אסף שפיצר

אנונימי

אסף שפיצר

שליחה על ידי אנונימי »

שלום, זה דף בית אישי של אסף.
אני מתנדב באקדמיה הדיאלוגית שבעין-הוד. גר בטיפי לבן במטע זיתים שליד כרם מהר"ל. מטע ש"שייך" לעמיעד הנחמד שמסרב לקרוא לו ה'מטע שלי'. אני אפרסם פה קטעים שכתבתי וכותב. אשמח לחוות דעת, למשוב, וכמו-כן אני מזמין את כולם לבקר אותי במטע ולראות איך אפשר לחיות באופן טבעי. אהבה.

דפים שהשתתפתי בהם בשבוע האחרון:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]


בסייעתא דשמייא ט"ו בשבט התשס"ד
שבת שלום

תמונה

רחוק - קרוב

הוא עצר לי אחרי הצומת, בצד הדרך. לא הספקנו כמעט להכיר. היה זה טרמפ מאוד קצר. הוא הצביע לכיוון החלון שלצידי, לעבר המושב אליו חפצתי להגיע, ואמר שיש פה שביל בין השדות שמגיע ישר למושב. הוא אמר: "זה אולי נראה רחוק, אבל זה בעצם קרוב". זה באמת היה קרוב. זה היה קרוב כי הלכתי בבוקר רענן כששדות מימיני ושמאלי, חוצה נחל שזורמים בו מי הגשמים ששופעים החורף. זה היה גם יכול להיות מאוד רחוק - אם היה לי תיק כבד, כאב בטן וראש, ומצב רוח מחורבן. ובאמת גם הגאולה נראית רחוקה, לא ממשית, לא אפשרית - אבל היא פה ממש מתחת לאף.
אני מרגיש שהאיכות שמסתתרת במשפט הזה קשורה באיכות האשלייתית של החושים שלנו. הנה לפנינו מקרה בו חוש הראיה מטעה את המחשבה, ובכך מעוות את המציאות ויוצר אשליה. ישנם עוד מקרים לרוב, הקשורים באיכות האשלייתית של החושים שלנו. חוש הריח למשל: אדם הנמצא בחדר אינו מסוגל להבחין בריח המתפשט לו לאיטו, ואילו אם יצא החוצה, ישאף אויר צח ויחזור לחדר - הוא יבחין בו בנקלה.
אני מרגיש שהאופן בו פועלים החושים שלנו, האופן המבוסס על ": אבחנה לאורך זמן" - מהווה מפתח להבנת דרכי החשיבה שלנו . לפיכך אין אדם יודע מה מצב רוחו אלא אם כן " יצא החוצה מן החדר", ישנה מקום, אווירה, חברה - ורק אז יוכל להתבונן במצב רוחו, ולהבחין אם טוב לו אם לאו. קרי, יש לחיות את החיים תוך שינוי תמידי, בקצב זה או אחר - יען כי חיים סטטיים, ללא שינוי, לא מאפשרים הבנת המציאות הפנימית והחיצונית. זו היא הרי דרכי הנוודים, הדרווישים.
דוגמאות נוספות לאשליית החושים:
חוש המישוש: אם נלחץ לאדם על נקודה בגופו לאורך זמן, ללא שינוי בעוצמת הלחץ - ישכח אותו אדם כי יש מישהו ומשהו שלוחץ עליו. והרי זה המצב בו כולנו נמצאים, מי יותר מי פחות, בו המחשבות, התבניות חשיבה, ההרגלים - לוחצים עלינו, מעמיסים עלינו ואנו לא יודעם מציאות אחרת, לא זוכרים שאפשר גם אחרת. התכנסות של צום, שתיקה, התבודדות וכיוצא בזה - מזכירים לנו ומרפים קצת את הלחץ.
אותו הדבר לגבי חוש השמיעה: אדם שנמצא בסביבה רועשת למשך זמן שוכח כי הסביבה רועשת. כאילו שסף השקט עלה ועכשיו השקט מוגדר כאותו רעש רקע. שהייה במדבר ב "שקט האמיתי" מאפשרת להיזכר בסף האמיתי של השקט.
חוש הטעם איבד לגמרי את יכולתו האמיתית; בתזונה הקונבנציונלית אדם זקוק לתבלינים, מלח ופלפל - על מנת יכול להיות מרגיש טעם שהוא. כשמרפים מהתזונה השגויה, חוש הטעם מתחדד שוב והיכולת לחוש מגוון רחב מאוד של דקויות של טעמים חוזרת מתרדמתה. כמו כן מתפתחת לה האינטואיציה הקולינרית. הטעם חוזר לשמש ככלי לבחירה במזון הנכון לגוף ולנפש, ולא עוד כאמצעי להתענגות חושים תאוותית.
"זה אולי נראה רחוק, אבל זה בעצם קרוב" - קרי, אל תסתמך על החושים, כי המציאות היא שונה מהאופן שבו האדם הקונבנציונלי תופס אותו. אולי הסיבה לפער היא כי אנו לא יודעים כיצד להשתמש נכון בחושים שלנו?
אסף.

ניתן לפנות לדוא"ל שלי בשמחה: [email protected]
ו/או לשלוח לי הודעות טקסט SMS לנייד 052-750654

http://www.pic.co.il/Files/29AF99F3F561 ... 8/[po]norm FD278C0A96C640E39DAAE71E040881E9[/po].JPG

http://www.mishpuhe.co.il/sendbinary.as ... 001856.JPG


{שוקי מתהל תאטרון קבוקי} (45.12.2005)
הי אסף. הייתי מעונין לשכור את האוהל לצורך חזרות של תאטרון הקבוקי שלנו. צור קשר.
?_?_?????*
הודעות: 99
הצטרפות: 07 יולי 2003, 00:00

אסף שפיצר

שליחה על ידי ?_?_?????* »

שלום אסף @}
ברוך הבא
נגה_שפרון*
הודעות: 323
הצטרפות: 14 אוגוסט 2002, 20:39

אסף שפיצר

שליחה על ידי נגה_שפרון* »

אסף ברוך הבא!
כמה נחמד לפגוש שמות מוכרים ברשת...
ברוך הבא @} (שוב..)
דוד_רובנר*
הודעות: 642
הצטרפות: 11 יולי 2001, 10:40

