם?

מנחם פרי למשל

"תחקיר "לילה כלכלי: סטימצקי מקדמת ספרים עבור תשלום

אם כשהייתם ילדים ניסיתם לקרוא תוך כדי הליכה, אז תנסו אודיובוקס.

את צוחקת?!!! לוותר על החוויה המופלאה של התנגשות בעמודים?!!
עד היום אני מנצלת הליכות למטרות קריאה.
את שלשת סיפרי הארי פוטר (השלישי-החמישי) קראתי ברבע שעה של הליכה לתחנת אוטובוס, ב10 דק' נסיעה לכיוון העבודה, ובדרך חזרה.
(כנראה שהיו גם לילה או שניים מצומצמי שינה, מפני שסיימתי כל אחד מהם בשלשה-ארבעה ימים, באנגלית...)

את השישי קראתי תוך כדי הנקות תכופות של בוציק בן חדשיים. בעצם, שאיבות והנקות, זו היתה תקופת הסיוט הגדול. לפחות משהו הצליח להסיח את דעתי.

את השביעי אני כבר לא מצליחה למקם.
כלומר, זוכרת היטב, אבל אל באיזה שלב בחיים הייתי כשקראתי אותו...

"תחקיר לילה כלכלי": סטימצקי מקדמת ספרים עבור תשלום

מגניב! מגניב! מגניב!

רק חבל שלא ציינו שאנחנו מאוימים בפיטורין. טוב, נראה מה יהיה בכתבה.

שימחת אותי מאוד גמדה. תודה רבה.

_אימפריה בדקה שלפני ההתמוטטות.
הניחוש שלי : מרגע שאפל נכנסה לשוק הרלוונטי, כלומר עכשיו - חמש שנים עד שנתרגל לרעיון שספרים קוראים על אי-פד ולא על נייר._
אני לא חושבת שכדאי להספיד את הספרים עדיין.
תמיד כשנכנסת טכנולוגיה חדשה ממהרים להספיד כל מה שקדם לה,
והמציאות מוכיחה שכל מדיום מוצא את מקומו בסופו של דבר (כמעט).
כבר אמרו אותו דבר בעבר על הקולנוע (כשהופיעה הטלוויזיה),
על הדואר ועל העיתונים (כשהופיע האינטרנט),
על צ'קים (כשהופיעו כרטיסי אשראי),
על רדיו (כשהופיעו תקליטים)
ועוד ועוד.
גם מספידים כיום את הדיסקים בגלל המוזיקה שמסתובבת ברשת.
אבל כל הנ"ל עדיין כאן, (גם אם במתכונת אחרת).
אני לא חושבת שהספרים הולכים לאנשהו, יותר מדי אנשים אוהבים אותם

אני לא חושבת שכדאי להספיד את הספרים עדיין.

הספרים לא הולכים לשום מקום, הם רק יחליפו מתכונת, כמו שאת אומרת.

כמו שאמרו שהתקליטורים לעולם לא יחליפו את הצליל החם של הויניל
וכמו שכבר לא אמרו על על התקליטורים עצמם, ועל הוולקמנים, ועל קלטות הוידאו, ועל הרבה דברים אחרים.
וכן, יש מעט מאוד קולנועים כיום ביחס לעבר , והאם יש עדיין חנויות של מוזיקה בכלל? ומתי קיבלת דואר שהוא לא חשבונות?

וכמה זמן לקח מרגע שטכלוגיות כמו אינטרנט, טלפון סלולרי, נגני mp3 וכטיסי אשראי הפכו לנגישים לכל אדם ועד לרגע שקשה לתאר את החיים בלעדיהם?

יש כמה נקודות מפנה בחיים של טכנולוגיה:

1. המצאת הטכנולוגיה: ספרים אלקטרוניים קיימים מזה שנים.

