ארכיון סיפורים קוסמיים

אנונימי

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי אנונימי »

זוהי תחילת הדף סיפורים קוסמיים, שהועברה לכאן עקב כובד הדף.
דף מומלץ
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

בערך שבועיים לפני שהכרתי את בן זוגי, הלכתי ברחוב ארלוזורוב בתל אביב בתחושה מדגדגת.
זוג זקנים הלך מולי - היא סחבה שקיות כבדות בגב כפוף, הוא הלך לידה בידיים חופשיות. זה עורר בי כעס.
הם חלפו על פני ואני הסתובבתי לצעוק לו משהו כמו "תעזור לה, יא אגואיסט", אבל המילים יצאו לי רפות, נבלמות, כי ראיתי שהם בכלל לא זוג. סתם שני קשישים שבהליכתם האיטית הלכו על אותו קו לרגע אחד, בדיוק כשעברתי.
הצטערתי שלא עזרתי לה בעצמי, חשבתי להסתובב וללכת אחריה, אבל אז ניטשטשה לי התמונה ונשאר רק מסר עמום. או! הנה עוד זקנה. אבל ממש. מתקדמת על המדרכה הגבשושית של ארלוזורוב עם הליכון. לאט לאט. על פרק היד תלוי לה תיק שנראה די כבד. "צריכה עזרה?"
פנים ערניים לגמרי התרוממו אלי מתוך ההליכון. היא לא צריכה עזרה, אבל איזה כלבה יפה יש לי, וגם כן זקנה.... התפתח פיטפוט. מסוג הפיטפוטים שמתקיימים בדרך כלל בחלומות. היא ראתה אותי כמו רנטגן, כמו אחותי התאומה, כמו אמי האנרגטית. קראו לה גרציה. התיישבנו על ספסל בפינת רחוב ארבע ארצות והיא הציעה להציץ לי בכף היד. בנסיבות הקיימות זו היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה. היא אמרה כל מיני דברים בעברית היפהפיה שלה (היא נולדה בירושלים) הסתכלה בי ישר בעיניים הצוחקות האלה שלה וחזתה את בואו הקרוב של אהובי. בסוף נפרדנו בנשיקות חמות - היה מוזר ומדהים לנשק פנים של אישה בת 91. נתתי לה את הטלפון שלי אם היא תצטרך משהו אבל היא לא התקשרה.
הוא נכנס לחיי ונשאר ואחרי שנה וקצת נכנסתי להריון, לא מתוכנן. לא ידעתי מה לעשות. זה היה נראה לי מוקדם מידי לילד, לא ידעתי אם זה האיש הנכון, הכחשתי הכחשתי עד שהסקרנות גברה עלי והלכתי לסופרפארם לקנות בדיקה.
בדרך חזרה ישבתי על ספסל בבלפור, לדחות קצת את ההגעה הביתה, את הידיעה...
הטלפון הנייד שלי צילצל וישר זיהיתי את הקול שלה. היא התקשרה אלי בטעות, בכלל רצתה מישהו אחר, אבל התחלנו לפטפט שוב והיא מייד נזכרה בי בשמחה. לא סיפרתי לה על ההריון, אבל היא אמרה לי דברים מתוקים ונוסכי ביטחון ועצם התיזמון של השיחה הזו סימן לי שהכל בסדר. שאני על המסלול הנכון.

אפרופו בדיקת זיהוי הריון (-:
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

ואם כבר סיפורים קוסמיים , אני מרשה לעצמי להכניס סיפור יפהפה שנועה ברקת כתבה לי פעם בדף:


אני כותבת לך כאן את הקטע הבא (שכתבתי פעם פעם בעיתון שלי), מתוך געגועים:
הבית על הגב
החיה האהובה עלי היתה תמיד צב. שנים חשבתי שזה בגלל שיש לנו את אותו הקצב, אבל בשנים האחרונות התחלתי לקלוט שזה בגלל שהבית שלו תמיד איתו.
היה רגע אחד בכל מערכת יחסי עם צבים שהיתה לי ממש הארה בנושא והתחלתי להאמין שיש אמת בכך שחיות הן למעשה שליחות עם מסר. נהגתי לאיטי בכביש, כשמחשבות מציקות ומטרידות בדבר ביתי שלי הציפו אותי. זה היה קצת אחרי ששוב לא אישרו לי את המשכנתא וחלום ההרחבה נגנז שוב לתוך נבכי מאגרי החלומות שלי. מה אומר, הרגשתי נורא מסכנה וגם לא הבנתי למה זה קורה לי. האם זה עונש על כך שהבית שלי תמיד מבולגן וקודם כל אני צריכה ללמוד לסדר אותו? (אם כך, הרי שלעולם לא יהיה לי בית), או אולי אני לא אמורה להיקשר למקום אחד ואני צריכה ללנדוד לאן שתיקח אותי הרוח (אבל אין לי כוח לעבור שוב, חשבתי), אולי אני צריכה לגור במקום אחר (אבל איפה?)
מה המסר, שאלתי את העולם כמו תלמידה טובה, מה השיעור ותסביר לי את זה ברור, ביקשתי.
ואז, עבר צב את הכביש. הוא עשה זאת בדרכו הצבית המגוחכת והאיטית ואני עצרתי כדי לא לדרוס אותו ועיני התמלאו דמעות כששוב הזכיר לי העולם, שהוא המורה הגדול מכולם, שהבית האמיתי שלי כבר קיים והוא עלי. כל השאר לא חשוב כרגע. אל הביטחון, השקט, האינטימיות שמענקי הבית, אוכל תמיד לצלול אם רק אכנס לתוך שריון נפשי שלי.
זכרי, כמעט שמעתי קול אומר, שיבוא יום ויהיה לך בית חיצוני משלך, בית שתאהבי ותתגאי בו, שאפילו יהיה מסודר, זכרי גם אז שהבית האמיתי שלך נמצא בתוכך ולא מחוצה לך.
מיכל_מ*
הודעות: 580
הצטרפות: 06 דצמבר 2001, 17:44