אסף שפיצר

שליחה על ידי דוד_רובנר* »

יפה האוהל שלך, אסף . . . אה ! -- וגם החמנייה.
שרון_ברקת*
הודעות: 373
הצטרפות: 11 יולי 2002, 16:02

אסף שפיצר

שליחה על ידי שרון_ברקת* »

שלום אסף, נעים (שוב) "להיפגש"
איריס_ו*
הודעות: 43
הצטרפות: 20 ינואר 2004, 13:30

אסף שפיצר

שליחה על ידי איריס_ו* »

הי אסף
איריס_ו*
הודעות: 43
הצטרפות: 20 ינואר 2004, 13:30

אסף שפיצר

שליחה על ידי איריס_ו* »

הי אסף
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

אסף שפיצר

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

הי אסף וברוך הבא. (אחרי צילום החמניה זה נראה לי מאוד לא במקום להוסיף כאן פרח וירטואלי, אז הנה חיוך ידידותי, אך עדין וירטואלי, במקום - :-))
לא חוות דעת ולא משוב, סתם רצון להבין טוב יותר...
באופן מקדמי עלי להצהיר, שאין לי כל ספק, שאיני משתמשת נכון בחושי. אצלי, יש מהם הזוכים לתפעול יתר ויש שמוזנחים מבדידות. אולי משום כך, מאוד מדברים אלי דבריך בענין החושים. אם כי, כפי שניתן להבין מהצהרתי, חוששני שאני עוד בשלב שדי לי בלצאת לטיול בטבע ולא לגור בו.
במקום בו אני גרה כיום, למשל, נשקף מחלוננו נוף יפיפה של הכרמל, ואילו אני, על אף יופיו ושלוותו, לא מצליחה להתחבר אליו כאל 'בית', זה עדין מרגיש לי כאילו אני ב'טיול שנתי' ארוך מאוד... בקיצור יש לי עוד כברת דרך ארוכה כנראה, אבל, כאמור, אולי דווקא משום כך אהנה לקרוא את רשמיך.
אז - בהמשך להצהרת הקונבנציונליות שלי, הנה כמה קושיות קונבנציונליות טיפוסיות ;-):
  1. במה שונים המגורים בטיפי מהבחינה החושית? כוונתי - גם ממנו תצטרך לצאת על מנת לשאוף אויר צח, לא?
  2. אני מאוד מתחברת לדבריך ש התכנסות של צום, שתיקה, התבודדות וכיוצא בזה - מזכירים לנו ומרפים קצת את הלחץ. , אך מבחינתי, זה בלבד שמדובר בהתנסויות זמניות , שתכליתן לגרום לנו להעריך ו/או לשנות משהו מחיי היום יום שלנו. לפחות בשלב זה נראה לי, כי אם ההתנסויות הללו הופכות קבועות או אם השינוי עצמו הופך לשיגרה (כלומר שינוי מתמיד בלי אִיִים של קבע), אז על מנת להזכר בהן או בו, יתעורר הצורך לשנות מהן או ממנו...
בעצם ענית על זה בדברך על דינמיות, אבל שאלתי היא, האם לדעתך צריך כל הזמן לשנות למצבים חדשים או שאפשר לחזור למצב המקורי (או קרוב אליו) לאחר 'התרעננות' מסוג אחר?
אני למשל יודעת, שאחרי טיולים ארוכים בתרבויות זרות, אני מאוד שמחה לחזור אל המוכר לי (הגם, שכצפוי, הוא נראה שונה לתקופת מה). נכון שאעשה בו שינויים קלים והתאמות, אבל לא ארצה לזנוח אותו כליל (לפחות לא רציתי עד כה). או שלדעתך זו עצם הבעיה, כלומר הרצון לשוב ולחזור אל המוכר?
אני כבר איבדתי את עצמי בשאלה, מקווה שאתה תצליח לעשות בה סדר...
  1. בעיני, בגדר ה'כיוצא באלה' שהזכרת יכולות לבוא גם 'משימות' אחרות (מחשבה על שתיקה מאוד קשה לי, למרות שבטיולי המזרחה התנסתי גם בה. אני יודעת שלא יאמינו לי...:-)), כמו - חברותא (אם היא חסרה בחיי היום יום), טיול למחוזות מרוחקים שוני תרבות, גם בעיניך?
  2. עכשיו כשאני חושבת על זה - היכן אתה מתחבר לרשת? או טוען את הסלולרי? זה מאוד קונבנציונלי עבור שוכן טיפי :-)
אשמח מאוד להמשיך לקרוא את דבריך.
אופירה_רול*
הודעות: 18
הצטרפות: 27 ינואר 2004, 18:22

אסף שפיצר

שליחה על ידי אופירה_רול* »

הי אסף,
החלום הזה לגור בטבע כנראה ימשיך ללוות אותי לאורך חיי ללא מימוש. טיילתי בעולם, החלפתי מקומות ומדינות אך תמיד פחדתי ללכת על הטבע עם כל הטבעיות שבעולם. חיינו באוהל כמה חודשים בניו זילנד אך עם רכב וכמעט כל יום בקמפינג שונה. לעיתים, כשאני בטבע, אני מרגישה כמו חייה שנלקחה משם. היה לי רגע במאצ'ו פיצ'ו (פרו) בו הרגשתי את עוצמת הטבע. את האנרגיה הזורמת. את החושים מחודדים. גם כאן, בפיטסבורג (אני חדשה כאן) אני מרגישה שחרור מ"לחיצות" שלא הרגשתי בארץ. יש שחרור מצד אחד אך יש חדש ולא מוכר הלוחץ מכיוון אחר לא ידוע.
דיאלוג נעים,
אופירה
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

