מדור הפלה ואובדן הריון

נשים יקרות,
רק רציתי לומר לכן תודה!
עברתי היום תהליך של הפלה טבעית עם כדורי ציטוטק,
ואם לא הייתי קוראת אתמול את קורותיכן, אני לא בטוחה שהייתי עוברת את היום הזה בשלום.
זה היה ההריון השני שלי, מההריון הראשון, ברוך ה', יש ילדה בריאה ומקסימה.
לפני שבועיים גילינו שההריון לא תקין, לאחר זמן רב שחיכינו לו. אין לתאר את גודל האכזבה, והתקווה שאולי נפלה טעות בדרך.
מאז הייתי נתונה בעיקר בחוסר ידיעה ובגישוש באפלה. כמו שאמרו לרבות מכן- "ברגע שמתחיל דימום, לבוא למיון" אני יושבת כבר יומיים ולא יודעת מה לעשות. מדממת פה ושם, סובלת מהתכווצויות פה ושם, ובעיקר נמצאת באפלה. כי אין את מי לשאול. כמעט אף אחד לא יודע, חוץ מבעלי ומאמא שלי.
במקרה מצאתי את האתר, ואין לתאר כמה הוא עזר לי והרגיע אותי.
לצערי, לא כך היה הדבר בבית החולים...
כדי לא להרוס את שמו של בית החולים לא אזכיר כאן את שמו, אך מחלקת הנשים מתחת לכל ביקורת, מזל שיש שם אחיות כי הרופאים, ילדים קטנים וחסרי אחריות, לא מצאו מקום להסביר לי על הסיוט שאני הולכת לעבור, רק דחפו את הכדורים לצוואר הרחם.
שוב תודה לכל מי ששיתפה כאן, אתן לא יודעות כמה עזרתן,
אני

אורחת יקרה,
אם הסיפור שלי סייע לך במשהו (הפלה נדחית וטיפול בציטוטק), זה מאוד מרגש אותי.
מקווה שאת זוכה להרבה תמיכה, לתזונה טובה ומנוחה טובה,
מאחלת לך החלמה שלמה ולאחריה היריון בריא וקל,
נ.

היי נ.
תודה רבה
ותביני שאני עברתי את מה שעברת במיטת בית חולים ובווילון סגור בחדר ההמתנה של המחלקה, מול משפחות של חולות אחרות. מרוב גועל ירדתי עם בעלי לשכב ולסבול על הדשא. אמנם הייתי כמעט בשבוע העשירי, והיו לי שבועיים לעכל את האבדן, אבל עדיין, לצערי הרב מאוד, על הכאבים האיומים והגושים למדתי רק מאתר זה ולא מהרופאים...
אני חושבת שעדיין לא עיכלתי את גודל הזעזוע ממחלקת הנשים האיומה הזאת, והלוואי שאף אחת מאיתנו לא תזכה לבקר במחלקות אלה מקרוב.
אורחת

אמן ואמן.

האתר עזר לי מאוד. גיליתי אותו כששוטטתי באינטרנט לאחר שהתחיל

שלום נשים יקרות.
רציתי להתייעץ בנסיון שלכן..
עברתי הפלה ספונטנית לפני 3 שבועות בשבוע 6.
היה דימום סביר ונראה שנגמר..
רק אתמול עשיתי בדיקת אולטרסאונד (באיחור של שבועיים כי לא היה תור פנוי) והאחות אמרה שנראה בסדר ונקי אבל אי אפשר לדעת שהכל התנקה מבדיקה כזאת, רק מבדיקת דם.
אני די מבולבלת! מה אני צריכה לעשות עכשיו?
למהר לעשות בדיקת דם? (הורמון ביתא) למה הרופאה לא הפנתה אותי פשוט לבדיקת דם??
היא לא זמינה בכלל ונמאס לי לדבר עם אנשים חסרי סבלנות שלא מסבירים לי כלום.
לסמוך על הגוף שלי שמשדר לי שהכל נקי??