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי מיכל_מ* »

מקסים מקסים! עוד!
דפנה*
הודעות: 654
הצטרפות: 22 ספטמבר 2001, 18:35

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי דפנה* »

כבר מוקדם בהריון שברנו את הראש איך נקרא לו. היו כל מיני רעיונות, חלקם נפלו כבר בהתחלה וחלקם נרשמו להחלטה מאוחרת יותר. בסביבות חודש חמישי הרגשתי שזה די טיפשי לתת שם ליצור שטרם נולד ואמרתי לבנזוגי שלא נחליט על שם עכשיו אלא נחכה שנראה את הפרצופיק שלו. היתה לי הרגשה שכשאני אראה אותו אדע מה שמו. וכך היה. החלטנו לא להחליט. בינתיים.
יום אחד נהגתי חזרה מהעבודה ועברתי כבכל יום בקטע דרך מקסים. הכביש מתפתל בין גבעות ירוקות ובינהן שדות ופרדסים. הקטע הזה תמיד מזכיר לי את צפון צרפת. זמן מה לפני שהחלטנו להתחתן נסענו לטיול להולנד וצרפת וחרשנו את הכבישים. זה היה החופש האמיתי. לנסוע ולנסוע בלי להחליט מתי נעצור ואיפה, בלי שעון בלי רדיו וטלויזיה ועיתונים, בלי עברית, בלי משפחה ועבודה ופקקי תנועה, רק אני הוא והרוח.
משום מה ומשום מקום באמצע הנסיעה בדרך הזו עלה לי השם דרור. חופש. ציפור דרור. זה מה שאני רוצה שיהיה . חופשי מדאגות חופשי מעכבות, חופשי לבחור, לנסות, לעשות ככל שיעלה על דעתו. דרור. היה לי ברור שככה יהיה שמו, יראה כפי שיראה.
מספר ימים לאחר מכן גיליתי פתאום שוב משום מקום שדרור הוא בעצם ראשי התיבות של שמי, שם בעלי ושם המשפחה שלנו. זה היה מפתיע מצד אחד אך מובן לחלוטין מצד שני כאילו ככה זה צריך להיות.
וכך היה.
כשהוא נולד והסתכלתי עליו, הוא היה דרור.
שירי_בן_דב*
הודעות: 816
הצטרפות: 15 אוקטובר 2001, 14:57

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי שירי_בן_דב* »

לפני בערך 10 שנים, 1993 ליתר דיוק, עברתי לגור עין כרם ירושלים. הבית היה ממש בפאתי הכפר, כלומר מרחק הליכה 4 דקות ממנו היו רק הרים, אליהם הייתי הולכת הרבה מאוד לבדי, מתייחדת עם הטבע ועם בוראי, נושמת, מודטת . יום אחד, באחת המדיטציות האלה, עברתי חוויה "קוסמית", או תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל זה היה בשבילי הדבר הכי מוחשי בעולם, ממש כמו להקליד עכשיו את המילים האלה שאתם קוראים ברגע זה, ראיתי שלוש אותיות נשלפות מתוך הגוף שלי, מגרוני, ש ק פ. ופתאום לא היה שם גוף ולא הייתי אני, היו רק שלושת האותיות האלה, שאפשר היה ממש ליגוע בהן, למשש אותן להריח אותן, מוחשיות לגמרי. במשך זמן רב הייתי עסוקה בלחפש משמעות. מצאתי יישוב בשם שקף, ליד קרית גת. נכנסתי פעם לשם בדרך לערד, וככה מצאתי חבר שנפרדתי ממנו אחרי זמן קצר רווי דרמות שלא אפרט אותן כאן. לאט לאט נרגע החיפוש אחר משמעות ושלושת האותיות האלה הפכו להיות כמו חלק מההויה הקיומית הבסיסית ביותר שלי. הן צצות ועולות בראשי כל אימת שאני צריכה אותן, תמיד כדי למוסס מצב של יותר מידי מחשבות אצלי. הבנתי שזה משהו כמו שיקוף, שיקוף של מציאות ואשליה בהווה שמתהווה ומשתנה כל הזמן, וזו מתנה נפלאה שקיבלתי. בשלב מסוים קיבלתי תובנה בקשר לראשי התיבות של ש ק פ . שירי קבורה פה. משהו שקשור לאגו שלי, מין תרופת מניעה שקיבלתי מהקדוש ברוך הוא/היקום כדי שהאגו שלי לא יעלה לי לראש (הייתה לו נטייה כזאת פעם...).