מ י כ ל שלום.
ראשית המון תודה על התיחסותך הענינית והמענינת. אגש לריכוך הקושיות:
  1. אני בוחר לגור באוהל משום שזוהי ההתרחקות המינימלית שלי כבן-אדם ממגורים בטבע כפי שהוא. המגורים באוהל לאומת מגורים בבית מזכים אותי בחיבור יותר מחובר לטבע; כשיש רוח - מרגישים.; כל הבד זז והאויר בתוך האוהל גם כן במידה. כשיש שמש - יש אור באוהל. כשיש יום מעונן - יש אפלה באוהל. כשיורד גשם - חוויה אמיתית; שומעים את הטיפות פוגשות בבד, והאוהל יבש וחם מבפנים. ריחמי משהו... בקיץ אגור מתחת לעץ האלון רחב הבדים שבמטע.
  2. איני חושב שלחזור אל המוכר זו בעיה. אני מרגיש שאם את מתכנסת, מקבלת פרספקטיבה על חייך, ובוחרת מחדש להמשיך בחייך כפי שהיו מלפני - מה טוב. סימן שאת נמצאת במקום בו נעים לך עם עצמך והסביבה. זיכרי כי אין אפשרות באמת לחזור אל המצב הקודם. זו אשליה. הרי אנו, כמו כל הטבע, משתנים מרגע לרגע... לחזור זו חזירות.
  3. בשאני מדבר על התכנסות RETREET אני מדבר על איכות מסוימת. איכות של התרחקות מהרגלים, התרחקות מדפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות. צמצום העשיה וצמצום המחשבה. ממקום שכזה, מקום נקי, ראשוני - אפשר לחזור אל העשייה היומיומית תוך הסתכלות פנימית מחודשת וברורה יותר. תוך הרגשה ברורה יותר מה עושה לי טוב. מה עושה לזולתי טוב. ואולי אין צורך לחזור אל הפעילות היומיומית...
  4. אני כותב לך כעת ממחשב בבית דודיי שבירושליים. אין לי כוונה להתנתק לגמרי מהמציאות בה גדלתי. ביהדות מדובר הרבה על עבודה דרך מגע עם הקהילה. עד שתקום לה קהילה טבעית בה אהיה חלק, העבודה עם הקהילה הנוכחית דורשת שימוש באמצעים של הקהילה. נכון שבפנטזיה שלי אין חשמל, אינטרנט ופלאפון - אך במציאות אליה נולדתי יש. הדרך אל ההגשמה היא איטת ולא יותר מדי קיצונית. שאלו את הצב למה הוא הולך כל-כך לאט. הוא ענה ( לאט ): "כדי שאם אקח פניה לא נכונה, לא אצטרך לשוב הרבה אחורה".
אנונימי

אסף שפיצר

שליחה על ידי אנונימי »

אסף ניגתה מאוד יפה בחליל תבוא לבקר ותלמד אותנו לעשות חבלים מי אלי בננות אני אשמח לירואת אותך שוב ולישמוע איך אתה מנגן .ביי נטע אחות של נגה
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

בסייעתא דשמייא שבת קודש שבוע שני בטבת התשס"ד

אחריות ואהבה עצמית
אחריות שלי כלפי עצמי
  1. לדאוג לצרכים הפיזיים שלי: מזון, מיים ומחסה. ועדיף שיהיו אלה מיים ומזון משובחים ומועילים לגוף ולנפש שלי.
  2. לדאוג לנוחות בסיסית; אם חם לי בשמש - אז להעביר עצמי לצל. אם קר לי - אז להתחמם. אם אני עייף - ללכת לישון.
  3. לשמור על טוהר המחשבה והמילה; לא לחשוב ולדבר מחשבות חוטאות ( מלשון החטאת הנכון, החטאת המטרה ) על מנת לא לפגוע באחרים, לא ליצור אוירה רעה ולשחרר דפוסי חשיבה שגויים.
  4. לא להעלב; להבין ולהפנים כי העלבות היא דפוס מחשבה שגוי נפוץ, שבבסיסו עומד יחוס כוח גדול מדי לזולת. אפשר גם לנסח:" לא לקחת דברים באופן אישי". ומשתמע מכך שאנו חיים בעולם של מראות בו כל אחד רואה בכל זולת את השתקפות האישיות שלו - ומגיב לכך, להשתקפות, ולאו דווקא לנשמה האמיתית שבו, בזולת. רוצה לומר, כי השתקפותנו בזולת התלכלכה במסכות שעוטפות את נשמת הזולת, ובכך מערפלות את איכות המראה.
  5. לא להניח הנחות; להבין שאני לא מבין, ולכן לא להניח שאני מבין, ובכך למנוע מעצמי אי הבנות ובכך גם מהעולם.
  6. לא לשפוט את עצמי; להבין ולהפנים שאני, ככולם, נמצא בתהליך. ולכן לא לשפוט עצמי לכף חובה, אלא להבין שבכל רגע אני עושה כמיטב יכולתי בהתאם לכמות האהבה שבי, ובהתאם לכמות האהבה שסביבי.
  7. אין שום ייאוש בעולם כלל; להבין ולהפנים שהכל בהכוונה אלוקית, ולכן גם המציאות הקשה ביותר - יש לה תכלית סיבה ומטרה. על כן אין שום ייאוש, שהיא מבחינת עצבות חזקה מאוד, אלא למידת שעורים מהמצבים הקשים שמזדמנים להם בחיים. למידת איך להיות מאושר תמיד.
  8. להיות, להרגיש ולהקרין " אני מלך "; ובכך העולם יתייחס אלי כמלך. לא מלך שחצן ומגלומן, אלא מלך על ממלכה אחת והיא הגוף הנפש והנשמה שלי.
  9. "ואהבת לרעך כמוך" - להבין, ולהפנים כי אין אני יכול לאהוב זולת אלא אם אני אוהב את עצמי. וכדי לאהוב את עצמי חייב אני לעשות כל שנדרש על מנת שעצמי יהיה רגוע, שמח ואוהב. ולפעמים, כך נראה, זה על חשבון אחרים, אך על פניו. בדיעבד אין זו אלא השקפת עולמם החווה בכך ואילו השקפתי של אינה כרוכה בביטול הזולת, אלא באהבתי עצמי.
  10. להבין את רצונותיי ולהפעילן; אחריותי הבלעדית היא להבין בכל רגע מהם רצונותיי, רצונות הלב, ולהפעילן במציאות. על מנת שבכך נוכחותי בעולם תהדהד ותוליך אותי אל מחוז חפצי. ואפשר שהרצון יהיה רצון פסיבי והתבוננותי. רצון שקט. רצון של אי-עשייה.

