חינוך בלי גבולות

עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

יונת, את לא מסכימה עם הגישה לפיה בגילאים מסוימים ילדים פשוט בוחנים את נושא הגבולות - קרי, מתעקשים בשביל להתעקש? ושהם מרגישים יותר בטוחים ורגועים עם הידיעה שיש גבולות, שההורים שומרים עליהם, ושהם לא צריכים (עדיין) לשמור על עצמם?

ומה עם העובדה שלפעמים צריכים לעשות דברים שלא רוצים/לא נעימים/לא מתחשק, ושעלינו (ההורים) התפקיד הלא נעים של לומר: "אני יודעת שאתה לא רוצה, אבל אין ברירה. בתור אמא שלך, המופקדת על בריאותך, שלמותך וטובתך הכוללת, אני קובעת שאתה צריך"?

למשל, אם לילד שלי יש סטרפטוקוק עצבני בגרון אני רוצה שהוא יקח אנטיביוטיקה. אני לא יכולה לכבד את ההחלטה שלו בעניין. אני לא חושבת שיש לו כלים להחליט.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אכן אני חולקת על הגישה לפיה טוב לילדים שיכפו עליהם דברים בניגוד לרצונם בשם "הצבת גבולות".

לגבי אותם דברים ש"צריך" לעשות בשם הבריאות, הבטיחות, וכולי: אם את יוצאת מנקודת הנחה שאין דרך להשיג את המטרה שלך בלי לכפות על אדם אחר את דעותיך, אין הרבה סיכויים שתמצאי דרך להשיג את המטרה שלך בלי לכפות עליו לעשות דברים בניגוד לרצונו. למשל, אם את לא מאמינה שיש דרך לעזור לו להבריא בלי להכריח אותו לבלוע משהו שהוא לא רוצה, סביר שלא תנסי לחפש תרופה אחרת, או דרך אחרת לתת את התרופה הזאת, או שיטות ריפוי שונות לחלוטין, וסביר שלא תשאלי אותו מה בדיוק מפריע לו בלקיחת התרופה בשביל לנסות למצוא יחד איתו איך להתגבר על זה.

לא מדובר על לתת לילד להחליט לבד. מדובר על להקשיב לו ולנסות למצוא דרך לעשות דברים בצורה שמתחשבת במה שהוא רוצה. האם יש מקרים שאין דרך כזאת? אני לא יודעת. אבל להניח מראש שאין דרך משמעו לחסום את האפשרות למצוא דרך כזאת. כי מציאת דרכים חדשות דורשת לפעמים מאמץ, לרוב אופטימיות, תמיד פתיחות. וגבולות לא ממש מעודדים פתיחות.

בכל אופן, לא תמצאי כאן איזה פתרון כללי שעובד תמיד. בכל אחד מהמקרים תצטרכי לשים לב מחדש לכל הפרטים הקטנים ולמצוא את הדרך שתתאים לכם במקרה הספציפי הזה.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

אוףףףףףףףףף
את עושה לי את החיים קשים.
טוב, אולי זה החיים שעושים את עצמם קשים, ואת לא לגמרי אשמה.
בעצם, אולי זו אני שעושה את החיים קשים, ואף אחד לא אשם.
כמה עבודה, כמה עבודה....
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

ולהתעמת עם הילד שלך זה לא קשה? וגם אם לך זה בא בקלות, בשבילו זה בטח יותר קשה מאשר שיקשיבו לו וינסו למצוא דרך שמתחשבת ברצונותיו.

אני מציעה להתחיל לאט-לאט: בטח יש לכן עימותים שחוזרים על עצמם על דברים קבועים. תבחרי את העימות הקבוע שהכי מפריע לך, או אחד מאלה שהכי מפריעים לך, ותנסי לשנות בו משהו. אל תעשי את זה בזמן העימות, כי אז יש עליך יותר מדי לחץ. תחשבי על זה כשיש לך קצת זמן ושקט (נגיד במקלחת :-)). תחשבי אם יש דברים שאת יכולה לנסות לעשות אחרת, תנסי לחשוב על רעיונות יצירתיים או על דברים שהורים אחרים עושים במצבים כאלה. תבחרי לך רעיון אחד כזה, ותנסי אותו בפעם הבאה שהעימות הזה עולה. עבד? יופי! לא עבד? תעברי לרעיון הבא.

איך להגיב כשהיא מתחילה לעשות "דווקא"
למרות שלדעתי אין פתרון כללי וצריך להגיב לכל מקרה בצורה שמתאימה לו, כן יש משהו שכמעט תמיד מתאים (לפחות בתור שלב ראשון) וזה לעצור ולהתבונן, להקשיב. אני מציעה שפעם הבא שהיא עושה "דווקא" תעצרי את מה שאת עושה (למשל, לרדוף אחריה שלא תשפוך את המיץ על השטיח) ותסתכלי עליה, על ההבעה שלה, על התנועות שלה. ותסתכלי גם על עצמך, על מה שאת מרגישה. הרבה פעמים מההסתכלות הזאת כבר ברור לגמרי מה לעשות.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

קודם כל, להגיב באוטומט זה תמיד יותר קל, לטווח הקצר. אם כל פעולה מחייבת מחשבה ותכנון, אין ספק שהחיים יותר מסובכים. מצד שני, זו המהות של עבודה על עצמי ושיפור עצמי, קרי - רווח לטווח הארוך.

עם זאת, אני תוהה לעצמי (במובן של: עוד אין לי תשובה לשאלה הזו) אם החיים לא מספיק קשים ועמוסים גם בלי זה, וגם אם עדיף לילד הורה שמגיב בטבעיות (ועושה שגיאות, חופשי) או שכל הזמן חושב ובודק את עצמו ומהסס מה הדרך הנכונה לנהוג. התנהגות מהסוג השני - איזה מסר היא משדרת לילד?
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אני מסכימה שאין להעמיד בפני ילדים קטנים בחירות כמו "מה אתה רוצה, חמודי, אנטיביוטיקה או רסקיו? פירה או מרק? חינוך ביתי או גן?" מנסיוני האישי, כשהילדים ירצו לבחור משהו שונה משהחלטנו עבורם הם כבר ימצאו דרך לומר לנו את זה גם בלי שהעמדנו בפניהם את הבחירה. השאלה היא מה קורה כשהם אומרים לנו את זה: האם אנחנו מוכנים להקשיב? אם הילד מסרב לאנטיביוטיקה -- האם אני מוכנה להקשיב לו ולנסות למצוא משהו אחר או דרך אחרת לטפל בו? אם הוא לא רוצה פירה, האם אכריח אותו לאכול? אם הוא לא רוצה ללכת לגן, האם אהיה מוכנה לבדוק אפשרויות אחרות?
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

אני חושבת שהתשובה היא לא חד משמעית. יש דברים שאין בכלל מה לחשוב, וברור שצריך לתת לילד לבחור (להלן - אכילת פירה), יש מצבים שבהם חשוב להבין למה הילד בוחר כמו שהוא בוחר ואיך אפשר לתת לו את זה במגבלות החיים שלנו (להלן - ללכת לגן) ויש מצבים שבהם אפשר וצריך לכפות את דעתנו על הילד (נניח כשהוא רוצה להחריב את המגדל שאחיו בנה מקוביות בעמל רב).

לגבי האנטיביוטיקה, אני לא בטוחה שאני מבינה למה את מתכוונת. את רוצה לומר לי שתחליטי אם כן או לא לתת לילד בן ארבע אנטיביוטיקה על סמך זה שהוא טוען שזה לא טעים? זה יהיה השיקול? כלומר, בהנחה שאת (לצורך הדיון) מאמינה שאנטיביוטיקה היא הטיפול הנכון למצבו ולא רסקיו את תשני את החלטתך מפני שלא מתחשק לו? לי זו לא נראית סיבה טובה, בעיקר מפני שאין לילד בן ארבע שום כלים לקבוע מה טוב לו מבחינה רפואית. מובן שאעשה כמיטב יכולתי להמתיק את הגלולה המרה (תרתי משמע) אבל לא אתחשב בדעתו באשר לנחיצות בליעתה. זה לא דומה בכלל לשאלה אם לאכול פירה או ללכת לגן (לדעתי, כמובן. אני משערת שיש אמהות שרואות הליכה לגן כנחוצה לא פחות מתרופה).
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אני מסכימה עם רוב מה שאת אומרת, וחולקת על נקודה אחת: יש מצבים שבהם אפשר וצריך לכפות את דעתנו על הילד.
הטענה שלי היא פשוטה: איך אפשר לדעת שמצב מסויים הוא כזה, ושאין אפשרויות אחרות שלא יצריכו כפיה?

בואי ניקח את הדוגמא שנתת: נניח כשהוא רוצה להחריב את המגדל שאחיו בנה מקוביות בעמל רב.
אני יכולה לחשוב על כמה אפשרויות אחרות: אולי הוא נהנה מעצם ההריסה ויסכים להחריב מגדל אחר? אולי הוא היה רוצה לבנות בעצמו מגדל כזה יפה ואפשר לעזור לו? אולי הוא מקנא במחמאות שאחיו קיבל ואפשר לתת גם לו תשומת לב אוהבת במקום תשומת לב מרוכזת של כעס? אולי אלף ואחד דברים אחרים.

הנקודה היא שלא המצב הזה, ולא אף מצב אחר, יכולים להיות דוגמא חד-משמעית של "צריך לכפות את דעתנו על הילד". תמיד יכול להיות שקיימת דרך לפתור את העימות בלי כפיה. והרבה פעמים החיפוש אחרי הדרך הזו מלמד אותנו המון: מה חשוב לנו באמת, מה חשוב לילדינו באמת, היכן הנקודות העוורות שלנו או הפחדים שלנו, וכמובן איך להסתדר יחד כמשפחה.

לגבי האנטיביוטיקה: אני לא מאמינה שיש רק אנטיביוטיקה מסוג אחד שאפשר לתת לכל מחלה, ואני לא מאמינה שהאנטיביוטיקה באה רק בצורה אחת (למשל כדורים, או סירופ, או טיפות, או...), ואני לא מאמינה שאין דרכים מקוריות להפוך את לקיחת התרופה לנעימה יותר (במשחק, עם מאכל אהוב, וכו'), ואני לא מאמינה שאי-אפשר לטפל במחלות לפני שמגיעים לאנטיביוטיקה. וכל זה מבלי להכנס בכלל לנושא של מרשמי אנטיביוטיקה מיותרים (למרבה השמחה זה די יצא מהאופנה לאחרונה) ושל רפואה אלטרנטיבית.

הנה תרגיל מעניין:
תעשי רשימה של 10-20 מצבי עימות ותכתבי ליד כל אחד מהם אם במצב כזה צריך לדעתך לשים גבול ברור או שאפשר לתת לילד לבחור. עכשיו תלכי לאמהות אחרות, לא מ"באופן", ותשאלי אותן באיזה מהמצבים לדעתן צריך לשים גבול ובאיזה לא. אם את מצליחה למצוא שתי אמהות שסימנו את כל המצבים אותו הדבר (ואין בינהן קשר משפחתי או קשר קרוב אחר) אז אני מזמינה אותך לארוחה על חשבוני.
(ואם לא מצאת, אשמח להתחלק בחשבון :-))
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

יונת , גם אני מסכימה עם הרבה מאוד ממה שכתבת (;-)), אך אינני יורדת לסוף דעתך בענין הבא:

הנקודה היא שלא המצב הזה, ולא אף מצב אחר, יכולים להיות דוגמא חד-משמעית של "צריך לכפות את דעתנו על הילד". תמיד יכול להיות שקיימת דרך לפתור את העימות בלי כפיה.

הגם שאני מסכימה עם כל אחד מחלקי המשפט בנפרד, אנני מבינה עד תום את החיבור בינהם. אבהיר:
נניח שוב כי ע"מ למגר דלקת מסוימת חיוני כרגע לקחת תרופה לא טעימה (ואנא הסכימי איתי בנקודה זו לשם המשך הדיון..:-)). הילד מסרב, אך ע"י הסבר, משחק או הבטחת מתן קובית שוקולד לאחר מכן, הצלחתי לשכנע אותו לשתף פעולה והוא בלע את התרופה המרה.
את עצם בליעת התרופה לא נאלצתי לכפות עליו, אך האם לא כפיתי עליו את דעתי או את דרך הפתרון שלי, דהיינו שיש בכלל לקחת את התרופה (שהרי גם כעת הפתרון שהכי משקף את רצונו של הילד יהיה המנעות מוחלטת מלקיחת התרופה, גם אם כרוך בכך ויתור על שוקולד...)?
או בדוגמאת מגדל הקוביות - נניח שהילד התרצה בבנית מגדל אחר. עדין קויימה עמדת ההורה שאין להניח לו להרוס את המגדל שבנה אחיו.

דומני שאת מציעה דרכים (הגיוניות להפליא!) ל ניטרול או עקיפת ההתנגדות של הילד (לעיתים תוך מענה על הצרכים האמיתיים שבבסיסה, וזה עוד יותר נהדר), אך לא לויתור על עמדת ההורה (אולי באמת אין מקום לוותר עליה?) - הילד עדין יבלע התרופה (אם כי בשכנוע/משחק/הסבר) והילד עדין לא יחרב את מגדל הקוביות של אחיו (אלא יבנה אחר או יקבל חיזוק).
לאור זאת, האם פתרון העימות ללא כפיית הביצוע , אינו עדיין כפיית דעת ההורה על הילד (או כפיית דרך הפתרון של ההורה)?

התוכלי להבהיר?
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מיכל, לרוב הילדים אין שום התנגדות להבריא, לכן אם מצאתי דרך אחרת לעזור לילד להבריא (למשל עם שוקולד) לא כפיתי עליו את דעתי. בניסוח אחר: זה שאני אשיג את מה שאני רוצה, זה לא אומר שבהכרח כפיתי על הילד משהו שהוא לא רוצה. למעשה רוב הילדים ישמחו לעזור להורים שלהם להשיג את מה שהם רוצים, כל עוד הם לא נפגעים מזה בעצמם.