>שירי יכולה למלא את הדף הזה בסיפורים קוסמיים אבל בוחרת להשאיר גם קצת מקום לאחרים<
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

היתה תקופה ממש קשה בעסק שלנו, מחשבות על שינוי והתלבטות מה לעשות. נסענו ביחד למתקשרת שאנחנו מכירים בקצרין. בין יתר הדברים היא פתחה תנ"ך, יצא העמודים של סיום נחום, תחילת חבקוק. נחום מלא נבואות זעם: ,מאין אבקש מנחמים לך" וכדומה, חבקוק, גם לא מדהים אבל המשפט שהיא העלתה היה :מגמת פניהם קדימה" והפרשנות שלה היתה שלמרות שזו באמת תקופה קשה ואין עזרה, בכל זאת מגמת פנינו קדימה ויהיה בסדר.
היא גם פרטה ואני חייבת לומר שהיא צדקה בקשר לכל מה שהיא אמרה.
אבל הקטע הקוסמי היה אחר כך. יצאנו מקצרין בשעת לילה מאוחרת, כבר ביציאה ראינו שמיכל הדלק כמעט ריק. תחנת הדלק בעיר היתה סגורה, המשכנו וגלשנו לאורך הכנרת, עברנו את כפר נחום כשהערתי,לגמרי עדיין לא מודעת להקשר שאנחנו עומדים להתקע ומה נעשה ומה יהיה? (שום נחמה בכפר נחום), ואז היתה ירידה, כיבינו את המנוע וגלשנו כשלפתע הופיעה תחנת דלק. השעה היתה שתי דקות לחצות. התחנה היתה פתוחה, היא נסגרת בחצות. מילאנו דלק והמשכנו קדימה. ביציאה שמנו לב שזו היתה תחנת הדלק של חוקוק (הכי דומה לחבקוק לא?)
<נסתפק בסיפור קוסמי אחד ליום... גם אני יכולה למלא בהם עמודים>
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

נועה, זה סיפור מדהים. אם עושים בבאופן כתבה על זוגות שעובדים ביחד תערכי אותו פנימה (-;.
זה הכי כיף שמגיעים לחוויה של החיים כמשל ביחד , הכי הכי!

> ברונית רומנטיקנית <
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

לא מגיע לרמה של הקוסמיות בסיפורים האחרים, אבל...
במאי 2002 נפטרה סבתו האהובה של בעלי אחרי ייסורים מיותרים וממושכים בבית החולים. היא נפטרה בשעה 4:25 בבוקר.
בשעה 4:25 בבוקר בתנו שהיתה אז בת שנה ומשהו התעוררה בזעקות שבר ולא נרגעה זמן ממושך. כל החיבוקים, הנשיקות, הניחומים לא הגיעו אליה כלל. לבסוף היא נרגעה, ואחרי שעה צלצל הטלפון.
חגית_פ*
הודעות: 880
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי חגית_פ* »

היה משהו דומה באחד הדפים, על תינוק שהתעורר משנתו בדיוק כשנולד לו אח.
אני נהנית מכל רגע בדף הזה ואצרף משהו משלי ברגע שתהיה לי אנרגיה לשבת ולכתוב אותו...
מיה_גל*
הודעות: 1113
הצטרפות: 07 דצמבר 2002, 09:46

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי מיה_גל* »

כשהייתי בתהליך האימוץ של בתי, אחד הדברים שהכי העסיקו אותי היה למצוא לה שם (חלק מהחיפוש מופיע בדף בחירת שם ). רציתי שם עברי עם משמעות ופשוט לא מצאתי אחד כזה שידבר אלי באמת. ואז יום אחד, בזמן שקראתי ספרות מקצועית - ספר פילוסופיה סינית באנגלית - נתקלתי (בפעם המליון) במילה TIAN, שמיים בסינית. פתאום המילה הזו קיבלה משמעות חדשה, צליל חדש, פתאום לא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם, וזה הפך להיות שמה של בתי שאז עדיין לא נולדה בכלל.

כמה חודשים אחר כך, הודיעו לי מהעמותה דרכה אימצתי שיש להם תינוקת עבורי. קיבלתי את התיק הרפואי שלה והסתבר שהשם שניתן לה שם, בגרוזיה, הוא NATIA.

הקרבה הגדולה הזו בין שני השמות צימררה אותי אז ומצמררת אותי עד היום.
אין לי צל של ספק שמקריות לא היתה פה.
מיה_גל*
הודעות: 1113
הצטרפות: 07 דצמבר 2002, 09:46

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי מיה_גל* »

דף מקסים,
ברונית ב תודה ו...עוד!!!
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

