^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום יש לי תרנגולת לגהורן שאני מגדלת כחיית מחמד וטסתי לחול לא מיזמן ולכן היתי צריכה להשאיר אותה אצל חברים כשה חזרתי לקכת אותה היהי לה פצע בכרבולת והכרבולת היתי נפוחה בתירוף למישהוא יש רעיון מה לעשות?

לוקח להן יותר זמן להתאושש. עכשיו כשחם זה גם מאתגר אותן. אני ממליצה לשים לה בריכה רדודה -הן אוהבות לעמוד במים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היא אצלך שלושה שבועות בלבד? אם כן אז בתנאים טובים של הזנה בירק ותערובת+חופש ושלווה היא תשוב להטיל.

תרנגולת ניצולה מהתעשייה כבת שנתיים שלא הטילה עדיין (3 שבועות) האם היא סיימה את ההטלות באופן סופי?

אביגיל פק פק מקווה שלקחת לווטרינר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל היודעות דבר
הכלב של השכנים תפס לי תרנגולת ונראה לי שדי ריסק אותה מבפנים... היא חיה! אוכלת שותה אבל לא זזה.. וכמובן מופרדת מהמכשפות האחרות. מה עושים? איך ממיתים לחסד בצורה הומאנית?

למה להוציא? לדעתי עדיף לחכות. 21 יום ויש תשובה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן אני ראיתי שבפעם האחרונה שכתבו בבלוג הזה היה שנה שעברה אבל עדיין החלטתי לכתוב, אנחנו מגדלים תרנגולות כבר כמה שנים, כל פעם כולם מתים ואנחנו קונים/מאמצים עוד, לא מזמן לקחנו עוד כמה, אחרי כמה טריפות אז נשארו לנו זכר ונקבה (דורותי ושמוליק) הנקבה הטילה 17 ביצים, רצינו לבדוק אותם בעזרת מבחן החדר החשוך אבל דורותי לא קמה יוצאת הרבה מהלול והיא לא נותנת לנו לגעת בביצים שלה, למישהו יש רעיון יצירתי איך להוציא אותה החוצה?

זה קצת קשה טכנית, כי הלול רחוק מחשמל. נראה לי שלשים להן אייפון זה קצת מוגזם. בכל זאת תרנגולות.
הבלדיות כן מטילות, רק המטילות לא נאמנות לשמן.

ניסית להשמיע להן מוסיקה קלאסית?
עכשיו לא עונת הביצים, קשה להן, הן בטראומה. מכירה לפחות לול אורגני אחד שמשמיע להן מוסיקה קלאסית וטוב להן עם זה.

בכל אופן, מאז הן לא הטילו אפילו ביצה אחת. זה שהן בלול כל הזמן זה מאד מבאס, לא רואים אותן בכלל ואני מרגישה שאני לא נקשרת אליהן בכלל (סליחה אם זה נשמע טיפשי). אז הן יוצאות רק כשאנחנו יושבים בחצר ומישהו נשאר לשמור עליהן כל הזמן.

הלולן סיפר שפעם היו שוחטים אותן ומכינים נקניקים מהבשר, ושהיום אפילו לא טורחים. מחשמלים וזהו.
כשיצאנו עם הזוכות הלא מאושרות ראיתי בחוץ על האדמה תרנגולות מתות... לא המון, אחת פה ואחת שם. כנראה כמו המרוטה שלנו, שנשארו יותר מדי בחוץ בשממת הראונד-אפ. את זה כבר לא הראיתי לילדים...
לקחנו הביתה, שמנו בכלוב, לא מוציאים אותן. אחרי שנטרפו תרנגולות בצהריים ממש מתחת לאף שלנו אנחנו מפחדים מדי
חוץ מזה, תרנגולות שיצאו מכלוב סוללה הן מאד חלשות ולא יכולות לצאת, אין להן יכולת לברוח אפילו מחילזון.

כמה שבועות אחרי, היתה לנו הזדמנות לקבל כמה תרנגולות מלול סוללה לפני חיסול. הפעם הלכנו כולנו ללול, בניגוד לפעמים הקודמות בהן קיבלנו את התרנגולות. הגענו למתחם מלא לולים, במושב שזה עיקר פרנסתו... מלא תרנגולות, עשרות אלפים, המוני ביצים, האדמה בחוץ חשופה, מקום מנוכר. בחוץ הסתובבה תרנגולת מרוטת נוצות, שלא ברור אם הושלכה או ברחה, והבכור מיד תפס אותה והכניס לארגז הקרטון שהבאנו כדי לקחת אותן. הלול היה ממש מטופח יחסית לעובדה שהוא לול סוללה, ובעצם דבר מבאס ביותר. נקי, התרנגולות גדולות במיוחד ולא מרוטות (באופן יחסי). הלולן תפס לנו את הכי גדולות, וכדי שלא יברחו קשרנו להן את הרגליים, ממש כמו באוטובוסים בסין. מתוך לול של אלפי תרנגולות יכולנו לקחת רק חמש (וגם את המרוטה מבחוץ), וקשה שלא לחשוב שכל האחרות נידונות למוות תוך ימים ספורים. אלו שתפסנו נאבקו, והצטערתי שאני לא יכולה להסביר להן שהן אלו שזכו בפיס של התרנגולות.

