הלכתי לקניות. בסופר הקרוב אלינו.
אני יודעת שאסור לקנות שם מוצרים שמצריכים קירור, כי הם אינם מקפידים להפעיל גנרטור כשאין חשמל.
אצלנו דוקא יש חשמל.
נכנסתי, חשוך, אבל הדלת פתוחה.
כל המקררים הפתוחים מכוסים.
לפחות הפעם אין סירחון של בשר לא טרי.
ממילא אני צריכה רק מוצרים יבשים וחומרי ניקיון.
אספתי לי בעגלה מה שצריכה, והיגעתי לקופות.
רגע אחד, אין חשמל=הקופות לא עובדות...
ובאמת הקופאיות התגודדו להן בצד.
צדתי את עמבטה של אחת מהן, ושאלתי בסימני ידיים מה קורה.
היא ניגשה אלי, ואמרה שאין חשמל, אז הם סגורים.
"אז למה אתם לא שמים שלט בחוץ שסגור?!". אני מתעצבנת.
היא מהססת, מתייעצת רגע עם מישהו, ואז מובילה אותי לקופה הראשית.
מתחילים לעשות חשבון ידני.
הקופאית לוקחת בכל פעם את אחד המוצרים ,רצה למדף לבדוק את המחיר.
האיש שאליו הובלתי רושם על דף את שם המוצר והמחירים.
היו לידי עוד שתי נשים בקנו כמה דברים ועברו את אותו התהליך.
מתיש, ארוך, מזיעה, אבל בסוף הצלחנו!
יצאתי מהסופר המחניק לכיוון האוטו.
נוסעים לבאסטה של הירקות.
שם אני כבר מתקבלת בחיוכים ובברכות. כולם כבר מכירים אותי.
אני שואלת על מחירים, מקבלת הנחות מדומות.
כבר התחלתי להבין ולזכור את המספרים בסווהילית- ולכן גם מחירים, אז אני מבינה מה הם אומרים ביניהם, ויכולה להתווכח קצת בשפתם.
אני מתווכחת ,מתבדחת, צוחקת.
כרגיל, יש מי שסוחב עבורי את השקיות לאוטו.
וליד האוטו כבר אורב לי מוכר הוורדים.
מתחיל לקשקש בסווהילית. שמתי לב שאני כבר מבינה את רוב הדברים שלו, כי הוא תמיד חוזר על עצמו:
"טרי טרי, מהיום", מראה לי את הצבעים ומפרט אותם (זה כבר קל , אדום=redi ,ורוד=pinki
).
ואני שוב מתווכחת על המחיר, כי ,כרגיל, מנסה למכור ביוקר, ושוב אני מבינה את הסווהילית שלו, עד שהוא מתחיל קשקש במהירות משפטים שאין לי מושג מה הם...
אבל את המחירים אני מבינה, ומתעקשת על מחיר סביר, כמו שמחר לי פעם.
נותנת לו כסף, והוא מסרב להחזיר לי עודף. אני מתחילה לצחוק ועומדת על כך שיחזיר לי את העודף המגיע לי.
בסוף הוא מוציא מכיס מכנסיו את הכסף.
ואני נכנסת לאוטו בצחוק מתגלגל.
הכל משחק, כל המיקוח על המחירים כאן.
זה דיי מבדר בעיני.
הם מנסים. או שהולך להם, או שלא...
לזה בהחלט אתגעגע.
למוכרי הירקות שלי, לזה שסוחבים לי את השקיות הכבדות לאוטו, ואז הנהג יוצא מהאוטו ופותח מאחור בכדי להכניס את הסחורה.
לויכוח המחוייך עם מוכר הפרחים.
אחה"צ נלך לים.
אני כבר מתגעגעת לחול הבהיר, למים הנעימים.
יש כאן המון קוקוסים.
המקומיים יודעים לבשל עם זה מעדנים.
בעלי הביא הביתה לפני כמה ימים שרפרף מיוחד, שאליו מחוברת סכין, ועליו מגרדים את הפנים של הקוקוס.
שאלתי את העוזרת שלי אם היא יודעת לבשל עם קוקוס.
היא פתחה עיניים בהתלהבות, בטח שהיא יודעת, זה מאוד טעים! עוף, דגים, אורז.
היום הוצאת דגים מהפריזר.
נתתי לעוזרת כסף לקנות קוקוסים בבסטה ברחוב. היא התעקשה לקנות בעצמה, כדי לבחור את הטובים. לי הרי אין מושג איך יודעים שהקוקוס טובץ
פתחה אותם, התישבה על השרפרף, והתחילה לגרד את הלבן של הקוקוס במיומנות מדהימה.
לא מבשלים את בשר הקוקוס.
היא שפכה על הקוקוס המגורד מים, ואז העבירה דרך המסננת, כך שיצא מן חלב לבן.
עם זה מבשלים!
את המיץ של הקוקוס עצמו, היא כבר שפכה על הדגים.
חלק טיגנה וחלק לא, שיהיה מבחר.
טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה!
הלכתי לקניות. בסופר הקרוב אלינו.