הנה משהו מאתמול (-:
בסוף אוקטובר שנה שעברה עזבנו את תל אביב ובאנו לגור באזור חוף הכרמל. מאז כל הזמן אנחנו אומרים לעצמנו שהגיע הזמן לטייל בסביבה. אתמול סוף סוף ארזנו כמה פירות ויצאנו לדרך - ועוד עם מפה של שבילי הכרמל (יש אוטו 4X4חדש מהעבודה). התחלנו במאיר שפיה ונכנסנו לשביל שהלך ונהיה דרך טרשית שטילטלה את האוטו בצורה לא כיפית. ראשו של הילד הישן נחבט בכסא עם כל קפיצת גלגל. כנ"ל ראשה של הכלבה הזקנה, שנע מעלה מטה כמו בובת כלב במונית. רצינו להגיע לאזור היישוב עופר. כרמל רצה להמשיך בדרך הפראית ואני רציתי משהו יותר סלול, אז מצאנו משהו כזה סביב מחצבה וקיווינו לרדת ממנה לכביש הראשי. בדרך פגשנו משפחה בג'יפ עם אופניים שהמשיכה במעלה ההר. לקראת פראדיס כרמל אמר שהוא לא נהנה כל כך מהטיול ושאולי נחזור הביתה. אמרתי שיותר כדאי אולי נשנה כיוון וניסע לעופר מהכביש הראשי. פנינו צפונה. מאוד יפה העופר הזה, כמוס בהר, עשינו סיבוב איטי ומתפעל והתחלנו לרדת למטה בכוונה למצוא פינה מוצלת לעשן ולשתות קפה. בעודנו יורדים בכביש פתאום כרמל אמר: "הנה החברים שלך מהמלך כורש, אלה עם האמריקאית האדומה" (המלך כורש זה הרחוב שגרנו בו בת"א). ואללה הם, בדיוק עלו לכיוון עופר. חבל, דווקא הייתי שמחה לפגוש אותם, גם הם עברו לסביבה בערך באותו זמן כמונו ויש להם ילדה מקסימה בגיל של פונפונקי. התיישבנו בפינה בדרך לקבר שייח' הסמוך, הוצאנו את התרמוס וישבנו לנו ככה בכיף עם האיצטרובלים והציפורים. הג'יפ עם המשפחה שפגשנו ביער הגיח משביל הצדדי שישבנו בו "את רואה? גם אם היינו ממשיכים היינו מגיעים ישר לכאן" ציין כרמל.
ואז הגיעה המכונית האדומה ומיד פנתה לכיווננו וישבנו ביחד המומים מהפגישה המקרית. הם בדיוק חשבו עלינו השבוע, שהגיע הזמן להיפגש. במהלך השנה האחרונה גם הם וגם אני איבדנו את הסלולרים שלנו עם כל המספרי טלפון, ככה שהערוץ היחידי לתיאום פגישה היה הערוץ הקוסמי... עשינו טיול מקסים מקסים ביער, אחרי זה המשכנו אליהם לבית הלא יאומן שהם גרים בו, וחזרנו הביתה עייפים ומאושרים. וזה רק סיפור המסגרת. הפרטים הקטנים שהתקיימו בתוך הפגישה הזו הם המדהימים באמת, אבל לא נוח לי לחשוף אותם פה. היה שווה לפתוח את הדף הזה!
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

הזכרת לי סיפור קוסמי ישן:
היינו בסדנה, בתקופת הסדנאות שלנו לפני עשר שנים, המשימה היתה ללכת בשתיקה כמה קילומטרים עד מרחצאות עין גדי. ההליכה היתה לבד, והתחלנו בחושך. אותו בוקר חוויתי את עצמי מסכנה במיוחד. הלכתי, כשמחשבות אובדניות שונות מנקרות במוחי: אין לי מספיק כסף, אין לי מספיק ככה וככה...
עוד אני חושבת והולכת, הגעתי לצומת של איזה קיבוץ, בעודי עוברת את הצומת נכבו פנסי הלילה, ואני מצאתי פתק על הרצפה. הרמתי אותו, מחכה בקוצר רוח לאיזה מספר קוסמי. זה היה פתק התרמה למען ילדים בסיכון בישראל, שהסביר כמה חשוב לתרום לילדים בלי בית שהם מאד מסכנים.
פתאום האומללות שלי נראתה לי מצחיקה והרגשתי הקלה. התיישבתי בצד הדרך וראיתי את הזריחה.
<ברונית, בקצב הזה, הספר יוצא תוך שנה>
גם_לי_יש_סיפור*
הודעות: 1
הצטרפות: 19 אוקטובר 2003, 18:56

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי גם_לי_יש_סיפור* »