אם כבר הגעתי, אניצל את ההזדמנות לעדכן:
היתה לנו מכת טריפות, והלול הידלדל מאד. נשארנו עם תרנגולת לבנה אחת,שתיים בלדיות ושני תרנגולים, שחורי ופרוחי מהפרקים הקודמים. הבעייה שפרוחי לא הסתדר עם שחורי. הצקות יומיומיות, זנב מרוט, זה היה מאד לא מוצלח, אבל ממש קשה למצוא בית לתרנגול זכר. השיא היה כשיום אחד כששיחררתי את התרנגולות, פרוחי לא יצא עם כולן. הלכתי לחפש אותו, ומצאתי אותו מתחת לרשת בפינה של הלול, לא זז... אבל הוא היה חי, ובריא, ושלם, סתם נתקע בזמן שהוא ברח משחורי. זו היתה התלבטות קשה אם להוציא אותו למחוזות הטורפים או להשאיר אותו עם התרנגול המתעלל. יום אחד השארתי אותו בחוץ, וכשחזרתי נותרה רק ערימת נוצות.
אבל אז השלווה חזרה לשכון בלול.

לגבי הכניסה, אני השתמשתי בגדר ירוקה קשיחה, ואפשר להשאיר חלק ממנה לא מחובר וזה השער. הוא מאד נוח.

אני גידרתי את הירקות, וכך אני יכולה להשתמש בגדר להדלייה. לי אישית זה נוח שגן הירק תחום, כי הגינה לא פרטית לגמרי, וזה מונע כניסת בני אנוש, כלבים וילדים (שהם מזיקים לא קטנים בעצמם).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי 6 תרנגולות בלול חמוד בגינה, שכשאנחנו בבית, בעיקר אחהתצ וסופי שבוע, אנחנו פותחים להן והן מסתובבות חופשי בגינה. חלק מחזון משק לצריכה עצמית שלנו - תרנגולות חופה וגן ירק. אך אבוי, וכצפוי כנראה, הן אכלו את כל הגן ירק (וגם כל מיני פרחים צבעונים מידי). עכשיו לקראת הקיץ אנחנו רוצים לשתול גן ירק חדש. גודלו בערך 6 מטר על מטר וחצי, לאורך הקיר החיצוני של הבית, בשולי הגינה. הגינה כולה מגודרת . כמובן שאפשר להקים גדר סביב הירקות (אבל אז זה ייראה כמו כלא ולא גן ירק, ולא ברור לי איך אוכל לגשת לגינה ולטפל) או סביב אזור מסויים שבו יהיו התרנגולות (אבל אז הן לא יהיו במי יודע כמה חופש) . רעיון יצירתי, מישהו?

הייתי רוצה לשים תמונות, אבל זה יותר מדי מאתגר מבחינה טכנולוגית.

הי תפוח,
תנחומי על שחורה )-:
מעניין לקרוא את הבלוג שלך וכיף לשמוע על הפרוייקטים המשותפים עם הילדים. נמיות הן ממזרות רציניות.
וקקי בסלון זה ממש מבאס. הייתה פה בבית ארנבת איזו תקופה והיא הייתה משתינה בכל מקום S-:
מה עם כמה תמונות של החצר והלול?

פרוחי, אגב, עדיין מבלה הרבה בסלון. שם, בניגוד למרפסת, הקקי לא מרחיב את הלב.
לדרוך עלל קקי בסלון זה מבאס.
לשבת על קקי זה עוד יותר מבאס.
תרנגולות אוהבות מקומות גבוהים

שלשום נטרפה אחת התרנגולות הותיקות, שחורה (זה שמה), ושני אפרוחיה, שהיו ידועים בתור הצהוב הקטנטן והשחור הקטנטן.
הנמייה הצליחה לחפור מחילה צרה, ונכנסה לפינה הנעימה והמוגנת שבה שחורה והאפרוחים נהגו לישון. סימני המאבק היו בכל פינה. שחורה היתה תרנגולת קשוחה, אחת שלא תיתן שיפגעו לה באפרוחים בלי שהיא תשיב מלחמה שערה.
אחרי הצהריים חזרנו למשימה של ביצור הלול. זו מלחמת מוחות, אנחנו מול הנמייה. הוספתי רשתות על הקרקע מסביב, ורצועה של קרשים שוכבים כדי להקשות על החפירה.
אחר כך גייסתי את הילדים למשימה של סחיבת אבנים כבדות (הילדים יודעים להעריך קרב ביצורים), והקפנו את הלול בהרבה אבנים כבדות, מבפנים ומבחוץ.
אני עדיין לא שקטה. יש עוד נקודות תורפה. המערכה בעיצומה.

הקמתי גינת ירקות חדשה.
גידרתי אותה.
עכשיו התרנגולות שוב מסתובבות חופשיות

אין כמו קצת קקי על המרפסת כדי להאיר בוקר שבת.

_בוקר.
התרנגול על הגג קורא
התרנגול של השכנים עונה
פסטורליה.

הם ממשיכים לשוחח,
אחרי הפוגה, התרנגול של השכנים נשמע עמום.
עונה בקוצר רוח.
כנראה ירד מהגג._

כמעט שירי הייקו

אני מצרפת קישור לסרט קצר שמתאר מה קרה כשהחזירו את הזאבים לילוסטון אחרי 70 שנות העדרות.
בקצרה - הם העניקו חיים.
http://themetapicture.com/when-they-bro ... se-wolves/

בוקר.
התרנגול על הגג קורא
התרנגול של השכנים עונה
פסטורליה.

הם ממשיכים לשוחח,
אחרי הפוגה, התרנגול של השכנים נשמע עמום.
עונה בקוצר רוח.
כנראה ירד מהגג.

בקעו עוד שני אפרוחים. שחור ולבן. שתי האמהות שלהם שמחות בהם, ומגדלות אותם ביחד, בעודן דוגרות על ארבעת הביצים שעדיין לא בקעו. יחד עם כולם יושב גם האפרוח השחור מהדגירה הקודמת. הוא גם דוגר.
הבעייה היא שאת פרוחי, האפרוח שגר בשירותים, הן לא אוהבות. אז הוא מבלה את זמנו בתאי ההטלה, וכשאנחנו בבית הוא מבלה עם הילדים, הולך אחריהם לכל מקום, ויושב בשקט בסלון כשהם משחקים.
אני לא מאמינה ששוב הגעתי למצב שיש לי תרנגולת בבית.
יש גם חתולה, ככה שהוא חייב לנפוש בבית תחת השגחה.

