חברים יקרים. אני רוצה לפתוח ולומר כמה דברים מהלב, וכמה דברים מהראש. סליחה שזה יהיה ארוך, עבדתי על זה כל היום וניסיתי לענות על הכל.
מהלב אני רוצה לומר, שאני לא תקפתי אף אחת או אחד, ובוודאי לא באופן אישי.
אז למה יש פה כאלה שתוקפים אותי, ועוד אישית?
לגבי הצד הרגשי במה שכתבתי: אני רוצה לומר פה בגלוי, שזה חלק בלתי נפרד מהטיעון שלי. אני אומרת לכם בגלוי: אני חיה בתוך הכאב. הכאב שלי כנכדה. הכאב שלי כבת. הכאב שלי כאמא. הכאב הזה נותן לי את
הזכות לדבר על הכאב של ילדים. אני מכירה אותו, אני מבינה אותו, אני מרגישה אותו, אני
רואה אותו. אני רואה את הכאב שנגרם לי. אני רואה את הכאב שנגרם לאחרים. אני רואה את הכאב שאני גורמת.
אני לא אוהבת העמדות פנים, הכחשות, הדחקות ושקרים.
אני מבינה היטב, שיש הרבה אנשים שאינם רואים את הכאב.העובדה שאינם רואים אינה אומרת שהכאב אינו קיים.
אני לא רוצה להיות מאלה. אני לא מוכנה להעמיד פנים. אני רואה דברים, ואני מדברת על מה שאני רואה.
לא האשמתי אף אחת מכן שהיא איננה אמא טובה. מי שחושבת כך, שתשאל את עצמה מדוע.
לגבי הצד השכלי במה שכתבתי: אם לא שמתם לב, הוא הצד המרכזי. הטענות שלי רציונאליות ומבוססות על תצפיות ומחקר. טענתי טענות תיאורטיות. אף אחת לא מצאה לנכון להתמודד עם הטענות שלי. ביקשתי במפורש, לא לערבב בין מה שטענתי לבין האשמה של אמהות. הרבה מצאו לנכון דווקא לערבב.
מיכל, כל המחקרים מצביעים על ההשערה, שה"ריחוק" בין אמהות לתינוקות (יש לו דרגות שונות וזה נושא ענק ומורכב) התחיל למעשה עם המעבר לחקלאות (כלומר, לפני כעשרת אלפים שנה לכל המוקדם, באיזור קטן). השאלה היא איזה אספקט את בודקת. יש עדיין חברות חיות בימינו, שהריחוק מהתינוק עוד לא הגיע אליהן...
אם תשאלי שאלה ספציפית, אנסה לענות לך.
ורד, הטענה שאסור לי להבחין בין טוב לרע, כי מישהו אחר עלול לטעון שהדברים שאני עושה הם רעים - אינה טענה לוגית תקפה. קודם כל, כל אחד יכול לטעון מה שהוא רוצה. אני לא רואה בזה בעיה. קוראים לזה "חופש הדיבור".
שנית, אין שיוויון בין טענה כמו "ההנקה עדיפה לילדים" לבין טענה כמו "מי שמיניקה עד גיל 4 גורמת נזק לילד". כי יש גם
עובדות בעולם הזה. כמובן, כל אחד יכול להגיד כל דבר: יש אנשים שיגידו שהעולם עגול ושהשמש סובבת סביב הארץ. האם זה אומר שהטענות שלהם תקפות? או שהמסקנה היא שאסור לטעון שום דבר על כלום, כי מישהו תמיד יכול לתקוף אותך בדברי שקר?
אני לא טענתי טענות "סובייקטיביות". אני טענתי טענות שאני יכולה לגבות במחקרים אין ספור.
לעומת זאת, מי שתטען שאני גורמת נזק לילדה שלי בהנקה, אזמין אותה מייד לבסס את טענתה על מחקר כלשהו. היא לא תוכל, כי זו פשוט טענה שקרית ומופרכת והשימוש בה דמגוגי.
דרך אגב, ורד, אני מסכימה שאולי אני נשמעת פסקנית. אבל לא צועקת. מה לעשות שזה אינטרנט ואין וידאו (איזה מזל
). תנסי לדמיין שאני כותבת את זה בדמעות ומתחננת בטון כואב שתפתחי את הלב שלך - זה משנה את מה שאת קוראת?
א. למה לפי הקריטריונים שלי 90% מהעולם לא צריך להביא ילדים? על איזה נתונים את מסתמכת? כי המספר הזה לא עולה בקנה אחד עם הנתונים שלי.