כשהייתי בפרו קראתי את "הנבואה השמימית", ובהתחלת הספר מדובר בדיוק על "צירופי מקרים" כאלה, שצריך להקשיב להם וכו' וכו'. כשקראתי את זה ישבתי על גדת נהר בג'ונגל ונזכרתי בסיפור אהבה שהיה לי לפני שיצאתי לנסיעה, אהבה בלתי אפשרית שלא יכולה הייתה להתממש, אבל הייתה עזה מאוד. וסיפור האהבה הזה היה רווי בטלפתיות וצירופי מקרים משונים. ואז, באותו לילה על גדת הנהר, הרגשתי חיבור עז לאותו הבחור, והרגשה שזה חיבור משמיים, והתיישבתי וכתבתי לו מה שכתבתי לכם עכשיו.
שלחתי את המכתב, והמשכתי בטיולי. כשהגעתי לסנטיאגו דה צ'ילה הרמתי טלפון לאימא שלי להגיד שלום, ומסרתי לה את מספר הטלפון במלון המעופש שבו שהיתי. דיברתי איתה מטלפון ציבורי ברחוב ותיכננתי להמשיך לטייל בעיר, כשפתאום נזכרתי ששכחתי את הדרכון במלון. עליתי למלון, רק כדי לקחת את הדרכון, ופתאום קוראים לי, יש לי טלפון. הבחור הזה התקשר. מיד אחרי שדיברתי עם אמי הוא התקשר אליה לשאול אם היא יודעת מה שלומי. והיא אמרה לו "איזה צירוף מקרים, הרגע דיברתי איתה ויש לי מספר של המלון שלה". ובשיחתנו הוא סיפר לי שקיבל את מכתבי על צירופי המקרים כששכב בבית חולים, עם רגל שבורה, וקרא את "הנבואה השמימית"...
אז חשבתי שזה אומר שאנחנו מוכרחים להיות ביחד.
אחר כך חזרתי, ניסינו שוב, היה אבוד ועצוב וקצר ונגמר, והחיים המשיכו להם למקומות אחרים...
שירי_בן_דב*
הודעות: 816
הצטרפות: 15 אוקטובר 2001, 14:57

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי שירי_בן_דב* »

נועה, כן , גם אני חשבתי על ספר ישר כשהתחלתי לקרוא את הדף הזה.
שירי_בן_דב*
הודעות: 816
הצטרפות: 15 אוקטובר 2001, 14:57

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי שירי_בן_דב* »

לפני כ-4 שנים השתתפתי בנשימא מי שלא יודע, מדובר בחגיגת נשים בטבע. זאת הייתה הנשימא הראשונה, היא נחגגה בבנימינה במשתלה נטושה, ב24 לדצמבר שזה הלילה הכי ארוך בשנה, והיה בה משהו היולי, (ראשוני בעברית, אבל אל תגידו שהיולי זאת לא מילה ממש יפה...), כך שמבחינתי לפחות למרות שהיו אחר כך כמה חגיגות כאלה, לא היה שם דבר שדומה היה בעוצמתו לפעם הראשונה. על כל פנים, איריס יוטבת המדהימה, הרוח החיה והמנחה העיקרית של הערב הזה, הרבתה להשתמש במילה פות. במשך כל הערב פות פה ופות שם, וזה- איך להגיד-- פשוט שיגע אותי. פשוט עיצבן אותי לשמוע כל פעם מחדש את המילה הזאת, הביא לי את הסעיף, את הג'ננה, את הקריז, איך שלא תקראו לזה, זה פשוט הטריף לי את השכל. ללי הייתה אז ממש קטנה, תינוקת יונקת. ברגע מסוים , אחרי שהנקתי אותה והיא נרדמה, מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה או על מזרון, המילה פות המשיכה להתפטפט, ולפתע חשתי כאילו הפות שלי מתמלא באור, זה התחיל מאור קטן, והלך והתעצם עד ששוב לא הייתי אני ולא היה שם כלום מלבד אור. משהו חזק ומוטרף לחלוטין. אין לי מושג כמה זמן זה נמשך, משהו בין שניה לנצח. אני זוכרת שזו הייתה חוויה מדהימה מאין כמותה וענקית בעוצמתה ובנעימותה. מתי שהוא אחרי זמן פגשתי את איריס וסיפרתי ל על זה בהתלהבות. היא הקשיבה לי בשקט החכם שלה וחייכה. אני יודעת שזה היה בשבילי ריפוי חזק מאוד.

>שירי חושפת דברים אישיים מאוד בפורום זה, אבל מי שמכיר אותה יודע שזה רגיל אצלה, ושזה חוסך לה כסף שהיה הולך אחרת לפסיכולוגיים או פסיכיאטרים<
מי*
הודעות: 72
הצטרפות: 25 יולי 2003, 17:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי מי* »

שירי, גם אני גרתי בעין כרם ב1993. מקום מדהים, ואני עדיין מתגעגעת אליו.
סיפור קוסמי שקרה לי:
לילה אחד אני חוזרת הביתה, נוהגת לבדי באוטו, ופתאום מתחיל להיות לי פינטוז זוועתי של תאונה, ממש ברור לי שתקרה לי תאונה, מה שלא רגיל אצלי חששות כאלה. בכל מקרה, ממש רעדתי פיזית, ואפילו דמיינתי את התאונה, איפה המכונית תפגע בי בסיבוב. זה היה כל כך מוחשי שהתחלתי לרעוד, הידיים רעדו לי על ההגה, ואפילו זלגו לי דמעות מרוב רחמנות על המוות שלי עצמי. עצרתי בצד הדרך כדי להתעשת, ואחר כך המשכתי לאט כשאני מתפללת כל הזמן.
הקיצור, אמצע הלילה, הכבישים כמעט ריקים, וכשאני מגיעה שני רחובות מן הבית שלי אני רואה שכמה דקות קודם לכן קרתה שם תאונה, ממש כמו שראיתי בעיני רוחי, באותה זווית שדמיינתי. אמבולנס בדיוק הגיע. אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני מצטמררת כולי.
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