אחריות שלי כלפי אחרים
  1. "ואהבת לרעך כמוך": האחריות הראשונה שלי כלפי העולם היא לדאוג לכך שאני אהיה שמח. אדם עצוב, חולה, מיואש וכיוצא בזה הוא נטל על העולם. אדם שמח ואוהב הוא אור שמאיר ומכוון את העולם אל מציאות נעימה יותר.
  2. "ואהבת לרעך כמוך"; עלי לאהוב לכל אדם. משמע לתת בחומר וברוח לכל זולת. לנסות לראות בכל אחד את הילד התמים שבו, את הנשמה שבו, ולאהוב אותה.
  3. לארח את הזולת; עלי לארח את זולתי בין אם זה במגוריי או אם זה פשוט בהקשבה לזולת ולרצונותיו מחשבותיו ומלותיו. בכך אני מארח את הזולת הרוצה/ הזקוק לקשר בנוכחותי.
  4. לכבד את הזולת; לכבד את השקפת עולמו, לכבד את רצונותיו - להתחשב ולהתפשר.
  5. להשפיע שפע אל אחרים; בעצם מעורבותי בקהילה אני משפיע על האווירה, על מחשבות האנשים. אי לקיחת אחריות זו מתבטאת בהתנזרות, התנתקות. ההשפעה על הזולת באה לידי ביטוי בעצם היותי שמח, אוהב ומחייך ובעצם התנהגותי ופועלי.
  6. עלי להיות נאמן לעצמי, לנשמתי, בבואי במגע עם העולם ולא לענות על הצורך של זולתי ולהגיב כפי שהוא היה מצפה שאגיב. בכך אני עוזר לו ללמוד אודות עצמו. דוגמה פשוטה לכך היא: אדם מעצבן הגורם לכל סביבתו להתעצבן - אינו יעצבן אותי כפי שהוא רוצה ומצפה. אי הענות לציפיותיו והפעלת תגובה חומלת ואוהבת יאפשרו לאותו אדם להתחזק.
  7. עלי להאיר בכל עוצמת אהבתי ואישיותי, ולא להקטין עצמי נוכח הזולת. בכך אהיה 'אביר אור' המוסיף אור למציאות ומכוון את הדרך לשאר.
  8. אחריותי לאפשר למציאות להתרחש מעצמה ולא לעצב אותה דווקא לפי רצונותיי. ובכך אני נותן מקום לזולת להתממש במציאות, ובכך אני מאפשר לו להתפתח ולהתקדם בדרכו.
  9. אחריותי להתחלק בכל מה שיש לי; בחומרי וברוחני. במיים, מזון, מחסה, כסף, ספרים וכיוצא בזה. ובשפע הרוחני שנמצא בי.
  10. אחריותי להוות מראה אמיתי לזולת ולעזור לו להתקדם בדרכו. אי השתקפות אמיתי של הזולת במראתי מתבטאת בהיותי ציני, שקרן, מבלבל, דו-ערכי וכיוצא בזה.
אסף.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

בסייעתא דשמייא א' כסליו התשס"ד
יעוד - מה השאלה?

מה זה יעוד? המלה יעוד נגזרת מהשורש י.ע.ד. יעד הוא מקום שאני רוצה להגיע אליו. מטרה להשגה. אולי יעוד זה הדרך שאני הולך בכדי להגיע אל אותו מקום? אם כך, אז מה קורה כאשר אני אכן מגיע למקום? האם בכך מילאתי את יעודי? ומה עכשיו? היש יעוד חדש?
אומרים על כלים שיש להם יעוד. הם מיועדים לעשות פעולה מסוימת. הם נוצרו על מנת למלא את יעודם ולשמש את השתמש לעשות את אותה מלאכה שהוא רוצה לעשות.
אולי אנחנו כמו אותם כלים? אולי אנחנו נוצרנו עם יעוד מסוים. אולי מי שמשתמש בנו, כמו אותו בעל מלאכה המשתמש בכלי המיועד, הוא העולם מסביב. אולי אם כל אחד מאתנו ימלא את יעודו אז העולם יהיה מתוקן יותר?
אז מה היעוד שלי? בשביל מה נוצרתי? אולי היעוד שלי זה פשוט להיות שמח, אוהב וצוחק. הרי שאר הבריות, גם להן יש יעוד. כל ברייה, חי צומח דומם ונסתר - חי את חייו תוך מילוי יעודו, חלקו בעולם הזה. אולי על המשקל הזה, אני, כחלק מהמארג העולמי אמלא את יעודי בעצם שאחיה את חיי באושר?
אני מרגיש שאם לא היה לי את אפשרות הבחירה - היה לי מאוד פשוט לחיות כך סתם ולמלא את יעודי. אך מכיוון שכבר יש לי את זכות הבחירה, מכיוון שאכלתי מעץ הדעת - כל שנותר לי הוא לנסות לחיות את חיי כמה שקרוב למצב הטבעי, מצב שבו הבחירה מגיעה תמיד מהאינטואיציה ומהאינסטינקט. אותו מצב בו נתון שאר העולם.
ואולי בגלל עצם היותי אדם, חושב, בוחר ומחליט - עלי למצוא לי את יעודי שהוא חלק מהתרבות של שאר אחיי ואחיותיי. במקרה הזה מציאת היעוד הנה מציאת חדוות היצירה היחודית האישית והמשמעותית שלי. אותו מעשה שכשאני עושה אותו, אני עושה אותו כל כולי בשיא ההתמסרות, האהבה, הטוטאליות, ההתרגשות. הקיימת יצירה כזו? המציאות מלמדת שמעטים האנשים המוצאים את יעודם במובן הזה. רוב האנשים ממלאים תפקידים שהם הציבו לעצמם. מעטים הם יחידי הסגולה המוצאים עשייה שמעניקה להם התרגשות וטוטאליות.
אני מרגיש שאני יחיד סגולה, ואם נגזר עלי למצוא את יעודי כחלק התרבות - יבוא יום ואמצאו. בעזרת השם.
אסף.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