במלים אחרות: win-win -- גם הילד משיג את מה שהוא רצה, וגם ההורים. אולי כל אחד מהצדדים לא עושה בדיוק את מה שהוא תכנן מראש, אבל הוא כן זוכה לעשות משהו שמקובל עליו, אולי אפילו יותר מהתוכנית המקורית שלו.

בדוגמא של המגדל, למשל, אם הילד התרצה לבנות מגדל משלו, סביר שהוא מעדיף את זה על פני להרוס את המגדל של אחיו. יכול להיות שהוא בכלל לא נהנה כל כך מלהרוס את המגדל של אחיו, שהוא עשה את זה רק כדי להגיד "מפריע לי משהו". אם היינו סתם עוצרים אותו, לא היינו מגלים מה הוא באמת ניסה לומר לנו ומה הוא באמת רוצה לעשות.

ככה שפתרון עימותים בדרך של win-win זה לא עוד סוג של כפיה. הכפיה "משתיקה" את העימותים ולא מאפשרת "לשמוע" מה הילדים באמת מנסים לומר לנו, מה הם רוצים, מה הם צריכים. חיפוש פתרון win-win יוצר דיאלוג.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

הו, אני מקבלת ביותר! דיאלוג היא אכן מילת המפתח. כפי שאני רואה את הדברים, הילד אמנם מבצע את הפתרון המוצע ע"י ההורה, או גירסא מקורבת שלו, אך זה בא מתוך האוטונומיה של הילד, קרי הילד הסכים ל- או החליט על ביצוע המשימה ובכך הפך אף הוא שותף להחלטה המשפיעה עליו.
אינני יודעת אם זו בהכרח האפשרות אותה הילד הכי מעדיף פר סה (לפחות לגבי הבן שלי, אני יודעת שהוא יוותר על השוקולד אם רק נשכח מן התרופה...),אך, כאמור, לאפשרות זו, המקובלת על שנינו, גם הוא שותף.
כמו כן, אנני יודעת גם האם אפשרות זו היא העדיפה ביותר מבחינת ההורה פר סה (אני הייתי שמחה לו לא הייתי צריכה לתת לו ממתק..).
אך עדיפותו של הפתרון החדש, בעיני, היא במישור אחר - בהמנעות מן העימות ובמעבר לפתרון בדרך של משא ומתן. במובן זה, הפתרון פרי הפשרה, הוא תמיד הפתרון העדיף ביותר.
לא פחות חשוב - שני הצדדים לומדים שיעור יקר ערך ב משא ומתן ובכוחה של פשרה. שיעור לחיים.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

בנמיכות רוח מסוימת אני מעירה ששפר חלקכן אם אתן מסוגלות לנהל דיאלוג כזה עם ילדיכם. הבן שלי נסוג מיד לג'יבריש או להתנהגות רגרסיבית אחרת עם הסימן הראשון של נסיון לברר למה הוא עושה את מה שהוא עושה (או מסרב לעשות).

אבל גם אם אני לא יכולה ליישם את כל עיצותיכן הטובות, עדיין -
הרבה פעמים החיפוש אחרי הדרך הזו מלמד אותנו המון: מה חשוב לנו באמת, מה חשוב לילדינו באמת, היכן הנקודות העוורות שלנו או הפחדים שלנו - |Y| |Y| |Y|
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

הבן שלי נסוג מיד לג'יבריש או להתנהגות רגרסיבית אחרת עם הסימן הראשון של נסיון לברר למה הוא עושה את מה שהוא עושה

לא כל הילדים אוהבים להביע את עצמם במלים. למעשה, גם לא כל המבוגרים מביעים את עצמם טוב במלים. יש ילדים שעדיף לדבר איתם במעשים, או במגע, או בדרכים אחרות. אני בטוחה שאם תחשבי על זה קצת תוכלי לזהות את הדרכים בהן הילד שלך מבטא את עצמו ואת הדרכים בהן הוא קולט הכי טוב אותך. אולי בהבעות? אולי בהצגות? אולי בקולות? אולי בכלל בחפצים? אולי משהו אחר?
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

בנמיכות רוח מסוימת אני מעירה ששפר חלקכן אם אתן מסוגלות לנהל דיאלוג כזה עם ילדיכם.

אינני יודעת אם כיוונת גם אלי, אך בהנחה שאני בין התורמות ל נמיכות הרוח, אז ... צאי מזה!! אם בעקבות משהו בדברי הצטיירה בעיני רוחך איזושהי תמונה פסטורלית לפיה מתנהלים חיינו רק בשיחות חינניות - מחקי אותה, למען שפיותך ושפיותי גם יחד. אנני יודעת כיצד מתנהלים הדברים בביתן של שאר המשתתפות בדיון, אבל אני יכולה להעיד לגבי עצמי - נכון, פעמים רבות יש דיאלוג, אבל לומר שאין גם בכי? מריבות? רגרסיות (של כל הצדדים)? להד"ם! מה שכן יש תמיד זו השאיפה לדיאלוג. גם אם כשלתי פעם אחת (גם אני אנושית! ובעלי יתקן: ' אפילו את אנושית' :-)), תמיד פתוחה בפני האפשרות לנהוג נכון יותר בפעם הבאה. ולפעם הזו (כלומר לבאה) יש נטיה להגיע הרבה יותר מהר ממה שתכננתי....
תמר*
הודעות: 548
הצטרפות: 23 יולי 2001, 15:53

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תמר* »

למרות שבכלל אין לי ילדים (בנות! להסתער על האפרוחית שמתערבת!) שגבולות נראים לי כמו חלק נורא בסיסי בגידול ילדים. בגלל שהעולם הזה מלא גבולות, לא? יש גבול לילדות (מתישהוא נהיים בני 18), יש גבול לכוח, לרצון, ליכולת, לחיים עצמם. לפעמים מציגים גבולות כמו משהו שהורים ממציאים כדי לשלוט בילדים שלהם. אני חושבת שגבולות זה משהו שאנחנו צריכים לתווך לילדים שלנו (בקשר ל"איך לתווך" - הכל פתוח) כי זה עקרון בסיסי בעולם (ככה חינכו אותי - אבל אני כבר באתי למשפחה בתור מס' 4 והיה אפשר להרדגיש איך כל הגבולות קיימים באופן טבעי אצלנו. ואל תשאלו את אמא שלי איך זה היה עם הראשונים!!!!).
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

תמר, האמנם יש גבול לילדוּת בדיוק בגיל 18? האמנם יש גבול ברור לכוח, או שיש רצף הדרגתי בין נמרצות לתשישות מוחלטת? מעניין שהדוגמאות שבחרת הן דווקא של דברים רציפים ולא דברים שיש לגביהם גבול חד. ולגבי אותם דברים שכן יש בהם גבול חד -- האם תמיד ההורים צריכים "לתווך" את הגבול הזה? למה לא לתת לילדים לגלות בעצמם מתי הם מתעייפים, עד לאן הם מסוגלים לטפס, כמה הם רוצים לאכול, כמה חזק זה כבר כואב וכן הלאה?
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

יונת - לדעתי השאלה המעניינת ביותר בהקשר הזה הוא קיומו של הגבול בין האני לבין הזולת, וכנגזרת - בין הצרכים/רצונות שלי לבין אלו של הזולת.
הבדיקה הזו קשה במיוחד בין הורים לילדים, והבלבול קיים לשני הכיוונים: מתי אני מאבד את עצמי לטובת האחר ומתי אני לא רואה את האחר מרוב עצמי (לא במובן של אגואיסטיות, אלא של השלכה של עצמי על האחר ומתוך כך כשל בזיהוי האחרות שלו).
ובמכוון לא הנחתי שהבלבול הוא רק נחלתם של ההורים, כי לעיתים אנחנו מבולבלים דווקא מפני שאנחנו ילדים של מישהו.
יכול להיות, אני אומרת בזהירות רבה, שכל הבעיות בשימת גבולות מתחילות מן הבעיה הזאת.
נועה*
הודעות: 1437
הצטרפות: 04 ספטמבר 2001, 13:21

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי נועה* »

יונת- האם את אף פעם לא מציבה איזשהו גבול לילדיך?
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

עוברת, כתבת: השאלה המעניינת ביותר בהקשר הזה הוא קיומו של הגבול בין האני לבין הזולת
ואני תוהה: למה לי להציב גבולות ביני לבין ילדי? דיברת גם על הגבולות בין הצרכים/רצונות שלי לאלה שלהם, וגם כאן אני תוהה: למה חשוב להבחין בין הצורך שלי לתת אהבה, למשל, לצורך שלהם לקבל אותה? או בין הצורך שלי בשקט ומרחב לבין הצורך שלהם בעצמאות וקצת שקט ממני? אני חושבת שהרבה יותר מעניין לשלב בין הצרכים/רצונות שלי לשלהם מאשר להציב גבולות ביניהם.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

תראי, אם מושכים לי בשיער מספיק חזק אז אני צורחת מכאב; אם מטיחים לי כוס זכוכית על הרצפה ומנפצים אותה לאלפי רסיסים אז אני מתעצבנת; אם צובטים אותי אני מצטבטת...
אני לא תמיד רגועה ושקולה ועושה את "הדבר הנכון" (מה זה בכלל?) וקורה הרבה שאני צועקת או מונעת או סתם לא עוזרת או אפילו מכריחה. אלה נקודות החולשה שלי. בשעותי הטובות, אני מנסה ללמוד מהן ולהשתפר. בשעותי העוד יותר טובות, אני פשוט מקבלת אותן. אבל בכל מקרה, אני לא מנסה לעשות מהן אידיאולוגיה חינוכית, אני לא מנסה להעמיד פנים שאלה הילדים שלי ש"מבקשים גבולות" אלא משתדלת לא להסתיר שזו אני שעצבנית, או עייפה, או עצובה.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

יונת - אני לא חושבת שיש סתירה בין הדברים. בטח שרצוי לשלב בין הרצונות, אבל בשביל זה צריך קודם לזהות את הרצונות.
זה שאת מזהה את הצורך שלי בשקט ומרחב,_ מאפשר לך לחשוב איך לשלב אותו עם _הצורך שלהם בעצמאות וקצת שקט ממני. אבל תארי לך שלא היית מזהה את הצורך שלך, אלא מספרת לעצמך שזה בעצם הצורך שלהם? או גרוע מזה, פשוט היית חיה רק על פי הצורך שלהם ומתעלמת לגמרי מהצרכים שלך? או - לא פחות גרוע מזה - ההיפך?

בקיצור, לא התייחסתי בדברי ליישום המעשי (קרי, כיצד תגיבי על התנפצות כוס זכוכית על הרצפה..) אלא בדיוק לשלב של "ללמוד ולהשתפר". בדיוק להבנה הזו, שבעצם היית עצבנית ועייפה, והיית צריכה שקט ומרחב, ואולי זה דווקא כן התנגש באותו רגע עם מה שהילדים היו צריכים, ומה עושים (בפעם הבאה) במצב כזה.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

אני אשמח לקבל כמה טיפים בקשיים שיש לי.
מעיל. בני מסרב ללבוש מעיל כשיוצא החוצה . כשהוא מסרב אף משחק או דקלום או תחפושת לא יעזרו. הוא עומד על דעתו. איני מעוניינת לצאת איתו בגשם. כמובן שזה בעייתי יותר כשאני ממהרת לעבודה ואותו זה כמובן כלל לא מעניין.
להיכנס לאמבטיה - בימים שהוא עייף פתאום לא בא לא להכנס לאמבטיה. כמובן שאם הוא כבר בפנים כי אני מאלצת אותו הוא נהנה ומשחק.שכנועים שונים הצגת צעצועים ומקלחת משותפת לא עוזרים. הוא יודע בהחלט לעמוד על דעתו, אבל יש מקרים בהם אני לא מוכנה לותר. (ואיני מוכנה לשקול לוותר על אמבטיה..... הוא מאד מלוכלך מהגן)
תרופות - הוא סובל הרבה מנזל- ניסיתי פתרונות שונים- טיפות אף (לא!!) אפ-סק ,בפה(לא!!) , מכשיר אדים (לא עוזר כלל) טיפות שמן אקליפטוס לימוני(לא עוזר ממש) מה עושים?

פתרונות שכן עבדו:
פתרון להורדת נעליים בבית: אנחנו עושים רכבת נעלים. כל בני הבית מורידים נעלים ועושים יחד רכבת רעשנית שמפזרת נעליים במקומם.....
ללכת לגן בזמן- אנחנו יוצאים מספיק מוקדם כדי להספיק לראות את האוטו זבל;-) שתודות לאלי הטוב בדיוק מגיע בשעה המתאימה לשכונה....
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מה שאת מתארת לא נראה לי קשור להצבת גבולות, כי אין כאן שום פעולת הצבה שההורים אמורים לעשות מול הילד. אם יש כאן גבול, הוא בתחושה ולא במעשה.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מעיל -- אולי המעיל לא נוח לו? אולי לא ממש קר לו? אולי אחרי שתצאו יהיה לו פתאום קר ואז הוא ישמח ללבוש מעיל? אולי הוא פשוט לא רוצה לצאת והסירוב ללבוש מעיל וזו הדרך שלו לומר לך את זה?
אמבטיה -- אפשר לנסות מקלחת, אפשר שאת תיכנסי לאמבטיה והוא יצטרף אליך, אפשר שהוא יצטרף אליך למקלחת.
נזלת -- אני יודעת שמאכלי חלב יכולים להשפיע אצל חלק מהילדים, ויש כל מיני שיטות עם בצל ודברים כאלה, אבל בזה בערך מסתכם הידע שלי בנושא. מה שכן, יש לי טכניקה לקינוח אף ידידותי למנוזל -- ראי קינוח אף.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

מעיל. בני מסרב ללבוש מעיל כשיוצא החוצה
מציעים פעם אחת.
מסרב?
אומרים: טוב, כשיהיה קר תבקש את המעיל.
לובשים את המעיל שלך, לוקחים את המעיל של הילד איתך + ילד בלי מעיל ויוצאים.
יבקש - תלבישי.
לא יבקש - זב"שו (אז יהיה לו רגע קר בדרך לאוטו? זכותו.)
את לא ביזבזת זמן על ויכוח סרק ולא הפכת את עצמך למתחננת מול ילד עקשן.
הוא צריך ללמוד את הקשר בין "קר לי" לבין "מעיל", ועדיף שילמד מהתנסות עצמית.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

לגבי האמבטיה- העניין שאף פתרון ידידותי שניסיתי(להצטרף וכולי) לא עבד עד כה.
יש עוד המון דוגמאות:
הוא מנסה לצאת מהעגלה באמצע כביש סואן
באמצע נסיעה על אילון הוא צורח ומבקש להשתחרר מהכסא כי נמאס לו לשבת..
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

הוא מנסה לצאת מהעגלה באמצע כביש סואן
כן, הפתרון שלי הוא המנשא...