וואו איזה סיפורים! עוד!
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

מצטרפת
עוד!
גברת_קוק*
הודעות: 3
הצטרפות: 21 אוקטובר 2003, 19:51

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי גברת_קוק* »

אני חדשה בכל הקטע הרוחני אבל נכנסתי אליו מאוד חזק.במסגרת הכניסה קניתי לי כל מיני אבנים (קריסטלים), אחד מהם בגודל תפוח אדמה עגול שנראה כאילו נחצב מתוך קרחון בצבעים שקוף,ירוק אזמרגד וסגול כהה גדול .הבאתי אותו הביתה.כששכבתי במיטה בלילה הרגשתי כאילו כל הגוף שלי עשוי מאלמוג או קריסטל רך כזה ובראש יצאתי למסע בתוך האבן במנהרה חצובה בתוכה וראיתי מצדדי את הטקסטורה של הכמו קרח ומעלי ירוק אזמרגד נוצץ ובקצה היתה נקודת אור חזקה.לא ישנתי הייתי ערנית לגמרי ואחר כך הרגשתי אושר וקלות.
חגית_פ*
הודעות: 880
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי חגית_פ* »

כשהגעתי לגור בטורונטו היה לי חסר הענין שאין חית מחמד כלשהי בבית. ממש התגעגעתי לגרגורי חתול שמתחכך בפרצופי באמצע הלילה או כלבלב שמקבל אותי בכשכושי זנב וליקוקים כשאני באה מהעבודה.
אחרי כמה שבועות התיישבתי עם עיתון סופ"ש לחפש מודעות על חתול למסירה.
צילצלתי לכמה מודעות וכל החתולים התגלו כנקבות. אני דווקא רציתי חתול גבר.
היתה משפחה או שתיים שגרו יותר מעשרים דקות הליכה ממני ונפסלו כך שהשיחה בכלל לא הגיעה למין החתול.
אחרי הרבה טלפונים הגעתי לייאוש. בחוסר חשק החלטתי שהצלצול הבא הוא האחרון ואם גם ממנו לא ייצא כלום אז ממש לא צריך חתול בבית.
מהרגע ששמעתי את ה"הלו" בצד השני, קיבלתי רעד ברגליים. לא יכולתי להסביר. מילמלתי את סיבת ההתקשרות והאישה התחילה לספר באהבה על חתוליה וגוריהם ואני ידעתי שאני חייבת לראות את האישה הזאת.
היא גרה בערך שעה ורבע ממני, בפרברי טורונטו.
הייתי צריכה לנסוע 40 דקות ברכבת תחתית ולהחליף עוד שני אוטובוסים. סיכמתי איתה שאני מיד יוצאת לדרך.
כל הדרך הרגשתי התרגשות כזאת שלא יכולתי להסביר, כאילו היה לי קשר איתה מפעם, מין הרגשה שלא אקח ממנה חתול ובזה ייגמר הענין.
ג'ואן פתחה את הדלת ומיד אמרה "כן,כן, לך אני יכולה לתת חתול". היא נראתה קצת כמו מכשפה אבל במובן הטוב. מחשמלת, שיער בלונדיני פרוע, גופיה שחורה וג'ינס.
בשלב ההוא עדיין לא ידעתי את עיסוקה. לחצנו ידיים והיא קראה פתאום "איזה אנרגיות שיש לך!! ממש חישמלת אותי!!". אחר כך סיפרה קצרות שהיא עוסקת בתרגום תוכניות טלויזיה צרפתית-אנגלית ויש לה עיסוק נוסף, קריאה בקלפי טארות.
דיברנו בעיקר על חתולים. היה נעים וזורם כאילו היכרנו מימים ימימה (ואני לא בנאדם שמוצלח בשיחות ראשונות). חשוב לציין שלא סיפרתי כלום על עצמי, אפילו לא מוצא. סיפרתי שכל חיי גרתי עם בעלי חיים וקשה לי בלי. היא כמובן הבינה.
כשעמדתי בדלת עם קופסת הקרטון ובה הגור החדש, ג'ואן הביטה פתאום בעיני ואמרה "תשמרי את הטלפון שלי. את תצטרכי אותי ואני אעזור לך". כך. אמירה סתמית. בלי הסבר.
הגעתי הביתה עם החתול אלביס . האקס (שאז עוד לא היה אקס) שלי שאל על האישה ממנה לקחתי את החתול והסתלבט עלי שנסעתי כל כך רחוק בשביל חתול. לא סיפרתי לו על הקשר ההזוי ממש שנוצר איתה כי זה נשמע פסיכי גם לי.
חלפו ימים ושבועות. היא השאירה לי מתישהו הודעה בטלפון ושאלה על אלביס. חזרתי אליה בהודעה וסיפרתי כמה הוא מתוק. קצת נשכחה ממני החוייה הקוסמית כמעט שעברתי עם זרה מוחלטת, כביכול.
אחרי חצי שנה בערך, הגעתי למבוי סתום מבחינה אישית. היחסים עם החבר לא היו מאושרים , משהו סטייל יום עסל- יום בסל.
הלימודים היו קשים.
החלפתי עבודות ובקושי היה כסף.
הייתי בלבטים גדולים על החיים.
התחלתי לחשוב על ג'ואן וקלפי הטארוט. חיפשתי את הטלפון ולא מצאתי. לא הייתי בטוחה שאוכל לשחזר את הנסיעה הארוכה אליה וגם לא היה לי נעים.
למחרת כשחזרתי מהעבודה, היתה לי הודעה ממנה. היא הזמינה אותי לביקור.
הייתי בהלם מוחלט. בערך חצי שנה לא דיברנו ובדיוק כשריכזתי את מחשבותי עליה, היא צלצלה. מעולם לא חוויתי כזה דבר עם אף אדם.
חגית_פ*
הודעות: 880
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי חגית_פ* »