בסייעתא דשמייא ג' בשבט התשס"ד

התגוננות והשלמה

שני אנשים משוחחים זה עם זה. האווירה נעימה. עושה רושם של שיחה נעימה ופתוחה. לפתע, אומר האחד אמירה, והשני מגיב בהתגוננות. הגוון השתנה, והרי לפנינו תחילתו של ויכוח.
יש בנו נטייה תרבותית להגן. להגן על עמדותינו המחשבתיות, על עמדותינו הגשמיות. זו מעין תגובה אוטומטית שמוטבעת בנו, בני התרבות.
סימן מובהק לכך שהנה אדם נמצא באווירת התגוננות, הוא השימוש במילה "לא" בתחילת אמירתו. בכך הוא מבטל את המרחב המאיים להכילו ופותח כנגדו, כנגד המרחב, מרחב שכנגד, מרחב התגוננותי.
לעיתים צומחת ההתגוננות מזרע המצוקה. המצוקה כי דעותיי אינן יציבות. פחד מן הלא ידוע. לעיתים צומחת לה ההתגוננות מתוך הצורך להרגיש קיים. שבאקט זה של התחככות המרחב שלי במרחב שמולי - אני מרגיש כי יש זכות ואישור לקיום אני ומרחבי.
ברם: משכבר ידוע כי כל פחד הוא המפתח לאור. ולפיכך, התגובה המתאימה שבאה כנגד מרחב מאיים - אינה התגוננות. יש להתבונן פנימה, להסתכל מה גורם המרחב הזה שבא להכיל אותי, מה הוא גורם לי להרגיש, ולנסות להבין מה מקור התחושות הנפשיות שעולות בתגובה. התמודדות שלי עם המקור הזה, עם הפחד הזה יאפשרו לי להבין עצמי יותר טוב ולהתגבר על הפחד. בפעם הבאה שתזדמן לה סיטואציה דומה, בה מרחב הזולת מאיים עלי - אוכל להגיב באיזון, וההתגוננות תותמר להשלמה עם עצמי, ובכך התגובה תבוא ממקום של אהבה.
אסף.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

בסייעתא דשמייא א כסליו התשס"ד
האם צריך לחנך בכלל?

יש באדם חוסר שקט. אדם צריך למלא את חייו במעשים המכפרים על פחד. פחד כי בחוסר מעשים יהיה שיעמום, יהיה ריק. יש באדם פחד מחוסר מעש. על-כן ולפי כך נוצרה התרבות והתפתחה לה והגיעה לאן שהגיעה, הגיעה אל ההווה אותו אנו מכירים וחיים.
אם אנסה לדמיין עולם בו בני אדם, אנחנו, טובלים בעולם מתוך אהבה, בטחון במציאות, מתוך העדר פחדים - עולם אידיאלי. אם אנסה לדמיין כיצד יראה העולם במצב האוטופי הזה, יעלו במחשבותיי שבטים של משפחות - תינוקות, ילדים, הורים ,רווקים, זקנים, זקנות - מגוון של אנשים החיים יחד כקהילה. חיים בטבע בפשטות. עם הטבע, עם הזרימה הטבעית של חילופי עונות השנה, וחילופי אזורים נותני מזון. עם החיות הסובבות אותם, בהרמוניה, קרי - לא צדים אותם אלא דווקא עוזרים להם אם יש צורך.
סדר היום בחיי קהילה שכאלה מוכתב לפי הצרכים הבסיסיים - מזון, מיים ומחסה כשלב ראשון, וכשלב שני אחזקה שוטפת של משק הבית. בתרבות שכזו הכל מתנהל לאיטו, בקצב הטבע. החיכוך הטבעי עם החיים, הדיאלוג - מתקיים בעצם מעשיי היומיום, ולא כמסגרת מוגדרת חיצונית לחיים האמיתיים. בקהילה שכזו אני לא רואה שום צורך להגדיר הגדרות נוספות מעבר להגדרות הבסיסיות המחייבות ( המהוות את סדר היום ) ולקיים מערכת מוגדרת של חינוך הילדים והנוער. החינוך קורה לכשעצמו, כך סתם כתוצר לוואי של פעולות היום הרגילות. ומן הסתם שבקהילה שכזו, קהילה של אינדיבידואלים, יימצאו אותם אנשים המהווים מעצם היותם עצמם, דמות חינוכית המושכת אליה ילדים נוער ומבוגרים כאחד. אך דבר זה קורה מעצמו ולא משום שמישהו הגדיר שכך יקרה...
נספח:
אני חושב שאחד העקרונות החשובים על מנת ליצור קהילה שכזו הוא עקרון ההמשכיות והרצף. לפי עקרון זה יום רודף יום ושעה רודפת שעה. האנשים המהווים את הקהילה אינם יוצאים תדיר ושכיח מן שטח הקהילה לשם פרנסה או כל סיבה אחרת. האנשים חיים בתוך שטח הקהילה ובכך נוצרת הרגשה כי כל הקהילה היא בית אחד גדול ומזמן. קרקע פורייה ללמידה אישית דרך התנסויות היומיום שבין אדם לחברו, ובין אדם לטבע.
תוצר לוואי של עקרון ההמשכיות והרצף הוא קצב חיים טבעי. קצב שכזה מאפשר הקשבה. מאפשר התפתחות קשרים אישיים חזקים, ומאפשר אווירה כללית בקהילה של אהבה ורוגע.
אסף.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