1. טכנולוגיה תומכת עם שילוב של נוחות שימוש ומחיר שהופכת אותם רלוונטית לכולם: לא היה קיים עד עכשיו. לא נוח לקרוא ספר על מחשב. זה לא אותו דבר. קינדל של אמאזון יקר מדי ורק לסטודנטים או לאנשי מקצוע מסוימים הגיוני להחזיק מתקן אלקטרוני שמיועד רק לקריאת ספרים. אי-פד עולה כמו טלפון משוכלל וכמו לפטופ זול אבל יותר נוח מהם ויכול להחליף אותם, וחווית הקריאה אני מאמינה תהיה עוד יותר נוחה מספר. בהתייחס לארץ, נגיד עוד שנה עד שתצא גרסה חדשה משוכללת יותר וגרסאות של מתחרים ויתחילו להפיץ בכל מקום.

1. חדירה לשוק מעבר לאחוז קריטי מסוים, שמכריח גם את התעשיה וגם את האנשים להתיחס. זו בעצם הנקודה החשובה.

תחשבי: עוד 5 שנים לכולם יהיה מחשב טבלט בארנק, כמו שעכשיו לכולם יש טלפון סלולרי עם sms. גם אם לא תרצי יהיה לך כי כולם יצפו שיהיה לך, יחכו לראות את התמונות של התינוק החדש על הטבלט, כשתלכי להרצאות תקבלי את המצגת להורדה לטבלט, ידברו איתך בטלפון ויצפו שתראי אינטרנט תוך כדי, בקיצור - לא תוכלי לברוח.
במקביל, תעשית הספרים תתאים את עצמה וכל הקטלוג של הספרות הישראלית והמתורגמת יעלה לרשת.

עכשיו תחשבי - יש לך בארנק טבלט בכל מקרה, יש לכל אחד מהמשפחה שלך גם. באינטרנט יש את כל הספרים שיצאו אי פעם. יש עשרות ספרים חדשים שמעולם לא יצאו בגרסה מודפסת בכלל. חווית הקניה יותר כיפית מאשר בחנות ספרים - פשוט יש הכל. ובנוסף גם יותר זול. יש גם "ספריות" שאפשר להשאיל בהן ספרים תמורת תשלום חודשי.
לא תעמיסי על הטבלט איזה שניים-שלושה-עשרה ספרים, שיהיה? שאת יכולה לקרוא בכל מקום, בכל תאורה, במיטה, בקמפינג, בים?

חנויות ספרים לא יסבלו מזה ויתחילו להעלם, ככה שגם אם יבוא לך מפעם לפעם ספר "אמיתי" הם כבר לא יהיו זמינים כמו פעם?


הספרות תפרח מכל הההתפחות הזו. סופרים יוכלו לפרסם בלי להיות תלויים בהוצאות ספרים, אנשים יקראו יותר כי המדיום יהיה יותר זמין.
אבל הוצאות הספרים וחנויות הספרים לא יוכלו להמשיך באותה מתכונת של היום.

אני עברתי לאלקרוני כבר לפני שנתיים כי התחלתי לשמוע אודיובוקס, ועכשיו קשה לי לדמיין איך אפשר לקנות ספרים במקום כל כך מוגבל מבחינה ספרותית כמו חנות ספרים, ואיך אפשר ללכת בלי 20 ספרים בכיס (מזתומרת אחד? ואם אני אגמור אותו? ואם אני אתחיל לקרוא את הספר והוא יהיה משעמם? ואיך אני יכולה לדעת אם יבוא לי לקרוא מותחן פסיכולוגי מתוחכם או צ'יק-ליט? ומה עם יוליסס שהתחלתי לקרוא לפני 20 שנה ועדיין לא סיימתי, אני לא צריכה שיהיה לי בכיס למקרה שבדיוק היום תנוח עלי המוזה להתקדם לעמוד 35? ואת הספרים של המורה הרוחני התורן שלי אני צריכה בכל מקרה, אם תנוח עלי הרוח ) .