ב. ואם כן? בואי נניח, רק לצורך הדיון, שאכן לפי הקריטריונים שלי 90% מהעולם יהיו הורים "חסרים", כמו שקראתי לזה בעדינות (קראת את הספר "הורים מרעילים" מאת ד"ר סוזן פורווארד? ספר חובה!). אז? האם המסקנה היא שאסור להם להביא ילדים לעולם?
נורא ואיום! למי שלא הבין עד עכשיו, אני מנצלת את ההזדמנות הזאת להבהיר:
אני אמא חסרה. כתבתי את זה לפחות בארבע צורות שונות. לא מבינה איך פיספסתם!
אני אמרתי שאסור לי להיות אמא?
לא אמרתי ולא אומר דבר כזה.
אני
כן אמרתי שאנחנו, הדפוקים, הפגועים, הניזוקים, החסרים, חייבים לעצמנו ולילדים שלנו לפחות לנסות ולהשתדל ולהתאמץ לשפר ולרפא את עצמנו.
והצעד הראשון הוא להודות בפגיעה שנפגענו.
והצעד השני הוא להודות בפגיעות שפגענו.
והצעד השלישי הוא להגביר את האהבה שלנו.
והמטרה היא להיות הורים פחות חסרים מהורינו, כדי שילדינו יוכלו להיות פחות חסרים מאיתנו, וכך הלאה, עד שיקום דור שלם עם עצמו ולא חסר (שלם, לא מושלם! וכבר נכתב על זה באתר, שכחתי את השם המדוייק של הדף).
וחלק מההשתדלות הזאת להיות הורים פחות חסרים ולגדל ילדים פחות פגועים הוא להיניק. השתדלות אחרת היא לקבל את עצמנו ואת הילדים שלנו כמו שאנחנו. השתדלות נוספת היא להימנע מהתנהגויות אלימות.
אני אומרת
השתדלות ולא
הצלחה ואני מבקשת להדגיש את זה.
וסליחה, מה הקשר לילד להורים חד מיניים ממין זכר?
את מסכימה איתי שילד להורים חד מיניים ממין זכר נולד מרחמה של אשה כלשהי?
את מסכימה איתי שאם הילד גדל עם שני אבות, אז אמא שלו איננה מגדלת אותו?
את מסכימה איתי אם כך שהילד הזה
איבד את אמו?
את מסכימה איתי אם כך, שבשביל הילד הזה
אמא שלו מתה ? ואם היא חיה, אז מצבו עוד יותר גרוע, כי הוא צריך לחיות עם ההבנה שאמא שלו לא רצתה אותו? כואב לי הלב רק לכתוב את זה!
זה ילד שאמא שלו היא
אמא חסרה במלוא מובן המלה! הוא ילד פגוע! הוא ניזוק ועוד איך! איפה אהבת האם של אמא שלו?
לגבי השאלה שלך,
אמא שילד אחד הניקה ואחד לא, את מי היא אוהבת יותר?
אין לי ולא יכולה להיות לי תשובה.
אני נתתי כמה קריטריונים לאהבת אם, וכמה קריטריונים לאי אהבת אם. לא נתתי שום מתכון איך לשקלל אותם. אין מתכון כזה. האימהות איננה רק הנקה. ואם תחזרי לדיון שלי בהנקה, תראי שיש הבדלים גדולים בסיבות לאי הנקה. אם את רוצה לבדוק את אהבת האם, את צריכה לשקלל קודם כל את הסיבות של האם למעשיה.
לכן, אני בנושא הזה דיברתי לא על האם אלא על
הילד. ילד, שאמא שלו לא היניקה אותו אבל היניקה את אחיו, מרגיש יותר או פחות אהוב?
אמא, שהניקה ילד אחד ואת השני לא, מרגישה צורך "לפצות" את מי שלא ינק על ההיסטוריה הזאת? אותה אמא צריכה להסתכל בתוך לבה ולענות לעצמה על השאלה הזאת ביושר.
אני לא יכולה לענות במקומה . אם היא מרגישה בלבה צער על כך שהילד הזה שלה לא ינק - אז אני יכולה להגיד רק, שהיא בעצמה מרגישה שהיא היתה לו אמא פחות אוהבת. אין כאן תשובה, אבל ניסיתי בכנות להתוות דרכים לחיפוש עבור אמא שרוצה לדעת את התשובה בשביל עצמה.