בזמן האחרון התרנגולות רוב הזמן בלול. נמאס לי שהן מתות ונמאס שהן משחיתות את הגינה.
גם את התרנגול היחיד שנשאר הכנסנו פנימה, אפילו שהוא לא היה שלנו ומעולם לא גר בלול. הוא לא הכי רצה, אבל הוא היה בודד ונראה מסכן, קצת מרוט ורזה.
הוא השמין, ונראה די שמח בכלוב. שלשום הוא ברח החוצה, הסתובב כל היום וחיכה לחזור ללול בערב.
מעניין שהוא מסתדר יפה עם התרנגול השחור (אחד מאלו שנולדו אצלנו) טוב מאד כשהם בתוך הכלוב, אבל כששניהם היו בחוץ, הלבן היה מאד טריטוריאלי ודאג לגרש את השחור. עד שהגיעה השעה להיכנס חזרה, אז שניהם ישבו ליד הדלת בשקט וחיכו שנפתח להם.

אכן, לפעמים תרנגולות מתות, נפצעות ואף נטרפות. אבל הדוגמאות על חברים בחו"ל שאוהבים את התרנגולות שלהם וגם להם הם לפעמים נטרפות - לא רק שאינה רלוונטית, אלא משילה את האחריות מעל 'תפוח אדמה'.
לא זכור לי שכתבתי אם הם אוהבים אותן או לא. אולי הם סתם אירופאים תועלתנים ומסודרים שכל תכליתם מיקסום הרווח מהתרנגולות?
באמת שהיה יותר מעניין אותי לשמוע איך את מגנה על התרנגולות ולא את איך שאת חושבת שאני מרגישה ומתנהגת.

זה נושא כל כך מורכב...
אלה לי לה - תודה לך, זה בדיוק אחד הדברים שכיוונתי אליהם במוסר יחסי.
כשמדובר בחיות מבויתיות, בעיניי התשובה לשאלה מה ראוי היא הרבה פחות חד משמעית מאשר במקרה של חיות בר, שם התשובה היא לרוב - ראוי לא להתערב.
אני מסכימה איתך שיש דילמה של מה עדיף עבור חיות כאלה - חיי חופש מסוכנים או חיי כלוב מוגנים. קטונתי

לא טענתי שיש לשים אותה מאחורי סורג ובריח, אולם מקריאת הפוסטים שלה ניכר שהיא לא נהנית מגידול התרנגולות
כן הבנתי את הטענה שלך במדויק כבר בפעם הראשונה.
הטענה שלי הייתה שהביקורת שלך, גם אם אפשר להתווכח על השאלה אם היא במקומה או לא, היא מטיפנית ואדנותית.
הבלוג הזה לא נראה לי המקום הנכון להביע אותה, ואם כבר מוסר יחסי בראייה קשקשנית פוסט-מודרנית - לעניות דעתי ראוי גם שתשמרי אותה לעצמך באופן כללי.
זאת לעומת השיתוף הקונקרטי והעצות הפרקטיות, שנראים לי בהחלט ראויים ובמקומם.
זו דעתי

מגדלת תרנגולות. האם את חושבת שגידור הגינה (הגבלת חופש התנועה של התרנגולות) אינו פוגע בהן? או אולי פוגע בהן פחות מחיות טרף?
האם את מחשיבה גם את הפגיעה בחיות הבר? זה נושא כל כך מורכב...

הדיון מזכיר דיונים קבועים בקרב מגדלי חתולים. חתולים בדירה סגורה חיים הרבה יותר שנים מחתולים שיוצאים לחצר (לרחוב ולכביש). אבל רבים ממגדלי החתולים חשים שעצם הכליאה פוגעת באיכות החיים של החתולים.

אני אתחמק מהדיון הפילוסופי האם מוסר הוא דבר מוחלט או יחסי. כל הקשקשת הפוסט-מודרנית הזו, המטובלת בז'רגון ניו-אייג'י משעממת אותי ואין זה הפורום המתאים.
לעצם העניין, ברור שזכותה של 'תפוח אדמה' לעשות כרצונה בהתאם לחוק בגידול תרנגולותיה. לא טענתי שיש לשים אותה מאחורי סורג ובריח, אולם מקריאת הפוסטים שלה ניכר שהיא לא נהנית מגידול התרנגולות. לא ערכתי על כך מחקר, אבל אני נוטה לחשוב שמי שלא נהנה מעשייה מסוימת - נניח, גידול תרנגולות - אינו מפגין עודף אחריות בעשייתה. אם נניח לדיון העקרוני, גידול תרנגולות (וגידול בעל חיים) דורש אחריות רבה. כשם שאדם נורמטיבי לא ייטה להשאיר את תינוקו לבד באמבטיה, כך מגדל תרנגולות (לבטח זו שעושה זאת לצרכים ביתיים) צריך לפעול ולשאוף לספק את התנאים האופטימליים לתרנגולות.
אכן, לפעמים תרנגולות מתות, נפצעות ואף נטרפות. אבל הדוגמאות על חברים בחו"ל שאוהבים את התרנגולות שלהם וגם להם הם לפעמים נטרפות - לא רק שאינה רלוונטית, אלא משילה את האחריות מעל 'תפוח אדמה'.
ברמה הקונקרטית יותר: אני מגדלת תרנגולות, יש לי כלבים, חתולים, ושכנים עם חיות גדולות ונושכות. הסיבה מדוע התרנגולות שלי לא נטרפו מעולם קשורה לכך שאכפת לי מהם והשקעתי זמן רב בדאגה לבריאותם ושלומם. לפיכך, גידרנו חלק גדול מהגנה, דבר שמקשה עד מאוד (למעשה, אם שועל לא יגיע עם קטר - אין לו מה לעשות אצלנו) כניסה לשטח המגודר. הבית בו לנות התרנגולות ממוקם גבוה, והסולם המוביל אליו מונע כניסה של חיות כגון כלבים, נמיות, חתולים וכו'. כך, לא ניתן לטרוף את התרנגולות בלילה. אני יכולה להמשיך ולתאר מה נדרש בכדי לשמור על התרנגולות - אולם צריך רצון ומוטיבציה.