באמצע נסיעה על אילון הוא צורח ומבקש להשתחרר מהכסא כי נמאס לו לשבת.
אוי ואבוי. זאת הסיבה שאני כמעט לא נוסעת.
אני:
שרה... כולל ממציאה שירים במיוחד בשבילו
מספרת איך גועה הפרה... (כל החיות עם קולות), על המשפחה (שמות שלנו וסבים וכו')
שרה עם קלטת אהובה (סידרתי שחנה'לה ושמלת השבת ינוגן קבוע עד שיהפוך למוכר והיום זה עוזר באוטו.)
וזה קשה, קשה, אני שונאת את זה, אני מפחדת לעשות תאונה, פשוט סיוט.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

בשמת - העניין הוא שיש מצבים שכל הדברים הללו לא עוזרים. את טוענת שאין מצב כזה שפשוט שמים גבול ואומרים שכך זה וזהו (אפשר להסביר אבל זה לא משנה את העובדה שכך המבוגר החליט)
ואני טוענת שיש מצבים באין אין למובגר ברירה אלא לשים גבול, אם כי עדיף להמנע מכך.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

התכוונתי להוסיף שמעולם לא הסתדרתי עם מנשא, פרט לזמנים שהיה תינוק קט. הוא שוקל 14 קילו ויותר, ואיני מסוגלת לשאת את משקלו על גבי. זהו עוד גבול, אגב:-) אני סובלת מבעיות גב , ויכולה לתת המון אהבה אבל לא באויר:-(
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

טלי, אם את מנסה למצוא פתרונות לבעיות ספציפיות, נראה לי עדיף לפתוח לכל בעיה כזאת דף נפרד (או לחפש בדפים קיימים) וכך לקבל רעיונות גם ממי שלא נכנס לדף הזה.
אבל אם את מנסה להראות לנו, באופן עקרוני, שקיימים מצבים שאי-אפשר לפתור בלי הצבת גבולות בכפיה, אז הדוגמאות לא יוכיחו את זה. כי הרי גם אם לא תוכלי למצוא כרגע פתרון מתאים, זה לא אומר שפתרון כזה לא קיים. או יכול להיות שבכלל הבעיה היא לא מה שנדמה לך שהיא אלא רק סימפטום של משהו אחר, שאותו קל יותר לפתור. מה שחשוב הוא שאם את באה בגישה של "יש מקרים שמחייבים הצבת גבולות" את מורידה מאוד את הסבירות שתמצאי פתרונות שלא כרוכים בהצבת גבולות ובכפיה. כי מציאת פתרונות כאלה מחייבת המון פתיחות, הקשבה וגמישות, ואילו מי שמציב גבולות לרוב עסוק יותר בנחישות, עקשות, ואי-הקשבה.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

אני מוכנה להיות גמישה! אני מספרת על בעיות אמיתיות ואשמח למצוא להן פתרון!
בכל מקרה את מסכימה שההורה לא צריך לוותר על רצונותיו הוא בכל דבר, את לא רואה בכך גבול? (למשל אני לא מעוניינת שילדי ישבור חפץ יקר לי) זה לא גבול בעיניך?
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

טלי ויונת,
גם כדי להבהיר לעצמי, נראה לי כי הויכוח בינכן הוא כזה:
הגם שאתן עשויות להסכים על דרך פעולה במקרה נתון, הרי שבעוד שהאחת (טלי) תכנה אותה 'הצבת גבול', הרי שהאחרת (יונת) תטען, שעצם מתן הכינוי הזה אפריורי, עלול למנוע חיפוש פתרון חלופי.

הנה - ניסיתי את כוחי בפישור. הלך?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

טלי, איזה "גבול" את רואה למשל בעניין הצרחות באיילון?
אני שואלת מתוך אי הבנה אמיתית. קצת התבלבלתי פה.

הרי התינוק סובל, פשוטו כמשמעו, סובל בכסא ולא מסוגל לשבת שם עוד רגע, וצורח ובוכה.
אז?
איזה מין "גבול" נוכל לשים פה?
איך שאני רואה את הדברים, אני לא יכולה לעמוד שם בצד הדרך, אני נאלצת להמשיך לנהוג (זה הגבול שלי?).
אם יש אפשרות לעמוד בצד הדרך - אפילו עוד מעט - אני אגיד לו "חכה, אני תיכף עוצרת" ואעצור: אולי הוא רוצה לינוק, אולי לעשות פיפי, אולי אפשר להניק אותו בכסא עד שיירדם (כן, די הרבה זמן לעמוד בצד הדרך).
אם אין אפשרות - אז אין.
אז אני מנסה את כל השיטות שתיארתי, איך לעזור לו לסבול פחות במצב הקשה לו כל כך.

אבל אם את מתכוונת ב"גבולות" למצב שבו אני אודיע לו בתקיפות שיפסיק לצרוח כי הוא צריך להתנהג יפה, אז זה ממש מצחיק אותי אפילו לכתוב את זה (אני מדמיינת את עצמי נושאת הרצאה מלומדת באמצע נהיגה בכביש רב נתיבי - באוזני תינוק שבכלל לא מקשיב לי! הוא סובל וצורח! לא מעניין אותו מה אני אומרת, הוא צריך שהסבל ייפסק ע-כ-ש-י-ו !)
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

טלי, אני לא חושבת שההורה צריך לוותר על רצונותיו. אני חושבת שזה לא טוב שההורה יוותר, כמו שזה לא טוב שהוא יכריח את הילד לוותר. פתרון win-win אמיתי הוא דרך בה אף אחד לא מוותר ושני הצדדים מרויחים. האם תמיד יש דרך כזאת? לא יודעת. אבל אני יודעת שהמון פעמים הופתעתי לגלות דרכים כאלה כשחשבתי שאין, בעיקר כשהצלחתי לתת לילדים לעזור לי למצוא את הדרכים האלה.

כתבת גם: אני לא מעוניינת שילדי ישבור חפץ יקר לי) זה לא גבול בעיניך?
זה לא גבול, זה רצון שלי או העדפה שלי. אני אנסה למצוא דרכים שההעדפות שלי יקויימו, וגם שההעדפות של הילדים שלי יקויימו. כשמדובר בהעדפות חזקות אני בטח אתאמץ יותר, וכשמדובר בהעדפות חלשות אולי אתאמץ פחות. אבל ההבדל בין הרצון שלי לשמוע מוסיקה שאני אוהבת, למשל, לבין הרצון שלי לשמור על כוסות היין היקרות הוא רק כמותי -- שתיהן העדפות, אולי אחת חזקה יותר מהשניה. אני לא אוותר אוטומטית על המוסיקה כמו שאני לא אתעקש בנוקשות לגבי הכוסות.

מיכל, כתבת: הגם שאתן עשויות להסכים על דרך פעולה במקרה נתון, הרי שבעוד שהאחת (טלי) תכנה אותה 'הצבת גבול', הרי שהאחרת (יונת) תטען, שעצם מתן הכינוי הזה אפריורי, עלול למנוע חיפוש פתרון חלופי.
האם כשהילד רוצה לעשות את מה שאני מציעה זו עדיין הצבת גבול? האם כשאני עוזרת לו להשיג את מה שהוא רוצה זה גם נקרא הצבת גבול? נראה לי שכך המונח מאבד את משמעותו. מה בדיוק פעולת ההצבה כאן? באיזה גבול הילד נתקל?
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

יונת, אני אנסה להסביר למה התכוונתי ואת תגידי מה דעתך:
המקרה שלי הילד הצורח אינו באויר..... זה קרה לפני יומיים. (ופעמים רבות אחרות....) הוא צרח כי הוא רצה להוריד את המעיל. אמרתי לו:"אמא נוהגת, עכשיו לא צורחים, עכשיו נספור עם אמא עד 20 , ואפשר לספור בצווחות אם בא לך"
בעיני זה גבול, כיוון שאני קובעת עבורו מה מותר לו ומה לא.(אגב, זה היה צעד מתוך יאוש אבל זה עבד....... למזלי הוא יודע לספור רק עד 10....)
דוגמא נוספת: הוא זורק אוכל מהכסא. אני מורידה אותו מהכסא ואומרת לו שכך לא מקובל עלי שמתנהלת ארוחה. זה כמובן אינו מצב WIN WIN כיוון שלו התחשק לזרוק מזון, ואני לא מעוניינת שיעשה כן.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

המקום לחפש פתרונות כאן הוא כזה:

דבר ראשון - פרקי את "אני רוצה" ואת "הוא רוצה" לפרטים:
[דוגמת האוכל, כי היא פשוטה לי יותר עכשיו]
מה חשוב לך? (שלא ישחק באוכל, שלא יזרוק מגבוה, שיהיה לך קל לנקות, שלא יתבזבז אוכל).
מה הוא רוצה? (לזרוק, לשחק באוכל, להפוך את הצלחת, לקבל תשומת לב מאמא).

פתרונות טובים יותר הם אלה שנענים חלק מהרצונות של כל אחד מכם (פתרון פחות טוב הוא כזה בו נענים רצונות של רק אחד מכם).
הנה אוסף פתרונות שיענו על חלק מהדברים:
  • לאכול על הרצפה (לא עונש. כשאני לבד עם הילדים נוח [גם לי] יותר לאכל על הרצפה, כולנו).
  • לשים על הצלחת פחות אוכל.
  • לתת אוכל פחות מלכלך (למשל - פסטה לא רוטב, פסטה במקום פתיתים).
  • לתת לו משהו אחר (קוביות? סכו"ם?) לזרוק מכסא האוכל (לא [רק] בזמן האוכל), ולשחק ב"אמא מרימה".
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

טלי, זה לא שאני לא מבינה על מה את מדברת כשאת אומרת גבולות, אלא שאני חושבת שיש הטעיה בסיסית בשימוש במושג הזה ואני מנסה להראות אותה באמצעות השאלות שלי. אני אחליף טקטיקה: המושג "הצבת גבולות" משמש לרוב כדי להסתיר את החולשות שלנו מאחורי התירוץ של "טובת הילד". למשל בדוגמא של האוטו, את לא יכולת להתפנות אליו, זה לא הוא שהיה צריך שלא תעני לו באותו רגע.

הדוגמא של שולחן האוכל מראה גם למה ההבחנה הזאת חשובה: אם את מציבה גבול אז את פשוט מונעת ממנו לזרוק אוכל מהשולחן. אבל אם את לא עסוקה בגבולות, את יכולה להתפנות לראות מה הוא באמת רוצה ולעזור לו בזה: אולי הוא רוצה לרדת מהכסא? אולי הוא לא רוצה כל כך הרבה אוכל מול הפנים? אולי הוא רוצה תשומת לב? ואולי הוא רוצה פשוט לזרוק דברים ואז את יכולה לתת לו דברים אחרים לזרוק, אולי במקום אחר.

כשלא מציבים גבולות קורים שני דברים:
  1. את פנויה יותר לראות מה הוא באמת רוצה, מה הוא מנסה לשדר לך בהתנהגות שלו.
  2. הוא יוכל ללמוד יותר בקלות מה את רוצה, כי תגידי לו את זה ישירות (למשל "אני לא רוצה אוכל על הרצפה") במקום להסתיר את זה מאחורי גבול (כמו "לא זורקים אוכל").
ככה שניכם תוכלו ללמוד איך להתחשב אחד בשני.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

האם כשהילד רוצה לעשות את מה שאני מציעה זו עדיין הצבת גבול? האם כשאני עוזרת לו להשיג את מה שהוא רוצה זה גם נקרא הצבת גבול?

נניח ש כן? זה משנה?
בכלל,אנחנו (יונת ואנכי) קצת ממחזרות את עצמנו (ראי 'שיחתנו' מה-21-22.1.04 לעיל). אז בקצרה: גם שם תהיתי כיצד יש לכנות את נטרול ההתנגדות של הילד (זה חשוב בכלל?). גם שם תהיתי האם העדר הכפיה של פתרון ההורה או של דרך ההורה, משמעה אי הצבת גבול.
גבול או לא, אני עדין חושבת שזה קצת חזק מידי לבוא ולומר שכעת הילד 'רוצה'. הוא לכל היותר 'לא מתנגד' או 'מסכים' וזה לא כמו 'רוצה' (בדוגמא של התרופה - הילד לא רוצה לקחת את התרופה. הוא מסכים בגלל השוקולד). מכאן והלאה, גבול או העדרו - זה ענין של פרשנות.