אני כן טוענת שאמא שלא מיניקה היא אמא חסרה. ואני עומדת מאחורי הטענה הזאת. ומאחורי עומדים גם אלפי מחקרים על אימהות, על תינוקות ועל הנקה. וגם אירגון הבריאות העולמי. וגם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. וגם משרד הבריאות הישראלי. וגם את מאמינה בזה, אם תקראי שוב את דברייך. זה מרגיז אותך אבל בפועל את מסכימה.
אני לא מאשימה אותה. אני רק מציינת עובדה. עובדה ביולוגית ורפואית כאחד (הן מבחינת רפואת הגוף והן מבחינת רפואת הנפש).
אני גם טוענת שאמא בדיכאון היא אמא חסרה. אין חוקר או רופא שמתמצא בדיכאון ולא יאשר זאת מייד.
אני גם טוענת שאמא שמטפלת בתינוק שלה שעה ביום היא אמא חסרה. היא חסרה 23 שעות מתוך 24.
אני גם טוענת שלהבדיל, אמא מכה/אלימה היא אמא חסרה. יש פה מישהו שחולק עלי?
אני גם טוענת שאמא נוטשת היא אמא חסרה.
לגבי ההנקה, לא כאן המקום להרחיב, אבל אני רוצה להבהיר כאן חד משמעית, שהנקה איננה רק מזון. אפשר למצוא גם כאן באתר דיונים בעניין, לכל מי שמעוניין/ת. גם בנושא המגע הפיזי, גם בנושא הנוגדנים, גם בנושא התפתחות הפה והלסת, גם בנושא התפתחות המוח של התינוק, גם בנושא התפתחות הראייה (והחשיבות של החלפת הצדדים בהקשר זה), גם בנושא המציצה, ההתנחמות באדם חי ולא בחפצים (התחליפים שנותנים לתינוק שאינו יונק, כגון מוצץ, דובי, שמיכה, בקבוק, הם חפצים דוממים, בעוד שהתינוק מתוכנת ביולוגית להיצמד ולהתנחם בגוף חי של אדם. אחת התוצאות של הבנה זו היא הפטנטים החדשים כמו דובי שמשמיע פעימות לב אדם). (שימו לב שהמסקנה של החברה המערבית המודרנית מהתגלית, שהתינוק זקוק להיות צמוד לגוף חם ולשמוע את פעימות הלב שלו, היא להמציא ולמכור להורים בכסף רב דובי פרוותי, נעים וחמים, שמשמיע קול של פעימות לב מוקלטות - ולא, רחמנא ליצלן, לספר להורים שהתינוק זקוק להיות צמוד לגוף שלהם!!!!).
כרמית, מישהו חיצוני מודד כל הזמן אהבה בין הורים לילדיהם ובין בני זוג. את מכירה מעונות לנשים מוכות? נתקלת פעם בשיקולים של עובדים סוציאליים לגבי הוצאת ילד מביתו? אלה רק הערות קטנטנות לגבי מציאות חיינו.
בהחלט אפשר למדוד אהבה . זו בדיוק הטענה שלי: שאהבת אם, כמו אהבת בן זוג, איננה רגש ערטילאי. היא משהו שמתבטא במעשים. ואת המעשים אפשר למדוד. אני לא אומרת שזה פשוט. ממש לא. אם מישהו באמת רוצה לשבת ולמדוד ולהשוות בין אמא א' לאמא ב', אני לא מקנאה בו. לדעתי השיקלול של כל הגורמים על כל מורכבותם יוציא את נשמתו. בשביל מה בכלל? מי מעוניין בזה? המקסימום שאפשר לצפות הוא להשוואה מאוד כללית, במיוחד בין מקרים שיש פער גדול ביניהם.
כרמית, את הרי מסכימה איתי: "נכון שיש ... אנשים שלא אוהבים מספיק" -
זהו. זה מה שטענתי . אפילו טענת ביתר חריפות ממני שביניהם יש גם כאלה ש"לא מספיק אחראים בשביל לעשות משהו בנידון". אני לא יודעת אם הייתי אומרת פה "אחראים". הרי מדובר בקורבנות! לא לכל אחד יש הכוחות והיכולת לעשות משהו בנידון. זה לא רק עניין של אחריות.
ואני מסכימה איתך לחלוטין, כרמית, שאהבה פיזית היא אחד ההיבטים החשובים ביותר באימהות, אם לא החשוב ביותר. לכן הדגשתי אותו. ו
הנקה היא צורה של אהבה פיזית יותר מאשר צורת הזנה . תודה שעזרת לי להבהיר את זה גם לעצמי!