דיאלוג וויכוח
  • דיאלוג הוא מאמץ משותף: שתיים או יותר צדדים עובדים יחד להגיע להבנה משותפת. ויכוח הוא התנגדותי: שני צדדים מתנגדים האחד לשני, ומנסים להוכיח כי השני טועה.
  • בדיאלוג, מציאת מכנה משותף היא התכלית. בויכוח, הניצחון הוא התכלית.
  • בדיאלוג, צד אחד מקשיב לצד / צדדים אחרים בכדי להבין, למצוא משמעות והסכמה. בויכוח, צד אחד מקשיב לצד השני בכדי למצוא פגמים, ובכדי לסתור את טענותיו.
  • דיאלוג מגדיל ואולי אף משנה את זווית הראיה של המשתתף. ויכוח מאשר את זווית ראייתו האישית של המשתתף.
  • דיאלוג חושף ומעריך מחדש הנחות בסיס. ויכוח מגן על הנחות הבסיס כאמת.
  • דיאלוג גורם לבחינה פנימית של העמדה האישית. ויכוח דורם לביקורת על העמדה שמנגד.
  • דיאלוג פותח את האפשרות להגיע לפתרון טוב יותר מכל הפתרונות המקוריים. ויכוח מגן על העמדה האישית כפתרון הטוב ביותר, ומוותר על פתרונות אחרים.
  • דיאלוג יוצר יחס פתוח: פתיחות להיות טועה, ופתיחות להשתנות. ויכוח יוצר יחס סגור: נחישות להיות צודק.
  • בדיאלוג אדם מגיש את מיטב רעיונותיו, בידיעה שדעות המשתתפים תשפר אותם ולא תהרוס אותם. בויכוח אדם מגיש את מיטב רעיונותיו ומגן עליהם נגד התגרויות - בכדי להראות שהם נכונים.
  • דיאלוג קורא להשהיה זמנית של אמונות אישיות. ויכוח קורא לדבקות בלב שלם באמונות אישיות.
  • בדיאלוג אדם מחפש הבנות משותפות. בויכוח, אדם מחפש הבדלים מובהקים.
  • בדיאלוג, אדם מחפש עוצמה בעמדה שמנגד. בויכוח, אדם מחפש פגמים וחולשות בדעה שמנגד.
  • דיאלוג כרוך בדאגה אמיתית לאדם שממול, ומבקש לא לעשות אותו זר או לפגוע בו. ויכוח כרוך בסתירת הדעה שממול ללא התמקדות ברגשות או יחסים, ובדרך כלל מקטין או מדכא את האדם שמנגד.
  • דיאלוג מניח שלהרבה אנשים יש חלק מהתשובה, ושביחד הם יכולים ליצור פתרון מעשי.
  • דיאלוג נשאר ללא סוף ברור. ויכוח מבקש מסקנה!!!

נכתב על ידי שלי ברמן וחבריה. מאנגלית: אסף
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

הדו-שיח המרפא/ גינות

דוד, בן 17, הלך לראיון בקשר לעבודה בקיץ, ולא נתקבל.
הוא שב הביתה מאוכזב ומדוכא.
האב השתתף בצער בנו והביע זאת בצורה יעילה.
אבא: :אתה באמת רצית בעבודה זו, לא כן?"
דוד: "בוודאי שרציתי".
אבא: "והיית כה מוכן לתפקיד".
דוד: "כן, כאילו שהדבר הועיל לי".
אבא: "איזו אכזבה".
דוד: נכון, אבא".
אבא: "לצפות לעבודה, ולמצוא אותה נשמטת מבין ידיך בדיוק כשאתה זקוק לה - הוא ניסיון קשב ביותר".
דוד: "כן, אני יודע".
לרגע השתררה דומיה. אחר-כך אמר דוד: "אין זה סוף העולם. אמצא עבודה אחרת".

שבע דרכים מובילות לצרות

במקרה שתואר לעיל אפשר היה לטפל שלא כהלכה, ואפשר היה להסתבך בו במספר דרכים שונות:
  1. הגיון והנמקה - "למה ציפית? לקבל את העבודה הראשונה שרצית בה? החיים אינם כאלה. ייתכן שתצטרך ללכת לחמישה ואולי אף לעשרה רעיונות לפני שתקבל עבודה".
  2. דברים נדושים - "רומא לא נבנתה ביום אחד. אתה צעיר מאוד, כל החיים עדיין לפניך. התאושש והתחזק. אם תחייך, יחייך העולם עמך. אם תבכה, תבכה לבדך. אני תקווה שהדבר ילמד אותך לא לספור את אפרוחיך בטרם תבקענה ביציך".
  3. קח אותי לדוגמה - "כשהייתי בגילך הלכתי לחפש את עבודתי הראשונה. צחצחתי את נעליי, הסתפרתי, לבשתי בגדים הקיים ונשאתי מתחת לזרועי את המדור הכלכלי של העיתון. ידעתי כיצד לעשות רושם טוב".
  4. המעטת ערך המקרה - "אינני מבין מדוע אתה כל-כך מדוכא. אין כל סיבה לרפיון ידיך. עניין גדול, עבודה אחת לא נתממשה! לא כדאי אפילו לדבר על העניין".
  5. גישה של "הצרה אתך" - "הצרה אתך היא שאינך יודע איך לדבר אל אנשים. אין לך שיווי משקל ואתה עצבני. אתה נלהב מדי ולא מספיק סבלני. מלבד זאת, יש לך עור רגיש ואתה נפגע בקלות".
  6. חמלה עצמית - "אני כל-כך מצטער, יקירי. איני יודע מה לומר לך. לבי נשבר. החיים הם עניין של מזל. לאחרים מאירה כל ההצלחה. הם מכירים את האנשים הנכונים במקומות הנכונים. איננו מכירים איש, ואיש אינו מכיר אותנו".
  7. הגישה האופטימית - "כל מה שקורה הוא לטובה. אם אתה מפסיד אוטו אחד, מייד יבוא שני, אולי פחות עמוס. אם לא קיבלת עבודה אחת, תקבל אחרת - אולי אפילו טובה יותר".
התשובה שאינה וחורצת משפט

מבוגרים מגיבים בדרך כלל על הצהרות בני העשרה בדרך אחת מן השתיים: הם מחייבים או שוללים אותן. אולם התגובה היעילה ביותר היא לעיתים קרובות זו שאינה מוציאה משפט. תגובה שאין בה הערכה אינה נושאת בחובה לא שבח ולא ביקורת. במקום זה היא מזהה רגשות, מבחינה במשאלות ומכירה ברעיונות.
  • הטקסט הגיע לידי בזכות השתתפותי במסגרת מיוחדת שעונה לשם: "מקום ללימודי חינוך" בעין-הוד.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

התכנסות פנימה

אני מזמין את כולם להתאסף במטע של עמיעד בסופשבוע הקרוב 30.4 - 1.5 שישי שבת, למפגש של התכנסות פנימה. (RETREET).
את תוכן ואופן ההתכנסות, בין אם זה מדיטציה, צום, שתיקה, התבודדות, יוגה וכיוצא בזה - יקבע כל אחד ואחת לעצמו.
יחד נתמוך ונהדהד.
במטע יש מי שתייה זורמים וטעימים ושני אוהלים לשימושנו (טיפי ודום). מעבר לכך כל אחד מוזמן לדאוג לנוחיותו. (שק שינה, כרית ישיבה, אוכל (אם בכלל), אוהל אישי ("איגלו").

