על ידי פרא_הדור* » 30 יולי 2006, 23:49
ארץ_קסם, תודה על התגובה הארוכה. כפי שכתבתי, הכנתי לביתי את המבחן הנחשק. היא הייתה מאוד נרגשת מהמילוי שלו, הכינה אותו במשך יום שלם, כשבכל פעם היא הפסיקה וחזרה אליו לפי רצונה, ואחרי ארוחת הערב היא הגישה לי אותו בחיוך רחב.
"המורה, סיימתי את המבחן", היא אמרה לי, ולא ממש ידעתי איך להגיב, אבל החלטתי שאם היא רוצה הצגה של בית ספר, אין בעיה. אמרתי לה כל הכבוד, והיא בקשה ש"אתן לה משימה עד שייגמר הזמן של המבחן לשאר הילדים", ונראתה מאוד גאה בכך שהיא סיימה את המבחן. וואו, לזה לא ציפיתי! היא שנאה כל כך ללכת בכל יום לבית הספר, ממש תיעבה את ההליכה לשם, ועכשיו היא מבקשת לשחק בבית ספר אמיתי לכל דבר?
החלטתי לבלוע את הגאווה שלי, ולהמשיך, אם זה מה שהיא רוצה. שאלתי אותה אילו "מקצועות" יש לה "בתיק" היום, כי חשבתי שאולי כך תיתן לי רעיון למה היא רוצה שאתן לה. היא אמרה שהיא לומדת היום חשבון. ביקשתי שתביא לי את המחברת שלה ואכתוב לה תרגילים, והיא רצה לחדר, מאושרת לחלוטין. תהיתי אם תביא לי את מחברת החשבון הישנה שלה, או שתמציא משהו אחר לגמרי.
אחרי כמה דקות היא חזרה, מצויידת בתיק גב קטן (מהסוג שלוקחים לגן, לא ילקוט ממש). היא ביקשה ממני לחכות עוד רגע, לקחה את התיק ורצה למטבח. כשהיא חזרה, היא הוציאה מהתיק מחברת משבצות ריקה (כנראה מצאה אותה במאגר חומרי הלימוד שקניתי לה בתחילת השנה) וארנק בד מקושקש שקיבלה כשהייתה יותר קטנה, ונתנה לי את המחברת ועיפרון שהוציאה מהארנק ("קלמר").
כתבתי לה תרגילים פשוטים והצאתי לה לעבוד במטבח בזמן שאני בודקת את ה"מבחן" שלה. היא כתבה תשובות מאוד ארוכות ומפורטות, ולמרבה ההפתעה, הן היו נכונות לחלוטין! מלבד שגיאות הכתיב, המבחן הזה היה טוב יותר מהמבחן שאני הגשתי בכתה ו' על הנושא! שאלתי אותה אם היא רוצה שאתקן לה את שגיאות הניסוח והכתיב, והיא רצתה מאוד, אז עשיתי כך, וכתבתי לה A+ גדול בהתחלה. היא ביקשה לקבל את המבחן רק מחר בבוקר, כי למורות לוקח זמן להחזיר מבחנים.
בינתיים בדקתי לה את התרגילים בחשבון. את תרגילי החיסור היא פתרה מצויין, אבל ראיתי שתרגילי החיבור מהווים בשבילה בעיה, כיוון שהיא טעתה בחצי מהם. היא ביקשה שאסמן לה טעויות, ועשיתי כך. היא לא נראתה מאוכזבת מהתוצאות כמו שאני הייתי מאוכזבת כשהמורה סימנה לי טעויות, אלא רק ביקשה שאראה לה את התוצאה הנכונה. שאלתי אותה אם היא רוצה לראות גם את הדרך, והיא אמרה שלא, אז עשיתי כך. אחרי זה היא הלכה לישון.
למחרת בבוקר, כשנתתי לה את המבחן, היא הייתה מרוצה מאוד, אפילו מאושרת. אחרי ארוחת הבוקר היא ישבה עם מחברת החשבון שלה, עם התרגילים מאתמול, מלמלה לעצמה כל מני דברים ורשמה וחישבה ברצינות משעשעת כמעט. לא הפרעתי לה, ופניתי לעיסוקיי.
לקראת ערב, אחרי שחמי וחמותי, שמתארחים במלון באיזור כיוון שהם גרים בחיפה, עזבו את ביתנו, היא באה אליי עם המחברת, הראתה לי דרך פתרון מסויימת לתרגילי החיבור ושאלה אם זו דרך פתרון נכונה. למרבה ההפתעה, היא צדקה! שאלתי אותה איך היא הגיעה לכך והיא הראתה לי את החישובים שעשתה.
איזה יופי של למידה!
ובינתיים, אנחנו בשיעור על מלחמה. יש לנו משפחה קרובה בצפון, קרי, נהריה וחיפה, ואנחנו מתוחים ולחוצים מאוד. הבנות קולטות את הלחץ, אבל לא באמת חוששות, כי אנחנו גרים בבועה של המרכז והן עדיין צעירות וכו'. אני, שגרתי בצפון בילדותי ושהיתי במקלטים במשך שבועות ולעיתים חודשים, במתח עצום.
