על ידי בשמת_א* » 21 יוני 2004, 21:55
לילדים חולים כרוניים
לא דיברתי רק על ילדים. אבא שלי בסך הכל עבר ניתוח מאז'ורי (התפוצץ לו אפנדיציט בבטן... ). לא ספרתי כמה פשלות מנעתי.
נגיד:
"אחות, אחות, סליחה רגע, שנייה! את יכולה להגיד לי מה זו הזריקה הזאת?"
"זה בסדר".
"כן, רק שזה נראה לי כמו אנטיביוטיקה... "
"כן, הוא צריך לקבל אנטיביוטיקה. אלה ההוראות".
"כן, אבל הוא כבר מקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד. הנה תראי. היה פה קודם ד"ר כהן והסביר למה צריך דרך הוריד ולא בזריקה, והאחות לוי כבר שמה לו, הנה, את רואה, זה מטפטף מפה".
"נכון! זאת אנטיביוטיקה! אבל אחרת! מה זה המינון הזה? רגע, משהו לא... אבל לי אמרו... רגע אני הולכת לברר".
"כן, תודה רבה לך".
וחברה שלי, התינוקת שלה נולדה בלי חלק מהושט (כן, כן).
היא שכבה על הרצפה (כן, כן, לא היו שם תנאים, ואגב, זה היה באסף הרופא למיטב זכרוני) ליד העריסה, ושלוש פעמים (שלוש פעמים!!!) הצילה את בתה מאחות (כל פעם אחות אחרת) שפשוט לא הבינה מה שכתוב (והרי יש סיבוב כל החלפת משמרת! איך אפשר לא להבין!) ועוד שניה והיתה מכניסה לה אוכל דרך הפה (במקום לגסטרוסטומי). ואני לא מדברת על פשלות פחות קטלניות שהיא מנעה על בסיס יומיומי.
אה, ובחדר הניתוח אסור להיות, נכון? ולהורים לא מדווחים מראש על חומרי הרדמה, נכון? כי בניתוח האחרון שהפעוטה עברה, אחרי סדרת ניתוחים במשך כשלוש שנים, הם בחרו משום מה לתת לה חומר הרדמה אחר ובלי לבדוק קודם. אז דווקא לחומר הזה הילדה היתה אלרגית (או איך שקוראים לזה) והגיבה במוות קליני. החיו אותה, אבל נגרם נזק מוחי קטן. )-: ילדה מקסימה ואינטליגנטית )-: אילו ההורים היו מיודעים על הפרט הטכני הזה, הם היו יודעים שהחומר הזה איננו החומר שקיבלה בעבר, ומתריעים (לא, לא היתה שום סיבה להחלפת החומר. סתם, לא שמו לב. הרופאים הודו שהם לא שמו לב שבכל הניתוחים הקודמים ניתן חומר אחר. הם לא בדקו מראש כי לא חשבו שעלולה להיות בעיה. )-:
שוב אנחנו חוזרים לאותו דיון:
יש מקרים שבהם נוכחות ההורים והשגחתם כן יכולה למנוע תקלות.
עוד יהיו מספיק הזדמנויות לפשל כשההורים נמצאים (למשל, אותה אחות תינוקיה שהפילה תינוקת שזה עתה נולדה והתינוקת נהרגה - האב עמד לידה, כמדומני), אבל זה מוריד את הסיכון.
ואתם יודעים מה?
גם האחות, כשמישהו נמצא ליד הפציינט, שמה לב יותר. הרי הן כולן נופלות מהרגליים, ויש דברים שהם רוטיניים בצורה ממש נמאסת, בטח שאפשר לטעות! אני בטוחה שהאחות ההיא פשוט היתה כל כך עייפה שהיא ממש לא שמה לב לצבעים. גם אם היה קול צועק לה באוזן היא אולי היתה חושבת שזאת אזעקת מכונית מהחניה.
[u]לילדים חולים כרוניים[/u]
לא דיברתי רק על ילדים. אבא שלי בסך הכל עבר ניתוח מאז'ורי (התפוצץ לו אפנדיציט בבטן... ). לא ספרתי כמה פשלות מנעתי.
נגיד:
"אחות, אחות, סליחה רגע, שנייה! את יכולה להגיד לי מה זו הזריקה הזאת?"
"זה בסדר".
"כן, רק שזה נראה לי כמו אנטיביוטיקה... "
"כן, הוא צריך לקבל אנטיביוטיקה. אלה ההוראות".
"כן, אבל הוא כבר מקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד. הנה תראי. היה פה קודם ד"ר כהן והסביר למה צריך דרך הוריד ולא בזריקה, והאחות לוי כבר שמה לו, הנה, את רואה, זה מטפטף מפה".
"נכון! זאת אנטיביוטיקה! אבל אחרת! מה זה המינון הזה? רגע, משהו לא... אבל לי אמרו... רגע אני הולכת לברר".
"כן, תודה רבה לך".
וחברה שלי, התינוקת שלה נולדה בלי חלק מהושט (כן, כן).
היא שכבה [b]על הרצפה[/b] (כן, כן, לא היו שם תנאים, ואגב, זה היה באסף הרופא למיטב זכרוני) ליד העריסה, ושלוש פעמים (שלוש פעמים!!!) הצילה את בתה מאחות (כל פעם אחות אחרת) שפשוט לא הבינה מה שכתוב (והרי יש סיבוב כל החלפת משמרת! איך אפשר לא להבין!) ועוד שניה והיתה מכניסה לה אוכל דרך הפה (במקום לגסטרוסטומי). ואני לא מדברת על פשלות פחות קטלניות שהיא מנעה על בסיס יומיומי.
אה, ובחדר הניתוח אסור להיות, נכון? ולהורים לא מדווחים מראש על חומרי הרדמה, נכון? כי בניתוח האחרון שהפעוטה עברה, אחרי סדרת ניתוחים במשך כשלוש שנים, הם בחרו משום מה לתת לה חומר הרדמה אחר ובלי לבדוק קודם. אז דווקא לחומר הזה הילדה היתה אלרגית (או איך שקוראים לזה) והגיבה במוות קליני. החיו אותה, אבל נגרם נזק מוחי קטן. )-: ילדה מקסימה ואינטליגנטית )-: אילו ההורים היו מיודעים על הפרט הטכני הזה, הם היו יודעים שהחומר הזה איננו החומר שקיבלה בעבר, ומתריעים (לא, לא היתה שום סיבה להחלפת החומר. סתם, לא שמו לב. הרופאים הודו שהם לא שמו לב שבכל הניתוחים הקודמים ניתן חומר אחר. הם לא בדקו מראש כי לא חשבו שעלולה להיות בעיה. )-:
שוב אנחנו חוזרים לאותו דיון:
יש מקרים שבהם נוכחות ההורים והשגחתם כן יכולה למנוע תקלות.
עוד יהיו מספיק הזדמנויות לפשל כשההורים נמצאים (למשל, אותה אחות תינוקיה שהפילה תינוקת שזה עתה נולדה והתינוקת נהרגה - האב עמד לידה, כמדומני), אבל זה מוריד את הסיכון.
ואתם יודעים מה?
גם האחות, כשמישהו נמצא ליד הפציינט, שמה לב יותר. הרי הן כולן נופלות מהרגליים, ויש דברים שהם רוטיניים בצורה ממש נמאסת, בטח שאפשר לטעות! אני בטוחה שהאחות ההיא פשוט היתה כל כך עייפה שהיא ממש לא שמה לב לצבעים. גם אם היה קול צועק לה באוזן היא אולי היתה חושבת שזאת אזעקת מכונית מהחניה.