הוראות הגעה, למי שעוד לא היה: נוסעים על כביש ארבע (חדרה-חיפה), פונים ימינה בצומת עופר. נכנסים לכרם מהר"ל. ישר בכיכר וימינה בצומת T. מיד (!) שמאלה לכיוון "שדות ישראל", לכיוון "השביל הרומי הלבן" שחוצה את העמק. חוצים את העמק ( עוברים 2 נחלי אכזב ). בסוף העמק יש מתקן שאיבה של מקורות לבן וברור מצד שמאל. כ 100 מטר אחרי שעוברים את המתקן - פונים ימינה ומחנים. הגעתם למטע של עמיעד לפידות. WELCOME HOME
  • מי ייתן וכל היצורים יהיו שמחים! אסף
052-2750654 (נא לשלוח (SMS
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

הנה אני תופר:
תמונה
הנה מה שתפרתי:
תמונה
נעמה_ואסף*
הודעות: 4
הצטרפות: 15 מאי 2004, 00:32

אסף שפיצר

שליחה על ידי נעמה_ואסף* »

אספו. איזה כיף לראות פתאום תמונה שלך מלפני יומיים!! שלחתי לך מכתב. ועכשיו גיליתי סופסוף את הדף הזה עם כל הדברים שלך...נשיקות, נעמה.

היי שלום גם אני גר באוהל על אי בודד. ותשאל איך אני כותב לאינרטנט אז זהו שיש לי מתקן להפקת חשמל שפועל על ידי פעילות הלסת של חמישה אוגרים סיבירים חמודים כאלו! וזהו יש לי פלאפון לוויני ואמא שלי מביאה חמין כל סוף שבוע. נו איך שאומרים -- מסתדרים.
מה נשמע מותק? כיך לראות אותך בתמונות ציבעוניות כמו במגזין.
ביי בינתיים,
אסף, בריסטול (כלומר אני ממש גר בבריסטול, כן, לא אחד אלא כמה בשכבות נגד הקור, ואחד ציבעוני לקישוט מלמעלה)
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

שלום נעמיצקה ואספינקה. משמח לשמוע אתכם פה באתר. לנעמיצקה שלחתי מכתב בדואר כבר אתמול. אסף - איפה אפשר להשיג אוגרים כאלה, והאם הם גם אוגרים את החשמל שהם מפיקים מפעילות הלסת????
אוהב המון! |L|
יערת_דבש*
הודעות: 2056
הצטרפות: 23 אוקטובר 2003, 00:10

אסף שפיצר

שליחה על ידי יערת_דבש* »

וואו.
אבי_סמילה*
הודעות: 2
הצטרפות: 19 מאי 2004, 12:54

אסף שפיצר

שליחה על ידי אבי_סמילה* »

אהלן אהלן אהלן אחי היקר !!!

מזמן לא דיברנו, אבל ממש דיברנו (זוכר את הישיבות בנתניה ?)
אבל ממש כיף לראות אותך כאן בתמונות - אני מקווה (האמת בטוח) שאתה מבסוט.
אם אתה בסביבה - אתה תמיד מוזמן - אני ושירה נשמח מאד.

התייחסות עמוקה בקשר לטקסטים אני מבטיח שאשלח - אחרי שאתעמק בהם יותר.

רק רציתי להגיד שלום.
שרון_ברקת*
הודעות: 373
הצטרפות: 11 יולי 2002, 16:02

אסף שפיצר

שליחה על ידי שרון_ברקת* »

אבי סמילה? זה אתה, כספיתון?
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

אבי, אני שמח ומופתע לפגוש אותך כאן. רועי התחתן? יש תמונות? תודה על הזמנתך, ואשמח להתייחסותך. אתם בת"א? המון אהבה אמיתית מהלב.
הנה תמונה שלי מיום עיון. אני יושב מול דני המזוקן. יש לי כיפה לבנה:
http://www.beofen-tv.co.il/pics/[po]iyun 2004[/po]/iyun 2004 4.jpg
נעמה_ואסף*
הודעות: 4
הצטרפות: 15 מאי 2004, 00:32

אסף שפיצר

שליחה על ידי נעמה_ואסף* »

שלום אסף,
קראת את הכתבה על האקדמיה הדיאלוגית? מה דעתך?
אני מזמין אותך לאתר החדש שהשקתי לעצמי ולחברי. בינתיים לא מאוד עשיר ומענין אבל עובדים על זה בזמן המועט שעוד נותר בין כל הלימודים.
אגב, סיימתי את המבחן האחרון שלי בפאלי. אני מקווה שהמבחן האחרון שלי בחיים -- איזו שיטה בלתי נסבלת ללמוד! למרות שאני חייב לציין שהחזרה למבחן ללא ספק הקפיצה אותי רמה או שתיים בפאלי. אבל האם זה שווה את המאמץ הדבילי לזכור בעל פה הטיות של שמות עצם? קשה להגיד. בכל מקרה זו חוויה מענינת למתוח את גבולות הזכרון ולנסות להבין בכלל מה זה הדבר הזה שקוראים לו זיכרון. משהו אחד ברור לפחות - הזכרון האנושי לא עובד כמו זכרון של מחשב. המודל הבינארי לא מתאר אותו נכון. מה שעוזר לזכור הם הקשרים ומשמעות, כלומר משהו דומה יותר לסיפור, לחוויה גופנית והגישה ל"תוכן" הזה שהוא בעצם לא ממש תוכן תלויה ברגיעה מסוג מסויים. רגיעה שקשורה בריכוז.
כתבת תוכן במרכאות כפולות כי אנחנו, ככה נדמה לי, לא זוכרים תוכן אלא משהו אחר. לכן כל כך קשה לזכור בעל פה מילה אחר מילה, אבל קל יותר לזכור את הרעיון הכללי, את ההגיון הפנימי של משהו.
זהו בינתיים
אה, הנה הכתובת: http://www.geocities.com/[po]a federman[/po]
נעמה_ואסף*
הודעות: 4
הצטרפות: 15 מאי 2004, 00:32