(הייתי קרובה לחוייה קוסמית של התנתקות המחשב. הנה המשך הסיפור):

צילצלתי לג'ואן בשמחה. התחלתי לספר לה בהתרגשות שממש חשבתי עליה לאחרונה. "אני יודעת" היא אמרה לי בטון חם כזה, כאילו היא מלאך ששומר עלי ויודע מה קורה אתי.
נסעתי אליה שוב. להפתעתי זכרתי את הדרך הארוכה למרות שהייתי אצלה רק פעם אחת.
היא סיפרה שלמדה לבד לקרוא בקלפים ושיש לה יכולת לקרוא אנשים, לקבל מהם אנרגיות. מלחיצת היד שלנו בפעם הראשונה, כך הסבירה, קיבלתי כזה חשמל. ואתמול פשוט ידעתי שאת צריכה אותי.
נכנסנו לחדר קטן. היא ביקשה שלא אספר לה כלום ממה שעובר עלי. היא תדע לבד.
בחרתי את הקלפים והתבקשתי להחזיק אחד בידי כדי להעביר לו אנרגיה. החזקתי אותו ביד על הברך מתחת לשולחן. היא לא ראתה אותו. בשלב מסויים, מרוב מתח, ממש לחצתי אותו והיא קראה בפתאומיות "זה מספיק! לא חזק כל כך".
קשה לי לשחזר בפרוטרוט מה סיפרה לי ג'ואן בשלוש השעות שישבנו שם יחד. זאת היתה חוויה כל כך גדולה שכשזה נגמר הרגשתי כאילו אני מתעוררת משינה ארוכה.
היא פרשה את כל חיי בלי להכיר אותי. תיארה בדיוק מדהים אנשים שהיו בחיי באותה עת (דוגמא: אביו של האקס שלי שהיה מאוד דומיננטי בחיינו המשותפים, היא תיארה "איש מאוד גבוה ורזה, שיער לבן. הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה. היה מאוד קרוב לדת, אפילו אעיז ואומר שהיה לו תפקיד בדת, כמו מורה או מרצה או כומר". התשובה הנכונה היא שהוא היה כומר).
היום בדיעבד, כשחלפו כחמש שנים, אני יכולה להעיד שהיא תיארה פרשת דרכים שתקרה בחיי, מה תהיה הדינמיקה בין המשתתפים, מה אוכל לעשות כדי להגן על עצמי.
שוב, קשה לי לשחזר דברים מדוייקים כי עבר זמן וגם כי החוויה היתה כל כך חזקה שקטונתי מלנסות לשחזר אותה.
כשאמרה שהיא רואה ילד או ילדה, זה כבר היה מוגזם. לא היה לי בתכנון שום דבר כזה וכמו שאמרתי, יחסיי הזוגיים לא היו במיטבם.
עבדתי בגן ילדים באותה עת ושייכתי את נבואתה לזה.
נפרדנו אותו לילה בחיבוק. ידעתי שהיא תמיד תהיה שם בשבילי.
בחודשים הבאים קרו דברים מדהימים, כשהייתי חושבת עליה- הטלפון היה מצלצל וזו היתה היא!!.
יחסיי עם האקס עדיין היו עקלקלים ולמרות שהיא המליצה לי להיפרד ממנו כי טוב זה אף פעם לא יהיה, התעקשתי בענין הזה.
אחרי כמה חודשים, ביום בהיר אבל כמו רעם, גיליתי שאני בהריון.
האקס היה בנסיעת עבודה וידעתי שיהיה רע בבית כשיחזור וישמע את החדשות.
ברגליים כושלות הגעתי לטלפון וכשסיימתי לחייג, בלי שהטלפון הספיק לצלצל, היא דיברה . הסתבר שהיא חייגה אלי בדיוק באותן שניות והקוים התחברו ביניהם.
לא הייתי צריכה לדבר. כשפרצתי בבכי היא כבר ידעה הכל. בדיעבד היא אמרה שראתה כבר אז שבניגוד לכל תיכנון או רצון יהיה הריון, אבל הייתי במצב כל כך רגיש שהיא העדיפה לרמוז על כך וחיכתה בידיעה שזה יקרה. היא אמרה שההריון ישרוד בתנאים לא קלים (ואכן היה לי הריון קשה מאוד, פיזית ונפשית) אבל הוא המתנה שלי לחיים וישנה את חיי לחלוטין.