אחרי שנתיים שבהן התרנגולת מטילה מידי יום, היא מתחילה להטיל פעם ביומיים. זה פחות רווחי (אולי כבר לא רווחי בכלל, זה לא שלולנים הם בעשירון העליון), ואז שולחים את כל המטילות לחישמול וקונים חדשות.
כמובן שלפני זה הורגים את כל הזכרים (לא שוחטים למאכל, הורגים סתם) וחותכים להן את המקור.
רוב ניצולות הסוללה מגיעות אלינו במצב לא טוב. אחת הטעויות של מתחילים שעשינו היתה לשחרר אותן להסתובב בחצר מוקדם מדי, לפני שהן התחזקו והיו מסוגלות לברוח. חוץמזה, תמיד הנוצות מרוטות והציפורניים ארוכות, לעיתים גם הכרבולת פצועה. אחרי חודשיים בערך הן כבר נראות טוב.

חוץ מזה, היתה לנו היום קרפדה בשירותים
המממממ...
ץ

אבל האלטרנטיבה שלהן היתה חישמול
לא הבנתי, על ידי מי? בעלי הסוללה?

במחשבה נוספת, אשמח אם תחלקי עמי מהידע שלך: איך את מגינה על התרנגולות? מה הם לדעתך תנאי חיים נאותים?

חזרתי לא מזמן מאירופה, מחווה של חברים. הם כרגע מגדלים לא מעט תרנגולות. יש גם הרבה צאצאים. אן להם יכולת להחזיק את כל הזכרים, אז הם אוכלים אותם. זו דרכו של האדם לשמור על קיימות ארוכת שנים של תרנגולות בחווה. זה חלק מהמערכת האקולוגית (המלאכותית) של החווה.
אין כמעט טריפות, כי יש כלב. אבל יש.
אני מתלבטת אם לקחת כלב. זו מחוייבות ארוכת שנים ואני לא בטוחה ביכולת שלי להתמודד איתה.
אמשיך אחר כך.

לגבי מוסר: המוסר אינו דבר מוחלט, ולכן, איני חיה את חיי מתוך הזוית הזו בלבד.
רוב התרנגולות שלי היו והינן ניצולות תעשיית החקלאות. גם ניצולות סוללה וגם הפטמים. שני הזנים האלו הם יצירי האדם, ומתקשים לשרוד בטבע. מצד שני, להחזיק אותן רק בלול זה לא מה שהן רוצות. הן חיות כרגע בתנאים לא הכי מייטביים, אבל האלטרנטיבה שלהן היתה חישמול. עם כל אחת שנטרפת אני מתנחמת בזה שבעיני, חיות הבר יותר חשובות, ובזה שהן לפחות זכו לטעום את טעם השמש על הנוצות, החול להתחפר בו, הגירוד והניקור באדמה.
אני חיה במקום שבו יש שפע של חיי בר, שגם הם כנראה שורדים על תעשיית העופות (ובאופן ספציפי, הלול שנמצא כמה משקים במןרד הרחוב). יש כאן גם שפע של חקלאים חובבי הרעלות, וגם אנחנו בני האדם סובלים מזה. וככל הנראה גם יש כאן כלבים משוטטים לא מעטים.

אני אכן כרגע פחות נהנית מהתרנגולות. אחת הסיבות היא הטריפות הרבות והמיתות המשונות, זה מעיק עלי. כל תרנגולת שנפצעת או מתה מעציבה אותי לכמה ימים.
יש לי עוד מה להגיד, אבל עוד מעט.

זה עמדה לא 'ירוקה' לא 'צמחונית' ולא מוסרית.
אף אחד לא מחויב לעמדה צמחונית או "ירוקה", ועמדה מוסרית היא עניין יחסי.
אני מכירה הרבה מאוד אנשים שמגדלים תרנגולות באהבה, ואצל רבים מהם יש בעיות, כולל חיות משק ובר שטורפות מדי פעם.
גם תרנגולות שחיו בטבע (אי פעם לפני הרבה שנים) לא היו מוגנות מפני סכנות כאלה או מפני מחלות.
בעיניי הביקורת שלך אינה במקומה וגם נאמרת בטון מטיפני, מתנשא ולא נעים.
במיוחד צורמת לי הפרשנות שלך למניעים של תפוח אדמה - אין לך שום דרך לדעת האם היא רוצה לגדל תרנגולות ונהנית מכך,
וגם אם היא לא נהנית מכך - עדיין זכותה לעשות זאת גם בלי הנאה, מסיבותיה שלה

קראתי את הדברים של תפוח אדמה, ואני חייבת לומר שנראה שגידול התרנגולות הוא סבל עבורך ועבורן. אני מגדלת תרנגולות, הן חופשיות, ועד היום לא טרפו לי תרנגולות והן לא גוססות על ימין ועל שמאל. חייה של תרנגולות יכול להגיע ל-15 שנה ואצלכן נראה שמדובר על מציאות לא נעימה במיוחד. הבעיה - לפחות להבנתי - היא חוסר הידע שלך בגידול תרנגולות ובהגנה עליהן. זה עמדה לא 'ירוקה' לא 'צמחונית' ולא מוסרית. תרנגולת היא חיה וככזו ראוי לדעת אילו תנאים ראויים לה ולצאצאיה. בנוסף, מהדברים שאת כותבת נראה שלא בא לך לגדל תרנגולות. זה כמובן בסדר גמור - אולם אדם שמגדל בעל חיים; ראוי שיהיה לו יחס חיובי אליה. תרנגולת היא לא גימיק ולא תוכן לבלוג מגניב באינטרנט.