מדוע אני מעדיפה שלא לדבר על 'גבול' (ולכן להתחמק מהשאלה האם כשהילד רוצה לעשות את מה שאני מציעה זו עדיין הצבת גבול? :-))? כי בהגדרות כמו בהגדרות, תמיד יתכנו פערים בעצם ההגדרה. ניקח רגע את הדוגמא של שקעי החשמל (ר' בטיחות בלי-גבולות) - נניח כי שתינו לא נימנע מן הילד להתעסק בחשמל, אך נלמד אותו כיצד יש לעשות כן בדרך הבטוחה.
את (יונת) תגידי שזו אינה הצבת גבול, כי כעת זה מה שהילד רוצה.
אני אטען שזה כן גבול, כי העדר גבול זה לאפשר לו לשחק בחשמל כרצונו (לימוד הדרך הבטוחה=גבול). זו הגדרה אפשרית, תסכימי?
יוצא, ששתינו מסכימות על דרך הפעולה, אך אנחנו חלוקות בדבר פרשנותה האפשרית של המילה 'גבול'.
אז למה להתעסק בהגדרות? הנסיון להגדיר יוצר פעמים רבות מחלוקת, במקום בו יש למעשה הסכמה.

על כן, אם תכלית המנעותך מן השימוש במונח 'הצבת גבולות' היא בבחינת mental note עבורך להמשיך ולחפש פתרונות המתחשבים בשני הצדדים, אז אני מבינה לחלוטין. מה שאני מנסה לומר הוא שהעדר שימוש במילה 'גבול' עלול להיות גם הטעיה בסיסית,_ כאילו ההפתרון החדש שהצענו (הפתרון נשוא המו"מ) אכן משקף את הרצון המלא של הילד ועלול _להסתיר שגם הילד התפשר!

על כן, על אף סלידתי מהגדרות, אני יכולה לנסות ולומר שמדובר ב'גבול מוסכם' ששני הצדדים הגיעו אליו בכוחות משותפים. או אולי פשוט עדיף: 'פתרון מוסכם לבעיה'?
אמא_אדמה*
הודעות: 941
הצטרפות: 28 אוגוסט 2002, 01:11
דף אישי: הדף האישי של אמא_אדמה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי אמא_אדמה* »

אולי הוא רוצה לרדת מהכסא? אולי הוא לא רוצה כל כך הרבה אוכל מהפנים? אולי הוא רוצה תשומת לב? ואולי הוא רוצה פשוט לזרוק דברים ואז את יכולה לתת לו דברים אחרים לזרוק, אולי במקום אחר.

איך בדיוק מבררים איזה מה"אולי"ים יקלע בול?
מנסים אחד אחד עד שמצליח?

יש ילדים שרוצים לעשות משהו ולא יעזור כלום, שום תחליף . הם מתעקשים עד שמשיגים מה שהם רוצים.
ברור לי שזה נובע מהחינוך שהם קיבלו עד כה. אולי כזה שהם הבינו שהם בוכים וצורחים ובסוף מקבלים את מבוקשם.
מה עושים במצבים כאלה? (זה עלה לי בהקשר לדוגמא של הילד שרוצה להרוס את המגדל קוביות של אחיו).

ואיך ילד שמתרגל שתמיד יוצא שבסוף מתפשרים על הדרך שהוא מציע ,יתמודד בעתיד עם מצב שבו לא יקבל את מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה את זה?
נועה*
הודעות: 1437
הצטרפות: 04 ספטמבר 2001, 13:21

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי נועה* »

מנסים אחד אחד עד שמצליח?

בדיוק כך.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

מתפשרים על הדרך שהוא מציע.
אמא אדמה - 'הדרך ש הוא מציע זו לא התפשרות, זו 'כניעה' לעמדת הילד. פשרה משמעה שמגיעים לדרך בה מתמלאים חלק מהרצונות של שני הצדדים.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

מה עושים במצבים כאלה? (זה עלה לי בהקשר לדוגמא של הילד שרוצה להרוס את המגדל קוביות של אחיו).
אצלנו הפתרון היה אחר:

אבא של הינוקא ואני בנינו לו במיוחד (מראש, לפני שתהיה סיטואציה לא נעימה עם מגדל של אחותו) מגדלי קוביות להרוס, והוא אכן נהנה להרוס אותם בגיל המתאים.
זה היה משחק מאוד חביב, וגם אחותו הבכורה השתתפה בו בשני אופנים:
  1. היא בנתה במיוחד עבורו מגדלים להרוס.
  2. היא למדה לשמוח ולצחוק גם כשהוא הרס מגדל שהיא לא רצתה שיהרסו, כי המשחק החדש (למחוא כפיים ולהגיד "יופי ינוקא" ולהתלהב מהבום הגדול של הקוביות הנופלות לכל עבר) מצא חן בעיניה לא פחות, וגם כי היא למדה כמה כיף לבנות מחדש, ושזו בעצם לא בעיה.
ככה יצא שהינוקא זכה להרוס מגדלים, וכל השאר (אבא, אמא ואחות) מצאו את עצמם בונים מגדלים שוב ושוב בהנאה רבה, ומחכים בציפיה להרס הגדול ("ינוקא, בוא! יש מגדל! בוא תפיל את המגדל! בוא, בוא!")

ואז הינוקא הרס מספיק מגדלים, והגיע היום שבו עבר ליד מגדל ולא רצה להרוס אותו.

ואחריו הגיע יום שבו הוא בא לקוביות והתחיל לבנות מגדל .

תיאור קטן של תהליך, שבו כולם לומדים לחיות ביחד.

לגבי הפלת אוכל, מהדוגמא הקודמת: באמת קשה להגיד.
לפעמים אני יודעת שהוא פשוט לא רוצה עכשיו לאכול יותר אז הוא מתחיל למעוך ולזרוק את האוכל.
לפעמים הוא רוצה לזרוק דברים: אני באמת נותנת לו חפצים שאני לא אסבול אם הוא יזרוק.

אני אישית לא אוהבת שזורקים אוכל גם בגלל הביזבוז וגם בגלל הליכלוך. אז כשהוא זורק אני אומרת "לא זורקים אוכל" בנימה עדינה, כבדרך אגב (מתישהו זה ייספג), מנקה ומפסיקה לתת עוד אוכל, אבל כן אתן חפץ אחר שאפשר לזרוק (אם אני בדיוק באמצע אכילה, בישול או שטיפת כלים והוא בכסא האוכל) או פשוט אוציא אותו מהכסא (זהו, גמר לאכול, אפשר ללכת לשחק).
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

_יש ילדים שרוצים לעשות משהו ולא יעזור כלום, שום תחליף ... הבינו שהם בוכים וצורחים ובסוף מקבלים את מבוקשם.
מה עושים במצבים כאלה?_
אני מבקשת מילדי לעצור, לחכות, ולדבר.
(היום, הם רגילים לבקשה הזו, ונענים לה בד"כ)
אני מדברת, מבררת מה הם רוצים, מקשיבה, מאשרת, ואז מסבירה למה אי אפשר ומציעה חלופות. לפעמים גם מבטיחה מתי כן נעשה מה שהם רוצים.
עכשיו - זה נשמע כאילו לקוח מספר הדרכה הורית פלצני, אבל במקרים רבים זה פשוט עובד.
היום, למשל, הכנתי לי ולבני אוכל, תוך שהוא אומר "לא" על כל הצעה שלי, ובסוף אוכל בדיוק מה שהכנתי. הוא היה במצברוח די רע - התעורר, רעב, רוצה רק לינוק, והיה זקוק להסכמות, ולאוכל. נתתי לו משניהם (+ קצת הצחקות ע"י הבאת דבריו עד אבסורד) במינון סביר, והמצברוח השתפר.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

מיכל,
לגבי ההתעקשות שלי על המלה "גבול": הבעיה עם המלה הזו היא שמאחורי הלגיטימיות שהיא זוכה לה מסתתרים דברים שנראים לי רעים. כל כפיה, כל הפעלת כוח, כל ניצול לרעה של סמכות, כל אטימות אפשר לתרץ ב"הצבת גבולות". אני מעוניינת לעשות דה-לגיטימציה למלה הזאת, ובמקום זאת להחזיר את הכבוד הראוי למלים כמו "רצונות", "העדפות", "קשיים" – דברים שלדעתי מותר להורים להודות בהם ולפעול לפיהם.

אמא אדמה, כתבת:
יש ילדים שרוצים לעשות משהו ולא יעזור כלום, שום תחליף . הם מתעקשים עד שמשיגים מה שהם רוצים.
אולי הם לא מאמינים כל כך בתחליפים שמציעים להם. אולי יש להם נסיון לא טוב עם תחליפים.

ברור לי שזה נובע מהחינוך שהם קיבלו עד כה. אולי כזה שהם הבינו שהם בוכים וצורחים ובסוף מקבלים את מבוקשם.
או להפך: הם התרגלו שהם לא מקבלים את מבוקשם אלא אם הם בוכים וצורחים.
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

צר לי על ההתעקשות, אבל יונת, בדוגמת הכסא אוכל (אכן אינו מעוניין לאכול את המאכל המסויים או סתם רוצה לבחון את סבלנותי)אני אומרת לו שאסור בעיקר בגלל הלכלוך, נותנת לו סמרטוט ומבקשת שיעזור לי לנקות. אם הוא מעונין לשוב לכסאו הוא יכול, אחרת יכול ללכת לעשות משהו אחר. אני בהחלט רואה בכך גבול כיוון שאין מצב שאני מוכנה שהוא ישב על הכסא ויזרוק.
מצד שני אני לא רואה בכך ניצול לרעה של סמכות. קביעת גבול במקרה זה ובמקרים אחרים לא גורמת להתעלמות מרצון הילד. בכל מקרה ילד מגיע לבית מסויים שיש בו חוקים ולחלקם עליו פשוט לציית( גם אם בשמת אומרת לידלתה שאסור לשבור אגרטל כי אמא תתבאס זה עדיין גבול). ברור שאפשר לתת לו להעיף\לשבור משהו אחר (סרוויס מהחתונה?:-) ) אבל כל זאת עדיין לא סותר את העובדה שקיים גבול בנוגע למה מותר לשבור ומה לא
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

טלי:, מדוע חשוב לך כל כך להגדיר את התגובה שלך לזריקת אוכל מהכסא כ"גבול" - או, במלים אחרות, מדוע את לא מסכימה לתאר את זה פשוט כ"העדפה שלך"?

אין מצב שאני מוכנה שהוא ישב על הכסא ויזרוק.
זה פשוט בדיוק כמו שאמרת את זה: את לא רוצה שהוא יזרוק. את לא אוהבת את זה. את לא סובלת את זה. את לא רוצה שזה יקרה, ולכן את עושה ככל יכולתך למנוע את זה או להפסיק את זה.

לילד אין בעיה - הוא מתנהג התנהגות ילדותית נורמלית, תקינה וצפויה.
לך יש בעיה - את לא אוהבת את התוצאות - אז את מסדרת פתרון לבעיה שלך.
למה דווקא חשובה המלה "גבול" פה?

(אני שואלת באמת, נדמה לי שפספסתי פה משהו)
טלי*
הודעות: 566
הצטרפות: 13 מאי 2002, 13:40

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי טלי* »

למה זה גבול? כיוון שלא מדובר בהעדפה שלי באותו הרגע . לא מתחשק לי ברגע זה שהוא יזרוק אוכל. אני חושבת שנכון לא לזרוק אוכל מהכסא. אני חושבת שבאופן כללי זו ההתנהגות שהייתי רוצה שתהיה בבית.
יש לי בעיה עם הניסוח של יונת כיוון שכמעט כל דבר בעולם עלולים לנצל לרעה. לא רק גבולות. העובדה שעלולים לנצל לרעה משהו לא אומרת שאסור להשתמש בו לפעמים.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

מדוע חשוב לך כל כך להגדיר את התגובה שלך לזריקת אוכל מהכסא כ"גבול" - או, במלים אחרות, מדוע את לא מסכימה לתאר את זה פשוט כ"העדפה שלך"?
נו, אז מה הועלנו? עכשיו במקום 'להציב גבולות' נקרא לזה 'להפעיל העדפות', ונפלנו לכל אותם מקומות שיונת דיברה עליהם...
את באמת חושבת ששימוש במילה 'העדפה' תזכיר לי שעשיתי משהו 'שלילי' (כלומר הפעלתי כפיה, כוח, ניצול סמכות, אטימות...הרשימה של יונת מדלעיל) בעוד ששימוש במילה 'גבול' ישכיח זאת ממני?
אפשר באותה קלות לטעון את ההפך הגמור - שימוש במילה כה כוחנית ותקיפה כמו גבול, יגרום לי לחשוב 100 פעם לפני שאפעיל אותה. בעוד ש'העדפה' תראה כמעט לגיטימית.
אולי פשוט תעזבו אתכם מהגדרות?
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

את באמת חושבת ששימוש במילה 'העדפה' תזכיר לי שעשיתי משהו 'שלילי' (כלומר הפעלתי כפיה, כוח, ניצול סמכות, אטימות...הרשימה של יונת מדלעיל) בעוד ששימוש במילה 'גבול' ישכיח זאת ממני?
כן, כי היום למילים גבול והעדפות, יש משמעות כזו: הורים "יודעים" ש ילד זקוק שיציבו לו גבולות, ומתנצלים כש הם דורשים מהילד להתחשב בהם.

כך, לומר "לא צועקים אצלינו בבית" מתפרש כ"חינוך טוב", ולומר "אל תצעק, לא בא לי עכשיו שתצעק, (כי אני במחזור)" מתפרש כ"אנוכיות" של אמא.
אילו "כולם" היו מתיחסים למילה גבולות כמשהו שמפעילים אך ורק כשאין ברירה, המילה לא היתה כ"כ טעונה.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

בשמת/גילה - לא הבנתי מדבריכן אם אתן חושבות שלגיטימי לדרוש מילד להתחשב באמא. לא לבקש, לא לנסות, לא להציע - לדרוש.
כי אם אנחנו מדברים על העדפות, למה ההעדפה שלי שלא יזרוק אוכל יותר חשובה מההעדפה שלו כן לזרוק אותו?
בשמת אמרה:
לך יש בעיה - את לא אוהבת את התוצאות - אז את מסדרת פתרון לבעיה שלך.
וזה קצת שם אותנו, האם והילד, במקום זהה. אבל אנחנו לא במקום זהה - אני אחראית לטיפול בילד ולחינוכו, והילד לא אחראי עלי, ובקושי אחראי על עצמו. אגב, יש לו את הפריבילגיה של לא להיות אחראי על עצמו, כי אני שם, ואני יכולה למלא את תפקידי רק אם במקרה של קונפליקט בין העדפות יש לי זכות וטו (לפחות בעיני עצמי :-) )

אם נחזור לדוגמה אחרת - לבישת מעיל - אם אני חושבת שהילד עלול לחלות כתוצאה מאי לבישת המעיל (נניח לצורך הדיון שכן), אני לא יכולה לנקוט בשיטת אומרים: טוב, כשיהיה קר תבקש את המעיל. כי זו אחריותי לדאוג לבריאותו של הילד.

