על ידי אמא_אופטימית* » 03 דצמבר 2004, 01:21
ואת ספרי רות סירקיס
משה בתיבה היה להיט הגורמה אצלנו בבית (מתוך 'ילדים מבשלים', דף מוכתם במיוחד).
רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי?
זה הזכיר לי שאחותי הקטנה היתה מסכימה שימרחו לה בסנדביץ' רק ממרח צמחוני. לא בטוחה שזה השם הרשמי של זה. בתוך קופסת שימורים בגודל של רסק עגבניות קטן, מין משחה בצבע חום-חרדל בלתי מזוהה, עם טעם של קרטון. מישהו זוכר?
ואם כבר קופסאות שימורים, בתור ילדה חיכיתי בכיליון עיניים שאבא שלי יחזור מהמילואים ויביא לנו קופסאות שימורים עם סוכריות חמוצות. אחר כך כבר הייתי קצת מתבאסת שהוא חזר מהמילואים, כי במשך חודש לפחות אכלנו כל ערב חביתה עם לוף.
אבקת "זיפ" תפוזים - כתומה ומזעזעת
בדיוק לפני יומיים קיבלתי אי-מייל שמסתובב ברשת, עם הפרסומת ה'גזעית' של זיפ מפעם ("נביא הביתה זיפ, והמשקה מוכן", עם השריקה המפורסמת).
שריף גודמן וברטן באדמן
שכחת את מיס דינג-דונג
ילדים בעולם (זוכרים את השיר: closer, getting closer).
בטח! בסוף השיר הופיעה כתובת שאם שולחים לשם גלויה, מקבלים כתובת של ילד אחר בעולם ואז הופכים להיות pen pals. כך התכתבתי במשך שנה עם ילדה אירית, עד שנאלצתי להודות בפני עצמי שהיא נורא משעממת...
מישהו זוכר את התורים העצומים שהיו שם כל פעם שהקרינו סרט של "מונטי פייתון" באמצע שנות השמונים?
איזו שאלה! ירושלים, ימי חמישי, הקרנת חצות של "בריאן כוכב עליון" בבית אגרון. כל שבוע תור כאילו טרום-בכורה...
קישוטי וטרינה שאף סלון לא היה שלם בלעדיהם: (1) בקבוק זכוכית חינני עם חול בצבעים שונים שיוצרים את הדוגמה המרהיבה של שיירת גמלים במדבר (2) קונכיה ענקית מאילת ("תצמידי לאוזן, תשמעי את הים").
טלוויזיה 1: התכנית שכולם דיברו עליה למחרת - בכלבוטק ביקשו מכולם לכבות את האור בבת אחת. כולנו יצאנו למרפסת לראות "איזה קטע! כל הבתים חשוכים", ואז עברו למוקד חברת החשמל, שם הראו איך צריכת החשמל ירדה פלאים. אכן לא יאומן.
טלוויזיה 2: בועות, ניקוי ראש, גירושין נוסח אמריקה = תכניות של גדולים שלא הירשו לי לראות. התחבאתי במסדרון וראיתי בשקט-בשקט בעמידה בחושך, מבסוטית כל פעם מחדש שלא תפסו אותי (אמא שלי, שנים אח"כ: "ממש לא הפריע לי שאת עומדת שם, כל עוד את בשקט").
טלוויזיה 3: "לו יכולתי הייתי קוסם, מטייל בין ספרי אגדות", "על שפת הנחל, גרים ביחד אוגר ועכברון", "בכפר קטן ליד הגלבוע גרה בנחת משפחת בובינוע".
תקליטון הילדות האהוב עלי: שמוליקיפוד, עם דליה פרידלנד המקסימה.