לתרנגולות יש כרגע מתקפת כינים. אז הם הזמינו בדואר כינים מיוחדות, שאוכלות את הכינים של התרנגולות. אחרי שכל הכינים נאכלות, הן מתחילות לאכול אחת את השנייה ומתות. לפחות כך זה אמור לעבוד, בינתיים הניסיון רק בתחילתו.

נסענו לבקר חברים בניכר. הם גרים בחווה אורגנית, כמו בסיפורי הילדים, ויש להם מלא תרנגולות מסוגים שטרם ראיתי בארץ, ורובן פשוט ענקיות! התרנגול גדול פי שניים מהפטמים שגידלנו פעם.
יש להם: סוג איטלקי, ענק.
סוג מדרום אמריקה, שחסרה לו החוליה התחתונה בגב, ולכן אין להן נוצות זנב, והרגליים והבייצים שלהן ירוקות.
עוד זן חום עם ביצים בצבע שוקולד.
ועוד כמה שאני לא זוכרת כרגע...
המטרה היא שיהיו ביצים בארבעה צבעים: לבנות, חומות, חומות כהות וירוקות. הצבע הירוק של הביצה הוא דומיננטי, ככה שכשמכליאים תרנגולת קטנה ירוקה עם גדולה חומה, נולדת תרנגולת גדולה שמטילה ביצים ירוקות. אולי הן עוג ישתלטו על העולם.

תפוח, כמוני כמוך... כבר שנתיים גרים באחד האיזורים מוכי הצפעים בארץ, ואני מרב חרדות נחשים טרם ראיתי אחד. טפו-טפו-טפו חמסה חמסה.

איזה בלוג כיפי, תודה רבה

אולי בתוך הלול אפשר לעשות הפרדות לחלושים יותר? תינוקיה שכזאת?
ובקשר לחופש: יש איזה עניין עם מסגרת שמעבירים ממקם למקום ואז הן כל פעם על אדמה רעננה אבל מוגנות. כמו מגירההפוכה ענקית מרושתת מלמעלה. זה מעולה בחורף כשיש הרבה עשב.
אבל חופש מוחלט זה סתם מפח נפש לכולן (חוץ מלהן, כי הן נגמלות מיסוריהן צ'יק צ'ק) (וגם בכלוב, הן מותקפות בקלות לא פעם. ) בקיצור, בטבע כמו בטבע: יפה מרחוק ומלא זוועות מקרוב

רצועות pvc זה רעיון מעניין. תכלס מה שהכי כבד בלול שלי זו הרשת. לפני ששמנו אותה היה אפשר להזיז אותו.

תסתכלי פה http://www.backyardchickens.com/atype/2/Coops תחת טרקטור. יש גם משולשים, קלים.
את הלול הראשון שבניתי (היחיד בינתיים) בניתי מחומרים שהיו לי. רציתי משולש אבל מה שהיה לי זה צינורות pvc אז יצא מקושת. הבית עצמו משולש. תמונות בהזדמנות...

יקירה, בלוג מאמם
חוץ מזה, היתה לנו היום קרפדה בשירותים, ציקדות בסלון והילד האמצעי דרך על יקרונית התאנה.
מתכוננת נפשית (;

חס וחלילה צפעים....
יונת שרון טוענת שיש מלא בכל מקום, ושרוב האנשים לא רואים אותם. אני כנראה מאלה שלא רואים.
בשנה שעברה עקץ אותי עקרב אצל גילית ט, זה היה נורא. כמו ללדת דרך הזרת. זוועה.
אני ממש לא רוצה צפעים בחיי.

בלוג מעורר קנאה וחלחלה...
מצד אחד, החיים בטבע - :-)
ומצד שני, החיים והמתים בטבע (ביום שתכתבי על ביקורי הצפעים אני אחנק...) :-s

גריינתיך.

הדף הזה הופך להיות משפחתי וחיות אחרות.
חוץ מזה, היתה לנו היום קרפדה בשירותים, ציקדות בסלון והילד האמצעי דרך על יקרונית התאנה.

אגב שירותים, אתמול בבוקר האפרוח של השירותים טבע בשירותים. למזלו הוא נימשה בזמן, ונראה שהוא בסדר.
לכן הוא הועבר אחר כבוד לכלוב בתוך הלול.
ערב לפני הטביעה ניסינו להעביר אותו ללול בלי כלוב, אבל הוא היה מאד מסכן, וניסה לצאת החוצה לילדים, ואחד האחים הגדולים שלו ניסה לנקר אותו, אז החזרנו אותו.

השכן סיפר לי שהוא רואה תנים מסתובבים בערבים בחצרות.
הוא חושב שהתנים הורגים ביום וחוזרים לאסוף את השלל בלילה.
נעלמו לו שני גורי חתולים.
אני יודעת שיש גם כלבים חופשיים.
אולי הגיע הזמן לוותר על החופש לטובת חיים.