ולסיום אני חושבת לי: כנראה שרובנו זקוקות להצדקה אידאולוגית כדי להיות עייפות ועצבניות. וזה באמת לא נחוץ. להיות אמא זו עבודה קשה ומעייפת (ומתגמלת, אבל זה לא קשור כרגע) ואם אנחנו חורגות מאופני התגובה שהוצגו לעיל אלא אומרות: "תלבש את המעיל עכשיו כי אני אמרתי" לא קרה כלום. אנחנו לא חייבות לספר לעצמנו שזה מפני הילד צריך גבולות. סתם נשבר לנו. סתם היינו חייבות שהוא ילבש את המעיל עכשיו ולא זכרנו מה בשמת אמרה בעניין, ואם זכרנו - לא היה לנו כח.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

קודם כל תודה על ההתעקשות. זה מאוד חשוב בעיני.

טלי, כתבת: בדוגמת הכסא אוכל אני אומרת לו שאסור בעיקר בגלל הלכלוך
כשאת אומרת שאסור לזרוק אוכל מהכסא, את עושה כמה דברים:
  1. את לא מספרת לו מה את מרגישה (למשל שנמאס לך לנקות) וכך לא מאפשרת לו להתחשב ברגשות שלך.
  2. את לא משיימת (נותנת שם) את מה הוא מרגיש (למשל "אתה לא אוהב פירה" או "אתה רוצה תשומת-לב") וכך לא מאשרת ששמעת את המסר שהוא מנסה להעביר לך ולא נותנת לו דרכים אחרות להעביר לך את המסר הזה בעתיד.
  3. את מכניסה גורם נעלם ומסתורי -- "אסור" -- לחייכם. זה משהו שהוא אף פעם לא ראה ולכן הוא מוכרח לחקור אותו בשביל להבין על מה מדובר. ולחקור במקרה הזה אומר להמשיך לזרוק אוכל בשביל להבין מה זה אומר.
אני בהחלט רואה בכך גבול כיוון שאין מצב שאני מוכנה שהוא ישב על הכסא ויזרוק.
הגבול מתבטא יותר בזה שאת לא מתעניינת למה הוא זורק, אם הוא מנסה להגיד לך משהו בזריקה, מה הוא באמת רוצה ואיך אפשר לעזור לו בזה. במלים אחרות: הצבת גבול זה חסימת הדיאלוג ביניכם.

מיכל, כתבת: נו, אז מה הועלנו? עכשיו במקום 'להציב גבולות' נקרא לזה 'להפעיל העדפות', ונפלנו לכל אותם מקומות שיונת דיברה עליהם...
כשאומרים "להציב גבולות" יש תחושה כאילו זה משהו שבא מגבוה -- "זה לא כי לא בא לי לנקות, זה כי אסור." לעומת זאת אם אומרים בכנות "לא בא לי לנקות" אז קורים שני דברים:
  1. פתאום האיסור המוחלט הופך למשהו הרבה יותר גמיש ונפתחות הרבה אפשרויות לדברים שלא יפגעו בהעדפה הנקודתית, אבל אולי כן יעברו על הגבול הרחב שהוצב כדי להגן עליה.
  2. פתאום לא מדובר בחוקים וגבולות, אלא באנשים ורגשות. כך שהילד לומד התחשבות במקום ציות, והבנה של אנשים במקום הכרת הכללים. מה עדיף?
כתבת גם: את באמת חושבת ששימוש במילה 'העדפה' תזכיר לי שעשיתי משהו 'שלילי'
אין שום דבר שלילי בהעדפה. להפך! לדעתי חשוב לספר לילדים על ההעדפות שלנו. אחרת איך הם יכירו אותנו? איך הם יוכלו להתחשב בנו?

עוברת, כתבת: לא הבנתי מדבריכן אם אתן חושבות שלגיטימי לדרוש מילד להתחשב באמא.
נראה לי שאם "דורשים" אז זו לא ממש התחשבות, לא?
אני לא דורשת, אבל אני בהחלט מצפה להתחשבות. זה חלק חשוב מיחסים של אהבה, לא?
ומצפה זה אומר בין השאר שאם ילד לא מתחשב בי במשהו, למרות שציפיתי שהוא יתחשב, אז אני מבינה שיש לו סיבה לנהוג אחרת משציפיתי -- אולי הוא עייף, או חולה, או מפחד, או עסוק, או אלף ואחד דברים אחרים.

כתבת גם: למה ההעדפה שלי שלא יזרוק אוכל יותר חשובה מההעדפה שלו כן לזרוק אותו?
שתיהן חשובות. לכן חשוב להבין גם מה את רוצה בדיוק (לא לנקות, אני משערת), וגם מה הוא רוצה בדיוק (תשומת לב? לרדת מהכסא?), ואז אפשר למצוא דרכים בהן ההעדפות של שניכם לא יפגעו.

וחוץ מזה, לומר "תלבש את המעיל עכשיו כי אני אמרתי" זה הרבה יותר ישר בעיני מאשר להגיד "כי צריך". עוד יותר ישר זה לומר "כי אני רוצה שלא תצטנן". אני לא חושבת שצריך להסתיר מהילד את הסיבות האמיתיות להעדפות שלנו. (לפחות לא במקרים האלה)
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

כן, "דורשים" היא אכן מילה חזקה מדי.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

אילו "כולם" היו מתיחסים למילה גבולות כמשהו שמפעילים אך ורק כשאין ברירה, המילה לא היתה כ"כ טעונה
קצ'ינג! דבריך, גילה, סוף סוף הורידו לי את האסימון באשר לאי הנוחות שלי מההתעקשות על הגדרות וכינויים. מקווה שאצליח להסביר:
עמדתה של יונת, לפיה יש לעשות דה לגיטימציה למילה 'גבול', מתבססת על הנחת היסוד שאנשים אכן מתייחסים אליה כאל דבר לגיטימי או חיובי. הנחת יסוד שאנשים המיישמים אותה לא יטו לחפש תחילה פתרונות שאינם כרוכים בכפיה. כיון ש אני נוטה לייחס למילה 'גבול' משמעות מאוד מיליטנטית ותוקפנית, הרי שהקריאה להעלימה פשוט לא דיברה אלי. אני אעשה שמיניות באויר לפני שאבחר להנחית גבול. עבורי, שימוש במילה גבול הוא דווקא הרתעה נהדרת; היא הבנה שהמעשה שעשיתי נבע בדיוק מתוך אותה מיליטנטיות ולא מתוך נכונות להקשיב או להתגמש.
כשאומרים "להציב גבולות" יש תחושה כאילו זה משהו שבא מגבוה – "זה לא כי לא בא לי לנקות, זה כי אסור."
זהו בדיוק – לי אין התחושה הזו! לא רק שזה לא מרגיש לי כמשהו שבא מגבוה, זה מרגיש לי כמשהו שבא מהמקום הכי נמוך – מן התוקפנות.
אז כנראה שאני לא נמנית על ה- 'כולם' שגילה ציינה ואצלי המילה 'גבול' טעונה בדיוק בכיוון ההפוך והשלילי. עם זאת, על אף שאינני 'כולם' קשה לי להאמין שאני היחידה המייחסת משמעות כזו למילה גבול או להצבת גבולות. דווקא במדינה כמו שלנו בה המילה 'גבול' טעונה בכל כך הרבה משמעויות אלימות, צבאיות, מלחמתיות, דוקא אצלנו לא להאמין שיש עוד 'יפי נפש' כמוני? לא סביר. אז עבורינו, המיעוט(?) שירא את המילה, ושהנחות היסוד הנ"ל אינן מתקיימות לגביו, אנא שיקלו להשאירה כחרב מאיימת.
ככלל - קריאה לפתרונות גורפים בד"כ בעייתית כשמנסים להנחילה על ציבור רחב. תמיד יש יוצאי דופן בעיתיים. הפעם אני שמחה להיות הבעייתית.

אחרי שהסברתי למה 'גבול' זה לא כ"כ רע (כאלמנט מרתיע כמובן :-)), הרשו לי לטעון שהכי טוב זה לא 'גבול' ולא 'העדפה', אלא התמודדות עם מצב בלי לנסות לכנותו בשם:
זה קצת כמו אופנת politically correct – יש אנשים שיאמרו 'שמן' ויש שיאמרו 'מאותגר אופקית', יש שיאמרו 'כושי' ויש שיאמרו 'אמריקאי-אפריקאי'. אבל הם מצביעים על אותה תופעה. אם אינני מייחסת משמעות שלילית לצבע עור כהה, אז היא לא תצמח מכך שאשתמש במילה 'כושי'. מאידך, אם אני כן מייחסת משמעות שלילית כזו, אזי זה שאקרא לכהה-עור 'אפריקאי אמריקאי' לא תעלים אותה. זו פשוט תהא מילה מנומסת להתחבא מאחוריה.
הבעיה היא במשמעות שאני מייחסת ל תוכן של הדברים, לא לאופן בו אני בוחרת לכנות אותם.
מכאן סלידתי הרבה מהגדרות.
בהקשר הדיון כאן – באמרי את באמת חושבת ששימוש במילה 'העדפה' תזכיר לי שעשיתי משהו 'שלילי' התכוונתי להביע את חששי שמא השימוש במילה 'העדפה' כמוהו כשימוש במילה 'אמריקאי-אפריקאי' כשיש עניני גזענות ברקע - דהיינו, אני אציב גבול (ברוטלי וכופה), אך אעדן זאת בטענה ה'לגיטימית' שזו בס"כ התחשבות בהעדפה שלי.
על כן, במקום להעסיק את עצמי בשאלה האם משאני אומרת לבני "אל תזרוק אוכל מהכיסא כי לא בא לי לנקות" זה 'גבול' או 'העדפה', אני פשוט מעדיפה לבחון אותה לגופה, ולראות האם היא פתרון שאינו כרוך בכפיה והאם מדובר בפתרון המתחשב בשנינו.

ואפרופו הסיפא של המשפט האחרון - שניכם תוכלו ללמוד איך להתחשב אחד בשני;_ ו- _כשמדובר בהעדפות חזקות אני בטח אתאמץ יותר, וכשמדובר בהעדפות חלשות אולי אתאמץ פחות....אני לא אוותר אוטומטית על המוסיקה כמו שאני לא אתעקש בנוקשות לגבי הכוסות._ של יונת; כמו גם - _פתרונות טובים יותר הם אלה שנענים חלק מהרצונות של כל אחד מכם (פתרון פחות טוב הוא כזה בו נענים רצונות של רק אחד מכם) של גילה - הם מה שאני מכנה 'פשרה'. אז כיון שאף כאן המחלוקת היא על הטרמינולוגיה (מהי פשרה), עדיף שנתמקד בתוכן.
סוף דבר – לפני שרועי יבוא ויטען (בשנית...), כי סלידתי מהגדרות מסכלת את האפשרות להתדיין, הרי שאקדים ואומר כי ניתוח case study, בו בוחנים מקרה נתון, ומנסים לזהות האם הופעלה בו כפיה או שמא הושג פתרון מתחשב, יכול להועיל לא פחות. לגבי עצמי, אני יכולה לומר שלמדתי הרבה יותר כאשר דנו ישירות בבעיה שהעלתה עוברת אורח, ודנו בדרכים אפשריות לפתרונה, מאשר ממרבית הדיון התיאורתי שבא לאחריה. ואגב, שימו לב לכמה מעט שימוש זכתה המילה 'גבול' בהסברים שם....
אבל כבר הבנתי ש'אני זה (ממש) לא כולם', אזי המשך דיון מהנה לכולנו.... :-)

בכפירה מוחלטת בכל מה שאמרתי: אם אומר לכם שהשעה עכשיו כבר 4 בבוקר ואני עודני כותבת - האם זה לא מקרה ש מחייב הצבת גבול?!?
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

זהו, מיכל - שאנשים ממש יודעים שגבולות נחוצים בגידול ילדים. זה כתוב בכל ספר, הרבה פסיכולוגים ממליצים על זה, הרבה אנשי חינוך.
הנה דוגמה של כרטיס אישי של גולש בתפוז, ראי את הציטוט הנבחר למעלה. זה איש די ציני, אבל כלל לא קיצוני.

נדמה לי שהדה-לגיטימציה שיונת מדברת עליה כעל צריכה להעשות, היא בדיוק להביא את האנשים לתחושה שלך ש"גבול" היא מילה מתחום אחר, ולא מיחסי הורים-ילדים.
זה קצת מזכיר מאבקים על שעת השינה, תחושת כניעה של ההורים כשהילד בא לישון אתם, ועוד אמירות רבות כאלה, שמופיעות בלי סוף בכל פורום הורים.

אה - אני מסכימה אתך מאוד שניתוחי אירוע, ללא הגדרות, היא הדרך הכי טובה ללמוד. מה שלא סותר עיסוק (בנוסף) במילים. מילים הן משחק מענין (-:
עדי_יותם*
הודעות: 2996
הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עדי_יותם* »

מניסיון - יש הרבה יותר הצלחה והרגשה טובה כשמבקשים, בקשה אמיתית (כזו שערוכה לקבל גם "לא") מאשר כשמשתמשים בהנחתות ("גבולות". אני כן חושבת שלילדים יש זכות לדעת שגם לאחרים יש רגשות וצרכים. גם זה סוג של הגדרת גבולות - איפה אתה נגמר ואני מתחילה).

