| |
|
|
"כל שברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה. כגון החרדל צריכין למתק, התורמוס צריך למתק,
החיטים צריכים להיטחן, אפילו אדם צריך תיקון" (בראשית רבה י"א, ו').
כאן אמנם ההתייחסות היא לאי-שלמותו של האדם, אולם הרמב"ם, אשר היה רופא בחצרו של צלאח א-דין,
והיה מגדולי הפוסקים, נתן למעשה המילה טעם אחר:
"המילה, לדעתי אחד מטעמיה מיעוט התשמיש והחלשת האיבר הזה כדי שימעט בפעולה זו ויתאפק ככל האפשר. וכבר חשבו כי המילה הזו היא השלמת חסרון בבריאה, ומצא כל מפקפק מקום לפקפק ולומר היאך נעשו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מבחוץ, עם מה שיתבאר מתועלת אותו העור לאותו האבר. ואין המצווה הזו להשלמת חסרון הבריאה, אלא להשלמת חסרון המידות, ואותו הנזק הגופני הנעשה באבר זה הוא המטרה... אבל פחתה בה הלהיטות והתאוותנות המופרזים מכדי הצורך. והיות המילה ממעטת כוח הקשוי ואפשר אף מיעוט ההנאה, הוא דבר שאין בו ספק, כי האבר כאשר הוטף ממנו דם והוסר המגן שלו מראשית גדילתו אין ספק שהוא נחלש, ובפירוש אמרו חכמים ז"ל הנבעלת מן הערל קשה לפרוש, וזהו הגדול בסיבות המילה לדעתי".
(הרמב"ם - מורה הנבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט)
| |
|
|