לפני שנה, מצאנו את אחד התרנגולים שרוע על הרצפה, כשהחברים שלו לידו, והוא מתנהג כמו שיכור. נופל ולא מצליח לקום. בן זוגי היה בטוח שזה הסוף, אבל בכל זאת החלטנו לשים אותו במקום סגור, ובאורח פלא הוא התאושש.
אני חושבת שאז הוא אכל כמות גדולה של זרעים מצופים באיזה חומר, שהיו פזורים על הקרקע בסככה.
לצערי, לא נראה לי שזה המצב עם המסכנות ששוכבות גוססות בלול.

וגם מרססים אותנו שוב.
אנחנו גרים ליד מטע שזיפים, ובעל הבית מאד אוהב לרסס.
אני חושבת שזה מה שקרה לתרנגולים שמתו בתחילת הבלוג. עשיתי עבודת בילוש אצל השכנים ולהלן המסקנות:
בערב שלפני המוות, היה ריסוס כבד, והם בילו בשזיפים בערב.
כנראה שזו הסיבה שהלבן נפל מהגג, אחרת הוא לא היה נטרף.
שכנים אחרים סיפרו שהחום הסתובב כמו שיכור בבוקר. אני חיפשתי אותו ולא מצאתי, ואז להערכתי הוא נפגע ממכונית, כי כשמצאתי אותו הוא שכב בשולי הכביש.
בעסה. הריסוס הורג! שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

אוף אוף
שתי תרנגולות גוססות.
אחת ננשכה, השנייה נראית שלמה.
בעסה.

אז גדרות נוספות, זה בעייה. יחמיצו לי פנים אם אני אעשה עוד גדרות. ייתכן שאף יחבלו בהן ״בטעות״ (זה מה שקרה לגן הירק שלי פעמיים).
את האפרוח בעל האמא אי אפשר לשלב עם הדחוי כרגע, אז נראה לי שהשלב הבא זה לשים את הדחוי בכלוב קטן בתוך הלול, ולקוות לטוב. כי בשירותים נהיה ממש נורא. מזל שיש לנו שני שירותים.

את הבית הקטן בניתי משאריות עץ, וגם על הלול העדפתי להוציא כמהשפחות. אז היו לי לא הרבה שאריות עץ, וגדר שפירקתי מחצר בקיבוץ שכן, אצל מישהי שהופתעה שמישהו מעוניין בגדר המיותרת שלה.
איכשהו היה נראה רעיון טוב להכין לול משולש. בדימיוני ראיתי לול קליל, שאפשר להזיז. בקלילות, והבית הקטן מחובר לו מאחור. בפועל זה לול כבד שאי אםשר להזיז, והבית הקטן מחובר לא הכי טוב...והוא קצת נמוך, כך שצריך להזדחל בפנים. המקום היחיד שהגיוני לשים בו אפרוחים הוא מתחת לבית הקטן. אבל ממש קשה להגיע לשם, והאפרוחים ממילא יוצאים בעצמם בגיל שבוע, בניגוד לדעתי, אבל הם לא ממושמעים :-p

טוב, כנראה שזה הזמן לספר את סיפור הלול....כשעברנו לבית השכור הנוכחי, הובטח לנו מקום נחמד מתחת לסככה שבו אפשר לגדל תרנגולות. אחר כך הסתבר שהשותף של בעל הבית, שדרכו מתנהלים העניינים, כנראה חשב שלא נעשה את זה, אן שלא היה לו איכפת, והוא די התבאס כשהבאנו תרנגולות לסככה. למעשה הוא כל כך התבאס, שהוא החנה את המרססת שלו בצורה כזאת שהיינו צריכים להידחק ללול, ופעם אחת כשנסענו, הוא הבטיח לתת להן מים והן התייבשו במשך יומיים
אחרי זה, לא יודעת אם יש או אין קשר לתרנגולות, הוא יזם שיפוץ מקיף בסככה ככה שיהיה מקום להחנות יותר טרקטורים (ואפילו חשוב יותר, מקום לרחוץ את הטרקטורים).
התרנגולות נאלצו לעבור דירה.
קצת לפני שהן עברו דירה, נמייה אחת התחילה לבוא לביקורים ליליים קבועים. אחרי הטריפה השלישית, בניתי להן בית קטן עם דלת מתרוממת מאחור, מתוך מחשבה על הלול שאני אצטרך לבנות. באותה תקופה גידלנו פטמים (אולי בהזדמנות אני גם אספר עליהם) וכל ערב היינו צריכים להרים שמונה תרנגולות די שמנות לתוך הבית הקטן ולסגור אותו, ובבוקר לפתוח.

יש פה מעט אנשים בשכונה שלא מגדלים תרנגולות)
לדעתי זה הפתרון לטבעונות. כי בלי ביצים בכלל, זה ממש קשה.
תארו לעצמכן שלכל בנייין היה לול קטן, במקום איזה דשא מיותר, לא היה צריך לולי סוללה בכלל.

אני מניחה שבתוך הלול יש לתרנגולות תאי הטלה מפנקים אבל זה באמת ככה, גם אם הלול לא היה סגור בפניהן בשעות שהן רוצות להטיל, יכול להיות שהיו מטילות מתחת איזה שיח. זה אחד המחירים של חופש.
אם את רוצה להגן על האפרוחים אז כדאי לבודד אותם עד שהם יכולים להשתלב בבטחה בלהקה. אם יש לך חלל בטוח אחר שאת יכולה להקצות להם זה פתרון אפשרי. דבר אחר שאפשר לעשות זה לבודד אותם בתוך הלול, למשל עם כלוב. כל בחירה שתעשי תיתן לאפרוחים הגנה ולתרנגולות גישה נוחה לתאי ההטלה.