היי.. אני דיי מיואשת! המחשבות משגעות אותי ואני לא מצליחה להגיע להחלטה אז החלטתי לשתף

אני בת 25+ רווקה,
עד לפני שנה הייתי במערכת יחסים עם מישהו במשך 4 שנים, הקשר היה לא קל והבן זוג שאב ממני הכל! הקשר היה עמוס באלימות מילולית מעט פיזית ולהיום אני יכולה להגדיר שהבן זוג היה נורא תלותי כלפיי, תמיד השתמש במניפולציות רגישיות כדיי "להביא אותי" בדיוק למה שרצה..
בשנה השניה של הזוגיות נכנסתי להריון, הריון לא מתוכנן. מייד החלטתי להפיל מכל הסיבות הנכונות (זוגיות כושלת ומצב כלכלי גרוע)
בן זוגי שיכנע אותי בכל דרך אפשרית שהכל ישתנה לטובה ושאלוהים לא סתם שלח לנו ילד והאמנתי, החלטתי להשאיר.
לאחר זמן מה של השקעה מצידו, כאילו כל הרע הצטבר בתוכו ובשבוע ב12 התפרץ עליי והחלטתי שוב לברוח כל עוד נפשי בי! פניתי למשטרה ועשיתי הפלה בסוף שבוע 12, חוויה מטלטלת רגשית מעבר לפיזית.

משם העניינים עם בן הזוג בזמנו היו לא יציבים.. הוא היה מאכיל אותי בסיפורים שלו ואני הייתי אוכלת אותם כמו אישה מורעבת.

לפני שנה חתכתי ממנו סופית, שכרתי דירה לבד ואפילו התחלתי זוגיות חדשה שהסתיימה בגלל שלא ראינו את העתיד באותה צורה.. בערב ראש השנה משהו משך אותי להתקשר לאקס ולהיפגש איתו, טעות שעלתה לי ביוקר. שכבנו והוא גמר בפנים וג אחר כך מרח אותי שיקנה לי כדור. כמובן שלא קנה ואני קניתי באיחור של 24 שעות

ביום שלישי האחרון גילתי שאני בהריון ממנו..
אני כל כך אבודה!!!! הוא מבחינתו יעשה הכל כדיי שלא אפיל אבל ניסיון העבר איתו גורם להבהוב של אלפי נורות אדומות מעל ראשי!
אני כבר לא ילדה, בת 26 תכף, בשלה לחלוטין להיות אמא! יודעת שאעשה הכל כדיי שלילדה שלי לא יחסר כלום!
לצערי הפרטנר להורות הוא החלק המדאיג.. אני מפחדת שהילד יצא עם רב הגנים שלו והוא יצא דפוק וחולה נפש כמו אבא שלו! אני מפחדת שהאקס הזה לא יתן לי מנוחה ולעולם לא אכיר מישהו חדש כי הוא תמיד יהיה שם בתור דמות מאיימת ומי יודע אולי גם נגיע ליום שאני אהיה הכותרת הראשית בעיתון "עוד רצח אישה מזעזע"

אז כבר שקלתי לטוס לאחותי, לעבור את ההריון שם ואולי אף להישאר מה שמראש קובע שלילדה לא יהיה אבא ואני אצטרך לעבור לבד הכל!

הלב שלי מושך אותי להשאיר אבל ההיגיון משתולל!!! אני לא יודעת מה לעשות.. היום אני הולכת לרופא נשים, עצוב להגיד אבל כל כך מקווה שהגורל יחליט בשבילי

העברתי לדף חדש שנקרא הסיפור של הלל (הלל היה קצר מדיי בשביל שם לדף חדש לפי חוקי המערכת...)

תודה רבה לך

רסיסים של אור אני לא כל כך הבנתי איפה הדף..
יש אפשרות לשים אותו תחת אובדן תינוקות רכים?