אני לא מרגישה שבאופן מלאכותי אני שמה גבול ביני לבין ילדיי, או בין הצרכים שלי לבין הצרכים שלהם. להפך, אבל קורה לא אחת (פעמיים, היום, בינתיים) שאני מזהה פער בין הצורך/רצון שלהם (נניח, לגלות עצמאות וליהנות מהרפתקה שמתבטאים בהליכה בגשם לבד לחוג, כשאני לוקחת אותה יחד עם עוד חברה) לבין הצורך שלי (לגמור עם המשימה, לעמוד בזמנים ולחזור הביתה לנוח במהירות האפשרית, בלי שהחברה, נטולת המטרייה והרצון/צורך ללכת בגשם, תיפגע). במקרה הזה היה צריך להגיע לפשרה מהירה שתספק את שני הצדדים במידה סבירה. אני מבינה את הצורך/רצון של בתי, אבל הייתי חייבת להבהיר לה שהצרכים שלי ברגע זה אחרים לגמרי, ושהחוג יתחיל בעוד חמש דקות, איתה או בלעדיה.
אם נחזור לסמנטיקה... אולי צריך להגדיר גבולות, גבולות פתוחים לעומת חומת ברלין... האם הגבול הוא כזה שאסור לעבור אותו - מדינות אויב; או שמא גבול שמותר לעבור, אבל בזהירות ותוך מודעות - כאילו, יש לילדים שלי ויזה לכל החיים במדינה שלי, אבל זו עדיין המדינה שלי...
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

עד כמה שאני מבינה את ההגדרה של המסעדה למלה גבול, יש לה משמעות שונה לגמרי ממה שמוצאים כמעט בכל טקסט חינוכי (אולי מלבד של דני לסרי וכאלה). לכן אבהיר: כשאני מתנגדת להצבת גבולות, אני מתנגדת למה שרוב "המומחים" לחינוך מתכוונים כשהם אומרים הצבת גבולות.

לגבי פשרה: לא אמרתי שאני אף פעם לא עושה פשרות. גם לא טענתי שאני אף פעם לא צועקת, מתעצבנת, כופה, ועושה כל מיני דברים לא לעניין. מה שאני אומרת הוא שלא טוב להתעצבן, לכפות, או להתפשר: מה רע בפשרה.
עדי_יותם*
הודעות: 2996
הצטרפות: 07 אוקטובר 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של עדי_יותם*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עדי_יותם* »

אני לא בטוחה שיש לי הגדרה לגבול... וגם אם כן, היא נזילה בהתאם לנסיבות (-:
ארני_ש*
הודעות: 961
הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ארני_ש* »

לדעתי כשרוצים להגדיר גבולות כדרך חינוך צריך קודם כל להגדיר מהו אדם ללא גבולות.
אדם ללא גבולות מתקשה לשמור על הפרטיות שלו ושל זולתו .
אדם ללא גבולות חסר חוש מידה מאוזן , לגבי כמויות אוכל למשל,הנפח שתופס בשיחה חברתית, וכו...
אנשים כאלה התפתחו בעיקר בבתים בהם היה חוסר מוחלט של תגובה הולמת לצרכים שלהם.וחוסר הלימה ביןסיבה לתוצאה.
לרוב , אנשים בעלי גבולות, יגדלו ילדים בעלי גבולות , וההפך .
אני יכולה להביא דוגמאות קיצוניות מהעבודה שלי (עבריינים , נרקומנים , נערות בסיכון) אבל זה לא המיקרה פה .

מה שברור (לי) שסדר יום נוקשה או מתן תרופה בכוח לא יעזרו לאף אחד לווסת את הגבולות העצמיים שלו (הפיסיים).אולי אפילו ההפך .
מה שעוד ברור (לי) שהורה שלא שומר על המרחב שלו כאדם , ומסור לילדיו על חשבון ה-well beeing שלו , לא מאפשר לילדיו לפתח מרחב עצמי משלהם.
ובין להיות גמיש ולהתמסר לצרכי הילד לבין לפגוע בעצמך , עובר הגבול .
ענת_שן_לוי*
הודעות: 1278
הצטרפות: 26 ספטמבר 2001, 22:10
דף אישי: הדף האישי של ענת_שן_לוי*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ענת_שן_לוי* »

> חדשה בדף אבל עם הרבה מה להגיד <
> וגם כמובן מוארת (למי שזוכר את אבחנתה הדקה של עוברת אורח מתחילת הדף) <

לארני: יוצא מכך שלהציב גבולות ואדם עם גבולות זה שני דברים הפוכים. אדם עם גבולות אין לו צורך בהצבת גבולות. הם פשוט שם, משודרים לעולם ויוצרים את העולם.

אני מרגישה שהרבה מהקושי שלי (עם בן שלוש וחצי) הוא סוג של איתות ממנו, אולי אפילו זעקה - למימוש היצירתיות שלי. כאילו היצירתיות שלי היא מין מזון שחיוני לו, לא פחות מהחלב שהוא יונק. (כן, עדיין (-: )
אם אני שומעת את עצמי אומרת משהו כמה פעמים אותו דבר, באותן מילים, באותן אינטונציות, אז אני יכולה לצפות לזה שהוא לא יהיה מוכן לקבל את זה ולהתייחס לזה. הוא משקף לי את התקיעות שלי. ועד שאני מוצאת איזה טריק (פנטנט - בלשונו) שעוזר לי להתחבר לעצמי, ולהגיע אליו ממקום חיוני יותר בתוכי, זה מחזיק מעמד רק איזה פעמיים שלוש, כי אצלי זה מהר מאד הופך ל"שחזור" במקום ליצירה.

בפעמים האחרונות שהוא הגיב בזעם על איזו "שטות" (מנקודת מבטי האטומה), נשמתי עמוק, והתחלתי לעשות לו בחזרה את הפרצופים שלו בהגזמה. זה הצחיק אותו מהר מאד, וככה "יצאנו מזה". בפעם השלישית שזה קרה, הוא התחיל לצחוק, אבל במקביל הוא גם כבר כעס: " אוף, אמא, אל תצחיקי אותי!" והמשיך לנוד בין צחוק לכעס בצורה מדהימה.
זה גם הבהיר לי שזכותו לכעוס כמה שהוא צריך ואיזה זכות יש לי להפריע לו בזה...
אני הייתי כועסת מאד אם מישהו היה מפריע לי לכעוס.

המסקנה שלי היא שאני צריכה כל הזמן להתחדש, או "להתעורר" כפי שבודהה הגדיר את זה. הילד שלי דורש את זה ממני בגדול.
זה קשה במיוחד ברגעי חולשה. כשאני עייפה או חלשה, אני מוצאת את עצמי שואלת, ממקום קורבני ביותר: מה, אסור להיות חלשה לרגע?
והתשובה היא באופן חד משמעי: לא! כלומר - מותר, אבל ממש לא כדאי.
ואני מבינה שהחולשה כפי שאני מכירה אותה, היא כניעה לתחושת הקרבן, שבאמת הייתי שמחה לגמור איתה אחת ולתמיד.

כל מאבק, כוחנות ועקשנות מצידי רק מגבירים את ההתנגדות שלו. כהורה, כסמכות, אני חייבת לבוא ממקום בוטח, ולהאמין שהוא יעשה מה שברור לי שחייב להעשות, ושהוא יפקפק או יסרב לעשות דברים שאולי הם באמת לא הכי נחוצים ברגע מסוים. (אפילו שאולי רגע קודם חשבתי שהם כן...)
כמובן שאם הוא בועט לי בבטן אז אני לא מאפשרת לו להמשיך, ועושה לזה הסבה - ל"האבקות" או לכל משחק אחר שמאפשר לו להוציא אגרסיות בלי לפגוע במישהו או משהו, או שאקום ואלך, בתוספת אזהרה מקדימה, ושובה מאפשרת לו לבחור...
ענת_שן_לוי*
הודעות: 1278
הצטרפות: 26 ספטמבר 2001, 22:10
דף אישי: הדף האישי של ענת_שן_לוי*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ענת_שן_לוי* »

והדבר האנתרופוסופי הזה שהובא למעלה מזמן:
"העמדת הילד באופן חוזר ונשנה מול הצורך לבצע תהליכי בחירה, גורמת לכך שהילד, הצריך בגיל זה לחוש מוגן כבתוך מעטפת מגינה, חי בתחושה פנימית מתמדת של חשיפה וחוסר הגנה... ...ילדים הגדלים להורים הדוגלים באופן קיצוני באידיאולוגיית ה"עצמאות" בגיל הרך, יגדלו עם תחושה מתמדת של נטישה. הם יגדלו לאנשים חסרי בטחון, בודדים בפנימיותם, עם קווים נאורוטיים וחסרי יכולת להתמודד עם מצבים חריגים בחיים. כך מושגת למעשה בשיטות אלה המטרה ההפוכה מזו המצופה."

נראה לי קצת עתיק וקצת פשטני, מתאים לנקודת המבט של החינוך בגרמניה לפני 40 שנה. יותר מתייחס להזנחת ילדים ולהפקרתם להתמודדויות שגדולות עליהם, מאשר לאיפשור בחירה, מושג שלדעתי לא היה לו הרבה קיום באותה תקופה. לפי זה, מתי הילד אמור להתחיל להחליט? איך הוא ילמד להחליט אם לא יאפשרו לו להתנסות בזה?
אחד הפתרונות שלי לדברים שאני מאד רוצה שיעשה, זה להציב בפניו בחירה: במקום להגיד לו תלבש חולצה, אני מזמינה אותו לבחור חולצה, או להחליט בין חולצה אחת לשנייה. (וגם נותנת לו להיות ערום כשהוא רוצה אפילו שקר לי נורא). או: מתי נלך לצחצח שיניים, לפני הסיפור או אחרי הסיפור?

תוספות לאפשרויות הביטוי:
להגיד דברים בלחישה, או להגזים בהבעות פנים, לעשות איזו תנועה מיוחדת, וגם לבדוק עם עצמי כל פעם מחדש מה באמת דחוף וחשוב ו"עקרוני" ומה פחות. בקיצור, להפסיק להיות חשובה נורא וצודקת נורא ולהיות יצירתית ומשחקית נון סטופ. תאמינו לי שאני מרוויחה מזה לא פחות ממנו.
ועוד לא דברתי על איכויות ילדי רטט הקריסטל, שמנסיוני כדאי פשוט להתייעץ איתם לגבי הרבה דברים...
ארני_ש*
הודעות: 961
הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ארני_ש* »

ענת , בדיוק הדוגמא שלך שבחירה ניתנה קודם בדף זה ויש עליה דיון .

שלהציב גבולות ואדם עם גבולות זה שני דברים הפוכים. אדם עם גבולות אין לו צורך בהצבת גבולות. הם פשוט שם, משודרים לעולם ויוצרים את העולם.

כל כך נכון בעיני והגדרת כל כך ממצא ובקיצור .
בדף חפצים שחבל עליהם התפתח דיון מקביל בעניין תחושת קורבנות או התמסרות עד פגיעה עצמית .
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

זה להציב בפניו בחירה: במקום להגיד לו תלבש חולצה, אני מזמינה אותו לבחור חולצה, או להחליט בין חולצה אחת לשנייה
ר' גם להציב אפשרויות לילד
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

שלהציב גבולות ואדם עם גבולות זה שני דברים הפוכים. אדם עם גבולות אין לו צורך בהצבת גבולות. הם פשוט שם, משודרים לעולם ויוצרים את העולם.

וואו, כמו מדויק!
ואם יותר לי להוסיף: כשמציבים לילד גבולות, זה עלול למנוע ממנו לגלות את הגבולות שלו בעצמו. (הכוונה לא לגבול של "עד כמה חזק אתה יכול להכות אותי בבטן" אלא עד לאן לטפס, כמה לאכול, מתי ללכת לישון, איזה בגדים ללבוש, ודברים כאלה.)
דיאנה_ב*
הודעות: 338
הצטרפות: 29 מאי 2003, 02:49
דף אישי: הדף האישי של דיאנה_ב*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי דיאנה_ב* »

"She obeys me, but only because she wants to."
"It's the only justification for obedience"

(מתוך Tehanu מאת אורסולה לה-גווין (סדרת ארץ ים). נראה כל כך מתאים הנה שלא יכולתי להתאפק...)
ארני_ש*
הודעות: 961
הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ארני_ש* »

שלא לדבר על גבולות הגוף , ילדים שלא זכו למגע , או לחלופין שנוגעים בהם ללא הקשבה (גם מכות אבל אני גם מכניסה לקטגוריה להלביש בכוח , לתת תרופה בכוח, בדיקות גופניות ...) מאבדים את התחושה הבסיסית שהם אדון לגופם והם הקובעים את המרחק והקשר המתאים להם . היחסים האלה יתבטאו מאוחר יותר בעיקר ביחסים עם המין השני .
עתליה_בתותים*
הודעות: 100
הצטרפות: 28 ינואר 2004, 19:25
דף אישי: הדף האישי של עתליה_בתותים*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי עתליה_בתותים* »

דוגמא מהחיים: אני רוצה להספיק לאנשהו ולבני יש את הקצב שלו. אני מזרזת אותו וכמובן שזה לא עוזר, אז באיזהו שלב אומרת לו שעכשיו לובשים מעיל וזהו ומתעלמת מצרחות ה"לבד! לבד!"
דוגמא אחרת: אני רוצה להגיד שלום לחברה ואנו נפגשות בבית קפה. בני מעוניין לאכול את כל קוביות הסוכר על השולחן ואת כל העוגות בחלון.
עוד דוגמא: בני נהנה ממשחק בו יורקים את האוכל אך לא נעתר כשאני אומרת שאם אינו רעב שיקום מהכסא. אני תופסת אותו ולוקחת אותו משם.