לנו יש עכשיו כמה אפרוחים בשלב ביניים (מה שנקרא pullet) ואני עדיין מחזיקה אותם בנפרד. הם (למעשה - הן) עדיין בעמדת נחיתות לעומת התרנגולות הבוגרות, הגדולות, בעלות הבית.
היה לנו סיפור לפני כמה שבועות שלימד אותנו את חשיבות השילוב הנכון בין פרטים מלהקות שונות.
חברים שלנו צמצמו את הלהקה שלהם ונתנו לחברה תרנגולת אחת (מסוג ניו האמפשיר אדומה). אחרי כמה ימים הם החליטו לתת לי את השש הנותרות. אכלסתי את הלול שבדיוק סיימתי לבנות ושמחתי מאוד כשכמה ימים אחר כך אותה חברה הביאה אלי את השביעית ואמרה לי שהיא לא מסתדרת עם התרנגולות הצעירות שיש לה. היא מציקה להן.
הוספנו אותה ללול ואז התחילו כמה ימים בהן היא סבלה מהצקות קשות. החלטנו להעביר אותה הלאה מטעמי צב"ח ולקחנו אותה לשכנים (יש פה מעט אנשים בשכונה שלא מגדלים תרנגולות). הם אמרו שכשמוסיפים תרנגולות חדשות ללהקה קיימת מכניסים אותן ללול בלילה כשכולן ישנות, בתקווה שבבוקר הן לא יזכרו שזאת לא היתה פה אתמול. הם אמרו שיאקלמו אותה בלול שלהם לפי הספר אחרי תקופת הבראה בחצר מבודדת.

בעניין הטורפים - דווקא יש פה משפחה אחת שמצליחה לגדל תרנגולות-ללא-גדרות (ויש פה כלבים, זאבים, דובים, נמיות ועוד) אבל לא ברור לי כמה פחת יש להם... אני בחרתי הפעם לשים גדרות מסביב לתרנגולות שלי (ולא מסביב לערוגות שלי) בגלל שאני לא אוהבת לדרוך על קקי של תרנגולות.
אם את בוחרת להגן עליהן עם גדר אפשר להכין מתקן נייד ולהזיז אותן כל כמה ימים. זה נחמד.

איזה בלוג מלבב!

בהחלט מעוניינת בהצעות! אני תמיד שמחה ללמוד עוד.

תפוחאדמה, אני גרה בסביבה של מחבקי עצים וגידול תרנגולות זה דבר מאוד נפוץ פה. האם את מעוניינת בהצעות על סמך מה שאני רואה סביבי (גם גידלתי ומגדלת בעצמי) או שאת בעניין של רק לספר? @}

לא ידעתי שתרנגולות אוכלות את הביצים של עצמן. איך זה?
תרנגולות אוכלות הכול. אני גם לא זוכרת שהן אכלו את הביצים של עצמן. אמא שלי היתה נותנת להן שאריות עוף מהצהריים. אני הייתי מתחלחלת איך היא גורמת להן לאכול את אחיותיהן. @}

הייתי סקרנית אבל לא עד כדי כך שאפתח אותה ואוכל לספר לכם למה.
אמא שלי תפעלה לול תרנגולות בחצר. בעיקר כדי שלא תוכל לזרוק לחם ואוכל בכלל. כשאחת הדוגרות היתה קמה מן הביצים ומפסיקה לדגור היא היתה מזמינה את ילדי השכונה ומפצחת את הביצים כדי לראות מה יש בפנים... פעם אחת לא היה כלום ואת שאר הפעמים אני לא זוכרת. אולי הצלחתי להתחמק.
אצלנו הצעירה היא הסוכנת למשימות מיוחדות. היא מפנה את כול המתנות שהחתולים משאירים לנו בבית

לא ידעתי שתרנגולות אוכלות את הביצים של עצמן. איך זה?

סבתא שלי טענה שביצים נשמרות עד חודש בחוץ. היא היתה שומרת אותן מחוץ למקרר.
נראה שלי שאצלנו היה כל כך חם שחלק מהעוברים התחילו להתפתח.
אחת מהן היתה ממש אטומה.
הייתי סקרנית אבל לא עד כדי כך שאפתח אותה ואוכל לספר לכם למה.

הוצאנו את כולן פרט להכי מלוכלכת, ואז עשינו להן את מבחן הפנס. נכנסים לחדר חשוך, ומאירים את הביצה בפנס. אם היא שקופה, היא בסדר. אם עכורה או עם כתמים -לא בסדר.
וואלה. חסכת לי הרבה ביצים. התרנגולות שלנו מטילות גם הן מתחת לכל מיני מקומות ואנחנו תמיד זורקים.

(-:

(הבכור הופך להיות הסוכן המיוחד למשימות מגעילות ודוחות בזמן שאבא לא בבית).
(-:
עוקבת בעניין. ד"ש

הלכתי לטיול קטן עם הילדה.
בעודה עומדת ומתפעלת מכבל של טלפון, היה לי זמן להסתכל סביב, והפלא ופלא, בשיחים היתה ביצה! נראית חדשה.
קראתי לילדים, וכשהם השתחלו פנימה הם גילו מיצבור ענק של ביצים.
שמחנו מאד, כי אנחנו מתקשים למצוא את הביצים שמוטלות מחוץ ללול, והלולסגור בשעות היום בגלל האפרוחים.
הוצאנו את כולן פרט להכי מלוכלכת, ואז עשינו להן את מבחן הפנס. נכנסים לחדר חשוך, ומאירים את הביצה בפנס. אם היא שקופה, היא בסדר. אם עכורה או עם כתמים -לא בסדר.
מתוך 14 היו ארבע שניראו תקינות. שלחתי את הבכור החוצה לבדוק את אחת מאלו עם הכתמים, הוא חזר מזועזע, היא באמת היתה סרוחה. התרנגולות שמחו לאכול אותה (אייכככס). (הבכור הופך להיות הסוכן המיוחד למשימות מגעילות ודוחות בזמן שאבא לא בבית).
השלכתי את רובן לקומפוסט, שתיים החזרתי מסומנות, בתקווה שהתרנגולות כן יחזרו להטיל באותו המקום.
הלכתי להכין חביתה מהשאר. הראשונה ששברתי היתה תוססת אך לא מסריחה. בטח יש אנשי שבטים שהיו מאושרים למעדן שכזה, אבל אני לא. אז השלכנו גם את השאר לתרנגולות, פרט לראשונה שגיליתי כשהילדה הסתכלה על החוט, שהיתה הכי נקייה ונראתה חדשה.
עכשיו היא כבר חביתה בבטן של הילד