תכתבי הסיפור של הלל

או שפשוט תלחצי על השם שכתבתי זה יקח אותך לדף אני אנסה להכניס אותו לרשימת הדפים בדף הזה

המון תודה

היי בנות, אשמח לעצה מנסיונכן.
עברתי שנתיים מאוד עצובות. אובדן וסרטן בזה אחר זה. מכירה את הצד האפל של הסטטיסטיקה.
בשמחה ותקווה נקלטתי להריון שבדיוק בשלבי סיומו בשבוע 7. נצפה דופק זערורי,אך שק ההריון מאוד קטן וכרגע ב 4 ימים של דימום.
יודעת שזה קורה לא מעט ובכל זאת אשמח לשמוע האם יש בדיקות מומלצות לעשות לפני הנסיון הבא ואם יש לכן טיפ איך מצליחים להתרומם מזה.
ממש תודה על הדפים הנעימים שיצרתם בנושא

שליחה על ידי שי* » 13 אפריל 2021, 09:37

בקשה לסיוע בגיוס נבדקות למחקר העוסק בנשים שעברו לידה שקטה
שלום רב,
אנו פונים אליכם בנוגע למחקר העוסק בגורמים המשפיעים על רווחתן של נשים העוברות לידה שקטה. המחקר מבוצע על-ידי יחידת המחקר הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ועל -ידי המעבדה לחקר טראומה ודחק של פרופ' דני חודש במחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. המעבדה של פרופ' חורש עוסקת רבות בשאלת השפעות הלידה השקטה ובבירור הקשר בינה לבין הסיכון להיקלע למצבים נפשיים קשים, כמו פוסט-טראומה ודיכאון.
המחקר הנוכחי צפוי לתרום לשיפור רווחתן הנפשית של נשים העוברות לידה שקטה. הוא מבקש לזהות את ההשפעה של גורמים כמו תמיכה מהסביבה והחלטות המתקבלות בחדר הלידה על רווחתן הנפשית של נשים העוברות את האירוע הכואב והמורכב הזה. ממצאי המחקר יוכלו לסייע בשיפור פרוטוקול הטיפול בנשים העוברות לידה שקטה, לשכלל את היכולת לאתר נשים המתמודדות עם לחצים נפשיים בעקבותיה, ולהפנות אותן לטיפול המתאים והיעיל ביותר.
אנו מבקשים את עזרתכם בגיוס נבדקות שיוכלו להשתתף במחקר ולענות על השאלונים. זמן מילוי השאלונים הינו כ-20-30 דקות. אלו שיסכימו ימלאו שאלונים בשתי נקודות זמן נוספות לצרוך מעקב לאורך זמן. נשמח לשלוח פרטים נוספים ולהסביר יותר.
בברכה,

____________
פרופ' דני חורש רוני סודאי
ראש המעבדה לחקר טראומה ודחק מאסטרנטית במעבדה לחקר טראומה ודחק
המחלקה לפסיכולוגיה המחלקה לפסיכולוגיה
אוניברסיטת בר-אילן אוניברסיטת בר-אילן

איך פונים?

מצטרפת לשאלה
אפשר להניח גם ב כיכר השוק

רק למקרה שלא תגיע תשובה יותר מדוייקת:
אולי מתקשרים בר אילן ומבקשים לדבר עם מי שמטפל במחקרים של
_פרופ' דני חורש רוני סודאי
ראש המעבדה לחקר טראומה ודחק מאסטרנטית במעבדה לחקר טראומה ודחק
המחלקה לפסיכולוגיה המחלקה לפסיכולוגיה
אוניברסיטת בר-אילן אוניברסיטת בר-אילן_

שליחה על ידי שי* » 16 אפריל 2021, 17:39

מתנצל על התגובה האיטית, המייל הישיר לברורים הוא:
[email protected]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפור ההפלה שלי_ שבוע 10
כל כך רציתי לכתוב סיפור הלידה שלי אבל כרגע זה מה שיש.
ההפלה שלי הייתה ברכה עצומה בפני עצמה. מתנה. מיד תבינו למה.