תקופה לא קלה, מן הסתם.
ארץ_קסם, תודה על התגובה הארוכה. כפי שכתבתי, הכנתי לביתי את המבחן הנחשק. היא הייתה מאוד נרגשת מהמילוי שלו, הכינה אותו במשך יום שלם, כשבכל פעם היא הפסיקה וחזרה אליו לפי רצונה, ואחרי ארוחת הערב היא הגישה לי אותו בחיוך רחב.
"המורה, סיימתי את המבחן", היא אמרה לי, ולא ממש ידעתי איך להגיב, אבל החלטתי שאם היא רוצה הצגה של בית ספר, אין בעיה. אמרתי לה כל הכבוד, והיא בקשה ש"אתן לה משימה עד שייגמר הזמן של המבחן לשאר הילדים", ונראתה מאוד גאה בכך שהיא סיימה את המבחן. וואו, לזה לא ציפיתי! היא שנאה כל כך ללכת בכל יום לבית הספר, ממש תיעבה את ההליכה לשם, ועכשיו היא מבקשת לשחק בבית ספר אמיתי לכל דבר?
החלטתי לבלוע את הגאווה שלי, ולהמשיך, אם זה מה שהיא רוצה. שאלתי אותה אילו "מקצועות" יש לה "בתיק" היום, כי חשבתי שאולי כך תיתן לי רעיון למה היא רוצה שאתן לה. היא אמרה שהיא לומדת היום חשבון. ביקשתי שתביא לי את המחברת שלה ואכתוב לה תרגילים, והיא רצה לחדר, מאושרת לחלוטין. תהיתי אם תביא לי את מחברת החשבון הישנה שלה, או שתמציא משהו אחר לגמרי.
אחרי כמה דקות היא חזרה, מצויידת בתיק גב קטן (מהסוג שלוקחים לגן, לא ילקוט ממש). היא ביקשה ממני לחכות עוד רגע, לקחה את התיק ורצה למטבח. כשהיא חזרה, היא הוציאה מהתיק מחברת משבצות ריקה (כנראה מצאה אותה במאגר חומרי הלימוד שקניתי לה בתחילת השנה) וארנק בד מקושקש שקיבלה כשהייתה יותר קטנה, ונתנה לי את המחברת ועיפרון שהוציאה מהארנק ("קלמר").
כתבתי לה תרגילים פשוטים והצאתי לה לעבוד במטבח בזמן שאני בודקת את ה"מבחן" שלה. היא כתבה תשובות מאוד ארוכות ומפורטות, ולמרבה ההפתעה, הן היו נכונות לחלוטין! מלבד שגיאות הכתיב, המבחן הזה היה טוב יותר מהמבחן שאני הגשתי בכתה ו' על הנושא! שאלתי אותה אם היא רוצה שאתקן לה את שגיאות הניסוח והכתיב, והיא רצתה מאוד, אז עשיתי כך, וכתבתי לה A+ גדול בהתחלה. היא ביקשה לקבל את המבחן רק מחר בבוקר, כי למורות לוקח זמן להחזיר מבחנים.
בינתיים בדקתי לה את התרגילים בחשבון. את תרגילי החיסור היא פתרה מצויין, אבל ראיתי שתרגילי החיבור מהווים בשבילה בעיה, כיוון שהיא טעתה בחצי מהם. היא ביקשה שאסמן לה טעויות, ועשיתי כך. היא לא נראתה מאוכזבת מהתוצאות כמו שאני הייתי מאוכזבת כשהמורה סימנה לי טעויות, אלא רק ביקשה שאראה לה את התוצאה הנכונה. שאלתי אותה אם היא רוצה לראות גם את הדרך, והיא אמרה שלא, אז עשיתי כך. אחרי זה היא הלכה לישון.
למחרת בבוקר, כשנתתי לה את המבחן, היא הייתה מרוצה מאוד, אפילו מאושרת. אחרי ארוחת הבוקר היא ישבה עם מחברת החשבון שלה, עם התרגילים מאתמול, מלמלה לעצמה כל מני דברים ורשמה וחישבה ברצינות משעשעת כמעט. לא הפרעתי לה, ופניתי לעיסוקיי.
לקראת ערב, אחרי שחמי וחמותי, שמתארחים במלון באיזור כיוון שהם גרים בחיפה, עזבו את ביתנו, היא באה אליי עם המחברת, הראתה לי דרך פתרון מסויימת לתרגילי החיבור ושאלה אם זו דרך פתרון נכונה. למרבה ההפתעה, היא צדקה! שאלתי אותה איך היא הגיעה לכך והיא הראתה לי את החישובים שעשתה.
איזה יופי של למידה!
ובינתיים, אנחנו בשיעור על מלחמה. יש לנו משפחה קרובה בצפון, קרי, נהריה וחיפה, ואנחנו מתוחים ולחוצים מאוד. הבנות קולטות את הלחץ, אבל לא באמת חוששות, כי אנחנו גרים בבועה של המרכז והן עדיין צעירות וכו'. אני, שגרתי בצפון בילדותי ושהיתי במקלטים במשך שבועות ולעיתים חודשים, במתח עצום.
תקופה לא קלה, מן הסתם.