אותו x, הציע ללמד אותי את האומנות של הפיכת התרנגולת לארוחה, במחשבה שאם אתה אוכל בשר, זה רק ראוי לדעת לטפל בו, להרגיש את המחיר האמיתי של הארוחה. באידאל אני גם חושבת כך, אבל אני עדיין לא שם נפשית. דיסוננס.

כל זה הזכיר לי את אחת החוכמות של ילדים של אמא שלי, שבזמן ילדותה בצנע, אמה (סבתי) היתה הופכת תרנגולות לארוחת הצהרים.
יום אחד תוך כדי התהליך, היא שאלה:״אמא, עכשיו זה כבר עוף או שזה עדיין תרנגולת״?

בעודי מתחמקת מהבת שלי כדי ללכת ליוגה, נתקלתי בתרנגול השני שנעלם.
מוטל מת על הקרקע בצד הכביש, בין השיחים.
במבט שני, הוא בעצם חי! אבל גוסס, נושם בכבדות, עיניים עצומות, לא זז.

זה המצב הכי נורא בעיני. כבר חווינו את זה כמה פעמים. תרנגולת שגוססת, אין מה לעשות, ואנחנו פחדנים מכדי לעזור לה לעבור לשלב הבא.

הגעתי ליוגה מבולבלת, וקצת בתחושה של חוסר אונים. להזיז אותו? אולי לא?
אבל הנשים שם אמרו: אפשר לקרוא לx, הוא מתמודד עם מצבים כאלה...
אז אחרי היוגה, x התקשר, ובדחילו ורחימו הבהיר שמדובר על הפיכת התרנגול לארוחת ערב אחרי המתת החסד שהוא יבצע (זה היה ברור לי מלכתחילה).
הוא בא, ובעדינות רבה העביר אותו הלאה. נוצרה התקהלות שכנים קטנה, ובאו אל קיצם חיים מלאי הרפתקאות תרנגוליות, חיים של אחווה עם התרנגולים וחיזור אחרי התרנגולות. חיים של חופש, וגם קצת רדיפות מצד הילדים שמתרגזים שעולים לתרנגולות על הגב.

אני שואלת גם וגם, כמובן.

קוראת בעניין רב.

את שואלת לגבי תרנגולות, או שמא... ?

אז מה עדיף בעצם? חיים בטוחים בכלוב, או חיי חופש עם סיכון גבוה למות?

וזה לפני שמדברים על האפרוחים שמתו, אחד נוקר ע״י אביו, אחד ע״י אימו, ואחד באיזה freak accident.
מזל שהילד מפנה את הגופות, אחרת מזמן הייתי נשברת.

לי זה כבר קצת פחות מגניב.
קשה לי עם כל התרנגולות המתות.
מצד אחד, יש רצון לאפשר להן חופש.
מצד שני, החצר שלנו פתוחה, יש כלבים מסתובבים, חתולים (שמסוכנים רק לקטנים), וכנראה גם נמייה.

מגניב!
קוראת בענין
(מצ'רה)

יש לנו את פרוחי, האפרוח שהבקענו מהביצה.
אחת התרנגולות הערביות הפסיקה לדגור. אפרוח אחד התחיל לבקוע, ולא הצליח להתקדם.
קראנו באינטרנט שאם הקרומים מתייבשים, זה מקשה על האפרוח לבקוע, אז פתחנו קצת את הביצה והרטבנו את הקרומים, אבל הבקיעה לא התקדמה. האפרוח צייץ מבפנים, ושום דבר לא קרה במשך כמה שעות.
בסוף איבדנו סבלנות, והחלנו לעשות ניתוח קיסרי לביצה. פתחנו בעדינות בעדינות, עם פינצטה, לאט לאט.
היה הפחד מהלא נודע. מה מסתתר בביצה? למה הוא לא בוקע בכוחות עצמו?
כשסיימתי, יצא אפרוח רטוב, עם שק חלמון צמוד, שוכב במסכנות. הייתי בטוחה שהרגנו אותו בזה שהוצאנו אותו.
אבל החיים הפתיעו.
עכשיו הוא כבר בן שלושה שבועות, חי בקופסת קרטון מתחת למנורה. בשירותים.
אני רוצה את השירותים נטולי אפרוח, אז ניסינו להחזיר אותו ללהקה. הן לא מקבלות אותו יפה, אז הוא עדיין חי בשירותים.

משני תרנגולים יפים, נשארה רק ערימת נוצות.

אני מגדלת תרנגולות כבר שנה.
עברנו גילגולים שונים ומשונים, ופתאום חשתי צורך להעלות את הכל על הכתב.

הלילה נטרפו שני תרנגולים
הם לא היו שלנו, הם צצו משום מקום וחיזרו אחרי התרנגולות, חיו חופשיים לגמרי וניראו בלתי מנוצחים. הם היו שלישיה שהסתובבה יחד ושיגעה את השכנים.
נשאר רק אחד.
הוא נראה בודד.
הצענו לו להיכנס ללול, אבל הוא לא רוצה.