להריון הזה חיכיתי שנה וחצי, אבל את האמת, נראה לי שחיכיתי לו הרבה יותר שנים. משהו שם לקראת גיל 30 מבעבע בך חזק כאישה, לקדם את זה, ליצור, להביא חיים לעולם.
2 פסים על המקלון עשו אותי למאושרת וזורחת עד לבדיקת האולטראסאונד הראשונה שהייתה בשבוע 5 (טעות מספר 1).
בבדיקה נאמר שלא רואים כלום ושנחזור עוד שבועיים.
קצת ירדה ההתלהבות (בכל זאת רופא חסר חיות / שמחה) אבל הכל טוב.
חזרנו. מאושרים ונרגשים.
בבדיקת אולטראסאונד כבר רואים אותו דבר.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
יצאתי נסערת מהקליניקה ונעצבתי. הדמעות עוד לא ירדו.
שיטוטי אינסוף בגוגל.
מליוני סיפורים מאתרים ופורומים שונים על כך ששבוע 7 זה מוקדם מידי ולא אומר כלום.
״לבת דודה שלי אמרו להפיל בשבוע 7, היום היא בת 3״, ״היה טעות בחישוב הביוץ ולכן לא היה לנו דופק כביכול בשבוע 8, מסבתר שהיינו בשבוע 6״…עוד ועוד סיפורים גורמים לי להמתין ולקוות לתוצאה אחרת.
כמובן שלא אלך אל הרופא הזה, פשוט מנחוס.
עוברים שבועיים, אנחנו בצפון אצל אמא.
היא כבר יודעת. והבטן אחרי האוכל מתחילה לצאת. ברור לכולנו שזה רק אויר. אבל עדיין, בשילוב של הציצי שקצת גדל, כולנו בעננים…
אני קובעת תור לרופא ויוצא שהבדיקה תהיה כבר בשבוע 10! כ״כ מצפה לתוצאות חיוביות. בכל זאת, הבטן והחזה קצת מתנפחים. ראיתי באחת הקבוצות המלצה על רופא שהוא יחסית בסדר עם לידות טבעיות, הרגיש לי נכון, מיד סגרתי אצלו תור.
יומיים לפני הבדיקה אני רואה קריש דם עדין…ויום אחרי עוד אחד.
מספרת לעצמי שהכל בסדר.
עם התקרבותנו למועד יש עוד קרישיות, דימום קליל מאוד מאוד מאוד.
יום רביעי 16:00, בדיקה.
אני מספרת לרופא הנחמד מה קרה עד כה והוא מזמין אותי לעלות למיטה.
אולטראסאונד בטני, שק הריון ריק. הוא מציע בדיקה נרתיקית כדי שנוודא.
ושוב…
שק ריק.
שק ריק. אין שק חלמון, אין עובר, אין דופק. נאדה. דממה.
שק ריק, שבוע 10.
אני רואה את החצי שלי עם דמעות בעיניים ומנסה להיות החזקה לרגע.
האמת שהתכוננתי גם לרגע הזה, הגוף עזר לי להבין.
אנחנו מספרים לו שיש לנו כרטיס טיסה וטיול לעוד כמה ימים והוא מציע גרידה או ציטוטק. הוא אפילו עוזר לנו לקבוע תור במיון כדי לזרז את הנושא. הוא מעדכן שאם יש הפלה עם דימום רב עלינו להגיע מיד לבית החולים.

אנחנו חוזרים לתל אביב ומחליטים לעשות סעודת הודיה.
הולכים לאכול עסאי בבן גוריון.
האמת, הכי טעים שאכלתי. מנה משובחת ואני נהנית מכל ביס.
בלי החצי, זה לא היה אותו דבר.