מה השאלה? האם נכון למנוע מהילד דברים רק בגלל נוחות שלנו?
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

האם נכון למנוע מהילד דברים רק בגלל נוחות שלנו?

בדוגמת הסוכר -
אנחנו, קבוע, כשמתישבים, מסלקים את הכלי של הסוכר, אולי נותנים לכל ילד שקית סוכר אחת.
כשזה לא "תקוע מול העיניים", זה לא "מדגדג באצבעות".
אני לא רוצה שישפכו סוכר, שיבזבזו, שילכלכו, שלא יהיה לי נעים.
אז כן - אני מונעת מהילדים התנסות, כי לא מתאים לי שהיא תקרה עכשיו. לא נורא.
אילו היתה להם דווקא מאוד חשובה ההתנסות המסוימת הזאת, כרגע, הייתי חושבת מחדש. בד"כ זה לא המקרה.

דוגמה אחרת, משלי,
שכנים עם שעת שינה קשוחה של הילדים שלהם. קורה שבערב אנחנו (אחד מאיתנו) ניגשים לשם בשביל להחליף מילה על משהו. אחרי פעם-פעמיים שהילדים שלנו הצטרפו ולא הצליחו לתאפק ולא לשחק בצעצועים שם (והיה קשה לחזור הביתה), אנחנו לא מזמינים אותם לבוא אתנו. לא סוף העולם. ישחקו שם בהזדמנות אחרת, אחה"ץ.

או קחי משהו אחר - הילד מתופף על סיר. ומישהו רוצה לישון בבית. לא תבקשי ממנו להמנע מלתופף עכשיו? בוודאי שתבקשי! אין פה על מה להתנצל - הילד לא יתרגל תיפוף. אולי הוא יתרגל תיפוף בכאילו, או עם הידיים על כרית, והוא גם ילמד מיומנויות חברתיות, והתחשבות בזולת.
ענת_שן_לוי*
הודעות: 1278
הצטרפות: 26 ספטמבר 2001, 22:10
דף אישי: הדף האישי של ענת_שן_לוי*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי ענת_שן_לוי* »

בני נהנה ממשחק בו יורקים את האוכל
במקרה כזה כל התנגדות ומחאה מגבירים רק את רוח הקרב שלו, ולכן אני קודם כל נמנעת מתגובה רגשית:, איזה מגעיל אתה - אלא הולכת איתו, מקבלת את זה שהוא ילד ושילדים הם ככה. אני עשויה אפילו קודם לחייך ו"להתפעל" ממה שהוא עושה ואז זה מוציא את העוקץ ומפסיק להיות כזה גליק גדול, ואחר כך הרבה יותר קל לבקש להפסיק.

הייתי פעם עם חברה והילד שלה, בן הארבע, שמאד נהנה להגיד ולצעוק את המילים: קקה ו-אמא קקה. הילד היה בטראנס והאמא התכווצה ונעלבה נורא. הוא הבין איזה כוח עצום יש לו על אמא שלו ושהוא מחריד אותה.
כשקלטתי את הסיטואציה אמרתי לו בטון דומה לשלו: אני קקה! אני אוהבת קקה! וכל האווירה השתנתה כהרף עין. הוא צחק נורא וחווה דה-אוטומטיזציה והאמא פתאום ראתה שיש מוצא אחר לגמרי מהמבוי הסתום שנקלעה אליו.
ללכת איתם, זה לא אומר להסכים לכל מה שהם עושים, אלא לנתב אותם ממקום של ידיעה וסמכותיות, ובעיקר חוסר פחד! למה שלדעתינו כדאי להם.

אני רוצה להספיק לאנשהו ולבני יש את הקצב שלו.
רק לא להלחץ! לפעמים נדמה לי שזה המסר שאני מקבלת מבני.
,אז טוב, גם לנו קרו כמה מקרים שעד שיצאנו כבר לא היה בשביל מה לצאת, אבל כמה מקרים התגלגלו ל:
אתה רוצה להשאר עם אבא בבית או לבוא עם אמא? אם כן, אז צריך להזדרז.
ולפעמים הוא פתאום באמת רצה להשאר בבית! מה שהיה טוויסט מעניין.
אז אמנם לא תמיד יש אופציה להציע, אבל המיומנות להבהיר להם מה שאנחנו רוצים מתפתחת משם.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

רק לא להלחץ!
ואני מוסיפה - וגם לא להלחיץ. איכשהו הבן שלי הרבה יותר איטי כשאני מזרזת אותו. עכשיו, עם דברי ענת כחיזוק לחשדי, אני באמת מניחה שזו הדרך שלו למתן את הלחץ שמשודר לו.
דבר נוסף שיכול לעזור הוא הסברים מוקדמים . למשל: אנו עומדים לצאת מהרכב ביום שטוף גשם. אני יודעת מראש שהגדול ירצה לשחק עוד קצת ברכב (חלונות, מגבים, מים משפריצים...), ואני ממש יודעת שלא בא לי להמתין בחוץ בגשם עם תינוק על הידיים. אז אני מקדימה: "תראה איזה גשם! כשנגיע הביתה, נשחק קצת באוטו, ואז נצא מהר מהר מהר ונרוץ הביתה, כדי שהגשם לא ירטיב אותנו ואת התינוק". עכשיו כשהגדול מוכן לכך מראש, וגם קיבל הסבר, הוא נכון הרבה יותר לצאת במהרה. לפעמים, אם אני רואה שיש צורך בתמריץ נוסף (גילה מברג באוטו...), אני מוסיפה את 'אלמנט התחרות': "אתה חושב שנשיג את הגשם?" ואז היציאה מהאוטו היא גם משחק, לא פחות מענין מהמברג.

ומענין גם אצלנו קרו התפתחויות דומות בתגובה לשאלות דומות. בעיקר אם אמא הולכת לקניות...(בני בכורי הוא אנטי צרכן מובהק, אבל זה באמת ענין לדף אחר).
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

אני מזרזת אותו וכמובן שזה לא עוזר
בתור צעד ראשון אני מציעה להפסיק עם מה שלא עוזר. אם את יודעת שזה לא עוזר, אז זה יהיה חסר כל הגיון לעשות את זה שוב ושוב. תחשבי שאת זמן הזירוז הזה, עם כל העצבנות שהוא מביא, היית יכולה להחליף בזמן מנוחה (סתם לעמוד רגע בשקט בלי שהוא צריך אותך ולהרגע) או לשיחת טלפון או לקרוא קצת או כל דבר אחר. ממילא את מחכה את הזמן הזה, אז לפחות תהני ממנו!
עכשיו כשאת רגועה, את יכולה לנסות את השיטות שהציעו ענת ומיכל (להכין אותו מראש, להפוך את זה למשחק, לחשוב אם יש עוד אפשרויות) או לחשוב על רעיונות משלך -- אני בטוחה שיהיו לך כשתוכלי להתייחס לזה בצורה רגועה ובלי לחץ.

אני רוצה להגיד שלום לחברה ואנו נפגשות בבית קפה. בני מעוניין לאכול את כל קוביות הסוכר על השולחן ואת כל העוגות בחלון.
קודם כל, לא לכל הילדים מתאים בית קפה. החוויה של לשבת ולדבר בשקט על כוס קפה לא ממש מלהיבה את רוב הילדים הקטנים, לכן לא מפתיע אם הם מחפשים להם דברים קצת יותר נחמדים לעשות. מה שאת יכולה לנסות זה לתת לו דברים מעניינים לעשות שם ו/או לאכול שם -- דברים שאת קונה שם או שאת מביאה מהבית. ועדיין, ילדים פעלתניים לא יוכלו לשבת בשקט יותר מדי זמן במקום כזה. אולי כדאי לכן להעביר את הפגישה למקום שיתן גם לילדים אפשרות לעשות משהו?

בני נהנה ממשחק בו יורקים את האוכל אך לא נעתר כשאני אומרת שאם אינו רעב שיקום מהכסא. אני תופסת אותו ולוקחת אותו משם.
כפי שענת כתבה, יכול להיות שהוא פשוט נהנה מהתגובה שלך. אם הוא נהנה מהמשחק עצמו, אולי כדאי למצוא דברים שלא יגעיל אותך אם הוא ירק -- למשל מים (שאפשר לירוק לתוך קערה). אגב, אני לא זוכרת בן כמה בנך אבל אם הוא בן שנתיים-שלוש או פחות, אז אני חושבת שלרוב עדיף באמת לקחת אותו (ולהגיד "אני רואה שאתה כבר לא רעב, בוא נלך לשטוף פנים") ולא להגיד לו לקום בעצמו.
מיץ_פטל*
הודעות: 1618
הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מיץ_פטל* »

אני שוב רוצה להעלות את הנקודה החשובה שזה תלוי בילד וכמובן בהורה.
לדעתי יש דרכים רבות להעמיד את הגבולות : בשיר, בריקוד, בפקודה, בהסחת דעת איך שתבחרו ובהתאם לסיטואציה.אבל הם שם והם קיימים. ואם לפי חוקי המשפחה לא מסתובבים עם עוגיות ברחבי הבית אז החוק הזה או הגבול הזה אמור להיות מכובד. ואם החוק או הכלל הוא שלא מתופפים על הסיר מנרוסטה בין שתיים לארבע אז גם זה אמור להיות מכובד. ואם פעם זה מכובד ופעם לא זה עלול ליצור בלבול אצל ילדים מסויימים.
אצל ילדים מסויימים יש גם צורך לפרק את ההוראות ולא לתת הוראות כלליות כמו :סדר את הצעצועים", אלא : שים את הדובי על המדף. אתה תאסוף את הלגו ואני אאסוף את הרכבת.
יש ילדים שזקוקים לקשר עין כנותנים להם הוראה או בקשה או מבקשים את התיחסותם. ואז כדאי לכרוע אליהם ולהביט לעינהם ואז לדבר.
יש ילדים שכדי ששהמסר שניתן להם גם ישאר בזכרונם רצוי לבקש מהם לחזור על הדברים שנאמרו.
שוב זה יכול להיות מבוטא בדרכים שונות אך הגבולות הם שם.
לילה טוב בינתיים.
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

דני לסרי כתב יפה על גבולות ומרכז שווה קריאה.
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

מיץ, ככל שילדיי גדלים אני רואה שדברים שהם "חוק פנימי" מפסיקים להיות "חוק חיצוני". כלומר, יש המון דברים שהם בעצמם לא יעשו, ואז מבחינתי זה כבר לא הגבול שאני מציבה. זו המטרה, לדעתי. שיהיו לנו גבולות פנימיים ולא נזדקק לגבולות חיצוניים.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

חיבת לצטט מהמאמר הנ"ל: "לשים גבול זה חלק מחוסר אמונה במרכז"
למקרא המשפט הממצה, מצטירת לי תמונה של אמא שהיא מרכז, וסביבה ילדיה. הם לא מתרחקים די כדי להתנגש בגבול. בעצם - אם מתקרבים לגבול, אמא זזה ואתה כל הצביר, כך שגם אחרון הילדים לא נוגע בגבול.
לא דימוי של 1:1, אבל ציור יפה בעיני.

> גילה עייפה בתום שבועיים של גבולות נוקשים <
מיץ_פטל*
הודעות: 1618
הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מיץ_פטל* »

חבצלת זה הרי כל המטרה בעיני בחינוך או אם חינוך זו מילה גסה מידי, בגידול ילדים.
שזה יהפוך למשהו פנימי.
אלא כדי שזה יקרה מישהו אמור ללמד אותם. והמישהו הזה הוא בעיקר ההורים.
אמנם הילד ילמד בעצמו שכדאי לשים מעיל כשקר בחוץ אל מישהו צריך גם ללמד אותו לא לקחת " בטעות " ממתק בחנות או לא להכנס לדלת השכנים בלי לדפוק קודם.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

לא להכנס לדלת השכנים בלי לדפוק קודם
דוגמה מצוינת!
אין צורך ללמד "לא להכנס לשכנים בלי לדפוק".
מלמדים, בדוגמה אישית "בכל פעם שנכנסים לשכנים, דופקים".
מיץ_פטל*
הודעות: 1618
הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מיץ_פטל* »

את צודקת גילה אין כמו דוגמא אישית. גם באיסוף צעצועים, גם בפינוי הכלים לאחר ארוחה, גם בתרבות שיחה.אך מה על הפעם הראשונה או השניה או שלישית שהוא נכנס לבית השנים בלי לדפוק,ומתפרץ פנימה? או פותח להם את המקרר ולוקח את המילקי האחרון שעומד שם?והוא רק בן שנתיים ואולי לא הספיק להבדיל בין השכנים ממול לבין החברה הכי טובה שלך שממש אין לה בעיה אם זה?
או שהוא עדיין לא הספיק להפנים את המודלינג הנפלא שאת מראה לו כשאת מבקשת בנימוס כוס מיים קרים. אז אולי יש סיכוי שתפני אליו ותשחקו ב " טוק טוק טוק" בדלת, לפני שנכנסים או שתפלטי שניה שהוא רץ למקרר שלהם ,"פשושי בא נשאל קודם את רותי אם היא מסכימה" - מה זה אם לא גבולות???