התקליט הראשון שקנו לי בתור 'בוגרת' (בת 12): Stayin' Alive של הבי.ג'יז בפיקדילי בירושלים. כל כך להיט הוא היה, שכשהגענו לחנות אמרו לנו שיש תקליטים אבל העטיפות עוד לא הגיעו. כמובן שלא הסכמתי לחזור למחרת, אז קיבלתי תקליט בלבד, ופתק שמזכה אותי בעטיפה. שנים אחר כך כל פעם שהוצאתי תקליט אחר מעטיפתו (נגיד "להקת נוכרי" או "תמרונים תזמורתיים בחשיכה"), יצא לי בטעות התקליט הזה, שנדחף תמיד לעטיפה אחרת.
המראה הקבוע שלי בשנות ה-80: מכנסי רכיבה קורדרוי של טופר בצבע תכלת, חולצה ורודה של טופר עם כריות בכתפיים, חגורת עור משובצת עיגולי מתכת קטנים שמסובבים על הגוף פעמיים - החלק העליון במותן והשני יורד קצת יותר למטה, 'מחממים' (המילה הירושלמית ל'חותלות') בצבע ורוד, כפכפי עץ (שנקנו רק ב'כפכפי אליק', החנות הממוקמת ב'סימטת אליק'. לא, אין לסימטה הזו שם אחר), בנדנה מגולגלת בצבע ורוד קשורה על הקרסול, עגיל חישוק פלסטיק ורוד באוזן אחת, ועגיל נוצה תכלכל באוזן השניה (חובה עגיל שונה בכל אוזן), איפור בצבע תכלת על העיניים ובורוד על השפתיים, וכמובן, תספורת פן מדורג.
וזיכרון לירושלמים בלבד: קולנוע אדיסון, הפרסומת המיתולוגית עם הקריין בעל הקול של 'יומני גבע': "קנה לילדך שעשוע בחנויות הצעצוע".
זהו, עכשיו בגללי יצטרכו לגנוז את הדף עקב אורכו...
[u]ואת ספרי רות סירקיס[/u]
משה בתיבה היה להיט הגורמה אצלנו בבית (מתוך 'ילדים מבשלים', דף מוכתם במיוחד).
[u]רגע, רגע, באמת אף אחד כאן לא אהב ממרח כבד צמחי?[/u]
זה הזכיר לי שאחותי הקטנה היתה מסכימה שימרחו לה בסנדביץ' רק ממרח צמחוני. לא בטוחה שזה השם הרשמי של זה. בתוך קופסת שימורים בגודל של רסק עגבניות קטן, מין משחה בצבע חום-חרדל בלתי מזוהה, עם טעם של קרטון. מישהו זוכר?
ואם כבר קופסאות שימורים, בתור ילדה חיכיתי בכיליון עיניים שאבא שלי יחזור מהמילואים ויביא לנו קופסאות שימורים עם סוכריות חמוצות. אחר כך כבר הייתי קצת מתבאסת שהוא חזר מהמילואים, כי במשך חודש לפחות אכלנו כל ערב חביתה עם לוף.
[u]אבקת "זיפ" תפוזים - כתומה ומזעזעת[/u]
בדיוק לפני יומיים קיבלתי אי-מייל שמסתובב ברשת, עם הפרסומת ה'גזעית' של זיפ מפעם ("נביא הביתה זיפ, והמשקה מוכן", עם השריקה המפורסמת).
[u]שריף גודמן וברטן באדמן[/u]
שכחת את מיס דינג-דונג :-)
[u]ילדים בעולם (זוכרים את השיר: closer, getting closer).[/u]
בטח! בסוף השיר הופיעה כתובת שאם שולחים לשם גלויה, מקבלים כתובת של ילד אחר בעולם ואז הופכים להיות pen pals. כך התכתבתי במשך שנה עם ילדה אירית, עד שנאלצתי להודות בפני עצמי שהיא נורא משעממת...
[u]מישהו זוכר את התורים העצומים שהיו שם כל פעם שהקרינו סרט של "מונטי פייתון" באמצע שנות השמונים?[/u]
איזו שאלה! ירושלים, ימי חמישי, הקרנת חצות של "בריאן כוכב עליון" בבית אגרון. כל שבוע תור כאילו טרום-בכורה...