אני יודעת שאסור לקנות שם מוצרים שמצריכים קירור, כי הם אינם מקפידים להפעיל גנרטור כשאין חשמל.
אצלנו דוקא יש חשמל.
נכנסתי, חשוך, אבל הדלת פתוחה.
כל המקררים הפתוחים מכוסים.
לפחות הפעם אין סירחון של בשר לא טרי.
ממילא אני צריכה רק מוצרים יבשים וחומרי ניקיון.
אספתי לי בעגלה מה שצריכה, והיגעתי לקופות.
רגע אחד, אין חשמל=הקופות לא עובדות...
ובאמת הקופאיות התגודדו להן בצד.
צדתי את עמבטה של אחת מהן, ושאלתי בסימני ידיים מה קורה.
היא ניגשה אלי, ואמרה שאין חשמל, אז הם סגורים.
"אז למה אתם לא שמים שלט בחוץ שסגור?!". אני מתעצבנת.
היא מהססת, מתייעצת רגע עם מישהו, ואז מובילה אותי לקופה הראשית.
מתחילים לעשות חשבון ידני.
הקופאית לוקחת בכל פעם את אחד המוצרים ,רצה למדף לבדוק את המחיר.
האיש שאליו הובלתי רושם על דף את שם המוצר והמחירים.
היו לידי עוד שתי נשים בקנו כמה דברים ועברו את אותו התהליך.
מתיש, ארוך, מזיעה, אבל בסוף הצלחנו!
יצאתי מהסופר המחניק לכיוון האוטו.
נוסעים לבאסטה של הירקות.
שם אני כבר מתקבלת בחיוכים ובברכות. כולם כבר מכירים אותי.
אני שואלת על מחירים, מקבלת הנחות מדומות.
כבר התחלתי להבין ולזכור את המספרים בסווהילית- ולכן גם מחירים, אז אני מבינה מה הם אומרים ביניהם, ויכולה להתווכח קצת בשפתם.
אני מתווכחת ,מתבדחת, צוחקת.
כרגיל, יש מי שסוחב עבורי את השקיות לאוטו.
וליד האוטו כבר אורב לי מוכר הוורדים.
מתחיל לקשקש בסווהילית. שמתי לב שאני כבר מבינה את רוב הדברים שלו, כי הוא תמיד חוזר על עצמו:
"טרי טרי, מהיום", מראה לי את הצבעים ומפרט אותם (זה כבר קל , אדום=redi ,ורוד=pinki :-) ).
ואני שוב מתווכחת על המחיר, כי ,כרגיל, מנסה למכור ביוקר, ושוב אני מבינה את הסווהילית שלו, עד שהוא מתחיל קשקש במהירות משפטים שאין לי מושג מה הם...
אבל את המחירים אני מבינה, ומתעקשת על מחיר סביר, כמו שמחר לי פעם.
נותנת לו כסף, והוא מסרב להחזיר לי עודף. אני מתחילה לצחוק ועומדת על כך שיחזיר לי את העודף המגיע לי.
בסוף הוא מוציא מכיס מכנסיו את הכסף.
ואני נכנסת לאוטו בצחוק מתגלגל.
הכל משחק, כל המיקוח על המחירים כאן.
זה דיי מבדר בעיני.
הם מנסים. או שהולך להם, או שלא...
לזה בהחלט אתגעגע.
למוכרי הירקות שלי, לזה שסוחבים לי את השקיות הכבדות לאוטו, ואז הנהג יוצא מהאוטו ופותח מאחור בכדי להכניס את הסחורה.
לויכוח המחוייך עם מוכר הפרחים.
אחה"צ נלך לים.
אני כבר מתגעגעת לחול הבהיר, למים הנעימים.
[hr]
יש כאן המון קוקוסים.
המקומיים יודעים לבשל עם זה מעדנים.
בעלי הביא הביתה לפני כמה ימים שרפרף מיוחד, שאליו מחוברת סכין, ועליו מגרדים את הפנים של הקוקוס.
שאלתי את העוזרת שלי אם היא יודעת לבשל עם קוקוס.
היא פתחה עיניים בהתלהבות, בטח שהיא יודעת, זה מאוד טעים! עוף, דגים, אורז.
היום הוצאת דגים מהפריזר.
נתתי לעוזרת כסף לקנות קוקוסים בבסטה ברחוב. היא התעקשה לקנות בעצמה, כדי לבחור את הטובים. לי הרי אין מושג איך יודעים שהקוקוס טובץ
פתחה אותם, התישבה על השרפרף, והתחילה לגרד את הלבן של הקוקוס במיומנות מדהימה.
לא מבשלים את בשר הקוקוס.
היא שפכה על הקוקוס המגורד מים, ואז העבירה דרך המסננת, כך שיצא מן חלב לבן.
עם זה מבשלים!
את המיץ של הקוקוס עצמו, היא כבר שפכה על הדגים.
חלק טיגנה וחלק לא, שיהיה מבחר.
טיגנה קצת בצל ועגבניות, שמה את הדגים, את החלב שהפיקה מהקוקוס המגורד.
יצא מעולה! :-9