עברתי תהליך מאוד ארוך עם עצמי, עם ילדי בנושא הזה של חינוך ללא גבולות.ואני עדיין התהליך . אני סבורה שגבולות הם הכרח המציאות, החיים.
לי באופן אישי מאוד מפחיד לחשוב רק על מרכז ללא גבולות כי לעולם לא אדע מתי ואיך אפול . למדתי שכדי שגבול יתממש אין צורך רק "לירות " אותו או לסמן אותו. אלא להחיות אותו. לקיים אותו באמת.בדוגמא.באופן מילולי ולהבהיר מתי הגבול נחצה.
שניסיתי לגדל את ילדי ללא גבולות כי ככה חשבתי בטעות שנכון לו , הוא סבל וגם אנחנו. כשאפשרתי לו לצרוח את הכאב שלו כשהוא היה בהתפרצות זעם, וכולו משתטח ובועט וצורח, ובלי הפסקה, רק ישבתי לידו והבטתי בו ב "הבנה ". הוא לא הפסיק. הוא הפך לחרד יותר.
רק משהתחלתי לעשות לו הולדינג, לעטף אותו בעוצמה, להרגיע ולהגיד פיזית אני פה איתך, הוא נרגע.וזה כשהוא היה בן שנתיים. וזה גם נכון גם להיום.
מ_י_כ_ל*
הודעות: 1491
הצטרפות: 08 דצמבר 2003, 10:54

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מ_י_כ_ל* »

מיץ, אני לא עד הסוף מבינה למה כשאפשרתי לו לצרוח את הכאב שלו כשהוא היה בהתפרצות זעם, וכולו משתטח ובועט וצורח, ובלי הפסקה, רק ישבתי לידו והבטתי בו ב "הבנה ". הוא לא הפסיק_ היא דוגמא ל-'לא גבול', ואילו - _רק משהתחלתי לעשות לו הולדינג, לעטף אותו בעוצמה, להרגיע ולהגיד פיזית אני פה איתך, הוא נרגע היא דוגמא ל'גבול'.
אני ממש לא רואה כאן גבול. האם את מתכוונת 'שהצבת גבול' כי 'הגבלת' את התפרצות הזעם שלו? אני דווקא רואה החיבוק וההרגעה הפיסית והמילולית, כמענה לצורך החבוי האמיתי שלו. זה לא שהוא 'רצה' לצרוח ואת 'שמת גבול' ולא אפשרת זאת. את פתרת או נתת מענה לצורך כלשהו שלו, כך ש הוא כבר לא רצה לצרוח יותר.

אם כי, אני מודה ומתוודה, שמעבר לתרגום מילולי של המונח, איני יודעת מהו 'הולדינג'. האם זו שיטת טיפול/חינוך?
חבצלת_השרון*
הודעות: 559
הצטרפות: 01 דצמבר 2003, 19:34
דף אישי: הדף האישי של חבצלת_השרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי חבצלת_השרון* »

מיץ,
קשה לי לגדיר לך את זה,
אבל אני חושבת שכל אימא מגיעה למצב, אחרי שנים של ניסיון (ולצערי לא קודם, ותשאלי גם את יונת... אצלי הבכור עדיין נושא "חותמות" שונות מהתקופה שבה ידעתי בדיוק שהילד נורא זקוק לגבולות...) לאותו המקום המיוחד שבו היא המרכז. האם את גם נופלת משם? כן, כמה פעמים ביום. האם זה אומר שלא צריך לשאוף לשם? ממש לא.
אתן לך דוגמה. במדינה יש חוקים חיצוניים ושילטון. האם זהו אידאל? לא לפי התורה, למשל. לפי התורה, האידאל הוא שכל אחד ישלוט על עצמו, ואם כל אחד יהיה טוב, לא יזדקקו לחוקים חיצוניים. האם זהו אידאל קשה עד בלתי אפשרי להשגה? כן. האם זה אומר שלא צריך לשאוף אליו? לא.
מיץ_פטל*
הודעות: 1618
הצטרפות: 27 אוקטובר 2001, 22:40
דף אישי: הדף האישי של מיץ_פטל*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מיץ_פטל* »

אני מנסה בעצם להסביר לעצמי בעיקר מדוע איני מסכימה עם הגישה של חינוך ללא גבולות .מדוע אני סבורה כי זו תפיסה שבעצם לא יכלה להתקיים היות שישנם גבולות והגבלות ובלעדיהם אין חברה.החוקים הפנימיים שבתורה כתובים הם. ברורים. יש הגדרות למה כן ומה לא ומה יכול להשקל לנוכח המציאות. יש גבולות.זה שהמטרה היא שהם יופנמו בתוך האדם עצמו ולא ע"י רשיות אוכפות חוק,אוקיי.אני מבינה את החוזק של העניין. אך עדיין אלו גבולות. פנימיים אמנם אך גבולות. ההורים אלו שמביאים להפנת המסרים הללו.
אני יכולה להגיד שהיום אני יותר חשה במרכז הבית מאשר כשהגדול נולד ואז העיניים חסרות הנסיון שלנו היו נשואות רק אליו.
היום הם יכולים לשחק או להיות עסוקים עם עצמם ולבוא לתדלק קצת אמא ולהמשיך.הם מסתכלים איך אני מגיבה לסיטואציות ואז מחקים אותי.
לכן אני גם מאמינה שהעבודה על עצמנו היא הבסיס .

מיכל, כשאני אוחזת בבני כשהוא בסערת רגשות ומשתולל , אני מציבה לו גבול פיזי ברור. אני לא מאפשרת לו להתפרץ לכל עבר ולפרק את עצמו ואת הבית.
אני לא יודעת כמה ממכם התנסו בחוויה של התפרצות זעם. של איבוד ע<יונת מוכנה לעשות הכל בשביל שינה>
חוה_ש*
הודעות: 464
הצטרפות: 31 ינואר 2004, 23:02
דף אישי: הדף האישי של חוה_ש*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי חוה_ש* »

סיפור שקשור לדף הזה: יש לנו בבית מפסק של מנורה שנמצא במיקום אטרקטיבי. כבר כמעט שנה כל פעם שהבת שלי, בת שנה ועשרה חודשים ניגשת לבדוק אותו, אני מסבירה שלא נוגעים בחשמל יחפים. בפעמים הראשונות גם היייתי הולכת להביא את הסנדלים רק כדי לגלות שהיא כבר מזמן לא בעניין המפסק ועברה למשהו אחר, לכן עברתי להגיד לה שאם היא רוצה לגעת במפסק שתביא את הסנדלים, מה שהיה מפסיק את העיסוק בחשמל ומייצר מעבר למשהו אחר. אתמול פעם ראשונה שהיא ניגשה למפסק נעולה מראש בסנדלים ואני לא אמרתי שום דבר היא כיבתה והדליקה את האור כמה פעמים. היום ישבנו בסלון ופתאום היא ביקשה לנעול סנדלים, הסברתי לה איפה הסנדלים לדעתי והיא ניגשה והביאה אותם אחרי שנעלנו סנדלים היא ניגשה שוב למפסק והתחילה לכבות ולהדליק את האור.
המסקנה העיקרית שלי היא שוב שסבלנות היא הדרך הקצרה. גם כשניראה ששום דבר לא עובר הדברים מחלחלים.
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12
דף אישי: הדף האישי של מונו_נוקי*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

לאיזו עזרה התכוונת?
הוא השתפר בהמון , לפני שנולדה לא היה יכול לחכות שנייה לכלום. הוא כל כך נהיה קל יותר מאז שנולדה . ויש ביניהם המון המון אהבה . פשוט הוא עם אופי כזה שזקוק להמון המון המון תשומת לב ובכלל להרבה. אני משתדלת לתת לו כמה שאפשר. ההגיון שלי אומר לתת עוד ועוד אבל לא תמיד זה מסתדר עם מה שיש.
יש לי משפחה שאני יכולה להעזר בהם לפעמים אבל גיליתי שזה לא משפר את ההתמודדות שלי (אם כי עוזר להיות פחות עייפה). הייתי רוצה להתמודד יותר טוב עם שניהם יחד.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

העניין הוא שאני לא מדברת על קנאה. (לא שזו לא קיימת לפעמים) אלא אל התנהגות לאחותו כאילו היא מעיין צעצוע שנועד לבדר אותו. זה מתוך אהבה אליה

מונו, חשבתי על זה ועלה לי השיר "אחותי הקטנה"... :-)
יכול להיות שהוא לא מכיר מספיק תינוקות? אולי אפשר למצוא לו שיר או סיפור (באותה רוח של "אחותי הקטנה") שמציג סדר יום של תינוק, או משחק עם תינוק, או את הגילאים השונים של ילדים. כך שהוא יפנים שלתינוקות מאוד חשוב, נאמר, לינוק, לישון, קצת לשחק, להיות עם אמא וקצת עם האח. שהעולם חדש להם ושמאוד חשוב להם לנוח כל פעם מהעולם החדש הזה. כל זה עד שהם גדלים והופכים לפעוטות ואח"כ לילדים וכולי.
אני לא מכירה מספיק ספרי ילדים, אבל בטח יש משהו כזה בשוק איפשהו :-) אולי זה יעזור לו להפנים את המסר ולהבין ש"זה לא אישי" - כי עושה רושם שהוא אפילו נעלב (ממך או ממנה) כשהוא לא יכול לשחק איתה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי בשמת_א* »

ברוח הרעיון של קומה ג', אפשר להגיד לו כמה פעמים ביום, בלי קשר לזמן שהיא ישנה, שתינוקות גדלים כשהם ישנים, ולכן הם צריכים לישון כדי שיוכלו לגדול. וגם הוא כשהיה תינוק ישן המון המון, והנה הוא גדל. אולי זה ידבר אליו?
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

לאיזו עזרה התכוונת?
פיזית -- מישהו (או משהו) שיעסיק אותו כשאת מרדימה אותה או צריכה להתעסק לרגע במשהו אחר.
מונו_נוקי*
הודעות: 2232
הצטרפות: 25 מרץ 2004, 18:12
דף אישי: הדף האישי של מונו_נוקי*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מונו_נוקי* »

הוא אכן לא מכיר כל כך תינוקות אחרים ולא מקשר אותם לקשר שיש לו עם אחותו. זה רעיון טוב להכין "ערכה" כזו שתעסיק אותו. הוא מאד אוהב סיפורים אני אמציא לו סיפור בנושא שינה. תודה!
אמא_טריה*
הודעות: 67
הצטרפות: 18 דצמבר 2003, 00:20
דף אישי: הדף האישי של אמא_טריה*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי אמא_טריה* »

וואו, איזה כיף שיש אנשים שחושבים כמוני.
קיבלתי חינוך יקי קפדני. אמא שלי היתה משכיבה אותנו לישון בחמש וחצי אחה"צ ומשכנעת אותנו שכבר חושך(:
שתלטנות אין סופית ואובר פרוטקטינג עד היום (מחרתיים אני בת 40!)
כל כך לא רוצה לכפות את עצמי על פעוטי (בן 5 חודשים) אבל פחדתי מאוד שבהמשך אזיק לו בדרכי הלא חינוכית, והנה, מנוסות שכמוכן, מוכיחות לי שאפשר גם אחרת!!
כבר כל כך השתכנעתי שחייבים גבולות ופחדתי איך אצליח ליישם. אני אם חד הורית בלי אבא בתמונה וחוששת מאוד שבעתיד ילדי (מתכננת עוד..) יטפסו עלי.. יהיו ילדי רחוב חלילה וכו' מנסיוני המר, כשמתמחים שעבדו תחתי קיבלו יחס אמהי הם ניצלו זאת לרעה. בקיצור, אני לא כל כך יודעת להיות סמכותית ויש לי התנגדות פנימית להפיל חיתיתי על פעוטי שכל חטאו הוא שיש לי את הכח לכפות עליו. תמיד סברתי שילדים הם "אזרחים" שווי זכויות למרות קומתם הקצרה(:
יש לי אנטגוניזם לכפיה מכל סוג, ללובשי מדים למיניהם וכיו"ב ולאחרונה, כפיתי על פעוטי תנוחה מסויימת בשיטת זילברבוש והוא שכב כצאן מובל לטבח וחיכה שהעינוי יסתיים. כשאני מדמיינת כעת את תמונתו, בא לי לבכות איזו אכזריות גיליתי (למרות שהתעשתתי אחרי שניות ספורות).
והנה, אתן כותבות שדי בדוגמא אישית (ועל כך אני דוקא סומכת על עצמי, בכל הצניעות) כדי להעביר את המסר המתאים.
הלואי הלואי שאתן צודקות!!
מבקשת_עצה*
הודעות: 24
הצטרפות: 10 יולי 2006, 00:28

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי מבקשת_עצה* »

הבן שלי, בן שבע, גילה את נפלאות המחשב.
כל יום מייד כשהוא פוקח עיניים הוא רוצה ללכת למחשב לשחק. הוא אוהב את המשחקים הכי מהירים ותזזיתיים ויכול לשחק בהם שעות ולעבור הרבה שלבים.
הבעיה היא שהוא יוצא מהמשחק בוהה, עצבני ומאוד רגיש. כל מילה שלא במקום בעיניו גוררת ממנו תגובה קולנית או אלימה.
אני ממש מרגישה שאני עושה לו עוול בכך שאני לא מונעת ממנו את המשחקים האלה!
אבל איך למנוע? המחשב בבית, אח יותר גדול גולש בפורומים שונים, הורים משתמשים במחשב מדי פעם, אי אפשר לאסור עליו מה שמותר לכל המשפחה.
האם אפשר לאסור סוג מסויים של משחקים ואתרים שונים ומשחקי חשיבה להתיר?
איך נגררתי בכלל למונחים האלה של לאסור או להתיר ומה לעשות???
שרית_אמיר*
הודעות: 908
הצטרפות: 27 ינואר 2004, 17:51
דף אישי: הדף האישי של שרית_אמיר*

חינוך בלי גבולות

שליחה על ידי שרית_אמיר* »

האם אפשר לאסור סוג מסויים של משחקים ואתרים שונים ומשחקי חשיבה להתיר
חושבת שתפקידינו כהורים להיות שם עבור ילדינו, ולפעמים גם להעיר/ולהאיר את דרכם ולשתף את דעתנו על סוג משחק זה או אחר, ונסיון בלי לומר אני לא מסכימה הדבר מובן.
אצלנו בת-10 בן-8 זה עובד.
גם במחשב גם בטלוזיה אנו יחד בוררים מה נכון לראות ומה לא, וכשיש אי הסכמה מפתחים דיון בנושא.
בהצלחה

חזור אל “אתגרים בהורות”