[b]קישוטי וטרינה שאף סלון לא היה שלם בלעדיהם[/b]: (1) בקבוק זכוכית חינני עם חול בצבעים שונים שיוצרים את הדוגמה המרהיבה של שיירת גמלים במדבר (2) קונכיה ענקית מאילת ("תצמידי לאוזן, תשמעי את הים").
[b]טלוויזיה 1[/b]: התכנית שכולם דיברו עליה למחרת - בכלבוטק ביקשו מכולם לכבות את האור בבת אחת. כולנו יצאנו למרפסת לראות "איזה קטע! כל הבתים חשוכים", ואז עברו למוקד חברת החשמל, שם הראו איך צריכת החשמל ירדה פלאים. אכן לא יאומן.
[b]טלוויזיה 2[/b]: בועות, ניקוי ראש, גירושין נוסח אמריקה = תכניות של גדולים שלא הירשו לי לראות. התחבאתי במסדרון וראיתי בשקט-בשקט בעמידה בחושך, מבסוטית כל פעם מחדש שלא תפסו אותי (אמא שלי, שנים אח"כ: "ממש לא הפריע לי שאת עומדת שם, כל עוד את בשקט").
[b]טלוויזיה 3[/b]: "לו יכולתי הייתי קוסם, מטייל בין ספרי אגדות", "על שפת הנחל, גרים ביחד אוגר ועכברון", "בכפר קטן ליד הגלבוע גרה בנחת משפחת בובינוע".
[b]תקליטון הילדות האהוב עלי[/b]: שמוליקיפוד, עם דליה פרידלנד המקסימה.
[b]התקליט הראשון שקנו לי בתור 'בוגרת' (בת 12)[/b]: Stayin' Alive של הבי.ג'יז בפיקדילי בירושלים. כל כך להיט הוא היה, שכשהגענו לחנות אמרו לנו שיש תקליטים אבל העטיפות עוד לא הגיעו. כמובן שלא הסכמתי לחזור למחרת, אז קיבלתי תקליט בלבד, ופתק שמזכה אותי בעטיפה. שנים אחר כך כל פעם שהוצאתי תקליט אחר מעטיפתו (נגיד "להקת נוכרי" או "תמרונים תזמורתיים בחשיכה"), יצא לי בטעות התקליט הזה, שנדחף תמיד לעטיפה אחרת.
[b]המראה הקבוע שלי בשנות ה-80[/b]: מכנסי רכיבה קורדרוי של טופר בצבע תכלת, חולצה ורודה של טופר עם כריות בכתפיים, חגורת עור משובצת עיגולי מתכת קטנים שמסובבים על הגוף פעמיים - החלק העליון במותן והשני יורד קצת יותר למטה, 'מחממים' (המילה הירושלמית ל'חותלות') בצבע ורוד, כפכפי עץ (שנקנו רק ב'כפכפי אליק', החנות הממוקמת ב'סימטת אליק'. לא, אין לסימטה הזו שם אחר), בנדנה מגולגלת בצבע ורוד קשורה על הקרסול, עגיל חישוק פלסטיק ורוד באוזן אחת, ועגיל נוצה תכלכל באוזן השניה (חובה עגיל שונה בכל אוזן), איפור בצבע תכלת על העיניים ובורוד על השפתיים, וכמובן, תספורת פן מדורג.
[b]וזיכרון לירושלמים בלבד[/b]: קולנוע אדיסון, הפרסומת המיתולוגית עם הקריין בעל הקול של 'יומני גבע': "קנה לילדך שעשוע בחנויות הצעצוע".
זהו, עכשיו בגללי יצטרכו לגנוז את הדף עקב אורכו...
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
דפים_באקראי חזר לתפקוד מלא אם אתן מרגישות מזל בואו למצוא את הדף הכי מעניין דפים_באקראי 