הסוף, למי שלא יודע, הוא שעזבתי את קנדה בחודש שביעי וחזרתי לארץ. חלפו שלוש וחצי שנים.
לצערי, הקשר עם ג'ואן התנתק לפני כשנתיים וחצי. למרות שאני חושבת עליה המון ומרגישה אותה ואת האנרגיות שלה. ואני בטוחה שכנ"ל אצלה.

המצחיק הוא שכבר כמה ימים אני מתכננת לכתוב פה את הסיפור הזה וזה גרם לי לחשוב עליה המון ולתהות מה איתה.
ופתאום היום סידרתי איזו מגירה בחיפושיי אחרי איזה מכתב מביטוח לאומי, ומצאתי פתק עם מ"ס הטלפון של ג'ואן. כאילו מחכה לי. רומז לי שאני צריכה לצלצל...
טורונטולית*
הודעות: 1
הצטרפות: 21 אוקטובר 2003, 22:35

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי טורונטולית* »

אני בטורונטו עכשיו - האם היא קוראת בטארות למי שמבקש? זה מעניין אותי
יוחננית*
הודעות: 152
הצטרפות: 09 אוקטובר 2003, 12:13

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי יוחננית* »

חגית, אין מילים! פשוט סיפור מדהים!
ברונית_ב*
הודעות: 814
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 14:16

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי ברונית_ב* »

חגית, אני רוצה להזכיר לך שבהשראתך הדף הזה נפתח (-:
ד"ש לג'ואן!
אני_בהלם*
הודעות: 1
הצטרפות: 22 אוקטובר 2003, 00:18

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי אני_בהלם* »

ממש זולגות לי דמעות עכשיו. איזה סיפור מדהים ומרגש. אז את חושבת שתתקשרי אליה?
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי פלונית* »

איזה דף מעורר השראה ואיזה סיפור!!
הכל אמיתי??
אמבט_ים*
הודעות: 548
הצטרפות: 18 מרץ 2003, 00:27

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי אמבט_ים* »

חגית, סיפור יפה, אני מצפה להמשך.
לי יש סיפור קצר על חוויה קוסמית, אם אפשר לקרא לזה כך.
כביכול היתה לי לידה טובה קצרה ומהירה עם ליבי, העברתי לילה ובוקר עם צירים בחדר האמבטיה אצל הורי, בשקט לבדי, רק כשהצירים התחזקו ונהיו צפופים, אמרתי לבעלי שהגיע הזמן ללכת לבית היולדות, בינתיים הלידה התקרבה יותר ויותר והכאבים גברו, הגיע שלב הלחיצות, אני צורחת כמו חיה, הכאב חזק ומתגבר, ופתאום אני מרגישה חווית מוות, החדר הפך דומם, שקט, הנשמה שלי צפה גבוה ליד התקרה, שלווה שקטה כל כך, צופה מלמעלה על הגוף הזה למטה, על האשה שצורחת, הכל בלי קול, דממה, כמו בהילוך איטי, לא היתה דאגה, לא פחד, רק שלווה.
כשליבי יצאה והכאבים שכחו חזרתי לגוף, מיד היא ינקה ואחרי שעה היא עברה לזרועותיו של בעלי, אמא שלי רצתה להיות נוכחת בלידה והתעכבה קצת בפקק, היא נכנסה לחדר לידה ומצאה אותי יושבת על המיטה, ואז היא שאלה אותי נו מה קורה? זהו זה נגמר עניתי לה והצבעתי לכיוון בעלי, היא היתה כל כך מופתעת ומיד פרצה בבכי.
נועה_ברקת*
הודעות: 895
הצטרפות: 30 יוני 2002, 17:11

ארכיון סיפורים קוסמיים

שליחה על ידי נועה_ברקת* »

הכי בעולם אני אוהבת סיפורים קוסמיים, הם מזכירים לי מאין באתי ולאן אני הולכת.
ספור קוסמי עתיק:
הייתי בת 16, בתקופה שבה הכל היה קוסמי על גבול הפסיכוטי. כל שיר ברדיו היה מסר מהיקום. הקשבתי להכל והכל דיבר אלי...
הסיפור מתחיל בכך שישבתי בבית שבו גרתי כשלפתע נכנסה ציפור דרור מבעד לחלון, התעופפה בהיסטריה, נחבטה בקיר ונפלה מתה. המראה הזה הכניס אותי למצוקה נוראית. כמובן שישר הזדהיתי והרגשתי שהציפור זו אני שכלואה בבית הזה שבו לא מבינים אותי, בלה בלה בלה...
יצאתי מהבית בסערה והלכתי ליער. די קרוב לקיבוץ שבו גרתי היתה בקתה שבנו אנשים מהקיבוץ ואני הלכתי אליה ונכנסתי וישבתי בפנים וחשבתי מחשבות על החיים. פתאום שמעתי רעש, הגיע ג'יפ, נעצר וממנו יצא בחור אחד מהקיבוץ מבוגר ממני בכמה שנים. הוא עמד רגע בחוץ, הביט רגע לכיוון שלי אבל לא ראה אותי, אני לעומת זאת זוכרת היטב את הפנים שלו. אחר כך, כמו שהוא יצא הוא חזר לג'יפ ונעלם. למחרת הוא נהרג.
קראו לו דרור
שליחת תגובה

חזור אל “מה כדאי לדעת לפני שעורכים”