תמי, לא מדובר כאן במתן ציונים. לא מדובר פה בתליינים. מי שרואה את הדברים האלה פשוט טועה בהבנת דברי. מדובר במתן שם לתופעות. מדובר במתן שם להתנהגויות.
אמא שמכה היא אמא אלימה.
אבא שמכה הוא אבא אלים.
בעל שבוגד מועל באמונה של אשתו ומגלה בכך אי כבוד כלפיה.
כל אלה הם "קריאה לילד בשמו". האם בעינייך אלה ציונים?
השמש מאירה.
השמש מחממת.
הנזק לשכבת האוזון שמקיפה את כדור הארץ גורמת לשמש שלנו להיות מסוכנת לנו יותר מאי פעם בעבר, למשל, כגורם לסרטן.
האם אלה ציונים בעינייך? האם בכך שכיניתי את השמש מסוכנת הפכתי לתליין שלה? האם תתחילו להגן על זכותה של השמש להאיר, ולטעון להצדקתה שאורה גם מחמם אותנו? האם זה ישנה במשהו את העובדות על סרטן העור והצורך להיזהר מנזקי הקרינה?
האם אמא מכה היא אמא אוהבת בדיוק כמו אמא שלא מכה? תענו לי על זה, בבקשה! אני מתחננת בפניכם! יש פה מישהו שלא מסכים?
אם החבר של מישהי בוגד בה, לא רוצה להתחתן איתה, מנצל אותה כספית ומקלל אותה - אבל טוען שהוא אוהב אותה בכל לבו - תגידו שהוא באמת אוהב אותה? מה היית אומרת לה אילו היית החברה הכי טובה שלה והיא היתה שואלת אותך אם את חושבת שהוא אוהב אותה?
נאוה, הכתיבה שלי היא בהחלט ממקום מקצועי ומדעי. כמו כן, בדיוק כמוך, אני רואה תוצאות של הורות. ואני עוקבת אחרי זה כבר יותר משלושים שנה, במלוא המודעות והחשיבה, ועם כל הגיבוי המחקרי והמדעי.
לכן אני שבה וטוענת:
- אהבה נמדדת ב מעשים . בהתנהגות כלפי האהוב. גם אהבת אם. בדרך שהיא מבוטאת בחיים, ולא במה שהאם חושבת שהיא מרגישה. יש מישהו שלא מסכים לטענה זו? שכנעו אותי, בבקשה.
- יש אמהות שאוהבות יותר, ויש אמהות שאוהבות פחות. זה לא אומר בשום אופן שקל או שאפשר להשוות בין אמהות, למעט במקרים מאוד ברורים שהפער ביניהם בולט. זה שיפוטי? יש בעלים רומנטיים יותר, ויש בעלים רומנטיים פחות. זה שיפוטי?
- ילדים שנפגעו בילדותם מהורות חסרה, הופכים להיות הורים חסרים בבגרותם. המשתנה הוא רק מידת החסר, וזה נקבע בראש ובראשונה ע"י השאלה "כמה אהבת אם הילד קיבל" (ראו, למשל, ג'ון בולבי, 1957 [התרגום]. הפרוד מן האם בגיל רך והשפעתו על התפתחות הילד. דו"ח שנמסר לאירגון הבריאות העולמי וסוקר את כל המחקר שהיה קיים אז. לפירוט גדול הרבה יותר, עם תוספת של עוד מאות מחקרים, חפשו את Attachment and Loss הקלאסי שלו).
- את אהבת האם אפשר למדוד לפי קריטריונים מסוימים. זה נושא מאוד מורכב ונגעתי רק באפס קצהו. בהקשר הזה תקשיבו לתשדירים ברדיו על אלימות של בן-זוג שמתחזה לאהבה.
קריטריון אחד הוא, למשל, קבלה: אמא שמקבלת את הילד שלה כפי שהוא, אוהבת אותו יותר מאמא שלא מקבלת את הילד שלה כפי שהוא. יש פה מישהו שמתנגד לטענה שלי? אנא נמקו ושכנעו אותי. זה שיפוטי? ואם כן, זה רלבנטי בכלל? זו בעייה בכלל? אנא, נמקו ושכנעו אותי.
והמסעדה הניידת, נאוה, ברקת, כרמית - תודה
![:-]](./../images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