מרגע שאני מגיעה הבייתה אני מתחילה לקרוא בלי הפסקה על הפלות טבעיות.
אני מגלה שאפשר לקדם באמצעות דיקור ואפילו מנסה לקבוע תור עם מדקר אחד.
אני קוראת לא מעט על תהליך פרידה רגשי מהעובר.
ומיד מחליטה לפעול.
2 ידיים על הרחם.
מילים.. משפטים… בכי.
יומיים שאני בתהליך הרגשי הזה, מרשה לעצמי להיות בעצב.
אני כותבת מכתב לעוברית/ נשמה ומסיימת במשפט הבא: אם הגיע זמנך ללכת, אני משחררת אותך באהבה שלמה.
שום דבר לא קורה. אני מזכירה לרחם שאני סומכת עליה, ושהיא יודעת הכי טוב מה לעשות. שאני פה איתה.

בוקר יום שישי.
אני פותחת בתרגול יוגה, וזוכרת שהפעם אני לא צריכה להיזהר.
אני מחליטה ללכת על כמה נשימות קפלאבאטי, נשימות שמערבות את הבטן התחתונה ומפיחות תנועה ואנרגיה.
דימום קל מתחיל לצאת ממני. אני מרגישה שזה יקרה בקרוב, יש התכווצויוית ממש עדינות. אני מעדכנת את החצי שישאר זמין, ולא יעדר לזמן רב, כדי שאם יקרה משהו, חלילה לא אאבד דם רב מידי.
שום דבר מיוחד לא קורה, הולכים לישון.

בוקר יום שבת.
ממשיכה בתרגול יוגה, והפעם הולכת עוד כמה צעדים קדימה עם הנשימות, קצת אודיאנה, קצת בסטריקה…
10 בבוקר, אני מרגישה התכווצויות חזקות וקרישי דם קצת מתגברים.
אני עורכת את השולחן לארוחת בוקר צהריים. עוד סלט ועוד סלט.
משהו בי מחכה.
החצי נכנס הביתה ואני מרגישה שהכל קורה עכשיו. ההתכווציויות מתגברות לכאבים קשים ואני מרגישה שאני לא כל כך יכולה לדבר. הולכת לשירותים ודם מתחיל לזרום. הרבה.
יוצאת ונכנסת לשירותים בלי הפסקה. לאט לאט יוצאת חתיכה די גדולה של דם.
אני נשטפת במקלחת במים החמים ומחכה שהכאבים ירגעו. נושמת ומזכירה לעצמי שאני סומכת על הגוף שלי. שהוא יודע. עוד כאב חד ועוצמתי. אני רצה לשירותים ונופל לו שק דם לאסלה.
זה יצא!

יוצאת החוצה חצי ממוטטת, מתיישבת על הרצפה ואומרת תודה לקב״ה בלי הפסקה.
תודה להשם
תודה תודה תודה.

תודה שזה יצא טבעי
תודה שלא הייתי בניתוח פולשני
תודה שלא עברתי גרידה
תודה שהגוף הקשיב לי
תודה שהוא יודע מה לעשות
תודה שאני בריאה ולא בעלפון או בבית חולים
תודה שהכל בסדר

לימים… אני יודעת שזה לא רק תודה שנחסך ממני הליך רפואי.

זה בעיקר …
תודה על הבריאות של הגוף
תודה על ההתחדשות האלוקית היומיומית
תודה שהייתה לי הזדמנות לסמוך על הגוף שלי ולהאמין בו
תודה שראיתי את הטוב בזה
תודה שבחרתי בעצמי
תודה שהקשבתי והייתי נאמנה לעצמי
תודה להשם.

*** אני משתפת פה כי האתר הזה עזר לי מאוד מאוד מאוד לפני
תודה רבה רבה

תודה ששיתפת

בשורות טובות במהרה.