אסף שפיצר

שליחה על ידי נעמה_ואסף* »

אסף, ידעת שכל אחד יכול לערוך את הדף הזה? אני מתכוון שכל אחד ממש יכול לערוך ולא רק להוסיף את שלו. שים לב למשל להודעה עם שגיאת ההקלדה שהכנסתי למעלה בענין תיאטרון הקבוקי.
האם מדיניות אקולוגית כזו הולמת את האידאולוגיה שלך? אם תגיד כן -- אני אשנה את כל ההודעות שלך לדברים מצחיקים!
סתם.
בי מותק.
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

שלום אסף. תודה על הערותייך. הן מוסיפות.נראה לי שאני מסכים איתך בעניין הזכרון והשימוש בו. היי!! רונית ויזר נכנסה לבקר... רק רגע... היא אמרה שהטיסה היתה מטרמינל 4.... לא 3..... השאלה היא למה בכלל אנחנו לומדים? האם זה מוסיף לנו? מפתח אותנו? האם אדם חסר דעת והשכלה הוא אדם פחות? האם אדם בעל יכולת אינטלקטואלית מפותחת חווה חיים מלאים יותר, שלמים יותר? אמרתי לדני ש "השקפת עולם של אדם היא בית כלאו". הוא אמר שהיא דווקא חירותו. אני מוסיף ואומר שאם כבר יש דעת, אז שתהא דעת מפותחת והוליסטית, אך אז כשהדעת שלמה - אין היא משרתת עוד, אלא כובלת. אז הדעת היא בית כלא פרטי. כי את העולם אי אפשר לתבנת, למדר, להבין. את העולם, החיים, בסופו של תהליך, ניתן רק לחוות באופן הכי בלתי אמצעי שאפשר, בלתי תבניתי.
בכל מקרה, אני שמח להודיע על קיפול הטיפי ומעבר אל יער עופר יחד עם מספר חברים. "קהילת היער" יוצאת לדרך.
אהבה.
תמונה
אסף_שפיצר*
הודעות: 59
הצטרפות: 21 פברואר 2004, 23:41

אסף שפיצר

שליחה על ידי אסף_שפיצר* »

כלים משמעותיים

אורח החיים שמאפיין את התרבות בה אנו חיים אינו מזמן מפגשים משמעותיים שלנו עם העולם. המכונה התרבותית פועלת לטובת האינדיבידואל וחייו האישיים, ובכך אינה משאירה מקום להתמסרות היחיד בתוך העולם.
השפע הטכנולוגי שבא לפשט ולשרת את היחיד ? הפך את אותו יחיד לעבד אל הכלים הטכנולוגיים ושבוי בהשלחות החברתיות שלהן. לפי-כך אין אדם יכול להתמסר להווה ולקצב הזרימה הטבעי של החיים. בכל מקום בו התרבות נוגעת ? הקצב זורז, והחשיבה הושפעה מדפוסי העבר ותוכניות העתיד.
מתי לאחרונה שהיתם זמן משמעותי במקום אחד, בחברת אותם האנשים? לרובנו חוויה זו היא זרה ויוצאת דופן. אנו רגילים, כאילו שכך נוהג עולם, לנוע ממקום למקום, מבלי שנשאר במקום אחד. אנחנו פוגשים אנשים, משוחחים משתפים וכבר זה ממשיך לשם וזה ממשיך לשם. אין מקום למפגש משמעותי עם הטבע, עם הזולת, עם עצמנו. חישבו, לפני עידן הטכנולוגיה לא היה אפשרי לשנות מקום כה בקלות, וזו אף לא הייתה התרבות. האחריות של האדם הייתה מזערית הוא אינו היה יודע אודות מאורעות שקורים בזמן הווה ברחבי העולם. כל עולמו היה מוגבל לנוכח מסביב, ובכך מוחו היה שקט יותר, רגוע יותר והוויתו בזמן הווה הייתה מלאה יותר.
השפע הטכנולוגי, כמו כל דבר עלי אדמות, מביא איתו ברכה וקללה. האדם המודרני מתברך בתפישת עולם נרחבת מאוד שבעבר הייתה נחלת מעטים מאוד. אך האדם אינו יודע מה נכון ומה לא נכון ולמרות זאת הוא המציא כלים מתוך הנחה כי כלי המשרת את האדם ? הוא טוב בהכרח ? ובכך הקללה. המציאות קיימת, הכלים קיימים. הידע התגלה. לנו נותר לבחור מתוך הקשבה ליבית עדינה באילו כלים להשתמש, כמה, מתי, איך ולמה.
אני מוצא שרוב הכלים אינם משרתים אותי. אני מעדיף להמעיט בשימוש ברכב, חשמל, תקשורת (פלאפון), מטוס, בישול, חקלאות, כיסא ? מתוך הבנה שאני לא מבין. לא יודע איזה כלי משרת ואיזה כלי מעבד אותי ( מלשון עבד ). שימוש מושכל, שימוש קשוב יחזיר אותי לקצב הטבעי של הטבע, לקצב שלי, לחשיבה רגועה, מאפשרת, אוהבת.
אסף.
אבי_סמילה*
הודעות: 2
הצטרפות: 19 מאי 2004, 12:54

אסף שפיצר

שליחה על ידי אבי_סמילה* »

אסף היקר !

כמה עידכונים:
אני ושירה עברנו לדירה חדשה - קצת יותר גדולה ממטר וחצי רבוע :-)
ואתה כמובן מוזמן בכל עת.

רועי התחתן לפני כחודש והנה שתי תמונות:

http://www.pic.co.il/Files/29AF99F3F561 ... 8/[po]norm 827BB9256ECC4EDFA52BA9C45B71962C[/po].JPG

http://www.pic.co.il/Files/29AF99F3F561 ... 8/[po]norm 5E541FD866F94149AA45D99C47F2C90E[/po].JPG

הוא יחזור בתחילת אוגוסט ארצה.

צ'או בינתיים !

לשרון ברקת
מה נשמע ? איזה כיף לשמוע ממך פה ! ממש עולם קטן.
אני נמצא במייל [email protected] - אשמח לשמוע ממך.
שליחת תגובה

חזור אל “דפים אישיים”